אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-י › כלל קנא

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-י · כלל קנא

כלל קנ

אישות אם ישנו לאחר מיתת הבעל או האשה נסתפקתי בזה באתוון דאורייתא כלל ח' בענין קרובות אשה ובעל דאסורות גם לאחר מיתת האשה או הבעל אם הוא מפאת האישות שהי' כבר בינו לאשתו בהיותה בחיים א"ד הוא מפאת אישות שישנו עדיין בינו לאשתו שגם אחר מיתת האשה או הבעל עדיין יש ביניהם קשר וחיבור אישות מה עד שבעבורם נאסרים קרובותי' אליו וכן להיפוך עש"ה בא"ד ובקונטרס אחרון לכלל ההוא:

וכעת ראיתי בס' יריאים סי' רכ"ד וז"ל ותני' בפרק ד' מיתות הבא על כלתו חייב עלי' בין בחיי בנו בין לאחר מותו בין מן האירוסין בין מן הנשואין וטעם נראה לי כי בכל ענין נראה (אולי צ"ל נקרא) כלתו דבאשת אב אצטריך לרבות לאחר מיתה דבאשת משום ליכא אישות שהאיש קיים (אולי צ"ל דבאשת אב ליכא משום אישות אלא כשהאיש קיים) דכל (צ"ל אבל) כלה בכל ענין מיקריא כלה עכ"ל הנה מבואר נגלה כי יש בדבריו ט"ס וכמו שהגהתי ועכ"פ הכוונה מבוארת דאין אישות לאחר מיתה וע"כ בעי' ריבוי באשת אב לאסור אחר מיתת האב והאיסור על כרחך מפאת האישות שהי' כבר בינה לאביו בהיותם בחיים והיינו שאסורה מפאת שהיתה פעם אשת אביו משא"כ שם כלתו מיקריא שפיר גם אחר מיתת בנו וע"כ לא בעי ריבוי ומיהו י"ל דגם באשת אב בעי' ריבוי רק מפאת דעיקר האישות אינו לאחר מיתה מדמיתת הבעל מתיר לעלמא וכמו שהארכתי בא"ד שם אבל עכ"פ אישות מה שפיר ישנו עדיין ומחמתו הוא דאסרתה תורה באמת ולא מפאת האישות שהי' כבר וגם י"ל דלולי קרא ה"א דליכא אישות כלל לאחר מיתה משא"כ השתא דרבי קרא לאסור אשת אב לאחר מיתת האב מכאן הוא דיש ללמוד דיש אישות מה גם לאחר מיתה מדחשובה אשת אב גם אחר מיתתו ובאתי רק להעיר:

והנה מ"ש הרא"ם דכלתו מיקריא גם לאחר מיתה ולא בעי קרא הנה דעת הגור ארי' עה"ת היפוך זה דבפ' וישב (ל"ח ט"ו ד"ה ומדרשו) כ' וז"ל וא"ת תמר שהיתה צדקת איך הפקירה עצמה ליהודה והרי כלתו היא כו' ויראה שאין איסור כלתו לבני נח לאחר מיתה ומותרת לו משום איסור כלתו כו' עכ"ל ז"ל ומבואר דמסברא לא חשיבא כלתו לאחר מיתה מדמותרת בב"נ ורק בישראל צ"ל דילפי' לה מאשת אב ושאר עריות דאסורות גם לאחר מיתה ועכ"פ מדברי הגור ארי' דליכא איסור כלתו לאחר מיתה בב"נ מוכח דמסברא אין אישות לאחר מיתה כל כמה דליכא קרא ובאתי רק להעיר:

והנה מה שדנתי בקונטרס אחרון לאתוון דאורייתא בהוספה לכלל ט' הנ"ל לחלק ולומר דהאשה נחשבת אשת הבעל גם אחר מיתתו משא"כ היכא דמתה היא אין שם אישות עוד עש"ה שנתעוררתי שם לזה עפ"י דברי הריקאנטי המובאים בש"ך עה"ת פ' תצא עש"ה בקונטרס אחרון הנ"ל מלתא בטעמא:

ואולם כעת ראיתי דיש סתירה לזה לכאורה מירושלמי יבמות פ"ב ה"א וז"ל ואין לו זיקה בה (עש"ה דפריך כן אמתני' דריש כיצד עשה בה מאמר ומת שני' חולצת כו' הא אי לא עביד בה מאמר נמי ה"ל צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו בזיקה והיא קושית הבבלי ביבמות (דף י"ח ע"א) ע"ש) א"ר חגי קיימתה כההוא דמר (דאמר) ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה והכא (נמי) כיון שמת בטלה זיקתו עכ"ל וא"כ מוכח דאין לחלק כנ"ל דאל"כ מאי ראיה מייתי הרי זיקה הוא ג"כ רק ענין אישות וכמו שהארכתי באתוון דאורייתא בכלל הנ"ל וא"כ נהי דבמתה היא פקע הזיקה וענין האישות מ"מ במת הוא שפיר יכול להיות דעדיין הזיקה וענין האישות קיים וע"כ דאין לחלק בין מתה היא למת הוא ואולם מה שרציתי לומר בקונטרס אחרון שם עוד סבר הפוכה דבמת הוא יותר האישות נפקע מבמתה היא עש"ה אין סתירה לזה מן הירושלמי דאדרבה שפיר קאמר הירושלמי דרך ק"ו דאם במתה היא פקעה זיקתה כ"ש במת הוא ובאתי רק להעיר:

ודע דמה שהערותי בקונטרס אחרון לאתוון דאורייתא שם אהא דאחי החולץ מותרין בקרובות החלוצה ולא אמרי' דליתסרו מפאת דהן קרובות זקוקתן שהיתה זקוקתן כבר קודם החליצה כמו שומרת יבם שמתה דאסור באמה וע"כ דמיתה שאני דיש עדיין האישות ואין האיסור מפאת האישות שהי' כבר משא"כ חליצה דמפקעת האישות לגמרי לכן שפיר מותרות קרובות החלוצה לאחין עש"ה והנה נזכרתי שנדבר מזה בירושלמי יבמות פ"ד ה"ח ושם בירושלמי מייתי באמת ראיה מהך דקרובות חלוצה לומר דשומרת יבם שמתה מותר באמה ע"ש דאמר ר' יעקב כו' (אמר) שומרת יבם שמתה מותר באמה כו' ר' אבון שמע לה מן הדא ובאחותה (היבם אסור באחות החלוצה) בזמן שהיא קיימת והאחין, מותרין (ל' המשנה הוא שם) ואחותה אצל האחין לא כמתה היא עכ"ל הירושלמי:

וע"ע ירושלמי גיטין פ"ט ה"א דאמר אהא דר"א מתיר במגרש לכל אדם חוץ מפלוני וז"ל מ"ט דר"א מיתה מתרת וגט מתיר מה מיתה מתרת ומחצה (כלומר דמצינו במיתה שאינה מתרת לכל שהרי עדיין אסורה לקרוביו, פני משה) אף גט מתיר ומחצה עכ"ל ומוכח מירושלמי הנ"ל דאיסור קרובות אחרי מיתת הבעל הוא מפאת דיש עדיין אישות לגבייהו ושנשאר האישות לענין הזה דהא מדמי לה לאומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דשם הוי שיור ממש שמשייר עדיין אישות שלו לגבי פלוני ואינו מתיר ומסלק האישות רק לשאר:

ודע דבגוף דברי הירושלמי הנ"ל י"ל דלא כפני משה הנ"ל דפי' דקאי אקרובות רק י"ל דקאי איבמה דאין מיתת הבעל מסלק האישות לגמרי וגם אין נשאר כולו מדניתקה ממיתה ללאו דיבמה לשוק בלאו ואילו א"א בחנק והיינו משום דמפקיע קצת האישות ונשאר קצתו וכמו שצידדתי לומר כן באתוון דאורייתא שם עש"ה בארוכה [ותיבת ומחצה דאמר הירושלמי לפי"ז אין פירושו מחצה בכמות רק באיכות היינו דמקליש האישות וממעטו ממיתה ללאו] ובגוף דברי הירושלמי אלה בין לפי' הפ"מ הנ"ל ובין לפירושינו הנ"ל יש לדון טובא וע' קידושין (דף י"ג ע"ב) דאמר מה גירושין שריא וגומרת אף מיתה כו' ואולם שם בלא"ה צ"ל דהוא לרבנן דר"א דהא לר"א גירושין נמי משכחת דלא גמרי כיון דמהני באומר חוץ וע' תוס' תמורה (דף ה' ע"א) ד"ה מיתיבי והארכתי בזה במ"א ואכ"מ:

והנה יש להעיר עוד מירושלמי יבמות פ"א ה"א וז"ל עד שאת למד כל העריות מאחות אשתו לאיסור למד כל העריות מאשת אחיו להיתר (היא קושית הבבלי ביבמות דף ח' ע"א) כו' ר' לעזר בשם ר' אבין כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור (כגון אשת אח שאחיו גרם האיסור וע"כ כשבטל הגורם שמת אחיו בלא בנים בטל האיסור, פני משה) ודבר שאינו בא מחמת הגורם (כגון שאר עריות שאין איסורן מכח נישואי אחיו) אעפ"י שבטל הגורם (של איסור אשת אח היינו שמת אחיו) האיסור במקומו (האיסור האחר של הערוה במקומו עומד) ומה אית לך (אכגון מאי א"ר אבין הך דדבר שאינו בא כו') א"ר יוסי בי ר' בון כגון אלו ט"ו נשים שלא תאמר בתו עד שלא נישאת לאחיו אסורה לו נישאת לאחיו מותרת לו (פי' שאינך יכול לומר דבתו הותרה ע"י מיתת אחיו שהרי לא נישואי אחיו גרמו איסורה שהרי גם עד שלא נישאת לאחיו היתה אסורה לו וכן בכלהו עריות) עכ"ל הירושלמי ונראה לכאורה כוונת הירושלמי דאיסור אשת אח הרי מת האח ואין אישות לאחר מיתה ונהי דאשת אח שיש לה בנים וכן אשת אחיו מאמו אסורות גם לאחר מיתת האח היינו משום דיש מקראות מיוחדים ע"ז המובאים ביבמות (דף נ"ה ע"א) [וכבר הבאתי ש"ס סנהדרין (דף נ"ד ע"א) דבעי' מקרא בפ"ע לאסור אשת האב לאחר מיתת האב] וע"כ באשת אח מאב ואין לה בנים דלא אסרתה תורה ואדרבה התירתה א"כ ממילא אין כאן איסור אשת אח כלל דקם ליה אסברא דאין אישות לאחר מיתה ואין העשה דיבום מתרת איסור כלל רק שאין כאן איסור כלל משא"כ בתו דאסורה בהכרח שהרי גם עתה היא בתו ולא נעשית אינה בתו ע"י מיתת האח וע"כ א"א לייבום להתיר דאין לימוד ע"ז מאשת אח דשם אין העשה מתרת איסור כלל ודו"ק:

ולפי"ז מתבאר מירושלמי זה דאין אישות לאחר מיתה ואולם י"ל דבסתמא יש אישות גם לאחר מיתה רק דביבום זה ענין הגזה"כ דמיתת האח בלי בנים מפקיע האישות לגמרי לגבי האח כמו דגזה"כ באשת איש שתתיר מיתת בעלה איסור אשת איש ועכ"פ אין איסור אשת אח ביבמה משא"כ בתו דא"א לומר דמיתת האח יפקיע איסור בתו דמה ענין מיתתו להפקיע האיסור הרי לא נאסרה מחמתו והיא בתו בהכרח גם עתה וא"כ כיון שיש איסור בתו בהכרח לכן א"א לייבום להתיר האיסור ולפי"ז בסתמא שפיר יש אישות גם לאחר מיתה כל כמה שאין גזה"כ להיפוך ובאתי רק העיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה