בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קלט
איסור אי חשוב שלו. היינו אם אסור לעשות איזה דבר בחפץ אי מיחשיב זכות עשיית הדבר ההוא אינו שלו. כבר האריכו בזה ולכאורה תלוי בפלוגתא אי איסורי הנאה יש להם בעלים וכמובן דמ"ד דאין להם בעלים היינו מפאת דכל מעשי הנאות אסורים ממילא כל מיני הנאות הדבר אינם שלו וע"כ ממילא מתבטל השם בעלים דלענין מה הוא בעלים ומ"ד דיש להם בעלים ע"כ צ"ל דאיסור אין מפקיע שם שלו וגם דבר האסור עכ"ז כיון דבידו לעשותו באיסור ואין הדבר בלתי ראוי לעשי' זאת בעצם רק ארי' דאיסורא הוא דרביע עלי' ע"כ אין זה מפקיע השם שלו:
ואולם י"ל דגם למ"ד דא"ה יש להם בעלים היינו רק דעצם החפץ הוא שלו משא"כ מעשי ההנאות לכ"ע אינם שלו כיון שאסור ליהנות ולא שייך זכות בעלים מפאת דאי בעי עבר:
והנה אי נימא דאיסור לא חשיב שלו יל"ע עדיין אם גם איסור דרבנן מסלק השם שלו וי"ל דזה תלוי בספק אי איסורים דרבנן א"ח או א"ג נינהו וכמובן וע' ט"ז יו"ד סי' ט"ז סק"ח עש"ה וע' פסחים (דף ז' ע"א) כיון דאיסורא דרבנן עלי' כדאורייתא דמיא ולאו ברשותי' קיימא כו' ואולם משם בלא"ה קשה לדעות הסוברים דא"ה יש להם בעלים וצ"ל דשאני חמץ דהכל מצווין עליו לבערו וע"כ גם כשמצווין לבער מדרבנן סוף סוף הרי עומד להתבער וע"כ לא חשוב ברשותו ואין ראי' לאיסור דרבנן פרטיי שאסרו איזה עשי' או אפי' כללי כ"ז סאין הכל מצווין לבערו ויש לדון בזה בתוס' קידושין (דף נ"ח ע"א) ד"ה אלמא ובראשונים שם:
ועיין עירובין (דף ס"ט ע"ב) במשנה היו שנים (דרים בחצר ונתנו להם שאר הדיורין רשותם) אוסרים זה על זה ובגמ' פשיטא לא צריכא דהדר חד מינייהו ובטל לי' לחברי' מהו דתימא לישתרי קמ"ל דכיון דבעידנא דבטל לא הוי לי' שריותא בהאי חצר וברש"י דכיון דבעידנא דבטלי להו הנך קמאי רשותייהו אפ"ה לא הוי להאי מבטל שריותא בהאי חצר משום דאסרי אהדדי אישתכח דביטול דקמאי לא אהני וכי הדר מבטל האי לא מצי לאקנויי רשותא דידהו דהא לא קניי' עכ"ל ומוכח לכאורה דגם איסור דרבנן מחשיב אינו שלו וע"כ לא קני האי רשותם כיון דהי' אסור לטלטל מדרבנן מפאת השני האוסר עליו ולא מצי לאקנויי לי' לשני והוא דוגמת הך דזבחים (דף ע"ה ע"ב) כלום הקנה זה אלא מה שקנוי לו עש"ה ומגוף הך דזבחים ג"כ יש לדקדק כן דהעשי' האסורה מדרבנן חשובה אינו שלו עש"ה וכבר דנתי בזה בהך דזבחים במ"א בארוכה: