בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קלז
איסורי הנאה אי יש להם בעלים. ד"ז פלוגתא עתיקה וכנודע וע' ב"מ (דף מ"ז ע"ב) בי' (דכתבי' במנא דכשר למיקני' בי' ומשמע מיעוט בי' ולא בדבר אחר) ר' פפא אמר למעוטי מטבע ור' זביד ואיתימא ר' אשי אמר למעוטי איסורי הנאה ומוכח דא"ה יש להם בעלים דאל"כ ל"ל למעוטי הא לאו דידי' נינהו ופשיטא דאינם קונין בחליפין וי"ל דהא גופא משמעינן בשטר דא"ה אין להם בעלים אולם יותר פשוט נראה דיש להם בעלים ואשמעי' דאע"ג דדידי' נינהו עכ"ז הואיל וא"ה נינהו לא חשיבי למיקני בהו בחליפין וע"ע זבחים (דף פ"ח ע"א) דמקדיש מנחה מערלה וכה"כ קדוש ליפסל ע"ש ומוכח ג"כ דא"ה יש להם בעלים דהא מקדיש דבר שאינו שלו אין ההקדש חל כלל אפי' ליפסל ותו דמה שאינו חל שם בזבחים ליקרב הוא רק מטעמא דלא הוי ממשקה ישראל כמבואר שם ע"ש אבל לא משום דמכם א"ר והא לאו דידי' הוא וצ"ע:
וע"ע זבחים (דף מ"ז ע"א) אמר אביי ר' אליעזר בר' יוסי (דס"ל שם דבעלים מפגלין דאם חישבו בעלים של קרבן מחשבת פיגול בשעת עבודת הכהן הוי פיגול) ור' אליעזר ור' שמעון בר אלעזר כולהו ס"ל זה מחשב וזה עובד הוי מחשבה ר"א ברבי יוסי הא דאמרן ר"א דתנן השוחט לעכו"ם שחיטתו כשירה ור"א פוסל (משום דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם) רשב"א דתנן כלל אמר רשב"א כל שאין כשר להצניע (שאין חשוב להצניעו) ואין מצניעין כמוהו הוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו (בשבת) נתחייב זה במחשבה של זה וברש"י ד"ה כל שאין כשר להצניע כ' כגון דם נדה או איסור הנאה עכ"ל ופלוגתא דאמוראי הוא בשבת (דף ע"ה ע"ב) אי איירי בדם נדה או בא"ה ע"ש ומוכח גם כן דא"ה יש להם בעלים דאל"כ מדוע יתחייב זה במחשבה של זה הא אינו בעליו כלל ומדוע תועיל מחשבתו לגבי אחרים דבשלמא אם הוא בעליו ניחא דכיון דהחשיבוהו בעליו נעשה חשוב לכל משא"כ אי א"ה אין להם בעלים מדוע תועיל מחשבתו דה"נ בזה מחשב וזה עובד הוא מטעם בעלים וכן השוחט לעכו"ם דשחיטתו פסולה לר"א הוא משום דהעכו"ם בעליו של הבהמה ומהני מחשבתו ואם כן מדתלי להך דהוכשר לזה והצניעו כו' בהך דזה מחשב וזה עובד ובהך דשוחט לעכו"ם וכדאמר ראב"י ור"א ורשב"א כולהו ס"ל כו' מוכח דהך דהוכשר לזה והצניעו כו' הוי נמי מטעם בעלים וכמובן בפשיטות וצ"ע:
וע"ע ב"ק (דף צ"א ע"ב) תני רבב"ח קמי' דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו פטור א"ל א"כ לא שבקת חיי לברייתא כל כמיני' כו' א"ל תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה אי הכי מאי קטעין לי' דא"ל אנא בעינא למיעבד הא מצוה עכ"ל הגמ' וא"כ לדעות הסוברים דשור הנסקל נאסר בהנאה מחיים מוכח דא"ה יש להם בעלים דאל"כ אמאי טעין אנא בעינא למיעבד האי מצוה ומדוע קודם הוא לאחר אם לא מטעם בעלים ועיין רש"י שם ד"ה באילן העומד לקציצה שכ' אשירה כו' ומוכח גם כן דס"ל ז"ל דא"ה יש להם בעלים דהא אשירה א"ה הוא ואם כן מדמצי טעין אנא בעינא כו' ע"כ דהוא בעליו וכנ"ל ואולם י"ל דנהי דא"ה אין להם בעלים לענין דין ממון עכ"ז יש להם בעלים לענין מצות ביעורם וי"ל כמה טעמים בזה וא' מהם דכיון דמצות ביעורם חל יחד עם רגע חלות איסור ההנאה והאי שעתא הא אכתי בעלים הוי וע"כ שפיר הוא בעלים של מצות הביעור ואין להאריך:
ודע דלדעת האומר דא"ה אין להם בעלים יש להעיר לדעת הש"ך סי' ק"ט דלענין ביטול איסור בעי' ידיעה מה"ת שיהי' נודע התערובות ע"ש וכבר הבאתי באתוון דאורייתא כלל ג' ירושלמי ערלה (פ"ב ה"א) דמסתפק לומר דבעי' ידיעת בעלים דוקא ע"ש וא"כ תיקשי דאיך א"ה בטל ברוב הא א"ה אין להם בעלים וליכא ידיעת בעלים [וע' ע"ז (דף ע"ד ע"א) דבעי לומר בה"א דשום א"ה לא בטילי וי"ל דזהו באמת סברת הה"א] וי"ל דהואיל וכשיובטל יהי' היתר ויהי' אז בעליו ע"כ מהני ידיעתו גם עתה כדי שיובטל וכעין זה בתוס' חולין (דף ק' ע"א) ד"ה שאני וביבמות (דף פ"א ע"ב) ד"ה דברי דחתיכה הראוי' להתכבד דלא בטילה אע"ג דמכח האיסור הרי אינה ראוי' להתכבד עכ"ז כיון דאם תובטל תהי' ראוי להתכבד מש"ה לא בטילה ע"ש וא"כ ה"ה כאן י"ל כן לקולא ג"כ דדנין על שם סופו וכמובן:
ויש לדון בזה במה שנחלקו ז"ל בחמץ שנתערב תוך הפסח דאיסור אכילה והנאה דידי' לא בטל אי גם האיסור דב"י לא בטיל ולפי דרכנו על כרחך דגם איסור ב"י אינו בטל דכיון דאין האיסור הנאה מתבטל א"כ אפי' יובטל איסור דב"י עכ"ז הא עדיין לא יהי' בעליו כיון דא"ה אין להם בעלים ואפי' א"ה דרבנן וכנודע וא"כ שוב לא מהני ידיעתו כיון דאיננו בעלים וה"ל לא נודע התערובות וא"כ שוב גם איסור ב"י אין לו להתבטל ודו"ק ואולם י"ל דגוף ספיקו של הירושלמי אי בעי' ידיעת בעלים תלוי ג"כ בפלוגתא אי א"ה יש להם בעלים או לא דלמ"ד דאין להם בעלים כלל אזי ממילא ידיעת כל אדם מהני כיון דאין להם בעלים כלל ורק אי יש להם בעלים הוא דבעלים מעכבין עליהן ולא חשיבא ידיעת אחר שאינו בעלים להתיר רק ידיעת בעלים ודו"ק ועי"ל דאין כוונת הירושלמי דניבעי ידיעת בעלים של האיסור שנתערב רק די בידיעת בעלים של ההיתר שנתערב האיסור בו כיון דגם להם נפקותא בביטול לשלא יאסר ההיתר שלהם ע"כ מהני ידיעתם וכמובן ובזה יסולקו איזה דברים שכתבנו באתוון דאורייתא שם בזה ויבואר במקומו עוד בארוכה אי"ה: