בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קלג
איסור הכנסת דברי קדושה למקום מאוס. דמצינו בכמה דוכתי. יש להסתפק אם הוא איסור דאורייתא או דרבנן וע' סנהדרין (דף כ"א ע"ב) אינו נכנס בה (עם הס"ת) לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו וי"ל דילפינן מס"ת אכל דברים שבקדושה וע"ע יומא (דף ז' ע"ב) ור"ש סבר תמיד לרצון לפני ד' (דכתיב בציץ) מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי משכחת לה מי לא בעי מיעל לביה"כ כו' וע' כלל קל"א דכתבתי דגם איסור של סברא נחשב איסור תורה וע"כ גם איסור הכנסת דברי קדושה למקום מאוס דהסברא מחייבת האיסור י"ל גם כן דמפאת הסברא לבד חשיב איסור תורה וע"ע יומא (דף י"א ע"א) באמת אמרו ביה"כ ובית הבורסקי ובית המרחץ כו' פטורים מן המזוזה וכל באמת הוא הלמ"מ ואולם בזה הרי נאמר רק פטור ולא איסור וגם אין ללמוד מכאן אעלמא דאין דנין מהלכה ואולם שם (ע"ב) אמר יכול שאני מרבה אף ביה"כ ובית הבורסקי ובית המרחץ כו' ת"ל בית מה בית העשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד כו' וצע"ק דלעיל אמר באמת אמרו וא"כ הוא הלמ"מ וכאן יליף לי' מקרא ואולם לא כל באמת אמרו הוא הלכה למשה מסיני ויבואר במקומו אי"ה:
ועכ"פ אהך דיכול שאני מרבה כו' תיקשי דאיך ה"א שיהיה ביה"כ כו' בכלל המצוה הא אין ראוי להכניס דבר קדושה למקום מאוס וכהך דיומא (דף ז' ע"ב) דאמר דא"א לפרש תמיד ממש משום דמי לא בעי למיעל לביה"כ כו' וא"כ ה"נ אין ה"א שיהי' ביה"כ בכלל חיוב הנחת מזוזה שם וי"ל דבמזוזה אפשר להניחה שם מכוסה משא"כ בהך דציץ לא הי' נראה להגמ' לומר שיהי' כוונת הכתוב שיתחייב לכסות הציץ בכל פעם שהולך לעשות צרכיו ועוד יש חילוק דשם בציץ צריך לעשות צרכיו והציץ על ראשו משא"כ במזוזה דאין המזוזה על גופו בעשייתו צרכיו:
ושוב ראיתי בריטב"א יומא (דף י"א ע"ב) שם שכ' וז"ל יצאו אלו שאין עשויין לכבוד פי' מורי ז"ל דכיון שאין עשויין לכבוד פטורין מן המזוזה ואפי' בחדשים שלא נשתמש בהן מעולם דאי לא פשיטא ואע"ג דהזמינו לביה"כ לענין ק"ש בעיא ולא איפשיטא הכא לגבי מזוזות אימעיטא שאין עשוין לכבוד עכ"ל וצע"ק דא"כ ליפשוט איבעי' דהזמינו לביה"כ מהכא מדאצטריך קרא וי"ל דלקרות ק"ש חמור מהנחת מזוזה ולפמ"ש הר"ן בנדרים (דף ז' ע"א) דזימון דביה"כ דמיתסר הוא רק מדרבנן א"כ בלא"ה אין לפשוט מדאיצטריך קרא וע"ע שבת (דף קכ"ז ע"ב) ת"ר פעם אחת הוצרך דבר אחד לת"ח אצל מטרוניתא אחת כו' הלך ר' יהושע ותלמידיו כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ד' אמות כו' אמר להן בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני אמרנו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה למקום טומאה כו' וצ"ע ג"כ אם זה איסור תורה או דרבנן או מדת חסידות ול' כסבור רבי כו' מוכח דהוא איסור של סברא או דהוא מדת חסידות וע"ע ברכות (דף כ"ג ע"א) דמותר להכניס תפילין לביה"כ משום שמירתן ע"ש ומוכח קצת דגוף האיסור רק דרבנן ומשום שמירתן לא אסרו ובאתי רק להעיר: