בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קכג
איסורים דרבנן. אם המה איסורי חפצא או איסורי גברא יש להסתפק לפי צד הסברא דאיסורים דרבנן רק א"ג המה אי אמרי' כן גם באיסור דאורייתא שנתערב ובטל מה"ת ורק מדרבנן לא בטל אי הוא ג"כ רק א"ג כשאר דרבנן א"ד כיון דהאיסור תורה הוא איסור חפצא והחכמים גוזרים שהאיסור תורה עדיין לא נתבטל א"כ אכתי האיסור חפצא דאורייתא במקומו עומד מדרבנן ודו"ק וע' זבחים (דף פ"ח ע"א) דמדומע לא חשיב ממשקה ישראל ומיפסיל למנחות ע"ש והתם הרי בטל מה"ת ומדרבנן הוא דבעי' אחד ומאה וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי וא"כ ע"כ דכל כה"ג עדיין האיסור חפצא במקומו עומד דהא לענין פסול ממשקה ישראל בעי' איסור חפצא וכמבואר בפסחים (דף מ"ח ע"א) ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל יכול לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו כו' ע"ש ושוב ראיתי שהדבר מוכרע ממקומו שהרי בבכורות (דף מ"ז ע"א) איתא דבהשקה לחבירו יי"נ ע"י תערובות צריך להחזיר הדמים ע"ש ואע"ג דבשאר איסורים דרבנן כתבו האחרונים דא"צ להחזיר הדמים מפאת דרק א"ג המה ולא שייך נפשו קצה באכילת איסור וכנודע וא"כ ע"כ דאיסור תורה שלא נתבטל מדרבנן אכתי איסור חפצא הוא גם מדרבנן וז"פ [וע' תוס' בכורות (דף ל"ז ע"א) שם ד"ה ויי"נ כי יש לדון שם בדבריהם בזה עש"ה ותבין]: