בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קכא
איסור. אי מפקיע שם זמן. הכוונה דבר שא"א לעשותו באיזה זמן מפני ארי' דאיסורא אי מיחשיב מכח זה שאין זמנו אז או אין הארי' דאיסורא מסלק השם זמן. כבר הארכתי בזה באתוון דאורייתא כלל כ"ב וע"ע פסחים (דף ה' ע"א) זמן שחיטה אמר רחמנא ע"ש דמחצות ואילך מיקרי זמן שחיטת הפסח אע"ג דצריך להקדים התמיד ואסור להקריב הפסח קודם התמיד [אולם שם הוא איסור שאינו מעכב וכבר דיברתי בזה בלקח טוב כלל ד' והבאתי שם גם ש"ס פסחים (דף ק"ח ע"א) דכל יום ערב פסח מיקרי זמן פסח לבן בתירא אע"ג דאסור להקריב הפסח קודם חצות מלאו דלא תשחט על חמץ וגו' ע"ש] וע"ע סנהדרין (דף י"ג ע"ב) דפליגי תנאי אי גם יו"ט דראשון דחג בעי' בתקופה חדשה כדכתיב חג האסיף תקופת השנה או רק חוה"מ ע"ש דכמה תנאים סוברים דבעי' רק חוה"מ [ופירש"י דכתיב חג האסיף זמן האסיף שבחג היינו חוש"מ שיכול לאסוף בו דבר האבד] ואחרים סברי דבעי' גם יו"ט ראשון ופריך יו"ט ראשון חג האסיף כתיב (וביו"ט ראשון הא א"א לאסוף) ומשני חג הבא בזמן אסיפה וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל אם האיסור מסלק השם זמן דאחרים ס"ל דאין מסלק השם זמן ושאר תנאי ס"ל דמסלק השם זמן ולא מיקרי יו"ט ראשון זמן אסיפה כלל כיון דאסור לאסוף ודו"ק:
וע"ע ב"מ (דף ק"ו ע"א) דאמר לענין מוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דאינו מותר לגאול פחות מב' שנים דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך ואמר שם דכל היכא דהוי תבואה בדוכתא אחריתי אע"ג דהאי באגא אישתדוף שנת תבואה מיקרי וסלקא בחשבון השנים דכתיב במספר שני תבואות וגו' שנים שיש בהן תבואה בעולם ואיתא התם א"ל ר' אשי לר' כהנא אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין דהא איכא תבואה בחוץ לארץ א"ל שביעית אפקעתא דמלכא הוא וברש"י המלך ביטלו מלזורעה והרי היא כמי שאינה ולא קראה הכתוב לישראל שנת תבואה עכ"ל ומבואר דכיון דאסור לזרוע כו' לא מיקרי שנת תבואה וזה לכאורה דלא כסברת אחרים דסנהדרין הנ"ל דגם יו"ט ראשון מיקרי זמן אסיפה אע"ג דאסור לאסוף ובאתי רק להעיר:
ודע דמ"ש התוס' יבמות (ד' ע"ב ע"ב) ד"ה (שלא) דהא דדרשי' ליתן בוקר שני לשריפתו ואין הנותר נשרף אור ששה עשר אע"ג דנותר שלא בזמנו נשרף בין ביום ובין בלילה היינו משום דכיון דא"א לשורפו ביו"ט מפני איסור יו"ט קבע זמנו בבוקר שני ע"ש ודקדקתי מזה באתוון דאורייתא שם דארי' דאיסורא מסלק השם זמן וע"כ אין היו"ט נחשב זמנו רק בוקר שני הוא דהוי זמנו ע"ש הנה במכילתא פ' בא עה"כ ולא תותירו ממנו עד בוקר איתא מה ת"ל עד בוקר מגיד שאין נשרף אלא לאור ששה עשר (ואסור לשורפו ביו"ט) ר' ישמעאל אומר א"צ הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה הוא ומה ת"ל עד הבוקר אלא שאם חל ט"ז להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא לאור י"ז עכ"ל המכילתא ומבואר דסתמא דמכילתא וכן ר' ישמעאל פליגי באמת אהך דבוקר שני וס"ל דנשרף מיד במוצאי יו"ט וכן הוא דעת התרגום יונתן דתירגם קרא דלא תותירו וגו' לא תשיירון מיניה עד צפרא ודאישתייר מיני' עד צפרא תצנעני' ובאורתא דשיתסר בנורא תוקדון דלית אפשר למיתוקדא מותר ניכסת קודשיא ביומא טבא עכ"ל ולפי"ז הך דאיסור אי מסלק השם זמן במחלוקת שנוי בין הש"ס דידן לבין המכילתא ור' ישמעאל והתרגום יונתן דלש"ס דידן מסלק השם זמן ולמכילתא כו' אינו מסלק ונחשב שפיר היו"ט זמן שריפתו ומוצאי יו"ט הוא עבר זמנו ובעבר זמנו הרי נשרף גם בלילה וע"כ נשרף מיד במוצאי יו"ט ויש לפלפל בזה הרבה מאוד ופה באתי רק להעיר: