אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-י › כלל קכ

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-י · כלל קכ

כלל קיט

איסור הנאת קדשים. עי' רש"י כריתות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה ואסורה בהנאה שכ' וז"ל כשאר חטאת העוף ספק שאסור באכילה שמא חולין היא ונבילה היא ובהנאה נמי אסורה דשמא קודש הוא וקודש שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת שהרי לכלבים לא יאכילנו עכ"ל ונראה מלשון רש"י דהאיסור רק משום איבוד קדשים דאם מאכילו לכלבים הרי מאבד קדשים וצ"ע דא"כ הנאה שאינה של כילוי תשתרי וסתימות לישנא דאסורה בהנאה לא משמע כן וע' חולין (דף קט"ו ע"א) אר"ל מנין לבב"ח שאסור ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין ת"ל מבושל מה ת"ל מבושל לומר לך יש לך בישול אחר שהוא כזה ואי זה זה בב"ח א"ל ר' יוחנן וכי כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו בבב"ח הכתוב מדבר כו' אי מההיא ה"א ה"מ באכילה אבל בהנאה לא קמ"ל וברש"י קמ"ל מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידי' גבי פסח מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אף זה אסור בהנאה עכ"ל ומבואר דגם הנאה שאינה של כילוי אסורה בקדשים שאין ראוין לאכילה דהא ילפי' מיני' איסור הנאת בב"ח ובב"ח הרי אסור בהנאה לגמרי בין בהנאת כילוי בין בהנאה שאינה של כילוי.

ואולם י"ל דשאני התם דהפסח נפסל ע"י הבישול וקדשים שנפסלו שפיר אסורין בהנאה לגמרי ע' פסחים (דף כ"ד ע"א ופ"ב ע"א וע"ב) משא"כ חטאת העוף הבא עה"ס דאם הוא קודש הרי ראוי לאכילה שפיר אלא דאינו יכול לאכלו מספק דשמא אינו קודש והוא חולין נבילה אבל עכ"פ באופן שהוא קודש הרי הותר לאכילה שפיר בעצם וע"כ הוא מותר גם בהנאה דס"ל לרש"י דקדשים שנשחטו ונזרקו כהלכתן והותרו באכילה בהנאה נמי מישתרי ונהי דאין ההנאה מצוה דרק האכילה היא מצוותן עכ"ז ההנאה מותרת כיון דפקע איסור מעילה והותרה האכילה ורק הנאה של כילו [וה"ה כילוי גרידא] הוא דאסורין משום איבוד קדשים וכנ"ל ומ"ש רש"י דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתן כו' כוונתו רק אהיכא דאין ראוים מחמת פסול או כוונתו היכא דאין ראוין בעצם משא"כ חטאת העוף הבא עה"ס י"ל דספק מיקרי ראוי כיון דאם יבוא אלי' ויאמר דהוא קודש יהי' ראוי לאכילה [ואם כי רש"י ביבמות (דף צ"ט ע"ב) ד"ה ואין מוציאין ס"ל דספק לא מיקרי ראוי וע"ש בתוס' מ"מ שפיר י"ל דאין כוונתו בדבריו בחולין הנ"ל אאין ראוי דכה"ג כ"א אאין ראוי בעצם וכמובן] ובמ"א אי"ה יבואר בארוכה אי ספק מיקרי ראוי ואכ"מ ואולם במשנה גמורה (דף ל"ד ע"א) מוכח בפשיטות דחטאת העוף הבא עה"ס אסור בהנאה לגמרי ככל שאר איסורי הנאה וקדשים פסולין וע"ש ברש"י ד"ה חטאת העוף וכן מוכח עוד בכמה דוכתי וצ"ע ובאתי רק להעיר:

והנה מהא דחטאת העוף הבא עה"ס אסור בהנאה לגמרי מוכח לכאורה דלא כנ"ל רק דקדשים הניתרים לאכילה אחרי זריקה לאכילה לבד הוא דהותרו כיון דהאכילה מצותן וע"כ כהנים או הבעלים משלחן גבוה קזכי בהו משא"כ לענין הנאה עדיין שפיר הוא אסור בהנאה ככל שאר הקדש שאסור בהנאה ונהי דמעילה תו לית בהו משהותרו לכהנים עכ"ז מידי איסור הקדש לא נפקי ואיסורא בעלמא מיהא איתי' וכמובן ואולם מדברי התוס' שבת (דף כ"ה ע"א) ד"ה הא מוכח קצת להיפוך ע"ש שכתבו וז"ל תימא מהיכא תיתי דתרומה טמאה אסורה בהנאה כו' וליכא למימר דהוה אסרי' לי' משום דאיקרי קודש כו' וקודש גופי' אסור בהנאה כשנטמא אפי' אותו קודש שהי' מותר בהנאה קידם כמו שלמים נפקא לן שפיר מק"ו דמעשר או מהיקישא דמעשר כו' עכ"ל ומוכח דלולי הלימוד ממעשר הי' ראוי להיותו מותר בהנאה מסברא אף אם הוא טמא ואינו אוכלו והכי מוכח לשונם שכתבו אפי' אותו קודש שהי' מותר בהנאה קודם כמו שלמים דשלמים מותרים גם בהנאה לא באכילה לבד וע"ע תוס' פסחים (דף כ"ד ע"א) ד"ה הקישא ובאתי רק להעיר:

ושוב ראיתי בת"כ פרשת צו פרק ג' ה"ב חלקם נתתי אותה כו' יכול אף הפסולה (קדשים פסולים) במחלוקת ת"ל אותה כשירה ולא הפסולה ובקרבן אהרן שם פי' יכול אף הפסולה יחלוקו ליהנות ממנו לא לאכילה עכ"ל נראה מדבריו ז"ל דגם קדשים פסולים מותרים בהנאה וזה וודאי צע"ג וע' בפי' הראב"ד שם דפי' יכול אף הפסולה תהא בדין המחלוקת פי' כדי לקיים בה מצות שריפה כל אחד בחלקו המגיעו עכ"ל ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה