בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל צז
אין קנין לעבד בלא רבו. ראיתי חידוש במהרש"א גיטין (דף נ"ז ע"א) דאהא דאמר שם מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העכו"ם והשיאן זה לזה אמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך כו' ובח"א למהרש"א שם וז"ל מהכא משמע קצת דארוסה אין לה כתובה ואפשר לומר דה"ק כיון דשבוי' הוי והעכו"ם קונה את ישראל וכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין לו כלום להשתעבד בו כתובתה עכ"ל ומתבאר מדבריו ז"ל דגם בישראל הקנוי לעכו"ם איתי' לכללא דאין קנין לעבד בלא רבו והוא פליאה עצומה דישראל הקנוי לעכו"ם הרי אין קנוי לו רק למעשה ידיו אבל לא לגופי' וכמבואר ביבמות (דף מ"ה ע"א) וגיטין (דף ל"ח ע"א) אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם כו' עש"ה בגיטין דמבואר דאפי' ישראל הקנוי לעכו"ם ע"י שבי' אין קנוי לו רק למעשה ידיו וא"כ הרי הוא רק כע"ע הקנוי לישראל דקנוי למעשה ידיו ויש לו קנין בלא רבו כמבואר במשנה ב"מ דף י"ב ע"א) דמציאת ע"ע לעצמו ובמשנה עירובין (דף ע"ט ע"ב) ומזכה להן ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העבריים כו' אבל אינו מזכה ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו וכזה במע"ש פ"ד מ"ד וכ"ה בכמה דוכתי ועוד מקרא מלא נאמר בע"ע הנמכר לעכו"ם או השיגה ידו ונגאל ובקידושין (דף ט"ו ע"ב) או השיגה ידו זה גאולת עצמו ולדברי המהרש"א הנ"ל איך משכחת השיגה ידו הא כל מה שקנה עבד קנה רבו וע' ב"ק (דף קי"ג ע"ב) דגם ע"ע הנמכר לעכו"ם חשוב רק הפקעת הלואתו מלבד לרבא דס"ל גם בע"ע הקנוי לישראל דע"ע גופו קנוי ופשוט דא"א שיהי' לעכו"ם קנין בישראל יותר מישראל בישראל וכללא דמה שקנה עבד קנה רבו איתי' בכולי' הש"ס רק בעבד כנעני הנמכר לישראל דגופו קנוי לגמרי כשורו וחמורו וכנודע וצע"ג והוא פליאה עצומה מאוד וגוף קושיתו ז"ל לא זכיתי להבין דאפי' אי ארוסה אית לה כתובה עכ"ז הרי יש לה רק בתנאי ב"ד משא"כ כתיבת הכתובה הרי הוא רק בשעת נישואין וכמבואר בכתובות (דף נ"ד ע"א) דלא תקינו רבנן כתובה עד שעת נישואין ובפירש"י דלא תקון רבנן למיכתב עד שעת נישואין וכ"ה בכתובות (דף מ"ג ע"ב) ע"ש וא"כ כ"ז שאין הכתובה נכתבת הרי אסור בה אע"ג דאית לה בתנאי ב"ד וכמבואר בכתובות (דף ז' ע"א) ר' אמי שרי למיבעל בתחלה בשבת אמרי לי' רבנן והא לא כתיבא כתובה כו' וא"ל דקושיתו הוא דהי' לו לכתוב לה כתובה דא"כ מנ"ל לדקדק דארוסה אין לה כתובה הרי גם אם אין לה כתובה תיקשי דהי' לו לישאנה ולכתוב לה כתובה וכמבואר במהרש"א שם ביתר דבריו דהי' שם עשרה מישראל והי' יכול לעשות נישואין בפניהם עש"ה וצ"ע: