אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-י › כלל פה

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-י · כלל פה

כלל פד

אין עושין מצות חבילות חבילות. ראיתי דברים מ מתמיהים בשירי קרבן לירושלמי גיטין פ"ט ה"ה דתנן שם במתני' שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו כו' ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשירין כו' ובירושלמי ר' אליעזר בי ר' יוסי בעי קומי ר' יוסי כמה דאת אמר גט אחד פסול בשתי נשים (מתני' דריש כל הגט היו לו ב' נשים ששמותיהן שוין ואמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו) ודכוותה והוא שני גיטין פסולין בב' נשים (אם אמרי' כן גם בב' גיטין) א"ל וכיני (כן הדבר גם בב' גיטין) א"ל והא תנינן שנים ששילחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו כו' ובש"ק ד"ה כמה דאת אמר וז"ל וק' הא אין הטעם בהך דאומר ללבלר משום דה"ל גט לב' נשים רק משום ברירה וכ"ה בבבלי רפ"ג וי"ל דראב"י פליג וסובר שאין הטעם משום דאין ברירה כו' אך ק' דאומר ללבלר לא דמי כלל לכותב לב' נשים דהא לעולם אינו כותב אלא לאשה אחת ולמ"ד יש ברירה הרי הוברר הדבר למפרע שלא נכתב אלא לאשה אחת וי"ל דסבר ראב"י דלהא לא צריך קרא שאין כותבין גט א' לשתי נשים כאחד דגט מצוה הוא וקיי"ל אין עושין מצות חבילות חבילות כמפורש בבבלי סוטה (דף ח') דמדאורייתא אסור ע"ש בתוס' וכ"ש לר"מ דאמר המשנה ממטבע הולד ממזר אף זה כשינוי מטבע הוא וא"כ ע"כ לומר דקרא (דלה ולא לה ולחברתה) אתי למעט האומר ללבלר ונראה דה"ט דסיפא דמתני' ה' שכתבו כלל כו' ולא תני בקצרה הכותב לה' נשיו כלל בתוך הגט אלא דאסיר לעשות כן דאין עושין מצות חבילות אבל ה' שכתבו לנשותיהם בגט אחד אין זה מצות חבילות כמפורש שם בבבלי (כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים) מיהו ראב"י פליג וסובר דאפי' בכה"ג הוי מצות חבילות דאל"כ מנ"ל לאוקמי קרא באומר ללבלר דילמא קרא אתי למעט שנים שכתבו גט לנשותיהם בשטר אחד כו' עכ"ל ז"ל:

והנה לא התחלתי להבין דבריו כלל וכלל דמה שהעיר דל"ל קרא דלה ולא לה ולחברתה לומר שאין לגרש ב' נשים בגט אחד תיפוק לי' דאין עושין מצות חבילות לא ידענא אטו כל גירושין מצוה נינהו הרי המגרש אשה המותרת לו אין מצוה בגירושין ואדרבה עבירה דאורייתא נינהו לדעת כמה ראשונים הובאו בארוכה במל"מ ה' גירושין פ"י הכ"א עש"ה וכן אונס ומש"ר שגירשו הוי גירושי עבירה וא"כ שפיר איצטריך קרא לגירושין שאינם מצוה. [ואולם לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ שפיר כל גירושין מצוה נינהו ותתכן הערת הש"ק הנ"ל דל"ל קרא דלה כו' וצ"ל דאיצטריך למעט אומר ללבלר וכתירוצו הנ"ל אליבא דר"א בר' יוסי אולם אי נימא דאין ברירה אכתי גם אומר ללבלר לא בעי קרא דתיפוק לי' דלא הוי לשמה כיון דאין ברירה וכבבלי ריש כל הגט המובא בדבריו הנ"ל וכ"ה בירושלמי שם וא"כ לסברא דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה כו' ע"כ לומר דיש ברירה ולב"ה דאפי' הקדיחה תבשילו שפיר מצינן למיסבר דאין ברירה ויובן בזה מחלוקת ר' אליעזר ורבנן בביצה (דף ל"ד ע"ב) דר"א ס"ל דיש ברירה ורבנן דאין ברירה ע"ש ברש"י ד"ה ואומר מכאן וד"ה עד שירשום ולפי הנ"ל לטעמייהו אזלי דסתם רבנן דר"א היינו ר' יהושע וכמבואר בר"ן נדרים (דף ע"ג ע"ב) ובירושלמי הובא בתוס' סוטה (דף ג' ע"א) ד"ה ר' ישמעאל דר"א ס"ל כב"ש דלא יגרש אא"כ מצא כו' ור' יהושע ס"ל כב"ה דאפי' הקדיחה תבשילו ע"ש וא"כ לטעמייהו אזלי וכמובן ואולם לר' אושעיא דעירובין (דף ס"ח ע"א) ורבא ביצה (דף י' ע"א) פליגי ב"ש וב"ה להיפוך דב"ה ס"ל יש ברירה וב"ש ס"ל דאין ברירה ע"ש וי"ל גם בזה להיפוך ממה שכתבנו דמדאיצטריך קרא לאומר ללבלר ש"מ דיש ברירה רק דממקרא הנ"ל הפוסל אומר ללבלר הוא דילפי' דאין ברירה וא"כ שוב שכיר ב"ש וב"ה הנ"ל לטעמייהו וכמובן וע' תוס' ביצה (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ואומר ואין להאריך]:

ועוד דאיצטריך קרא לדיעבד אם עבר וגירש שאין הגירושין מועילים דאפי' היתה סברת הש"ק דהאי דאין עושין מצות חבילות הוא לעיכובא עכ"ז הרי הוא עיכוב רק בענין המצוה שהעושה מצות חבילות כו' לא קיים מצוה וא"כ ה"נ לא יוחשבו הגירושין מצוה אבל פעולת היתר האשה וודאי הי' עושין אלא שלא קיים מצוה [וע' ספרי לקח טוב כלל י"א ד"ה והנה מה שרציתי] וא"כ הא שפיר איצטריך קרא לדיעבד וזה א"ל דכיון דאין עושין מצות חבילות א"כ עבר אמימרא דרחמנא ואין הגירושין מועילים מטעמא דכ"מ כו' דז"א דבגירושין לא שייכא סברא דכ"מ כו' וכמבואר בתוס' תמורה (דף ה' ע"א) ד"ה מיתיבי ומ"ש הש"ק דאין אל הגט להועיל מפאת דהוי משנה ממטבע כו' אין לו הבנה כלל דהא דמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר לר"מ הוא רק דרבנן ואיהו אקרא קאי ועוד יש לעיין אי שייך בכתיבת גט אחד לב' נשים הא דאין עושין כו' דהא הכתיבה הוא רק הכשר מצוה דעיקר מצוה היא הנתינה שמתגרשת בה וא"כ כיון שנותן הגט לזו וגם לזו ויש ב' נתינות א"כ מה שכתב שטר אחד ה"ל חבילות רק בהכשר המצוה ותלוי אי שייך הך דאין עושין כו' בהכשר מצוה כגון הבאת ב' כוסות כאחת והבאת הסוטות שדיברו בה התוס' סוטה (דף ח' ע"א) שם ד"ה אין ומדברי התוס' דשם נראה להדיא דחבילות דהכשר דכה"ג וודאי הוי רק דרבנן ואילו כאן אקרא איירינן. [ועיין קידושין (דף נ' ע"ב) במשנה ומעשה בה' נשים כו' וליקט אדם אחד כלכלה של תאינים כו' ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו כו' וע"ש בגמ' (דף נ"ב ע"א) ש"מ ממתני' ארבע כו' ומדוע לא חשיב נמי הך רבותא דאע"ג דקידש ה' נשים כאחת וה"ל עושה מצות חבילות אפ"ה מהני דהא בגט כה"ג המגרש לב' נשים כאחת לא מהני להש"ק הנ"ל מטעמא דאין עושין כו' ונהי דבקידושין עיקר המצוה הוא רק הביאה והקידושין הם רק הכשר מצוה מ"מ גבי גט נמי הכתיבה רק הכשר מצוה ואפ"ה לא מהני וכנ"ל ועכ"פ ה"ל למיחשב הך רבותא ולומר דש"מ נמי הך וע"כ דאין זה רבותא כלל ושאין שום ה"א לומר דלא מהני משום הא וז"פ] ועוד יש לעיין אי שייכא הא דאין עושין כו' גם בגירושין שהם מצוה וכגון במגרש משום ערות דבר דכיון דהמצוה רק כדי לסלק הרע והנזק וא"כ מה בכך דעושה חבילות סוף סוף הרי הסיר הנזק והרע וה"ז רק כשורף כל חמצו בב"א ויש לדון בזה בענין הדלקת שמן שריפה בחנוכה וע' ס' קהלת יעקב בתחלתו מיהו לר"ע דס"ל בחלה (פ"ב מ"ג) דתעשנה בטומאה ואל תעשנה קבין כו' מוכח דשריפת תרומה טמאה היא מצוה עצמותית כאכילת הטהורה ואיננו ביעור הטומאה לבד ואין להאריך:

ודע דגם מה שדימה הש"ק הנ"ל הך דה' שכתבו כלל בתוך הגט כו' להך דב' כהנים דסוטה (דף ח' ע"א) דלית בי' משום מצות חבילות לענ"ד ג"כ לא דמי דשם איירי בב' כהנים המשקין כל אחד סוטה בפ"ע וא"כ מעשה של זה מעשה בפ"ע ושל זה מעשה בפ"ע ואין להם חיבור כלל וע"כ שפיר אף שזה עושה המעשה בשעה שהאחר עושה מעשהו אין בזה משום חבילות משא"כ ה' המגרשין נשותיהן בשטר אחד הרי כאן כתיבת שטר אחד לחמשתן ושפיר חשיב חבילות וכמובן ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה