בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל פד
אין עושין מצוות חבילות חבילות. בחידושי פלפול במ"א דנתי לחדש טעם בזה עפ"י הנודע דמצוה שאדם עושה בזמן הפטור אין פוטרתו אזמן החיוב וכמתבאר מש"ס ר"ה (דף כ"ח ע"א) וא"כ כיון דקיי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ העושה ב' מצוות כאחת כל אחת פוטרתו מקיום האחרת וא"כ נמצא שאחרי גמרו העשי' מחויב לעשות שנית אחת מהן כיון שעשאה בזמן היותו פטור [והי' מינייהו מפקית] והארכתי שם הרבה בזה ואולם כעת רואה אני דמה דהי' פשוט בעיני דהא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אם יעשה אז המצוה נחשב עושה בזמן הפטור וכאינו מצווה ועושה ומחויב לעשותה שנית בגמרו עסק מצוה הראשונה הנה מתבאר היפוך זה מדברי הרמ"ע מפאנו בתשובותיו סי' ק"ב (תשובה דעשר בעיי בשאלה השמינית שם) וז"ל ולא עוד אלא שהן פטורין מן הדין מעניית אמן (אותן המתפללין בלחש וקורין בסדר קרבנות בשעה שהש"ץ חוזר) שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואם ענו מצוה קעבדי ובכלל מצווין ועושין נינהו דהא מצווים הם בכך אלא שדבר אחר גורם להם ליפטר לפי שעה (עסקם במצוה האחרת) והמה מ"מ חוטפים את המצוה ובידם שתים כו' עכ"ל:
ואולם עכ"ז נראה דנהי דאם עשה מצוה קעביד עכ"ז כיון דאין חובה לעשות א"כ כיון דעצם המצוה היא מצוה של חובה לכן אין לעשותה עם מצוה אחרת יחד דמורידה מחובה לאינה חובה דנהי דיצא עכ"ז מצוה של חובה עדיף דכי היכי דגדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ה"נ חובה עדיף ממצוה שאינה חובה וכנודע [וע' ברכות (דף מ"ה ע"א) דאפי' אי שנים שרצו לזמן מזמנים מ"מ ג' שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק כיון דקבעו להו בחובה מעיקרא ומש"ה נמי שמש שהי' משמש על השנים אוכל עמהם אעפ"י שלא נתנו לו רשות משום דניחא להו דמיקבע להו בחובה כו' ומיהו לפירש"י שם דגדול המצווה ועושה כו' א"כ לדברי הרמ"ע דגם עושה מצוה בזמן עסק מצוה אחרת חשיב מצוה ועושה א"כ אין ראי' משם לכאן וע"ע תוס' סוטה (דף ג' ע"א) ד"ה לה ותוס' ברכות (דף כ"ו ע"א) ד"ה טעה] ואדרבה לפי דברי הרמ"ע הנ"ל עוד יוכן יותר טעם שלנו הנ"ל בהא דאין עושין מצות חבילות כו' דאילו לפמ"ש תחלה יוקשה דיומצא דהעושה מצות חבילות צריך לחזור ולעשותם אם אפשר ואילו לישנא דאין עושין כו' מוכח דהוא רק לכתחלה לא לעיכובא ואולם לדברי הרמ"ע הנ"ל ניחא. דבדיעבד שפיר אי עביד עביד ויצא ורק לכתחלה הוא דאין לו לעשות כיון דעצם המצוה הרי הוא מצוה של חובה וא"כ אם עושה אותה עם קיום מצוה אחרת דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דיצא אי עביד ומ"מ אינו מחויב לעשותה וא"כ הרי מוריד מצוה שהיא חובה בעצמותה לעשותה באופן שאינו חובה ודו"ק היטב כי הוא טעם נכון מאוד בס"ד והארכתי במ"א ופה באתי רק להעיר: