בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל סח
אין איסור חל על איסור בשבועות (דף כ"ג ע"ב) פריך אהא דנשבע שלא יאכל נבילות וטריפות כו' חייב והא מושבע ועומד מה"ס הוא כו' וק' דלוקים בנשבע כשהוא מופלא הסמוך לאיש דהשבועה חלה אלא דאעפ"כ מותר לאכול דמופלא ס"ל נמי ליתי' בבל יחל ורק כשהגדיל ונעשה בן מצוות אז חל עליו האיסור כמבואר בנדה (דף מ"ו ע"ב) ע"ש בתוד"ה כגון דכשהקדיש מהס"ל ואכל הוא עצמו בגדלותו נמי חייב ואם כן בכה"ג הא שוב ברגע הגדלות חלים איסור השבועה ואיסור הנבילה בב"א ושפיר חל גם איסור השבועה וכמדומה שהאחרונים עמדו בזה וכתבו דמושבע ועומד מה"ס הוא סברא אחרת מהא דאמרי' בעלמא דאין אחע"א ומפאת מושבע ועומד מה"ס גם בב"א אין לאיסור השבועה לחול כיון דשבועת ה"ס קדמה ואכתי לא חשיב ב"א:
ואולם לענ"ד י"ל עוד דאפי' נאמר דשבועה נמי יש לה רק דין אין אחע"א נמי ניחא עפ"י דברי התוס' רי"ד המובאים בכלל הקדום דבכל איסור ב"א ראוי לומר כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו רק דעכ"ז חלו תרווייהו מטעם הי מינייהו מפקית שהרי א"א להתיר שניהם לגמרי ע"ש ולפי"ז י"ל דבאמת כל עובר על שביעה הרי הוא ה"ס שמא ישאל אלא דמחזקי' דכמו שלא נתחרט ונשאל עד עתה כן בעתיד לא יתחרט וישאול ע' תוס' מכות (דף ט"ו ע"ב) ד"ה במאי וגיטין (דף ל"ג ע"א) ד"ה ואפקעינהו. ולפי זה בנשבע כשהוא מופלא הס"ל דלענין שאלה הרי לא עביד רחמנא מופלא הס"ל כגדול וא"כ בעודו מופלא הס"ל הרי לא הי' אפשר לו לאיתשולי וכ"כ האחרונים וא"כ שוב הרי אין כאן חזקה וע"כ נראה דהא דכתבו התוס' נדה הנ"ל דאפי' אכל הוא עצמו בגדלות חייב ולא חשיב ה"ס שמא ישאל היינו מטעמא דאם שהה מעט זמן בגדלותו והי' יכול לאיתשולי ולא נשאל שוב מחזקי' דלא ישאל עוד כמו שלא נשאל בזמן ההוא. [עיין דוגמא לזה בכתובות (ד' י"א ע"א) כיון שגדלה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות והטעם דאותה השעה שהיתה בגדלותה ולא מיחתה הוא סימן שנתרצית אז בהגירות דקטנות ובאותה השעה שנתרצית חל אז הגירות דקטנות ונעשית אז גיורת גמורה ולכן אף אם היא חוזרת בה אח"כ ה"ל רק כגיורת החוזרת לסורה ואין בחזרתה כלום וה"נ אותה השעה שהוא עומד בגדלות ואינו נשאל סימן הוא שנתרצה אז בשבועה הקדומה וכיון דנתרצה כבר שעה אחת שוב איכא חזקה דלא ישתנה הריצוי הזה ולא יתחרט גם בעתיד ולא ישאול וכמובן] וא"כ עכ"פ אם יעבור ברגע ראשונה דהתחלת הגדלות לא ילקה דה"ל ה"ס משא"כ אלאו דנבילה הוא לוקה גם ברגע הראשונה דגדלות וא"כ ברגע הראשונה דגדלות כשבאים לאוי דנבילה ודשבועה לחול הרי יש על לאו דנבילה מלקות ולא על לאו דשבועה וא"כ שוב לא שייך הי מיניהו מפקית דנבילה על שבועה הוי חמור על קל משא"כ להיפוך ושפיר אין השבועה חלה גם בב"א ודו"ק [ואולם יל"ע אם זה חשוב חמור על קל כיון דגם לאו דשבועה בעצמותו הוא לאו שלוקין עליו ומה שאינו לוקה בכאן הוא רק מפאת ספיקה של ההתראה ואמנם י"ל דכיון דסוף סוף א"א שיהיה כאן מלקות אשבועה ברגע הראשונה וא"כ הרי אין השבועה חלה לענין מלקות בפועל ואילו איסור הנבילה חל גם ללקות בפועל וע"כ שפיר יותר יש כח לאיסור הנבילה לחול מלאיסור השבועה ולא שייך הי מינייהו מפקית ודו"ק]: