בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל סז
אין איסור חל על איסור. בפסחים (ל"ו ע"א) איתא דלר"ש האוכל נבילה ביום הכפורים פטור ופרש"י שנתנבלה ביום הכפורים והקשו התוס' שם הא ה"ל איסור ב"א דכשנתנבלה פקע איסור אמ"ה וחלו איסור יוה"כ ונבילה בב"א ובזה מודה ר"ש. ונלענ"ד ליישב עפי"ד התוס' רי"ד בקידושין הנודעים דהא דאיסור ב"א חל אע"ג דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו היינו משום דא"א לומר ששניהם מותרים לגמרי ושוב הי מינייהו מפקית ולפ"ז נראה לפי מה דאיתא בבכורות (דף נ"ג ע"ב) דאהא דתנן שם מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין פריך מוקדשין פשיטא דהא לאו דידי' נינהו ומשני בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כו' ופריך ואימא ה"נ ומשני אמר קרא יהיה קדוש ולא שכבר קדוש ופריך טעמא דכתב רחמנא יהי' קדוש הא לא"ה לא כו' השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חלה (שאם הקדיש קדשי בד"ה למזבח לא מהני) קדושה קלה אקדושה חמורה מיבעי' כו' ומשני מהו דתימא התם הוא דכל בהמה לאו לעולה קיימא אבל הכא דכל בהמה למעשר קיימא אע"ג דאקדשה לא פקע איסורא דמעשר מינה קמ"ל עכלהג"מ:
ונלע"ד לדקדק מזה דכשדבר עומד לחול עליו איסור, אחד וקדם לו איסור אחר שאין הדבר עומד לחלות איסור ההוא אז כשבא אח"כ האיסור שהוא עומד לכך שפיר חל דכמו דלענין הקדש דג"כ אין קדושה חלה אקדושה עכ"ז קדושת מעשר היתה חלה אקדושה אחרת לולי הגזה"כ מפאת שכל בהמה למעשר קיימא וכדברי הגמ' הנ"ל ה"ה לענין חלות איסור אאיסור ג"כ יש לנו לומר כן וכמובן. ולפי זה בנבילה דכל בהמה בעצמותה הרי עומדת לחול עלי' איסור נבילה שהרי לא תחי' לעולם וכשתמות הרי תהי' נבילה והשחיטה הוא מעשה אדם אבל מפאת עצמותה לולי ישלוט בה מעשה אדם עומדת למיתה מאלי' ומוכנת לחלות איסור נבילה משא"כ לחלות איסור יוה"כ הרי אינה מוכנת דבחיי' אין יוה"כ חל על אמ"ה וכשנתנבלה קודם יוה"כ שוב אינו חל על נבילה ולזה הרי אינה עומדת שתתנבל ותמות דוקא ביוה"כ וא"כ מעתה אילו הי' מציאות שהי' חל כבר איסור יוה"כ על הבהמה שפיר חל עליו איסור נבילה אח"כ כיון שעומדת לכך וכמ"ש משא"כ יוה"כ על נבילה אינו חל דאין איסור חל על איסור וא"כ כיון דיוה"כ אינו חל על נבילה בזאח"ז ואילו נבילה על יוה"כ חל בזא"ז שוב גם בב"א שפיר רק נבילה חל ולא יוה"כ דלא שייך שוב הי מינייהו מפקית וכמובן דלענין יוה"כ שפיר אמרי' כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו משא"כ לענין נבילה דגם בזא"ז חל אבל לרבנן דיוה"כ חל גם על נבילה מטעם כולל שפיר חלים תרווייהו גם בב"א ודו"ק ולכאורה יש לדחות זה ולומר דבאמת אפי' באיסור העומד לכך נמי אינו חל על איסור הקדום והא דמעשר שאני דאע"ג דאינו טובל וכמ"ש הרמב"ם בה' בכורות פ"ז ה"ז ע"ש עכ"ז הרי יש חיוב ומצוה לעשר וע"כ ה"א דע"י ההקדש לא פקע החיוב וע"כ איצטריך קרא ואולם ז"א דמה בכך שיש חיוב לעשר הא אי נימא דאפי' בכה"ג שעומד לכך נמי אין הקדש חל על הקדש הקדום א"כ כיון דא"א לקדושת המעשר לחול בהכרח פקע החיוב שהרי א"א לו לקיים חיובו כיון שלא יחול ההקדש וז"פ:
ואולם קשה ע"ז מהא דאמרי' חולין (דף ל"ז ע"א) וחלב נבילה וגו' התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ע"ש וא"כ לפמ"ש תקשי דל"ל קרא אמנם גוף הכלל הזה העולה מתוך דברינו דאיסור העומד לכך חל על איסור הקדום עדיין אינו נסתר מכח זה די"ל דנבילה שאני דלא מיקרייא עומדת לכך דאדרבה כל בהמה לשחיטה קיימא וא"כ עכ"פ בבהמה שאינה עומדת להיות ניתרת ע"י שחיטה כגון בן פקועה הבא על בהמה מעליותא והוליד ע' חולין (דף ע"ה ע"ב) או שמוטת הסימנין לדעת הבה"ג ונקובת הוושט לדעות הסוברים דלא הוי נבילה מחיים אז האיסור נבילה בבהמה כזאת שפיר יחול על איסור קדום שנולד אחרי שנשמט הסימן וניקב הוושט או על איסור קדום שנולד בוולד בן פקועה הנ"ל גם מעודו וא"כ איכא לאוקומי הא דאוכל נבילה ביוה"כ פטור בכה"ג אלא דזה דחוק קצת כיון דסתמא קאמר ומוכח דבכל אופן שנתנבלה איירי אבל עכ"פ גוף הכלל הנ"ל עדיין במק"ע ודו"ק:
ועוד נתיישבתי דל"ק כלל מהא דחלב נבילה וגו' דרק על איסור שאינו עומד לכך חל איסור העומד לכך וכגון מעשר על מוקדשין שלא הי' מוכרח להקדיש הבהמה ואילו לעשר הוא מוכרח וכן נבילה על יוה"כ שלחלות איסור יוה"כ הרי אינו עומד וכמ"ש למעלה משא"כ בנבילה על חלב דנהי דהנבילה הוא עומד לכך עכ"ז הרי גם החלב אסור מתולדתו ואין לך יותר עומד לכך ממה שהוא אסור מתולדה וע"כ אין לנבילה עדיפות על חלב ושפיר איצטריך קרא וז"פ [ודע דמ"ש בש"ס בכורות הנ"ל איסורא דמעשר צריך ביאור דאיזה איסור יש כאן כיון דאינו טובל ובפירש"י שם כ' באמת תורת מעשר ולא כ' איסורא דמעשר יעוי"ש וצ"ע]: