בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל נח
אין עונשין מה"ד. לענין אי עמה"ד במלקות סברת כל הראשונים ז"ל פשוטה דאין עונשין מן הדין במלקות וכן הוא בתמורה (דף ט' ע"א) [זולת אם נאמר דלשון אין עונשין מה"ד דהוזכר שם הוא לאו דווקא והכוונה אאין מזהירין מה"ד כיון דשם גם האזהרה נלמדת מק"ו משא"כ היכא דאיכא אזהרה להדיא י"ל דעונשין מלקות מה"ד דעונש קיל מאזהרה וכש"ס מכות (דף י"ז ע"ב) דאפי' למ"ד דעונשין מה"ד מ"מ אין מזהירין מה"ד] ואולם דעת הרמב"ם פ"כ מה' עדות ה"ב דרק במיתה אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה אבל במלקות אמרי' גם כאשר עשה ומוכח דס"ל דבמלקות עמה"ד דטעמא דכאשר זמם ולא כאשר עשה מבואר במכות (דף ה' ע"ב) דהוא משום דאעמה"ד והכי מוכח להדיא לשון הרמב"ם ז"ל שם שכ' ודבר זה מפי הקבלה ופי' הכ"מ דדבר זה שאין עונשין מה"ד הוא מפי הקבלה וא"כ מה דכ' הרמב"ם אח"ז שם מיד אבל אם לקה זה שהעידו עליו לוקין מוכח להדיא כוונתו דמלקות אינו בכלל הקבלה הנמסרת דאעמה"ד:
וע"ש בכ"מ שתמה דמנ"ל לחלק בין מיתה למלקות וי"ל בפשיטות דמקורו מספרי שופטים אשר הבאתי בכלל הקדום דמבואר שם עה"כ ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וז"ל אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשים עונשים עכ"ל ומוכח דמלקות לא מיקרי עונשים ולדיעות הסוברים דגם מלקות אעמה"ד צ"ל דהוא מג"ש דרשע רשע דאיתקש מלקות למיתה בג"ש זאת וכמ"ש בכלל הנ"ל ויש להתאים זה בכוונת הגמ' מכות (דף ה' ע"ב) שם דתנן שם במשנה דאין עדים זוממין נהרגין עד שיוגמר הדין כו' ובגמ' שם מייתי ברייתא דהרגו אין נהרגין משום דאעמה"ד ואחרי סיום הברייתא מיד איתא שם חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע ופירש"י ותוס' דהאי חייבי מלקיות מנין קאי אמשנה דאין נהרגין עד שיוגמר הדין דחייבי מלקיות מנין דאין לוקין עד שיוגמר הדין כו' וק' טובא דא"כ מיד אחרי המשנה ה"ל להקשות כן ומדוע הפסיק בהבאת ברייתא דהרגו אין נהרגין משום דאעמה"ד ואולם לדרכנו הנ"ל י"ל לולי פירש"י ותוס' הנ"ל דקאי באמת אברייתא דאמר דהרגו אין נהרגין משום דאעמה"ד וע"ז פריך דחייבי מלקיות מנין דאם נלקה אין לוקין דהא שם לא שייך טעמא דאעמה"ד כיון דמלקות אינם עונשין וכספרי הנ"ל וע"ז משני שפיר אתיא רשע רשע היינו דנהי דמלקות לא הוו עונשין עכ"ז כיון דבמיתה אעמה"ד לכן גם מלקות אין מלקין מה"ד כיון דאיתקש מלקות למיתה בג"ש דרשע רשע ודו"ק:
שוב ראיתי בפי' רבינו חננאל במכות שם דפי' להדיא כפירושינו הנ"ל דחייבי מלקיות מנין היינו מנ"ל דגם במלקות אם נלקה אין לוקין ושגם במלקות אעמה"ד ואולם אין מבואר שם הטעם מדוע יש לחלק בין מיתה למלקות ולהנ"ל ניחא דמלקות לא מיקרי עונשין וכדמוכח להדיא מלשון הספרי הנ"ל וע"כ אינם בכלל המדה דאעמה"ד ואולם הרמב"ם ז"ל דס"ל באמת דבמלקות חייבין אפי' אכאשר עשה צ"ל דמפרש לש"ס מכות הנ"ל כפירש"י ותוס' הנ"ל וכמובן ואולם יוקשה על הרמב"ם ז"ל דמדוע לא נילף באמת לפטור גם במלקות אכאשר עשה מג"ש דרשע רשע והא קיי"ל דאין ג"ש למחצה וי"ל דהג"ש קאי רק אדברים המפורשים במיתה אבל לא אהך דאעמה"ד דהוא רק מדה מסורה מפי הקבלה וכלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל ודבר זה מפי הקבלה וכזה מצינו בכמה דוכתי ויובאו במ"א אי"ה וע' כתובות (דף ל' ע"א) דמסופק הש"ס אי ממון חמור או מלקות חמור וא"כ אי נימא דממון חמיר א"כ לדיעות האומרים דעונשין ממון מה"ד מיסתבר דעונשין נמי מלקות מה"ד ויש לדחות וע"ע בכתובות (דף ל"ג ע"ב) דמסופק הש"ס להיפוך דמלקות חמור אפי' ממיתה דאלמלי נגדוהו כו' וי"ל דאפי' אי מלקות חמור היינו דהצער גדול יותר אבל עכ"ז כיון דאינו הוצאת הנפש וסילוק החיות לא מיקרי עונשים:
וראיתי בס' גור ארי' ויקרא פרשה י"ט עה"כ בקורת תהי' דפירש"י בקראי תהא והיינו במלקות שגדול הדיינים מקריא והוא מדרש חכז"ל בכריתות וכ' שם הג"א וז"ל ויראה לי מה שנקרא מלקות בקורת ולא כתב שם המלקות בשם מלקות מפני כי עיקר המלקות הוא הקריאה שמכין אותו ואומרים לו תוכחות ודברים קשים וזהו עיקר התוכחה ולפיכך נקרא המלקות על שם הקריאה שמקריא לו גדול הדיינין ולפיכך לא הי' הקריאה רק במכות ולא במיתה מפני שבמלקות היו מייסרין אותו וקוראין לו אם לא תשמור לעשות כאדם המייסר את בנו שלא יעשה עוד ואומר לו עוד תוכחות ולא שייך זה במיתה ולפיכך נקרא שם המלקות בקורת עכ"ל ז"ל האיר ז"ל עינינו דיש חילוק בין מלקות למיתה דמיתה איננה בתורת ייסור על העתיד שלא יחטא עוד שהרי הוא מסתלק מן העולם והוא רק בתורת עונש על מה שעבר משא"כ מלקות עיקרו רק בתורת ייסור ותוכחה על העתיד שמלקין אותו כדי שיתייסר ולא יחטא עוד בעתיד וע"כ נקראת עצם המלקות בשם בקורת מפאת היות עצם המלקות תכליתו רק תכלית הקריאה שהקריאה וודאי הרי איננה עונש על החטא רק הוראה ותוכחה שמוכיחין אותו שלא יוסיף להרע עוד בעתיד וכמו שאומרים לו אם לא תשמור לעשות וגו' וע"כ נקרא עצם המלקות ע"ש הקריאה להורות כי עצם המלקות כל ענינו הוא רק ענין תוכחה על העתיד שהוא הוא ענין הקריאה שמקרין לפניו פסוקי מוסר ותוכחה כדי שישימם על לבו וישוב בתשובה ולא יחטא עוד ודו"ק היטב:
ולפ"ז הנה יש לפנינו חילוק מבואר מדוע מיתות נקראו עונשים ולא מלקות דמיתה שהיא לעונש על מה שעבר וחטא נקראת שפיר עונש משא"כ מלקות דאין תכליתו וכוונתו לעונש על העבר רק לייסור ותוכחה על העתיד שלא יחטא עוד דזה כל עצם ענין המלקות מדנקרא המלקות ע"ש הקריאה דאיננה עונש רק תוכחה עבור העתיד וע"כ שפיר מלקות ליתנהו בכלל עונשים כיון דאין תכליתם וכוונתם לעונש ושפיר ליתנהו בכלל המדה דאעמה"ד ובאתי רק להעיר וע' סנהדרין (דף י' ע"א) דס"ל לר' ישמעאל דמלקות במקום מיתה עומדת ובעי מש"ה עשרים ושלשה כדיני נפשות ופירש"י דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב וכי היכי דסקילה בפ"ע ושריפה בפ"ע הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות עכ"ל ומוכח דר' ישמעאל לית לי' כסברת הג"א הנ"ל רק דגם מלקות הוא עונש על העבר כמיתה ואולם רבנן דר' ישמעאל דפליגי עלי' וס"ל דמלקות לאו במקום מיתה עומדת ולא בעי כ"ג י"ל דזהו באמת טעמם דס"ל כג"א הנ"ל דמלקות איננו לעונש על העבר כלל רק לייסור על העתיד ולכן אין לו השתוות למיתה כלל דהוא ענין אחר לגמרי דמיתה עונש על העבר ומלקות ייסור על העתיד ובאתי רק להעיר:
וראיתי להרח"ו ז"ל בס' ליקוטי תורה פ' לך בדבריו ז"ל שם בסוד המלכים דמלחמת אברהם שכ' וז"ל אמנם נבאר קצת שמות מלכים אלו דע כי ד' מלכים הראשונים (שהוזכרו שם בפרשה) יש בהם ד' מיתות ב"ד (ר"ל שענינם נגד ענין ד' מיתות ב"ד) וכנגדם ד' מיתות אחרות שהם כרת ומיתה ביד"ש ומיתה ומלקות (בגליון שם כתוב נוסחת הכת"י כרת דיומין ודשנין ומיתה ביד"ש ומלקות) שהוא במקום כרת עכ"ל ז"ל הצריך לעניננו:
והנה דבריו ז"ל נראה ודאי דאינם לפי סברת ר' ישמעאל דסנהדרין הנ"ל דהא לר' ישמעאל מלקות לאו במקום כרת עומד רק במקום מיתה ונראה דדבריו ז"ל הם לפי שיטת רבנן דר' ישמעאל דסנהדרין הנ"ל דהלכתא כותייהו ולדידהו מלקות לאו במקום מיתה עומדת והוי אליבייהו סברת הרח"ו ז"ל דמלקות במקום כרת עומדת וטעם הדבר נראה דכיון דחזינן בחייבי כריתות דכיון שלקו נפטרו מידי כריתתן וכמבואר במכות (דף כ"ג ע"א) א"כ מוכח מזה דעונש המלקות נחשב כמו עונש כרת ועומד במקום כרת וע"כ בהגיע עונש מלקות לאיש נחשב כאילו הגיע לו עונש כרת ולכן עונש הכרת מסתלק ונפטר מעונש הכרת וא"כ כיון דעונש מלקות כעונש כרת נחשב ועומד במקום כרת לכן אמרי' דכל מלקות דחייבי לאוין במקום כרת עומדת דכיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא להכרת אלא שניתן המלקות תחת הכרת ועומד במקום הכרת וכי היכי דלר' ישמעאל כל מלקות במקום מיתה עומדת והיינו דכיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות אלא שהמלקות במקום מיתה עומדת וכרש"י סנהדרין הנ"ל ה"נ לרבנן כיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא להכרת אלא שהמלקות במקום כרת עומדת וחס רחמנא עלי' להתכפר במלקות תחת הכרת הראוי לו וכמובן והוא דוגמת כופר דחייב האדם ג"כ מיתה ביד"ש אלא שמתכפר בכופר וכמבואר בכתובות (דף ל"ז ע"ב) וע' לעיל כלל נ"ד] וא"כ עכ"פ לדברי הרח"ו ז"ל דמלקות במקום כרת עומדת א"כ לדעות הסוברים דעונש כרת עונשין מה"ד וכנודע וע' כלל נ"ט א"כ ראוי ג"כ שיהיו עונשין מלקות מה"ד דכיון דעונש הכרת נלמד שפיר מה"ד א"כ ממילא הרי הוא חייב עונש המלקות הבא תחת הכרת ועומד במקומו וכמובן ובאתי רק להעיר:
והנה דברי הספרי אשר הבאתי ועשיתם לו כאשר זמם וגו' אם ממון ממון ואם מכות מכות ואם עונשים עונשים ודקדקתי מזה דמלקות ליתנהו בכלל עונשין הנה נא נזכרתי עוד דכהך דספרי איתא ג"כ בש"ס קידושין (דף ס"ג ע"ב) בני זה בן תשע שנים ויום אחד כו' נאמן לקרבן אבל לא למכות ולא לעונשין וברש"י לא לעונשין ליענש מיתה אם בא עלי' מזיד עכ"ל ומוכח ג"כ כנ"ל דמלקות לא מיקרי עונשין רק מיתה הוא דמיקרי עונשין ואולם בתוס' שם ד"ה בני כתבו פי' למכות היכא דלא התרו בו ולעונשין היכא דהתרו בו ובגליון התוס' שם וז"ל פירוש לפירושם מכת מרדות דאין בו דיני התראה כמו בעונשין דאורייתא ולהכי איצטריך למיתני למכות אף שהוא בכלל עונשין להורות דגם במכת מרדות דאפי' מדרבנן אינו נאמן עכ"ל ועכ"פ לפירש"י הנ"ל דהאי עונשין היינו מיתה צ"ל באמת דמלקות ליתנהו בכלל עונשין וע"כ הוצרך לפרושי מכות בהדיא ומדברי הספרי הנ"ל יש לכאורה ראי' גדולה לפירש"י הנ"ל דבדברי הספרי הא א"א לפרש הכוונה אמכת מרדות כיון דאקרא קאי וכמובן ואולם י"ל כוונת הספרי דלפי מאי דכתיב בקרא ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ממילא עכשיו הדין דכשמחייבין מכת מרדות והוזמו חייבין גם הם מ"מ וגדולה מזו מצינו בתוס' זבחים (דף ה' ע"ב) ומנחות (דף ד' ע"א) אהך דהלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה עש"ה ותבין:
ואמנם לא ראיתי עדיין דין זה שיהי' במכת מרדות חיוב ודין הזמה ואעפ"י שהוא מוכרח לכאורה מדברי הספרי הנ"ל לפי דברי התוס' קידושין הנ"ל ובאתי רק להעיר ואולם הנה נזכרתי עוד ש"ס כתובות (דף מ"ו ע"א) שלח ר' יצחק בר יעקב בר גיורי משמי' דר' יוחנן אע"ג שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין אבל מש"ר חלק כו' עכ"ל הגמ' ושם וודאי ק' לומר דהכוונה אמכת מרדות כיון דאמר שחלק הכתוב וכמובן וצ"ע משם באמת על התוס' קידושין הנ"ל וא"כ עכ"פ מוכח מש"ס כתובות הנ"ל דמלקות ליתנהו בכלל עונשין ובאתי רק להעיר [וע"ע סנהדרין (דף מ"ו ע"א) שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה וברש"י שמעתי מרבותי שב"ד מותרין להיות מכין מלקות ועונשין עונש של מיתה כו' ואולם שם הא איירי במכת מרדות שהב"ד מלקין כדי לרדות ולעשות סייג לתורה ואין ראי' מכאן אמלקות דאורייתא שלא יהי' בכלל עונשין ובאתי רק להעיר]: