אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-י › כלל נז

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-י · כלל נז

כלל נו

אין עונשין מן הדין. לענין אי בממון עמה"ד ע' תוס' ב"ק (דף ב' ע"א) ד"ה ולא ושם (דף ד' ע"ב) ד"ה ועדים וכבר האריכו ז"ל בזה ועמ"ש בזה בלקח טוב כלל ב' ומש"ש דאי הא דאעמה"ד מדה מסורה כך אזי אין ממון בכלל דדיני ממונות לא מיקרי עונשים וכנראה מרש"י חגיגה (דף י"א ע"ב) ד"ה לבתו ע"ש הנה כעת ראיתי כן מפורש בספרי דממון לא מיקרי עונש ועוד יותר מבואר שם דגם מכות לא מיקרי עונש רק מיתה הוא דאיקרי עונש והוא בספרי שופטים עה"כ ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וז"ל אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשים עונשים עכ"ל [והאי עונשים היינו מיתה דכיון דכבר הזכיר מכות על כרחך דהאי עונשים קאי אמיתה וכמובן] ולפי"ז הא דגם במלקות אעמה"ד צ"ל דהוא מג"ש דרשע רשע דאיתקש מלקות למיתה בג"ש זאת כמבואר בסנהדרין (דף ל"ג ע"ב) ובכמה דוכתי:

וע"ע בילקוט ראה עה"כ הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ד' אלקיך וגו' שמבואר שם בשם הספרי זוטא וז"ל כל שכתב עונש ממון כתיב בי' ברכה כו' עכ"ל ומוכח קצת דגם ממון נקרא עונש וי"ל כוונת הלשון עוד בביאור יותר דענין ההענקה הוא עונש ממש דלפי שלקח את ישראל לעבד ושיעבד בבן ישראל וסייעו להיותו עובר על כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים לכן עונשו בהפסד ממון דהענקה ואולם זהו רק למ"ד דאפי' לא נתברך הבית בגללו מעניקין לו משא"כ למ"ד דרק בנתברך הבית בגללו מעניקין לו א"כ מוכח דאינו עונש רק שכר העבד וגמולו על ברכת הבית אשר היתה לו בגללו וז"פ וע"ע קידושין (דף ט"ו ע"א) שכיר קריי' רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו אף האי פעולתו ליורשיו ומוכח דהענקה הוא שכר פעולה ובאתי רק להעיר:

והנה כבר כתבו התוס' ריש ב"ק שם דשיטת הש"ס דידן דעונשין ממון מה"ד מדפריך אם על הפתיחה חייב על הכרי' לכ"ש כו' עש"ה והנה עוד יותר מזה מצינו בגמ' דאפי' בק"ו שהוא במתכונת קולא וחומרא דלא עדיף כל כך כק"ו דאם על הפתיחה חייב על הכרי' לכ"ש וכנודע ג"כ עונשין ממון והוא בב"מ (דף צ"ה ע"א) ומה ש"ש שפטור משבורה ומתה חייב בגניבה ואבידה כו' וכזה נמצא בגמ' לרוב וע"ע ב"ק (דף ס"ג ע"ב) וכי תימא ליתי בק"ו מטוען טענת גנב כו' ע"ש דאיירי לענין כפל דהוא קנס ואעפ"כ מפיק לי' מה"ד וכבר כתבו ז"ל דקנס עוד יותר מיסתבר לומר בו אעמה"ד מבממון וע"ע ב"ק (דף כ"ד ע"ב) במשנה (ודף כ"ה ע"ב) בגמ' ואין להאריך:

וראיתי בהגהות מרדכי קידושין סי' תקנ"א וז"ל ראובן השיא בנו ונתן ב' ליטרין לנדוניא ומת בתוך שנתו והאשה גבתה הכל בכתובתה וראובן תובע מכח תקנת ר"ת שתיקן להחזיר לאבי הבת אם מתה תוך שנתה משום עגמת נפש וכ"ש ש לאבי הבן דאיכא עג"נ טפי והאלמנה משיבה דאין עונשין מן הדין כו' וע"ש במרדכי דפסק דהדין עם האלמנה ואולם לא הזכיר טעם דאעמה"ד בזכותה רק טענה אחרת אשר טענה שם עוד עש"ה ומענין אעמה"ד לא דיבר כלל וע"כ אין ראי' כל כך ממרדכי הנ"ל שיהי' סברתו לומר גם בממון אעמה"ד:

ודע דבהך דמרדכי הנ"ל יש עוד ספק אחר אי שייך שם אעמה"ד מלבד מה שהוא דין ממון וזה דלדעת האומר דהא דאעמה"ד מדה מסורה כך א"כ י"ל דזה שייך רק במילי דאורייתא אבל במילי ותקנות דרבנן דליכא בהו מסירת מדה שפיר יש ללמוד זה מזה ואולם י"ל דכל דת"ר כעין דאורייתא תיקון ואמנם יש להסתפק אי שייך בכה"ג כל דת"ר כו' כיון דבמילי דרבנן אית לן למיזל בתר טעמא וכיון דהטעם שייך בלמד ואדרבה הלמד עדיף עוד ממלמד וכדין הק"ו ע"כ שפיר ראוי לדרבנן אשר במלמד לנהוג בלמד וע' תוס' יבמות (דף נ"ז ע"ב) ד"ה רב דכתבו סברא כזאת לענין דיו עש"ה ובאתי רק להעיר. [ודע דדברי המרדכי שם צע"ג במה שהזכיר עוד בטענת האלמנה שאמרה וז"ל ועוד היכא דאיתמר איתמר ואפי' מהלכה אין דנין ק"ו כ"ש מתקנה עכ"ל וצע"ג דכ' כן רק מסברא ודייק לי' רק מדאין דנין ק"ו מהלכה כו' ומדוע לא הביא ז"ל משנה ערוכה במס' ידים פ"ג מ"ב דאין דנין דברי סופרים מד"ס ונהי דיש מקום עיון בזה ויבואר במ"א אי"ה עכ"ז הי' לו למרדכי להביא המשנה הנ"ל וע"ש במרדכי דכ' דהדין עם האלמנה והזכיר טענתה זאת וכ' לה ג"כ רק מסברא ולא הביא משנה הנ"ל שמפורש דאין דנין ד"ס מד"ס וצע"ג]:

וע"ע פסחים (דף ל"א ע"ב) וקמיפלגי בדר' יצחק דא"ר יצחק מנין לבע"ח שקונה משכון כו' ת"ק סבר ה"מ ישראל מישראל הוא דקרינא בי' ולך תהי' צדקה אבל ישראל מעכו"ם לא קני ור"מ סבר ק"ו ישראל מישראל קני ישראל מעכו"ם לא כ"ש כו' וי"ל ג"כ דפליגי אי עונשין ממון מה"ד ועי"ל דלכ"ע אין עונשין ממון מה"ד ופליגי רק אם בב"נ עונשין מה"ד ועמ"ש בזה בלקח טוב כלל ב' וע"ע בכורות (דף י"ג ע"א) אם גופו קונה ממונו לכ"ש וע"ע גיטין (דף ל"ח ע"א) עכו"ם ישראל קונה עכו"ם עכו"ם לכ"ש ושם איירי למעשה ידיו וחשיב ג"כ ממון ומוכח חדא מתרתי או דבב"נ עמה"ד או דעונשין ממון מה"ד ומיהו אכתי אין ראי' מהך דפסחים ובכורות וגיטין לק"ו שהוא במתכונת קולא וחומרא דהוא ק"ו קלוש טפי מק"ו דהנך סוגיין ובאתי רק להעיר:

והנה התוס' במכות (דף ד' ע"ב) ד"ה לאזהרה כתבו דממון א"צ אזהרה וכן כתבו התוס' עוד בב"ק (דף ק"ה ע"ב) ד"ה מאי ואולם בספרא קדושים עה"כ לא תגנובו איתא וז"ל לא תגנובו מת"ל לפי שנאמר בגניבה שנים ישלם למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל לא תגנובו עכ"ל ומוכח דקנס צריך אזהרה וצ"ל דממון אינו נקרא עונש משא"כ קנס חשוב עונש ואין עונשין אא"כ מזהירין וע"כ צריך אזהרה וא"כ יש לדון מזה לכאורה גם לענין אעמה"ד דבממון עמה"ד ובקנס אעמה"ד כיון דקנס מיקרי עונש והוא בכלל המדה המקובלת דאין עונשין מה"ד לדעת האומר דמדה מסורה כך משא"כ ממון דלא מיקרי עונש אינו בכלל המדה הזאת וילפי' לי' שפיר מה"ד ואולם בגוף הדבר הזה הנראה מת"כ הנ"ל דקנס צריך אזהרה איכא עיונא טובא וע' כתובות (דף מ"ו ע"א) דר' יהודה ס"ל דמש"ר לוקה אלאו דלא תלך רכיל וק' הא סתם ספרא ר' יהודה וא"כ הרי צריך האזהרה לקנס דמש"ר וליכא אזהרה למכות ועוד יש לעיין ולפלפל בזה הרבה ואכ"מ:

וע"ע בספרא בהר פרק ג' ברייתא ו' בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים והלא דין הוא ומה אם היובל שאינו משמט כספים מוציא עבדים שביעית שמשמטת כספים כו' ת"ל בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין השביעית כו' ק"ו ליובל שישמיט כספים ומה אם השביעית שאינה מוציאה עבדים משמטת כספים כו' ת"ל וזה דבר השמיטה וגו' וכן הוא בספרי ראה עה"כ וזה דבר השמיטה ואולם אין מכאן ראי' דעונשין ממון מה"ד די"ל דטעמא דאעמה"ד בממון משום דשמא יש פירכא על הק"ו ואין להוציא ממון מספק וא"כ בשמיטה דאדרבה הלוה מוחזק וכן בהוצאת עבדים י"ל דהעבד מוחזק בעצמו וע"כ שפיר ילפי' מה"ד:

וע"ע ברש"י עה"ת דברים י"ט פסוק ט"ו לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא ופירש"י לכל עון ולכל חטאת להיות חבירו נענש על עדותו לא עונש גוף ולא עונש ממון עכ"ל וברא"ם שם וז"ל כאילו אמר לא יקום עד אחד באיש לחייבו שום עון או שום חטאת ופירוש עון עונש כמו כי לא שולם עון האמורי עד הנה וסתם עונש כולל עונש גוף ועונש ממון וזהו ששנינו בספרי אין לי אלא בדיני נפשות שנא' לא יומת על פי עד אחד בדיני ממונות מנין ת"ל לכל עון שנכללים בו דיני נפשות ודיני ממונות כו' ופי' ולכל חטאת הן הקרבנות כדתניא בספרי לקרבנות מנין ת"ל ולכל חטאת למכות מנין ת"ל בכל חטא אשר יחטא עכ"ל:

ולפי דבריו ז"ל הנה לדיעות הסוברים דהא דאעמה"ד מדה מסורה כך אזי גם בממון אעמה"ד כיון דסתם עונש כולל עונש גוף ועונש ממון וזה לכאורה היפוך הספרי אשר הבאתי למעלה עה"כ ועשיתם לו כאשר זמם וגו' דמוכח מיני' דממון לא מיקרי עונש וכנ"ל והנה מדברי הספרי אשר הביא המזרחי הנ"ל מוכח לכאורה דקרבנות ומכות לא מיקרי עונשים דאל"כ ל"ל מקרא בפ"ע אקרבנות ומכות ת"ל מלכל עון דפירושו עונש וכולל גם עונשי קרבנות ומכות וע"כ דקרבנות ומכות ליתנהו בכלל עונשים ואין לתמוה מה שממון מיקרי עונש ומכות לא מיקרי עונש דבכתובות (דף ל' ע"א) מסתפק הש"ס לומר דמלקות קל מממון וא"כ גם הספרי הנ"ל י"ל דסובר כן וע"כ אין תימה אי ממון מיקרי עונש ולא מכות וע' שבת (דף ע' ע"א) דקרי לממון מיתה עש"ה דאמר מאי יומת יומת בממון וע' לקח טוב כלל ב' הבאתי בזה כמה דוכתי ומקרבנות נמי לא קשיא דאע"ג דקרבנות נמי חסרון ממון הן דעכ"ז י"ל דלא מיקרי עונש לפי שאינם באים בתורת עונש רק בתורת כפרה משא"כ עונשי מיתת ב"ד אם שהם מכפרים ג"כ עכ"ז עיקר המיתה היא רק לעונש אלא דהעונש הנעשה ע"י ב"ד מכפר ומסלק מן החוטא מדה"ד ועונש שלמעלה דכשיש דין למטה אין עוד דין למעלה וע"כ עיקר המיתה הוא רק עונש על החטא אלא דע"י שנענש עונש הראוי נעשה ממילא כפרת וסילוק החטא ולא דמי לקרבנות דעיקרם הם לכפרה וכדכתיב בהו לישנא דוכפר ולפי"ז יומצא דחיוב קרבנות שפיר למידין מה"ד כיון דלא חשיבי עונש וליתנהו בכלל המדה דאעמה"ד והא דבמכות אעמה"ד ואע"ג דמכות נמי לא מיקרי עונשים צ"ל דהוא מג"ש דרשע רשע דאיתקש מכות למיתה בג"ש זאת וכנ"ל [וקצ"ע דא"כ ל"ל קרא בפ"ע דאין ע"א נאמן למכות ת"ל נמי ממיתה בג"ש הנ"ל וע' תוס' סנהדרין (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אתי' ותירוצם דשם לא שייך כאן]:

ודע דאחרי אשר הביא המזרחי שם הך דספרי דקרבנות ומכות כ' וז"ל והרב ז"ל לא פירש בם כלום מפני שכלם נכללים בתוך דיני ממונות ודיני נפשות אלא שהכתוב רצה לפרש אותם בפרטות עכ"ל וק' דוודאי לא כ' קרא מקרא מיותר ונראה כוונתו דבלשון רש"י דהזכיר עונש גוף ועונש ממון נכלל שפיר גם קרבנות ומכות דרק בלשון עון דקרא דפירושו עונש הוא דאין נכלל קרבנות ומכות דאינהו לא מיקרי עונש סתם אבל עונש גוף שפיר כולל גם מלקות וכן עונש ממון כולל שפיר גם קרבנות אע"ג דעונש גרידא אינו כולל קרבנות ואע"ג דלפי טעמא דכתיבנא דקרבנות לאו עונשים נינהו רק כפרה לכאורה ראוי שלא יהיו גם בכלל עונש ממון עכ"ז י"ל דסוף סוף הא עונש ממון נינהו כיון שנחסר ממון שיווי הקרבן ורק תיבת עונש גרידא הוא דלא קאי עלייהו דתיבת עונש גרידא מוכח סתמו אדבר שתכליתו ועיקר הכוונה בו לעונש לא קרבנות דתכליתם ועיקר הכוונה בם לכפרה אלא דממילא הרי נענש בחסרון ממון ואיך שיהי' בכוונת דברי הרא"ם אלה עכ"פ הרי מוכרח מן המקרא דוודאי לא כתב מקרא מיותר וא"כ מדאיצטריך קראי בפ"ע לקרבנות ומכות ע"כ דאינהו לא מיקרי עונשים וליתנהו בכלל תיבת עון דפירושו עונש וכנ"ל:

והנה בגוף הספרי איתא בזה"ל לא יקום ע"א באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנין ת"ל לכל עון לקרבנות מנין ת"ל ולכל חטאת למכות מנין ת"ל בכל חטא אשר יחטא לעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין ת"ל לכל עון ולכל חטאת עכ"ל הספרי והנה מדברי הספרי יש ללמוד עוד דלפסול אדם מכהונה נמי לא מיקרי עונש דאל"כ תיפוק ליה נמי להוריד מכהונה מעון דפירושו עונש וכמובן וא"ל דכוונת הספרי באמת לילפותא זאת דז"א דא"כ ה"ל למיכללי' בהדי דיני ממונות והל"ל לדיני ממונות ולהוריד מן הכהונה מנין ת"ל לכל עון ומדשנה התם דיני ממונות לבד ע"כ דרק ממון הוא דמיקרי עונש ונלמד מעון דפירושו עונש וכדברי הרא"ם הנ"ל משא"כ הורדה מן הכהונה אינה בכלל זה ורק מריבויא דלכל עון ולכל חטאת הוא דנפקי העלאה והורדה מכהונה דמדה"מ למיכתב לעון ולחטאת וכתיב לכל עון ולכל חטאת אתי חדא להעלאה וחדא להורדה והכי מוכח נמי מדכייל הספרי הורדה בהדי העלאה וא"כ מוכח דכי היכי דהעלאה אינה עונש רק שסתמא אין ע"א נאמן בו ה"ה הורדה:

ואולם י"ל דגם בהעלאה דאינו נאמן הוא משום דמפסיד לכהנים אחרים את התרומה אשר תנתן לו וה"ל לגבייהו הפסד ממון וממון הא מיקרי עונש וע"כ חשוב גם ההעלאה נאמנות לענין עונש וע' תוס' גיטין (דף כ"ה ע"א) ד"ה שני דתרומה המעורבת בטבל כבר ישנה של השבט ויש באכילת טבל איסור לא תגזול מפאת גזל השבט עש"ה וא"כ בהנתן תרומה עפ"י העד אחד ה"ז ממש הוצאת ממון מן השבט וחשוב שפיר עונש כמו שאר דיני ממונות ואולם לפי"ז עכ"פ ליוחסין לחודי' יהי' נאמן ואילו בכולי דוכתי בגמ' אמרי' דליוחסין עוד יותר אינו נאמן מתרומה ע' כתובות (דף כ"ד ע"א) וע' יבמות (דף ס"ט ע"ב) ליוחסין חששו לתרומה לא חששו ויש ליישב ואין להאריך:

ועיין כלל ס"א שדיברתי שם בקצרה מזה אי לפסול אדם מקהל כהונה או מקהל לגמרי חשוב עונש ואיתי' בכללא דאעמה"ד והנה מדברי הספרי אלה מוכח דלא חשוב עונש וכדכתיבנא [ויש קצת חידוש מה שהשמיט הרא"ם מלהביא גם הך דלהעלות לכהונה כו' ואולי הי' לפניו גירסת הפסיקתא זוטרתי דגרס שם להיפוך לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא להעלות ולהוריד לכהונה ולגירסת הפס"ז הנ"ל מוכח וודאי דלפסול מכהונה לא מיקרי עונש מדאמרי' דאינו בכלל עון דפירושו עונש וכנ"ל וא"ל דעון כולל רק עונש דהוא על עון ולא הורדה מכהונה דאע"ג דמיחשיב עונש עכ"ז הרי איננו עונש על עון אם מעידין על אחד שהוא בן גרושה שהרי לא חטא זה כלום רק שפסול מכהונה לפי שנולד בפסול דז"א דא"כ דיני ממונות נמי משכחת פעמים דאין בם עון וכגון שלא בא ע"א להעיד להוציא ממון מיד המוחזק דליחשיב עון מה שהוא מחזיק אצלו ממון חבירו רק בא להעיד על ממון שאינו ברשות שניהם ומסופקין לאיזה מהם שייך דאז הרי אין כאן עון עדיין ובכה"ג נמי הא אין נאמן וכמבואר בב"מ (דף כ"ח ע"א) סימנין וסימנין וע"א ע"א כמאן דליתי' דמי ויניח ואולי מה שבא זה לזכות בממון השייך לחבירו מיקרי עון ואע"ג דכ"ז שלא נגבה הוא רק מחשבת עבירה ואפי' היכא דסבור להיות שהוא שלו והע"א מעיד עדות הבלתי נודע לו וכגון בעניני ירושה וכדומה עכ"ז י"ל דמיחשיב עון שוגג עכ"פ וק"ק דעון הוא רק במזיד וכמבואר ביומא (דף פ"ו ע"ב) עה"כ כי כשלת בעוניך האי עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול כו' וא"כ בכה"ג ראוי שיהי' ע"א נאמן באמת וע"כ צ"ל דהאי עון אין פירושו חטא כלל רק פירושו לגמרי כאילו הי' כתוב תיבת עונש וא"כ קמו דברינו דמוכח מכאן דלפסול אדם מכהונה לא מיקרי עונש ובאתי רק להעיר]:

והנה עיינתי עוד בגור ארי' שם על דברי רש"י הנ"ל דכ' לא עונש גוף ולא עונש ממון וראיתי שכ' וז"ל דכל עון דכתיב בקרא פירושו עונש הבא על עון שהעד כשהוא מעיד אינו קם רק להביא אותו לעונש דאל"כ מאי נ"מ בעדותו ולפיכך הא דכתיב לכל עון ולכל חטאת פירושו לא יקום לעונש עון ולעונש חטאת ועון הוא במזיד וחטאת בשוגג ולענין קרבן קאמר שאין ע"א מביא אותו לידי קרבן ועון הוא כולל הכל בין עונש ממון ובין עונש נפשות דהכל עון קרוי מה שהוא חייב לחבירו כו' ולא הוצרך לומר עונש קרבן בפ"ע רק מפני שכתוב בתורה לכל עון וה"א דוקא עונש מזיד כי עון משמע מזיד אינו קם שהרי מכחיש העד אבל שוגג קם הוצרך למיכתב גם שוגג אע"ג שאינו מכחיש את העד ואילו כ' חטאת ה"א דוקא חטאת אבל למזיד אין אדם מישראל חשוד על כך להעיד שקר בדבר שחבירו מכיר בשקרו שאין החי יכול להכחיש את החי וה"א דקם למזיד עכ"ל:

ולפי דבריו ז"ל י"ל דגם קרבן מיקרי שפיר עונש ורק בכלל עונש דתיבת עון ליתי' לפי שעון כולל רק מזיד וכנ"ל ואין ראיה מכאן דעונשין קרבן מה"ד וק"ק לפי דבריו ז"ל דהיכא דמעיד עדות ממון במקום שאין שם הכחשת הבעלים וכגון בדבר הבלתי ידוע לבעלים יהי' ע"א נאמן וצ"ל דכל כה"ג נפיק מחטאת דכיון דאינו נאמן לחטאת אע"ג דאין הבעלים מכחישין אינו נאמן נמי לשאר דיני ממונות בכה"ג והנה ק' ג"כ לפירוש הגור אריה ז"ל הנ"ל דא"כ ל"ל קרא בפ"ע למכות הא גם מכות הוא חיוב ושפיר הוא בכלל עון וכמו שדיני ממונות הם בכלל זה מפאת שקרוי עון מה שהוא חייב לחבירו וכמ"ש ז"ל וא"כ ה"נ מכות שפיר ראוי שיהיה בכלל עון מה שיש עליו חיוב מכות וסבור הייתי לו לומר דאיצטריך לרבויי מכות משום דמשכחת מכות אשוגג אלאו דתמורה לחד לישנא בתמורה (דף י"ז ע"א) דחייבין אתמורה אפי' בשוגג וע' תוס' תמורה (דף ב' ע"א) ד"ה הא:

ועיין ירושלמי נזיר פ"ה ה"א עשה שוגג כמזיד בתמורה כו' חזקי' אמר לשוגג בל"ת ולמזיד בל"ת ע"ש במפרשים דפירשו דלקי אתמורה אפי' הי' שוגג בל"ת שסבור שמותר להמיר וע"כ אמכות דשוגג זה שפיר צריך קרא בפ"ע דלא נפיק מעון משום דעון הוא רק מזיד ואולם לפמ"ש דגם שוגג דממון נפיק מחטאת אחרי דגלי קרא דאינו נאמן לחטאת א"כ ה"ה שוגג דמכות יש ללמדו מחטאת ואולי רק ממון הוא דנפיק מחטאת לפי שגם החטאת הוא הוצאת ממון משא"כ מכות י"ל דאין ללמוד משם לסברת הש"ס כתובות הנ"ל דמלקות קיל מממון ושפיר צריך מקרא בפ"ע שאינו נאמן גם לשגגת מכות ואולם יוקשה דא"כ גם לממון היכא דאין שם הוצאת ממון מיד המוחזק כגון ממון שאינו ברשות שניהם והנידונים עצמן מסופקים בדבר דהשתא מעון לא נפיק כיון דאינם מזידים ומחטאת נמי א"א ללומדו כין דאינו הוצאת ממון מיד בעלים כחטאת וא"כ בכה"ג נמי מדוע אין הע"א נאמן וא"ל דכל כה"ג נפיק מבינייא דא"כ שוגג דמכות נמי ליפוק מבינייא ממזיד דמכות ושוגג דממון היינו מחטאת וכמובן ואמנם מלבד זה גם שטחיות לשון הספרי דאמר למכות מנין כו' מוכח דקאי אכל מכות ואפילו מכות דמזיד נמי צריך קרא ולא נפיק מעון ובאתי רק להעיר:

עוד ראיתי בס' גור ארי' ויקרא פרשה י"ט פסוק י"א שהביא קושית תוס' ב"ק (דף ק"ה ע"ב) ד"ה מאי דל"ל אזהרה לעונש ממון וכ' וז"ל וי"ל דזה לא מיקרי ממון כי כל ממון שחייב בדין נקרא זה בוודאי עונש ממון כגון נזקי רגל ושן שהוא חייב לשלם מה שהזיק זה נקרא חיוב ממון שא"צ אזהרה אבל חיוב חומש וכן חיוב כפל וכן חיוב אונסין שאף ברשות הבעל היתה מתה זה נקרא עונש שצריך אזהרה שאין התורה חייבה עונש בזה שאין זה דומה לשאר ממון ולא חייבה אא"כ הזהיר דכל הני לא מיחייב להו בשביל שכך לקח מחבירו שזה לקח מחבירו הכפל אלא בשביל שעבר ועשה זה והשתא צריך אזהרה עכ"ל ומוכח דכפל וחומש ואונסין מיקרי עונשין מדצריכי אזהרה ואיתנהו בכללא דלא ענש אא"כ הזהיר וכבר דיברנו מזה למעלה וכתבנו כן מדעתנו דקנס דכפל מיקרי עונש וצריך אזהרה ואולם יש בדברי הג"א אלה חידוש דגם חומש ותשלומי אונסין חשיבי עונש וכמו שהעתקתי דבריו:

וע"ע במכילתא משפטים עה"כ כי תקנה עבד עברי וז"ל כי תקנה וגו' להביא את הגר דברי ר"א ר' ישמעאל אומר א"צ אם ישראל עובד הגר לא יעבוד כו' עכ"ל וי"ל דפליגי ג"כ אי עונשין ממון מה"ד ואולם י"ל דעבדות אם דהוא שיווי ממון עכ"ז עצם העבדות הוא דבר גדול יותר מממון ויוכל להיות דלכ"ע א"ע ממון ממון מה"ד ובעבדות הוא דפליגי אי ילפי' עונש עבדות מה"ד או לא וקצת ק' דעכ"פ מבואר דלר' ישמעאל עונשין ממון מה"ד ואילו סתם מכילתא הא ס"ל דא"ע ממון מה"ד וכמבואר בתוס' ב"ק (דף ג' ע"א) וסתם מכילתא הוא ר' ישמעאל וכנודע (וי"ל עוד דאין הפלוגתא כאן כלל אי ילפי' עבדות מה"ד רק טעמא דר"א הוא משום דפליג אגוף הלימוד מה"ד וסבירא לי' דאין ללמוד גר מישראל בק"ו משום דאית לי' פירכא דמה לישראל שכן אונאתו אסורה רק בלאו אחד תאמר בגר דאונאתו אסורה בג' לאוין ואולם בב"מ (דף נ"ט ע"ב) מוכח דג' לאוין דאיכא בגר באונאה לאו משום מעליותא הוא רק מפני שסורו רע ע"ש וע' במדבר רבה פרשה ח' ואולם גם מהאי טעמא דסורו רע יש לומר שאין גר נמכר בעבד אע"ג שישראל נמכר ועי"ל דאיצטריך לר"א קרא לרבות גר דאל"כ ה"א למעט גר מקרא דושב אל משפחתו דלא שייך בגר וכדדרשי' בב"מ (ד' ע"א ע"א) והך דב"מ (דף ע"א ע"א) פליג אהך דר"א ור' ישמעאל דמכילתא הנ"ל וכמובן וא"כ עכ"פ שפיר י"ל דאצטריך לר"א קרא לרבות גר כי היכי דלא נמעטי' מושב אל משפחתו דלא הי' מועיל גם הק"ו כיון דמיעוטא דושב אל משפחתו מפיק מק"ו ולפי האמת דסבירא להו דגר נמכר בע"ע צ"ל דושב אל משפחתו אתי לדרשא אחרינא ע' קידושין (דף כ"א ע"ב) דיליף מהאי קרא דאין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ וע"ע מכות (דף י"ג ע"א) למשפחתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו].

וע"ע במכילתא שם לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי איברים כו' אין לי אלא עברי' עברי מנין ת"ל העברי או העברי' מקיש עברי לעברי' כו' ועוד ק"ו הוא ומה עברי' שיוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי איברים עברי שאינו יוצא בסימנין דין הוא שלא יצא בראשי איברים עכ"ל ועוד שם ועבדו אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן שהי' בדין ומה אם העובד שש שמיעט הכתוב ביציאתו הרי הוא עובדו ועובד את הבן נרצע שריבה הכתוב יציאתו אינו דין שיהא עובדו ועובד את הבן ת"ל ועבדו אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן עכ"ל ומבואר דילפי' עבדות מה"ד ובאתי רק להעיר:

וע"ע במכילתא שם עה"כ שארה כסותה ועונתה לא יגרע ר' יונתן אומר שארה כסותה כסות שהיא נופלת לשארה כו' מזונותי' מנין (שהוא חייב) אמרת ק"ו ומה אם דברים שאין בהם קיום נפש (כסותה ז"ר) אי אתה רשאי למנוע הימנה דברים שהן קיום נפש דין הוא כו' עכ"ל ויש ללמוד מזה לכאורה דס"ל לר' יונתן דעונשין ממון מה"ד ובאתי רק להעיר:

וע"ע במכילתא שם עה"כ וכי יגוף וז"ל אבא שאול אומר משום ר"א בכלל נגיפה נגיחה דחי' כו' נשיכה מנין ת"ל ולא ישמרנו בעליו והרי דברים ק"ו ומה אם בשמרו ויצא והזיק חייב ק"ו עד שלא ישמרנו ומה ת"ל ולא ישמרנו בעליו אלא להוסיף הכתוב עוד שמירה אחרת ואיזו זו נשיכה עכ"ל ומוכח ג"כ דס"ל לאבא שאול דעונשין ממון מה"ד ויש לדחות ובאתי רק להעיר:

וע"ע במכילתא שם עה"כ וטבחו או מכרו וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין אם הטובח חייכ מוכר לא יהא חייב אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר ומכרו ללמדך שאעמה"ד עכ"ל וע"ע שם עה"כ כי יבער איש וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל והבור ממונו והבערה ממונו אם למדת שיהא חייב ע"י בורו לא יהא חייב ע"י הבערה אם זכיתי מן הדין מת"ל כי יבער איש אלא בא הכתוב ללמדך שהשן מועד לאכול הראוי לו כו' עכ"ל וצ"ע דהא איצטריך קרא משום דאעמה"ד ולדעת האומר דבמה מצינו עונשין מה"ד ניחא ואולם כבר כתבו ז"ל וכן כתבנו בענינו בלקח טוב כלל ב' דרק בעונשין הוא דיש לחלק בין ק"ו למה מצינו דבק"ו שייך סברת המהרש"א בסנהדרין דמשום דהלמד חמור טפי אין מתכפר בעונש המלמד משא"כ במ"מ דהלמד שוה למלמד לא שייך זה אבל בעונש ממון דאינו לכפרה רק לתשלומין ולא שייך בי' כלל טעם המהרש"א הנ"ל אם כן הא אין סברא לחלק בין ק"ו למה מצינו ובאתי רק להעיר וע"ע במכילתא שם עה"כ כי תצא אש וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין אם חייב ע"י קוצים לא יהי' חייב ע"י עצמו אם זכיתי מן הדין מת"ל כי תצא אש אלא בא הכתוב לעשות את האונס כרצון כו' עכ"ל וק' ג"כ הא אין עונשין מן הדין ובאתי רק להעיר:

והנה מה שהארכנו למעלה אי ממון מיקרי עונש נזכרתי עוד דמצינו במקרא כ"פ תיבת עונש על עונש ממון וכמ"ש ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה וענשו אותו מאה כסף ובמלכים ב' כ"ג פסוק ל"ג ויתן עונש על הארץ מאה ככר כסף וי"ל דשאני הנך דמפרש קרא כסף וכן כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים משמע ממון דדבר שיש בו נתינה היינו ממון משא"כ תיבת עונש גרידא שפיר י"ל דאין במשמעותה עונש ממון ויש לחלק עוד בין לשון מקרא ללשון חכמים ולשון הלכה למשה מסיני אי הא דאין עונשין מן הדין מדה מסורה וכמובן:

ודע כי הסברא אשר הבאנו למעלה דאפי' אי עונשין ממון מה"ד עכ"ז אין עונשין קנס מה"ד הנה י"ל עוד כן מטעם אחר דאין ללמוד קנס מק"ו וזה עפ"י דברי פי' הראב"ד על הספרא תזריע פרק ט' ברייתא י"ד דכ' ואע"ג דק"ו הוא אפ"ה אצטריך קרא שהרי אין לנו בנגעים לדון מק"ו כי כולם גזירות מלך הן עכ"ל וכבר הבאתי דבריו אלה בכלל נ"ו אות ו' ולפי"ז עונש קנס שהתורה מענשת דחשיב נמי גזירת מלך ע' כתובות (דף ל"ח ע"א) חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם וברש"י חידוש הוא שחידשה תורה בכל תשלומי קנס שאינו דין אלא גזירת מלך בעלמא כו' עכ"ל ולפי"ז גם בקנס אין לדון דין ק"ו כלל וכמובן [וע' ב"ק (דף קי"ז ע"א) דלא גמרי' מקנסא וכמדומה שכבר דנו האחרונים ז"ל בזה אי גם בק"ו לא גמרי' מקנסא ואולם מדברי הראב"ד ורש"י הנ"ל לא ראיתי עדיין להעיר כלום ודע דדברי פי' הראב"ד על הספרא הנ"ל דאין דנין ק"ו בנגעים משום דגזירות מלך הן היינו משום דחידוש הן וכפירש"י כתובות הנ"ל אהא דחידוש הוא כו' דפי' גזירת מלך כו' הנה נזכרתי דכדברי הראב"ד הנ"ל מבואר גם בתוס' מ"ק (דף ז' ע"ב) ד"ה מאי וז"ל יש מקשין למה אין רבי דורש ק"ו כו' ושמא יש פירכא או שמא מצורע חידוש הוא עכ"ל ועכ"פ קנס נמי דחידוש הוא וכש"ס כתובות הנ"ל א"כ ג"כ אין לדון בו דין ק"ו ובאתי רק להעיר]:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה