אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-ח › כלל מח

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-ח · כלל מח

כלל מז

אחד אין נחשב חסרון. כן דייקתי באתוון דאורייתא כלל כ"ב מהא דפ"ו נחשב בפ"ק דקידושין למ"ע שלא הז"ג ואמאי הא אין נוהגת ביוה"כ לדיעות הסוברים דה' עינוים דאורייתא וע"כ דכיון דנוהג כל השנה מלבד יום אחד לא חשיב חסרון וחשיב שפיר מצוה הנוהגת כל השנה [וע"ש שכתבתי עוד תירוץ אחר לקושי' הנ"ל] והבאתי שם עוד תוס' יבמות (דף ה' ע"א) שהקשו אהא דאמר שם (דף כ' ע"א) דבאלמנה לכ"ג אין עשה דייבום דוחה ל"ת ועשה ואמאי הא עשה דוחה ל"ת ועשה שאין שוים בכל ע"ש ומאי קושי' הא הא דעשה דוחה ל"ת ועשה שאש"ב שייך רק היכא דהעשה הוא ש"ב משא"כ בייבום הא גם העשה אש"ב דאינו נוהג במלך וכמבואר בסנהדרין (דף י"ח) וע"כ דכיון דחסר רק אחד מן האומה חשיב שפיר ש"ב כמו שהעיר בזה הערוך לנר ביבמות שם והבאתי שם עוד ראי' מפרה אדומה דכתי' בה תמימה ודרשי' תמימה באדמימות ואעפ"כ רק שתי שערות שחורות פוסלות בה ושערה אחת אין מבטל שם תמימה באדמימות ועוד הבאתי גמ' ב"מ (דף ע"ז ע"ב) ההוא גברא דזבן חמרא לחברי' ופש לי' חד זוזא יתיב רב אשי וקמעיין בה כה"ג מאי קני או לא קני כו הרי דנסתפק לומר דעבור שהוא רק זוז אחד אין עושה חסרון בקנין עש"ה בא"ד ותבין:

וע"ע בזה בנדרים (דף י"ז ע"ב) דס"ל לרב הונא דאין נזירות חל על נזירות רק באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמגו דמיתוסף יומא יתירא כו' ופריך מברייתא דמי שנזר שתי נזירות מנה את הראשונה כו' ונשאל עלי' עלתה לו שני' בראשונה ואי באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר אמאי עלתה לו שני' בראשונה הא איכא האי יומא יתירא (דחסר) כו' ומשני מאי עלתה לו לבר מההוא יומא יתירא עכ"ל הגמ' הרי דאע"ג דחסר יום אחד קרי לי' עלתה לו שני' והיינו משום דאחד אין נחשב חסרון ומיקרי שפיר שעלה לו המנין וע"ע במנחות (דף ק"ז ע"ב) במשנה שור במנה (האומר הרי עלי שור למזבח במנה) והביא שנים במנה לא יצא (שהרי קבע שור אחד במנה) ואפי' זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר ע"כ הרי דאיצטריך למיתני בבא יתירא דאפי' זה במנה חסר דינר כו' ולא שמעינן לה מרישא והיינו משום דה"א דכיון דשניהם שוין מנה הרי קיים ההתנדבות שלו שהרי נחסר מנה אלא שבעצם הקרבן אתה רוצה לומר שיש חסרון במה שאינו שוה מנה כפי הנדר וע"כ ע"ז ה"א דדינר אחד אין עושה חסרון ונחשב שפיר שהקרבן הוא לפי הנדר ודו"ק [וע"ע כתובות (דף נ"ז ע"א) במשנה עשתה ששה חדשים בפני הבעל כו' ואפי' כולן בפני הבעל חסר יום אחד כו' ואולם שם לא נפיק סיפא מרישא וכמובן וע"ע קידושין (דף ח' ע"א ומ"ז ע"א) וב"ב (דף פ"ו ע"ב וק"ה ע"א) וב"מ (דף צ"ב ע"ב)]:

וענין דאחד אין נחשב חסרון י"ל דהוא מפאת חשבון הכולל אשר לבעלי הרמז דהתכללות הפרטיים נחשב ג"כ לדבר אחד וע' תוי"ט שבת על המשנה דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת דהקשה מדוע לא תני שלשים ותשע ותי' דאגב הך דמכות דתני מכות ארבעים חסר אחת תני הכי והתם איצטריך למיתני הכי משום דבתורה כתיב ארבעים יכנו וה"ק דמכין אותו מ' הכתובים בתורה חסר אחת ע"ש ואין תי' זה מספיק דבזבחים (דף קי"ח ע"ב) איתא ג"כ ת"ר ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת כו' [ובכתבי אגדה שלי כתבתי דהכשר והכנת המצוה חשיב כמצוה וע"כ גם שנה ראשונה שעשו המשכן נחשב כאילו הי' משכן וקרבנות אלא שבפועל לא הי' ולכן מקרי ארבעים, חסר אחת ודו"ק] ולפי הנ"ל דאחד אין חשיב חסרון מפאת דהתכללות הפרטיים חשיב ג"כ אחד ע"כ שפיר ל"ט בהחשבם יחד בכלליות נחשבים מספר מ' אלא שכשאתה בא לספור הפרטיים אחד אחד אין שם רק ל"ט ולכן מקרי זה ארבעים בכלל חסר אחת בחשבון הפרטיים ודו"ק ואולי יש בזה רמז לל"ט מכות מדלא כתיב ארבעים יכנו רק במספר ארבעים יכנו וע"כ גם ל"ט מכות חשיבי מספר ארבעים מפאת חשבון הכולל אלא דבפועל הם רק ל"ט ואם הי' הכוונה למ' מכות ממש ה"ל למיכתב ארבעים יכנו משא"כ עתה דכתי' רק מספר ארבעים ע"כ מספר ארבעים יש גם בל"ט דרק מ' ממש הוא דלא הוי משא"כ מספר ארבעים הם גם ל"ט דנחשבים מספר וחשבון ארבעים מפאת הוספת חשבון הכולל וכנ"ל ודו"ק היטב:

וע"ע ברכות (דף מ"ז ע"ב) תשעה נראין כעשרה מצטרפין ומוכח דח' נראין כו' לא מהני [ואולי לא משכחת ח' נראין כו'] ולהנ"ל י"ל הטעם דאחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י ההתכללות וכנ"ל אלא דזה האחד הנשלם ע"י חשבון ההתכללות הרי אינו ניכר אל הרואה דהוא נמצא רק במובן השכל ואנן בעינן שיהי' שם עשרה ניכרים לעיני הרואה דכתי' ונקדשתי בתוך בנ"י ומכאן ילפי' לכל דבר שבקדושה שלא יהי' בפחות מעשרה ועיקרא דהאי קרא קאי אקידוש השם ברבים וא"כ בעי' שיהיו שם רבים ניכרים ויהי' קידוש השם לפני הרואים וכמובן וע"כ כיון דיש שם ט' נראין כעשרה וא"כ הרי יש י' למראית עין הרואה אלא דבפועל אינם י' וע"ז שוב שפיר מהני חשבון ההתכללות וכנ"ל ודו"ק וזה י"ל הטעם שם ג"כ בהא דאמר שם דתשעה ועבד מצטרפין וק' ג"כ דמדוע דווקא ט' ולהנ"ל ניחא דבאמת הרי די בט' דהעשירי נשלם ע"י התכללות הט' אלא דאין זה ניכר אל הרואה וא"כ לגבי הרואה הרי גם העבד טוב שהרי אין ניכר שהוא עבד ודו"ק ואולם מ"ד שם דקטן עושין אותו סניף לעשרה לא שייך טעם זה דבקטן הרי ניכר שהוא קטן ואפי' אם הי' גדול בקומה כשאר גדול אמרו בגיטין (דף פ"ט ע"ב) ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול כו' הוי עובדא ואמרו עדיין לא הגיע לפלגות ראובן דכתי' לפלגות ראובן גדולים חקרי לב וברש"י גדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אעפ"י שגופו ארוך ניכר הוא לבריות במעשיו שהוא קטן בשנים כו' עכ"ל ויש לדחות ובאתי רק להעיר וגם בעבד י"ל דחשיב פסולו ניכר במה שאין מניח תפילין ואולם ע"ז י"ל דהוא חולי מעיים ע' חולין (דף ק"י ע"א) ואין כאן היכר והנה מ"ש דאע"ג דט' חשיבי י' מפאת חשבון ההתכללות עכ"ז לא מהני מפאת דהעשירי הוא רק במובן השכל ואינו ניכר יש לדון בזה מסברא ולומר דזה חשוב שפיר ניכר כיון דהט' הרי ניכרים והרי ידוע דט' חשיבי י' מפאת חשבון ההתכללות וא"כ הוי שפיר כאילו היו י' ניכרים ודו"ק ואולם מצינו כזה גם בש"ס סוכה (דף ה' ע"ב) דגוד אסיק לא חשיב מחיצה הניכרת ע"ש ואע"ג דמחיצה התחתונה הרי ניכרת והרי נודע הדין דהיא עולה מתורת גוד אסיק ועכ"ז לא חשיב זה ניכר וא"כ גם כאן נהי דהט' ניכרין ונודע דט' חשיבי י' מפאת ההתכללות עכ"ז שפיר לא חשיב היכר ועוד דסוף סוף הא לא הוי ההיכר דומיא דונקדשתי דבקידוש השם הא בעי' רבים בפועל ממש לשיתקדש השם בפני רבים וכנ"ל:

וע"ע בזה ברכות (דף מ"ה ע"ב) ג' שאכלו כו' ויצא אחד מהם לשוק כו' ולא אמרן אלא בג' כו' ע"ש כל הסוגי' ובאתי רק להעיר וע' ח"א למהרש"א סנהדרין (דף י"ט ע"ב) דכ' ביישוב הקושיא איך נשא יעקב ב' אחיות וז"ל כי א"א הי' לו ליעקב להנצל מאיסור ב' אחיות שעתידה תורה לאסור כי רחל הרי כבר נתקדשה לו כו' וכיון שלב"נ לא נאסרו ב' אחיות א"כ הרי גם לאה נתקדשה לו דלא הוי קידושי טעות דיעקב וודאי לא הי' עושה בעילתו ב"ז וא"כ גם אם הי' מגרש אחת מהם ה"ל אידך אחות גרושתו ושתיהם וודאי א"א הי' לו לגרש עכ"ל ז"ל כוונתו דכיון דרק ממדת חסידות הוא דקיימו האבות התורה עד שלא ניתנה וע"כ כאן לא הי' יעקב יכול לעשות כפי המדת חסידות דא"כ הי' מוכרח לגרש שתיהם [וזה לא הי' אפשר לו דידע ברוח קדשו דמהם דייקא צריך שיצאו שבטי ישראל כנלענ"ד כוונתו] וקשה דעכ"פ סוף סוף לפי דין התורה האוסרת ב' אחיות הרי לא הי' זה קיום אלא דלא הי' אפשר לו ליעקב להנצל מאיסור זה שעתידה תורה לאסור וא"כ עכ"פ איך אמר עם לבן גרתי דדרשי' תרי"ג מצות שמרתי הרי חסר מצוה אחת מתרי"ג היינו איסור ב' אחיות וע' גור ארי' ויגש פרשה מ"ו פסוק י' שעמד ג"כ בכמו זה עש"ה ולפי הנ"ל דאחד לא חשיב חסרון חשיב שפיר קיום תרי"ב מצות מספר תרי"ג וזה ג"כ מפאת דחשבון ההתכללות חשוב ג"כ אחד וכנ"ל [ואולם זהו דלא כמ"ש למעלה דל"ט חשיבי רק מספר ארבעים לא ארבעים גרידא דלפי"ז אכתי ה"ל ליעקב לומר רק מספר תרי"ג שמרתי ולא סתם תרי"ג שמרתי] ואולי זהו הטעם מה שנקראת התורה ברית דהוא תרי"ב דרומז דקיום תרי"ב חשיבי קיום תרי"ג ואם מבטל מצוה התרי"ג נענש על העבירה ההוא אבל תרי"ב אשר קיים יש להם שפיר מדריגת קיום תרי"ג. ודע דמ"ש בתורה תספרו חמשים יום וסופרין רק מ"ט י"ל ג"כ דהוא מענין זה דאחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י ההתכללות ויובן בזה קרא דשבע שבתות תמימות תהיינה והיינו דהז' שבתות דהם מ"ט יום צריכים להיות תמימות בלי חסרון אף יום אחד ואין מועיל בהו חשבון ההתכללות ודו"ק. וע"ע בברכות (דף מ"ה ע"א) דס"ל לחד מ"ד שם דשנים אם רצו לזמן מזמנין וצריך ביאור מדוע חיובא ליכא ואם רצו מזמנין וע' ירושלמי שם דאמר דשנים שדנו דיניהם דין תלוי בהא דשנים שרצו לזמן כו' ואינו מובן וי"ל ג"כ עפ"י דרכנו דזה ידעו חכמים בפנימיות הדבר דבדין צריך שיהי' שם מספר ג' אלא דמ"ד שנים שדנו דינם דין ס"ל דמה שיושבים ומצטרפים יחד לדון ע"כ מהתכללותם נחשב עוד מספר אחד וחשיב ג' [ונודע בחכמת האמת דב"ד דלעילא הם תלת אבהן דהם ג"כ אברהם דיין בפ"ע ויצחק דיין בפ"ע ויעקב כלול משניהם וכנודע] והיינו נמי טעמא דב' שרצו לזמן מזמנין היינו דהצטרפותם מה שהם מצטרפים ומתחברים יחד לזמן הנה עי"ז יש שם התכללות של שניהם ומשלים ההתכללות מספר הג' ולכן ג חובה וב' רשות דכשיש בפועל ג' שפיר הוא חיובא משא"כ בב' דנחשבים ג' רק ע"י שמתחברים יחד ומתכללים ונעשה כולל וזה הרי אין חיוב עליהם שיצטרפו ויתחברו יחד ולכן הם רק רשות ודו"ק היטב:

וע"ע ש"ס מנחות (דף מ"ג ע"ב) ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל ממך ופירש"י קרי בי' מאה [וע"ש בתוס' במנחות דהביאו פירושים אחרים ואולם כלשון רש"י ממש איתא בתנחומא קרח] וי"ל ג"כ דענין הדרשה הזאת הוא מפאת הוספת חשבון הכולל בתיבת מה דהכולל הוא אחד והוא אות א' ומוסיפין אות זה בתוך התיבה ונעשה מאה וע"ע במנחות שם (דף ל"ד ע"א) ביתך דרך ביאתך מן הימין כו' וי"ל ג"כ דענין הדרשה הוא כנ"ל דמוסיפין הכולל דהוא א' בתוך התיבה ונעשה מביתך ביאתך וכזה הוא עוד בירושלמי מגילה פ"א ה"ט יהי מקורך ברוך יהי מקוראך לקבר ברוך והוא ג"כ כנ"ל דניתוסף א' דכולל בתיבת מקורך ונעשה מקוראך:

והנה מצאתי עוד במדרש שוחר טוב תהלים פ"ז א"ר ברכי' כו' בעת ההיא יובל שי גימטריא בה"ם שהם מביאין אותן דורונות למלך המשיח כו' ובפירוש המהר"י הכהן ז"ל כ' וז"ל פי' יובל עולה מספר בהם רק שאחד יותר ואחד אינו מעלה ומוריד במנין להורות שבהם עצמם השי והמנחה כלומר שהעובדי כוכבים נותנים את ישראל עצמם לדורונות עכ"ל והנה הוא כדברינו כי אחד אין נחשב חסרון ואולם לענד"נ כוונת המדרש ג"כ על חשבון הכולל היינו דתיבת יובל גימט' בה"ם עם הכולל ואולי גם כוונת המהר"י הכהן ז"ל כן ועיינתי עוד בזית רענן על הילקוט שם וראיתי שכ' וז"ל פי' יובל גימט' בהם עם המלה עכ"ל ואיני יודע אם כוונתו ג"כ על חשבון הכולל או כוונתו על המלה דייקא וכנודע כי חשבון המלה לחוד וחשבון הכולל לחוד ולפעמים חושבין בעלי הרמז גם שניהם יחד הכולל והמלה ומוסיפין מפאת זה שנים במספר ואיך שיהי' עכ"פ מדברי המדרש שוח"ט הנ"ל ראי' גלוי' לדרכן של בעלי הרמז ז"ל שאין משגיחים על חסרון אחד ברמזיהם ומשלימים אותו בכולל או במלה שהרי גם המדרש דורש כן כאן יובל גימט' בהם אע"פ שחסר אחד:

והנה נא מצאתי עוד דוגמת הך דמדרש שוח"ט הנ"ל גם בב"ר פרשה ל"ט עה"כ ויהי אברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן וז"ל הה"ד ויהי אומן את הדסה היא אסתר כו' אמר הקב"ה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהי' בן ע"ה שנים מנין הדסה עכ"ל המדרש והנה הדסה עולה רק ע"ד ועל כרחך דאחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י הכולל או המלה והוא ממש כהך דמדרש שוח"ט יובל גימט' בהם [ואולם בהך דב"ר י"ל לפי המבואר בספרן של צדיקים ז"ל על אומרם ז"ל אסתר מה"ת מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר כי בימי אסתר הי' ענין ההשגחה האלקי"ת בהסתתרות שלא הי' שם נס נגלה של שבירת הטבע וזה טעם שלא נזכר השם בכל מגילת אסתר וזהו ענין השם אסתר נו"ט א' סתר היינו דבחי' אלופו ש"ע הוא הענין האלק"י המכונה באות א' אלופו של עולם וכדמצינו במדרשות בכמה דוכתי [ע' כלל ט"ו] הי' בלבוש והסתתרות וזהו אסתר מה"ת מנין היינו השם אסתר דהוא נו"ט א' סתר ומורה על בחי' אלופו ש"ע בהסתתרות וע"ז מייתי קרא דואנכי הסתר אסתיר פני וגו' וכמבואר בספרן של צדיקים ז"ל בארוכה ולפי"ז י"ל דגם השם הדסה דהי' ראוי להיותו מנין ע"ה וחסר א' הוא ג"כ מפאת ענין זה דמורה על הסתתרות הא' דבחי' אלופו ש"ע והוי ממש השם הדסה של אסתר כשם אסתר שלה דהוא נו"ט א' סתר שכן גם בשם הדסה יש הסתר א' לפי דרש הב"ר הנ"ל וכנ"ל וי"ל שזה כוונת הב"ר הנ"ל שאמר הה"ד ויהי אומן את הדסה היא אסתר ולכאורה תיבות היא אסתר דמייתי הם מיותרות והי' די שיביא האי דויהי אומן את הדסה לחוד וכמובן ואולם לפי הנ"ל י"ל הכוונה דכיון דבא המדרש לומר דהדסה מורה על מספר ע"ה מנין הדסה וא"כ הרי יוקשה ע"ז שהרי חסר א' מן המספר וע"כ מייתי גם תיבות היא אסתר היינו א' סתר דעם הא' הזאת הנסתרת הוא יחד ע"ה ודו"ק:

ועד"ז י"ל באמת גם בהך דמדרש שוח"ט דאמר יובל גימט' בהם וזה דהרי המדרש דריש האי יובל שי שהעובדי כוכבים יביאו את ישראל דורון למלך המשיח וזהו בהם שבהם עצמם יהי' הדורן וכפי' המהר"י הכהן ז"ל הנ"ל וכן מפורש שם במדרש בשאר דברי המדרש עש"ה והענין נראה דהנה יוב"ל ש"י גימט' משיח ומכאן יצא להם ז"ל לדרוש דקאי על מלך המשיח והנה התגלות המשיח שיתגלה בב"א עניינו ג"כ ענין התגלות בחי' אלופו ש"ע המסתתר שע"י שמציאות ההתנגדות יפליט את שבי הקדושה שבתוכו דהוא עצמו סוד אלופו ש"ע המסתתר הנ"ל וכנודע וע"י שיחזרו ניצוצי הקדושה למקורם עי"ז יהי' התגלות המשיח וזה עצמו סוד הגאולה וקיבוץ הנדחים וכנודע ולכן תראה כי יובל שי הוא אתוון יבא שילה וכמ"ש בפ' ויחי עד כי יבא שילה וגו' ובתרגום עד דייתי משיחא וכן הוא במדרש שם וברש"י ובסנהדרין (דף צ"ח ע"ב) דבי ר' שילא אמרי שילה שמו (של משיח) שנאמר עד כי יבא שילה והנה יבא שילה הוא עצמו אתוון יובל שי ואין חילוק רק דאות ו' אשר בתיבות יובל שי נתחלקה בתיבות יבא שילה לאתוון א"ה ושאר האותיות הם שוות ממש והענין דהתחלקות הוה שנתחלקה הו' לא' וה מורה על התגלות הא' סוד אלופו ש"ע הנ"ל וע"כ נחלקה הו' רק לחלוקה זאת ה' א' ולא לחלוקה אחרת ב' ד' או ג' ג' כי כוונת החלוקה הזאת רק לענין התגלות אות הא' וע"כ כדי שיתגלה אות הא' הוכרחה להתחלק לא' ה' וכמובן והיינו שנתגלה רק אות הא' ושאר המספר של הו' הנותר דהוא ה' נשאר שפיר במקומו וכוונת גילוי הא' מורה ע"ז כי בהתגלות בחי' כא' סוד אלופו ש"ע היינו בבוא ניצוצי הקדושה למקורם הקדוש אז ג"כ יבא שילה ויהי' התגלות משיח וזהו עצמו ענין הדרש של המדרש שוח"ט הנ"ל יובל גימט' בהם שיביאו את ישראל עצמן לדורון והכוונה על שצד ההתנגדות יפליטו ויחזירו את ניצוצי הקדושה דהם עצמן סוד ניצוצי נשמות ישראל שנפלו לשם וכנודע ובהחזירם אלו הניצוצות דהוא עצמו סוד הבאתם את ישראל שביניהם לדורון עי"ז יהי' הגאולה והתגלות משיח ואז יעשה מתיבות יובל שי יבא שילה בהתגלות הא' וכנ"ל היינו דע"י היובל שי דהיינו הביאם את ישראל שביניהם לדורון דהוא סוד החזירם את הניה"ק סוד התגלות אלופו ש"ע המסתתר בהם עי"ז יעשה יבא שילה בהתגלות הא' וכנ"ל [וזהו הכוונה הנסתרה בדברי המדרש יובל גימט' בהם והוא חסר א' לרמז דכוונת ישראל שביניהם הוא בחי' אלופו ש"ע המסתתר ורק ע"י הבאתם את השי הזה היינו שיביאו את ישראל שביניהם כדברי המדרש והוא עצמו בחי' החזרת הניה"ק למקורם בחי' התגלות אלופו ש"ע המסתחר עי"ז הוא שתתגלה הא' ויעשה יבא שילה בהתגלות אות א' וכנ"ל וא"כ בכוונה מכוונת דרשו ז"ל יובל גימט' בהם בחסרון א' לרמז שזה עצמו יהי' הדורן הא' המסתתרת וכנ"ל ודו"ק היטב]:

וראיתי במהרי"ל בה' פורים שכ' וז"ל כתב בשכל טוב אסתר היתה בת ע"ה שנה במעשה דפורים כי הדסה בגימט' ע"ד ושנה אחת יליף ג"כ התם מקרא עכ"ל ואין לפנינו ס' שכל טוב ההוא ובמ"ר הנ"ל המובא גם בילקוט אסתר רמז תתרנ"ג לא נמצא לימוד על שנת ע"ה רק אמר לבד דע"ה הוא מנין הדסה ולא זולת וכמו שהעתקתי לשונו ובאתי רק להעיר:

וע"ע בס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג ז"ל נתיב התורה פרק ט"ז שהביא שם דברי המדרש אל תהי ק"ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות נגד אברים שבאדם כו' וכ' ע"ז להלן באותו פרק שם וז"ל ואף שאין כאן רק רמ"ה תיבות נראה כי ג' פרשיות פ' שמע ופ' והא"ש ופ' ציצית ג' פרשיות משלימים לרמ"ח תיבות עכ"ל וה"ז ג"כ חשבון הכולל דחשבינן תיבות דכל פרשה עם הכולל של הפרשה והוי סך הכל רמ"ח ואולם בדברי המדרש הנ"ל יש עוד פי' אחר דג' תיבות ד' אלקיכם אמת שחוזר הש"ץ משלימים לרמ"ח וכ' המהר"ל ז"ל גם פי' האחר ההוא בס' נתיבות הנ"ל בנתיב העבודה פרק ט':

וע"ע משנה מנחות (דף ק"ג ע"ב) מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד אם אמר הרי עלי ס"א מביא ס' בכלי אחד ואחד בכלי אחד שכן הציבור מביא ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד שהוא פחות מן הציבור אחד עכ"ל המשנה ויש להבין ג"כ ענין פחיתות היחיד מן הציבור אחד דהציבור הנה הוא פרטים רבים כל איש ישראל בפרט וע"כ מהתכללות הפרטים האלה נעשה חושבן עוד אחד היינו בחי' הכולל של הפרטיים ומשא"כ ביחיד דהוא רק פרט אז אף אם מדריגתו גדולה ועצומה ושקולה ככל הציבור וכמרע"ה שנאמר בו שהי' שקול כס' רבוא עכ"ז כיון דהוא רק איש אחד א"כ הרי אין שם ענין התכללות הפרטיים וע"כ ממילא הציבור גדול ממנו מפאת היות לציבור גם בחי' התכללות הפרטיים דבחינה זאת היא ג"כ אחד וזהו הענין דפחיתות היחיד מן הציבור הוא אחד דייקא וק"ל:

והנה מצאתי ראיתי עוד בספר אור החיים עה"ת בראשית פ' י"ח פסוק ל"ב ויאמר אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה וגו' וז"ל ואומרו תיבת אך מיעט שלא יחזור להתפלל אולי יחסר אחד מהעשרה כמו ששאל אולי יחסרון החמשים חמשה או לצד שאחד לא יעכב (פי' שיש ה"א שיחזור ויתפלל עוד על אחד מפאת שאחד לא יעכב) כמו שמצינו שאמר ד' ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא עכ"ל ז"ל הנה נא מפורש בדבריו ז"ל הרעיון שלנו דאחד אין נחשב חסרון וכמ"ש ז"ל שאחד לא יעכב וע"כ אחרי הועילו על עשרה יש סברא שיספיקו גם תשעה מפאת דאחד אינו חסרון והנה הביא ז"ל ראי' לזה מהא דכתי' ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא והכוונה דגם כשנלקה ל"ט חשוב מספר ארבעים מפאת דאחד אין נחשב חסרון ותלי"ת שכיוננו לדעתו הגדולה ז"ל בגוף הרעיון וגם בהבאת הראי' הזאת וכמו שהבאנו כבר לעיל הר דארבעים יכנו והוספנו בזה הטעמה דמפאת חשבון הכולל הוא דנשלם האחד ושמטעם זה אין אחד נחשב חסרון והיינו דכתי' במספר ארבעים יכנו ולא כתי' ארבעים יכנו דל"ט חשיבי רק מספר ארבעים מפאת היות חשבון הכולל משלים המספר אבל ארבעים ממש לא הוי וכמו שכתבנו למעלה:

וע"ע בירושלמי גיטין פ"ט ה"א על המשנה דהתם המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרין וז"ל הירושלמי א"ר אילי טעמא דר' אליעזר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאדם אחד שמועתה רובא ממתניתא (שמועת ר' אילי מרובה מן המשנה) מתניתא אמרה בשהותרה לכל ואסרה לאדם אחד שמועתה אמרה (אפי') כשאסרה לכל והתירה לאדם אחד (ג"כ מועיל הגט) עכ"ל הירושלמי ומוכח דלולי הך דר' אילי הי' ה"א וסברא דרק כשהתירה לכל חוץ מאדם אחד כמו שנזכר במשנה הוא דר"א מתיר משא"כ אם שייר יותר מאדם אחד לא מהני וי"ל ג"כ הטעם מפאת דאחד אין נחשב חסרון ולכן כשיש רק שיור אחד חשוב כאילו הותרה לכל ובאתי רק להעיר:

וע"ע ירושלמי תענית פ"א ה"ז דעל המשנה שם דגוזרין י"ג תעניות על הציבור בשני וחמישי על מניעת גשמים אמרו שם בירושלמי ר' יודן ברי' דר' חמא דכפר תחמין כבתוך ארבעים שעשה משה ובק"ע וז"ל שכשתחשוב י"ג תעניות בשני וחמישי הם ששה שבועות שהן מ"ב יום וכשתחסור יום ההתחלה וסופו הן מ"א יום כי היכי דלא חשבינן יום עלי' ויום ירידה והאי יומא לא דק עכ"ל כוונת חשבונו די"ג תעניות ב' וה' הם מ"ג יום וכשתסיר יום הראשון והאחרון כי היכי דלא חשבינן במ' יום דמשה שהי' בהר יום העלי' ויום היריד' ישארו מ"א יום והם נגד מ' יום בהר וחד יומא לא דק ונראה גם בזה הטעם דאחד אין נחשב חסרון וע"כ גם מ' דהר חשיבי מ"א וירושלמי זה הוא דוגמת מדרש רבה ושוח"ט הנ"ל דאמר ע"ה מנין הדסה ויובל גימט' בהם אע"ג שיש ביניהם אחד והיינו משום דאחד אין נחשב חסרון ולא יעכב האחד וכדברי האוה"ח הנ"ל ובאתי רק להעיר:

וע"ע ש"ס נזיר (דף ה' ע"א) דר' מתנא ס"ל דסתם נזירות ל' יום משום דכתיב קדוש יהי' יהי' בגימ"ט ל' ובר פדא ס"ל דסתם נזירות כ"ט יום כנגד נזיר נזרו האמורים בתורה ל' חסר אחת ע"ש ולפי דרכנו י"ל ג"כ דלתרוייהו ענין הנזירות מחייב וראוי לו מנין ל' יום אלא דלבר פדא אחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י ההתכללות ויש גם לכ"ט ענין הל' ע"י התכללות הימים דנחשב ג"כ אחד ולר' מתנא בעי' ל' בפועל ואין מועיל השלמת ההתכללות אבל זה שפיר ס"ל לתרוייהו דענין הנזירות ראוי לו מנין ל' יום [ויובן בזה ל' הגמ' שם (דף ה' ע"ב) רישא נעשה כאומר שלימין דקשה דהל"ל דנעשה כאומר שלשים ומה זה ל' שלימין דנקט יעוי"ש בתוס' שעמדו בזה ולהנ"ל י"ל דגם אמירת שלשים מיקרי אומר שלימין כיון דגם הכ"ט לבר פדא הרי נחשבים ל' ע"י חשבון ההתכללות והחילוק בינם לבין ל' ממש הוא רק דכ"ט הם ל' רק במובן השכל ורואין אותם כאילו הם ל' וע"כ אין להם שם שלימין כיון שאינם ל' בפועל משא"כ ל' בפועל נקראים שלימין היינו שהם ל' שלימין בפועל ודו"ק וע"כ שפיר מדוקדק הלשון נעשה כאומר שלימין היינו דאין נחשב כמקבל נזירות סתם דנחשב ל' ע"י ההתכללות רק נעשה כאומר שלימין היינו ל' בפועל ודו"ק ואע"ג דמאי דאמר שם עוד באומר שלימין לר' מתנא בא לאפוקי רק דלא נימא מקצת היום ככולו עש"ה בסוגיא עכ"ז בהך דנעשה כאומר שלימין לבר פדא שפיר י"ל דהכוונה כנ"ל] ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה