בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-ו · כלל לג
אומר אני. כן הי' דרכו של רבי לומר דבריו בלשון אומר אני' ע' קידושין (דף ט' ע"ב) רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולם בחנק וע' גיטין (דף ל"ח ע"ב) רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא ושם (דף ל"ט ע"ב) אמרו לפני רבי אמר נתייאשתי מפלוני עבדי מהו אמר להן אומר אני אין לו תקנה אלא בשטר ועוד שם (דף נ"ב ע"א) רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא ובערכין (דף י"ז ע"א) רבי אומר אומר אני אף בערכין כן ועוד שם (דף כ"ד ע"ב) רבי אומר אומר אני נותן סלע ופונדיון ובתענית (דף ב' ע"ב) רבי אומר אומר אני משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק להזכרה ושם (דף י"ז ע"א) ובסנהדרין (דף כ"ב ע"ב) רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם ובפסחים (דף ע"ה ע"א) רבי אומר אומר אני שזה צלי אש ובב"ק (דף קי"ד ע"ב) רבי אומר אומר אני גנב כגזלן ובחולין (דף כ"ד ע"ב) רבי אומר אומר אני עד שיהא בן עשרים ובכריתות (דף י"ח ע"ב) רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי עכאו"א ועוד שם וביומא (דף פ"א ע"ב) רבי אומר אומר אני חומץ משיב את הנפש ובבבא בתרא (דף קכ"ד ע"א) רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח (ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן) ובמגילה (דף ד' ע"ב) רבי אומר אומר אני לא ידחו עיירות ממקומן ועוד שם רבי אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה ובמנחות (דף י"ד ע"א) רבי אומר אומר אני שזה כשר ובעירובין (דף ג' ע"ב) רבי אומר אומר אני כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה וכהנה רבות מאוד גם בירושלמי ותוספתא ושאר ספרי חכמים אספרם מחול ירבון ולא נמצא כזה לשום אחד משאר החכמים זולת על צד הזרות והמיעוט ועל זכרוני כעת תוספתא פסחים פ"ח פסח מצרים נאמר בו ולקח הוא ושכנו משא"כ בפסח דורות ר' שמעון אומר אומר אני אף בפסח דורות כן כו' מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו מלאכול בפסח ר' אליעזר בן יעקב אומר אומר אני בפסח מצרים הכתוב מדבר כו' ר' יוסי הגלילי אומר אומר אני שלא נאסר חמץ במצרים אלא יום אחד בלבד כו' עכ"ל התוספתא והך דריה"ג הובא בש"ס פסחים (דף כ"ח ע"ב) ולא הובא שם בלשון אומר אני ואולם בירושלמי פסחים פ"ט סוף הלכה ה' הובאה שם מימרא דריה"ג הנ"ל בלשון אומר אני כמו שהוא בתוספתא וע"ע ירושלמי ביצה פ"ב ה"א רב אמר אומר אני אין פחות מכזית כו' ואולי גם שם צ"ל רבי תחת רב:
והנה הבנת ענין הלשון אומר אני שהי' שגור על לשונו של רבי נראה דהוא דרך ענוה [ע' סוטה (דף מ"ט ע"א) משמת רבי בטלה ענוה כו' ובהוריות (דף י"ד ע"א) אמר רבא אפי' רבי דענוותנא הוא תני אמרו משום ר"מ כו' ובגיטין (דף נ"ט ע"א) שאני מניינא דבי רבי דכלהו מנייניהו מן הצד הוו מתחילין ובתוס' משום ענוה שלא להראות עצמו גדול הי' עושה כן עכ"ל] והכוונה שאיננו אומר את הדין והדבר דרך החלט רק אומר אותו בייחוס אל עצמו שלו נראה כך וכדרך שרגילין היום לכתוב מליצת "נלענ"ד" כן הוא ג"כ מעין ענין זה הלשון אומר אני ולדמיון הך דקידושין (דף ט' ע"ב) רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה כו' הכוונה שאיננו אומר סתם את הדין הראשון בסקילה והשני בחנק דרך החלט רק "אומר אני" היינו שאני נראה לי כך אבל אינני מחליט שכן הוא:
והנה לפי המבואר בספרי תלמידי הבעש"ט ז"ל כי דרך אנשי המעלה הגדולים להתבונן על כל דיבוריהם ומעשיהם שאין הם המדברים והעושים בכח עצמם רק כח אלק"י אשר בהם ובכל הנבראים כטעם ואתה מחי' את כולם הוא העושה חיל הדיבור וכל המעשים כטעם ד' שפתי תפתח וכנודע הנה יתכן ע"כ כזה הבנת לשון אומר אני היינו דהקדים אל דיבורו שלא הוא בחכמתו ובתבונתו הוא האומר והמשיג שהדין הוא כך וכך רק כח אלק"י אשר בו היא השכינה הקדושה המחי' את כל הנבראים ונקראת אני כנודע בחכמת האמת וע' תוס' סוכה (דף מ"ה ע"א) על אני והו הושיעה נא הוא האומר את הדברים וזהו ענין הלשון אומר אני דו"ק וע' סוכה (ד' נ"ג ע"א) אמרו עליו על הלל כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן כו' וברש"י דורש הי' בשמו של הקב"ה אם אני כאן כו' כ"ז שאני חפץ בבית הזה ושכינתי שרוי' בו כבודו קיים ויבואו הכל כאן כו' עכ"ל. ולפי דברינו הקדומים יובן ביותר ענין הלשון אם אני כאן כו' היינו דהשכינה הקדושה נקראת אני ומובנים הדברים כפשוטן אם אני כאן היינו אם השכינה הקדושה כאן הכל כאן וגם רש"י רמז לזה במתק לשונו שכ' "ושכינתי" שרוי' בו כו' וע"ע בפסיקתא פרשה י"ז ר' אחא פתח אני ד' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. אני הוא שמי עכ"ל. ואין לו מובן כ"א לפי הנ"ל ששם אני הוא שם שכינת כבודו ית' ועיקר כוונת דברי הפסיקתא דיברתי בה במ"א ואכ"מ. ולפי מאי דמוכח קצת מש"ס שבת (דף נ"ו ע"א) דרבי הי' לו התייחסות מה לדהע"ה ע"ש דאמר רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד כו' וע' סוכה (דף כ"ו ע"ב) שינתי' דמר כדרב ודרב כדרבי ודרבי כדדוד כו' אזי מובן ביותר ענין הלשון אומר אני היינו שייחס הדברים אל השכינה הקדושה הנקראת אני וכנודע דבחי' השכינה הקדושה מתייחס לדוד וע' פסחים (דף קי"ז ע"א) לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואח"כ אמר שירה מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואח"כ שרתה עליו שכינה והיינו כנ"ל דשם דוד שבמקרא הוא עצמו מורה על השכינה הקדושה המתייחסת לדוד ודוד הוא מרכבה לה וכנודע בחכמת האמת וע"כ לדוד מזמור מורה שהי' השראת השכינה תחלה ואח"כ המזמור והשירה כו' והארכתי בזה במ"א ואכ"מ וכמנהג הזה עצמו של רבי באומרו אומר אני הנה לפי דרכנו מצינו כזה גם לדהע"ה באומרו ואני תפלה וכנודע בחכמת האמת דשם אני דואני תפלה רומז על השכינה הקדושה ולכן לא אמר ואני מתפלל רק ואני תפלה וכנודע בחכמת האמת:
והנה כמו שלא נמצא שגירות לישן אומר אני לשום אחד מן החכמים רק לרבי והוא דבר של חידוש קצת הנה נמצא עוד דבר של חידוש והוא כי כמדומה לי שבכל המקרא לא נמצאו תיבות אומר אני זולת פעם אחת בתהלים מ"ה רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר והנה נודע כי ספר תהלים נכתב ברוה"ק על ענינים עתידים וע' הקדמת הראב"ע בפי' תהלים וע"כ י"ל דמקרא זה רומז ברוה"ק על רבי וחיבור המשנה שלו דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב ורבי חיבר המשנה משום עת לעשות לד' הפרו תורתך ע' תמורה (דף י"ד ע"ב) ותוס' ב"ק (דף ג' ע"ב) וזהו שהכתוב מדבר ברוה"ק בעד רבי כאילו רבי בעצמו אומר הדברים רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך היינו מה שאני רוצה לעשות כביכול עבור המלך העליון ית' [ונאמר כאן מעשי למלך כמו ששם נאמר לעשות לד' ומדוקדק ביותר תיבת למלך וכנודע דתושבע"פ עניינה הספיר' הנקראת מדת מלכותו ית'] לשוני היינו מה שצריך להאמר בלשון דברים שבע"פ אני רוצה לתקן שיהי' נכתב בעט סופר מהיר [והנה לבי דבר טוב ס"ת רבי. תיבת לשוני גימט' יהודה הנשיא הרי רמוז השם רבי שכינוהו חכמים וגם שמו העצמיי יהודה הנשיא וכן הוא נקרא כמה פעמים בש"ס ג"כ בשם רבי יהודה הנשיא] וע"כ נאמרו במקרא זה תיבות אומר אני יען הכתוב מדבר ברוה"ק בעד רבי וזה הי' דרכו לומר דבריו בלשון אומר אני וכנ"ל ולכן גם כאן נאמר אומר אני ודו"ק:
והנה כבר מבואר אצלי במ"א בטעם הכתובים תהלים כ"א תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה כי תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פז חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד וכתבתי ג"כ דכתובים אלו רומזים על רבי וחיבור המשנה שחיבר [דהוא סוד תושבע"פ סוד ה' אחרונה שבשם וכנודע וזהו נתתה לו בה' יתירה בתיבת נתת היינו נתת ה' לו] והנה המסכתא הראשונה ממסכתות המשנה היא ברכות וזה רמוז בתיבות כי תקדמנו ברכות. ולכן מנעת סלה כי תקדמנו ר"ת מסכת ובתרי' תיבת ברכות רומז לזה כי מסכת ברכות היא הקודמת בחיבור המשנה. והנה חיבור המשנה חלוק לסדרים ומסכתות והסדר הקדום בו הוא זרעים והמסכתא הקדומה היא ברכות והנה סדר זרעים מבואר בס' שנות אלי' לרבינו הגר"א ז"ל בתחלתו כי עניינו במדה הנקראת צדיק כטעם זרעו לכם לצדקה וכטעם פרי עץ אשר זרעו בו על הארץ [וכנודע בח"ה דמקרא זה מוסב על מדת יסוד צדיק] ולכן התחיל בו ראשונה במס' ברכות כטעם ברכות לראש צדיק עכ"ד הקדושים ז"ל ויש להם ראי' בירושלמי הובא בתוס' שבת (דף ל"א ע"א) אהא דאמר שם אמונת זה סדר זרעים ובתוס' בירושלמי מפרש שמאמין בחי העולמים וזורע עכ"ל ונודע דתואר חי העולמים הוא במדת יסוד צדיק חי עלמין ורמזוהו חכז"ל על המקרא הזה עצמו ברכות לראש צדיק והוא במדרש שוחר טוב תהלים מזמור פ"ח וז"ל ר' פנחס אומר מלאך שהוא ממונה על התפלה ממתין עד שתתפלל כנסי' אחרונה של ישראל ונוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה ונותנה בראשו של הקב"ה שנא' ברכות לראש צדיק חי העולמים הוי בבוקר תפלתי תקדמך עכ"ל המדרש [וע"ע בב"ר פרשה א' תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק וגו' אתפרכן כו' הדוברות על צדיק חי העולמים כו' עכ"ל] והנה ביומא (דף ל"ח ע"ב) איתא אר"א אפי' בשביל צדיק אחד העולם נברא שנא' וירא אלקי"ם את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו צדיק כי טוב עכ"ל הגמ' הרי דצדיק וטוב חד אינון דתואר טוב הוא הוא תואר צדיק וכן נודע בחכמת האמת דמדת יסוד צדיק נקראת טוב] וזהו במקרא תהלים הנ"ל כי תקדמנו ברכות טוב היינו דיש ב' קדימות בחיבור המשנה א' קדימת ברכות במסכתות המשנה ב' קדימת טוב דהוא צדיק היינו סדר זרעים דהוא בחי' צדיק וכנ"ל בסדרי המשנה ולכן נאמר טוב בל' יחיד ודו"ק ולכן נאמר ברכות קודם לטוב כי ברכות היא המסכתא הראשונה וקודמת בסדר זרעים עצמו וזהו בתרי' תשית לראשו עטרת פז היינו תשית לראשו של טוב הנזכר עטרת פז דמס' ברכות הקודמת בסדר זרעים בטעם הכתוב ברכות לראש צדיק וכדברי רבינו הגר"א ז"ל הנ"ל הנה הוא עצמו בחי' עטרה לראש צדיק וכדברי המדרש שוח"ט הנ"ל מלאך שהוא ממונה כו' נוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה ונותנה בראשו של הקב"ה שנאמר ברכות לראש צדיק כו' הרי דברכות לראש צדיק הוא עצמו בחי' עטרה לראש צדיק [ולשון עטרה לראש צדיק מצינו לחכמים בכמה דוכתי וע' סנהדרין (דף קי"א ע"ב) עתיד הקב"ה להיות. עטרה בראש כל צדיק וצדיק כו'] ובחכמת האמת נודע דצדיק הוא בחי' ברית [וזה טעם גמ' יומא הנ"ל אין טוב אלא צדיק שנאמר וירא אלקי"ם את האור כי טוב שכן את האור כי טוב ס"ת ברית] וברכה היא בחי' עטרה שבברית וכנודע בחכמת האמת ולכן בחי' ברכה לראש צדיק הוא הוא בחי' עטרה לראש צדיק והוא עצמו ג"כ בחי' ברכה לראש משביר הנזכר בכתוב (משלי י"א) ובסנהדרין (דף צ"ב ע"א) דרשוהו ז"ל על יוסף דכתי' בי' ויוסף הוא השליט וגו' הוא המשביר וגו' ולהנ"ל הכל אחד דיוסף הוא בחי' יסוד צדיק כנודע והוי ברכה לראש משביר ממש כענין ברכות לראש צדיק והוא עצמו ג"כ טעם עטרה לראש צדיק וכנ"ל וזהו תשית לראשו עטרת פז היינו לראשו של טוב הנזכר היינו סדר זרעים דהוא בחי' צדיק טוב וכאמור תשית לראשו מס' ברכות דהיא עטרה לראש צדיק ונקראת עטרה זאת עטרת פז וכנודע דבחי' עטרה זאת היא בחי' הלבנה בסוד מה שיסדו ז"ל בברכת קידוש הלבנה וללבנה אמר שתתחדש עטרת כו' והנה לבנה מספרו פ"ז ולכן נקראת עטרת "פז" וגם נקראת פ"ז בבחי' לבושי אתוון של השם המתייחס לה וכנודע דבה השם אל"ף דלי"ת ואתוון באל"ף בית שאחרי השם אל"ף דלי"ת הם אתוון בהס"ך שכן אחרי א' הוא ב' בא"ב ואחרי ד' הוא ה' ואחרי נ' הוא ס' ואחרי י' הוא ך' הרי אתוון בהס"ך והם לבושי אתוון של השם א"ד הקודמים להם בא"ב וכנודע דכל בחי' שם מתלבש באתוון שאחריו בא"ב וזה טעם תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו שדרשו ז"ל איזהו חג שהחודש מתכסה בו כו' היינו שהלבנה מתכסית בו וכפירש"י שם ונדרש זה מתיבת בכסה שכוונתו ענין כיסוי (דלפי הפשט שכוונתו ליום המיועד הל"ל בכסא בא' לבסוף וכן כתבו המפרשים שם דה' דתיבה זאת היא תחת א' ואולם לפי הנ"ל החילוף הזה הוא בדקדוק) דבא להעיר על היות בחי' כיסוי הלבנה דבה בחי' השם א"ד וכנ"ל והוא מתכסה באתוון בכס"ה שהם אחריו בא"ב וכנ"ל וזהו בכס"ה ליום חגנו שכן הכיסוי באתוון בכס"ה עצמם המורים ענין הכיסוי והנה בכסה עולה פ"ז ולכן נקראת ג"כ עטרה זאת עטרת פז והוא עצמו טעם הכתוב שוקיו עמודי שש [נו"ה תרין שוקין והם העמודים אשר הבית נכון עליהם יכין ובועז כנודע ונקראים עמודי שש שית פרקין ווי העמודים וכנודע בח"ה וגם נו"ה הם עמודים אשר שש ספירות עומדים עליהם כי למעלה מנו"ה הם שש ספירות כח"ב חג"ת] מיוסדים [שכן נו"ה עומדים על היסו"ד וזהו מיוסדי"ם והיסוד הוא על מלכות דבה השם א"ד ולבושו בהס"ך מספר פ"ז ולכן נקראת אדנ"י פ"ז וזהו] על אדני פז. וזהו כלל הכתוב שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז היינו דנו"ה תרין שוקין הם על אדני פז באמצעות היסוד וזהו גם כאן תשית לראשו עטרת פז והנה בהיות סדר זרעים במדת חי עולמים וכירושלמי הנ"ל שמאמין בחי העולמים וזורע לכן מובן ממילא שע"י הלימוד והעסק בסדר זרעים ממשיכין ממדה זאת ענין חיות עולמים וזהו דכתי' בתר תשית לראשו וגו' חיי"ם שאל ממך נתתה לו אורך ימים עול"ם ועד הרי כאן המשכת חי"י עול"ם ממדה הנקראת כן חי עולמים ומתייחסת לסדר זרעים וכנ"ל והארכתי עוד במ"א בביאור כתובי תהלים כ"א הנ"ל עד"ז ואכ"מ:
והנה לפי דרכנו היות כתובי תהלים כ"א הנ"ל רומזים על רבי וחיבור המשנה שלו והנה נרמזו בכתובים אלו ג' דברים והם לב לשון כתב וזה שכן תאות לב"ו נתתה לו הוא לב. נתתה לו וארשת שפתיו ר"ת לשון. כי תקדמנו ברכות ר"ת כתב ובכתבים שלי במ"א דיברתי בכוונת הרמז הזה ואכ"מ] והנני פה רק להעיר כי כמו שבכתובי תהלים כ"א הנ"ל הרומזים על רבי וחיבור המשנה שלו נרמזו ג' דברים לב לשון כתב כן בכתוב שלפנינו רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר דרומז ג"כ על רבי וחיבור המשנה שלו לפי דרכנו וכנ"ל הנה נרמזו ג"כ אלו הג' דברים שכן רחש "לבי" דבר טוב הרי לב, "לשוני" הוא לשון, "עט סופר מהיר" הוא כתב:
והנה טעם כל הכתוב רחש לבי דבר טוב עד"ז הוא שעלה בלבי לתקן דבר טוב. אומר אני מעשי למלך היינו שהדבר טוב הנ"ל אני רוצה לתקן ולעשות עבור המלך העליון ית' כביכול כטעם עת לעשות לד' וכנ"ל ומהו התיקון הנ"ל לכן פירש ואמר לשוני היינו דברים שבע"פ הצריכים להאמר בלשון יהיו נכתבים בעט סופר מהיר והנה טעם עט סופר מהיר מובן עוד עפמ"ש חכמי האמת דחיבור המשנה הוא בבחי' מט"ט הנקרא משנה כנודע [ודורשי רשומות אמרו משנה ר"ת מט"ט נער שר הפנים ע' יבמות (דף ט"ז ע"ב) דמט"ט נקרא נער ע"ש דנדרש עליו קרא דנער הייתי וגו' וע"ש בתוס' בשם הפסיקתא ובספרי חכמי האמת הדברים מפורסמים] והנה מט"ט נקרא סופר וכמבואר בתרגום יונתן בראשית פרשה ה' פסוק כ"ד עה"כ ואיננו כי לקח אותו האלקי"ם וז"ל והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיד וסליק לרקיעא במימר קדם ד' וקרא שמי' מיט"ט ספרא רבא עכ"ל וזהו לשוני עט סופר מהיר. ויתכן ג"כ לפרש לשוני עט סופר מהיר על מרע"ה דנודע בח"ה דתושבע"פ היא כלת משה בסוד ויתן אל משה ככלתו ככלתו כתי' וכמבואר במדרש בסוד הלכה למשה מסיני הלכה אתוון הכלה וכנודע ולמשה הותר רק למוסרה בע"פ כטעם משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו' והנה אח"כ זכה בה רבי [וכרמוז לעיל בכתוב תאות לבו נתת"ה לו נתת ה' לו] וחיבר המשנה והותר לו גם הכתב והנה בסוטה (דף י"ג ע"ב) איתא מלמד שהי' משה מוטל בכנפי שכינה (אחרי פטירתו) ומלאכי השרת אומרים צדקת ד' עשה כו' והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים כו' סמליון (שם חכם) אמר (שכך אמר הקב"ה) וימת שם משה ספרא רבה דישראל עכ"ל הגמ' הרי דמרע"ה נקרא ספרא רבה דישראל [והוא ענין אחד עם שם ספרה רבה דמט"ט וכנודע דמשה הוא ג"כ בחי' מט"ט שכן משה ר"ת מט"ט שר הפנים וכן מש"ה הוא מספר השם קל שי"ד דהוא ביסוד דהוא בחי' מט"ט יסוד דיציר' כנודע וכן מט"ט עולה שי"ד וכפירש"י על כי שמי בקרבו] וזהו לשוני עט סופר מהיר היינו שרבי במשנתו הוא העט של מרע"ה הנקרא סופר מהיר שמה שנמסר למשה לומר בע"פ הותר לו לכתוב ודו"ק וי"ל עוד לשוני עט סופר מהיר עפ"י אומרם ז"ל סתם מתני' ר' מאיר והנה בגיטין (דף ס"ז ע"א) איתא איסי בן יהודה הי' מונה שבחן של חכמים ר' מאיר חכם וסופר (ומה שנקרא ר"מ סופר נראה דהוא ג"כ בחי' שם ספרא רבה דמט"ט וכנודע דר"מ הי' בחי' טוב דמט"ט בסוד ש"ס חגיגה (דף ט"ו ע"ב) דר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק דאתוון ט"ט דתוך מט"ט הם טוב דבי' ואתוון רמו"ן הסובבים הם קליפה וכנודע ואחר טעה במט"ט כמבואר בחגיגה שם וע"כ כאשר אמר אלי' שם דלא קאמר קוב"ה שמעתא מפומי' דר"מ הואיל וגמר מאחר אמר ע"ז רבה בר שילא אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק פי' דר"מ הי' לו יניקה רק מאתוון ט"ט דמט"ט דהם תוך דמט"ט וטוב דבי' ואילו אתוון רמון דהם הסובב והקליפה זרק וכנודע בכתבי האר"י ז"ל וע"כ בהיות ר"מ בחי' טוב דמט"ט ט"ט דמט"ט לכן נקרא גם הוא סופר כמו שנקרא מט"ט ספרא רבה וכנ"ל] וזהו לשוני עט סופר מהיר והנה מה שהכתוב משבח את לשון המשנה לפי דרכנו ואומר לשוני עט סופר מהיר הנה מצינו כזה גם במשנה אבות שנו חכמים "בלשון" המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם וע"כ אין תימה אם גם הכתוב משבח את הלשון דייקא:
והנה יש עוד התדמות למקרא שלפנינו רחש לבי דבר טוב וגו' לכתובי תהלים כ"א הנ"ל שכן כמו שהוזכר כאן השם אני וכמ"ש אומר אני מעשי למלך והוא שם השכינה הקדושה וכנ"ל כן רמוז השם הזה בכתובי תהלים כ"א הנ"ל וזה שכן המשנה הוא בחי' מלבוש אל השכינה הקדושה ולכן תכונה המשנה בחי' מלבו"ש אל השם אנ"י העולה ס"א ותכונה עבור זה מלבוש ס"א וזהו הרמוז בכתובי תהלים כ"א הנ"ל בר"ת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה ר"ת מלבוש ס"א [בהחשב תיבת וארשת אות ו' עם אות א' לר"ת וכנודע בספרי הרמז דכאשר יש ו' הצירוף דאיננה מעיקר המלה אז יש לחשוב גם אות הראשון דעיקר המלה לר"ת עם ו' הצירוף יחד] והנה מלבוש ס"א עולה תל"ט והוא הרמוז בר"ת טוב תשית לראשו והנה נודע בח"ה דבחי' חשמ"ל הוא בחי' מלבו"ש דגימט' דידי' הכי הוי ולכן כמו שתכונה המשנה מלבו"ש אנ"י כן תכונה ג"כ חשמ"ל אנ"י ולכן חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים ר"ת חשמ"ל אנ"י בשילוב הרי נרמז זה השם מלבו"ש אנ"י בכתובי תהלים כ"א הנ"ל ג' פעמים. א' בכתוב תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה שכן לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה ר"ת מלבו"ש ס"א והוא מלבו"ש אנ"י שכן אני מספרו ס"א. ב' בכתוב שאחריו כי תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פז שכן מלבו"ש אנ"י עולה תל"ט ולכן טוב תשית לראשו ר"ת תל"ט. ג' בכתוב השלישי חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד שכן חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים ר"ת חשמ"ל אנ"י וחשמ"ל הוא עצמו בחי' מלבו"ש במספר השוה והוא אותן האתוון ממש אלא דאות ח' דחשחל נתחלק בשם מלבוש לאתוון ב"ו הרי רמוז השם מלבוש אני בג' כתובי תהלים הנ"ל ג' פעמים בכל פסוק פעם אחד וכולם בר"ת והדבר צריך ביאור עדיין ואכ"מ. ועכ"פ התבאר לך כי כמו שבפסוק שלפנינו הוזכר השם אני באומרו אומר אני וגו' כן בכתובי תהלים כ"א הנ"ל נרמז ג"כ השם אני בשם מלבו"ש אנ"י ג' פעמים וכאמור:
והנה כבר הודעתיך כי הדברים ארוכים אצלינו בכתובי תהלים כ"א הנ"ל עפ"י דרכנו זה במ"א ואמנם הנני פה להביא עוד רמז אחד אשר רמזנו שם בכתובים הנ"ל [לחיזוק דברינו אלה היות קרא דרחש לבי דבר טוב וגו' רומז לחיבור המשנה דרבי בהיות לו התדמות גדול לכתובי תהלים כ"א הנ"ל וכנ"ל] וזה דהנה נאמר שם חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים וגו' וכתוב נתת בה' יתירה ונראה לרמז כי בהיות הכוונה על רבי וחיבור המשנה שלו וכנ"ל והנה המשנה כוללת תושבע"פ דהיא הלכות המקובלות מפי השמועה עם דברי חכמים גזירותיהם ותקנותיהם כו' וכנודע [וגם הם קרוים תושבע"פ ע' יומא (דף כ"ח ע"ב) ותורותי אחד תושב"כ ואחד תושבע"פ ומפיק מיני' דשמר עירובי תבשילין דהוא רק דרבנן והיינו משום דגם מילי דרבנן איתקריאו תורה שבעל פה]:
והנה ענין דברי חכמים מה שהם מחדשים בחכמתם בתורה שבעל פה הנה הוא המשכת בחי' חכמה [דדברי חכמים הם בחי' חכמה וכנודע וכהוראת השם חכמים וזהו חביבים ד"ס יותר מיינה של תורה דאורייתא מבינה נפקת הנקראת יין וכנודע ודברי חכמים שורשם בחכמה דהוא למעלה מבינה ונקרא שמן בסוד כ"מ ששמן זית מצוי שם חכמה מצוי' וזהו כי טובים דודיך מיין לריח שמניך טובים ודרשו ז"ל חביבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה ומובן לפי הנ"ל דדברי חכמים בהיות שורשם בחכמה חביבים יותר מיינה של תורה דהוא בחי' בינה יין וזהו דסמיך ליה לריח שמני"ך טובים שמ"ן תורק שמך שמ"ן דייקא ובמ"א הארכתי בזה ואכ"מ] אל בחי' מלכו"ת דהוא בחי' תושבע"פ וכאמור והנה בחי' חכמה הוא שמן וכנ"ל ובחי' מלכות הוא סוד ה' אחרונה שבשם וכנ"ל וזהו דרך אפשר ענין השם משנ"ה נו"ט שמ"ן ה', היינו דהמשנה כוללת תושבע"פ דהוא בחי' ה' אחרונה שבשם וגם כוללת דברי חכמים דהם בחי' שמן ובחי' המשכת השמן למלכות וכנ"ל וזהו שנאמר כאן חיים שאל ממך נתתה לו ונאמר נתתה בה' יתירה והוא נו"ט נתת ה' לו והנה שאל ממך נתתה ר"ת שמן הרי רמוז שמן ה' דהם יחד צירוף משנ"ה דהוא נו"ט שמן ה' וכלול מב' בחינות אלו וכנ"ל והנה בהיות בחי' שמ"ן הנ"ל דברי חכמים נמשך לבחי' מלכות וכאמור לכן חיים שאל ממך נתתה לו הנה שאל ממך נתתה ר"ת ביושר שמן חיים שאל ממך נתתה ס"ת ביושר מלכה הרי רמוז המשכת בחי' שמן לבחי' מלכות הנקראת מלכה וכנודע בח"ה ורמוז באומרם ז"ל בש"ס שבת בואי שבת כלה מלכה [וי"ל עוד כי כמו שבנתינת תורה שבכתב הי' בחי' המשכת חכמה למלכות וכמו שהארכתי במ"א ברמז יסדם ז"ל בשופרות דר"ה גם העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצוות ורמזתי שכן העולם כולו חל מפניך ר"ת חכמה והנה העולם כולו חל מפניך ובריות ס"ת מלכות והוא בחי' המשכת חכמה למלכות והארכתי שם בטעם הדברים כן גם בהתחבר המשנה דהי' ג"כ בחי' התגלות התורה שנית כי עד אז היתה תושבע"פ נעלמת ובלתי נגלית רק נמסרת מפה לאוזן משא"כ בהכתבה נעשית נגלית לכל וגם הוא בחי' נתינת תורה בכתב שנית כי במ"ת ניתנה רק תושב"כ בכתב ואילו דברים שבע"פ הרי נאסרו מלאומרם בכתב ואילו בחיבור המשנה שחיבר רבי ברוח קדשו הרי ניתנה גם תושבע"פ בכתב בחידוש וע"כ כמו שבנתינת התורה רמוז בחי' חכמה בר"ת ומלכות בס"ת ורומז לבחי' המשכת חכמה למלכות כן גם בחיבור המשנה הי' ענין זה ולכן חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד רמוז שמן בר"ת שאל ממך נתת דשמן הוא חכמה וכנ"ל ומלכות בס"ת חיים שאל ממך נתתה דס"ת מלכה וכנ"ל והוא בחינת המשכת חכמה למלכות וכנ"ל וגם יתכן שירמוז בפשיטות בהיות המשנה בחי' מלכות וכנ"ל וכנודע בח"ה והוא הרמוז לדעתי באומרם ז"ל בש"ס כתובות (דף ס"א ע"ב) ובכמה דוכתי וסימניך מתניתא מלכתא וזהו חיים שאל ממך נתתה ס"ת מלכה כי מתניתא מלכתא והנה שאל ממך נתתה ר"ת שמן ותיבת נתתה נכתב בה' יתירה ורומז נתת ה' וכנ"ל הרי רמוז שמן עם ה' דהוא יחד משנה וכנ"ל והנה חיים שאל ממך נתתה ס"ת מלכה הרי רמוז משנה מלכה והוא ממש לשון הגמ' הנ"ל מתניתא מלכתא] וכל דברינו אלה רק דרך אפשר ועיקר מגמתי רק להעיר על החידוש היות לא נמצא שגירות לשון אומר אני לשום אחד מן החכמים רק לרבי ולא נמצאו תיבות אומר אני במקרא רק בכתוב ראש לבי דבר טוב וגו' הנ"ל ואם אתה המעיין תוכל לקשר הדברים באופן יותר מרווח ומתקבל ממה שכתבנו מה טוב ותן לחכם ויחכם עוד: