בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-ו · כלל לב
אומדנא שחכמים אומדין דעתו של אדם אפי' אומר לא נתכוונתי לכך לאו כל כמיני'. כן הובא בקהלת יעקב בהקדמתו לחלק מדות חכמים בשם תה"ד סי' ר"ז ומהרד"ך בית ד' ח"ג ועוד כמה ספרי הפוסקים עש"ה ונלענ"ד דלא לבד דאינו נאמן לומר לאחר זמן שבשעת מעשה לא כיוון לכך רק אפי' אם בשעת המעשה עצמו אומר שמתכוון להיפוך אין בדבריו כלום וראי' ע"ז ממשנה ב"ק (דף צ"ב ע"א) האומר סמא את עיני קטע את ידי כו' ע"מ לפטור חייב קרע את כסותי שבר את כדי ע"מ לפטור פטור ובגמ' שם (דף צ"ג ע"א) א"ל ר' אסי בר חמא לרבא מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ל רישא לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים כו' הרי דכשאמדו חכמים דעתו של אדם שאין מוחל על ראשי כו' אפי' אמר בפירוש בשעת המעשה ע"מ לפטור אין בדבריו כלום והיינו משום דאמרי' דאומר כן רק משפה ולחוץ אבל בלבו אינו מוחל ודברים שבלב לא חשוב כיון דידוע דאין אדם מוחל כו' [ועש"ה בכולה סוגי' דב"ק די"ל דבני פלוגתייהו דרבא פליגי עלי' באמת בזה דס"ל דאע"ג דאין אדם מוחל כו' עכ"ז כיון דמחל בפירוש הוי מחילה ואולם מלשון רש"י שם ד"ה ור' יוחנן אמר אין מוכח כן עש"ה וע"ע רש"י קידושין (דף י"ט ע"ב) ד"ה בדבר שבממון דכ' דצער הגוף לא איתיהיב למחילה ואולם בהך דב"ק אין נראה כוונת רבא כן דראשי אברים לא איתיהיבו למחילה ואין מחילה מועלת בהן אפי' ידענו שמוחל בלב שלם רק הכוונה דאמרי' דאין מוחל עליהם וכנ"ל עש"ה ותבין]:
וע"ע ב"ב (דף קמ"ד ע"א) דאהא דתנן שם במשנה האשה שהשביחה את הנכסים (האשה שנתאלמנה ואמר בעלה תטול אשתי כאחד מן הבנים והשביחה את הנכסים) השביחה לאמצע אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה עכ"ל המשנה ואיתא שם בגמ' ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי כו' השביחה לעצמה פשיטא מהו דתימא כיון דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחא קמא יתמי אחולי אחלה קמ"ל ופי' הרשב"ם מהו דתימא כו' אחולי אחלה וחזרה בה ממה שאמרה תחלה הרי אני עושה ואוכלת כו' עכ"ל ולולי דבריו ז"ל הנה לפי הך דב"ק לכאורה אין צורך לפרש כן דיש לפרש נמי דהה"א הוא על שעת האמורה עצמה דנהי דאמרה הרי אני עושה ואוכלת עכ"ז כיון דאמדי' דעתה דמחלה אין בדברי' כלום דידעי' דמוחלת בלבה אעפ"י שאומרת כן וכי היכי דבהך דב"ק דאמדי' דעתו דאין מוחל לא מהני מה שאומר בשעת המעשה שמוחל ה"נ להיפוך ה"א דאנן סהדי דמחלה ולא מהני מה שאומרת שאינה מוחלת וא"כ מדלא פי' הרשב"ם ז"ל כן יש לכאורה כדמות ראיה מזה דלא מהני אומדנא שאומדין דעתו היכא שאומר בשעת המעשה בפירוש שמתכוון להיפוך ואולם יש לחלק בין הך דב"ק דאנו רוצין שתועיל מחילתו שבפה וע"ז שפיר אומרין דכיון דאין לבו שוה לא הוי מחילה משא"כ בהך דב"ב אמרי' להיפוך דנהי דמוחלת בלב עכ"ז כיון דאין פי' שוה במחילה נמי אין ראוי למחילה שתועיל וע' תוס' ערכין (דף ה' ע"א) ד"ה אדם וגם אין לדמות אומדנות להדדי דאולי הך דב"ק הוא אומדנא ברורה טפי ולכן מהני אף שאומר גם בשעת המעשה להיפוך ובאתי רק להעיר. וע"ע עירובין (דף כ"ו ע"ב) לר"א אי אמר לא מבטילנא ולרבנן אי אמר מבטילנא מאי עש"ה כל הסוגיא שיש לדון לכאורה גם משם אי מהני אמירה בפירוש נגד אומדנא סתמית ויש לחלק ופשוט ובאתי רק להעיר: