אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ד › שאלה קמג

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ד · שאלה קמג

שאלה קמב

שאלה יבמה שנפלה לפני קטן וטרם הגיע לכלל שני גדלות נזדמן לאביו שידוך הגון לפני היבם הקטן הלז ונתקשר בקשרי תנאים כנהוג והגביל זמן לנשואין כי היו סבורים שבעת ההיא כבר יהיה ראוי לחלוץ ויחלוץ ליבמתו וישא המשודכת לו והנה היבם הגיע כעת להיות בר חמיסר ועדיין לא נמצא לו שער צומח שיהיה ראוי לחלוץ ואבי המשודכת צועק ככרוכי' שכבר עבר זמן הנישואין זה כמה ומי יודע מתי יהיה בעל שער בסימניו ויהיה ראוי לחלוץ. ונשאלתי לחוות דעי אם רשאי לישא המשודכת כי אותה ישרה בעיניו ומי יודע כי יוכל להיות שעי"ז יתפרד הקשר ואולי לא יזדמן לו כאשר לבו חפץ וביני וביני יהא יושב ובטל מפ"ו וגם מצד הסימנים עצמם אפשר שלא ימצא מהר אלא לאורך ימים כאשר שכיח עתה שלפעמים אין סימני גדלות נראית עד אחר כמה שנים שמגיעין לפרקן ולבו הומה לדעת אם יש חשש בנשואין אלו משום חרם רגמ"ה או לא:

תשובה דבר זה נפתח ברבוותא בשו"ת חכם צבי סימן קמ"ז וסימן ק"ט שהוא כנ"ד ממש והעלה שפשוט וברור שמותר לו לישא המשודכת ולכשיביא ב' שערות יחלוץ ליבמתו וכן בשו"ת אבן השהם כתב ג"כ תשובה על הנדון של הח"צ וכתב בעהמ"ח להתיר וגם נדפס שם תשובה מהגאון המפורסים מוהר"ר אברהם ברודא ז"ל להתיר וגם כתב שם שכמה גאונים הסכימו לזה ע"ש בסימן ל"ד וסימן ל"ה ובתשובה הנ"ל האריכו בדבר עד שלא הניחו מקום להתגדר אף בעסק פלפלת כל שהוא ומכ"ש בגוף ההיתר מה לי לחתור תחת כסא כבודם ובאתר די זקוקין דנורא כו' אך כדי להפיק רצון השואל אשר ביקש ממני לבא במכתב בעסק הלז וא"א לבהמ"ד בלא חידוש:

והנה הרמ"א בסימן קנ"ט כתב דבזה"ז דאיכא חר"ג אסור לישא עד שיחלוץ ונרשם מקור הדין מהר"י מינץ והח"צ כתב להשואל שתמה ע"ז שלא מצא במהר"י מינ"ץ וע"ז כתב הח"צ שהי' בשו"ת מהר"י מינץ סימן יו"ד אף שאין שם ראיה מכרעת אלא רמז קטן כו' ונראה שלא היה לפניו ספר הד"מ שממנו תוצאות הגה"ה זו ושם כ' וז"ל וכתב בסדר מהר"י מינץ בשם ר' יהודא מפרי"ש שכפה יבם אחד פנוי שלא לישא עד שיחלוץ עכ"ל והטעם דהוי כנושא ב' נשים ועובר חר"ג אמנם בהגהת מרדכי דכתובות כו' ע"ש. והנה בשו"ת מהר"י מינץ סימן יו"ד אין רמז כלל מדברים אלו והדבר ברור שהרמ"א היה לו סדר חליצה ממהר"י מינץ כנראה מהד"מ בכמה דוכתי ובס"ח שלנו הנדפס בתשובת מהר"מ מפאדווא' לא נמצא שמה. ולענ"ד יש לתמוה במה שכתב הרמ"א החילוק בין משודכת כבר ע"פ הגמרא דכתובות שהרי המעיין בהגמ"ר שם יראה שגם מוה' חזקי' נסתפק דשמא מחמת זיקת יבום לא שייך גזירת ר"ג וכתב ע"ז למו' אביגדור וכתב שזה תלוי בקבלה והוסיף בטעם משום דמשודכת כבר ומתשובת הגאון מוה' אביגדור שם אנו למידין שהדבר ברור לו שודאי בזה לא גזר הגאון דממילא אתרמיא ליה ולמיפק קיימא משום דררא דאורייתא לאבא שאול כו' שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא כלל להכי קים ליה שלא ייבם ואין כאן ש"ת כו' ומדבריו שם מבואר דאף אם נפלה היבמה תחלה אין בכך כלום דאף בשעה שנפלה לפניו אינה רק זיקה קליש' לחלוץ אבל לא לייבם וזה מבואר להדי' ממ"ש שם ואין לתמוה איסור אחות זקוקה לאבא שאול היכי משכחת לה כו' וכן מבואר ממ"ש שם וז"ל הכא בהאי עובדא אנן סהדי שלא יכנוס אלא יחלוץ דכמאן דליתא דמי כי לא גזר הגאון בשנים אא"כ הראשונה ראוי לכונסה כו' מבואר דמתיר משום דלא שייך בהא גזרת הגאון א"כ אצ"ל כלל שנשתדכה כבר ומשום חרם הקהילות שקודם חר"ג דבלא"ה אין כאן בית מיחוש דבכי הא לא גזור ר"ג כלל ומ"ש שם וז"ל ומה שהבאת מפירוש ר"י כו' מיהו איכא למימר דזיקה כו' מבואר למעיין דלדברי מהר"ח קאמר דמספקא ליה בקודם שידוכין ומצדד להתיר באחר שידוכין מטעמא שכתב ר"י באחות זקוקה ע"ז כתב מוה' אביגדור דגם בהא שפיר קאמר וכדרכם ז"ל לאפושי בטעמי דליפק מלתא ברווחא אבל הדבר ברור דאע"ג דמו' חזקיה מספקא ליה מהר"א פשיטא ליה ובודאי שקיבל תשובתו וגם לא שבקינן ודאי של מהר"א משום ספיקא דמהר"ח ומכ"ש בענין זה שכתב בד"מ סימן א' והביאו הב"ש דהיכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד ולמד זה מדברי הגהמ"ר אלו בשם מוה' אביגדור שכתב דר"ג לא תיקן רק משום קטטה ולא משום דררא דאיסור וא"כ בהך מלתא גופא דמהר"ח למה לא נפסוק כוותיה להתיר בכל גוונא בזה"ז שהדבר ברור שלא ייבם רק יחלוץ אף שאינה משודכת לו מכבר ואע"ג דהד"מ מייתי מס"ח של מהר"י מינץ שמהר"י מפרי"ש כפה יבם פנוי אחד שלא לישא אשה עד שיחלוץ נראה דאין מזה ראיה שהרי מוה' חזקי' בתשובה שבהגמ"ר כתב דלעיל כתב וז"ל ועוד שמא תקנת הגאונים לא שייכה כלל במקום זיקה בעלמא ואי משום כפיה כדי לחלוץ חדא דמעשים בכל יום דלא כייפינן ומעגנין היבמה עד שמתפשרים יחד משום דאיכא מחלוקת אם כופין או לא ועוד דיש אח גדול ממנו כו' ע"ש הרי דאף שבכה"ג שהיתה משודכת מכבר נמי ס"ד דאין מניחים אותו לישא המשודכת לכופו בזה שיחלוץ לה אף שהוא כתב דלא כייפינן ומעגנין כו' מ"מ מהר"י מפרי"ז ס"ל דכה"ג שפיר כייפינן ליה דאף שעדיין אין לו אשה מ"מ עבדינן ליה הרחקה דר"ת והאי נמי שלא להניחו לישא אשה מכלל הרחקה דר"ת הוא ואף מהר"ח לא פשיטא ליה דלא כייפינן בכה"ג ולכן כתב ועוד דיש אח כו' וכן נראה מלשון מהר"י מינץ שהביא הד"מ שמהר"י מפרי"ש כפה יבם אחד פנוי כו' משמע דמטעם דרך כפיה שיחלוץ הוי עובדא ואם איתא דטעמא דהוי כנושא ב' נשים ועובר אחדר"ג כמ"ש בד"מ הו"ל למימר מהר"י מפרי"ש מיחה ליבם כו' ומה ענין כפי' לכאן אלא ודאי כמ"ש ועוד נראה דודאי שייך כפי' בזה כשאינו רוצה לחלוץ דממ"נ אם אומר שאינו רוצה לייבם ולא לחלוץ פשיטא דכייפינן ליה אפילו בשוטים שלא לעגן האשה ומכ"ש דכייפינן ליה בהא שלא ישא אשה עד שיפטור זו ואם אומר שרוצה לייבם כ"ש שמוחין בידו שלא לישא זו מטעם תקנות ר"ג שהרי בדעתו לייבם גם את זו ואפילו קודם היבום אפשר לומר דאסור לישא לכתחלה משום חר"ג בכה"ג שדעתו לייבם וכמ"ש הרמב"ם גבי יבמה שתבע' יבם לחליצה כו' ואפילו היה נשוי אפשר שישא אחרת או שתהיה לו מריבה בתוך ביתו בפני היבמה עכ"ל ולפ"ז כיון שכל עיקר תקנת הגאון משום קטטה כמש"ל א"כ אין להניח לו לישא אשה כשאינו רוצה לחלוץ שהרי גם בזה שייך קטטה אף אם לא ישא היבמה וכמש"ל מדברי הרמב"ם וק"ו הדברים דהא התם הוא רוצה לחלוץ ואפ"ה כופין אותו מפני טענתה שיהיה לו מריבה מפני היבמה כיון שהיא זקוקה לו ולא נפטרה ממנו ואף שיאמר לאשתו זאת שאינו חפץ לקחת יבמתו רק לחלצה ומכ"ש אם בדידה תליא מלתא שהיא אינו רוצה לחלוץ ומכ"ש אם בפירש שרוצה לייבם ואף דלא שבקי' ליה מ"מ איהו טעין הכי דבכה"ג לא כייפינן ליה על החליצה כמ"ש התוספות והפוסקים מ"מ מוחין בידו שלא לישא אשה מתרי טעמי חדא דכפיה כי האי עבדינן ליה שהוא בכלל הרחקה ועוד דיש בזה חשש חר"ג כמ"ש וא"כ אתי שפיר דברי מהר"י מפריז שכפה יבם פנוי שלא לישא אשה עד שיחלוץ והיינו דוקא בכה"ג שהיבם מסרב לחלוץ אבל אם היבם הוא מרוצה לחלוץ אלא שאין הזמן גורם כגון שהוא תוך ג"ח או שלא נמצא לו שערות כגוונא דנ"ד או סיבה אחרת שהוא מעוכב מלחלוץ עכשיו גם מהר"י מינץ מודה למוה' אביגדור דכיון דלחליצה עומדת לא שייך גזרת הגאון משום הך חזקה קליש' ועוד נראה דבלא"ה א"ש אפילו להך שיטה דס"ל דכשאין לו אשה דאין כופין לחלוץ ותאמר שאין בכלל הרחקה דר"ת שלא ישא אשה אפ"ה ניחא במה שכפה מהר"י מפרי"ש שלא לישא עד שיחלוץ די"ל דקאי בשיטת הר"ר אליעזר ממי"ץ שכתב המרדכי שבחליצה היה נוהג להתיר חר"ג שלא תהיה חליצה פסולה שצריכה לחזור כו' ולפ"ז כשיבם זה נושא אשה בודאי יהיה הדין נותן לכופו לחלוץ דביש לו אשה ודאי כופין ויהיה מהצורך להתיר לו חר"ג שלא יהא חליצה פסולה ולכן עיכב לכתחלה על ידו שלא לישא אשה שאל"כ תהיה אח"כ חליצה פסולה וקרוב בעיני לומר שהוא הך עובדא דמייתי בב"ש סימן קס"א בשם הט"ז שהיתה היבמה עם יבם קטן בפרי"ז והיבם גדול ס' מיל רחוק מפרי"ז ואפ"ה כפה מהר"י מינץ את היבם קטן כו' והנה מ"ש כפה מהר"י מינץ ט"ס לענ"ד וצ"ל מהר"י מפרי"ז כי מהר"י מינץ לא היה מעולם בפרי"ז רק בפאדווה וכמדומה שכן ראיתי בספר אחד מביא עובדא זו בשם מהר"י מפרי"ז ולכן כפה זה הקטן שלא ישא עד שיחלוץ שאם ישא מקודם שוב תהיה חליצה פסולה ותצטרך לחזור אחר האח הגדול שאינו כאן ולא תועיל חליצה זו כלום ומוה' חזקיה ומוה' אביגדור נראה דלא חיישי להא וכמ"ש הב"ש ועיין בפירוש סדר חליצה בב"ש ס"ק מ"ו:

ואיך שיהיה נראה ברור דמהר"י מינץ בשם מהר"י מפרי"ז לענין כפיה לחלוץ מיירי היכא שאין היבם רוצה לחלוץ אבל כשהיבם מרוצה לחלוץ והאשה אינה דוחקת עליו ויש אמתלא מה שאינו חולץ עתה ומכ"ש אם האמתלא הוא מצד הדין שאין לעגנו על חנם ולבטלו מפ"ו ועיין במהרי"ק שורש ק"ו במי שטוען על אשתו טענת מום כו' ומ"ש לכופו משום ביטול פ"ו כו' ואיך נכוף אותו להוליד בני שנואה ואפשר לומר דשרי לגרש בע"כ או לישא אחרת דבמקום מצוה לא גזר אע"פ שיש לחלק כו' ועיין סימן קי"ז הרי שעלה על דעת השואל לכוף אותו להיות עם אשתו משום ביטול פ"ו ואף למאן דסבר דאף במקצת מצות יבום גזר וצריך לחלוץ מ"מ אין שום חשש בטול פ"ו ועיין בסימן א' בהגה"ה לענין ב' נשים בשהה י' שנים ובב"ש שם ס"ק ז' לענין גירושין בע"כ ומכ"ש בזה שיש דבר ידוע שלעולם לא יבא לידי יבום למאי ניחוש לה ואפשר דאף רמ"א לא קאמר אלא היכא שהיבם ממאן לחלוץ דבכה"ג מיירי הגמ' ולכן מחלק בין משודכת כבר אבל היכא שהיבם מרוצה בחליצה אלא שאין הזמן גורם אין ספק שאין חשש כלל מחמת הזיקה וכבר האריך בזה הח"צ וכתב דלא גרע מארוסה ע"ש באורך בשני התשובות וקצת י"ל לפי מ"ש התוספות ודעמייהו לענין המתנת ג"ח דיבמה קרובה לביאה טפי מארוסה וקצרתי כיון דאין נ"מ לדינא שהדין דין אמת דגם ביבמה אין בה משום חר"ג כיון דהאידנא בטלוהו ליבום לגמרי משום יבום דאורייתא פשיטא שאין היבמה קרובה לביאה כלל והדבר ברור שעכ"פ גם רמ"א לא קאמר אלא היכא שאפשר לו לחלוץ עכשיו ואינו חולץ ונושא אשה על היבמה הזקוקה לו שנראה כאלו רוצה להחזיק בשתיהם אבל במקום שידוע שאין מקום עכשיו לחליצה זו והוא מוכן ועומד לחלוץ כשיגיע זמנו גם הרמ"א מודי בזה ומצאתי הדבר מבואר ביש"ש דיבמות. והב"ח והט"ז ס"ס קס"ה שכתבו בשם מוה' מנחם מענדיל מ"ץ שכתב וז"ל הרי התיר הר"ר חזקיה בשידך כבר ונראין דבריו ודוקא לכתחלה הוא דאסור לשדך משום דמכוער הדבר משום מראית עין עכ"ל והב"ח סיים בה ועיין בגוף התשובה בהגהת מרדכי דכתובות גם שם תשובות מהר"א כהן עיין באורך עכ"ל וכוונתו דשם מבואר דמתיר אף בשידך אחר שנפלה היבמה משום דאין בזה חר"ג כלל והנה לשון זה של מהר"ם מינ"ץ יש לפרשו בשני פנים שי"ל גם לאחר שנפלה היבמה אין איסור רק לשדך משום מראית העין שנראה כנושא שתי נשים אבל אם עשה מעשה ושידך כבר שרי לישא אותה או כוונתו מש"ל לכתחילה ר"ל אחר שנפלה קרינן ליה לכתחילה ואז אף אם עבר ושידך אסור לישא מפני מראית העין אף אפילו אם נפרש כן מ"מ מבואר שאין בזה רק משום דבר מכוער למראית עין והיינו בענין שיכול להחליץ עתה משא"כ בנ"ד שזו העכבה שאין מן האיש והוא רוצה לחלוץ רק משמים עכבוהו ומה שנושא זו המשודכת הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה ע"מ שיפטור את חברתה ויוציאנה בחליצה כשיגיע לפרק בא סימן וא"כ אין כאן מראית עין ולא דבר מכוער כלל ומכ"ש אם נאמר דדברי מהר"ם מינ"ץ אמורים ע"ד זה שאין איסור רק לשדך לכתחילה אבל אי עביד מהני דכ"ש בזה דשרי דהתם לכתחילה לאו שפיר עביד משום מראית עין ואפ"ה שרי בדיעבד ומכ"ש בזה דשידך בעודו קטן שהרי אז בודאי לא היה מעולה ליבום ולחליצה ושידכוהו על סמך שיבדקוהו אח"כ כשיגיע לכלל שנים ואז יחליץ מיד ליבמתו ולא עלה על לב כי הסימנים לא יראו החוצה בשני גדלות דהא קי"ל כחזקה דרבא דכל שהגיע לכלל שנים כו' ואף דלחליצה בעי בדיקה היינו משום דאפשר לברורי כמ"ש הרמב"ן והרשב"א בחולין ובטור אה"ע והשידוך בהיתר נעשה ואף שבתשובות אבן השוהם קרא תגר על השידוך שנעשה אף שנעשה כבר כדי שלא יקדמנו אחר כו' לענ"ד לאו מלתא הוא כיון דידע אינש בנפשיה שבודאי לא ייבם הזקוקה לעולם למה ימנע עצמו מלשדך שהרי יוכל להיות שלמחר יביא סימנים ויחלוץ לה כדת והרבה דברים התירו בשביל שלא יקדמנו אחר:

ומכ"ש בזה"ז שאנו מתי מעט כו' וכמ"ש התוספות ובפרט בזה שאין כאן דררא דאיסורא כלל ועיין שם הטעמים שכתב בזה אין מחוור כלל אך גם הוא לא קאמר רק בנידן שלו שבשעת נפילת היבמה כבר היה בן י"ג שנים ולא נמצא לו סימנים דבזה איתרע לה חזקה דרבא ומ"מ חל עליה מצות יבום וחליצה דשמא נשרו ובשעה ששידך אפשר שהיה ראוי אז לחלוץ וכיון דלא חלצה ס"ל דיש למנוע אפילו מלשדך שנראה כמשדך עם אשה קודם שגירש הראשונה משא"כ בנ"ד שבשעת נפילה ליבום היה קטן שלא הגיע לכלל הנ"ל. נראה דגם הוא מודה שנשתדך בהיתר שמובטח לכשיגיע לכלל שני גדלות שיביא סימנים ויחלוץ טרם ישא המשודכת וכיון שגם עתה רוצה לחלוץ אלא דאכתי לא אחזי לחליצה ה"ל כנשתדך כבר דשרי ומ"ש הח"צ דלא דמי לנשתדך כבר דהתם מטעם שחרם הקהלות קודם הדין עמו בזה לדחות דברי הרב השואל שרוצה לדמות זה לחילוק של מוה' חזקיה דשם אתי עלה מטעם חרם הקהלות קודם הדין עמו אבל לפי מ"ש דברי מהר"ם מ"ץ שנראה מדבריו דאין בזה משום חר"ג לכן אם נשתדכה כבר שרי אבל לא נשתדכה כבר ועתה הוא רוצה להשתדך אסור משום מראית העין א"כ שפיר ר"ל דכה"ג שנשתדך כבר כדיעבד דמי דאין לחלק בין נשתדך קודם שנפלה או אח"כ כיון דלאו מטעם חרם הקהלות אתי עלה דנשתדך כדיעבד דמי ולכתחילה אסור משום מראית העין א"כ אין חילוק דס"ס כיון דנשתדך שרי ומכ"ש בזה שנשתדך בהיתר וגם י"ל דהח"ץ שדחה דברי השואל היינו בעובדא דידיה שנפלה היבמה כשכבר היא בן י"ג שנה וחל עליו זיקת יבום וא"כ אפשר לומר דלא כל כמיני' לדחותה מעליה ע"י שיקבל חרם הקהלות בשידוכין משא"כ בזה דאף שכבר נפלה לו ליבום מ"מ האי שעתא קטן היה ולאו בר חיוב מצות וכיון ששידכו אביו אזי קיבל החרם והוא שתיק כשהגדיל ממילא חל עליו החרם של הקהלות ומצות זיקת יבום בבת אחת וכיון דהוא רק זיקה קליש' לחליצה שפיר מידחי מקמי חרם הקהלות כמ"ש מהר"א שם להחזיק דברי מהר"ח בחילוק זה ע"ש ולפ"ז י"ל דהרמ"א נמי מודה בכה"ג דנ"ד שנשתדך בעודו קטן דיש להתיר כמו בנשתדך קודם שנפלה מטעמא דכתיבנא:

ובאמת שצ"ע על מהר"ם מ"ץ שכתב האיסור להשתדך לכתחל' משום מראית העין וזה לא נזכר כלל בדברי מהר"ח רק מספקא ליה אי שייך חר"ג בזיקה או לא אך העיקר נלענ"ד דודאי אין מקום לומר דזיקה ככנוסה דמיא שיחול חר"ג דאטו אם נפלה יבמה לפני יבם נשוי נאמר שאם לא יחלוץ מיד הוא עובר על חר"ג למ"ד דגם ביבמה תיקן והא ליתא דמ"ש הפוסקים ביבם נשוי כופין לחלוץ לאו משום שכל זמן שאינו חולץ עובר על חר"ג מחמת הזיקה פשיטא שז"א רק משום דמיירי שהיא תובעת אותו לחלוץ ולכן אם אינו נשוי אף על גב דלא שבקינן לי' ליבם מ"מ גם לחלוץ אין כופין שהוא יכול לומר שהוא רוצה ביבום לשם מצוה משא"כ היכא שהוא נשוי שא"א ביבום כלל דאז דינו כאומר איני רוצה לא לחלוץ ולא לייבם שרוצה לעגנה דאז כופין אותו מן הדין כמבואר שם אבל כשהיא אין תובעת לחלוץ פשיטא דלא כייפינן ליה לחלוץ משום חר"ג וא"ל דכיון שהוא מתרצה להמתין בחליצה שלה לא חיישינן ז"א דלאו בריצוי דידה תליא מלתא גבי חר"ג ולא מיבעיא ריצוי דידה לא מהני שהיא השניה אלא אפילו ריצוי הראשונה לא מהני כמ"ש בד"מ והביאו הב"ש ועיין בשו"ת הר"ן סימן מ"ח דספוקי מספקא ליה בהא אם חר"ג הוא אף במקום שהיא מתרצה ע"ש. וצ"ע על הד"מ שלא הזכיר דברי הר"ן בזה. ועכ"פ כאן ביבמה נראה דלא איכפת לן בריצוי כלל דבלא"ה הדבר פשוט שאם לא מחמת שהיבמ' אינה רוצה להתעגן ותובעת חליצה לא היה כופין אותו לחלוץ כלל וטעמא משום דודאי לא שייך בזה חר"ג ביבמה שנפלה לו ממילא וע"כ לא פליגי על בעל התרומות אלא במ"ש אפילו נשוי אין כופין לחליצה משום דשמא מותר ליבם דלא גזר ר"ג באשה שהקנו לו משמים ובזה לא ס"ל כוותיה כמ"ש מהרי"ק וטעמא משום דס"ס אם ייבם אותה אשתו הוא ויחזיק ב' נשים ובזה גזר ר"ג אבל מכל מקום דוקא אחר שנתייבמה אבל קודם שנתייבמה אין כאן חר"ג לכולי עלמא ולפי זה היה נראה להתיר בפשיטות לישא אשה אחר שנפלה היבמה לפניו דהא ודאי עיקר תקנות ר"ג לא היה על שעת הנישואי' עצמם שהוא כמו רגע רק על קיומם לזמן דזיל בתר טעמא אי משום דבזה"ז קשה למיקם בסיפוקייהו או משום שלא יכנוס מריבה בביתו כמ"ש הר"ר אביגדור וכ"כ הר"ן בתשובה דלעיל וא"כ אין זה רק על קיום שתי נשים אבל לא על רגע דשעת נישואין וא"כ כיון דבנשואה שנפלה יבמה לפני בעלה אין מקפידין על תקנות האשה כל זמן שלא כנס היבמה אע"פ שהיא זקוקה לו ואע"פ שלא נשאה שייך קטטה כמ"ש לעיל מדברי הרמב"ם גבי תבע היבם לחלוץ וע"כ דלא חיישינן להא כל זמן שלא נשא היבם א"כ אף לכתחילה נמי למה לא יהיה מותר לישא דהא מיד שישא ליכא חר"ג ועל רגע דשעת נישואין פשיטא דלא שייך חר"ג דכל כמה דלא כנס לה א"צ תקנה ואחר שנשאה לא גרעה מיבמה שנפלה לו אחר נישואין אם אין תובעת לחלוץ ליכא חשש משום חר"ג ולכן ס"ל למהר"מ מ"ץ דאף בהך צד ספיקא דמהר"ח לאסור מחמת זיקה להשתדך אחר שנשאה לאו חר"ג ממש הוא אלא משום מראית העין בלבד כיון שאינו פוטר היבמה ונושא אשה זו נראה כאלו רוצה להחזיק בשניהם וז"ל נלענ"ד ג"כ דעת הרמ"א שכתב החילוק בין אם משודכת לו כבר שכתב בהגהמ"ר דלכאורה לפי הטעם שכתב שם דמחמת המשודכת חל החרם הקהל שלא ישא אחרת ולכאורה זה אינו רק לפי מנהג שקיבלו עליהם חרם הקהלות בענין זה אבל אנן לדידן דלא נתפשט לנו מנהג זה ולא קבלוהו בני מדינות אלו אפילו לענין החרם שלא לחזור בו וכמ"ש הב"ש בסימן צ"א ס"ק יו"ד דלא חששו לחרם כיון דלא נזכר בשאר פוסקים וצריך לכתוב החרם בפירוש ע"ש א"כ איך סתם הדברים וכתב בפשיטות דבנשתדך כבר שרי דמה מועיל שידוך כבר אם לא נתקשרו בחרם אתי חומרא דר"ג ובטיל ליה לשידוכין דידהו ונראה דרמ"א ס"ל לעיקר הטעם השני שכתב מהר"ח שם בפירוש ר"י דקידש בהיתר אין צריך להמתין ומהר"א חיזק ראייתו דזיקה דלא קיימא ליבום לא בעי אפקעתא כולי האי ואפילו שידוכין מפקע להו שלא תאסור המשודכת קודם חליצתה של זו וס"ל לרמ"א דאפי' שידוכין בעלמא בלא חרם נמי מהני בה שלא אסרו אלא מפני מראית העין וכיון שהשידוכין קדמו להזיקה קלישא לא חששו לה וקצת צ"ע בלשון הר"א דאפשר דדוקא בשידוכין ע"י חרם קאמר דמפקיע ומ"מ בשיטת רמ"א י"ל כמ"ש דס"ל דלמאי דמייתי הר"ת מדברי הר"ח תו לא צריך להך מלתא בחרם הקהל ובהכי נתיישב לענ"ד מה שהקשה הח"צ על הרמ"א דבסימן א' נראה דמסכים להתיר בארוסה משום חר"ג ובסימן קנ"ט מחמיר לענין יבמה דהאי יבמה לא עדיפא מארוסה ע"ש באורך ולפי מ"ש י"ל דודאי בארוסה אין להחמיר כיון שאין בדעתו לכונסה רק לפוטרה כמבואר שם ואע"ג דלא פטרה עדיין אין כאן חשש מראית העין שרוצה לקיים שניהם דאל"כ הו"ל למפטר' בגיט' ז"א דדילמא העכבה ממנה שהיא אינה רוצה לקבל הגט ואפילו בארוסה אין לגרש בע"כ כמ"ש אא"ז מהר"מ מפאדווה בתשובה סימן י"ד אע"ג דס"ל דתקנת ב' נשים לא שייכה בארוסה ע"ש ואף אם נימא דלפי זה גם תקנת בע"כ אינה בארוסה ועיין בג"פ סימן קי"ט מ"מ אין ראיה במה דלא גירשה בע"כ דדילמא הוא זילותא טובא גבי' לגרש בע"כ כיון שהוא עצמה קידשה מדעתו ועכשיו יגרשנה בע"כ משא"כ ביבמה שאף אם היא אינה רוצה לחלוץ כופין אותה ואין זה זילותא לגבי' כיון דהוא לא קדשה רק ממילא נפלה ליה ואין חפצה בה כלל ולאו כל כמינה לסרב וכדאמרינן דמצי אמר כל כמה דאגודת כו' ואפילו בנשוי יכול לומר שמתיירא שיהיה לו מריבה בתוך ביתו מחמת היבמה כמ"ש לעיל וא"כ מעיקרא לא היה ליה להנשא עד שיפטור היבמה כיון שהוא בידו לכופה לחליצ' ולכן לא יתלו באמתלא זו ויאמרו שבאמת הוא רוצה להחזיק בשתיהם ומכוער הדבר משום מראית העין כמ"ש מהר"מ מ"ץ ונראה שגם דעת הרב השואל בתשובת הח"צ הוא דס"ל דחילוק השני שכתב הר"ח משום שנשתדכה בהיתר הוא עיקר וכדמשמע ג"כ מסוף דברי הראב"ן שהסביר פנים לזה דזיקה דלא אלימא אפילו שידוכין מפקעה שלא תאסר המשודכת קודם חליצתה של זו ולכן ס"ל דגם שנשתדכה ברשות ב"ד מהני שידוכין אלו כיון שאין סופו לבא לידי יבום לעולם ואין מקום להשגת הח"צ שכתב דהתם תליא מלתא אם חרם השידוכין קדמו דז"א דלחילוק הב' לא תליא מילתא בחרם השידוכין דאפילו בלא חרם נמי וכדמשמע מהרמ"א רק בעשה בהיתר תליא מילתא ולפי לשון השאלה בח"צ שנעשה השידוך בעודו קטן שהוא כעובדא דידן ממש כבר כתבתי שהיה מותר לשדך בלי פקפוק אך בלשון השאלה ראיתי באבן השוהם מבואר שכבר היה בן י"ג שנים ולכך תלה הדבר לפי שנעשה ברשות ב"ד ובאמת שצ"ע על שינוי השאלה שהרי אותו הנדון עצמו שאל בעהמ"ח אבן השוהם להח"צ כמבואר שם בדברי בן המחבר ע"ש וקצרתי דעכ"פ בנידון שלנו שהשידוך נעשה בהיתר וגם התקשרות נעשה בחרם נראה פשוט דלכולהו טעמי שרי כמש"ל באורך ומכ"ש לפי מ"ש דאין כאן דררא דאיסור' כלל רק משום מראי' העין כיון שבידו לחלוץ מיד ואינו חולץ לה שנראה כרוצה להחזיק גם את זו וליבמה אבל היכא שאין בידו לחלוץ מיד כלל ליכא חשש זה ושרינן ליה לישא המשודכת לו בקטנותו:

ומ"ש בשו"ת אבן השוהם משום ביטול מצות יבמין כבר דחה שם דדוקא היכא שתפטור גם מחליצה והדברים פשוטין למעיין בש"ס ולכן מה שרוצה לומר דזהו טעם מהר"י מינץ משום דס"ל דאפילו אם מצות יבום קודם גזר ר"ג ביבמה וא"כ איכא ביטול מ"י משא"כ אנן לא ס"ל הכי א"כ שרי ממ"נ ע"ש שדפח"ח אבל לעיקרא דמלתא האמת כמ"ש תחלה דלא שייך בכי הא ביטול מ"י ופשיטא שא"ל כן דפשיטא דאף אי מ"י קודם למ"ח אם אינ' רוצה ליבם אלא לחלוץ אין בזה איסור משום ביטול מ"י כלל וא"כ מה לי שחולץ עכשיו או שיעשה מעשה שיצטרך לחלוץ ומ"ש שם דאם ישא אח"כ ח"ה דחה שם ג"כ וכבר כתבתי לעיל בזה בנ"ד אין כאן בית מיחוש וע"ש שסיים בה בנ"ד שא"א לו לחלוץ שהוי מצוה לא משהינן מצוה מן המובחר לישא כשהוא בן י"ג שנים שלימות והוא פשוט דלית דין ולית דיין שיפקפק ע"ז עכ"ל וכ"כ בשו"ת ח"צ ושם האריך דלמאי דפשיטא ליה להרמ"א דבארוסה לא החרים ר"ג א"כ יבמה לא גרע מארוסה ותמה על הרמ"א שלא שת לבו לדברי מהרי"ל סימן ק"א ותשובת מיימוני סימן ל"ד ע"ש בסוף התשובה שכתב שנעלם זה מהרמ"א ע"ש ואני אומר לא כן אבי שהרי בשו"ת סימן קנ"ד הביא דברי תשובת מיימוני אלו וכתב מכאן משמע דבמורדת אפי' ארוסה אנו מתירין לו לישא אחרת עיין לעיל סימן א' וסימן ע"ז מדין זה ובד"מ סימן א' כתב דר"ג לא גזר על ארוסה וכדברי מהרי"ק דלעיל ועיין בשו"ת מהרי"ק סימן ע"ד וצ"ו מדין זה (בדפוס ד"כ שבד"מ כתב מהרי"ל וכתב שלא מצא רק בתשובה סימן ק"א מיקל בגוונא דאיירי שם עכ"ל ולענ"ד ליתא אלא צ"ל ועיין בתשובת מהרי"ק שהבאתי בסימן ע"ז ועיין בסימן ע"ו בדין זה ור"ל דשם בסימן ע"ז מביא מתשובת מהרי"ק סימן פ"ג שכתב אבל ארוסה שמרדה בבעלה כו' אז יתירו לו והם דברי מהרי"ק שהביא בתשובת שבות יעקב ובח"צ שם ולא הי' נעלם מהרמ"א) ולקמן סימן קנ"ד דמשמע בתשובה שכתבתי שם (ר"ל הם תשובות מיימוני) דאף בארוסה יש להחמיר ע"ש. ונ"ל דהמיקל וסומך על דברי המתירין לא הפסיד שהרי כתבתי לעיל שלא גזר משום חשש איסור דאו' ואינה אלא תקנה בעלמא ובשל סופרים הלך אחר המיקל כ"ש בתקנה בעלמא עכ"ל הרי מבואר שלא נעלם מהרמ"א הך תשובות מיימוני ומהרי"ק סימן מ"ג ואפ"ה פסק להקל ולכך לא חייש להביא דברי מהרי"ל שנוטין לומר דאף בארוס' תיקן ר"ג וכבר כתבתי שמהח"צ נראה שלא היה לפניו הד"מ על אה"ע ועיין שם מה שמשיג על השבות יעקב דמהרי"ל קדם למהרי"ק ומה שרצה בש"י ח"ב לחתור היבשה ליתא והאמת כהח"צ דמהרי"ל קדם ומזכירו בתוך תשובותיו כמה פעמים ע"ש סימן קט"ז זכורני כשהייתי תינוק שהיה אבא מורי כו' ודר שם רב אחד גדול בתורה והוה גריס וסבר טובא מוהר"ר יעקב לוי ז"ל ולפי דעתי הוא מהרי"ל המפורסם וכן בסימן קצ"ד בשאלה שם כתב ע"פ פסק הגאון מהר"י מרפריק ז"ל והוא בעל תה"ד שהי' תלמידו של מהרי"ל. בתשובת הח"צ ז"ל. ואמנם אף לפי מה שהעלה הח"צ דר"ג גזר בארוסה נלענ"ד דיש מקום להקל לכנוס אף שנפלה לו יבמה דיבמה בזה"ז קיל טפי מארוסה דבארוסה דגזר שלא ישא אחרת שלא יעגנה ויצטרך לכונסה או לפוטרה מדעתה כדת הנשים משא"כ בזה"ז כיון דלעולם לא תבא לידי נישואין כלל לא שייך הך טעמא (ועיין בח"צ שכתב טעמא כדי שלא למעט עונתה של זו ודבריו צ"ע דוודאי אסור לכונסה שאז יחול עליו חר"ג ובעוד שלא כנסה מה מיעוט עונה שייך בה) דאי משום כדי לכופו שיחלוץ לה אין זה ענין לתקנת ר"ג ותקנתו שלא לישא ב' נשים וכבר כתבתי לעיל שאם על צד כפיה ודאי שיכולין לעשות על דרך הרחקה שכתב ר"ת ובראיות הח"צ שם יש לי לישא וליתן אך אחר שגוף הדין קרב המתיר כמצותו שלא לעגן האיש הזה כלל אי מטעם הגאונים הנ"ל ואי מטעמא דידי אשר לענ"ד פתח ההיתר הוא רחב כפתחו של אולם וכבר הבאתי דברי הד"מ שאף בפלוגת' דרבותא הענין הזה הסומך על המיקל לא הפסיד כו' ובזה המחמיר אתי לידי פסידא דמבטל ליה מפ"ו וגם שע"י יפסק הקשר ומי יודע אם לעת כזאת יגיע לזווג עצמו להגון לו והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין אך נלענ"ד שמ"מ ראוי לב"ד שקודם שיבוא לידי נישואין יפשרו בין היבם והיבמה בעסק החליצה שלא יהיה שום דבר חוצץ ביניהם וגם יתן ערבון כפי הנראה לב"ד באופן שתיכף שיבואו הסימנים שיהא ראוי לחליצה יחלוץ לה מיד בלי שום עיכוב ואיסור בעולם וכן נראה מהח"צ מדמדמי לנשתטית ושם נוהגין להשליש גט וכתובה וגם באבן השוהם בעובדא דידי' כתב יתפשרו ביניהם בעסק החליצה:

וגם יש צד היתר בזה כשהענין הוא ברצון האשה שהרי אף באשה גמורה כתב הר"ן בתשובה סימן מ"ח שיש מקום לומר שאין חר"ג כשהוא מרצונה ואף שהד"מ כתב שלא ראה נוהגין אף ע"י רצונה מ"מ ביבמה נראה דודאי יש צד היתר בזה אך כל זה לרווחא דמלתא שאם האשה תקשה ערפה שלא לפשר כפי אשר יראה לב"ד מחמת שנפשה יודעת שהוא רוצה להקדים ליום הכניס' ותתן עיניה בממון יוכלו הב"ד להתיר לו אף בלי רצונה כי הנך טעמי דהתירא הם מספיקים אף בל"ז אך לרווחא דמלתא יש לעשות כמ"ש ושלום על דייני ישראל:

דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה