אור ברסלב

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ד

חלק ג

שאלה קל

ב"ה יום ב' כ"א סיוון ועבר לכם כל חלוץ לפ"ק בראד בדבר השאלה בנידון שומרת יבם שהיא ממתנת כמה שנים על היבם שיהא ראוי לחלוץ וכהיום בדקו הב"ד ונמצא שיש לו במקום בית הערוה י"ב שערות שהם ארוכים כדי לכוף ראשן לעיקרן ועל הכף יש לו ב' או ג' שערות ארוכים שהמה כדי לכסות צפורן של אמה בצמצום עכ"ל השאלה שנשאלה לפני כבוד הרב הגאון המפורסם מהר"ר מאיר נ"י האב"ד פק"ק יצ"ו והרחיב בזה בתשובתו ושלח גם אלי לחוות דעי הקלושה בנדון זה:

תשובה גלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין דברי רבינו הב"ח באה"ע שיש להחמיר שלא לחלוץ בשערות שיש בהם כדי לכוף מטעם שאין אנו בקיאים בגומות ואולם הט"ז והב"ש השיגו עליו דלא אתאמרה אלא גבי מיאון שאין בקיאין בגומות בלא שערות אבל לבדוק אם יש גומות תחת השערות שפיר אנו בקיאים והגאב"ד דפה כ' ג"כ שאין זה ענין למיאון דדווקא לענין זה אמרינן דאין בקיאין דאע"פ שאין אנו רואין הגומות אפשר שיש גומות אבל להיפך כשאנו רואין הגומות מנין לנו להחמיר ולומר דאין אנו בקיאים וזה הגומא שאנו רואין דילמא לא מיקרי גומ' וכי יש שיעור לגומא ומנין לנו לבדות ולומר דאין אנו בקיאין כו' ובאמת שכבר עמד בזה הגאון מהר"י לנדא נ"י בספרו נ"ב סי' צ"ג ותמה על הב"ח בזה וכ' מה ענין שמיטה כו' ע"ש. ובאמת שהחילוק הזה בין חליצה למיאון הוא פשוט לכאורה דלא דמי אלא כעוכלא לדני ואדרבה כיון דחזינן גבי מיאון דאף כי עין רואה תשור שאין גומות מחמרינן דשמא מחמת שהם קטנים מאד אין מכירין בהם א"כ חזינן דאף גומות קטנות מאד נקראים שפיר גומות אם כן פשיט' אם עינינו הרואות גומות לפנינו שאין מקום לומר שמא כל כי האי גווני לאו גומא הוא ובין גומא לגומ' נתחלף לנו ודוחק לומר שהיה ידוע להם איזה סימן בגומות הנמצאי' תחת השערות המועילי' ועכשיו אין אנו יודעים ובקיאים בזה דא"כ לא הוו שתקי בש"ס ובראשונים ז"ל לבאר סימן הגומות הללו וגם כיון שראיות הב"ח ממיאון הם דחוין מאין הרגלים לבדות חומרא מלבנו מה שלא נזכר בראשונים ז"ל:

ועוד אני אומר שמהך דמיאון אין ראיה כלל בלא"ה דדווקא התם כיון שהגיעה לכלל שנים ואיכ' חזקה דרבא שהביאה סימנין שפיר אנו אומרי' שאשה זו לא יצאה מכלל החזק' ובודאי הביא' שערות ונשרו ואע"פ דהא קמן שאין כאן גומא אנו תולין זה בחסרון בקיאות שלנו כדי שלא לסתור חזקה זו משא"כ לגבי חליצה שאדרבה מצד החזקה אית לן למימר שיש כאן שערות ובעיקרן גומות וגם ראוהו ב"ד שכן הוא לפנינו כמו שהוא מצד החזקה מה"ת ניחוש לה לומר שהגומות שאנו רואים אינם כלום ואשה זו היוצאת מכלל החזקה כולי האי ל"ח כיון שחזקה מסייע לחוש הראות שלנו ודי בזה שנחמיר לומר שאין בקיאין לראות ולבדוק היטב במקום שהוא סותר החזקה:

ולולי דברי קדשו דהב"ח הייתי אומר עוד דהא דאמרינן שערות צריך שיהא בעיקרן גומות אינו בא רק למעט היכא שבדקנו ולא מצאנו גומות אמרינן דשומא נינהו אבל סתמא דמלתא כל שאנו רואין שערות סתמ' דמילתא עם גומות הם ולית לן למיזל בתר איפכ' לומר שאין שם גומות ואע"פ שכתבו הפוסקים בשם סה"ת דעל רבוי שערות סומכים שלא לבדוק אחר גומות דמשמע מזה דלולי רבוי שערות צריך בדיקה אחר גומות י"ל דהיינו מטעמ' דכל היכא דאיכ' לברורי מבררינן כדאמרינן בעלמא אין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו וה"נ אע"ג דסתמ' דמילת' שערות יש בעיקרן גומות לא סמכינן עלה כיון דאיכ' לברורי וא"כ הדבר פשוט דאי בדק ואשכח שערות עם גומות שאין מקום לחוש שמא אין בקיאין כיון שא"א לברר יותר מזה:

ולכאורה נלפע"ד להביא ראיה לזה ממ"ש התוס' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנין כו' ואומר ר"י דשמא בחייו לא היו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כדאמרינן בנדה גומות אע"פ שאין שערות עכ"ל ולכאורה קשה דל"ל למינקט בכה"ג שלא נמצא שערות רק גומות דאכתי תיקשי דמאי קאמר ועוד סימנין עשוין להשתנות כו' שהרי עדיין יש ללקוחות פתחון פה לומר שרוצים לבדקו שמא ימצאו שערות ובשערות לא שייך שינוי כמ"ש התוס' שם ונצטרך לדחוק ולומר דמיירי בידוע שודאי לא היה לו שערות ולא באו לבדקו רק בשביל גומות ודלא כס"ד דתוס' מעיקר' שהיה שם שערות לוקמי שרצו לבודקו בשביל שערו' ואפ"ה שפיר השיב להם ר"ע דסימנים עשוין להשתנות וחיישינן שמ' בחייו השערות הללו לא היו בעיקרן גומות ועכשיו ע"י המיתה יש גומות ואין זה כלום אע"כ כמ"ש דסתם שערות הם עם גומות והלכך לא מצי ר"י למינקט כה"ג דא"כ מאי קאמר סימנים עשוין להשתנות כו' דמה בכך כיון שנמצא לפנינו שערות עם גומות אף דלא מצינן למיקם עלה דמילתא דשמ' מחמת מיתה יש שם גומות אין לנו לתלות בזה כלל דכל היכ' דליכ' לברורי טפי אזלינן בתר סתמ' דהשערות באו עם הגומות וסי' גדלו הם בעודנו חי ואפי' להוציא ממון מחזקת היורשים וא"כ הדבר פשוט דודאי סמכינן עלה לחליצה לומר ששערות עם הגומות שאנו רואין הם סימן מובהק ולא ניחוש להא שאין בקיאין כיון דרובא הכי אית להו שערות ובעיקרן גומות ואין הבדיקה רק לכתחלה לחומרא:

וראיתי להגאון אב"ד דק' נ"י בתשובתו שכ' להתיר מטעם דהא איכא חזקה דרבא ואע"ג דאמרינן לחליצה בעי' בדיקה היינו מטעם דאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר וא"כ ל"ש אין בקיאי'. ועפ"ז ביאר דברי התו' בב"ב דף הנ"ל במ"ש וא"ת למה יש לנו לומ' שהי' קטן כיון דאיכא חזקה דרבא כו' הנה גם הגאון הנ"ל בנ"ב העיר בזה בפשט דברי התוס' וכ' כדברי הרב נ"י ובאמת שכ"כ הט"ז באה"ע סי' קנ"ו דהא דאמרינן לא תחלוץ עד שתבדק היינו משום שאפשר לברר לא סמכינן על החזקה. אולם מ"ש בפשט דברי התוס' שקושייתם הוא כיון דא"א לברר שוב יש לנו לסמוך על חזקה זו להוציא מחזקת היורשים. וזו מן התימה דהא אף רובא אינו מועיל להוציא ממון וע"כ דהך חזקה כודאי משוינן לה ועדיף מרובא וא"כ אף לברר לכתחלה לא יהא צריך כיון דאלים כ"כ אף להוציא ממון דהא ודאי הא דאמרינן גבי רוב' וחזקה שאין סומכין עליהם במקום דאיכא לברורי היינו משום דלכתחלה חיישינן למיעוט הרגיל אבל כל שאינו מיעוט הרגיל ל"ח לבדוק אף לכתחלה כמו שאין בודקין אחר כל י"ח טריפות. שוב ראיתי שהגאון בנ"ב הרגיש בזה וכ' לחלק ועיין ברשב"א חולין וצ"ע:

אמנם נראה לענ"ד די"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פט"ז הל' ו' וז"ל א"צ ב' עדים אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק כיצד אמר לו ע"א חלב כליות הוא זה כו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אע"פ שעיקר האיסור בע"א ומקור הדין מירושלמי דנזיר ותימ' על הכ"מ שם ומצאתי להמ"ל פ"ג מהל' שגגות שעמד בזה וכן בהל' נזירות פ"ט הראה כ"מ מקומו להירושלמי וכיוצא בזה כ' הרמב"ם סוף פ"א מהל' א"ב הלכה כ"ב המקנא לאשה ונסתרה כו' אע"פ שעיקר העדות בע"א כבר הוחזקה בו זונה ומקורו ג"כ מהירושלמי דסוטה פ"ו הלכה ב' ומה שצ"ע על הרמב"ם שם בהלכה כ"ג ובדברי הפ"י בק"א ביארתי בעז"ה במקום אחר:

ועכ"פ למדנו מזה דאע"ג דלעולם אין אדם לוקה עד שיהא שני עדי' בדבר מ"מ כל שכבר הוחזק ענין האיסור ע"פ ע"א זמן מה ואז הי' נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורין דכיון שקודם מעשה אמרה שומעין לו והלכך כודאי משוינן ליה ואם אח"כ אכל או בעל שפיר לוקה דהחזקה שהוחזק ע"פ ע"א בעוד שלא היינו דנין על הענין ללקות אדם ע"פ כשני עדים דמי. ולפ"ז יש לכאור' לדון מזה היכא שבא ע"א והעיד שזה בן י"ג שנה ויום א' והביא ב' שערות והוחזק ע"פ ואח"כ באיזה זמן עבר עבירה שחייב מלקות שפיר לוקה אע"פ שהגדלות לא הוחזק אלא ע"פ ע"א וצריך להבין שהרי הרמב"ם פ"ב מהל' אישות הלכה כ"ב כ' אין סומכין על הנשים במנין השנים כו' אלא ע"פ שני אנשים כשרים להעיד וכ"כ לה הא הם שא א ש אאלאשה אאאאר אששש שאם א שששם ששהעם השה ק שא ב אחר כך בהלכה כ"ג שהאב אינו נאמן למכות ולעונשים וצ"ל דהתם מיירי לענין אם באה לפנינו לחלוץ או להתגרש ע"פ הנשים המעידין על הנשים שכיון שאנו באים לדון להוציא זו מחזקתה אל תתירנה כ"א בעדות כשרים דוקא וכן ההוא דהאב א"נ למכות ולעונשין י"ל דמיירי בכה"ג שעבר עבירה שחייב מלקות ורוצים להלקותו ע"פ האב שאומר שהוא בן י"ג שנה בהא אמרינן דלא מהימן ובמקום אחר הארכתי בהא דאמר ר"ח אחד זה ואחד זה אין סוקלין ואזדא ר"ח לטעמיה כו' ובדברי הפ"י שם ובק"א שכ' דדוקא היכא דאיתרע החזקה הוקבע האיסור ע"פ ע"א ע"ש ולפי דבריו י"ל דלכך ע"א א"נ במנין השנים דאיכא חזקת קטנות אמנם זה צ"ע דחזקה זו עשויה להשתנות וכמבואר שם ואין להאריך ועכ"פ נראה דהגיע לכלל שנים והעיד ע"א שהביא ב' שערות שפיר הוקבע ע"פ ע"א ואם אח"כ עבר עבירה שיש בה מלקות לוקה כיון שכבר הוחזק בשנים וסימנים ע"פ ע"א: והשתא נחזי אנן בדידן למאי דקי"ל דחזקה דרבא הוי חזקה גמורה נראה דהך חזקה לא גריעא מע"א וכל שהגיע לכלל שנים ולא באנו אז לדון על עניניו להוציאו מאיזה חזקה המנגדתו בסתמא היינו מחזיקין אותו בחזקת גדול שוב שפיר הוא יכול למכור בנכסים ולוקה ונענש והרי הוא כגדול לכל דבריו משא"כ בההיא דנדה דמיירי שמאז שהגיעה לכלל שנותיה היתה בחזקת איסור לשוק דל"ש לקבוע חזקת גדלות שמחמת שהגיעה לכלל שנים ולהתירה ע"י חליצה כיון שבעת חלות חזקה זו דרבא היה חזקה המנגדתו וגם בע"א אית' ברמב"ם דאם הכחיש העד בשעת מעשה אינו לוקה וכבר כתבתי בשם הפ"י ג"כ דמיירי בענין שאין העד בא להוציא מאיזה חזקה וה"נ בנ"ד לענין חזקה דרבא שכל שבשעת חלות החזקה אין שם חזקה המנגדת הרי הוקבע חזקת גדלות משא"כ אם אז בטרם תבא חזקה זו כבר הוחזקה באיסור לשוק וכה"ג אין חזקה זו מועלת לומר שהוחזקה והוקבעה בגדולה וכה"ג:

ולפ"ז בהך עובדא דב"ב במעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו כו' דמעשה כי הוי בשנת י"ח או בשנת כ' כדאיתא שם אח"כ ובשעה שהגיע לכלל גדלות לא היה ענין שצריכין לדון עליו כלל שהרי עדיין לא מכר וגם כי לא היה יכול למכור בלא"ה א"כ שפיר היינו מחזיקין אותו כגדול לכל ענינים שיהיה מכאן ולהבא כיון שהוקבע והוחזק איזה זמן בגדול בלא שום חזקה המנגדת וא"כ שפיר הקשו התוס' למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון דאיכא חזקה דרבא וההוא דנדה שאני דהתם מיירי בהגיע תור חזקה דרבא כאן נמצא כאן היה חזקת איסור לשוק ואף דגם גבי חליצה משכחת לה דקדמא ואתי' חזקה דרבא קודם שהוחזקה באיסור לשוק לא בעי הש"ס לאוקמ' מילתא דרבא הכי וטפי ניחא ליה למימר כי קאמר רבא למיאון. ואם כן יצאנו לדון בדבר החדש היכא שהיבם הגיע לכלל שנותיו והוחזק זמן מה בחזקת גדול בעוד שהיה אחיו בעל יבמה זו בחייו אם כן שפיר איתחזק בתורת גדול מחמת חזקה זו בעוד שלא היינו צריכין לדון אם הוא ראוי להתיר יבמתו ע"י חליצה ושפיר מועיל חליצתו אח"כ אמנם בנ"ד משמעות השאלה שזה נעשה י"ג לאחר שנפלה זו לפניו וגם בזה יש לדון כיון דבדידיה אין כאן חזקה המנגדת לחזקה דרבא רק אם באנו לדון אם יכול להתיר יבמתו ע"י חליצה וכיון דלע"ע אין אנו דנין רק עלי' דידי' שפיר יש להחזיקו בתורת גדול ואע"פ שאח"כ ע"י שהחזקנו אותו בתורת גדול הוא מתיר יבמתו לשוק בחליצה לית לן בה. וראיה לזה ממ"ש התוספות בחולין דף צ"ו גבי פלניא דהאי סימני' כו' וא"ת איך מחזירין השטר בסימנים כו' ע"ש בתירוצם ובמקום אחר כתבתי מזה ואין פנאי להאריך כי הך סברא גופא שכתבתי דדוקא לענין חליצה דקטנה שהגיעה כו' בעיא בדיקה משום דחזקת איסור לשוק מנגדת עדיין לא נתחוור כל הצורך וגם כי התוס' לשיטתיהו אזלו שכתבו בדף קנ"ו דכל שמצאנו סימנים אחר הזמן מחזיקינן ליה למפרע כגדול משעה שהגיע לכלל שנותיו וקידושי קמאי הוי קידושין בתראי לא הוי קידושין וכ"כ הב"י באה"ע סימן מ"ג שכ"כ הרא"ש בתשובה וכ"כ התוספות אבל כתב שם הב"י שמורו הר"י בי רב כתב שהרשב"א וה"ר דוראן חולקין ע"ז כו' ע"ש הרי דאפי' כשנמצא עתה סימנים לא מחזיקין בודאי למפרע משעה שהגיע לכלל שנים:

ודרך אגב אבאר ג"כ מה דתמיה לי על הגאונים הח"מ והב"ש בסימן ל"ז שכתבו מדברי הרשב"ץ בתשובה שהביא ב"י מבואר כשנראה בה סימני נערות ג' או ד' חדשים אחר י"ב שנה אמרינן מסתמא היה בה אותן הסימנים כשהיתה י"ב שנים וכן הוא בח"מ סי' ל"ה לענין עדות והב"י סימן מ"ג כתב דהרשב"א חולק ע"ז עכ"ד,. ונפלאתי ע"ז שנראה שנגררו אחר ל' הכתוב בב"י סי' ל"ז בשם הרשב"ץ שכתב ויש נשים שמעידות שראו לה קודם הקידושין ביותר משני חדשים סימני נערות ודאי אין חוששין לקידושין והדבר ברור שהוא ט"ס וצ"ל ביותר מששה חדשים כו' שהרי ה"ר דוראן הוא הרשב"ץ ז"ל המכונה כן כמבואר לרגיל בתשובת הריב"ש ז"ל וכן תמצא בכמה מקומות בב"י להר"י בסימן מ"ג כתב הב"י שה"ר דוראן הוא החולק וכתב שצריך שיעידו עדים (אמנם הך עדים הוא ל"ד אלא ה"ה נשים סגי לדעתו כמבואר בתשובות הרשב"ץ שהביא ב"י סימן ל"ז) שו' חדשים קודם היה לה שתי שערות כו' וכוונתו לתשובה זו דהרשב"ץ בסימן ל"ז ועכשיו שזכינו להנות מאור הגנוז תשובת תשב"ץ ומצאתי שם תשובה זו שהביא הב"י בסימן ל"ז ושם כתב הגירסא הנכונה ויש עדות נשים שראו לה קודם הקידושין ביותר מששה חדשים סימני נערות כו' וכך הובא לשון תשובת הרשב"ץ בתשובת רב אשכנזי סימן ז' וכן מצאתי במהרי"ט חלק אה"ע סימן מ"ב שהגירסא הנכונה יותר מששה חדשים ע"ש שהאריך בזה להוציא מלבו של חכם אחד שגם כן היה לפניו הנוסחא בטעות כמות שהוא לפנינו. ועכ"פ מדבריו מבואר דאין חזקה זו מועלת כי אם להקל לסמוך אבדיקת נשים מחמת זה אבל בלא בדיקה כלל לא. ובאמת מ"ש הב"י שהרשב"א ג"כ חולק בזה לכאורה צ"ע דלפ"ז יהא סותר דברי עצמו דבחולין דף ג' כתב בחידושיו שם וז"ל ויש דברים הרבה שסומכין על הרוב בדיעבד וצריכין בדיקה היכא דאיתא קמן כו' וסעד לדבריהם הביא הרמב"ן ז"ל דהא איכא חזקה דאיסורא כו' ודי אם נסמוך בכך היכא דליתא קמן וכי הא איכא במסכת נדה דאמר רבא קטנה שהגיעה כו' ואמרינן עלה כי קאמר רבא למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה עכ"ל. ודברים אלו הם גם כן בספר המלחמות להרמב"ן ז"ל שם מזה מבואר דס"ל דהך דבעיא בדיקה לחליצה היינו לכתחילה כיון דאיתא קמן ומצינן למיבדקה אבל בדיעבד סומכין על חזקה זו אף לחליצה:

גם צ"ע שהטור והש"ע פסקו דאם לא נבדקה משיש לה י"ב שנה אינה יכולה למאן דחזקה הביאה ב' שערות כו' ולא הזכירו שום חולק בדבר אלמא דהך חזקה אלימתא הוא דאי ס"ד ספיקא הוי אף בלא נבדקה הוי לן למיזל לקולא כיון דספיקא דרבנן הוא שהרי בלא בעל מיירי התם והרשב"א גופי' הוא גם כן מהסוברים כן דאף בלא בעל אינה יכולה למאן משהגיעה לכלל גדלות שהרי כתב בת"ה א' בהלכות נדה גבי כתם וז"ל אע"פ שקטנה שהגיעה כו' ואפילו בדקן ולא אשכחן חיישינן שמא נשרו להחמיר לענין מיאון הא אמר רב דימי כו' אבל בעל בת"ז לא כלומר הואיל וליכא ספיקא דאורייתא וכתמים נמי דספיקא דרבנן הוא א"ח שמא נשרו אלא מיהו היכא דלא בדקן חזקה הביאה סימנים ואפילו למיאוני' וכדרבה כו' וכ"כ בת"ה הקצר שם דאפי' לא בדקוהו ולא נודע אם הביאה ב' שערות חוששין לכתמים דחזקה כל שהגיעה כו' וכ"כ הב"י בשם רי"ו וכן פירש בטור וש"ע שם סימן ק"צ וכן בש"ע סימן קפ"ט לענין ווסתות אלמא דאף בכתמים ובווסתות דספיקא דרבנן הוא מ"מ מטעם חזקה דרבא מחזקינן לה כגדולה אלמא דהך חזקה כודאי הוי:

ומידי עברי בזה לא אוכל מלט מלכתוב מה דתמיה לי טובא על פסק הטור והש"ע בזה שאפי' היא יתירה מי"ב אם בדקוה ולא מצאו לה ב' שערות א"ח לכתם וכ"כ בב"י וש"ע סי' קע"ט לענין ווסתות דכקטנ' משוינן לה ונגררו בזה אחר דברי הרשב"א שהבאתי לעיל ודבריהם סותרים למ"ש באה"ע סי' קנ"ה שם הביאו דברי סה"ת לענין מיאון דאינה ממאנת אחר י"ב שנה אעפ"י שלא בעל משום דבזה"ז אין בקיאין בגומות ועוד שמא הביאה אפי' א' בגבה כו' והוא מדברי ר"ת בספר הישר שהביאו התוס' להסמ"ג וש"פ והרי הרשב"א גופיה לא למדה גבי כתמים אלא ממיאון וכיון דפסקו במיאון להחמיר גם גבי כתם ובווסתות הו"ל לפסוק כן דחד טעמא הוא דהבדיקה שלנו אינו מועלת דשמא יש גומות ואין בקיאין כו' ואע"ג דספיקא דרבנן הוא מ"מ הוי ספק חסרון ידיעה וכמ"ש הב"ש בסי' קנ"ה ואם כן ה"ה לענין כתמים וצריך לחלק דדוקא גבי כתמים כיון דאשה זו בחזקת טהורה ושלא ראתה עומדת ואתה בא להחמיר עלי' להוציא' מחזקת טהרתה דשמא יש גומות כו' ואין בקיאין אל תחמיר עליה מספק משא"כ לענין מיאון. כיון שזו כבר חלו עלי' קידושין דרבנן ואתה בא להוציא' ולהתירה ע"י מיאון זה אל תתירנה בספק חסרון ידיעה דשמא גדולה היא ולא תמאן ואע"ג דגם לענין כתמים פסק בטור וש"ע לענין חלוק שנתכבסה דמה שאינה בקיאה אין ספק דאם אין זה בקי ומכיר אחר יכיר צ"ל דשאני חסרון בקיאות שלנו שהוא לכל הדור שפיר מקילינן לענין כתמים עכ"פ שבחזקת טהרה עומדת כך צריך ליישב לכאורה ותימא על האחרונים שלא העירו בכל זה. ולפי זה צ"ע דאיך למד הרשב"א ממיאון לענין אם לא בדק דאמרינן חזקה הביאה סימנים דדילמא בכתמים יש להקל טפי משום חזקת טהרה אע"כ דס"ל דהך חזקה דרבא הוי חזקה גמורה והלכך אף בדרבנן כה"ג דאיכא חזקת טהרה יש להחמיר אם לא היכא דבדק ולא אשכח א"ל מחמת חזקה דרבא ודאי הביאה ונשרו דרוב המביאין אין נושרין ואם נושרין יש שם גומות ומדהא ליתא אין מקילין בדרבנן לומר שלא הביאה כלל רק דבדאורייתא חיישינן שמא נשרו ואם כן לפי זה דבריו סותרין למ"ש הב"י בשמו באה"ע סימן מ"ג ואם אמנם מההוא דמיאון וכתמים הוי מצינן לדחויי ולמימר דאע"ג דהך חזקה דרבא לאו אלימתא הוא למשוויה כודאי לענין קידושין וכה"ג מ"מ בספיקא דרבנן מחמירינן ע"י חזקה זו דתו לא הוי ספק השקול דטפי מצוי לאיסור מלהיתר אבל מההוא דהרשב"א בחולין קשיא. ועיין בשו"ת נ"ב שכתב שטעות נזדקר בקולמס הב"י במ"ש בשם הרשב"א כו' וז"א כאשר הארכתי בתשובות אחרות (ועיין בתשובה נידון העגונה מאוסטרהא ובתשובה להגאון מהו' חיים האב"ד דק"ק וולאזין בענין קידושי קטן) ובענין חזקה דרבא נשאתי ונתתי עם גדולי הדור ויש שדעתם דחזקה דרבא כספיקא הוה ולפי שהדברים ארוכים משכתי ידי מזה ועכ"פ אין לדחות בזה דעת הב"ח שחשש לומר שאין בקיאין בגומות משום דאע"ג דאיכא חזקה דרבא מ"מ דעת הרבה פוסקים שלא זו הדרך מוציא אותנו מידי ספק והרי יש כאן ספק תורה:

איברא כי גם מ"ש שסתם שערות עם גומות הם באים והוכחתי כן מדברי התוס'. הנה מדברי הרמב"ן והרא"ש מוכח להיפוך שהרי בההוא דסימנים עשויין להשתנות כתב וז"ל יש מפרשים דבעינן גומות בעיקרן ואם לאו שומא נינהו ואם נמצא שם גומות אומרים לאחר מיתה נעשו וגם הרא"ש בתשובה הנ"ל כתב וז"ל אולי טעמא משום דאמרינן שערות שאמרו והוא שיש בהם גומות ושמא בחייו לא היה לו גומות ואחרי מותו נתייבש הבשר ונראה בגומות עכ"ל ולפי זה ע"כ לומר שאין בדיקה זו רק לברר לכתחלה לבד דהא חזינן שר"ע השיב ללקוחות דמחמת סימנים עשויין להשתנות וא"כ לא מצינו למיקם עלה דמילתא אם היה בעיקרן גומות מחיים או לא אין זו בדיקה המועלת וכן משמע ג"כ מדברי הנ"י כהרמב"ן והרא"ש שכתבו או שמתמסמס הבשר ונראה שיהא בהם גומות יעו"ש וכן יש להוכיח לכאורה ממ"ש הפוסקים לבדוק אחר גומות ואם אמרינן שאין הבדיקה רק לכתחילה לברר לבד קשה דהא כל היכא דאיכא טרחא לא אמרי' כל היכא דאיכא לברורי כו' והרי להדיא מבואר במרדכי פרק מ"ח ואביא דבריו לקמן אי"ה שכתב להדיא כי טורח גדול לבדוק אחר גומות וכיוצא בזה הביא הגאון מברלין נ"י בתשובתו לראיה דהא דבעינן בדיקה אחר שערות אינו לברר לבד אלא משום דחזקה דרבא לא אלימא כ"כ דאי ס"ד שאינה רק לברר ובדיעבד סמכינן אחזקה דרבא אף לכתחלה לא היינו צריכין להצטער ולבדוק דודאי טרחא יתירה היא ועיין בנזיר דף כ"ט דאמרינן שהיה מצטער לבודקו כו' וכ"ש למאי דמסקינן התם דנזירות אב דרבנן ע"כ ודפח"ח. וראייתו יש לדחות דאנן בדידן ודאי י"ל דבעינן בדיקה לכתחלה דשמא בלא טורח כלל יראה לעין שאין שם סימני גדלות כראוי שאין שם לא שערות ולא גומות כלל משא"כ בההוא דנזיר י"ל שהיה מצער במדידות השערות או לעיין בעיקרן אם יש גומות וכה"ג. אבל לפי מ"ש קשיא דבדיקה אחר גומות ל"ל דהא ודאי טרחא יתירא היא ונימא דודאי גדול הוא והשערות הללו יש בעיקרן גומות אע"כ דלעולם צריך לבדוק אחר גומות ואף בדיעבד מעכבת והלכך שפיר כתב הב"ח דכיון דאין בקיאין בגומות צריך רבוי שערות. אך שעדיין צ"ע דמנין לבדות חומרא כיון שאין ללמוד ממיאון לחליצה דהא איכא כמה גווני לחלק בינייהו ואדרבה תימא על הב"ח איך השוה מדות חליצה ומיאון והם גופים ושמות מחולקים וזה פשוט לכל משכיל:

ופקחתי עיני וראיתי שדברי הב"ח הקצרים בסי' קס"ט באו בארוכה בסי' קנ"ה ושם ביאר הב"ח יסודתו בהררי קודש מל' סה"ת סימן קל"ג וכ"כ הסמ"ג ע"ש סה"ת וכ"כ רבינו בסימן קס"ט וכ"כ האגודה בפרק מ"ח והוא מיסוד הר"ר פרץ בסמ"ק הלכות חליצה כו' וכ"כ במרדכי פ' מ"ח בשני מקומות ומקור דבריהם מדברי ר"י בתוס' פ' האומר כו' ע"ש. ואם אמנם כי מ"ש וכ"כ בסמ"ג וכ"כ רבינו וכו' ובדבריהם לא נזכר שאין בקיאין בגומות וגם מ"ש ומקור דבריהם מדברי ר"י כו' ג"כ צ"ע דהתם לענין מספר השנים מיירי ולא לענין גומות כלל אבל מ"מ בלשון סה"ת עצמו כ"כ בשם מורי רבינו הקדוש והוא הר"י בעל התוס' הידוע וכן בסימני הספר שחיבר בעל התרומה עצמו והובא ג"כ במרדכי פ' מ"ח והועתק ג"כ בתשובות מיימוני' להל' אישות סימן ל"ו וכ"כ ג"כ הר"פ בהגהות סמ"ק וכן האגודה כל הנך רבוות' ביחנו דבריהם ופירשו להדי' לגבי חליצה שאין אנו בקיאין בגומות וצריך רבוי שערות וכן יש בידי ס' הקונטריסים שמוב' לרוב בב"י ואית' ג"כ לשון זה שאין בקיאין בגומות וצריך רבוי שערות והכל הוא מיסודו של רבינו ברוך בעל התרומה ז"ל וכן מצאתי בס' תיקון סופרים שחיבר רבינו שלמה בן הרשב"ץ ז"ל בשער י"ד כתב וז"ל וגרסינן נמי התם אמר ר"ה ב' שערות צריך שיהא בעיקרן גומות כו' ומיהו כ' המפרשים ז"ל שהאידנא לא בקיאין בגומות אפילו במקום שערות ולא סמכינן אשערות להקל עד שנמצא שם רבוי שערות שא"א שלא יבואו כ"כ אלא בגדלות וכ"כ א"א מורי הרב נ"י וצ"ע עכ"ל. והנה מ"ש מדברי הטור שנראה שאינו חושש שמעתי ולא אבין דאטו מפני שהטור העתיק דין התלמוד ולשון הרמב"ם נאמר שאינו חושש לאחרונים הרי דברים אלו העתיק לענין מיאון דאם יש שערות עם גומא או גומא בלא שערות לא תמאן אח"כ ואייתי ס' התרומה שהחמיר אף בלא ראות גומות לא תמאן ומינה י"ל דה"ה לחליצה ואף שיש לחלק ביניה' כמש"ל מ"מ אין להוכיח מדבריו בהיפוך וזה פשוט לענ"ד שאין שמץ ראי' ממה שהעתיק הטור דברי הש"ס והרמב"ם ז"ל וכמש"ל בשם הב"ח ג"כ:

ומעתה כיון שכל הגדולים הללו אשר מימיהם אנו שותים כתבו שאין בקיאים בגומות אף לענין חליצה מי יפאר אחריהם לומר דאנן בקיאין לגבי חליצה לבדוק אם יש שערות ותחתם גומות וגם הב"ש כ' שקשה להקל נגד סה"ת והטור אלא שכ' שי"ל דגם אינהו מודו לגבי חליצה וא"כ לפי מה שנתבאר שגם גבי חליצה כתב הסה"ת ורבים מגדולי הפוסקים כן מי משלנו יקל ראש נגדם:

והנה בנ"ב שם סי' צ"ג הוכיח דאם אית' דגבי חליצה נמי אין בקיאין וצריך רבוי שערות דווקא א"כ היכ' משכחת להאי דינא שכתב התרומה והסמ"ג דלא סמכינן על האב במספר השנים דממ"נ אם יש רבוי שערות כו' הנה כבר הרגיש בזה הב"ח בסי' קנ"ה ובסי' קס"ט וכתב דמ"ש הטור והש"ע לסמוך ע"פ השכינים או קול עם ב' שערות לא היה צריך לכותבו כו' אלא דכן דרכו של רבינו לכתוב מה שעולה להלכה לפי דין התלמוד כו' אע"פ שאין סומכין ע"ז בזה"ז ואח"ז נמשך גם בש"ע כו' וכן מוכרח ע"פ דרכו לומר בדברי ש"פ שכתבו דדוקא הוחזקה בשכנים שלא ע"פ האב בענין שאין נ"מ בזה רק לדין התלמיד. וכיוצא בזה כ' הב"ש ג"כ סי' קע"ב סק"ח דמ"ש בס"א דצריך לחלוץ היכ' דלא בדקו אם עושה כיפה היינו אפילו לבקיאים (ובאמת שלענ"ד אין דברי הב"ש שם מוכרחים דאע"פ שכ' הריב"ש דאם הבי' שערות קודם ך' לא איכפת לן בסימני סריס שהבי' קודם היינו דווקא אי איכא שערות לפנינו משא"כ לומר שהיה לו שערות קודם כ' ונשרו הא ל"א דא"כ אף בזמן הש"ס איך משכחת ודאי סריס למ"ד חוששין שמא נשרו. א"ו כיון שהוא לקוי ממעי אמו שאינו עושה כיפה וכשהגיע לכ' יש לו שאר סימני סריס לא תלינן שהבי' שערות בינתיים וכמו שאין חוששין שמא הבריא בינתים משום שתחילתו וסופו לקוי ועיין בב"ש שם סק"ו וצ"ע) ואולם מ"ש הנ"ב דלא נ"מ מידי לפ"ז במה שאין האב נאמן. לענ"ד י"ל לפי מה שמבואר בדברי הר"פ בהגהות סמ"ק ובמהר"י ווייל בסדר חליצה שלו סי' קפ"ח וכ"כ בקונטריסים דהא דרבוי שערות מהני היכא שלא הוחזקו בשנים היינו דווקא בדאיכ' עדים גמורים ולא סמכי' בזה אבדיקת נשים ולפ"ז שפיר נ"מ בנאמנות האב דאם האב נאמן על השנים אז די בבדיקות נשים שיעידו על רבוי שערות כיון שהוחזקה בשנים ולכך כתבו שאין האב נאמן על השנים וא"כ כיון שלא הוחזקה בשנים בעינן עדים גמורים שיש רבוי שערות ולכך הוצרכו לכתוב דחזקת השכינים כאלו איכא עידי שנים דמי ושפיר מועיל בדיקת נשים ואי"ה בסוף קונטרס הלז אבאר דברי הר"מ וב"ש ס"ק ז' שלכאורה דבריהם תמוהים:

איברא שצ"ע דלמה השמיטו הסמ"ג והטור והש"ע מלשונם הך דאין בקיאים בגומות כיון דסדור' דלישנא דסה"ת נקטו ואתי מה ראו על ככה להשמיט זה שהוא הלכת' רבתי ואדרבה מתוך הל' שכתבו הטור וש"ע וע"ז סומכין שלא לבדוק משמע לכאורה דהבדיקה מהני וכמו דדייק הב"ש ואף אם נדחוק ליישב הלשון מ"מ כל כה"ג ה"ל לפרושי דלא ליתי למיטעי ולדברי הב"ח צ"ל שכ"כ לדין התלמיד וכבר כתבתי שכיוצא בזה תי' הב"ש בסי' קע"ב מ"מ הוא דוחק גדול בלשון הש"ע וגם אני תמה מה יענה אחינו הר"ח ביום שידובר בו מ"ש הטוש"ע בסימן קמ"א סק"ח וז"ל צריך ליזהר ולדקדק שתהיה האשה שעושה שליח לקבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין השנים ידועים (בספרי הש"ע שלפנינו אית' הנשים יודעת והוא ט"ס) כ"א ע"פ האב צריך רבוי שערות גדולות ושחורות כדי לכוף ראשן לעיקרן עכ"ל ובטור סיים בה כמו לענין חציצה עכ"ל הרי מבואר דאם היה השנים ידועות שלא ע"פ האב אלא בעדים סגי בלא רבוי שערות ול"ח להא דאין בקיאין בגומות:

וראיתי בט"ז סי' קנ"ה שכתב על הב"ח שאדרבה ראי' מדברי המרדכי שכ' ע"כ טוב לבדוק בדדין כו' ודבר זה יוכל לבדוק בלא גנות וטוב הדבר כי טורח הוא לבדוק אם הביא ב' שערות כו'. מדכ' וטוב הדבר משמע דשפיר יש בדיקה אם יש גומות אלא דיותר טוב לבדוק בדדין דאל"כ היה לו לומר דעכשיו אסור לבדוק בגומות כו'. ולענ"ד משום הא לא איריא דבאמת מ"ש וטוב הדבר פירושו שבדיקה טובה היא זו כי באמת גם לשון הזה של המרדכי לקוח הוא מסה"ת והועתק ג"כ בתשובת מיימוני' ושם אית' בזה"ל וטוב הדבר כי א"א לעליון שיבא עד שיבא תחתון יע"ש שפירוש הדבר כמ"ש. אבל לשון המרדכי שכ' כי טורח לבדוק כו' צ"ע טורח זה למה ליה למינקט דמשמע מיני' דאם טרח ובדק ש"ד ואח"כ סיים שאין אנו בקיאין להכיר בזה. ונתתי את לבי לדקדק בלשון סה"ת שהעתיקו ממנו מילין כל הבאים אחריו ושם אית' בזה"ל וצריך שיהא גומות קטנות יניקת שערות מן הבשר כו' אמנם אומר מורי רבינו הקדוש לפי שאין בקיאין להכיר גומות אם יש ריבוי שערות וגם גדולות באיש ובאשה סגי. וצריך להבין אמרי קדוש שאח"כ כ' וז"ל וחשבון השנים אומר מורי ר"י ב"ר שמואל דאין האב והאם נאמנים כו' הלכך אם יש להם רבוי שערו' ארוכו' הרבה (כן הועתק ג"כ בב"י אבל במרדכי וש"פ השמיטו תיבת רבוי ונראה שהוא ט"ס) או רבוי שערות כמו שרגילות לאיש גדול ולאשה גדולה אז מותרת לחלוץ דמסתמ' הגיעו לכלל שנות גדלות ואם אין להם כ"כ שערות ויש ס' אם יש להם שנים של גדלות אז אם יש קול בדבר והוחזקו בשכיני' ובגבורות שלא ע"פ האב סגי בהכי להחזיקם בגדולים עם השערות שאנו רואים ואין השערות שומא כו' ולשון זה הובא ג"כ במרדכי בקיצור קצת ועכ"פ מבואר דאף שאין שם רבוי שערות מ"מ אם נתברר לנו מנין השנים די בכך עם השערות שאנו רואין וזה סותר מ"ש תחלה דבעי רבוי שערות מחמת שאין בקיאין בגומות. ודוחק לומר מ"ש ואם אין להם כ"כ שערות היינו שאינם כמו שרגילות לאיש ולאשה גדולה אבל מ"מ יש שם רבוי שערות שמוציא אותנו מחשש שמא אין שם גומות ז"א דמנ"ל לחלק ולומר דאהני להא ולא להא וגם כי בסימני הספר והועתק במרדכי ותשובות מיימוני' לא הזכיר שם כמו שרגילות כו' וכתב בסתמא שע"י רבוי השערות א"צ לבדוק אחר גומות וגם על שנותיהם יש לסמוך כו' והיינו משום דרבוי שערות שכ' סתמא כפירושו כמו שרגילות כו' וכן מבואר בטוש"ע דתרווייהו בחדא מחתא מחתינהו וכן בסה"ת לעיל מיניה כ' וחשבון השנים כו' או יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן א"ח ושפיר חולצין כו' ולא הזכיר כמו שרגילות כו' ואי איתא שהוא חלוק בזה מדין בדיקות הגומות כל כה"ג לא הוה שתיק מלפרושי. וגם כי צ"ע בלשונו מ"ש לפי שאין בקיאין להכיר גומות אם יש רבוי שערות וגם גדולות באיש ובאשה סגי דלשון סגי אין לו מובן דהו"ל למימר צריך ריבוי כו' ולכן יראה ביאור לשון זה עם לשון המרדכי שהבאתי לעיל שכ' כי טורח לבדוק אם הביא ב' שערות כדאמרינן דבעינן שיהא בעיקרן גומות ואין אנו בקיאין להכיר בזה כו' נראה בזה שהכוונה הוא שקשה לעמוד על אמתת הדבר שהוא גדול ע"י השערות מחמת שצריך גומות ואין אנו בקיאין להכיר גומות דהיינו אע"פ שיהיה שם אין מכירין בהם ועכ"פ הדבר מסופק בעינינו ורוב פעמים ידמה לנו שאין שם גומות מצד חסרון בקיאות שלנו והלכך כ' לבדוק בדדין וזהו ג"כ כוונת סה"ת דאם יש ריבוי שערות אין משגיחין בגומות אע"פ שאין בקיאין להכיר אותן הגומות והשתא א"ש מ"ש אם יש שם רבוי שערות כו' סגי ר"ל שאז אע"פ שאין אנו מכירין בגומות כיון שיש שם רבוי שערות שזהו סימן מובהק של גדלות אמרינן שזה מחמת חסרון בקיאות כמו גבי מיאון דחיישינן שמא יש גומות אע"פ שאין רואה ה"ט בזה תולין להקל ואמרינן דודאי יש כאן גומות כיון שיש רבוי שערות ובהכי ניחא מה דנקט בלישניה שאין בקיאין להכיר גומות ותיבת להכיר צ"ע והו"ל למימר שאין בקיאין לידע מה נקרא גומות ולישנא דלהכיר משמע דמחמת חסרון בקיאות אין אנו מכירין אותן הגומות אשר שם וגם מ"ש בסימני הספר והועתק במרדכי ותשובת מיימוני שכתב ואף ע"ג דאמר ר"ה כו' ואין בקיאין בגומות וכן אם יש רבוי כו' א"צ לבדוק יותר נמי ה"פ דאע"ג דאין בקיאין בגומות ובקושי גדול שנכיר אותם ע"י שנבדוק ונשים עין עליהם אמנם אם יש רבוי כו' א"צ לבדוק יותר אבל מ"מ אם אין שם רבוי שערות וטרח ויגע למצוא הגומות ש"ד ובזה נ"מ אם אין רבוי שערות ויש עדים השכנים שלא ע"פ האב אף לדידן היכא שמצאנו ראינו גומות [ש"ד] ולכך השמיטו הטור וסמ"ג וש"ע הך דאין בקיאין בגומות משום דאין בזה נ"מ לדינא וא"ש נמי הא דמיסתם סתמו בהל' גיטין דאם השנים אין ידועים אז בעינן רבוי שערות דאם השנים ידועים זימנין דסגי בלא רבוי כגון אי טרח ובדק בגומות אבל אי יש רבוי שערות א"צ לבדוק אחר גומות דאף אם למראה עינים ישפוט שאין כאן גומות ש"ד משום דהך מילתא דרבוי שערות בודאי גדולה משוי' לה ואמרינן דודאי יש שם גומות אלא שאין בקיאין להכיר אותם ואף לקול דינא הכי כיון שיש כאן רבוי שערות. ובהכי א"ש מ"ש הב"ח כשיש רבוי שערות א"צ לבדוק אם יש בעיקרן גומות וגם א"צ לבדוק אם יש ביניהם לכל הפחות ב' שערות שיהא בהם שיעור כפיפה דאפי' אין שם גומות ולא שיעור כפיפה ודאי גדול הוא כיון שיש שם רבוי שערות והרב אב"ד דפה תמה עליו דאע"ג דהיכא שיש רבוי שערות א"צ לבדוק אחר גומות מ"מ אם יש שערות בלא גומות לא מהני. ולענ"ד דגם הב"ח מודה שאם היינו יודעין בבירור שאין שם גומות אפשר שומא נינהו רק דכיון דאנן לא בקיאין להבחין אם יש שם גומות או לא תלינן מה שאין רואין גומות במיעוט הכרה שלנו ואין ספיקות שלנו מוציאות מידי ודאי גדלות שהוא מוכרח ע"י רבוי שערות:

אמנם מ"ש הב"ח דאף שיעור כפיפה א"צ ועיין בנ"ב סי' צ"ג מ"ש ג"כ בזה וזה תימה שהרי מבואר מדברי הטור והש"ע סימן קמ"א שהבאתי לעיל דבעינן רבוי שערות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן ומקור הדברים מהר"פ בהגהות סמ"ק וכ"נ ג"כ מסה"ת שכ' רבוי שערות וגם גדולות באיש ובאשה סגי והם גדולות ר"ל כדי לכוף ראשן כו' כי דוחק לפרש הך וגם ר"ל גדולות והיינו ארוכות שוכבים שכ' אח"כ (אמנם האמת אגיד דלולי דמסתפינא מלהגי' ה"א שט"ס הוא הך וגם גדולות באיש ובאשה כו' וצ"ל כמו שרגילות באיש ובאשה או שחסר לגמרי תיבות כמו שרגילות כו' וכן משמע במרדכי) הרי מבואר דשיעור כפיפה ודאי בעינן:

ובמה שהקשה האב"ד. נ"י בתשובתו דכיון דאף אם יש ריבוי שערות מכל מקום צריך שיהא בעיקרן גומות אלא שא"צ לבדוק אחריהם א"כ קשה הא דאמרינן בנדה דף מ"ו א"ה תמאן נמי ומשני חוששין שמא נשרו. וקשה ממ"נ אם יש גומות למה לא תחליץ דהאגומות אע"פ שאין שערות [די] ואם אין גומות א"כ למה לא תמאן דמה בכך שנשרו הא אפילו בנמצא שערות בלא גומות לא מהני (ובשלמא אם נימא דאם יש רבוי שערות אפי' אין שם גומות כלל מהני א"כ י"ל שחוששין שהיה רבוי שערות ונשרו וגם זה דחוק) וכ' לתרץ דמיירי דלא אשכחן רק גומא א' ולענין מיאון חיישינן שהיה ב' שערות בגומא זו ונשרו משא"כ לענין חליצה ב' גומות בעינן עכ"ד בקצרה:

ולענ"ד זה תימה שהרי הרי"ף והרא"ש וכן התוס' בב"ב והג"א וכל הפוסקים שאחריהם כולם כתבו אהא דאמרינן בודקין למיאונין אע"ג דאיפסקא הלכתא חוששין שמא נשרו היינו דוקא בבעל אבל בלא בעל כיון דלא אשכח ל"ח שמא נשרו ואי איתא בפשיטות הוי מצי לאוקמי אף בבעל דהא ע"כ ל"א דבבעל חוששין אלא היכא דאשכח עכ"פ גומא א' משא"כ אי לא אשכח כלל ליכא למיחש למידי וכ"ע מודו דתמאן אף בבעל וגם הוא נגד משמעות הש"ס בדוכתי טובא דקא פסיק ותני חוששין שמא נשרו וגם כל הפוסקים סתמו דבריהם דבבעל אינה ממאנת מחשש שמא נשרו ולא א' מהם שיכתוב דהיינו דוקא היכא דאיכא גומא והאמת יורה דרכו דהא דחיישינן לנשרו אף היכא דליכא גומא כלל איתמר משום דהא דאמרינן צריך שיהא בעיקרן גומות היינו משום דכל שהשערות לפנינו אם לא מצאנו בעיקרן גומות ע"כ שומא נינהו משא"כ אם השערות נושרין זימנין שהגומות מתמלאין מחמת נפיחות הבשר ולא יכירנו עוד מקומן איו והלכך אף שלא נמצא עתה גומות חיישינן שמא נשרו השערות והגומות נתמלאו עד שאין ניכרין ולזה חששו בבעל דאיכא ספיקא דאורייתא אף בזמן הש"ס. אמנם היכא דאיכא גומות לפנינו ע"כ שהיו שם שערות דחזקה אין גומא בלא שער אלא שנשרו והיכא דלא בעל ולא אשכחן גומות מדינא יכולה למאן דכיון דאין כאן ספיקא דאורייתא ל"ח שמא השערות נשרו והגומות נתמלאו וס' זה הוי ס' גמור שאף בזמן הש"ס לא היה אפשר להבחין כלל ובדרבנן להקל:

אך דסה"ת והתוס' וש"פ כתבו דבזה"ז אף בלא בעל אנו חוששין לומר דשמא יש גומות לפנינו ואין אנו בקיאים ואם הי' חכם ובקי היה יכול להבחין וכיון שהוא ס' חסרון ידיעה אף בדרבנן לחומרא ואף שהחסרון לכל הדור וכמ"ש הב"ש וכן מבואר בסימן קע"ב ס"ו בהג"ה שכ' וי"א דאין לדון עכשיו דין סריס ודאי דחיישינן שמא היה לו שערות ונשרו או שהיה לו גומות ואין אנו בקיאין כו' אלמא דחששא דנשרו לחוד וחששא דגומות לחוד דהא משמע דחששא דנשרו אפי' לא חזינן גומא כלל חיישינן והכי מוכח ג"כ מדברי כל המפרשים והפוסקים גבי נאמנת אשה לומר כו' ואין להאריך. ונחזור לענינינו דמשמע מלשון סה"ת דהך דרבוי שערות היינו לפי שהדבר קשה בזה"ז להכיר גומות ולפעמים בשביל שאנו מדמין שאין גומא לא נעשה מעשה לחלוץ להכי קאמר דברבוי שערות סגי:

ומצאתי ביש"ש יבמות סי' כ"ה שכ' וז"ל ומש"ה כ' התוס' וסה"ת וקשה זה הדבר עכשיו לבדוק דאין בקיאין בגומות ומש"ה אנו סומכין ברבוי שערות (מן תיבות צריכין להיות עד גבי חליצה הוא ט"ס) או בשוכבת שהוא חזקה מספקת אפי' לכלל שנים כו' והנה מ"ש בשם התוס' לא ידעתי אנה מצא כן בתוס' לענין חליצה שהתו' לא כתבו כן אלא לגבי מיאון בנדה דף () וגם בב"ב דף קנ"ו. ולכן נלענ"ד שהכוונה ג"כ כמ"ש והשתא א"ש מה דמייתי התוס' והיינו שסיים בסוף הסימן הלכך היכא שהגיע לכלל שנותיו כו' אם יש להם שערות ארוכות במקום הערוה או גומא אפי' כדי לכוף ראשן לעיקרן אבל צריך עיון היטב בגומות כו' וכ"כ שם בקיצור הדינין אם יש להם שערות ארוכות או גומות וצריך דרישה ועיון היטב בגומות כו' הרי דלא חשש לומר שאין בקיאין ואף שמוצאין גומות אינו מועיל אלא שפיר מועיל כשמוצאין גומות אלא שטורח גדול הוא (אמנם לשון וצריך דרישה ועיון היטב בגומות משמע קצת דאיכא למיחש דילמא אתי למיטעי למסבר שהנך גומות נינהו ואינו כן ולכך צריך לעיין היטב לידע דהנך גומות גמורות נינהו ולזה צריך ב"ד יפה להבחין בזה ואנן עלובייא אפשר שאין לסמוך על עיון שלנו שכשם שבין קדשי קדשים כו') לכן ברבוי שערות א"צ לטרוח בזה אמנם צ"ע ביש"ש סי' כ"ו שכ' בשם סה"ת לענין חשבון השנים אם יש להם רבוי שערות או ארוכות חזקה שבא לכלל גדול עכ"ל. ומ"מ אין לסמוך על שערות שוכבות כי אין כדאי להוציא מספיקא דגומות אלא בעי רבוי השערות הרבה בערוה דומיא דגבי איש דנתמלא זקנו או במטי' דדין ע"כ עכ"ל היש"ש שם וזה סותר למה שכתב בסימן שלפניו. ולפי עניות דעתי מן ומ"מ אין לסמוך כו' עד תיבת ע"כ אינו מס' יש"ש רק הג"ה היה מבחוץ מאיזה תלמיד והכניסוהו בדפוס בפנים דמשמע מלשון זה לכאורה דאף שערות שוכבות דהיינו ארוכות אין מועיל לענין גומות רק רבוי שערות דוקא ולענ"ד אין מקום לחלק בכך וכמבואר מדברי היש"ש שם להדיא דאף שערות ארוכות מוציא מחשש גומות:

אך דכ"ז נוח לי בלשון סה"ת והמרדכי אבל צ"ע בל' הר"פ בהגהת סמ"ק שכ' וז"ל וצריך גומות עם השערות לפי שאין בקיאין בגומות צריך רבוי שערות גדולות שוכבות או דדין שוכבין וכן באגודה כ' ואין אנו בקיאין בגומות ע"כ צריך רבוי שערות ולשון צריך משמע דדינא קאמרי ולא עצה טובה בלבד וצריך לדחוק ולפרש שהכוונה ג"כ כמ"ש שלפי שהדבר קרוב שלא נוכל להבחין שיש גומות מחמת חסרון בקיאות ולכך צריך רבוי שערות ואף שהוא דוחק מ"מ הר"פ בהגהות סמ"ק בע"כ דחוק ומוקי אנפשיה כדי שלא יהא דבריו סותרין מ"ש בהל' גירושין שהרי דברי הטוש"ע באה"ע סימן קמ"א שהבאתי לעיל שכ' דוקא כשאין השנים ידועות כ"א ע"פ האב צריך רבוי שערות הא לא"ה א"צ מקורם הוא מדברי ר"פ בהגהות סמ"ק בהל' גירושין וכדי שלא יסתרו דבריו בע"כ צ"ל כמ"ש. וצ"ע לדברי הר"ש בן הרשב"ץ בס' תיקון ספרים שהבאתי לעיל שכ' בשם אביו בשם מקצת אחרונים שהאידנא לא בקיאין בגומות ואפי' במקום שערות ולא סמכינן אשערות להקל עד שנמצא שם רבוי שערות כו' א"א ליישבם כי לא יצא להקל אלא להחמיר להצריך רבוי שערות דוקא. ועכ"פ אני תמה על גדולי הדור שדחאו דברי הב"ח בקנה ולא שמו על לבם כי דבר גדול דבר רבינו הב"ח ז"ל בזה ועכ"פ הוי להו לעיוני בדברי הפוסקים שרמז אליהם הב"ח ז"ל וליישבם:

ואמנם אם מ"ש בל' השאלה שבנ"ד כדי לכסות צפורן של אמה בצמצום הוא מגומגם ל' השואל וכוונתו שיש בהם רוחב אצבע אמה לכאורה יש מקום להתיר שהרי הב"ח גופי' כ' להתיר בכה"ג כשיושבת עגונה כמה שנים ובאמת טעם הב"ח שלא התיר אלא בכה"ג משום דמספקא ליה דשמא הקונטריסים שמביא ב"י לא ראה גוף סה"ת שכ' או ארוכות הרבה כמו שרגילות לאיש גדול כו' יע"ש בב"ח. והט"ז כ' בפשיטות דהך שיעורא הוא כדי להוציא מחשש השנים דאפי' אם אין השנים ידועות וגם לא בדק אחר גומות כיון שארוכות כרוחב אצבע אמה גדולים כמו לאשה גדולה מיקרי ותמהני על מ"ש הט"ז שם למו"ח פירוש ב' דרכים כו' דהא גם הב"ח מפרש כן אלא דמספקא ליה אם הקונטריסים בעצמם רק מה שהביא הב"י. והנה אינה ד' לידי קונטריסים אלו (ומדבריו מבואר שכל יקר ראתה עינו דברי הסמ"ג וסמ"ק וגם סה"ת כפי הנראה ממה שמעתיק לשונו אע"פ שלא הזכיר שמו) ושם איתא בזה"ל ואם הוחזקו בשכניו כו' א"נ לא הוחזקו ואיכא רבוי שערות שאין בקטן כיוצא בהם שפיר מהני כו' צריך שיבדוק אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה שיהא שם רבוי שערות שחורות שוכבות ובזקן לאיש אורך השערות כרוחב אצבע שקורין אמה לכל הפחות עכ"ל ואח"כ כ' הל' שכ' בסה"ת ובש"פ והבדיקה של יבמה די בנשים כו' ואע"ג דאמר ר"ה שערות צריכין שיהיו בהן גומות ואין בקיאין כו' ע"ש שיש שם דילוג בדפוס וערבוב הענינים וממרוצות לשונו משמע בזה לכאורה דאע"ג דאיכא רבוי שער מ"מ בעינן שיהא ארוכות כרוחב אצבע אמה (ואע"ג שפתח בב' שערות וסיים ברבוי נראה דגריר מתחילה בתר לישנא דסה"ת דכ' ג"כ ליבדקו אם יש ב' שערות כו' ואח"כ כ' אם יש רבוי כו' ואפשר שחסר איזה תיבות כי נשתבש מאד בדפוס) ולפ"ז צ"ל דלפי שאנן לא בקיאין כולי האי בשיעורא דלכוף ראשן לכן נקט האי שיעורא ואולי קבלה היתה בידו דכל כי האי שיעורא ודאי יש בו כדי לכוף ראשן לעיקרן אמנם מ"ש רבוי שערות שחורות שוכבות צ"ע דהא שוכבות הוי ארוכות יותר מכשיעור כדי לכוף וכדאמרי' בנדה דזהו שיעורא דר' יהודה ושתי שערות שוכבות ונראה כמי שירבה. ומדברי היש"ש שהבאתי לעיל מבואר שבשוכבת לחודא סגי להוציא מספיקא דגומות ועכ"פ תיקשי תרתי ל"ל דהא בסה"ת וש"פ מבואר אם יש רבוי שערות או שערות ארוכות הרבה א"צ לבדוק יותר (וכבר כתבתי לעיל שמ"ש בסה"ת בגוף הס' רבוי שערות ארוכות כו' והעתיקו בב"י צ"ע) ובאמת בקונטריסים שם אח"כ איתא לכן אם יש רבוי שערו' ארוכות הרבה א"צ לבדוק יותר וגם על שנותיהן יש לסמוך שהגיעו אם יש רבוי שערות בלא הוחזקה כו'. ולענ"ד צריך להגי' או ארוכות כל' סה"ת וש"פ. ועכ"פ מ"ש כאן שוכבות צ"ע לכאורה ואמנם נראה שלשון זה לקוח הוא מהר"פ בהגהות סמ"ק שהבאתי לעיל ששם כ' ג"כ צריך רבוי שערות גדולות שוכבות וצ"ע דל"ל כולי האי דהא בכדי לכוף ראשן סגי וכמש"ל בהל' גירושין ואמנם בקונטריסים בסדר הגט העתיק ל' הר"פ ואם אין השנים ידיעות כו' צריך רבוי שערות שחורות גדולות ושוכבות כדי לכוף ראשן לעיקרן ולכן נראה דאיהו ס"ל דהך דשוכבות אין ענין לארוכות השערות רק דכיון דשחורות בעינן לכך בעי שוכבות וכמ"ש המ"ל פ"ב מהל' אישות בשם מוהר"ר בצלאל בחידושו לכתובות וז"ל ומיהו בעינן שיהיה השתי שערות שוכבות דכל עוד שאינם שוכבות הלובן נראה יותר כו' ע"ש ולפ"ז אנן לא קי"ל כר"י וכמו שהאריך במ"ל שם ויש ליישב ואין להאריך כיון שאינו נוגע לענינינו. אולם את זה אגיד מה שיש לתמוה על המ"ל שם שכתב שחפש בדברי הראשונים והאחרונים ולא ראה לאחד מהמורים שיזכיר סברת ר"ת דשחורות בעינן וזה תימה שהרי מבואר מדברי הטור שלחן ערוך סימן קמ"א מיסודו של הר"פ וכן הקונטריסים וכתב להדיא רבוי שערות שחורות הרי שחששו לסברת ר"ת בזה וצ"ע שבהלכות חליצה לא הזכירו מזה:

ועכ"פ לענין הך שיעורא דרוחב אצבע אמה משמע מהקונטריסים דמשום הא לחוד אין בזה להוציא מספיקא דשנים וגומות כ"א ברבוי שערות דוקא. אמנם לשון הש"ע בפירוש סדר חליצה סעיף כ"ז שכתב ולענין שיעור אורך השערות שכתבו הטור והתרומה שסומכין עליהם כתב בקונטריסים שהוא כרוחב כו' משמע דס"ל דכל כה"ג ארוכות מקרי לסמוך עליהם לענין גומות ושנים שהרי משמעותו דקאי על מ"ש הטור וע"ז סומכין כו' וגם כי הקונטריסים בעצמו העתיק בסדר הגט דברי הר"פ בשיעור דלכוף ראשן כו' אם כן מדנקט הכא האי סימנא ש"מ דמיירי לענין לסמוך להוציא מחשש שנים ושלא לבדוק אחר גומות ואפשר יש איזה חיסור לשון בדפוס כי הוא מוחזק בטעות הדפוס וצ"ע. ואם היה מקום לומר דבשערות ארוכות אפי' אין שם גומות מהני היה אפשר לעשות מזה ס"ס חדא שמא יש כאן גומות ואת"ל שאין גומות שלפנינו נקראין גומות דילמא שערות הללו נחשבים ארוכות כיון שהם כרוחב אצבע אמה וא"צ גומות ואע"ג דהספק הא' הוא חסרון ידיעה מ"מ יש לצרפו לספק כמ"ש לעיל. אבל כבר כתבתי שגם הב"ח שכתב גבי רבוי שערות שאפילו אין שם גומות ר"ל שאין ניכרים לעין אבל אם היינו יודעין בבירור שאין שם גומות אף רבוי אין מועיל ומכ"ש ארוכות וא"כ אין לעשות מזה ס"ס:

אך בנידון השאלה שיש כאן כמו ט"ו שערות שיש בהן כדי לכוף ראשן יש לצדד ולומר דכה"ג רבוי שערות מקרי ואע"ג דבלשון הפוסקים איתא כמו שרגילות לאיש גדול כו' מ"מ הא הט"ז כתב דכרוחב אצבע מקרי גדולות כמו באשה גדולה ולא בעינן גדולים מאד דכשיעור זה שפיר מקרי גדולים א"כ י"ל לענין רבוי ג"כ שא"צ הרבה מאד אלא כיון שאין כיוצא בזה בקטן סגי בהכי ואם לפעמים אפשר שאף בלא הגיע לכלל השנים יארע שימצא לו כזה מ"מ לית לן למיזל אלא בתר רובא דלית להו הכי כ"א אחר שהגדילו וגם בלא"ה כבר כתבתי דלענין חששא דגומות לא כתב בסה"ת כמו שרגילות רק לענין שנים וגם בש"ע כתב לענין השנים כמו שרגילות וע"ז סומכין שלא לבדוק אחר גומות בשערות מאחר שיש רבוי שערות או שהם ארוכות כו' ולא כתב כמו שרגילות ואף שי"ל דסמך על מ"ש לעיל גבי שנים ומכאן אתה דן גם לענין ספק דגומות מ"מ י"ל דהיינו דוקא לענין שלא להצריך לבדוק אם יש גומות אז אפשר דבעינן שיהיה כמו שרגילות כו' אבל אם אנו בודקין ומוצאין גומות לפנינו רק שיש לחוש לחסרון בקיאות כל שאנו מוצאין שערות שלפי אומד הדעת אין בקטן כיוצא בהם שפיר מסייע ליה לבדיקה שלנו וסומכין עליה:

עוד יש לחקור בנ"ד אם היה בעל אשה זו לא נתמלא זקנו ולא נבדק אם הביא שערות יש לצדד להתיר ממ"נ אם חזקה דרב' חזקה גמורה הוא ואין הבדיקה רק לברר לבד אם כן פשיטא דבדיקה שלנו מועלת ואין כאן בית מיחוש מה תאמר דחזקה דרב' הוא רק לחומרא דספיקא הוי א"כ יש לנו להסתפק דשמא אין זו זקוקה לחליצה דשמא לא הביא הבעל שערות וא"כ אין קידושיו כלום וכ"כ הריב"ש סימן תע"ד וז"ל ואם לא נבדק בהבאת שערות אם לא היה בו סימני סריס היה אשתו חולצת כו' ומספק צריכה חליצה שמא הביא שתי שערות דכיון שהגיע לכלל שנותיו חזקה הביא סימנים ולהצריכה חליצה לחומרא אזלינן בתר הך חזקה דהא אמרי לה במיאון לחומרא שלא תוכל למאן וכן נמי אמרינן בפרק בא סימן שסומכין בבדיקת סימנים עפ"י נשים אם אמרו שהביאה סימנים בין לקולא בין לחומרא משום חזקה ה"נ להצריכה חליצה לחומרא נלך אחר חזקה זו עכ"ל וא"כ יש כאן ס"ס גמור חדא דשמא אינה זקוקה לחליצה כלל ואת"ל זקוקה שמא זה היבם גדול הוא ויש לו שערות עם גומות ואע"ג דהש"ך סימן ק"י בי"ד כתב דספק חסרון ידיעה לא הוי ספק לא לענין ספק אחר ולא לענין ס"ס מ"מ נראה שגם הוא מודה להקל בהפ"מ ע"ש בסימן נ"ג ובכאן שהיא יושבת וממתנת כמה שנים ג"כ יש להקל אף בס"ס כזה וגם שהרי באמת דעת הרבה פוסקים דהיכא דהספק לכל הדור שאין בקיאין בזה שפיר מקרי ספק ואמנם הב"ש כתב דמהך דמחמירינן גבי מיאון משום שאין בקיאין אחר גומות מוכח דאף בחסרון ידיעה לכל העולם לא מקרי ספק דרבנן ואמנם צ"ע דהא בסה"ת כתב גבי גבינות דאם נמצאת טריפה ע"י סרכא יש לסמוך על דעת המתירין ולהתיר ומשמע דהיינו מטעם ס"ס וכמ"ש המרדכי שם (וע"ש שדברי סה"ת והמרדכי והרוקח תמוהים במ"ש וגם האב יש לו יותר משנה כיון שיש לו בן דהא ממכה אביו ואמו דילפינן דאזלינן בתר רובא לאו משום טריפה אתינן עלה רק דילמא לאו אביו הוא ובמקום אחר כתבתי בזה). והתוס' והרא"ש וא"כ חזינן דשפיר עושין ס"ס וע"כ צ"ל דס"ל דאף דבספק דרבנן אין זה ספק מ"מ לענין ס"ס שפיר מצטרף כיון דאף לברר א"צ וכמ"ש הש"ך סברא זו שכ"כ המ"ב דשפיר מצטרף לס"ס ואפי' תימא דסה"ת גבי גבינות לאו מה"ט אתי עלה אלא משום שבזה נוכל לסמוך על הוראת רבינו שמואל והיתר רב יהודאי גאון גם בנ"ד כן הוא דהא איכא למיסמך על הנך דס"ל שאנו בקיאים בזה ושאר היתרים שכתבנו לעיל:

וגם י"ל ע"פ מ"ש במקום אחר לתמוה על סברת הט"ז דמכיון שהספק מחמת חסרון בקיאות שלנו שפיר מחשב ספק וכ"כ בס' פ"א דהרא"ש ס"ל דשאני הכא שאין בזה"ז איש שיוכל לסמוך עצמו להתיר סרכא. ואני תמה דאטו מאן דסבר דלא מיקרי ספק בכה"ג מה"ט אתי עלה דשמא יש חכם שיכול לסמוך להתיר ויברר ההיתר דהא אדרבה מה"ט פשיטא שיש להתיר ע"י ספק זה. אך דבאמת אנן הכי קאמרינן גבי ספק דחסרון חכמה שאין זה ספק דאם היה חכם ובקי היה יכול לבדוק ולהכיר שיש כאן איסור ודאי ולכך א"א לעשות זה לספק וא"כ מה בכך דגבי סרכא יש חסרון ידיעה לכל הדור שאין מי שיכול לסמוך להתיר סרכא משום דאף אם יבדוק בפושרין ולא תבצבץ אנו אומרים שמחמת מיעוט בקיאין אין הפושרין כראוי או הנפיחה אבל הא ודאי דאפשר שיבא איזה חכם ובקי לבדוק ויברר לפנינו שסרכ' זו מריא' ולא מדופן ותבצבץ ואז יש לאוסר' בודאי ולא מספק דמה שאמרו אין בקיאין בבדיק' היינו להחמיר ולא להקל והלכך לא מבעיא היכא שמצאנו סרכא והטרפנו בהמה מספק ולא בדקנו אותה שאין לחשוב זה לספק דשמא אם היינו בודקין הריאה היה מתברר לנו האיסור בודאי וכה"ג לאו ספק הוא כיון שאפשר לברר בבדיקה אלא אפילו בדקנו וראינו שלא בצבצה אלא דמ"מ אנו מטריפין הבהמה מצד שאין בקיאין מ"מ יש לגמגם אי מחשב ספק בכה"ג דמה שאמרו אין בקיאין בבדיקה היינו לענין לברר ההיתר ולא לענין לברר האיסור דאף בזה"ז יוכל להיות שחכם אחד יברר האיסור שהרי מה"ט אנו אומרין שאין בקיאין כו' דשמא לא בדקנו היטב אלא שהשוינו את המדות שלא להתיר אף ע"פ חכם גדול שבדור אבל מ"מ יוכל להיות שמי שהוא בקי יותר יברר האיסור וטריפה ודאי ואם כן אין לחשוב זה לספק ואפי' דלזה א"ח שיבא הבקי ביותר ויברר האיסור מ"מ עכ"פ היה לו לבאר שאין להתיר הגבינות אם לא ע"י שבדקנו הריאה ומדינא כשרה רק מצד שאין בקיאין כו' הבהמה טרפה וצ"ע שסתמו הדברים ולא ביארו שצריך לבדוק ובמקום אחר הארכתי עוד בזה:

ועכ"פ בנ"ד נראה כיון שבדק ומצא גומות לפנינו מה תאמר שזה ספק חסרון ידיעה דשמא אין גומות הללו גמורין ליחשב השערות סימנים ע"י. מה בכך ס"ס אין שום חכם שידיעתו מכרחת לברר שאין גומות שהרי קי"ל לענין מיאון להיפך דאע"פ שאין גומות אמרינן דאין מי שיודע להבחין בזה וחיישינן שיש גומות מכ"ש בזה שהגומות הם ניכרים לפנינו א"כ אין שום חכם שיכול לברר האיסור לומר דהנך לאו גומות נינהו. ואף דאנן לגבי מיאון אמרינן הכי ולחומרא מ"מ הא חזינן שניטלו מאתנו הבקיאים לגמרי ואין אתנו יודע לברר גומות הללו מה ענינם וכיון שכן שפיר מצטרף לס"ס להקל. ואין להקשות שלפי זה מ"ש התוספות וסה"ת דלא ממאנה בזה"ז משום דאין בקיאים בגומות והיינו ע"כ דספק חסרון ידיעה הוא וקשה לספק הב"ח דס"ל דאין בקיאין בגומות אף שיש גומות לפנינו אף דלא אמר הכי רק לענין חליצה להחמיר מ"מ אף לענין מיאון נימא דשוב אין חכם שיכול לברר הספק ולומר שיש גומות דהא אפי' אי יש גומות איכא למימר שאין בקיאין וא"כ היה לנו להקל דספיקא דרבנן הוא:

ואמנם בלא"ה יש להקשות לכאורה על דבריהם שכתב וז"ל עוד דשמא ב' שערות מהני אפי' אחת בגבה כו' או על קשרי אצבעותיו כו' וקשה דלמה ניחוש להא לענין מיאון ולא בעל להך דעה דמהני אחת בגבה כו' דהא בדרבנן אזלינן להקל ובסה"ת עצמו שם פסק מתחלה כרבנן דבעינן שיהיה שניהם במקום אחד אלא שכאן כתב דשמא ב' שערות מהני כו' ור"ל לחוש להך דעה דס"ל כן ואמאי ניחוש לה בדרבנן וע"כ לומר דחדא ועוד קאמר שמא יש גומות ואת"ל אין שם גומות שמא יש בגבה כו' דקשה לבדוק כל הגוף והוי ס"ס להחמיר אף בדרבנן וא"כ ממילא דלק"מ גם מה שהקשיתי לשיטת הב"ח. או י"ל דשאני התם שהגיעה לכלל שנותי' ומחמת חזקה זו יש לנו לומר שהביאה ואע"פ שאין מוצאין לפנינו י"ל דאיכא גומות כו' והלכך לא אזלינן בספיקא לקולא. ועכ"פ בנ"ד נראה שאם בעל אשה זו שמת היה רך בשנים ולא חזינא ליה שהביא סימנים וגם לא נתמלא זקנו שאז יש מקום ספק אם זו זקוקה לחליצה כלל אם נאמר דחזקה דרבא כספק בלבד הוא א"כ ממ"נ הוא ניתרת בחליצת יבם זה ואין כאן מיחוש כלל מהנך טעמי שכתבתי:

ועתה אבאר מה שייעדתי לבאר בסוף הקונטרס הלז שדברי הד"מ והב"ש סימן קס"ט תמוהים. הנה הד"מ הביא דברי המרדכי שכתב בשם סה"ת שכתב גבי בדיקות דדין אנשים כו' וכתב דלמה יועיל בדיקת נשים כיון שאין ידוע שהגיע לכלל שנים ותי' משום דמלתא דעל"ג הוא והב"ש האריך בזה ומסיק דהד"מ כ"כ להמרדכי דס"ל גם בדדין מועיל בדיקות נשים ע"ש ולענ"ד תמוה דהמעיין בסה"ת יראה דכשכתב בדיקות נשים מועיל אכתי לא איירי בלא הוחזקו בשנים ולהדיא כתב וז"ל ובדיקות נשים אם יש לה שערות יכול להיות ע"פ נשים כדאמרי' פרק בא סימן לאחר הפרק דאיכא חזקה דרב' דאמר כי הגיעה לכלל שנותי' חזקה כו' לכך גבי חליצה סמכינן עפ"י נשים לבדוק השערות כו' ואם בודקין בדדין זה הדבר יכול האיש לבדוק בלא גנות וטוב הדבר דא"א לבא עליון כו' (ועיין בספר תיקון סופרים להר"ש בן הרשב"ץ ז"ל שכתב ולענ"ד זה אינו אמת דהא שמואל בדיק באמתו ויהיב לה ד' זוזי דמי בושתה כו' ואע"ג דאמוראי אחרינא דלא חיישי לבושתייהו ה"מ באמתי' אבל בת ישראל איך נבדוק אותה כו' ע"ש. ולענ"ד אין ראיה כלל מהתם דבדיק באמתיה שלא לצרכה רק לידע הדין ומפני שבדק בה על לא דבר יש בו משום בושת משא"כ היכא שהבדיקה היא בשביל האשה עצמה הבאה לחלוץ אז בשערות א"א לאנשים לבדוק משום גנות האיש הבודק משא"כ בדדין ס"ל לסה"ת דאין בזה משום גנות) ובזה כתב המרדכי שמסופק בדעת סה"ת אם דק במלתיה בבדיקות דדין אנשים דוקא כי שמעתי מהר"מ בודק על פי נשים אבל מכל מקום כל זה מיירי בהגיעה לכלל שנים רק שיש חשש משום גומות על זה כתב דאי איכא רבוי שערות מסתמא הגיעה לכלל גדלות ולא קאמר שנות גדלות כמו דנקט אח"כ משום דהשתא מיירי בהוחזקה בשנים והיינו דמסתפק בדעת סה"ת דשמא בדווקא נקט בדיקות אנשים בדדין משום דהא דסמכינן אחזקה דרבא לבדוק ע"י נשים הוא משום דגנות גדול הוא לבדוק ע"י אנשים בשערות הלכך כדיעבד דמי למסמך אנשים אבל בדדין דאפשר באנשים בלא גנות לא סמכינן עלייהו. וגם מ"ש הב"ש בדעת הסמ"ק דבדדין בעי דוקא בדיקת אנשים למד זה מדברי הב"ח שכ' על מ"ש הטור ואם רואין שגדלו דדין כו' כ"כ הסמ"ק וכ' עוד דהבדיקה ע"פ נשים כיון דהוחזקה גדולה בשנים ומשמע דאם אין עדים כשרים ולא הוחזקה בשנים אין לה היתר בעדות נשים אלא בודקין בהטיית דדין עפ"י אנשים וטוב הדבר בלא גנות וכ"כ בסה"ת ובתוס' קידושין דף ס"ג כ' דסמכין אקומה וחשיב כאילו היו עדים על השנים עכ"ל ומזה למד הב"ש דדוקא בדדין ס"ל בדיקת אנשים ולא בשערות. ולענ"ד ז"א דז"ל הסמ"ק ויחקרו אם יש להם סימנין כגון שערות שבערוה או הסימנים שלמעלה באיש ששערות בכל מקום חוץ מן הזקן באשה הדדין שוכבין או מוטין והבדיקה של נערה יכולה להיות בנשים כיון שהוחזקה גדולה עכ"ל מבואר להמעיין דמ"ש והבדיקה של נערה כו' אבדיקה שכתב לעיל קאי אשערות או דדין ולאו אדדין בלחוד קאי ואדרבא לדברי הב"ש דאדדין בלחוד קאי א"כ לא הזכיר כלל דבדיקת שערות די בנשים והדבר פשוט דאכולה מילתא קאי הסמ"ק אלא שהב"ש לא היה לפניו בזה ס' הסמ"ק עצמו כנראה מדבריו שלמד לומר כן מדברי הב"ח וגם בדברי הב"ח צ"ע שכ' שאם לא הוחזקה בשנים בעי בדיקת נשים ולענ"ד דאפשר דהסמ"ק ס"ל דאין סי' דדין מועילין כ"א היכא שהוחזקה בשנים (וכמ"ש הב"ש באמת להסתפק בזה) דוקא משא"כ בלא הוחזקה ודוקא שערות מרובין וארוכין הוא דהוי סימן לכולה מילתא אף אשנים אבל דדין גדולים לא וכמו קומה שאינה מספיק כ"א לחזקת שנים אבל מ"מ שערות בעינן כמו כן בדדין י"ל להיפך וכן משמע קצת מל' סה"ת והתוס' שהביא הב"י אם אמנם כי בסימני הס' שהועתק בפוסקים וגם בסמ"ג שהעתיקו הך ואם יש לה דדין כו' אחר מ"ש דברבוי שערות אף על שנותיהן יש לסמוך אף בלא הוחזקו מ"מ נלענ"ד כי אין ראיה ממה דנקטו בקצרה ואפשר שכוונתם דודאי גדולה היא לענין סימנים ולא לענין שנים. ואיך שיהיה עכ"פ בדיקות נשים בלא הוחזקה בשנים אינו מועיל בין בדיקות רבוי שערות או דדין דין א' להם וכמש"ל שכן מבואר להדיא בהגהות סמ"ק ובמהר"י ווייל ובקונטריסים וכן משמעות הרבה פוסקים:

ומ"ש בד"מ טעמא משום מלתא דעל"ג הנה כיוצא בזה כ' הרמב"ן בנדה דאיכא למיקם עלה דמילתא ועיין בהריב"ש סימן קפ"ב שכ' בשם הר"ר דוראן (הוא הרשב"ץ ז"ל) שהקשה על הרי"ף דלמה אמר הך טעמא משום חזקה דרבא דלא איתאמרה אלא לחומר כו' ר"ל דגילוי מילתא היא וע"ש מ"ש הריב"ש בזה. ועל קושיתו של הרי"ף בלא"ה אפשר לומר דהרי"ף לשטתו דמשמע דס"ל דחליצת קטנה דרבנן ואמנם דברי הריב"ש נכונים וכן מוכח בש"ס ואין להאריך ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"א שכ' דהא דסמכינן גבי עגונה אמילתא דעל"ג היינו משום עיגון שלא תתעגן ותשב לעולם ע"ש והרבה יש לי לישא וליתן בזה ואין כאן מקומו:

סוף דבר הכל נשמע בנ"ד אם בעל האשה שמת לא נודעו לו סימנים ולא ראינו שנתמלא זקנו אף אם היה מבן ך' ולמעלה כיון שאין כאן מי שיעיד שבודאי הביא סימנין. נלענ"ד בפשיטות להתיר בנ"ד מטעמא דכתיבנא לעיל ואם היה ידוע בסימנין שכבר הגיע לגדלות מ"מ כבר כתבתי דבנ"ד יש לחוש לזה כרבוי שערות אם אין בקטן כיוצא בהם וגם כיון שיושבת וממתנת כמה שנים הב"ח בעצמו מקיל אם יש ב' שערות כרוחב אצבע אמה אע"פ שכתבתי שלכאורה מהקונטריסים לא משמע דזה מקרי אריכות מ"מ בנ"ד דאיכא כמה צרופים יש לסמוך ע"ז והוא שיהיה רוחב אצבע אמה בדוקא כמ"ש הרב אב"ד נ"י כי מ"ש בל' השאלה לכסות צפורן כו' כסות זה איני יודע וצפורן זה איני מכיר ואין לך אלא מה שחידשו הפוסקים ז"ל וגם צריך שיהא עדים כשרים על השנים כיון דלא ברירא לן הך מלתא אי כה"ג חשיב ריבוי שערות וארוכות או לא ובאיש לא מהני הוחזק דשמא ע"פ האב עשו כן וכמבואר בפוסקים ראשונים ז"ל ואם אמנם הגאון בנ"ב סימן צ"ג שדא ביה נרגא לומר שמדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נראה דאב נאמן והאריך בזה לולי כי כבר העתרתי דברי דומים למרובים והגם למשא הרימותי ידי ע"ז אמנם בקצרה אען ואומר שהדין דין אמת כמ"ש הראשונים ז"ל ודבריו תמוהים בעיני ואנקיט חדא בידי מה שרוצה להשען על ג' עמודי עולם וקחשיב הרא"ש בהדייהו ז"א כמבואר בדברי הרא"ש במקומו בקידושין דף ס"ג גבי זה בני בן י"ג כו' וע"ש ואין להאריך והילכך צריך עדים גמורין או חזקת השכנים שלא עפ"י האב דוקא וגם צריך דרישה ועיון היטב בגומות וכמ"ש היש"ש ז"ל ומשום עגונא. למחזי אתינא. למגרס ולעיונא ואמינא מאי דאמינא:

זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

שאלה קלא

ב"ה יום עש"ק י"ז אלול. תקנ"ב לפ"ק פה ק"ק פ"פ דמיין יע"א:

הנה ברך לקחתי ולו אשיבנה. לאבן בוחן ואבן פינה. חכמתו בחוץ תרונה. ה"ה כבוד אהובי ש"ב ומחותני הרב המופלג ומורה החריף ובקי בחדרי התורה. דרכיו נוגה אורה. ידיו רב לו והיכלו כבוד אומר כולו. כק"ש מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות נ"י. על ראשו בהלו:

הנה ערבו לנפשי דברי דודים. חכו ממתקים. כולו מחמדים על אדני פז מיוסדים. ויען כי אפפוני כתרוני טרדות רבות וביותר מהמה בדיני רבא דיתמי דאתי לקמאי. מבלתי אפשרי היה לעיין מיד ולהשיב על נכון אף לזאת הפסקתי בין הפרקים מעט מעט להשיב על שאלתו כפי הנלענ"ד. בנידון השאלה בקטן שהגיע לכלל שנים ונמצא בו שתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן אם ניחוש למ"ש הב"ח דאין אנו בקיאין בבדיקות הגומות די"ל דמסתמא כיון דאיכא שערות מסתמא איכא נמי גומות ולא אמרו דצריך שיהא נמי בעיקרן וכו' אלא לאפוקי אם רואין שאין בהם גומות ועוד דמספיקא יש לנו להחזיקו בחזקת גדול משום חזקה דרבא. ועוד דאין שום טעם לחומרא זו כיון שאנו רואין שיש בו גומות וכי יש שיעור לגומות. הנה מ"ש רומע"כ דמוכח מדברי התוס' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנים וכו' ואומר ר"י דשמא בחייו לא היה גומות וכו' מדלא תרצו דאף שימצא בו שערות אין להחזיקו בגדול משום דגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה אע"כ דמסתמא כיון שיש לו שערות ואין הדבר יכול להתברר אמרינן דמסתמא אית ביה גומות וה"ה שאין אומרים בו שאין אנו בקיאין אף דיש לדחות דספק שאין אנו בקיאים גרע טפי ולא דמי לספק דלאחר מיתה די"ל שאם היה בקי לפנינו היה מכיר שאין הגומות כראוי. אך שינוי' דחיק' לא משנינן. ונראה לפרש דברי התוס' דהא קשה עוד דלמה לא יבדקוהו שמא ימצא בו שערות ותו הא דקשיא להו בתר הכי וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו וכו' קשה מנ"ל דמהני חזקה דרבא לאפוקי מחזקת ממון כמו שכתב רומעכ"ת. ונראה דפסיקא להו דחזקה דרבא מהני לאפוקי ממונא משום דס"ל לדוחק לאוקמי שמת תיכף מיד לאחר המכירה וא"כ מוכח מהסוגיא עצמה מדלא חיישינן אפי' אם ימצאו בו שערות שמא היה קטן בשעת מכירה ואח"כ נתגדל ע"כ היינו משום דכיון שנמצא גדול מחזקינן ליה בגדול למפרע משעה שהגיע לכלל שנים והיינו מחזקה דרבא ועל זה הקשו דא"כ אפי' א"א לבודקו נחזיק אותו בגדול משום חזקה דרבא. אך לפ"ז צריך להבין לפי תירוצם שאחר שהגיע לכלל שנים לא היה בו סימני גדלות א"כ הדק"ל מה הועיל הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר המכירה ונראה דס"ל להתוס' דודאי אנו רואין לאחר שהגיע לכלל שנים שאין בו שערות אף שלא בדקו אותו אם יש בו גומות או לא אמרינן מסתמא דאין בו גומות כיון שדרך רוב בני אדם להיות בהם שערות בזמן שהגיע לכלל שנים וראינו שאין בו שערות יצא מחזקה זו וכ"ש לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל דטעם הגומות משום דאמרינן דמסתמא היה בהן שערות ונשרו א"כ כי היכי דל"ח שמא נשרו לענין חליצה ולאפוקי ממונא. ה"נ ל"ח לגומות שהיו בהן שערות ונשרו אכן אם בדקנוהו לאחר זמן ומצאנו בו גומות כיון שאנו רואין שהיה בהם שערות ונשרו מחזיקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנים ומה שראו לאחר גדלות שלא היה בו שערות היינו משום שכבר באותו זמן נשרו אף דל"ח לנשרו שאני הכא כיון שנמצא בו גומות וע"כ בודאי היה בהם שערות ונשרו ממילא קיימינן בחזקה דרב' ואמרינן שנשרו קודם שראו שהיה בהן שערות וממילא מובן שהוצרך התוס' לאוקמי שלא היה בו אלא גומות לבד דאם היה בו שערות כיון שראו בתחלה שלא היה בו שערות אחר שהגיע לכלל שנים איכא למימר אף לאחר הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר המכירה וממילא מתורץ שלא טענו הלקוחות שיבדקו אותו אם יש בו שערות דאם יש בו שערות גרע טפי ועיקר טענות' היה שמא ימצאו גומות בלא שערות. כן נלענ"ד נכון לפרש התוס' ודו"ק. אמנם לפי זה היה מוכח מן הסוגיא דחזקה דרבא אלימתא הוי ולא משום דאפשר לברר דהא אי לאו משום דסימנים עשוין להשתנות היה ר"ע מחזיקו בחזקה דרב' בגדול למפרע משעת מכירה אך נלענ"ד דיש לדחות דאיכא למימר שהלקוחות טענו ברי שהיה גדול בשעת מכירה ובני משפחה אינם יודעים בשעת מכירה ואפי' אם טענו ברי שהיה קטן בשעת מיתה כדמשמע בלשון הבריית' מ"מ אם ימצא שהוא גדול הרי הוכחשו על שעת מיתה דאי אפשר לומר שנעשה גדול לאחר מיתה א"כ ממילא טענתם על טענת מכירה הוא שמא וקי"ל בכתובות דף י"ב ע"ב כר"ג במתני' דמשארסתני נאנסתי דברי ושמא ברי עדיף ואמר שם אמר לך ר"נ אנא דאמרי וכו' ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא משום דאמרינן אוקמי אחזקה וכו' א"כ שפיר מהני הכא חזקה דרבא לאפוקי ממונא כיון דאיכא נמי ברי ושמא אע"ג דהוי שמא טוב דלא ה"ל למידע הא בהך דר"ג נמי לא הו"ל למידע כמ"ש התוס' בכתובות שם. ולפי זה מתורץ קושית התוס' וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן וכו' דנהי שאם יבדקוהו וימצא גדול מחזיקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרב' היינו משום דאיכא נמי ברי ושמא שהרי בני משפחה יהיה מוכחשין בברי שלהם דהיה קטן בשעת מיתה אבל כ"ז שלא הוכחשו הו"ל ברי וברי ולא מהני חזקה דרבא לאפוקי ממונא ודו"ק. אך י"ל דס"ל להתוס' דברי דבני משפחה לאו ברי גמור הוא דהא איכא למימר דנשרו דהא מה"ט אינה ממאנת משום דחיישינן שמא נשרו וא"כ שפיר הקשו כיון דבאמת א"א לבודקו ואיכא נמי ברי ושמא מהני אפי' לאפוקי ממונא ועוד נראה דא"צ לכל זה כיון דאיכא חזקה דאין העדים חותמין על השטר אח"כ נעשה בגדול כדפירש"י בד"ה ליקיימו שטרייהו וכו' אף דלפי הס"ד אין מועיל חזקה זו לאפקועי ממונא מ"מ מהני חזקה לאצטרופי בהדי חזקה דרב' ולאפוקי ממונא דהא חזקה דרב' הוי חזקה דאתי מכח רובא דרוב בני אדם שהגיעו לכלל שנים באים לכלל גדלות וקי"ל בריש פרק המוכר פירות דברובא וחזקה מוציאין ממונא לכ"ע. כן נראה לפי ענ"ד ודו"ק:

אמנם עיקר פלוגתא זו אי חזקה דרבא אלימתא הוא מבואר בלשון התוס' בקידושין דף ס"ד בד"ה בני זה וכו' דלתי' ראשון משמע דלא מהני חזקה דרב' לענין מכות ועונשין ולפי שיטה האחרת שכתב שם דמהני שנים או סימנים ע"כ צ"ל דחזקה דרבא אלימת' היא. אמנם אני תמה איך אפשר לומר דכשאומר בני זה בן י"ג שנה דהיינו דמחזקינן ליה בגדול למפרע בגדלות הא פליגי ביה תנאי בשיעור הגדלות דר"ע ס"ל כדי שיהא ניתלת כו' ור' ישמעאל ס"ל כדי לכוף ראשן לעיקרן וקי"ל דהלכה כדברי כולן להחמיר ובודאי אין סברא לומר דבשעה אחת שהגיע לשנת י"ד באו כל הסימנים אלו משניטל הזוג עד כדי שיהא לכוף ראשן לעיקרן דהא א"ל בקודם שהגיע לכלל י"ג שנה כך גדלו השערות שיעורא דר"ע דא"כ איך מחזיק עליו ר"ע בשיעור הזה בגדלות הרי דחזינן דבאין לפני י"ג שנה דא"א לומר שיחלקו התנאים במציאות אימתי הסימנים גדולים ברוב בני אדם והא נמי א"ל דמודה ר"ע דלא הוי בנטילת הזוג סימן גדלות אלא כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים שמלבד שזה דוחק גדול לומר דאף שדרך לבא שיעור זה בקטנות אפ"ה מהני כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים. ותו כיון דלר"ע ודאי לא מהני סימנים בשיעורין דידיה אלא כשידוע שהגיע לכלל שנים מנ"ל לר"י שיטה אחרת דלר' ישמעאל מהני סימנים בלא שנים כיון דע"כ פלוגתייהו מיירי בידוע שכבר הגיע לכלל שנים אע"כ צ"ל דאפי' שיעורא דר"ע אינו בא אלא לאחר י"ג שנה ויום א' וא"כ איך שייך לומר למאי דקי"ל כר' ישמעאל להחמיר דבעינן כדי לכוף ראשן לעיקרן שנחזיק אותו כגדול משעה ראשונה משהגיע לכלל י"ג ויום א'. ואף לפי מ"ש לעיל דמשמע מעובדא דבני ברק דמחזיקינן ליה בגדול למפרע משעת מכירה י"ל דר"ע לשיטתי' דס"ל משניטל כו' והוא השיעור הקטן שבכולם לדעת הרמב"ם שפיר י"ל דמחזיקינן ליה למפרע משנת י"ג ויום א' אבל למאי דקי"ל כדברי כולן להחמיר האיך אפשר לומר דמשנת י"ג ויום א' מחזקינן ליה בגדול למפרע ודוחק לומר דברייתא זו אתיא כר"ע דאכתי קשיא לר"ח דאמר זה בני בן י"ג וכו' דהא ר"ח ס"ל הלכה כדברי כולן להחמיר ואדרבה היה נראה דה"ט דרבא דס"ל דמשהגיע לכלל שנותיו הוי חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה היינו משום דלמיאון קי"ל להחמיר בשיעור קטן מכולם דזה בא מתחלת גדלות השנים אבל לחליצה לא סמכינן כיון דבעינן שיעור גדול. ונראה פשוט דס"ל להתוס' בשיטה אחרת דאף לחליצה שייך חזקה דרבא דהיינו כיון שהתחיל לבא שיעור הקטן בתחלת גדלות השנים ממילא משערינן שיעור ערך גידול השערות ברוב בני אדם והא דקאמר בן י"ג שנים ויום אחד היינו להאמינו בשיבוא בערך הזמן שיגדלו השערות כדי לכוף כו' ואז מחשבינן ליה בגדול בחזקה דרב' שהתחילו לגדל מתחילת גדלות השנים. ובזה נראה לי להבין מ"ש התוס' בשיטה אחרת דמיירי שכבר עבר שנה או שנתיים ולמה הפליגו זמן רב כזה ולא כתבו סתם שכבר עבר הזמן שאכל אלא נראה כיון דע"כ ס"ל דמשערינן ערך גידול שערות א"כ בזמן קצר אחר אכילתו יוכל לשער שהיה כבר בשעת אכילה כדי לכוף לפי ערך גידול השערות ברוב בני אדם וא"צ לנאמנות האב אבל כיון שכבר הפליג זמן רב שנה או שנתיים א"א לשער לפי ערך גידול השערות דהשתא וצריך לנאמנות האב לשער מתחילת גדולו ובזה נראה לפי ענ"ד בפשיטות בעובדא דבני ברק דאי לאו דסימנים עשויין להשתנות הוי מחזיקין ליה בגדול משעת מכירה היינו אם ימצאו בו רבוי שערות גדולים כדרך ב"א ממילא דאף דהיה זמן מה בין המכירה למיתה מחזיקינן ליה בדרך גידול השערות שכבר בשעת מכירה היה בהן כדי לכוף וא"צ לחזקה דרבא ואף לפי מ"ש לעיל דהתוס' הכריחו מן הסוגיא דמחזיקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרב' היינו לשיטתיה שכתב בתחלה שהגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה א"א לומר אם ימצא בהן רבוי שערות דבזה א"צ לגומות כמ"ש הפוסקים וכ"ש דל"ח לספק שינוי לאחר מיתה וכן נראה לפענ"ד פשוט דאם בדקו והוא כמה שנים לאחר גדלות והוא כדי לכוף דאזלא ליה חזקה דרבא דא"א לומר שהתחילו לגדל בתחלת שנת י"ד ולשער כפי גידול השערות ברוב בני אדם ולעשותו גדול מאותו שעה דלפי דרך גידול השערות א"א שיעמדו כמה שנים ולא יגדלו יותר מכדי לכוף ע"כ אין להחזיקו בגדלות מחמת חזקה דרבא. ומעתה אני אומר בנדון שאלה זו דלא מבעיא אם יודעין דלאחר שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד לא היה בו שערות דפשיטא דאזלא ליה חזקה דרבא כמ"ש התוס' בהאי עובדא דבני ברק וכן אם הוא עצמו אמר בתחלה דאין לו שערות נאמן בכה"ג דאפשר לברר כיון דאיכא למימר שצוף ואחוי כדאיתא בקידושין דף ס"ב ע"ב ובי"ד סימן קכ"ז ע"ז בש"ך אלא אפי' אין יודעין בתחלה משנעשה בן י"ג שנה אלא דלפי השיעור הזמן גידול השערות עתה יש לשער שלא התחילו לגדל בן י"ג שנה ויום אחד אזלא ליה חזקה דרבא כנ"ל לענ"ד:

גם מ"ש במה שהחמירו בנמצאו גומות דשמא אין אנו בקיאים ותמהו עליהם וכי יש שיעור לגומות. לפי ענ"ד הדבר נכון דיש שיעור לגומות דאל"כ קשה בהך פלוגתא דתנאי בשיעור השערות דודאי צ"ל דגם בשיעור הקטן אית ביה גומות דלא יחלוק רב מלכיו בפלוגתא דתנאי וכן מר זוטרי דמקשה שם לא לישתמיט תנא וכו' ולא הקשה מפלוגתא דתנאי ואם נימא דאף דאית ביה גומות כיון דאית שערות גרע טפי דל"ש שנשרו אכתי קשה האיך מחזיקינן ליה בגומות לבד בגדול משום דאמרינן שנשרו השערות אכתי מנא ידעינן שהיו השערות כשיעור כדי לכוף וכו' כיון דבשיעור קטן נמי יש בו גומות ואיך נחזיק אותו בודאי לגדול אע"כ נראה פשוט דהגומות הם לפי ערך גידול השערות והיו בקיאין בגומות לבד שהיא שיעור שהיה בהן שערות כדי לכוף ונשרו. ומעתה פשיטא די"ל בהא דאמר דבעינן שיהא בעיקרן גומות היינו לפי ערך השערות שהיה בהם כדי לכוף וכיון דאין אנו בקיאים בשיעור הגומות יש לחוש שאין הגומות כשיעור ע"כ נראה פשוט דאין להקל משיטת הפוסקים שהביא הב"ח אם לא בענין שהקיל הב"ח במקום עיגון. כיון דרבנן קשישאי בקיאי טפי מינן ואם גדולים חקרי לב לא מצאו ידיהם לברר ולכונן. מי יאמר זכיתי לבי וכליותי אשתונן ויקיץ כגבור מתרונן. וחכמתי עמדה ומזקנים התבונן. ומה שתמה על מה שהחמיר הש"ע לענין מיאון דאנן אין בקיאין בגומות ולא החמיר בענין כתמים. הנה מלבד דאיכא התם חזקת היתר כמ"ש רומ"ע. יש לחלק דבכתמים לא גזרו חכמים בתחלה אלא על גדולה ודאי משא"כ לענין מיאון דלא תיקנו אלא בקטנה. ותו דאפי' בספק איכא למיגזר במיאון בלא בעל אטו בעל דאיכא ספק א"א דאורייתא דבאשם תלוי קאי משא"כ בכתמים אפי' היא מגופה ליכא אלא איסורא דרבנן כיון שלא הרגישה ואין לדמות במה שהחמירו דאין אנו בקיאים במקדיר או במגליד דהתם הספק אינו בגוף האיסור אלא דאם היה יכול להבחין בין מקדיר או מגליד היה אפשר לברר וכיון דאין אנו בקיאין נשאר הספק איסור במקומו כן נראה פשוט:

ומאפס הפנאי מחבילות טירדין אשר הקיפוני סבוני כמים עת לקצר ואחתום בברכה ואסיים. יוזכר לטובה ויכתב בספר החיים. מאת ה' מן השמים הכ"ד נפשי א"נ ש"ב ומחותני דרש"ת:

הק' פינחס הלוי איש הורוויץ כבוד בני חד"ז הרב הה"ג המפורסים נ"י ד"ש הטוב:

שאלה קלב

איש אחד היה מתגורר במקום אחד עם אשתו זמן רב ובנים לא היה להם ובעת חליו היתה האשה מהדרת אחר מי שיודע לסדר גט כי יראה אולי יש לו אחים ולא איסתייע מלתא ונפטר האיש ההוא ואח"כ עמדה האשה ונשאת ואחר הנישואין נתעוררו איזה אנשים והעידו שדרך סיפור שמעו מפיו שיש לו אח אך בחיי הבעל וגם אחרי מותו קודם הנישואין לא נשמע מזה ולא היה מוחזק באחי' ועוד באו הדברים מפורשים בהגבה"ע ברוב ענין. ונשאלתי לחוות דעי בזה:

תשובה עיקרא דהא מלתא בקידושין דף ס"ד ומבואר מדברי הש"ס שם לפי פרש"י דכל דלא מוחזק באחי הוא בחזקת שאינה זקוקה ליבם. ואין הבעל נאמן לאוסרה ומ"ש רש"י באמר יש לי בנים כי אתא חד ואמר שהוא אחיו לאו כל כמיני' דאהני דבור לחזקה וקשה ל"ל אמירתו דלמה יהא עדיף מן הבעל ואפי' ע"א דעלמא א"נ כמ"ש הטור והש"ע סי' קנ"ז כבר עמד בזה אא"ז מהרש"א ז"ל ומבואר לקמן הנלענ"ד בזה וכן נראה לכאורה דעת רוב פוסקים דכל שאינו מוחזק לנו שיש לו אחים שרי' לעלמ'. ובאמת שצריך להבין איזה חזקה יש כאן לומר שהיא מותרת לפי שאין האחים ידועים לנו. וכי בשביל זה בא בגפו ואין אחיו עמו נאמר שחזקה שאין לו אח והוא נגד החוש ועינינו רואות שבאים אנשים ממקומות אחרים שיש להם אחים במקומות מושבותיהם בתחלה והמקר' אומר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואומרו יש א' כו' מכלל דרוב' לאו הכי וספק השקול הוא הגע עצמך מי שקידש אשה ע"מ שאין לו אחים הכי נאמר דהוו קידושין ודאין לפי שהוא בחזקת שאין לו אחים פשיטא דליתא וספק קידושין הוי וא"כ גם לענין זיקת יבמין נמי ניחוש להכי מספיק' דשמא יש לו אחים וא"כ בשעה שמקדש את זו חלו קידושין לאוסרה לכל העולם עד שיגרשנה או ימות ויתברר שיש לו בנים או אין לו אחים ומשעת חלות הקידושין לא עמדה האשה בחזקת שאינה זקוקה ליבם שהרי מיד נכנסה לבית הספק שתהא אסורה אף לאחר מיתה אם ימות בלא בנים מחמת ספק אחים. וכיון שעד היום לא נתברר ספק זה עדיין בספק איסור עומדת:

ולכאורה היה אפשר לומר דלכך לא חיישינן שמא יש לו אח משום דהוי ס"ס ספק שמא לא היה לו אחים בשעת קידושין כלל ואת"ל שהיה לו בשעת קידושין שמא מתו אח"כ ואע"ג דבכל דוכתא מוקמינן אחזקת חי היינו באיש פרטי שאנו דנין עליו אם הוא חי מוקמינן ליה אחזקת שהוא חי עדיין שאין לנו לבדות הנולד להשתנות בדבר שאנו דנין עליו והוא גזירת הכתוב ללמוד מנגע או הל"מ לראב"י אבל בזה שאנו דנין בדרך את"ל שמא היה כאן אחים שפיר י"ל שמא מתו שמה יפה כוחם מכל אדם נוצצים ונובלין מקרה א' לכולם ומה"ת לא נאמר שמתו גם הם ועיין בשו"ת נ"ב שבתחלה ר"ל דבכה"ג הוי כחזקה שלא נתבררה ודחה זה והדין עמו. אבל מ"מ נראה כיון דחזקה גזירת הכתוב הוא אין לנו לומר כ"א על דבר פרטי דומיא דנגע ומהאי טעמא הוציאו מכלל חזקה כשלא נתבררה משעתה כיון שאינו דומה לנגע ומכ"ש לפי דעת הט"ז דחזקת חיים לאו חזקה אלימתא הוא דעשויין להשתנות א"כ אף דבעלמא אזלינן בתרה מ"מ בזה דאיכא עוד ספיקא שמא מעולם לא הו"ל אחים כלל חזו לאצטרופי הך ספיקא דשמא מתו ג"כ אך באמת ז"א דודאי משמע דמשעת קידושין אמרינן שהיא בחזקת שאינה זקוקה וא"כ שם ספק חד הוא שמא אין לו אחים דמה לי לא באו לעולם או הוי ליה ומתו ואפי' תימא דהשתא בשעת מיתה היא בחזקת שאינה זקוקה ג"כ שם ספק חד הוא דהא אין נ"מ אם היה בשעת קידושין או לא. ואף לפי מ"ש במקום אחר שאין העיקר תלוי בזה שספק אחד מתיר יותר מחבירו שאין זה רק סימנ' מילתא שאין באים עליו מצד אחד רק משני צדדים ולאפוקי הך דפיתוי קטנה שהכל צד אונס הוא כמו שאין להרבות ספיקות שמא נאנסה בשדה או בשינה או נתעלפה וכיוצא כיון שהכל תחת סוג אונס וא"כ י"ל דכאן באין עליו משני צדדין שמא לא היה לו כלל מצד השני שהיה לו ומתו ובצד שכנגדו אנו צריכין לומר שהיה לו ועודם חיים אך מ"מ אינו נוח לי דמסתברא דצד זה שמא היה לו ועודם חיים לא הוי מיעוטא לגבי הנך שני צדדים אלא ספק השקול הוא שמא יש לו אחים כעת שמא אין לו מאיזה צד שיהיה או שלא באו לעולם וכיון דספק השקול הוא א"כ מנין לנו חזקה דהיתר' שאינ' זקוקה ליבם:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה