בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ד · שאלה קלט
שאלה אשה אחת מת בעלה בכ"ו בכסליו והולידה בן בכ"ד תמוז ומת הבן ביום ד' אחר המילה והעידו המילדות שקודם מיתת הבעל חלתה האשה קצת ובדקו אותה בדדי' והכירו שהיא מעוברת גם הי' לה חלב בדדיה והעידו הנשים שסימנין אלו אינן באים רק לג"ח לעיבורה עוד העידו שכנים כי בערך שבוע א' אחר מיתת בעלה נתנו עיניהם בה והכירו בה שהוא מעוברת כאשר באו הדברים ברוב ענין בהג"ע וכעת נשאר יבם קטן בן ד' שנים עכ"ל השאלה ששלח אלי כבוד יד"נ שארי החריף ובקי המפורסים מוהר' אהרן פרענקיל מק"ק טארנפאל וערך עליה את העולה על רוחו הטהור ואשר נשא ונתן בה עם כבוד ידידי מחו' הרב הגאב"ד דק"ק הנ"ל ושיחר פני לחוות דעי בזה:
תשובה הנה בגוף הענין כבר הארכתי בתשובה אשר השבתי זה איזה שני' לכבוד הרב הגאון המנוח מוה' מענדיל ז"ל האבד"ק ראוונע על ענין כזה ואמנם אין בהמ"ד בלא חידוש ולכבוד ידיד שארי החריף מוה' אהרן נ"י הרימותי את ידי לערוך מערכה שני' וליקח מן הקבוע בפילפולו הנחמד לשאת ולתת בהם כיד ד' הטובה עלי הנה הקשה ידידי הנ"ל בדברי רש"י ביבמות בהא דפריך שם ותמתין משהו וכי מלו ג' חדשים ליבדקה ופירש"י דאי מינכר ודאי בר קמא הוא וע"ז קשה דלמה תלד לז' וא"כ שפיר איכא לאסתפוקי דלמה בר בתרא הוא ושפיר הוכר עוברה לשני חדשים ושליש כדאמרינן בסנהדרין והנה על דבר זה העירותי בצדק בתשובה הנ"ל וכתבתי שם שלזה כיון אא"ז מהרש"א ז"ל בנדה דף ח' דמסוגי' דהחולץ מוכח דאף ביולדת לז' בעי ג"ח להכרת העובר ע"ש וכוונתו לקו' הש"ס הנ"ל:
אך לענ"ד דבריו צ"ע מ"ש שמדברי רש"י בנדה יראה דסומכוס בכל גווני קאמר ג"ח שלימים אף ביולדת לז' כו' דא"כ מה זה דסיים רש"י שם קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים ופשוט שאין ר"ל דלפי שרוב נשים הכרת העובר שלהם הוא בג"ח גם ביולדת לז' הוא כן דז"א דאיך נתלה יולדת לז' ביולדת לט' האי לשליש ימי' והאי לשליש ימי' וגם דהל"ל קמ"ל שהכרת העובר שלה כרוב נשים ולישנא דאזלינן כו' נראה דהוה ס"ד דיולדת לז' הכרת העובר שלה לענין סילוק דמים הוה לשליש ימי' קמ"ל דלענין סילוק דמים אזלינן בתר רוב נשים אף ביולדת לז' והיינו דנקט זכר לדבר כיון שאין ראיה מהכתוב רק לענין יולדת לט' וסומכוס כולל בדבריו אף לענין יולדת לז' ומ"ש רש"י שמא ניכר עוברה ר"ל דשמ' בזה מיקרי הוכר עוברה לענין סילוק דמים לשליש ימים דהיינו ב' חדשים ושליש ואף ע"פ שהלשון דחוק בע"כ דחוק ומוקי נפשיה שהרי בסנהדרין דף ס"ט אמרינן ש"מ יולדת לז' עוברה ניכר לשליש ימי' כו' ופרש"י דנ"מ לאשה שלא שהתה כו' א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימים זיל בתר רובא ופרש"י דבן סורר להכי לא מפטר דלא קרינן ביה ראוי דאזלינן בתר רוב נשים היינו לענין דינם אבל מ"מ לענין דרך הנשים חלוקה הכרת העובר של יולדת לז' מהכרת העובר של יולדות לט' וה"נ לענין סילוק דמים אע"פ שיש שיולדת לז' מ"מ מה ששיערו חכמים סילוק דמים בזמן הכרת העובר היינו כמו שהוא ברוב נשים שיולדת לט' ועוברה אין ניכר עד ג' ואפשר דמש"ה נקט רש"י לשון שמא ניכר עוברה כיון דפלוגתא דאמוראי הוא בסנהדרין ולמאן דס"ל דביולדת לז' ג"כ הכרתה בג"ח א"כ י"ל דס"ל דיולדות לז' שמא ניכר עוברה לב"ח כו' ומה שסיים אזלינן בתר רוב נשים היינו אף למ"ד דבאמת כן הוא דיולדת לז' ניכר עוברה לב"ח ושליש מ"מ לדינ' הלך אחר רוב נשים ומ"ש מהרש"א שם שמדברי הרא"מ נראה שסומכוס נמי מודה ביולדת לז' דהוכר עוברה לשליש ימים ואין נראה כן מסוגיא דהכא כו' ולענ"ד אין הכרח מסוגי' דנדה שהרי הדברים מבוארים בסנהדרין דבעי לאתויי מר' כרוספדאי דיולדת לז' נמי אין ניכר עד ג"ח ודחי ליה דהתם הטעם דאזלינן בתר רוב נשים וה"ה לענין סילוק דמים במעוברת מהאי טעמא אתינן עלה וכמ"ש רש"י שם בהדיא וגם מהירושלמי פרק החולץ נראה כדברי הרא"מ דקאמר אלא כן אנן קיימין שבא עליה אחר ארבעים יום והוכר עוברה אחר נו"ן יום הרי יש כאן שלימים לראשון ומקוטעין לשני ופירש בפני משה שם כלומר אם ילדה לט' יש כאן ספק אם הוא בן ט' לראשון או שהם ז' מקוטעין לשני והוכר עוברה לשליש ימי' שהוא נו"ן יום ועיין בתוספותיו שם שמכאן ראיה לפסק מהר"י מינץ ואין כאן מקומו:
והנה מה שהקשה ידידי הנ"ל בדברי רש"י שכתב דאי בתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא דאין זה הכרח דשמא הוא מהמיעוט שאין עוברה ניכר לשליש ימים אף ע"ז פקחתי עיני בתשובה הנ"ל וביארתי על נכון וכאן אבאר יותר דודאי יש שני מיני הכרה דודאי איכא הכרה במראית העין שרואין אותה שהיא בבטן המליאה ויש הכרה ע"י בדיקה כדפרש"י אהא דפריך וכי תרי תלתא ירחי ליבדקה דהיינו בדיקה בדדים כדרך נשים וכן מבואר אמאי דמשני אין בודקין את הנשיאות כו' וכן ממאי דפריך וליבדקה בהלוכה כו' וא"ל דעיקר ההכרה הוא ע"י בדיקה בדדיה או בהלוכה אבל אין לסמוך על הכרה במראית העין דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מעליא דלפעמים נדמה כן ע"י איזה חולה וסיבה וכן משמע לכאורה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן צ"א שכתב וז"ל ולעמוד על דבר זה אם הוכר עוברה או לא אע"פ שאנחנו יכולים לעמוד עליו לבדוק אותה בדדים כדרך הנשים כדאיתא פרק החולץ כו' ע"כ שז"א דאם נימא שאין הכרה רק ע"י בדיקה בדדים וכיוצא א"כ מאי קאמר בהחולץ רוב היולדות עוברה ניכר לשליש והאי מדלא הוכר כו' ופירש"י דאי הוכר לא הוה מספקא לן עכ"ל וקשה ע"ז דמנין נדע שלא הוכר עוברה לשליש ימים דלמא אם היינו בודקין אותה אז בדדים או בהלוכה באמת היה עוברה ניכר ודוחק לומר דמתני' דספק בן ז' כו' מיירי בהכי דאתרמי דבדקוה לשליש ימים ולא היה ניכר ולכן יצאה מהרוב שהם ניכרים ע"י בדיקה דהא פשטא דמתני' בסוגיא זו ודוכתי טובי משמע דבכל גווני מיירי וכן מבואר מדברי התשב"ץ שכתב וז"ל אם לא בדקנו אותה ולא ידענו אם הוכר עוברה אם לא אין לסמוך על רוב נשים לט' ילדן והיינו דבפרק נושאין על האנוסה גבי מי שלא שהתה אחר בעלה כו' לא אקשינן הלך אחר רוב נשים כו' דכיון דשני התם דהיולדת לט' עוברה ניכר כו' תו לא אקשינן הכי בשום דוכתא דהא ידעינן דאי לא נבדקה נאמר דאיתרע רובא אדרבא נימא דזיל בתר רובא ואם היינו בודקין אותה היינו מוציאין באמת שכבר היא מעוברת ובמה הורע כחו של הרוב:
ולפום מה דכתיבנא דמלבד הכרה שע"י בדיקה איכא נמי הכרה במראית העין אתי שפיר דאותה שאמרו רוב עוברה ניכר לשליש היינו שבראיה בעלמא ניכר על הרוב שהיא מעוברת אבל איכא מיעוטא שאין ניכרות במראית העין כ"א ע"י בדיקת דדים וכיוצא דההיא בחינה מעלייתא היא ובהכי א"ש מה דנקט הש"ס בקושיית' ולכי מלו תלתא ירחי ליבדקה משום דמעיקרא לא מיירי מבדיקה והכרה בט"ע אינה כ"א על הרוב ולגבי הבחנה אין סומכין על הרוב ואע"פ שלבתר דמלו ג"ח אין העובר ניכר במראית העין אכתי יש לחוש למיעוטא ולהכי פריך דליבדק ע"י דדים שאז אין חשש כלל ומשני דאין בודקין כו' ואמנם לשון התשב"ץ שכתב דהא ידעינן דאי לא נבדקה כו' לא משמע הכי וכן מפשיטות לשון רש"י לא משמע הכי ולקמן אבאר עוד בזה:
ומעתה אבא לבאר בהא דקשיא לן מאי פריך וליבדקה דאף אם יהי' ניכר אכתי י"ל דבר ז' מבתרא הוא וניכר לב"ח ושליש ומזה הוכיח אא"ז מהרש"א דאף יולדת לז' בעינן תלתא ירחי להכרה ובאמת שיש לדחות בפשיטות דבאמת איכא פלוגתא דאמוראי בהא מלתא כמש"ל מש"ס דסנהדרין וא"כ אין ראי' מקושית הש"ס כלל די"ל דשפיר פריך הכי אליבא דמ"ד התם דאף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימים אלא בעינן תלתא ירחי תיקשי ליה גבי הבחנה ותמתין משהו ואין לדקדק ממה דמשני רב ספרא אין בודקין כו' וכן רב ב"ח אמר אשה מחפה כו' מדאיצטריכו הני אמוראי לשנויי הכי ש"מ דס"ל להלכה הכי דאף יולדת לז' בעי ג"ח ז"א דאי הוי משני הכי אכתי תיקשי ותמתין ב' חדשים ומחצה ולכי מלו תלתא ירחי נבדקה דהשתא אם יהי' ניכר אין ספק דודאי מבר קמא הוא ולכך הוצרך לשנויי אין בודקין דבהכי מתרצי כולהו קושייתא. אך לפום מה דכתיבנא נראה ליישב קושית הש"ס אליבא דכ"ע ומתחלה אבאר כוונת התוספות בדף ל"ז ד"ה רוב כו' שכתבו וא"ל כיון שהמתינה כו' דסמכינן ארובא דלט' ילדן כו' ולכאורה קשה איך אפשר לסמוך על רוב זה כיון דבלא הוכר עוברה מיירי ובכה"ג אמרינן דאיתרע רובא וצ"ל דהתם בספק בן ז' שפיר קאמר דאיתרע רובא דבאמת מיירי בכה"ג שלא הוכר עובר' וכדפרש"י דאי הוה מינכר לא הוה מספק' לן משא"כ כאן לענין הבחנה שפיר קאמרי התוספ' דכיון דהמתינ' שפיר שרינן להנשא דאין לחוש שמא מעוברת היא מהראשון ולא נקלט עד יום ג' דמ"מ ביום ג' אחר הנשואין יהי' עוברה ניכר כיון דרובא הכי הוא שעובר' ניכר לשליש ימי' דמה"ת לנו לחוש שתהי' מן המיעוט שלא יהי' העובר ניכר מה תאמר שמא יהי' העובר מן השני ואז לא יהי' הכרה אחר הנשואין ואז נבא לידי ספק מחמת שיהי' הרוב שהוכר עובר' לשליש סותר לרוב דלט' ילדן, ז"א דגם לזה אין לחוש דאם יהי' הוולד מן הב' מסתמא יהי' באמת נולד לט' חדשים ומה"ת ניחוש שיהי' מן המיעוט היולדת לז' וזהו שכתבו התוס' ולא חיישינן שמא תלד משני לסוף שש' חדשים וב' ימים כיון דרוב לט' ילדן ר"ל דלשמא יהי' הוולד מן הראשון אין חשש דאז לא יפול ספק משום דיהי' ניכר דרובא הכי הוא שניכר לשליש ימים ואם יהי' משני מסתמא תלד לט' כרוב נשים וג"כ יהי' ידוע לנו דודאי משני הוא וע"ז כתבו התוס' שז"א דא"כ לא תמתין רק חודש א' ונסמוך על הרוב אלא ע"כ בכל מקום שיכול לבא לידי ספק החמירו חכמים ר"ל שחששו כיון דעכ"פ איכא מיעוטא בעלמא וא"כ יש לחוש פן לפעמים יזדמן שיהי' מן המיעוט שלא יהי' עובר' ניכר לשליש ימים או שיהי' הוולד משני ותהי' מן המיעוט שמולידין לז' ואנחנו לא נדע בתר איזה רוב נלך ונבא לידי ספק וע"ז תירצו דכ"כ לא הי' משתהה כו' ור"ל דבכה"ג אפי' מיעוט נמי ליכא שיהי' שוהין בהכרת העובר כ"כ והלכך כיון שכבר המתינ' ג' שריא שא"א לבא לעולם לידי ספק משא"כ אם לא תמתין רק חודש אחד לבד וזה ברור בפשט דברי התוס':
והנה בגוף הסברא שכתבו התוס' דבכל מקום שיכול לבא לידי ספק החמירו חכמים צ"ע לכאורה שהרי בכל דוכתא דאיכא רובא לא חששו חכמים לעשות תקנות בשביל המיעוט אם לא היכא דהוה מיעוטא דשכיח ודוחק לומר דה"נ יולדת לז' הוי מיעוט דשכיח ולכך חשו לו חכמים שאין זה במשמע בלשון התוספ' וגם מסוגיא דסנהדרין מוכח דלא הוי מיעוט דשכיח מדקאמר התם ובד"נ מי אזלינן בתר רובא התור' אמר' ושפטו העד' כו' א"ל ובד"נ לא אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר בב' בחודש כו' אמר רבי ירמי' מדיפתי אף אנן נמי תנינא בת ג' ויום א' כו' אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא ורוב נשים לאו איילונית הם כו' ואם איתא דיולדת לז' הוי מיעוט דשכיח אכתי מצינן לפלוגי בין רובי דהתם דאזלינן בתרייהו בד"נ משום דמיעוט דידהו לא הוי מיעוט דשכיח משא"כ יולדת לז' דהוי מיעוט דשכיח שפיר אמרינן בזה ושפטו העדה כו' אלא ודאי דגם מיעוט דיולדת לז' לא הוי מיעוט דשכיח ולכאורה הי' אפשר לומר דאף ע"ג דאזלינן בתר רובא מ"מ לענין הבחנה לית לן למיזל בתר רובא כיון דאפשר בהמתנת ג"ח הוי כדשיל"מ דלא אזלינן בתר רובא וכעין זה תירץ בפליתי על קושיית התוספות דלמה צריך להמתין ח' ימים בבהמ' ניזל בתר רוב וולדות שאינם נפלים וע"ז כתב דהוי כדשיל"מ אבל לענ"ד ז"א דע"כ לא אמרינן הכי אלא היכא שהאיסור מעורב בתוך ההיתר וכשאנו מתירין לאכול התערובות בודאי קאכיל האיסור ג"כ אז אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משא"כ היכא שהרוב עומד בפ"ע והמיעוט בפ"ע שאנו אומרים שזהו מן הרוב וליכא איסורא כלל שכך גזרה חכמת התור' אחרי רבים להטות ואין חוששין להמיעוט כלל אע"פ שאפשר לברר היתרו ע"י המתנת זמן אין זה בכלל גזירות דשיל"מ ומה דמייתי בפליתי מדברי הר"ן בביצ' לענין ליקח ביצים מן העכו"ם בי"ט כבר הארכתי בזה במקום אחר ולקצר אני צריך. ומחוורתא דמלתא דודאי גם התוספות אזלי ומודו דבמקום שלא יפול לנו ספק בבן היולד אי מקמא אי מבתרא מחמת שנלך אחר הרוב וע"פ הרוב נשפוט שהוא מקמא או ע"פ הרוב נשפוט שהוא מבתרא אין בזה גזירת הבחנה כלל שאף ע"פ שהתור' הקפידה שיהיו ישראל מיוחסים למשפחותם לבית אבותם ויבחין בין זרעו של ראשון לשל שני מ"מ כיון שהוא מובחן ע"י הרוב סגי בהכי שהרי הן הן גופי תורה לילך אחר הרוב ובחינ' מעליותא הוא ואע"פ שלפעמים אפשר שיהי' מן המיעוט ואנחנו לא נדע לית לן בה שהרי כמו כן אפשר שיהי' בן של אחר ע"י זנות ואין חוששין לזה כיון שרוב בעילות אחר הבעל רק עיקר הדבר שחוששין לו הוא היכא שלא יתברר ספיקו ע"י הרוב והיינו דהא עכ"פ איכא מיעוטא בעלמא שיולדת לז' או מיעוטא שאין עוברה ניכר לשליש ימים ואם לא תמתין ג"ח ואשה זו תהי' מן המיעוט אז הוולד הנולד מן אשה זו מסופק לנו אם הוא מהראשון או מהאחרון כיון שיהיה כאן תרי רובי דסתרי אהדדי ואנחנו לא נדע בתר איזה רוב נלך והכתוב אומר להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין כו' שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו וכיון דעכ"פ זימנין דאתרמי הכי דהא איכא מיעוטא בעלמא דאיתנייהו הכי לכך חשו חכמים ותיקנו להמתין ג' חדשים וזה מדויק מאוד בלשון התוס' שכתבו דבכל מקום שיכול לבא לידי ספק החמירו חכמים והיינו במקום שלא נוכל לסמוך על הרוב להבחין על ידו משא"כ היכא שנוכל לסמוך על הרוב דלא איתרע כלל היינו הבחנה דידי' ולא צריך המתנה בשביל חשש המיעוט כלל כמו שלא חששו למיעוט בשאר דוכתי דאזלינן בי' בתר רובא:
ואחרי הודיע כל זאת ממילא רווחא שמעתא דהש"ס פריך שפיר ותמתין משהו כו' אף אם נימא דיולדת לז' עוברה ניכר לב"ח ושליש דכיון דאנו בודקין אותה ליכא למיחש למידי ודברי רש"י נדרשין כמין חומר במה שכתב דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוי מינכר דלא מלו לה ג"ח משום ההוא משהו שהמתינה ור"ל דודאי אם באנו לחוש שהוא בר בתרא אין כאן בית מיחוש לומר שיהיה בר בתרא ויהי' נולד לז' ולכך הוא ניכר עכשיו לפי שכבר עברו עליו ב"ח ושליש דז"א דכיון דמלו תלתא ירחי מן הראשון והכרת העובר לזמנו בא מה"ת לנו לתלות במיעוט דלז' ילדן דהא רובא לט' ילדן וכל שאין רוב עוברה ניכר כו' סותר לרוב זה ודאי שנשפוט שהוא בנו של ראשון מחמת הרוב ולא יפול לנו ספק מחמת המיעוט דאין חוששין למיעוט ורוב הוא הבחנה דידי' ואין כאן מקום ספק שיחושו לו חכמים ואין כאן מקום שיפול ספק רק שנאמר שמא מבתרא ובר ט' הוא ותלד למחצה חודש הט' למ"ד יולדת לט' נמי יולדת למקוטעים ואז יהי' ספק אם בר ט' שלימים מקמא או בר ט' למקוטעין מבתרא ע"ז כתב רש"י דאכתי לא הוה מינכר דלא מלו ג"ח כו' ואין כוונת רש"י כלל שמא בר בתרא ובר ז' דז"א דמה"ת נתלה בבר ז' נגד הרוב אלא ר"ל שמא בר בתרא ובר ט' וע"ז שפיר כתב דלא הוה מינכר כו' ושוב כתב רש"י ואי לא מינכר ובתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא ר"ל דהבדיקה בדדים מכריע שהוא בר בתרא וסופו להיות נולד לט' ואם יהי' נולד לז' ג"כ ע"כ לאו בר קמא הוא שהרי אין ניכר ע"י בדיק' לתלתא ירחי משעת מיתת הבעל וע"כ מן המיעוט הנולדים לז' הוא. אבל אם יהיה ניכר בשעת בדיקה אין לנו לספק שהוא בר בתרא כלל ולעולם בקמא תלינן דהא רובא לט' ילדן וכיון דליכא למימר דמבתר' ובר ט' הוא ממילא אמרינן דהוא בר קמא מחמת הרוב שאין כאן רוב אחר נגדו שיהי' רוב זה דלט' ילדן נסתר מחמתו:
ולפום מה דכתיבנא דהא דאמרינן רוב עוברה ניכר לשליש היינו לענין הכרה במראית העין אבל אם ניכר ע"י בדיקת דדי' או בהילוך עדיף מרוב. א"ש הסוגית בסנהדרין דקאמר אמר רבי שבתי ש"מ יולדת לז' כו' ודחי משום דאזלינן בתר רובא כו' וקשה דמאי ס"ד דרבי שבתי בזה דהא ע"כ עיקר פטורא דבן סורר אחר ג"ח אינו אלא מחמת רובא דהא הא דראוי לקרותו אב היינו מחמת שאם יבא על אשה על הרוב יהי' ניכר עובר' בג"ח וכיון שמחמת הרוב אנו פוטרין אותו א"א לפטור אותו בתרי ותלתא מחמת המיעוט שיולדת לז' וכיון שכן א"א להרכיבו אתרי רכשי לילך אחר הרוב שעוברת ניכר ואחר המיעוט שיולדת לז' שהרי אם לא נלך אחר הרוב במה נחשב הוא ראוי לקרותו אב דהרי אפשר דלא יהי' העובר ניכר לשליש. ודוחק לומר דהוה ס"ד דלא מחמת רובא דוקא פטור כ"א משום דאיכא לספוקי שמא יהי' ניכר בג"ח ויהי' בכלל ראוי לקרותו אב וכתיב ושפטו העדה דז"א דמ"מ איך מוכיח מזה ליולדת לז' דאיכא תרתי לריעותא חדא שהוא מיעוטא וגם ספיקא שמא לא יהי' ניכר ובכה"ג לא אמרינן ושפטו כו' ולפי מ"ש דע"י בדיקה הוי הכרה מעלייתא והוה בודאי א"ש דקשיא ליה בתרי ותילתא סגי דהא אם תהי' יולדת לז' יהי' העובר ניכר אז ע"י בדיקה ואין אנו צריכין לילך בזה אחר הרוב כלל לפוטרו ולכן אע"ג דרק מיעוט יולדת לז' אפשר לפוטרו משום דכתיב ושפטו ולקמן אבאר עוד בזה:
והנה במ"ש ידידי החריף מהר"א נ"י לתמוה על הפוסקים שכתבו דכלו חדשיו היינו דוקא בבעל ופירש והלא בפשיטו' משכחת לה שילדה ו' חדשים אחר שהוכר עוברה. כבר עמדתי על דבר זה בתשובתי והארכתי בזה וכאן אנקוט בקצר' בטעמא דמלתא לפי מש"ל דאין הכרת העובר בכל הנשים שוה דיולדת לז' עוברה ניכרה בב"ח ושליש א"כ י"ל דוולד העתיד להיות נפל אין שיעור להכרתו כלל וכמו שהוא נולד קודם זמנו כך הוא ניכר קודם זמנו ואפשר שיוכר בב"ח והאי בר תמניא הוא וגם אפשר דבר תמניא הוא או בר ז' ומחצה והכרתו בזה הוא לשליש ימים דהיינו ב"ח וך' יום או ב"ח וט"ו יום וכיוצא בו ומה שהולידה אותה ששה חדשים אחר ההכר' האי אשתהויי אשתהי ך' יום או ט"ו יום במעי אמו, ואע"ג דאשתהי אינו רק מיעוטא כמ"ש לקמן היינו כשאנו יודעין שהוולד בן קיימא ע"י שחי למ"ד יום דאז על הרוב הוא נולד בזמנו שכח החיוני שבו גורם שלא להיות עצור במעי אמו יותר ממה שראוי להיות שם וע"כ הוא נולד בזמנו על הרוב ומיעוט דמשתהי משא"כ אם הוולד אינו ראוי להתקיים אפשר שישתהה הרבה שהרי הוא כאבן שאין לו הופכין וא"ל דלפי זה גם בכלו חדשיו ניחוש ליה הכי דשמא האי בר תמניא הוא ואשתהי וע"כ לומר דאיכא תרי רובי חדא שרוב יולדת וולד קיימא וגם כיון שכלו חדשיו רובא דלא משתהי אבל ז"א דא"כ תיקשי לפי מה שכתבו דכלו חדשיו מהני אף דלא נגמר שערו וצפרניו ואמאי נימא דאיתרע רובא דרוב הנולדים לט' סימניהם נגמרו וא"כ ניחוש דהוא בר תמניא ואשתהי אלא ע"כ דז"א דכלו חדשיו דהיינו שנולד לט' חדשים גמורים אחר שבעל ופירש הוי סימן מובהק שהוא בן קיימא דכיון שהוא מכוון לסוף ט' חדשים מבעילתו לא תלינן במידי אחרינא וכה"ג אמרינן במכות דף ך' בג' מקומות הופיע רה"ק בב"ד של שם דכתיב ויכר יהודה כו' דלמא יהודה דחשיב יומי וירחי ואתרמי דחזינן מחזיקינן כו' וה"נ דכוותיה כיון שהדבר מכוון שהולידה לט' חדשים שלימים מיום הביאה לא חיישינן למיעוטא דמיעוטא שיהיה נפל ואשתהי ואתרמי מלתא שנשתהה עד ט' חדשים מצומצמים ועוד הארכתי בזה וביארתי בזה שיטת הרמב"ם שכתב לט' חדשים גמורים דשפיר מודה דבזה"ז תוכל לילד למקוטעין רק דלענין יבום בעינן דמוכחא מלתא דאל"כ חיישינן דלמא אשתהי קצת במעי אמו והבאתי שם דברי הרבה פוסקים שכתבו דוקא בעל ופירש לבד זה ראה מצאתי בב"ח אה"ע סימן קנ"ו שכתב בשם סמ"ק וז"ל וכתב עוד די"א דמשכחת לה נמי כגון שבא עלי' ופירש ולא ידעה עד חודש ימים ולבסוף שני חדשים לביאה שניה הוכר עוברה הרי הדבר ידוע שמביאה ראשונה נתעברה והוכר עוברה לסוף ג' חדשים כמשפט עכ"ל ובסמ"ק שלפנינו לא מצאתי זה ובאמת תמוה מ"ש ופירש ולא ידעה עד חודש ימים דמה נ"מ בזה שפירש או לא פירש דס"ס מחמת הכרת העובר אנו דנין דיש כאן ג"ח ואפשר שכ"כ לשיטתו בסימן קס"ג וקס"ד דמדינא סגי ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם וא"כ אם לא פירש ממנה בחודש הא' י"ל שנתעברה קודם חצי חודש הראשון והשתא איכא רובו של ראשון ומ"מ עדיין אין כאן ט' חדשים שלימים משא"כ אם פירש ממנה חודש הראשון ואמנם באמת מ"ש הב"ח דלכתחלה אזלינן לחומרא ומצריכינן צ' יום ומדינ' סגי ברובו של ראשון כו' (ע"ש בסימן קע"ג שיש שם חסרון ודילוג וכנ"ל דאילו הגיע חודש הג' אפילו יום א' בחודש ולא היה ניכר כו') משמע מדבריו דכ"ע מודו בהא דסגי בב"ח ויום א' וקצת משמע כן מדברי הירושלמי והמדרש רבה דקאמר התם אהא דסומכוס לא סוף דבר ג' חדשים אלא רובו של ראשון כו' ולענ"ד יש לתמוה דלפי זה מאי פריך ותמתין משהו כו' דמה תועלת יש בבדיקה זו דהא שפיר ניכר אף אם הוא בר בתרא וא"ל דמאי דפריך וכי מלו תלתא ירחי נבדקה היינו שיעור ג"ח שהוא ב"ח ויום א' כדמפרשינן לישנא דקרא ויהי כמשלש חדשים וע"י בדיק' אנו יכולין להכיר בזמן ההוא והא דמצרכינן ג"ח היינו בלא בדיק' ז"א דמשמע התם דתלתא ירחי ממש קאמר ועוד דא"כ מאי משני אין בודקין את הנשואות אכתי קשה תמתין שני חדשים ומשהו ונבדקה ואח"כ תנשא וע"כ דלהב"ח אף על הבדיקה אין לסמוך בתוך ג"ח מחמת חומרא וא"כ קושיית הש"ס הוא דנבדקה במלאות ג"ח ממש ואם כן אכתי תיקשי דלמא בר בתרא הוא וניכר לב"ח ויום א' וכדי ליישב דברי הב"ח צ"ל דקושיית הש"ס למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין ואם כן אין חשש שתלד לתשעה מן הראשון דבכה"ג ע"כ לאו בר ט' מבתרא הוא כיון שהמתינה משהו וע"כ שאין חשש בזה רק דלמא אשתהי מלהתעבר ובר ז' מבתרא הוא וכן יש חשש שתלד בששה ומחצה ואז יש ספק דלמא בר ז' לבתרא הוא וכיון דאין כאן ספק רק דלמא בר ט' לקמא או בר ז' לבתרא שפיר יבחן הדבר ע"י בדיקה דא"כ יהיה ניכר אף ע"ג דאפשר שגם אם הוא מבתרא יהיה ניכר מחמת שעברו עליו ב"ח ויום א' מ"מ אין כאן ספק דתלינן בקמא דרובא לט' ילדן שהרי אין כאן ריעותא נגדו ואם לא יהיה ניכר דאז שפיר יפול ספק מחמת דרוב עוברה ניכר לשליש ימי' וסותר לרוב דלט' ילדן בכה"ג אמרינן דודאי בר בתרא הוא כיון דבדקינן ליה ולא מינכר ודאי דלאו מקמא הוא דהבדיקה בחינה מעליותא הוא וכמ"ש אך באמת לענ"ד עיקר דברי הב"ח בזה דמדינא צ"ע בפוסקים גם דברי הדרישה בסימן קס"ג שכתב על מ"ש הטור יבום לסוף ב"ח נראה דדוקא קאמר לב"ח כו' ע"ש שדבריו תמוהים שהם נגד הש"ס דפריך ותמתין חודש א' ומשני איכא למימר דבתרא והית' שוהה מלהתעבר חודש א' כו' ומבואר שם דספק גמור הוי ואין להאריך:
ומעתה נצא לדון בנ"ד הנה מחמת ההכרה במראית העין אף ע"ג דלא הוי רק רובא בלבד וכמ"ש היינו דאיכא מיעוטא שאין ניכר אף בג"ח אבל מ"מ כשיש היכר עובר לפנינו מוכח דכבר עברו עליו ג"ח אך שעדיין יש לפקפק דאיכא למימר דלפעמים אף בחד ירח' או בתרין מינכר למראית העין ומ"מ א"ש הא דקאמר רוב עוברה ניכר לשליש היינו משום דעכ"פ בהגיע ג"ח ניכר על הרוב ואפ"ה פריך שפיר ותמתין כו' ונבדקה משום דשם א"א לסמוך על מראית העין דאף שיהיה ניכר לתלתא ירחי אין ראיה דשמא בר תרין ומחצה מבתרא הוא ולפעמים ניכר גם בשיעור הזה דלפעמים הוא ניכר קודם הג' ג"כ והמיעוט הוא ניכר אחר הזמן הזה שהכל הוא לפי גידול הוולד וטבעו ולכך פריך ונבדקה בדדים כדרך נשים שע"י בדיקה זו יש להבחין שכבר הוא מעוברת ג"ח דבפחות מזה אין ניכר בבדיקה זו וכן להיפך אם כבר עברו ג"ח בודאי ניכר היטב ומשני אין בודקין כו' ועכ"פ לענין שנדע ע"י הכרה במראית העין שכלו חדשיו אין זה מועיל שלפעמים הוא ניכר קודם ג"ח וגם על המבואר בשאלה דאתרמי מלתא שבדקו בחיי בעלה בדדים צ"ע כיון שבפוסקים נקטו בעל ופירש ואם איתא הא משכחת לה שהוכר העובר לסוף ג"ח ע"י בדיקה וע"כ לומר כמש"ל דלענין כדי להבחין בין זרעו של ראשון כו' דבוולד קיימא מיירי שפיר מועלת בדיקה זו אבל אין בדיקה זו מועלת לברר ספק נפל על ידו דאפשר כמו שהוא עתיד לצאת קודם זמנו הכרתו ג"כ קודם ואפשר שמחמת קלקול היציר' מילא כריסה יותר מטבע גידול הוולד ולכך ניכר קודם זמנו וזו גרמה לו להיות נפל וינהגהו בכבדות לצאת קודם זמנו ואפשר נמי שטעם הכרה בג"ח לפי שבג"ח אמצעיים הוולד דר במדור האמצעי וכשהוא עתיד להיות נפל אזי קובע דירתו במדור האמצעי קודם זמנו וא"כ אין מזה ראיה שכלו לו חדשיו כלל וגם צ"ע אם יש לסמוך על בדיקות הנשים בענין זה דהא קי"ל כל מקום שצריך בדיקה אין אנו בקיאין בבדיקה ובשלמא אם היינו סומכין על ההכרה במראית העין היה אפשר לומר שאין זה בקיאות לשפוט למראה עיניו אם כריסה בין שיניה וכבר העליתי כן בחבורי להל' טריפות סימן ל"ו דבמה שתלוי במראית העין לא אמרינן הכי והבאתי ראי' מתשובת ח"צ סימן משא"כ אם אין הסמיכה על ההכרה במראית העין כ"א על הבדיקה י"ל דאין אנו בקיאין ובפרט בזה שלא באו לבודקה ע"פ ציווי הב"ד רק מחמת חולי שחלתה האשה בדקו בדדים ושפטו שהיא מעוברת צ"ע אם לסמוך ע"ז דשאני בדיקה בכוונה ע"פ ציווי הב"ד שהרבה מדקדקין בה משא"כ בזה דאפשר דאומדן דעתייהו קאמרי לנחם האשה ולדבר על לבה כדרך הנשים ולא דייקי כולי האי ואף ע"ג דהשתא לאסהודי אתו צ"ע אם יש לסמוך עליהם כיון דבשעת בדיקה הוי כמלתא דלא רמיא כו' ומ"מ אפשר שאם יבחנו דבריהם שדקדקו אז היטב ונתברר להם שהיא מעוברת לא חיישינן להכי ולא דייקינן בתר סהדותא כולי האי אך שעדיין צ"ע מטעם שכתבתי שאין אנו בקיאין בבדיקה וגם דמאן לימא דהנך סימנים שהנשים סמכו עליהם הם סימנים מובהקים לסמוך עליהם להתיר יבמה לשוק דאפשר דסימן זה המסור בידם וגם מה שראו חלב בדדים אין זה מכריע להכיר היטב שהוא מעוברת דזימנין מתרמי הכי אף ע"פ שאינה מעוברת ומ"ש רש"י הבדיקה בדדים כדרך נשים הוא ענין אחר ידוע לבקיאין מאד בטבע הנשים ואפשר שרש"י אין ר"ל הבדיקה בדדים העליונים כ"א על דרך האמור ביחזקאל ובש"ס בכמה דוכתי על דדי' התחתוני' ששם יש להכיר אם מעוברת היא וכיון שלא נודע לנו בבירור דרך הבדיקה בזה מפי חז"ל בעלי הש"ס והפוסקים צ"ע אם יש לסמוך ע"ז ומאפס הפנאי וגם לא נדרשתי לברר הענין להלכה למעשה לא נפניתי להאריך:
והנה ראיתי במכתב ידידי הנ"ל שהביא בשם ידידי הגאב"ד דשם דקא קשיא ליה לר"מ דחייש למיעוטא האיך מיבמין אחר ג"ח כיון דמיעוט איכא שאין עוברה ניכר לשליש ימים וידידי הנ"ל תירץ דכיון דאיכא נמי חזקה ליבום כמ"ש התוספ' דף ל"ז והיכא דאיכא חזקה ורובא אף ר"מ לא חייש ואמנם כן עדיין צריך ישוב דאף שהתוס' כתבו דאיכא חזקת יבום מ"מ הרי מחמת זה העלו בקושיא דלמה יתחייב באשם תלוי והוולד ממזר וע"כ לומר דלא סמכינן אחזקת יבום בהא מחמת איזה טעם שיהיה וא"כ תיקשי אליבא דר"מ וגם כי התוס' שם כתבו דאין סברא לומר בנשים ששהו עם בעליהן הרבה שנים ולא ילדו ומתו דרוב מתעברו' וע"כ כוונתם להקשות דמתני' סתמא קתני ומסתמא מיירי אף בכה"ג אבל מ"מ בנשים שלא שהו הרבה או שהיה להם בנים ומתו קודם מיתת הבעל פשיטא דבזה לא איתרע רובא דרוב מתעברות וא"כ קשיא אדר"מ דמתיר להתייבם בכל גווני אחר ג"ח. ולכן נלענ"ד לבאר ומתחלה אבאר מה שנלע"ד בישוב קושיא התוספ' בזה והוא דלכאורה קשה באותה שאמרו לעיל גבי ספק קידושין דאשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת דהיאך היא בחזקת היתר ליבם כיון דבאמת איכא רובא דרוב מתעברות ויולדת א"כ לעולם לא היתה זו בחזקת היתר ליבם דהא בכל שעתא הוה אמרי' שעתידה זו להיות אסורה על היבם שתתעבר ותלד והתוס' שכתבו דאין סברא בנשים ששהו כו' היינו לענין להחזיקה כמעוברת מן הראשון מחמת הרוב ע"ז שפיר כתבו דאין סברא כו' אבל מ"מ על גוף החזקה ליבום צריך להבין דהא הרוב אין כאן חזקה ולכן נלע"ד דא"ש לפי מ"ש הרשב"א שם איכא דקשיא להו והא בחזקת איסור א"א קיימא כו' ונראה לפרש כו' כיון שזו צרה לערוה הוות ואילו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר שתעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' עכ"ל וכן הדבר גם לענין קידושין דאע"ג דהשתא בעלה חי מ"מ אנו מחזיקין אותה בחזקת היתר ליבם עומדת לכשימות:
והשתא א"ש דאע"ג דאיכא רובא דמתעברות שפיר אמרינן שהיא בחזקת היתר ליבם עומדת לכשימות ולא יהי' לו בנים וכיון שעכ"פ עכשיו מת ובנים לא היו לו הרי זו בחזקת' ולא איכפת לן ברובא דמתעברות שהרי הא קמן שלא נתעבר' וכמו דאמרינן הכי אף ע"ג שהבעל חי ובחזקת חי מ"מ אמרינן החזקה לכשימות והרי מת וקברו מוכיח עליו וה"נ הרי גלוי לכל שמת בלא בנים רק מסיבה אחרת שבאת לספק עליו שמא קידש ערוה אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק שעליך להביא ראיה שנעשה בה מעשה האוסרה וכן בהא דביבמות דף קי"ט שפיר הוה חזקה ליבום כיון שהיינו מחזיקין בה שלכשימות הבעל בלא בנים תהי' מותרת ליבם וכן הוא באמת שהיא לא נתעברה כלל ולא אדחי חזקה שלה רק מחמת שחבירתה הלכה עם בעלה ורוב מתעברות כו':
ולפ"ז א"ש בההוא דספק בן ז' דאין כאן חזקה ליבם דכל עיקרה של חזקה זו היינו מחזיקין בה כשיתברר לבסוף שאין לה בנים והרי לא נתברר דבר זה שהרי באמת ילדה זו ונסתפק לנו אם הוא מהראשון ואף ע"פ שכתבו התוספ' שבנשים ששהו כו' אין סברא דרוב מתעברות מ"מ עכ"פ חזקה ליבם אין כאן שהרי הוולד הנולד הוא מכניס אותנו לבית הספק דשמא באמת יש לו בנים ובצד ספק זה מעיקרא לא הוחזקה ליבם כלל והרי זה דומה לספק חי ספק מת אף היכא דאיתרע חזקת חיותו דודאי אין מקום להתירה בשביל שהוחזקה מתחלה ליבום או לשוק כיון שלא הוחזקה אלא ע"ד כשיתברר שמת והרי לא נתברר וה"נ דכוותי' לענין ספק אם נולד לו בן ובזה לא שייך לומר שצריך שיתברר שנעש' בה מעשה זו שילדה שהרי באמת ילדה לפנינו וזה גורם לנו הספק ובכללי חזקה אשר לי בררתי בעזה"י בסברת הרשב"א הלזו על נכון ולאפס הפנאי הוצרכתי לקצר:
ולפ"ז היה מקום לומר דביבמה שהמתינה ג"ח שפיר סמכינן ארובא שעוברה ניכר לשליש ימים ואחזקה שהית' ריקנית ועליך הראי' שנתחדש בה הריון שהרי אין דבר שמכנסנו לבית הספק לאוריעי חזקה זו אלא שזה עדיין צ"ע דא"כ אף בלא המתנה ג"ח נימא דאוקמי אחזקה ליבם ושהיתה בחזקת ריקנית וע"כ דלא סמכינן עלה דמלתא כיון שיש רוב בטבע שרוב מתעברות וחזקת ריקנית עשוי להשתנות שפיר מספקא לן דלמא נתעברה זו וא"כ מה בכך שהמתינה כיון דר"מ חייש למיעוטא ואף לפי מש"ל דע"י בדיקה שפיר ניכר העובר ואפי' מיעוטא ליכא וא"כ היה אפשר לומר דשפיר משתרי ע"י בדיקה דדוקא גבי הבחנה א"א בבדיקה משום דאין בודקין הנשואות כו' משא"כ כאן ביבמה אך לא מסתבר לומר דלר"מ לא משתריא כ"א ע"י בדיקה ויותר יש להקשות דאפי' לרבנן דאזלי בתר רובא כיון דרוב מתעברות אע"פ שרוב המתעברות עוברה ניכר לשליש ימים ואיתרע רובא דמתעברות מ"מ ספיקא מיהא הוי אם היא ממיעוט שאין מתעברות כלל או אם היא ממיעוט שאין עוברה ניכר לשליש ימיה וא"ל דמחמת הך ספיקא אוקמי אחזקה ז"א שהרי מחמת הרוב שמתעברות אין מקום לחזק' שתחול כלל שהרי כך אנו אומרים שזו שהיא ריקנית הרוב מהם מתעברות וא"כ לא אזלינן בתר חזקה זו כלל והא דבהלך בעלה וצרתה למה"י אמרינן חזקה ליבום כבר כתבתי דחזקה זו נידון ע"ש סופה לכשלא יהי' לה בנים וכך היה באמת ומינה דידה לא אתרעאי חזקת' כלל רק מחמת צרתה משא"כ כאן דאיכא למימר בדיד' גופא שהוא מן הרוב שמתעברות ולכן נלענ"ד דהיינו טעמא דסמכינן ביבמ' על ג"ח וסמכינן ארובא שעוברה ניכר כו' ולא אזלינן בתר רוב נשים מתעברות משום דמיעוט שאין מתעברות הוי מיעוט דשכיח טפי ממיעוט שאין עוברה ניכר לשליש ימים ואף דבדף קי"ט משמע דאליבא דרבנן מיעוט שאין מתעברות לא חשיב מיעוט ולא חזי לאיצטרופי לחזקה מ"מ בצירוף מיעוט דמפילות שפיר חשיב מיעוט כמבואר שם וע"ש ברשב"א ונימוקי יוסף והוי מיעוט דשכיח ואזלינן בתרי' בצירוף הרוב דעוברה ניכר דמיעוט דידי' הוא עומד נגד הרוב ולא חשיב כלל. ולפ"ז אדרבא א"ש טפי לר"מ דלדידיה דחייש למיעוטא אפי' לקולא חייש כדמוכח בהא דתינוק שנמצא בצד העיסה והתם המיעוט עומד כנגד הרוב וא"כ נגד רוב מתעברות ויולדת איכא תרי מיעוטי מיעוטא שאין מתעברות ומיעוט המפילות והלכך אית לן למיזל בתר רובא שעוברה ניכר לשליש ימים ונרא' דאף ע"פ שכתבתי לעיל דהעתיד להיות נפל לפעמים עוברה ניכר קודם מ"מ אפשר שלפעמים אף לשליש ימים אין ניכר דהכרת העובר הוא בטבע מחמת כח החיוני בא וכשהוא עתיד להיות נפל לפעמים אינו ניכר כלל שהרי הוא כאבן ואינו פועל בטבעו ההכרה כלל וא"כ שני המיעוטים דהיינו מיעוט שאין מתעברות ומיעוט דמפילות שניהם מחזיקים כח הרוב שאין עוברה ניכר לשליש ימים וא"כ שפיר משתריא ליבם דאף דקי"ל כר"ל דהחולץ למעוברת והפיל' לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה מ"מ אם היינו יודעין דהך דמיעברת אפולי מפלא לא עביד איסורא בביאה זו וכמבואר שם בתוס' ורשב"א בטעמא דמלתא דאף לר"ל פטורין מן הקרבן ע"ש:
ועוד נלענ"ד דא"ש טפי ע"פ מה שכתבתי בתשובה הנ"ל דלענין הכרה אף ע"ג דאפשר שלאחרים אינו ניכר מ"מ ודאי דהאשה מרגשת בעצמה ויודעת בנפשה אם היא מעוברת או לא (ועיין במתנות כהונה פ' וישב מ"ש שם אהא דקאמר במדרש מלמד שהיתה מטפחת על כריסה והביאו הגאבד"ק ראוונע ז"ל אלא דמדבריו משמע דלאחרים אף רובא דמינכר לא הוי וז"א לענ"ד כדמשמע מסנהדרין) ואיהי גופה ודאי שיודעת בבירור אחר שעברו עלי' ג"ח אם היא מעוברת ומכ"ש לפי מ"ש לעיל דע"י בדיק' ודאי נוכל לידע אלא דאמרינן אין בודקין כו' או אשה מחפה וכשהיא לעצמה ודאי שיכולה היא לבדוק ולעמוד על בוריה של דבר וא"ל דאשה מחפה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה שני דזה לא אמרינן רק לאחר נשואין שכבר נשאת לשני קודם שעברו עליו ג"ח משא"כ כשעדיין לא נשאת כלל אם היא מרגשת בעצמה ודאי שהיתה מפרסמת דמעוברת היא מהראשון דהא מסתמא יהיה נולד לסוף ט' וידעו הכל שהוא בנו של ראשון וגם דמסתמא לא עבד' איסורא לינשא ליבם שלא במקום מצוה כמו שנאמנת לומר מת בעלי שתתייבם והכא עדיף טפי דאין לך מלתא דעל"ג יותר מזה כשתלד לסוף ט' והלכך כיון דאשה מרגשת בעצמה הרגשת הגוף דהשתא גופא מליא או ע"י בדיקה תו לא חיישינן למידי וא"ל דאין נאמנות נגד הרוב דרוב נשים מתעברות ויולדת ז"א דע"א נאמן נגד הרוב כמ"ש הפ"י בקידושין דף ס"ג ובשו"ת נ"ב חלק אה"ע סימן ס"ט ואף שבתשובה א' כתבתי דלענין ע"א שיהיה נאמן נגד הרוב גרע טפי רובא דליתא קמן מרובא דאיתא קמן דברובא דאיתא קמן אינו רק מברר המיעוט מן הרוב משא"כ רובא דליתא קמן שהוא רוב בטבע אתחזק בגוף זה והעד מסייע למיעוט שהוא מיעוט דליתא קמן הרי כח המיעוט חלש ואין מועיל ע"א להחזיקו נגד הרוב אע"ג דגם הרוב ליתא קמן והארכתי בביאור דבר זה מ"מ בנ"ד נראה דודאי מהימנא שהרי נראה מהש"ס ופוסקים דאשה שהלכה היא ובעלה למה"י ובאה ואמרה מת בעלי ולא ניתן לי בן במה"י מהימנ' ול"א הלך אחר רוב נשים וע"כ דברי דידה מהני בכה"ג דהא רוב דמתעברות הוא תלוי במעשה רק לחד תירוצא דתוס' לא הוי תלוי במעשה שהוא רוב בטבע שממילא אדם נזקק לאשתו אבל מ"מ אינו רוב מבורר דפעמים יוכל להיות שאין בעלה עמה במדינה או שאינה יכולה ליטהר לו וכיוצא בו רק דבהלכה צרתה עם בעלה עמה אין לנו לבדות מדעתינו שנפרדו זה מזה והיה שם סיבה המונעת מליזקק לה משא"כ אם היתה לפנינו ואומרת שלא נתעבר' שפיר נאמנת בזה ואין זה נגד הרוב כיון שאפשר שהי' כאן איזה סיבה שלא נזקק לה. ויש מקום עיון במה שהקשו התוס' דמקמא בחזקת היתר ליבם כו' והוצרכו להביא ראיות מפרק ד"א ופרק בתרא ולא קשיא להו בפשיטות דנוקים לה אחזקה דגופא שלא נתעברה עד מן השני כמ"ש התוספ' חזקה זו בכמה דוכתי לענין הכירה דאית לן לאוקמי בחזקת שלא ילדה עד עתה וה"נ אית לן לאוקמי אחזקה שהיתה ריקנית מתחלה והשתא הוא דמתעבר' ומשני הוא ונראה דא"ש לפי מ"ש הרשב"א גבי גבינות דכל שעכ"פ יצאה מחזקתה קודם הזמן שנודע לנו לא מוקמינן תו אחזקתה הראשונ' ואמרינן דלמא מקמי הכי הוה וא"כ י"ל דה"נ ליכא לאוקמ' אחזקת ריקנית והשתא הוא דמתעברה כיון דהעובר אינו ניכר אלא בג' חדשים וכשהוכר עוברה איגלאי מלתא דמה שהיינו מחזיקין אותה עד עכשיו בחזקת ריקנית טעותא הוה ומקודם לזה יצאת מחזקתה וא"כ איכא לספוקי דלמא מן הראשון נתעברה והלכך לא קשיא להו רק מחזקת יבום:
אך לענ"ד יש ליישב קושית התוספ' דכיון דבאמת רוב מתעברות ויולדת א"כ היא חזקה המסתלקת ע"י מעשה התשמיש ואף ע"פ שאנו מסופקים באיזה זמן הועיל בה מעשה זו לסלקה מ"מ הרי היא חזקה העשויה להשתנות ואין הולכין אחריה כמבואר בקידושין גבי קדשה אביה בדרך כו' דביומא דמשלם שוב אין שם חזקת נערות דהיום עשויה להשתנות (ואפשר דהתוספ' לשיטתם שכתבו בקידושין הטעם משום דרגילות לבא מצפרא. אך לפי מ"ש בתשובה אחרת לא הוצרכו התוס' לזה אלא לתת טעם למה משוינן לה בוגרת משום דהרי בוגרת לפנינו אבל חזקת נערות בודאי ליתא ויש בזה אריכות דברים ולקצר אני צריך) ומכ"ש דא"ש שאין כאן חזקת ריקנית מטעמא דכתיבנא שוב מצאתי בפלתי סי' קי"ד שהקש' כן בספק בן ט' נוקמ' אחזקת ריקנית והניח בצ"ע ולפענ"ד דא"ש כמ"ש:
אך לכאורה צ"ע אליבא דרבא דס"ל כאן נמצאו כאן הי' ואיכא דס"ל דקי"ל כוותיה אפי' לאפוקי ממונא עיין בר"ן כתובות וכן מבואר בכמה פוסקים דס"ל הכי לדינא דאין מחזיקין מרשות לרשות וא"כ ה"נ גבי ספק בן ט' ניזל בתר בתרא כיון דברשותו נולד הוולד ועיין בתוספות דכתובות שהקשו מב"מ מההוא דהמחליף פרה בחמור וילדה וכתבו שצריך לחלק בין נולד הספק לגריעותא או לטיבותא והריב"ש בתשובה הביאו בש"מ שם פי' דדוקא בההוא דשמואל לפי שמפני ספק זה הוא בא לבטל קנין שהיינו מוחזקים בו בקיומו משא"כ בב"מ שאין הקנין מתבטל מפני הספק שאין דנין אלא על הולד ומפני זה אין הולכין אחרי שנולד הס' ברשותו וכיוצא בזה כתבו התוס' בחולין דף נ"א אבל באמת אין זה שיטת כל הפוסקים שנשתמשו בכלל הזה דכאן נמצא כאן הי' לענין ספק בדבר שבערוה ג"כ כמבואר ברמב"ן ורשב"א ביבמות בסוגי' דיצחק כו' אזל מקרטבא כו' וכן בשאר איסורין לענין חמץ בפסח ועוד דוכתי טובא וגם די"ל דכאן נמי הקנין מתבטל מפני הספק שהרי אם נאמר שהוא בן ט' לראשון א"כ היא אשת אח שלא במקום מצו' ומתבטל קנין היבם על ידו וכיון שהיינו מוחזקים בקנין זה של היבם יש לנו להחזיק קיומו ולומר שברשות השני נולד ומותרת ליבם והעיקר לענ"ד בזה דע"כ לא אמרינן דכל שנולד הספק ברשותו עליו הראי' אלא היכא שנולד הספק ברשות השני ממש וטרם תבא לרשות השני לא עלה על לבינו שום ספק בדבר כלל שפיר אמרינן דאין מחזיקין מרשות לרשות וכאן נמצא כאן הי' משא"כ כאן דאף קודם שנשאת לשני הי' מקום לספק זה אם היא מעוברת אם לאו וזה עבר ונשא אותה תוך ימי הבחנה וכיון דבשעת ביאתה לרשות השני כבר היינו מסופקים עליו שמא מעוברת היא מבעל' פשיטא דהשני לא מיקרי נולד הספק ברשותו שהרי בשעת ביאה לרשותו כבר נכנסנו לבית הספק ולכן לא אמרי' בזה כאן נמצא כו' ואמנם כן יש בזה כדי לחזק הקו' שהקשינו דאית לן לאוקמי בחזקת ריקנית והשתא נתעברה. ואין לומר כמש"ל דכשהוכר עוברה איגלאי מלתא שהיינו מחזיקין בטעות דז"א דעכ"פ בשעת מיתת בעלה הראשון היינו מחזיקין אותה בריקנית וא"כ עד שהוכר עוברה אחר נשואי השני לא נולד לנו הספק כלל רק ברשות השני אז נולד הספק ושוב יש לנו לומר כאן נמצא כו' אבל כבר כתבתי דחזקת ריקנית אינ' חזקה כלל שהוא עשוי' להשתנות ע"י מעשה הבעיל' וזה מוכרח דהא מהאי טעמא לא תחליץ ולא תתיבם תוך ג"ח דחוששין שמא מעוברת היא ולא מוקמינן לה בחזקת ריקנית ופשיטא שאין הטעם משום דאיכא לברורי ע"י המתנה אלא נראה דספק גמור הוא ומטעמא דכתיבנא ובזה יש ליישב מ"ש בנ"ב ששמע מקשין על התוס' שתירצו הקושיא דניחוש שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' דכ"כ לא היה משתהה כו' דאכתי קשה האיך שריא ליבם תיכף בכלות ג"ח ניחוש שמא מעוברת היא ולא נקלט עד יום ג' ולפי מ"ש י"ל דודאי אית לן לאוקמי אחזקת ריקנית רק כיון שיש כאן רוב בטבע שממילא אדם נזקק לאשתו חיישינן שנתעבר' וזה דוקא ברוב בעילות כדרך איש ואשתו משא"כ אחר ג"ח שאין כאן חשש מרוב בעילות רק מבעילות דיום או יומים קודם מותו אין זה מסלק החזקה שהיתה בחזקת ריקנית וסברא זו מבוארת בש"ס דיבמות דף ס"ט ליחוש שמא עיברה מי לא תנן מפרישין כו' אמר רבה בר ר"ה ליוחסין חששו ופירש"י מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה א' מספק כו' ואע"ג דמסיק שם דלתרומה נמי חששו אף בביאה א' י"ל דהתם שאני דאתיליד ריעותא שהורע חזקתה לגבי אכילת תרומה כיון שניסת לישראל והא דמייתי עלה מהא דה"ז גיטך שעה כו' התם לשמא ימות אית לן למיחש אלא דקשיא ליה למה אסור' לאכול מיד דחיישת שמא ימות בשעה זו שהוא ספק רחוק ג"כ כמו שנאמר שנתעבר' בביא' א' משא"כ כאן דחזקה ליבום לא אתרעאי ומסייעה לחזקת ריקנית לא הורע כח חזקת ריקנית בשביל ביאה א' או שתים (אלא שצ"ע דלפי"ז למה הוצרך לחלק בין זנות לנשואין דבנשואין אין מתהפכת כו' דהא שפיר מצי קאי בשנויי' דידיה דמעלה ביוחסין ולכך חששו להבחנ' והתם בה"ז גיטך שאני דחוששין שמא ימות משא"כ מתני' דלא מיירי בנשואין רק בזנות ואית לן לאוקמי אחזקה שהוא ריקנית דחזק' דידה שהיתה מותרת בתרומה עד עתה מסייע לה וצ"ע) ולענין הבחנ' שפיר הקשו התוספות דלענין הבחנה גזרו רבנן אף בביא' א' כמבואר שם מסוגיא דשנים שהחליפו נשותיהם וע"ז תירצו דכ"כ לא היה משתהה כו' והלכך ג"ח צריכים כל הנשים להמתין אף אותן שנשאו לבעל ולא שהו עמו כלל כיון דכל ג"ח שייך הבחנה משא"כ אחר ג"ח שנסתלק חשש הבחנ' תו לא חיישינן לקליטת הזרע דלענין דין יבום מוקמינן לה אחזקה ליבם וחזקת ריקנית דמה"ת לנו לסתור החזקה בשביל שאפשר שנבעלה יום א' או יומים קודם מותו ואמרינן שלא נתעברה מבעילות הללו ושריא ליה:
שוב מצאתי בדברי אא"ז מהרש"א שם ביבמות דף ס"ט שכתב וז"ל גם נראה דליכא לאקשויי הכא דהיאך קבעי למימר דניחוש לספיקא נוקמה אחזקה שלא היתה מעוברת ונוקי אתתא בחזקת כשרותה לתרומה די"ל דלא אמרינן דנוקמא אחזקת' אלא היכא דליכא למיקם אמלתא כההוא דספק בן ט' כו' אבל הכא כיון דאיכא למיקם אמילתא אם מעוברת היא אם לאו לא מוקמינן לה אחזקה דמה"ט בחולצת בתוך ג"ח דאפי' אם יבא אליהו ויאמר דלא מיעברה לא משגחינן ביה כדאיתא בהחולץ עכ"ל ולענ"ד צ"ע דאין משם ראיה כ"כ דהתם הקשה דכיון שאפי' אם יבא אליהו כו' לא משגחינן ביה דאפי' קטנה צריכה להמתין ממילא כיון דגזירת חכמים לענין יבום היה בכל גווני שוב חוששין לה שלא תחלוץ משום דכל שאינה עולה ליבום כו' ואף ע"ג דגבי ספיקות אמרינן דחולצת משום דאל"כ לא תחלוץ לעולם משא"כ בתוך ג"ח כיון דאפשר שתחלוץ לאחר ג"ח משא"כ לענין תרומה דלא אשכחן בעלמא דגזרו בה והספק שמא נתעברה מביאה א' הוא ספק רחוק למה באמת גזרו בזה שלא להעמידה על חזקתה ואף דבה"ז גיטך שעה א' כו' אסרינן לה לאכול בתרומה מיד אע"פ שהספק הוא ספק רחוק מ"מ התם ליכא לאוקמי אחזקת חי דלשמא ימות חיישינן כמבואר בגיטין וא"כ לענין יבום כיון דחשש דנתעברה יום האחרון קודם מותו הוא ספק רחוק שפיר יש לנו לסמוך על החזקה בזה ואע"ג דבעלמא אמרינן אין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו מ"מ היכא דהספק אינו שקול שפיר סמכינן על החזקה בזה כך נלענ"ד, ונשוב אל הנדון אם מועיל הכרה כבר כתבתי שצ"ע אם יש לסמוך ע"ז דלא מיבעיא לדעת הרא"מ שנראה מדבריו דקי"ל להלכה כמ"ד דבר ז' עוברה ניכר לשליש ימיה א"כ גם הנפל שהוא בן שמנה אפשר שניכר לשליש ימיה ואשתהי קצת אלא אפי' לדעת אא"ז מהרש"א דס"ל דגם בבר ז' בעינן תלתא ירחי להכרה מ"מ י"ל דנפל אין שיעור להכרתו כמש"ל אך מבלעדי זאת צ"ע אם יש להקל נגד דעת הב"ח שכתב דשיעור צ' יום היינו לחומרא ומדינא סגי ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם וכבר כתבתי דקצת משמע כן מדברי הירושלמי והמדרש רבה דגם סומכוס מודה בהא וכן אמרינן בש"ס דילן שלח ר"ח בר אבין מארסין תוך ג' וכן עושים מעש' וכך היה ר"א מלמדנו משום ר"א הגדול רובו של ראשון כו' וא"כ אף שלענין הבחנה קי"ל לחומרא שצריכה להמתין ג"ח שלימים מ"מ מאן לימא לן שנוכל לסמוך ע"ז להקל באיסור יבמה ולסמוך ע"ז שכיון שהוכר כבר עברו עליו ג"ח דדלמא באמת סגי להכרה רובו של ראשון כו' וכן נלענ"ד דעת רש"י בחומש שפירש ויהי כמשלש חדשים רובו של ראשון כו' וכמ"ש אא"ז מהרש"א בנדה שהוא ע"פ המדרש אך מ"ש שם שחולק על סומכוס כבר כתבתי שלשון המדרש והירושלמי משמע דסומכוס מודה בהא ולאו דוקא קאמר שלשה חדשים דגם רובו של ראשון כו' מיקרי ג"ח ולשון הרא"מ תמוה בעיני שנראה מדבריו דהא דקאמר רובו של ראשון כו' היינו ביולדת לז' דתמר יולדת לז' הוה כמ"ש רש"י להלן למלאים וכאן לחסירים ולענ"ד ז"א דאע"ג דקושטא הכי הוא דמיירי בתמר שהיתה יולדת לז' מ"מ מ"ש רש"י רובו של ראשון כו' לאו מהאי טעמא אתי עלה דא"כ היה צריך תרי ירחי ותילתא דהיינו שבעים יום וא"צ רוב האחרון ורובו של ראשון כו' נראה שא"צ רק ס"ב יום ומ"ש שם הרא"ם וז"ל ומה שהכריח לרז"ל לומר רובו של ראשון כו' ולא אמרו שני חדשים ושליש כו' כלישנא דקרא דקאמר ויהי כמשלש ולא קאמר כשלשה דמשמע כשתשלש החדשים ומה שהקפיד' תורה לומר כמשלש להודיענו שיהי' השליש של יולדת לז' רובו של ראשון כו' אפשר שהטעם שאין ניכר אלא כשיהיה הרוב מכל חודש כו' ולענ"ד ז"א דהא בסוטה אמרינן ותצפנהו שלש' ירחים אותו היום ך"א בניסן היה כו' ופריך הא באדר נולד משה ומשני רובו של ראשון כו' אלמא דאף דכתיב שלש' ירחים מפרשינן ליה רובו של ראשון דרובו ככלו ולכן נראה דאדרבא רש"י אזיל בשיטת מ"ד דיולדת לז' נמי בעי תלתא ירחי להכרה ומ"מ פירש רובו של ראשון משום דס"ל דבהכי סגי בכל גווני דזה מיקרי ג' ירחי וגם נלענ"ד דש"ס דידן לא ס"ל הך דרשא שהביא רש"י דתמר יולדת לז' הוי כדמשמע ממה דקאמר אע"פ שאין ראיה לדבר כו' דאיכא דילדה לט' ואיכא לז' ואין להאריך בזה שפשיטות דברי רש"י מורי' דרובו של ראשון הוי שיעור הכרה אף ביולדת לט' וכמו דס"ל לר"ח בר אבין דסגי בהכי לענין הבחנה והלכך אף ע"ג דלענין הבחנה החמירו דבעינן צ"א יום מ"מ מנין לנו להקל לשער חדשי הוולד ע"י הכרה זו וע"ש בירושלמי אהא דסומכוס דקאמר ר"ז כו' ר"ח בשם רבי חייא רבה אפילו רובו של ראשון כו' רב אסי אמר תשעים יום שלימים שמואל אמר הן ועיבוריהן אתא עובד' ולא ידעין י"ג מן הראשון וי"ז מן האחרון או י"ז מן הראשון וי"ג מן האחרון וחמשה שלימים באמצע וביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזרים ואפשר אבא בר וואי ופליג על שמואל בריה אמר רבא שניא הוא הכרת העובר שניא לידתו הכרת העובר לחדשים שלימים ולידתו לחדשים מקוטעין כו' ע"ש ביבמות ובנדה נראה דר"ח רבה פליג עם רב אסי ושמואל אליבא דסומכוס אם בעי שלימים או סגי ברובו של ראשון וצ"ע לדינא אם יש להקל בזה:
והנה יש לעיין עוד בנדון השאלה ששהתה משעת ההכרה עד שעת לידה בערך ז' חדשים וא"כ בע"כ לומר דאשתהי וזה צ"ע דאף הפוסקים דס"ל אשתהי מ"מ מודים דמיעוטא הוא דמשתהי וא"כ אף אם נימא דסמכינן אעדות נשים משום דמסייע להו רובא דוולדות שהם בני קיימא וכאן דבריהם מכחישין הרוב דלא משתהי איברא שהח"מ סימן ד' ס"ק י"א כו' (עיין בתשובה לראווני עד ועיין בשו"ת נ"ב מ"ש בזה) ולפי"ז אם נימא כדעת הב"ח דלענין הכרה סגי ברובו של ראשון כו' מ"מ כיון שההכר' הוא בחודש כסליו וא"כ עכ"פ צ"ל שנתעברה בי"ד בתשרי וא"כ הרי כאן ט' חדשים שלימים ונוסף עליהם עוד יו"ד ימים דאשתהי בחודש העשירי ומ"מ צ"ע דאפשר אף הח"מ לא קאמר אלא לענין דלא חיישינן לזנות אף בעידי כיעור מאחר שרגילות להוליד בחודש העשירי ואפשר דהוא מיעוט דשכיח אבל מ"מ רובן לט' ילדן רק דלענין זנות תלינן אף במיעוט כמ"ש הריב"ש סימן תמ"ו דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' בבן ז' ואשתהי דהוי מיעוטא כו' וכן ראיה לזה מרבה תוספאה דתלי בבעל עד יב"ח אף ע"פ שהוא בתכלית הזרות עכ"ל ומכ"ש אם נימא דבעינן ג"ח שלימים להכרה א"כ אותן הנשים שאמרו שראו קודם מיתת בעלה סימני מעוברת א"כ אם נרצה לומר דוולד קיימא הוא ואשתהי שהה עד תוך י"א חודש והא ודאי מיעוטא הוא:
דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: