בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ד · שאלה קלה
שנית על ענין הנ"ל נצר מטע עם בינות. שרשו פתוח אל גזע התבונות. ה"ה כבוד מחותני ידיד עליון וידיד נפשי. הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים לשבח ולתהלה כש"ת מוהר"ר מנחם מענדיל נ"י לנצח:
אחד"ש הנה זה ימים כביר כי הגיעני מכתבו ק'. ומדברו נאוה. ומחמת כי לא הועמד הגוף על חזקתו בעת ההוא השבתי ימיני. ובין כך מילתא מני אזדא. אולם זה ימים אשר קול דודי דופק ראיתי ונזכרתי ונפניתי לעיין בדבריו הנעימים והנה הא דאתי מר ואייתי' בידיה הך דיבמות דמקשה ותמתין משהו כו' דמוכח מינה דאף ביולדת לז' בעינן ג' ירחים להכרה כמדומה אני כי אתי היתה ראיה זו והערני זה אא"ז מהרש"א ז"ל בנדה שהבאתי דבריו בקונטריסי הראשון דמסוגי' דהחולץ מוכח הכי דלסומכוס בכל גווני ג' ירחי בעינן וכוונתו לדברי הש"ס דיבמות שהביא מר ושלחתיה כי יש דחויה בפשיטות אחרי אשר הבאתי שם דברי הש"ס דסנהדרין דאיכא פלוגתא דאמוראי במלתא וא"כ אין ראיה מקושיית הש"ס כלל דשפיר פריך אליבא דר' כרוספדאי דאמר התם דאף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה ומ"מ אפשר דאנן לא קי"ל הכי ואין לדקדק ממה דמשני רב ספרא אין בודקין כו' וכן רבב"ח אמר אשה מחפה כו' מדאיצטריכו להנהו שינויי אלמא דס"ל להלכה כר' כרוספדאי וכיון שכן יש לפסוק הלכתא כוותיה לפענ"ד גם זה אין הכרח כלל דהא אי הוי משני הכי אכתי תיקשי ותמתין ב' חדשים ומחצה ולכי מלו תלתא ירחי נבדקה דהשתא אם יהיה ניכר אין ספק דבר קמא הוא ולכך הוצרך לשנויי אין בודקין דבהכי מתרצי כולהו קושיית' ולקמן אבאר דבלא"ה א"ש קושיית הש"ס בזה אף למ"ד ביולדת לז' עוברה ניכר מקודם ומ"ש מר ראיה דהאיך משכחת פלוגתת הפוסקים אם ע"א או אשה נאמן שכלו כיון שא"א לידע רק הבעל וצ"ל דמ"ש הטור דוקא בעל ופירש היינו ילדה לט' דאז אין היכר אחר כו' אני תמה דלמה לא יועיל בילדה לט' היכר זה דהכרת העובר שהוכר סוף ג' ואחר ו' חדשים מהכרת העובר ילדה וקושייתו שהרי א"א לידע רק הבעל כבר ביארו מקצת הפוסקים דמיירי שבעל ומת מיד גם כבר כתבתי שדברי הב"ש שחושש בזה שמא בא בצנעא הם תמוהים. גם מ"ש מכ"ת על מ"ש לחלק דביולדת לט' גמורים דווקא הוי סימן מובהק כו' דז"א דאף למ"ד בש"ס יולדת לט' יולדת למקוטעין (מ"מ אם באנו להחזיק הוולד לבן קיימא) נמי מהני קים ליה שכלו חדשיו כו' נפלאתי מאד דאנא קאמינ' דאף דשפיר תוכל לילד למקוטעין מ"מ אם באנו להחזיק הוולד לבן קיימא מחמת חדשיו לא מהני אם לא כלו לגמרי והן מקוטעין ואיך כ' מכ"ת דבר זה דאף אם הולידה בט' למקוטעין מקרי להך מ"ד כלו חדשיו דאף להך מ"ד נמי אין סימן מובהק שכלו חדשיו אם לא שנולד לט' גמורים דאז הוי סימן לדבר כיון דחשבינן יומא וירחי ואיתרמי כמ"ש שם. ומ"ש מכ"ת להוכיח דהכרה במראית עין מהני דאל"כ קשה מה מהני ג"ח נימא אישתהי וע"כ משום דקודם שליש ימים מן השני יהיה ניכר במראית העין כמ"ש התוס' כו' והנה לפי דבריו ה"ל לאוכוחי בפשיטות מדברי התוס' דכ"כ לא היה משתהה הכרת העובר כו' והתם לענין מראית העין מיירי דהא אין בודקין את הנשואות כו':
אך באמת אין מזה ראיה כלל דהא אף אם נימא דמהני הכרה למראית עין ע"כ לומר דאע"ג דאיכא מיעוט' שאין עוברה ניכר לשליש ימיה מ"מ כה"ג משתהה עד שליש ימים מן השני אף מיעוטא ליכא. וכמו כן י"ל דאע"ג דאין מועיל היכר ע"י מראית עין מ"מ כל שהוא קרוב לששה חדשים שהוא ב' שלישים ודאי שהוא ניכר לכל במראית העין ג"כ ועוד י"ל דאף להפוסקים דאמרינן אשתהי והכי קי"ל מ"מ הוא מיעוט שאינו מצוי רק דלענין למיתלי בזנות שפיר אנו תולין במיעוט וכמ"ש הריב"ש סי' תמ"ו דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' בבן שבעה ואשתהי דהוי מיעוטא וכו' וכן ראיה לזה מרבה תוספאה דתלי בבעל עד יב"ח אע"פ שהוא בתכלית הזרות כו' עכ"ל. וא"כ י"ל דאע"ג דרוב לט' יולדן מ"מ מיעוט שיולדת לז' הוא מצוי טפי ממיעוט דאשתהי ולכך אף אם תלד לשבעה או לששה ומחצה מ"מ אין תולין בראשון ואשתהי יותר מט' חדשים אלא תולין בשני ולז' ילדה. אך לפמ"ש בקונטרסי הראשון שי"ל דבראיות העין נמי יכולין להכיר אלא שאין זה רוב אבל איכא מיעוטא שאין ניכרת עי"ז רק בבדיקות דדים ולענין הבחנה אין סומכין על הרוב והיינו דפריך וליבדקה משא"כ הא דאמרינן וזו שלא הוכר עוברה לשליש היינו בראית עיין איתרע רובא לפ"ז א"ש בפשיטות דל"ח לאישתהי ולמיתלי בראשון אע"ג דרוב לט' ילדן מ"מ איכא נגדו תרי רובי. רוב עוברה ניכר לשליש ימיה ורוב דלא משתהי יותר מט'. ותמהני על מכ"ת אחרי שהסכימה דעתו לסברא זו דרוב עוברה ניכר לשליש ימיה במראית עין לבד למה הוצרך לתרץ קושי' דאישתהי עפ"י התוס' דכ"כ לא מישתהי כו' דהפשיטות איכא למימר כמ"ש דאיכא תרי רובי:
ובהכי א"ש נמי מה דקשה לכאורה הא דפריך ותמתין משהו כו' ופרש"י דאי לא מינכר ובתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא וזה סותר לדברי הש"ס דלעיל דאע"ג דרוב עוברה ניכר לשליש ימיה וזו לא הוכר עוברה לשליש ימיה מ"מ איכא נגדו רוב נשים לט' ילדן ולכך הוי ספיקא אך אם נימא דדוקא בהכרת העובר ע"י מראית העין לא הוי רק רובא לבד אבל ע"י הכרה בדדיה בחינה מעליותא א"ש. ולפ"ז א"ש נמי קושית הש"ס בזה אף למ"ד יולדת לז' עוברה ניכר לב"ח ושליש דאף להך מ"ד שפיר יש להבחין ע"י בדיקה ומתחלה אבאר כוונת התוס' בדף ל"ז ד"ה רוב כו' שכתבו וא"ל כיון דהמתינה כו' דסמכינן ארובא דלט' ילדן כו'. ולכאורה קשה איך אפשר לסמוך על רוב זה כיון דלא הוכר עוברה מיירי כדאמרינן התם וזו הואיל ולא הוכר עוברה איתרע רובא וצ"ל דהתם קאי אספק בן ז' כו' שפיר קאמר הכי דהתם מיירי בכה"ג דלא הוכר עוברה משא"כ התוס' שפיר קאמרי דכיון דהמתינה שפיר שרינן להנשא דאין לחוש שמא מעוברת היא מהראשון ולא נקלט עד יום ג' דמ"מ ביום ג' אחר הנשואין יהיה עוברה ניכר כיון דרובא הכי הוא שעובר' ניכר לשליש ימיה דמה"ת לנו לחוש שתהיה מן המיעוט שלא יהיה העובר ניכר מה תאמר שמא יהי' העובר מן השני וא"כ לא יהיה הכרה מן הראשון ואז נבא לידי ספק אם מן הראשון אם מן השני כיון שהוכר עובר' סותר לרוב דלט' ילדן ז"א דגם לזה אין לחוש דאם יהיה הוולד מן הב' מסתמא יהיה באמת נולד לט"ח ומה"ת ניחוש שיהיה מן המיעוט היולדת לז' וזה שכתבו התוס' ול"ח שמא תלד משני לסוף ו"ח וב' ימים כיון דרוב לט' די"ל ילדן דלשמא יהי' הוולד מראשון ליכא חשש דאז יהיה ניכר על הרוב ומשני ליכא למיחש דמסתמא תלד לט' כרוב נשים וע"ז כתבו התוס' שז"א דא"כ לא תמתין רק חודש א' ונסמוך על הרוב אע"כ כל מקום שיכול לבא לידי ספק החמירו חכמים ר"ל שחששו פן לפעמים יזדמן שיהיו מן המיעוט שלא יהיה עוברה ניכר לשליש ימיה או שיהיה הוולד מן השני ותהיה מן המיעוט שיולדין ואנחנו לא נדע בתר איזה רוב נלך ונבא לידי ספק וע"ז תירצו דכ"כ לא הי' משתהי כו' וס"ל דבכה"ג אפי' מיעוט נמי ליכא שיהיו שוהין בהכרת העובר כ"כ והלכך כיון שכבר המתינה ג' שריא שא"א לבא לעולם לידי ספק משא"כ אם לא תמתין רק חדש אחד לבד. כנלע"ד ברור בפשט דברי התוס':
ולפ"ז א"ש קושית הש"ס דפריך ותמתין משהו כו' אף אם נימא דיולדת לז' עוברה ניכר לב"ח ושליש דכיון דאנו בודקין אותה תו ליכא למיחש וכמ"ש רש"י דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוי מינכר דלא מלו להו ג"ח משום ההוא משהו דהמתינה וס"ל דאם באנו לחוש שהוא בר בתרא אין לחוש שמא יהיה בר בתרא ונולד לז' ולכך הוא ניכר עכשיו לפי שכבר עברו עליה ב"ח ושליש דז"א כיון דמלו תלתא ירחי מן הראשון והוא ניכר לזמן הקבוע לו מה"ת לתלות באחרון ובר ז' דהא רוב לט' ילדן וכל שאינו רוב עוברה ניכר סותר לרוב זה ודאי תלינן בקמא ובר ט' הוא ואין כאן מקום ספק כלל שיחושו לו חכמים רק אם נאמר שמא מבתרא הוא ובר ט' ותלד למחצה חודש הט' למ"ד יולדת למקוטעים ואז יהיה ספק אם בר קמא הוא אם בר בתרא הוא ז"א דא"כ אכתי לא הוה מינכר דלא מלו ג"ח כו' וכמ"ש רש"י ואין כוונתו שמא בר בתרא הוא ובר ז' דמה"ת למיתלי בבר ז' נגד הרוב וכמ"ש אלא ר"ל שמא בר בתרא ובר ט' וע"ז שפיר כתב דלא הוה מינכר כו' ושוב כתב רש"י ואי לא מינכר ובתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא ר"ל דהבדיקה בדדים מכריע שהוא בר בתרא וסופו להיות נולד לט' ואם יהיה נולד לז' ג"כ ע"כ לאו בר קמא היא שהרי אין ניכר ע"י בדיקה לתלתא ירחין משעת מיתת הבעל וע"כ מן המיעוט הנולדים לז' הוא אבל אם היה ניכר בשעתו אין לנו לספק שהוא בר בתרא כלל ולעולם בקמא תלינן דהא רובא לט' ילדן וכיון דליכא למימר דמבתרא ובר ט' הוא ממילא אמרינן דהוא בר קמא והוא נכון לענ"ד:
וראיתי בב"ח אה"ע סי' קס"ג שכתב על מ"ש הטור יבם היבם לסוף ב"ח פירוש דלא הגיע עדיין חודש ג' אפי' יום א' בחדש ולא היה ניכר עוברה חסר קצת וצ"ל דאילו הגיע החדש הג' אפי' יום א' בחדש כו' תלינן דבן שני הוא דכתיב ויהי כמשלש חדשים דאלמא דעובר ניכר מיד כשמגיע החדש הג' כו' ואע"ג דבעינן צ' יום היינו דלכתחלה אזלינן לחומרא אבל מדינא סגי ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם דהיינו בט' ויום א' וכך היו עושין מעשה כדאיתא בהחולץ עכ"ל וכ"כ בסימן קס"ד דזהו חומרא מדרבנן דלא צריך מדינא אלא ב"ח ויום א' עכ"ל:
והנה ממשמעות דבריו נראה מבואר דכ"ע מודו בהא דסגי בב"ח ויום א' רק מאן דמצריך שלש חדשים היינו לו לחומרא וקצת משמע כן מדברי הירושלמי והמדרש רבה דקאמר התם דהא דסומכס לא סוף דבר ג"ח אלא רובו של ראשון כו'. אך לפענ"ד יש לתמוה דלפ"ז מאי פריך ותמתין משהו ותנשא ולכי מלו ג' ירחי נבדקה דמאי תועלת יש בבדיקה זו דהא שפיר יש היכר גם אם הוא בר בתרא וא"ל דמאי דפריך לכי מלו תלתא ירחי נבדקה היינו שיעור ג"ח שהוא ב"ח ויום א' כדפרשינן לישנא דקרא ויהי כמשלש חדשים וע"י בדיקה אנו יכולין להכיר בזמן ההוא והא דמצרכינן ג"ח היינו בלא בדיקה ז"א דמשמע התם דתלתא ירחי ממש קאמר ועוד דא"כ מאי משני אין בודקין את הנשואות אכתי קשה ותמתין ב"ח ומשהו ונבדקה ואח"כ תנשא וע"כ דלהב"ח אין לסמוך על הבדיקה דלחומרא לא סמכינן על הבדיקה כל שהוא תוך ג"ח וע"כ דקושית הש"ס ונבדקה במלואת ג"ח ממש וא"כ אכתי תיקשי דילמא בר בתרא הוא ואין ראיה מהיכר הוולד דבב"ח ויום א' נמי שפיר יכול ל להיות ניכר. וכדי ליישב דברי הב"ח צ"ל דקושית הש"ס למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וא"כ אין חשש שתלד לט' מן הראשון דבכה"ג ע"כ לאו בר ט' מבתרא הוא כיון שהמתינה משהו וע"כ שאין חשש בזה רק דילמא אשתהי מלהתעבר ובר ז' לבתרא הוא וכן יש חשש דילמא תלד בששה ומחצה וכיוצא ואז יש ג"כ ס' דלמא בר ז' לבתרא הוא וכיון דאין כאן מקום ס' רק אי בר ט' לקמא או בר ז' לבתרא ע"ז שפיר יש הבחנה ע"י בדיקה דאם יהיה ניכר אע"ג דאפשר שגם הוא מבתרא יהיה ניכר מחמת שעברו עליו ב"ח וי"א מ"מ אין כאן ספק דתלינן בקמא דרוב' לט' ילדן שהרי אין כאן ריעותא נגדו ואם לא יהיה ניכר דאז שפיר נופל הס' מחמת דרוב עוברה ניכר לשליש ימיה וסותר לרוב דלט' ילדן בכה"ג אמרינן דודאי בר בתרא הוא דכיון דבדקינן לה ולא מינכר ודאי היא דלאו מקמא הוא דבדיקה בחינה מעלייתא הוא:
אך בעיקר דברי הב"ח שכתב דמדינא סגי בב"ח ויום אחד לא משמע הכי מדברי הפוסקים אלא משמע מדבריהם דג"ח של ימים בעינן מדינא ומ"ד דס"ל רובו של ראשון כו' פליג אדסומכוס ולא קי"ל כוותיה ואע"ג דרש"י בחומש פ' וישב פירש ארי דויהי כמשלש חדשים רוב של ראשון כו' והרא"ם שם כתב דהתם לא כתיב וימלאו ימיה ללדת רק ויהי בעת לדתה והיינו שנולדו לז' ולכך קאמר רובו של ראשון אחרים השיגו עליו ועיין בנזה"ק דף () מ"ש בזה גם מ"ש הב"ח דב"ח ויום א' סגי וברא"מ שם מבואר דדוקא רובו של ראשון משום דחדשה גרם אך דבאמת דעת קצת פוסקים דשפירא גרם וכמבואר באה"ע סי' ד' ויש לפלפל בזה הרבה ולקצר אני צריך ועיין בדרישה סי' קס"ג שכתב נראה דדוקא קאמר לסוף ב"ח דאלו לסוף חדש אחד וילדה לסוף ט' הוי תלינן ודאי בראשון דאילו לשני לא הוי חי דבן ח' חדשים הוא ולא הוי אמרינן בן שני הוא ובן ז' ראוי להיות אלא דאשתהי ואי ילדה בן ח' הוי אמרינן דודאי בן שני הוא מה"ט גופא עכ"ל. ודבריו תמוהים מאוד שהוא נגד הש"ס דפריך ותמתין חודש א' ומשני דאיכא למימר דבתרא היא והיתה שוהה חדש א' מלהתעבר כו' ומבואר שם דספק גמור הוי ע"ש:
ודאתאן עלה לענין הכרת העובר דכתיבנא דאפשר שיש הכרה במראית העין אלא דלא הוי רק רובא דמינכר משא"כ ע"י בדיקה בדדים הוי הבחנה גמורה לידע אם היא מעוברת או לאו וכן העלה מכ"ת ג"כ בפוסקים לא נמצא דבר מזה ואין לנו הכרח רק מחמת דאמרינן רוב עוברה ניכר כו' והתם פריך ותמתין ולבדקה ול"א דחיישינן שיבא לידי ספק ע"י המיעוט וכמש"ל וגם דמשמע מדקאמר וזו שלא הוכר עוברה י"ל שדוחק לפרש דע"י בדיקה קאמר וכמ"ש בק"א:
אך דמ"מ יש פתחון פה לומר כמ"ש בקונטרסי דאף אי מהני הכרה למראית העין מ"מ אין הכרח שעברו עליו ג"ח דאפשר דלפעמים אף בחד ירחא או בתרי ירחא מינכר למראית עין וא"ש הא דקאמר רוב עוברה ניכר לשליש ימיה משום דעכ"פ בהגיע ג"ח ניכר הוא על הרוב למראית העין ואפ"ה פריך התם ותמתין משהו כו' ונבדקה משום דשם א"א לסמוך על מראית העין דאף אם יהיה ניכר למראית העין לג"ח אין ראיה דלאו בר בתרא הוא דדילמ' בר בתרא הוא וניכר לב' ומחצה במראית העין ו ולכך פריך ונבדקה בדדיה כדרך נשים דע"י בדיקה זו יש להבחין שכבר היא מעוברת ג"ח דבפחות מזה אין הוולד ניכר בבדיקה זו וכן להיפוך אם עברו עלי' ג"ח בודאי ניכר היטב ומשני אין בודקין כו' ועכ"פ לענין שנדע ע"י הכרה במראית העין שכלו לו חדשיו אין זה מועיל כיון דלפעמים הוא ניכר קודם ג"ח:
ונפלאתי על מ"ש מכ"ת דעכ"פ יש הוכחה דמועיל הכרה במראית העין דאטו מי קאמינא דאין הכרה מועיל והלא הוא דבר הנראה בחוש להכיר שהוא כריסה בין שיניה רק שאעפ"כ א"א לידע הזמן המוגבל שהוא ניכר בו שלפעמים הוא ניכר קודם לג"ח ולפעמים הוא ניכר אחר הזמן הזה הכל לפי גידול הוולד וטבעו וא"כ א"א לידע על ידו אם כלו חדשיו אם לא ואם היינו מפרשים הא דקאמר בש"ס הכרת העובר דג"ח היינו בראיית העין א"כ ע"כ שגם ע"י ראיית העין זמנו מוגבל על ג"ח אבל כיון שאין זה מוכרח ואיכא למימר דענין הכרת העובר שזמנו מוגבל לג"ח היינו ע"י בדיקה כדמשמע מדברי רש"י א"כ י"ל דע"י ראיית עין אין הגבלה לדבר רק ע"י בדיקה ומ"ש הפוסקים דלא משכח' כלו חדשיו כ"א בבעל ופירש ולפמ"ש הא משכח' לה כשהוכר העובר ע"י בדיקה ואח"כ הולידה לו"ח וצ"ל כמ"ש שם כיון דחיישינן לשמא נפל הוא ולידתו קודם זמנו אף הכרתו שע"י הבדיקה גם כן אין ראיה שאפשר שבא קודם זמנו ואפשר שטעם הכרה בג"ח לפי שבג"ח אמצעיים הוולד דר במדור האמצעי וכשהוא עתיד להיות נפל אזי קובע דירתו במדור האמצעי קודם זמנו ואם כן אין מזה ראיה שכלו לו חדשיו כלל רק לענין כדי להבחין בין זרעו של ראשון כו' דבולד בן קיימא אמרינן שפיר מועלת בדיקה זו:
ומ"ש מדברי המתנות כהונה וסיים בה דעכ"פ מבואר דמועיל הכרה במראות עין ונפלאתי שהוא ראיה לסתור דאדרבה משם מבואר דלאחרים אינו ניכר בג"ח ולכך הוצרך לומר שהיתה מטפחת כו' לפי שהיא מרגשת בעצמה ע"י בדיקה או הרגשה של הגוף דהשתא גופה מליא. ובהכי א"ש מה שהקשה מכ"ת דמה מועיל ג"ח דילמא אשתהי ולפמ"ש א"ש די"ל דכיון שעברו ג"ח הרי היא יודעת בנפשה שאינה מעוברת ונאמנת לענין הבחנה ואע"ג דאמרינן אשה מחפה על עצמה היינו לאחר הנשואין שכבר נישאת לשני. אבל קודם שנשאת אם היתה מרגשת בעצמה שמעוברת היא פשיטא שהיתה מפרסמת שמעוברת היא דמה"ת תסיק אדעתה שישהה הולד יותר מט"ח ולכן תנשא לשני כי יהיה נעלם מעיני אישה שהיתה מעוברת ויסבור שהוא בנו שהרי על הרוב היא יולדת בזמנה ואם כן ידעו הכל שהוא בן הראשון ולכן כיון שהמתינה ג"ח אמרינן דבודאי לא היתה מסתרת שהכירה עוברה שהרי היא מרגשת בעצמה אבל לאחרים אין היכר אף לאחר ג"ח לדעת המ"כ ואם כן פשיטא דאף אם למראה עינינו נשפוט שמעוברת הוא אין מזה ראיה על ג"ח שהרי לא על ראיית העין נאמר הא דכמה הכרת העובר עד ג"ח כ"א על הכרת האשה והרגשתה. אך מלשון הרמב"ם והסמ"ג שכתבו דהבחנת ג"ח כדי לידע אם מעוברת היא אם לאו כו' משמע דאיכא נמי הכרת אחרים ע"י ג"ח בראיה בעלמא וכבר כתבתי דהכי משמע מפשטא דקרא ויהי כמשלש חדשים כו' ולכן עדיין צ"ע:
ומ"ש הדרת כ"ת ליישב הקושיא מש"ס דר"ה משום דבבהמה אף רבנן מודו דאסור באכילה מדאורייתא משום סמוך מיעוטא ולא כתב ליישב דברי הש"ס דשבת דפריך מהא דאביי ורבא איקלעו כו' השתא לא אכלינן מיניה ומאי קושיא דילמא באכילה אסור משום סמוך מיעוטא לחזקה ואמנם כבר פלפלתי בזה בתשובה עם חכם אחד ושם כתבתי שלפענ"ד אין מקום לומר בזה סמוך וכו' דלא מבעי' לשיטת רש"י דלא אמרינן סמוך בכה"ג אלא אפי' לשיטת התוס' נמי א"א לומר כן והגע עצמך בהא דאמרינן דאין צריך לבדוק אחר טרפות משום דרוב בהמות כשרות ואפי' טרפות הריאה שהוא מיעוט המצוי אינו רק מדרבנן ובנאבדה קי"ל דמותר מדינ' ולמה לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה שהרי רש"י לא ס"ל בחזקת שאינו זבוח רק בחזק' אמ"ה ואפ"ה גבי חש"ו אמרי' סמוך מיעוט' דמעשיהם מקולקלין לגביה כמבואר בחולין דף פ"ה אם כן ה"נ נימא סמוך מיעוט דטרפות לגבי החזקה ומה בין מיעוט דנפלים דסמכינן ליה אחזקת אמ"ה למיעוט דטרפות א"ו דז"א ואנן הכי קאמרינן דרוב בהמות הם ניתרים באכילה ע"י שחיטה כהוגן ויוצאין מזה מחזקת איסורן וא"כ ל"ש לסמוך מיעוט' דטרפות למיעוטא דנפלים לחזקה שהרי על אותה חזקה עצמה אנו אומרים הרוב שרוב בהמות הנולדי' הם כשרים לאכילה ע"י שחיטה וכי שייך למימר סמוך מיעוט' דווקא היכי דנפל ספק במעשה השחיטה גופא דאז אמרינן שלא יצאתה מחזקתה שהיתה אסורה כיון דאיכא מיעוטא קמן דאיכא למימר מחמת דאכתי באיסורא קיימא ולשיטת רש"י מחזקינן מאיסור לאיסור בכה"ג ובתשובה אחרת ביארתי לסברת רש"י איך שייך לסמוך מיעוטא לחזקת איסור אחר וביארתי שם על נכון. לפי שכשאתה בא לסתור החזקת איסור שהיה בו מחמת הרוב אני אומר אל תסתרנו דהא איכא מיעוטא דקאי כוותיה משא"כ אם בביאתו לעולם בא הרוב והחזקה צמודים יחד שתיכף אנו אומרים רוב הנולדים מסתלק איסורם ע"י שחיטה פשיטא דלא שייך בכה"ג לומר סמוך מיעוטא כלל. וגם כי מ"ש כ"ת לשיטת התוספ' דבנבילה הוי איסור שאינו זבוח ולכך שפיר אמרינן סמוך מיעוטא שע"י המיעוט היא נשאר בחזקת אותו איסור גופיה משא"כ במיעוט דנפלים דבאמת נשחט כהוגן אלא שאם נפל היא אין שחיטה מטהרתו פשיטא שאין עליו איסור שאינו זבוח כיון שאין במינו שחיטה דוזבחת בקר וצאן כתיב כמ"ש רש"י בחולין ואין עליו רק איסור נבילה ובכה"ג ל"א סמוך לשיטת התוס' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ומכ"ש דלא סמכינן מיעוט איסור זה לחזקת איסור אחר ואדרבה לפ"ז החזקה והמיעוט מתנגדים דא"א לומר בחזקת שאינו זבוח עומדת אם לא שנלך אחר הרוב שאינו נפל והוא בר זביחה וחייל עלה הך עשה דוזבחת ואם נתפוס המיעוט שהוא נפל אין כאן חזקת שאינו זבוח כלל והדברים ברורים דבכה"ג אין לסמוך מיעוטא לחזקה ועוד הארכתי בתשובה שם והבאתי ראיה מדברי הרמב"ם פ"ב מהלכות אה"ט דלהרמב"ם הוי ספק נפל דאורייתא כשנשחט תוך ז' אף במקום דל"ש סמוך וכו' שהרי התם נשחט' כהוגן לפנינו ואין כאן חזקת טומאה ועד עתה בחזקת טהרה עומד' ולא דמי ללא בדק אם נשחט הרוב דאיכא מ"ד דמטמא במשא משום דהתם אמרינן דגם עתה לא נשחטה כהוגן ועודנה בחזקתה הראשונה והשתא מתה היא משא"כ דודאי נזבחה אלא דאיכא מיעוטא שאין הזביחה מועלת פשיטא שאין מקום לומר סמוך דהא עכ"פ חזקת טומאה אין כאן ושם ביארתי כל הצורך בלשון הרמב"ם שם והנה אף כי טרידנ' טובא כעת לקחתי מעט פנאי אמרתי ויהי מה ארוצה ואשובה לכבודו הרמה ועוד חזון למועד שמור אי"ה גם יקבל הדרת כ"ת את אשר העלתה מצודתי בעסק העגונה ואם כי הייתי מקצר ועולה בפלפוליה כי לא הועמד הגוף על חזקתו מובטחני בזה שעכ"פ הם קרובים למרכז הדין דברי הפותח בברוך וחותם באהבה רבה דבק מאח זעירא דמן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: