אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ד › שאלה קלג

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ד · שאלה קלג

שאלה קלב

שלום לכבוד אהובי ידידי החריף ובקי החכם השלום ידיו רב לו בפלפול ובסברא. קולע אל השערה כש"ת מוהר"ר מרדכי נ"י:

גי"ק קבלתי והרחתי ריח תרעומות מבין כותלי מכתבו כי איני משיבו כפעם בפעם בשביל לוחשי לחישות ולא כן אנכי עמדי אפס כי דרכי מעולם שלא לכתוב העולה על רוחי בהשקפה ראשונה או להמשיך פרפראות הבאים שלא מן הדין רק לאחויי חורפי' וזמני' דהוה חרפי ואפלי אך אחרי אשר ארד לעומק הדין מיגרר גריר מענין לענין והדברים המתחדשים לבקרים א"א לי להזניחם והענין הולך ומתרחק מאליו ואני סמכוני באשישות וידי רפות. ומעמיסים עלי מכל צד גלל כן הדבר אשר אני רואה שאינו מופנה משני צדדים ולא ייטיבו דברי למי אשר אהיה עזר לנגדי ולחנם מזורה ארשת שפתי. חדלתי את מתקי ואת דבשי אם לא כי יחדיו יטו אוזן אזי חלקי אמרה נפשי עתה באתי על דברי תורה:

אשר כתב כ"ת קושית השואל בשב יעקב על הרשב"ם בב"ב דף קל"ד דאף אי אין מוחזק באחים וידוע שאין לו בנים איכא רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומחצה נקבות ומיעוט מפילות ה"ל זכרים מיעוט' ואין חוששין לו והשב יעקב הסכים עמו בטעם החולקים על הרשב"ם ואני מתפלא ע"ז דהך מלתא דרוב מתעברות כו' זה לא נאמר אלא באיש או אשה פרטית כגון בהא דיצאת חמות' שאם אנו באים להחמיר על אשת המת ולומר שחמות' ילדה והרי אתה צריך לדון בפרטות על אשה זו אם ילדה זכר או לא אני אומר דרוב' שאין לה זכר דהא אף הרוב שמתעברות המיעוט מהם מפילות ואין יולדים ואותן שיולדות מחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא אבל אם באנו לדון דרך כלל שאיש א' יבא לפנינו מאיזה מקום ואין ידוע אם יש לו אח או לא מה לנו לדון בפרטות על אמו או אשת אביו אם הולידה עוד זכר או לא רק אנו דנין דרך כלל אם רובא דעלמא אין להם אחים אזי הי' מקום לדון שגם זה שאנו דנין עליו הוא אחד מרוב העולם אבל באמת הוא נגד החוש שרוב העולם אינם כן רק הענין תלוי במקרה וסיבה שאינה ידועין ויש שיש לו ויש שאין לו והדבר הוא בספק השקול ככל ספיקות דעלמא וכדי להסביר הענין יותר אבאר דלכאורה מה שאמרו סמוך מיעוטא דמפילות לפלג' נקבות וה"ל זכרים מיעוט' צ"ע שהרי אם היינו צריכין לדון אם הולידה נקבה היינו אומרים סמוך מיעוט מפילות וה"ל נקיבות מיעוטא:

אך באמת ז"א דאנן לענין יבום אמרינן ואמרינן דמצד המיעוט אין כאן יבום דמיעוט מפילו' ומצד הרוב גם המחצה אין כאן יבום דשמא הולידה נקבה ומצטרף המיעוט אל פלגא והוי כעין ס"ס ע"ד זה שאתה דן מצד הלידה ספק לא הוליד כלום לא אח ולא אחות ואת"ל דיש כאן שמא אחות ולא אח ואין בזה שם ספק חד משום כיון דמחמת שני צדדים אנו באין למעט חיוב זיקת היבום שאנו רוצים לסבב עליו בשביל הליכת חמותה משא"כ בזה שהעולם כמנהגו נוהג ופרים ורבים כבני אדם יש שמולידין כמה זכרים ויש שמולידין נקבות ויש שמקצתן זכרים ומקצתן נקבות ומי שבא לפנינו ממקום אחר ודאי שספק השקול הוא אם יש לו אחין או לא ואין לך לומר שמא אין לו לא אח ולא אחות ואת"ל יש לו שמא אחות יש לו ולא אח פשיטא דאין בזה שני צדדין שהרי אין אנו דנין על ענין הלידה הידועה להטיל בזה הספק שמא לא הי' כאן לידה כלל לפי שהפילה רק על האיש אם יש לו אח הזקוק ליבום או לא ומה איכפת לן בספק זה שאין כאן גם אחות עיקר הספק שמא אין לו אח דהיינו שלא הוליד אביו עוד זכר או שמא הוליד עוד זכר ואם הוליד אביו נקבות או לא זה אינו נכנס בגדר ספק שלנו כלל וספק זה שמא לא הוליד אביו זכר מחמת שהפילה אמו או מחמת שילדה נקבה או שעמד' מלדת פשיט' דכל כה"ג שם ספק חד הוא והיינו ממש כמש"ל בתה"ד בכתבים סס"י קלמ"ד בענין בכור שנולד ספק ונקבה כאחד דספק א' שלא ילדה כבר וספק השני שמא הנקיבה יצאה תחלה הוא שם ספק חד דבנקבה גופ' אין נפקות' וכך הם דברי התוספות בכתובות לענין קטנה דמה לי שהאונס מחמת שבא עלי' בע"כ או שפיתה אותה בקטנות' שהרי בלא"ה ודאי יש כמה צדדי אונס או בשדה מצאה או שהיתה ישינה או נתעלפת וכיוצא אך כולם בשם יקראו אונס והם צד אחד והצד השני שקול כנגדו שמא זינתה ברצון וכמו כן תמצא כמה סיבות לזה שלא הוליד אביו זכר וכולם נכללים בצד אחד שלא הוליד זכר ואין אח לזה או שמא הוליד ויש אח לזה והדברים ברורים לענ"ד:

אך אני תמה בהא דפריך הש"ס ביבמות דף קי"ט אי ר"מ אימא סיפא היה לה חמות אינה חוששת אמאי הלך כו' כו' סמוך מיעוטא דמפלת כו' וליחוש ופרש"י כיון דרוב מתעברות ל"ל בזכרים מיעוט' דמיעוט' אלא חד מיעוט' דרוב נשים כו' ויש לתמוה כיון דקי"ל שאם היבם סריס אינו זקוק ליבום והכא אליבא דר"מ קיימינן דחייש לשמא ימצא סריס א"כ ה"ל מיעוט' דמיעוטא דהך מהך פלג' דזכרים מסתלק ממנו מיעוט' דסריסים:

ולכאורה י"ל דכה"ג לא חשיב ליה מיעוטא דמיעוטא כיון דבהך מיעוט דזכרים דחיישינן לי' רובא לאו סריסים נינהו וע"כ לא חשבינן ליה מיעוטא דמיעוטא אלא כגונא דמסיק דאיכא חזקה לשוק דמרע ג"כ להך מיעוט שפיר ה"ל מיעוטא דמיעוטא וכן בע"ז לענין גבינות בית אנייקי שרוב בהמות אינם נשחטים לע"ז רק עגלים ואי לאו דרוב עגלים נשחטין לע"ז רק מיעוטא הו"ל מיעוטא דמיעוטא כמבואר לשם והיינו לפי שבאותו המיעוט עצמו על הרוב אין בו איסור אבל היכא דחושש למיעוט אע"פ שיש מיעוט ממנו לגריעותא מ"מ אין זה מיעוטא דמיעוטא ואכתי חייש ליה ר"מ ולכאורה מדברי הרשב"א והריטב"א והנ"י שהקשו דהא איכא תרי מיעוטא מיעוט שאינם מתעברות ומיעוט מפילות כו' משמע שמועילין המיעוטי' להצטרף לגרוע כח הרוב:

אך באמת ז"א דאינהו קיימי התם לפירושם ז"ל דתירוץ הש"ס הוא דאתיא כרבנן דבתר רובא אזלינן ואהא קשיא להו שפיר דאלו תרי מיעוטא הו"ל לגבי רובא כפלגא ופלגא וא"כ אכתי קשי' ברישא דניזל בתר חזקה ותתייבם ואהא תירצו דמיעוטא שאינם מתעברות לא חשיב ושם ליכא לאקשויי אכתי אסמכא מיעוטא דסריסים להצטרף למיעוט מפילות ז"א דברישא מיעוטא דסריסים לאו גריעותא הוא שאפילו אם ימצא סריס הוא פוטר מהיבום דאל"כ לר"מ אין ולד פוטר מן היבום עד שיביא שתי שערות וזה לא אשכחן בשום דוכתא דלימא הכי אליבא דר"מ וכן מוכח מהא דאמרינן אלימא דרשב"ג דכל ששהה ל' יום אינו נפל ופוטר מן החליצה ואע"ג דמשמע דרשב"ג חייש למיעוטא ואף למ"ש התוס' די"ל דלא חייש רק לנפל דהוא מיעוט המצוי מ"מ אדרב' תיקשי לרבנן בלא שהה נמי דמיעוט נפל ומיעוט סריסים וה"ל פלגא ופלגא ואוקמה אחזקה ליבום אלא ודאי ז"א דנהי דהוא סריס מ"מ הוא פוטר וכעת לא מצאתי בפוסקים שהזכירו זה וצ"ע לפי מ"ש התוס' בדף כ"ב ע"ב דהא דפשיטא ליה דבן ובת לענין יבום כי הדדי נינהו נפקא ליה מולא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי וכ"כ התוס' בריש החולץ דבר קיימא נפקא לי' מלהקים שם ולא ימחה פרט לזה כו' וא"כ נימא נמי דאם הבן סריס אינו פוטר כדממעטינן התם דף כ"ב ע"ב מהאי קרא אח סריס לפי ששמו מחוי ונראה דטעמא משום דכיון דלענין נחלה כי הדדי נינהו ואף סריס יורש אביו שהוא בכלל בן ה"נ לענין יבום ולענין בת ילפינן להיפך כיון דלענין יבום פוטרים מולא ימחה ה"נ יורשת בעלה וצ"ע על הפוסקים אף שמסתימת דבריהם מבואר דבן סריס פוטר מן היבום מ"מ לא ה"ל לסתום אלא לפרש כיון דלענין מצות קיום פ"ו קיי"ל שאם היה הבן סריס לא קיים פ"ו וה"ל לאשמועינן דמ"מ פוטר לענין יבום. וגם לענין נחלה אין מפורש בפוסקים רק דמטומטום מוכח כן עיין בבכורות דף מ"ב וצ"ע גם גבי הא דמי שיש לו בן מ"מ דאמרינן לאתויי ממזר דה"מ למימר לאתויי סריס ואפשר דמשום ריש' דמי שיש לו אח דא"א לפרש כן ולכן גם בסיפא קאמר לאתויי ממזר וגם מדקאמר וחייב על מכתו ובסריס פשיטא וקצרתי:

ומ"מ דבר ברור הוא דבן סריס פוטר וא"ש דברי הרשב"א ודעימיה דארישא ל"ח מחמת מיעוטא דסריס כלל אך קשה בהא דיצאה מלאה שכתבו טעמא דליכא מיעוט מפילים דלשמא הפילה לא חיישינן. וקשה הא אכתי איכא מיעוטא דסריס דמצרף לפלגא לנקבות וה"ל זכרים מיעוטא והתם קיימי אליבא דרבנן דאזלי בתר רובא וא"ל דכיון שהיא מעוברת ה"ל חזקה ליבום ז"א דמעיקרא אין כאן חזקה ליבום דשמא נקבה ושמא סריס וכמ"ש הם ז"ל אם היינו אומרים חששא דמפלת ע"ש. וא"ל דדוקא חשש מפלת סמכינן לפלג לפי שהוא מיעוט מצוי כמ"ש התוספות משא"כ סריסים שאינו מיעוט מצוי ז"א דהא קשיא להו ממיעוט שאין מתעברות והוצרכו לומר שהוא מיעוטא דמיעוטא ולא כתבו לפי שאינו מיעוט המצוי וע"כ דלא מפליג בהכי וא"כ ה"ה לענין מיעוט סריסים שיש לעשותו סעד לסמכו לפלגא דנקבות. ולהך תירוצא שכ' הרשב"א דמיעוט העומד כנגד הרוב אינו מצטרף י"ל דמיעוט סריסים נמי הוא עומד נגד רוב שלו שאינם סריסים ולא מצטרף:

וראיתי בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא סי' קמ"ג כתב שדברי הנ"י דחוקים דלפי זה אם עבר זמן רב מהליכות חמותה שאם נתעברה ודאי ילדה תהיה אסור' כו' ועוד דהרי מפילות היינו שכבר הפילה דל"ל שמא תפול דא"כ בלא"ה אינו זקוק ליבום דהו"ל א"א שלא היה בעולמו ע"ש ובמחילת מעכ"ת כי רב הוא בחנם תמה על הנ"י שנראה מדבריו שהנ"י דעתו לחלק בין הא דיצאה מליאה דהוי שמא הפילה ובין הא דיצאה ריקני' או שהלכה צרתה למדה"י דהוי שמא תפיל ולכן תמה עליו ופשיטא שאם הי' הכוונ' כנ"ל לכן הוא תמוה דודאי אפי' שהתה כמה שנים במדה"י אמרינן מיעוט מפילי' אבל באמת הנ"י קיצר ל' הרשב"א והמעיין ברשב"א יראה שכתב וא"ת לאו בחזקת יבום הוא דלמא לא תפיל היא דכיון שעיברה אין אומרים שמא תפיל דה"ל כמיתה ולמיתה לא חיישינן:

ושוב הקשה ע"ז מפרק אלמנה לכ"ג דהתם בהניחה מעוברת מיירי ואפ"ה אמרינן מיעוט' דמפילי' וע"ז תירץ דר"י ור"ש חיישי למיתה. ושוב הקשה מב"ב פ' המוכר פירות בשור שנגח ונמצא עוברה כו' כיון דהוחזקה עוברה לפנינו אין לחוש שמא תפיל וע"ז תירץ לשמא תפיל חיישינן לשמא הפילה לא חיישינן וכדאסקינ' בגיטין שמא מת ל"ח כו' וגבי חמותה לשמא מת הוא דומה כיון שהוחזקה עוברה בפנינו ועבר עליה זמן לידתה ל"ח וההיא דשור שנגח שאני שהרי נפל לפניך והורע חזקתו עכ"ד הרשב"א בקצרה וממוצ' הדברים אתה למד דסברת הרשב"א ז"ל הוא ודאי אם לא הוחזקה עוברה בפנינו כלל שפיר יש לחוש שמא אף שנתעברה חזרה והפילה דאין זה דומה לשמא מת כיון דלא הוחזקה עוברה לפנינו והוי זה כאלו לא ראהו חי מבערב (ומבערב לאו דוקא רק ר"ל שלא ראוהו פ"א בחיים וכמש"ל) שאין לתת לו חזקת חיים שמא מת משא"כ בהוחזקה עוברה בפנינו ואתה אומר שמא הפילה הרי זה כאתה אומר על מי שרואהו חי מבערב שמא מת דלא אמרינן הכי ומוקמינן ליה אחזקת חי ומ"ש הרשב"א לחלק בין שמא הפילה לשמא תפיל הוא כדי לחלק בין הא דאלמנה לכ"ג דאף בהוחזקה עוברה אמרינן מיעוט מפילים. וע"ז בא לחלק לשמא תפיל חיישינן להתם שהעבדים לא יאכלו בתרומה בחשש שמא תפיל הוא וחיישינן לה ואע"פ שכבר תירץ קושי' מ"מ לא נתחוור לו תירוץ זה משום דקשיא אחריתי מהא דשור שנגח ולא הוי נראה ליה לאפלוגי בין התם שריעותא לפנינו ובין הכא שאין ריעותא לפנינו משום דלפי מה דהוה ס"ד דמעוברת אין חשש כלל שמא תפיל א"כ אף שעתה נפל לפנינו באמת נימא דמחמת נגיחה הוא רק אי אמרינן דלשמא תפיל חיישינן א"כ לא אלימא הך חזקה כולי האי דהא עדיין לא עבר זמן לידתה והיינו חוששין לה שמא תפיל א"כ עכשיו שיש נפל לפניך אין הכרח לתלות בנגיחה דאימ' באמת כאשר חוששין לה שתפיל כך היה והפילה נפל זה אשר לפניך והלכך לא משוי ליה כודאי נגיחה:

זאת תורת העולה מדברי הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל תלמידו כתב בקצרה וז"ל ול"ל דלא תיקום בחזקת יבום כלל דדילמא תפיל דכיון שהיא מעוברת אין אומרים שמא הפילה דה"ל כמיתה ולמיתה לא חיישינן וה"נ כיון שיצאה מלאה ועבר זמן לידתה אין חוששין שמא הפילה וכל שאין אומרים שהפילה הולד קיימא כו' עכ"ל וכך הם דברי הנ"י ג"כ וכוונת הדברים דאע"ג דבההיא דפרק אלמנה חיישינן שמא תפיל אע"פ שהיא מעוברת מ"מ הכא כיון שהוחזקה מעוברת ועבר זמן לדתה שוב לא הוי חשש שמא תפיל רק לשמא הפילה וזה לא חיישינן וא"כ מיד שעבר זמן לידתה איתרע לה חזקת' לשוק וקמה לה קצת בחזקת יבום מחמת ספיקא דמחצה זכרים ולכך חוששת וזה ברור למעיין בדבריהם ז"ל ונפלאתי על הגאון ז"ל שכתב וז"ל ואף שראיתי שגם הרשב"א כ"כ הוא תמוה בעיני כו' שאחרי שראה דברי הרשב"א בזה איך עמד בדבריו שכתב מתחלה דלפי מ"ש הנ"י גבי מיעוט מפילות החשש שמא תפיל והרי מבואר ברשב"א דלאו מטעם זה אתי עלה אלא דבהחזיקה מעוברת דמי למיתה דלא חיישינן ובזה מחלק בין שמא הפילה לשמא תפיל משא"כ ביוצאה ריקנית לא דמי למיתה כלל ואפי' שמא הפילה חיישינן:

ונראה דהגאון הנ"ל לטעמיה אזיל בנ"ב חלק א' חלק אה"ע סי' ל"א שהאריך בענין הך דראוהו חי מבערב שכתב מתחלה לפרש דבראוהו חי פ"א הו"ל חזקה מבוררת משא"כ בלא דאותו מעולם אלא עכשיו מוצאין מת דהו"ל חזקה שאינה מבוררת ושוב דחה זה דמ"מ ה"ל מבוררת ולא איכפת לן מה שאין הדבר לפנינו כיון שהאמת כן ואולי הי' לפנינו היה מבוררת כו' ע"ש ולפיכך לא חשיב הגאון ז"ל שדברי הרשב"א מתפרשין עד"ז. אבל המעיין יראה כמ"ש בדברי הרשב"א ובקונטריסי פלפלתי בענין זה די"ל ס"ס שמא לא הי' לו אחים ואת"ל היה לו שמא עכשיו אינם בעולם ובסוף התשובה רמזתי מדברי הרמב"ן והר"ן שכתבו דאם אומר שהיה לו אחים ומתו אין זה סותר החזקה אלמא דבכה"ג לא חשבינן לחזקת חיים חזקה כיון שאין אנו דנין על אותן שראינו חיים וה"ה בזה י"ל ס"ס ולפי מ"ש מסתייע נמי הדין סברא מד' הרשב"א ודעימיה שכתבו דדוקא בהוחזקה מעוברת לפנינו אין חוששין למפילות אלמא בדלא הוחזקה אף על גב דאמרינן רוב מתעברות חוששין למיעוט מפילות ולא דמי לשמא מת דלא חיישינן כיון שלא הוחזקה מעוברת וא"כ ה"ה לענין חשש דמיתה דוקא אם מתחילה הוחזק חי בפנינו משא"כ בזה שמעולם לא היה אח לפנינו רק דאנן ניקום וניחוש ליה בזה שפיר י"ל שמא מת ושם בתשובה רמזתי בקצרה ג"כ למ"ש מהרי"ו בתשובה סי' פ"ח שהביא ראיה דלא חיישינן שמתה הבת מהא דפריך הלך אחר רוב נשים כו' דאפי' ילדה ודאי איכא לספוקי שמא מת הוולד ותו דהוי ס"ס שמא לא ילדה כו' והנה מ"ש ס"ס הוא תמוה דכיון דאיכא רובא דמתעברות ויולדו' אין זה נכנס בגדר הספק לעשות ממנו ס"ס ואפשר דס"ל דמחמת שיש כאן עוד ספק מצטרפין שניהם להעמיד נגד הרוב וכמ"ש בכתובות ולקמן אדבר מזה ואמנם מ"ש מתחלה דאפי' ילדה בודאי איכא לספוקי שמא מת כו' נראה בכוונתו שר"ל וא"ל הא איכא מחצה נקבות ואת"ל זכר שמא מת אלא ע"כ דלמיתה ל"ח ולכאורה מזה הוכחה גמורה אף בכה"ג שאין כאן לפנינו שום ולד יש לו חזקת חיים דאל"כ ל"ל מיעוט מפילים נימא מיעוט מתים אלא ע"כ דלמיתה לא חיישינן כלל אף בכה"ג וא"ל משום דהוה ס"ס ספק לא מת כלל ואת"ל מת שמא לא מת עד אחר מיתת הבעל וכבר נפטרה מן היבום ז"א דזה בכלל שם ספק חד שמא מת קודם מיתת הבעל או שמא לא מת אז ומה שמת אח"כ אין לנו נ"מ לענין אשה זו וא"כ שפיר איכא שני צדדים שתנשא שאף שהרוב מתעברות ויולדות שמא ילדה נקבה ואת"ל זכר שמא מת וגם כי בסיפא ל"ל הך ס"ס שמא לא מת ואת"ל שמא לאחר מיתת הבעל דהא שם אין נ"מ בזה דכיון שמת אין כאן יבם וא"כ מאי קשיא ליה וליחוש דלמא משום דהוי ס"ס וגם מצטרף לו מיעוט מפילות וה"ל זכרים קיימים מיעוטא דמיעוטא וע"כ דלא חיישינן למיתה רק למיעוט מפילות דשכיח קצת כמ"ש התוס' וגם דהעובר אין לו חזקת חיים כ"כ וכדאמרינן בעירובין דף ז' גבי האשה שישבה על המשבר כו' מה דנימא התם כו' אבל הכא דלא ה"ל חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל ולכן לענין מיעוט מפילות שפיר מחלק הרשב"א בין הוחזקה עוברה דעכ"פ יש עובר לפנינו חשבינן ליה חזקה דחיותא לענין זה דלא חיישינן שמא הפילה כמו דלא חיישינן שמא מת משא"כ בלא הוחזקה עוברה רק מצד רוב נשים מתעברות ויולדות אמרינן דילדה בזה שפיר חיישינן למפילות כיון דליכא עובר לפנינו וגם אם היה לפנינו אין לו חזקה דחיותא כולי האי עד שנאמר שודאי לא הפילה ולכן חיישינן משא"כ לומר שמא ילדה ומת אח"כ כיון דמיתה לא שכיחא וכשאתה אומר שילדה יש לו חזקת חיים גמורים אין לנו לעשות ספק שמא מת ולפ"ז אף לפמ"ש בנ"ב דיהבינן חזקת חיים אף למי שלא ראינו אותו מ"מ אתי שפיר דברי הרשב"א דלענין מיעוט מפילים שפיר מחלקינן בהכי ואע"ג דהרשב"א מדמי לה לחששא דשמא מת היינו אם ראינוהו חי וה"ה אם הוחזקה עוברה משא"כ אם לא היתה מעוברת אע"ג דגבי מיתה אף שלא ראינוהו בחזקת חי עומד שלא לחוש למיתה דלא שכיחא לענין מפילות דשכיחא וגם ליכא חזקה דחיותא, שפיר חיישינן ועיין בדברי אא"ז בבכור שור בערכין שכתב דמאי דמחלק הש"ס לענין חזקה דחיותא היינו לומר דהוה ס"ד דבזה לא אמרה תורה וחי בהם לענין פ"נ כיון דאכתי לא הוי חי מעולם ע"ש:

ואמנם מ"ש מהרי"ו בסוף התשובה וז"ל ומ"ש ההר"ז דלבו מהסס אההיא חזקה שהבת קיימת כיון דהאי איתתא לא איתברר לה חזקה לשוק לא מחוור דפריך נימא רוב נשים כו' והתם נמי הוי כמו ליכא חזקה דאיכא למימר הך איתתא בחזקת זקוקה ליבם או נימא העמד הצרה על חזקת הגוף ונימא שלא ילדה כו' והוא תמוה לענ"ד מ"ש והתם נמי העמד כו' דהא קושטא דמלתא הכי הוא כדמסיק רישא חזקה ליבום ואם ר"ל דל"ל מיעוט מפילים ת"ל דמחמת חזקה ליבום נימא ספק מת א"כ מה זה שכתב ואם נפשך לומר כו' אבל בתר דמסיק דמתני' אתי' כר"מ דחייש למיעוטא אזלא נמי האי סברא דל"ח למיתה הא נמי ל"ק דקי"ל כרבנן כו' ע"ש ואכתי תיקשי למאי דמוקי כר"מ ל"ל מיעוט מפילים ת"ל משום מיתה ולא ידעתי דבפשיטות ה"ל לדחות דברי מהר"ז דזה לא מיקרי חזקה ליבום אלא לשוק כיון שהיתה בת בודאי אלא שאתה בא לספק שמא מתה וכמ"ש לבסוף דבנ"ד ליכא חזקה ליבום כו' וגם מ"ש העמד הצרה על חזקת הגוף צ"ע דהאיך אפשר לומר חזקה זו נגד הרוב בטבע שמתעברות ויולדות ולקמן אדבר מזה:

וחזרנו למ"ש דיש מקום לומר דמיעוט שהם סריסים ואין כאן זיקת יבום מצטרף לפלגא דנקבות וא"כ בלא הוחזק באחי' אין כאן ספק השקול די"ל שאין לו אחים ואת"ל יש לו אח שמא הוא ממיעוט סריסים וה"ל זכרים שזקוקין ליבום מיעוטא ואמנם יש מקום לדחות זה לפי מ"ש הריב"ש סימן שע"ב הא דלא אמרינן סמוך מיעוטא דאונס למחצה דאין תחתיו משום דדוקא במחצה זכרים כו' אמרינן הכי שהוא ודאי ובהכרח שכן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין כו' משא"כ בהא דתחתיו מנין שיהיה מחצה על מחצה אבל אנו אומרים שהדבר בספק שזה אפשר כמו זה ובזה אף אם נאמר סמוך אין זה מיעוט ודאי אבל עדיין נאמר שזה אפשר כמו זה עכ"ד בקצרה ולפי זה בהך ספיקא שמא האיש הזה יש לו אחים או אין לו ג"כ כדבריו כן היא שאין זה מחצה ע"מ רק שזה אפשר כמו זה ובכה"ג לא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא וא"כ אף דאיכא לסמוך מיעוט סריסים לצד ספק אין לו אחים עדיין אין כאן מיעוט ודאי ליבום וזה אפשר כמו זה. אך זה לפי מ"ש שהספק הוא בדרך כלל אם יש אחים לזה או לא ולפי מ"ש השב יעקב והנ"ב שתולין הספק באביו ואמו של זה אם זכרים או נקבות א"כ בלא מיעוט מפילות נמי איכא מיעוט סריסים דבזה חזרנו למ"ש הריב"ש דכה"ג ה"ל כמחצה ע"מ ואמרינן סמוך מיעוטא אך באמת אין דברי הריב"ש מוכרחים בזה ועיין בש"מ כתובות שכתב בתירוץ קושיא זו שנצרף מיעוטא דאונס לאין תחתיו דאין שניהם מטעם אחד וכ"א עומד הצד הב' כנגדו ובכה"ג לא שייך צירוף וסברתו נכונה ולפ"ז בכגון הא דידן שפיר שייך צירוף ועיין בפ"י שם שנראה מדעתו שי"ל דבכה"ג נמי חשיב ס"ס להרשב"א דאתי עלה מטעם רוב ומכ"ש להרמב"ם ולענ"ד נראה שלפי מ"ש הרשב"א לחלק בין אם המיעוט עומד כנגד הרוב לגמרי כמאן דליתא דמי לגבי רובא ובכה"ג אין לחשבו לס"ס והתם נמי מיעוטא דאונס עומד כנגד הרוב לגמרי משא"כ במיעוט המסתלק מן הרוב כגון מיעוט מפילות שפיר חשיב מיעוט להצטרף לפלגא ואפשר שזה דעת הר"ן שכתב הריב"ש בשמו דלרבנן לא אמרי' סמוך בכה"ג. שוב ראיתי בפ"י בק"א שכתב ג"כ די"ל דלרבנן מיעוט כמאן דליתא אך לר"ת דפסק חלב אינו פוטר משום דמיעוט מסייע לחזקה א"כ ר"ל דמיעוט מסייע לספק השני ע"ש ולפי מ"ש יש לחלק ולקמן נדבר מזה אי"ה:

וראיתי בתה"ד סימן שמ"ט בעובדא שאחד בא לירש מחמת קורבה וזה טוען שמא הוליד המוריש עוד ע"ש הדברים ברוב ענין וכתב דלכאורה י"ל משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ואף בממון אזלינן בתריה היכא דליכא חזקה נגדו ושוב כתב כיון דזה מברר הקורבה הנכסים בחזקתו ואין כח ברוב להוציא כו' ע"ש וכן פסק בהג"ה סי' רפ"ד ובקצוה"ח שם תמה על זה וכתב בסוף דבריו ובנידון דהתה"ד כיון דהך מיעוט דמפילות מן הרוב אתה מסלקו חשיב לעמוד כנגד הרוב ומשמע דכל שהמיעוט מן הרוב ממש אינו רוב אפי' מה"ת וא"כ אין חוששין להך רוב דמתעברות כיון דמיעוט מתוך הרוב הוא שיש נשים שמפילות עכ"ד ולא ידענא מאי קאמר דמ"ש דלהרשב"א אינו רוב אפי' מה"ת הא ליתא שהרי בהדיא פרכינן שתנשא לשוק מחמת רוב מתעברות ולא חיישינן למיעוט מפילות אפי' מדרבנן והש"ע מסיק דמטעם חזקה ליבום ואע"ג דחזקה לא עדיף כרוב סמוך מיעוט מפילים וע"ז כתב הרשב"א במיעוט המסתלק מהרוב אמרינן סמוך לחזקה ולפ"ז לפי מ"ש בקצוה"ח שם דמה שהוחזקה נחלה לשבט לא מהני הך חזקה לגבי רובא א"כ ה"ה לגבי רוב כה"ג לא מהני ואפשר שכוונתו לפי מ"ש שם בקצוה"ח בתחלה להקשות על התה"ד דמה שהוחזקה נחלה אינו רק כחזקה דעלמא דאמרי' רובא עדיף ולא דמי לחזקה דממונא וא"כ היכא דאיכא מיעוט כה"ג דמהני אף בחזקה דעלמא לא נימא רובא עדיף א"כ גם כאן נמי מיעוט כה"ג מהני לגרע כח הרוב אף נגד החזקה זו אבל באמת גם ז"א דהא התם ביבמות אף אי סמכינן מיעוטא דמפילים לחזקה אינו מועיל נגד הרוב רק למהוי פלגא ופלגא וא"כ אם נימא דהכא משום דהוי מיעוט המסתלק מן הרוב מועיל להצטרף שם לחזקה דחזקת השבט אכתי ספיקא הוא דהוי וא"כ אכתי לא קם דינא דהתה"ד להחזיק הקרוב בנחלה אך באמת התה"ד ס"ל דמדברי הרא"ש מוכח דמה שזה מוחזק בחזקת השבט ה"ל כאלו הוא מוחזק בנכסיו ממש דאל"כ אין חל עליו שום מוציא מידי ודאי שהרי אם אנו דנין על ספיקו של הספק תחלה ונאמר שמא בן הוא שוב אי אתה יכול לתת על זה תורת ודאי ולומר שהוא מוחזק בנכסים וזה להוציא ממנו שהרי נופל בספק זה שמא אין לו בה כלום שאין לאח במקום בן כלום וע"כ דז"א דכך הוא דרכה של תורה שאין לנו לתפוס הספק לדון עליו ולהניח הודאי אלא מתחלה דנין על הודאי ואנו רואין אם לא נפל שם ספק זה הרי זה ודאי מוחזק בנכסים אלו וא"כ כשאתה דן אח"כ בספק של זה אין כח בספיקו של זה להוציא ממנו וגם לענין רוב היכא דאיכא חזקה דממונא כך הוא שאם היינו דנין מתחלה על הרוב ונאמר שהוא כודאי שכן הוא א"כ החפץ ההוא שדנין עליו הוי הוא כאלו הוא שלו בכל מקום שהוא ומה יועיל תפיסתו של זה לחזקתו אך באמת הרוב אינו כודאי גמור דהא איכא מיעוטא דלא"ה הוא רק שכך גזרה חכמת התורה לילך אחר הרוב על כן מתחלה יש לנו לדון תחלה בזה שהממון שלו הוא ודאי בבירור לולי שהיה זה בא עליו מצד הרוב וא"כ זה רוצה להוציא דבר מודאי ע"י הרוב ואין כח ברוב להוציא מדבר שהוא ודאי רק בדבר שהוא ספק ואף דבר שיש בו חזקה דמעיקרא שכך הוא מ"מ ג"כ אינו מצד שכך הוא בודאי רק מחמת שכך אמרה תורה שלא להוציא דבר מחזקתו ולזה אמרה תורה רובא וחזקה רובא עדיף אבל בחזקה דממונא שאינו מצד שאין לבדות הנולד והשתנית רק הוא ודאי הברור אין הרוב מוציא ממנו ולכן שפיר אין הולכין בממון אחר הרוב במקום חזקה דממונא ולכן שפיר מדמי לה בתה"ד לההוא דאין ספק מוציא מידי ודאי ולפי שהענינים אלו עמוקים מני ים ורחבים ומפוזרים בהרבה מקומות בתלמוד ואין הזמן מספיק לעמוד על כל שיטה ושיטה ולברר הכל לכן ראיתי להספיק כעת בזה שכתבתי ונ"מ טובא לדינא ודעת לנבון נקל:

והנה במה דכתיבנא בשיטת הרשב"א דיצאה מלאה לא חיישינן למפלת משום דהי' מעוברת לפנינו והו"ל כחזקת חיים משא"כ אם הוא מחמת הרוב מתעברות כו' ולכאורה אין אנו צריכים לזה שהחילוק מבואר לפי מ"ש הרשב"א דבאמת לא היינו מצטרפין אותו לחזקה לפי שעומד נגד הרוב רק לפי שמסתלק מחלק המרובה ובמשמרת הבית כתב בביאור יותר שאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילים שא"ל שכל הרוב מתעברות ויולדות שא"כ הכל מתעברים והרוב יולדות ומיעוט מפילות והא ודאי ליתא דאיכא עקרה ואיילונית ומקבלת מקרה למניעת העיבור אלא שהרוב מתעברים ומיעוט אין מתעברות כו' ע"ש וא"כ ביצאה מלאה שאין אנו דנין על העיבור כלל שהרי מעוברת לפנינו והרוב אין מפילים ומיעוט מפילים וא"כ מיעוט מפילים אינו מסתלק מחלק המרובה אלא הוא עומד כנגדו ממש ובכה"ג לא חזי לאיצטרופי לחזקה משא"כ באם באים לדון מחמת ר"נ מתעברות כו' וכן נמי א"ש לפי מ"ש הנ"י בשם הריטב"א דמיעוט שאין מתעברות גרוע הוא ובכלל מיעוטא דמפילים חשבינן לי' למיהוי מיעוט שלם אם כן משמע דגם מיעוט מפילות לבדו גרוע הוא רק בצירוף מיעוט שאין מתעברות א"כ היכא שהיא מעוברת לא חיישינן למיעוט דמפילות לחוד (ולכאורה היה אפשר לפרש שהכוונת הריטב"א כהרשב"א שאין מתעברות גרוע היא ר"ל שאינו כדאי להצטרף לבד לפי שעומד כנגד הרוב אך הנ"י פלגינן בתרתי וכן מצאתי בלשון הריטב"א בחידושיו וז"ל ור"ל דאותן שאין מתעברות מיעוטא דמיעוטא גרוע הוא אך הלשון מגומגם ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל כמ"ש בנ"י ואמנם הרשב"א כ' ושמא נאמר דשאינן מתעברות מיעוטא דמיעוטא הוא ולא חשיב וצ"ע עכ"ל ולא הזכיר בדבריו דבצירוף מפילות הוא) והלכך ביצאה מלאה אין מקום לומר שעדיין הוא בחזקת לשוק שמא נקבה ושמא תפיל דהאי מיעוטא דתפיל כמאן דליתא חשיב לפי שעומד נגד הרוב או לפי שהוא מיעוט גרוע אך באמת מ"ש הרשב"א והריטב"א בזה דכיון שעוברה אין אומרי' שמא תפיל דהו"ל כמיתה דל"ח לא מסבר' דנפשייהו כ"כ אלא מדברי הרמב"ן והרמב"ן לא ס"ל הך סברא דהרשב"א לחלק בין מועט המסתלק מהרוב שהרי הרשב"א מחלק בזה בין האי דיבמות ובין ההיא דעיסה שבבית ושרצי' וצפרדעי' כו' ע"ש ואין זה שיטת הרמב"ן כמבוא' שם וגם סברת הריטב"א נראה דלא ס"ל אלא ס"ל כמ"ש הרשב"א דאין מתעברות הוי מיעוט' דמיעוט' אבל מיעוט מפילות מיעוט גמור הוא שהרי התוספות ושאר מפרשים כתבו דאפילו מיעוט המצוי הוא ומדברי הרשב"א נראה שגם הוא לא החליט חילוק זה שכתב במיעוט שכנגד הרוב או מסתלק מן הרוב ע"ש וא"כ צ"ל החילוק דיצאה מלאה משום דאז טפי הוי כמוציא מחזק' חיים למיתה דלא חיישינן וכמש"ל. ולפי מ"ש לסברת הרמב"ן דלא מפליג בהכי ובכל גוונ' מצטרפי' מיעוט' לחזק' א"כ י"ל דה"ה לפלג' וא"כ שפיר יש לצרף מיעוט סריסים לפלגא דשמא אין לו אחים כלל ואם יש לצרף ג"כ חששא דשמא מתו צ"ע קצת לפי מ"ש לעיל דלכאורה מוכח דאף אם בכה"ג שלא הוחזק' מעובר' אמרינן שמא הפילה מ"מ שמא מת לא אמרינן אף שלא ראינוהו חי ומדברי הרמב"ן והר"ן משמע דאם אמר יש לי אחי' ומתו אינו סותר החזק' משמע דבכה"ג שפיר י"ל דשמא מתו:

ואמנם בדברי הרמב"ן במלחמות שם כתב שאם אומר אין לי אחים אינו סותר החזקה דאפשר שמתו דאפילו ע"א נאמן ביבמה משום דמלתא דעל"ג הוא כו' וא"כ י"ל דאע"ג דלא אמרינן בכה"ג שמא מת משום דמהני אמירת הבעל כמו ע"א דהו"ל מלתא דעל"ג וכמו שא"א מותרת ע"י עצמה או ע"א מהאי טעמא ומקילינן בה נגד חזקת א"א וחזקת חי משום הך חזק' דמלתא דעל"ג. אלא דלפי זה קשה דא"כ אף באומר שלא הי' לו אחים כלל שכתב הרמב"ן דלא מהימן משום דמוחזק באחים וסותר החזקה תיקשי נמי דנימא דמהימן משום מלתא דעל"ג והרמב"ן גופי' לב"ב נסתפק בזה אם בעל הוי כע"א דבבעל י"ל דלא הוי מלתא דעל"ג ע"ש ועכ"פ צריכין אנו לומר ולחלוק בין חזק' זו למוחזק באחי' להך חזקה שיהיה נאמן לומר שהי' לו אחים ומתו ובפרט אם נאמר דבבעל לא מהני מלתא דעל"ג:

ונראה לענ"ד דרמב"ן ס"ל דודאי חזקת חי גרע משאר חזקות שהרי הוא חזקה העשוי' להשתנות שכל אדם מעותד למות וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז (אלא שמחלק בין היכי שמת לפנינו דאיתרע החזקה ויש לסייע סברתו ממ"ש לעיל בשם הרשב"א ביבמות שכתב בהא דב"ב בשור שנגח חיישינן לשמא הפילה שהרי נפל לפניך כו') ובנה"כ ושאר אחרונים האריכו הרבה בזה ונקוט חדא בידך מ"ש הפ"י בגיטין דף כ"ח וז"ל הא דלא מקשה בפשיטות אתרומה משום דאפשר לומר דחזקת חי לאו חזקה גמורה הוא שעשוי' להשתנות ותרומה טעמא משום דהוי חזקה דלא איתרע כו' ע"ש משא"כ בהרי זה גיטך דאיתרע ע"י הגט משא"כ משולח גט ממדה"י מקשה שפיר דהא האשה בחזקת איסור לשוק כו' ע"ש ובמ"ש בק"א בקידושין:

ולפ"ז א"ש דדוקא באומר לא הי' לי אחים כלל מיקרי סתירת החזקה לגמרי משא"כ באומר שהי' לו אחים ומתו הרי אם אין בזה סתירת החזק' הוא נאמן לגבי הא דמוחזק באחים מצד מגו רק שאנו באים עליו מצד אחר שהוא סותר חזק' חי ובזה אמרינן כיון דחזקה עשוי' להשתנות הוא שפיר יכול לסותרה כיון שאין בזה סתירת שום חזק' אחרת משא"כ בהך דהאשה שהלכה דהתם בלא הך חששא שמא מת יש כאן רוב לשוק רק שתאמר שנשתנה אח"כ חזקה זו דחזקת חי ואיתרע ליה הרוב שהיינו מחזיקין ע"י לשוק זה לא אמרינן כיון דבעלמא בלא איתרע אזלינן בתר חזק' זו דחזקת חי וכן בסיפא דחמותה ע"י הרוב מתעברות היינו מחזיקים ליבום בספק משום מחצה זכרים ואין לך להוציא מזה ע"י שתאמר שנשתנה חזקת חי כיון שיש לפנינו סיבה שמכניס אותנו לבית הספק והיינו הולכין בספיקו לחומרא ואף שי"ל דע"י צירוף הך חששא דשמא מת עקרינן הך ספיקה ליבום ונשארת בחזקתה לשוק ז"א דאליבא דר"מ קיימינן דחייש למיעוטא ולהכי נקט במלתא מיעוטא דמפילות לומר שאף ע"י צירוף מפילות אכתי מיעוטא איכא ויש לחוש אליבא דר"מ ולכך לא נשתמשו שם בהך חששא דשמא מת וכן משמע מדברי מהרי"ו שהבאתי לעיל:

ולפ"ז עדיין יש פתחון פה לומר היכא דלא מוחזק באחים חזי לאצטרופי הך חששא דשמא מתו משום דאינה חזקה גמורה שהי' עשויה להשתנות ואין אנו מוציאין בזה משום חזקה אחרת ליבום דהא באמת לא איתחזק באחי' וא"ל דמ"מ ספיקא הוי ז"א דכשאנו מצרפין הך ספיקא שמא מתו משום דאף שתאמר שהי' לו אחים אין מוכרח שעודם חיים שהרי עשוי להשתנות ממילא שנעקר הספק זקוק' לגמרי ובחזקת היתר קיימא וכל שע"י שתאמר שמא מת לא יהי' בו סתירת איזה חזקה אחרת חזי לאיצטרופי לעוד ספק ומכ"ש בזה שע"י הס"ס יש בו כדי להחזיק חזקה ראשונה דקודם נישואין ובכה"ג אין אומרים שהספק הב' אינו שקול מחמת חזק' חי דלענין זה מועיל הך סבר' דעשוי להשתנות והרי הפ"י בלא"ה דעתו דבס"ס מהני אף שספק א' אינו שקול ואף שמדברי הפוסקים לא משמע כן מ"מ י"ל דמודו בכה"ג דמחזיקין אותו לספק לענין ס"ס ועיין בפ"י לק"א לכתובות ועיין ביבמות ר"פ ד"א שכתבו התוס' לחלק בין מיתה דלאלתר לזמן מרובה וכ"כ התוס' בגיטין אך הפ"י שם תמה ע"ז ועיין בשו"ת חכם צבי שהתוספות מודו להמסקנא וצ"ע ויש בזה ליישב כמה ענינים:

והנה ראיתי מ"ש ר"ת ליישב קושי' היש"ש על הטור דפסק כמתני' דהא להרא"ש מתני' כר"מ ולא קיי"ל כוותיה וע"ז כתב דלפי מ"ש דחיישינן למיעוט נפלי' דהוי מיעוט המצוי ה"ה מיעוט זכרים הו"ל מיעוט המצוי כו' אלא ע"כ טעמא דמתני' משום דמיעוט זכרים הו"ל מיעוט המצוי מש"ה ברישא דאתחזקה ליבום חששו למיעוט המצוי כו' משא"כ בסיפא כיון דאיכא חזקה ורובא ל"ח אפי' למיעוט המצוי כו' עכ"ד בקצרה ושגה שגיאה גדולה שנתחלף לו בין פטור לחיוב דלענין חיוב ליבום איכא לאפלוגי בין זכרים לנקבות אבל לענין פטור בן ובת כי הדדי נינהו להתיר לשוק ודבריו אין להם מקום לא ברישא ולא בסיפא דברישא כל שהוא ולד מעלי' פוטר אם זכר אם נקבה תלד ובסיפא אם נימא דמיעוטא דזכרים הוי כשאר מיעוט' דהיתרא שכיח טפי דהו"ל רוב' וחזקה לגבי מיעוט דעלמא ובפשיטות מצינן למימר דמיעוט מפילות הוי מיעוט המצוי וחיישינן ליה אף לרבנן כיון דאפילו ילדה לפנינו כל שלא שהה שלשים יום חיישינן ליה דנפל הוא מחמת מיעוט המצוי אלא דלפ"ז הו"ל לאוקמי מתני' אפי' כרבנן ומטעם מיעוט המצוי ואפשר לומר דלא הוי מצי לאוקמי בהכי משום דאכתי תיקשי סיפא דיצאה מלאה למה חוששת דהא איכא רוב' וחזקה לשוק וא"ל כמ"ש התוס' דאיתרע לה חזקה כיון שיצאה מלאה ז"א דאם נימא שמא תפיל לא איתרע החזק' וא"ל כמ"ש הרשב"א ודעימי' דהו"ל כשמא מת ז"א כיון דאפילו אם הוולד חי לפנינו אחר שיצא לאויר העולם חוששין לו מטעם מיעוט המצוי מכ"ש דאיכא למיחש ליה בעודו במעי אמו שמא יהי' נפל טמון אלא ע"כ דלא ס"ל להאי תנא דהוי מיעוט המצוי:

ובאמת לכאורה איכא לאקשויי למה דפסקינן כרשב"ג לענין למ"ד יום אלמא דס"ל דמיעוט המצוי הוא ואיך פסקו כהך מתני' דיצאה מליאה חוששת ולכאורה י"ל דהא דחיישינן בלא שהה למ"ד יום היינו מדרבנן ולהחמיר משא"כ בהך דיצאה מליאה אדרבא מחמרינן להיפוך לומר שאינו מיעוט המצוי אבל ז"א דע"כ לא שייך לומר דזה דל' יום חומר' מדרבנן אלא לומר דמדאורייתא אין לחוש נגד הרוב אפילו אם המיעוט מצוי אבל בגוף הענין אם נפלים הוא מיעוט מצוי או לא הוא דבר התלוי' במציאות ואין אנו אומרים שטבע העולם שנפלים הוא מיעוט מצוי וחוששין לו אף שכבר יצא לאויר העולם אין ספק שיותר יש לחוש לו בעודו מעוברת ולומר שמיעוט המצוי שיתעופף הולד מלידה ומבטן ואף אם יצא לאויר העולם לפעמים לא מלו ליה תלתין יומין וא"כ אף דיצאה מלאה אכתי איכא רובא וחזקה לשוק וצ"ע לכאורה:

ואמנם הך מלתא שכתב מכ"ת דמיעוט' דזכרים הוא מיעוט מצוי כתב כן בשער המלך לתרץ אליבא דהרמב"ם הך דיצאה מלאה חוששת דומי' דחיישינן לנפלים לפי שהוא מיעוט מצוי ע"ש באורך ובאמת שאני תמה שאחז החבל בשני ראשין דאם נימא מיעוט מפלת הוא מיעוט דשכיח' א"א לומר כלל דמיעוט דזכרים שכיח שהרי מחצה ע"מ דזכרים ונקבות הוא בבירור וכיון שכן מה בכך שזו מעוברת הא מיעוט המצוי שתפיל ואם תלך אחר הרוב ג"כ מחצה זכרים ומחצה נקבות וא"כ אדרב' מיעוט זכרים הוא מיעוט דלא שכיח ואפשר לדחוק בכוונתו שלא הביא מהתוספות רק לדוגמ' דבמיעוט המצוי חוששין אבל באמת הרמב"ם לא ס"ל בטעמ' דרשב"ג משום מיעוט המצוי אלא מטעמ' שלא יאמרו פיהק ומת או דס"ל לרשב"ג גזה"כ הוא וכמ"ש בזה בספרי בק"ה ע"ש:

ומה שהקשה בשער המלך על התוספות דס"ל דנפלים הוי מיעוט המצוי דא"כ נימא דחכמים מודו בחשש נפל וכדס"ל לרשב"ג כבר כתבתי בזה אבל בלא"ה לק"מ דטעמא דרשב"ג דבמיעוט המצוי אמרינן סמוך לחזקה וכמ"ש התוספות והא דמשאל"ס אשתו אסורה דאם לא היה מצוי אף באיכא חזקה רוב' עדיף ובס"ד דלא אסיק אדעתיה דמתני' מטעם חזקה הוא ע"כ כר"מ מוקי לה ובמסקנ' נמי לא בעי לאוקמי כרשב"ג כיון דבאמת עיקר להלכה כרבנן אלא דאנן מחמרינן כרשב"ג היכא דאפשר וניחא ליה טפי לאוקמי כר"מ דסתם מתני' ר"מ ולפ"ז בלא"ה לא א"ש מ"ש בשער המלך בטעמ' דיצאה מלאה משום דמיעוט' דזכרים הוא מצוי דז"א דהא עכ"פ חזקה לית' התם דהא חזקה ורובא לשוק הוא וא"כ המיעוט המצוי אין לו על מה שיסמוך ועוד דהא פסקו בסתם חושש' משמע אף בדלא אפשר ואם מטעם מיעוט המצוי אתי עלה אין להחמיר בזה יותר מבלא שהה למ"ד אלא ודאי דלאו מהאי טעמא הוא ומכ"ש שלפי מ"ש התוספות טעמא שלא יאמרו פיהק ומת דלא שייך הך חומרא הכא ומ"ש בשער המלך שם דאיילוני' אין להכחיש המוחש דלאו מצוי הוא ואפי' אחד מעיר כו' אמת שכדבריו משמע בהגהות מרדכי סוף חולין ע"ש אך בנדה דף ל"ב אמרי' אימר דשמעית ליה לר"מ במיעוט דשכיח כו' ואמנם ודאי אין ר"ל דשכיח טובא רק דעכ"פ שכיח קצת והתם משמע כיון דחזינן שאירע כן ג' פעמים מיעוט דשכיח קרי לי' ע"ש שוב ראיתי שמכ"ת הזכיר ג"כ מזה:

והנה השער המלך בסוף דבריו כתב ליישב דברי הרמב"ם ע"פ דברי הרשב"א דכיון שעיברה א"ח שמא הפילה דדמי למיתה כו' האמנם דבר הקשה הוא שהתוס' שם כתבו הקשה הר"ש כו' ואומר ר"י ה"נ יש להסתפק שמא כבר מת והוא נפל הרי דחיישינן לשמא מת ולשמא תפיל ליכא למיחש אם לא שרבינו ס"ל ליישב קושיות הר"ש באופן אחר ואנחנו לא נדע עכ"ל. ותמיהני אחרי שידוע גודל בקיאותו בספרי הראשונים נתעלם ממנו דברי הרמב"ן בב"מ דף קמ"א דהא דעובר זוכה דווקא כשילדה לבסוף ובב"ב ל"ג והפילה דלאו נפל ממש אלא שכלו לו חדשיו ולא הוציא הפדחת חי כו' ובמקום אחר כתבתי בזה על דברי קצוה"ח בסי' רע"ו וכאן קצרתי:

ובאמת בישוב דברי הרמב"ם ז"ל עפ"י דברי הרשב"א דמיעוט מפילות הוא חזקה המסתלקת מן הרוב ולכן ביצאה מלאה ל"ח למפילות וכמש"ל והא דבש"ס לא מוקי כרבנן ומודו רבנן במיעוט המסתלק מן הרוב א"ש ג"כ ע"פ הדרך אשר כתבתי לעיל דודאי רוב מועיל בכל גוונ' דלא ניחוש למיעוט רק לענין שנצטרף לחזקה איכא לפלוגי בכה"ג ובס"ד דלא ידע מחזקה איצטריך לאוקמי כר"מ ובמסקנ' באמת מפרש הרשב"א דאפי' כרבנן אתי' ומה"ט דמיעוט המסתלק מן הרוב מצטרף לחזקה ומ"ש הרמב"ם בהל' תרומות היינו משום דלשמא תפיל חיישינן שזה מצטרף לחזקה אף שעומד נגד הרוב וכמש"ל ועיין בפ"י קידושין דף פ' שכתב די"ל בהא דיבמות דאמרינן סמוך דחזקת זקוק' לא נתבררה בשום פעם מה אמרת שהיתה בחזקת זקוקה ליבום לבסוף אדרב' כיון דרוב נשים כו' א"כ היתה בחזקת שלא תהי' זקוקה כו' מש"ה ס"ל לר"מ דהוי פלג' ופלג' כו' ע"ש ולכאורה גם אליבא דרבנן מצינן למימר הכי אמנם גוף סברתו צ"ע דה"ל לשנוי בפשיטות אהא דפריך רישא שהוחזקה ליבום תתיבם נימא דלאו חזקה גמורה הוא כיון שסוף שתתעבר או היא או צרתה וא"ל דאה"נ משני הש"ס ז"א דא"כ ל"ל למימר ורוב' עדיף מחזקה כו' אך בלא"ה כתבו התוס' דלר"מ לא צריך וקושט' דמלתא נקט וצ"ע:

ומ"ש מכ"ת מדברי הד"מ סי' קנ"ט ביצא קול שיש לה יבם ל"ח וכתב שדברי מהר"י מינץ בסי' קנ"ז הביא לענין יבם מומר שסברה שמת אבל בלא ידעה אם יש לו אח כלל ל"ח והוא פשוט דכל קלא דבתר נשואין כו' והנה מכ"ת בהעתקתו בדברי הד"מ דילן ראשית דבריו וז"ל הד"מ ובתשו' ריב"ש סי' תפ"ב דהרבה גאונים מתירין אפי' נשאת אם חלץ לה היבם אח"כ אפי' למאן דמחמיר אם אין היבם ברור אלא שיצא קול שיש לה יבם ל"ח וכ"כ מהר"י מינץ בסדר חליצה שלו עכ"ל ואם הדברים מתפרשים כמ"ש מכ"ת שהי' קלא דבתר נשואין מה זה ענין למחלוקת בענין יבמה שנשאת וחולצין לה אחר נשואין אי שרי' לבעלה לענין זה דאין כאן לפנינו מי שיחלוץ לה ופשיט' דאם נימא דקלא דבתר נשואין מלתא היא אפי' למאן דמיקל התם בחלצו לה אחר נשואין מצי סבר דבקול שיצא שיש יבם ואין כאן מי שיחלוץ חיישינן ליה ולכאורה נראה שכוונתו בזה שיש מקילין בנשאת בשוגג כשחלץ אח"כ ואפי' למאן דמחמיר לגבי נשאת אף בשוגג מ"מ היינו כשהיבם ברור ושגגה שכסבורה שמת היבם ועתה בא היבם אע"פ שחלץ לה תצא מבעלה דשוגג כה"ג כמזיד דמי דכיון שידעה בבירור שיש יבם ולא דייק' אם מת כמו ששמעו עליו אם לא החמירו עליו בסופה משא"כ כשאין היבם ברור רק שיצא קול שיש יבם דכה"ג קי"ל בסי' קנ"ד דחוששין לקול לכתחלה להמתין עד שיבאו עדים והיא עמדה ונשאת ועתה בא היבם וחלץ לה בכה"ג אית לן למימר דל"ת דבקלא לא הוה למידק כולי האי ולכן א"ש מ"ש אפי' מאן דמחמיר כו' אלא שצ"ע לדינ' וכיון דמדינ' אית לן למיחש לקלא שלא תנש' מסתברא דאם נשאת חשובה כמזידה לענין שאם בא היבם וחלץ לה תצא דהא דק"ל בקלא דקמי נישואין אם עמדה ונשאת תצא כמבואר בסי' ו' ביצא הקול שכתב גט כו' ואפשר דהכא מיירי שיצא קול שיש לה יבם ושוברו עמו שיצא הקול ג"כ שמת ועתה בא היבם וחלץ לה אעפ"כ ל"ת מבעלה כיון שלא היה יבם ברור רק קול סמכה על הקול האומר שמת ולא דייקא טוב' משא"כ אם היבם ברור דאז פשיט' דהוה לה למידק אם מת או לא דע"ז סמכו חכמים בתחלה להתירה ע"פ עצמה או ע"א משום דדייקא מתוך חומר כו' אך צ"ע בלשון הד"מ שכתב אם אין היבם ברור דמשמע שדבר בהוה שגם עתה אין היבם ברו' דאלו כוונתו על שלא היה ברור מתחלה ועתה נתברר הי' לו לומר אבל אם לא היבם ברור ואמנם בלא"ה תמוה מאוד מ"ש בד"מ בשם הריב"ש סי' תפ"ב שהרבה גאונים מתירין אפי' בנשאת אם חלץ לה אח"כ ולא נמצא מזה דבר בריב"ש שם לענין נשאת רק לענין נתקדשה כתב דאף הסוברים שלמקדש לעולם אסורה אפי' חלץ לה הם לא אמרו אלא בנתקדשה במזיד וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והרא"ש וכל האחרונים ז"ל כו' אבל לענין נשאת לא מיירו כלל ומכ"ש מ"ש בד"מ לענין אם יצא קול אין קול נזכר שמה אף ברמז בעלמא ותימה על הב"ש שנמשך אחר מ"ש בד"מ וכתב ג"כ בשם הריב"ש שאם אינו ידוע שיש יבם אלא בקול ל"ת וליתא ובדברי הד"מ אפשר דמ"ש אפי' למאן דמחמיר כו' לא קאי אמש"כ לעיל ובריב"ש רק הוא מלתא באפי נפשיה שהוסיף משה מדעתו או שחסר בדפוס תיבת ונ"ל אך מ"ש בראש דבריו בשם הריב"ש הוא ג"כ תמוה ולבי אומר לי כי יש חסרון מבפנים בהעתקות דברי הד"מ וכצ"ל והריב"ש סי' תפ"ב כתב ביבמה שחלצה ונתקדשה ונודע שהיבם מסר מודעא והשיב שכופין ליבם שיחלוץ ותנשא לשני (והן הן הדברים שהעתיק הב"י בב"ה) וכתב בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ד דהרבה גאונים מתירין אפי' נשאת אם חלץ לה היבם אח"כ ואפי' למאן דמחמיר אם אין היבם ברור אלא שיצא הקול שיש לה יבם ל"ת וכ"כ מהר"י מינץ בסדר חליצה שלו כצ"ל והדברים מבוארים למעיין בתשובות מהר"י מינץ שם בענין אחד שלא הי' מוחזק באחין ואחר הנישואין יצא קול שיש אח להמת וכתב שם מתחלה דגרע טפי מקלא דבתר נישואין ושוב כתב וההי' איתתא לא מיבעי' לה"ג שכתבו על יבמה שלא ילדה וזקוקה ודאי לייבום אם נשאת והיה לה בנים אם הי' בעלה ישראל חולץ לה כו' פשיט' דהאי איתתא שרי' לבעלה ואין להוציאה כלל דא"כ אתה מוציא לעז על בני' ואע"ג שכתב רב אלפס על ה"ג כו' מ"מ מצינו גאונים אחרים ז"ל שמתירין ומסכימים עם ה"ג כדאיתא בתשובות מיימיינות כו' א"כ אין הדבר פשוט אפי' ביבמה דעלמא להוציאה מבעלה א"כ בנ"ד דאינו ברור שיש לה יבם איכא למימר לכ"ע שרי' לבעלה כל זמן שלא בא היבם ולא שייך למיקנס' משום דמחלפ' ובר מן דין יש להתיר כיון שילדה אחר מיתת בעלה אלא שמת הולד תוך ל' כו' ע"ש שהאריך והן הן הדברים שהעתיק הד"מ בקצרה דהרבה גאונים מתירין אף אם נשאת והיינו מ"ש מהר"י מינץ ומ"מ מצינו גאונים אחרים כו' ושוב כתב ואפי' למאן דמחמיר אם אין היבם ברור כו' היינו מ"ש מהר"י מינץ א"כ אין הדבר פשוט כו' בנ"ד דאינו ברור שיש לה יבם איכא למימר דלכ"ע שרי' לבעלה כ"ז שלא בא היבם כו' וא"ל כיון דהנך גאונים אינם מתירין אלא ביש לה בני' ה"ל לרמ"א לפרושי הכי י"ל כיון דבאמת ביבמה דעלמא לא קיימ"ל הכי לדינא ואפי' ביש לה בנים רק שמהם נלמד כיון דמשום לעז בנים יש גאונים המקילין א"כ י"ל דאף להחולקים ולא מפלגי בין יש בנים לאין בנים ביבמה דעלמא מ"מ במקום שאין ברור שיש שם יבם מודו דשרי' וממיל' דאף בהוצאת אשה מבעלה לחוד יש להקל בכה"ג אף באין בנים ולכך לא הזכיר הד"מ בדבריו שהגאונים המתירין בנשאת הוא ביש לה בנים דלא נ"מ מזה לדינ' ועיקרן של דברים אינו רק לומר שאין להחמיר באין היבם ברור ובזה יש להקל אף באין בנים ולכך סתם הרמ"א הדברים לענין בנים והדבר ברור לענ"ד כמ"ש:

שוב מצאתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ס"ו כתב וז"ל אף שראיתי מועתק מד"מ שכתב בשם הריב"ש סי' תפ"ב דהרבה גאונים מתירין בנשאת אם חלץ לה היבם אח"כ ועיין בתשובת בנימין זאב סי' ע"ב בסופו כתב בפשיטות אם נישאת בשוגג חולץ לה היבם ותשב תחת בעלה כדאיתא בפ' החולץ ובשבת פרק ר"א דמילה עכ"ל ואני בינותי בסי' תפ"ב בריב"ש שלא נאמרו הדברים רק במקדש כו' וחפשתי בכל הריב"ש ולא מצאתי אולי משגה הוא וצ"ל מתירין בנתקדשה במזיד וכן איתא שם עכ"ל הרי שהרגיש ג"כ שאין הדברים האלו בריב"ש ומ"ש שצ"ל בנתקדשה במזיד כתב כן לפי שלא ראה רק העתקה מד"מ אבל אם הי' לפניו הד"מ לא היה כותב כן דמקום הוי סימן שדברי הד"מ מקומם אחר מ"ש בב"י בדין נשאת וגם כי מ"ש דברי ב"י איתא דהרבה גאונים מתירין בנתקדשה במזיד לא חזינן התם כי האי רק מייתי שם דברי ר"א וכתב עליו ואף לדעת הגאונים שסוברים דלמקדש לעולם אסורה כו' לא אמרי אלא בנתקדשה במזיד כו' ע"ש ואם כן לא נזכר בדבריו שהרבה מתירין רק ר"ת לחוד ודברי ב"ח הביאם הב"י ואם כן פשיטא שאי אפשר לכוון הגהה זו (ומ"ש בשם ההעתק ועיין בתשו' בנימין זאב בסי' ע"ד ובסימן ס"ט וראיתי שמדמה זה להא דמת תוך למ"ד שכתב הרי"ף דנשאת ק"ו מנתקדשה ע"ש שהאריך ושארי ליה מארי' שמקרב המרוחקים דהתם מטעם דעבדינן כרבנן רק לכתחילה מחמרינן כרשב"ג ולא מטעם שוגג אתינן עלה ולא ידעתי האיך העלים ממנו דברי הש"ס והתוספות והרא"ש וכל הפוסקים שמבואר להדי' בניסת נשואי טעו' תצא מזה ומזה וכן מבואר בהרי"ף שחולק על בה"ג שמקיל באין לו בנים ולא מפליג בין שוגג למזיד וקצרתי ועיין ביש"ש בב"ק ס"פ החובל מ"ש שם דרכו של בעל הספר) ואין ספק כי כל מעיין בצדק ישפוט שצריך להגיה בד"מ כמ"ש ומ"ש בשם הריב"ש צריך לציין למעלה אחר דין נתקדשה וכאן בדין נשאת צ"ל וכתב מהר"י מינץ בתשובה כו' (ומה שמסיים שכ"כ בסדר חליצה שלו אף שלא נמצא כן בס"ח של מהר"ם מינץ הנדפס בספרי שו"ת שלנו בדפוס פיורד' הנה כמה דברים מביא הרמ"א בהלכות חליצה בשם סדר חליצה של מהר"י מינץ שלא נמצא בס"ח שלפנינו ואפשר דבדפוס ישן איתא או שהיה בידו ס"ח מהר"י מינץ באורך מכתבים או בדפוס בפ"ע כאשר יראה הרואה בד"מ) ואפשר דהך מלתא וכתב הריב"ש כו' מוסב למעלה כאשר כתבתי וכאן בדין נשאת צ"ל בלשון זה והרבה גאונים כו' כ"כ מהר"י מינץ בס"ח שלו כצ"ל וכוונתו על מ"ש בתשובה זו אך המעיין יראה בס"ק שאח"ז שכתב בד"מ שבס"ח סותר למ"ש בתשובה ולא הו"ל לכתוב שם לתשובה זו ס"ח ולכן מחוורת' כדכתיבנ':

והנה הארכתי בזה כי נתתי שמחה בלבי כי זכיתי בעז"ה לעמוד על אמתת דברי אא"ז הרמ"א ז"ל ואני פה לא עשיתי מאומה רק כמ"ש חז"ל שזכות אבותם מסייעתם ואתם כו' ולמדנו מזה שדברי רמ"א לקוחים מדברי אא"ז מהר"י מינץ ז"ל וכבר הבאתי דבריו בזה בתשובתי לסיוע ההיתר בנ"ד ואמנם בעיני יפלא על מהר"י מינץ ז"ל האיך השוה את הנושאים זה לזה דהא דמתיר בה"ג וכתב בתשובת מיימוני שהסכימו עמו הראב"ן ונכדו הרא"ה (הוא ר"ת הרב רבינו אליעזר הלוי והוא הראבי"ה או שהוא ר"ת רבינו אבי העזרי שכן כינוהו הפוסקים להראבי"ה) היינו כיון שהיבם חלץ לה אלא דקנסוהו משום דמחלף באשה שהלך בעלה למדה"י וס"ל להנך גאונים דהיכי דאיכא לעז בנים לית לן למיקנסה משא"כ בזה שיצא הקול שיש לו יבם אם אנו חוששין לקול הרי הם עוברים לפי דברי הקול על איסור תורה וממ"נ אי לא חיישינן לקלא בתר נישואין א"כ פשיטא דשרי ולא תליא מידי בפלוגתא דהתם ואם חוששין לקול ואם כן י"ל דאף המקיל שם מודה כאן להחמיר ואפי' יש לה בנים ומכ"ש לפי משמעות הד"מ להתיר בכה"ג אף באין לה בנים וכמש"ל דפשיטא שאין ללמוד ממה שאמרו להקל בנשאת אחר חליצה ויש בנים ולא קרב זה אל זה כלל וכדי ליישב נלענ"ד דמהר"י מינץ ז"ל ס"ל דודאי לעיקר הדין כשאין היבם ברור זולתי קול והוא בתר דנשואין א"ח ליה וכמ"ש שם לעיל מינה בנידון דידיה מדלא אמרו אלא שנתים אחר נישואין ש"מ דמתוך שנאה כו' וגרע טפי מקלא דבתר נשואין ואמנם הוא ז"ל בא לברר היתר האשה ולהוציא מלב מתנגדי האשה שהיו סוברים שיש בקול הזה ממש אע"ג דהוי קלא דבתר נשואין וכמ"ש הר"ן בקידושין דף י"ב בשם הרא"ה לענין קלא דלא אתחזק בב"ד דל"ח בעלמא משום דבעינן אחזוקי כולה מלתא משום קלא כגון יצא שמה מקודשת כיון דאיהו בחזקת פנויה קיימא ל"ח אבל הכא דפשטה ידה כו' ועיין במהריב"ל הביאו המ"ל פ"ד מהלכות אישות דכי הך חלוקה נמי מצינן למימר לענין קלא דבתר קידושין והמ"ל הסכים עמו ע"ש. ולפי זה בנ"ד שלא היה מוחזק שאין לו אחים רק שלא היה מוחזק שיש לו אחים ובלא קול לא מחזקינן איסורא לומר שיש לו אחים אבל כיון שיצא הקול שיש לו אחים אעפ"י שהוא בתר נשואין מ"מ כיון שאינו נגד חזקה שפיר י"ל דחיישינן ליה דדוקא בקול קידושין שהוא בא להוציא מחזקת פנויה משא"כ כאן וע"ז בא לעשות סמוכים לדבר מדברי המקילין שלא להוציא אחר שחלץ דאם היינו אומרים דאפילו אחר שחלץ הוא מחויב להוציא הא קמן דקפדינן טובא באיסור יבמה לשוק שמחמת אותן מצעות שהציע לו באיסור קודם שחלצה אסרינן לה איסורא דלעולם ולכן אף באין היבם ברור יש לחוש לקול וכמו דחיישינן בקידושין היכא שפשטה ידה וספק אם ש"פ והקול יוצא שש"פ כיון דלאו לאחזוקי כולה מלתא משום קלא קא אתינן אבל כיון דחזינן דדעת בה"ג, ודעימיה להקל ביבמה משום לעז בנים אם כן הא קמן דלא מחמרינן בזה כמו בא"א דקנסינן לה משום דעברה על ביאת איסור ולא משגיחינן על לעז בנים מ"מ ביבמה מקילינן טפי א"כ י"ל דה"ה לענין קלא אפילו תימא בקידושין כה"ג שאין הקול בא להוציא מחזקה חיישינן ליה אף בתר נשואין ולא משגחינן בלעז בנים כאן ביבמה יש להקל בכה"ג שלא לחוש לקול כיון דאיכא לעז בנים ואמנם אף להחולקים כיון דחזינן שעכ"פ אין הדבר פשוט להוציא יבמה מבעלה ולהחמיר גבה חומרא דא"א לכן אף דס"ל התם להוציא ולא משגחינן על לעז בנים משום דעבדה איסורא ודאי קנסינן לה משא"כ בזה שאין היבם ברור כל זמן שלא בא אין לנו להחזיק הקול כלל להוציאה מבעלה אפילו בלא לעז בנים כשאר קלא דבתר נשואין דלא חיישינן ליה אף במקום שאפשר לקבל גט ולעשות בהיתר לא חיישינן ליה שלא תתגנה על בעלה ומכ"ש בזה שאין לחוש לקול להוציאה מבעלה לגמרי וכלל הדברים להוציא מלב מי שירצה לומר כיון דאשכחן דמחמרינן ביבמה כמו בא"א לומר שאם נישאת בלא חליצה תצא מזה ומזה אף לאחר שחלצה כמו בא"א שנשאת לאחר שתצא מזה ומזה וא"כ בקול שיש יבם נמי יש להחמיר כמו לענין א"א כיון שאם יבא היבם נחמיר עליו כמו בא"א לומר תצא מזה ומזה לזה אמר דלא מיבעיא לבה"ג ודעימיה דס"ל להקל ביבמה משום לעז הבנים אע"ג דמחמרינן בא"א אך אפילו למאן דמחמיר לא משום דחמיר איסורא כא"א רק משום דמחלפא באשה שהלכה בעלה למדה"י וזה שייך בבא בעל אבל כל זמן שלא בא מחמת הקול אין להפרישה מבעלה דלא שייך בזה מחלפת באשה שהלך בעלה למדה"י וזהו שכתב וא"כ בנ"ד שאין ברור שיש לה יבם כו' ולא שייך למקנס משום מחלפת כו' וכן אחר כשחידש ההיתר מחמת זה שילדה אף שמת תוך ל' כתב דלא קאמר התם דאף שיש לה בנים תצא אלא היכא דנשאת במזיד שידעה שיש לה יבם כו' דשייך קצת לומר דקנסינן לה אבל בנ"ד שלא הוחזקה ועדיין לא נודע שיש לה יבם רק ע"פ האנשים שאמרו מה שאמרו מתוך קטטה כו' ע"ש שמבואר דהחילוק דכיון דבזה לא שייך קנסא שוב אין לדמותו לא"א וחזרינן לדין קול שאחר נישואין שאין לחוש לו כלל כנלענ"ד ליישב דברי אא"ז מהר"י מינץ ז"ל ומבואר שאף שהגאון ז"ל הוסיף ידו לצדד היתר מצד הולד מ"מ תפס לשון ראשון ג"כ דאף בלא וולד יש להתיר היכא שעדיין אין היבם ברור (ולפי ההיתר מצד הוולד כתב שם דאפי' נודע שיש יבם בעולם כ"ז שלא בא למקומה מותרת לבעלה כו' וצ"ע על הד"מ והרמ"א ובהגה"ה סוף סימן קס"ד שכתב דברי מהר"י מינץ אלו ולא הזכיר דאם יש לה בנים דוקא כדמשמע שם דדוקא לפי שיש לה בנים התיר כשנודע שיש לה יבם אלא שאינו כאן משום דבכה"ג סמכינן אא"ז ע"ש ובסוף התשובה) וכמ"ש בד"מ שכ"כ בסדר חליצה שלו ושם בעובדא דידיה מבואר להדיא שהאשה לא היתה מוחזקת ביבם אבל לא היתה מוחזקת שאין לה יבם ולא היה שום פוצה פה ומצפצף על נשואי האשה עד שנתים אחר הנישואין שיצא הקול ע"ש שכתב מדלא היה שום אדם מערער ופוצה פה כו' ולכן כל הלומדים שברומ' לא היו מסכימים שמרת בילא תחזור לבעלה אם היה שום חזקה כו' וכבר הארכתי בתשובתי וביררתי שכן דעת כל הפוסקים ועוד מצאתי שבלבוש אה"ע שכתב בסימן קנ"ח סעיף וא"ו מי שלא היה מוחזק באחים ואין לו בנים ואמר יש לי אחים לחייבה בחליצה ויבום אינו נאמן וכן אם בא אחד כו' דכיון שהאשה הזאת כבר היא מוחזקת וקיימא בחזקת היתר לעלמא שאינה זקוקה ליבום שהרי לא היה בעלה מוחזק באחים לאו כל כמינייהו להוציאה מחזקתה לאוסרה ע"פ ע"א עד שיהיה כאן שני עדים כשרים שיש לו אחים עכ"ל ומדבריו המפורשים באר היטב נלמד שכן הוא דעת ראשונים אשר לפנינו שלא בא לחלוק אלא לפרש ומדבריהם מבואר שאף לכתחלה משיאין אותה ואפילו אם הבעל או ע"א אומר שיש לו אחים אין משגיחין בו ומכ"ש בכה"ג שלא אמר זה רק דרך ספור דברים ויש לתלות באמתלאות ומכ"ש אחר שכבר נשאת שאין ספק בעולם שאין בדברי העדים ששמעו מפי הבעל שום ממש להפריש האשה מבעלה ומכ"ש להוציאה וכאשר הארכתי בענין זה בראיות ודברים נכוחים בתשובתי ואם אעפ"כ ימצא מי שכנגד האמת יתעקש ותואנה יבקש קורא אני עליו נשי עמי תגרשון כו' אך לפי דעתי גם המחייב פרישה לא הפריש מן החיוב ולא בפירוש איתמר כ"א מכללא דבעי דרישא. וע"ד שכתב רש"י בריש כתובות שמתוך שיבא לב"ד יצא הקול ויתברר הדבר ויבואו עדים ואחר כי עברו מספר ירחים ואין קול ואין קשב הוא הפה שיתיר ויאמר השב ואין כאן בית מיחוש מחמת שהאשה היתה מחזרת בעת חוליו אחר גט דודאי אין בזה צד הודאה ושוי' ח"ד כלל ומכ"ש מדברי תשובת מהר"י מינץ דלעיל ומדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"ה ס"ס ג' שכתב וז"ל ואי משום דשכרו קרובי האשה עדי חמס לכתוב גט כו' די"ל דלא הוי הודאה כו' דאפי' היתה מודה בפירוש שקיבלה קידושין ממנו לאו כל כמיניה לאסור עצמה על אותן שקידשה כבר כו' ומצינו שהקילו חכמים בדבר זה אע"ג דשויה ח"ד כו' וכן כאן בנידון זה יש לדון לפי הענין ולומר דלא הוי הודאה לאסור בעלה עליו כיון דאיכא למיתלי במידי דלא הוי הודאה כו' וגם מה שאמר לו ר' משה שיתן גט אין בזה כלום דלרווחא דמלתא עשה שלא יהיה שום תרעומות בנישואין עכ"ל ועיין באה"ע סס"י מ"ו בדברי הח"מ והב"ש שם וקצרתי:

ומדי עברי בדברי הלבוש ראיתי דבר תמוה בסימן קנ"ז סעיף ט' שכתב בהך דינא דהיתה לה חמות מותרת משום ס"ס שמא לא נתעברה ושמא ילדה בת משא"כ ביצאה מלאה שאין כאן אלא ספק אחד ע"ש והדברים תמוהים מאוד בעיני שכל דבריו בזה הם נגד הש"ס דרוב מתעברות ומה שאין מתעברות לא חשיב אפילו למיעוט רק מיעוט מפילות שמצטרף לפלגא דבת ולא נזכר ס"ס כלל כ"א רובא וחזקה וא"צ להאריך בזה שמבואר לכל מעיין שהטעמים שנתן בזה לא נזכר בדברי הש"ס ופוסקים וכעת לא ידעתי ליישב דבריו ז"ל וצ"ע:

והנה במ"ש כ"ת עוד ימצא בזה בתשובתי הארוכה ולא עצרתי כח לעיין ביתר דבריו כי הפסיקוני בענינים הנוגעים למעשה הצריכים לשעתה ובענין זה לפי דעתי הדברים אשר כתבתי יספיקו עדי כלו לכל מחזיק בכנף מעיל האמת וזה דבר השמיטה שהשמטתי צד היתר מחמת גבה"ע שלא בפניו אשר הערכתי שלא יהיה פתחון פה לבע"ד לחלוק ולומר שדעתו לחזור ולגבות עדים בפניו ועיין מ"ש בק"א לשו"ת ב"ח החדשות על דברי ר"מ הארוך ובמ"ש בספרי בית אפרים בק"ה בתשובה בענין פסול השוחט וגם בענין קלא דבתר נשואין לא רציתי להאריך אחרי שאין אנו צריכין לבוא לידי מדה זו כ"א לרווחא ולפנחי' בעלמא. דברי אהובו זעירא מן חבריי':

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה