אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ד › שאלה קלב

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ד · שאלה קלב

שאלה קלא

איש אחד היה מתגורר במקום אחד עם אשתו זמן רב ובנים לא היה להם ובעת חליו היתה האשה מהדרת אחר מי שיודע לסדר גט כי יראה אולי יש לו אחים ולא איסתייע מלתא ונפטר האיש ההוא ואח"כ עמדה האשה ונשאת ואחר הנישואין נתעוררו איזה אנשים והעידו שדרך סיפור שמעו מפיו שיש לו אח אך בחיי הבעל וגם אחרי מותו קודם הנישואין לא נשמע מזה ולא היה מוחזק באחי' ועוד באו הדברים מפורשים בהגבה"ע ברוב ענין. ונשאלתי לחוות דעי בזה:

תשובה עיקרא דהא מלתא בקידושין דף ס"ד ומבואר מדברי הש"ס שם לפי פרש"י דכל דלא מוחזק באחי הוא בחזקת שאינה זקוקה ליבם. ואין הבעל נאמן לאוסרה ומ"ש רש"י באמר יש לי בנים כי אתא חד ואמר שהוא אחיו לאו כל כמיני' דאהני דבור לחזקה וקשה ל"ל אמירתו דלמה יהא עדיף מן הבעל ואפי' ע"א דעלמא א"נ כמ"ש הטור והש"ע סי' קנ"ז כבר עמד בזה אא"ז מהרש"א ז"ל ומבואר לקמן הנלענ"ד בזה וכן נראה לכאורה דעת רוב פוסקים דכל שאינו מוחזק לנו שיש לו אחים שרי' לעלמ'. ובאמת שצריך להבין איזה חזקה יש כאן לומר שהיא מותרת לפי שאין האחים ידועים לנו. וכי בשביל זה בא בגפו ואין אחיו עמו נאמר שחזקה שאין לו אח והוא נגד החוש ועינינו רואות שבאים אנשים ממקומות אחרים שיש להם אחים במקומות מושבותיהם בתחלה והמקר' אומר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואומרו יש א' כו' מכלל דרוב' לאו הכי וספק השקול הוא הגע עצמך מי שקידש אשה ע"מ שאין לו אחים הכי נאמר דהוו קידושין ודאין לפי שהוא בחזקת שאין לו אחים פשיטא דליתא וספק קידושין הוי וא"כ גם לענין זיקת יבמין נמי ניחוש להכי מספיק' דשמא יש לו אחים וא"כ בשעה שמקדש את זו חלו קידושין לאוסרה לכל העולם עד שיגרשנה או ימות ויתברר שיש לו בנים או אין לו אחים ומשעת חלות הקידושין לא עמדה האשה בחזקת שאינה זקוקה ליבם שהרי מיד נכנסה לבית הספק שתהא אסורה אף לאחר מיתה אם ימות בלא בנים מחמת ספק אחים. וכיון שעד היום לא נתברר ספק זה עדיין בספק איסור עומדת:

ולכאורה היה אפשר לומר דלכך לא חיישינן שמא יש לו אח משום דהוי ס"ס ספק שמא לא היה לו אחים בשעת קידושין כלל ואת"ל שהיה לו בשעת קידושין שמא מתו אח"כ ואע"ג דבכל דוכתא מוקמינן אחזקת חי היינו באיש פרטי שאנו דנין עליו אם הוא חי מוקמינן ליה אחזקת שהוא חי עדיין שאין לנו לבדות הנולד להשתנות בדבר שאנו דנין עליו והוא גזירת הכתוב ללמוד מנגע או הל"מ לראב"י אבל בזה שאנו דנין בדרך את"ל שמא היה כאן אחים שפיר י"ל שמא מתו שמה יפה כוחם מכל אדם נוצצים ונובלין מקרה א' לכולם ומה"ת לא נאמר שמתו גם הם ועיין בשו"ת נ"ב שבתחלה ר"ל דבכה"ג הוי כחזקה שלא נתבררה ודחה זה והדין עמו. אבל מ"מ נראה כיון דחזקה גזירת הכתוב הוא אין לנו לומר כ"א על דבר פרטי דומיא דנגע ומהאי טעמא הוציאו מכלל חזקה כשלא נתבררה משעתה כיון שאינו דומה לנגע ומכ"ש לפי דעת הט"ז דחזקת חיים לאו חזקה אלימתא הוא דעשויין להשתנות א"כ אף דבעלמא אזלינן בתרה מ"מ בזה דאיכא עוד ספיקא שמא מעולם לא הו"ל אחים כלל חזו לאצטרופי הך ספיקא דשמא מתו ג"כ אך באמת ז"א דודאי משמע דמשעת קידושין אמרינן שהיא בחזקת שאינה זקוקה וא"כ שם ספק חד הוא שמא אין לו אחים דמה לי לא באו לעולם או הוי ליה ומתו ואפי' תימא דהשתא בשעת מיתה היא בחזקת שאינה זקוקה ג"כ שם ספק חד הוא דהא אין נ"מ אם היה בשעת קידושין או לא. ואף לפי מ"ש במקום אחר שאין העיקר תלוי בזה שספק אחד מתיר יותר מחבירו שאין זה רק סימנ' מילתא שאין באים עליו מצד אחד רק משני צדדים ולאפוקי הך דפיתוי קטנה שהכל צד אונס הוא כמו שאין להרבות ספיקות שמא נאנסה בשדה או בשינה או נתעלפה וכיוצא כיון שהכל תחת סוג אונס וא"כ י"ל דכאן באין עליו משני צדדין שמא לא היה לו כלל מצד השני שהיה לו ומתו ובצד שכנגדו אנו צריכין לומר שהיה לו ועודם חיים אך מ"מ אינו נוח לי דמסתברא דצד זה שמא היה לו ועודם חיים לא הוי מיעוטא לגבי הנך שני צדדים אלא ספק השקול הוא שמא יש לו אחים כעת שמא אין לו מאיזה צד שיהיה או שלא באו לעולם וכיון דספק השקול הוא א"כ מנין לנו חזקה דהיתר' שאינ' זקוקה ליבם:

והנה גדולי האחרונים האריכו בענין זה בתשובותיהם וראש המדברים בזה מהר"ם גלאנטי ומהרי"ט ח"א סי' פ"ב ומהר"ם גלאנטי התיר אף שהיה ע"א ששמע מפי הבעל שיש לו אח ומהרי"ט עם הרבה מגדולי הדור חלקו עליו כאשר בא בארוכה בתשו' הנ"ל וגם בתשו' מוה' יו"ט צהלין ז"ל סי' כ"ז ותורף דברי מהרי"ט ומהריט"ץ דאף שהרא"ש בתשובה כתב להתיר בלא הוחזק באחים אף שאחד העיד שיש לו אח משום דלאו כל כמיניה לאפוקי מחזקה היינו אם ידעינן דלית ליה אחים אלא דמספקא לן אם נולד לו אח"כ אבל מי שבא מארץ רחוקה ואנו מסופקים מעיקרא אם יש לבעלה אחים לא מיקרי זה חזקה לשוק. כו' וכן בתשובת מהריט"ץ כתב דהתם מיירי שנתגדל בעיר ההוא ולא נודע מעולם שיש לו אחים כו' אבל בנ"ד זה האיש בא מקרוב מארץ מרחקים ולא שייך לומר שהאשה היה לה חזקה שאין אחים לבעלה שהרי לא היה לה חזקה לפי שעתה מקרוב בא כו' ע"ש והמעיין בתשובות הרא"ש שם יראה שחילוק זה הוא דחוק מאוד דודאי משמע בתלמודא דידן דכל שאינו מוחזק לנו באחים הוי חזקה לגבי דידה. ומינה מייתי הרא"ש לנ"ד לענין ע"א. ומ"ש הרא"ש כיון שהאשה עומדת בחזקת שאין אחים לבעלה כו' משום דהרא"ש ס"ל דכל דלא ידעינן שיש אחים הוי כאיתחזק שאין אחים וכמ"ש שם אח"כ הרי אנו רואין שהבעל אינו נאמן לומר יש לי אחים היכא דאינו מוחזק לן באחי ואם כן צריכין אנו לשית לבנו לדעת רש"י והרא"ש והטור וכן מבואר מדברי הרמב"ם והרשב"א דכל שאינו מוחזק באחין הוי חזקת היתר שאינו זקוקה ליבם וצריך טעם למה חשיב ליה חזקת היתר כה"ג:

והנה מהרי"ט כתב שא"ל העמד האשה בחזקת היתר שהיה לה עד שלא תנשא ואף שהוחזקה א"א כשמת בעלה פקע איסור א"א ונשארה מותרת לשוק כמו שהיתה אין לך לומר כן כו' והאריך להוכיח דמחזיקין מאיסור לאיסור וכבר הארכתי במקום אחר בכלל הזה דמחזיקין מאיסור לאיסור וראיתי בספר שב שמעתא להגאון בעל קצוה"ח ז"ל שהאריך בזה על דברי מהרי"ט ובסוף דבריו כתב וז"ל ובעיקר הדין כו' נראה דכה"ג לא הוי חזקת היתר אפילו נימא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וראיה ברורה מגירש ואח"כ כנס שכתבו התוס' שם דלא הוי חזקת היתר וטעמא דמשום דכל שנולד הספק בעידן איסור' תו לא מיקרי חזקת היתר דתיכף בנישואי הבעל ספיקו עמו וחזקת היתר דקודם שנישאת פקע ע"י נישואין באיסור א"א ואנן בעינן חזקת היתר ממש. וארווחנא מזה ספיקא דה"ל כמו גירש ואח"כ כנס כו' ע"ש באורך. והמעיין יראה שאין הנדון דומה כלל. דאנן הכי קאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק היתה עומדת טרם שקידשה הבעל ועתה בעת הקידושין נתחדש בה ענין להוציאה מחזקתה האחד בודאי והאחד בספק והיינו שנעשית א"א וגם ע"י מעשה זו אפשר שלא יהיה מיתה מתיר בה ואמרינן דהודאי מוציאה מחזקתה והספק אינו כדאי להוציאה מחזקה. ולכן כשיש כאן ספק שמא אין כאן אחים כלל מעיקרא לא יצאה מחזקתה לשוק שלא יהיה לה היתר במיתה שהרי יש כאן ספק שמא אין נופל עליה מחמת קידושין אלו זיקת יבמין כלל משא"כ היכא שגירש הערוה בספק גירושין ולבסוף כנס פשיטא דלא שייך בזה חזקת היתר שהרי יש כאן יבם לפנינו. ומיד שמקדש אותה הרי נסתלק חזקתה לשוק בבירור אלא שאתה אומר שמא היה קרוב לו ותהיה פטורה בשעת מיתה מחמת צרת ערוה אני אומר אל תתירנה מספק. ובשלמא בכנס ולבסוף גירש שפיר איכא חזקת היתר מיד שמוחזקין אנו כשימות בעלה תהיה ודאי מותרת לשוק משא"כ בגירש ולבסוף כנס ואפשר לומר לפי מ"ש התוס' דלר' ירמיה ע"כ בגירש ולבסוף כנס מיירי ואליבא דידיה ס"ל נישואין הראשונים מפילין א"כ לענין אפוקי זיקה מחמת צרת ערוה ג"כ מחמת נשואים הראשונים אנו דנין ואיכא למימר דסלק איסור א"א כמו שאינה שהמיתה התירתה ואין זיקת יבם אוקי אחזקה הראשונה לשוק ואמרינן שהערוה לא נתגרשה וממילא דמהאי שעתא אין עליו חשש זיקת יבם שאפי' תמות הערוה אח"כ או תתגרש תפטר צרתה כיון דנשואין ראשונים מפילין והיתה צרת ערוה שעה אחת וא"כ נראה דאף בכה"ג לא אמרינן דאית לן למיזל בתר חזקה ראשונה לשוק כיון דבשעת נישואין היה מקום לספק שמא כבר נתגרשה הערוה ונולד הספק בעידן איסור'. וממנו נקח גם לענין ספק אם יש לו אחים אך עדיין יש לחלק דבשלמא התם אמרינן כיון שהיתה בחזקת היתר לשוק וע"י קידושין אלו אתה בא לאוסרה א"א לאוסרה ולהוציאה מחזקתה כ"א בדבר ברור דהיינו איסור א"א אבל לאיסור יבום אנו צריכין לחדש דבר ולאוסרה על הספק שמא יש לו אחים והרי אין אחים לפנינו אין לנו לבדות ספק ולהוציאה מחזקה וכיון דפקע איסור א"א שהרי מת וקברו מוכיח עליו לענין ספק זיקת יבום בהיתרא קיימא משעה ראשונה משא"כ לענין גירש ואח"כ כנס שיש אחים לפנינו ולולי שהיה מקום לפוטרה מחמת הערוה היה כאן זיקת יבום ודאי א"א לפוטרה כ"א בודאי אבל לא בספק וכיון דבשעת כניסה כבר גירש ואף שנפל ספק בגירושין אלו א"א לפטור צרתה בשביל הספק הזה במקום חיוב ודאי והדברים ברורים. אך כ"ז לפי דברי בעל קצוה"ח ז"ל דמפרש דברי התוס' דבגירש ולבסוף כנס הוי העיקר משום חזקה דערוה גופיה דמוקמינן לה בחזקת שלא נתגרשה:

ואמנם המעיין בלשון התוס' שכתבו וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה ולפי מה שהבין הוא ז"ל שפת יתר הוא בתוס' מ"ש מ"מ היא בחזקת היתר לשוק כו' שהרי יתד שהכל תלוי הוא לפי שהערוה גופה בחזקת שלא נתגרשה וממילא דאכתי היא צרת ערוה וגם שאינו מדוקדק לשונם בזה דאההיא קאי אחזקת היתר לשוק של הצרה שהרי אין אנו משתמשין בהיתרא מצד חזקת עצמה רק מצד חזקת הערוה וגם על הש"ס גופא קשה דמי הכריח לרבה לומר אשה זו בחזקת היתר כו' ולהאריך לשון ובפשיטות ה"ל לומר דאכתי צרת ערוה היא דהערוה לא נפקי מחזקתה ולשון זה היה כולל בין כנס ולבסוף גירש או להיפך. ועיין ברמב"ם שכתב דמיירי בכנס וגירש דאל"כ אין כאן חזקת השוק דמתחילתה בספיקה עומדת ובתוס' אומרים כיון דערוה שנתקדשה ודאי ונתגרשה בספק בחזקת א"א עומדת אף לזו חזקת היתר לשוק יש לה ואין זה כלום עכ"ל. ולא ביאר טעמו דלכאורה הדברים פשוטין כיון דערוה גופה בחזקת א"א עומדת ממילא שזו צרת ערוה היא ואדרבא הא דקאמר אף לזו חזקת היתר יש לה הוא אך למותר דמה לנו לדון על חזקתה מכבר הרי בשעת נפילה היא צרת ערוה כיון דהערוה לא נפקא מכלל א"א. וכן בחידושי הרשב"א כתב כיון דהערוה נתקדשה ודאי כו' בחזקת נשואה קיימא דמספק אל תוציאוה א"כ נכרית בחזקת היתר לשוק וכן באו לידי מקרוב חידושי הריטב"א ז"ל על יבמות וכתב ג"כ כיון דהערוה גופה קיימא בחזקת נשואה ולא חיישינן לספק גירושין דידה דאמרינן אוקמי אחזקתה אף צרתה דתלייא בה קיימא בחזקת צרת ערוה נמי עכ"ל וכן בחדושי הרא"ש יבמות שנדפסו מקרוב המכונה לשון חכמים כתב כלשון התוס' הרי שהתוס' והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרא"ש כולם כתבו עיקר היתר של הצרה מחמת חזקת עצמה:

ובאמת שהכרח לומר כן מחמת לשון הש"ס דרבה נקט אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' הרי מטעם חזקת הצרה עצמה אתינן עלה אך על רבה גופיה קשיא כמש"ל. ואמנם נראה דודאי אין להתיר הצרה מחמת חזקת הערוה שאין דנין חזקה מגבר לגבר ועיין ביבמות דף קי"ז גבי שני צרות זו אומרת מת בעלי כו' ובתוספות שם וכמ"ש בזה במקום אחר. ולפיכך הוצרך רבה לומר אשה זו בחזקת היתר עומדת שאין זו מטהרת ע"י חברותי' אלא בשביל חזקת עצמה ולפיכך דעת רמב"ן דבגירש ולבסוף כנס דמעיקרא בספיקא קיימא אין כאן חזקת היתר והתוס' ס"ל דגם בגירש ולבסוף כנס נמי דהא בשעת כניסה היה לה חזקת היתר של קודם הכניסה ואנו דנין שמעולם לא נכנסה לכלל חזקת יבום אלא צרת ערוה היתה דהוי מוקמינן הערוה שלא נתגרשה והוצרכו התוס' והמפרשים לומר דהערוה בחזקת א"א דודאי אי ערוה בספק קיימא מדינא וכגון בב' כיתי עדים או בח' אמות מצומצמות כמ"ש רש"י ז"ל ועיין בב"ש סי' קע"ב א"א לומר דבשעת כניסת הצרה עדיין הוא בחזקת היתר לשוק הקודם שהרי כניסה זו מכניסה לזיקת יבום רק שתתלה לומר דמ"מ פטורה מחמת הערוה והרי הערוה גופה ספיקא הוא משא"כ אם גבי ערוה גופא אמרינן חזקה דא"א אע"ג שאין לדון להתיר מחמת חזקתה את הצרה מ"מ הצרה מותרת מחמת חזקת עצמה שהיה לה שעת היתר לשוק בשעת כניסה וזה כוונת התוס' מה שכתבו דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק ר"ל ההיתר שהיה לה בשעת הכניסה שאין הכניסה מגרע היתירה דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה ולא שחזקה זו של הערוה תועיל להחזירה רק שמועיל שאין ספק הגירושין של הערוה מגרע חזקת הצרה ומותרת מטעם חזקה קמייתא דקודם נישואין וא"כ אדרבה מבואר משיטת התוס' דחזקה קמייתא דקודם נישואין הוי חזקה לומר שלא נאסרה בנשואין אלו ומטיל הספק לצד ההיתר וא"כ ה"ה לענין ספק אם יש לו אחים רק שהרמב"ן שחולק על התוס' נראה דלא ס"ל למיזל בתר חזקה קמייתא ולכך כתב שאין זה כלום:

אך לפמ"ש אפשר דבספק אחים גם הרמב"ן מודה ודוקא בס' גירושין כיון דע"כ הכניסה מזקיקה ליבום אלא שבאת לפוטר' מחמת הערוה אל תפטרנה מספק כיון שאין כאן ערוה ודאית וחזקת א"א של הערוה אינו מועיל לסייע חזקת היתר לשוק של הצר' ועיין בשב שמעתא שם בפרקים שאח"כ שע"פ מה שהבין בדברי התוס' דמחמת חזקת הערוה אתינן עלה נדחק במה שהיקשו התוס' אח"כ מהא דחולין להשיא כוונתו לד"א דמדייקו דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מה דמקשה אביי לרבה מנפל הבית כו' והמעיין בתוס' ורשב"א וריטב"א יראה דליתנייהו להני מילי והדברים ברורים כמ"ש דמחמת חזקת הצרה שהיה לשוק אנו מטין לומר דעדיין בחזקת היתר היא שהערוה לא נתגרשה כלל ועל זה הקשו דנימא מחזיקין מאיסור לאיסור ר"ל כמו דהתם בחולין מחמת שהיא אסור' בחייה משום אמ"ה ודאי אין אנו דנין איזה איסור שיהיה וצריך שיתברר היתירה מכל מיני איסור שבעולם. וה"נ עכ"פ ע"י הכניסה נעשית א"א צריך שיתברר היתירה מכל מיני איסור שבעולם וה"נ בין בכנס ולבסוף גירש דאיכא חזקת היתר לשוק מחמת שהיתה עכ"פ צרת ערוה ודאית וגם עתה יש להערוה חזקת א"א וזו היתה לה חזקת היתר לשוק שקודם נישואין ואף אחר נשואין עד שעת גירושין ובין בגירש ולבסוף כנס דאיכא חזקת היתר שקודם כניסה מ"מ כיון שעכ"פ נתבטלה חזקתה לשוק ע"י שנעשית א"א לא יועיל לה חזקה זו אף אחר שנפטרה מחזקת א"א דהא כבר היתה אסורה לשוק וע"ז תירצו כ"א לפי דרכו וזהו דעת מהרי"ט שכתב שא"ל דאזלינן בתר חזקה לשוק דקודם נישואין דהא מחזיקין מאיסור לאיסור כיון שע"י איסור א"א נתבטלה חזקה לשוק. ובפ"י כתובות בסוגיא דהיה בה מומין כתב על דברי רש"י שם דחזקת הבת לא מהני לאב דיש לתמוה מהך סוגיא דיבמות דמהני חזקת פנויה של האשה לגרוע חזקת הצרה לענין יבום כמ"ש התוס' שם כו' ולפי מ"ש ז"א דודאי מחמת חזקת הצרה עצמה אתו עלה וחזקת פנויה של ערוה לחוד לא מהני לצרה וכמבואר בכתובות שם שגם הר"י חזר בו ותפש כפרש"י. והנה במה שדחה בשב שמעתא ראיית מהרי"ט מהך דנזיר דמחזיקין לאיסור ושאר הראיות שם כבר קדמו בזה הגאון מהר"י בכר דוד בספר דברי אמת. ולפי שהענין רחב מאוד ואין קונטרס זה מכילתו קצרתי פה:

וממוצא הדברים אתה למד שהעיקר בזה כדברי מהרי"ט ז"ל דודאי יש מקום לומר דאזלינן בתר שעת היתר דקודם נישואין אף דבשעת לידת הספק לענין יבום נולד עמו ודאי איסור לענין א"א לא איכפת לן בהכי דמ"מ לענין הענין שאנו מסופקים עליו בחזקתי' קאי וכשנסתלק האיסור שהוא ודאי אין לנו לאוסרה מחמת הספק דאוקמה אחזקה קמייתא שהיתה בו קודם לידת ספק זה ואף הרמב"ן שלא הסכים לדברי התוס' בהך דגירש ולבסוף כנס מודה בהא וכמש"ל. ונראה לבאר יותר דהתוס' אזלי לשיטתם דס"ל דמוקמינן על חזקה אף היכא דאתיליד ריעותא משא"כ הרמב"ן ס"ל כשיטת רבינו יונה ודעימיה דכל דאתיליד ריעותא לא מוקמינן אחזקה וא"כ בזה שבשעת כניסת הצרה ויש לו אחים לפנינו אין לך ריעותא גדולה מזו לאורעי חזקת' לשוק לאחר מות בעלה אלא שאנו מסלקין הריעות' מחמת הערוה והרי יש ספק אם עדיין נשואה או לא ואין הריעותא מסתלקת מחמת הספק זה משא"כ בספק אם בשעת כניסה יש לו אחים או אין לו א"כ על הריעותא גופא אנו דנין דשמא כניסה זו אינו סותר כלל חזקתה לשוק אחר מות בעלה אם אין לו אחים ומעיקר' לא איתרע חזקתה כלל לענין זה ובכה"ג שפיר אזלינן בתר חזקה לכ"ע וכן מבואר מדברי אא"ז בתשו' סי' כ"ט במ"ש שם על הפר"ח וביאר שם דכל כה"ג שי"ל שאין כאן ריעותא כלל וכגון בסרכא כסדרן שי"ל שאינו מחמת נקב כלל לאו ריעותא הוא לבטל החזקה ע"ש. ולכן מהרי"ט לא בא לסתור החזקה בזה שאין מוחזק באחין כ"א משום שי"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור:

ואמנם לפי זה תיקשי לן לשיטת רש"י דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור האיך יפרנס הא דלא מוחזק לן באחי דחשבינן ליה לחזקה לענין דלאו כל כמיניה לאפוקה מחזקתה וקשה אמאי נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ אין כאן חזקה דקודם נשואין דהא נולד בה ספק עם ודאי ואף שמסתלק הודאי יש להחזיק מן הודאי אל הספק ומ"ש מהרי"ט דלא מוחזק באחי היינו שידוע שאין לו אחים רק חששא כעין הך דיצאתה חמותה למדה"י דשמא נתעברה כו' אין זה במשמע לא מדברי הש"ס ומכ"ש מדברי רש"י ז"ל:

ונראה דלכך כתב הרשב"ם בב"ב הא דלא מוחזק לא באחי ולא בבנים הוה חזקה משום דאיכא ס"ס ספק אין לו אחים ואת"ל יש לו אחים דלמא יש לו ג"כ בנים ע"ש. ולכן כתב שם דאם מוחזק שאין לו בנים לא מהני אין מוחזק שיש לו אחים אלא צריך שיהיה מוחזק שאין לו אחים ע"ש דהיינו משום דהרשב"ם אזיל ג"כ בשיטת רש"י דמחזיקינן מאיסור לאיסור וא"כ לא מהני חזקה דקודם נישואין לחודי' רק מחמת ס"ס אנו דנין ההיתר ומ"מ מבואר למעיין בקידושין שאין זה שיטת רש"י ז"ל רק מטעם חזקה אתי עלה ולא משום ס"ס. ונראה דרש"י ז"ל סובר דע"כ לא שייך לומר מחזיקין מאיסור לאיסור אלא בשנפל ספק לפנינו ע"י מקרה וסבה מחודשת כגון בנמצא פגום וספק אם היה בשעת שחיטה או ספק שהה או דרס שהריעותא במעשה השחיטה היא ריעותא מבוררת ואין לך להעמיד על החזקה כיון שגם קודם לזה היתה בחזקת איסור אמ"ה משא"כ בספק אחים שלא נתחדש לנו לענין חזקת היתר לשוק לגבי איסור יבום שום ריעותא ברורה ומוקמינן אחזקה לומר שמעולם לא היה כאן ריעותא כלל בזה אין מחזיקין מאיסור אחר ואיסור זה שיש לו חזקה ולא נעשה בו מעשה ריעותא ברורה. וגם י"ל דדוקא אם נתחדשה הסיבה וכבר היה האיסור ודאי קבוע בו כגון הא דאיסור אמ"ה דבבוא הריעותא דשחיטה היתה אסורה מכבר משא"כ אם האיסור ודאי והספק באים כאחד אין להחזיק מזה על זה לסתור החזקה כיון דבשעה שנכנס הספק היה שם חזקת היתר ואע"פ שע"י אותו מעשה עצמו נעשה הודאי איסור מ"מ אין זה מבטל החזקה המועיל לספק ואיסורא דודאי איתחזק וספיק' שריא משום חזקה. והכי משמע לענ"ד מדברי הרשב"א ביבמות שכתב ליישב קושיות התוס' מחולין דבבהמה אסורה עד שיתחדש ענין המכשיר ועליך הראיה אבל הכא שמתחלה צרה לערו' הוות וממילא מותרת כו' ועליך הראיה דנעשה מעשה האוסרה דהיינו גירושי הערוה ע"ש וכ"כ הריטב"א ז"ל:

ולכאורה תירוץ זה אינו מספיק למ"ש תחילה לענין גירש ולבסוף כנס. אך לפמ"ש א"ש דמגרש ולבסוף כנס דמוקמינן אהיתר שקודם הנשואין ובשעת נשואין האיסור הודאי והספק תרווייהו בהדדי קאתי ובזה י"ל דהספק מותר מחמת החזקה ולא שייך בזה להחזיק מאיסור הודאי להספק כיון דהאיסור ודאי לא היה עד עתה שבאה הסיבה של איסור זה אינה מפקעת חזקת הספק כיון שלא הוחזק באיסור עד עתה משא"כ בכנס ואח"כ גירש בזה שפיר י"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור כיון דבשעה שנתחדש ספק האיסור ליבום כבר היתה אסורה בודאי משום א"א ואין לנו לתפוש חזקת היתר שקדם ולענין זה עדיף גירש ולבסוף כנס מכנס ולבסוף גירש דגירש תחלה אז בעת לידת הספק היה שם חזקה לשוק ואח"כ הוא שנתחדש האיסור לא איכפת לן לבטל החזקה לענין הספק ואמרינן מחמת חזקת היתירה שלא נתגרשה הערוה כלל ואכתי צרת ערוה היא משא"כ בגירש אח"כ שכבר היתה מוחזקת באיסור א"א ובחזקת היתר ליבום ואתיליד ריעותא בחזקתה לשוק בעת שהיתה ודאי אסורה מכבר מחמת א"א אין חזקת היתר ליבום מועיל וע"ז כתב הרשב"א דבזה שוב שייך לומר כיון שההיתר בא ממילא במיתת בעלה ואתה אומר שנעשה מעשה חדש שנתגרשה הערוה עליך הראיה. ואם כן הא דספק שאין לו אחים כגירש ולבסוף כנס דמי דעד שנולד הספק לא היה שם איסור ודאי ובתרווייהו בהדדי קאתו ובזה אין מחזיקין מאל"א כנלפענ"ד לשיטת רש"י ז"ל:

שוב עיינתי במהרי"ט וראיתי שמ"ש שם בתחלה ולא קרינן חזקה לשוק אלא כי ידעינן דלית לי' אחי אלא דמספקא לן אם נולד אח"כ כו' לאו לפרושי סוגיא דקידושין קאמר הכי אלא לגלויי מלתא אימת הוה חזקה לקידושין אבל הך דקידושין דלא מוחזק באחי ודאי דמתפרשת כפשטא שעכ"פ אין מי שיודע שאין לו אחים ומפרש אותה כפירשב"ם דמחמת ס"ס הוא ולא מטעם חזקה כו' ותמיהני איך בא להשוות לזה דעת הרא"ש בתשובה עפ"י חילוקו דמי שבא ממקום אחד כו' שנראה מדברי הרא"ש שם דמייתי הך סוגיא דודאי בכל גווני מיירי וגם מ"ש בסוף דבריו בדקדוק לשון הרא"ש בתחלת דבריו שכתב מלתא דפשיטא כיון שאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת ולא אמר בחזקת היתר לשוק עומדת ע"כ דנידון דידיה חזקה אלימתא איכא כמ"ש שישב שם כמה שנים ולא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שהיה לו אחים זהו חזקה ברורה דקי"ל סוקלין על החזקה כו' ע"ש גם ז"א במשמע לעשות מזה חזקה ברורה לפי שישב כמה שנים ולא נשמע מפיו כי מי הוא הנביא שידע זה שלא נשמע מפיו ומה שאמרה האשה כי רחוק הוא שלא היה הבעל מודיע לה כו' פשיטא שאין בזה ממש ועיקר סמיכתו של הרא"ש בזה הוא על דברי הש"ס דקידושין דכל דלא מוחזק באחי חשוב להו בחזקת שאין לו אחים וכן מבואר מדברי הרשב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ב ע"ב בהא דאמרינן הא איכא סהדי באידית שכתב וז"ל וההיא דיש נוחלין גבי ההוא דהוה מוחזק לן כו' דכוותה הוא בדנפיק קלא דאית ליה אחי דאי מספק לא חיישינן כלל דאם כן בכל אדם ניחוש שמא יש לו אחים כו' ע"ש. ולדברי מהרי"ט הרי באמת כן הוא דבאדם הבא ממדה"י חיישינן ליה שמא יש לו אחים והתם נראה דמיירי בכה"ג שהיה מקום לחוש שיש לו אחים במדה"י ואפ"ה לא חיישינן והא דנקט התם דהוה מוחזק דלית ליה ס"ל ג"כ דלא לדיוקא אתי כמ"ש הרשב"ם שם אלא כל שאינו מוחזק באחים הו"ל כמוחזק שאין לו וכן נראה מהרשב"א בחידושיו דף ס"ד שכתב וכן אם היה מוחזק דאין לו בנים ואינו מוחזק באחים אם יש לו אם לא כו' יש לו בנים נאמן במוחזק לן באחי כו' דאי לא מוחזק באחי לשקול הימנותי' ולישדי אחיזרא דמסתמא לא חיישינן ליה ואף ע"ג דבפרק י"נ כו' ופרקינן התם דלא מחזיק לן בגויה דאית ליה אחי לאו למימרא דהא מתני' בדמחזיק דלית ליה אחי מיירי דאם כן נאמנותו בבנים למאי איצטריך הא קא שרייא וקיימא כו' וע"ש שכתב ולצדדין קתני יש לו אחים אינו נאמן במוחזק דלית ליה אחים ולא בנים כו' משמע דלא מוחזק באחי ומוחזק דלית ליה אחי חד מלתא הוא דכל שאין מוחזק באחים אם יש לו אם לא הו"ל כחזקה שאין לו וכן בריטב"א שם כ' אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק באחי ולא בבני פי' ואשתו בחזקת היתר כו' ע"ש. ונראה מדבריהם דס"ל דכל שאינו מוחזק באחים אין לנו לעשות ספק מדבר זה שמא יש לו אחים במקום אחר שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואמירתו שאומר אח"כ יש לי אחים הוה כמחדש ענין נגד החזקה שהחזקנו שאין לו אחים והיא בחזקת היתר ובאמת הך מלתא טעמא בעי דמה"ת לא ניחוש לספק הרגיל כזה שמא יש לו אחים ובדברי הריטב"א כו' כמש"ל לדברי רש"י דהחזקה היא חזקת היתר דידה מקודם שנשאת ומחמת זה מחזיקינן שהריעותא שנולד בחזקתה לשוק ע"י הקידושין לא הורעה חזקתה של שוק אחרי מיתת בעלה ואמרינן שאין לו אחים והו"ל לענין זה כס' בטומאה אם שרץ או צפרדע דאם צפרדע מעיקר' אין כאן ריעותא בנגיעה זו כלל וה"נ בכה"ג דספק אין לו אחים שלא הורע כוחה לענין זיקת יבום כלל שפיר מוקמינן אחזקה. וכן נראה ממ"ש הריטב"א שם מתניתא דמוחזק לן באחי כו' רבי סבר מה לי לשקר כעדים דמי כו' ואע"ג דבעלמא לא אמרי' מיגו במקום חזקה כו' ותו דמסתמא כל אתתא בחזקת היתר קיימא לשוק במיתת בעלה עד שתאסר בזיקת יבם לפנינו הלכך חשיב מיגו דיליה כעדים כו' וכוונת דבריו נראה אע"ג דמיירי במוחזק דאית ליה אחי וא"כ מה חזקת היתר לשוק יש כאן אך דהך מוחזק באחי ודאי דאינו חזקה גמורה רק מפי השמועה כמ"ש הרשב"ם וא"כ ניהו דתימא דאף לגבי חזקה כי האי לא אמרינן מגו מ"מ הא כנגד חזקה דמוחזק באחי יש לאשה חזקת היתר לשוק במיתת בעלה ור"ל דכיון שקודם שנשאת היתה מותרת לשוק לא יצאת מחזקה זו מחמת הנשואין דעדיין מוחזק היתירה בידה על אחר מיתת בעלה ומספק אין להחזיק באיסור זיקת יבום כיון שאין אחים לפנינו עד שתאסר בזיקת יבום שלפנינו והלכך שפיר חשבינן למיגו דידיה והו"ל בעדים כו' וכן מבואר ממ"ש הריטב"א שם ור"נ סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ומרע לחזקה וכ"ת ל"ל דמרע לה נימא דכי הדדי נינהו ואוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא בחזקתה דהתירה איכא למימר כשאמר יש לי בנים בשעת קידושין נאמן היה להתירה אפי' לר"נ דאוקי חזקה להדי חזקה והוה כמאן דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבנים דשרי כו' ע"ש מבואר דאפי' מוחזק באחי שייך לאוקמא איתתא אחזקה דהיתרא וע"כ דהיינו חזקה דהיתרא שקודם נישואין ותנא דמסייע למאי דכתיבנא בשיטת רש"י ז"ל:

והנה מה שכתב מהרי"ט מהך דקאמר בב"ב אם הקלו בשבויה נקל בא"א פי' רשב"ם דאיכא איסור תורה והרי היא בחזקת איסור עד עתה ואל תתירנה מספק כו' והנה הוא ז"ל בעצמו בסוף דבריו שם הביא הגרסא משום דמנוולה עצמה לגביה שבאי והיא גירסת התוס' שם וכן הביא דברי התוס' בתשובה סימן נ"א וא"כ אין ראיה מדברי הש"ס בזה ונראה שהוא לא בא רק להסתייע מפירוש רשב"ם שנראה דאזיל בשיטה שמחזיקין מאיסור לאיסור ומצאתי לרש"ל בחכמת שלמה בב"ב שם שכתב בד"ה ניקל בא"א נ"ב פירש קודם שמת והוה באיסור חמור א"כ אף אחר שמת עדיין בחזקת אותו איסור עד שיוודע לך שנפטרה מזיקת א"א אף ע"פ שאין עתה חנק אלא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה כו' עכ"ל. מבואר ג"כ דמפרש דברי רשב"ם משום דמחזקינן מאיסור לאיסור. ואמנם בשיטה מקובצת לב"ב כתב בשם עליות דרבינו יונה שכתב וז"ל עוד יש לפרש ניקל בא"א כיון דהוחזק' באיסור א"א ובעודה בחזקת איסור א"א יצא הקול דאית ליה אחי לא מפקינן לה מחזקת איסור כשמת הבעל דמחזיקינן לה מאיסור לאיסור ולא נהירא האי פירושא מהא דאמרינן בפרק ד"א אשה זו בחזקת היתר עומדת מספק אתה בא לאוסרה כו' ע"ש. הרי דדחי האי פירושא מהאי טעמא גופא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כדמוכח ביבמות וגם מבואר דאפי' מאן דמפרש הכי היינו לפי שיצא הקול בעודה באיסור א"א אבל בקול שיצא לאחר מיתה אין משגיחין בו אע"פ שהקול בא להחזיקה למפרע על שעת הנשואין שאז נעשית אסורה משום א"א לא אמרינן בכי הא מחזיקינן מאיסור לאיסור ורבינו יונה מיירי מהא דיבמות דאע"ג דשם נולד הספק בעידן איסורא דא"א אפ"ה אמרינן דבחזקת היתר עומדת:

והנה מ"ש מהרי"ט מדברי הר"ן פ"ק דקידושין גבי האי דקידש באבנא דכוחלא שהביא ההיא די"נ דלא מוחזק באחי דחיישי' לקלא אע"ג דהאי קלא דלא איתחזק משום דבחשש איסור היתה כו'. ולכאורה משמע שר"ל שלפי שהיתה בחזקת א"א חיישינן נמי לאיסור יבום מחמת הקול ובאמת ז"א דא"כ מה בחשש איסור דקאמר דהא א"א ודאי היתה וגם הר"ן שם מפרש אח"כ החילוק בין שבויה לא"א משום דמנוולה נפשה כו' כדברי התוס' והמפרשים ז"ל אך הר"ן בא לומר כלפי מ"ש תחלה דלכך בשאר קלא דלא איתחזק כגון קול קידושין לא איכפת לן משום דהתם בחזקת פנויה לגמרי היתה ולאחזוקי כולה מלתא דקידושין מחמת קול דלא איתחזק בב"ד לא אמרינן משא"כ בספק ש"פ כו' ובכה"ג הך דב"ב דבחשש איסור היתה ר"ל כיון שעכ"פ נתקדשה ויש מקום לומר שזקוקה ליבום אלא שאנו באים להתירה מחמת החזקה בזה יש לחוש לקול כיון שעכ"פ היה כאן מקום לחוש בזה לאיסור ועיין בריטב"א שם ובש"מ לב"ב בשם רבינו יונה החילוק מבואר יותר שכתב הא דבקידושין לא מהני קול בעלמא משום דבחזקת פנויה עומדת ואין מוציאין בקול בעלמא אבל הכא הקול יוצא להכחיש עיקר החזקה הראשונה דהא אמרי דאיכא סהדי רש"י וכיון דאפשר לברר הדבר נמתין כו' אם הקלנו בשבויה דאיכא למימר אוקי אחזקה ראשונה ולא נטמאת ניקל בזו דאיכא לאחזוקה באיסור יבמה לשוק דעיקר חזקה דמוחזק לן דלית לי' אחי לאו ודאי הוא וכיון דנפק קלא דאיכא עדים דאית ליה אחי אתרעי החזקה כו' ובספרי ספרד גרסינן משום דמנוולא כו' אבל האיך יקל בכאן שהרי מעולם לא נתברר שלא היה לו אחים אלא בחזקה בעלמא וכיון דאיכא קלא דיש לו אחים ראוי לחוש וכ"ש אם היה אביו קיים דאיכא למימר שמא הוליד בנים אח"כ כו' עכ"ל. ומבואר מדבריו דאע"ג דהאי חזקה לאו ודאי הוא ובקלא בעלמא חיישינן ליה מ"מ חזקה מיקרי לענין דאיהו גופיה לא מהימן לסתור החזקה ולאוסרה אכ"ע וגם מדבריו שם שכתב אאו ימתא דש"ס מתני' דלא מוחזק לן דאית ליה אחים והא קתני זה אחי א"נ וי"ל מתני' דקיימא בחזקת איסור כגון דמוחזק כו' והיכא דקיימא בחזקת היתר כגון דמוחזק לן דאית ליה אחים והוא אומר זה לאוסרה א"נ כו' עכ"ל נראה מדבריו דהיכא דלא מוחזק באחי' היינו מוחזק שאין לו אחים וכבר כתבתי שכן משמע מהרשב"א והריטב"א ג"כ דכיון שאין אח לפנינו יש לנו להחזיקו בחזקת שאין לו:

ולכאורה נראה ראיה לדבר דהגע עצמך אם בא לכאן איש א' עם אחיו ואחיו מת ויותר הוא לבדו והרי זה יורד לנחלה בחזקת שאין גואל קרוב ממנו ותלינן זה המת אין לו אב גם בן ואח אין לו. ואם גם האח הזה מת גם הוא כאחיו היבמה אסורה לשוק מחמת חשש שמא יש לזה אחים אחרים וכיון שלנחלה אין חוששין גם לענין זיקת יבום אין לחוש ואשכחן לענין היתר אשה דחמיר טפי לירד לנחלה מהיתר אשה. וא"ל דבאמת היכא דאיכא למיחש חיישינן ז"א כדמשמע בב"ב במשנה האומר זה אחי כו' דבמסתמא לא חיישינן וכן מבואר בכתובות בעובדא דמרי בר איסק וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל פ"ו בראובן שהיה קורא לשמעון ב"ד ולא נודע קרוב אחר ששמעון יורשו ולא חיישינן שמא יש לו יורש במדה"י ע"ש והשואלי' שם הביאו ראיה מהא' דפ' י"נ דאמר אביי והאיכא קלא דאיכ' סהדי במדה"י דידעי דאית ליה אחי א"ל השתא מיהת ליתנייהו קמן אלמא לא חיישינן ליורש אחר כיון דלית' קמן ואע"ג דחשו לענין נישואין לענין ירושה לא חשו עכ"ל. ומזה נראה דג"כ ס"ל להשוות מוחזק דלית ליה אחי ללא מוחזק לן באחי דהא עובדא דהתם היה שאין ידוע אם יש לו קרוב אחר אם לא וא"כ גם הרא"ש סובר כן מדלא דחה ראיה זו ואפשר דלא חש לדחותה כיון שלדינא הסכים לדבריהם דאין חוששין שמא יש לו יורש במדה"י וגם בלא"ה דברי השואלים שם צ"ע שהוצרכו לומר ע"כ לא חשו אלא לענין נשואין אבל לענין ירושה לא דהא אפילו תימא דחשו גם לענין ירושה היינו משום קלא דאיכא סהדי אבל בעובדא דנ"ד שאין שם קול מה"ת לחוש. וגם מה שחילק בין נישואין לירושה ז"א כמש"ל דאדרב' משמע דלענין הורדת נחלה חמיר טפי דהא משיאין אשה ע"פ ע"א ואלו לנחלה דהיינו לירד ולמכור לא מהני זה ששמעו בו שמת עפ"י ע"א כמבואר בב"מ דף ל"ח וא"ל דהא דמתירין אשה ע"פ ע"א משום דאיכא חזקה דדייקא משא"כ לענין לירד לנחלה ועיין בסמ"ע סימן רפ"ד ה"נ שייך דוקא במלתא דעל"ג ואפ"ה חיישינן לקלא ואעפ"י דהרא"ש ס"ל להחמיר בע"א ביבמה וס"ל דלא איפשט האיבעיא שם מ"מ נראה שאין לתלות זה באיבעיא דהתם ואין להקל לענין נחלה טפי מלענין נשואין. ועיין בב"מ בתוספות שם גבי דילמא שכיבא סבתא כו'. דלגבי גט אמרינן בחזקת שהוא קיים משום עגונא כו' ולגבי יתומה החמירו כו' עיין בתה"ד סימן שמ"ט ואם כן דברי השואלים שם צ"ע והנה הריב"ש בתשובה סימן מ"ו וסימן מ"ז כתב להיפוך מדברי הרא"ש וכתב דאין ספק שצריך שיהיה מוחזק בעירו שזה הקרוב הקודם בירושתו שהרי אפשר שיהיה לו קרוב אחר לירש קודם זה כו' וכתב דלא דמי הא לדמרי בר איסק שלא הצריכוהו להביא ראיה שאין לו אחר דהתם מארי ודאי הוא יורש אביו ואם אין לו אח או יש לו הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל בנידון זה שהקורבה הוא רחוקה אין זה ודאי יורש עד שיביא ראיה שהוא הקרוב מכל אדם וגם בתה"ד סימן שמ"ט שכתב ג"כ אחששא דילמא אשת ראובן הולידה עוד וכתב דטענה ראויה הוא דהא רוב נשים מתעברות ואין כאן חזקת ממון דהירושה ביד ב"ד וע"ז כתב דהרא"ש פרק החולץ כתב בההיא דספק ויבם דמיירי דהסבה קיים דאל"כ היבם יכול לומר לספק אני יורש ודאי ואת ספק ואע"ג דאם היה הספק בנו של מיתנא הוא קרוב טפי מיבם מ"מ חשבינן להו לנכסי בחזקת יבם מפני שהוא ודאי כו' ע"ש וא"כ אין ראיה מדין נחלה שמורידין בן או אח לנחלה ולא מצריכינן לאתויי ראיה שאין כאן יורשים אחרים דהתם הטעם אין ספק מוציא מידי ודאי אתינן עלה. ודוקא בקורבה רחוקה הצריך הריב"ש ראיה דאין זה ודאי יורש איברא דלפי הראיה שהביא התה"ד מהרא"ש משמע דאף באח שג"כ אינו ודאי יורש שהרי הבן קודם לאח אפ"ה כיון דהא אח ודאי ראוי לירש לא חיישינן לספיקא דבן ואם כן ה"ה בהאי דהריב"ש י"ל כן כיון שזה עכ"פ ודאי קרוב ואם אין שם אחר קרוב ממנו הוא הראוי לירש לא ניחוש לספק ודוחק לומר דמחמת שהקורבה רחוקה קאמר הריב"ש דהתם שכיח שיהיה קרוב ממנו דאדרבה דוק מרישא דדברי הריב"ש דדוקא כהאי דמארי שהוא יורש אביו ודאי בזה לא חיישינן לאחר. ואפשר דס"ל להריב"ש דהתם שאין לנו ספק בבן אחר כלל רק ע"ז שלפנינו אנו מסופקים בו אם הוא בן או לא. ואין כח בספיקו של זה לדחות ודאי של זה שהרי אין הספק עומד להתברר לעולם משא"כ בזה שאנו מסופקים מעצמינו שמא אין זה היורש שיש בעולם יורש אחר קרוב ממנו ויוכל להתברר שכן הוא לא משגיחינן בודאי של זה שהרי ודאי של זה הוא ספק לנו שמא אין בו ממש ויתברר היורש האמיתי ובשביל שאינו ידוע לנו לא נתברר זה לודאי ראוי לירש משא"כ בההוא דהרא"ש עיקר טענות הודאי והספק אינם על נכסי המת רק אנו אומרים שזה ודאי אח וזה ספק בן ולעולם לא יתבררו הדברים ולכן אין אנו חוששין לספקו של בן. ולפי זה אין ראיית התה"ד לנידון דידיה ראיה כלל דהא התה"ד מיירי בענין שיש ספק שמא יתברר שילדה אשתו של ראובן יורשים אחרים הקודמים לזה הבא לירש. וע"כ דס"ל דאין לחלק בכך ואפשר דגם הריב"ש לא ס"ל האי חילוקא ה אישי "חאםחהתשאאש הים ה א ם כ ופליג אמ"ש הרא"ש דמיירי דסבא קיים אלא ס"ל דבכה"ג שאנו מסופקים שמא האח אין לו חלק ונחלה כלל לפי שהספק הו' בן המת והוא היורש האמיתי לא שייך בזה אין ספק מוציא מידי ודאי וכמ"ש באמת שני דעות בזה באה"ע סימן קפ"ג ומה שהביא הרא"ש ראיה מהא דתנן לא יורש אותם אלא הקרוב קרוב יורש כו' צ"ל דהתם מיירי שיש להם בנים ודאין וכבר האריך בזה אא"ז מהרש"א ז"ל להקשות על הרא"ש מהא דספק וסבא בנכסי יבם דחולקים ע"ש וכ"כ הריטב"א דמיירי במקום בנים ובחידושי הרמב"ן כתב בע"א ועיין בפרישה וב"ש ובית מאיר וקצרתי. ולפי מ"ש אין ראיה מדברי הרא"ש בתשובה מדלא חש שמא יש יורש אחר לענין נחלה ה"ה דאין לחוש לענין יבום משום דהו"ל דהרא"ש לשיטתו דס"ל דגם היכא שיש ספק במקום יבם דאיכא למימר שהיבם אינו יורש כלל דהספק בן מיתנא הוא מ"מ חשבינן להיבם ודאי וה"ה בכה"ג שאין יורש אחר לפנינו ולא ס"ל לחלק במ"ש דטפי חשיב ודאי בספק ויבם שאין הספק עומד להתברר מספק שמא יתברר יורש שהוא יורש גמור וזה אינו יורש כלל אלא ס"ל כיון דמ"מ ספיקא הוי שמא אין כאן יורש אחר וא"כ זה הוי ודאי ראוי לירש אי לא מספקא לן באחר הו"ל כספק מוציא מידי ודאי אך מ"מ נלמוד מזה דאעפ"י שזה ספק המצוי הוא שמא יש לו אחים במקום אחר ואם כן אין ב"ד יורשו לא חיישינן ליה ואין לך אלא מקומו ושעתו אם כן מהאי טעמא גופיה יש לומר גם לענין יבום כיון שאנו אין לנו איסור על האשה רק מחמת הבעל וכשמת פקע ליה איסורא דא"א והענין כמות שהוא לפנינו הוא היתר ודאי ולכן אף שספק המצוי הוא שמא יש לו אחים אין ספק זה מוציא מחזקת ודאי היתרא ומצאתי בשו"ת מהריב"ל ח"ב סימן מ"ט שנשאל גם כן בנידון נחלה שאחד בא ממרחקים וקרובו רוצה לירד לנכסים והביא מדברי הרשב"ם בב"ב שכתב דאי לא דמוחזק דלית ליה אחי היה לנו לאוסרה מספק וכתב דלפי זה נראה לכאורה דגם לענין ממון יש לחוש ושם הביא ג"כ דברי הריב"ש וע"ש דמדייק מדברי הר"ן גבי אבנא דכוחלא ומפרש דבריו אליבא דהרשב"ם וגם רוצה להשוות דברי הטור עם דברי הרשב"ם וכבר כתבתי הנלענ"ד בדברי הר"ן והטור בזה ושם במהריב"ל כתב ג"כ דהרא"ש פליג אריב"ש ועיין בב"י ח"מ רפ"ד שכתב שהתשב"ץ בתשובה חולק ג"כ על הריב"ש וגם הביא דברי האגודה פרק חזקת כדברי הרא"ש וכתב בתשובה דאפשר דלא כתב הריב"ש כן רק בהאי עובדא אבל בשאר גווני איכא למימר דמודה לרא"ש ז"ל והכי נקטינן וראיתי בשו"ת מוהר"א ששון סימן צ"ג שכתב ואני לא ידעתי ליישב דבריהם כו' ולענ"ד דהב"י ס"ל דדוקא בכה"ג דהריב"ש שהיה הקורבה רחוקה שאף לדברי העד אמר שהיה בנים לשני בני אחים וספק המצוי מאוד שימצא באחת המקומות גואל קרוב ממנו וכדמשמע מדבריו שכתב ולא דמי לההיא דמרי בר איסק כו' אבל בנידון זה שהקורבה היא רחוקה כו' ומ"ש דהתם מארי ודאי יורש אביו לאו דוקא אלא כל שהוא שאר בשר כגון דודו או בן דודו כההוא דהרא"ש שאם היה לו אח או בן היה נשמע מפיו וסתמא דמלתא שאין לו קרוב יותר מזה ולא חיישינן ליה וגם כי בעובדא דהריב"ש לא איתחזק הקורבה רק מפי השמועה מפי ע"א ששמע ממנו כן וגם עוד חששא דאפשר דלא שייכא בנידון דהרא"ש ע"ש ועיין עוד בשו"ת מהר"א ששון סי' י"ג שהסכים למעשה להב"י וכתב שנראה ודאי שאם היה רואה מהריב"ל דברי הגדולים שהביא הב"י שהיה פוסק כמותם ע"ש. וכן בשו"ת מהרש"ך ח"ב סי' כתב לסמוך על החולקים על הריב"ש בזה וא"כ חזרנו למה שכתבנו דכיון דחזינן שיורדין לנחלה את הקרוב אשר ישנו פה וא"ח לדבר שמא נמצא קרוב ממנו במקום אחר אע"ג דקרוב כה"ג שהוא בן דודו איכא טובא דמקרבי טפי או קרובים דכוותיה א או אחים או דודו או בן דודו לא חיישינן להו ומחתינן להאי לנכסי המת אף שלא היה לו מעולם שום חזקה בנכסים הוא יכול להוציא אותם מיד הנפקד ע"פ ב"ד ק"ו הדברים לענין יבום שאין לנו לחוש לשום מין קורבה רק אחים מן האב דוקא ואשה בחזקת היתר עומדת שאין לאוסרה בספק וכיון שמצד הספק הלז היתה מותרת אז אף שאמר הבעל פעם אחת שיש לו אח לאו כל כמיניה דאסר לה אכ"ע:

וראיתי בספר קצות החושן סי' רפ"ד הביא שם דברי התשב"ץ ח"א סימן נ"ח דברי מחלקותו על הריב"ש. וכתב דמה שהביא התשב"ץ ראיה מבבא בתרא בהא דקריביה דרב אידי כו' ונראה מדבריו דלהראב"ד דגריס לבסוף אודי דאיהו קרוב עדיין החזיק בטענתו דהוא קרוב טפי כו' וזה תמיה דא"כ היה נאמן במיגו דלא אודי לרב אידי בקורבתו כו' אלא דלשיטת הראב"ד לסוף אודי ליה אבל האי גברא א"י אם קרוב טפי מרב אידי אינו נאמן במיגו כיון דאיהו גופיה לא ידע אם קרוב טפי אם לא וכן מבואר להדיא בספר המלחמות להרמב"ן עכ"ל ובאמת לא נמצא מזה בספר המלחמות רק בחידושיו לב"ב דמיירי שזה טוען ספק וכ"כ הנ"י. ולפי דבריו יותר ה"ל לאתויי מדברי הריב"ש גופיה סי' של"ו דקאי בשיטת הרמב"ן ונ"י וכמ"ש בש"ך סי' קל"ט סעיף ה' ע"ש אך באמת מבואר למעיין ברמב"ן ונ"י דלפי פירושם לא גרסי' לסוף אודי ליה דהוא קריביה כלל אלא גירסתו לסוף אייתי סהדי דאיהו קריבי' ומה דאמר כיון דאודי אודי היינו על אכילת פירות ור"ח הוה סבר כיון דאית ליה מיגו דלא אכל נאמן הוא לומר כי קרוב הוא ואכל בתורת קורבה וא"כ אין מוציאין ממנו דשמא הוא קרוב כרב אידי וחלקו אכל ואביי ורבא ס"ל כיון דרב אידי ודאי ע"י עדים והאי גברא ספק לולי המיגו לכן מוציאין מידו דלא מהימן במיגו של ספק להוציא ממון מן הודאי ע"ש אבל אין זה ענין לגירסת הראב"ד דגרס לסוף אודי ליה דאיהו קרוביה (ע"ש בדברי הרשב"ץ דמתחילה הביא גרסת לסוף אייתי סהדי דאיהו קריבי' ולבסוף הביא גרסת הראב"ד לסוף אודי ליה כו') נראה דאפי' אי מיירי שזה אינו טוען ודאי שהוא קרוב טפי אכתי תיקשי כיון שא"א לנו להחזיק לרב אידי בודאי יורש כ"א על פיו של זה והרי זה אומר שעכ"פ גם הוא קרוב וא"כ כמו שרב אידי הוא ודאי קרוב על פיו של זה כמו כן ג"כ הוא קרוב ודאי ע"י המיגו שלו ומאי אולמיה דרב אידי מהאי גברא ובשלמא אי איכא סהדי על קורבתו של רב אידי א"כ כל טענתייהו מהכא ה"ל רב אידי ודאי והאי גברא ספק וה"ל כמו רחוק לגבי קרוב ואם אוכל פירות קרקע בטענת ספק לגבי ודאי מוציאין מידו משא"כ בזה שמפיו אנו חיין ולדבריו עכ"פ קרוב הוא ונאמן במיגו שלא היה מודה בקורבת ר"א כלל וה"ל כאית סהדי לתרווייהו שהם קרובים ואין ידוע מי קרוב יותר, ע"כ י"ל דס"ל דכיון דעכ"פ איהו אודי לרב אידי ה"ל הודאות בע"ד כמאה עדים וכאלו אתו סהדי דר"א קרוב ממילא שהקרקע בחזקתו ולכן אע"פ שיש לזה מיגו שיש להאמינו שהוא קרוב לא מהימנינן ליה דה"ל כאלו סהדי להאי שהקרקע שלו וזה בא להוציא ממנו במיגו דה"ל מיגו להוציא ואף לפי מ"ש בסימן פ"ג דאמרינן מיגו להחזיק בקרקע כיון שעפ"י טענתו ירד והחזיק בו נראה דהכא שאני כיון דמעיקרא אתי רב אידי להחזיק בה ולבסוף אתי גם האי גברא ודיינינן בה דין כל דאלים גבר וגברה ידו של זה להחזיק בה ואי הוה מודי מעיקרא דר"א קריבי' לא היינו דנין דין כל דאלים גבר כלל אם כן השתא נמי כאלו אינו מוחזק בקרקע כלל הוא וכיון דאיהו אודי לרב אידי ורב אידי לא אודי לדידיה רק שהוא בא עליו מכח מיגו וה"ל מיגו להוציא:

והשתא לפי זה אתי שפיר אף לפי הבנת הרשב"ץ אליבא דהראב"ד דהאי גברא עודנו מחזיק בטענותו שהוא קרוב יותר מ"מ לא מהני כיון דעכ"פ הוא אודי לרב אידי וה"ל מיגו להוציא ואף היה בכאן מקום להאמינו במיגו אף באינו טוען שקרוב יותר תהני לי מיגו להאמינו כי קרוב הוא וא"כ הוא במשקל א' עם ר"א ולכאורה יש מקום לומר דבשלמא אם הוא חוזר ממה שאמר מתחלה אנא מקריבנא טפי א"כ שפיר ה"ל מיגו להוציא דהא לפי הודאתו השתא מעיקרא שלא כדין ירד בה וחזקתו אינו כלום משא"כ אם אינו מודה שהוא מסופק אם קרוב טפי ועדיין טוען שרב אידי קרוב והוא קרוב יותר א"כ לפי טענתו בדין ירד להחזיק בה אך ז"א דא"כ אף בשחוזר בו ואומר שהוא מסופק עכ"פ מ"מ לפי טענתו כדין ירד להחזיק בתורת כל דאלים. וגם דעכ"פ לא ירד שלא כדין להחזיק במחצה כיון שעכ"פ אינו מודה דר"א קרוב טפי (ואפשר נמי שע"ז טוען ברי שעכ"פ ר"א אינו קרוב יותר מיהו י"ל דדילמא מיירי שגם זה א"י ולכן לפי הודאתו ירד תחילה שלא כדין) וע"כ לומר כמ"ש דכיון דבאמת בתחלת טענתם לא היו מוחזקים כלל רק שהחזיק בה באלמות ע"פ שאמר שקר לפנינו שאינו יודע מקורבתו של ר"א א"כ כדמעיקרא דיינינן להו וכאלו זה תחלת טענתם בעוד שלא החזיק זה כלל משא"כ בההיא דשטרא זייפא דשם לפי דבריו החזיק מתחלה ברשות ואלו רצה היה עומד בשטרו שפיר מהני ליה המיגו להחזיק הקרקע בידו:

שוב מצאתי בש"מ לבב"ב שכתב בשם הרשב"א וז"ל ור"ש ז"ל גרס לסוף אודי ליה דאיהו קריבי' כלומר שגם הוא קרובו ואפ"ה אוקמא ר"ח כולא בידיה כיון דאודי דאיהו קריביה דיקלא בחזקת יורש קאי ואידך ה"ל המע"ה ולא אמרינן בכי הא הפה שאסר ואפי' לגבי פירי כו' ולא ירדתי לסוף הדין הזה דדיקא נמי כיון דמפיו של זה אנו חיין בו נימא הפה שאסר כו' ומ"ש מהא דפסק אשה שנתארמלה ומודה ר"י באומר לחבירו שדה זו של אביך כו' ואינו דומה לספק ובני יבם דאותו ספק (נ"ל שצ"ל ודאי) ניכר לכל ולא מפיו של ספק אנו חיין אבל הכא גבי דיקלא מפיו של זה אנו חיין כו' עכ"ל ושם קודם לזה ראה והתקין לפי גרסת לסוף אייתי סהדי דלא תיקשי משנים אוחזין משום דהכא ידיע מלתא בסהדי כו' ואר"י מאי קאמרו אביי ורבא כו' אבל הכא כיון דאי הוי לן סהדי דאכל כמה דאמר איהו מפקינן לכולא פירי מיניה השתא נמי כיון דאודי אודי' כו' ע"ש כי קצרתי והדברים מבוארים כמ"ש. אלא שלענ"ד ליישב קושיא על הגירסא ההיא דס"ל דה"ל מיגו להוציא ולא דמי להאי דשדה של אביך דאין שור שחוט וגם ברי ושמא ועיין בש"ך בכללי מיגו. משא"כ כאן י"ל שרב אידי היה טוען ברי ואין להאריך כי בלא"ה אין מקום לפרש גירסת הראב"ד בענין אחר כיון דבש"ס לא קאמר רק לבסוף אודי ליה דאיהי קריביה משמע להדיא דהא מלתא בלחוד הוא דאודי שגם ר"א קרוב אבל מ"מ במה שאמר תחלה אנא קריבנא טפי דהיינו שאף לפי דברי ר"א היה טוען שהוא קרוב יותר ועכשיו הודה בקרבת ר"א. אבל מ"מ לא חזר בו ממה שאמר תחלה שהוא קרוב יותר (והיינו דכ' הרשב"ץ ואע"פ שהיה אפשר שיהיה יותר קרוב ממנו כמו שהוא טוען מסתמא ר"ל דמן הסתם הוא טוען כן ואינו חוזר מטענתו הראשונה) אך הרמב"ן דמפ' דהאי גברא מסופק כתב וז"ל ולי נראה דלא גרסי אנא מקריבנא טפי אלא אנא קריבנא לסוף אייתי סהדי כו' ובסוף דבריו כתב ועוד דאפי' כגירסת הספרים שכתוב בהם אנא מקריבנא טפי זה היה מתחלה שהיה טוען על ר"א בקורבה רחוקה כו' ומכיון שבאו בסוף עדים שר"א ראוי לירושה ועשה הוה ספק כו' ע"ש מבואר שא"א לפרש שחזר לבסוף ממה שאמר מתחלה אנא מקריבנא טפי רק הרמב"ן מפרש לפי גרסתו לבסוף אייתי סהדי כו' משא"כ לפי גירסת הראב"ד לסוף אודי כו' וגרס תחלה דהאי גברא טען אנא מקריבנא טפי כדמשמע מהרשב"ץ שהראב"ד לא חידש בגירסא זו רק לבסוף כו' לא גרס טפי אבל בטענה שפיר גרס אנא מקריבנא טפי א"כ פשיטא שאין מקום לפרש דהשתא הדר ביה. וגם ממה דקאמר אנא מקריבנא טפי ונסתפק בזה ופשיטא דכל כי האי ה"ל לש"ס לפרושי כיון שהעיקר הדין תלוי בזה אלא ודאי דבאמת לא אודי רק על קרבת ר"א ותו לא ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א על הגה"ה אשר בפרשב"ם ולפי דבריו הויא שיטת ואין לפרש דגרסי' כו' הכתוב בתוס' שם ואי לאו דמסתפינא ה"א דמ"ש בהגה"ה שר"א היה קרוב יותר תיבת יותר הוגה מאיזה תלמיד והוא ט"ס והך הגה"ה הוא כגירסת הראב"ד ובלא"ה הלשון אינו מתוקן כראוי ומגומגם ותיקון הלשון לענ"ד כצ"ל ושרא ליה מארי' למי שאמר זה שהודה על אכילת פירות אלא לא הודה אלא על הקרקע (ור"ל דעל אכילת פירות לא היינו צריכין להודאתו כי היו עדים בדבר) ומ"מ מאי דאכל עד השתא לא מפקינן מיניה כיון דליכא עדים בדבר שר"א הוא קרוב אלא על פיו של זה ואביי ורבא סברי כיון דאודי אודי שהרי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ופיו מחייבו ממון ואי הוי גרסינן אודי' ליה דאיהי קרוב טפי ה"ל לפרושי הא אמאי לית ליה לר"ח הך סברא כצ"ל ואפשר שזהו מהגהות הראב"ד על פירוש רשב"ם והיינו הגירסא שמביא הרשב"ץ בשמו וכמ"ש הלשון והענין מתוקן כראוי ועיין בבעל המאור ובמלחמות וקצרתי:

ומ"ש בקצוה"ח שם דבעיקר השגת הרשב"ץ דאין לחוש דקרוב קודם ודאי לא נעלם מהריב"ש דאין ספק מוציא מידי ודאי אלא דכבר מחלק הריב"ש דדוקא היכא דידוע בסהדי כו' אבל במה שהקורבה דחזקה א"ל בזה אין ספק כו' והיינו כיון דליכא סהדי אלא במה שאמר נפתלי כו' א"כ הו"ל ספק בגוף הקורבה וזה ודאי אין לך קורבה דחזקה יותר מזה ולכן צריך עכ"פ ראיה שאין לו יורשים קודמים עכ"ל. והנה במחכ"ת הביא דעת הריב"ש למה שלא עלה על לבו מעולם וגרם לו זה לפי שלא הרגיש בט"ס שבדפוס שכתב ולא דמי לההיא דמארי בר איסק כו' אבל בנדון זה שהקורבה היא דחוקה אין זה ודאי יורש כו' והי' הוא ז"ל סבר שצ"ל שהקורבה הוא דחזקה וליתא אלא יתיב זבוב גו עיגול' דריש ומשיך לי' ואשוי לי' ד' וכצ"ל אבל בנדון זה שהקורבה היא רחוקה (וכמ"ש ג"כ לשון זה לעיל מיניה גבי מרי בר איסק שהוא בנו ודאי הוא יורש שלו משא"כ בקורבה רחוקה. וכבר הארכתי בענין זה לעיל ונפלאתי מחכמת הרב ז"ל אשר לא שת לבו לזאת וכאשר כתבתי כן העתיק מהר"א בן ששון ז"ל בתשובה סי' נ"ב וסי' צ"ג ע"ש:

הנה הארכתי בזה לברר שדעת הפוסקים נוטה דלענין נחלה מורידין את הקרוב הקרוב לפנינו ואין חוששין שמא יש אחר קרוב ממנו במקום שגדל האיש שמה. וא"כ ע"כ לאו מטעם שזה ודאי ראוי לירש אתינן עלה וכעובדא דמארי בר איסק שהוא בנו ודאי שהוא יורש בלי ספק כדמוכח בההיא דקריבי' דרב אידי וכמ"ש הב"י בח"מ בשם האגודה שהביא ג"כ ראיה מדברי הש"ס אלו וכדברי הרשב"ץ אלו דכל שזה קרוב ודאי אפי' בא אחר ואמר שהוא קרוב יותר חשבינן ליה כרחוק לגבי דהאי ואפי' אם כבר אכל פירות מוציאין ממנו ולכאורה היה אפשר לומר דהתם טעמא משום דהאי גברא דלא ידעינן ביה שהוא קרוב שדינן ליה בתר רובא דעלמא ואף שהוא טוען ברי כי קרוב הוא ואין האחר יכול להכחישו בבירור וכה"ג כתב בכתובות דף י"ב למ"ד ברי ושמא ברי עדיף הא דאיצטרך קרא לאהדורי אבידה בסימני'. וגם זה אין להמוצא חזקת ממון משום דהמוצא מצי אמר לא ממך נפל אלא מרובא דעלמא ועיין בפ"י בקידושין דף ס"ג גבי הא דאמרינן נאמן ליתן גט כו' אלא דאכתי קשי' ליה ניזל בתר רובא דעלמא שלא נתקדשה לזה שאומר אני קדשתי אלא לחד מרובא דעלמא וע"ש שכתב כיון דגם בלא דברי העד יש ספק אין זה אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב והארכתי בזה במקום אחר וכתבתי דהיינו טעמא דמהני הא דאשתמודענא דאחוה דמיתנא הוא אף שלא ע"פ עדים כשרים ורמזתי בזה בק"ה לספרי בית אפרים ע"ש. אך כאן שזה בא לירש והוא נוגע ובע"ד אמרינן דמרובא דעלמא הוא ולא קרוב דמיתנא הוא וזה שידוע לנו שהוא קרוב מורידין אותו לנחלה. אך כ"ז כשאנו דנין על איש פרטי אבל בדרך כלל ודאי יש לחוש שמא יש אחים לזה בתוך רוב העולם שבזה לא יצא מכלל רובא דעלמא בשביל שנאמר שיש אחים של זה בעולם ולכן לענין יבום יש לחוש אך דלפי זה יקשה עלינו איך מורה דין קרוב לנחלה ניחוש ליה הכי דשמא יש לו אחים שיש להם ישיבה בעולם ולהם משפט הירושה אלא ודאי דכל שלא נודע לנו אין חוששין כלל והוי כחזקה שאין לו וא"כ ה"ה לענין יבום אין לנו לחוש לדעת פוסקים אלו והרשב"ם שכ' מטעם ס"ס שמא יש לו בנים אפשר דאזיל בשיטות הריב"ש כמש"ל מתשובת מהריב"ל שמדייק מהרשב"ם כהריב"ש וא"כ כיון דסוגיא דעלמא לענין נחלה נקטינן כהפוסקים דלא חיישינן לשמא יש גואל קרוב ממנו וכמבואר בסי' רפ"ד ממנו נקח גם לענין יבמה דלא חיישינן דאע"ג דבעלמא איסורא מממונא לא ילפינן כבר כתבתי דלענין עגונה אשכחן דמקלינן טפי לענין ממון מלענין נחלה ואף דבעגונ' טעמא משום דייק' וביבמה איהי גופא ודאי לא מהימנא דסניי' ליה ולא דייקא נראה דמ"מ דיוקא זוטא איכא כמ"ש התוס' שם. וגם נראה דכה"ג שאין ידוע אם יש יבם בעולם לא שייך רחמ' ליה ולא סניא ליה ואף לפי מ"ש הרמב"ם שלפי שאינו רק איסור לאו הוא קל בעיני' וא"כ אין לסמוך על דיוקא דידה כלל. מ"מ נראה דמהאי טעמא גופא שאינו רק איסור לבד אין להחמיר בספיקו כ"כ ואע"פ שהמפרשים בההיא דאם נקיל בשבויה דחו החילוק מחמת איסור חמור משום דאמרי' ביבמות מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת וכבר כתבתי מזה בק"ה לספרי בית אפרים מ"מ הדבר ברור שלענין ספיקא לחומרא יש לחלק ביניהם ובפרט לשיטת הרמב"ן דס"ל כל ספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא רק בספק כרת מדאורייתא לחומרא א"כ בספק זקוקה ליבם יש להקל טפי. וגם נראה דהך חזקה דלא מוחזק לן באחי הוה עכ"פ כע"א ובע"א כל הפוסקי' פסקו דנאמן ביבמה וכן פסק הרמב"ם דע"א ביבמה אפי' עבד או שפחה נאמן וא"כ מכ"ש דהך חזקה מהני בה דעכ"פ דיוקא זוטא איכא. ואף דהרא"ש סבירא ליה להחמיר בע"א ביבמה מ"מ להרא"ש נראה דהך דלא מוחזק לן באחי חזקה גמורה היא ולכן פסק שהקרוב לפנינו מוציא ממון עפ"י ב"ד ולא חיישינן לאחים במדה"י וגם דסוגיא דעלמא להקל בע"א ביבמה במקום עיגון. עיין בב"ש סימן קנ"ח ושו"ת ב"ח סימן מ"ו שכתב דודאי רמ"א לא בא להורות איסור חלילה כו' ע"ש:

ומצאתי בשו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סימן רל"ט שכתב בנדון השאלה רפאל לוי הוחזק שהיה לו אח בארץ רחוקה ומת ונשארה אשתו זקוקה כו' וכתב שצריך לחקור על חזקה זאת מה הוא אם קלא בעלמא או איתחזק בב"ד והרמב"ן והרשב"א כ' דצריך אתחזק בב"ד דוקא ושני עמודי עולם אלו אין ספק שראוים לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק כ"ש בשעת הדחק אם כן אם היינו יודעין שלא הוחזק בב"ד שהיה אח לזה בפה מלא הייתי אומר שהאשה זו מותרת והייתי סומך לומר שזהו שאמרו עליו שנפטר והיה מן האב ואף את"ל שהיה מן האם האשה מותרת מטעם שאין מוחזק בשני אחים כ"א באחד כו' וסוף דבריו כתב ואם זה לא היה כ"א מאם בין חי בין מת אשה זו מותרת דא"ל שמא יש לו אח אחר מאב כיון דלא איתחזק איתתא דא אלא שיש לבעלה אח אחד ואין להחמיר שמא יש עוד שני כו' ע"ש ומקשינן מהא דאף ע"פ שהיה מקום לחוש לאח במקום רחוק ולא נתגדל במקום זה לא חיישינן ואע"ג דשם הוה נמי לטיבותא מה שהיה ע"א שהעיד שהאח ההוא נפטר במגפה ר"ל היינו משום שהיה מוחזק באח אבל בלא מוחזק מבואר מדבריו דאתתא שריא וגם מצאתי בשו"ת זקן אהרן להגאון מוהר"ר אלי' הלוי בסימן י"ז שמבואר שם דאם לא הוחזק באחים לא כל כמיניה דבעל לומר שיש לו אח לאוסרה על כל העולם ושם היה העובדא שאחד בא מפורטגאל אחר האונס כו' ונשא אשה כו' והאיש ההוא אמר שהניח אח קטן כשיצא ממקומו כו' ואף שהיה שם עוד צד להתיר מחמת שילדה ולד נגמר בסימניו ומת תוך למ"ד מ"מ מבואר שם דמהאי טעמא דלא מוחזק באחים לבד יש להתירה אעפ"י שזה בא מארץ מרחק ולפי ענ"ד אף מהרי"ט אין דעתו להחמיר רק בנידון דידיה שהיה שם ע"א שהעיד שיש אח לזה ולא בא אלא לחלק בין נידון דידיה לזה הרא"ש שמתיר אפילו בע"א משום דאיתחזק היתרא וע"ז כתב דאין זה אתחזק היתרא וכמבואר שם שכל דבריו שם סובבים להוכיח דע"א מהימן ומ"ש מדברי הרשב"ם שכתב לא נקיל בא"א כו' היינו משום דבקלא דאיכא סהדי מיירי וקלא הוה כע"א ועדיף מיניה כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ד וגם מ"ש מדברי הרשב"ם בתחלת דבריו שכתב שיודעים היה בודאי שאין לו בנים ואי לאו דאתחזק לן שאין לו אחים היה ראוי לאוסרה מספק וכתב נהי דאי לא אתחזק באחי ובבני שרי משום ס"ס משום האי טעמא הוא דשרינן לה ולא מטעם חזקה כלל הלכך כי אתי ע"א אמאי לא מהימנינן ליה עכ"ל. ולכאורה מה דפתח בשם הרשב"ם הוא מספק מעצמו ומסיים דיש להאמין לע"א וע"א ל"ל ת"ל דבנידון דידיה ליכא ס"ס שהיה ידוע שאין לו בנים וכמ"ש ג"כ בשו"ת מהרריט"ץ וגם אם היה ס"ס נראה דלא הוה אסרינן לה משום ע"א. ונראה דס"ל דמ"ש הרשב"ם בתחלת הסוגיא משום ס"ס היינו משום דמפרש דכל הסוגיא מיירי בדאתא חד ואמר אחוה דמיתנא אנא וכמ"ש שם לענין יש לו בנים דמיירי בכה"ג דאתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא ובכה"ג מיירי נמי סיפא דיש לו אחים. ועיין בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל שם וא"כ בכה"ג דהוי כאיכא ע"א ולכן דוקא היכא דאיכא ס"ס לא משגחינן ביה ולכך בההוא עובדא צ"ל שהיה מוחזק דלית ליה אחי דאל"כ כיון שידוע שאין לו בנים היה אוסרים אותה מספק עפ"י עד זה האומר אחוה דמיתנא אנא ובזה א"ש דהרשב"ם כתב משום ס"ס ובש"ס דקידושין אמרינן משום חזקה ותרי מילי נינהו כמ"ש מהרי"ט. ולפי מ"ש א"ש דודאי אי ליכא כלל דאמר שיש לו אח בהך דלא מוחזק באחי חזקה הוי שאין הבעל נאמן להוציאה מחזקתה אך אהני נמי הא דלא מוחזק בבני לענין אי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא דבכה"ג י"ל דמרע לחזקה כי האי דהא מ"מ אע"ג דלא מוחזק אפשר דאית ליה אך כיון דלא מוחזק גם בבנים שרי אפילו בכה"ג דהא איכא ס"ס ואף שהרשב"ם כתב בסתם היה ראוי לאוסרה מספק סמך אמ"ש בתחלת הסוגיא דמיירי דאתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא. וגם אפשר לומר דגם בתחלת הסוגיא ידע דבאיכא קלא מיירי דמקשה ליה בפשיטות והא איכא קלא כו' ולכן קאמר דבזה אסור מספק דקול הו"ל כע"א אלא משום דבמוחזק איירי ואפ"ה פריך דניחוש ליה. וא"כ שפיר מסיים מהרי"ט על דברי הרשב"ם הלכך כי אתא ע"א אמאי לא מהימנינן ליה משום דהרשב"ם בכה"ג מיירי ומצאתי בפ"י שכתב ג"כ דמ"ש רש"י והרשב"ם דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא כו' משום דבלא נאמנות הבעל היה נאמן משום דהך חזקה דלא אתחזק באחי לא חזקה גמורה הוא שהוא כודאי בחזקה שאין לו אלא ספק יש לו ספק אין לו ובספק כי האי ע"א מהימן משא"כ הבעל גופיה כו' ועוד דבבעל שייך טפי לצעורי כו' ע"ש מבואר כמ"ש לדעת מהרי"ט דאף דבעל לא מהימן בחזקה כזו מ"מ ע"א נאמן. ולענ"ד יש מקום לומר בשיטת רש"י ז"ל והרשב"ם שכתבו כי אתא אח לאחר מכאן כו' דס"ל דאף על גב דבעל גופיה אינו נאמן להוציאה מחזקתה מכל מקום בשיש אחר עמו מהני ואפשר דשייך בזה פלגינן דיבורא וכמ"ש לקמן ובזה אתי שפיר מ"ש רש"י דאהני דבור לאחזוקי לחזקה משום דלכאורה יש לומר דהאומר יש לי בנים ונראה ממשמעות דבריו שבא לפוטרה מיבום והרי זה כאומר יש לי אחין ויש לי בנים ג"כ. ועיין בתוספות רי"ד שכתב כן לענין אוקימתא דמתני' דמדאצטריך למימר יש לי בנים מכלל דאית ליה אחים ע"ש וא"כ פשיטא שיש לדון כן ממשמעות לשונו דלהכי קאמר יש לי בנים משום שיש לו אחים ולפ"ז כי אתי חד בתר הכי ואמר שהוא אחיו הרי לענין זה שיש לו אחים הרי כאן שנים ואע"פ שאין זה עדות גמורה מ"מ גילוי מלתא הוא שזה יש לו אחים וכל היכא דידעינן שיש לו אחים דינא הוא דלא מהני מה שאמר יש לי בנים לפוטרה וכמ"ש הב"י בשם רבינו ירוחם וכ"כ הפ"י ולזה קאמר רש"י דמהני אמירתו בזה משום דלא אזלינן בתר משמעות אמירתו בזה רק במה דנפיק מיניה משערינן דבאמירתו יש לי בנים עכ"פ נקטינן מיניה שאשה זו אינה זקוקה ליבום והוא מחזיק אותה בחזקתה ולכן מה שבא עד ואומר דאיהו אחיו לאו כל כמיניה שאע"פ שמסייע לזה במה שיוציא ממשמעות לשונו שיש לו אחים מ"מ בעיקר הענין אינו לעזר רק כנגדו שבא להוציא מחזקתה לשוק ולא כל כמיניה וזהו שכתב רש"י דאהני דבור לאחזוקי לחזק' (עיין במהרש"א בב"ב) ר"ל דלענין זה אנו למידין מן הדבור לחזק החזקה אבל אין לנו ללמוד ממנו מה שיש בו סתירה לחזקה וא"כ זה האומר אחיו אני ורוצה לסתור החזקה לאו כל כמיניה והוא ענין נכון בדקדוק לשון רש"י ז"ל:

ועוד נלענ"ד בכוונת רש"י ז"ל דמיירי אותו שבא עתה ואומר אחיו אני הוא רוצה לחלוץ לה מיד וסד"א דבה"ג שעכ"פ אין לנו בירור שאין לו אחים רק שאין חזקה שיש לו וא"כ ניחוש ליה דלמא האי קושטא קאמר שהוא אחיו ותחלוץ ומה בכך ולא דמי לע"א דעלמא שאומר שיש לו אח דזה בא לאוסרה ולאו כל כמיניה משא"כ בזה שבא ורוצה לחלוץ אין זה לאוסרה כ"א להתירה. ולכן שפיר כתב רש"י דכיון שהבעל אמר יש לי בנים הועיל להחזיק חזקתה לשוק שאין אנו משגיחין בזה כלל שרוצה לחלוץ ופוטרין אותה בלא חליצה דאחזקה ואדבור סמכינן משא"כ אם לא אמר יש לי בנים י"ל דאע"ג שאין נאמן לומר שהוא אחיו לחלוץ ובעינן לאשתמודענא כו' מ"מ כיון שלולי אמירתו לא היתה צריכה כלל שפיר חלצה מיניה וכעין דבר שיש לו מתירין הוא ולכן סהדא אחרינא אינו מועיל נגד החזקה שהרי א"א לתקן הדבר בנקל משא"כ בזה דאפשר לתקוני שלא יהיה עדים מתנגד לחזקה דהיתר ולהיות ההיתר ברור אית לן למעבד ואין לחוש בזה שמא עתה צריכה כרוז לכהונה כשיתברר שאין זה אחיו משום דבכה"ג ס"ל אין אדם חוטא ולא לו ונראין הדברים דקושטא קאמר ולא חיישינן שיבוא לידי בירור דמשקר הלכך אי לאו דאמר יש לי בנים שפיר הוי אמרינן דחלצה מהאי שאומר אחיו אני שהרי הוא אינו רוצה לאוסרה שהרי רוצה לחלוץ כנלענ"ד שיש מקום לומר כן בשיטת רש"י ז"ל אמנם דברי הרשב"ם אע"פ שכתבתי דמאי דאתי עלה משום ס"ס היינו בכה"ג דאיכא חד דאמר אחוה דמיתנ' אנא וכדמשמע מדברי מהרי"ט מ"מ מ"ש אח"כ בההוא דהוה מוחזק לן כו' דאי לא דמוחזק לן הי' לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים קשה להוציא הדברים מפשטן ולהעמידם דאתי אחוה דמיתנ' וכמבואר למעיין שם ונראה מדבריו דכל דלא אתחזק באחים וידוע שאין לו בנים ספיקא הוה אבל אין כן שיטת כל הפוסקים שהרי אף מהרי"ט שהיפך הרבה באיסורא דהך איתתא של ר' דוד מארביל כל עיקרו לא היה אלא על פיו של העד שאמר שיש לו אחים ושוב כתב שיש כאן עוד עד מפי עד אבל לולי העדים נראה מדבריו שאף בלא אמירת הבעל בשעת קידושין אין לו אחים היתה מותרת אף שהיה ידוע שאין לו בנים כדמוכח במהרי"ם וכמ"ש מהרריט"ץ בביאור ע"ש. והדבר מבואר במהרי"ט דמחלק בין נדון דהרא"ש לפי שבנ"ד בא האיש מארץ רחוקה וזולת זה היתה מותרת אם לא היה עד אף שידוע שאין לו בנים וזה דלא כהרשב"ם וראיתי במהריט"ץ שהביא מדברי הרשב"ם ראיה לדבריו (ונפלאתי דמייתי לה בשם רש"ל לב"ב וכתב שסותר לדבריו בקידושין ושוב כתב ליישב דרש"י בקידושין מיירי באין ידוע שאין לו בנים דבכה"ג הוי ס"ס וזה מן הפלא שגלוי לכל דהך דב"ב מפי' רשב"ם הוא ויותר הו"ל להביא פירוש רשב"ם גופי' בריש הסוגיא שם שכתב כדברי רש"י וביאר דבריו משום ס"ס) ומ"מ נראה שעיקר דבריו לפי שע"א מסייע לאיסור וכמבואר מדבריו בב"ש י"ג בשאלה ראובן בא מפורטגאל (ונ"ל שהוא הנדון שהבאתי לעיל משו"ת זקן אהרן אע"פ שהוא בשינוי קצת) וכתב שם דאם לא נודע שיש אח בפורטגאל אלא מפיו אנו חיין היא מותרת בפשיטות ע"ש וכן מבואר בפשיטות בשו"ת מהר"י בן לב ח"א כלל ב' באחד שאמר שיש לו אח והיה נשבע בחיי אביו וכתב שהדבר פשוט להיתר וכן מהריט"ץ סי' כ"ז הביא תשובה זו דמהריב"ל וכתב שאין הנדון דומה דהבעל אינו נאמן אמנם בנ"ד שיש עד כשר כו' וצ"ע על מהריב"ל שכתב סימן י"ט בענין להוריד לנחלה שהבאתי לעיל הביא דברי רשב"ם ראיה להריב"ש וכתב דלכאורה דהטור חולק ונדחק לומר שהטור מיירי באין ידוע אם יש לו בנים ובידוע ודאי גם הוא מודה וגם מהריט"ץ כ"כ וכתב שאע"פ שהטור לא פירש ולא בנים. הניח הדבר שיובן מעצמו ע"ש. ולענ"ד מובן מעצמו שאינו רק שהדבר ברור שדברי הטור שאין עד אחד נאמן הם נובעים מתשובת הרא"ש אביו ואיהו ודאי מיירי בידוע שאין לו בנים כמבואר למעיין שם וכדמוכח גם מדברי מהרי"ט ומהריט"ץ גופייהו ונלאיתי להאריך בזה שהדבר ברור שהרמב"ם יחידאה הוא בזה ואף המחמירין אין דעתם להחמיר בכה"ג שאין שם עד לאיסור:

ומעתה נחזי אנן אחרי שהסכמות הפוסקים להתיר באין מוחזק באחים אף אם אמר הבעל שיש לו אחים מעתה כשמת הותרה זו לשוק ואף אם יבואו אלף עדים ויעידו ששמעו מפי הבעל מידי חששא אית בהו שאף אם היה הבעל אומר כן לפני הב"ד בעודו בחיים לא משגחינן ביה ומה יועילו אלו האומרים דבר שמועה מפיו וספירת דברים בעלמא שי"ל שהיה לו בזה איזה עילה וטעם לדבר שאמר זה אי לצעורה מכוין כדי לעגנה ומי מכריח אותנו לדחוק פשוטי השמועות בש"ס ופוסקים לכנוס בפרצות דחוקים להחמיר במקום עיגון ואם בשביל הקול שיצא הלא אינו רק מה ששמעו מפי הבעל בחייו ואם היה עומד וצווח לפנינו יש לי אח ומת אח"כ לא משגחינן ביה ק"ו הדברים שאין משגיחין בבת קול שיצא אחרי מותו וזהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה אתמהה ובמה שמבואר בגב"ע שהאשה א' אמרה שהיא יודעת שיש לו אח אדבר לקמן בזה:

ומצאתי בשו"ת אא"ז הגאון מהר"י מינץ ז"ל בסימן י"ד שכתב וז"ל ואמנם בשריות' דהאי איתתא נ"ל היתר גמור ואין להוציאה מבעלה כלל דמתוך הדברים מוכח דלא היה לכם חזקה שהיה לאותו ר' כשריאל ז"ל אח או אחים מדלא היה שום אדם מערער ופוצה פה לומר זו יושבת תחת בעלה הלא יש לה יבם אלא ודאי לא היתה מוחזקת ביבם וכל ישראל בחזקת כשרות ולא רצו אלו שהוציאו הלעז להוציא לעז שלא כדין אלא אח"כ מתוך שנאה שמוציאין האדם מן העולם הביאם הכעס לידי טעות ואמרו מה שאמרו וכן כל הלומדים שברומ' יצ"ו לא היה מסכימים שתחזיר לבעלה אם היה שום חזקה שהיה לבעלה אח או אחים שאין שום דיעה המתרת יבמה ודאי ע"י ולד שלא יגמרו חדשים בודאי ואף אם מרת בילה חששה ושאלה אם זה הולד פוטרה מיבום איכא למימר דמיחש חששה ולא על הודאי שאלה כו' ע"ש שהאריך בתשובתו ומבואר ממ"ש שם דכל שלא הוחזק באח או אחים שרי' להנשא לעלמא ע"ש שחזר ע"ז כמה ולא משגחינן בקול הלעז שיצא אח"כ וע"ש דמהך טעמא לחוד הוי שרי לה בפשיטות ומה שהאריך בזה מחמת הולד שלא נגמרו חדשיו משום דס"ל דמהאי טעמא יש להתיר אפי' נודע בודאי שהיה לה יבם רק שאינו ידוע אם עדיין חי ע"ש בסוף התשובה וא"כ מלתא דאתיא ממילא דכיון שהיא בחזקת היתר עומדת לא משגחינן במה שהעידו ששמעו מפי הבעל בדרך שיחה ומכ"ש להוציאה מבעלה וגם יש ללמוד מדבריו שאין לחוש במה שהעידו דהוה מהדרא למשקל מיניה גט שכ"מ משום דמיחש חששה שמא יתברר שיש לו אח או יבא אחד ויאמר אחיו אני שלא תצטרך לחלוץ ממנו ולא על הודאי וכמ"ש מהר"י מינץ ז"ל:

וגם הלום ראיתי בספר ארבעה טורי אבן להגאון החסיד מוהר"ר אלעזר ז"ל האבד"ק אמשטרדם בתשו' שם סי' י"ח וז"ל אחד שבא לגור פה ק"ק בראד ונשא אשה ילדה ובשעת קטטה עם אשתו אמר שיש לו אח ובשעת שלום עמה אמר שאין לו וכן אמר בשעת גסיסה כו' וכתב שם ואף על גב דבשעת גסיסה אין לו מגו דאי בעי פטרה בגיטה היינו במוחזק באחים אבל באינו מוחזק באחים נמצא בלא אמירתו נמי היתה מותרת א"כ אף באומר בשעה שהוא גוסס נמי נאמן להתירה והכי מוכח מכל הפוסקים דבאינו מוחזק באחים ואפילו אם אינו אומר בשעת מיתה שאין לו אחים אשתו מותרת להנשא ע"ש. (ושוב נמצא כמה תשובות מבנו הגדול מוהר"ר משה ז"ל ועל תשובה זו לא חזינן כי האי סימנא ומשמע שהם מתורת הגאון מוהר"א ז"ל עצמו בעת שהיה משכן כבודו עם ק"ק בראד ואמנם אף אם הם דברי הבן ידוע כי יפה כח הבן והיה א' מגדולי הדור) ולמדנו מתשו' הנ"ל דאף אם אחד בא לגור אף שלא ידענו אי מזה הוא אם אינו מוחזק באחים אין חוששין לו ואף אם אמר לפעמים שיש לו אח לא משגחינן ביה ואף ששם היה ג"כ מקום לומר שיש לו בנים כדמשמע שם בתר הכי דכתב דאית ליה מגו שהיה אומר יש לי בנים ע"ש. מ"מ נראה דהא דכתב בפשיטות להתיר בלא מוחזק באחי לא מהאי טעמא דה"ל ס"ס שמא יש לו בנים כמ"ש הרשב"ם אתי עלה שלא הזכיר שם מדברי הרשב"ם כלל רק דכל שאינו מוחזק באחים האשה בחזקת היתר היא ע"ש:

והנה הב"ש סי' קנ"ז סק"ז כתב על מ"ש בש"ע בלא היה מוחזק באחים אפי' ע"א אינו נאמן משום דהוה כאיתחזק התיר' ולפי מש"ל הנ"י דס"ל דאם אין מוחזק בבנים לא הוי כחזקה שאין לו בנים. א"כ ה"ה לענין לא הוחזק באחים לא הוי כאיתחזק היתרא כו' ונפלאתי ע"ז שנראה שכוונתו למ"ש בנ"י בב"ב דאין לו אחים א"נ היכא שמוחזק באחים לפי שסותר החזקה משא"כ אמירתו יש לו בנים אינו סותר החזקה וכ"כ שם אח"כ בעובדא דההוא דהוה מוחזק כו' דלא דמי למתני' דזה בני נאמן במגו דמגרש לה דהתם אפילו בקול לא ידעינן אם אית ליה בנים או לא ע"ש:

ובאמת שכדברי הנ"י הללו כתבו כל המפרשים וכ"כ הרא"ש גופיה בקדושין והעתיק שם דברי הרמב"ן במלחמות דמוכח בב"ב דזה בני נאמן אע"ג דמוחזק באחים לפי שאינו סותר החזקה לגמרי אבל לסתור החזקה לגמרי ולומר אין לו אחים א"נ ועוד דאמרינן התם ההוא דהוה מוחזק כו' והשתא לקלא בעלמא חיישינן כו' אע"פ שנאמן להוציאה מחזקת יבום ולומר זה בני מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמיגו לסתור החזקה לגמרי לא אמרינן עכ"ל וכן מבואר מדברי הרשב"א והריטב"א וא"כ מבואר דגם הרא"ש סובר דאומר זה בני אינו סותר החזקה לגמרי ואע"ג דלא מוחזק בבני ואפ"ה כתב בתשובה דע"א א"נ לומר שיש לו אח כל שאינו מוחזק באחים דהו"ל להוציאה מחזקת היתר וא"כ יהיה דברי הרא"ש סותרים זא"ז וכן הטור והש"ע נמשכו אחר דברי הרא"ש בזה:

אך באמת לק"מ דודאי מה לי לשקר עדיף מעד אחד דהא לרבי כעדים דמי ולר"נ עכ"פ כחזקה דמיא והיכא דהוא מוחזק באחים ולא בבנים אז באמירתו אין לו אחים יש כאן סתירה לחזקת איסור דהוה קיימא ביה וסתירה גמורה לחזקה דיש לו אחים הלכך א"נ משא"כ יש לי בנים נהי דהוי סתירה לחזקת איסור שהרי לולי אמירתו הוה אסרינן לה מ"מ אינו סותר לגמרי החזקה דהא עכ"פ אינו מוחזק שאין לו בנים אלא שלא ידענו להם וכיון דאין כאן סתירה גמורה אתי מה לי לשקר ומפיק לה מחזקת איסור דמה לי לשקר אלים מחזקת איסור לחוד משא"כ אם לא היה מוחזק באחים כיון דלולי העד היינו מתירין אותה והיתה בחזקת היתר ושוב אין ע"א נאמן להוציאה מחזקת היתרא והדברים ברורים:

ומ"ש מדברי רש"י והר"ן שכתבו אי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא משמע דע"א נאמן בלא מוחזק באחי ובני. כבר הארכתי בזה לעיל והבאתי דברי מהרש"א ופ"י וכתבתי מה שיש בו די וקצרתי שלענ"ד מדברי הרמב"ם והטור והש"ע שכתבו לא היה מוחזק באחים ויצא קול שיש עדים ולא כתבו כלשון הש"ס היה מוחזק שאין לו אחים דהוי רבותא טפי דאפ"ה חיישינן לקלא אלמא דגם בלא הוחזק באחים נמי הוי חזקת היתר גמור וכיון דחיישינן לקלא בכה"ג ה"ה במוחזק שאין לו אחים ואין רבותא בזה רק לענין מה לי לשקר שאנו צריכין לסתירת החזקה עצמה שהיינו מוחזקים בה אז היכא דליכא סתירת החזקה עצמה רק חזקת איסור לבד שלא היה מוחזק בבנים אתי מה לי לשקר דאלים טובא ודחי ליה וכדכתיבנא:

ועתה נחקורה ונשובה בעיקר הדין אם לא אתחזיק לא באחי ולא בבני והוא אומר יש לי אחים נראה שאין ספק דלא מהימן לאפוקי מחזקתה כאשר נראה מפשטא דשמעתין בקידושין וב"ב דלא מפלגינן בין לא מוחזק בבני או מוחזק שאין לו בנים ובכל גווני אמרינן דלא מהימן משום דלאו משום ס"ס אתינן עלה. וכן נראה דעת הרי"ף שהביא מתני' דקידושין כפשטא דיש לו אחים א"נ משמע דבכל גווני א"נ ומכ"ש דמוכח הכי לפי מ"ש הרמב"ן דמ"ש הרי"ף יש לי בנים נאמן היינו אפי' מוחזק באחי כדמוכח בב"ב וממילא גם סיפא דיש לו אחים א"נ מיירי במוחזק שאין לו בנים דמ"מ בחזקת היתר קיימא וכן מבואר ברשב"א וריטב"א ותוס' רי"ד דמתני' דיש לו בנים אע"ג דמוחזק באחים הוא. וא"כ ממילא הא דיש לו אחים מיירי אף במוחזק שאין לו בנים וכן נראה מדברי רש"י ומדברי בעל המאור דכל דלא מוחזק באחי ה"ל חזקת היתר וכן מבואר מדברי הרמב"ם והרא"ש והטור והש"ע דכל שלא הוחזק באחים ה"ל חזקת היתר בכל גווני וז"ל הרמב"ם אמר זה אחי או שאמר יש לי אחים אינו נאמן לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבם שהרי זה מתכוין לאוסרה אחר מותו עכ"ל ולשון זה מבואר לכל מבין עם תלמיד דמיירי אף בידוע שאין לו בנים רק שאינו ידוע מאחים ואמר יש לי אחים א"נ לאוסרה ולא משום ס"ס כלל רק כיון דלא הוחזק שיש לו אחים בחזקת היתר קיימא ולאו כל כמיניה לאוסרה וכן מבואר לפי מ"ש ה"ה שם דהאומר יש לי בנים דנאמן מיירי אף בידוע שאין לו בנים וא"כ מדנקט הרמב"ם ברישא האומר זה בני כו' גם סיפא עלי' קאי ומיירי בכה"ג ואע"ג דהרמב"ם ברישא אף בהוחזק מיירי כתב סתם אח"כ אמר זה אחי כו' אע"ג דזה מיירי באין מוחזק באחים וסמך אמ"ש אח"כ בהדי' היה מוחזק באחי' אפילו אמר אין לי א"נ וא"כ מכ"ש כשאומר יש לי אבל לענין בנים אם איתא דבסיפא מיירי באין ידוע אם יש לו בנים היה לו לפרש אח"כ היה מוחזק שאין לו בנים אסורה מספק ואפילו לא אמר יש לי אחין ומכ"ש באמר אלא ודאי דליתא ובכל גווני שרי בלא הוחזק באחי וכבר כתבתי שמלשון הרמב"ם שכתב לא היה מוחזק באחים ויצא קול כו' נראה מזה דלא הוחזק כמוחזק דלית ליה דמי וכן משמע לענ"ד מדברי הש"ס בב"ב בשם עליות רבינו יונה ובטעמא דמלתא דאזלינן בזה בתר חזקה כה"ג כבר הארכתי והבאתי מדברי הרא"ש והרשב"ץ והאגודה והב"י ורמ"א ומהרש"ך ומהר"א ששון ס"ל דלענין נחלה נמי לא חיישינן שמא יש קרוב יותר ובררתי שראיית הרשב"ץ והאגודה מהך דב"ב בקרובי' דר"א היא ראיה ברורה ועיין בדברי הרא"ש בתשובה זו בכלל נ"ד לענין אם ע"א נאמן לומר שיש לו אח הביא גם כן ראיה ממתני' מזה אחי ומהך דמארי בר איסק דאפי' עומד וצווח אני אחיו לא מהימן ולכאורה י"ל דשאני לענין ממון שהוא נוגע ורוצה להוציא לעצמו ונראה דעיקר כוונתו דעכ"פ היה לנו לחוש שמא יש אחד בעולם כיון שעכ"פ לא נתברר שאין אח להם וע"כ דלא חיישינן א"כ גם האמירה לא מהני וכן נלענ"ד מדברי מהרש"ל בקידושין וביבמות וכן נראה מדברי המהרש"א ופ"י כמש"ל וכבר בררתי דאף מהרי"ט ודעימי' שרצו לחלק בין נדון שלהם לדהרא"ש לא אמרו אלא לענין דמהני ע"א לאסור בכה"ג שבא ממרחקים ואף בזה הוצרך לשיטת הפוסקים דמחזיקין מאיסור לאיסור ובאמת רבו החולקים וכמ"ש דראייתם אינם מכריחין. ומ"מ נראה שעיקר טעמו וטעם הרבנים שעמו דמקהו בה אקהייתא היינו משום שהיו שם שני עדים ששמעו משנים וגם מפי הבעל וגם היה אפשר להתברר וכמ"ש במהרי"ט שם ואף בזה המוסמך מוהר"מ גלאנטי וקצת חכמים היו דעתם להקל כנזכר מתשובת מהריט"ץ וגם הב"ש גדול האחרונים לא העיר בזה כ"א לענין ע"א ודבריו צ"ע כמש"ל אבל מפי הבעל לבד לא פרכס בה אדם מעולם (וכבר כתבתי שגם מהרשב"ם אין ראיה ובלא"ה סוגיא דעלמא דלא כוותיה וכל הפוסקים דלעיל לא ס"ל הכי דלדבריו אף בלא אמירת הבעל ג"כ יש מקום להסתפק בידוע שאין לו בנים) וכבר הבאתי תשובות מהריב"ל ומהרשד"ם (ועפ"י דברי מהרשד"ם שהבאתי יש גם כן מקום לצדד בזה דמה ששמעו מפיו שיש לו אח אפשר אח מן האם קאמר ויש לעשות סמוכות לדבר זה אך אין זה דרכי לבוא במשעול במקום צר ואחרי שפתחי ההיתר הם ברוחב כפתחו של אולם אף שיש בזה צד ואופן המועיל קצת לקרב פתח ההיתר שאם היה בדרך שיחה בעלמא אין הכרח שכוונתו על אח מאב ואם באו דבריו בכוונה לזקוק אשתו ליבום שע"כ כיוון על אח מאב בואו ונסמוך על הרמב"ם שכתב א"נ לאסור כו' שהרי זה מתכוון לאוסרה אחרי מותו אך לפי שאין אנו צריכין לכל זה קצרתי) וזקן אהרן ומהר"י מינץ כו' וכן מבואר מדברי מהריט"ץ ההולך בשיטת מהרי"ט ובסימן י"ג כתב להתיר בנ"ד והגאון מוהר"ר הר"א אב"ד ק"ק אמשטרדם בתשובה להתיר בכה"ג והנה הרבה פלפלו בענינים אלו בתשובת האחרונים ולא ראיתי לפלפל בדבריהם שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקים ולא מפסיקין רק את זה חזיתי שמדבריהם נלמד שכה"ג דנ"ד קרוב המתיר כמצות חז"ל להקל במקום שיש לחוש לעיגון עכ"פ ואחר אחרון אני בא הלא היא מופת דורנו הגאון בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא בחלק אה"ע סימן קמ"ה כתב להגאון מוהר"ר מרדכי בנעט אב"ד דק"ק ניקלשבורג דגם הב"ש בשם הנ"י לא החמיר אלא בע"א מעיד שיש לו אחים אבל באין שם עד כלל לא החמיר הב"ש וכן דברי הש"ע סימן קנ"ז לא היה מוחזק באחי משמע שסגי בזה שלא היה מוחזק באחים וכל דברי מהרי"ט לא נהירין בפרט שהוא רוצה שהרא"ש יהיה מן האוסרים ולדעתי בודאי הוא מן המתירין כו' וכן מה שאמרו בב"ב נקיל בא"א מיירי שיצא הקול בעודו חי כו' וכן אפילו לא יצא הקול עד לאחר מותו ג"כ הדין שוה שחוששת לקלא שעכ"פ אינו דומה לשבויה אלא שהגמרא שם קאי על מעשה שהיה שהקול יצא בחייו עכ"ל (וכבר כתבתי לעיל שבש"מ לב"ב בשם רבינו יונה כתב שיש לפרש נקיל בא"א דכיון דהוחזק באיסור א"א ובעודה בחזקת איסור א"א יצא הקול כו' דמחזיקין מאיסור לאיסור ולא נהירא ההוא פירושא מהא דיבמות אשה זו בחזקת היתר כו' עכ"ל וכן בפלפלא חריפתא להגאון בעל תוי"ט ז"ל בפירושו להרא"ש ב"ב כתב דאיסור א"א לאו דוקא ותמה על הרשב"ם ע"ש) ושם בתשובה קמ"ד כתב דעכ"פ עשרים החתומים לאיסור במהרי"ט אין ראיה שרוצים לאסור אפילו בע"א להרא"ש והש"ע הם אמרו ששם היה שני עדים לאיסור ששמעו מפי שני עדים כו' וע"ש בשני תשובות הנ"ל שכתב גם כן ליישב שהנ"י אינו חולק על דין דהרא"ש ובתשובה סימן ג' הביא גם כן דברי הב"ש אליבא דהנ"י וכתב דלכאורה אם זה לא מיקרי חזקה כלל לא לאיסור ולא להיתר א"כ ל"ל אמירת הבעל או ע"א שיש לו אחים בלי שום אמירה כלל תהיה אסורה בספק שמא יש לו אחים וספיקא דאורייתא הוא כו' ע"ש וע"ז יש לתמוה דזה לא עלה ולא יעלה על הדעת דלפי שכתב הנ"י דאם לא מוחזק בבני מהימן לומר שיש לו בנים במיגו דבידו לגרשה שאין בזה סתירת החזקה וסבור שאם אין מוחזק באחים לא מיקרי חזקה להתירא שהרי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרא"ש והר"ן כולם כתבו דבר זה דבאמירתו יש לי בנים מהני מיגו דאינו סותר החזקה לגמרי דאף שהוא מוחזק באחים אין זה בא לעקור החזקה רק שבא להתירה מצד אחר שאומר שיש לי בנים והרי מבואר בדבריהם דאם אין מוחזק באחים הוי חזקה לענין שאין הבעל נאמן לאסור והרא"ש והטור והש"ע מתירין אפילו בע"א וא"ל דס"ל דלענין בנים מהימן טפי כמ"ש ה"ה משום דבדידיה תלי' מילתא הלכך אע"ג דאין מוחזק בבנים מחשב כחזקה מ"מ מהני דבורו לסתור החזקה דתליא מלתא בדידיה אבל באחים לא מהני אבל באמת ז"א שמבואר להמעיין שהנ"י לא בא דרך האתרים ולברור לעצמו שיטה אחרת בזה ודבריו בזה הם דברי רבותיו לחלק בין אחים לבנים מצד שאין סותר החזקה לגמרי ורק הוא הדין הוא שהוסיף מדעתו דחזקת אין לו בנים יכול לסתור ובאמת לא משמע כן בדברי הרא"ש ונ"י ומ"ש הב"ש שה"ה כ"כ בשם הרשב"א ליתא ואדרבא בדברי הרשב"א מבואר להיפוך שכתב דאינו עוקר שום חזקה לגמרי שאע"פ שהיה מוחזק באחים הרי אינו אומר שאין לו אחים אלא שיש לו בנים ומוחזק שאין לו בנים הרי אינו עוקר לומר שיש לו אלא מתירה מצד אחר ואומר שאין לו אחים ולא שאנו צריכין לדבריו בכך כיון דאינו מוחזק באחים אלא משום חזרתו דחזר ואמר יש לי אחים אצטרך כו' ע"ש הרי מפורש יוצא מדבריו דאם מוחזק שאין לו בנים אינו נאמן לעקור החזקה לומר שיש לו אלא שאין אנו צריכין לדבריו כלל כיון שאין מוחזק שיש לו אחים ממילא היא מותרת וכן בדברי הרא"ש בקידושין בשם הרמב"ן כתב דבב"ב משמע דוקא זה בני שאינו סותר לגמרי החזקה כו' כמש"ל ולא כתב משום דבדידיה תליא מלתא שפיר מהני אפילו במקום שסותר החזקה אלא ודאי שאין מועיל אלא משום דאינו סותר לגמרי החזקה אע"פ שהוא סותר את חזקת היבם כיון דמוחזק באחים ולא מוחזק בבנים מ"מ מהני אמירתו מטעם מיגו אבל סתירת החזקה לגמרי כיון שאין אנו מוחזקים שאין לו בנים אלא דלא מוחזק לן בבנים וכן נראה מלשון הרמב"ן גופיה במלחמות שם ובב"ב פרק חזקת בענין קריביה דרב אידי שכתב וז"ל ועוד שנינו זה בני נאמן וכן יש לי בנים נאמן ואע"ג דמוחזק לן באחי פוטר מן היבם משום מיגו דפטר בגיט' ולא אמרינן זה בחזקתו הוא עומד ואלו היה בנו או יש לו בנים קל הוא להביא עדים על הדבר והאי אינו מוחזק בבנים ולפי דברי בעל המחבר הזה (ר"ל בעל המאור) אף המוחזק באחים ושאין לו בנים נאמן משום דמה לי לשקר בעדים והרי זה מכחיש חזקתו בדבר העשוי להתפרסם אם יש לו אחים אם לא כו' ע"ש ומבואר דנקט והאי אין מוחזק בבנים ואם היה סובר דאף במוחזק נאמן הו"ל למנקט מוחזק שאין לו בנים והוא אומר יש לו דנאמן אע"פ שמכחש חזקתו וכמו שמחזק קושייתו לשיטת בעל המאור כמו כן הוי מצי לאלומי קושייתו טפי ממוחזק שאין לו בנים אלא ודאי דלשיטתו דמוחזק באחים אינו נאמן לומר אין לי אחים כמו כן מוחזק דלית ליה בנים א"נ לומר דאית ליה וכן כתב הר"ן דבאומר יש לו בנים אינו עוקר חזקתו אלא שבא להתירה מצד אחד כו' וכ"כ הריטב"א בקידושין לחלק בין בעל שאמר גרשתי דחולצת אע"ג דבידה לגרשה שאני מוחזק באחי ולא בבנים ואומר יש לי בנים דאע"ג דלא מוחזק לן בבנים לא מרע חזקה דידן לגמרי ואפשר דאית ליה בנים ולא ידעינן במלתא הלכך לא אתרע הואיל דידיה ומהימן עכ"ל הרי דנקט במלתיה לא מוחזק לן בבני דבכה"ג מיקרי לא מרע חזקה דידן וכיון שמדברי כולם נלמד דמוחזק שאין לו בנים הוי חזקה דלא מהני מיגו לעקור החזקה רק באין מוחזק בבנים ס"ל דמהני מה שאומר זה בני א"כ איך כתבו דהיכא שאין מוחזק באחים הוי חזקה שאין הבעל נאמן לומר יש לי אלא ודאי דלא תליא מידי בהא וכמש"ל דע"כ לא מפלגינן בין מוחזק שאין לו בנים ללא איתחזק בבנים אלא לענין שיועיל המיגו לסתור שכל שאינו סותר גוף הענין שאנו מוחזקין בו שפיר מועיל המיגו אע"פ שהוא סותר חזקת היבום שהיתה בה כמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן להדיא משא"כ היכא שבא לסתור גוף הענין שאנו מוחזקים בו כגון שאנו מחזיקים שיש לו אחים שהוא סותר חזקת היבם וגם החזקה שאנו מוחזקין בה וכן אם מוחזקין בו שיש לו אחים ואין לו בנים דג"כ יש חזקת יבום וחזקה שאנו מוחזקים שאין לו בנים וכשאומר יש לו בנים לא מהימן שהרי הוא סותר גוף הענין שאנו מוחזקים בו ודוחה אותו ואת חזקת יבום ובכה"ג לא מהני המיגו וכל זה לענין מיגו אמרינן דמהני לסתור החזקת איסור לחוד משא"כ ע"א לא מהימן באיתחזק איסורא או היתרא וא"כ בלא אתחזק באחים שלולי העד היתה מותרת הרי הוא מעיד לאסור דבר דאיתחזק היתרא וזה אינו נאמן אע"ג שאינו בא לסתור גוף החזקה שאנו מוחזקים כיון שאין חזקה דל"ל אחי רק דלא מוחזק באחי מ"מ אף לסתור החזקת היתר לבד לא מהני ע"א וכן מוכח מדברי הראב"ד שכתב דאין עד אחד נאמן לומר ניתן לה בן במדה"י והיינו משום דאתחזק באחי והוא בחזקת איסור אע"ג דבמה שאומר ניתן לה בן אין בזה סתירת החזקה דהא דבר זה הוא דבר שיש עליו ספק מעיקרא שמא יש לו בן במדה"י ואף הרשב"א לא קאמר אלא משום דס"ל דבע"א אמרינן דווקא. וכן הב"ש כתב משום דמסייע ליה רוב נשים מתעברות כו' אבל לולי זאת אינו נאמן לסתור החזקה של איסור אע"פ שלא בא לסתור גוף החזקה שאנו מוחזקים שאין לו אחים אלא בא להתירה ממקום אחר ובזה אין בו סתירת חזקה כלל וא"כ גם בלא מוחזק לן באחי שעכ"פ איתתא שרי' דאמרינן דמסתמא אין לו אחים ויהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דהוי שרינן לה זולת העד א"כ העד בא לאסור במקום חזקת היתר שפיר כתב הרא"ש דלא מהימן ואחריו נמשכו הטור והש"ע וכדאי הם לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק ובפרט שאין חולק עליהם לפי ענ"ד כמ"ש דהנ"י שכתב הב"ש לא בא לחלוק אלא לפרש כדברי שאר הראשונים ז"ל:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה