אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ד › שאלה קלא

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ד · שאלה קלא

שאלה קל

ב"ה יום עש"ק י"ז אלול. תקנ"ב לפ"ק פה ק"ק פ"פ דמיין יע"א:

הנה ברך לקחתי ולו אשיבנה. לאבן בוחן ואבן פינה. חכמתו בחוץ תרונה. ה"ה כבוד אהובי ש"ב ומחותני הרב המופלג ומורה החריף ובקי בחדרי התורה. דרכיו נוגה אורה. ידיו רב לו והיכלו כבוד אומר כולו. כק"ש מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות נ"י. על ראשו בהלו:

הנה ערבו לנפשי דברי דודים. חכו ממתקים. כולו מחמדים על אדני פז מיוסדים. ויען כי אפפוני כתרוני טרדות רבות וביותר מהמה בדיני רבא דיתמי דאתי לקמאי. מבלתי אפשרי היה לעיין מיד ולהשיב על נכון אף לזאת הפסקתי בין הפרקים מעט מעט להשיב על שאלתו כפי הנלענ"ד. בנידון השאלה בקטן שהגיע לכלל שנים ונמצא בו שתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן אם ניחוש למ"ש הב"ח דאין אנו בקיאין בבדיקות הגומות די"ל דמסתמא כיון דאיכא שערות מסתמא איכא נמי גומות ולא אמרו דצריך שיהא נמי בעיקרן וכו' אלא לאפוקי אם רואין שאין בהם גומות ועוד דמספיקא יש לנו להחזיקו בחזקת גדול משום חזקה דרבא. ועוד דאין שום טעם לחומרא זו כיון שאנו רואין שיש בו גומות וכי יש שיעור לגומות. הנה מ"ש רומע"כ דמוכח מדברי התוס' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנים וכו' ואומר ר"י דשמא בחייו לא היה גומות וכו' מדלא תרצו דאף שימצא בו שערות אין להחזיקו בגדול משום דגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה אע"כ דמסתמא כיון שיש לו שערות ואין הדבר יכול להתברר אמרינן דמסתמא אית ביה גומות וה"ה שאין אומרים בו שאין אנו בקיאין אף דיש לדחות דספק שאין אנו בקיאים גרע טפי ולא דמי לספק דלאחר מיתה די"ל שאם היה בקי לפנינו היה מכיר שאין הגומות כראוי. אך שינוי' דחיק' לא משנינן. ונראה לפרש דברי התוס' דהא קשה עוד דלמה לא יבדקוהו שמא ימצא בו שערות ותו הא דקשיא להו בתר הכי וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו וכו' קשה מנ"ל דמהני חזקה דרבא לאפוקי מחזקת ממון כמו שכתב רומעכ"ת. ונראה דפסיקא להו דחזקה דרבא מהני לאפוקי ממונא משום דס"ל לדוחק לאוקמי שמת תיכף מיד לאחר המכירה וא"כ מוכח מהסוגיא עצמה מדלא חיישינן אפי' אם ימצאו בו שערות שמא היה קטן בשעת מכירה ואח"כ נתגדל ע"כ היינו משום דכיון שנמצא גדול מחזקינן ליה בגדול למפרע משעה שהגיע לכלל שנים והיינו מחזקה דרבא ועל זה הקשו דא"כ אפי' א"א לבודקו נחזיק אותו בגדול משום חזקה דרבא. אך לפ"ז צריך להבין לפי תירוצם שאחר שהגיע לכלל שנים לא היה בו סימני גדלות א"כ הדק"ל מה הועיל הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר המכירה ונראה דס"ל להתוס' דודאי אנו רואין לאחר שהגיע לכלל שנים שאין בו שערות אף שלא בדקו אותו אם יש בו גומות או לא אמרינן מסתמא דאין בו גומות כיון שדרך רוב בני אדם להיות בהם שערות בזמן שהגיע לכלל שנים וראינו שאין בו שערות יצא מחזקה זו וכ"ש לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל דטעם הגומות משום דאמרינן דמסתמא היה בהן שערות ונשרו א"כ כי היכי דל"ח שמא נשרו לענין חליצה ולאפוקי ממונא. ה"נ ל"ח לגומות שהיו בהן שערות ונשרו אכן אם בדקנוהו לאחר זמן ומצאנו בו גומות כיון שאנו רואין שהיה בהם שערות ונשרו מחזיקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנים ומה שראו לאחר גדלות שלא היה בו שערות היינו משום שכבר באותו זמן נשרו אף דל"ח לנשרו שאני הכא כיון שנמצא בו גומות וע"כ בודאי היה בהם שערות ונשרו ממילא קיימינן בחזקה דרב' ואמרינן שנשרו קודם שראו שהיה בהן שערות וממילא מובן שהוצרך התוס' לאוקמי שלא היה בו אלא גומות לבד דאם היה בו שערות כיון שראו בתחלה שלא היה בו שערות אחר שהגיע לכלל שנים איכא למימר אף לאחר הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר המכירה וממילא מתורץ שלא טענו הלקוחות שיבדקו אותו אם יש בו שערות דאם יש בו שערות גרע טפי ועיקר טענות' היה שמא ימצאו גומות בלא שערות. כן נלענ"ד נכון לפרש התוס' ודו"ק. אמנם לפי זה היה מוכח מן הסוגיא דחזקה דרבא אלימתא הוי ולא משום דאפשר לברר דהא אי לאו משום דסימנים עשוין להשתנות היה ר"ע מחזיקו בחזקה דרב' בגדול למפרע משעת מכירה אך נלענ"ד דיש לדחות דאיכא למימר שהלקוחות טענו ברי שהיה גדול בשעת מכירה ובני משפחה אינם יודעים בשעת מכירה ואפי' אם טענו ברי שהיה קטן בשעת מיתה כדמשמע בלשון הבריית' מ"מ אם ימצא שהוא גדול הרי הוכחשו על שעת מיתה דאי אפשר לומר שנעשה גדול לאחר מיתה א"כ ממילא טענתם על טענת מכירה הוא שמא וקי"ל בכתובות דף י"ב ע"ב כר"ג במתני' דמשארסתני נאנסתי דברי ושמא ברי עדיף ואמר שם אמר לך ר"נ אנא דאמרי וכו' ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא משום דאמרינן אוקמי אחזקה וכו' א"כ שפיר מהני הכא חזקה דרבא לאפוקי ממונא כיון דאיכא נמי ברי ושמא אע"ג דהוי שמא טוב דלא ה"ל למידע הא בהך דר"ג נמי לא הו"ל למידע כמ"ש התוס' בכתובות שם. ולפי זה מתורץ קושית התוס' וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן וכו' דנהי שאם יבדקוהו וימצא גדול מחזיקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרב' היינו משום דאיכא נמי ברי ושמא שהרי בני משפחה יהיה מוכחשין בברי שלהם דהיה קטן בשעת מיתה אבל כ"ז שלא הוכחשו הו"ל ברי וברי ולא מהני חזקה דרבא לאפוקי ממונא ודו"ק. אך י"ל דס"ל להתוס' דברי דבני משפחה לאו ברי גמור הוא דהא איכא למימר דנשרו דהא מה"ט אינה ממאנת משום דחיישינן שמא נשרו וא"כ שפיר הקשו כיון דבאמת א"א לבודקו ואיכא נמי ברי ושמא מהני אפי' לאפוקי ממונא ועוד נראה דא"צ לכל זה כיון דאיכא חזקה דאין העדים חותמין על השטר אח"כ נעשה בגדול כדפירש"י בד"ה ליקיימו שטרייהו וכו' אף דלפי הס"ד אין מועיל חזקה זו לאפקועי ממונא מ"מ מהני חזקה לאצטרופי בהדי חזקה דרב' ולאפוקי ממונא דהא חזקה דרב' הוי חזקה דאתי מכח רובא דרוב בני אדם שהגיעו לכלל שנים באים לכלל גדלות וקי"ל בריש פרק המוכר פירות דברובא וחזקה מוציאין ממונא לכ"ע. כן נראה לפי ענ"ד ודו"ק:

אמנם עיקר פלוגתא זו אי חזקה דרבא אלימתא הוא מבואר בלשון התוס' בקידושין דף ס"ד בד"ה בני זה וכו' דלתי' ראשון משמע דלא מהני חזקה דרב' לענין מכות ועונשין ולפי שיטה האחרת שכתב שם דמהני שנים או סימנים ע"כ צ"ל דחזקה דרבא אלימת' היא. אמנם אני תמה איך אפשר לומר דכשאומר בני זה בן י"ג שנה דהיינו דמחזקינן ליה בגדול למפרע בגדלות הא פליגי ביה תנאי בשיעור הגדלות דר"ע ס"ל כדי שיהא ניתלת כו' ור' ישמעאל ס"ל כדי לכוף ראשן לעיקרן וקי"ל דהלכה כדברי כולן להחמיר ובודאי אין סברא לומר דבשעה אחת שהגיע לשנת י"ד באו כל הסימנים אלו משניטל הזוג עד כדי שיהא לכוף ראשן לעיקרן דהא א"ל בקודם שהגיע לכלל י"ג שנה כך גדלו השערות שיעורא דר"ע דא"כ איך מחזיק עליו ר"ע בשיעור הזה בגדלות הרי דחזינן דבאין לפני י"ג שנה דא"א לומר שיחלקו התנאים במציאות אימתי הסימנים גדולים ברוב בני אדם והא נמי א"ל דמודה ר"ע דלא הוי בנטילת הזוג סימן גדלות אלא כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים שמלבד שזה דוחק גדול לומר דאף שדרך לבא שיעור זה בקטנות אפ"ה מהני כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים. ותו כיון דלר"ע ודאי לא מהני סימנים בשיעורין דידיה אלא כשידוע שהגיע לכלל שנים מנ"ל לר"י שיטה אחרת דלר' ישמעאל מהני סימנים בלא שנים כיון דע"כ פלוגתייהו מיירי בידוע שכבר הגיע לכלל שנים אע"כ צ"ל דאפי' שיעורא דר"ע אינו בא אלא לאחר י"ג שנה ויום א' וא"כ איך שייך לומר למאי דקי"ל כר' ישמעאל להחמיר דבעינן כדי לכוף ראשן לעיקרן שנחזיק אותו כגדול משעה ראשונה משהגיע לכלל י"ג ויום א'. ואף לפי מ"ש לעיל דמשמע מעובדא דבני ברק דמחזיקינן ליה בגדול למפרע משעת מכירה י"ל דר"ע לשיטתי' דס"ל משניטל כו' והוא השיעור הקטן שבכולם לדעת הרמב"ם שפיר י"ל דמחזיקינן ליה למפרע משנת י"ג ויום א' אבל למאי דקי"ל כדברי כולן להחמיר האיך אפשר לומר דמשנת י"ג ויום א' מחזקינן ליה בגדול למפרע ודוחק לומר דברייתא זו אתיא כר"ע דאכתי קשיא לר"ח דאמר זה בני בן י"ג וכו' דהא ר"ח ס"ל הלכה כדברי כולן להחמיר ואדרבה היה נראה דה"ט דרבא דס"ל דמשהגיע לכלל שנותיו הוי חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה היינו משום דלמיאון קי"ל להחמיר בשיעור קטן מכולם דזה בא מתחלת גדלות השנים אבל לחליצה לא סמכינן כיון דבעינן שיעור גדול. ונראה פשוט דס"ל להתוס' בשיטה אחרת דאף לחליצה שייך חזקה דרבא דהיינו כיון שהתחיל לבא שיעור הקטן בתחלת גדלות השנים ממילא משערינן שיעור ערך גידול השערות ברוב בני אדם והא דקאמר בן י"ג שנים ויום אחד היינו להאמינו בשיבוא בערך הזמן שיגדלו השערות כדי לכוף כו' ואז מחשבינן ליה בגדול בחזקה דרב' שהתחילו לגדל מתחילת גדלות השנים. ובזה נראה לי להבין מ"ש התוס' בשיטה אחרת דמיירי שכבר עבר שנה או שנתיים ולמה הפליגו זמן רב כזה ולא כתבו סתם שכבר עבר הזמן שאכל אלא נראה כיון דע"כ ס"ל דמשערינן ערך גידול שערות א"כ בזמן קצר אחר אכילתו יוכל לשער שהיה כבר בשעת אכילה כדי לכוף לפי ערך גידול השערות ברוב בני אדם וא"צ לנאמנות האב אבל כיון שכבר הפליג זמן רב שנה או שנתיים א"א לשער לפי ערך גידול השערות דהשתא וצריך לנאמנות האב לשער מתחילת גדולו ובזה נראה לפי ענ"ד בפשיטות בעובדא דבני ברק דאי לאו דסימנים עשויין להשתנות הוי מחזיקין ליה בגדול משעת מכירה היינו אם ימצאו בו רבוי שערות גדולים כדרך ב"א ממילא דאף דהיה זמן מה בין המכירה למיתה מחזיקינן ליה בדרך גידול השערות שכבר בשעת מכירה היה בהן כדי לכוף וא"צ לחזקה דרבא ואף לפי מ"ש לעיל דהתוס' הכריחו מן הסוגיא דמחזיקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרב' היינו לשיטתיה שכתב בתחלה שהגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה א"א לומר אם ימצא בהן רבוי שערות דבזה א"צ לגומות כמ"ש הפוסקים וכ"ש דל"ח לספק שינוי לאחר מיתה וכן נראה לפענ"ד פשוט דאם בדקו והוא כמה שנים לאחר גדלות והוא כדי לכוף דאזלא ליה חזקה דרבא דא"א לומר שהתחילו לגדל בתחלת שנת י"ד ולשער כפי גידול השערות ברוב בני אדם ולעשותו גדול מאותו שעה דלפי דרך גידול השערות א"א שיעמדו כמה שנים ולא יגדלו יותר מכדי לכוף ע"כ אין להחזיקו בגדלות מחמת חזקה דרבא. ומעתה אני אומר בנדון שאלה זו דלא מבעיא אם יודעין דלאחר שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד לא היה בו שערות דפשיטא דאזלא ליה חזקה דרבא כמ"ש התוס' בהאי עובדא דבני ברק וכן אם הוא עצמו אמר בתחלה דאין לו שערות נאמן בכה"ג דאפשר לברר כיון דאיכא למימר שצוף ואחוי כדאיתא בקידושין דף ס"ב ע"ב ובי"ד סימן קכ"ז ע"ז בש"ך אלא אפי' אין יודעין בתחלה משנעשה בן י"ג שנה אלא דלפי השיעור הזמן גידול השערות עתה יש לשער שלא התחילו לגדל בן י"ג שנה ויום אחד אזלא ליה חזקה דרבא כנ"ל לענ"ד:

גם מ"ש במה שהחמירו בנמצאו גומות דשמא אין אנו בקיאים ותמהו עליהם וכי יש שיעור לגומות. לפי ענ"ד הדבר נכון דיש שיעור לגומות דאל"כ קשה בהך פלוגתא דתנאי בשיעור השערות דודאי צ"ל דגם בשיעור הקטן אית ביה גומות דלא יחלוק רב מלכיו בפלוגתא דתנאי וכן מר זוטרי דמקשה שם לא לישתמיט תנא וכו' ולא הקשה מפלוגתא דתנאי ואם נימא דאף דאית ביה גומות כיון דאית שערות גרע טפי דל"ש שנשרו אכתי קשה האיך מחזיקינן ליה בגומות לבד בגדול משום דאמרינן שנשרו השערות אכתי מנא ידעינן שהיו השערות כשיעור כדי לכוף וכו' כיון דבשיעור קטן נמי יש בו גומות ואיך נחזיק אותו בודאי לגדול אע"כ נראה פשוט דהגומות הם לפי ערך גידול השערות והיו בקיאין בגומות לבד שהיא שיעור שהיה בהן שערות כדי לכוף ונשרו. ומעתה פשיטא די"ל בהא דאמר דבעינן שיהא בעיקרן גומות היינו לפי ערך השערות שהיה בהם כדי לכוף וכיון דאין אנו בקיאים בשיעור הגומות יש לחוש שאין הגומות כשיעור ע"כ נראה פשוט דאין להקל משיטת הפוסקים שהביא הב"ח אם לא בענין שהקיל הב"ח במקום עיגון. כיון דרבנן קשישאי בקיאי טפי מינן ואם גדולים חקרי לב לא מצאו ידיהם לברר ולכונן. מי יאמר זכיתי לבי וכליותי אשתונן ויקיץ כגבור מתרונן. וחכמתי עמדה ומזקנים התבונן. ומה שתמה על מה שהחמיר הש"ע לענין מיאון דאנן אין בקיאין בגומות ולא החמיר בענין כתמים. הנה מלבד דאיכא התם חזקת היתר כמ"ש רומ"ע. יש לחלק דבכתמים לא גזרו חכמים בתחלה אלא על גדולה ודאי משא"כ לענין מיאון דלא תיקנו אלא בקטנה. ותו דאפי' בספק איכא למיגזר במיאון בלא בעל אטו בעל דאיכא ספק א"א דאורייתא דבאשם תלוי קאי משא"כ בכתמים אפי' היא מגופה ליכא אלא איסורא דרבנן כיון שלא הרגישה ואין לדמות במה שהחמירו דאין אנו בקיאים במקדיר או במגליד דהתם הספק אינו בגוף האיסור אלא דאם היה יכול להבחין בין מקדיר או מגליד היה אפשר לברר וכיון דאין אנו בקיאין נשאר הספק איסור במקומו כן נראה פשוט:

ומאפס הפנאי מחבילות טירדין אשר הקיפוני סבוני כמים עת לקצר ואחתום בברכה ואסיים. יוזכר לטובה ויכתב בספר החיים. מאת ה' מן השמים הכ"ד נפשי א"נ ש"ב ומחותני דרש"ת:

הק' פינחס הלוי איש הורוויץ כבוד בני חד"ז הרב הה"ג המפורסים נ"י ד"ש הטוב:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה