אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ג › שאלה קכז

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ג · שאלה קכז

שאלה קכו

על דברי האשה שהתודית דרך תשובה לפני א' מהדיינים שהיתה מנאפת עם גבר תחת אישה תקח את זרים ונסתפק הדיין אם מחויב להודיע לבעלה נראה פשוט דמחויב להודיע כדאיתא בש"ע ח"מ סי' כ"ח דבמלתא דאית בה משום אפרושי איסורא אף ע"א מחויב להעיד וא"ל דהיינו דוקא כשיש בודאי אפרושי מאיסור משא"כ כאן שמא לא יאמנו דבריו ואף אם עכ"פ אם ישאלו פי האשה שמא גם לה שתאמר טמאה אני לא יאמין דשמא עיניה נתנה באחר ונמצא אין כאן אפרושי מאיסורא ז"א דהרי הר"ן באמת הקשה דכיון דמדינא האומרת טמאה אסורה לו איך חזרו והתירו משום שמא עיניה נתנה באחר ותי' דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ואין כאן איסור סוטה כלל ולפ"ז ממ"נ אם יאמין הרי יפריש מאיסור ואם לא יאמין א"כ אפקעינהו לקידושין וג"כ אין כאן איסור דאורייתא ואמנם יש חשש שמא תכחיש האשה אותו אח"כ ותאמר לא פעלתי און ואף דבכה"ג האשה מותרת כדאיתא באה"ע סי' קט"ו בשם מהרא"י וא"כ ישאר הוא לבדו ובכלל מש"ר. אמנם י"ל דדוקא בכה"ג דזינגד אסהיד כו' דשם לא הוה אפרושי מאיסורא כלל רק להענישו על העבר שפי' הוא משא"כ מש"ר היכי שיש כאן אפרושי מאיסורא להב' וכיון שעכ"פ שמא יפריש מאיסור מחויב להודיע כדאיתא בביצה ר"פ המביא בפוסקים דאם רואה חבירו שוגג אע"פ שמסופק אם יקבל תוכחה אעפ"כ הוא דידיה עביד וכהאי דשבת אמרה מד"ה אם לפניך גלוי כו' ובמק"א הארכתי בזה לברר דברי הפוסקים ודברי המג"א בא"ח הל' יה"כ ואין פנאי להאריך. גם יש להביא ראיה מש"ס דגיטין המטמא והמדמע כו' ומ"ט אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו והקשה הראב"ד דהא בדבר שאין בידו אינו נאמן ותירץ הרשב"א ועוד פוסקים דמ"מ תיקנו כדי שיודיעו אולי יהא נאמן בעינו כבי תרי אלמא במלתא דספיקא מחויב להודיעו אולם יש לדחות דש"ה דאין כאן חשש על המגיד הלז משום מש"ר ואם לא יאמין לשמועתו מה איכפת לו משא"כ כאן דשמא תעיז פניה ותאמר לא נטמאתי ועוד יש לחלק דוקא היכי שדבר ברור שיש כאן איסור רק שמסופק אם יהא נאמן או אם יקבל תוכחה אז שפיר אמרי' שהוא מחויב לעשות את שלו להודיע משא"כ כאן שיש לומר דמה שהודית בפני הדיין משום שעיניה נותנה באחר ויש כאן ספק אם יש כאן חשש איסור כלל ונראה דבזה הכל לפי ראות עיני הדיין אם הדבר ברור לו אם מהימנת ליה שהודאתה הוא בדרך הודאה גמורה א"כ הוא יודע ודאי מאיסור ומחויב להודיע רק אי מספקא ליה מלתא יש לעיין ולכאורה נראה שדבר זה תלוי בשיטות רש"י ותוס' בריש כתובות והנה רש"י פי' טעמא שתיקנו כך שמתוך כך יצא הקול ויתברר הדבר ויבאו עדים וכוונת רש"י ליישב אף באשת ישראל ולא קיבל בה אביה קידושין דאף אם ימצא טענה מותרת מחמת ס"ס אפ"ה תיקנו הנשואין באופן שיבא לב"ד ויצא הקול ושמא יבואו עדים שזינתה ברצון וא"ל דשאני התם שאם ימצא פ"פ הרי יש כאן זנות ודאי לפ"ז שפיר יצא הקול עכ"פ שזינתה רק דאכתי מספקא ליה שמא באונס ואינו תחתיו משא"כ כאן שי"ל שמא לא זינתה כלל רק עיניה נתנה באחר ואין לנו לחפש כלל שאף אם ידעו שהודית שזינתה לא יצא הקול שיאמרו עיניה נתנה באחר אך דז"א שהרי התוס' הקשו דמה מייתי הש"ס לקמן אף אנן נמי תנינא כו' דשמא אע"פ שאינו בקי בפ"פ תיקנו דשמא יתברר הדבר ע"י עדים אלמא דאף בכה"ג שיש ספק בדבר יש לתקן כדי שיצא הקול אמנם כן הרי באמת תירצו התו' שם שיטת רש"י דאף אינו בקי לא יצא הקול כלל אבל מ"מ אין נראה לדמותו לכאן דשם האשה מכחשת אותו בבירור וא"כ כיון שהוא אינו בקי והאשה טוענת ברי א"כ לא יצא הקול משא"כ אף שהוא אומר שאינו מאמין וגם באמירתה יש לתלות שמא עיניה נתנה באחר מ"מ אין זה הכחשה בבירור רק שהוא אינו מאמין וא"כ מ"מ יצא הקול ויתברר הדבר אמנם בסנהדרין קאמר רבא דכ"ע אין חוששין ללעז מבואר שם דלא חיישינן לכך שיצא הקול ויבואו עדים ואפ"ל דדוקא עדים והתראה לא חיישינן אבל עדים לחוד שפיר חיישינן ולענין אם עד נאמן כבי תרי לבעלה והאשה תכחישנו יש לעיין הרבה ולפמ"ש הב"ח בתשובותיו ובתשובת מהר"י הלוי וכשיאמין לו והיא תכחישנו נחכם לה אמנם אם יש כאן כבוד משפחה או בנים חשובים אם י"ל כיוצא בזה:

מצאתי להגאון מפראג חלק א"ח סי' ל"ה שהאריך בזה ע"ש ומה שרוצה לדמות איסור דהכא לאיסור נזיר שישנו בשאלה וה"נ יכול לעקור האיסור ע"י שישלח גט ויבטל כו' ואף דאנן קי"ל בטלו מבוטל מ"מ בפני א' אמרי' מה כח ב"ד יפה והלכך לדעת הרמב"ם דס"ל אם הלובש שוגג יפשיטנו חבירו מ"מ זה הוי כמו איסור נזיר שכבוד הבריות דוחה אותו כמ"ש התוס' לפענ"ד ליתא דהתם לא מדמה לי' רק לענין התראת ספק משא"כ לומר דדמי לנזיר שישנו בשאלה לענין כבוד הבריות ליתא כלל דהרי לכתחלה אסור לו לבטל ואף בדיעבד אם יבטל ואפקעינהו לקידושין הרי מעשה כל בעילותיו זנות וזה לא אמרי' ודוקא שנזיר שיכול לעשות בהיתר לעקור האיסור מעיקרו משא"כ כאן ע"ש בגיטין ברשב"א גם מ"ש דאם מבטל בפני א' ג"כ אפקעינהו ז"א רק לפי' מהרש"א משא"כ להחכם המגיה במש"ל פ"ג מה"ג חולק בזה אמנם הגאון הנ"ל מסיק ג"כ דמחויב להודיע אך שאפשר שלא יאמין הבעל מ"מ איהו דידיה עביד ושם מייתי דברי הסמ"ג בל"ת רי"ג מייתי מההוא סמיא כו' ע"ש והנה הסמ"ג מייתי ג"כ מגיטין בהא דס"ת אזכרות שבו לא כתבתי לשמן כו' וראיה זו איני יודע מה טיבה דהתם אין שם הוצאת שם רע ולעז ומה היה לו לגעור בו כשבא להודיע בעצמו שלא כתב האזכרות לשמן וגם הראיה מההוא סמיא ועובדא דבת ר"ח דאמרה על האי איתתא ידענא בה דחשודא על השבועה יש לדחות דשמא לא גערו בהם דשמא ע"י חקירת ב"ד יתברר הדברים ע"י עדים ואפשר שהם עצמם היו סבורים שיהיו יכולים לברר אלא שאח"כ לא עלתה בידם וגם י"ל שלא גערו בהם לפי ששמא ידוע להם שיהיו נאמנים כב"ת וע"ש בפסחים בהא דאמרי' מהו למימר לרבים למסני' כו' וקצרתי ואמנם לאשה נראה דודאי הוי מחויב להודיע לה שנאסרת בזה על בעלה שהרי היא מזידה במעשה ואע"ג דאפשר שהיא סוברת שמותרת היא לבעלה רק דעבד איסור' וע"ז היא מתודית וא"כ י"ל כדאמרי' בביצה ר"פ המבי' הני נשי דאכלו ושתו עיה"כ עד חשיכה כו' מוטב שיהיו שוגגין כו' הרי מבואר דעת הרא"ש בשם בעה"ע דכל כשהאיסור מפורש בתורה מחינין בהו עד דפרשי וכ"פ בש"ע א"ח סי' תר"ח ואע"פ שדודי מ"ו הגאון נ"י בחיבורו למסכת ביצה כ' שמדברי התו' שכתבו בשבת דהיכ' דידעינן דלא מקבלי אמרי' מוטב כו' ואינהו מיירי לענין מפורש בתורה דאל"כ מאי מייתי משעת חורבן דהתם עברו אמפורש בתורה ולענ"ד אין ראיה כ"כ די"ל דהתוס' ובעה"ע לא פליגי דבה"ע מיירי היכא שידינו תקיפה לענוש אם לא ישמעו כמבואר בלשונו שכתב דענשינן להו עד דפרשי וכיון שאפשר להפרישו אין להעלים עין מעובר על איסו' תורה כדכתי' ובערת הרע מקרבך ופן כל העם ישמעו וייראו כו' משא"כ בההיא דשבת שאם היה ידוע שלא יקבלו אין ביד ר' סימון לענוש דבי ר"ג וכן בשעת חורבן שלא היו כח לזקנים לענוש לשרים אין חילוק בין דבר המפורש בתורה או לא דס"ס שייך מוטב שיהיו שוגגין כו' והארכתי בענין זה במ"א ואמנם כן לפ"ז בנ"ד לכאורה אין להודיע להאשה כיון שאין בידה להפקיע עצמה מבעלה ואף אי מקבלה מיניה מ"מ שמא הבעל לא יאמין כי יאזין קולה וישמש עמה בע"כ ובכה"ג פשיטא דאין נ"מ בהודעה זו כיון דלאו בדידה לפרוש מהאיסור אך לפמ"ש לעיל סברת הר"ן בנדרים שפיר יש נ"מ דשמא תקבל ממנו ותאמר טמאה אני לך ואע"פ שהוא לא יקבל ממנה ולא יאמין זה מ"מ יהיה בזה אפרושי מאיסורא דבכה"ג אמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין וכיון דאפשר נמי שהבעל יאמין לה ויוציאנה או היא תעשה טצדקי שתצא מתח"י מחמת שתדע שאסורה לו א"כ פשיטא שיש להודיע לה שהיא אסורה לו ולהזהירה שתעשה באופן שתצא מתח"י ועכ"פ למעט התפלות מה דאפשר אם יודעת בנפשה שלא יאמין לו ולא תוכל לצאת מתח"י והדיין יאמר לה שאם האמת אתה שזינתה והיא רוצה בתשובה אין תשובה מקובלת מזו ואם יש בידה לפטור עצמה ובצבו נפשה היא קיימא קמיה לא יועילו לה דברי הצומות וזעקתה אחרי כי היא תוספת טומאה על טומאת' ולא יאבה ה' סלוח לה והשמים יגלו עונה והחכם עיניו בראשו לכלכל הדברים במשפט שלא תהיה לה זאת לפוקה ותחשב לה לצדקה:

ואשר נדרשתי מכבוד מחו' הרב כו' מו' דוד צבי נ"י האב"ד דק"ק קרעמניץ על דברת האשה זאת הרשעה הקדישה בעינים על הדרך כאשר באו הדברים באורך בג"ע אשר העידו אנשים כשרים אשר ראו בברורים כי תחת אישה תקח את זרים והעדות אתי לידי גוביינא בב"ד הצדק של הרב הנ"ל וגזור רבנן טומאה על אשת הזימה ושדו גודא רבא על הבעל להוציא רשעה זו מתוך ביתו ואם ימאן ויהי' מכת הסוררי' יצאו עליו אוררים וינזרו בני ישראל מעמו סורו טמא קראו למו ונלוה עם הרב הנ"ל ג"כ כבוד חד"ז הרב הגאון המפורסם מוהר"ר ליבוש אוירבאך האבד"ק ווישנאוויץ יצ"ו ויחזקו במסמורים ובענוות צדקו הקדושה עשה דרך בקשה למחוי חתימות ידי אכתבי' ולא יכולתי להשיב פני מפחת חביב עלי עד לאחת ואען ואומר כי ע"פ דת התורה הדבר ברור כאחותו שהיא אסורה וחובה על הבעל להביא הארורה לב"ד ולהוציאה בגט כשר ואז יהי' הבעל מעון מנוקה ומכלל הן כו' ואיש זרוע אשר הריחו ביראת ה' ובידו לסייע לדבר מצוה זו לדון בכפי' חובה עליו לעמוד בפרץ להעבי' רוח הטומאה מן הארץ וכל ישראל יהיו נקיים וה' יגן עליהם כצפרים עפות דברי זעירא מן חבריא מדרס לפירושים ועבד כפות סמוך באשישות וידיו רפות ותשושות. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה