אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ג › שאלה קכד

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ג · שאלה קכד

שאלה קכג

שלום רב וברכה בריכה והמשכה מאלקי המערכה. לכבוד אהו' הרב המאה"ג החריף ובקי החכם השלם כש"ת מוהר"ר שלמה זלמן נ"י:

מכתבו הגיעני בעובדא דאתי לידיה ותשובתו בצידו ופלפל בחכמה ויקבל כ"ת מה שהעליתי במצודת עיוני ואחרי גמרי שמתי פני למכתב כ"ת אף שאין הזמן מוכשר מפאת טרדת ענינים שונים לכבודו פניתי מעט לסלסל ולפלפל בדבריו והנה מ"ש כ"ת דמאי דמוכח דטעות היה מה שנשמט תיבות שלשה ושבעים מחמת דהבעל והאשה והעדים לא קשישי כולי האי אין כ"ז מציל דדוקא מוכח מיניה ובי' בעינן כמ"ש מהרא"י שם כו' כבר עמדתי ע"ז בתשובתי ואבאר יותר שלא נאמרו הדברים אלא היכא שהענין בעצמו יש בו חשש פסול מוקדם כגון חיפוי וטריפת לקוחות ובזה, מחלקינן בין היכא דמוכח הטעות מיניה וביה לא חל עליו שם מוקדם משא"כ אם מצד השטר עצמו היה מקום לחוש לחשש מוקדם דעלמא דהיינו חיפוי וטריפת לקוחות אלא שיש הוכחה מבחוץ שטעות היה לא מהני שאנו דנין על השטר והרי הוא מוקדם ופסול וגדולה מזו אמרינן דאף על גב דבענין זה אין חשש חיפוי ופירי כלל מחמת רוב השנים וא"כ החשש גופא בטל מ"מ לא פליג רבנן במוקדמין משא"כ היכא שאין בענין הזה חשש מוקדם כלל כגון אנן בדידן בהרשאה זו שאין החשש רק מחמת טעות שבהרשאה אין כאן כתב שליחות לשליח על גט זה הרי באמת אף אם נאבד ההרשאה כשר רק שנאמר שדברי ההרשאה סותרין למה שאומר בפיו שנעשה שליח על גט שנכתב שנת תקע"ג לזה פשיטא דמהני הוכחה שנפל טעות בהרשאה אף שהוא הוכחה מבחוץ מ"מ ס"ס אין בידינו לתפוס דברי ההרשאה לעיקר ולהזניח דברי השליח דהא קמן שמה שנכתב בהרשאה הוא ט"ס וא"כ דברי השליח שרירין וקיימין וע"ש בתשובתי שהבאתי בזה דברי הר"ן שמחלק בין גט לשטר חליצה והלום ראיתי שגם הריב"ש מודה בזה לדעת רבו הר"ן דאם שטר מוקדם כשר לגבות מב"ח כיון שאנו מאמינין למ"ש בשטר הרי החליצה התירתה כמ"ש בסי' שפ"ב וביאר כוונתו באורך בסי' שפ"ה דאם מוקדם כשר לגבות מב"ח א"כ גם זה דין שטר יש לו להיות ראיה בהיתר האשה אלא שיהיה פסול כיון שהוא מוקדם שלא יהיה בו ראיה לענין טריפת לקוחות כו' ומ"מ ס"ל דפסול אף לענין חליצה דס"ל שאין העדים נאמנין בזה שטעו דהוי מלתא דלא עבידי למטעי וא"כ העדים פסולין דלא מכשרינן מוקדם לגבות מב"ח אלא כגון בשנת המלך או בעבורא דירחא דעבידי למיטעי ע"ש סימן שפ"ב ובזה חולק הר"ן וס"ל דהוי טעו דעבידי למיטעי וא"כ הדבר ברור דבנ"ד גם הריב"ש מודה דנ"ד לא דמי לשטר חליצה דהא עכ"פ בעינן עדים כשרים שחלצה ואין כאן עדים וכמ"ש שם וז"ל כיון שהזמן שכתוב בו הוא קודם ללידת היבמה וראוי ליפסל שלא יהי' לו דין שטר א"כ אין לנו עדות כלל שאשה זו נחלצה ואיך נוציאנה מחזקתה ונעשה מעשה להתירה מפני שאנו מדמין שזה נעשה בטעות ובשכחה כו' משא"כ כאן דהשליח בעצמו נאמן על השליחות ושטר הרשאה הוא תוספת ראיה וזהירות ואם נאבד או נפסל אין חוששין לו כלל וגם נראה דכאן לא שייך דברי הריב"ש דהעדים פסולין אפילו לסברתו דכה"ג הוי לא עבידי למיטעי דהתם כיון שאין תולין בטעות וא"כ ע"כ שהקדימוהו בכוונה וא"כ העדים פסולין אבל בנ"ד פשיטא דאין חשש שבכוונה השמיטו תיבות שבעים ושלש והדבר ברור שט"ס הוא ואין כאן שום פסול לעדים ופשיטא דגם הריב"ש מודה דנאמנין על עיקר הענין הכתוב בשטר וגם בחליצה היה כשר בכה"ג וכן מבואר להדיא שם סימן שפ"ה שהחכם ר' חסדאי כתב דגט חליצה לא דמי לגט אשה דיבם אין לו פירות וגם חיפוי לית ביה וכתב הריב"ש אלא שמזאת ההקדמה נולד לך פלא ותימה איך שהעדים פסולים שחתמו שקר ומה להם לשקר והלא הקדמה זו לא מעלה ולא מורידה ועוד הוספת להפליא על מה שסיימתי לחזק דברי שהדבר ידוע שבזמן הכתוב בשטר לא נולדה זו דאדרבה היא הנותנת שטעו בודאי ולא חתמו שקר דודאי זה הגט האשה שואלת אותו לראיה שיכתבו לה הדיינים איך נחלצה בפניהם והקדמה זו אין תועלת לה בשום פנים כו' ע"ש וכל זה הוא ג"כ בנ"ד שמה להם לשקר ולהקדים זמן הגט וגם כי השליח שואל אותו לראיה שנעשה שליח על גט זה וגם הריב"ש מודה לו בזה כמבואר שם באורך שהשיב לו דהיבם יש לו פירות וגם שייך חיפוי כו'. ומ"ש שהדבר ידוע שבזמן הכתוב לא נולדה זו לא לחזק דברי שלא טעו העדים אלא שאמרתי אמתת הדבר לטענת מיחזי כשיקרא שכתבתי אח"כ והתנצלות זה של הריב"ש צ"ע קצת לענ"ד וקצרתי אבל עכ"פ הדבר מבואר דכ"ע מודים בזה דכל שיש הוכחת טעות בין מתוך השטר בין מבחוץ השטר כשר במקום שאין השטר עצמו הוא המתיר כגון בגט אשה אבל בחליצה שאין השטר רק לראיה לא איכפת לן בזה שיש ט"ס יהי' ההוכחה מאיזה צד שיהיה כיון דס"ס הענין אמת וא"כ בנ"ד פשיטא דאין מקום לחוש כלל ובאמת הריב"ש בסימן קי"ז דעתו דאף הוכחה מיניה וביה לא מהני עיין שם בגט שכתוב בו יום ג' י"ז אב והיה י"ט וחולק על הרא"ש דמכשיר בכה"ג וכבר עמדו בזה האחרונים והארכתי בזה בתשובה אך כ"ז בגט שפסול מטעם מוקדם דאיכא חששא דחיפוי ופירות כמ"ש הריב"ש שם באורך אבל בגוונא דנ"ד דליכא חשש מוקדם רק מחמת שנכתב בטעות אין הטעות פוסל בו לבטל גוף הענין הכתוב בשטר ומכ"ש בזה שא"צ שטר כלל והדברים ברורים לענ"ד:

ומ"ש דמה"ט ג"כ לא תלה הרא"מ בטעות אף דכ"ע יודעין דאין הבעל עושה ש"ק משום דאין סתירה בשטר עצמו מיניה וביה כו' הנה כבר עמדתי ע"ז בתשובתי וכתבתי דז"א דא"כ אין מקום ללמוד מדברי הרא"מ גם לענין הסברא דיפוי כח וכמו שדחה הרא"מ באמת אח"כ אלא ע"כ דבס"ד לא ס"ל לחלק בהכי וא"כ הי' מקום לתלות ג"כ בט"ס והעיקר כמ"ש שם דבעובדא דהרא"מ אפס מקום לתלות בט"ס אך לענ"ד בלא"ה נראה דודאי במעשה ב"ד אין לתלות בט"ס מחמת אומד הדעת שמסתמא יודעין שאין הבעל עושה ש"ק דהא קמן שנכתב במעשה ב"ד שלהם שנעשה ש"ק וחתמו אטיוטא ואם הסופר טעה הם לא היה להם לטעות דבי דינא מידק דייקי כמ"ש הריב"ש שאפילו נאמר בעדים שלא הרגישו בזמן הכתוב בו א"ל כן בדיינים דכל מידי דייקי כדאמרינן ביש נוחלין ב"ד בתר ב"ד כו' וכיון שכן טפי י"ל שלא ידעו שאין הבעל עושה ש"ק ממה שנאמר שחתמו על מעשה ב"ד זה ולא נתנו לב לדעת מה כתוב בו והר הגדול היה לפניהם למישור (ועיין בתשובתי שכתבתי דבב"ד י"ל טפי דתלינן בט"ס מלגבי בעל ולפי מ"ש כאן ז"א דבב"ד אין מקום לתלות בט"ס כלל) רק שם כתבתי דמחמת האת"ל שכתב הרא"ש אין לדחות לענין דיינים דלגבי בעל יותר י"ל שהיה ע"ה מלומר כן על הב"ד ואף אם נאמר דלענין דקדוק והרגשה בזמן דיינים ועדים שוים מ"מ בין קבלה והולכה לא טעי אינשי ומכ"ש בלשון מפורש כזה בעובדא דהרא"מ אין לתלות בט"ס כלל:

ועוד נראה לענ"ד דאף שיתפוס החילוק בין היכא דאיכא סתירה בשטר מיניה וביה ולא מהני הוכחה מבחוץ מ"מ י"ל דהיינו דווקא כשאין העדים לפנינו שמתרצים דבריהם שבשטר ואומרים שטעו אז אין מקום על הוכחה מבחוץ לבד להכשיר השטר ומכ"ש בעובדא דהרא"ש והרא"מ דאינה הוכחה ברורה רק אומדן הדעת לבד משא"כ כשהעדים לפנינו ואומרים שטעו אע"ג דהוא מלתא דלא עביד דטעו מ"מ מסייע להו הא דמוכח מלתא קמן דט"ס הוא וכן מבואר חילוק זה בש"ך אך בשם הריב"ש כתב דאפילו העדים בפנינו ואומרים שטעו לא מהימנו) וכדבריו כן הוא בריב"ש כמ"ש בתשובתי וכן נראה לענ"ד מדברי מהרא"י שהמסדר הוא היה השואל וצידד הרבה להתיר מחמת הטעות ומהרא"י השיב לו דפסול ומסתמא היה יכול לברר מפי העדים שחתמו בטעות אך דמהרא"י ס"ל כהריב"ש דכיון דלא עבידי דטעו בהכי לא מהני אמירת העדים אף בכה"ג אבל דבריהם אמורים במקום דאיכא חשש מוקדם דחיפוי ופירות אבל היכא דליכא האי חששא וגם העדים לפנינו ואומרים שטעו והדבר קרוב דמוכח ורוב הנראה לעינים שנכתב בטעות אין לחוש כלל וא"כ אפילו תימא דהרא"מ שלא צידד מטעם ט"ס משום דאין סתירה מיניה וביה מ"מ י"ל דהתם אין הב"ד לפנינו שיאמרו שלא דקדקו במה שחתמו וגם ההוכחה אינה ברורה כ"כ ולא דמי לנ"ד שהעדים אומרים שטעו ויש כאן הוכחה ברורה שודאי לא נכתב לפני ע"ג שנה דבזה אין חשש לכ"ע:

שוב ראיתי בדברי מהרא"י סימן י"ט שכתב וז"ל ואשר כתבתי דאין להאמין לעדים שחתמו הגט כו' ואי משום דנימא הואיל וחתמו על גט זה אין נאמנים שוב לפוסלו דלא משוי נפשייהו פסולים ורשעים שחתמו על גט מוקדם א"ל הכי כלל דלאו פסולים ורשעים הם שמוטעים היו בודאי שהרי הרב והסופר ע"כ טעו ג"כ וכל היכא דאיכא למימר טועים הם לאו פסולים הם כדאיתא באשר"י פרק א"נ אשט"ח המוקדמין דאימר טעו בשנת המלך כו' ע"ש הרי מבואר שדעתו כדעת הר"ן דלא אמרינן בזה דלא עבידי למטעי והעדים פסולים אלא ודאי טעות הוא ואין העדים פסולין אלא דמ"מ הגט פסול דאע"ג שקדימת הזמן בא ע"י טעות מ"מ כיון שהוא מוקדם הוא פסול ככל שאר מוקדם כיון שאין הטעות מוכח מתוכו ואם כן פשיטא דלדידיה בשטר חליצה יש להכשיר כדעת הר"ן וצ"ע על הד"מ וסמ"ע שכתבו דברי הריב"ש בסתם כיון דמהרא"י פליג עליה ועיין באו"ת שתמה שיותר יש לסמוך על הר"ן רבו של הריב"ש ואפשר לומר דהד"מ והסמ"ע ס"ל דודאי כה"ג הוי טעות דלא עבידי למיטעי אלא דלענין לפסול העדים אין לחלק בזה בין טעות דעבידי למטעי או לא דאף דלא עבידי למטעי מ"מ בהקדמה כזו שדילג מאתי' ודאי אין לחשוב העדים שהקדימו בכוונה שהרי אין תועלת בהקדמה זו כלום וכמ"ש החכם ר"ח בתשו' הריב"ש אלא בטעות חתמוהו ורגלים לדבר שגם הרב והסופר טעו וא"כ אין כאן פסול לעדים ולכן קיצרו הד"מ והסמ"ע בהעתקת דברי הריב"ש ולא ביחנו בדבריהם רק מה שיש ללמוד מדבריו דכה"ג הוי לא עבידי למיטעי אבל לענין פסול העדים זה תלוי בגוף הענין שאם יש הוכחה שטעו שאין לחשוד העדים שהקדימו בכוונה אע"פ שהשטר פסול מ"מ לא נפסלו העדים כמ"ש מהרא"י ובזה יש להצדיק דברי הש"ך שם ונדחה מ"ש באו"ת שם ע"ש וקצרתי ואיך שיהיה עכ"פ מבואר שאף מהרא"י המחמיר שם לענין גט מודה בנ"ד דכיון שאין לחשוד שהקדימו בכוונה וע"כ טעות היה אלא שהוא טעות מבחוץ מכל מקום העדים לא נפסלו וחשש מוקדם לא שייך כאן אם אין מקום לבטל השליחות כלל אליבא דכ"ע:

ומ"ש כ"ת לענין שיכתבו העדים הרשאה אחרת ר"ל דאין חוזרין ומגידין דשמא אין כאן טעות ולא נעשה השליח רק גט כזה לדעת הרשב"א דמוקדם על ידי שליח כשר כו' וע"כ לא מכשיר הרשב"א אלא כשחתמו א"ע ע"מ לשלחו דאז לא נחתם בפסול כלל כו' הא ליתא דמ"מ העדים פסולין שלא היה להם להוציא הגט מתחת ידם דשמא תבא האשה לכאן ותקבל הגט ובכה"ג אף הרשב"א דסובר להכשיר אף מוקדם גמור ע"י שליח מודה דטעמא דיש קול להליכת השליח לא שייך בזה תדע מדאמרינן בגיטין דף ס"ד בעל אומר לפקדון כו' אם איתא דלגירושין לדידה הוה יהיב ניהלה ולפי דברי הרשב"א תיקשי דאין זה הוכחה דשמא היה הקדמת הזמן ולכך ניתן ע"י שליח להכשירו (וכן קשה ג"כ לפי שיטת הפוסקים דאם נכתב בזמנו אלא שלא נמסר אז יש תקנה ע"י שליח כמ"ש התוס' והרא"ש לחד תירוץ ועיין בב"ש ואפשר דמשום זה פי' רש"י דמיירי בש"ק אך גם בשליח הולכה י"ל דשייך האי טעמא כגון שנתברר ונודע שעדיין לא עבר יומו:

אך לפ"ז לא הקשו התוס' מידי שם בדף ס"ד למ"ד דמצריך לומר מערסא לערסא בפ"נ ובפ"נ דמאי הועילו בתקנתן הא מצי למימר לפקדון כיון שהוא בעיר אחת ע"ש ואם איתא ע"כ לק"מ די"ל דשפיר הועילו היכא שי"ל שכבר עבר יומו וא"כ ליכא הוכחה דלדידה יהיב ניהלה דהא הוצרך לתתו ע"י שליח וצ"ל כיון דבלא"ה לא אמרינן הך אם איתא כו' אלא כששלחן בעיר אחת א"כ א"א לומר שהוא מוקדם דא"כ אף ע"י שליח לא מהני דמה שהשליח מוסר במקומו דוקא כשהשליח מוליך הגט ממקום למקום דהליכתו וביאתו משוי ליה קלא כמ"ש הרא"ש והרשב"א משא"כ כשהשליח מוסרו לאשה במקום הכתיבה לית ליה קלא אע"פ שנמסר לידה ע"י שליח ואם כן פשיטא שאין מקום להכשיר להרשב"א בגוונא דנ"ד ע"י שליח והרשב' מיירי בדליכא ע"ח או בטעו בשנת המלך וכיוצא אבל אם הקדימו בכוונה וחתמו עליו פשיטא דהגט פסול שהרי הע"ח פסולין וכ"כ בספר ג"פ:

אך נראה דאפילו תימה דהרשב"א מכשיר בכל גווני מ"מ אין לחוש בכאן כלל כיון דכל הפוסקים חולקין עליו וסוגיין דעלמא כוותייהו אזלא אף לפסול בדיעבד ואנן ניקום ונימא שאילו הקדימו זמנו של גט בכוונה וכדי להכשירו ישלחהו ע"י שליח דפשיטא דלא הוו מזדקקו לזה הב"ד והסופר ועידי מסירה ולדבריו הוי מצינן למימר דדלמא נכתב ונחתם גט כזה בטעות וסמכו ליתנו מחמת דע"מ מפקי לקלא אלא ודאי דאין לחוש לזה כלל ועיין במהרא"י סימן י"ט שכתב ואשר כתבתי משום דאיכא עידי מסירה ליכא למיחוש למידי דאינהו מפקי לקלא כו' ע"כ לא קי"ל כהני שינויי כו' ותו דהך מוקדם לא מצי למימר דע"מ מפקי לקלא דע"כ טעו ולא ידעו יום הכתיבה דאילו ידעו לא היה עדים על מסירת גט זה שנכתב בטעות כו' ע"ש ושם מבואר דמ"מ לא עלה על לב לעולם שידעו מטעות שבגט ואעפ"כ יתעסקו בו ליתנו להאשה וע"ש סימן י"א דעובדא דהתם נמי ע"י שליח הוי וגם כי מ"ש דלהרשב"א אפילו מוקדם כה"ג שנכתב בו שקר בשעת מעשה יוכשר ע"י שליח אינו מוכרח למעיין ברשב"א ועיין בב"י ובג"פ וגם פשיטא דבנ"ד שהב"ד והסופר והע"ח יודעין שלא חתמו על גט אחר כלל והרשאה זו ניתנה על גט זה שביד השליח ולא נכתב וניתן באותו יום גט אחר במקום זה כלל וכן הדבר גלוי וידוע לכל תושבי העיר ובכה"ג לא אמרינן תרי כמאה וכמ"ש הש"ך סימן מ"ו ס"ק ס"ו וכיון שמתברר מפי כל ששליח זה נעשה על גט זה ולא היה שם גט אחר כלל א"כ ע"כ שט"ס הוא בהרשאה. ועוד נראה דהא ודאי כשיש לתלות בטעות לא שייך אין חוזר ומגיד דאין זה חזרה דאכתי לא הוה הגדה כלל כיון שיש כאן טעות אלא דאם הוא דבר דלא רגילי למיטעי א"כ אין תולין בטעות ויש כאן הגדה אבל היכא שאם לא נתלה בטעות ונתפוס הדברים ככתבן ע"כ שיש כאן דבר שאינו רגיל ביותר טפי ממה שנתלה בטעות עדיף טפי לתלות בטעות דודאי זימנין שנופל טעות אף בדבר שאין רגילות לטעות וכן הוא בנ"ד שאם לא נתלה בטעות מחמת שאין רגילות לטעות בזה אלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא דבר שאין רגיל יותר שהרי נצטרך לומר שהב"ד עשו שלא כהוגן לשלוח גט שהקדימו זמנו בכוונה וגם הע"ח מכחישין שלא חתמו על גט כזה מעולם ואם נרצה לתרץ הב"ד והעדים שלא יהיו מוכחשין מעידי הרשאה נצטרך לומר שהבעל מסר לשליח בפני עידי הרשאה גט מזויף שחתם עליו עדים אלו ואנן קי"ל דלא חיישינן להכי שאינו חשוד לקלקלה וגם שהרי ב"ד מקיימים החתימות ודבר רחוק הוא שלא ידעו מנתינת הגט רק על כתב ידם הם מעידין וגם יש כאן הכחשה לשליח שאומר שלא קיבל גט כזה מעולם ופשיטא דכל כה"ג תולין במצוי ומסתבר טפי שט"ס יש כאן מלמתלי בדבר שאינו מצוי כלל אך בלא"ה כבר כתבתי שי"ל דגם זה הוי טעות דעביד לאיטעי:

ומ"ש כ"ת די"ל דבזה אין הכחשה לשליח דדלמא דברי שניהם אמת וקשיא ליה בנדון דהרא"מ שיהיה נאמן השליח שנעשה שליח להולכה שאין מכחישים אותו בזה לק"מ דכיון דעל גט זה אנו דנין אם נעשה עליו ש"ה או ש"ק או שניהם יחד כל שאין השליח אומר שנעשה ש"ה וש"ק יש במשמע מדבריהם שנעשה ש"ק לבד ואין אנו טוענין לתרץ דבריהם כמ"ש הב"ש וא"כ הוי זה כאילו הם מעידין שנעשה ש"ק והוא אומר שנעשה ש"ה ומתבטל השליחות (ועיין בב"ש שם שדבריו מגומגמין במ"ש אבל אם לא כתבו דהוא ש"ה כו' ונראה שיש ט"ס וכצ"ל אבל אם לא אמר השליח שנעשה ש"ק ג"כ רק ש"ה והם לא כתבו דהוא ש"ה כו' ור"ל דע"י אמירת השליח אנו מתרצים דבריהם שמה שכתבו שנעשה ש"ק לאו דוקא והוא יפוי כח לב"ד משא"כ אם השליח מכחישם בזה שאומרים שנעשה ש"ק וע"ז הקשה קו' הד"מ דאף בלא אמירת השליח יש לנו לתרץ דבריהם ואי משום הכחשת השליח בשביל זה לא נאמר שהם ע"ה ויש לנו לומר שהם נאמנים וע"ז תירץ הב"ש דבלא אמירת השליח לא טענינן להו לתרץ דבריהם כלל ועיין בתשובה מ"ש מה שנלענ"ד בכוונת הרא"מ משא"כ כאן אף שנאמר שהעדים אומרים שנעשה מורשה על גט מוקדם אין במשמעות דבריהם שנעשה שליח על גט מוקדם ולא על אחר וכיון שהוא אומר שנעשה שליח על גט זה הכשר אף שהוא אומר ג"כ שלא נעשה שליח על גט מוקדם כלל ובזה הם נאמנים מ"מ במה שאומר שלא נמסר לו גט מוקדם דאתכחיש אתכחיש מה דלא אתכחיש לא אתכחיש ולא בטלה נאמנותו ושליחותו על הגט הכשר הזה ומצאתי במחנה אפרים הל' גירושין שהשיב בענין הרשאה שנמצא כתוב בסימני הגט בראש השיטה ולאהבתי ואילו בגט כתב ולאבהתי ושם הביא מהא דאמרינן בסנהדרין הבא לידון בשטר כו' ואף למאן דפסק א"צ לברר מ"מ אם הביא עדים שאמרו להד"ם אף רשב"ג מודה דבטלה חזקתו דאמרינן בשבועות העדות ההוא דא"ל פרעתיך בפני פ' ופ' ואתו ואמרו להד"ם אמר רבא כל מלתא דלא רמיה כו' משמע הא לא"ה כגון שהזמינם לעדות הוחזק כפרן כמ"ש הנ"י פרק ג"פ אע"ג דפריעת החוב אינו תלוי בעדים אך הדבר מוכיח שהוא ט"ס כו' ע"ש והחילוק מהך דא"ל פרעתיך לנ"ד הוא מבואר על הדרך שחלקתי בין נ"ד להרא"מ דהתם שהוכחש באותו דבר עצמו מפי עדים הוחזק כפרן ולכן אף שפריעת החוב אינו תלוי בעדים לא מהני כיון שהוכחש באותו דבר עצמו (וע"ש במחנה אפרים בשם מהרי"ט דס"ל אפילו הזמינם לא הוחזק כפרן) משא"כ כאן שאין מוכחש מאותו דבר עצמו אז לגבי מלתא אחריתא שלא הוכחש שפיר מהימן וכ"ז לפי דברי כ"ת אבל אני לא באתי לידי מדה זו אלא ודאי אין כאן הכחשה כלל כיון שהכל יודעין והדבר ברור כשמש שהרשאה זו על גט זה ונפל בו ט"ס וכי בשביל שטעה זה נוציא הענין מכמות שהוא האמת ולחפאות דברים אשר לא כן ועיין בח"מ סימן מ"ט בענין שטר שכתוב בו ראובן במקום שמעון או רחל במקום לאה אם יתברר הדבר שהוא ט"ס כשר ואם נימא דבכל גווני אין חוזרין ומגידין א"כ איזה בירור שייך בזה וכיון דאכתוב שם רחל לא הדרא ומנתקה לשם לאה אף אם יתברר בעדים אלא ע"כ דגם בזה שייך בירור כשנראה בעליל וידוע לכל שט"ס היה א"כ מעיקרא אין כאן הגדה כלל ומ"ש אם יש לחוש כאן לחשש דהרא"מ דמסדרים ע"ה היו ליתא לענ"ד דאף אם היו ע"ה מ"מ לא היו טועין בדבר גלוי כזה כמה מספר השנה לפרט ואם בשביל שלא דקדקו בטעות שבהרשאה פשיטא שאין לפסול המסדר דשגיאות מי יבין וכבר אמרו שגדר האנושי לא ימלט מהטעות והרי הך עובדא דמהרא"י כפי הנראה היה ת"ח ושגה במה שהעלים עיניו מהשמטה שנעשה בגט ובכל זאת לא השיאו עליו עון אשמה לומר שהגט פסול מחמת המסדר שאינו ראוי לכך כיון שהוא ידוע כי לא מחסרון ידיעה כ"א העלם עין וכן הדבר בנ"ד כיון שהמסדר ידוע שיודע בטיב גיטין בשביל תקלה זו שאירע בהרשאה לא פסלינן לגיטא ולא דמי לעובדא דהרא"מ דהתם דברים הניכרים חזא ביה שאפשר לטעות בזה וגם כי הדיינים לא היה הרא"מ מכירם ויודעם אם ראוים והגונים לדעת משפטי הגט ודקדוקיו וכן בעובדא דהריב"ש משא"כ אם ידוע שהוא חכם ורגיל לסדר גיטין בשביל שבא מעשה לידו שלא דקדק כראוי לא נתבטל חזקתו ולהיות כי מוכ"ז נחוץ לדרכו הוצרכתי להפסיק בזה ולדינא נלענ"ד כאשר העליתי בתשובתי לרווחא דמלתא ומשום חומר א"א חזינא לאצטרופי בצירוף דרבנן את כבוד ב"ד הגאון המפורסם מוהר"ר מרדכי נ"י האבד"ק סטנאב וימחול כ"ת לכתוב אליו העתק מכל הנ"ל ואז ינתן הגט כדת וכשורה:

דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה