בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ג · שאלה קיט
שאלה איש אחד נקרא בפי כל מיכל אברהם ולתורה נקרא יחיאל אברהם וגירש את אשתו ונכתב בגט יחיאל המכונה מיכל אברהם. וקרא עליו ערעור לפי שבנחלת שבעה שכתב גבי וואלף יעקב שיש לכתוב בנימין יעקב המכונה וואלף יעקב ע"ש:
תשובה הנה ז"ל הנ"ש אבל אם נקרא וואלף יעקב כו' היה נראה שהכינוי וואלף יעקב ור"ל שיסברו שכן הכינוי הוא כך אבל שמו המובהק אינו רק בנימין לבד וכיון שבאמת שמו המובהק הוא בנימין יעקב משעת מילתו אז שם בנימין לחוד הוא ככותב חצי השם דפסול ואע"ג דבעלמא קי"ל דשם חניכא לבד כשר היינו כשלא כתב רק אותו לבד ולא הזכיר שם המובהק כלל כיון שהכל יודעין שאיש זה יש לו חניכא זו ונקרא בו משא"כ כשמזכיר שם המובהק ואינו כותבו בתיקונו שאינו כותב רק חציו או משנה בו ממה שהוא נקרא לס"ת או חותם יאמרו דאין זה המגרש וכ"כ הב"ש חילוק כזה לענין למי שידוע ששמו חזקיהו וכתב חזקיה ומכ"ש כאן ונראה פשוט דלפי מ"ש הב"ש שם דאף להרמ"א ודעימיה להכשיר שם בדיעבד משום דמובלע בשם חזקיהו מ"מ אין ענין לכאן דדוקא מובלעות גמירי שע"י שכותבין חזקיה שהוא מובלע בתוך שם חזקיהו הוא ניכר ומוכח מתוכו שהוא המגרש ששמו חזקיהו אלא שקצרוהו משא"כ בזה פשיטא דאין מוכח מתוכו שיש לו שם המובהק יעקב ג"כ ואין במשמעות הלשון שבנימין כינויו הוא וואלף וגם יש לו שם המצטרף יעקב וא"כ כיון דאין במשמעות הלשון שזה שם המובהק שלו יעקב ג"כ הרי אין מוכח מתוך הגט שזהו המגרש והוא פסול וגרע מלא כתב שמו כלל וכמבואר שם בב"ש ס"ק כ"א דבעינן שיהא ניכר ומבורר מתוך הגט מי שמגרש והרבה דעות דסבירא להו לפסול מדאורייתא ומכ"ש בזה שע"י השינוי של הכתיבה מתפרש לשון הגט על איש אחר ששם המובהק שלו אינו רק בנימין לבד אף אם ע"פ דוחק נוכל לפרש שמ"ש המכונה קאי רק ע"ש בנימין שע"י הכינוי וואלף מתעלם השם בנימין ומ"מ שם יעקב לא נעקר ממקומו והוא שם המצטרף לבנימין מ"מ כיון שאין הקורא יוצא מידי פשוטו ומפרש אותו ששמו המובהק בנימין לבד שבקיה לההוא דהוא דחיק ונקט למילתא כפשטא וא"כ יש כאן שינוי השם גמור שפסול וענין זה מבואר בשו"ת הריב"ש סי' נ"ז בגט שכתב בו הדרה בתלמסאן והיא אינה דרה שם בשעת כתיבת הגט אף ע"פ שיש לפרש שהוא בל' העבר שהיתה דרה מקדם ומלת הדרה הוא מלעיל מ"מ כתב וידעתי כי רובא דעלמא יבינו לשון הדרה הכתוב בגט שר"ל עכשיו וזה מפני הרגילות להזכיר בגיטין מקום דירת האשה ויחשבו לכאורה שהוא שינה שם עירה כו' ור' דוראן נוטה להקל ור' בונשתרוק חוכך להחמיר מפני ההמון שרובם יבארו הל' מלרע ומפני החומר שיש בשינוי שמה כו' אינה רוצה לסמוך כו' ואע"פ שכל שיש בגט לשונות מסופקים הגט פסול כבר כתבתי שזהו כשהבעל מערער כו' ובמשנה למלך פ"ג מהלכות גירושין תמה ע"ז וכתב דבכה"ג שא"א להתברר אף כשלא בא וערער פסול ע"ש וקצרתי כיון דבענין שאנו עוסקים בו גם הנוטה שם להקל יודה בזה דשם גוף הלשון אינו דחוק לפרש כן וכמ"ש הריב"ש שיש לפרשו שהוא מלעיל כמו השבה עם נעמי שהרי לא כתב הדרה עכשיו ולא דדיירה כו' רק כיון דרובא דעלמא יפרשו שהדרה ר"ל עכשיו מפני הרגילות כו' ולכן יש צד קצת להקל שאחרי שיראו שזו האשה שהגט בידה וידעו שהיתה דרה מכבר בתלמסאן ירגישו שמלת הדרה הוא נכתב על משקל זה ולא יטעו מחמת הרגילות להזכיר מקום דירת האשה ויבינו שכתב כן לפי שלא ידע איה מקומה כעת וכמ"ש הריב"ש שם אבל כאן לא מיבעיא מצד העולם דמה"ת נימא דדחיק ליה עלמא לפרושי מה שאינו בטבע הלשון להיות מפסיק באמצע שם המובהק אלא אף אם היה איזה מוכיח קיים שיהיה בני הרגשה לפרש כן מ"מ כיון דמצד טבע הלשון והנחתו אפס מקום לפרש כן שינוי השם הוא כיון דלא כמו שהוא נקרא הוא נכתב בגט ואפילו לפמ"ש לעיל דעת הב"ש אליבא דהרמ"א גבי שם חזקיה ע"כ דלאו מטעם הרגשת העולם בלחוד אלא דקיצור השם ומובלע בתוכו הוי כאילו כתב השם כמו שהוא נקרא וקיצור כי האי אינו פוסל אבל בזה שבמקום שכתב לשם המובהק אין לו בו רק חצי השם ואף שכשכתב איך הוא נקרא במדינה בכינויו הזכירו הרי הוא צריך למקומו שהרי באמת הוא מכונה כן ובכה"ג לא חזי לאיצטרופי ולחבר השמות יחד אחרי שעשה פירוד בין הדבקים והפסיק בכינוי הלעז באמצע וא"כ הו"ל שינוי השם ומכ"ש אחרי שכבר הורה זקן הגאון בעל נ"ש לכפול את השמות ולכתוב בנימין יעקב דמתקרי וואלף יעקב ומסתמא הכי נהוג עלמא כיון שלא נמצא חולק עליו ממילא דכל המשנה ממטבע זו וגורע תיבת יעקב בראשונה האי גרוע ועומד הוא שהרי אתי למיטעי דאם איתא שזוהו המגרש ששם המובהק שלו הוא בנימין יעקב למה יגרע שמו בתחלה והו"ל לכתוב בנימין יעקב המכונה או דמתקרי וואלף יעקב ולכן יהיה סבורים שאין זה המגרש וכה"ג כתב הב"ש גבי יעקב וואלף ע"ש:
ואמנם מ"ש הנ"ש שם גבי יעקב וואלף דליכא למיטעי שהכינוי וואלף קאי על יעקב דא"כ היה כותב יעקב המכונה וואלף דמתקרי בנימין ודברים אלו הם תמוהים מאוד וכבר עמדתי עליהם בתשובה אחת וכתבתי ביאור הדברים בארוכה אך עתה מדי עברי דרך העברה נפל מלתא בדעתאי כי אולי נפל טעות בדפוס וכצ"ל דא"כ היה כותב יעקב דמתקרי בנימין המכונה וואלף וביאר הדברים לפי שלא היה אז רגילים כלל לקרות שני שמות כאחד בעת המילה כמבואר בנ"ש שם שכתב ואני הכרתי אחד שהיה נקרא כו':
ועל הרוב כשהיה שני שמות לא היה רק מחמת שניתן לו עוד שם מחמת חולי או סיבה אחרת וגם כי הדבר ידוע שאין כינוי וואלף שייכות לשם יעקב כלל:
ולכן כשכותב יעקב בנימין המכונה וואלף לכאורה יש בנקל מקום לומר שזה היה שמו מלידה בנימין המכונה וואלף וע"י החולי ניתן לו ג"כ שם יעקב ולכך הקדימו שם יעקב לשם בנימין וכיון ששם יעקב אינו רק שם החולי לכן לא תפסו רק להיות לו לשם לעלות לתורה אבל העולם קראוהו בכינוי וואלף כבתחילה ולכן הך המכונה וואלף קאי גם על יעקב ואתי למיטעי ולמימר דאין זה המגרש אלא אחרינא הוא שנקרא בפי העולם וואלף לבד ושם הקודש שלו בנימין וע"י חולי ניתוסף לו שם יעקב וע"ז כתב הנ"ש דליכא למיטעי בהכי דאם איתא דשם יעקב הוא שם החולי לא היה לכותבו עם שם בנימין יחד בלא דמתקרי אלא היה לו לכתוב יעקב דמתקרי בנימין המכונה וואלף וליטעמיה אזיל שכתב שם באות י"א דאף בעולה לס"ת בשניהם כותבין לכתחלה דמתקרי ע"ש ובזה מתיישב היטב דברי הב"ש ס"ק כ"ד שכתב אם נקרא משה ליב יש לכותבו משה יהודה המכונה ליב כו' ואין לחוש שמא יאמרו ליב הוא הכינוי של שני שמות משה ויהודה ולא נקרא כלל משה כי מסתמא קאי על דסמיך ליה כו' ועיין בנ"ש עכ"ל ולא רצה לסמוך על הוכחות הנ"ש גבי יעקב וואלף משום דלכאורה אין הכרח להוכחות הנ"ש דעדיין יש פתחון פה לומר דשם יעקב הוא שם הניתוסף על חולי ואין ראיה ממ"ש בלא דמתקרי כיון דעכ"פ בדיעבד כשר ובתה"ד כתב שבאוסטרייך נהגו כן לכתוב בלא דמתקרי כיון שעולה כך לס"ת א"כ אין מזה הוכחה לכן כתב טעמא אחרינא דמסתמא קאי על דסמיך ליה:
ואמנם אף שע"י הג"ה זו א"ש דברי הנ"ש ברווחא מ"מ מסתפינא להגיה אחרי כי בעל נ"ש בעצמו הדפיס בשנת תמ"א מהדורא בתרא לספרו והגיה כל ספרו והוסיף כמה ענינים ובענין זה לא הגיה כלל ש"מ דהך מלתא כדקיימא קיימא ואמנם החשש שכתב הנ"ש גבי וואלף יעקב שהיה נראה שהכינוי הוא וואלף יעקב ע"כ שאינו על הדרך שכתבתי דהיינו שיסברו שהיה שמו יעקב וע"י חולי ניתן לו שם בנימין עם כינוי וואלף כדאיתא בהג"א סעיף י"ח דכשניתן לו מ"ח שם וכינוי מקדימין אותו לשם הראשון דז"א דא"כ בזה נמי ליכא למיטעי מטעמי' שכתב תחלה דא"כ הו"ל למכתב בנימין המ' וואלף דמתקרי יעקב וא"ל דיסברו שהיה נקרא בפי כל אחר החולי וואלף יעקב ומשום הכי לא כתבו דמתקרי כמ"ש הב"ש דבנקרא בשניהם אין לכתוב דמתקרי אף לכתחלה ולשון רמ"א אינו מדוקדק כו' (ואפשר דגם הנ"ש יסבור כן אלא דמדבריו במהדורא בתרא לא משמע הכי וקצרתי):
אך דבאמת ז"א כיון דעכ"פ ידעו מתוך הגט שזה שמו עתה בנימין יעקב לתורה שהרי שם יעקב היה לו מתחלה לפי טעותם ואין דרך לעקור שם הראשון לגמרי בקריאתו לתורה ומפי העולם וואלף יעקב וכן הוא באמת שמותיו של המגרש וא"כ מה להם לדקדק אם השמות הללו הם מחמת חולי או מלידה כיון שס"ס נכתבו שמות המגרש הזה כהוגן אין כאן לעז וע"כ דהחשש של הנ"ש הוא שיאמרו ששם המובהק שלו לתורה אינו רק בנימין ולא יעקב כיון שכן נכתב בגט בתחלתו שם בנימין לבד ושם יעקב לבד הנטפל לוואלף אינו ג"כ רק כינוי לשם בנימין ולא מעיקר השם הוא ואף שאין רגילות כלל לעשות שם יעקב טפל וחניכא לשם בנימין שבקי' דהוא דחוק ומוקי נפשיה כיון דכן משמעות הל' דאל"כ אין לו להפסיק באמצע השם המובהק אף בכינוי של השם:
והארכתי בזה לפי שלכאורה מסתבר לפרש דברי הנ"ש דחששא דידיה הוא לאו משום דמלידה נעשה כן שאין רגילות בזה לתת לבנימין כינוי וואלף יעקב רק וואלף לחודי' ויעקב מה עבידתיה וא"כ מוכח מתוכו דיעקב שם המצורף לבנימין רק חשש' דידיה שיתלו לומר שבנימין וכינויו באים ע"י חולי ויסברו שבעלי' לתורה תפסו השם מחמת חולי דהיינו בנימין ושם יעקב נעקר לגמרי משם העליה לתורה רק שבפי העולם מחזיקין בכינוי וואלף שנתחדש לו עתה וגם שם יעקב לא נשכח מפיהם וקורין בשניהם יחד וא"כ יטעו לומר שאין זה המגרש שעולה לתורה גם בשם יעקב ואם היינו מפרשין כן דברי הנ"ש הי' מקום לומר דגם הנ"ש מודה דיש מקום לפרש דהמכונה לא קאי על האדם כי אם על השם דהיינו שם בנימין ויעקב לא נשתנה כל עיקר ומצטרף לשם המובהק אלא לפי שלא היה רגילות כלל לקרות ב' שמות בשעת מילתו מחמת זה ימצא מקום לטעות שיש כאן תוספת מחמת חולי משא"כ בזמנינו שרגילים הרבה לקרות ב' השמות בשעת המילה שפיר יכולין לפרש דיעקב אינו בכלל הכינוי ומצטרף לשם בנימין דטפי מסתבר לומר כן מלומר שיעקב נעשה כינוי מתולדה לשם בנימין שזה אין רגילות כלל אך לפי מ"ש גם דברי הנ"ש א"א לפרש שיתלו בטעות דמחמת חולי היה דמ"מ אין רגילות לעקור שם הראשון לגמרי לגבי עליה לתורה וע"כ שכוונתו שיתלו בטעות שמלידה ניתן או שם בנימין לעקור משם וואלף יעקב לטפל וכמש"ל וא"כ אין מקום לחלק בין זמן הנ"ש לזמנינו כלל:
ולא אוכל להתעלם ממה שנמצא כתוב בדברי הב"ש מהדורא קמא שהדפיס המחבר ז"ל בהיותו במדינות פולין אבד"ק שידלוב בשנת תמ"ט לפ"ק בק"ק דיהרן פורט ושם כתב וז"ל ואם נקרא בב' שמות ואחד מהם שם לעז כו' כגון משה ליב ני' דמסתמא קאי על דסמיך ליה כו' גם מי שיודע שזה נקרא משה ליב יטעה לפרש דכינוי קאי על משה ולומר שאחר גירש מאחר שי"ל הכינוי קאי רק על יהודה וכן להיפוך אם נקרא ליב משה כותבין יהודה המכונה ליב משה אף את"ל אם כתב המכונה במקום דצריך לכתוב דמיתקרי פסול כמ"ש בסמוך שם הטעם משום דהוי שינוי השם כי כינוי לא שייך בשם גמור משא"כ כאן דמכונה קאי על לע"ז ליב אלא דיאמרו דקאי על משה ג"כ משום זה אינו פוסל מאחר דיודעין מי הוא המגרש דקורין אותו ליב משה והמכונה באמת קאי על מלת ליב כנ"ל ועיין בנ"ש מ"ש בזה עכ"ל:
אמנם עיניך הרואות כי בב"ש מהדורא בתרא שהדפיס בבואו לק"ק פיורדא בשנת תנ"ד לפ"ק שם חזר על כל דבריו בעיון גמור עם תלמידים מקשיבים והשמיט הרבה דברים ממ"ש בראשונה וגם הוסיף כמה דברים כמבואר בסוף הקדמתו לב"ש מ"ב ומבואר שהשמיט מ"ש במ"ק גבי משה ליב דמי שיודע שזה נקרא משה ליב למה יטעה לפרש כו' ולא כתב רק טעמא קמא לחוד דמסתמא קאי על דסמיך ליה אלמא שחזר בו ממ"ש במ"ק ור"ל דאע"ג שידע שזה נקרא משה ליב מ"מ יש מקום לטועה לטעות דהך המכונה ליב קאי גם על שם משה ואחרינא הוא אי לאו משום דדריש סמוכין ולכן השמיט הך דינא דליב משה לגמרי שרצה במ"ק לומר דשפיר דמי לכתוב יהודה המכונה ליב משה מאחר דיודעין מי הוא המגרש יפרשו דהמכונה קאי על ליב לבד וחזר והודה לדברי הנ"ש דשפיר יש לחוש שיאמרו דהמכונה קאי על משה ג"כ דבזה לא די שאין לדרוש סמוכין אלא אדרבא יש ללמוד ממה שהתחיל בשם יהודא והפסיק בינו לבין שם משה בכתיבת הכינוי כיון שהוא מפורד לא יצדק מחובר לשם משה והנכתב אחר המכונה ומאהבת הקיצור הורה מקום לעיין בנחלת שבעה שמבואר שאין לסמוך על מה שידענו שם המגרש ליב משה דהוראת ל' הכתוב בגט מורה דהמכונה קאי על משה ולכן יש לכתוב יהודה משה וכמ"ש בנ"ש לענין וואלף יעקב:
ובספר בית מאיר כתב במי ששמו יעקב ישראל ונקרא בפי כל ישראל לבד וכתבו יעקב ישראל דמיתקרי ישראל וכתב שיש לחוש אפילו בדיעבד דל' זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוי דומיא דשינוי השם כו'. והנה לא היה לפניו ספר נ"ש שכתב להדיא דאין חשש בשמות כפולים ונראה מדברי הב"ש שגם הוא מודה לזה ואף במ"ק לא כתב לחלוק על הנ"ש בזה ורצה לומר דשפיר דמי לכתוב יהודה המכונה ליב משה דגם בזה לא יבאו לטעות כיון שיודעין שם המגרש ובמהדורא בתרא תברא לגזוזיה ומודה להנ"ש אבל בזה דמצריך הנ"ש שיכתוב בשמות כפולים לא פליג כלל וכן בימי חורפי הוה לן פתחון פה קמי גדולי הדור הגאון מפראג והגאון מברלין ודודי מו' הגאון מוהר"ר סענדר ז"ל ועוד גדולים ומדברי כולם נלמד דבכה"ג כופלים את השם ואין כאן בית מיחוש וזה מקרוב נדפס ספר תורת גיטין לשארי נד"ז הגאב"ד דק"ק ליסא בעל המחבר ספר חוות דעת וכתב ג"כ שצריך לכתוב יהודה משה המכונה ליב משה וכתב גם גבי משה ליב יותר טוב לכתוב הב' שמות בפירו' כגון משה יהודה דמיתקרי משה ליב אך מ"מ כיון שיצא מפי הב"ש ונהגו כן העולם לכתוב כן גבי משה ליב אין לשנות עכ"ל וע"ש שכתב איזה חילוקים בענינים אילו שלענ"ד אינם עולים יפה לדינא:
אך בזה היטב אשר דיבר ומסתימת הב"ש במהדורא בתרא נראה שאפילו בדיעבד יש לחוש בזה דאל"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש דעכ"פ בדיעבד כשר כפי הנוסח שבמ"ק ומדהשמיט הדברים לגמרי מכלל דסבירא ליה דאף בדיעבד יש לחוש בזה ועכ"פ אין על המסדר אשמ' מה שסידר יחיאל דמתקרי מיכל אברהם אחרי שלא היה לפניו ספר נ"ש וסבר מסברא לכתוב כן כאשר עלה מתחלה על דעת הב"ש במ"ק והרב המערער ג"כ שפיר עביד שלא נשא פנים להוראה זו אחרי רואו בספר נ"ש ואין בזה משום פגמו של ראשון והעדר כבוד ח"ו וקורא אני עליהם צדקו יחדיו ומובטחני בהרב המסדר כי לא יהיה מעמיד על דבריו במקום חשש ערוה החמורה ולא יהא אלא ספיקא אזלינן לחומרא דהא איתחזק איסורא דא"א ומכ"ש בזה שהדבר ברור שצריך לכתוב גט אחר ויכתוב יחיאל אברהם דמתקרי מיכל אברהם וגם הרב המערער פורתא לא דק במכתבו שכתב לכתוב המכונה מיכל אברהם דבאמת יש לכתוב דמתקרי כיון דאברהם הוא שם הקודש ומכ"ש בזה שכותב תחלה שם המובהק לא שייך המכונה דהמכונה היא עקירת השם הראשון והתעלמו כמ"ש בשו"ת מהרי"ק שור' קס"ב וז"ל וכן בע"ז ואבדתם כו' לכנות לה שם כו' ומדאפקינן לכינוי בל' ואבדתם אלמא שהכינוי איבוד השם הוא כו' וגם כתב רד"ק בשור' כנה שכינוי הוא כסות והעלם השם ע"ש וכיון דבזה אין הכוונה להעלים השם הראשון לגמרי דהא שם אברהם לא נעקר ממקומו ולא זז ממנו לא בשמו המובהק ולא בחניכתו לכן אין לכתוב המכונה רק דמתקרי ואם כותב המכונה הוא נותן אצבע לחשש שחשש בעל בית מאיר שנקרא השם הזה ובניקוד אחר שבזה נתכסה ונעלם השם הראשון משא"כ בשכותב דמתקרי נראה דאין מקום לחששא זו כמש"ל ואע"פ שבספר נ"ש איתא המכונה וואלף יעקב נראה דאגב שיטפיה נקט המכונה דהא ודאי שפיר טפי לכתוב דמתקרי כמ"ש ואפשר דט"ס נפל בנ"ש וצ"ל דמתקרי וכמ"ש שם לענין משולם פייבש וכ"כ בספר תורת גיטין יהודה משה דמתקרי ליב משה ע"ש וכן משמע ג"כ מל' הב"ש מ"ק שהבאתי לעיל שכתב אף את"ל אם כתב המכונה במקום דצריך לכתוב דמתקרי פסול כמ"ש בסמוך שם הטעם משום דהוי שינוי השם כי כינוי לא שייך בשם גמור משא"כ כאן דמכונה קאי על לע"ז ליב כו' והיינו לפי מה דס"ד שיכתוב יהודה המכונה ליב משה דאז לא קאי על ליב לחודי' משא"כ למאי דכתבינן יהודה משה המכונה ליב משה א"כ המכונה קאי על שם משה ג"כ וז"א דכינוי לא שייך בשם גמור ולכן אין לכתוב המכונה רק דמתקרי:
סיומא דפסקא שצריך לכתוב יחיאל אברהם דמתקרי מיכל אברהם וכבוד הרב המסדר ששגג בשם כבוד הרב המערער ששגג בכינוי במקומם מונח שזה לא היה לפניו ספר הנ"ש וזה היה לפניו וסמך עליו ונרצה לו ע"פ מרוצת ל' ולא דקדקו אחריו ואל ירע לבבם על זה כי כזאת יארע לכל אשר עיני בשר לו וכמאמר המלך החסיד ז"ל שגיאות מי יבין ומי לנו גדול משמואל בעל המחבר ב"ש דמעיקרא אע"ג שראה דברי הנ"ש עלה על דעתו שיש מקום לכתוב יהודה המכונה ליב משה ושוב במהדורא בתרא לא נכון לו לעשות כן ואע"פ שלא סתם את דינו בפי' ידוע שדרכו זאת שממה שהשמיט במה"ב אנו למדין שחזר בו מדבריו הראשונים אף שבענין משה ליב העתיק הדברים שבמ"ק מכל מקום השמיט הסברא השני' שכתב שם ולענין ליב משה השמיט לגמרי וסמך על מ"ש ועיין בנ"ש אלמא שחזר והודה להנ"ש ובאמת לענ"ד אף במשה ליב יותר נכון לכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב משום דממהרי"ק סי' צ"ח משמע דאם כותב לוי יהודה המכונה ליאן אין לפרשו שנקרא בפי כל לוי ליאין רק ליאון לחוד ע"ש ולפי שאין עסקינן בזה קצרתי אבל בליב משה שפיר עביד הב"ש שחזר בו לפי שטעם זה שכתב מאחר דיודעין מי הוא המגרש אינו מספיק כלל ועוד נראה שאין מקום כלל לכתוב כן דהא אם תאמר דהמכונה לא קאי רק על לע"ז ליב לחוד ושם משה במקומו עמד ומצטרף אל שם יהודה שפתח בו תחלה א"כ אנחנו לא נדע אם נקרא בפי העולם רק ליב וא"כ אין זה המגרש דהאיך נתפוש החבל בשני ראשים לומר ששם משה מחובר לשם הראשון והמכונה לא קאי עלי' ושוב תאמר דקאי שמכונה כן בפי העולם אם לא שתאמר שהכוונה שהוא נקרא כן זה בפי העולם וקאי אתרווייהו בין על גוף השם בין על הכינוי דהיינו הקריאה בפי העולם וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן זה דבר שאין לו שחר ובגט אין סומכין על ל' עליה רק לדבר צחות באר היטב ואין דורשין בעריות ולכן צריך למהדר עובדא ולכתוב כמשפט הלשון באופן שיהיה מוכח מתוכו ונראה בעליל שזהו שם המגרש ויכתבו יחיאל אברהם דמתקרי מיכל אברהם ויש לדקדק לכתחלה שיהיה שני השמות תכופים בשיטה אחת ובזה יגדל כבודם כי יגדילו כבוד המקום ברוך הוא ותפארתו כראוי ליראי ה' וחושבי שמו וכבוד חכמים ינחלו ולבי הומה לי על הקטגוריא בין ת"ח וקנאת איש מרעהו וזה וזה גורם דלא חזו לאצטרופי בבא ענין הצריך לפני' כי טובים השנים מן האחד. ברזל בברזל יחד. וכל חד עביד דינא לנפשיה ע"ד ידברו את אויבים בשער ואף כי יודע אני שאיני ראוי להוכיח אולם לא אוכל להתאפק ואשר עם לבבי אשיחה וחלותי היא לעבדו רבנן שלמא בהדדי ותשועה ברוב יועץ וכי היכא דנמטי שיבא מכשורא. ולא יתן אצבע בין שיני ההמון לאמר הני רבנן חד אסר וחד שרי וש"ש מתחלל אפס כאשר באחת יתקעו ונועדו יחדיו יהיו תמים אז יכירו וידעו כי תורה אחת היא שאין בה דין חלוקה. ולא תהי' להם זאת לפוקה. ודין הניין לי כי יגולגל זכות על ידי ותחשב לי לצדקה:
ובדבר מי ששמו יהודה זאב ובפי כל ליב וואלף אין ספק שכותבין יהודה זאב המכונה ליב וואלף ואין מחלקין השמות כלל וכבר הארכתי בתשובה בענין זה לב"ד דק"ק בארדיטשוב ועוד בכמה תשובות שהארכתי בכל הנך מילי ואם באנו להעתיק מילין אין אנו מספיקין כמה ניירות וגם כי אין הזמן מוכשר לכך ולא כתבתי כאן רק ראשי פרקים אשר הצצתי כמציץ מן החרכים ונתחדשו מידי עברי לעיין בעסק הלז ושלום על דייני ישראל דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:
שלום לכבוד אהו' מחו' ידידי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מהו' שמחה נ"י לנצח:
אחד"ש זה כמה שקבלתי מכתב ק' עם מה שהשיב למורה דק"ק ביטשאן ואני הייתי מושלל העיון כי קלני מראשי ל"ע וגלל כן צויתי להעתיק מכ"ת מה שהשבתי בזה לק"ק הנ"ל וגם זה נשאר ואיחר עד עתה ואף כי גם עתה אני מצוה ועומד שלא לעיין אפי' עיונא בעלמא וגם כי הקונטר' של כ"ת אינו לפני כי נשמט בשמיטת כתבים אפס אמינא לאו אורח ארעא לעכובי כולי האי והנני שולח ע"י מוכ"ז ההעתקה מקונטרס תשובתי שם ימצא קצת מה שדעתי בזה כי בגוף הענינים האילו הרחבתי זה כמה וכמה תשובה ואתהלכה ברחבה בלשונות הפוסקים בזה וקשה להעתיק כל הדברים וכדי דלא להוי הך ספר לספירת דברים בעלמא אכתוב העולה בזכרוני שראיתי בקונטריסו דרך העברה שאף מי ששמו ראובן שמעון מלידה כותבין דמתקרי ביניהם כשיש לאחד עילוי ומעלה על חבירו והייתי תמה על זה דמעלה אינו אלא לענין קדימה אם היה כל שם נקרא לעצמו לפרקים כגון שם מ"ח דעכ"פ קודם שנשתנה היה נקרא בזה לבד וגם בשם השני נקרא בו לבד או בשינוי מחמת ד"א שהיה כ"א שם לעצמו משא"כ לתת ריוח בין הדביקים ולא היה מעולם פירוד ביניהם איך נפרד אותם בתיבת דמתקרי ובשו"ת מהראנ"ח כתב דאם כתב אברהם ולא כתב הכהן הרי זה ככותב חצי השם דפסול ומכ"ש בזה שנכתב ראובן דמתקרי שמעון איך יתקיימו שני מקראות הללו שהרי לעולם לא נקרא ראובן לבד ולא שמעון לבד ואף שיש עילוי לאחד כגון ע"י חתימה אין לכתוב דמתקרי ואף אם ע"י קריאה בפי העולם או לס"ת נקרא ראובן לבד ונאמר שנתעלה בזה (מה שבאמת אינו רק דרך לקצר ובשביל זה לא יגרע השם השני וכמ"ש בתשובתי) מ"מ איך יכתוב דמתקרי שמעון שהקורא בגט לא יעלה על לב שזה בעל האשה שהרי לא שמע מעולם מי שקורא אותו שמעון לבד ואם נאמר שידחוק עצמו לפרש דמתקרי שמעון דהיינו שלפעמים קורין אותו שמעון לצירוף ראובן פשיטא שז"א שאין הלשון סובל זה כלל ואף אם היה מקום כן בדוחק אין הקורא יוצא מידי פשוטו ומי מזקיקו להיות עוקב את המקרא שקוראין לפניו ולילך בדרך עקש וזר וגם לא יתלה לומר שמא באמת שם בעל האשה זו לפרקים שמעון לבד שהרי גם כשיעמוד על המחקר יתוודע לו שלא היה שמו שמעון לבד מעולם ובכה"ג יש לעז דאל"כ בטלת כל פסול שינוי שנאמר שיתלה שבאמת כן הוא השם באשה המתגרשת הלזו אלא ודאי שז"א ועיין בריב"ש בענין הדרה בתלמסאן שאין להוציא הדבר מפשוטו ולענ"ד כן מבואר מכל הפוסקים ובדברי הד"מ וסדר מהר"מ והב"ש הארכתי בתשובה ובררתי כל הדברים כסולת נקיה בעזה"י:
גם ראיתי בקונטריסו אזי שכתב שבימי הב"ש לא היה רגילות שיהיה ליב שם הקודש ארי' אתמהה ששם חותנו של הב"ש הגאון בוצינא קדישא מו' ליב ז"ל הי' שמו ארי' ואחריו נקרא נכדו מחו' הגאון מ"ו ליב האב"ד אמשטרדם ושאר גאוני ארץ וגם בנו של הצ"צ וטובא איכא אך שהב"ש לא חשיב כרוכלא רק מה שהעתיק מסדר מהר"מ וספר שמות וגם הם לא מלאו את ידם רק מה שבא זכרונם לברכה לפניהם ולהיות כי הגיע זמן ק"ש של שחרית אמרתי להפסיק בזה באהבה רבה ושים שלום דברי ידידו לנצח:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד