אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ג › שאלה קיא

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ג · שאלה קיא

שאלה קי

איש אחד בגד באשתו כמה שנים ואח"כ נודע לה שהוא במקום רחוק משם בערך ששים פרסאות ונסעה לשם בהוצאה רבה וכאשר באתה לשם נודע לה שהוא ר"ל עתים חלים עתים שוטה וזה דרכו מכמה שנים שהוא עתים חלים זמן מה ואח"כ הדר חלים מעצמו בלי רפואות והוא בריא זמן מה ואין זמן קבוע לא לשטותו ולא לחלימתו וכבר חלשו עליו כזאת וכזאת כמה פעמים ובעת ביאת האשה היה בשטותו וישבה שם איזה שבועות אולי יבריא ולא עלה בידה והוצרכה לחזור לבית אביה רק אנשי העיר הבטיחו לה שכאשר יבריא ישתדלו לה ג"פ על ידי שליח וכך עשו שכאשר הבריא השתדלו מאתו ונתן ג"פ ליד השליח והביאו למקום האשה ובא הענין לפני כבוד מחו' ידיד נפשי המה"ג הרב אבד"ק סארקא ונסתפק בזה אם יש ליתן הגט ליד האשה כי אולי בעת הנתינה כבר חזר לשטותו והרב הנ"ל האריך בתשובתו ושדרה לקמאי לחוות דעי בזה ולהוציא הדין לאמתו:

תשובה בגיטין דף ך"ח המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים. והנה הט"ז בי"ד סימן שצ"ז הביא כמה ראיות דהיכא שהוא מת השתא לפנינו אמרינן שכבר מת מזמן קודם אף על גב דבשאר חזקות לא אמרינן הכי כגון גבי טריפות אמרינן השתא הוא דנטרפה מ"מ שאני חזקה זו דחזקת חי שעשוי' להשתנות הואיל וסוף האדם למות והוא מעותד לכך בלי ספק ע"ש באורך מבואר מזה דאם אין ידוע לנו עתה שמת מוקמינן ליה בחזקת חי כפשטא דמתניתין ואף על גב דודאי עשוי להשתנות במשך זמן כי מי גבר יחי' ולא יראה מות מ"מ לא מפקינן ליה מחזקתו כל זמן שלא נודע לנו שמת:

ולפ"ז לכאורה יש לצדד בנ"ד דעתה אין ידוע לנו מה הוא באותן הימים אם חלים או שוטה ובעת ששלח הגט בודאי היה חלים לית לן לאפוקי גברא מחזקתי' ואמרינן דגם עתה בעת הנתינה הוא חלים ואף על פי שהדבר ידוע שחזר לשטותו כמה פעמים אחר שהבריא וא"כ איתחזק בהכי שגם עתה יחזור לשטותו מה בכך שבודאי יחזור לשטותו לא גרע הך ודאי מודאי דמיתה שאין ספק בדבר ואעפ"כ לא נגרע כח החזקה בזה דחי הוא אף על פי שסופו למות מאחרינן המיתה כל מה דאפשר ואף על פי שהוא זקן או חולה ובירושלמי דגיטין איתא אפילו שהה כמה מאות שנים הרי הוא בחזקת קיים וע"כ דחזקה אין לה גבול וזמן ואף על פי שבודאי היא עתידה לפסוק פעם אחד לא חיישינן למלתא שמא עתה הגיע העת שתפסק כל כמה דלא חזינן וה"נ אף על פי שברור לנו שיחזור לשטותו אית לן לאוקמי אחזקה שהיה בריא והשתא מיהא אכתי לא מטא זמני' שהרי אין גבול וזמן לזה אימתי ישתטה אחר החזרה לבריאתו ומאחרינן העת ההוא כל כמה דלא חזינן. וראיתי בפני יהושע שם בגיטין שכ' לתרץ הא דלא מקשה בפשיטות אמתני' דהרי זה גיטך שעה א' אמאי אסורה בתרומה ניזול בתר חזקה משום דלאו חזקה גמורה הוא שעשוין להשתנות שסוף כל אדם למות כו' אבל מגיטין אתרומה מקשה שפיר דהא בשולח גט ממדה"י לא שייך כלל חזקת היתר אדרבא האשה הזאת בחזקת היתר לשוק עומדת כו' והיינו מטעם שכתבתי שחזקת איסור לשוק איתרע ע"י הגט וחזקת שהוא קיים לא איתרע כלל ועוד דחזקת שהוא חי אתיא מכח רוב דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימו וקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כו' ודבריו צ"ע לפי ענ"ד דמ"ש דחזקת איסור לשוק איתרע ע"י הגט מה ריעותא היא זו לחזקת איסור של האשה מה שמסר זה גט ליד השליח ואנן אפילו לכתחלה מתירין לשליח שימסור הגט ליד אשה ותהיה מותרת בו מחמת חזקה זו ואפילו אחר שבא ליד האשה גם כן נראה דלא מהני לאורעי חזקת איסור של האשה שהרי בשעה שנמסר הגט לידה מתחלתו בספק בא לידה דשמא כבר מת כיון דחזקת חיים לאו חזקה אלימתא הוא ובההיא שעתה שנמסר הגט לידה הוה לה חזקת איסור ברור ואיך יבא ספק של חזקת חי ויוציא מידי ודאי חזקת איסור:

וגם מ"ש דהוי חזקה מכח רובא הוא תימא דמה ענין רוב בחזקת בריאים לכאן דרוב זה אמרינן בקידושין דף ע"ט לענין הוא אומר ש"מ הייתי והלקוחות אומרים בריא היה ע"ש ואם היה אפשר לומר שרוב החיים אינם מתים עתה שפיר הוי אמרינן חזקה מכח רובא והיינו אף אם עתה אחר שנמסר הגט להאשה ראינוהו שמת מ"מ אמרינן בעת הגט ודאי היה בכלל הרוב ולא נפיק מיניה משא"כ כאן דלזה שהיה חי בעת שליחות הגט לא צריך רובא דהא קמן שהוא חי ועל עתה שאינו לפנינו אנו דנין אם חי אם מת ובזה אין מועיל רוב בריאים כלל דכל הרוב בריאים כן הוא שהרי כ"א מהרוב עתיד למות בזמנו הקצוב לו ורגע יגועון ומה יושיענו רוב בריאים שהרי הכל למיתה הם עומדים ושמא בעת מסירת הגט להאשה כבר מת א"ו דהא ליתא דאף שעשוין להשתנות לא איכפת לן בהכי ושפיר מוקמינן לה אחזקה ולכך נותנו לה בחזקת שהוא קיים:

וכן נראה לענ"ד מהא דקי"ל בכל ריעותא דאיתיליד בחזקה אמרינן השת' הוא דאיתרע והתוס' כתבו דמנגע יליף לה דאע"ג דאישתכח השתא חסר לפנינו מ"מ אמרינן השתא הוא דחסר ולפ"ז נראה דלא עדיף מה דהחזקה עשויה להשתנות ולא חזינן דאשתני כלל מהיכא דנשתנה ממש לפנינו דאמרינן דעד עתה לא אשתני כלל ובשלמא אם לא הוה אמרינן הך סברא דהשתא היא דאישתני רק היכי שיש איזה סיבה ומקרה לתלות בו שנעשה עכשיו ולא קודם א"ש:

אבל באמת קי"ל דבכל גווני אמרי' השתא היא דאיתרע אף שאין שום מקרה שנוכל לתלות שעתה נשתנה ולא קודם והוא דבר המסתפק עלינו בספק השקול אימת נעשה השינוי הזה שלפנינו מאחרינן ליה ואמרינן דעד השתא בחזקתו הוי קאי שכך גזרה חכמת התורה גבי נגע דאוקי מילתא אחזקה וא"כ כ"ש בדבר שאין כאן שינוי לפנינו שאין לומר שנשתנה כלל ואין סיבה ומקרה שנתלה שנשתנה השתא שיש לנו לומר שעדיין לא נשתנה אף שודאי עתיד להשתנות שלא תהיה ידיעה שעתיד להשתנות גדולה מראי' דהא קמן שנשתנה לפנינו וכל העתים שוים להיות נופל בהם השינוי הזה ואפ"ה מאחרינן ליה מחמת חזקה וא"ל דאף אם באנו לדמות חזקה העשויה להשתנות והיכא דנשתנה לפנינו מ"מ הא בנשתנה לפנינו היכא דאיכא תרתי לריעותא דהיינו שיש עוד חזקת טמא וכיוצא לא אזלינן בתר חזקה דקמייתא כדאמרינן במקוה שנמדד וא"כ ה"נ היכי דאיכא חזקה העשויה להשתנות עם חזקת איסור לשוק לא אזלינן בתר חזקה קמייתא דז"א לענין לצרף עוד חזקה אין לדמות חזקה העשויה להשתנות להיכי דנשתנה לפנינו דכשנשתנה לפנינו הוי חזקה דהשתא דמחשב חזקה בצירוף חזקה אחרת עכ"פ משא"כ בחזקה העשויה להשתנות ועדיין לא נשתנה לא שייך צירוף חזקה אחרת דהא אין כאן חזקה דהשתא כלל ולכן אף על פי שהיא עשוי' להשתנות יש די בזה לבד לעמוד נגד החזקה האחרת וה"ט דשולח גט נותנו בחזקת שהוא קיים ואינך דמייתי התם ועוד נראה דגם היכא דאיכא חזקה דהשתא לא מצרפינן חזקה אחרת אלא היכי דאיכא למימר חסר ואתאי כמ"ש התוס' בריש נדה דמוכח הכי מנגע דאף על גב דעתה נמצא חסר והאיש הנכנס לבית יש לו חזקת טהרה לא מצרפינן להו כיון שרגילות היא שיתחסר בב"א לפחות מכגריס לכן אמרינן השתא היא דחסר ודווקא במקוה דאיכא למימר חסר ואתאי ע"ש ולפי"ז בחזקה העשוין להשתנות ולא נשתנה עדיין כלל לא גרע מהיכא דנשתנה ולית ביה משום חסר ואתאי כגון ההוא דנגע דמועיל חזקה קמייתא אף דאיכא חזקה אחרת נגדה ולכך א"ש הא דגיטין דנותנו לה בחזקת שהוא קיים אף על גב דאיכא חזקת איסור א"א וחזקת חיים עשוי להשתנות ומ"מ היכי דמת לפנינו ס"ל להט"ז דזה סותר לחזקה קמייתא ואף על גב דמיתה לנגע דמי שהמיתה בב"א היא ול"ל מת ואתי מ"מ כיון דהחזקה קמייתא גופא עשוי' להשתנות הוי כמו גבי מקוה שאין עשוי להשתנות אלא דאית ביה משום חסר ואתי ובכה"ג היכא דאיכא חזקה אחרת כודאי משוינן לה כיון דיש לצרף עמה חזקה דהשתא ושפיר חשיבא חזקה דהשתא היכי דחזקה דמעיקרא עשוי' להשתנות והיכא דליכא חזקה אחריתי כה"ג דעשוי' להשתנות ונשתנות לפנינו ספיקא הוי וכללא דמילתא דחזקה דהשתא לא מהני נגד חזקה דמעיקרא שאינה עשוי' להשתנות אם לא היכי דאיכא עוד חזקה ואיכא למימר חסר ואתי כגון הך דמקוה אבל אי ל"ל חסר ואתי כגון הך דנגע לא איכפת לן אף על גב דאיכא חזקה אחריני והיכי דהחזקה עשוי' להשתנות שפיר חשבינן לחזקה דהשתא אף דליכא למימר חסר ואתי והיינו הך דט"ז לענין חזקת חי והוא מת לפנינו והיכא דליכא חזקה דהשתא שאין כאן שינוי לפנינו רק שהחזקה עשויה להשתנות שפיר אזלינן בתרה אף היכי דאיכא חזקה אחריני כגון הא דהשולח גט דמה שעשוי להשתנות לא עדיף מנגע שנתחסר לפנינו ואפ"ה לא משגיחינן בחזקת טהרה דגברא כיון דלית למימר ביה חסר ואתי אמרינן השתא הוא דחסר ומכ"ש בלא נשתנה אלא שעשוי להשתנות דאמרינן השתא מיהא לא נשתנה כלל דמאחרינן ההשתנות כל מה דאפשר:

ובהכי א"ש מה דקשה לכאורה לפי מ"ש הט"ז דחזקת חי אינה חזקה לפי שמעותד למות אם כן אף בלא מת לפנינו נמי נימא דלאו חזקה הוא דהא לא דמי לשאר חזקות דילפינן מנגע שאינה עשוי' להשתנות וכן הקשה בנ"ב חלק אה"ע סימן ל"א ולפי מ"ש א"ש דאף על גב דנגע אינו עשוי להשתנות מ"מ כיון דבנגע מטמאין אף על פי שנתחסר לפנינו וכמ"ש התוספות הך דלא נשתנה רק שעשוי להשתנות לא גרע מיניה וכמש"ל דכל שאין מקום לתלות שינוי בסיבת מה שראוי לו להיות בזמן מאוחר מבזמן קדום ממילא יש מקום ספק לפנינו שמא היה בזמן קדום רק משום שכך גזרה חכמת התורה להעמיד דבר על חזקתו אמרינן שהשינוי נעשה בזמן מאוחר ודכוותיה גבי עשוי להשתנות כיון שאין לו זמן מוגבל להשתנות אמרינן שעדיין לא נשתנה כלל כעת ועיין בפ"י בק"א לקידושין סי' צ"ד שכתב דחזקת קטנות לא חשיבא חזקה אף על גב דכל חזקה אף על פי שעשוי להשתנות אפ"ה מקרי חזקה נראה דהיינו דווקא בדבר העשוי להשתנות בספק משא"כ הכא שהשינוי היא בודאי שבכל עת ורגע הקטן הולך וגדל איכא למימר דלא הוי חזקה גמורה ע"ש וכבר כתבתי שנראה מדבריו בגיטין דחזקת חי לאו חזקה גמורה היא והיינו משום שעתידה להשתנות בודאי וכחזקת קטנות דמי ולכן כתב שם שבזה השיב על דברי התוספות ביבמות שהקשו דנוקמי אחזקת קטנות ע"ש. אך לפי ענ"ד אף אם נודה לדבריו לענין חזקת קטנות דלאו חזקה היא מ"מ אין זה ענין לחזקת חי דהתם גבי חזקת קטנות הזמן גורם סיבות השינוי שעל ידי הזמן הוא הולך וגדל וממילא אין להעמידו אחזקה כלל משא"כ היכא שאין שינוי החזקה תלויה בזמן כלל כגון גבי חזקת חי אין משגיחין במה שעתיד להשתנות באיזה זמן ומוקמינן אחזקה דהשתא מיהא לא נשתנה:

ובאמת אף לפי מש"ל להט"ז דעתיד להשתנות ונשתנה לפנינו מגרע חזקה דמעיקרא תיקשי מהא דאמרי' בריש נדה התם מי איכא למימר חזאי ואתי ופריך ואימא הגס הגס חזיתיא ומשני התם תרתי לריעות' וכו' וקשה דלמאי דלא אסיק אדעתיה חילוק דתרתי לריעותא תיקשי בפשיטות נהי דלא שייך בזה חזאי ואתי מ"מ כיון דאשה עלולה לראות הוי חזקה העשויה להשתנות ונשתנה לפנינו דאזדא לה חזקת טהרה וכמו גבי חזקת חי ומת לפנינו והתם אליבא דהלל קאי דקאמר כיון דמגופה קא חזיא והיינו שעלול' ועומדת לכך וכן אמר לקמן אשה כיון דשכיחי דמיה כאינה בדוקא דמיא והיינו אליבא דהלל כמ"ש התוס' ריש נדה וצ"ל דודאי ידע המקשן דהכא ליכא חזקה אחרינא לגריעותא אדרבה איכא חזקת טהרות הלכך אף שעלולה לראות ועתה ראתה וטמאה ודאי מ"מ אינו רק מגרע חזקה קמייתא והלכך לב"ה תולין אבל משום דאיכא למימר הגס חזותי' וחזאי ואתאי הוה ס"ד דבכה"ג חזקה דהשת' עדיפא מחזקה קמייתא אף לטמא ודאי או י"ל דלשמאי קשיא ליה דבכה"ג לא הו"ל לטהר ודאי ואהא משני התם תרתי לריעותא כו' ור"ל בכה"ג שאין כאן ריעותא אחריני רק מה שראתה עכשיו שפיר אמרינן השתא חזאי אף על גב דאיכא נמי למימר חזאי ואתי ובאמת הרבה אחרונים חולקים על הט"ז ועיין בנה"כ ובשו"ת ח"צ ובדברי אא"ז בחידושי בכור שור במועד קטן ובשו"ת נ"ב ואין כאן מקומו ולפי דבריהם אפילו בחזקה כי האי שעשויה להשתנות ונשתנית לפנינו אמרינן השתא הוא דנשתנית וא"כ ק"ו בנ"ד דאין ידוע לנו שנשתנה רק שאנו אומרים שעתיד להשתנות לפי שהוחזק ג"פ שיחזור לשטותו וכיון דאין גבול וזמן לדבר אין לחוש בכך:

איברא א שיש לעיין לפ"ז בסוגיא דקדושין דף פ' דאמרי' התם דהיכא דקיד' ביומא דמשלם שית אזדא ליה חזקה דנערות ולרב אמרינן הרי היא בוגרת לפנינו ולפמ"ש דאף דעשויה להשתנות לא אזדא ליה חזקה קמייתא ומאחרינן השינוי מה דאפשר א"כ מה בכך דיומא דמשלים שית עשויה להשתנות מ"מ אית לן לאחר זמן הבאת סימני בוגרת כל מה דאפשר ונראה דמהאי טעמא כתבו התוס' שר"י פי' דרגילות היא להביא מצפרא וכ"כ התוס' להדיא בריש נדה אהא דאמרינן השתא הוא דחזאי דהא דבקדושין אמרינן הרי היא בוגרת כו' ולא קאמר השתא הוא דבגרה משום דרגילות לבא מצפר' ולכאורה מדברי רש"י נראה דאף דלא ס"ל הך סברא דלעיל דרגיל לבוא מצפר' מ"מ ס"ל דאין כאן חזקה דנערות דהיום עשוי להשתנות ולפ"ז קשה מהך דנותנו בחזקת שהוא קיים דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא אף שעשוי להשתנות:

ונלע"ד דודאי גם רש"י מודה דחזקה העשויה להשתנות הוי חזקה מעליא ושאני הך דיומא דמשלים שית שהדבר ידוע שבאותו יום מסתלק חזקת נערות לגמרי לפי שאנו חושבין כל יום בפ"ע כיון שבטבע תולדות האדם הוקבע ו' חדשים לנערות וביומ' דמשלי' טבעה להשתנו' מנערו' לבוגרת והאי יומא לחודי' קאי ומה איכפת לן בחזקת נערות שהיא בימים שלפניו ואתחלת' דההיא ענינא מהאי יומא דחשבינן ואין כאן לא חזקת נערות ולא חזקת בוגרות והימים הראשונים יפלו ואין חזקתם מועלת דהך מילתא תליא בשינוי הימים והרי זה כמש"ל לענין חזקת קטנות כיון שסיבת ההשתנות הימים גורמים שהוא הולך וגדל ממילא דאין להחזיק בזה שעבר עליו עוד זמן חזקת קטנות והכא עדיפא מההוא שידוע בטבע שזה היום חלוק לעצמו מימים משא"כ בשאר חזקה כגון חזקת חי שטבע האדם שהוא חי וטבעו להשתנות ולצאת מגדר חי בלי זמן מוגבל לכך מוקמינן ליה אחזקה שעדיין לא נשתנה ואם היה יום קבוע שימות בו בודאי אז פשיטא דעד אותו היום אין לומר בו חזקת חי והוא בכלל ספק כל היום כולו ואף על פי שבזמן הקודם לו העמדנוהו בחזקת חי זה היום חלוק לעצמו ולא חזי לאצטרופי לימים שלפניו משא"כ במת שאין זמן מוגבל ואין אדם יודע באיזה יום ימות ואין יום שיהיה סיבה הגורמת למיתה אף שהוא זקן או חולה אפשר שאלף שנים יחיה ומוקמינן ליה אחזקתיה ול"ח בזה שיהיה עכ"פ סופו למות כיון שאין שינוי הזמן גורם וה"נ דכוותיה בנשתטה ג"פ כיון שטבעו שיהיה בריא אף על פי שיצא מחזקת בריאים על ידי שהוחזק ג"פ בשטות וא"כ עתיד להשתנות ולחזור לשטות מ"מ כיון דבשעת שליחות הגט היה פקח ל"ח שמא נשתטה בינתיים ושפיר דמי ליתן הגט ליד האשה בחזקת שהוא פקח:

ולכאורה י"ל שגם התוס' מודים למ"ש בשיטת רש"י וכדמשמע דבריהם בקדושין בד"ה אלא הכא רק דקשי' להו אהך דרב דאמר הרי בוגרת לפנינו דכיון דהיום עשוי' להשתנות כמו דלית לן למיזל בתר חזקה דמעיקר' כמו כן לית לן למיזל בתר איפכא דהיינו חזקה דהשתא כיון שיום זה הוא חלוק לעצמו וידוע שהיתה נערה עד עתה אלא שהיום משתנה והרבה שהם נעשים בוגרת בתחלת היום והרבה אח"כ ומה האות שהיא בוגרת לפנינו לומר שבודאי בבוקר באו דהא קמן הרבה שהם בוגרת בערב ולא בבוקר לכך הוצרכו לומר שהרגילות לבא מצפרא ובנדה שהקשו התוס' אהא דאמרי' השתא הוא דחזאי דה"נ השתא דבגרה נראה דאין קושיתם דנוקי אחזקה קמייתא דנערות דא"כ למה נקטי הקושיא על רב דלשמואל נמי תיקשי למה אמר חוששין לקדושי שניהם אלא ודאי דחזקה דנערות ודאי ליתא לכ"ע כיון שהיום עשויה להשתנות ועיקר קושיא דמדקאמר השתא הוא דחזאי אלמא דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא כלל אף על גב דעכשיו ודאי ראתה וכמו כן אין לנו לומר הרי היא בוגרת לפנינו ומחזיקינן לה בבוגרת ודאי מצפרא דהא איכא למימר השתא הוא דבגרה וע"ז כתבו דרגילות לבא מצפרא וכן בההיא דהוא אומר ש"מ הייתי דאם הוא בריא עכשיו אמרינן דודאי בריא היה ומוציאין ממון משום דרוב בריאים הם הא לא"ה לא אזלינן בתר השתא כלל. ואיך שיהיה בדברי התוס' עכ"פ אין להוכיח מהתם דהחזקה העשויה להשתנות בלי זמן מוגבל לאו חזקה הוא דהתם שאני דהחזקה בימים תליא וביום זה עשויה להשתנות ואין לחשוב הזמן הקדום כלל והימים הראשונים יפלו וכאילו התחלת הענין שאנו דנין עליו הוא מיום זה לבד ומכ"ש לפמ"ש התוספות דהתם רגילות לבא מצפרא אבל בעלמא מה שעשוי להשתנות אין נסתר מחמת חזקה דמעיקרא כלל כדמוכח מההוא דנותנו לה בחזקת שהוא קיים וה"ה בנ"ד אף על גב דאתחזק תלתא זימני שחוזר לשטותו מ"מ אם בפעם אחת חזר לפנינו לחלימותו מחזיקין ליה בחזקת חלים כ"ז שלא נודע לנו שחזר לשטותו:

ונלע"ד ראיה מהא דאמרינן בנדה באשה שאין לה ווסת קבוע כל לבעלה לא בעי בדיקה ומותר לבא עליה בין ערה ובין ישינה ואפילו כבר ראתה כמה פעמים מ"מ כל שהניחה טהורה בא עליה ואינו חושש והוא דעת רוב הפוסקים הראשונים ז"ל. ואף הרי"ף דמצריך בדיקת ג"פ הראשונים בשעת תשמיש טעמא אחרינא הוא דס"ל דמסתמא היא רואה בשביל איזה מקרה וכמו כן יש לחוש לתשמיש וכמ"ש הר"ן פ"ב דשבועות והביאו הב"י בי"ד סימן קפ"ו ואף על גב דהרא"ש שם כתב שלא מלאו לבו להקל נגד ר"ח וכן דעת הרמב"ם ז"ל דמודה כאן דהתם שאני שהיא ענולה לראות בכל פעם ומכ"ש שיש לחוש שמחמת מקרה התשמיש תראה וכמ"ש הרא"ש דלהתיר אינו מועיל מה שלא ראתה ג"פ משא"כ כאן וגם כי דעת הפוסקים שם רובם ככולם דא"צ בדיקה כלל ע"ש בב"י ובש"ך באורך:

איברא שעדיין צ"ע ממ"ש הר"ן בתשובה ופסקינן כוותיה בי"ד סי' ר"א באשה שטבלה במקוה שהוחזקו מימיו להיות פעמים עולים פעמים מתמעטים ממ' סאה דאף על גב שנמדד עכשיו ונמצא מ' סאה לא עלתה לה טבילה וא"כ כ"ש כאן שעתה לא נודע לנו כלל מה הוא אם חלים אם שוטה דליכא חזקה דהשתא ואית לן למיחש שבעת נתינת הגט הוא שוטה והך דהר"ן דמי ממש להך דהכא ולפי דברי הר"ן צריך לחלק בין הך דאשה שאין לה ווסת דמוקמינן לה בחזקת טהרה משום דהתם אין שם חזקה לאיסורא משא"כ בעובדא דהר"ן שהאשה בחזקת טמאה עומדת ואתה בא להתירה על ידי טבילה זו אל תתירנה מספק וכן מבואר להדיא טעמא דמילתא בתשובת הר"ן והובא בב"י סי' ר"א דמייתי ראיה מהש"ס דקדושין דקידשה אביה כו' דאמרינן אמר לך רב ע"כ לא אמר ר' יעקב התם אלא משום דאמרינן העמיד ממון על חזקתו כו' וה"נ אמרינן העמיד טמא על חזקתו כו' ע"ש ומ"מ צריך ליישב לפי דברי הר"ן ההיא דגיטין דנותנו בחזקת שהוא קיים אף על פי שהיה עשוי להשתנות בודאי וה"נ אף על פי שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ועשוי להשתנות מ"מ נימא דבההוא שעתא שטבלה האשה עדיין לא נתמעטו המים ואי משום דהעמיד טמאה על חזקתה ה"נ התם הרי האשה בחזקת איסור לשוק עומדת ואפ"ה משום חזקת חי שרינן לה ואפשר לומר דעובדא דהר"ן ודאי לא שייכי חזקה קמייתא כלל כיון שהדבר ידוע לנו שבמשך הזמן ההיא היתה המקוה פעמים שלימה פעמים חסירה וא"כ פשיטא שאין לנו להתיר ולומר שטבלה בזמן שהיתה שלימה שהרי עכ"פ לפרקים היתה חסירה ושמא בעת שהיתה חסירה טבלה וכאילו היה כאן ב' מקוואות אחת שלימה ואחת חסירה ואינו ידוע באיזה מהן טבל דאמרינן העמיד טמא על חזקתו ובחסיר' טבל ומה לי הספק באיזה מקוה טבל או הספק אם בזמן שהיתה שלימה או בזמן שהיתה חסירה משא"כ אם נודע לנו פעם אחת בבירור שהמקוה שלימה ואחר הזמן ההוא לא נודע לנו מחסרונ' כלל אף על פי שקודם לזה הוחזקה להיות פעמים שלימה פעמים חסירה מ"מ כיון שטבלה אחר שנודע לנו בבירור שהיא שלימה ושוב מאז אינו ידוע לנו שנתמעטה בשום פעם שפיר אמרינן העמידנה על חזקתה שלא היתה חסירה גם בעת הטבילה ואף על פי שכבר הוחזקה קודם לזה שיתמעטו המים לפרקים ומחמת זה י"ל שגם עתה שהיתה שלימה לפניך עתידה היא שיתמעטו מימיו מ"מ הרי אין זמן וגבול לדבר אימת יהיה המיעוט ומאחרינן ליה כל מה דאפשר ואמרינן דבשעת הטבילה היתה שלימה כדמעיקרא דמה שהיה עשויה להשתנות בודאי בלא גבול וזמן לדבר לא מרע לה לחזקה כלל וכההוא דגיטין אבל מל' הר"ן שם שכתב ולפיכך אם הוחזקו להיות מימיו מתמעטים לפחות ממ' סאה צריכה לחזור ולטבול כ"ז שלא ידעה בודאי שבשעה שטבלה מ' סאה היה בה משמע באם שבשעה שטבלה היה מ' סאה אף על פי שזמן מה. קודם זה ידוע שהיה שם מ' סאה ואין אתנו יודע אם נתמעט אחר זה אין הטבילה מועלת דלא אמרינן אוקמי אחזקתה כיון שדרכה בכך להתחסר לפרקים אמרינן העמיד טמא על חזקתו:

ובהכי א"ש מה שהוצרך הר"ן להביא ראיה מהך דקדושין דאמרינן העמיד ממון על חזקתו וכתב וז"ל וטעמא דמלתא דמשום חזקת ממון ל"א העמיד האדם בחזקתו דבריא היה כמו מתחלה ואף על פי שעכשיו ג"כ בריא לפי שאותו חזקה עשוי להשתנות שהרי החולי מצוי ולפיכך אף על פי שעכשיו ג"כ נמצא בריא אין אותה חזקה מבטלת חזקת ממון וה"נ אם הוחזק להיות מתמעט בפחות ממ' סאה אין חזקתו שהוחזק שיהא מ' סאה מוציאה הטמא מחזקתו דאיכא למימר העמיד טמא על חזקתו ואימור לא טבל וא"ל דלא ילפינן להא מלתא איסורא מממונא דהא תלמוד קמדמי להו כו' עכ"ל:

ולכאורה האריכות בזה אך למותר דדבר פשוט הוא דבכה"ג שהדבר ידוע כמה פעמים שחסר' במשך הזמן ההוא שאין מקום בזה לא לחזקה ראשונה ולא לחזקה דהשתא כיון דמספק' לן אם הטבילה היתה בעת שהיתה יושבת על מלאת או בעת חסרונה ואטו סכין שנבדק ונפגם ונתקן ושוב חזר ונפגם ונתקן ומספק' לן אם בעת שהי' בדוק שחט או בעת שהיה פגום נימא דאוקמי אחזקה שלא היה פגום בשעת שחיטה כיון שהיה בדוק בתחלתו הא ודאי ליתא ואף אם עכשיו נבדק ונמצא כהוגן אין זה מועיל כיון שאנו מסופקים על הזמן דשמא השחיטה היתה בזמן שהיה פגום וה"נ דכוותיה ואף כי א"צ לזה חזקת טמא כלל דאף אם לא היה כאן חזקת טומאה מ"מ הוי ספק השקול וספיקא דאורייתא לחומרא. ודבר זה מבואר לענ"ד בתוס' בכתובות דף ך' ד"ה ואוקי ממונ' בחזקת בר שטיא וז"ל ואומר ר"י דהכא לא שייך למימר כדאמר בסוף קידושין אם ש"מ הוא עליהם להביא ראי' כו' דבר שטיא דהכא כיון שהוא עתים חלים עתים שוטה אין ראי' ממה שהוא עכשיו עכ"ל וכ"כ התוס' ביבמות דף ל' ע"ש ולכאורה היה אפשר לומר שכוונתם ע"פ מ"ש בנדה דרב דס"ל הרי בוגרת לפנינו משום דרגילות להביא מצפרא והא דאם ש"מ היה כו' היינו משום דכ"ע בחזקת בריאים ואית לן למימר שהוא בריא כמו שהוא עכשיו ע"ש וא"כ כאן שהוא עתים חלים עתים שוטה א"כ אזדא ליה הך דכ"ע בחזקת בריאים וממילא דלית לן למיזל בתר השתא אבל האמת יורה דרכו שכוונת התו' כיון שעכ"פ בודאי היה עתים שוטה ואנו מסופקים על שעת המכירה שמא היתה בעת שטותו מה יושיענו זה שהוא עכשיו חלים לומר שגם בשעת המכירה היה חלים כיון שעכ"פ ברור שהיה שוטה באיזה זמן לא יצאנו מידי ספק שמא היה המכירה בעת ההיא. ולכן הדבר פשוט במקוה שמימיו מתמעטין ופעמים עולים וטבלה ולא נודע אם בעת העלי' או בעת הירידה דספק שקול היא וספיק' דאורייתא לחומרא אף אם אין כאן חזקה לטמא ולא לטהר אך לפמ"ש א"ש דהר"ן בא לומר דאף אם פעם אחת נתברר לנו שהיה מ' סאה ושוב אחר הזמן ההוא לא נודע לנו אם ירדו המים לפחות מכשיעור וטבלה בו ועתה נבדק ונמצא מ' סאה דבכה"ג שפיר היה אפשר לומר דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא ודהשתא ואף שהוחזקה להיות מתמעט לפרקים מ"מ מחזקינן דהשתא מיהת לא נתמעטה לזה אמר הר"ן דז"א דמחמת העמד טמא על חזקתו לא אזלינן בתר חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא נמי ליתא כיון דעשויה להשתנות ולזה הביא ראיה מההיא דקידושין דהתם ג"כ ודאי דלא מיירי שידוע שהיה פעם אחד ש"מ והוא אומר שבעת ההיא היתה הנתינה ולכך אין שם חזקה דמעיקרא דלפי"ז פשיטא שגם חזקה דהשתא לא שייך כיון שאנו מסופקים על הזמן וכדכתיבנא אלא ודאי שאין ידוע לנו כלל אם היה ש"מ בשום פעם ואפ"ה אין כאן חזקה דמעיקרא שהיה בריא לפי שעשויה להשתנות שהחולי מצוי וחזקה דהשתא שהיא בריא אין כחה יפה לבטל חזקת ממון. אך צ"ע דלפי מה דאסבר לן הר"ן טעמ' דלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא משום שהחולי מצוי מהאי טעמא גופא לית לן למיזל בתר חזקה דהשתא ג"כ דמה בכך שהוא בריא עכשיו מ"מ י"ל שאפשר שהיה חולה קודם לכן וכל דחשיש סופו מבריא ובש"ס מבואר דס"ד דרב בר"נ משום דבתר השתא אזלינן ודחי לה דאתי כר' יעקב והתם משום חזקת ממון ויותר יש לתמוה דלפמ"ש הר"ן דכיון שהחולי מצוי הוי עשוי להשתנות דמנ"ל הך מילתא דחולי מצוי דהא אשכחן בנדרים דף ך"ז דחלה הוי נדרי אונסין משום דאונסא דלא שכיח היא ולא הו"ל לאסוקי אדעתיה:

ואף לפי מה דקי"ל בריש כתובות לענין אונס בגיטין דחלה הוי אונס דשכיח ולא שכיח ע"ש ובש"ך יו"ד סימן רל"ב מ"מ עכ"פ לא מיקרי מצוי שיהא נקרא עשוי להשתנות ולבטל החזקה בשבילו דאם כן לא הוי אונס לענין ממון ונדרים ועוד דאם נימא דחלה דהוי אונס דשכיח ולא שכיח מגרע החזקה דחשבינן לה עשויה להשתנות אם כן מיתה נמי הא הוי אונס דשכיח ול"ש כמבואר בריש כתובות בהא דאמרינן דילמא מת דווקא דניחא ליה וכן מבואר בדברי ה"ה פ"ט מהלכות גירושין וז"ל א"נ כגון שכיח ולא שכיח כגון חולי או מיתה כדרך כל הארץ כו' וכ"כ בפ"י שם להדיא וע"כ לומר הא דאמרינן מיתה ל"ש היינו דלא אמרינן דשכיח לגמרי אבל מ"מ הוא שכיח ול"ש ואם כן פשיטא דעדיף מחלה דבמיתה ודאי עשוי להשתנות דכל אדם מעותד למות משא"כ חולי אף דשכיח קצת מ"מ אינו ודאי עתיד להיות ואם כן טפי הוי לנו לומר דחזקת חי לאו חזקה הוא במקום דאיכא חזקה אחריתי ולהדיא תנן נותנו בחזקת שהוא קיים אף על גב דאיכא חזקת איסור לשוק:

וא"ל דהא דאמרינן דמת הוי אונס דשכיח ול"ש היינו לענין דשייך ביה קצת דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא ימות ולשמא ימות חיישינן משא"כ בהך דנותנו בחזקת שהוא קיים שהוא שמא מת ולשמא מת לא חיישינן דמיתה לא שכיח' דאם כן גם גבי חלה נימא איפכא כיון דחשיב אונס לענין ממון ונדרים ואמרינן דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה אלמא דאפילו לשמא יחלה לא הו"ל לאסוקי אדעתיה דהא ל"ש ומכ"ש דאין לנו לחוש שמא חלה ואם כן בההוא דש"מ הייתי שהוא אומר שחלה נגד החזקה שהיה בריא לית לן למימר דמהימן לאפוקי נפשיה מחזקה ויותר קשה דהא דין ש"מ שיכול לחזור בו אינו אלא בתשש כחו מחמת חולי ואינו יכול להלך כדרך כל הארץ כמבואר בח"מ סימן ר"ן וההוא ודאי ל"ש כלל וכן שיקפוץ עליו החולי והוא מסוכן לא שכיח כלל כמ"ש התוס' בפסחים דף מ"ו שהקשו אם כן בטלת כל מלאכת שבת דנימא הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה ותרצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ע"ש:

ונראה דאף הר"ן לא קאמר אלא בגווני דהתם שהוא טוען ברי ש"מ הייתי ולכן כיון שהחולי מצוי קצת עכ"פ ועשוי להשתנות מהני ברי דידיה והש"ס מדמי ההיא דהתם שהחולי מצוי בצירוף ברי שלו לההוא דהרי היא בוגרת שהיא משתנה בודאי וכן בההוא דהר"ן שהמקוה מוחזק שיהיו מימיו מתמעטים:

אמנם מה שהכריחו להר"ן לפרש דבטלה חזקה קמייתא לפי שהחולי מצוי משום דקשיא ליה מה דהש"ס מדמה ההיא דהתם לפלוגתא דרב ושמואל דהא התם ודאי דאיכא חזקת הגוף דבחזקת בריא הוי קאי ובלא חזקה דהשתא נמי אם חששנו לחזקה שתועיל נגד חזקת ממון טפי הו"ל למיחש לחזקת הגוף דהיינו חזקה דמעיקרא וכבר עמד בזה הגאון בפני יהושע ע"ש מ"ש ליישב בזה ועיין בחידושי מחו' הגאון החסיד האב"ד דק"ק פפד"מ בספר המקנה שם ואין פנאי להאריך אך מ"ש לדמות עובדא דנ"ד להך דגיטין לכאורה יש לחלק ביניהם לפמ"ש הפ"י שם הא דמוקמינן בחזקת שהוא קיים אף על פי שיש נגדה חזקת איסור לשוק משום דהך חזקת איסור איתרע ליה ע"י הגט שהיא מקבלת עתה משא"כ חזקה שהוא קיים דלא איתרע כלל ע"ש ואני מוסיף ביאור די"ל דלכך לא משגיחינן התם בחזקת איסור לשוק משום דכל חזקה שאנו רואים מתעסקים לסלק החזקה ההיא ויש חזקה שהמתעסקים סלקוה קמן לית לן לאוקמי חזקה נגד חזקה דהא קמן שנעשה עסק לסלק החזקה ההיא וכן מבואר בדברי הרשב"א במשמרת הבית גבי ההיא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דלכך לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כיון שנתעסקו לסלקה והרוב מסלקה כהוגן ע"ש וה"נ כשיש חזקה על המסלקים שמסלקים כהוגן ולפ"ז היכא שיש מתעסקי' לסלק החזקה ואין להמתעסקים חזקה גמורה דלא איתרע אלא חזקה דאתרע א"כ חזרנו לחוש לחזקה שבאו אילו לסלקה דשמא לא סילקוה כהוגן דהא אדרבא ההיא חזקה לא איתרע כלל והני ריעי חזקתייהו ולפ"ז בנ"ד דאיתרע לה חזקת חלימתו כיון שהוחזק להיות עתים שוטה שוב לא נסתלקה חזקת א"א. דאימור היה שוטה בעת הנתינה ולא נסתלקה כהוגן ולא דמי להך דגיטין דחזקה שהוא קיים לא איתרע כלל:

ובאמת צ"ע על הר"ן שהוצרך להביא מההיא דקידושין דלפי שהחולי מצוי אזדא ליה חזקה דמעיקרא דהא הך דהר"ן עדיפא דהא איתרע לה חזקה ושמא אה"נ קאמר דהא התם מבטלינן חזקה דקמייתא משום שהחולי מצוי אף על גב דלא איתרע לה החזקה ומכ"ש כאן בדין המקוה דאיתרע החזקה. וגם י"ל דעיקר הא דמייתי מהתם לומר דלא מהני חזקה דהשתא ועכ"פ בנ"ד אין ראיה מהך דגיטין דאף על גב דודאי עשוי להשתנות מ"מ השתא מיהא לא איתרע כלל משא"כ הכא דאיתרע לה חזקתה בתלתא זימני דהוי חזקה בכל דוכתי. וצ"ע על מ"ש המג"א בא"ח סימן ק' טעם בציצית דלא מוקמינן אחזקה דעשוי לפסוק בכל שעה וכמ"ש ביו"ד סימן ר"א בשם תשובת הר"ן כו' וכוונתו לדברי הר"ן דלעיל גבי מקוה ובאמת שדבריו צ"ע דהתם ה"ט משום דהעמיד טמא על חזקתו גם י"ל דשאני התם דאיתרע לה החזקה משא"כ בזה דלא איתרע כלל וצ"ל דעיקר ראיית המג"א היינו ממ"ש הר"ן לפרש הך דהוא אומר ש"מ הייתי דלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא משום דעשויה להשתנות שהחולי מצוי וההוא דמי ממש לציצית והא דאיצטריך התם לומר העמיד ממון על חזקתו אינו אלא כדי לבטל חזקה דהשתא ובציצית דליכא חזקה דהשתא מבטלינן חזקה דמעיקר' משום דעשוי להשתנות ונראה דאף המג"א לא קאמר אלא להצריך בדיקה לכתחלה מהאי טעמא אבל מודה דמה שעשוי להשתנות אינו לבטל החזקה כדהוכחנו מדין אשה שאין לה ווסת קבוע שמותרת לבעלה הרי דאפילו באיסור כרת מוקמינן לה בחזקת היתר והא דשרי התם לכתחלה היינו משום דמגני' באפיה כמבואר בש"ס שם ועכ"פ מ"ש לחלק בין ההיא דנותנו בחזקה שהוא קיים דלא אתיליד ריעותא בחזקה ובין ההיא דהר"ן ונ"ד לכאורה נראה נכון:

ואמנם מהר"ן גופא נראה דלא אתי עלה מטעם דאיתרע החזקה רק משום עשוי להשתנות שהרי למדה מהך דש"מ הייתי משום שהחולי מצוי והתם לא אשתני לפנינו לריעות' ובכה"ג כבר כתבתי שיש ראיות מוכיחות דאזלינן בתר חזקה כה"ג משום צירוף חזקה דהו"ל תרתי לריעותא י"ל דע"כ לא אמרי' הכי אלא כשהריעות' לפנינו ממש משא"כ כשאינה לפנינו רק שעשוי להשתנות לית לן בה ואף היכי דנשתנה לפנינו דווקא היכי דחסר ואתא וכמש"ל באורך בזה ואין לחלק בין היכא שאינה רק עשויה להשתנות מהיכא דנשתנה כבר תלתא זימני לפנינו דז"א דכיון דעכ"פ עתה הוא בריא לפנינו ואין לנו ללמוד מזה שנשתנה ג' פעמים כ"א שהוא מוחזק שישתנה בעידן עדנין ומה עדיפתא בזה שאין השינוי העתיד להיות מתברר ליה רק מחמת חזקה לבד מאם השינוי ידוע לנו בבירור שיבא כמו חזקת חי שידוע שימות ומכ"ש לפי דעת הפוסקים החולקים על הט"ז ונראה מדבריהם דמוקמינן אחזקת חי בכל גווני אף שעכשיו מת לפנינו ועיין בשו"ת נ"ב שכתב דלפי סברת הט"ז אם כן הא דאמרינן נותנו בחזקת שהוא קיים ולזה יש לו אח והיא נשאת לשוק ע"פ גט זה ואחר כמה שנים ישמעו בו שמת הכי נאמר שמת למפרע וה"ז זקוקה ובניה ממזרים למ"ד יש ממזר מיבמה והרי דרכיו דרכי נועם כו' וקצת יש לדחוק דודאי באם בשעת נתינת הגט לא נודע לנו ממיתתו כלל והחזקנו אותו בחזקת חי ועי"ז ניתן הגט כבר איתרע לה חזקת א"א לגמרי בההוא שעתא ויצא הדבר בהיתר ותו לא איכפת לן במה שנודע ממיתתו זה אין מוציא ממה שכבר החזקנו מחזקת היתר ואמרינן השתא מת וכה"ג כתבו התוספות בכתובות דף ך"ו בההיא דאנן אחתינן ליה כו' בשם הר"י בר ברוך ועיין במה שכתב אדוני אבי זקני בתשובה סי' י"ח בסכין שנאבד ואחר כך נמצא פגום דמייתי ראיה מהא דאמרי' בכתובות הרי אתם בחזקתכם כו' ואין להאריך אבל היכא שנודע לנו ממיתתו בעת שנולד הספק כגון הני עניני דמייתי הט"ז ראיה משם דבעת שאנו באים לדון כבר מת וי"ל שמא כבר מת כיון שהוא מעותד למות וכמ"ש הט"ז שם:

אך מדברי הר"ן נראה דאף בכה"ג נמי ספיקא הוי שהרי בגיטין דף ע"ו אמרינן אם אין ידוע אם גט קדם למיתה או מיתה לגט מגורשת ואינה מגורשת וכתב הר"ן שם דאף על גב דבשעה שנתן הגט היה לו חזקת חיים מ"מ כיון דהשתא מת מספקינן דילמא באותו שעה מת הוא ע"ש וכתבתי בקונטרס כללי החזקה אשר לי דאף על גב דהיכא שהספק בגוף המעשה כגון ספק קרוב לו אמרינן כיון דהרי מת וקברו מוכיח עליו עליך הראיה שנעשה מעשה הגירושין כמ"ש הרשב"א ביבמות מ"מ בזה שהגירושין ג"כ הם וודאי שהרי נעשו כתקנם רק שהספק בזמן איזה קדים הוי ספק גמור כיון שנתחדשו כאן ב' ענינים מעשה הגט ומעשה מיתת הבעל ומספקא לן הי מינייהו קדים שאם מעשה הגט קדם אין המיתה מועלת להתיר ליבם ואם מעשה המיתה קדם אין מעשה הגט מועיל להתיר לשוק הלכך חולצת ולא מתייבמת והבאתי ראיה לזה מהא דאמרינן גבי שמוטה ושחוטה וכ"כ אא"ז בתשובה סימן כ"ט לענין שחוטה ושבורה והארכתי בזה. ועכ"פ למדנו דאף בכה"ג שבשעה שניתן הגט לא היה לנו לחוש למיתה והוי מוקמינן ליה בחזקת שהוא קיים אפ"ה כיון דעתה מת לפנינו חזרנו לספק שמא כבר מת בשעת נתינת הגט (וצ"ל דחזקת היתר שהיה בשעת נתינת הגט לאו מלתא הוא ובאמת שהר"י חולק על הר"י בר ברוך בכתובו' שם וכן נראה דעת הפוסקים דאין לחלק בזה) ולולי דברי הר"ן היה מקום לומר כמ"ש כיון דיצאה פעם אחת בהיתר תו לא חיישינן מה דהשתא מת לספוקי למפרע והא דבמקוה חיישינן לה למלתא היכא שנמצא חסר לפנינו אף על גב שבשעה שטבל היינו מחזיקים המקוה בחזקת שלם וטהור גברא וע"כ לומר משום דאגלאי מלתא שחזקה קמייתא בטעות היתה כמ"ש הפ"י בקדושין דף פ' ע"ש י"ל דווקא היכי דשייך לומר חסר ואתי ואז שפיר חיישינן למפרע וה"ל תרתי לריעותא אבל במיתה דליכא למימר מת ואתי אף על גב דהשתא מת לפנינו אמרינן השתא הוא דמת וחזקת א"א אזדא לה בשעה שעדיין לא ידעינן שמת והיה לו חזקת חי גמור והך דגיטין דאם ספק אם גט קדם למיתה י"ל דמיירי כגון שבשעת נתינת הגט כבר איתרע ליה חזקת חיותו כגון עיר שכבשוה כרכום דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים ומהתם לא שמעינן כ"א היכא שעדיין הוא בספק אם הוא חי אבל היכא שעתה נודע לנו שמת ודאי נימא כיון דהשתא ודאי מת וחזקת חיותו איתרע לי' אזלינן בתר שעת מציאתו וכמ"ש התוס' פסחים דף צ"א גבי מפקח הגל וקמ"ל הכא דכיון שספק אם גט קדם למיתה הו"ל מגורשת ואינה מגורשת וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"ו מהלכות גירושין שכתב גבי הנך דנותנין עליו חומרי חיים שאם נודע שמת הבעל קודם שהגי' הגט לידה אינו גט ונראה מזה שאף שנודע שמת הבעל הוי ספק מגורשת אם לא בנודע שהגיע הגט לידה קודם שמת אבל אם עדיין בספק אם מת קודם או אח"כ מידי ספיקא לא נפקא אף בכה"ג דאיתרע ליה חזקת חיות וכבר עמדתי ע"ז בתשובה אחד שהרמב"ם הוציא את דינו מסוגיית הש"ס דב"ב דף קנ"ג דקאמר אביי השתא ומה ספינה שרובן לאיבוד נותנין עליו חומרי חיים כו' והתוס' שם והרמב"ן נדחקו בזה דספינה הוי כמו שסופו לאבד ולכן מפרש הרמב"ם מילתא דאביי דמפרש למתני' דמיירי אף בגוונא שאנו מוציאין עכשיו לפנינו שמתו אפ"ה אמרינן השתא הוא שמת ואתי' ראיית אביי כפשטא והארכתי בזה. וגם כתבתי שם לתרץ דלא תיקשי ממפקח את הגל דלשיטת הרמב"ם פ"ו מהלכות ק"פ ודאי א"ש וכמ"ש בנ"ב לסתור ראיות הט"ז:

אך גם לשיטות התוס' כתבתי דא"ש ואין כאן מקומו ועדיין היה צ"ע על אביי גופא מנ"ל לפרושי מתניתין הכי ולפמ"ש א"ש שהרמב"ם הוכיח כן ממתני' דאם גט קדם למיתה דע"כ בהכי מיירי כמש"ל. אך לכאורה פשטה דמתניתין משמע דמיירי אף היכי שלא נפל ס' כלל בשעת נתינת הגט אפ"ה הוי ספק מגורשת והיינו מטעמא שכתב הר"ן דכיון דהשתא מת מספקינן למפרע וכן הרמב"ם כתב בפ"ט מהל' גירושין מתני' כפשטא. ולפ"ז צ"ל דאף במית' דלא שייך מת ואתאי אפ"ה הוי ספיקא ואף שבעת שניתן הגט החזקנוהו בחזקת חי והותר' ע"י גט זה עכשיו דחזינן לפנינו שמת איגלאי מילתא דהחזקה בטעות ואף שהתוס' בריש נדה כתבו גבי נגע דאף שחסר לפנינו ואיכא לגברא חזקת טהרה אפ"ה כיון דלא שייך חס' ואתי לא הו"ל תרתי לטיבותא לטהרו ואמרינן אוקי הנגע אחזקתו והשתא הוא דחסר צריך לחלק דהתם כיון שעכ"פ בשעת ההסגר לא היה שום חזקה המנגדת לחזקת הנגע שהיא שלם כמו שהיה וא"כ הבית מוחזקת לנו בטומאה וכיון שזה נכנס לשם בעת שכבר היה בחזקת טומאה תו לא מהני חזקת טהרה דגברא ולא מידי וחל עליו ג"כ חזקת טומאה ותו לא מהני אף אם נמצא עתה חסר לפנינו ואמרינן השתא דחסר וזה כוונת אא"ז מהר"ם מלובלין ז"ל שם בנדה לפרש כוונת התוס' במ"ש וכשטימא הכהן הבית גזירת הכתוב משום דאף כי בשעה שנכנס זה לבית חזקת טהרתו עליו מ"מ אם נחסר אז גזה"כ הוא דטמא שעיקר תלוי בשעת ההסגר ואז לא היה חזקה המנגדת ע"ש:

(אך בתשובה אחרת כתבתי מה שנלע"ד לפרש כוונת התו' באופן אחר ותירצתי קו' החכם צבי בסי' ב' ואין כאן מקומו) משא"כ כאן דאף על גב דבשעת שניתן הגט החזקנוהו בחזקת חי מ"מ באותו שעה היה מתנגד לו חזקת א"א אלא שלפי שנעשה עסק לסלק החזקה של א"א ויש כאן חזקת שסילקוה כהוגן לא איכפת לן בחזקת א"א וכמש"ל ומ"מ אינו מועיל כ"א היכא דלא איתיליד ריעותא בחזקה זו דחזקת חי אבל כל שהוא מת לפנינו חזרנו לספק שמא לא נסתלק' חזקת א"א כהוגן שכבר היה מת בשעת נתינת הגט והוי ספק מגורשת וכמבואר מדברי אא"ז מהר"ם ז"ל דאם היינו אומרים דאם היה חסר אחר ההסגר ג"כ טהור אז הוי אמרינן אוקמי חזקת טהרה דגברא לגבי חזקת הנגע כגון שחסר לפניך והוי תרתי לריעותא אף דלית ביה משום חסר ואתי:

ומ"מ נראה דכל זה דווקא היכא שהוא מת לפנינו דאיכא חזקה דהשתא ואף לשמואל דלא אזיל בתר חזקה דהשתא חזי לאצטרופי למיהוי תרתי לריעות' כמבואר בקדושין משא"כ היכא דליכא חזקה דהשתא אף דאיתיליד ריעותא בחזקה דמעיקרא שפיר אזלינן בתרה וכמו שהאריך אא"ז בזה בתשובה סי' ק"ט לשיטת התוס' ואף לדעת הפוסקים דחזקה דאיתליד בה ריעותא לא אזלינן בתרה היינו היכא שהספק מחמת אותה הריעותא עצמה כגון נשבר הגף ואינו ידוע אם מחיים או לאחר שחיטה וליכא מידי למיתלי ביה משא"כ היכא שאין הס' בריעותא עצמה רק שאנו מחזיקים שהיה כן נראה דגם אינהו מודו דאין לסתור החזקה בשביל זה וזה מוכרח מההוא דאשה שאין לה ווסת קבוע שכתבנו דאין לך ריעותא בחזקת טהרה יותר מזה שכבר ראתה כמה פעמים ועלולה לראות ואפ"ה מוקמינן לה אחזקת טהרה וע"כ דהיינו טעמא משום דמה שראתה דם מעיקר' אין זה מגרע חזקת טהרה דעכשיו וכיון דהוא חזקה גמורה ממילא בנ"ד נמי י"ל דמועיל לגבי חזקת א"א כמו הך דנותנו בחזקת שהוא קיים ואף היכא שמת לפנינו והוא מעותד למות אי לאו דחזקה דהשתא מילתא הוא וחזיא לאצטרופי לחזקת א"א הוי מוקמינן אחזקת חי אבל אי הוה אמרינן דחזקה דהשתא לאו מילתא הוא י"ל דמשום הריעותא דאיתיליד בחזקת חיי' לא איכפת לן כלל ואף על גב דנ"ד ודאי איכא לספוקי שמא יחזור לשטותו מ"מ כיון שעכשיו הוא חלים העמידנו על חזקתו כל זמן שלא ידענו שהרי אין לו וסת קבוע אימתי יחזור לשטותו וכיון שעכ"פ אין כאן חזקה דהשתא לאצטרופי לחזקת א"א שפיר דמי ליתן הגט וא"ל דניחוש שמא יתוודע לנו שחזר לשטותו ויהיה חזקה וה"ל תרתי לריעותא דז"א דא"כ גם בההיא דנותנו בחזקת שהוא קיים נמי ניחוש ליה הכי שמא יתוודע שמת ולא יתברר אימת וכמש"ל בשם הנ"ב ולפי שיטת הר"ן דס"ל כפשטא דמתניתין דגיטין דכל שהוא מת לפנינו חיישינן וה"ל ספק מגורשת והוי לן למיחש להכי שהרי באמת הוא מעותד למות אלא ע"כ דלא איכפת לן בהכי דהשתא מיהא מוקמינן ליה בחזקת חי וכשיתוודע שימות מסתמא יתוודע שמת אחר הזמן שניתן הגט וה"נ דכוותיה ומכ"ש לפמ"ש לעיל דעת האחרונים החולקים על הט"ז ונראה מדבריהם דאף היכי שמת לפנינו לא חיישינן וכמש"ל בשם הנ"ב שאין זה דרכי נועם ולפ"ז צ"ל במתניתין דגיטין דמיירי שבשעת נתינת הגט כגון ששמעו בו שמת והיו רגלים לספק ואיתרע חזקת חיים או בעיר שכבשוהו כרכום או בתרי ותרי למ"ד ספיקא דאורייתא אבל בלא"ה אף שנודע שמת ואינו ידוע אימת מ"מ אמרינן דבשעת נתינת הגט הי' בחזקה חיים והשתא הוא דמת וא"כ אין לך ריעות' גדולה מזו שהרי מת לפניך. ואפ"ה מוקמינן אחזקה אף דודאי היה עתיד למות ומת באמת ומכ"ש בזה אף אם היה וודאי גמור שעתיד שיחזור לשטותו השתא מיהא י"ל שלא חזר ונותנו בחזקת שהוא בריא וכמו שאינו חושש למיתה ואין לערער ע"ז ממ"ש הב"י סי' קי"ט בשם תשובת רבינו שמשון בר' אברהם דאשה שעתים חלים ועתים שוטה כל שהוחזקה בכך ג' פעמים אין ליתן גט אף בעת חלימתה משום חששא דתחזור לשטותה ואיכא למיחו' לגרירה ע"ש וההוא דהתם קיל טפי דהוי גזירה דרבנן משום גרירה י"ל דא"ש לפי מה דמסקינן בגיטין דלשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן ועיין ברשב"א יבמות דף קי"ט דאף דלא חיישינן שמא הפילה שמא תפיל חיישינן ועיין בקדושין דף מ"ה בפלוגתא ר"ת ור"י מיוני לענין קטנה שהלך אבי' דלשמא יקדש חיישינן ועיין בשו"ת נ"ב חלק י"ד סי' לענין ווסתות דאורייתא:

ולפ"ז א"ש דהכא לא חיישינן שמא בעת נתינת הגט חזר לשטותו דזה הוי כשמא מת דלא חיישינן משא"כ באשה אף על פי שעכשיו בשעת נתינת הגט חלימה מ"מ שפיר איכא למיחוש שמא תחזור לשטותה ואית בה משום גרירה וכמו שמא ימות דחיישינן. עוד י"ל בפשוט דהתם ה"ט דכיון דעכ"פ מחמת דמוחזקת בכך חוששין שתחזור לשטותה יהיה באיזה זמן שיהיה וחיישינן לגרירה משא"כ כאן דכל שאנו מעמידים אותו על חזקת חלים בשעת נתינות הגט אף על פי שעתיד הוא להשתנות אחר זמן לית לן בה כך היה נלענ"ד לצדד להיתר בנ"ד ולולי דברי הר"ן בהך דמקוה שמימיו מתמעטין וכן פסק בש"ע שנראה מדבריו דבגווני דנ"ד איתרע לה חזקה קמייתא כיון דהוחזק בהכי:

אך נלענ"ד לצדד דאף לפי דברי הר"ן יש מקום ולהתיר בנ"ד דע"כ לא קאמר הר"ן התם אלא במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין פעמים עולים שאין הענין במקרה רק כן הוא גדרו של עולם וטבעו לפי לחות האויר ורטיבתו וכאשר ירד הגשם מן השמים וסהדא רבה פרת וכיון שהוחזק בכך להתמעט בכך בפחות מארבעים סאה ע"י סיבה ההוא חוששין לה שמא אירע עת טבילתה בעת כי יוזרבו נצמתו המים ולא עלתה לה טבילתה ואין בזה שייכות חזקה ג' פעמים שטבע הענין מחייב ודרך יום כה ויום כה וכן בההוא דש"מ הייתי לפי שהחולי מצוי והיינו שכל אדם מוחזק בטבעו ומזגו להיות חלש לפעמים לפי התחלפות האוירים והשתנותם ולא סבירא ליה כדאמר שמואל אליבא דר"נ בחזקת בריאי' קיימי (וזה דלא כמ"ש התוס' בריש נדה שנראה מדבריהם דאף אליבא דר' יעקב אמרינן הך סברא שהרי כתבו דהא דקאמר לימא רב דאמר כר"ט היינו משום דבחזקת בריאים קיימו ואם איתא דר"י לא סבירא ליה הכי לא היו צריך לומר אמר לך רב ע"כ לא קאמר ר"י אלא משום דהעמד ממון כו' תיפוק ליה דבלא"ה לא שייך התם למיזל בתר השתא משום דלא ס"ל חזקת בריאים ואפשר ליישב דה"נ קאמר דטעמיה משום דלא סבירא ליה חזקת בריאים ואע"ג דאכתי ספיקא הוי מ"מ העמיד ממון כו' אבל הכא מי איכא למימר העמיד הגוף כו' וכיון שהיום עשוי להשתנות ורגילות לבא מצפרא אמרינן הרי בוגרת לפנינו וצ"ע) וכיון שכך הוא קביעות הענין בטבעו שיחלה לפעמים בסיבת מה שפיר מצי למימר כי בעת המתנה היה ש"מ משא"כ בנ"ד דזה שישתטה ויצא מדעתו אינו קבוע בטבע האדם אדרבא כ"ע בחזקת שהם בריאים ופקחים קיימו וזה שהיה שוטה ויצא מטבע הרי חזר ונתרפא והרי הוא ככל אדם ואף שהיה כן שוטה פעמים מ"מ אין חוששין לו מכאן ולהבא כיון שהוא דבר שחוץ לטבע רק שנפל כן במקרה ובמקרה לא שייך חזקה ואטו אדם שנופל בדרך מקרה ג' פעמים נימא שזה הוחזק לנפילות והא דאשה שנשאת ג"פ לא תנשא נמי לא תלינן במקרה רק במעיין או במזל הגורם ולכך ליכא איסורא לאיש שמתו לו ג' נשים וכ"כ המג"א סימן תס"ז לענין אם נמצא ג' חטין דבמידי דאתי מעלמא לא שייך חזקה דתלתא זימני והביא ראיה ממ"ש הט"ז בי"ד סימן פ"ד בשם רש"ל בפירות שאין הכנימה מצוי בהם ומעלמא אתי לא מתחזק בתלתא ע"ש והיינו מטעמ' דכתיבנא לפי שא"ל חזקה כ"א היכא שיש לתלות שטבע הענין כן הוא וזה לא שייך במה דאתי מעלמא ומצאתי בספר מקור חיים שחיבר שארי בד"ז הגאון בעל חוות דעת שכתב שם בא"ח סי' תס"ז גם כן כדברי דאין חזקה למקריים והביא ראיה מהא דאין דין קטלן בגברא או בארוסה למ"ד מעיין גורם וכתב ליישב קושית החק יעקב משכונות קברים דשם מסתבר הוא שנתייחד זה לשכונות קברים אבל דבר הנופל במקרה וליכא דבר הגורם המסתבר והיקש השכל שיחייבוהו כן לא שייכא חזקה דג"פ ע"ש ובנ"ד א"ל דג"כ אינו במקרה רק מחמת שנתמזמז מוחו דדין דא"כ אף בחד זימנא או בתרי זימני ניחוש ליה הכי כמו דפסול לעדות בעובר עבירה אפי' בפעם אחת וע"כ דשאני הכא כיון דרוב בחזקת בריאים כל שזה חזר ונתרפא הרי חזר לטבעו ותלינן שמה שהיה שוטה אקראי בעלמא היא וא"כ גם בג"פ נמי אמרינן הכי כיון שאין כאן סיבה לדבר זה וגורם המסתבר אפילו כמה פעמים אמרינן שהיא דרך מקרה:

אך לכאורה נראה ז"א דהא מבואר בירושלמי דיבמות שהביאו התוס' והפוסקים דעתים חלומה עתים שוטה אסור לגרשה לכתחלה עכ"פ בעת חלומה ויש אוסרין אפילו בדיעבד משום גרירה והיינו שחוששין שתחזור לשטותה ותהי' מופקרת לזנות אלמא דאף בזה חוששין שתחזור לשטות משום דאתחזקה בהכי אך משום הא לא איריא דמצינן לפרושי דמיירי בחולי ידוע שטבע חולי זה הוא כך להיות עתים חלים ועתים שוטה או שדרכה מעולם להיות כך ויותר נראה דמיירי כעין מ"ש מהרא"י היכא שגירש ונראה להם שתשאר כך לא מהדרינן ע"ש וברמ"א סימן קי"ט וה"נ מיירי בכה"ג שנראה שתחזור לשטותה שאינה שפויה בדעתה כשאר פקחין והיינו דנקיט לישני עתים חלים דזה מורה שחזרה לדעתה אבל לא כ"כ וכמ"ש בש"ע סימן קכ"א והוא מדברי הרשב"א בתשובה הביאה ב"י שכתב כל שהוא חלים ומדבר בעניניו אע"ג שהוא חלש ועדיין סימני חולים ניכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחוליו אפ"ה בשעת חלימתו הוא כפקח וזה מבואר ממ"ש בירושלמי ר"פ מי שאחזו עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח כו' אתי עובדא קומי דשמואל אמר כשהוא חלים יתן גט מה שמואל כדר"ל דאמר לכשישתפה יתן גט רובא דשמואל מדר"ל דו אמר חלים יתן גט ותחלימני ותחייני ופירש בפני משה שם דר"ל דשמואל עדיפא מדר"ל דאמר בשעה שהוא חלים אע"פ שעדיין לא נשתפה לגמרי ומביא סמך מן המקרא דחלים משמע שעדיין לא נשתפה לגמרי דקאמר ותחלימני חזקתני קצת מן החולי והדר ותחייני ע"ש. אך במ"ש לפרש דהוי ס"ד דשמואל כר"ל דאמר לכשישתפה שמואל נמי ה"ק כד הוא חלים היינו שישתפה לגמרי הוא דחוק ולענ"ד לפרש דהוי ס"ד דשמואל נמי מיירי בגווני שאמר קודם שנשתטה ויתן גט לאשתו וקאמר שמואל שאין ליתן הגט בעת שטותו רק כשהוא חלים יתן גט והיינו כדר"ל דאמר אין כותבין אלא כשישתפה וע"ז אמר רובא דשמואל מדר"ל ר"ל שאין ענין זה דאמר שמואל לדר"ל רק שמואל מילתא אחריתא אתי לאשמועינן דאפילו אינו שפוי לגמרי רק חלים לבד ש"ד ליתן גט (ומצאתי בפירוש מהרא"פ על הירושלמי במס' תרומות שכתב כמ"ש אך בסוף דבריו כתב בע"א ומ"ש הוא נכון וכן נראה מתשובת הרשב"א דלעיל ועיין לקמן מה שאכתוב בזה) ועכ"פ למדנו מזה דמה דאמר עתים חלומה היינו שאינה שפוי לגמרי ולכך שפיר חיישינן לגרירה שמא תחזור לשטותה מה שאין כן היכי שדרך מקרה נשתטה וחזר לבריאתו לגמרי אע"פ שהיה כן כמה פעמים אין חוששין שמא יחזור לשטות וכן נראה ממה דאמרינן ביבמות השתא דאמרת אחיות מחזקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין וממשפחת מצורעין והשתא לפי"ז נימא מי שנשתטו ג' אחיו לא יהיה יכול לגרש ע"י שליח כ"א ע"י בדיקה וגם לא יהיה יכול לגרש ע"י שליח דניחוש שמא גם הוא שוטה או אף שעכשיו הוא שפוי יהיה שוטה בעת הנתינה ולא אשתמטו הפוסקים דלימרו הכי ואף שיש לדחות דאה"נ והפוסקים לא הזכירו זה משום דמלתא דל"ש הוא מ"מ לפמ"ש א"ש בפשיטות דבכה"ג שאין כאן סיבה הגורמת לתלות בה לא מחזקא אף בתלתא זימני ואמרינן שאינו רק מקרה שקרה כן וזה שלא ראינו בו סימני שטות הרי הוא פקח ככל אדם:

אך עדיין צריך ליישב תשובת ר"ש ב"ר אברהם שהביא הב"י סימן קי"ט שמבואר בדבריו להדיא בעתים חלומה דבג' זימני הוי חזקה ואינה מגורשת משום חשש גרירה ע"ש ודוחק לומר דמיירי דוקא כשנראה שתחזור לשטותה ועיין בתשובת רש"ל סימן ס"ה וצ"ל דאע"ג דבתרי זימני תלינן דאקראי בעלמא הוא כמבואר שם מ"מ בג' זימני מחזקין שזה אחזתו החולי ההוא שטבעה בכך להתרפאות ולהיות חוזר וניעור כפעם בפעם ומ"מ י"ל דמודה בנ"ד דאפשר לומר דודאי אין טבע החולי להיות מתעורר מעצמו בלי ווסת קבוע ובלי שום סיבה המחייבת כלל אלא עכ"פ ההתעוררת הוא ע"י איזה דבר שעושה וזה גורם שיתעורר החולי ההוא לקפוץ עליו ותולין במאכל ומשתה או מיעוט שינה והרבה שחוק וכיוצא בדברים הללו שרגילין לעורר החולי למי שהוא עלול לו והלכך שפיר קאמר רבינו שמשון דבתלתא זימני דע"כ לאו אקראי הוא מחזיקינן שתחזור לשטותה ואף שצריך איזה סיבה לזה מ"מ חייישינן שמא במשך הזמן תעשה הענין הגורם לעורר החולי ההוא שהיא ענילה לו ותחזור לשטותה משא"כ בנ"ד אין לנו לחוש שמא עשה הדבר ההוא כבר ונתעורר עליו החולי והוא שוטה בעת הנתינה אלא מוקמינן ליה אחזקתיה ואמרינן דלא עבד מידי והוא בריא אולם כאשר היה בעת ששלח הגט וכבר כתבתי לעיל דמחלקינן בין שמא מת לשמא ימות וההוא דהר"ש שמא ימות הוא משא"כ נ"ד שמא מת הוא ול"ח שמא עשה מעשה ההוא וחזר לשטותו. וזה מבואר מהא דאמרינן בנדה דף ט"ו באם יש לה וסת התלוי במעשה בא עליה ואינו חושש וא"צ שישאלנה כלל דאימור לא קפצה ולא ראתה והכי קי"ל בש"ע סימן קפ"ד ע"ש ופשיטא שאין לחלק בזה דשאני התם דאיכא חזקת טהרה ואין חזקה נגדה משא"כ כאן דאיכא חזקת א"א וכמו שחילקתי לעיל דאין לחלק בזה אם נימא שהענין תלוי במעשה בשביל שיש להאשה חזקת א"א אין לנו להחזיק שהוא עשה המעשה ונשאר האיש בחזקתו וממילא דמהני גיטא לאפוקי מחזקת א"א כמו שולח גט דינתנו לה בחזקת שהוא קיים אע"פ שהאשה יש לה חזקת א"א ומכ"ש לפי מ"ש הפ"י שם דע"י ששלח לה גט הורעה חזקת א"א ע"ש:

ומצאתי בט"ז אה"ע סימן קי"ט שהביא תשו' הר' שמשון שהביא הב"י שכתב אבל אם באקראי בעלמא נשטית ונתרפאת ונשטית ושוב נתרפאת הואיל ואין לה ווסת אין לחוש שתחזור לשטות מחמת תרי זימני כו' וכתב דמל' ווסת דנקט משמע דתרווייהו בעינן שיהיה השטות ג"פ ויהי' בזמני' שוים כו' אבל אם לא הוחזק תחלה הזמנים בשוה אלא היתה איזה זמן בשטות ונתרפאת ואח"כ נזדמן שנשטית ונתרפאת אפילו כמה פעמים כיון שאין הזמנים שוים לא הוחזקה והיא בת גירושין כו' ע"ש שמדקדק כן גם מל' פסקי מהרא"י ולפמ"ש יש ליתן טעם ותבלין לדבריו דכל שהוא לזמנים ידועים שפיר יש מקום לומר להחזיקה מחמת ג"פ שעינינו רואות שכך הוא מטבע החולי שאינו משנה תפקידו וכמו חולי הקדחת ר"ל שקובע לו וסת לסירוגין אבל בלא זמן קבוע אף שהוא כן הרבה פעמים אקראי בעלמא הוא ואין בו שייכות חזקה וכמש"ל ואע"ג דהט"ז אפשר שלא היה סומך ע"ז כ"א לענין חשש גרירה שהוא מילתא דרבנן כדמשמע מסוף דבריו שם מ"מ גם בזה להרמב"ם י"ל דאינו רק מדרבנן כששלח לה גט בעודו פקח ובשעת הנתינה הוא שוטה כמ"ש לקמן בזה ואף לשיטות שאר פוסקים מכל מקום עכ"פ יש לנו על מה לסמוך בצירוף כל הני צדדים שכתבנו לעיל ושריותא דהך איתתא:

ועתה נבא לבאר צדדי ההיתר שיש בזה אף אם הדבר ידוע לנו שבשעת נתינת הגט לא היה שפוי לכאורה יש לצדד להתיר עפ"י מה דגרסינן בירושלמי והביאו הרשב"א ז"ל אתפלגין ר"י ור"ל ר"י עודהו קורדייקוס עליו כותבין ונותנין גט לאשתו ר"ל אמר לכשישתפה כו' נתן לה את גיטה ואמר לה לא יהיה גט אלא למחר תפלוגתא ר"י ור"ל ובש"ס דילן הגירסא להיפוך דר"י אמר לכשישתפה וקי"ל כר"י ולפ"ז גם בהך דינא שאמר לא יהא גט אלא למחר ונעשה קורדייקוס נמי לא חל הגט וצ"ל דאע"ג דבשעת כתיבה ונתינה הוי שפוי מ"מ אנן בתר שעת חלות הגט אזלינן ואז הוא קורדייקוס ואנו דנין כאלו מסר לה הגט באותה שעה ממש וצ"ע דלפ"ז אם נתן לה גט ואמר לשתצא חמה מנרתקה והי' ישן באותו שעה לא יהא גט עד שיחזור ויאמר לה ה"ז גיטך כמו אם נתן לה גט בשעה שהיא ישינה וה"נ כאן ואם הגט נקרע או שאבד קודם שניעור לא יהא גט כלל דאע"ג דישן לא מחוסר מעשה הוא מ"מ הרי באותה שעה שהוא חלות הגט לאו בר מיהב גיטא הוא וצ"ל דודאי אין אנו דנין כאלו נותן לה באותו שעה ממש אלא אנן הכי קאמרינן דעכ"פ בשעת חלות הגט צריך שיהא האיש בתורת גיטין וכיון דבאותו שעה הוא קורדייקוס וליתיה בתורת גיטין לא מהני משא"כ ישן אע"פ שאינו ראוי ליתן גט באותו שעה ממש מ"מ מועיל מה שנתן גט בעודו ניעור שיחול אותו דמחמת שהוא ישן באותו שעה לא מקרי ליתא בתורת גיטין כיון דלאו מחוסר מעשה הוא ומה"ט מהני לר"ל אף באחזו קורדייקוס דאיהו מדמי לישן דמיקרי בר כריתות לפי דסמי' בידן ועכ"פ בנ"ד שפיר יש לחוש דאע"ג דמסר הגט לשליח בעודו שפוי מ"מ אם בשעת נתינת הגט מיד השליח ליד האשה כבר נשתטה לא מהני דההיא שעתא שחל הגט לאו בר כריתות הוא ואף ע"ג שדרכו לחזור לבריאתו בלא רפואה ואיכא לדמויה לישן מ"מ לא דמי דהכא לאו סמיך בידו וכן האריך בזה הרב נ"י ולקמן אבאר בזה:

איברא שהרשב"א ז"ל כתב בשם התוספות שדעתם דאם היו קורדייקוס בשעת נתינת הגט כשר ודלא כהירושלמי ונראה שדעתם דסבירא להו דע"כ לא קאמר ר"י דאין כותבין אלא לכשישתפה משום דגבי כתיבה בעינן וכתב לה לשמה ואע"פ שהסופר והעדים במקום הבעל קיימו מ"מ עיקר הכוונה דלשמה בבעל תליא מילתא וכמבואר בדברי הרמב"ן והרשב"א בסוגי' דאומר אמרו דכל אמרו כו' ולא שמעו מפיו אע"פ שהם מכוונים לשמה אין זה מועיל עד שישמעו מפיו והכא אע"פ ששמעו מפיו קודם שנשתטה מ"מ כיון דבשעת כתיבת הגט ממש חסרה לה כוונת הבעל לא קרינן ביה וכתב לה לשמה דעל שעת הכתיבה ממש אנו אומרים דבמקום הבעל קיימו וההוא שעתא לאו בר כוונה היא וזה מוכרח לענ"ד לדעת הנך פוסקים הסוברים דלא בעינן שליחות בכתיבה רק דטעמא דצריך ציווי הבעל דכל שכותבין בלא צוואתו לא הוי לשמה ולפ"ז קשה דא"כ למה אין כותבין עד שישתפה דהא בשעה שצוה הבעל היה פקח ומקרי לשמה ומאי איכפת לן דבשעת כתיבה היה קורדייקוס וצ"ל כמ"ש דכיון שהקפידה התורה שיהיה בכתיבה כוונה לגירושין לשמו ולשמה וכוונה זו בבעל תלי' ואע"פ שכותבין גט על ידי שליחתו שלא בפניו מ"מ כיון שהוא שפוי בדעתו ומתחלה אמר להם לכתוב לשמה והרי הוא עומד בדעתו כמאז וכן אם הוא ישן בשעת כתיבה אע"ג דלא מכווין מ"מ כיון דלא מחוסר מעשה ומקרי בר כוונה ובהיותו ניעור כיוון דעתו ואמר להם לכתוב לשמה מועלת כוונה זו כאילו כיוון בשעת כתיבה כיון דעכ"פ בר כוונה הוא משא"כ הכי שנטרפה דעתו ובאותו פרק שכותבין הגט אינו בר כוונה כלל כיון דמחוסר מעשה לא מהני מה שצוה מתחלה וכ"ז בכתיבה אבל בנתינה לאו בכוונה לשמה תליא מילתא וכדאמרינן בגיטין דף פ"ו דקאמר נהי דכתיבה לשמה בעי נתינה לשמה מי בעי (ועיין לקמן מ"ש בזה) רק דבעינן שיהא לרצונו וכיון שצוה מתחלה ליתן אמדינן דעתו דאם היה שפוי כבתחלה ג"כ לא היה משתנה דעתו והיה מרוצה שיתנו גט וכמו אם היה ישן או שלא בפניו שנותנין ואין חוששין שמא נמלך בינתים ואע"פ שעתה בעת הנתינה חסרה דעתו מ"מ עכ"פ שינוי רצון אין כאן ודווקא בנותן בעת שטותו ממש דמעיקרא לא היה רצון כלל משא"כ היכא דאגלאי מלתא שרצונו בזה אמרינן דשוב לא נשתנה דעתו. ולכאורה אפשר לומר דגם לענין הנתינה אע"ג דלא בעינן דעתו שיהא מרוצה באותו שעה ממש אבל מ"מ עכ"פ בעינן שיהא בר דעת דשייך ביה רצון וכיון דהאי בשעת נתינה לאו בר רצון הוא שפיר לכתיבה דמיא אך לענ"ד ז"א דבנתינה אין ענין השליחות ורצון המשלח חל על שעת הנתינה להאשה ממש אלא אחר שעה שנתן הבעל הגט ליד השליח אנו הולכין וכיון דההיא שעתא היה מרוצה ובר רצון הוא תו לא איכפת לן על שעת נתינה להאשה כלל משא"כ בכתיבה דבעינן כוונה לשמה ועיקר הכוונה בשעת כתיבה תליא ועל שעה זו אמרינן דהעדים במקום בעל קיימו ולכן בעינן שיהא גברא בר כוונה בההוא שעתא גופא וכן מוכרח לענ"ד מהא דאמרינן בגיטין באומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דר"מ סבירא ליה בשניהם לא יחזור ורבנן מחלקין בין ג"נ לשחרורי עבדים ואמרינן עלה ש"מ התופס לב"ח כו' ושיטות רש"י והרי"ף שם דאף היכא דלא מצי הדר ביה מ"מ גיטא לא הוי עד דמטו לידיה ואם נימא דבשעת נתינה להאשה מתחיל שליחות הבעל ובעינן שיהיה אז לרצונו א"כ מה בכך דזכות הוא לו ותופס לב"ח קנה או דתן כזכי דמי דס"ס עיקר חלות השחרור אינו אלא בשעה שמקבלו מיד השליח והרי באותו שעה כבר הוא עומד וצווח שאינו רוצה וגם בגט אי לאו דאין חבין ומעיקרא אדעתא דהכי יהיב שיהא יכול לחזור בו טרם שיגיע לידה לא היה יכול לחזור בו ואף התוספות ושאר פוסקים דלא סבירא להו כרש"י והרי"ף בזה טעמייהו משום שכל שזכות הוא לו הוא נגמר מיד ומשתחרר בקבלת השליח ע"ש ברא"ש שכתב דהחירות והחזרה ענין א' הוא כו' אבל מ"מ אם היה אפשר לחלק ביניהם שפיר הוה מחלקינן בהכי וכך הוא להך מ"ד דטעמא דמתני' משום תופס לבע"ח קנה והיינו משום דעבד לית ליה נייח נפשיה רוצה הוא שיהא בע"ח בכך שיהא יכול לעכבו מלחזור כמ"ש התוס' שם ולכאורה מה בכך שהרי בשעת חלות השחרור אין דעתו ורצונו בשחרור זה ואנן דעתו ורצונו בעינן כמו בגט וע"כ דכיון דדינא הוא שלא יכול לחזור בו לא איכפת לן ברצון דשעת חלות הגט ועיקר קפידא על רצון דשעת נתינת הגט ליד השליח משא"כ לענין כתיבה דפשוט היא אף דשחרור זכות לעבד ואמר כתבו ותנו וחזר בו קודם כתיבה דלא מהני הכתיבה בע"כ ואמנם שם בלא"ה י"ל דלא שייך תופס לב"ח דהא אכתי לא תפוס מידי וגם לא שייך בזה תן כזכי וכמבואר בדברי התוס' דף י"ג אך נראה דבלאו הני טעמא לא מהני הכתיבה דכיון דבשעת כתיבה כבר חזר בו ואין זה לשמה:

אך לפ"ז צ"ע בגיטין שם דף י"ג דקאמר אי בש"מ מאי אריא דתני תנו אפילו כתבו נמי ולכאורה לפמ"ש אין מקום לזה דעיקר הרבותא בנתינה דאם עדיין לא נכתב פשיטא שאין מקום לכתוב לאחר מיתה דאין כאן לשמה:

אך בלא"ה קשה שם לשיטות רש"י והרי"ף ועיין בפ"י שם (ולקמן יבואר החילוק בין הא דלא יתנו לאחר מיתה אע"פ שמינה בחייו ובין היכי שמינה שליח קודם שנשתטה ונשתטה בשעת נתינה) ועכ"פ מוכח מזה דבשעת נתינה לא נתחדש ענין השליחות לומר דבעינן שיהא המשלח בר רצון אלא כל שאינו חוזר בו שפיר נותנין ע"ד השליחות דמעיקרא שנעשה ברצון ודווקא אם חוזר בו דאז אמרינן דמעיקרא אדעתה דהכי יהיב שיהא יכול לחזור בו כשירצה כיון דחוב הוא לה תן לאו כזכי היא ואפשר לומר שגם התוספות שלפנינו שכתבו בשכיב מרע צריך ליזהר שלא יהיה קלקול בין כתיבה לנתינה מודים בזה ודווקא התם שפיר מעכב אם היא מבולבל בשעת נתינה דהתם מיירי שמצוה לכתוב וליתן גט וכל שהוא קודם כתיבה אין שם שליחות חל עדיין על הנתינה כלל והשליחות מתחיל משעה שנמסר הגט מן הסופר ועדים ליד השליח וכיון שאז אין דעתו צלולה אשתכח דהך שליחות דנתינה לאו כלום הוא משא"כ אם הגט כבר כתוב ונמסר ליד השליח בעודו פקח אף ע"פ שבשעת נתינה להאשה נתבלבל לא איכפת לן בה דמסתמא דמילתא גם אם היה פקח לא היה חוזר בו ומ"ש התוספות להקפיד על שעת נתינה היינו משום דכיון דלא נבדק אחר הכתיבה אם הוא שפוי ואז מתחיל שליחות הנתינה ואם בההוא שעתא נתקלקל שוב אין כאן שליחות על הנתינה כלל:

ואם כנים דברינו אלה יש מקום אתנו ליישב הראיה שהביאו הרשב"א והר"ן מהירושלמי שהבאתי לעיל לפי מה שמבואר ברמב"ם פ"ט מהלכות גירושין החילוק בין המגרש ע"ת לתולה בזמן או במעשה שאמר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר למ"ד יום שהתולה בזמן לא הגיע לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע כו' לפיכך כשהגיע הזמן צריך שיהיה ברשותה כו' ע"ש ובש"ע סימן קמ"ו וע"ש דמיירי אף באומר בפירוש ה"ז גיטיך ולא תתגרשי כו' ומכ"ש בנותן גט לידה ולא אמר הרי זה גיטך רק אמר סתם לא תתגרשי בו אלא למחר דהוי פקדון בידה עד ההוא שעתא ולפ"ז דבר ברור הוא דלמ"ד קורדייקוס לאו בר גירושין הוא כמו שוטה אין בזה תועלת כלל במה שנותנו בעודו פקח כיון דאין בנתינה זו עדיין שום גירושין רק היה פקדון בידה עד ההיא שעתא ובהגיע העת ההיא כבר הוא שוטה ולאו בר גירושין הוא ופשיטא שאם נתן גט ליד איש אחד בתורת פקדון עד יום פלוני ואמר לו שביום פלוני יהיה נעשה שליח לגרש האשה ונשתטה קודם דלא מהני נתינת השליח כלל כיון דעד אותו היום לא היה לו מינוי השליחות כלל לגירושין אבל אם מינהו שליח מיד תו לא איכפת לן מה שנשתטה אח"כ שזה סומך בנתינתו על מה שנתמנה שליח בהיותו פקח ולא נתבטל וכן אם נתן הוא בעצמו גט לאשה ואמר לה אם תעשה דבר פלוני ה"ז גט כיון שתנאי הוא יש שם גירושין ואין גומרין עד שיתקיים התנאי ובזה י"ל דאף שנשתטה בינתים מהני אם היא קיימה התנאי כיון שכבר התחילו הגירושין והולכים ונגמרים בקיום התנאי ומה שפסק כחו באמצע מלגרש מחמת חסרון דעתו אין זה מבטל הגירושין שהתחילו בעודו בדעתו ומאותו כח הם הולכים וגומרים שעד קיום התנאי היו תלוים ועומדים ולפ"ז היה מקום ליישב קושית הרשב"א מש"ס דידן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא ברגע האחרון סמוך למיתתו וההוא שעתא א"א לבודקו ולפמ"ש יש לומר דודאי לפי שיטת רש"י מקשה שפיר דרש"י מפרש דלאו בתנאי דאם מתי קאי אלא באומר בפירוש מעת שאני בעולם וא"כ הוי כתולה בזמן ועד ההיא שעתא הוי פקדון בידה ודמי לההוא דהירושלמי משא"כ לגרסת ר"ח שהביאו התוספות והרשב"א שם א"כ קאי אתנאי דמהיום אם מתי וכאומר מעת שאני בעולם קאמר ובתנאי גם הירושלמי מודה דמהני:

אבל אחר העיון ז"א דגם להך גירסא אין זה דומה לתנאי דהרי את מגורשת אם תעשה כך שי"ל שהגירושין מתחילין מיד משא"כ התם דס"ס תלה הדבר בזמן וה"ז כאומר הרי את מגורשת לאחר למ"ד יום אם תעשה כך דמה בכך שהתנה מ"מ עד ההיא שעתא פקדון הוי אלא דמההוא שעתא ואילך תלה הדבר בתנאי. אך בלא"ה יש לפקפק בראיה זו לפי שיטת הרשב"א עצמו בגרסת ר"ח דהוי כאומר כו' ומבואר בתוס' טעמא דמלתא לפי שמסתמא דעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים א"כ כך כוונתו שיחול עכ"פ ברגע שיוכל לחול והיינו בעוד שדעתו עליו ומצאתי בג"פ ובקרבן העדה שעמדו בזה על דברי הרשב"א ואפשר דהרשב"א סובר דע"כ א"א לומר כן דא"כ אמאי סבירא ליה לר"י דהרי היא כא"א לכל דברים והבא עליה בחנק קאי לפי שאין הגט חל אלא ברגע אחרון סמוך למיתה ואמאי ניחוש ליה דילמא סמוך למיתה נתבלבלה דעתו ותלוי הגירושין קודם לזה ומ"מ עדיין יש מקום לומר דמיירי בבדקנוהו קרוב למיתתו ונמצא שפוי ולכן עד ההיא שעתא הרי היא כא"א לכל דבריו:

ועפ"ז היה נראה ליישב דברי התוס' בגיטין דף כ"ה ד"ה ר"י ור"מ ור"ש כו' דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי אם יחי' או ימות וכו' וכתב אא"ז מהרש"א ז"ל הא דלא מתרץ הש"ע כן על ר"י משום דלר"י דמיירי באומר מעת שאני בעולם ואותה שעה שגט חל אינה מבוררת וידועה וצריך ברירה וזה אינו עומד להתברר בודאי כו' ע"ש ולכאורה צ"ע דודאי גם השעה הסמוכה למיתה עומדת להתברר בודאי כשתברר המיתה ממילא יתברר לנו גם השעה שהיתה סמוכה למיתה והגע עצמך נתן לה גט בתשרי ואמר ביום הסמוך לר"ח ניסן תהיה מגורשת ה"נ נאמר שזה תלוי בברירה כיון שא"א לע"ע לידע באיזה יום יחול הגט ובעיבור החדשים והשנה תליא מילתא ומשנה מפורשת אם לא באתי מכאן עד יב"ח כו' והרי אין היום מבורר שאם יתעברו איזה חדשים יחול באיחור כמה ימים מאם יהיו החדשים חסירים וע"כ כיון שאח"כ מתברר לנו קביעות השנה הרי היום מבורר וגילוי מילתא בעלמא היא וה"נ לכי מיית איגלאי מלתא ששעה הקודמת היא השעה שהיה ראוי לגט לחול ועיין בפ"י דף כ"ה ודף ע"ג מ"ש על מהרש"א בזה ולקמן אבאר בזה אך לפי מ"ש נראה דא"ש על פי מ"ש התוספות בגיטין דף כ"ה באומר מהיום שאני בעולם דכיון שתולה הדבר במיתתו אינו חושש רק שיחול מחיים ובדף ע"ה כתבו שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול כו' ונראה ביאור הדברים דלר"י אמרינן כיון שתולה במיתתו ממילא אין דעתו עתה על גירושין כלל ואין לפרש דבריו שר"ל מהיום ממש ומה שהוא נותנו עתה היינו להיות בידה לפקדון עד אותו הזמן כמש"ל בשם הרמב"ם ור' יוסי סבירא ליה דאע"פ שתולה במיתתו מ"מ מה שהוא מוסרו עתה לידה נראה דהך נתינה לגירושין היא ואם כן יש לחוש גם כן שמא מהיום ממש קאמר או י"ל דאע"פ שהוא נותן עתה בתורת גירושין מ"מ אין דעתו שיגמרו עכשיו אלא יהיו הולכים ונגמרים עד שעה הסמוכה למיתה לפי שדעתו לאחר גמר הגירושין כל מה שיוכל והיינו דמספקא ליה לר"י וקאמר מגורשת וא"מ וכמ"ש התוס' שם דמספקא ליה אי כר"מ או כר"י. ולפ"ז א"ש דהש"ס מדייק מדר"י דסבירא ליה הרי היא כא"א כו' ולא מספקא ליה כלל שמא כוונתו מהיום ממש וע"כ דסבירא ליה דכיון שתלה הדבר במיתתו לא יהבי' ניהלה עכשיו לגירושין כ"א בתורת פקדון ומש"ה לא חשש כלל שיהא כוונתו מהיום ממש אם כן ע"כ דס"ל ברירה דהא אין השעה מבוררת וידועה ואע"ג דע"י המיתה הסמוכה לה מתבררת מ"מ הא סמוך למיתה איכא חשש שנתבלבלה דעתו ולא מצי למיחול אז וע"כ כמ"ש דכוונתו שיחול בשעה שראוי לחול והיינו קודם שנתבלבלה דעתו ואם כן אף דבאמת בדקנוהו סמוך למיתה ונמצא שפוי מ"מ אין עכ"פ השעה מבוררת וידועה לנו שתתברר בודאי דשמא תתבלבל דעתו קודם או אחר כך רק כיון שבדקנו וראינו שעתה היא שפוי ומת אחר כך הוברר הדבר שמה שהיה כוונתו שיחול בשעה שראוי לחול היא השעה שראוי לחול וזה תלוי בברירה מה שאין כן לר' יוסי אף על גב דגם הוא מסופק שמא כוונתו מעת שאני בעולם מ"מ כיון דמספקא ליה נמי שמא כוונתו מהיום ממש וא"כ ס"ל דעכ"פ בתורת גירושין הוא נותן לה עתה והו"ל כמו תנאי שהגירושין מתחילין מהשתא ובזה אפילו אם נתבלבלה דעתו סמוך למיתה שפיר חל הגט כיון שנתן לה בעת שהיה שפוי בדעתו ובתורת גירושין יהבינן ניהלה שיהיו מתחילים מיד והולכים ונגמרים עד סמוך למיתתו ובכה"ג אף שנתבלבלה דעתו אז לית לן בה דמאליהן הם נגמרין וכמ"ש:

אך בעיקר ראיות הרשב"א צ"ע לפי ענ"ד דהא בפשיטות י"ל דהתם בש"מ שלא ראינו בו טירוף הדעת כלל ואמרינן דסתמא דעתא צילתא אית ליה עד רגע האחרון שהנפש יוצאה בו וכמ"ש התוס' לענין הא דשחט בו שנים או רוב שנים וכן הוא ג"כ לפירש"י ז"ל דמיירי באומר מעת שאני בעולם מוקמינן ליה אחזקתיה שהוא שפוי בדעתו עד רגע האחרון כיון דאיכא שהם שפויים בדעתם עד יציאת נשמה ולכן אף ע"פ שברגע האחרון א"א לבודקו שפיר הוי גט וכן הוא ג"כ בש"מ היכא שאין ידוע לנו שנתקלקל מוקמינן ליה אחזקתיה רק היכא שידוע שנתקלקל בשעת נתינה בזה י"ל דשפיר קפדינן כמו אשעת כתיבה ולשון התוס' שהביא הרשב"א שכתב שנראה מדבריהם שאין מקפידין אלא על שעת הכתיבה כבר כתבו הפוסקים דאין זה מלשון התוס' שלפנינו דמשמע להיפוך ונראה דהרשב"א לקח זה מדברי בעל ספר התרומה שכתב בשם רבו הר"י בעל התוס' וז"ל שהכותב גט לש"מ יזהר שלא יתקלקל בחליו בשעת כתיבה דפעמים שאין בדעתו והוי כמו מטורף ואינו יודע מה מדבר ובין למר ובין למר לא דמי לישן וגם לא סמיא בידן והוי פעמים שוטה פעמים חלים עכ"ל ולשון זה משמע ליה להרשב"א הקפידא על שעת הכתיבה:

אך לפי ענ"ד אין זה הכרח דהתם מיירי שאין הגט ע"י שליח רק הש"מ נותן הגט אם כן לא חיישינן על שעת נתינה דחזינן ליה שהוא שפוי בדעתו ונותן הגט ואומר לה ה"ז גיטיך רק עיקר הזהירות הוא על שעת הכתיבה שאז אין לנו עסק עמו צריך ליזהר להשגיח עליו אם לא נתבלבלה דעתו אז וזה נ"ל כוונת התוס' במ"ש דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה דאם נתקלקל בנתיים אפילו נתפקח אחר כך אין מועיל אף לר"ל כו' וס"ל דהנתינה היא ע"י הש"מ עצמו ואין חשש על שעת הנתינה רק החשש שיתקלקל בנתיים ר"ל בעת כתיבה ולשון בין כתיבה לנתינה דקאמר לאו אחר גמר כתיבה קאמר אלא ר"ל בשעת כתיבה טרם הנתינה והיינו שכתבו אפילו נתפקח לבסוף כו' ר"ל אף ע"ג דהא קמן שנתפקח לבסוף שהרי ע"כ דבשעת נתינה הוא שפוי לפנינו מ"מ אין מועיל כל שהיה מבולבל בשעת כתיבה ומוכיח כן מדמפרש ר"י מדמדמי ליה לישן אלא דר"י מחלק משום דישן לאו מחוסר מעשה וע"כ דגם הכא מיירי דומיא דישן שמתעורר אח"כ ואפ"ה לא מהני וכן מוכח מהא דאמר ר"י דלכי מתציל כו' אלמא דמה שכתבו לעיל בעודו קורדייקוס אינו כלום אע"פ שנתרפא אח"כ וזה עיקר דינו של הר"י שהביא בסה"ת אחר שכתב לשון הש"ס כתב מכאן אומר רבינו יצחק בר שמואל כו' ועכ"פ מ"ש התוספות שאם נתקלקל בנתיים ר"ל בשעת כתיבה וכלשון סה"ת:

אך בלשון הרא"ש איתא וצריך ליזהר בש"מ שצוה ליתן גט שתהא דעתו מיושבת עליו ואף בשעת כתיבה כו' ולכאורה לשון אף בשעת כתיבה משמע שר"ל דכ"ש בשעת נתינה. אך לפי ענ"ד כוונתו דאע"פ שבשעה שמצוה ליתן גט בדקנו אותו ונמצא שפוי לא סגי לן בשעת הצווי לחוד אלא צריך שיהיה שפוי גם בשעת כתיבה ממש ולא מיירי משעת נתינה כלל והרא"ש שם משמע דמיירי אף שאין הש"מ נותן הגט בעצמו שהרי כתב בש"מ שצוה ליתן גט ומ"מ י"ל דשעת נתינה פשיט' לי' שצריך שיהי' שפוי כיון שהם עיקר הגירושין:

אמנם צריך ביאור מ"ש סה"ת והתוספות והרא"ש דאפילו ר"ל מודה בהא דלא סמיא בידן ובאמת הוא אך למותר כיון דקושטא דמילתא דקי"ל כר"י בהא למאי נ"מ לן מדעת ר"ל בזה בין יודה ובין לא יודה הא אין הלכה כמותו לגבי דר"י ולאו אורחייהו דהפוסקים בהכי אפילו לענין מנקיט לקולא מכ"ש בזה דנקטינן כר"י לחומרא. ואפשר לומר לפי מה דאיתא בירושלמי דר"י ס"ל כותבין ונותנין לאלתר ולכאורה נראה דהכי הוא דהא מאי דמחלקינן בש"ס דידן משום דמחוסר מעשה צ"ע דהא בקידושין דף ס"ב אמרינן בעא מיניה רב אסי מר"י אמר פירות ערוגה זו כו' א"ל כל שבידו לאו מחוסר מעשה כו' ולפ"ז היכי דסמיא בידן לאו כמחוסר מעשה הוא ואם כן אליביה דר"י היכא דסמיא בידן לישן דמי ולש"ס דידן דר"י ס"ל דקורדייקוס הוי מחוסר מעשה דאע"ג שרפואתו ידוע לנו מ"מ לא מקרי בידן דדילמא לא מתרמי ליה בשרא אגומרי וחמרא וכדאמרי' התם בקידושין מי יימר דמזדקקי ליה תלתא ואפשר דאף שמוכן לפנינו בשרא אגומרי מ"מ לא מיקרי סמיא בידן לרי דשמא לא יחפוץ האיש שאחזו קורדייקוס לאכול ממנו ובהך סברא פליגי ר"י ור"ל (וגם י"ל לפי מאי דאמרינן בקידושין שם גבי הנותן פרוטה לשפחתו כו' התם מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת ולפ"ז י"ל דבשוטה כגון קורדייקוס אע"ג דסמיא בידן לא אמרינן בהא דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה משום דבשעה שהוא שוטה נמשל כבהמות נדמה ועל ידי שנאכלנו ותתיישב דעתו הוי כדעת אחרת ואפשר שיש לחלק ביניהם ואין להאריך) ולכן כיון דגם ר"י ע"כ ס"ל דסמיא בידן מילתא הוא דלא להוי מחוסר מעשה לכך כתבו הפוסקים דגבי ש"מ אף ר"ל מודה אף דמחלק בין סמיא בידן מ"מ בש"מ דודאי לאו סמיא בידן כ"ע מודו:

ולפי זה הדבר ברור דהא דאמרינן דבעינן סמיא בידן היינו היכא דלאו ממילא קאתי וצריך מעשה בזה אנו צריכין לחלק בין סמיא בידן או לא אבל היכא דלא מחוסר מעשה כלל וממילא קאתי אע"ג דעתה אין בידינו כלל להוציאו משטותו לית לן בה דכל עיקר מעלת סמיא בידן הוא לומר דמחמת זה לא מקרי מחוסר מעשה דכל שבידו לאו מחוסר מעשה הוא ור"י ור"ל פליגי בהא דלר"י לא הוי כסמיא בידן וכמ"ש אבל היכא שמצד עצמו אינו מחוסר מעשה ודרכו להתרפאות ממילא אין לחלק בין בידו או לא וזה מוכרח לענ"ד ממ"ש הב"ש ר"ס קכ"א דאם צוה לכתוב גט ונשתכר אחר כך מותר לכתוב בעת שכרותו משום דדמי לישן דלאו מחוסר מעשה ע"ש ואע"ג דשכור אין בידינו להוציאו משכרותו ואע"פ שדרך מיל מפיגתו צ"ע אם זה קרוי סמיא בידן וגם דהא סוף סוף השתא מיהא אין בידינו להוציאו משכרותו בשעת הכתיבה ולא דמי לישן שאנו יכולין לעוררו תיכף וכן באחזו קורדייקוס לר"ל שאנו יכולין להאכילו תיכף על אתר משא"כ בדבר שצריך שהיה שיעור מיל אף שנאמר שבידינו הוא להוליכו בע"כ דרך מיל מ"מ עכ"פ צריך שיהיה זמן מה ומה לי זמן מועט מה לי זמן מרובה וע"כ לומר כיון דלאו מחוסר מעשה הוא דממילא יסור יינו מעליו ויצלל דעתו שפיר דמי לכתוב הגט בעת שכרותו גם כן:

וראיתי בדברי הגאון אב"ד דק"ק הנ"ל שהביא מדברי הרשב"א פרק הזורק הביאו ב"י סימן קל"ח דישינה לא דמי לשוטה דישינה ראויה להיות לה יד דלאו מחוסרה מעשה וסמיא בידן כו' ופשוט לע"ד דודאי לרווחא דמילתא קאמר דסמיא בידן אבל באמת אף בל"ז כיון דלאו מחוסר מעשה הוא די בכך וכמ"ש גם כן הרב הנ"ל ואם באנו לדייק בזה בדברי הרשב"א אדרבא דייק מרישא דדברי הרשב"א איפכא דלשוטה לא דמיא דהתם כיון שאין לה יד כלל דמחוסר מעשה ולאו סמיא בידן כדאמרינן במי שאחזו הלכך אין לה חצר ולכאורה ל"ל להזכיר כלל דמחוסר מעשה דבהא דלאו סמיא בידן לחוד סגי דר"י ור"ל תרווייהו ס"ל דסמיא בידן בעינן ושוטה לאו סמיא בידן ודוחק לומר דהרשב"א נקט הכי משום דס"ל דגם קורדייקוס אין לו חצר וקורדייקוס סמיא בידן הוא רק הטעם משום דמחוסר מעשה דלא מהני לר"ל אבל באמת ז"א דאטו אשכחן בשום דוכתי דקורדייקוס אין לו חצר שיהיה הרשב"א צריך לאותו דבר לחלק משום מחוסר מעשה רק לענין שוטה דאין לה חצר בחילוק דאין סמיא בידן סגי ליה אבל פשוט דהרשב"א נקט החילוק לכל מר כדאית ליה דלר"ל דתלוי בסמיא בידן הא אין סמיא בידן ולר"י דתלוי במחוסר מעשה גם זה ודאי דמחוסר מעשה ואם לא היה מחוסר מעשה אפשר דאפילו אין סמיא בידן הוי מהני לר"י רק כיון דהוא מחוסר מעשה לא מהני לר"י וע"ז קאמר בסיפא דבישינה דלאו מחוסר מעשה וסמיא בידן ר"ל שהוא חלוק משוטה לגמרי שפיר יש לה חצר אבל מ"מ אין קפידה בסמיא בידן כלל דלא שייך כ"א בדבר שמחוס' מעשה כמ"ש. וגם י"ל דאפי' תימא דהרשב"א בדווקא נקט וסמיא בידן דמשמע לכאורה דאי לאו סמיא בידן אף על גב שאין מחוסר מעשה לא מהני לא קאמר הכי אלא לענין אם יש חצר לישינה דהוי ס"ד דמעיקרא לדמות לשוטה ולזה בא לחלק ביניהם דשוטה הוי מחוסר מעשה ולאו סמיא בידן משא"כ בישינה דלאו מחוסר מעשה וסמיא בידן הוסיף לומר סמיא בידן דלא תימא דלענין חצר מה בכך דלא מחוסר מעשה ויתעורר משנתו ממילא מ"מ זה שייך דווקא לענין אם שרי לכתוב על ידי שליחות דמקודם אמרינן כיון דלאו מחוסר מעשה לא נפיק מכלל בר גירושין וכיון דהוי בכלל בר גירושין בההוא שעתה שפיר דמי על ידי שליחות דמקודם משא"כ לענין חצר שאנו רוצים שיהיה לה חצר באותו שעה עצמה שהיא ישינה לקבל גיטה לכאורה אפשר לומר מה בכך דעתידה להתעורר משנתה מ"מ השתא מיהא ישינה היא ולית לה יד כלל לזה אמר וסמיא בידן דכיון שבידינו היא לעוררה ולהקיצה משנתה הרי היא כאלו היא ניעורה עתה ויש לה חצר אבל פשיטא דלענין בר גירושין לא שייך לפלוגי היכי דלא מחוסר מעשה בין סמיא בידן או לא דהא בסמיא בידן דקורדייקוס לכאורה מה בכך שבידינו לרפאותו השתא מיהא עדיין לא האכלנוהו בשרא אגומרי ושוטה הוא. ואף שבידינו להאכילו מ"מ הרי אינו חוזר לדעתו עד שיאכל וישתה וייטיב לבו ועל רגע של כתיבת הגט אנו דנין והרי מעיקר' לא אכיל ומה שנאכיל אותו בשעת הכתיבה ממש לא יועיל כ"א על הזמן שאחריו שתתיישב דעתו וא"כ השתא מיהא בשעת כתיבת הגט לאו סמיא בידן שיהא שפוי עכשיו ממש אע"כ דהך דסמיא בידן נמי לא בעינן שיהא לשעתו ממש אלא כל דסמיא בידן שיועיל עכ"פ אח"כ מעתה בר גירושין הוא חשוב וא"כ ק"ו הדברים היכא דלא מחוסר מעשה כלל ועתיד שתתיישב דעתו ממילא שבודאי מועיל:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה