בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ג · שאלה ק
בגט שנכתב וניתן לאשה ואח"כ הציצו וראו שלא נכתב בגט העומדת היום במתא פלונית לפי שהסופר כתב נוסח הגט מגט א' שהיה לפניו שנשלח למקום אחר שאין כותבין בו העומדת היום והעתיק כן גם בגט זה שניתן מיד הבעל ליד האשה ויש מפקפקין בדבר להצריך גט אחר ונשאלתי לחוות דעי בזה:
תשובה עיקרא דהא מילתא דף פ' שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה כו' וכתבו התוס' דהיינו דווקא עיר שדרין בה אבל עיר שנולד בה אפילו שינה כשר כיון שאין צריך לכתבו כלל כו' ומקום עמידה נמי א"צ לכתוב דהא כל גיטין הבאין ממה"י אין כותבין מקום עמידת האשה כו' ע"ש והנה אם לא כתב מקום דירה גם כן לא נזכר בדברי התוס' אלו ונ"ל דוקא אם שינה פסול אבל אם לא כתב כלל כשר דאל"כ מאי אירי' שינה דנקט הא אפי' לא נכתב כלל נמי פסול אך ממ"ש התוס' ד"ה שינה דשם עירו ושם עירה לא ששינה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות משמע דאם לא כתב כלל פסול ולכך הוצרכו התוס' לפרש דמיירי בכה"ג משום דקשיא להו מאי איריא שינה אפילו לא כתב כלל נמי ולכך פירשו שיש להעיר ב' שמות בשני מקומות ולא כתב רק שם אחד בלבד דס"ד דבכה"ג עדיף מלא נכתב כלל קמ"ל דאף בכה"ג פסול וכ"כ התוס' לעיל דף כ' דשינה שמו היינו שכתב שם דגליל ביהודה דאל"כ ה"ל למנקט לא כתבו כלל דפסול לר"מ מן התורה לפי שאין מוכח מתוכו ומתניתין ר"מ היא:
איברא דלפי מ"ש התוס' לקמן דף ק"ז וז"ל וא"ת למאן דחייש בפירקן לשני שווירי ולשני יוסף ב"ש אע"ג דלא הוחזקו אם כן לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת תו שום גט שיהא מוכח מתוכו ואומר ר"י דדוקא בגט הנמצא חיישינן שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזק אלא שוירי א' ויב"ש א' עכ"ל ולפי"ז י"ל דהיכא שלא נכתב שם עיר כלל בתוך הגט פשיטא שיש לחוש שיש יב"ש בעיר אחרת דודאי איכא יב"ש טובא בעלמא ואם כן שפיר כתבו התו' דצריך לאוקמי הך דשינה שם עירו בכה"ג שיש לעיר ב' שמות דאל"כ אפילו לא נכתב כלל פסול כיון שאין מוכח מתוכו כיון דמתני' ר"מ היא משא"כ לדידן דקי"ל עידי מסירה כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו א"כ שפיר יש לפרש שינה שם עירו כפשטא דאם לא נכתב כלל באמת שפיר יש להכשיר ע"י ע"מ אלא דלפ"ז צ"ע הא דקאמר רב יוסף לעיל דף כ' למאי ניחוש לה כו' הא בעינן שמו ושמה כו' ולכאורה מה בכך למה דקי"ל כר"א דע"מ כרתי ואף למאי דמשמע קצת מדברי התוס' שם דלא גרסי התם רק הא בעינן שמו ושמה ותו לא וכן מוכח מדברי מרדכי והג"א פ' השולח כמ"ש לקמן או כמ"ש בעל העיטור דלאו דוקא נקט שם עירו ושם עירה דליכא עכובא מש"ה מ"מ גם בשמו ושמה גופיה י"ל דבלא כתב כלל כשר לר"א דהא לדידיה כשר ביש לו שתי נשים ששמותיהם שוות ע"י ע"מ ובאמת דעת רבינו יואל הלוי להכשיר אף בלא כתב שמו ושמה בדיעבד ע"י ע"מ מהאי טעמא וראייתו מהא דריש פרק כל הגט כתב לגרש הגדולה כו' ע"ש במרדכי והג"א ואם כן איך קאמר רב יוסף בפשיטת למאי ניחוש לה כו' וא"ל דר"י באמת ס"ל כר"מ דאם כן מאי פריך ור"י מאי קמ"ל כו' דהא טובא קמ"ל דהלכה כר"מ דבעינן מוכח מתוכו גם בלא"ה ז"א דר"י ודאי ס"ל כר"א כמ"ש התוס' בגיטין דף ג' מהא דסנהדרין דף כ"ח האי מתנתא ע"ש וכדי ליישב זה צ"ל דודאי הך מתני' דשינה שמו כו' כר"מ נמי אתא אלא דגם רבנן מודו בזה ולהכי לא עירבינהו ותנינהו כמבואר שם והשתא כיון דלר"מ ע"כ מתפרשא מתניתין בב' שמות דאל"כ בלא"ה פסול משום דאין מוכח מתוכו אם כן ע"כ דרבנן נמי ס"ל בהא דהולד ממזר ולפי"ז ממילא נלמד דאף בלא כתב כלל פסול בין לר"מ בין לרבנן דלא גרע מ"ש שם דגליל ביהודה מאם לא כתב כלל דאם נימא באם לא כתב כלל כשר משום ע"מ אם כן בכותב שם דגליל ביהודה נמי נימא כיון דע"מ יודעין שזהו המגרש ויש לו שם בגליל כך יהא כשר אלא ע"כ דבכה"ג אין ע"מ מועלין ודוקא היכא שמבואר בגט שם המגרש וכמו שהוא נכתב הוא נקרא במדינה זו אע"ג שיש עוד חשש ששמותיהן שוין מ"מ לזה מועיל ע"מ משא"כ היכא שלא נזכר השם כלל או שהוא שם שאינו נקרא במדינה זו אין הע"מ מועלין לזה כלל. אלא שצ"ע דהא מבואר בתוס' דגיטין שם ל"ד הא דפסול שם דגליל ביהודה היינו משום דאותן שביהודה אין מכירין שם הגליל ויוציאו לעז על בניו מן השני ולפי"ז כיון דמתני' שמו כו' מיירי בהכי ע"כ דמהאי טעמא אמרינן תצא מזה ומזה כו' משום דיש חשש לעז וא"כ אין הכרע מזה לענין לא כתב כלל י"ל דוקא בכה"ג דעכ"פ לאותן שביהודה איכא לעז כיון שאין מכירין שם דגליל כלל יסברו שאחר גירש ובזה פשיטא דלא מהני ע"מ להוציא מחשש זה והוי כמו מזויף מתוכו דפסול אפילו לר"א אבל בלא נכתב כלל שפיר י"ל דמהני ע"מ לר"א וכמו בכתב לגרש את הגדולה:
לכך נלענ"ד דודאי מהא דפסלינן בב' שמות אין להביא ראיה לאם לא כתב כלל וכדכתיבנא די"ל דהתם מחשש לעז אתינין עלה אלא הך דינא דלא כתב כלל שמו ושמה דפסול לר"י סברא הוא כיון שאין נזכר בתוך הגט כלל מי המגרש אף ע"מ אין מועילין וכמו שכתב בהג"א בשם א"ז דהבנים ממזרים ואף שאפשר שאין לפסול בכה"ג רק מדרבנן כיון דמ"מ ע"מ לפנינו ודאי נכתב לגרש הגדולה כו' (ואפשר דהחם גופא נמי פסול מדרבנן ואע"ג דדייקינן הא גדולה מצי מגרש הא ראשון מצי מגרש כו' ומשמע דמהני היינו למ"ד דכולן פוסלין בכהונה א"כ ע"כ דהא דדייקינן מצי מגרש היינו אף שתהיה מותרת ע"י משא"כ למאי דקי"ל כולן אין פוסלין א"כ י"ל דאף ראשון לא מצי מגרש להתיר רק דשני לא מהני כלל אף להיות ריח הגט אך באמת אפילו תימא דהתם מהני אף להתיר מ"מ י"ל דלא כתב כלל גרע ולא מהני ע"מ בזה) מ"מ שפיר קאמר ר"י דכיון שעכ"פ אי אפשר שיהא גט זה כשר ממילא לא חיישינן דאקדים ויהיב זוזא לספרא דלאיזה ענין יעשה זה כיון דאכתי אגידו ביה דהא כ"מ שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וא"כ בודאי לא שדי זוזא בכדי וגם לקלקלה לא חיישינן כמ"ש התוס' בירושלמי ומכ"ש דבאמת אין בזה מקום קולקול שהרי לא תנשא ע"י וע"כ כאן לא חיישינן דאקדים כו' אלא אם היה מקום לומר שתהיה מותרת ע"י זה לגמרי שפיר חיישינן לכהונה עכ"פ שמא עשה כן בפני עדים ויהיב זוזא לספרא כו' והי' יכול לברר בזה שגירש את אשתו בגירושין גמורין ועכשיו שמת היא פסולה לכהונה משא"כ כיון דבאמת אי אפשר שיהיה גט זה כשר לגמרי תו לא חיישינן שרצה לשחק בה ולהטילה בספק גירושין והתוס' רצו להוכיח לכאורה מדנקט שינה ולא נקט לא כתבו כלל משמע דלא כתבו כלל כשר אף מדרבנן ולכן קשי' להו אדר"י ולזה כתבו דמוכח דהך שינה מיירי בשם גליל ביהודה ולפי"ז ליכא לדייק מזה בדין דלא כתבו כלל וממילא י"ל דבלא כתבו כלל ג"כ פסול ומ"מ לא קשה דלינקט לא כתבו כלל דאין זה רבותא כלל לגבי כתב שם דגליל ביהודה ומה שהוגה בתוס' שלפנינו וכ"ש דבלא כתבו כו' לענ"ד שזה אינו אלא כצ"ל דלא כתבו כלל הוא פסול:
שוב ראיתי בחדושי הרמב"ן שכתב שיש לפרש דכיון דאם לא כתב שמו ושמה עירו ועירה אינה מגורשת לגמרי אין חוששין שמא הקדים דינר לסופר שאין מעשיו מועלין לאו דוקא (רצ"ל שאינו נכון) משום דבלא"ה ליכא למיחש אלא משום דאמר ה"ז גיטך אמרינן שמא לקלקלה בב"ד לצעורה קא מיכוון עכ"ל. כבר כתבתי שלענ"ד שפיר י"ל כן דלקלקול לא חיישינן דמה קילקול יש כאן שהרי באמת לא נתיר לה להנשא ואם הוא סובר שנתיר לה לפי שאמר הרי זה גיטך ונאמר כיון דמהימן לומר גרשתי מסתמא אקדים זוזא לספרא א"כ במה יקלקל אותה שהרי לא יבוא הדבר לידי בירור וכשיברר שנתן באמת יועיל ודוחק לומר שסובר דאזלא ומנסבא מעצמה בלי שאלת הב"ד מ"מ לאיזה ענין יעשה זה שיתן מעות לסופר שאדרבא יקלקל יותר כשלא יתן כלל והיא תסמוך על דבורו שאמר ה"ז גיטך:
וראיתי ברמב"ן שם שכתב בשם התוס' דמוקי להא דר"י כר"מ דאמר ע"ח כרתי וא"א אא"כ מוכח מתוכו מי מגרש ומי מתגרשת ואינו נכון עכ"ל. וכבר כתבתי שא"א לומר כן דר"י אליבא דר"מ קאמר ועוד תימא דא"כ ה"ל לר"י למימר הא בעינן ע"ח וליכא דהא לר"מ ודאי פסול בלא ע"ח ובתוס' שלפנינו ליתא דמ"ש התוס' דלר"מ פסול מה"ת היינו כדי להוכיח דמתני' דשינה שמו מיירי בשם דגליל ביהודה ובחדושי הר"ן כתב ואפשר דלמ"ד ע"ח כרתי אי לא כתב שם עיר אינה מגורשת דבעינן שיהיה מוכח מתוכו ואפילו למ"ד ע"מ כרתי כל היכא דאיכא ע"ח צריך דלמא אתא למסמך עלי' ומודה ר"א כו' ומיהא הכא ליכא למימר דמש"ה קאמרינן דהא הכא ליכא ע"ח דס"ת הוא דיהיב לה עכ"ל משמע דסותר בזה מ"ש אפילו למ"ד ע"מ כרתי כו' דודאי בס"ת סגי בע"מ כיון דליכא ע"ח וטפי הו"ל ליסתור דלמ"ד עח"כ הו"ל למימר הא בעינן ע"ח וליכא ודברי התוס' שלפנינו י"ל דא"ש אף לר"א דגם לר"א פסול בדלא כתב שמו ושמה אף מדאורייתא וכמ"ש רק שהתוס' כתבו דכיון דע"כ מתני' דשינה אתיא כר"מ א"כ מוכח דלא מיירי בשינה ממש ומצאתי בפ"י שכתב בביאור דברי התוס' בדרך שכתבתי ע"ש בסוף דבריו מ"ש בזה ובב"ש הסכים לדברי אא"ז מהרש"א בזה בפירוש דברי התוספות ולענ"ד צ"ע ואין פנאי להאריך ומ"מ אין הכרע מדברי התוס' רק לענין שמו ושמה אבל בשם עירו ושם עירה י"ל דאגב גררא נסבא כמ"ש שאר מפרשים וגם נראה דלא גרסי כלל בש"ס רק שמו ושמה לבד שהרי בהמרדכי והג"א כתב בשם ר"י שאין שם עירו ועירה מעכב כדמוכח מהכותב טופסי גיטין כו' וכן גבי ההיא דיהיב ס"ת כו' ומסקינן הא בענין שמו ושמה ע"ש בפ' השולח הרי להדיא דמייתי מינה ראייה דשם עירו לא מעכב וראיתי במכתב אלי' שכתב כ"כ בשם הרא"מ ע"ש ומ"ש התוס' לפרש הך דשינה שם עירו היינו בב' מקומות אינו משום דבלא כתב כלל מעכב אלא כדכתבינא דלר"מ י"ל דגם שם עירו ועירה מעכב דהא אינו מוכח מתוכו וגם י"ל דכיון דשמו ושמה מיירי בכה"ג ניחא להו לפ' בכה"ג גם הא דשם עירו ועירה כיון דבחדא בבא מתנייא וראיתי לאא"ז מהרש"א בגיטין דף פ"ד שדעתו דלהתו' שם עירו ועירה מעכבין וראייתו מדלעיל דף כ' וממ"ש התו' לפרש שינה עירו היינו בב' מקומות ולפענ"ד אין הכרע מזה כמ"ש ומה שהצריכו לזה הוא קו' מהרש"ל דלמה לא נימא גם במקום דירה כיון שאם לא נכתב כשר גם שינה כשר ואין נוח לו בתירוץ רש"ל דבמקום דירה ידוע יותר וכמ"ש הרא"ש לענ"ד א"צ לזה כלל שהדבר מבואר בתוס' שהביאו ראייה מהך דאם כתב בשטר כהן דלאו אכולה מלתא קמסהדי והיינו משום דכיון דא"צ לכתוב בשטר אם הלוה כהן אם לאו אין העדים נותנין לב לדקדק בדבר זה כלל דמה להם לידע אם הוא כהן אם לאו משא"כ אם יש צורך בדבר לכתבו עכ"פ לכתחלה ע"כ יש טעם בדבר שמצריכין לבאר זה בגט א"כ על העדים רמי' מלתא לדעת דבר זה וא"כ אע"ג דבדיעבד אין פוסלין מטעם זה מ"מ הרי הוא מוטל על העדים לדעת וכל ששינו וכתבו בהיפך האמת הוא נפסל בכך וזה החילוק בין מקום לידה שאין צריך לכתבו כלל אף לכתחלה ולא איכפת לה ולסהדי לידע מקום מולדתו כלל הילכך השינוי אינו פוסל דמצד דעדים חתמי אשיקרא ליכא פסולא כיון דדרכן של העדים שלא לדקדק לעיין בשטר על מה שנכתב בו שלא לצורך וממילא דגם לעז אין כאן דמאן דחזי שנכתב מקום הלידה מעיר אחרת לא יתפוס שנכתוב בדקדוק גמור וא"כ אינו בעל אשה זאת שדבר ידוע לכל הוא שאין מדקדקין בזה כ"כ ולא יוציא לעז כלל משא"כ במקום דירה אף שי"ל שאין מעכב בדיעבד מ"מ לכתחלה עכ"פ כתיבה בעי ועלייהו דעדים רמו דבר זה לידע לכתבו כפי מה שנתברר להם אז שפיר השינוי פוסל דנהי שאין לפסלו מצד דחתמי שיקרא דהא הענין האמת רק שנפל טעות ושינוי במקום מ"מ הרי הוא נפסל מצד הלעז שהרואה יתפוס לומר שודאי נכתב בדקדוק שהמגרש מקום דירתו שם וא"כ אינו בעל האשה זאת:
ובמאי דכתיבנא א"ש גם מה שהקשה הגאון מהר"א ברודא ז"ל הביאו בפ"י למה יפסל בשינוי מקום עמידת הסופר והעדים כיון דאם לא נכתב כלל כשר ע"ש שהאריך וגם בב"ש הרגיש בזה והדבר פשוט כמ"ש דמקום עמידת הסופר והעדים שאני כיון דצריך לכתבו לכתחלה עכ"פ ממילא דאם נכתב בשינוי הוא נפסל ומ"ש בפ"י שלא מצא בגאונים קדמאי ובתראי טעם הדבר שצריך לכתוב מקום עמידת הסופר והעדים ונדחק בזה הנה הטעם מבואר במרדכי פרק ג"פ כדי שאם יצטרך לקיים חתימת העדים נדע לחקור אצל אנשי מקומם שהרי רגילין להכיר חתימתן עיין שם:
אך עדיין צ"ע לפי מה שכתבתי דמה שהשינוי פוסל בכה"ג היינו משום לעז וזה שייך דוקא לענין הבעל והאשה אבל לענין הסופר והעדים מה לעז שייך בזה דמה אכפת לנו אם הם ממקום זה או ממקום אחר וא"כ הוי דינו כלא נכתב כלל וא"כ למה יפסול בדיעבד וכה"ג מבואר בהפוסקים לענין אם העד צריך לחתום דמתקרי כמו שצריך בשם הבעל דז"א דבחתימה אם לא הזכיר שמו כלל אלא שחתם בן פלוני עד כשר כו' והנ"ל דפי' שמות העדים בגט אינו אלא מפני תיקון העולם אף לר"מ דאמר ע"ח כרתי כדאיתא בפ' השולח והיינו משום דהעדים ניכרים ע"י כ"י בלא פירוש שמותם כו' ע"ש בתה"ד וא"כ ה"ה לענין שם המקום מה לי אם הם ממקום זה או ממקום אחר ולכן נראה עיקר הטעם בזה כדמשמע בש"ס מהא דאמר רב לספרי כי כתביתו בהיני כו' והיינו משום דמחזי כשיקרא ואע"ג דבעלמא לא מיחזי כשיקרא ש"ה דשקר גמור הוא וכמ"ש במרדכי וכ"כ שאר פוסקים בזה ולא ה"ל לעדים לחתום על שקר גמור כזה וא"ל שלא נתנו לב לדקדק ז"א כיון דצריך לכתבו מן הדין עלייהו רמו לדקדק בזה משא"כ במקום לידה שא"צ לכתבו כלל מן הדין וכ"כ בתה"ד לענין אם נמצא פסול בחתימת העד בשם אביו כיון שא"צ לכתוב שם אביו בחתימת העד אין שינוי פוסל בו וראיה משינה מקום לידה ולא דמי לעדים שחתמו שלא לשמה דפסול אפילו לר"א אע"ג דלדידיה לא צריכנא לחתימת העדים כלל ש"ה דנהי דלא צריכנת להו מדאורייתא מ"מ חכמי התלמוד הזקיקו להם מפני תה"ע אבל מקום הלידה וכן שם הנהר דלא אשכחן דאצרכו רבנן כלל אלא שאחרונים הרגלו משום חשש ב' יוב"ש אין חסרון וטעות פוסל כו' ע"ש:
והנה לדעת הפוסקים דס"ל דגיטין המאוחרין פסולין יש ליתן טעם בפשיטות הא דשינה מקום עמידת העדים דפוסל משום שיתלו לומר שאחרוהו וכתבוהו או הקדימוהו ויסברו שמוקדם או מאוחר כשר ובאמת מאוחרין גם כן פסולין אך התוס' לטעמייהו דמאוחרין כשרין ואדרבא קשיא להו איפכא דלמה שינה פסול דנתלי שבאמת מאוחר הוא ותירצו דגם אם איחר בעינן שיהיו העדים והסופר באותו יום במקום זה ועוד י"ל דגט מאוחר כשר טפי שכתוב בו מקום שעומד בשעת כתיבה כו' ע"ש. ולענ"ד תלוי בשיטת התוס' והראב"ד דלדעת התוס' בדף י"ז דבמאוחר אינה מתגרשת אלא בזמן הכתוב בו מסתבר שצריך שיהיה הסופר והעדים באותו יום שם דכיון דאז הוא שעת הגירושין אם כן זהו עיקר הזמן וה"ל כאילו נכתב אז דכיון דתיקנו חכמים שיהיה הסופר והעדים במקום ההוא לא חלקו בתקנתן וגם במאוחר צריך שיהיה בזמן ההוא שם משא"כ לדעת הראב"ד דבמאוחר הזמן של הגירושין מתחיל משעת נתינה שוב אין נ"מ אם יהיה העדים בזמן הכתוב במקום ההוא אם לאו כיון שכבר נתגרשה מה לנו להשגיח על יום שאחר הגירושין אבל בגט שאינו מאוחר וכתב במזרח והיה במערב שהוא עדיין קודם הגירושין שפיר קפדינן שלא יהיה שינוי במקום עמידתן כמ"ש התוס'. ולשיטת הראב"ד יש ליתן טעם אהא דפסלינן בשינה מקום עמידת הסופר והעדים לפי מה שהקשו המפרשים על שיטת הראב"ד דבמאוחר מתגרשת משעת נתינה דאם כן מה הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו זמן דנהי דס"ל דבעל אוכל פירות עד זמן הכתוב בגט מ"מ אכתי איכא למיחש שמא יחפה שתוכל לומר שבא לידה קודם שהרי עינינו רואות שמאוחר הוא והב"י סימן קכ"ז כתב לתרץ להראב"ד דמ"מ מהני לשבוע דבתרי' והב"ש ופ"י תמהו ע"ז דהא אי זינתא אחר הזמן ודאי דליכא למיקטלא ולענ"ד נראה דפירושו דאם יבאו עדים אחר הזמן הכתוב בגט דאז אין מוכח מתוכו כלל שהוא מאוחר ואמרינן דמסתמא בזמנו נכתב וקטלינן לה ומצאתי בלח"מ שפי' דברי הב"י כמ"ש. ולפי"ז י"ל דה"ט דפסלינן שינוי דהיה במזרח וכתב במערב אע"ג דאם לא כתב המקום כלל אינו מעכב מ"מ כשכתב המקום ושינה בו פסול דאם נכשיר כה"ג שפיר יחפה על בת אחותו שישנה מקום העמידה של הסופר והעדים ובע"כ אנו תולין שמאוחר הוא ובשלמא בשינה מקום עמידת הבעל והאשה אין לפסול מה"ט די"ל דהעדים לא דקדקו אחר זה כלל ואין תולין במאוחר משא"כ בעמידת העדים גופייהו אין סברא שלא דקדקו ויש לנו לתלות שמאוחר הוא וכמ"ש התוס' ומה"ט גופא א"ש מה שהקשו התוס' דלמה נפסל בהיה במזרח דהא יתלו במאוחר ז"א דהא מה"ט גופא יש לפסול דע"י שיתלו אותו במאוחר יוכל לחפות על ב"א:
אך לכאורה ז"א דהא בגט שאין בו זמן גופיה לא פסלינן ליה לגמרי רק דאהני דלכתחלה לא תנשא ולכך לא כתב ליה סופר ולא חתמי עדים עלויה כמ"ש רש"י שם ואם כן מכ"ש דליכא למיחש דלמא כתב סופר וחתמו עדים לשנות מקום עמידתן אך י"ל דלר"מ פסול משום כל מטבע כו' ולרבנן באמת הולד כשר רק לכתחלה לא תנשא לפי שיטת ר"ת בתוס' שם וי"ל שהוא מטעמא דכתיבנא אך דמ"מ קשה דאכתי מה הועילו שיש לחוש שיאחר הגט ויכתוב בתוכו ואחרונהו דאז גם אחר הזמן הכתוב ידעו שהוא מאוחר ולא קטלינן לה ודברי הראב"ד כתבתי ליישב על נכון במקום אחר:
ולכן הדבר ברור כמ"ש לחלק בין היכא שאין צורך כלל לכתוב בגט אף לכתחלה כגון מקום הלידה אז לא חיישינן לשינוי כלל דלא מדקדקי בה סהדי משא"כ היכא שעכ"פ צריך לכתבו לכתחלה השינוי פוסל בו והשתא דאתאן להכי אם כן מוכח מדברי ר"ת ז"ל דס"ל דלא מעכב בגט כלל כתיבת שם עירו ועירה וכמ"ש הרא"ש להדיא שהרי הרא"ש הביא בשם ר"ת שהכשיר בשינוי מקום הלידה דדוקא במקום דירה שהוא ידוע לכל שכל אדם נקרא ע"ש מקום דירתו כו' ואם איתא דר"ת סובר דעכ"פ לכתחלה מעכב שם עירו ושם עירה שאם לא נכתוב לא תנשא בו אם כן בפשיטות הו"ל לפלוגי כדכתיבנא דמקום דירה שאני שתקנת חכמים היא לכתבו לכתחלה אלא ע"כ דס"ל דגם מקום דירה אין חיוב גמור לכתבו לענין שאם לא נכתב לא תנשא אלא שרגילין לכתבו כדי שיהא מוכיח מתוכו ואע"ג דמדינא לדידן דקי"ל כר"א דע"מ כרתי לא בעינן מוכח מתוכו מ"מ נהגו לכתבו אף בזמן הש"ס כדי לצאת אליבא דכ"ע וכדאמרינן בגיטין דף פ"ה אתקין רבא בגיטא איך פלוני כו' מיומא דנן לאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח כו' ופרש"י דאע"ג דקי"ל כר"י בעינן לאפוקיה נפשיה מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר כו' אבל מדינא א"צ לכתוב שם עירו ועירה אליבא דר"א כמ"ש באה"ע גם כן והלכך הוצרך ר"ת למיהב בה טעמא דשינוי פוסל במקום דירה לפי שמקום דירה ידוע כו' ולפ"ז יש לתמוה מ"ש במרדכי והג"א בפרק השולח וז"ל ואע"ג דאמר לעיל אם דילג שם העיר לגמרי שהוא כשר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ור"ת פסלו ואם מת חולצת ולא מתיבמת עכ"ל והוא סותר לדברי ר"ת שהביא הרא"ש דאם איתא דבלא כתב מקום הדירה פסול לר"ת מה צורך לחלק לפי שמקום דירה ידוע ת"ל דמקום דירה שאני שאם לא כתבו הוא פסול ופשיטא דשינוי לא עדיף מלא כתב כלל וכמ"ש התוספת בפירושא דמתני' אם כן שינוי זה עדיף מלא כתבו כלל ואם כן הפסול הוא משום ששינה מקומו שאין אנשי מקום הנתינה מכירין באותו השם ולכך הוצרך לחלק משום דמקום דירה ידוע לכל אבל אם לא כתב שום שם העיר ס"ל לר"ת דפסול משום דלעולם שם מקום דירה בעינן:
אך לפענ"ד אין זה במשמע כלל וגם לא נמצא בפוסקים כן בשם ר"ת כלל ואולי איזה טעות יש במרדכי כי הדברים הללו בלא"ה אינם מובחרים למ"ש שם לפני זה ע"ש ועוד נלענ"ד דאף לפי דעת הפוסקים שצריך לכתוב שם עירו ושם עירה מדינא היינו דוקא אם הגט נכתב במקום אחר וצריך להזכיר שם מקום שדר הבעל שם כיון שנכתב בגט מקום עמידת הסופר והעדים יסברו שגם הבעל דר שם ולכן צריך להזכיר שם מקום שדר הבעל שם בפירוש והיינו הא דאמרינן בצד קלוניא מתא אנא אנדרלנאי כו' דמנהר פקיד כו' וכ"כ הרא"ש בפרק השולח וז"ל שצריך לכתוב שם המקום שהוא והיא ממנה כו' בגליל מתא אנא פ' דמיהודה וכן משמע ביבמות בקלוניא מתא כו' וכן בסורא מתא אנא תנין כו' וכ"כ הרמב"ן בחידושי גיטין שם שיכתבו בגליל מתא כו' והכי משמע בפרק הזורק גבי היה במזרח כו' אלא שמזכירין בגט פלוני שמעיר פ' בלבד שמזכירין מקום הכתיבה וה"נ אתמר ביבמות בסורא מתא כו' וכ"כ הרשב"א והר"ן בחידושיו שם אלמא דהוה ס"ד דסגי כשנכתב מקום הכתיבה לזה כתבו שצריך לכתוב גם מקום הבעל וה"ה בכה"ג שהבעל דר במ"א שאינו מקום הכתיבה ככל הני דלעיל משא"כ היכא שמקום דירה של הבעל הוא עצמו מקום הכתיבה כיון שכתב מקום הכתיבה תו לא צריך לחזור שנית אותו מקום עצמו בשם הבעל ועכ"פ בדיעבד לא מעכב ובהא א"ש דלא פליג ר"י שהביא המרדכי שכתב דאם לא כתב שם העיר הוא טוב גם כן כו' אר"ת שהביא שם דפסול משום דר"י מיירי היכא שהזכיר מקום הכתיבה והוא עצמו מקום הדירה של הבעל ולכן א"ש ראייתו מהא דכותב טופסי גיטין דהתם כותב בשביל בני עירו שצריכין לגרש ולכן אין שם העיר מעכב כיון שהוא מזכיר בתוכו שם מקום הכתיבה (אך מראיה שניה משמע אף אם לא נזכר שם כלל כשר דהא מייתי מהא דשקל ס"ת וכמש"ל דל"ג רק בעינן שמו ושמה) ור"ת מיירי היכי שמקום הכתיבה הוא במקום אחר מדירת הבעל ודילג מקום הבעל לגמרי בזה י"ל לפסול כיון דמשמע שדירת הבעל הוא מקום הכתיבה ואפשר דאף בדילג מקום הכתיבה ומקום הבעל בזה ס"ל לר"ת לפסול כיון שאין כאן שם מקום כלל ובזה א"ש אף למאי דגרסי בגיטין דף כ' שם עירו ושם עירה דהתם בס"ת אין כאן שם עיר כלל משא"כ היכא שנזכר מקום הכתיבה וגם מקום דירה הוא שם אע"פ שלא הזכירו בפירוש סתמא דמלתא הכי הוא וכשר:
וכן משמע לענ"ד בגיטין דף פ"ה דאתקין רבא בגיטין איך פ' בר פ' פטר ותרך ית פ' אנתתי כו' ולא הזכיר בדבריו דממתא פ' ואע"ג דאמרינן שם ולטעמיך כולהו מי קאמר כו' מ"מ לא הוה ליה לדלג באמצע הסדר דבר שאם לא הזכיר פסול אלא ע"כ כדכתיבנא דהתם מיירי בשדירת הבעל היא מקום הכתיבה וכיון שכבר נזכר בו מקום הכתיבה תו לא צריך לחזור ולהזכיר גבי בעל שם המקום דמסתמא הכי הוא וראיתי בב"ש סימן קכ"ח ס"ק ה' דק"ל דברי הרא"ש אהדדי לפי הבנת הב"י בדבריו בפ' השולח וכתב דאפשר אם לא כתב שום שם מקום כלל עדיף טפי אלא כשכותב שם מקום העמידה ס"ל דאז צריך לכתוב שם מקומו שלא יאמרו איש אחר גירש דסברי שהוא מאותו מקום העמידה וכתב דלפ"ז סותר מנהג שלנו דאין כותבין אלא מקום העמידה גם בתשובת ריב"ש סימן שי"ד לא משמע כן עכ"ל:
ולענ"ד לק"מ דדוקא לפי עיקר הדין בזמן הש"ס שהיה דירתם קבועים ושם עירו שהיו כותבין בגט הוא מקום דירה ממילא דאם לא כתב רק מקום עמידה יסברו שהוא עצמו מקום הדירה דאל"כ האיך הניחו העיקר וכתבו הטפל וכיון שבאמת אין מקום דירת הבעל שם הו"ל שינה מקום דירה ופסול ולפיכך כשכותב מקום עמידה ודירת הבעל אינו שם צריך להזכיר בפירוש גם מקום הדירה משא"כ אנן השתא דנהגינן שלא לכתוב מקום דירה כלל לפי שאנו גולין ומטולטלין ומקום דירתינו מרופה בידינו אם כן הדבר ידוע לכל העולם שאין הכוונה בגט על מקום הדירה שהרי אין דירה קבוע ואין כותבין אותו בגט כלל ואם כן אין כאן לעז כלל שלא יסברו כלל דמקום עמידה קאי על מקום הדירה וגם מדברי הריב"ש לק"מ דהריב"ש שם סובר דאין קפידא אם כותב מקום לידה או עמידה עולה במקום דירה ואם כן אין חשש שיסברו שדירתו הוא שם דמה"ת ילמדו ממקום עמידה למקום דירה משא"כ אם נימא דמקום דירה דוקא בעינן לכתחלה עכ"פ אם כן י"ל דאם כתב מקום עמידה והוא דר במקום אחר מעכב אף בדיעבד לפי שיסברו ששם הוא מקום דירה גם כן כיון שדינא הוא לפרושי בגט מקום דירה אמנם באמת מה דנקט הב"ש בכותב שם מקום עמידה הוא שלא בדקדוק דאף למה שרוצה הב"י לפרש בדברי הרא"ש בפ' השולח דמקום דירה פוסל בדיעבד לא מיירי בכותב מקום עמידה רק שכתב מקום כתיבת הסופר והעדים דבהכי מיירי ההיא דיבמות וכן מבואר מדברי הר"ן ושאר מפורשים שהבאתי לעיל והיינו משום דבכה"ג ס"ד דמסתמא כל אדם כשצריך לכתוב גט כתבו בעירו שדר שם ולזה צריך לפרש מקום דירתו בפירוש אבל מה שכתב בגט מקום עמידתו אפשר דאין הכרח על מקום דירתו ואדרבה משמע מדכתב העומד היום מכלל שאין דירתו קבועה לשם אך בלא"ה עיקר כמ"ש הב"ש דלתירץ בתרא דב"י א"ש בלא"ה ובאמת כן העיקר כדברי הב"י בתירוץ בתרא דודאי הרא"ש ושאר מפרשים לא מיירי לענין כתיבת השמות בגליל אנא פ' דמיהודה ולומר דאם לא כתב רק חד מינייהו פסול דפשיטא דז"א דהא מקום כתיבת העדים נראה ודאי דלא מעכב כמ"ש הב"ש גופיה בריש הסי' וכן מוכח דאל"כ למה נקט היה במזרח כו' הא לא כתבו כלל נמי פסול וכמש"ל אלא ע"כ דעיקר הכוונה לענין אם מקום הדירה יש לה ב' שמות וכתב שם א' דבכה"ג הוי שינוי ובראשונה היו עושין כן ופוסקין ר"ג כו' ע"ש:
ועכ"פ נראה ברור דאף לדעת הראשונים שהצריכו שיכתוב שם הדירה מ"מ אם דירתו במקום הכתיבה סגי בהכי ומצאתי כדברי להדיא בש"ג בשם ריא"ז שכתב דאם לא כתב שם עירו ושם עירה הוא בטל מן התורה ואם היה האיש והאשה מאותה העיר שנכתב בו הגט א"צ לכתבו אנא פ' דמתא פ' שכבר כתבו שם העיר שנכתב בה הגט וסתם הדבר מאותה העיר הן ואם היו מעיר אחרת צריך לכתוב שם עירם ומה שנהגו לכתוב שם עירם אע"פ שהיו מאותה העיר שנכתב בו הגט כדי לעשות ההיתר מרווח עושין כן שהרי אין המנהג כן בשאר שטרות עכ"ל הרי מבואר להדיא כמ"ש ואם כך הוא לענין מקום הדירה מכ"ש אנן לדידן לא כתבינן רק מקום עמידה שיש די במה שנזכר מקום שנכתוב בו הגט דמסתמא הוא מקום שעומד בו ואע"פ שאפשר דשם נמסר ובשעת כתיבה לא היה עומד במקום זה מ"מ כיון שאין הכרח מתוך הגט מה"ת נאמר כן אדרבה אמרינן שמסתמא היה שם בשעת כתיבה וזה מבואר מיבמות דף קט"ז דאתי סהיד דענן בר חייא מחגרא גבן הוה וקאמר אביי דהא קאמרי סהדי דבנהרדעא הוה מה בעי בסור' ורבא דסבר דל"ח משום דלמא בגמלא פרחא כו' א"נ מילי מסר כו' ובודאי דגם אביי מודה דמשכחת לה במילי מסר ומ"מ ס"ל דל"ח להכי אלא אמרינן דמסתמא היה שם ביום כתיבת הגט באותו מקום שכתבוהו וגם רבא לא פליג אלא משום כיון דהוחזק איש אחר בעירו כשמו אמרינן דלמא לפי שרצה לקלקל אשת חבירו אע"פ שראה עדים הולכים לסורא מסר להו מילי שיכתבו שם דמה"ט נמי חיישינן דלמא בגמלא פרחא אע"ג דבנ"ד ל"ח אף להציל וכמ"ש התוס' בשם ר"ת משא"כ בסתמא אמרינן שהיה שם במקום כתיבתו ונראה דאף למ"ש הרמב"ן והרשב"א דהך סברא דמילי מסר עיקר והנך דגמלא פרחא או בקפיצה סניפין הם משמע גם כן דהך סברא דמילי מסר לא הוה מכרעא ליה לרבא דבסתמא אין לחוש למילי ולכך הוצרך לעשות עוד סניפין לחששא שלו ועכ"פ בנ"ד נראה ברור דשפיר מהני מקום הכתיבה דבסתמא גם שם היו רגלי הבעל והאשה עומדת ומה שכותבין אף בכה"ג העומד כו' הוא לרווחא בעלמא כמ"ש ריא"ז:
אמנם יש לדקדק דאף שלענין עמידת הבעל שפיר י"ל כן דמסתמא נכתב הגט בפני הבעל ולא ע"י מסירת מילי כדמשמע מסוגיא דיבמות מ"מ לענין עמידת האשה מאן לימא לן שהיתה שם בשעת כתיבת הגט ואדרבא יש לעז קצת מדלא כתב בגט העומדת יאמרו דמסתמא האשה המתגרשת אינה זאת האשה אשר ישנו פה עומדת היום דאל"כ הו"ל לכתוב בגט העומדת כו' אך באמת ז"א דע"כ ל"ח ללעז אלא היכא שאם אחר החקירה יראה להם שאין זה הכתוב בגט כגון שהיה לו ב' שמות ולא הזכיר רק שם א' דלבני מקום השני איכא לעז שהרי זה לא נודע להם בשם זה כלל ויאמרו כי אין זה המגרש וכן כל כיוצא בזה משא"כ כאן ממ"נ אם לא יחקרו כלל מה"ת יאמרו שאין זאת המתגרשת שהגט בידה ואי משום שאין כתוב בתוכו העומדת יתלו דבאמת לא היתה אז בעיר בשעת כתיבת הגט ואם ניחוש שמא יתנו לבבם לחקור זאת כי באותו יום היתה בעיר הרי אם יעמדו על המחקר יתוודע להם שאשה זו קבלה הגט מיד הבעל לידה ומה שלא נכתב העומדת אין קפידא כיון שכבר הוזכר הדבר שהוא מקום שנכתוב וגם בעמידת הבעל אגב שיטפא רהוט להו ולא כתבוהו בעמידת האשה ולא מסתבר לומר שיחקרו לחצאין שיתוודע להם שאשה זאת. היתה ביום הכתוב בגט בעיר ומ"מ לא ידעו שקיבלה בעצמה הגט פשיטא דקודם החקירה אין שייך לעז אע"פ שאמתת הדבר שהיתה בעיר מ"מ כיון שיכולין לתלות שלא היתה בעיר אין כאן לעז וכמ"ש התוספת לענין היה במזרח וכתב במערב שהקשו כיון דמאוחר כשר הרי יתלו לומר שאחרוהו וכתבוהו ע"ש אלא שצ"ע לפמ"ש בתירוץ בתרא שיש לחוש שפעמים נודע שלא אחרוהו ויסברו שהקדימוהו משמע דחיישינן ללעז בכה"ג וה"נ ניחוש לה הכי שיתוודע להם ששם היתה וממילא ידעו אם קבלה בעצמה ולפי ענ"ד שזה תלוי במחלוקת הפוסקים לענין אם שינה מקום הלידה שלדעת המכשירין בשינה מקום הלידה דאין בזה חשש לעז לפי שמקום הלידה אינו ידוע ואינו נקרא ע"ש מקום לידתו אם כן גבי כתב במזרח נהי דל"ל דהעדים לא דיקדקו כיון שהוא דבר שצריך לכתבו לכתחלה וכמ"ש לעיל מ"מ י"ל שיתלו שהוא מאוחר דא"ל כתירוץ התוספ' דחיישינן שידעו שהוא מאוחר ז"א דכמו דל"ח שלא ידעו מקום הלידה ויראו ששינה כמו כן נראה דאין חשש דלמא ידעו שלא היה מאוחר וצ"ל כשאר תירוצים שכתבו התוספות הא דלא אמרינן שיתלו שאחרוהו כו' ע"ש ולפי דעת הפוסקים הפוסלין בשינה מקום הלידה ע"כ דאף בכה"ג שאין ידוע לכל מ"מ חוששין ללעז אם כן גם בזה איכא למיחש שידעו שלא אחרוהו ולפי זה גם במקום עמידת האשה אם לא נכתב יש לחוש שידעו שהאשה זו היתה היום בעיר ואם כן שלא נכתב העומדת אינה זו המתגרשת אך נראה כיון דקי"ל אף בשינה מקום הלידה להקל כיון שהוא דבר שאינו צריך לכתבו אם כן נראה דכ"ש בחסרון מקום עמידה בכה"ג שמן הדין אין צריך לכותבו וכמ"ש בתה"ד דחסרון ודאי קיל טפי משינוי וכיון דבש"ע פסק בפשיטות להקל בשינוי מקום הלידה אם כן מכ"ש דאין להחמיר בזה כלל ומ"ש הב"ש שראבי"ה ורשב"א פוסלין בשינוי מקום הלידה הב"י כתב דאע"ג דהמרדכי הביא דעת ראבי"ה מ"מ דעת המרדכי משמע דמסכמת להכשיר שכתב אח"כ מצאתי שהתוספות הכשירו כו' אלא שהרשב"א כתב על אשה שנולדה כו' ע"ש ולפי ענ"ד אין כאן פלוגתא דהרשב"א מיירי להדיא שלא נכתב בגט שום שם מקום כלל רק מקום הלידה ומקום זה כתבו בשינוי ובזה אף התוספות מודים דפסול דע"כ לא כתבו התוספות אלא היכא שהזכיר מקום דירה כראוי ואם כן בזה שהוסיף לכתוב מקום לידה שלא לצורך אף ששינה בו אינו נפסל אבל אם לא כתב מקום דירה אע"ג דהרשב"א סובר דמקום לידה עולה במקום דירה כמבואר בתשובה הביאה הב"י שם מ"מ אם כתבו ושינה בו פסול כמו בשינה מקום דירה שהרי היה צריך לכתוב בו מקום זה עכ"פ וכל שצריך לכתוב ששינה בו ודאי פסול ואפשר דבהכי מיירי ראבי"ה שפוסל בשינוי מקום לידה דהיינו שלא הזכיר בו מקום דירה כלל ועוד י"ל דאפילו תימא דמיירי בהזכיר מקום דירה מ"מ א"ש הא דפסלי בשינוי מקום לידה די"ל דראבי' סובר בהא כהרמ"ה שהביא בטור וכן דעת הרשב"א דמקום לידה עולה במקום דירה ולפ"ז שפיר השינוי פוסל וכמ"ש בתה"ד סימן רכ"ח לחלק בין שם מקום הלידה לענין אם נפל טעות בחתימת העד בתיבת בן פ' דבמקום לידה או שם הנהר לא אתי כלל לידי צריכות לשום תיקון חכמי התלמוד ואינו כלל מטבע חכמים שהזקיקו בגיטין אבל בן פ' החתימה מטבע חכמים היא כו' ומה חזית דמשוית לפ' עיקר טפי מבן פ' וכיון דל"ל ברירה לתפוס אחת מהן הפסול והטעות פוסלין בהן תרווייהו כו' ע"ש אם כן ה"ל לענין שינוי מקום הלידה למאן דסובר דשם עירו דאמרינן היינו נמי שם לידה שפיר הטעות פוסל בו אף אם נזכר שם דירה אבל לפי דעת הר"ן בתשובה וכן משמע דעת התוספות דשם מקום הלידה אינו בכלל עירו דמקום דירה דוקא בעינן א"כ שם לידה מעולם לא נכנס לכלל תיקון חכמים ואין השינוי פוסל בו ואין לפקפק ולומר דכיון דכתב הרא"ש בשם ר"ת הטעם דאין שינה פוסל במקום לידה לפי שלא נקרא ע"ש מקום זה כו' א"כ גם אם מקום לידה עולה במקום דירה אין לפסול מטעם זה דז"א דע"כ לא הכשירו במקום לידה מטעם זה אלא משום דא"צ לכתבו כלל ולא דייקו עדים על כך וגם לעז נמי ליכא כיון שאינו נקרא ע"ש כך משא"כ אם נימא שיש צורך לכתבו שוב דייקי עדים וכמש"ל והדברים ברורים לפענ"ד שאין כאן מחלוקת בין הפוסקים לענין אם שינה במקום שא"צ לכתבו ובהכי א"ש מ"ש הב"י בסי' קכ"ח על דברי מהרי"ק שכתב שבשנוי יש פוסלין אפילו בדבר שאם חסרו אינו נפסל בכך וכתב הב"י שעל בעל ס' התרומה נתכוון דמשמע מדבריו למסופק לפסול בשינה מקום עמידה והד"מ השיג עליו שא"כ כדבריו דכבר נתבאר דהראבי"ה והרשב"א פוסלין בשינוי מקום לידה ועליהם נתכוון עכ"ל (ובהג"ה שהדפיסו בדפוס ד"פ החדשים הגיהו בד"מ דהראב"ד והרשב"א והוא טעות מבואר למעיין) ולפענ"ד בדעת הב"י כמ"ש דמהראבי"ה והרשב"א אין ראיה די"ל דס"ל דבאמת יש צורך לכתוב מקום הלידה ומ"ש הב"י לעיל מיני' מחלוקת הראבי"ה והרשב"א עם התו' היינו דמ"מ לא השוו בגוף הדין ן דשינה במקום הלידה דלדידהו אף אם היה נזכר שם דירה ג"כ פסול וכמש"ל אבל מ"מ אזלו ומודו דאם שינה בדבר בא"צ לפסל ומ"ש הרשב"א דאע"ג דאת"ל דאין שם עירו ועירה מעכבין כו' מ"מ אם שינה פסול היינו כיון דעכ"פ צריך לכתוב מדינו שם עירו ועירה ולהרשב"א שם הלידה נמי היינו שם עירו ולכך פסול בו השינוי וכיון דמהרי"ק לענין שם הנהר מיירי שא"צ לכתוב מדינא כלל (ומ"ש שאם חסרו אינו נפסל לאו דוקא נקט ור"ל דמדינא א"צ כתיבה) א"כ א"א לומר דמתכוון לדעת ראבי"ה והרשב"א ולכך כתב הב"י שפיר דנתכוון על סה"ת דאיהו ס"ל דמקום עמידה פסול בשינה אע"פ שא"צ לכתוב כלל כמ"ש שם בשם סה"ת דמה"ט לא מוקי מתני' בהא דכתב במזרח בשינה מקום עמידת הבעל משום דאפ"ת דפסול לא ניחא ליה לאוקמי בהכי שאין עיכוב כלל אם לא כתבו וא"כ מוכח דפסול אף בכה"ג אך צ"ע לפי מ"ש הב"י בטעמי גופיה דגרע מקום עמידה ממקום הלידה לפי שמקום עמידתה ניכר טפי א"כ התם דבשם נהר מיירי למקום לידה דמי' כמ"ש בתה"ד ואפשר דמהרי"ק סבירא ליה דכיון דמזכיר שם העיר ממילא דאם כותב שם הנהר בשינה הו"ל כמקום עמידה שהרי הנהר ניכר וידוע בעיר ולכך שפיר כתב הב"י דעל סה"ת נתכוון:
עלה בידינו ממה דכתיבנא דליכא מאן דפליג בנ"ד ולענ"ד הגט כשר בלי פקפוק שהרי א"צ לכתוב שם מקום עמידה רק לרווחא דמלתא אחרי שכבר נזכר מקום הכתיבה וכדברי הריא"ז שהבאתי ועוד שלענ"ד ברור דאע"ג דהראב"ד והרשב"א סבירא ליה דשם עירו ועירה מעכבין בגט מ"מ אנן השתא לא נהגינן הכי כמבואר בפוסקים דלדבריהם פשיטא דלא מהני מקום עמידה שהרי עיקר טעמיה משום חשש דשני יב"ש דלמא ממטי לה למתא אחריתי ולזה לא מהני מקום עמידה ומטעם זה השיג הר"ן על הרשב"א דמכשיר במקום לידה דבזה עדיין לא יצאנו מחשש זה ע"ש בתשובה הביאה ב"י וכ"כ הב"ש דלפמ"ש הר"ן אף מקום עמידה לא מהני ולדידהו אם לא כתב מקום דירה פסול מדרבנן וכיון דאנן לא כתבינן מקום דירה כלל לפי שמקום דירתינו מרופה בידינו וסמכינן להכשיר הגט בלא מקום דירה ובטעמא כל דהו דחינן למקום דירה ע"כ לומר דהעיקר כדעת התוס' והרא"ש דבדיעבד כשר אף שלא נזכר שום מקום כלל ולכן כדי שלא לכנוס לספק עבדינן הכי אף לכתחלה ומה שכותבין מקום עמידה הוא לרווחא דמלתא בלבד ולכן אם אין הבעל והאשה מצוים שם אף מקום עמידה אין כותבין א"כ הדבר פשוט דבכל גוונא אם השמיט מקום עמידה ג"כ כשר דלא עדיף מקום עמידה ממקום לידה שכתב הרי שהורגלו הקדמונים לסי' דב' יב"ש ואפ"ה לא מעכב אם לא כתבו כלל רק בשינה פליגי וא"כ מקום עמידה דאפילו סי' נמי ליכא רק כדי להיות מבורר יותר ופשיטא דאם לא כתב לא עיכב:
ונלענ"ד בטעמא דמלתא דכשר בלא כתב מקום דירה דודאי לכתחלה בעינן דהא בלא מקום דירה אין מוכח מתוכו ואע"ג דאליבא דר"א לא בעינן מוכח מתוכו מ"מ לכתחלה בעינן שיהיה כשר אף אליבא דר"מ וכמ"ש בסי' קל"א סק"ג ובסי' קל"ו סק"ד ובדיעבד אם ניתן הגט סמכינן על ע"מ אפילו כשידוע שיש ב' יב"ש כמ"ש הב"ש שם ובריש ס"ק למ"ד ע"ש ואפילו לדעת אא"ז בעל שארית יוסף שהביא הב"ש היינו דווקא באתחזק ב' יב"ש לפנינו משא"כ היכא שאין ידוע לנו הב' יב"ש רק דלפי שלא נכתב שם העיר אמרינן שמא איכא עוד יב"ש בעולם בכה"ג שיש ע"מ גם הוא מודה דשפיר דמי ועיין בבעה"ע הובא בטור:
ולפי"ז מ"ש הראב"ד בטעמא דשם עירו מעכבין בגט משום דלא אזיל ממתא אחריתי כו' ולזה לא הועיל מקום עמידה וע"כ דאם סמכינן אעידי מסירה בהא וכמ"ש התוספות בהא דב' יב"ש אין מגרשין נשותיהן אע"ג דלר"א ע"מ בעינן מ"מ י"ל דאין עידי מסירה מכירין שזו אשת יב"ש זה כלל לא רצו לתקן שיהיה ע"מ מכירין שזו אשתו דבטורח ימצאו ע"מ ע"ש וא"כ לדידן באמת צריך שידעו ע"מ או השליח יודע ע"פ עדים המכירין שזו אשת יב"ש השולח הגט וכשבאה להנשא לא על הגט סמכינן רק על הטופס מעשה ב"ד שנותנין בידה לראיה שנתגרשה והגט קורעין מיד וא"כ אף בלא מקום הדירה אין כאן בית מיחוש לדידן וכיון שבמקום הדירה מרופה אין אנו נכנסין לבית הספק לכתוב מקום דירה כלל ועכ"פ דבר ברור הוא דלדידן דקי"ל כר"א דע"מ כרתי ודאי דמה"ט א"צ שם עירו ועירה כלל ואפילו שמו ושמה דעת רבינו יואל דכשר ע"י ע"מ ואע"ג דלא קי"ל הכי מ"מ בשם עירו ועירה נראה דכ"ע מודו ואע"ג דריא"ז כתב גם בזה דבטל מה"ט כבר תמהו עליו ולענ"ד דריא"ז מיירי כשנזכר בגט מקום הכתיבה שהוא במקום אחר מדירת הבעל והאשה וכשכותבין אח"כ בסתם שם הבעל והאשה ואין מפרשין בגט שהוא ממקום אחר מראין הדברים דאדלעיל קאי כיון שתיקנו שיש לכתוב שם העיר וכאן לא נכתב מזה נלמד שמסתמא גם הם ממקום זה שנכתב בו הגט וכיון שאינם משם הו"ל כשינוי ופסול אבל זולת זה אין חשש דאוריי' כלל ואפילו להרמב"ן והרבינו ניסים שכתבו בזה דפסול מדרבנן בלא נזכר שם העיר כלל וכן דעת הראב"ד והרשב"א כבר ביארתי דאנן השתא לא כתבינן מקום דירה כלל ע"כ דס"ל דבדיעבד כשר ואפשר שהוא מטעמא דסמכינן על ע"מ וכ"ש בזה דהם ממקום שנכתב בו הגט דכבר נתבאר לעיל דבהא כ"ע מודו דהוה כאילו נכתב בו שהם ממקום זה ואם לחוש שמא מתוך זה יסברו שאין זו המתגרשת לפי שדרך שאין כותבין העמידה כשאינה באותה העיר כלל ושמא יתוודע להם שהיתה אז באותה העיר כבר ביארתי שאין חשש בזה וגם הא דאין כותבין שעת כתיבת הגט ולא היתה בעיר ואם לחוש שמא ראו אותה בשעת כתיבת הגט הרי אם היתה בב"ד א"כ אדרבה ידעו שהיא האשה שנתגרשה וגם י"ל דלא יתלו לומר שבשעת כתיבת הגט לא היתה בעיר דא"כ קלא אית לה למלתא שהיה ע"מ מוציאין קול שגט זה לא נמסר ביום שנכתב וכדאמרינן בגיטין דף י"ד גיטין הבאין ממדה"י כו' ומסתמא גם במקום הכתיבה יצא הקול שגט זה שולחין אותו ע"י שליח למקום אחר וכיון דליכא קלא ידעו שבודאי זה הגט נמסר כאן לאשה זו ומה שלא נכתב בגט העומד בשביל זה לא יכרחו לומר שנשלח למקום אחר ויותר יתלו לומר שהב"ד סברי שאינה שם או באמת לא היתה בשעת כתיבה ואח"כ באה לשם ובפרט בדבר שא"צ כ"א לרווחא דמלתא שכבר נזכר בדברי העדים למנין שאנו מונין כאן וכי בדברי הבעל כתב העומד היום שוב לא ידקדקו כ"כ ומצאתי בשו"ת תומת ישרים להכשיר בכה"ג והביאו בס' ג"פ גם כתב בשם שו"ת מהרלב"ח להכשיר וכפי הנראה גם הג"פ דעתו להכשיר:
בהא סליקנא ונחיתנא שגם זה אחרי שכבר ניתן ויצאה האשה בהיתר א"צ לחזור וליתן גט אחר ומ"ש כ"ת בשם רב א' שפסל הגט אותו הרב לא ידעתי אחקרהו מאיזה טעם דן כן והורה בפשיטות לפסול ולא מיבעיא אם יש כאן שעת הדחק שכתב רמ"א להקל אף בשינה מקום עמידה וכ"כ הגאון בפ"י דעבד עובדא בנפשי' בשינה מקום עמידת האשה ע"ש אלא אף שלא בשעת הדחק דיש לפסול בשינוי וכמ"ש הב"י משום דמקום עמידה ניכר ביותר מ"מ דוקא בשינוי ממש משא"כ בחסר מקום העמידה ונמסר במקום שנכתב שכבר נזכר זה בדברי העדים ובדברי הבעל נלענ"ד ברור דכל שניתן הגט כשר וכדאי הם הפוסקים שהבאתי לעיל לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק ומכ"ש לפמ"ש הב"ש בכמה דוכתי דכל שניתן הגט כבר כשעת הדחק דמי אמנם אם אותו הרב הוא רב מפורסם והוחלט הדבר לפסול אף שלענ"ד אין זה מן הדין מ"מ אם יצא מחמת זה קול פסול על הגט יש לחוש קצת לקלא דקמי נשואין כמ"ש בתוס' דף צ' והרא"ש שם ובמרדכי סוף גיטין בבחור א' שהוציא קול שכדת היה כתוב ברי"ש וכפיה ר"ת את הבחור לתת לה גט אחר דכל קלא דקמי נשואין יש לחוש אפילו שלא ימצא אמת כו' ע"ש ועיין בתשובת אא"ז רמ"א שכתב הטעם מאחר שבעיני הבריות היה בו חשש פסול יש להחמיר היכא שאפשר בקל להשתדל גט אחר והרבה יש לישא וליתן בזה אך שלענ"ד קרוב הדבר שרב זה עשה כשירת. הדין ולא החליט שם פסול עליו כמבואר בסדר הגט של ר"מ ר"י אות רמ"ג שאפילו נראה לו ודאי פסול לא יוציא קול שהוא פסול ודאי אלא יודיע סברתו כו' ומסתמא גם זה הרב עשה כן ויפה עשה כי מפני חומר א"א כל ערום יעשה בדעתו להחמיץ הדין ולא יקול ראש במהירות ובחיפזון ומה שהראוני מן השמים גליתי אוזן מכ"ת והוא גלה אוזן אשר בקש לדעת דעתי בזה דברי זעירא מן חברייא מדרס לפרושין. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד יצו: