אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ג › שאלה צט

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ג · שאלה צט

שאלה צח

גט שהובא לאשה אחת ששמה שינא יטא ונמצא האלף של שינא אין היוד שעל גבה נוגע בגג שתחתיה וההרחק הוא מעט ותינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותו כתיקנו והבעל הלך למרחקים ולא נודע מקומו איה מה דינו:

תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט בש"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף ט"ז כתב הרמ"א שי"א להקל במקום עגון ואף שכתב בל' י"א מ"מ נראה דתופס עיקר כהך לישנא שהרי המחבר אומר כן בסי' קכ"ו סעיף מ"ז והרמ"א לא הגיה כלום מכלל דסבירא ליה דהכי הלכתא אך הב"ש בסי' קכ"ה ס"ק כ"ו וסי' קכ"ו ס"ק מ' כתב בדעת רמ"א דוקא בדיעבד שכבר ניתן הגט ומקום עיגון אך הב"ש גופי' בסי' קכ"ה סק"ח כתב בשם הב"י דכשיש עיגון מהני אף שלא ניתן עדיין וכ"כ מהר"מ כו' וסיים שכן עיקר ואף דהתם מיירי לענין אותיות דבוקים מ"מ הב"ש סבירא ליה שדינם שוה שהרי כתב בס"ק כ"ו כבר כתבתי לדעת רמ"א דוקא בדיעבד ומקום הדחק כו' ובאמת לא הזכיר בב"ש מזה כ"א לענין אותיות דבוקים אך כוונתם למ"ש בב"ש מהדורא קמא ס"ק ז' לדעת רמ"א צריך ג' אופנים כו' אלא מ"ש סמוך לזה ולכתחלה אסור להפריד כו' מכשיר ג"כ במקום הדחק ואיירי דעדיין לא ניתן וכן אם אין נוגע מה שראוי ליגע מכשיר ג"כ במקום עיגון מיהו שם י"ל דמיירי נמי בדיעבד ובמקום עיגון אלא מהאי בבא ולכתחלה כו' קשה ועיין ב"י כו' ע"ש ומהדורא בתרא השמיט זה ומ"מ בס"ק כ"ו העתיק כפי הלשון שבמ"ק וכן הוא בב"ש כמה פעמים ועכ"פ מבואר דעיקר טעמו שהצריך דיעבד ושעת הדחק גבי אם אין נוגעין הוא עפ"י פסק רמ"א גבי דבוקים וכיון שגבי דבוקים תופס עיקר כהפוסקים דאף אם לא ניתן שפיר דמי במקום עיגון א"כ ה"ה גבי אין נוגעין אך לענ"ד בלא"ה דברי הב"ש ס"ק ח' צ"ע דלדידיה דמשוה הך דביקות רגל היהן וקופין ואין אותיות נוגעין עם הא דאותיות דבוקים וכתב דהא דרגל הא וקו"ף נוגעין מיירי שכבר ניתן הגט וזה תמוה דמה הועיל בזה דהא מ"מ מבואר שם דאף שלא ניתן יוכל לתקן במקום עיגון והך תיקון דהתם היינו אף לאחר חתימת העדים ובלא מצות הבעל שהרי מקורו משו"ת מהרי"ק סי' ע"א ומבואר שם למעיין שמתיר בכה"ג להפריד בסכין וליתנו ומביא ראיה מתשובת הרא"ש בענין הווין שלא היה ארוכים כו' הרי לך בהדיא שמותר לתקן הגט משום שהובא ממקום רחוק כ"ש וכ"ש הכא שהלך הבעל למה"י כו' עכ"ל מבואר דהתיקון הוא בגט שהובא ממקום רחוק כתוב וחתום ובלא מצות הבעל כלל ודברי מהרי"ק אילו כתבם הב"ש סי' קכ"ו ובד"מ מכשירין במקום עגון לאו דוקא כשכבר ניתן אלא ה"ה קודם נתינה ולפי שהדברים סתומים לא פירש אם, צריך תיקון או אם תיקון מועיל אף לכתחלה מפרש הרמ"א ואזיל דלכתחלה אסור להפריד בסכין כו' אבל במקום הדחק שיש לחוש לעיגון יתקן והך תיקון היינו אף אחר חתימת העדים ובלא מצות הבעל וזה מבואר למעיין בב"ש סי' קכ"ו וד"מ סי' קכ"ה ס"ק ט"ו ע"ש שמצוין בטעות הציון צ"ל על תשובת הב"ש מ"מ כתב בשורש צ"ח דלכתחילה אין לסמוך על הפרדת סכין שהלשון מועתק משם ושם לא מיירי מענין אחר הנתינה רק משום שהיה מקום עגון וכדמייתי מתשובות הרא"ש וטעמא דמלת' דבדביקות לא מהני כ"א בג' אופני' שכתב רמ"א ובהך דרגלי ההא וקוף נוגע סגי במקום עיגון לחוד לתקן אף אחר חתימת העדים בלא מצות הבעל הוא כמו שאבאר דמבואר למעיין דמהרי"ק שורש ע"א שהאריך לברר מל' הש"ס והפוסקים שתליית רגל הא וקוף אינו מעכב לכל הפחות בדיעבד וע"ש דמיירי שהגט לא ניתן ול' דיעבד דקאמר היינו משום שהיה מקום עיגון דכדיעבד דמי ומזה למדו הב"י והד"מ שכתבו בשם מהרי"ק שאם תינוק קורא כו' היכא דאיכא למיחש לעיגון כשר והגון הדבר להפריד בסכין כו' ובאמת דמהרי"ק שם קודם שכתב תקנת הפרדת סכין לא הזכיר בלשונו מקום עיגון כלל רק צידד בסתם דא"צ לתלות הרגל רק כיון שמהרי"ק כתב אבל לענין פסול בדיעבד נ"ל להשוותן כו' עד הא בשאר היהין אין קפידא לכל הפחות בדיעבד כו' ע"ש והתם מיירי שעדיין לא ניתן וקרי ליה דיעבד משום עיגון ושוב הוסיף מהרי"ק שהגון הוא להיות מפריד בסכין כו' ואין זה רק לרווחא דמלתא ובזה הסכימה דעת הרמ"א למ"ש מהרי"ק להיות מועיל במקום הדחק אף אחר חתימת העדים ובלא מצות הבעל אבל גבי אותיות דבוקים ס"ל להרמ"א דלולי ע"י התיקון יש להחמיר אף בדיעבד מטעם שכתבו הפוסקים לפי שאין האותיות ניכרים יפה וכמ"ש בסה"ת דכשנוגעים לחברתה אין לראות אות לפי שאינו מכיר מה מין אות זה ומה מין חברתה או אם שתיהם אות אחת לפיכך הורגלו להפרידו כו' ע"ש וסבירא ליה להרמ"א דמהאי טעמא יש פסול אף בדיעבד בלא תיקון והלכך אע"ג דבתפילין מועיל תיקון דלא דמי לחק תוכות כמ"ש הפוסקים שם מ"מ בגט אין מועיל לכתחלה משום דדוקא תפילין שלא לגנוז דבר קדושה הקלו כמ"ש הח"מ והב"ש ולכן דוקא בשעת הדחק ואף גם זאת היינו דוקא קודם חתימת העדים ובמצות הבעל דנהי דהך תיקון לא נחשב תוכות כיון שבאמת האותיות מצד עצמם כתיקונם ואין נרשים מאליהם מ"מ כיון שבלא התיקון אין נקראים כדת והתיקון מכשירו צריך שיהיה קודם חתימה ובמצות הבעל ועיין בד"מ אות ד' שסיים שם ובתשובת מהרי"ו בסי' כ"ז משמע דאם הוא בדבר שמשתנה הלשון ממשמעותו והוא בתורף נפסל הגט בדיעבד בכה"ג עכ"ל ולכאורה נראה שכוונתו למ"ש מהרי"ו שם וז"ל ואם נפשך לומר כיון דהוי צורתה כמו אחר המחיקה אין לה תקנה לעשות בית מידי דהוי אהיכא שכתב וכדי פטרית שאסר הרא"ש בתשובה לתקנה ולעשות מן היו"ד וי"ו יש להשיב דהתם שאני כיון שנגמר כל הגט בפסול אין לחזור ולתקנו מידי דהוה אכתבו תנאי פסול ואע"פ קודם התורף לרבא כו' ע"ש ולענ"ד אין זה ענין לכאן דהתם התיקון הוא בכתב שעושה מן הנו"ן ב' או מן היו"ד וי"ו בזה אסור לאחר שנגמר בפסול משא"כ בזה שאין התיקון הוא בכתב שעושה על ידי כתיבה כ"א ע"י גרירה לבד אפשר דתיקון כזה מועיל אף אחר גמרו וגם דברי מהרי"ו גופי' מ"ש מידי דהוה אכתבו תנאי כו' צ"ע ואין להאריך ולענ"ד יותר נראה שט"ס נפל בדברי רמ"א בהג"ה וכצ"ל ויש מקילין בשעת הדחק ולכתחלה יש לתקן קודם שיחתמו העדים כו' ונוסח זה עולה יפה עפ"י דברי הב"י והד"מ ומצאתי בג"פ סק"ל שכתב וז"ל ובעל הלבוש חילק כאשר כתבתי משם מרן ז"ל משמע דהיה לו גרסא אחרת בדברי מור"מ ז"ל עכ"ל ונראה שהוא הדבר אשר דברתי וספר הלבוש אין בידי כעת אמנם מה דמייתי הב"ש מהא דאין היו"ד שע"פ האלף נוגע על הך דאותיות דבוקים לפי מ"ש אין זה ענין לזה דאפילו תימא דרמ"א בדבוקים מחמיר שיהיה ג' אופנים שכתב הב"ש מ"מ לק"מ דהתם בלא תיקון הי' פסול וכשבא להכשירו ע"י תיקון צריך ג' אופנים הנ"ל משא"כ באין היודי"ן נוגעין שנראה מדברי הב"י שדעתו להקל בזה אף אם לא עשה שום תיקון כלל וטעמא כיון שהם כתובים בדיבוק כ"כ שתינוק קורא אותם יפה הרי צורת האות ניכרת להדיא ואף שבתה"ד מפקפק בדבר דשמא יש לפסול אפילו בדיעבד דכל שאין צורת האות עליו כמו שנמסרה למשה הכריע הב"י דבמקום עיגון יש לסמוך על צד ההיתר שכתב בתה"ד דטעמא דתפילין משום דבעי כתיבה תמה ובגט יש לעשות כן וכמ"ש מהרי"ק לענין רגלי הההי"ן וראייתו מתשובת הרא"ש לענין ווי"ן הקצרים ובזה יש ליישב מ"ש הב"י בסי' קכ"ו לענין, אין היודין נוגעין כשר בדיעבד במקום עיגון ומלשון זה למד הב"ש לומר דתרווייהו בעינן שכבר ניתן הגט וגם הוא מקום עיגון ולפי"ז תימא דלמה השמיט בש"ע תיבת בדיעבד כיון שיש קפידא בדבר וגם רמ"א סי' קכ"ה כתב סתם במקום עיגון ומ"מ דיעבד נמי בעינן אבל בדברי הש"ע קשה אך לפי מ"ש א"ש דבב"י בא לומר היכא שניתן בלא תיקון כלל כשר בדיעבד במקום עיגון אבל בש"ע נקט דלעיקר הדין אין קפידא בזה במקום עיגון וממילא אם כבר ניתן כשר ואם לא ניתן הרי עדיין יש תקנה לתקן קודם חתימה או אחר חתימה עכ"פ ולפ"ז יש קולא יותר כשלא ניתן דאם ניתן בלא תיקון טפי יש לחוש מאם לא ניתן עדיין דאז הנתינה הוא אחר שמחלקין אותו ואף שהוא אחר חתימה דעת הרא"ש לסמוך בשעת הדחק דמסתמא צוה לעשות כתיקון חכמים מה שכתוב הב"ש סימן כ"ו דלאחר החתומה אין תקנה אלא בדיעבד ומקום עיגון ר"ל אחר שניתן לפי מ"ש זאת דאחר החתימות קודם שניתן עדיף דעדיין אפשר בתיקון והוא מועיל לדעת הרא"ש בשעת הדחק ויש לסמוך ע"ז טפי מאם כבר ניתן בלא תיקון כלל וכן מבואר בב"ש סימן קכ"ז ס"ק ל"ג שאין נ"ל פירוש הב"י והב"ח בתשובת הרא"ש ומפרש דמיירי שהווין היו נראים פטורין ומ"מ הכשיר בכה"ג כו' ולמ"ש בסמוך בשם הרא"ש נשמע אם הגט בא ממקום אחר וא"י מי כתבו לכתחלה לא ינתן לה אא"כ במקום עיגון או אם כבר ניתן לה כו' ואם עדיין לא ניתן הגט ורוצה לתקן נראה דהוי כדבקות ההי"ן וכ"כ בפרישה וב"ח במקום עיגון יכול הסופר לתקן אפילו אחר חתימות העדים כיון דליכא תיקון ממש עכ"ל ואם כן ה"ה לענין אם לא נגעו היודי"ן דע"כ אין זה תיקון ממש כיון דאם כבר ניתן מכשירין במקום עיגון וכן בתפילין מכשירין לתקן ולא חשבינן ליה שלא כסדרן אלמא דלאו תיקון גמור הוא וגם בב"ש ס"ק י"ט כתב דבכל הדינים שבסימן קכ"ה במקום עיגון ועדיין לא ניתן כשר:

ראיתי בספר גט פשוט שכתב שלדעת הריב"ש בסימן נ"ו וסימן שט"ו במקום שהוא כשר בדיעבד עדיף טפי ליתנו בלא תיקון משיתקן אחר שלא צוה הבעל ולכך כתב שיש ליתנן מתחלה בלא תיקון ויחזור ויקחנו מיד האשה ויתננו לה לצאת י"ח הרא"ש והריב"ש ע"ש ואני לא מצאתי במשמעות בריב"ש שיהיה עדיף ליתנו בלא תיקון דמ"ש הריב"ש על דברי הרא"ש וז"ל וזה רחוק בעיני כי אם צריך תיקון איך יתקן אחר זולתי הסופר כו', פשוט שת"ל שאם היה צריך תיקון אין תיקון האחר מועיל אבל מ"מ פשיטא שאם לא יועיל עכ"פ לא יזיק הגע בעצמך באות שהוא כתובה כתיקונה ובא אחד והוסיף להדר האות וליפותו מה איכפת לן בהכי אף שזה אינו שליח הבעל ואם כן פשיטא היכא דשפיר דמי ליתנו בלא תיקון אחר אין תיקון מפסיד וזה דעת מהרי"ק סימן ע"א דלרווחא דמלתא ודאי מתקינן וכ"פ הב"ש בס"ק ח' ומדברי הריב"ש סימן שט"ו שכתב וכדאי הם הדברים לסמוך עליהם ומה גם בשעת הדחק שא"א לתקן ויש לחוש לעגונא נמי משמע דאם אפשר לתקן מתקנינן אלא שאפשר שר"ל שא"א לתקן לכתוב אחר וכן משמע התם שהשאלה היה קודם נתינת הגט ואם כן היה אפשר בתיקון דהארכת הווי"ן אבל עכ"פ אין הכרח מדברי הריב"ש שיסבור שעדיף טפי שלא לתקן:

וראיתי לידידי הרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר הירץ נ"י ראש ב"ד ומו"ץ דק"ק ראדויל דאיקלע עובדא דא לקמיה ואתא ואייתי דברי הג"פ בס"ק ע"ב שכתב ראיה מדאמרינן בא"ח סימן ל"ב דיכול לתקן היכא שאין נוגע ואין בזה משום שלא כסדרן אלמא דמה שאין היודי"ן נוגעין אין זה פוסל ולפיכך לא חשיב שלא כסדרן עכ"ל וע"ז השיגו הרב נ"י מדברי מהרי"ק שורש ס"ט והגם דודאי אין נוגעין פוסל רק דמ"מ מחשב כסדרן כיון שעיקר צורת האותיות כסדרן ע"ש במהרי"ק ויפה תמה שהדבר מבואר להדיא בש"ע א"ח סימן ל"ו שאין נוגע פסול אך לענ"ד להליץ בעד הג"פ שדברים סובבים כלפי מ"ש בתה"ד שהוא דעה הראשונה המחמיר לפסול אף בדיעבד והביא שם דברי הג"מ וכתב וא"ל אדרבה מדלא פסל מהר"מ שם אלא משום כתיבה תמה כו' וגבי גט לא בעינן כו' י"ל שמהר"מ תרי טעמי קאמר וכך ר"ל חדא דלא גרע מקוצי של יו"ד ובעינן לכתוב האותיות כמו שניתנו מסיני כל האותיות מחוברים גוף אחד חוץ מן הה"א והקו"ף דלדרשא אתי ועוד אפילו אי קוצי של יו"ד אינו מעכב הכא מעכב בתפילין משום דבעינן כתיבה תמה ואם כן נמי יש קפידא כו' ע"כ ע"ש באורך סימן ר"ל ורל"ו ובפוסקים סימן מ"ה והב"י מכריע להקל במקום עיגון כהך צד שכתב שיש להוכיח מא"ח כו' ואם איתא שפסול משום דאות שאין צורתה כמו שניתנה מסיני לא מחשב אות אם כן היה לנו לפסול לתקן בתפילין דהוה שלא כסדרן אלא ע"כ דאין הפסול רק משום כתיבה תמה ולכך שפיר מועיל התיקון כיון שעיקר צורת האותיות כסדרן ואם כן בגט דלא קפדינן אכתיבה תמה אין כאן פסול ומ"ש הג"פ אלמא דאפילו נוגעין אין זה פסול ר"ל שאינו פוסל בגט דלא בעינן ביה כתיבה תמה אלא שקיצר בלשונו וכיוצא בזה צריכין אנו לפרש בדברי הב"י סימן קכ"ה לענין אותיות דבוקים ע"ש שכתב וז"ל ואף ע"ג דגבי תפילין שרי לגרור הדבוק אלמא לא חשיב ככותב דאם כן הוי ליה כתב למפרע ופסולין האי טעמא סגי לאכשורי בדיעבד כו' ע"ש ולכאורה אין זה מובן דהא מבואר שם בא"ח סימן ל"ב סעיף י"ח דנדבק בין קודם שנגמר בין אחר שנגמר פסול ואם גרר והפרידה כשר כו' ובסעיף כ"ד כתב אבל הפריד האותיות הדבוקות אחר שכתב לפניה שפיר דמי דכיון שהאות צורתה עליה כשמפריד מחברתה לא הוי ככותב וה"ה שאם לא היו מקצת יודי"ן כו' כיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן ע"ש אם כן אין ראיה מהא דלא מחשב שלא כסדרן לענין גט דמ"מ כיון שאם היה דבוק היה פסול השתא ע"י שגורר מתכשר האות והוה כנכתב שלא ע"י שליח הבעל אך לפי מ"ש א"ש דכוונת הב"י דע"כ מוכח מהתם שע"י הדבוק לא נתבטל ממנה צורת אות דנימא דהוי כעושה עתה צורת האות דאל"כ הו"ל כתב למפרע אלא ע"כ דהאות מיקרי אות אף בעת דביקותו אלא דפסולו משום כתיבה תמה ולכן אין שלא כסדרן פוסל בו ואם כן גבי גט נמי מהני אף בלא שליחות הבעל ולכן כתב הב"י דהאי טעמא לא מהני כי אם בדיעבד וה"ה דהוה מצי לאתויי מהך גופא המבואר באה"ע דשרי לגרור ולא פסלינן ליה משום חק תוכות ואם איתא דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטליה ע"י הדבוק אם כן בגרירתו משוי ליה אות וה"ז ככותב אלא שזה יש לדחות קצת ואין להאריך ועיין בתה"ד סימן מ"ח שמסתפק שם בדעת הרא"ש דאפשר דהרא"ש פוסל לתקן בתפילין כשאין היודי"ן נוגעין משום שלא כסדרן ע"ש ולפ"ז מה דמייתי בתה"ד סימן ר' למ"ד ראיה מהרא"ש הל' ס"ת אין ראיה דהרא"ש לשיטתיה דאין מועיל תיקון בתפילין דהוה שלא כסדרן ס"ל דמחשב כה"ג ככתיבה ואם לא נגע הוה שינוי בצורת האות משא"כ אנן לדידן דקי"ל כדעת מהר"ם דאע"ג דפסול כשאין נוגע מ"מ מועיל תיקון ולא חשיב שלא כסדרן משום דחשבינן שהאות כתיקונו כיון שנקראת יפה לתינוק אלא דכל כמה דלא נגע פסול משום כתיבה שאינו תמה ולפ"ז אין לפסול בגט דלא בעינן ביה כתיבה תמה וכיון דבתפילין עבדינן הכי לכתחלה לתקן באין נוגעין יש להכשיר בגט עכ"פ במקום עיגון אך אם נאמר דגם הרא"ש מודה בהא דלא מחשב שלא כסדרן רק לענין נדבק רגל הקו"ף וה"א הוא דפוסל משום שצריך לגרר הרבה כמ"ש בתה"ד שם ואפילו הכי כתב הרא"ש דפסול משום שינוי צורת האות כשאין נוגע אם כן שפיר יש ראיה מהרא"ש דזה מיקרי שינוי באות ואם כן אין לתקן אחר חתימה ומכ"ש שאין ליתן בלא תיקון כלל ומ"מ י"ל דבמקום עיגון גדול כזה גם התה"ד מודה שיש לסמוך להקל וכמ"ש הב"י ורמ"א וכמש"ל וגם נלענ"ד כיון דמפשיטות דברי מהר"מ שהביא בהגמ"יי משמע דמשום כתיבה תמה אתינן עלה רק שאנו צריכין לחוש כמ"ש התה"ד לדקדק מדברי הרא"ש גבי הא דלמהך דמוכח דאם הדביק מה שצריך להיות נפרד פסול וה"ה איפכא וכן מדקדק מלשון הרא"ש בהלכות ס"ת ולפ"ז י"ל דמידי הוא טעמא אלא לחוש לשיטת הרא"ש ולדידיה דוקא בלא תיקון כלל יש לפסול אבל אם תיקן אף שהיה אחר חתימת העדים מהני במקום עיגון כמ"ש גבי ווי"ן קצרין שמותר להאריכן במקום עיגון אף שהיה נראין כיודי"ן ופסולין מהני התיקון אף אחר חתימת הגט ואף הריב"ש החולק על הרא"ש וכתב שרחוק בעיניו שאחר יתקן י"ל דמתיר בהא וכדמשמע מדברי מהר"מ וכיון דבין למר ובין למר שרי ואין לפנינו מי שמחמיר בהדיא בשניהם פשיטא שיש לסמוך בשעת הדחק להתיר ואע"פ שהש"ך בי"ד סימן רמ"ג הביא דברי האגור שכתב בחלב שנתערב בשומן כו' כיון דלכ"ע חנ"נ מדרבנן ונ"ד בין למר ובין למר שרי כו' ומזה הוכיח הש"ך שם דבדאורייתא לא מהני היכא שאין הרבים מסכימים מטעם אחד מ"מ נראה דבשעת הדחק ועיגון כה"ג שפיר סמכינן אף בדאורייתא ובתשובה אחת בענין פ"ד הארכתי בדברי הש"ך שם ובחשן משפט סימן כ"ה ושם כתבתי שמ"ש הש"ך שדברי הרמ"א שם ממהרי"ק שורש מ"א ולכן תמה עליו ליתא דבאמת כוונת רמ"א על שורש נ"ב וכ"כ בסימן נ"ד וסימן ק"ב ע"ש דמייתי ראיה משוחט וניתז על הדלעת ומחימצא ובר חמצא חד סתים כו' ע"ש וגם הבאתי שם דברי מהרי"ט בתשובה ולקצר אני צריך:

ועוד נלענ"ד דמה שהקפידו הפוסקים לתקן חתימת העדים הוא מטעם שכתב הח"מ דאם חתמו העדים על גט פסול מה מועיל התיקון אחר שנחתם בפסול וכ"כ הב"ש סוף ס"ק י"א אין קפידא בדבר כי אם לכתחלה אבל במקום עיגון ודאי אין להקפיד בזה דהא אנן קי"ל כר"א דע"מ כרתי ובדיעבד אפילו בלא עידי חתימה כלל כשר כמבואר בסימן ק"ל ובסימן קל"ג וא"ל כיון שנחתם קודם התיקון אם מתקנין אח"כ ה"ל כמזויף מתוכו דפסל דפשיטא דלא שייך בזה ענין מזויף מתוכו כלל שהרי ידוע לכל שזה האות הוא אלף ואף תינוק דלא חכים קורהו כן רק שיש פסול מצד שלא נכתב כצורתו שניתן מסיני וכיון שקודם המסירה כבר נתקן וע"מ כרתי בשעה שהגט כהלכתו אין חשש מזויף מתוכו כלל ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סימן כ"ה שכתב ואין לפוסלו משום שנכתב טעות בגט ואמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו כו' דהיינו דוקא כי ההיא דפ"ק דגיטין דתנן כל השטרות העולים בערכאות כו' וכן ההיא בסנהדרין ההיא מתנתא כו' אבל אם יש ט"ס בגט שאין ריעותא וקלקול יכול לבא ממנו לא מפסיל בהכי עכ"ל ואי משום שהמתקן הוא איש אחר שאינו מצוה ועושה ע"פ הבעל הנה דעת הרבה פוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה רק הטעם דכל שאינו עושה בציווי הבעל הוי ככותב סתם ואינו לשמה וזה שייך בגוף כתב הגט אבל כגוונא דנ"ד דעיקר כתב הגט כהלכתו וגם אות זה שצריך תיקון כמו שהוא נכתב הוא נקרא אלף לכל העולם פשיטא דאין סברא לומר בתיקון קל כזה ליגע היוד בפני האלף שאין נותן לב לעשות לשמה:

ונראה דגם הרא"ש בגיטין דף כ"ג שכתב שיטת הר"י השני' דצריך שליחות בכתיבה היינו שיש לחוש לחומרא אבל מ"מ במקום עיגון שפיר יש לסמוך אהנך פוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה ולכן הקיל הרא"ש לענין הארכת הווין וצירף גם כן הך סברא כי הבעל צוה לכתוב כתיקון חז"ל ואם לא כתבו הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ב"ד ושליחותיה קעבדי ואפילו תימא בגט בתיקון קל כזה איכא חששא שאין נותן לב לעשות לשמה מ"מ משמע בב"ש סימן קכ"ה דאין זה רק חששא בעלמא ומדרבנן והדרינן למ"ש דכיון דבין למר ובין למר שרי שפיר סמכינן עלה דמלתא במידי דרבנן וכמ"ש האגור לענין קנ"נ וכמש"ל מדברי הש"ך יו"ד סימן רמ"ב ומ"ש הב"ש שם דלפירושם קשה למה תניא בברייתא הגט בטל כבר כתבתי במקום אחר מדברי התוס' בעירובין דף י"ג שמבואר שם דס"ל שאין פסול רק מדרבנן וגרסי בברייתא הגט פסול והארכתי בזה:

והנה לעיל הבאתי דברי מהרי"ו בתשובה סימן כ"ה שכתב וז"ל מידי דהוה אהיכא שכתב וכדי פטרית שאסר הרא"ש בתשובה לתקנה ולעשות מן היו"ד וי"ו כו' ע"ש ולא מצאתי כן בשו"ת הרא"ש שלפנינו ולכאורה נראה שכוונתו למ"ש הרא"ש בענין הווין נראה שלא היו ארוכין שכ' הרא"ש להאריך הווין אין יכולין כו' (ומזה נראה שפירוש דברי הרא"ש כמ"ש הב"ש ס"ק שהווין היו נראין כמו יודין) ולפ"ז צ"ע שהרי הרא"ש סיים שם דאם יש בו תקנת עיגון יאריכו הב"ד הווין וא"כ י"ל דאם ניתן הגט אחר התיקון נמי כמקום עיגון דמי ומ"ש הרא"ש שם שאם נתן הגט לאשה ואין הווין ארוכין אם הבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה כו' היינו כשניתן הגט בלא תיקון כלל דאז דוקא כשהבעל רחוק מכאן לא היה פוסלו ומיירי בענין שעתה שוב א"א לתקנו וליתנו שניה ולכך הצריך שיהא הבעל רחוק מכאן ויש קצת עיגון אבל על ידי תיקון אפשר דבדיעבד שניתן הגט אין לפסול דאמרינן ניחא לבעל שיתקנוהו וכמו מקום עיגון שהכשיר לתקן בשביל זה ולכן נראה שדברי מהרי"ו סובבים כלפי מ"ש שם קודם זה דטעמי' דידיה מספוקי' אף לכתחלה ולזה כ' שמדברי הרא"ש מבואר שאסור לתקנה לכתחלה אם לא במקום עיגון ולפ"ז צ"ע על הרמ"א בד"מ שהבאתי לעיל שלמד מדברי מהרי"ו לענין פסול בדיעבד משמע דקאי התם לענין אם ניתן אחר התיקון כיון שנתקן מקרי שכבר חתמו העדים ואפשר שהרמ"א למד כן ממ"ש מהרי"ו כיון שנגמר בפסול אין לחזור ולתקן מידי דהוה אכתבו תנאי דפסול כו' ובכתבו תנאי יש פסול אף בדיעבד אך לענ"ד אין זה דיוק דהא בכתבו התנאי הפסול אף במקום עיגון ובווין שאין ארוכים כתב הרא"ש להדיא דכשר במקום עיגון וע"כ שאין כוונת מהרי"ו לדמות לכתבו תנאי ממש וא"כ י"ל דמהרי"ו יהיב טעמא לענין פסול לכתחלה אבל אם תיקנוהו וניתן הגט שפיר דמי דכל דיעבד כמקום עיגון דמי וצ"ע:

עוד היה נלענ"ד לצדד בנ"ד דאף על גב דודאי שם האשה הוא מן התורף מ"מ דוקא אם יש חסרון נגיעה באות שהם מהאותיות הנרגשים במבטא שפיר יש קפידא משא"כ בנ"ד שהיוד שאין נוגע באלף הוא באלף שבסוף תיבת שינא שאינה נרגשת במבטא כלל ולא הונחה אם רק להורות על הקריאה ולהיות במקום נקודת קמץ והא קיימא אות אלף קטן ונקראת אלף בפי כל ואף שאינה כצורתה שנמסרה למשה מסיני לפי שאינה גוף וגולם אחד רק יש פירוד קצת מ"מ בשביל זה לא הפסידה קריצותיה ורמיזותיה שהוא מורה על תנועת הקמץ שהרי סימני התנועות אילו אינם לא דברי תורה ולא דברי קבלה רק האחרונים הציבו להם ציונים בדברים שבין אדם לחבירו להורות להם הדרך אשר ילכו בה בקריאה הנכונה וכיון שגם אלף הזו עושה תנועתה לא קפדינן אצורתה וגדולה מזו כתב מהריב"ל לענין מתתיה בהא שנכתב באלף דכשר בשעת הדחק והביא ראיה מגרשון גרשום דלולי שהם שני שמות בתורה היינו אומרים שזה כינוי לזה אף על פי שהאותיות הם מהנגרשים במבטא וכ"ש בזה שהאלף וההא ה"ם מאותיות הנח והנעלם שאין היכר במבטא בין מתתיא באלף או בהא כו' ע"ש והביא דבריו בג"פ ס"ק קי"ט ובב"ש באות מ' בקצרה ואף על גב דהתם משמע דמטעם כינוי אתי עלה מ"מ מבואר בדבריו דעדיף טפי אותיות הנח והנעלם מאותיות הנרגשים והתם טעמא שהוצרך ללמוד ק"ו מהך דגרשון דהוה אמרינן שהוא כינוי משום דהוה איכא למימר שיש לחוש ללעז כיון שיודע שזה שמו בהא ובגט כתוב באלף ומכ"ש אם מהריב"ל מיירי שהיה חותם עצמו בהא וכמ"ש הב"ש בדעת מהריב"ל וכיון שהקורא בגט יש לפניו מקום לטעות הוצרך מהריב"ל לומר דאין חשש בזה דהא איכא למיתלי שהוא כינוי משא"כ בנ"ד בשם שינא אין לפניו מקום לטעות כלל שאף על פי שאין היוד נוגעות בפני האלף מ"מ היוד עומדת וצווחת ראו עתה כי אני אני הוא ראויה לידבק באלף ונקראת כך בפי הכל ומרגישין עי"ז תנועת הנון של שינא לקרותה בקמץ דודאי עדיף מההיא דמהריב"ל דהכא ליכא למיטעי כלל וא"ל כיון שאינה דבוקה בפני האלף לא מצטרפין לה ז"א דהא בלא הצירוף אין על מה שתחתי' תמונת אות כלל שהרי אין מי שיקרא בצדיק או בעיין וכיוצא שהיא עומדה הפוכה והא קמן דאפילו תינוק דלא חכים מרגיש שהיא דבוקה לאלף שתחתיה ודעת הרלב"ח הביא בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ע"ב דאפילו אם תהיה האות שני גופים אם אינה דומה לאות אחרת ולא נפסדה צורתה לתינוק דלא חכים אינו פוסל וכן הוכחתי בתשובה מדברי המאירי שהביא הב"י בא"ח סימן ל"ב והארכתי שם וא"כ אף שמפוסקים אחרים לא משמע הכי אין זה כ"א באותיות שאין להם שורש במבטא ואפשר שיש להקפיד בזה בשם של לשון הקודש אף באותיות שאין מורגשים אבל בשם של לעז ולולי שהיינו צריכים לאות זה להורות הנקודה לא היתה באה שם כלל והרי ככחה אז כחה עתה להורות הנקודה אין קפידה כלל בחסרון הנגיעה ומכ"ש דשפיר דמי לתקן קודם הנתינה ויש למצוא סמך לזה בג"פ בסימן קך"ח במ"ש בתשובה הריצב"א ומהר"מ מפאדווא על נהר פיאה כו' ועוד כמה מקומות ואין הפנאי מסכי' עמדי לעיין:

אך לענ"ד כנים הדברים מצד הסברא דהיכא שהאות אינה באה רק לסימן נקודה ובפרט בשם לעז אין להקפיד כ"כ מה שאינה גולם א' כשהיא נקראת יפה ובפרט כגוונא דנ"ד שבלא הצירוף של היוד אין על מה שתחתיה צורת אות כלל ועיין בב"י א"ח סימן ל"ב בשם הר"י אסכנדרי לחלק בין אם הפירוד מדמה לשני אותיות אינן יכול לתקן דהוי שלא כסדרן אבל אם אין הפירוד מדמה לאות אחרת כו' יכול לחברן כיון שקודם שנתקנו היה לשם שם אותה האות ולא שם אחר אלא שלא נדבקו כדינם חשיב שלא כסדרן כו' ע"ש ולכן צ"ע לענ"ד על התה"ד דמייתי ראיה מדברי הרא"ש גבי הא דלמהך דגם בשאר היהין יש קפידא שלא להדביק וא"כ ה"ה אם הפריד אותן שדינם להדביק ע"ש ולענ"ד אין מזה ראיה מהתם דע"י דבוק רגל ההא יש עליה צורת חית משא"כ כאן ואפשר דגם התה"ד לא מייתי רק לענין כה"ג שע"י חסרון הנגיעה הוא נדמה לאות אחר אבל משמעות לשונו דקאי אכל מילי דחשיב בשאלה דהתם חשיב יוד שעל האלף שאינו נוגע ג"כ ומשמע דכולהו דמי להדדי ולענ"ד בכה"ג שאין כאן דמיון לאות אחר אין כאן מהראוי לפסול בדיעבד ולכן נלענ"ד מכל הלין דכתיבני יש לסמוך להקל בנ"ד שהוא מקום עיגון ודוחק גדול כאשר ראיתי דעת תורה ודעת נוטה של הרב הגדול מהר"ר הנ"ל ובהסכמת עוד חכם מובהק ומפורסם בהוראה נטפל להתיר ליתן גט זה ואם בנקל למצוא הסופר שהיה שליח הבעל בלעדו לא ירים איש את ידו לתקן ואם הסופר ברחוק מיל שפיר דמי לתקן אף על ידי אחר בצווי ב"ד מסדרי הגט וכמ"ש הרא"ש ז"ל לענין הארכת הווין ואני תפלתי לצור מלכי ירום מכשול מדרכי ולהיות מנוקה מאון ואם שנותי יורינו ויאיר עיני על האמת להעמידנו:

אחר כותבי מצאתי בפרישה ס"ס קך"ו על מ"ש שם בטור תשובת הרא"ש בענין הארכת הווין וז"ל ותימא מה מועיל תיקון לאחר שחתמוהו העדים ס"ס העדים אגט פסול חתמו וי"ל דס"ל ע"מ כרתי וסלק ע"ח מכאן ונמצא שניתן כהלכתו בע"מ וגם אינו פסול ממש אלא צריך תיקון כה"ג אמרינן מסתמא הבעל צוה לתקן עכיל מ"ו עכ"ל הפרישה ומ"ו שזכר הוא הרש"ל ושמחתי שכוונתי לדעתו כמ"ש שלמ"ד ע"מ כרתי לא איכפת לן בתיקון אחר החתימה אך נראה מדבריו שאינו מפרש כהב"ש דמיירי שהווין היה נקראים כיודין ולכך כתב שאינו פסול ממש ובאמת נפלאתי על הב"ש שלא כתב ליישב לפי פירושו תמיהת הב"י דלמא הרא"ש מכשיר בדיעבד שכבר ניתן לה ומשמעות דבריו אף שלא נתקן מקודם כלל ועיין בב"ח:

ומצאתי ביש"ש גיטין פרק המגרש סימן י"א שהביא דברי הב"י וכתב עליו וז"ל ואני אומר דבוודאי הווין לא היו ארוכים כשיעור ולא היה נקראים לתינוק דלא חכים ולא טיפש ומש"ה היה צריך לתקנה משום מראית העין אבל לא היה בו פסול אף אם ניתן כך כי איירי בווין שלא היה מעיקר הלשון כ"א בענין חסירות ומליאות שאין כאן שינוי מה שנכתב בוי"ו או ביו"ד והוי כמו שדילג המילה לגמרי שהכשיר כו' עכ"ל ועכ"פ מבואר דמפרש דברי הרא"ש דמיירי באופן שלא היה בו פסול לענין דיעבד עכ"פ וא"כ אפשר בכה"ג הקיל הרא"ש לתקן אחר חתימת העדים בלא ציווי הבעל וגם מהרי"ק דמייתי מהרא"ש היינו לפי מה שכ' מתחלה דבדיעבד גם בדבוק רגל הה"א וקו"ף שרי אך ממהרי"ו משמע קצת דהרא"ש מיירי בענין שהוה פסולה בלא"ה וכמש"ל וזה צ"ע דהא הרא"ש כתב להתיר אם ניתן הגט ולא האריך הווי"ן והבעל במקום רחוק משמע כמ"ש הב"י והב"ח וצ"ע וגם בענין התיקון בלא ציווי הבעל ראיתי במשנה למלך שכתב ג"כ דמיירי שהווי"ן הי' בענין דתינוק דלא חכים קורא וי"ו דאל"ה מה תועלת לתקנם אחר שנחתם בפסול חספ' בעלמא הוא ותיקון של עכשיו במה נחשב הוא כו' וכבר חלקו על הרב בזה דאין ב"ד יכולין לתקנו ואני מוסיף בזה דברים שאם הבעל צוה לסופר לכתוב וכתבו ומסרו ביד הבעל ונתנו לשליח הולכה כבר עשה הסופר שליחותו ואף הסופר עצמו אין יכול לתקנו עכ"ל והמגיה שם רמז למ"ש המ"ל פ"ב מה' גירושין ושם בפ"ב כתב המגיה שטעמו דהמ"ל דס"ל דע"כ לא מספק' בש"ס אם עשה הסופר שליחותו אלא באומר תנו לשליחי אבל באומר כתבו ותנו בידי ונמצא פסול אין יכולין לכתוב אחר אבל הרמ"ז סי' קכ"ב נסתפק בדין זה כו' ע"ש ובאמת אין הכרח לדבריו שהמ"ל יחלק בכך ומ"ש בפ"ד כבר עשה הסופ' שליחותו אינו רק מחמ' שהספק שבש"ס דלמא גם בגט פסול אמרינן דעשה שליחותו והוי ספק מגורשת ומ"מ לענ"ד צ"ע מה שהחליט לומר כן דבכה"ג עשה השליח שליחותו אחרי אשר פי' דברי הרא"ש דמיירי בתינוק יכול לקרותו ובדיעבד כשר וכבר כתבו הפוסקים בשם רב האי ז"ל היכא דיהב בעל רשותא לספרא כו' אי איתי' לספר' מתקן להו כו' עיין בטור סימן קכ"ז ולדבריו צ"ל דמיירי שעדיין לא הוציא הסופר הגט מתחת ידו ואין זה במשמע ופשוט לענ"ד היכא דבדיעבד כשר אף הריב"ש מודה שמותר לתקן ומכ"ש הסופר עצמו אך אפילו לפי פי' הב"ש דהרא"ש מיירי בגוונא שהגט פסול בלא התיקון מ"מ אין קושיא על הרא"ש דהרא"ש סובר בהא דמיבעיא ליה תנו לשליח כפרש"י שם וכ"כ הטור דלא מיירי רק לענין נאבד אבל אם נמצ' פסול שפיר יכולין לכתוב אחר ודלא כדעת הרמב"ם שם ואפילו בדעת הרמב"ם כתב הב"ש סימן קכ"ב סק"ז דמיירי בפסול שנעשה בגט אחר הנתינה אבל בפסול שנעשה בגט קודם שנמסר ליד השליח גם הרמב"ם מודה דלא אמר כתובו חספ' והבו ליה וכל זה לענין לכתוב גט אבל לתקן אותו הגט עצמו נראה דלא שייך עשה שליחותו שהרי על כתיבת הגט הוא שנתמנה לשליח לכותבו ולא כלתה שליחותו כל זמן שלא נגמר כהוגן הגע בעצמך אם כתב חצי הגט ומסרו ליד הבעל שנראה דודאי יכול לקחת אותו ולגומרו בלא ציווי הבעל מחדש ומה לי מקצת הגט מה לי תיבה אחת או אות אחת דודאי היה דעת הבעל שיגמור את כולו כתיקון חכמים ומכ"ש לפי מה שנוהגין שהבעל מרשה אותו לכתוב אפילו מאה גיטין עד שיהיה אחד כשר לדעת הרב דפשיטא דאותו הסופר יכול לתקן אותו הגט עצמו שיהיה כשר וע"כ לא נחלק הריב"ש על הרא"ש אלא במ"ש שיוכל אחר לתקן בציווי ב"ד דמסתמא היה כוונת הבעל שיהיה נכתב כתיקון חכמים ושלוחותיה קעבדי וכבר כתבתי להליץ בעד הרא"ש דס"ל דבמקום עיגון יש לסמוך על דעת הפוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה ומה שהוצרך הרא"ש לומר דבשליחותיה קעבדי נראה משום דלכאורה י"ל דאף למ"ד לא בעינן שליחות בכתיבה היינו דוקא כשלא הזמין הבעל שליח אחר לכתיבה אבל כשהזמין סופר קפידא הוי אם יכתוב אחר ולזה הוצרך הרא"ש לומר דודאי לא קפיד על התיקון ושליחותיה קעבדי ובתיקון לבד לא שייך שאין נותן לב לכתוב לשמה:

אך לדידי צ"ע היכא שהיה פסול בגט בשעה שנמסר לבעל והבעל מסרו לשליח אם יכול לתקן אח"כ מטעמא אחרינא כיון דהבעל עשה שליח לנתינה בשעה שהיה פסול וחספ' הוא וכיון שהבעל אמר שעושהו שליח לגירושין וגט זה לא ניתן לגירושין א"כ אפשר שמחמת זה מתבטל מינוי השליחות של הנתינה וצריך למנות אותו שליח על הנתינה מחדש אחר התיקון ולפי סברת הרא"ש דאם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ושליחותו קעבדי א"כ י"ל דגם על דעת זה מסרו מעיקרא לשליח ג"כ ואין מינוי השליחות מתבטל שהרי עיקר מינוי השליחות על ההיא שעתה שימסרנו ליד האשה וכשהגט כשר בההיא שעתה שפיר דמי שהרי הבעל גילה דעתו שרצונו שתתגר' האשה בגט זה ואינו מקפיד על התיקון:

והדברים צ"ע לענ"ד כי כעת לא מצאתי גילוי דעת לדין זה בפוסקים וכיוצא בזה יש להסתפק לענין קידושין במסר חפץ לשלוחו לקדש בו ולא היה החפץ ש"פ ובטרם קידש השליח נתיקר ויש בו ש"פ בשעת קידושין אם מועילין קידושין אילו כיון שבעת מינוי השליחות לא היה ראוי חפץ ההוא לקידושין ואף על גב דנתיקר ממילא ומכ"ש בגט פסול והוכשר ע"י מעשה שנתקן ביד השליח דלא תועיל מינוי השליחות וצריך להתיישב בדבר וכל זה אם היה הגט פסול ממש אבל בנ"ד שכבר כתבתי שיש כמה צדדים להכשיר הגט אף בלא תיקון כלל והוא מקום עיגון גדול כדאי הם הני טעמי דכתיבנא לסמוך עליהם בשעת הדחק ואעפ"כ יש לתקן הגט קודם הנתינה שעכ"פ אינו מזיק ומה שהחמיר הג"פ ליתן תחלה בלא תיקון ולתקן אח"כ וליתנו שנית לענ"ד אין צורך בדבר וגם כיון שהנתינה ע"י שליח וי"ל דמגרע גרע אם יתן תחלה בלא תיקון והדברים עתיקין:

שוב מצאתי בשו"ת פני יהושע חלק אה"ע סימן י"ח שכ' להגאון מו' זנוויל שכתב שאף אם היה פסול אפשר לתקן וכתב ע"ז שלא אמר הרא"ש אלא לענין הארכת ווי"ן דבדיעבד אין לפסול כו' אבל בפסול גמור לא דאל"כ אף בשינה שמו ושמה כגון ההוא דמפאתה כו' הרי אפשר בתיקון כו' ועוד שהרי הבעל נתן הגט לשליח להוליכו וכתב בתשובת הרשב"א שהביא ב"י סימן קכ"ב דאין לכתוב אחר אפילו הסופר דלזה עשאו שליח דוקא וא"כ מה לי למכתב אחר מה לי לתקנו כו' וכל זה פסול גמור הוא כדבריך אבל לשיטתו שבדיעבד כשר היה אפשר בתיקון לכאורה כמ"ש הרא"ש ומהרי"ק אלא שצע"ג על הרב רמ"א וכו' ולענ"ד לענין מעשה אין לתקן בשעת הדחק אם לא קודם חתימה לפחות כיון דריב"ש חולק עם הרא"ש דבדיעבד כשר בלא תיקון אפשר דבתיקון גרע טפי וכ"ש בנדון כזה דהבעל נתן להוליכו כו' ע"ש באורך:

והנה מ"ש ראיה משינה שמו כגון ההיא דמפאתה לענ"ד אין משם ראיה כלל דכיון דכתב בגט שם אחר ולשם זה כיוונו הסופר והעדים הוי כנכתב שלא לשם אשה זו וא"ל דלא אזלינן בתר שמא בכה"ג דעיקר מה דבעינן לשמה היינו שיכתבו הגט לשם אשתו של פלוני וכיון שהיתה כוונתם על אשה זו אלא דלא דייקי בשמא וכן צ"ל לדעת המפורשים בדברי התו' בגיטין דף ך' דשינה שמו ושמה אין פסול רק מדרבנן עיין בב"ש סימן קך"ט סק"ה וא"כ יש להועיל תיקון בזה אך ז"א דאפילו תימא דכה"ג אין כל הגט פסול רק בשביל הטעות שנפל בשם מ"מ אין מועיל תיקון שהרי העדים חתמו בפסול וה"ל מזויף מתוכו ושאני תיקון אות אחת שניכר שהוא אות הזה לא שייך מזויף מתוכו וכמש"ל:

אך עדיין צ"ע דאם נימא דמועיל תיקון אחר חתימת העדים אף בפסול גמור א"כ גם אם הוא פסול משום מזויף מתוכו יועיל תיקון דמה לי שנפסל מטעם דבר אחר שלא נכתב כהוגן בגט או משום שינוי השם שהוא מזויף מתוכו כיון דהשתא מיהא מתקינן ליה קודם הנתינה ואין כאן מזויף מתוכו ודוחק לומר דההיא דמפאתה מיירי כגון שא"א בתיקון לפי שיצטרך לגרור ולמחוק ולכתוב על המחק ובכה"ג פסול מיהא מדרבנן ולכך הוצרך שם לכתוב אחר אך לענ"ד יש לחלק בדבר דהתם שנכתב שמה בטעות ודאי שנפסול חתימת העדים שחתמו על שם האשה אחרת שאינה אשתו של זה ובטעות כזה ודאי לא מהני תיקון דאחר שנפסל חתימת העדים איך יחזור ויוכשר למפרע משא"כ אם הפסול הוא מחמת שיש לפרש הל' באופן אחר אף על פי שהיא פסול גמור מ"מ מועיל התיקון שלא נפסלה מעיקרא חתימת העדים לגמרי ואין להאריך דבגוונא דנ"ד שי"ל שאינו פסול גמור והוא תיקון קל גם הפ"י מודה שמועיל תיקון ומ"ש מתשובת הרשב"א דאם כבר ניתן לשליח אין לכתוב אחר וא"כ ה"ה שאין לתקנו לענ"ד לאו בדוקא דבהדדי תפיתו שהרי הרשב"א ביאר טעמו דבזה נתרצה לעשותו שליח ולא באחר ואם כן כאן שהוא שליח על אותו הגט עצמו שפיר דמי ואפשר דהפני יהושע ס"ל דכיון שהיה פסול בעת מינוי השליחות והוכשר עתה מחמת התיקון פנים חדשות באו לכאן והרי זה כאלו הוא אחר אבל אין זה מוכרח די"ל דדוקא לכתוב גט אחר דאוושא מילתא חיישינן דלמא קפיד בעל אבל לתקנו כיון דחזינן שרצה לגרשה וצוה לעשות כתיקון חכמי' ודאי דלא קפיד וכמו אם אמר לו הרי היא במקום פלוני אף שנתנו במקום אחר כיון שאינו קפידא רק מראה מקום הוא לו כשר וה"נ כיון דאמדינן דעתיה דלא קפיד לא איכפת לן בתקון ואפשר דלענין גט אחר אף אי לא קפיד נמי לא מהני שהרי לא נעשה שליח רק ע"ז לבד ועל גט אחר צריך למנותו שליח מחדש אבל אם רוצה לגרש באותו הגט עצמו שנעשה שליח עליו רק שהוא צריך תיקון כיון שעל התיקון אמרינן שהוא מרשות הבעל ומדעתו א"צ שליחות מחדש דאל"כ היכא שנמסר הגט ליד השליח ונמצא בו פסול שצריך תיקון והבעל כאן ומצוה לסופר לתקנו נימא דלא מהני וצריך לחדש גם שליחות השליח ולא משמע כן בפוסקים דמשמע דלא קפדי רק מחמת שהוא אחר חתימות העדי' וקצת יש להביא ראיה דגם בגט מהני אם כותבין אחר מחמת שנמצא פסול בראשון ממ"ש בש"ג ר"פ האיש מקדש בשם ריא"ז אם היה מקדש בכסף אין השליח יכול למנות שליח כו' אבל השטר נמסר משליח לשליח שהרי אינו יכול לקדשה אלא בשטר זה שנכתב מדעת המקדש ובשם המתקדשת כמו שביאר מז"ה עכ"ל משמע שאם נכתב שטר אחר מדעת המקדש והמקודשת כגון שנתנו רשות לסופר לכתוב כמה שטרות שפיר יכול לקדש בו ועיין בד"מ סימן ל"ה דלאו דוקא שטר אלא ה"ה טבעת א"כ משמע דגם בכה"ג לא מהני ובאמת צ"ע שבש"ג שם כתב כמ"ש מז"ה והוא רבינו ישעיה ראשון בעל תוספות רי"ד ובתוספו' רי"ד שם מפורש החילוק קצת באופן אחר ובמקומו בקידושין הארכתי בזה וכאן קצרתי דבלא"ה יש לדחות מ"ש מהש"ג דלא קאמר אלא דעכ"פ אין כח ביד השליח לקדש בשטר אחר שלא נכתב מדעת המקדש ולכן לא הוי מילי ע"ש ואין להאריך:

ודאתאן עלה נלענ"ד לפי מ"ש הד"מ סימן קך"ב דדין השליח כדין הסופר ויכול הבעל לומר לו מתחלה להוליך כ"כ גיטין עד שיהא אחד כשר לדעת הרב וכמ"ש גבי סופר עכ"ל והביאוהו הח"מ והב"ש ומבואר דבכה"ג אף אם מסר גט זה ליד השליח ונמצא פסול יכולין לכתוב אחר ולמסור ליד השליח להוליכו אך עיינתי בסדר גט שני מיד הבעל ליד השליח ולא הזכיר שם שהבעל יאמר לו שיוליך כמה גיטין ולפי זה צ"ע מה הועילו חכמים בתקנתם שיאמר לסופר ולעדים שיכולין לכתוב ולחתום כמה גיטין שהרי אם הבעל כאן ורוצה למסור הגט בעצמו אין סומכין ע"ז ויש לבעל לחזור ולצוות ועיקר התקנה בזה כשהבעל הולך מהעיר והגט נמסר לשליח שמינה הבעל טרם צאתו ואם כן אף אם ימצא בו פסול מה יושיענו זה שנתן רשות לסופר שהרי לא יועיל לכתוב גט אחר מחמת השליח שלא נתמנה רק על גט זה ודוחק לומר דתקנה זו היא כשהבעל הולך מהעיר ומנה סופר ועדים ושליח ויועיל שאם ימצא פסול מחמת חומרא טרם שיותן ליד השליח יוכלו הסופר והעדים לכתוב ולחתום גט אחר למסור ליד השליח שהרי בסדר הגט של ר"מ ר"י משמע שאף כשמוסר הבעל מידו ליד השליח אעפ"כ יסדר ככתוב בסדר גט ראשון והיינו שיאמר הבעל לסופר לכתוב עד מאה גיטין ולכאורה הוא אך למותר בזה דהתקנה מועלת לענין דיעבד שאם כתב הסופר גט אחר טרם נתן לבעל ליתנו לשליח מהני אף שלא נצטוה שנית מפי הבעל וכמו שמסדרין כן כשהבעל עצמו מוסר ליד האשה דהוא גם כן ללא צורך רק שאם יארע שיכתוב הסופר שנית בלא ציווי הבעל מחדש ויתן ליד הבעל ולמסור לה יהיה כשר ה"נ כשנותן שליח ומ"מ אני תמה דכיון דחששו לתקן בגט כל מה דאפשר משום תקנת עגון היה להם לסדר בסדר נתינה לשליח שיאמר לו הבעל שיהא יכול להוליך עד מאה גיטין ויועיל אם ימצא בו פסול אחר שנמסר לשליח יכתבו הסופר והעדים גט אחר וימסרו לשליח וגם יועיל בדיעבד אם יצטרכו לכתוב גט אחר וימסרנו הבעל לשליח וישכח למנותו מחדש וכמו דמהאי טעמא נוהגין שיאמר כן לסופר אף שהוא מוסר הגט בעצמו לאשתו ולא ע"י שליח דשמא מצא פסול אחר שנכתב וישכח למנות הסופר מחדש כמו כן יש לעשות בשליח. ולענ"ד שנכון לעשות כן אם הבעל דעתו ללכת מהעיר אז ימנה הסופר שאם יצטרך לכתוב גט אחר ימסור הוא לשליח בחריקאו וגם לשליח יאמר שיוכל להוליך אף מאה גיטין וכבר כתבתי שמדברי הרא"ש בענין הארכת הווין לפי פירוש הב"ש וכן הריב"ש מבואר דלא קפדינן אשליחות רק מחמת התיקון בלא ציווי הבעל ועלה על רעיוני לומר כיון דמנהגינו שהבעל ממנה שליח קודם כתיבת הגט והשליח שם בשעה שהבעל נותן רשות לסופר לכתוב עד מאה גיטין וזה הכל על דעת שימסור לשליח הלז ממילא דשליח זה ממונה אכולהו גיטי על איזה מהם שיוכשר אלא דמספקא לי מלתא דלמא אין דעתו כי אם שהסופר יכתוב כמה גיטין עד שיהיה אחד כשר הכל קודם מסירתו לשליח והגט הכשר יומסר מידו ליד השליח אבל שהסופר והעדים יהיה יכולין למסור לשליח כשלא יהיה הבעל כאן אפשר שלא עלה זה על לבו כיון שבשעה שמוסר לו הגט אומר לו הולך גט זה לאשתי כו' כדאיתא בסדר הגט ומצאתי את שאהבה נפשי בשו"ת כת"י מהגאון בעל פ"י ומג"ש ז"ל עצמו וכתב שם בנדון כזה שא' שלח גט לאשתו ע"י שליח ואחר שליחות הגט הרחיק נדוד ונמצא פסול בשם אבי האשה והאריך הגאון ז"ל לצדד שיש בזה תיקון לכתוב גט אחר וכתב וז"ל ובזה נסתלק נמי מה שיש לחוש בנ"ד מתשובת הרשב"א דאם הבעל נותן מידו כו' דבזה נתרצה להיות שליח ולא באחר נ"ל דלא שייך האי טעמא שהרי לא עשאו שליח כי אם להוליך גט כשר ואם נתנו לו בטעות גט פסול אינו שלוחו ע"ז כלל שהרי התנה כמה פעמים לכתוב גט כשר אם כן בטעות נתן הבעל לידו גט פסול זה וכוונתו לגט כשר ועוד פשיטא שכוונתו לגט כשר שהרי אמר ובו תהיה מגורשת ממנו כו' וכן אמר אח"כ כשמסרו לידו וכשיגיע הגט לידה תהא מגורשת ממנו ברור הדבר שכוונתו על גט כשר ואם כן מה לי עדים מה לי שליח דכי היכא דגבי עדים אמרינן מידי חספא אמר כו' ה"נ גבי שליח וכיון שהוכחנו לעיל מתשובת הרשב"א זו עצמה דלא אכפת לבעל שיתן הוא דוקא לשליח א"כ כיון שנתן הבעל הגט לידה בטעות ולא עשאו שליח לזה הגט כלל אם כן רשאים לכתוב גט כשר וליתן ליד השליח ואפילו את"ל דלא דמי שליח לעדים דבעדים לא אמר חתמו גט זה שנתן לידם שהרי הוא מצוה לכתוב כו' אבל בשליח שנותן גט זה לידו אע"ג דכוונתו לגט כשר מ"מ לא עשאו שליח אלא לזה כו' מ"מ לפי מנהגינו שמייחדים השליח קודם לכל ואומר לו שיהיה שליח להוליך גט סתם ואינו אומר זה כמש"ל וכבר כתב בתשוב' הרמב"ן סימן קמ"ה כשאומר להוליך גט סתם וניתן לו גט שהוא פסול יכול להחזירו לסופר לכתוב לו אחר ק"ו בגט פסול ממש ואע"ג דאח"כ כשמסר הגט לידו וגם המסירה מבעל עצמו הוי כגט זה כדמשמע מדברי הרשב"א מ"מ פשיטא שאין כוונתו לבטל השליחות הראשון דאיך יתכן שיתקנו האחרונים אשר החמירו כל החומרות ופשפשו וחקרו כל הדקדוקים לתקן על צד היותר טוב בלי פקפוק ונקבעו מנהג תמיד שיבטל הבעל בכל פעם שליחות הראשון ובמקום שאינו מצטערים שהיה לנו לתקן תמיד לעשות בשליח כמו בסופר ועדים לומר לו שאם ימצא פסול שלא כדעת הרב תחזור ותהיה שליח על גט אחר וכמ"ש מהרמא"י ז"ל בד"מ דזה מהני כמו בעדים יעמדו ויתקנו לחזור משליחותו רחמנא ליצלן מהאי דעתא אלא ודאי כיון שנותן גט זה לידו א"ל זה שהוא סובר שהוא כדינו כיון שהוא כשר לדעת הרב ושליחות הראשון במקומו עומד כו' ואצ"ל בהצטרף אליו טעם הראשון דכיון דהעמידו אצל הסופר והעדים וצוום בפניו על גט כשר הנה לא עשאו גם כן שליח אלא על גט שייטב בעיני הרב ועוד כיון שהוכחנו כו' ואם כן איך ס"ד שנחלק שליחותו לשנים דכשיקח הוא יקח כשר דוקא וכשיתן לו יהיה שליח רק לזה לבדו דברים אלו לא ניתנו לכתוב ובמ"ש יתיישב ממ"ש הרא"ש בתשובה בשליח שהביא גט ולא היה הווי"ן ארוכות כו' וקשה איך ס"ד שיתקנם הב"ד ואפילו הסופר והא בגמרא סלקא בתיקו אם אמר כתבו ותנו לשליח כו' וכ"ש דקשה אם לא היו הווי"ן פסולין מדינא כו' דפשיטא דעשו שליחות כו' ועוד לענ"ד לא משמע בתשובת הרא"ש כדברי הב"י כו' ולשון הרא"ש צריך להגיה דאם הוא חשוב תיקון הגט כו' ור"ל דאם הארכת הווי"ן חשוב תקון הגט שהוא מכשיר א"א לעשותו בלא צווי הבעל משמע דבתקון הגט והכשירו כו' ואפי' נאמר דהרא"ש ס"ל כרש"י דאיבעיא אנאבד קאי כ"ש מ"מ קשה מעשה שהיה איך היה אם השליח קיבל הגט כפשוטו מיד הבעל האיך אפשר לתקן אפילו בשעת הדחק הא לא עשאו שליח אלא על גט זה וכמ"ש הרשב"א וביחוד הריב"ש שדרכו להביא תמיד דברי הרשב"א ואיך הכשירו בתיקון סופר בלא ידיעת הבעל שיחזור ויצוה לו כו' ולפירושו של הב"י היה אפשר ליישב קצת כיון שאינו אלא קפידא לכתחלה כו' אבל כבר הוכחתי דא"א כפירושו ולפי דרכינו א"ש דהרא"ש מיירי לשיטתו שכתב בפוסקים דראוי להנהיג לצוות לכתוב כמה גיטין שייטב בעיני הרב ואז מהני אפילו מסר הגט בעצמו כמ"ש ומ"מ לכתחלה אין נכון לעשות כן ולכן לא הכשיר אלא בשעת הדחק כו' עכ"ל:

ועוד האריך בתשובה זו וגם בתשובה אחרת כתב הגאון ז"ל וז"ל וכבר הארכתי בתשובה דלפי מנהגינו לצוות להעדים לכתוב גט אחר גט עד שיצא אחד כשר אין כאן בית מיחוש כיון דמצוה בפני השליח והביא השליח שיוליך הגט אפילו אם היה בדעתו למסור מידו ליד השליח כ"ש היכא דאמר בפירוש תנו לשלוח וצוים על גט כשר כו' עכ"ל ושמחתי שתל"י כוונתי לדעת הגדול בכמה דברים ודברי הקצרים בכלל דבריו הארוכים וגם אשר העירותי בצדק שנכון למסדרי הגט על ידי שליח שיאמר הבעל שעושהו שליח להוליך עד מאה גיטין ובנ"ד כבר כתבתי דעתי להקל במקום עיגון ושעת הדחק גדול כה"ג דברי זעירא:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה