בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ג · שאלה פז
שאלה איש אחד בא לגרש את אשתו והיה שמו מעריסה מתתיהו והמסדר רצה להמלט מליתן ב' גיטין כמבואר בפוסקים ונתחכם שלא לכתוב רק גט שלא להזכיר בו שם העריסה רק החניכא שהכל קורין בו שהיו קורין אותו בפי כל מאטיא ובהגיע הדבר לאוזן ידידי הרב הה"ג החריף ובקי המפורסים מוה' מרדכי נ"י האב"ד דק"ק הארחו' קרא עליו ערעור כי המסדר עשה שלא כהוגן ונשאלתי לחוות דעי בזה:
תשובה מתחלה נדון איך יש לכתוב לכתחלה בנדון כזה ואחר כך נתקע עצמינו לדבר הלכה כדת מה לעשות בדיעבד אם צריך גט אחר והנה לענין לכתחל' הדבר מבואר בב"ש בשם אסתר המכונה סתירה שצריך לכתוב בתי"ו וה"א לבסוף כיון שהוא נגזר משם אסתר וכ"כ שם בשם סאייה שלפי שנגזר משם שרה יש לכתו' בהא לבסוף וכ"כ הב"ש ס"ס יח ך"ט ס"ק נו"ן ע"ש ואם כן הדבר פשוט בנ"ד שאם היינו באים לכתוב קיצור השם לבד שצריך לכתוב מתיה ואע"ג דמבואר בהג"ה סעיף ל"א יותר יש לכתוב טי"ת כי התי"ו יכולין לקרותו רפוי' היינו דוקא בכינוי שם לעז שלא נגזר משם הקודש יש לכתוב כדי להגות השם באותיותיו של שם הקודש שלו כמו באסתר סתירה ונראה שגם אא"ז הגאון החסיד מוהר"ר שמשון חיות שהביאו בס"ש שדעתו לכתוב סטירה מודה בנ"ד דהתם ה"ט משום דס"ל דשם לעז היא ולא נגזר משם אסתר כלל ומ"ש בס"ש בשמו שכתב וז"ל ולו יהא שנגזר מן שם אסתר מ"מ נשתכח שם אסתר והוא כשם פריידא שנשתכח עיקר שם שמחה שכותבין פריידא לבד כו' נראה דלא כ' זה אלא כלפי מ"ש הז"מ שסתירה הוא קיצור השם וא"צ לכתבו כלל וע"ז כתב אא"ז כיון שנשתכח שם:
אסתר הוי כשם בפ"ע ואפשר דס"ל דכיון דנשתכח שם אסתר ממילא שיש לכתבו כשאר שמות סטירא דעלמא שהם שמות לעז ואף בזה דעת בעל ס"ש שם לכתוב סתירה וכן דעת הב"ש ואם כן מכ"ש בנ"ד דשם מתתיהו לא נשתקע והוא שמו הקודש העולה בו לתורה וממנו נגזר שם מתיה שקורין בו עתה ואם כן כך יש לכותבו:
איברא שצ"ע מ"ש הב"ש בשם סאייה דבס"ש מפרש דברי הלבוש דכותבין רק סאייה דשמא אין עיקר השם שרה ומיחזי כשינוי השם וקשה למה כותבין ה"א לבסוף ואפשר לענין ה"א או אל"ף אין קפידא כ"כ אבל בגוף השם יש קפידא עכ"ל וקשה לפי זה כיון שעכ"פ יש לחוש שיוצא משם שרה אם כן היה לו לכתוב שני גיטין ויכתוב האחד בשי"ן וה"א כיון שנגזר משם שרה וכמ"ש בשערלן שרקא ע"ש ומכ"ש לפמ"ש שם בשם אא"ז הגאון דמש"א דס"ל דודאי יוצא משם שרה אלא שיש ב"א שא"י לדבר ברי"ש כו' אם כן איך כתב בסמ"ך והו"ל למכתב בשו"ן כמו שם שרה ולכאורה היה אפשר לחלק דהתם אע"ג דשם סאייה יוצא משורש שרה מ"מ כינוי הוא וכיון שהוא כינוי אמרינן שבני אדם כינוי השם בלעז ויש לכותבו בסמ"ך רק כיון שהכינוי הלז נגזר משם הקודש יש לכותבו בה"א לבסוף וכן מבואר בב"ש בכללים שבסוף השמות אות י"ד ואות ט"ו ע"ש ולפי פירוש אא"ז דמש"א דמפרש דברי הלבוש שא"צ לכתוב המכונה או דמיתקרי סאייה לפי שקיצור השם הוא מן שרה אפשר דס"ל דאה"נ אם היו כותבין שם זה היה צריך לכותבו בשי"ן אלא דבאמת א"צ לכותבו כלל משא"כ גבי סתירה הנגזר משם אסתר דהיינו כינוי רק הוא משורש שם זה ממש ולדעת הז"מ הוא קיצור השם ואף לדעת מהר"ש חיות דס"ל כיון שאין שם סתירה ניכר מתוך אסתר ואין מורגל בפומי' דאינשי דומה לכינוי לזן כיון שאין נו"ן באליעזר כותבין המכונה כו' ולזה נראה שהסכים הב"ש מ"מ הוא טפי בשם אסתר מן סאייה בשם שרה ולכן בשם סאייה כתב הב"ש לכתוב המכונה וגבי אסתר סתירה נראה דאם קראוה מעריסה אסתר ואחר כך קראוה סתירה יש לכתוב אסתר דמתקרי סתירה ואף על גב דמדברי אא"ז מהר"ש נראה דכותבין המכונה הוא ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל דכינוי גמור הוא והוא שם לעז משא"כ למאי דס"ל להב"ש והס"ש דהוא נגזר משם זה והוא שם קודש פשיטא שיש לכתוב עליו דמתקריא והלכך יש לכתבו ג"כ בתי"ו כיון שהוא דומה יותר לעיקר השם ועכ"פ בנ"ד ששם מתיה הוא נגזר משם מתתיהו שניתן לו מעריסה ואם כותב מתתיהו א"צ לכתוב דמיתקרי מתיה כלל לפי שהוא קיצור השם המובלע בעיקר השם דבר פשוט הוא שאם היה רוצה לכתוב השם שהכל קורין בו היה צריך לכתוב מתיה למען דעת כי הוא נחצב ממקור שם זה האיש שניתן לו מעריסה מתתיהו וזה שמו אשר יקראו לו לס"ת וכן מבואר מדברי התה"ד סימן רל"א שכתב שם לענין שם לעז אם צריך לכתוב תי"ו או טי"ת יש לכתוב טי"ת כו' שאין להקשות ממה שהיו כותבין קרימש ולא קרימס מפני הטעות כי לפעמים השי"ן בימין י"ל שמא שם אותה העיר מקדם היתה נקראת בשי"ן בימין או קרוב להברת שי"ן בימין ועתה נשתנה ואם כן פשיטא בנ"ד ששמו מעריסה היה מתתיהו ופשיטא שהיתה הקריאה בתי"ו ועתה לא נפל השינוי במבטא כלל למה ישנה מן תי"ו לטי"ת ודבר ברור הוא שאין מקום לכתוב בו טי"ת שלא נאמר בו כי טוב וגם צריך להטיל ה"א בסופו:
ועתה נבא לדון מה דינו שכבר נכתב וניתן ליד האשה ומתחלה אבאר שי"ל שאף אם היה כותב מתיה היה מקום לפסול אף על פי שהוא חניכה שהכל קורין בו מ"מ כיון שהוא קיצור השם וכתב הקצור ושבק העיקר גרע טפי ואע"פ שכתב הב"ש ס"ק ס"ח שאין קפידא אם רוצה לכתוב הקיצור רק דא"צ ע"ש היינו לומר דאם כותב העיקר והקיצור ג"כ אין קפידא אבל אם כותב הקיצור בלבד אפשר דגרע טפי מחניכא וכן נראה מדברי מהרלב"ח בתשובה סי' קל"א באשה אחת שנכתב בגט שמה גזול ועיקר שמה היה גאזלה והיה דעתו לפסול מטעם זה אף המבי"ט שם בתשובה שאח"ז בסי' קל"ב כתב וז"ל אמנם ראיתי את החכם הר"ר אברהם שלום שהיה בדעתו לפסול את הגט כי נכתוב שם האשה בגט גזול כו' וחקר ואמרו לו שאין שם גזול בעולם כ"א גאזלה וכך מצא בכתובתה ואני אומר גם שנודה לו שאין השם גזול בעולם אלא גאזלה מכיון שזאת היא נקראת בפי כל מכירין בזה השם של גזול יהיה לקיצור השם או לכוונה אחרת הרי הוא עקר שמה ואינו שינוי השם כי לא יפסל בשינוי השם כ"א כשמשנה משם אחד לשם אחר אבל מכיון שזה שם של גזול אינו שם אחר אלא קיצור או לאיזה סיבה א"כ לא יקרא שינוי שם ליפסל והראי' ממ"ש בתה"ד על איש שהיה שמו ירחמיאל כו' כמו כן בנידון שלפנינו כיון ששם גזול אינו שם בפ"ע אלא שם של גאזלה והיא היתה ידועה ונקראת בשם של גזול הגט כשר כו' ומהרלב"ח בתשובה שאח"ז כתב שאין הנדון דומה לראיה וגם בשו"ת מהראנ"ח גמגם בזה וכתב דבתה"ד משמע איפכא ע"ש ועכ"פ בנ"ד פשיט דלדעת מהרלב"ח אע"פ שזו היתה נקראת בפי כל גזול כיון דעיקר שמה היא גאזלה ס"ל דל"מ בכתיבת קיצור השם לחוד וכך היה דעת מהר"א שלום וכ"כ מהראנ"ח א"כ גם בנ"ד אין לכתוב מתיה אף על פי שהוא נקרא כן בפי כל אך בדיעבד אם כתב כן היה מקום עיון כיון דהמבי"ט נראה דמכשיר בכה"ג וכ"מ מסתימת האחרונים אך בנידון זה שהמסדר כתב מאטיא שאין זה שמו כלל נראה דהוי שינוי השם גמור ופסול דהא מעיקר הדין יש לכתוב מתיה אם היה רוצה לכתוב החניכא כמש"ל מדברי הב"ש בשם סתירה:
ולכאורה היה אפשר לומר דגם הב"ש לא קאמר אלא לענין כתיבה לכתחלה ואף על גב דנראה פשוט דבשם אסתר גופי' אם שינה וכתב אסטר שיש לפסול אפילו בדיעבד ש"ה שידוע לכל ששם אסתר המורגל בפי כל הוא ע"ש אסתר המלכה וגם אשה זו שהגט בידה ידוע לכל ששמה כשם אסתר דעלמא וכשיראו שינוי בגט יאמרו שאין זו המתגרשת וכן בשרה שרא משא"כ בשם סתירא אף על פי שבאמת הוא נגזר משם אסתר מ"מ הקורא בגט סטירא אינו רואה שינוי בשם האשה ומה לו לחקור ולערות עד היסוד בה לידע מקור מחצבו שהוא משם אסתר ואין בזה משום לעז כלל וא"כ ה"ה בנ"ד אף על פי שלכתחלה ודאי היה צריך לכתוב מתתיה ומתתיהו ואם היה בא לכתוב החניכה לבד היה צריך לכתוב מתיה מ"מ השתא מיהו שכתב מאטיא אין לפסול בדיעבד כיון שאין הקורא מכיר בו שינוי מקריאת שם הבעל וא"ל כיון דרגילות הוא לכנות לשם מרדכי מאטיא אתי למטעי שיסברו שזה המגרש שמו מאטיא דז"א דכל שאין כאן שינוי בשם עד שיש מקום לומר שע"כ אינו זה רק אחר אינו לחוש כלל כיון שמשפט הקריאה כך הוא כמו שנקרא זה בפי כל מה"ת יטעה זה ויקרא בגט בנקודה אחרת להוציא לעז לומר שהברת התיבה בגט הוא מאטיא וזה האיש לאו שמיה מאטיא אדרבה יקבל האמת שהברת התיבה בפתח ולא ישעה בדברי שקר וכבר הוכחתי סברא זו בארוכה בתשובה סימן:
איברא חזינא דאפילו תימא דהב"ש לא קאמר רק לכתחלה מ"מ נ"ד גרע טפי כיון דכ"ע ידעי שהאיש הזה מאז יולד הוחל לקרוא בשם מתתיה וכך הוא עלייתו לתורה וא"כ פשיט' שיש חשש שיאמרו שאין זה המגרש שהרי המגרש הזה שמו מתיה ואף על פי שכך הוא הברת הטי"ת כמו הברת התי"ו מ"מ כיון שמעיקר הדין יש לכתוב בתיו אם כתב בטית יש קפידא בדבר וכמ"ש בשו"ת הר"ן סימן מ"ב גבי גט שכתב בו דממתא מיורקא ואף על פי שנוכל לומר שהמכוון אחד בין שיכתוב דממתא ובין שיכתוב פלוני דממיורקא ושגם בשכתב דממתא הוא ע"ד היחוס לא ע"ד שם עירו כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא דממתא ע"ד היחס וממתא ע"ד שם עירו בכגון זה צריך לדרוש לשון הדיוט וכיון שכן נמצא ששינה שם עירו כו' ע"ש ואם ל' הדיוט כך לשון חכמים עאכ"ו שהרי דינא הוא לכתוב מתיה בתי"ו כמ"ש הב"ש ומתוך ששינה סדרי הגט וכתב בטי"ת יש חשש לעז ואין לחלק דהתם אזלינן בתר פירוש לשון שהורגלו ההדיוטות לפרש משא"כ בזה דס"ס הברה אחת היא דז"א דמ"מ יש לטועה לטעות כיון שלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא שהרי קריאתו לתורה היא בשם מתתיה וע"ש זה ניתן לו חניכה זו וגם שיסבור הטועה שהברתו הוא מאטיא בקמץ ונגזר משם מרדכי ואנן בעינן שיהא מוכח מתוך הגט שזה המגרש דכל שאין מוכח מתוכו פסול רק אם כותב כתיקונו אף על פי שיש מקום לטעות לא איכפת לן בטעות דהאי כגון אם היה מן הדין לכתוב מאטיא אף על פי שיש מקום לטעות ולקרות המ"ם בקמ"ץ לא איכפת לן בהכי שהרי יש לו להרגש שזה נקרא בפת"ח שהרי אין שם אחר בעיר שיהיה שמו ושם אביו כך (ואם יש בעיר אחד ששמו מאטיא ושם אביו גם כן כשמו של זה היה ראוי לחוש לשני יוב"ש.' גם כן) משא"כ אם אין הדין נותן לכתוב כן אז פשיטא שיש חשש לעז שיאמרו שאין זה המגרש שהרי המגרש הזה שמו מתיה ואף על פי שכך הוא הברת הטי"ת כמו הברת הת"ו מ"מ כיון שמעיקר הדין יש לכתוב בתי"ו אף בדיעבד איכא קפידא כמש"ל ועיין בשו"ת גאוני בתראי סימן ג' תשובת הגאון מוה' יושיע בעהמ"ח מג"ש בענין הגט שנכתב בו יצחק המכונה אייזק דמיתקרי לובא וכתב שם שיש לפסול לפי שהרואה יסבור שלובא הוא שם הקודש מעריסה ונשתנה מחמת חולי כו' ואם כן אין זה המגרש עיין שם:
ועיין בב"ש אות טי"ת בשם טאנא שאם היה לעז וכתב בלשון הקודש כשר כיון דעדיין יש לקרות כמו שם הלעז אבל אם הוא שם הקודש וכתב כשם הלעז פסול לכן יש לכתוב תאנה עכ"ל וכ"כ בס"ש בשם נוחה שכך יש לכתוב דשמא עיקר שמא בלה"ק ואם כתב בלעז נוכא יפסל משא"כ אם יכתוב נוחה אע"ג דהוא שם לעז לא יפסול וכמו בשם תאנא עכ"ל והביאו הב"ש בקצרה ומבואר בנ"ש בשם רש"ל שאף אם נקראת תאנה בקמ"ץ תחת התי"ו אף על פי כן יש לכתוב בתי"ו כיון דעיקרו של השם הוא ע"ש הפרי רק שנשבש הלשון ובתשובה סימן כתבתי בענין זה דטעמא דידיה משום דס"ל דשם זה אין לו מקום רק ע"ש הפרי וירגושו שהיא זאת האשה הנקראת את תאנה והקמ"ץ בא ע"י שיבוש הלשון ואם כן כ"ש כאן שקריאת שם החניכא מתיה הוא ג"כ בפת"ח כמו עיקר השם והכל מרגישין שהוא קיצור מעיקר השם שעולה בו לתורה וכך יש לכתוב מתיה אם רוצה לכתוב השם שהכל קורין בו לחוד וגם אם היה כותב בתי"ו ובאל"ף גם כן היה מקום להקפיד להצריך גט אחר כמבואר בשו"ת מהריב"ל בכתב מתתיא באלף באין ידוע חתימתו גם כן אין להכשיר כ"א במקום עיגון ושעת הדחק וא"א להשיג אחר ואף על גב דבשם סאייה כתב דלכך כותבין ה"א בסוף משוש דלענין ה"א או אל"ף אין קפידא התם שאני דאפילו תימה שלא נגזר משם שרה מ"מ אין קפידא אם יכתוב ה"א במקום אל"ף משא"כ כאן דודאי נגזר משם מתתיהו מה לי שכתב מתתיא באל"ף או שם הקצר הנגזר ממנו ושינוי השם גמור הוא ואפשר דבכה"ג אפילו במקום עיגון פסול שהרי שם אחר לגמרי הוא שאינו שייך לשמו כלל ולא מיבעי בכותב מטיא כמ"ש המסדר הזה דפסול אלא אפילו אם כתב מתיא כיון דמצינו בש"ס שם מתיא כגון ר' מתיא בן חרש ורבי אלעזר מן מתיא וכיוצא בזה אם כן יש לטעות בשם אחר ולא מהני בזה מה שאין שינוי במבטא כיון שהם שמות מחולקים:
העולה מזה שנלענ"ד לדינא למהדר עובדא ולתת ב' גיטין ועל המסדר קורא אני מה שאמר שהע"ה בחכמתו אל תתחכם הרבה למה תשומם כי נס מן הפח"ת ונפל אל הפח ועשה שלא כהוגן שלא נתייעץ בזה עם הרבנים הסמוכים לו הבקיאים בטוב גיטין ורגילי בהכי טובא ולשאול את פיהם אם יש מקום להמלט מנתינת ב' גיטין ע"י כתיבת שם מתיה לבד ואיך יש לכותבו והוא נשען על בינתו ועל שמועתו ששמע שאין לדרוש בשמות רק יש לכותבו ע"פ משמעות הברת קריאתם ושמע וטעה לסמוך ענין את נדון זה שהוא נגזר משם הקודש ואין הנדון דומה דהשם אשר קורין אותו ללעוזות בלעז שפיר כותבין לפי הברת השם וע"פ שימוש האותיות שכותבין במדינה שלנו בלשון אשכנז שהרי הקורא בגט שם יקרא ככתיבתו ויוודע לו שזהו המגרש משא"כ בשם הנגזר משם הקודש שניתן לו מעריסה ועולה בו לתורה פשיטא שידוע לכל כי שם זה שקורין מתיה הוא שם קטן משם גדול שנקרא בו לתורה וידוע לכל שמתתי' הוא בתי"ו ואם כותב בטי"ת הוא שינוי וכמה כרכורים כרכרו חכמי דורינו בענין כתיבת שם אשה שנקראת עטיא שאם היה נגזר משם אסתר היה ראויה לכתוב אתיה ואף ע"פ ששמעתי שהעלו לכתוב עטיא היינו משום שי"ל שלא נגזר משם אסתר כלל ואפ"ת שנגזר משם אסתר מ"מ הרי שם אסתר נשתקע לגמרי ואין ידוע לשום אדם וכמ"ש אא"ז מהר"ש חיות לענין אסתר סטירה וגם דהתם נשתנה הברת שם אסתר לגמרי (ובאמת היכא שידוע ששמה מעריסה היה אסתר ונשתרבב אח"כ לקרותה בשם עטיא צ"ע כעת ואין כאן מקומו) משא"כ כאן ששם מתתי' קיים וידוע לכל וממנו נגזר שם זה שקורין אותו עכשיו ולא נשתנה הברתו רק שהעולם קיצרו בשמו כדרכם פשיטא דבתר עיקר השם אזלינן ובפרט שאין כאן מקום עיגון הדבר פשוט שצריך לחזור ולגרש שנית כדת של תורה ולענין הלכה למעשה איך יש לעשות לכתחלה נלענ"ד ליתן שני גיטין אחד בשם מתתיה ואחד בשם מתתיהו וכ"ע מודים בזה אף הסוברים שיש לכתוב מתתיה מ"מ מודים בזה בנידון כזה שהיה נקרא בפי העולם מתיה וכן מבואר בשו"ת כת"י להגאון מהר"י בעהמ"ח מג"ש ז"ל שכתב בתשובה להגאון בעל צ"צ בענין שם מתתי' והעלה שם לכתוב מתתיהו וכתב שם שהוא מסופק אם העולם קורין אותו מתיה דכיון שקיצרו שמו מאן לימא לן שקיצרו שם מתתיה דלמא קצרו שם מתתיהו וא"כ ל"ד לחזקיה דהתם העולם שקורין אותו חזקיה כו' עכ"ל ואף שי"ל דהכא עדיף טפי כיון שקראוה מתיה הוי כאילו קצרו שם מתתיה ולא לשם מתתיהו מ"מ כיון דעל כל פנים לא נקרא בשם מתתיה ממש אין לכתוב מתתיה לחוד ובלא"ה מסיק הב"ש שהעיקר כדעת מהרש"ל לכתוב ב' גיטין ונלענ"ד שאין צריך לכתוב דמתקרי מתיה כלל כיון שהוא קיצור השם משם מתתיה והוא מובלע בתוכו ממש ובמובלעת גמירי שאין צריך לכותבו כלל כמ"ש הב"ש וגם לפי דעת מהרש"ל כל שאין לקיצור השם זה שם קודש אחר אין צריך לכותבו ואע"פ שיש עוד שמות כגון מתייאל או מתניהו שאפשר ששם מתיה נגזר מהם מ"מ כיון דהני שמות לא שכיחי הכא ולא שמענו שיהא כינוי להם אין לחוש וכמ"ש הב"ש דאם לא נמצא באותו מקום אייזק ששמו הקודש שאלתיאל אין צריך לכתוב קיצור השם:
איברא דלפמ"ש שם בכללים דאם יש לשם הקודש זה כינוים אחרים צריך לכתוב גם קיצור השם א"כ צ"ע כיון דלשם מתתי' יש גם כן כינוי אחר שם מתית והוא שכיח טובא א"כ היה צריך לכתוב דמתקרי מתית גם כן אך כבר כתבתי דהכא שם מתיה מובלע בשם מתיתיה פשיטא שאין צריך לכותבו כלל כמ"ש הב"ש בס"ס בשם אייזק דלכך אין כותבין יצחק המכונה איצק או אליעזר המכונה ליזר אע"פ שיש להם כינוים אחרים משום דשאני כינוים אלו שהם נשמעים ונבלעים ממש בשם הקודש וכ"כ רש"ל גבי אליעזר ליזר אע"ג דיש לאליעזר כינוי אחר והוא ליפמאן מ"מ אין צריך לכתוב המכונה ליזר כיון דשם ליזר בא מאליעזר וכוונתו כמ"ש עכ"ל הב"ש וצ"ע לענ"ד על מ"ש הב"ש באות ב' בשם בנימין שא"צ לכתוב המכונה בונמי כו' כתב וקשה הא יש לבונמי שם הקודש אחר שמחה כו' אבל עדיין קשה מאייזק כו' וצריך לומר דמהרש"ל איירי במקום דלא נקרא לשום בונם שמחה כו' ע"ש וזה תימא לפמ"ש הוא גופיה בשם מהרש"ל דמובלעת לא צריך למיכתב א"כ פשיטא דשם בונם הוא מובלע בשם בנימין אמנם לענ"ד מה שהביא הב"ש מדברי רש"ל בשם אליעזר ליזר וכתב שכוונתו הוא כמ"ש לענ"ד הוא תימא שנראה שאין זה כוונת מהרש"ל ומ"ש מהרש"ל על המסדר שכתב המכונה ליזר מאחר שיש שכינוים ליפמאן וז"ל וטעות הוא בידו דמה בכך שקורין אותו ליזר לא יאמרו שהוא אחר שהרי כל ליזר בא מאליעזר בשלמא אם היה שאר שמות גם כן בשם ליזר אז היה צריך המכונה שלא יאמרו שהוא אחר אבל מאחר שאין זה בנמצא ליכא למיחש כו' עכ"ל וכוונת רש"ל מבוארת דסבירא ליה שאין אנו מקפידין על הכינויים אף שיש עוד כינוים אחרים לשם זה לא איכפת לן בהכי וחולק בזה על הד"מ שהביא הב"ש רק סבירא ליה דהעיקר מה שיש להקפיד אינו אלא אם יש עוד לכינוי זה שמות הקודש אחרים והוא בנמצא כמ"ש שם לעיל בשם זלמן וזהו שכתב דמה בכך שיש לאליעזר עוד כינוי ליפמאן כיון שזה קורין אותו ליזר והוא כינוי לאלעזר לא יטעו לומר שהוא אחר ומ"ש שהרי כל ליזר בא מאליעזר ר"ל כיון שליזר אין לו שם הקודש אחר רק אלעזר וא"כ כיון שזה נקרא ליזר הכל יודעין ששמו הקודש שלו אלעזר וזה השם נכתב בגט והיינו שכתב דבשלמא אם היה שאר שמות ג"כ בשם ליזר ר"ל שאם היה שם ליזר כינוי גם לשמות הקודש אחרים מלבד אלעזר שפיר צריך המכונה שלא יאמרו שהוא אחר דשמא יסברו שליזר זה יש לו שם הקודש אחר ולא אליעזר הכתוב בגט ואין זה המגרש אבל כיון שזה אינו בנמצא דרובא דרובא אותן הנקראין בשם ליזר שם הקודש שלהם אליעזר כמו שנכתב בגט ליכא למיחש וכמ"ש גבי יצחק אייזיק וא"ש נמי ההיא דאין צריך לכתוב המכונה בונם דסבירא ליה לרש"ל דבתר רובא אזלינן ומ"ש הב"ש דווקא אם אין באותו מקום כלל מי שיקרא כן לענ"ד אין זה דעת רש"ל כמ"ש במקומו באורך באה"ע שם בס"ד והוכחתי כן מדברי רש"ל ואין כאן מקומו וגם כי לדינא אין נ"מ בנ"ד דהא בין למר בין למר תליא מלתא או במובלע בתוך השם או באם הרוב הנקראים כן שם הקודש כמו שנכתב בגט וא"כ בנ"ד כל הדרכים האלו בו ששם מתיה הוא מובלע בשם מתתיה וגם שם הקודש שלהם כך הוא שלא שמענו מי שקורין אותו מתיא בפתח שיהא לו שם הקודש אחר ואע"פ שמצינו בש"ס רבי מתיה בן חרש וכיוצא בזה ולפי הברת הספרדים הם קורין התיו דגושה וא"כ הויא מתיא ג"כ שם לעצמו ודמי לאלחנן חנן מ"מ כיון שבמדינתינו אין קורין בשמו כן ואין לך בגיטין אלא מקומו ושעתו וכיוצא בזה כתבתי באה"ע סי' קכ"ט במה שהביא הב"ש שם מדברי הפוסקים שאין צריך לכתוב נתן המכונה נטע או נטא שלענ"ד דין זה נמשך מגדולי הספרדים שהם קורין התיו דגושה והם קורין נתן ולפיכך שם נטע הוא אצלם קיצור השם מה שאין כן לפי מה שאנו האשכנזים קורין נתן בתיו רפוי ושם נטע הוא מודגש הרי זה שם לעצמו וצריך לכתוב דמתקרי נטע כמבואר בפוסקים וה"נ בשם מתיא שלפי קריאתינו שם מתיא בתיו רפוי א"כ זה שנקרא בדגש אין לטעות בו שהוא ע"ש מתיא הנזכר בש"ס וגם לא שכיח אצלינו כלל שיהא נקרא בשם זה לשם בפ"ע ואינו בא רק לכינוי וקיצור השם בלבד הלכך נראה שאין צריך לכתוב בזה דמיתקרי כלל רק יש לכתוב ב' גיטין באחד מתתיה ובאחד מתתיהו ובזה יצאנו ידי כל עורר וטוען כי נלך בעקבות הראשונים ולא נפרוץ גדרם דרך המלך נלך ונשתה מי בארם באר מים חיים דברי זעירא מן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד