אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ג › שאלה פו

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ג · שאלה פו

שאלה פה

שאלה אשה ששמה מעריסתה מרים ביילא וכך הוא חתימתה ומיעוטא דקרי לה הכי ורוב העולם קורין אותה ביילא לבד איך יש לכתוב בגט. תשובה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מכבוד מחו' ידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם מוהר' יהושיע העשיל נ"י האב"ד דק"ק טרניפאל והגליל יע"א ותשובתו הרמתה לכתוב מרים ביילא דמיתקריה ביילא ודבריו א"צ חיזוק כי כן העליתי בעזה"י בכמה תשובות והלכה ברורה וכך נעשה מעשה כמה פעמים בלי פקפוק אפס לכבודו של הגאון נ"י אמרתי לישא וליתן קצת בדבריו הנעימים. והנה פתח דבריו יעיר אוזן לדחות דברי מי שערער על המסדר שסידר בגט מרים המכונה ביילא ויצא עליו עוררין מטעם שאין לכתוב המכונה אלא במקום שיש לו שייכות לשם הראשון משא"כ שם ביילא שאינו נגזר משם מרים והרב נ"י ביטל את המעוררין והביא ראיות דאף בכה"ג כותבין המכונה. ולפי ענ"ד פשוט דלא מיבעיא אם הדברים כפשטן שדעת המערערין דשם לעז שאינו יוצא משם העברי אין לכתוב המכונה שערעורם בטל אלא אפילו אם נאמר שמצאו מקום לטענתם משום שי"ל דאין לכתוב המכונה אלא על שם שהוא נטפל עכ"פ לשם העברי והיינו שאינו קבוע לשם בפ"ע וכגון משלם ווייבוש שלעולם ווייבש נטפל לשם הקודש וכיוצא בזה כמה שמות לעז שאין יוצאין משם העברי ומ"מ אין קריאתם בשם זה לשם העצם כ"א נלוו לשם הקודש העיקרי אע"פ שאינו מענינו של שם זה ובכה"ג יש לכתוב המכונה משא"כ אם שם הלעז הוא ג"כ שם העצם יש לכתוב עליו דמתקרי. ובספר ג"פ כתב חילוק זה ליישב סתירת דברי הרמ"א ע"ש בס"ק ס"ד ובס"ק ע"ח ומחמת שראו כן בספר ג"פ מצאו מקום לערער אך באמת אין כאן מקום ערעור דאע"ג דהג"פ סובר כן מ"מ אנן לא נהיגין הכי ועל כל שם לעז כתבינן המכונה אף אם הוא שם לעצמו כמבואר בס"ג בשמות נשים דבמדינות אלו הוי הנלא שם אחר מחנה יש לכתוב חנה המכונה הנלא. ולכן מבואר מדברי הב"ש שם ס"ק כ"ה דמתקרי ע"ש כותי שהקשה דהא מסתמא הוא שם לעז ויש לכתוב המכונה כו' והרי שם הלעז שנקרא בפי הכותים ודאי דהוא שם העצם לעצמו ואפ"ה ס"ל לכתוב המכונה ואין להאריך בזה דעמא דבר שלא לחלק בין השמות אלא בכל גווני נוהגין לכתוב ע"ש לעז המכונה וכ"כ בג"פ שם שכן דעת הב"ש דמל' הרמ"א משמע דאם השני שם לעז כותבין המכונה אע"פ שהוא שם העצם וגם כתב שם שכן דעת מהרח"ש וכן מבואר ממ"ש הב"ש בשמות נשים אות ב' בענין תמר דמתקרי בוליסא שבס"ש הקשה על מהרח"ש דאם הוא לשון ארמי הו"ל לכתוב המכונה אע"ג דמבואר שם דבליסא הוא שם העצם ואפ"ה ס"ל דיש לכתוב המכונה וגם הב"ש שמיישב דברי מהרח"ש משום דס"ל דלשון ארמי חשיב כלה"ק ע"ש ופשיטא שי"ל דהב"ש לשיטת מהרח"ש קאמר והאמת יורה דרכו דהב"ש ס"ל דאם היה לעז בכל גווני יש לכתוב המכונה כמש"ל מדברי הב"ש ס"ק כ"ה וכן מוכח ממ"ש בתירוצו דמיירי באותו השם הנקרא בפי ישראל הוא גם כן לעז אז כותבין דמיתקרי כששניהם לעז כמ"ש בתשובת מהר"מ מלובלין וס"ל מה שהביא באות מ' לכתוב מירוש דמיתקרי מירל אלמא דדוקא מהאי טעמא דשניהם לעז אתינן עלה. ומדברי מהר"מ אין ראיה כ"כ די"ל דמירל אינו שם העצם אלא נגזר משם מרים או מירש ולכך הוצרך לכתוב טעמא לפי ששניהם. וכן י"ל בההיא דגיטלן גיסא שכתב הב"ש בס"ש דשם נמי מיירי שדרך לכנות לגיטלן גיסא ולכך הוצרך לבוא עליה משום דשניהם לעז אבל מדברי הב"ש שהוצרך לומר דשם הישראל היה לעז ולא כתב בפשיטות דשם שבפי עכו"ם שהיא שם העצם א"ו דאין לחלק:

וכן מבואר בדברי הב"ש שכתב על הט"ז שכתב אקסיל ראד המכונה בענדט וליתא אלא כותבין דמתקרי בענדט כיון דשני שמות של לעז ואין כותבין המכונה אלא אם שם שלו שם הקודש אז הוי שם הלעז ככינוי בעלמא כו' ושם באות ב' בונדט דמתקרי אקסיל ראד כיון דשניהם שמות הלעז כמש"ל ע"ש מבואר אע"ג דבונדט הוא שם לעצמו ואקסיל ראד הוא שם העצם לעצמו מ"מ היינו כותבין המכונה אם האחד שם הקודש דכל שיש כאן שם הקודש לאיש זה אנו תופסין אותו לעיקר השם ושם לעז שלו אע"פ שהוא שם העצם כותבין המכונה ומדויק לשון הב"ש שכתב אז הוי שם הלעז ככינוי בעלמא והו"ל למימר אז שם הלעז הוא כינוי אלא ר"ל אע"ג דהכא שם הלעז שם העצם הוא מ"מ בזה שיש לו שם הקודש לא איכפת לן מה שהוא שם העצם באיש אחר ואינו נחשב לזה אלא ככינוי בעלמא ופשיטא שא"ל דהתם נמי דרך הוא לכנות בונדט לאקסיל ראד כדמשמע ממ"ש שם בשם ס"מ דז"א דאע"ג דלפעמים זה כינוי לזה מ"מ כ"א הוא ג"כ שם העצם לעצמו כמבואר למעיין שם וקצרתי. וגם דכל כי הני חילוקים הו"ל להב"ש לפרושי וכן מוכח ממ"ש בסימן קכ"ח לענין שם העיר דכותבין שם ישראל תחלה וע"ש הכותי' דמיתקריה והב"ש שם כתב עיין בסימן קכ"ט בשמות לעז כותבין המכונה וכאן בשמות המקומות כותבין דמיתקרי כו' ואם איתא דשם העצם כותבין דמיתקרי אם כן לא רחוקה מאדם העיר דגם בשם המגרש והמתרגשת כן הוא דהא ודאי דשם העיר שבפי כותי' שם העצם הוא א"ו דליתא אלא כל שהוא לעז כותבין המכונה בכל גווני:

והנה הרב נ"י כתב דלדעת רמ"א דאם ב' שמות בלשון הקודש הן יכתוב דמיתקרי הא חנון ורחום הוא לה"ק אעפ"כ כינוין מקרי ואפשר לחלק דאין זה שם העצם עכ"ד ואני תמה דמה קשיא ליה על הרמ"א דהא בהא ליכא מאן דפליג דבשם הקודש כותבין דמיתקרי ואם כן תיקשי ליה לכ"ע וע"כ לומר דאף בשמות לה"ק שפיר מיקרי כינוי כשאינו שם העצם. אך מ"ש הרבנים דבזה נדחה דאין ראיה מהמכונה זעמיל שכותבין המכונה אף בשם שאין יוצא משם עברי די"ל דהתם טעמא משום שם העצם לענ"ד י"ל דהתם גבי רחום וחנון אינו רק שאנו מתארים אותו בכך ע"פ מדותיו ובכה"ג בגט אין כותבין שם כזה כלל כמו שאין כותבין בן הרב או בן הקדוש משום דאין זה שם האיש כלל ולא דמי להמכונה זעמיל שהכינוי ע"ש יופיו דהתם הנקבע לו מחמת זה לשם גמור שהרוב היו קורין אותו בשם זעמיל לבד וקבעוהו לעיקר השם שלא היה נקרא להם בשם אחר כלל משא"כ מי ששמו קבוע ונקרא כן בפי כל רק לפעמים קורין אותו ע"פ מדותיו אין הכוונה שיהא זה שמו וזה זכרו רק דרך רמיזה שאנו קורין לזה שיש לו מדה זו של רחום או שאר המדות ואין לכלול זה בין שמות הנקבעים בין בעצם או בדרך מקרה שאין ע"ז תואר שם כלל ומ"מ שפיר קרי ליה בש"ס כנוין משום דקריאה זו הבאה לרמוז על השי"ת הוא כדי להעלים השם העצם וכן מבואר בשו"ת מהרי"ק סימן קס"ב שכתב וכן בשבועות קורא כינויין רחום וחנון כו' שאין שייכים כלל לשם וגם כתב רד"ק בשרש כנה שהכינוי הוא כסות והעלם השם כו' ע"ש ונראה שלא בא לדמות למאי דמייתי שם משולם המכונה דורנט כו' שבכל התלמוד לשון כינוי משמע שאינו השם כלל כי ההוא דהמכנה שם לחבירו כו' דהתם נקרא כינוי שמכסה ומעלים השם האחר אבל מ"מ הך שם שקורא בו הוא נקבע באיש הזה לשם וכן זה שרוצה לכנות ולכסות שם העיקר של חבירו ולקבוע בו שם זה של גנאי אבל הך כינוין דשם הקדוש רחום וחנון אינן באין לקבוע זה לשם כלל רק לרמז על מדתו של הקב"ה. וראיתי בנחלת שבעה שהקשה אהא דאין כותבין בן הרב כו' דהא לא גרע מחניכה הרגיל בו יותר ולענ"ד אין זה דומה לחניכה כלל שקריאה זו לא מן השם הוא רק סימנא בעלמא וכמו שם המשפחה משא"כ חניכא היינו דווקא מה שנקבע לשם אלא שאינו מובהק רק חניכא וכינוי לבד ומ"מ שפיר כתב שתקנו שלא לכותבו אע"פ שאינו מזיק משום כדי שלא לבייש ועכ"פ הך דרחום וחנון אינו ענין לחניכא כגון זעמיל וכיוצא דשם זעמיל כיון שרוב קורין אותו כך אף שהוא ע"ש תוארו ויופיו מ"מ הו"ל כשם העצם והו"ל לכתוב דמיתקרי אלא ע"כ דלגבי שם הקודש הוא כינוי דמסתמא הוא מחזיק לעצמו שם הקודש לעיקר וכ"כ הגאון מוהר"ר יושע ז"ל בתשובה הנדפסת בשו"ת גאוני בתראי אי סימן ג' וז"ל ול"נ ליתן טעם שתיקנו דמיתקרי ע"ש הקודש ועל לעז המכונה דשם לעז לא ניחא ליה כו' כותבין המכונה להורות ששם זה הוא כינוי כאלו שלא ברצונו קורין עצמן בשמות לעז ע"ש שחולק על תשובת הב"ח והאריכו שם בהך דתשובות מהר"ם מינץ וקצרתי:

והך חילוקא דכתיבנא נראה שהוא מבואר בתוס' דשבת דף יו"ד ע"ב דאמרינן התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמינן אלקא מהימנא והכא שם גופיה איקרי שלום ופירשו התוס' דהתם קראו שלום ע"ש שהוא עושה שלום כו' מבואר שם החילוק בין שם שלום להנאמן דשלום השם גופיה איקרי הכי אע"פ שהוא נקרא כן ע"ש שהוא עושה שלום מ"מ ס"ס קבוע הוא להיות לשם הו"ל כשם העצם משא"כ הנאמן שאינו רק מצד הפעולה נקרא כן אבל לא להיות לשם קבוע וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהלכות ק"ש דנאמן רחום וכיוצא יכול להזכירו בבה"כ והראב"ד חולק שלא מצינו רחום אלא שמו של הקב"ה. והכ"מ שם כתב בשם ר"י דמצינו על איש חנון ורחום וצדיק וכן הוא בפי' תר"י על הרי"ף ברכות ע"ש. ונראה ג"כ דבהא פליגי דהראב"ד סבר כיון דלא אשכחן רחום רק על שמו של הקב"ה אם כן שם רחום הוא קבוע לשם דאם ע"ש הפעולה גם באנשים יש מקום לקרות בשם זה והלכך אע"פ שנקרא כן ע"ש שהוא מרחם על הארץ ועל הבריות מ"מ מחמת פעולה זו קבעו השם הזה וא"כ דמי לשם שלום ור"י כתב דבאמת מצינו כן וכן גם בבני אדם וא"כ באמת אינו שם קבוע כלל ומה שהקשה בכ"מ ולח"מ שם דלמה השמיט הרמב"ם איסור שאילת שלום במרחץ נלענ"ד ע"פ מאי דאמרינן בסוף ברכות שהתקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם כו' אם כן כיון דשאלת שלום הנזכר בברייתא הוא בשם ממילא נכלל במ"ש שם דכינוי שאין נמחקין אסור להזכיר אך בפירוש המשנה שם כתב שהתקינו שיהא שואל בשלום חבירו בשם מפני שמלת שלום הוא שמו של הקב"ה משמע דמפרש דמה שנותן לו שלום הוא גופיה השאלה בשם. וצ"ע על הפוסקים שלא הזכירו הך דהתקינו שיהא שואל בשלום חבירו בשם ועיין ביו"ד סימן רפ"ה בנה"כ הביא דברי התוס' דסוטה דף י' דמבואר שם דס"ל דשלום משמות שאין נמחקין ולא דמי לרחום וחנון דלא אשכחן שקרא הקב"ה שמו חנון כו'. והיינו דקא דחי אלא מעין שמו כמו חנון ע"ש שהוא חונן ומרחם על בריותיו ע"ש מבואר כמ"ש לחלק ענין זה ובאמת שצ"ע על ר"י שכתב דאשכחן רחום וחנון באדם דהא בשבועות דף ל"ו אמרינן כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון במי שהוא רחום וחנון קאמר כו' ואפשר לומר דכיון עכ"פ אין דבר ששם העצם הוא רחום וחנון רק ע"ש הפעולה לבד והלכך אף ששם זה נופל גם באדם מ"מ א"ל ששבועתו היתה באדם שהוא רחום או חנון שאין לנו לתלות שבועתו באדם שאין מדת הרחמנו' רק דרך השאלה ועראי לפי השעה ובודאי שכוונתו על השם שהרחמנות הוא עצמותו הוא ומדותיו אחד וכמ"ש הט"ז בא"ח סימן קי"ח בשם הר"ר מנוח שלכך אומרים המלך המשפט דלשון זה משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע ע"ש. (ור"ל הוא הקב"ה בעצמו החכמה לכן אנו אומרים הוא המדע והכוונה שהוא הקב"ה בעצמו המדע לפי שהוא עצם המעלות והמדות וכה"ג המלך המשפט היינו שהוא בעצמו המשפט ובדבר זה שגם בס' אפיקי יהודה דף ק' ע"ב שכתב ע"ז כי טעות נפל בלשון זה כי לא להשוות אצלו ית' הורדפו שבלשון חכמה באנו כו' וצ"ל הוא היודע הוא המדע כו' והנה אחרי שהוא מרבה בחקירות ומקשה עצמו לדעת ענינים על בוריי' נכשל בדבר שפשוט לבר בי רב שאינו יודע בחקירות ולא יכול להתאפק מלמחוק ולהגיה על לא דבר לפי שהבין שבא לומר שחכמה ומדע אצלו ית' אחד הוא. אך פשוט הוא לכל המעיין שהדברים ככתבן ומתפרשין כמ"ש) וגם כאן כשתולה השבועה במי שהוא רחום הכוונה על הקב"ה שעצמותו ית' הוא רחום וחנון משא"כ בשמים וארץ כיון דאיכא שמים וארץ בשמים וארץ קאמר. אבל מ"מ לענין דברי הראב"ד דס"ל דלא מצינו רחום כ"א על הבורא ור"ל דמחמת זה הוא שמו של הקב"ה כך ע"ז שפיר קאמר רבינו יונה דאשכחן רחום וצדיק כו':

שוב מצאתי בפר"ח א"ח סימן פ"ה הביא הך דסוף ברכות וגם הקשה שם על ר"י מהך דשבועות והכריע וזה כדעת הראב"ד ע"ש ולענ"ד אין מזה הכרע דשפיר אפשר לומר כמ"ש בפירוש דברי הש"ס ולפי שהדברים מתפשטין חוץ לענינינו קצרתי ומצאתי בדברי אח"ז בספר בכור שור בסנהדרין דף ס"ה שפלפל ג"כ בדברי הט"ז והב"ח בענין מי ששמו שלום והביא שם דברי הש"ס בסוטה דף י' גבי שמשון ודברי הש"ס דשבועות ע"ש:

והנה הרב נ"י תמה על רמ"א בתשובה שהביא ראיה דלשון דמיתקרי נופל אף היכא דשייך המכונה דהא מתרגם ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח וקרא פרעה שום יוסף גברא דמטמרין גליין ליה ואין מתרגם וכנה פרעה כו' משום דגם לשון דמיתקרי א"ש וע"ז הקשה הרב נ"י דהא צפנת פענח הוא לה"ק ושייך דמיתקרי ולענ"ד לפי"ז משמעות לשון רש"י דצפנת פענח הוא לה"ק ופירושו שמגלה צפונות א"כ ודאי שפרעה קרא אותו בלשונו לשון מצרים שם שמשמעותו כך אלא שהכתוב העתיק כמו שהוא פתרון השם בלשון מצרי ללה"ק וא"כ היה לו לתרגם וכנה פרעה וכו' ור"ל שכינה לו בלשון מצרי שפתרונו הוא דמטמרין גליין ליה דודאי השם שקרא לו פרעה הוא כינוי לשם המובהק שהוא יוסף שכן נקרא בלידתו וכן קראוהו אביו ואחיו וכן בכל התורה כולה והיא עצמו אמר אני יוסף אחיכם ולא נזכר משם צפנת פענח בשום מקום. אך באמת הרשב"ם כתב שצפנת פענח הוא לשון מצרית וכן הראב"ד כתב להסתפק אם הוא מלה מצרית לא ידענו פירושה ואם הוא מתורגמת לא ידענו שם יוסף ור"ל שלא ידענו השם שקרא לו פרעה בלשון עמו איך היה כי השם צפנת פענח הוא מתורגם על לשון המצרי שבו קוראו שם שפתרונו כן ומדברי התרגום נראה שהוא מתורגמת וכנראה מלשון רש"י אבל עכ"פ עיקר השם שקראו פרעה אינו רק בלשון מצרית והוא כינוי ועיין מ"ש הראב"ד גבי ותקרא שמו משה שבד"ה שלהם קראוהו מוניוס:

ומצאתי ברמב"ן שכתב דיתכן שפרעה קרא לו שם נכבד בשם ארצו כי שאל לו או שהיה יודע המלך שפת כנען קרובה אליו וכו' ובפרשת ויגש כתב שנראה לו דשפת כנען הוא לה"ק ע"ש ולפי"ז שפיר קאמר הרב נ"י דכיון שהוא לה"ק שפיר קאמר עליו וקרא ולא כתב וכינה ועיין בב"ש דגם על שמות שבלשון ארמי כותבין דמיתקרי ע"ש בשמות נשים אות ב' בשם ביליסע ובכלליו שלו. אך לענ"ד אף אם היה השם הזה לה"ק יש מקום לכתוב עליו המכונה בכה"ג דכיון דיוסף ודאי החזיק לעצמו השם שקראתו אמו כדכתיב ותקרא שמו יוסף וכמש"ל שבשם זה קרא לעצמו גם כן אף שאפשר שאין מזה ראיה כל כך שהרי הוצרך לומר כן להתוודע לאחיו שהוא אחיהם אשר בשכבר נקרא שמו יוסף מ"מ מה"ת אמר שהיה רוצה בשם אחר רק שפרעה קרא לו השם הזה בע"כ שלא מדעתו ורצונו כי כן דרך המלכים וכמ"ש הרשב"ם מדינא שקראו נ"נ בלטשצר וכאן קראו פרעה ע"ש המאורע אבל מ"מ לא נעקר שם יוסף כלל ובכה"ג שהוא שם הקודש יש לכתוב המכונה ולא דמי לשם שנשתנה מחמת חולי או ד"א דניחא ליה בהאי שנוי השם משא"כ כה"ג דהכא שמטעם קריאת המלך קריאת שם זה הוא ע"ש ענין המאורע ובכה"ג אינו רק כינוי ומדכתב' התרגום וקרא פרעה מוכח דמיתקרי שייך בכל גווני ועיין מ"ש רמ"א בתשובה בהא פעסלין אסתר שכתב הך סברא דלא ניחא לה בהאי שמא לענין דין קדימה וקצרתי:

ולענין עיקר הדין כבר כתבתי שהדין בזה עם הגאון נ"י לכתוב מרים בילא דמתקרי' בילא כאשר הארכתי בתשובתי ואף על פי שי"ל שהוא קיצור השם ולא דמי לאלחנן חנן כאשר כתבתי באריכות מ"מ מאן דחייש לכתוב דמתקריא בילא לא הפסיד בקיצור השם שנכתוב ג"כ אינו מזיק ואין לחדש דבר רק את זה חזיתי בדברי הרב נ"י דב' שמות הלידה כחד חשיבי וכמו מלכי צדק וכדרלעומר ולכן אין לכתוב בב' שיטין ולענ"ד מי שנקרא בב' שמות הלידה אפשר דשפיר מצי פסק ליה בתרי שיטין דאף שכתב הר"ן שאין לפסוק השמות בגט בב' שיטות היינו בכה"ג שאינו שם מורכב מב' שמות ואף על פי שהוא ב' תיבות אינו ב' שמות אבל כגון אנו שדרכינו לתת בלידה לפעמים ב' שמות והוא מורכב משמות ב' ב"א אף על פי שמ"מ הוא שם אחד שאין להפסיק לכתוב דמיתקרי ביניהם כיון שלא נקרא בכ"א בפ"ע מ"מ לענין זה ודאי דב' שמות מורכבין הם וכ"א הוא שם לתיבה לעצמו ויכול לכותבו בב' שיטין ועיין לעיל סימן פ"ה שכתבתי קצת טעמא שאין לפסוק אותו בב' שיטין לכתחלה:

והנה זה מקרוב נדפס ספר תורת גיטין לשארי הגאון אבד"ק ליסא ופניתי לראות מ"ש בענין זה וראיתי שכתב על דברי הב"ש בס"ק ק"ד מ"ש כגון שנשתנה מחמת חולי שהוא תמוה כו' ונראה שנשמט מכאן על ידי ט"ס ובב"ש ישן מילא החסרון כו' וכן בדברי הב"ש בדין משה ליב יוצא לו חסרונות מס' בית שמואל ישן וכן כמה מקומות בספרו ונפלאתי על חכם גדול כמותו אחר שחיבר על כל הלכות גיטין לא הרגיש שהב"ש ישן הוא מהדורא קמא של הב"ש שהדפיס בעת שהיה אבד"ק פינטשיב וכשנתקבל לק"ק פיורדא חזר עליו והוא עצמו כתבו ומגיהו ודורשו וגרע והוסיף כמ"ש בהקדמת ספרו הב"ש שבידינו מהדורא בתרא ומה שיש בו תוספו' או חסרון אינו מחמת ט"ס רק בכוונה מגרעת נתן או הוסיף עליו מחמת עומק עיונו וכבר הארכתי בתשובתי בדברי הב"ש והבאתי שם גם דבריו במהד"ק בזה. והמעיין בספר הנ"ל יראה שמחמת שגגה זו הגיה כמה דברים שהשמיט הב"ש במהדורא בתרא ממ"ש במ"ק בכוונה מחמת שחזר בו ולא נתחורו בעיניו כ"כ והוא סבר שיש חסרון וט"ס בב"ש שלפנינו ושלח ידו למלאות החסרונות ועי"ז נתקדשו לו כמה דינים אשר לא כדת ואין רצוני להאריך פה רק את זה חזיתי לכתוב פה כי מה שכתבתי שם דכללא דהנך דינים הוא כך דמי שעולה כו' אבל אם עולה לס"ת בב' השמות ונקרא רק באחד או להיפך הרי איכא גלוי מלתא דהנך ב' שמות לאו שם אחד הוא כותבין בין השמות דמתקרי וכמ"ש בסדר הגט וכן מוכח ממ"ש הב"ש בשמות אנשים גבי סעדיה כו' מוכח דאם נקרא בשם אחד מאותן הב' השמות שעולה לס"ת כותבין דמתקרי כו' וכן כתוב בחידושי דינים שלו ומבואר מדבריו דאף בשמות הלידה הדין כן:

והנה מ"ש ראיה ממ"ב הב"ש לענין שם אהרן סעדי' הוא תמוה דהא שם גבי שם מ"ח מיירי ובזה מבואר בש"ע סעיף י"ח ובדברי הב"ש כאן דכותבין דמתקרי אבל בשמות הלידה י"ל דנעשו שם אחד וכיון שעולה לס"ת בב' לא נשתקע שם הזה אשר מלידה להיות מצורפין בשניהם יחד ומה שנקרא בפי העולם באחד לבד בקיצור השם הוא ולא נעשה שם האחר טפל מחמת זה ומכ"ש אם נקרא ראובן שמעון וכך עולה לס"ת ובפי העולם נקרא שמעון שא"א לתפוס לעיקר שם שמעון כיון דחזינן דלענין עליה לתורה מקדים שם ראובן אין לנו לעשותו טפל מחמת הקריאה אלא אמרינן שכן דרך העולם לקצר וגם דבשמות הלידה א"א לכתוב שמעון דמיתקרי ראובן דמשמע שהיה נקרא פ"א ראובן לבד וזה אינו שמעולם לא נקרא ראובן לבד ודווקא בשמ"ח שייך לומר כן ובהכי מיירי מהרי"ו וכמ"ש בתשובה. ומדברי הרב נ"י נראה דבכה"ג כותבין ראובן דמתקרי שמעון כיון דבשם זה עולה ראשון לס"ת והוא ע"פ מה שהגיה בב"ש עפ"י הב"ש ישן. ואולם אף מ"ש והעתיק מב"ש ישן הוסיף בו דברים מדעתו כי מ"ש בשמו וכותבין לעיקר שם שעולה בו לס"ת ראשון ליתא כן בב"ש מ"ק. ועל הגהתו מב"ש מ"ק לב"ש מ"ב אנו מצטערין והוא בא להוסיף עליהם מחמת שרוצה להגיה בב"ש ואם נשתנה שמו כו' ולפרש כוונתו שזהו החילוק בין מ"ח לשלא מ"ח דשלא מ"ח כותבין לעיקר שם שעולה לס"ת ראשון ובמ"ח כותבין שם מ"ח לעיקר:

אך באמת ליתא בכוונת הב"ש רק דבא לומר דאע"ג דבנקרא בשניהם יש לכתוב לכתחלה בלא דמיתקרי מ"מ בנקרא באחד אף שעולה לס"ת בשניהם כגון בשמ"ח לכתחלה יש לכתוב דמיתקרי רק בדיעבד כשר בלא דמיתקרי ומ"ש כגון מ"ח כבר כתבתי בתשוב' והעיקר נראה דרמ"א כתב שני בבות נקרא בשניהם או שעולה כך לס"ת ודברי הב"ש סובבים על דברי הרמ"א שהם לקוחים ממהרי"ק ומהרא"י כמ"ש בד"מ וכאשר הארכתי בתשובה ומתחלה כתב על בבא אחד דבזה תיבת כשר אינו מדוקדק דלכתחלה יש לכתוב בלא דמיתקרי ושוב כתב ואם עולה לס"ת ר"ל אבל הבבא הב' שכתב רמ"א שעולה לס"ת בזה שפיר מדויקין דברי רמ"א שכתב כשר דבאמת כן הוא שלכתחלה צריך לכתוב דמיתקרי רק בדיעבד כשר כמ"ש סי"ח ולכן נקט כגון שנשתנה מ"ח משום דבהכי מיירי בתה"ד שממנו תוצאות דין זה של הרמ"א וזה כוונת הב"ש מ"ק מ"ש ודברי רמ"א כו' וליתא אלא אם אינו נקרא כו' ר"ל דין זה של הרמ"א א"ש וכן דין מ"ש בתה"ד כו' ר"ל שהדין של תה"ד שממנו לקח הוא הרמ"א הוא בכה"ג. אך בשמות הלידה כמ"ש שאין מקום לכתוב דמיתקרי כלל אף דנקרא באחד לבד דאין לחלק שמות הלידה כלל ומ"ש הב"י בענין משה ליב דאם כתב דמיתקרי י"ל דפסול ולא החליט הפסול מחמת דהם שמות הלידה ומעולם לא נקרא בשם יהוד' לבד כבר ביררתי בכמה תשובות בכוונת הב"ש והבאתי שם דברי הב"ש מ"ק וכאן קצרתי וא"כ בשמות הלידה שפיר י"ל כדכתיבנ' דלא מבעיא דלכתחלה אין לכתוב דמיתקרי אלא אף בדיעבד יש לחוש כיון שמעולם לא נקרא בשם זה לבד ויותר תמוה מ"ש הרב בעולה באחד ונקרא בשניהם כותבין דמיתקרי וכמבואר ממ"ש או להיפוך כו' ולענ"ד הוא להיפוך דבנקרא בשניהם ודאי אין מקום לכתוב דמיתקרי מחמת שעולה לס"ת באחד וכמבואר מהב"ש שכתב שלשון רמ"א אינו מדוקדק כו' ולדבריו הרי מדוקדק שפיר דכיון שכתב או שעולה כך לס"ת אלמא דברישא מיירי בגוונא שעולה לס"ת בא' או בגוונא שעולה לס"ת פ' דמתקרי פ' כמ"ש הב"ש לקמן מדברי התה"ד דאין פשוט בכל מקום לקרות לס"ת בלא דמיתקרי וא"כ בכה"ג אע"פ שנקרא בשניהם מדוקדק תיבת כשר דהיינו בדיעבד אבל לכתחלה בעי דמיתקרי אע"כ דליתא דכל שנקרא בשניהן צריך לכתוב בלא דמיתקרי ולא משגחינן בעלייתו לתורה בא' שאם יכתוב דמיתקרי יהיה לעז שהרי הם קוראים אותו בשניהם ואף אם נתפוס השם שעולה לתורה עיקר מ"מ איך יכתוב על השני דמיתקרי כיון שלא נקרא מעולם בשם הב' לבד כ"א בצירוף הראשון. ודברי רמ"א שם מיירי במי שיש לו ב' שמות אחד של מקום כתיבה ואחד של מקום נתינה ומ"מ כתב דאם במקום הנתינה נקרא בשניהם יחד אף לכתחלה אין לכתוב דמתקרי ע"ש מקום כתיבה ואף שעולה בו לס"ת ונעשה גם הוא עיקר מ"מ א"א לחלקו מן השני ע"י דמיתקרי שאם נאמר שהקריאה בשניהם הוא טפל להשם שעולה בו שהוא עיקר מ"מ צריך לכפול ולכתוב שם העולה לס"ת לעיקר וב' השמות שנקרא בו לטפל דא"א להפריד שם אחד לבד ולעשותו טפל והב"ש לא מיירי מזה אלא לענין לכתוב דמיתקרי בין ב' השמות ומ"מ נלענ"ד דאם המנהג לקרות לס"ת דמיתקרי וכמ"ש הב"ש לקמן מדברי התה"ד וכן היה נקרא המגרש לס"ת בב' השמות של הכתיבה והנתינה ודמיתקרי ביניהם אז אפשר דאפילו בפי העולם נקרא בשניהם יחד מ"מ אזלינן בזה בתר עלייתו לתורה שנקרא בשניהם עם דמתקרי ומ"מ ס"ל להב"ש דדוחק לפרש דברי הרמ"א דמיירי בכה"ג ולכך כתב כשר דוקא בדיעבד וצ"ע ובדברי סדר הגט והנ"ש הארכתי בכמה תשובות ולכן אני אומר דליתנייהו להנהו כללי דכייל מר שארי הגאון נ"י כי הדבר ברור דכללא הוא היכא שעולה לתורה וחותם בשתיהם והם שמות הלידה ונקרא בפי כל בשם אחד שיש מקום לומר שדי בכתיבת ב' השמות יחד כמו שעולה לתורה וחותם דמה שנקרא בפי העולם באחד הוא קיצור השם אך כיון שקיצור השם אינו מזיק שפיר יש מקום לכותבו ג"כ ולכתוב עליו דמיתקרי כגון ראובן שמעון דמיתקרי ראובן או דמיתקרי שמעון אבל אם כתב ראובן דמיתקרי שמעון יש חשש פסול דאם נקרא בפי העולם ראובן הרי מעולם לא נקרא שמעון לחוד ואם נקרא שמעון הרי לא נקרא ראובן לבד מעולם ומכ"ש בזה שכל השמו' ניתנו לו מלידה ועולה וחותם בהם דכחד חשיב ומאן פלג להו וכי בשביל שהם מקצרים קריאתו נכתוב כן זהו רק חצי השם ופסול ומ"מ י"ל אם כותב שם זה לבדו כשר דהוי כחניכא שהכל קוראין בו אבל מה שהוסיף עליו לכתוב דמיתקרי שמעון כל המוסיף גורע שיש חשש שיסברו שאין זה המגרש שמעולם לא נשמע שיהא נקרא שמעון לבד רק שנפרש דמיתקרי לפעמים שמעון ג"כ על צירוף שם ראובן אין דרכן של בני אדם להתבונן בלשונות כאילו לפרשם ולהוציאם מפשוטן וכבר הארכתי בענין זה במ"א ועיין בתשובה שהבאתי מדברי הזכרון משה דבשני שמות הלידה כגון יעקב מאיר והעולם קורין לו יעקב ולס"ת עולה יעקב מאיר גם בגט כותבין יעקב מאיר בלא דמיתקרי ע"ש ואין לנו לזוז מדברים המפורשים במקום זה לסמוך על איזה דקדוק בלשונות האחרונים:

והיכא שהוא נקרא בשניהם והם שמות הלידה ועולה לס"ת באחד מהן כגון יעקב מאיר ועולה לס"ת בשם יעקב לבד נראה ג"כ לכתוב יעקב מאיר דמיתקרי יעקב ואף על גב דבעלמא אמרינן דשם המובהק הוא מה שעולה בו לתורה היינו אם הוא שם אחר לגמרי מן השם שנקרא בו (וגם בזה דעת המכתב מאליהו ועוד אחרונים דהקריאה בפי העולם הוא עיקר) אבל בכה"ג שהוא עצמו השם שנקרא בפי העולם בשביל שהחזן מקצר בקריאת שמו אינו נעשה עיקר לכותבו תחלה ולכתוב דמיתקרי על הב"ש דהא הני ב"ש הם עיקרים שניתנו לו מעריסה והוחזק בהם בפי כל ולא אשכחן בש"ס להחשיב טפל השם שנולד בו ונקרא בו מחמת העלייה לס"ת ומכ"ש היכא שהעלייה אינה מתנגדת הב"ש רק מקצרת ועיין בפוסקים ושו"ת לענין שם אליהו והארכתי בזה בביאורי לסדר שמות. ועכ"פ אין מקום לכתוב יעקב דמיתקרי מאיר כיון דמעולם לא נקרא בשם מאיר לבד. ודלא כדברי הרב נ"י שכתב בעולה לס"ת וחותם בב' ונקרא באחד או להיפוך כותבין פלוני דמיתקרי פלוני וז"א וגם מ"ש והשם שעולה בו ראשון לתורה הוא עיקר א"כ אם נקרא יעקב מאיר ועולה לס"ת בשם מאיר יש לכתוב מאיר דמיתקרי יעקב ויהפך סדר שנקרא בפי העולם ואיכא לעז כיון דלפי הקריאה יש קדימה לשם יעקב לגבי שם מאיר וכשרואין שנכתב באחרונה וגם בחילוק השני שמות ואם יעמדו על המחקר ידעו שכמו שהוא נקרא כן ניתן לו מלידה ושוב אח"כ לא נשתנה שמו כלל לא יתנו לב לחקור על עלייתו לתורה דמה"ת יחושו שבעלי' לתורה יהי' כאן איזה שינוי חדש לתפוס שם אחד לבד לעיקר בלי טעם ויסברו דאחר הוא המגרש וכבר כתבתי שכן מוכח מהב"ש במ"ש דל' רמ"א אינו מדוקדק כו':

ואם עולה לס"ת בשם משה יהודה ונקרא בפי כל בשם אחד ועוד כינוי לעז שאינו כינוי להשני שמות כגון שעולה לס"ת בשם משה יהודה ונקרא משה פילט או יהודה זלמן שכתב הרב דכותבין משה דמיתקרי יהודה המכונה פילט או המכונה זלמן ליתא שאין לחלק השמות כלל ואשר בא מחובר לא יצדק להיות נפרד וכותבין משה יהודה דמיתקרי משה פילט או משה יהודה דמיתקרי יהודה זלמן ולמה לנו לכנוס בפרצות דחוקות וכמה עקולי וכשורי' דאיכא באורחא שכתב שארי הרב המחבר נ"י כיון שיש דרך ישר לפנינו ועוד כמה ענינים אשר כתב שם שאין נלענ"ד ולא עת האסף פה. ובענין מ"ש שם ברוב קורין מרים ופורתא מרים שרה שיכתוב מרים דמיתקרי מרים שרה כבר כתבתי בתשובה בכה"ג דמדינא הוי סגי לכתוב מרים שרה לחוד דאע"ג דהרוב קורין בשם אחד לבד מ"מ אינו רק קיצור השם וכדמוכח מדברי הז"מ לענין יעקב מאיר דאף שנקרא בפי כל באחד א"צ לכפלו והיינו משום דאין זה רק קיצור ואין לחלק משום דהתם עולה לס"ת בשניהם נקטינן הקריאה לקיצור השם אע"ג דכולהו בחד קרי להו משא"כ כאן דרק פורתא קרי להוב ב'. ז"א כיון דשם העריסה הוא בשניהם והפורתא מחזיקים בו עדיין לא איכפת לן ברוב המקצרים כיון שעכ"פ לא נשתקע שם בב' לגמרי. ועיין בתשובה מ"ש מדברי הד"מ בשם ס"ג בשם זוסא זוסלן וגם ביארתי שם היטב לחלק בין זה לאלחנן חנן ומ"מ כיון שקיצור השם אינו מזיק יש לכפלו ג"כ ועכ"פ נראה לעשות עיקר ולהקדים השם האחד דקני ליה רובא וכן היה נוטה דעת השואל בתשובתו שם ופלפלתי בזה ולא מלאני לבי להכריע משום חומר א"א וכתבתי ליתן שני גיטין. אך שם לא היו הכרע מהחתימה כלל משא"כ בנ"ד שמבואר בהשאלה שגם חתימת האשה היה כך ואם כן החתימה מכריע זה לעיקר וכמ"ש הב"ש בס"ש בשם אלז גוטא דאם היא רגילה לחתום יש לכתוב שם החתימה אפילו ידוע דשם האחר מהעריסה וכל העולם קורין אותה בו ואם כן מכ"ש כאן דשניהם שם העריסה וגם בפי העולם הפורתא קרי לה בשניהם אין ספק שיש לעשותו עיקר ולכתוב מרים ביילא דמיתקרי ביילא כאשר העלה ידידי הגאון אב"ד דק"ק טארניפאל נ"י ואשר כתב בענין כתיבה השני שמות בחד שיטה כתבתי מזה גם כן שתשובתי ושם הבאתי תשובת מהריב"ל בענין כתיבת שם המגרש בנקרא שם ע"ש הנלענ"ד כתבתי:

דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה