בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ג · שאלה פה
שאלה אשה א' קראוה מעריסה בשני שמות שאסי' טויבא ועתה כמעט כל בני העיר קוראין אותה רק בשום טויבא לבד אך קצת מבני אדם ומבני ביתה ומשפחתה קוראין אותה עדיין בשני שמות יחד איך יש לכתוב בגט. ושאלה זו נשאלה לפני כבוד מחו' הרב וכו' מוהר"ר יושיע העשיל הכהן אבד"ק לאדמיר והוא נ"י האריך בזה והראה פנים לכל צד וכו' ושלח ידו בשלומי וחלה פני לחוות דעי בזה אף אני:
תשובה אני איני כדאי ששלח אלי אולם אמרתי איך אשוב פני פחת. חביב עלי עד לאחת. ואמרתי הכל מסייעין למלאכת שמים. יגיעי כח ורפויי ידים. יחליפו כח כאיש הביניים אף כי אנכי הצעיר ברבבות אפרים. אעשה חיל ללכוד מעברות המים. קרים ונוזלים ממקור מים חיים. רבותינו הקדושים נ"נ ומיניה ומיני שמעתתא תסתיים. ואתנהלה לעטי לרגל המלאכה בקסת דרוכה. ואשנס מתני לרוץ המערכה. ומה' אשאל עזר להאיר פני בהלכה. וראשון לציון נאמר שלכאורה דבר זה מתורת משה למדנו הוא אא"ז הגאון רמ"א ז"ל בד"מ סימן קכ"ט אות י"ט כתב וז"ל ומצאתי עוד שם דאם נתנו לו שם אחד ונשתנה מחמת חולי יש לכתוב דמיתקריה אבל לאם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא דמיתקרי ויש לכתוב אותו השם שקורין תחלה עכ"ל בו הא קמן דאע"פ שלא נקרא בפי העולם רק בשם א' לבד מ"מ כותבין שניהם בלא מיתקרי ודבר ברור הוא דבודאי מיירי ג"כ היכא שלפעמים נקרא בב' השמות יחד ג"כ דאם לא נקרא כלל רק בשם אחד לבד אם כן הוי ליה שם שנשתקע ואין כותבין אותו כלל וע"כ דמיירי לפעמים נקרא בב' השמות ומ"מ בשם אחד קורין לו רוב העולם והוא רגיל בו ביותר וס"ל דבכה"ג כותבין שניהם בלי דמיתקריה אלא שמקדימין השם שרגיל בו לפתוח ראשון ונראה טעמו דס"ל דאע"ג דרובא קרו ליה בשם אחד לבד מ"מ א"צ להיות נכתב בגט בפ"ע משום דרגילות היא שמי שיש לו ב' שמות לפעמים אין קורין אותו אלא בשם א' לבד כדי לקצר והוי כמו קיצור השם שכותבין שם המובהק שניתן לו מעריסה ואין כותבין הקיצור כלל ואע"ג דקי"ל דכל קיצור השם שהוא שם בפ"ע כגון אלחנן חנן וכיוצא בו כותבין אותו אין הנדון דומה דשאני התם שי"ל שזה השם חנן שנקרא בו לא נצמח שותא משם אלחנן הנכתב בגט אלא כך קבעו לו שם וא"כ לא נכלל בכלל אלחנן ויש לכותבו בפ"ע משא"כ בניתן לו ב' שמות ונקרא בשם א' אינו דין שיהא השם הזה שנקרא בו קובע מדרש לעצמו דהא היינו הך שמא גופא מהנהו תרי שמות שנכתבו בגט רק בלשונם יחליק השמות הללו ואשתמוטי הוא דקא משמטי השם השני כדי לקצר וכיון דלא נשתקע שם הב' לגמרי שפיר כתבינן תרווייהו והנך דקרו ליה בחד שמא נמי ידעי דיש לו עוד שם א' רק הם המדברים בקוצר מילין ויש בכלל מאתים מנה. ואף אם הני דקרו ליה בחד שמא לא ידעי בהנך דקרו בתרווייהו לית לן בה:
ומ"ש מהרי"ק בתשובה על מי שכ' אנא לוי יהודה בלא דמיתקריה דפסול לפי שיסברו שנקרא בשניהם יחד כאשר יש הרבה בנ"א ששמותיהן כו' אין ענין לכאן דהתם מיירי בשם אחד מחמת חולי ומעולם לא נקרא בשניהם יחד משא"כ כאן כיון שהשם שהם קורין בו מוזכר בגט ומחמת שסמכו ענין לו לא יוציאו לעז שידוע שהוא כמו קיצור השם. ואף שי"ל דקיצור השם שאני שהוא מורגש בפיהם שאין זה שמו העיקר רק הם אחזו בקצרה משא"כ כאן די"ל דסברי שאין לו רק השם הזה שנקרא בו לבד. ז"א דל"ח ללעז בכה"ג כל שיכולין לתלות בקיצור השם כיון שרגילות הוא לקצר השם בכה"ג וכמו דכתבינן שרה דמיתקריה מרים וכיוצא בו ואין חוששין ללעז וההוא דמהרי"ק וכל כיוצא בו דחיישינן ללעז ולא אמרינן שיתלו שזה המגרש יש לו שם כזה היינו משום דכיון דמשמעות לשון הגט הוא שזה שמותיו כפולים לו מלידה יאמרו שאין זה המגרש דא"ל שיתלו לומר דשמותיו כפולין אלא שבפי רוב העולם נקרא בשם א' לבד אין זה מציל מן הלעז כיון שאם יעמדו על המחקר יתברר להם שזה לא נקרא מעולם בשמות כפולים יחד ויסברו לומר שאין זה המגרש ולמגרש זה שבא לו השם הב' מחמת חולי הוה צריך לכתוב דמיתקרי' וכן כל כיוצא בזה היכא שאם יעמדו על המחקר יתברר להם שאין הענין כפי משמעות לשון הכתוב בגט יש חשש לעז ולא תלי בטעותא או בשיקרא משא"כ בנ"ד שפיר הם תולין בדבר הרגיל שרגילות לקצר השם ולקרא באחד כדרך שרגילין בשאר קיצור השם. ואם יעמדו על המחקר הרי יתברר להם האמת שזה נקרא בשם כפול מלידה ומבטן ועדיין קרוי כך בפי המקצת ויבינו לאחריתם שזהו המגרש הכתוב בגט והן הן שלמדו לשונם דבר בקיצר והכחידו תחת לשונם השם השני וזה כלל גדול בענין חשש לעז בכתיבת השמות כמבואר להמעיין הדק בפוסקים:
אך שצ"ע דהך מילתא שכתב בד"מ בשם ס"ג שיש לכתוב שם שקורין בו תחלה במאי מיירי דאי מיירי שנקרא בפי העולם בשם הא' כגון שנקרא ראובן שמעון וקורין אותו בשם ראובן אם כן מאי קמ"ל דפשיטא שיש לכתוב בשם שקורין בו תחלה דמה"ת יהפך סדרן של השמות ואי מיירי שנקרא בשם שמעון והוא גוונא דנ"ד ממש שנקרא בשם השני לבד וקמ"ל דאף שנקרא בשעת מילתו ראובן שמעון אעפ"כ כיון שנקרא בשם שמעון נעשה שם זה עיקר וכותבין שמעון ראובן וזה צריך לפנים דאכתי מיד ערער לא יצאנו כיון שמעולם לא נקרא בסדר הזה הו"ל שינוי השם ופסול כמ"ש בס' ג"פ ס"ק צ"ט דמילתא דפשיטא הוי דמי שנקרא בעת הלידה ראובן שמעון וכן חותם ועולה לס"ת אם יהפוך השמות ליכתוב בגט שמעון ראובן הגט פסול או בטל כו' וע"ש ולכאורה מסתבר טעמיו ולקמן אבאר הנלענ"ד בזה:
והנה בדבר מ"ש הוד כ"ת שאין לכתוב טויבה דמיתקריה שאסי' כיון דלגבי המועטין נקראת בשם שניהם וכיון שאינה נקראת בשם שאסי' לחוד א"א לכתוב דמיתקריה שאסי' ושוב כ' דמ"מ יש לפקפק ומקום לפרש דמתקריה לפעמים שם זה עם השם הראשון והוכיח דבר זה מדברי הב"ש גבי משה ליב. הנה כבר הדבר מבואר אצלי באורך בכמה תשובות שכתבתי בענינים כאלו וכאן אנקוט בידאי כל דהוצרך לענינינו. ומתחלה אבאר מה שנלענ"ד דעת הב"ש דאף בנשמ"ח אם נקרא בשניהם אין לכתוב דמיתקרי שהרי בש"ע סי"ד כ' מי שיש לו ב' שמות כו' וכתב הרמ"א אבל אם נקרא בב' השמות יחד או שעולה כך לס"ת כשר ודבריו בזה לקוחין ממ"ש הב"י דמהרי"ק והתה"ד מר אמר חדא כו' דהתה"ד מיירי שנקרא ב' שמות במקום אחד כו' ובד"מ כתב ע"ז וז"ל ואין דבריו נראין דמהרא"י לא מיירי בענין זה כלל אלא באדם שנשתנה שמו ע"י חולי שעולה בב' השמות לס"ת ולכן יש להכשיר גם בגט כדמשמע התם. אבל בלא"ה אף מהרא"י מודה לדברי מהרי"ק ואין לחלק עכ"ל:
ולפ"ז קשה על אא"ז הרמ"א האיך כתב בש"ע דאם נקרא בשניהם או שעולה כך לס"ת כשר דמשמע מדבריו שמרכיב התירוצים יחד תי' הב"י ודידיה לומר ששניהם אמת לדינא שהרי בד"מ דחה דברי הב"י בזה וכתב דבלא"ה מודה מהרא"י למהרי"ק ואין לחלק ודוחק לומר שחזר מדבריו שבד"מ (ועיין בתשובה סי' פ"א גבי אליעזר זאב המכונה ליבר מאן וואלף) והארכתי מזה בפי' דברי הד"מ והב"ש. והעולה ממ"ש שם דהרמ"א והב"ש מחולקים בזה דהב"ש לשיטתו שכתב דנקרא בשניהם אף בנשמ"ח אין כותבין דמתקריה לכן הקשה על רמ"א שכתב לכתוב אהרן דמתקרי' סעדי' כו' דאין זה נכון דאע"ג דכשעולה לס"ת בשניהם כותבין דמיתקרי היינו דווקא כשנקרא ב' מאותן השמות משא"כ היכא שקריאתו הוא בשם אחר אם כן עלייה לס"ת מצרף אותן ומאן פליג להו והוי ליה כנקרא בב' השמות יחד. אבל הרמ"א סובר דנשמ"ח לעולם כתבינן דמיתקריה ע"ש שהיו לו כמו הנקרא בשם ראשון ונשתנה שמו כותבין דמיתקרי אע"פ שנקרא בשם אחר ומכ"ש בנקרא בשם זה גם כן נעשה שם זה עיקר ועל הב' כותבין דמיתקרי ולכך שפיר כותבין אהרן דמיתקריה סעדיה דמה בכך שעולה בשניהם ונקרא בשם א' דלו יהיה שנקרא בשניהם מ"מ שם השינוי עיקר ועל הב' כותבין דמיתקריה ולכך שפיר כתב רמ"א בהג"ה אם נקרא בשניהם יחד או שעולה כך לס"ת כשר והיינו בדיעבד לכתחלה צריך לכתוב דמתקרי כיון שהוא שמ"ח ולשונו מדוקדק שפיר ובמקום אחר הארכתי בזה שלדעת התה"ד לפי מנהג אוסטרייך שעולה לתורה בשניהם, אף שלא נקרא בשניהם יש לכתוב כן לכשחלה ולפ"ז ג' שטות בדבר ובנ"ד שאנו רוצין לכתוב שם שאסי' בכדי לצאת ידי קריאת המיעוט צריכין אנו לעשות אותם בתכיפה או חיבור כאשר היא נקראת בפיהם ודמיתקרי לא יהא ביניהם שהרי אף בנשמ"ח ס"ל להב"ש דבנקרא בשניהם אין כותבין דמתקרי' ולדעת התה"ד אף בנקרא בא' כל שעולה בשניהם ואף הרמ"א דס"ל דכותבין בכה"ג דמיתקרי היינו משום דעושין עיקר לשם דמ"ח משא"כ כאן דלפי קריאת המועטים אין כאן עיקר וטפל ושניהם שוין ואף שקריאת הרוב מכריע גם כן לעשות שם זה לעיקר מ"מ כיון דלא נקראת מעולם בשם זה שאסי' בפ"ע אין לכתוב דמיתקרי ולא דמי לנשמ"ח דהתם נקרא בשם זה בפ"ע קודם החולי וכמ"ש בתשובה הארכתי הנ"ל בטעם הב"ש דס"ל היכא שנקרא בשניהם אף שעולה בא' אין כותבין דמיתקרי ע"ש:
ולפי מה שהעליתי שם נראה דבנ"ד י"ל כיון דגם המועטים ידוע להם שהרוב קורין בשם אחד לבד שפיר מצינן למכתב דמיתקרי אע"פ שבפיהם נקראה בשניהם ולא דמי לנשמ"ח דהתם יש לחוש לפי שנקרא בפי כל בשניהם יסברו שכך שמו מלידה ודינו לכתוב בלא מתקרי כיון ששקולים הם ויבואו שניהם ודמיתקרי לא יבא ביניהם ובגט שכתב דמיתקרי אין זה המגרש כמש"ל משא"כ בזה דהאמת כן היא שזה שמה מלידה אלא שהקורין אותה כך עתה מועטים המה ושם שקורין הרוב עיקר ולכך נכתב דמתקרי ואין כאן לעז כלל וכ"ש הוא דרובא שרה ופורתא מרים שאע"פ שהמיעוט רואין בגט שם שרה לבדו ונכתב בגט לעיקר אין בזה משום לעז וה"ט הך פורתא ידעו ששם טויבא נכתב לעיקר לפי שנקראת כן בפי הרוב ויפרשו להם מ"ש בגט דמתקרי שאסי' היינו דמיתקריה גם שאסי' וגם כי לפי מ"ש לדעת רמ"א בשם מ"ח כתבינן דמיתקריה אף בנקרא בשניהן יחד וע"כ דמפרשינן דמיתקרי' היינו שנקרא בשם זה גם כן. אך לענ"ד נראה עיקר דדווקא בנשמ"ח שייך דמיתקריה כיון שעכ"פ היה נקרא בכל שם בפ"ע משא"כ בשם הלידה כיון שזה שמו אשר יקראו לו מעריסה ושניהם שמות העצם ודאי פוגם אם יכתוב דמיתקריה ביניהם שהרי מעולם לא נקראה בשם שאסי' לבד. ומ"ש מכ"ת ראיה מהב"ש לענ"ד אין משם ראיה כמ"ש לקמן אך אפילו תאמר דשפיר מפרשינן דמיתקריה היינו בצירוף הראשון היינו דווקא בנדון דהב"ש שהיה נקרא בשם משה ואחריו בשם יהודה משא"כ כאן דשם העריסה היה שאסי' טויבא וכן נקראת בפי המיעוט אם כן אם באנו לפרש דמיתקריה גם בשם שאסי' אין הקרי והכתיב שוין ויש היפוך בסדר השמות ופשיטא שאין לפרש דמתקריה שאסי' קודם לשם טויבא שאין הלשון סובל כן כלל וראיתי שגם מכ"ת הרגיש בזה והדין עמו ולית דין צריך בשש. ובתשובה הנ"ל הארכתי ממה שיש לפקפק מתשובות מהרי"ו במי ששמו יוסף ונשתנה שמו ישראל ע"ש שכתבתי דא"ל דמ"ש ישראל דמתקרי יוסף קאי על מה שעולה לס"ת וחותם דלפ"ז נצטרך לדחוק שנקרא בשם יוסף קודם לישראל ולא מצינו לשון דחוק וסתום כזה אף בשטרי הדיוטות ומכ"ש בגט שחששו לו הרבה לכתוב לשון ברור שירוץ כל קורא בו ואף אם היה משפט הלשון סובל כן אין לכתוב בגט כל שפשטות הלשון לא משמע הכי והבאתי שם ראיה בתשובה סימן מ"ב גבי דממתא מיורקא שאע"פ שנוכל לומר דהמכוון א' בין שיכתוב דממתא ובין שיכתוב פ' דמיורקא ושגם בשכתב דממתא הוא ע"ד היחס לא ע"ד דרך שם עירו כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא ממתא ע"ד היחס וממתא ע"ד שם עירו בכגון זה צריך לדרוש שם הדיוט וכיון שכן נמצא שזה שינה שם עירו וכו' וכ"כ שם לבסוף ועוד שזה שנכתב שם דממתא אין פירושו על מקום לידתו שכשהסופרין כותבין מלה זו מתכוונים בה על עיקר מקום דירתו והו"ל שינה ופסול עכ"ל. ומעתה פשיטא דבנ"ד אין לכתוב דמיתקרי בין ב' השמות ויתפרשו עד"ז שהרי אין לשון ההדיוטו' סובל לפרש דמיתקריה שאסי' היינו עם שם טויבא בצירוף וקודם לו. וגם לא מצינו לשון כזה לא בכתוב ולא בש"ס. ודבר ברור הוא שאין לכתוב כן אף אם היתה נקראת בשם טויבא שאסיה בפי המועטין דאז יהיה קצת מקום לפרש דמיתקריה שאסיה גם כן מ"מ אין לכתוב בזה דמיתקרי' שלשון זה אין במשמעות פשוטו כי אם לומר דמיתקריה בכה"ג:
ואע"ג דלכאורה מדברי הב"ש שכתב גבי משה ליב שאם יכתוב משה דמיתקרי יהודה י"ל דפסול וכתב בתשובה שפירושו שבזה יש קצת ספק אם מה שנקרא בשם ליב הוי כנקרא בשניהם דמיתקרי אם לא ואם שמא דהוי כנקרא בשניהם דמיתקרי פסול בו כיון שאין שום מעלה לשם משה נגד שם יהודה וכ"כ מעכ"ת לפרש כן. והוכיח מזה ג"כ דעכ"פ אין כאן פסול מחמת שמעולם לא נקרא שם משה לבד בלא שם אחר וכן לא נקרא יהודה לבד. אך לענ"ד ז"א כמ"ש דבשני שמות הלידה ודאי אין מקום לכתוב בכה"ג דמתקרי אך כבר כתבתי דהב"ש סובר בנשמ"ח גם כן אם נקרא בהם ביחד אם כתב דמתקרי פסול ועלה קאי גם הך דינא דמשה ליב דהיינו שהיה נקרא המכונה ליב ונמנו עליו וברכוהו מ"ח בשם משה והלכך אי לאו שיש מקום לומר דמה שנקרא משה ליב הוי כנקרא משה יהודה לא היה כאן מקום פסול מחמת כתיבת דמתקרי דהא היה נקרא בכל שם בפ"ע קודם החולי וכמו כל שם מ"ח. אך לפי שנצטרף שם ליב ונקרא בפי העולם משה ליב י"ל דהוי כנקרא משה יהודא ופסול בכתיבת דמיתקרי כמו כל שמ"ח כשנקרא בשניהם. אבל אי הוי אמרינן דמה שנקרא בשם ליב לא הוי כנקרא בשם יהודא אין כאן פסול היכא דשם משה בא לו מ"ח או מחמת ד"א וכעובדא דפעסלן אסתר דמייתי הב"ש התם משום דכל שם ניתן בפ"ע אבל בב' שמות שנתנו יחד מלידה מזה לא מייתי הב"ש וכמש"ל. וזהו שכתב הב"ש אם כן בלא מיתקרי כשר בפשיטות כו' ר"ל דממ"נ אם נימא דמה שנקרא בשם ליב הוי כנקרא בשם יהודה פשיטא דצריך לכתוב בלא מיתקרי אף בנשמ"ח ואפ"ת דלא הוי כנקרא בשם יהודה מ"מ הרי עולה לס"ת בשם משה ויהודה וכתב שם בסמוך דאם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בא' כגון שנשתנה שמו מ"ח כו' ואם כתב בלא דמיתקרי כשר. מה שא"כ אם יכתוב דמיתקרי י"ל דפסול משום דשמא הוי כנקרא בשני השמות. ועוד י"ל דאפילו אי קאי הב"ש בהך דמשה ליב גם אשמות הלידה מ"מ נקט י"ל דפסול כיון דבנשמ"ח או מחמת ד"א אין ברור לפסול. וגם אפשר דבהא נמי מספקא ליה להב"ש אם יש מקום לפרש דמיתקרי גם יהודה אם אחד מהשמות נעשה עיקר. ואמנם מפשיטות דברי הב"ש נראה דמיפשט פשיטא ליה דכל שנקרא בשניהם אף שהא' עיקר לא כתבינן דמיתקרי כמש"ל דהא גם בנשמ"ח ודאי דשם זה עיקר ואפ"ה סובר דאין לכתוב דמיתקרי על השני ולפירושו שנקרא בו בצירוף הראשון ואף על פי שכתבתי לעיל בטעמא דדין זה משום שיש בזה משום לעז שהעולם סוברין כיון שנקרא בשניהם יחד מסתמא כך שמו מלידה וכתבתי לחלק דבנ"ד לא שייך טעם לעז זה כיון שהאמת כן הוא שניתן לה ב' שמות מלידה מ"מ בשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה ופשטות הדברים דכל שנקרא בשניהם יחד לא כתבינן דמתקרי בכל גווני. ומכ"ש בנ"ד שצריכין לפרש דמיתקרי שם שאסיה קודם לשם טויבא דודאי אין לעשות כן לכתוב לשון כזה שנצטרך לדחוק בפירושו כמש"ל וע"כ לא כתב מהרי"ו כה"ג אלא בנשמ"ח וכמש"ל:
וראיתי בג"פ שתמה על מהרי"ו דכיון שהוא רגיל בחתימה ובעליי' והקדים שם ב' איך יהפך סדר השמות ומילתא דפשיטא היא דכה"ג בשמות מלידה פסול או בטל. ואפשר דבשמות מלידה שפיר יש להקפיד שלא יהפך השמות אבל לא בנשמ"ח כיון דמן הדין השני עיקר אין משגיחין עליו אם הוא עולה וחותם להיפך כו' ומ"מ נכון יותר דאם מקדימין בעליי' וכן בחתימה להקדים שם זה ומ"ש בחיבוריו דנבשמ"ח שני עיקר היינו היכא דאיכא דקרי ליה בראשון כו' עכ"ד בקצרה. והנה מ"ש בדעת מהרי"ו היה מקום לומר כך אם היה אפשר להעמיד זה בלשון הגט אבל כיון דלשון דמיתקרי אינו מורה על ההיפוך ובאמת זה נקרא בשם יוסף קודם לתורה ולחתימה ויטעו מחמת זה לומר דשמ"ח שלו היה יוסף והוא ראוי להיות עיקר ויש לו דין קדימה וע"ש ישראל יש לכתוב דמיתקרי ובגט שנכתב ע"כ שאין זה המגרש ואף שאם יעמדו על המחקר ידעו שזה עיקר שמו שנמ"ח הוא ישראל כבר כתבתי שאין דרכן לעמוד על המחקר כל דלא חזו כי האי סימנא שיצטרכו ליתן לב להרגיש בענין אלא לוקחין הדברים כפשטן. וכיון שיראו חתימתו וישמעו קול קריאתו לתורה למראה עיניהם ישפטו ולמשמע אזנם יוכיחו שאין זה המגרש. ואפשר לומר בדעתו של הג"פ דגם הוא מודה למ"ש דבנשמ"ח שפיר מפרשינן דמתקרי יוסף היינו ע"ש יוסף דמתקרי קודם החולי אלא דמ"מ קשיא ליה כיון שבגט אין לנו אלא שם שמחזיק לעצמו ומחמת עלייה וחתימה חזינן שמחזיק שם יוסף עדיין לעיקר ואיך כתבינן בגט להיפוך. וע"ז תי' שפיר כיון דמן הדין השני עיקר כו'. אך לענ"ד נראה לפי מש"ל בטעמיה דהב"ש דס"ל דעיקר מה דאזלינן בתר קריאה וחתימה לא מעכבה בסדר השמות כלל דמה שעולה וחותם בסדר הזה אין זה קפידא לגביה ולא איכפת ליה בקדימה ואיחור כלל רק שזה מורה שאלו שמותיו אשר בחר לו וכיון דאלו השמות נכתבו בגט סגי בהכי דהא לא כתב בהם חוקה שיהא כסדרן מעכב אך מה שראוי לחוש להיפוך הסדר הוא מחמת קריאה של העולם שיהיה לעז אם יכתוב להיפוך שיאמרו שאין זה המגרש דאל"כ מי בקש זאת מיד הסופר והעדים להפוך הסדר ללא צורך וזה דווקא בשנקרא בפי העולם בשניהם יחד משא"כ בנדון דמהרי"ו שנקרא בפי העולם רק בשם ישראל והוא שם העיקר מן הדין שהוא שמ"ח שפיר כתבינן ליה לעיקר שהרי אין כאן מקום לעז כלל ומה שעולה וחותם אין זה מעכב בסדר השמות כלל כדכתיבנא:
ולפ"ז א"ש נמי מ"ש בס"ג שהביא בד"מ שיש לכתוב שם שקורין בו תחלה דע"כ פירושו שנקרא בשם הב' לבד ומקדימין אותו וכבר כתבתי שזה צ"ע דאיך נהפוך סדר השמות דהא בשמות הלידה מילתא דפשיטא שאין להפוך וכמ"ש הג"פ ולפי מ"ש י"ל דגם בשמות הלידה שאין מקום לכתוב דמיתקרי לפי שהם שמות העצם ולא נקרא בכל אחד בפ"ע לבד מ"מ אם רגיל בשם הב' לבד שפיר יש להקדימו דמחמת שמחזיק לעצמו בסדר הזה אין כאן עיכוב דאיהו לא קפיד בהכי ודרך הוא במי שנקרא בכל שמות דקרי לי' ועני בין שקורין אותו כסדר הזה או בהפך רק שאין להפך מחמת קריאת קריאת העולם דאיכא לעז כשיראו בגט שלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ולפיכך כשהוא רגיל להיות נקרא בשם א' אין כאן לעז דדוק' כשאין יתרון לשם א' על חבירו ושניהם מלידה אז כיון שאין טעם להיפוך זה יש חשש לעז כי יקשה בעיניהם למה שכל את ידיו ושינה הסדר ללא צורך משא"כ כשיש טעם להיפוך זה אין חשש לעז שיכירו וידעו כי זו היא שעמדה לו לפתור בו ראשון וכמו שרה דמתקרי מרים שהקוראין מרים אין מלעזין על מה שרואין בגט שם שרה לעיקר לפי שלא נעלם מאתם שהרוב קורין לה מרים וה"נ דכוותיה וממילא תו ליכא קפידא בין להני בין להני דהנהו שקורין בשניהם יחד כמו שניתנו מלידה הרי לפניהם בגט שני השמות יחד ואין דמיתקרי ביניהם ובהיפוך לא איכפת להו דידעי מחמת דרובא קרי לה בהאי שמא לחוד וגם מצד הרוב מחמת שנסמך לו שם א' לאותו השם שהם קורין אותו בו בלבד אין קפידא דודאי שזה יש לו שם כפול אלא שהם מקצרים אותו ושמו הא' אחוז בפיהם בלבד וכמש"ל ובתשובה הנ"ל הארכתי להוכיח כן מדברי הרמ"א בתשובה סי' פ"ד ע"ש דמבואר בענין שם אסתר פעסלן דאף שקראוה אסתר פעסלין ביחד שלא בפניה מ"מ כ' להיפוך פעסלין אסתר שבפניה קראו אותה פעסלין לחוד ואע"פ ששם פעסלין הוא שם של לעז הקדומה לשם אסתר שהוא שם קודש לפי שהורגלה בפי כל בשם פעסלין משא"כ בשם אסתר שבפניה לא קראוה כן. וא"כ משם ק"ו לנ"ד ששניהם שמות לעז ושם טויבא הורגלה כן בפי כל יש לו דין קדימה לגבי שם שאסיא:
ועכ"פ מבואר משם דלאינך חולקין שכתב הרמ"א שם לא מיירי שנקראת גם אסתר רק פעסלין לחוד ואפ"ה כיון שאין השמ"ח לא כתבינן דמתקרי' וע"כ דגם בכה"ג מפרשינן שנקראת פעסלן בפ"ע אלא שהיה שמה אסתר מתחלה. ומזה יש ללמוד בנ"ד שאין קפיד' מה דכתבינן ב' שמות האשה יחד אע"ג דבפי הרוב לא נקראת רק טויבא לחוד מ"מ שפיר מצינן למיסמך לי' גם השני שנקרא' בו בפי המועטים ג"כ ואמנם מהב"ש נראה שתופס הך תירוצ' שהיתה נקראת בשניהם יחד וכן משמע מדבריו בס"ק ק"ז שכתב דאם נקרא בב' שמות אין כותבין דמתקרי וכן משמע בתשובות רמ"א בעובדא דפעסלן אסתר כו' עכ"ל. ולכאורה צ"ע שהרי הרמ"א כ' שם די"ל דגם אינהו מודו דמיתקרי עדיף אלא שרצו להראות כחן. וצ"ל דבאמת כ' רמ"א תחלה דמיירי דקראוה שלא בפניה בשניהם וע"ז קאמר דאפ"ת דהך עובדא כפשטי' ולא היתה נקראת רק פעסלין לבד מ"מ י"ל שגם הם מודים דמתקרי עדיף וכו' אבל היכא שנקראת בשניהם יחד לא חזר בו הרמ"א ממ"ש דבכה"ג יש לכתוב בלא מיתקרי. ומ"ש הב"ש שאם כתבו דמיתקרי הוי שינוי אע"פ שאין הכרח לזה בדברי הרמ"א מ"מ כ' זה מסברת דנפשי' כיון דדינא הוא בנקרא בשניהן אין לכתוב דמיתקרי אם כ' הוי שינוי ובמקום אחר הארכתי עוד בדברי הרמ"א בתשובה ובדברי הב"ש בזה:
וחוזרני למ"ש דמדברי ס"ג הנ"ל לפי מה שמפרש בו הרמ"א דקראוהו בשניהם יחד ושם אסתר תחלה ובפני' קראוהו פעסלין לחוד אעפ"כ הקדימו שם פעסלין לפי שרגילה בו ביותר ולא חיישינן בזה להיפוך השם כיון דמה דכתבינן אסתר הוא כדי לצאת ידי הקוראים שלא בפניה ואיך הקדימו שם פעסלן כיון שהם קורין שם אסתר תחלה והקורא למפרע לא יצא אע"כ כמ"ש דאין קפידא בכך כיון שיש טעם לקדימה זו ולכאורה יש לדחות ולומר דהרמ"א קאי על הגט הראשון שכתב לה מהרי"ו והוא באמת כתב אסתר פעסלין והקדים לשם אסתר לפי שהיתה נקראת משא"כ אח"כ קראוה כולם פעסלין לחוד ולכך הקדים מהר"א שליצשטאט שם זה. אך באמת ז"א לפמ"ש שם בתשובה הו"ל לתמוה על רמ"א ע"ש. אך לפמ"ש שם דבאמת שכל שב' השמות נכתבו בגט אין קפידה איזהו יהי' ראשון רק משום לעז שלא נכתב כמו שנקרא בפי העולם וכיון שכל אחד יפה עשה בעתו לפי מה שהיו אז קריאת העולם שפיר עבדי מהרי"ו ומהר"א שליצשטאט ולא משגיחינן בסתירה זו:
וגדולה מזו מצינו לדעת ר"ת דהיכא דאיכא עיקר וטפל דבעינן למיכתב ע"ש הטפל דמיתקרי נמי כשר בדיעבד אם כ' על העיקר דמתקרי דכיון שב' השמות כתובין בפירוש אין חילוק בין שכותב זה ראשון או זה וכן פסק בש"ע ס"ב ונראה טעמא כמ"ש דהם לעצמן מה להם איזה שם יכתוב ראשון ולא איכפת להו בהכי מידי ומצד קריאת העולם אין כאן לעז כיון שעכ"פ ידוע לכל שזה יש לו ב' שמות אלו ושניהם כתובין בגט ואף שהב"ש שם ס"ל להחמיר גם בזה כל שאינו מקום עיגון ולא ניתן הגט היינו משום דכתב דמיתקרי ע"ש העיקר וכיון דהדרך לכתוב דמתקרי ע"ש הטפל ואם יעמדו על המחקר יראו שאינו כן ואיכא לעז אבל אם כ' דמתקרי רק הקדים הטפל לעיקר דעת הח"מ בתשובה ס"ס קכ"ט דלית לן בה ועדיף טפי כשלא כ' דמתקרי והיינו דמשום הקדימה לבד לא יוציאו לעז שאין הפרש בדבר איזה נכתב ראשון (אך דברי הח"מ צ"ע לענ"ד דממהרי"ק שורש צ"ח מבואר דבנשמ"ח אם לא כתב דמיתקרי פסול לפי שיסברו שזה יש לו שמות כפולים וכו' ואין כאן מקומו) וא"כ כ"ש בנ"ד אי לא כ' דמיתקרי שאין לפסול מחמת היפוך בשמות כיון ששניהם כתובין בפי' ואם יעמדו על המחקר אדרבה יתברר להם שכדין נכתב ראשון לפי שנקראים בפי הרוב ומצד המגרש והמגורשת עצמו אין קפידא הי מינייהו קדים ואין מונין בו ראשון ושני כלל רק כל שנכתבו ב' שמותיו שמחזיק לעצמו לעיקר סגי בהכי:
אך אע"פ שבררנו דאין קפידא באיחור וקדימה כשיש טעם בהיפך זה מ"מ עדיין צ"ע בנ"ד שנקרא בפי הרוב בשם א' לבד וא"כ כשבאנו לסמוך לו עוד שם אחר בלי הפסק דמיתקרי ביניהם דמשמע שנקרא בשניהם יחד לא יצאנו י"ח הרוב שקורין רק בא' ומש"ל דמשמע מתשובת רמ"א דש"ד אף בכה"ג לכתוב בלא דמיתקרי לפום הנך שינויי שסובר התם דעובדא דפעסלן אסתר לא נקראת בשניהם יחד מ"מ אין זה מוסכם כמ"ש מהרי"ק שורש נ"ח שאם יכתוב אנא לוי יהודה פסול וכמ"ש בזה במ"א וא"כ אם באנו להכשיר בזה בלא דמיתקרי צריך ליתן טעם כאשר כתבתי בתחלת התשובה שגם ידי הרוב יצאנו שגם הם יודעין שעיקר שמה מלידה שניהם יחד אלא שהם קיצרו השם ותפסו שם האחרון וכיון שמדין קיצור השם אתאן עלה שוב אין לומר כלל שע"י קריאת שם הזה נעשה עיקר ואין זה אלא כמו יצחק חקין שהעולם מקצרין ותופסין מן השם האותיות האחרונים ואנן כתבינן עיקר השם כמות שהוא וסגי בהכי וה"נ כשנקרא בב"ש כגון שם טוב והעולם מקצרין וקוראין טוב לבד מ"מ בגט לא הפכינן בשביל זה וכותבין השם השלם אע"פ שטוב הוא שם בפ"ע וא"כ גם כאן כיון דעיקר שמה מלידתה היו ב' שמות הללו כמו שרגילין לקרות אחר ב' בתי אבות וזימנין דמינצו בהדדי זה אומר של אבותי וז"א של אבותי וקובעין לקרוא בשניהם ועדיין לא כיונו נוגרי ביתה ומשפחתה לקרותה בב' שמות יחד רק העולם ילפתו אורחות דרכם דרך קצרה ובכה"ג נראה שאינו דין שיהיה השם הזה קבוע לעיקר ולתת לה מקום בראש שמה. וא"ל שממילא נעשה עיקר כיון שהורגלה בו בפי כל וכההיא דפעסלין אסתר לפי פירוש הרמ"א דשאני התם דפעסלין נקבע בה לשם בפני עצמו וכיון שבפניה על כל פנים נקראת פעסלין לחוד שפיר עשה אותו עיקר כמש"ל משא"כ בזה דמעולם לא נקבע לעיקר בו בפ"ע ומשום קיצור שמקצרין העולם לא נעשה עיקר. ומ"מ אין לדמותו לאלחנן חנן כמש"ל. דשאני התם משום שי"ל שקריאתו בשם חנן לא נגזר שרשו משם אלחנן אלא הוא שם לעצמו וא"כ אם יכתוב שם אלחנן הרי דילג שם הקריאה לגמרי משא"כ בזה. והנה בס"ג של הט"ז כתב וז"ל שלום ונקרא לס"ת שר שלום צריך לכתוב המכונה שלום (המכונה לאו דווקא דהא ע"ש הקודש צריך לכתוב דמיתקרי וכן הוא גם בס' של הב"ש) והטעם דשלום הוא שם בפ"ע עכ"ל ונראה שר"ל ג"כ דנ"ל דשם שלום שזה נקרא בו לא נלקח משם שר שלום אלא הוא שם לעצמו ולכך צריך לכתבו ג"כ וכן הוא בס"ג של מהר"מ הנדפס בח"מ וגם בב"ש מהדורא קמא וז"ל שלום הוא הוא כינוי לשם שר שלום ויש לכתוב שר שלום דמתקרי שלום עכ"ל הרי שכתב שהוא כינוי ולכן שפיר נכתב בפ"ע משא"כ אם שמו ראובן ושמעון ונקרא שמעון דפשיטא דלא שייך לומר דשמעון הוא כינוי רק קיצור השם הוא ובב"ש שלפנינו איתא שר שלום ולפעמים נקרא שלום ועולה לס"ת שר שלום כותבין שר שלום דמיתק' שלום ונראה שר"ל ג"כ כנ"ל וכוונתו שר שלום הוא שם איש ולפעמים מזדמן שאיש הנקרא בפי העולם שלום עולה לס"ת שר שלום צריך לכתוב כו'. וכבר כתבתי בתשובה בשם מהר"מ בן חביב בעזרת נשים לענין שם בת שבע דאם בשעת לידה קראוה בת שבע וכ"ע קרו לה שבע צריך לכתוב בת שבע דמיתק' שבע וטעמו משום דשם הלידה עיקר לגבי שם העריסה. ונראה דדוקא התם משום דשבע הוא שם בפ"ע כמ"ש הב"ש ומ"מ כיון שהוא מעין הלידה שפיר חשבינן לשם הלידה לעיקר לכותבו ראשון ועל שם שבע דמיתקרי דאל"כ הו"ל למיכתב שם שבע לעיקר כדקי"ל בעלמא דשם הקריאה עדיף משם הלידה. ומ"מ אם לא היה מקום לומר דשבע הוא שם לעצמו והוי כינוי לשם זה הוא קיצור השם וא"צ לכותבו כלל. ולכאורה היה מקום לומר להיפוך דדוקא בת שבע ושר שלום וכה"ג שהוא שם אחד לגמרי וצריך לכותבו בשיטה אחד ואף בחד תיבה בזה אין הקריאה מכריע לעשות עיקר. (וגבי שר שלום בלא"ה א"ש דעליי' לס"ת הוא שם המובהק לדידן ושם שבע שנקראת בו שאע"פ שנקראת בו לבד מ"מ כלו כלול בשם בת שבע שניתן לה מלידה. אלא דמ"מ כיון דנקראת בו בפ"ע והוא לפעמים שם בפ"ע יש לכתבו משא"כ בראובן ושמעון שהם ב' שמות חלוקים ויש לכתבם בב' תיבות ומסתבר דיכול לכתבם אף בב' שיטין אפשר דמה שנקרא בשם אחד לבד מחשיבו לעיקר להקדימו על כל פנים או לכתוב על השני דמיתקרי:
ואמנם נראה דגם בכה"ג יש לכתבן בחד שיטה שהרי מהריב"ל ת"ג סי' צ"ד כתב וז"ל מי שנקרא שם טוב יש לדבקם לפי ששם הוא שם בפ"ע וטוב הוא שם בפ"ע ואם יהיו מחולקין נראה שזה האיש היה לו ב' שמות או שנשמ"ח ואיכא מאן דס"ל שיש לכתוב הב"ש בלא דמיתקרי כנהוג ובס' עזרת נשים גבי שם סימן טוב תמה בזה וכתב דליכא למיחש שמא שם אחד מ"ח דא"כ הו"ל למיכתב שם דמתקרי טוב ואין לחוש שיאמרו ששמו כפול מלידה כגון ב"א ששמם ראובן שמעון מה בכך מאן לימא לן דמעיקרא לא נתיסד לקרותו בב' שמות שם טוב וכתב שכ"כ בג"פ ע"ש ולענ"ד ברור בכוונת מהריב"ל שכוונתו במ"ש שיאמרו שזה האיש היה לו ב' שמות היינו שלקח לעצמו עוד שם וכגונא דפעסלין אסתר או שיסברו שנשמ"ח ואפ"ה לא כתבו דמיתקרי לפי שכן דעת קצת הפוסקים הסוברים דכיון שעולה בשניהם א"צ לכתוב דמתקרי ומכ"ש בנקרא בשניהם וכמש"ל בדעת הב"ש וגם דעת מהר"ד פי"ד בכל שמ"ח לא כתבינן דמתקרי כמבואר בס"ג של אא"ז מהר"י מינץ ע"ש וכ"כ בס"ג של מהר"י מרגליות שכן השיב מהרי"ו מתחלה (אלא שאח"כ שלח גט וכתב בו דמתקרי וכמ"ש ג"כ בתשובה סי' קפ"ב) כך יסבור העולם מחמת שיראו שחלק אותם לב' תיבות וכיון שידוע להם שזה המגרש כך שמו מלידה יאמרו שאין זה המגרש הלכך יש לכתבו בחד תיבה וא"כ במי שנקרא שמו ראובן שמעון אע"פ שהם ב' תיבות ממש ויש לו לחלקם מ"מ אפשר שאין לכתבו אלא בחד שיטה דשייך בי' קצת חששא דמהריב"ל אך נראה דבדיעבד שאף אם חלקם בב' שיטין כיון שרגילין עתה בהרבה ב"א בשמות כפולים למה יפרשו בע"א. אך מ"מ נראה דאע"ג דלענין הכתיבה יכול לחלקם מ"מ אין לדין ב"ש לשם בפ"ע אלא תרווייהו חד שמא נינהו. וכן מבואר ממ"ש מהראנ"ח בתשובה סימן י"א וז"ל ואעפ"י שהפוסל בחסרון כתיבת הכהן צ"ל לדעתו דגרע מהיו לו ב' שמות ולא כתב אלא האחד מהם דב"ש חלוקין הם זה מזה וכל אחד נדרש לעצמו כו' אבל אין קורא בב' השמות יחד אבל כינוי הכהן הוא כמו ששמו כפול מב"ש ואין נקרא כלל בשם אחד בלתי שם האחר שיש שנקרא כן כמ"ש מהרי"ק ז"ל ובכה"ג כתב השם האחד בלבד לא מהני דהו"ל ככותב חצי שמו לבד והכי י"ל בחסרון כתובת הכהן שאף על פי שבקריאתו בפי אנשים אינו נקרא בשם העצם ובשם הכהן יחדיו מ"מ כיון שהוא נכתב בחתימתו ובקריאתו לס"ת אינו נקרא אלא בצירוף שניהם ה"ל ג"כ כתיבת השם בלא הכהן ככותב חצי השם בלבד עכ"ל. ודעת לנבון נקל דאף המכשיר בחסרון כתיבת הכהן מודה במי ששמותיו כפולים שכל שם לבד חצי דבר הוא והעולם שקוראין במחציתו לבד הוא מחמת קיצורם כמו שלפעמים לוקחין מחצית משם שהוא תיבה אחד וקורין בו כמו אליעזר ליזר וכה"ג:
ולפ"ז בנ"ד נ' שיש די בכתיבת שם האשה שאסיא טויבא כמו שהיה שם העריסה וגם עתה נקראת כן בפי מקצת ואף דרובא קרי בחד לבד אין זה מזיק כיון שעכ"פ נכתב שם זה בגט מה לנו ולקיצורם. אך לפי"ז צריך לבאר מ"ש הד"מ בשם ס"ג בשמות הלידה כותבין בלא דמתקרי ויש לכתוב שם שקורין בו תחלה דמשמע שאם נקרא בשם הב' יש להקדימו וז"א לפמ"ש דבכה"ג יש לכתוב כסדר שמות הלידה ואין משגיחין בקריאה כל עיקר ואפשר דמיירי כגון שאינו ידוע איזה שם שנקבע ראשון בשעת הלידה הלכך אזלינן בתר קריאתו בפי העולם וכותבין אותו שם תחלה. ובהכי א"ש דלא מהפכינן סדר השמות כלל וכן מבואר בסדר שמות גבי שם כרמו כתב בשם זכרון משה וז"ל אבל היכא שיש לו ב' שמות מובהקים כגון שמלקיחין לו במילתו משמות אבותיו שבאו לאיזה מאבותיו מחמת חולי (הוצרך לזה לפי שבזמנם לא היו רגילין ליתן ב"ש יחד אחר ב' אנשים וכמ"ש לקמן) לא כותבין דמתקרי אלא שם הרגיל קודם כגון יעקב מאיר שהעולם קורין לו יעקב רק לס"ת קורין לו ב"ש ולענין גט נמי יעקב מאיר עכ"ל. ונראה שר"ל דאע"ג דבעלייה לס"ת לא קפדי ולפעמים קורין אותו מאיר יעקב מ"מ כיון שבפי העולם קורין לו יעקב לכן יש לכתבו קודם שהוא שם הרגיל אבל אם היה נקרא תמיד מאיר יעקב לס"ת וכך שמו מלידה לא מסתבר להפך בשביל זה לכתוב יעקב מאיר ולהקדים שם יעקב לפי שנקרא בו כיון דקריאת שם יעקב אינו רק לקצר ומה"ט לא הוצרך לכתוב יעקב דמתקרי יעקב מאיר או יעקב מאיר דמתקרי יעקב אלא בכתיבת שם יעקב מאיר לבד סגי ומה שנקרא יעקב לבד קיצור השם הוא וה"ה אם נקרא מאיר לבד נמי כיון דהוא קיצור השם בכתיבת יעקב מאיר סגי וה"ה בנדון דידן דסגי בשם שאסיא טויבא לחוד. אמנם יש לעיין דלכאורה יש לומר דאף על גב דבכל קיצור השם אין צריך לכתבו היינו כגון יצחק חקין שאף הקורא אותו חקין ברור לו שאינו רק לשם כינוי בלבד ושעיקר שמו הוא יצחק וכן אליעזר ליזר יצחק איצק והלכך בכתיבת שם העיקר לבד סגי ולכך אם יש לכינוי זה עוד שם קודש אחר צריך לכתוב הכינוי כמ"ש הב"ש בשם רש"ל גבי יעקב יעקיל וא"כ י"ל דמה"ט נמי גבי אלחנן חנן צריך לכותבו כיון דחנן הוא שם בפ"ע הקורא לו חנן לא ידע שהוא קיצור השם הוא מאלחנן ויסבור שעיקר שמו חנן ואין לו שם קדוש אחר כלל ולכך צריך לכותבו בפ"ע:
ולפ"ז בנ"ד שנקראת טויבא לבד והוא שם בפ"ע השומע יסבור שאין לה שם אחר רק זה וכיון שבגט נכתב גם שם שאסיא קודם לו ואמרי שאין זו המגורשת ואע"פ שי"ל דשאני אלחנן שהוא נכתב בתיבה בלי שום פירוד ואין בשם שמעו שם חנן כלל שאותיות א"ל נטפלין לו מלפניו משא"כ הכא שב"ש אלו נכתבין כ"א בפ"ע ונחלקין לב' תיבות ממש מ"מ אם נאמר שהרואה ידע שמה שנכתב בגט ב"ש והוא נקרא לו באחד הוא מחמת קיצור השם שרגילין הוא לקצר וגם באלחנן ירגיש בזה שמה שנקרא חנן הוא לקיצור השם שנכתב בגט ואפ"ה צריך לכתבו בפ"ע. איברא לפמש"ל טעם נכון לחלק ביניהם דגבי שם חנן אע"ג דודאי הרואה יוכל לפרש שהוא מחמת קיצור מכל מקום דילמא באמת אין שם חנן זה יוצא משם אלחנן אלא הוא נדרש לעצמו מה שא"כ כאן דודאי שם זה שנקראת בו הוא יוצא מב' שמות אלו הנכתבין בגט והקורא ירגיש שזה שנקרא באחד הוא רק לקיצור השם. מ"מ כיון שיש מקום לפקפק ולומר דלא דמי לקיצור השם שידוע לכל שאין זה עיקר שמו רק יש לו שם מובהק משא"כ כאן לכן שפיר כתב מכ"ת שיש לכפול שם טויבא ולכתבו פעם במחובר עם שם שאסיא ופעם בפירוד דאפ"ת דהוי כקיצור השם מ"מ הא קי"ל דקיצור השם אם כתבו אינו מזיק וכתב הב"ש ולכן בכ"מ שיש ספק אם הוא קיצור השם יש לכתבו בפ"ע:
אך עדיין צריכין אנו לברר היכי עבדינן אם יקדים שם טויבא ונכתוב ע"ש שאסיא טויבא דמיתקרי או נכתוב שם שאסיא טויבא לעיקר וע"ש טויבא דמתקרי דלפי מ"ש דשם טויבא הוא קיצור השם ואם כן בין נימא שא"צ לכותבו כלל אלא שאם כתבו אינו מזויף ובין אם נאמר שצריך לכותבו כמו באלחנן חנן כיון שהם שם בפ"ע עכ"פ אין מקום להקדימו בראש ולעשותו עיקר בשביל שהעולם קיצרו בו את דיבורם ואין זה נותן עוז ותעצומות לשם זה לחשבו עיקר כיון שלעיקר השם שנים באו אל התיבה ואיך נטפל אותן לשם טויבא להיות מאחריו ובשמות אנשים כה"ג אם נקרא באחד לבד ועולה לס"ת באחד לבד שפיר י"ל שנעשה עיקר שהרי גם הוא מחזיקו לעיקר לשם זה בלבד שהרי עולה בו לס"ת ומסתמא הוא ע"פ הגדתו לש"צ אבל בשמות נשים לעולם שם העריסה עיקר אף ע"פ שהיא נקראת במדינה בכינויים בקיצור השם או באריכתו לקטנות וגעגוע ומכ"ש אם נכתב כן בכתוב ואע"פ שאין מזה ראיה כמש"ל מ"מ כיון דאיכא דמסייע לשם העריסה חשבינן לקריאת העולם לטפל כיון שמקצרין אותו השם עצמו ומצאתי בס"ג של אא"ז מהר"י מרגליות סימן ך' שכתב וז"ל וא"ת הואיל ושם הכינוי הוא עיקר שקוראין אותו בו א"כ אמאי כותבין לעולם שם הקודש קודם ואחר כך המכונה וי"ל אפילו היכא דשם הכינוי רגיל יותר משם הקדש מאחר דשם הקדש הוא עיקר השם כותבין אותו קודם ונ"ל עוד טעם אחר משום דקוראין אותו בשם הקודש ביום המילה וגם קורין אותו באותו שם לס"ת מה"ת וגם נכתב בכתובה באותו שם וכן הוא עיקר וראיה ממ"ש הר"פ אדם שהוא חולה ונתנו לו שם אחר כו' אע"פ שאינו רגיל בשם השני כמו בראשון ה"נ בשם הקודש הוא עיקר שמו אע"ג שאינו רגיל כמו שם הכינוי עכ"ל אלמא דיש הכרע ממה שנקרא בשעת לידה וממ"ש בכתובה לעשותו עיקר ואע"פ שכתב וגם קורין אותו בשם זה מ"מ בשמות הנשים סגי בהנך טעמי לחוד כיון שלא נשתקע שם הלידה לגמרי וכ"כ בס"ג הנ"ל סימן כ"ח וז"ל מהרז"ך כתב מנחם כו' ועוד כתב זוסא בת יצחק כו' אע"פ דרובא דעלמא היו קוראין זוסלין מאחר שאמה קראה זוסא אחר אם אמה ועוד זוסא וזוסלין חדא הוא עכ"ל. והביאו רמ"א בסדר שמות שלו וכתב ע"ז ונראה דאם קראוה בילדותה זוסלין כותבין זוסלין ולא זוסא כו' ובד"מ סימן קכ"ט אות כ"ג רמז לזה ג"כ שכתב ועיין לקמן בסימן זה ובאות זה (והוא ט"ס וצ"ל ובאות זיי"ן וכוונתו למ"ש בב"ש אות ז' גבי שם זוסא ובהגהת אשרי דפוס דיהרנופורט החדשים הגי' שם ובאות שאחר זה ור"ל על מ"ש אשה אחת היתה נקראת אסתר וכו' וליתא) לקמן מדין אשה שנשתנה שמה ממה שהיה בילדותה עכ"ל והביא זה ג"כ בב"ש בסדר השמות והאריך שם בענין זה ומבואר מדבריו בשם ס"מ גבי אלז גוטא וגיטלין שאם ידוע שם העריסה יש לכתוב אותו שם לבד אפילו אם כל העולם קוראין בשם אחר וע"ש באות ב' שכתב וז"ל ואלז גיטא שהיא כינוי לגיטלין י"ל דדומה לשרה שארקה דגיטא וגיטלין הנקודות שווין אע"ג דמוסיפין תי' אלז מ"מ עיקר השם הוא גוטא ונקודות שוין כו' ובאות ה' כתב ואפשר דבעינן תרתי לטיבותא דנקודות שוין וידוע שם העריסה או כותב רק שם העריסה כו' ובאלז גיטא ג"כ הנקודות שוין היינו גוטא וגיטלין הנקודות שוין כו' ומ"ש אם אין הנקודות שוין כותבין רק השם שנקראה בו איירי אפילו אם ידוע שם העריסה מ"מ כיון דנשכח אותו שם אין כותבין אבל כשהנקודות שוין הו"ל כאילו לא נשכח שם העריסה שעדיין שם העריסה עליו מחמת הנקודות עכ"ל:
הנה למדנו מדבריו דאף באין הנקודות שוין שכותבין רק השם שנקראה בו היינו דווקא היכא שאין נקראה בשם העריסה כלל ונשתקע אבל אם לא נשתקע לגמרי אז כותבין שם העריסה ג"כ וכותבין אותו לעיקר דאל"כ יסתרו דבריו ומ"ש באות ב' דבשמות שאין הנקודות שוין אם ידוע שם העריסה יש לכתוב שניהם כגון אם שם העריסה שרה ועכשיו נקראת שערליין דאין ר"ל שנקראת כן בפני כל אלא דאכתי לא נשתקע שם שרה לגמרי אלא שעיקר קריאתה כן הוא ולכן כתב שם דאם כתב רק השם שנק' בו עכשיו כשר דהיינו בדיעבד אבל לכתחלה יש לכתוב שניהם ומ"מ שם העריסה לעיקר ודווקא אם אין השמות דומין זה לזה כלל אז אם הרוב קורין בשם אחד ומיעוט קוראין בשם אחר כותבין השם שקורין הרוב אע"פ ששם האחר הוא מעריסה וגם בזה יש חולקים כמש"ל משא"כ אם השמות דומין זה לזה רק שאין הנקודות שוין כגון שרה ושערליין מקדימין שם העריסה אע"פ שנקראת שערליין וכ"ז באין הנקודות דומין אבל בשם אלז גוטא וגיטלין כיון דבשם גוטא שוין אף ע"פ שם אלז כותבין שם העריסה אלז גוטא לבד אע"פ שהכל קורין גוטלין כמבואר להדיא בד"מ שכתב אבל אם ידוע ששמה מעריסה גיטלין לבד או אלז גוטא לבד יש לכתוב אותו השם לבד אפילו אם כל העולם קורין בשם אחר:
ולפ"ז צ"ל דלא דמי לאלחנן דהתם י"ל שהוא שם לעצמו ולא נזכר אלחנן כלל משא"כ בשם אלז גוטא שפירושו בלה"ק כל טוב גיטלין פי' טוב ושם גוטא וגיטלין אחד הוא לא איכפת לן בתיבה שנתוספה בתחלת השם וזה סיוע למ"ש דאם ניתן לו שמות כפולים ונקרא בא' סגי בשם העריסה לבד דהא השם שנקרא בו מבואר ג"כ בגט ואע"פ שסמך ענין לו כפי שיקרא מעריסה תוספות זה אינו מזיק כמו באלז גוטא ואם נימא כמש"ל דיש לפרש טעמא דאלחנן חנן שמי שקורא אותו חנן יסבור שזה עיקר שמו ואין לו שם אחר ויסבור שאין זה המגרש הכתוב בגט אלחנן ולא ירגיש שנתקצר מאלחנן גם באלז גוטא ניחוש להכי שהקורא אות' גיטלין יסבור שזה עיקר שמה ולא יעלה על דעתו שנתקצר מאלז גיטא דהא באמת לפעמים יש שנקראת אלז גיטא ויש שנקראת גיטלין וב' שמות הם וכדמשמע שם בב"ש דבידוע מעריסה אלז וכ' גיטלין פסול וכן להיפוך אע"כ דאין לחוש לזה כלל וטעמא דאלחנן כמ"ש שמא חנן זה הוא שם בפ"ע לכינוי משא"כ בזה שגיטלין זו הוא יוצא משם אלז גוטא שנגזר ממנו וה"ה בנ"ד בשם שאסיא טויבא כיון דשם טויבא שנקראת בו הוא עצמו השם שנקראת בו בצירוף שאשיה ואינו נדר' להיות כינוי לעצמו סגי בכתוב ב' השמות אך אם נרצה לחלק דשאני התם דתיבת אלז אינו שם לעצמו רק מצטרף לתיבת גוטא ונכתב עמו כאחד כמ"ש בשם גוט קינד שכותבין בתיבה אחד משא"כ ב' שמות ממש שיש לכתבם בב' תיבות נר אך לענ"ד אין סברא לחלק בזה דמה לי שהתוספות שבראש התיבה הוא שם לעצמו או לא ואדרבה נראה שי"ל דבכה"ג עדיף טפי שיש לקורא לתלות שהוא קיצור טפי מאלז גוטא שצ"ל שחלקו שם אחד לחצאין ואין להאריך דכבר כתבתי דלצאת ידי כל פקפוק יש לכתוב השם האחד שנקראת בו בפ"ע. אלא שלפ"ז יש להקדים שם העריסה ולכתוב שאסיא טויבא דמתקרי טויבא כיון שעיקר הטעם דכותבין אותו הוא משום שאם כתב קיצור השם אינו מזיק וכיון שמטעם קיצור השם אתינן עלה יש לכתוב עליו דמתקרי וכמש"ל:
שוב עיינתי בס' בית מאיר שכתב דעובדא הו' בק"ק פפד"א שהיה שם המגרש מיום לידתו יעקב ישראל ונקרא בפי כל אך ישראל ועלייתו לס"ת וחתימתו יעקב ישראל וסידר המורה יעקב ישראל דמתקרי ישראל וכשבא הגט לפני שארי הרבנים לא הוכשר בעיניהם ולא ניתן לה הגט כלל וכן נראה ולא דלכתחלה לא שפיר למיעבד הכי אלא דאף בדיעבד יש חשש פסול דלשון זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוי דומיא דשינה השם. והנה בד"מ כתב אבל נתן לו ב' שמות במילתיו כו' אבל נראה דמיירי בשא"א לעמוד על העיקר היאך היו סדר השמות בשעת לידה וגם סדר קריאתו לס"ת וחתימתו אין ידוע אבל בנדון זה מג"פ שכתב ואם משעת לידה נקרא בב' שמות כו' ואיכא למשמע מינה אפילו נקרא בפי כל בא' דאין לכתוב לא דמתקרי ולא להפוך השמות דהא בזה משמע דמחלק בין נשתנה מחמת סיבה לבין ב"ש מלידה דאילו נקרא בב' יחד אפילו בנשמ"ח אין לכתוב דמתקרי ואף בס"ק צ"ט כ' כו' מכל דבריו אלו יש ללמוד שבנ"ד יש לכתוב יעקב ישראל בסדר בלא דמתקרי וכ"ש שלא להפוך השמות ושלא להשגיח בקריאת העולם אך בשם ישראל כי זה אך מאהבת הקיצור ואולם בסדר הרב ר' מיכל יוזפ"ש ס"ק י"ט משמע שם דיש לכתוב יעקב דמתקרי ישראל דכתב יש לחקור כו' וראה דבריו בזה כי נ"ל שנ"ד דומ' ממש לההוא דהתם ואע"ג דהתם גם העלייה לס"ת והחתימה היה בשם יעקב ישראל והוא העיקר לשם הקריאה מ"מ הרי כתב שאין להזכיר שם הקריאה כלל אף לכתחלה לפי שהוא מאהבת הקיצור וממילא בנ"ד דבנשים אמרינן שיש לעשות שם העריסה עם קריאת המיעוט לעיקר ושלא להשגיח על קריאת הרוב שהוא רק מאהבת הקיצור וכמש"ל. ואמנם מ"ש לחוש בדיעבד אם כ' דמתקרי ישראל דמשמע שיש שינוי בקריאתו לא נהיר' לענ"ד וכן מבוא' בנ"ש שאין קפידא בכפילת השם האחד בפ' וכן ממ"ש בשר שלום דמתקרי שלום ומ"ש בדברי הד"מ כבר כתבתי כן למעלה ובמקום אחר כתבתי במה שי"ל דמ"ש ויש לכתוב שם שקורין בו תחלה קאי אדלעיל בנשתנה אח"כ וכדמשמע ממ"ש ע"ז ובמהרי"ל כתב כו' דמזה מבואר דלאו בשמות הלידה איירי והארכתי שם ומ"ש במשמעות הג"פ לענ"ד אינו מוכרח ולקצר אני צריך:
ועתה אשימה עיני על קונטריסו דמכ"ת והנה ראיתי דבריו טובים ונכוחים בנויים על אדני השכל והסברא הישרה למתקו לו רגבי נחל דבש וחלב אשר תחת לשונו ונפשי איותה לשאת ולתת בהם כדרכי מעולם. אפס כי סמכוני באשישות ואיני בחזקת הגוף כראוי לזאת אני מוכרח לקצר ולהיות מטפס ועולה בקצרה ואנקוט בודאי כל דהו לכבודו דרומע"ל ועוד חזון למועד אי"ה לפלפל בדבריו הנעימים כאשר תשיג ידי בעזה"י. והנה הרבה דברים ימצא הדרת מכ"ת בתוך דברי אשר כבר העיר מכ"ת עליהם ואם לפעמים בניתי או סתרתי כך היא דרכה של תורה. והנה מ"ש באות ב' דאם יכתוב רק ב' השמות יחד לבד יהיה לעז מן הרוב שאינה נקראת בפיהם רק באחד והאריך בזה כבר כתבתי דבנ"ד לא נשתנה השם בפי המרובים רק קיצור הוא שקיצרו בו ובקיצור השם אין בו משום לעז כשכותבין השם הארוך וכמש"ל שכותבין אלז גוטא אף ע"פ שנקראת גיטלין בפי כל וא"ל דגם בקריאתם גיטלין מרגישין ששם העיקר שלה אלז גוטא דז"א דמנין ידעו זה דאטו ברוקא דבהדדי תפיתו והלא גוטלין הוא שם בפני עצמו וכדקיימא לן דאם לא נקראת מעריסה רק גיטלין וכתב אלז גוטא פסול וכן להיפוך אלא ודאי היכא דבאמת הוא קיצור השם לית בזה משום לעז ואין הפרש במה שנקרא בב"ש לשם אלז גוטא וכמש"ל מדברי הזכרון משה בשם יעקב מאיר אף שהעולם קורין יעקב לחוד שא"צ לכתוב דמיתקרי בשביל השם שנקרא בפי העולם ומה לי שאחזו בפיהם הראשון או האחרון סוף סוף דינו כקיצור השם שא"צ לכותבו וכבר כתבתי שאין דומה לאלחנן חנן וא"צ לכפול הדברים. ומ"ש מכ"ת מהא דרובא מרים כו' דבר פשוט דכיון דמאן דאיתחזק בתרי שמא תיקן ר"ג שיפרש אותן בגט ויזכיר שניהם ולכן אם אינו כותב בגט רק אחד איכא לעז כיון שידוע להם שזה יש לו עוד שם מלבד שם הכתוב בגט והיינו דווקא בלא כתבו כלל. אבל אם כתבו בגט וכ' עוד שם אחר שהיה עיקר שמו כך לא איכפת לן בהכי וכבר הבאתי ההיא דפעסלן אסתר שכתבו שניהם יחד בלא מיתקרי מאחר שלקחה לעצמה שם זה וכבר כתב הרמ"א באינך תי' דמעולם לא נקראת בשניהם יחד ואפילו להאי תירוצא שקראוה בשניהם מ"מ בפניה ודאי לא קראוה רק פעסלין ושם זה עיקר כיון שהיתה בושה בשם אסתר לכך הקדימו ואפ"ה כתב שניהם יחד אלמא דשפיר מתפרש דיש לו שם אחד לבד אלא שיש לו עוד שם מלבד השם הזה וכבר כתבתי שאין זה דומה למ"ש מהרי"ק שלא יכתוב אלא לוי יהודה כו' כיון שבאמת כן הוא שנקראה בשמות כפולים והתם שאני שהיו השמות מחולקים בין מקום הכתיבה למקום הנתינה:
ומ"ש באות ג' ראיה מהתה"ד להא מלתא הוי בר מזליה דגברא רבא גדול הדור אחד שכתב דע"כ מוכח שתה"ד ראה חתימת גאון מפורסם כגון רב נחשון וכיוצא שחתם ב' שמות בלא דמיתקרי ובכה"ג הו"ל לכתוב דמתקרי כיון שנקרא בפי העולם בשם אחד נחשון בלבד א"כ י"ל שהשם הזה מכריע לעשות אותו עיקר כיון שנקרא כן בפי כל ולכן הוכיח דבחתימת העדים באמת א"צ דמתקרי אך באמת כבר מחינו ליה בעוכליה. ולדבריו קשה אכתי מנ"ל לחלק בין שם הבעל לחתימת העדים דילמא העיקר כמנהג אוסטרייך דבעולה בשניהם אין לכתוב דמתקרי ואם אם היה לו סברא פשוטה בשמ"ח דלא כמנהג אוסטרייך מ"מ מנ"ל בשמות הלידה ועולה בשניהם דלמא בכה"ג לא כתבינן דמיתקרי כיון שלא נקרא בו לחוד וכמש"ל. או י"ל שראה מתחלה חתימתו שם אחד ואח"כ בב' שמות ומזה הוכיח התה"ד שנשמ"ח וגם לפמ"ש דיש דיש לכתוב שם שקורין בו תחלה א"כ י"ל שראו חתימתו בב' שמות כגון יצחק נחשון ואם היה צריך לכתוב דמתקרי רק מחמת שם שמות הלידה עכ"פ היה צריך להקדים שם נחשון שהוא שם שקורין בו אע"כ דשם יצחק היה שמ"ח ולכן הקדימו תחלה ומ"מ בחתימה א"צ לכתוב דמתקרי. אך אין ראיה כלל והאמת יורה דרכו שבזמן הראשונים לא היו רגילין לתת ב' שמות לאיש אחד כמש"ל מלשון הזכרון משה וכן מבואר להדיא ביש"ש גיטין סימן ך' וסי' ך"ד ע"ש וכ"כ בנ"ש וז"ל ואם ניתן ב"ש בשעת המילה ונקרא כן כאשר שמעתי שבקצת מקומות נוהגין כן ואני הכרתי אחד מהם שהיה נקרא בין הבריות כו' מבואר שאף בזמנו לא היה מצוי עדיין שיהא נקרא בב"ש בשעת המילה וכן מבואר ממ"ש הפוסקים בשם מהרי"ל הטעם שיש לשם לעז כמה שמות קודש משום דלפעמים איש ואשה מחולקים בנתינת השם ועושין פשרה דהלעז יהיה ע"ש משפחתו ושם הקודש ע"ש משפחתה וכן להיפוך וע"ש בשם שניאור שנקרא כן ע"ש המאורע שהיה שם אביו מאיר ושם אבי' אורי ועשה הרב פשרה לקרותו שניאור והיא שני מלות מרכבות ועכ"פ מבואר שלא היה מצוי כלל לאיש אחד שיהיו לו ב' שמות הקדש מלידה. ולכן הוכיח התה"ד מחתימת הגדולים שחתמו בב"ש ולא דמתקרי דעד א"צ לחתום דמתקרי דמסתמא ב' שמות אלו לא באו לא מלידה כלל ומסתמא הא' מחמת חולי ואפ"ה לא כתב דמתקרי וזה ברור:
ותדע דאם היה מקום לומר שנקרא כן מלידה ודאי דאין מקום להוכחת התה"ד כלל דאע"פ שנקראו באחד ונאמר שנקראו כן בפי כל או בפי הרוב מ"מ אין מקום לכתוב דמיתקרי בין ב"ש מלידה ועולה בהם לס"ת יחד מה תאמר דמ"מ הו"ל לכפול השם דהיינו שיכתוב שם שנקרא בו בלבד ואח"כ דמיתקרי על ב"ש הלידה משום דשם שנקרא הוא מוכרע מחמת קריאתו בפי רוב העולם ונעשה עיקר מחמת זה וד"מ שחתם עצמו יצחק נחשון ובפי רוב העולם הוא נקרא נחשון לבד הו"ל לחתום נחשון דמתקרי יצחק נחשון פשיטא שאין זה דקדוק כלל כיון שהגאונים שראה התה"ד לא נעשו עדים רק שחתמו בדיסקי ובתשובה ופשיטא דכל כה"ג א"צ לדקדק בדיסקי ובתשובות שיכתבו השם וחוזר וכופלו שיעשה עיקר שאף אם נאמר שבגט יש צורך בדבר מ"מ מה שחותם עצמו בתשובת שאלה פשיטא שא"צ לדקדק בזה כולי האי. ואין זה דומה למ"ש הרש"ל בתשובות רמ"א שת"ח צריך לדקדק באגרותיו שיש ללמוד ממנו לגיטין דהיינו ענין חסירות ויתירות וכה"ג אבל כגונא דנ"ד נראה ברור שאין ללמוד מחתימת דיסקי ותשובות דמה ענין תשובות אצל גיטין. אך באמת העיקר כמ"ש דלא עלה ע"ד מהרא"י שיהיה ב' השמות מלידה ובודאי האחד מ"ח. ואם איתא דכל שחותם עצמו בלא דמיתקרי פירושו דווקא שניהם יחד וצריך להפריד דווקא ביניהם בדמתקרי פשיטא שהיה להם להגאונים לדקדק בחתימתן בזה ששפתם ברור מללו ולא רגל על לשונם לדבר לשון עלגים והיה להם לבחור לשון ערומים ולכתוב דמיתקרי ביניהם כיון דבאמת האי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי א"ו דגם בלא דמיתקרי מתפרש שפיר שיש לו ב' שמות אלו אבל מ"מ אין מצורפין יחד וזה ברור. ומ"ש מכ"ת כי לא כ' הב"ש דין הנקרא ליב משה. הנה בב"ש מהדורא קמא שם כתב הדין של ליב משה. ומתחלה כ' הדין של משה ליב דמסתמא קאי אדסמיך ליה וסיים בה וז"ל גם מי שיודע שזה נקרא משה ליב למה יטעה לפרש דכינוי קאי על משה ולומר שאחר גירש מאחר די"ל הכינוי קאי על יהודה וכן להיפך אם נקרא ליב כותבין יהודה המכונ' ליב משה אף את"ל דהמכונה במקום דמתקרי פסול כמ"ש בסמוך שם הטעם דהוי כשינוי השם כי כינוי לא שייך בשם גמור. משא"כ כאן דהמכונה קאי על לעז ליב אלא דאמרו דקאי על משה ג"כ משום זה אינו פוסל מאחר דיודעין מי הוא המגרש דקוראין אותו ליב משה והמכונה באמת קאי על מלת ליב ועיין בנ"ש מ"ש בזה עכ"ל. והנה במהדורא בתרא השמיט זה ונראה שנסתפק בזה ולכן קיצר בדבר ורמז לעיין בנ"ש בענינים אלו ואם דעתו מסכמת לדעת הנ"ש או לא אין הכרע אך פשטות הדברים דלא פליג על הנ"ש בדינא ואין להאריך:
והנה מ"ש בענין אי הוי רק קיצור השם וכ' דהוי כאין לו דמיון לשם העריסה והביא ראיה מאלחנן חנן וסברתו בזה היא נפלאת בעיני וראייתו מאלחנן חנן כבר כתבתי שאין הנדון דומה לדהתם והחילוק שכתבתי היא ברור מאד. ומ"ש כ"ת דהב"ש פליג על מהר"מ בדין אלז גיטיל וגיטלין לא ידעתי מחלוקת בזה כלל ולעיקר הדין היה נ"ל שיש די בכתיבת שם סאשיא טויבא לבד דמה שנקראת טויבא לבד היא קיצור השם גמור כאשר הרגילות במדינות אילו שהעולם תופסין לקרות בשם אחד בלבד ומ"מ האיש והאשה הם מחזיקין בשמם הראשון הניתן להם מעריסה ועולה וחותם בו וקרו ליה בתרווייהו ועני וגם ללעז אין לחוש בכה"ג כאשר כתבתי לעיל וכן יש בידי תשובות מכמה גאוני זמנינו שנראה מדבריהם דבנדון כזה כותבין שניהם יחד ודי בכך וא"צ לכפול השם אף שעולה וחותם בשניהם נקרא בפי כל באחד וכאשר הבאתי לעיל מדברי הז"מ ולדברי מכ"ת דמדמי ליה לאלחנן חנן א"כ גם שם היה צריך לכתוב יעקב מאיר דמיתקרי יעקב. ואמנם אם נרצה לחוש למה שנקראת טויבא ונרצה לכפול השם ולכתוב שאשיא טויבא דמתקרי טויבא אין קפידא כאשר כ' כ"ת ג"כ:
אך מ"ש כ"ת לכתוב שם טויבא ועל שאשי' טויבא דמתקריא לענ"ד ז"א כמ"ש כיון דטויבא קיצור השם היא אפשר שיש חשש אפילו בדיעבד אם עשאו לעיקר וכתב על שמות העיקרים דמתקרי דקיצור השם גרע משם טפל משא"כ להיפך כשיכתוב שאשה טויבא דמתקרי טויבא אפ"ת דשם טויבא הוא עיקר דמה שיקרא בו בפי הרוב הוא נותן לו עילוי וחשיבות לעשותו לעיקר מ"מ אם השמות כתובי' בפי' אף בכתב הטפל לעיקר כשר בדיעבד כשניתן הגט לדעת הב"ש:
ואמנם לענ"ד בנ"ד דכ"ע מודים דכשר דהא טעם הב"ש הוא דלפי דעת ר"ת נמי י"ל דשרה וכל שום דפסול היינו דיעבד ולפר"ת פירושו דפורט שם מרים וצ"ל הטעם כמ"ש הרשב"א לפי שאין אדם כותב בעיקר השם הטפל שהוא שם שקורין המיעוט וכל שכותב שרה דמתקרי מרים אתו למימר דלא זו הוא דעיקר שמה מרים ע"ש וא"כ בנ"ד נהי נמי דנימא דמחמת הקריאה באחד אשתני למעליותא להיות עיקר מ"מ הרי עכ"פ גלוי להם שקריאתה בזה הוא לצד קיצור השם וא"כ אף אם היה נכון לדינא להקדים שם טויבא מ"מ אין הדין ברור כ"כ ומי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי ומימר אמרי קמו רבנן במילת' ששם העריסה שנקראת בו קצת ג"כ יש לתפסו לעיקר ואין להשגיח במה שתפסנו דרך קצר' לעשותו עיקר ולא דמי להא דרובא מרים ופורתא שרה דודאי זה ועיקר השם ואם יעשנו טפל יש לחוש ללעז משא"כ כאן ומכ"ש שלפי דעתי נוטה יותר שמדינא יש לעשות כן להקדים ב' השמות כיון שהיה די בזה לבד ושם טויבא הוא קיצור השם ואינו מזיק אם כתבינן ליה ומכ"ש לפמ"ש מכ"ת לבסוף שבכתוב' כתובים ב' השמות יחד ואף שבב"ש כתב גבי שם פירמוזא להקדים שם הקריאה שאני התם שיש שינוי גמור במבטא משא"כ כאן עיקר הראיה מכתיבת הכתובה שזה השם הוא שם הארוך וזה שבפי רוב העולם הוא שם הקצר וכה"ג שפיר נלמד מספר כתובה. וכבר כתבתי מדברי אא"ז מהר"י מרגליות שכתב הטעם דמקדימין שם הקודש אע"פ שנקרא בכינויו מ"מ כיון שניתן ביום המילה ונכתב בכתובה כו' אם אמנם דהדין עם מכ"ת שאין לומר דמסתמא אלו היתה חותמת שטרות כו' ובמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל וגם מכתיבת הסופר בכתובה מחמת זה אין לעשות עיקר מ"מ בנ"ד עכ"פ נלמוד מספר כתובה שבהגיע תור כתיבת השם תופסין הב' שמות יחד נתפרסם לכל ביום חופתה וממילא דברי העולם הוא קיצור השם ולא דמי לפירמוזא דליכא למיתלי בקיצור השם רק בשינוי שנשתנה שמה לשם הורמיזא וא"כ יהא שאח"כ הוחל לקרא בשם זה הוא נעשה עיקר:
ותמהני שכתב מעכ"ת דמסתפק אם מועיל חתימה באשה לילך אחר החתימה נגד הרוב כו' והעלים עיניו ממ"ש הב"ש שם בשם אלז גיטיל להדיא דאם היא רגילה לחתום יש לכתוב שם החתום אפילו אם ידוע דשם אחר הוא מעריסה וכל העולם קורין אותה בו ע"ש בשם ס"מ. ומה שהאריך מכ"ת בענין ב"ג עיין בשמות אנשים בשם מתתי' שכתב בשם מהרש"ל ליתן גט ב' אע"ג דמשמע דבמתתי' נמי כשר מיהו אינו כשר לכתחלה לכן יש ליתן ב' גיטין ומ"ש הב"ש ראי' מהר"ף היינו כלפי מה דמשמע מפשטות הש"ע שכתב שאין הפרש כו' דמשמע דאף לכתחלה כשר בכה"ג וכן הוא דעת הרמב"ן שהביא הרשב"א וכ"ה דעת הב"ח הביאו הב"ש לקמן סק"ז ע"ז הביא ראיה לדבריו דלעיל דלדעת ר"ת אף בפורט השמות אין לכתוב על העיקר טפל שהרי הר"פ נתן ב' גיטין משום שנסתפק איזה עיקר ואיזה טפל כמבואר בב"י במ"ש. ובהכי ניחא הא דהצריך ב"ג ולא סגי באחד שיכתוב פ' דמתקרי פ' כו' ע"ש וא"כ מוכח דאף בכותב בעיקר אעפ"כ צריך להקדים העיקר וכיון שכן ס"ל להב"ש דאע"ג דבדיעבד כשניתן הגט יש לסמוך על דעת המפורשים דמפרשי שאין פורטין השמות וא"כ כשפורטין כשר לכתחלה ולדעת ר"ת נמי יש לפרש דמ"ש ולא שרה וכל שום היינו לכתחלה מ"מ כל כמה דלא ניתן הגט לא נסמוך ע"ז דדילמא גם לר"ת מתפרש הך ולא שרה וכל שום כמו לשאר המפורשים דאין פורט השמות לפסול בדיעבד כמו כן לר"ת אף בפורט השמות ודלא כהריב"ש ולכן אף שכבר ניתן הגט אין ליתנו וכן במהדורא קמא כתב וז"ל מאחר דמבואר בש"ס דצריך לכתוב העיקר וע"ש הטפל דמתקרי' ולכמה פוסקים ולא שרה היינו אפילו בדיעבד פסול עכ"ל ויש לומר כמ"ש ולכן מ"ש בב"ש ראיה מהר"ף אעיקר מילתא קאי דמשום חשש עיקר וטפל הצריך ב' גיטין והיינו משום דמתפרש הך ולא שרה וכל שום אף שכותב בפי' ולאפוקי מהב"ח שדעתו להכשיר אף לכתחלה:
ועכ"פ למדנו מהר"ף לפמ"ש הב"י שלפי שנסתפק איזה עיקר ועל איזה יכתוב דמתקרי נתן ב"ג לכן גם בנ"ד אם נכנס לבית הס' איזה עיקר ופשיטא שאין להכניס ראשינו במילתא דאית ביה ספיקא ואם כי הב"ש כתב להכשיר בדיעבד כשכבר ניתן אין לנו לעשות מעשה לכתחלה ומכ"ש דמפשיטות דברי הרשב"א משמע דלר"ת יש פסול בדיעבד וכן הוא דעת הראנ"ח בתשובה הביאו הג"פ ע"ש וכבר כתבתי דאפשר דקיצור השם גרע טפי משום טפל אחר וכאן בנ"ד יש להסתפק שמא הוא קיצור ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סימן ס"ד שכתב די"ל הא דאמרינן רובא מרים כו' היינו שנקראת בב' השמות מתחלה משא"כ אם בשעת המילה נקרא בשם אחד אולי עם הפורתא להיות רוב ע"ש וכן ראיתי בשם שו"ת כרם שלמה שהעלה דשם לידה ופורתא קרי לה בה וכתוב בכתובה יש לכתוב ב"ג ובחד יכתבו שם לידה עיקר ועל האחר דמתקרי ובא' יכתבו שם הרוב עיקר וע"ש הלידה דמתקריה עכ"ד. וכיון דחזינא למכ"ת דנטיה דעתיה לתפוס לעיקר השם שיקרא בפי הרוב ואנא אזילנא בתר איפכא כאשר ביארתי טעמי ונימוקי וכן יש בידי כת"י מגדולים ואעתיק בקצרה המצטרך לענינינו וז"ל העולה מהאמור מי שנקרא בשעת המילה בב"ש יחד ועולה כך לס"ת אף דכל העולם קוראין לו באחד לכ"ע צריך לכתוב שניהם בלא מיתקרי ואם כתב דמיתקרי פסול ומה דאיכא לאסתפוקי לכאורה דהא קי"ל דכל קיצור השם דהוא שם בפ"ע כגון מאלחנן חנן וכיוצא כו':
אך אחר העיון נראה דא"צ לכותבו ולא דמי לאלחנן חנן דהתם כיון שלא נכתב ג"כ חנן כמו שקורין לו העולם אלא אלחנן ודאי איכא לעז כיון דאלחנן הוא שם אחר ומה"ת לומר שקיצרו וקראו במחצית השם מאלחנן גם ההוא דכתב מהר"ם בן חביב בשם בת שבע וכו' היינו נמי משום דבת שבע הוא שם אחד ואם לא יכתוב גם כן שבע איכא לעז דמאין הרגלים לומר שקיצרו השם לקרותה במחצית השם מבת שבע אבל הכא שהוא שם מורכב מב' שמות חלוקין שכ"א נדרש לעצמו ונכתבו שניהם בגט ביחד ומוכח שהם שם אחד דודאי תולה במה שהוא אמת ראובן או שמעון לבד ורואה בגט שנקרא בשם כפול לא יאמר שאין זה המגרש לפי שמכירו בשם ראובן לבד אלא תולה במה שהוא אמת ששמו כפול מב' שמות אלא שהעולם קיצרו לקרותו בשם אחד דומיא שיש לו ב' שמות חלוקין דכותבין ראובן דמיתקרי שמעון ואעפ"י שהנהו מכירין אותו בשם שמעון לא ידעו כלל משם ראובן ליכא לעז משום דתולין במה שהוא אמת והם לא ידעו אלא הא' כו' והביאו שם תשובת דבר משה וספר גט מקושר מגאונים ספרדיים שדעתם כן ולענ"ד דבריהם ברורים ובכלל דבריהם דברי אלא שביארתי יותר וגם החילוק שכתבתי בין הך דאלחנן הוא בביאור יותר:
ועכ"פ הנה דעת הגאונים האלו דסגי בב' שמות בלא דמיתקרי ואין לחלק דשאני התם שעולה לתורה דז"א דס"ס היינו צריכין דמיתקרי על השם שקורין בו העולם וע"כ דמטעם קיצור השם נגעו בה ואם כן ממילא דגם בנשים הדין כן כל שלא נשתקע הב' שמות דהא פורתא קרי לה הכי ובזה לא אזלינן רק בתר שם הלידה וכן מבואר מן התשובות שהביאו שם וגם ממה שחילקו בין הך דהכא לשם בת שבע מבואר דגם בנשים הדין כן. וא"כ היה מספיק ליה ב' השמות לבד. אך כבר כתבתי דמ"ש בס' בית מאיר להחמיר שיש מקום לפסול בדיעבד בכפילות השם אין לחוש כ"כ וכ"כ בשו"ת הגאון מפראג לכפול השם וכ"נ מתשובת הגאונים הנ"ל דאפילו שלא חשו להצריך לכופלו מ"מ לא חשו לפסול אם יכפול וכיון שקיצור השם אינו מזיק ממילא אין הפסד בדבר אי מחייבין ליה בכפילא ולכן מיני ומיניה תסתיים שמעתתא שיש לכתוב ב' גיטין ואע"פ שאין לכתוב ב"ג אלא מדוחק כבר כתב בשו"ת כנסת יחזקאל דבגווני דעבדינן אין להקפיד ועיין בתשובות נודע ביהודא סי' האיך היה נוהג בענין נתינת ב"ג וכך ראוי לנו לעשות משום חומר א"א כמ"ש רש"י ז"ל דאתקין שמואל בגיטא מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דאנן קי"ל כר"י מ"מ בגט משום חומר א"א צריך לעשות באופן שכשר אליבא דכ"ע:
אך לדידי צריך לסדר קודם הגט שיכתוב בו שאשיה טויבא דמתקרי טויבא ואח"כ הגט שכתב בו טויבא דמתקרי שאשיה טויבא ואם באנו לחוש גם לחששא שכתב הבית מאיר ולצאת ממנה היו צריך גט שלישי שנכתב בו ב' שמות בלבד. אך כבר כתבתי דאמור רבנן בכפילא ולא חששו למה שחשש הבית מאיר שיסברו שיש שינוי בקריאת אותו שם עצמו ולענ"ד זכר לדבר ממה שאמרו ביומא דף נ"ב הוא איסי בן יהודא הוא איסי בן גור אריה הוא איסי בן גמליאל כו' וכן בנדה דף ל"ו אנא איסי בן יהודא דהוא איסי בן גור אריה וכו' אע"ג דאין שינוי בשם איסי עצמו רק בשם אביה כפל שם איסי כמה פעמים וכיוצא בזה במקרא. ואם כן כל כה"ג מה"ת ניחוש שיתלו שיש שינוי בשם הכפל יתלו בפשיטות שלכך כתבו עוד הפעם לפי שבתחלה כתב ב' שמות יחד ועתה הוא נכתבו בפ"ע כאשר הוא נקרא אבל מ"מ כל אדם קורא את השם כדרכו ככתבו בלי שום שינוי וכל זה אני אומר להלכה ולא למעשה כי הייתי כגבר אין איל וידי רפות וחזי מר דעליה קסמכינא ולו משפט הבחירה כדת מה לעשות:
ובענין שם שאשה לענ"ד הדין עם מכ"ת שאין לתלות בזמנינו לומר שנגזר משם שרה דמנין אנו יודעין לדורשו. אך דמ"מ אין קפידא לכתוב בשי"ן וקורא אותה בנקודת שמאל וכמ"ש הב"ש שהביא מכ"ת וכן הוא בב"ש בשם שלטאנא וז"ל שאפילו משפט הלשון בסמ"ך אין קפידא בשי"ן שמאלית במקום סמך. אך בג"פ כתב ע"ז וז"ל ויראה לי דשמות נשים ועיירות דדשו ביה רבים ושכיחי ונהגו לכתבן בשי"ן שמאלית אין לשנות לכתבן בסמ"ך וכו' אבל שמות נשים דלא דשו בהו בשי"ן שמאלית טפי עדיף לכתבם בסמ"ך סתאלבנת ושם סאוור ושם סאלווה וכיוצא בהן אם שינה וכתב בהן שי"ן יש צדדים להחמיר ומ"מ דעתי נוטה להכשיר בדיעבד אם הוא שעת הדחק עכ"ל. ובהכי אתי שפיר מה שהקשה מכ"ת על הב"ש שכתב שם סאייו בסמ"ך כיון שדעתו לכותבו בהא שמא יוצא משם שרה אם כן הוה ליה למיכתב בשי"ן ולפי מה שכתבתי א"ש דשם סאיי' ידוע שהורגלו לכתוב בסמ"ך ויש מקום לומר שהוא שם בפ"ע אין לכתבו בשי"ן ומה שכתבו בה"א אינו מעכב דהא במקום א' כשר משא"כ בשם סירקא. עוד נראה דבשלמא בשם סירקא דודאי נגזר משם שרה ולדעת רש"ל אם ידוע שם העריסה שרה שפיר דמי למיכתב שרה לבד ואפילו להב"ש שם דתליא בנקודות שוין מ"מ כ' דאם כתב רק שם העריסה כשר. והיינו משום דאין מקום כלל לומר שהוא שם אחר ובכה"ג שפיר כתב הב"ש דעת מהרש"ל והט"ז שיש לכתוב בשי"ן כי קרוב הוא לשם שרה משא"כ שם סאיי' שאין ברור שנגזר משם שרה ואיכא למימר שהוא שם בפ"ע כמש"ש בשם הב"ש וכן באמת דעתו דאינו יוצא משם שרה ולכך כתב הב"ש דאם ידוע שהיה שמה שרה מעריסה כותבין שרה המ' סאיי' וכמש"ל ור"ל דכיון דאיכא למימר דשם סאיי' הוא שם בפ"ע ולכך צריך לכותבו דאל"כ לא היה צריך לכותבו כיון שאין הנקודות שוין וכיון שכן טפי לכתוב בסמך דאל"כ נראה כאילו בודאי יוצא משם שרה ולפעמים אינו כן ומ"מ בנ"ד כיון דאין מנהג ידוע לכתוב בסמך והפמ"א שהביא מכ"ת ש"ד לכתוב בשי"ן כמ"ש מכ"ת. ובפרט לפי מאי דמשמע מדברי מכ"ת שיש קצת שמדברין שם זה סמוך להברת שי"ן ימנית שיש לכתוב כן וכמ"ש בתה"ד סימן רל"א וז"ל ואין להקשות ממה שהיו כותבין קרימ"ש ולא היו כותבין קרימס מפני הטעות כי השי"ן לפעמים בימין י"ל שמא אותה מקודם היה שמה בשי"ן ימנית או קרוב להברת שי"ן בימין עכ"ל. וכ"כ רש"ל ביש"ש בשם זיסקינד וז"ל זישקינד מצאתי זכ"ל בסמך דומיא דזוסמאן ואולי באותו מקום היה דגשי"ן השי"ן ואפילו לא היה דגשין בשין אלא שהיו קוראין אותו קרוב לשין היו כותבין בשי"ן ודומה לזה כתב מהרא"י סימן רל"א אבל בארצות שאין דגשין השין יש לכתוב בסמך והוא מבורר וכו' עכ"ל והביאו הב"ש ועיין בב"ש אות ז'. ומ"מ היה נלענ"ד לכאורה דאם הברת שם זה הוא בפי כל בסמך סאסה אז אע"פ שבתחלת השם יש צד לומר לכתוב בשין דדלמא הוא יוצא משם שרה כאשר כתב הפמ"א מ"מ באמצע יש לכתוב בסמך ויש לכתוב שאסה דבאות סמך שבאמצע אין נ"מ אם יוצא משם שרה או לא:
אלא שצ"ע דאפשר אם יכתוב כן אתי למיטעי ולקרות השין שבראש התיבה בימין כיון שיראו שינוי שבאמצע נכתב סמך יסברו דמסתמא השין שבראש התיבה הוא שין ימנית. ומכ"ש אם יש קצת שמדברים גם השין שבאמצע התיבה סמוך להברת שין ימנית שיש לכתוב בשני שינין. אלא שעדיין יש לדקדק בהברת שם זה אם בהברתו הוא בדרך שניכר כמו יו"ד בסוף התיבה היה צריך לכתוב יו"ד גם כן שאשיה כמו שם עטיא חסיא וכן בשמות אנשים חזקיה מתתיה אליה וכיוצא וכן בשמות אמוראים רב אויא וכיוצא בו הרבה והעיקר תלוי בזה בשפת מבטא ובעובדא דהפמ"א אפשר שהיו הברתם באופן שלא היה נרגש היו"ד כלל. אבל אם נרגש בסוף הקריאה בהברת אות יו"ד נראה לכאורה שכך יש לכתבו ועיין בב"ש ס"ק מ"ה גבי שם הילל דכיון שבמבטא הוא כאלו יש שם יו"ד כותבין יו"ד וכן כל כיוצא בו כגון צפורה וכ"כ בשמות נשים אות מ"ם בשם מילכה ע"ש ואם כן גם בנ"ד אם ניכר הדגשת היו"ד בסוף לכאורה נראה שצריך יו"ד גם כן ולפי שאין פנאי לנסך בכור המבחן ובפרט בענין זה שהוא מקרא מעט והלכות מרובים כהררים התלוים בשערה וגם מחמת תשות כחי לע"ע לא הארכתי עוד וסמכתי על הדרת מכ"ת ונשענתי על בינתו כאיש גבורתו לפוצץ הררי עד ובנפה שלו יבור ואשר יבחר ויקרב הוא הדבר:
דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: