אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ב › שאלה עט

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ב · שאלה עט

שאלה עח

ב"ה יום א' כ"ט סיון תקסמ"ך לפ"ק פה ק"ק בראד חריפא סכינא שעתא תרמיניה. ה"ה כבוד אהובי ידידי הרב הגאון החריף ובקי בחדרי תורה כש"ת מוה' נפתלי הירץ נ"י:

בפניא דמעלי שבתא הגיעני אמרותיו וקראתי לשבת עונג ומאוד נכספה וגם כלת' נפשי לטייל עמו קצרות ואריכות אפס כי עז המוני טרדותי אשר השיגוני כעת לא יכולתי לראות שרשי הדין בתלמוד ובפוסקים בהרר קודש וסודם כדרכי מעולם ת"ל להיות נוקב ויורד עד שתעמיק המחרישה מחרשת עיוני ואבינה לאחריתו לא כן עתה אין בידי אף לקצור ראשי שבלים ורק יונקתם לקטוף ולכן רציתי להיות מן הנמנעים ומושכים ידיהם עד אשר יניח ה' טרדותי מסביב אשובה אראה אך לכבודו דרומכ"ת ואהבתו אמינא כיון דלאו דינא קא בעינא ולא עלי קא סמיך ואמטויי שיבא מכשור' לא דלינא אנקוט בידאי כל דהו מה שעלה מתחלה במחשבה לפני:

מ"ש מכ"ת לתקוע יתד על דברי הרשב"א כשהקנין בא באחרונה מתקן הלשון הנה מבואר ברשב"א שלמד כן מהא דר"פ הכותב ושם כתב רבינו יונה חילוק זה הביאו הריטב"א ז"ל. והנה הרא"ש שם כתב שיש לקיים דברי רש"י דכיון שאומר לחבירו שהוא שיתוף עמו והקנה לו מוכח שהוא מקנה לו השדה ורב אלפס כתב כו' וקשה כיון דטעמא דלא נסתלק משום דיד בעל השטר על התחתונה כו' מאי מהני קנין לדבר שאינו במשמעות הלשון וכן בכ"מ שאנו אומרים יד בעהש"ט עה"ת אטו אי קני מיניה תהיה על עליונ' ופרש"י עיקר עכ"ל הרי מבואר להדיא כמו שנומיתי למכ"ת מסברא דנפשאי דכל שאינו במשמעות הלשון אף קנין אינו מועיל לזה ואף הרשב"א נראה דמודה בזה ודוקא בהא דהקנה לו לדור בו שפיר סבירא ליה להרשב"א בתשובות המכונות לרמב"ן דמהני וכדאשכחן בדף נ"ח לר"מ דאין מוציא דבריו לבטלה נעשה כאומר יקדשו ידיך כו' וכן בדוכתי טובי וע"כ לא אמרינן הכי אלא אם י"ל כן במשמעות הלשון שמקנה לדור בו אמרינן שמקנה הבית לדור בו דבקנין אמרינן דמסתמא בכדי לא הוה עביד וכמ"ש בסימן קצ"ה בשם מהרא"י ואף שאין הדבר מוכרח במשמעות הלשון הקנין מתקן וכ"כ בתולדת אדם לרשב"א סימן ש"א וז"ל וכן בכל מקום הקנין מחזק ומתקן ומכניס בכלל המתנה או הסילוק מה שלא היו כן במשמעו לולי הקנין. ותדע שהרי שנינו בפרק י"נ בין אקני' וקנינא מיניה לא צריך אלמא דאף על גב אי לא קני מיניה לא הוי מתנה כלל אליבא דר"י דלא נתכוין לכתחלה אלא לאחר מיתה כי קנו מיניה לחזוקי להאי מתנה גלי דעתיה דמחיים מקני ליה עכ"ל והיינו דווקא כה"ג שאפשר לפרש כוונת הלשון דמקנה מחיים ואפשר לפרשו דמקנה לאחר מיתה ומחמת הקנין אנו מכניסין בלשון כאילו פרש"י דמקנה מחיים אף ע"פ שלולי הקנין לא היינו מוכרחים לפרש הכוונה כן והיינו אומרים שהכוונה חל על לאחר מיתה הקנין מחזק ומתקן הענין לפרש הכוונה על אופן המועיל מה שא"כ לומר דמחמת הקנין מסתמא קיבל על גופו זו מנין לנו ואמרינן יד בעהש"ט עה"ת ומסתמא היה הקנין בסתמא שלאחר מיתה יטול כא' מן הבנים וכמ"ש בסימן מ"ב דכל שאפשר שטעה בו הנותן כגון דאמר לישנא דלא מהני במתנה ודאי נתבטל השטר והוא מדברי מהרי"ק ומה שנרשם שם הרשב"א י"ל שהוא ט"ס ואף לפמ"ש הש"ך שם שצ"ע היכא דליכא למ"ד דמהני כו' מכל מקום בכאן יש לומר דעבידי דטעי וסבר דמהני בכה"ג וכמ"ש לקמן ועוד שהרי מבואר בסימן ל"ט מחו' כ"א בשם תשובת הרשב"א שהיה מסופק אם הכוונה שהוא מודה שכבר חייבה עצמה ונטלה בקנין או שנטלה בקנין עכשיו וכתב שאילו נתחייבה עכשיו וה"ל לומר וחייבה עצמה לפנינו וכיון שכן אף מ"ש ונטלה בקנין נגרר הוא אחר תחלת הלשון פלונית הודית שיש עליו חוב ושנטלה בקנין וכל כיוצא בזה יד בעהש"ט עה"ת עכ"ל וא"כ ק"ו הדברים בנ"ד שלא נזכר לשון חוב כלל שי"ל דהך ואף נעשה בק"ג המוזכר בשטר הוא נגרר אחר תחלת הלשון שהודית שעשתה לחתנה יורש וגם קיבלה בקנין ע"ז ומנין לנו להוסיף לשון חיוב ויש לומר שטעו בהך שכתב הב"י בסי' רנ"ג שרי"ו כתב בשם הרמב"ן ביוחסין ויורש שאם אינו ראוי ליורשו נוטלו משום מתנה ופשיטא דלא קי"ל הכי ופשיטא דבכה"ג ודאי אמרינן דאטו כולהו נשי דינא גמירי ואף ע"פ שהש"ך סימן ס"ח כתב דא"כ בטלת כל דיני מיגו מכל מקום בזה שהדבר ידוע דרובה דעמא דארעא הכי סברי שיכול להנחיל למי שירצה ובעהש"ט לא ידע בענין זה בין ימינו לשמאלו וע"פ האשה היה חי והיא טעתה וסברה דמהני בכה"ג וע"ד כן קיבלה בקנין וגם בלא"ה מצינו הרבה חולקים על הרשב"א בזה כמבואר בב"י ובתשובת מהר"מ אלשיך ובשאר תשובות נלאיתי לכותבן וע"ש במהר"מ אלשיך סימן פ"ז דאפילו הקנין בא באחרונה והביא ראיה מתשובת הרא"ש. וגם שנלענ"ד לחלק דהתם דסילק אף בלא קנין מהני רק באמירה בעלמא אם כן אמרינן שהקנין בא לתקן לשון דין ודברים וקאי הקנין אגופה של קרקע משא"כ היכא שאין הדבר מועיל באמירה לחוד וצריך להקנות כגון במתנה אז אם הנתינה באה בלשון שאין מועיל גם הקנין שאחריו לא מהני ועיין בנ"י רק א"נ הביאו פד"מ וסמ"ע היכא שצריך להוסיף על השטר לא אמרינן ע"ש ועוד שהרי מבואר בהג"א דכתובות ובהג"א פרק חזקת דלפר"ח ור"י בר שמואל והרי"ף והריב"ם לא מהני עד שיקנו בפירוש מגופה של קרקע. ועוד נראה דאף לפרש"י ז"ל דדוקא היכא שי"ל שהוא מקנה גוף החפץ אלא שאמר לשון גרוע דדו"ד בזה אמרינן דהקנין מתקן הלשון משא"כ היכא שהקנין הוא ע"ד שאין נתפס כגון שקיבל קנין לבנות דס"ל להרא"ש דלא מהני ולא אמרינן דהקנין מיפה כחו שהרי אין לקנין על מה לחול וא"ל שחל על גופו דמנין לנו לומר כן דע"כ לא מצינו אלא שחל על גופה של קרקע כיון שהוא עסק בה וספק אם בא להקנותה או מדו"ד בלבד ולזה מועיל הקנין אבל שיחול על גופו לא מצינו וכן מצאתי בספר בני יעקב והכי משמע בסי' קנ"ז בקנין לבנות לא מהני אבל בקנין דמחייב נפשו מהני ומשמע דאין חילוק אף אם מתחלה נתרצו לבנות ואח"כ קנו מידם סתם ל"א דמסתמא הקנין הוא על חיוב ע"ש בתוס' והרא"ש ובטור ולכן אם באנו לומר דהקנין הנכתב אח"כ אינו נגרר אחר הלשון שלמעלה והיה ק"ס בפ"ע ע"כ אין לומר שהיה בלשון חיוב נראה דלא מהני ולא מידי כיון שלא חייבה עצמה ליתן בחייו רק לאחר מיתה ואז פקע לה רשותה וקיימי נכסי בחזקת יורשים וע"כ לא אמרינן בסי' ס' דמהני לשון חיוב אף בדשלב"ל אלא אם מחייב עצמו אבל לא אם מחיי' את יורשיו וכ"כ בשו"ת נ"ב בשם הגאון מהר"י נ"י אב"ד דק"ק פוזנא בנידון כזה וחותנו הגאון הסכים לזה ע"ש וא"צ לפנים ופשיטא שאינו נופל בזה לשון מהיום ולאחר מיתה כלל רק אם באנו ליפות כח הקנין שהוא כמעכשיו אנו צריכין לומר שהיה במתנת בריא בקנין ולזה יש סיוע מלשון השטר שכתב בו שנעשה ככל מתנת בריא וא"כ הדין מבואר בהדיא בההיא דתטול אשתי בין הבנים דדוקא בנכסים של עכשיו והוי ממש כנידון שכתב במרדכי פרק י"נ בשם תשובות מהר"מ דדוקא בנכסים של עכשיו הידועים בשעת המתנה וכ"כ הרמ"א באהע"ז סימן ק"ח מדברי הנ"י וכבר העלה הב"ח והש"ך סי' ס' דלעולם על המקבל להביא ראיה וכן מבואר בב"י שם בשם פוסקים הרבה ובשם תשובת הריטב"א וכתב שם דאם היה על מטבע אין מטבע נקנה בחליפין:

ולענ"ד דבכה"ג דנ"ד גם הרשב"א מודה דלא שייך כאן נמצאו כאן היו רק דווקא במטלטלין שם כלי ביתו ותשמישו אבל בסחורות שהדבר ידוע שעומדים למכור ובודאי כבר מכרה הסחורות שנמצאו אז בידה וזה מקרוב שקנתה אחרים פשיטא שלא חל עליהם הקנין כלל וא"כ על המקבל להביא ראיה שהיה עולה אז לסך כזה שעולה עתה ומצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קכ"ח שכתב ג"כ לחלק דדוקא בקרקע אמרינן כאן נמצא כו' לפי שאין עשוי למכור קרקעיתו כמ"ש באשר"י גבי ההוא גברא דזבין אדעתא למיסק כו' אבל המטלטלין אדם עשוי למוכרם ולהחליפם באחרים אלא שמצאתי להרשב"א אף במטלטלין כו':

ושוב כתב לחלק להיפוך דבמטלטלין אמרינן כאן נמצאו. ומ"מ דבר ברור הוא דלא נאמרו הדברים אלא במטלטלין שאדם לוקח לצורך תשמישו כדאמרינן בפרק הזהב לענין אונאה דמאני תשמישתי' דיקירי עליו לא מזבני אלא בדמי יתירי אבל בדברים העומדים לימכר ודאי דהא אזדו לעלמא והני אחריני ומכ"ש בנ"ד שכן הוא שיוכל להתברר שכבר מכרה האשה בחיי' הך הרבה מאז שכתבה השטר עד עת מיתתה ולא שייך בזה כאן נמצא ויש לי ראיות הרבה אלא שאין צורך שהדבר פשוט לענ"ד שוב ראיתי במהרי"ט אח"כ שכתב חילוק זה להדיא והביא ראיה מהך דב"מ ושמחתי שכיוונתי לדעת הגדול ושם כתב דאדרבא איכא חזקה אחריתי שאין אדם עושה מעות אנפרות וע"ש שכתב דבנ"ד שידוע שנשא ונתן והחליף כמה פעמים ודאי לא שייך חזקה דכאן נמצא וכתב שם דאפשר גם הרשב"א מודה במזכה לחתנו חלק בנכסים ועדיין נשאר זכות היורשים וחזקתם במקומו ע"ש ועכ"פ בנ"ד פשיטא שעל המקבל מתנה להביא ראיה שלא נתרבו הנכסים בשעת מיתה כמבואר במרדכי שם וכך מבואר בתשובת מהר"מ בב' הקטנים סי' למ"ד באם כתב מהיום ולאחר מיתה הוי פירוש גופא מהיום והריווח לאחר מיתה ועד אותה שעה כל הריווח ליורשים ואין לחלק בלשון מהיום ולאחר מיתה בין קרקע למטלטלי כמו שמוכח מדברי ר"י כו' אבל מועטים בשעת נתינת המתנה ונתרבו בשעת חלוקה לא יטול מקבל אלא כפי שהיו שוים בשעת כתיבה ונתינה כו' ואם פשעו בנכסים ונאבדו חייבים באחריותן דלא גריעי מש"ח. מיהו בגניבה ואבידה ואונסין פטור דאע"ג דהריווח שלהם לא הוו כמו לוה כו' דלכאורה איהו גופא כל זמן שהוא חי והריווח שלו אינו חייב באונסין שהרי אינו לוה אלא נתן מתנה ושייר לעצמו הפירות שלענין הפירות לא יצא מעולם מרשותו ע"ש:

ומ"ש מכ"ת דהוי כאילו הקנית הסחורות לפירותיהן כמו שכתבו בההוא דמחמר' כו' אינם בעיני אלא דברי תימא ומכ"ש לפי המבואר שם דעת הפוסקים דאי לדמי קאמר אין אדם מקנה והתם לר"ה מיירי דס"ל אדם מקנה עיין במהרי"ק סי' צ"ד וא"כ לפמ"ש דאין מקום לקיים השטר רק אם נאמר דהקנין הוי כמעכשיו ולאחר העדרתה א"כ יש להסתפק אף על הנכסים שהיה בידה לפי דעת הפוסקים דכל שהקנה דבר שברשותו ואינו ברשותו כ"א הוי קני את וחמור וא"ל דא"כ יתבטל השטר לגמרי ז"א דהא איכ' למיתלי שטעה וסבר כדעת הפוסקים דמתוך שקנה זה קנה זה ועיין בכה"ג סי' מ"ב שכתב דלהרשב"א אף אם מתבטל לגמרי היכא שיש ספק שהשטר לא נעשה כדינו כגון ההוא דהרשב"א דאפשר לא נטלו קנין אמרינן יד בעהש"ט עה"ת גם יש לעיין לפי דעת ה"ה בהל' מכירה אליבא דהרמב"ם דסתם קנין לא הוי כמעכשיו וכן נראה מתלמידי הרשב"א עיין בב"י סי' ר"ז א"כ מה מועיל מ"ש ואף אם היו בק"ג א"ס כיון שעיקר הזכיה הוא לאחר מיתה וה"ש מכ"ת ממ"ש המרדכי דכיון שכתוב בשטר כתיקון חז"ל הנה אם נאמר כמ"ש דהשטר מועיל לענין הנכסים שיבורר שהיה לה אז א"כ אין מזה הכרח כלל להעמיס בלשון השטר ענין אחר שלא נזכרו בו כלל ועוד דע"כ לא אמרינן הכי אלא כשהעדים מדברים בלשון עצמם ומעידים שהשטר נעשה כתיקון חז"ל ובהכי מיירי רבינו ברוך משא"כ היכא שכותבין הלשון בשם הנותן שאין בכלל עדותן שהנותן פרט דרכי הקנאות רק שאמר להם לשון זה בכלל וכיון שלא פרט אופני ההקנאות לא מהני מידי וכמ"ש בפי"א ח"ב בשם שו"ת פני משה ח"ב והביא ראיה מתשובת הרא"ש ע"ש וא"כ אף אנו נאמר בכאן שאין עדים כלל רק כתב ידה מעידה שהיא עושה כן וכיון שלא פרטה אופני ההקנאות אינו מועיל ואף שי"ל דהודאה עדיף טפי כמבואר בש"ע סי' ס' ועוד דוכתי באמת ז"א דע"כ לא אמרינן התם אלא היכא שהוא נותן הודאה לשעבר ואומר נתתי כו' משא"כ כאן שכתב ובכן מודה אני ח"מ אשר אנכי עושה את חתני כו' ומה יועיל מה שכתבה כי כל הנ"ל נעשה כתוקף כל מעב"ד ושטרי מתנות אשר תקנו חז"ל ועל דעתם דרבנן נעשה כל הנ"ל ועינינו הרואות כי מ"ש שנעשה כתוקף שטרי מתנות שתיקנו חז"ל היה ניהי מילי דכדיבי וגם לפי מה שכתוב בפמ"א שם לחלק דדוקא היכא דליכא פלוגתא דרבוותא מהני לשון כתיקון חז"ל משא"כ היכי דאיכא פלוגתא מי יימר שנזהרו לעשות וליחוש גם להני רבוותא דפליגי בהא ע"ש בפמ"א ח"ב סי' ט' אם כן אף בנ"ד כיון דאיכא דיעות הסוברים מתוך שקנה זה קנה זה וכך היתה סבורה שהוא תיקון חז"ל וגם שלענ"ד אין זה כ"א כשיש כן במשמעות השטר משא"כ כאן שלענין גוף ההקנאה לא נזכר בדבריו שום לשון מתנה או לשון הקנאה באופן המועיל רק כתבה אזי חתני הוה ליה יורש בעזבון ופשיטא דלאו כלום הוא ואטו אם אחד הודה שעשה לחתנו יורש ונתן לו שטר כתיקון חז"ל מי מהני כיון שידוע תיקון חז"ל להיפוך שבת בין הבנים לא תירש ולשון כתיקון חז"ל אינו מועיל רק אם אפשר לפרש דלישנא דמהני ביה קאמר ומה שכתוב בשטר נעשה כמו כל מתנות בריא מסתפק אני אם יש בלשון הזה גם כן מתנה ואפשר דרצה לומר שנעשה כמו מתנות בריא אבל לא מתנה ממש וכמ"ש מהרי"ו סי' נ"ט בא' שאמר אתה מכחיש כמו ממזר שי"ל כהא דדרשינן היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש או כדאמרינן ביבמות כמעשה דער ואונן דלא הוי כמעשה ער ואונן ע"ש ואם אמרתי אספרה כמו מחול ירביון ואפשר דהכא שכתבה לשון כמו כל יש במשמעותו שגם זה מתנת בריא הוא ומכל מקום קשה להעמיד יסוד ע"ז וגם על הלשון שכתב נעשה כתוקף כל מעב"ד ושטרי מתנות אין בכלל זה הקנאה וע"כ לא אמרינן בין שנזכר לשון מתנה בתחלה כו' היינו שנזכר בשטר גם כן הקנאה בתורת מתנה אז לא איכפת לן בלשון ירושה ואף לשני ב"א מ"מ אמרינן דהך ירושה נמי מתנה הוי כמו לאידך אבל אם לא נמצא בשטר קנין מתנה כלל מאין הרגלים לומר לפי שהוא נרמז בשטר שהוא ע"ד מתנה דמהני והיה אפשר לצדד ע"פ תחילת הלשון אשר אני עושה את חתני וב"כ וי"א להיות לו חלק אחרי העדרי כו' (ובפרמ"א הביא בשם המבי"ט ח"א סי' קצ"ג במי שאמר בית זה יהיה לפלוני בני דהוי לשון מתנה כמו יטול יזכה וכן כתב הש"ך בשמו בלשון יהיה ומכל מקום נראה דהך לישנא אשר אני עושה את חתני כו' לאו לישנא דמהני הוא וגם נראה דקאי אסיפא דלישנא אזי חתני יורש כו' וגם שהרי כללה גם יורשים אחריו והוה כלישנא דמהני הוא וגם נראה דקאי אסיפא דלישנא אזי חתני) כהקנה לנולדים גם כן גם מה שכתב מכ"ת לפי שכתוב בשטר ואם אנשא לבעל חוב עלי להתנות כו' לענ"ד אדרבא לשון זה מגרע דאם איתא שנתנה במתנה גמורה מהיום לאחר מיתה מה צורך להתנות עמו דהא בלא"ה מכר האב אינן מכורין וגם אם נאמר שקיבלה עליו לחוב הלא החוב הוא כשיעור שישאר נכסיו אחר מיתה ומה ענין תנאי הבעל בזה ואפשר לפי דקי"ל לוותה ונישאת כו' ומ"מ לא מחוור להעמיד בשביל זה לשון חיוב:

ומצאתי בתולדות אדם לרשב"א סי' ל"ו וז"ל ראובן הוציא שטר מתנה משמעון חמיו וז"ל תנו לחתני מחמת שרציתי והקניתי לו ד"א בחצירי במתנת בריא מעכשיו לאחר מותי שיטול בנכסי כא' מבני הפשוטים הן כלים כו' והקניתי לו כח וזכות וקנין מעכשיו לאחר מותי כו' וקנינא מפלוני הנ"ל אכל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למיקני ביה והשיב ערבובי דברים אני רואה שמעיקר לשון ראשון נראה שלא נתן מה שנתן אלא אגב כו' ואם כן לא זכה כלום דאין קרקע ניקנית אגב קרקע ועוד דשטרות לא קנה כו' וכן מ"ש לאחר מכאן זכותי הקניתי כו' אינו מועיל שאם הוא נגרר אחר קנין ד"א כבר כתבתי שאין בזה ממש ולכשתמצא לומר דקנין מחודש הוא שחזר ונתן לו בק"ס מעכשיו ולאחר מותו כל זה אינו שוה לגבי השטרות דהא בעינן כתיבה וקנין אף על גב דסתמו לכתיבה מכל מקום אנן כתיבת קנין בעינן וכן אם היה מטבע לא קנה כו' וכן כל הנכסים שעתיד לקנות והרווח שעתיד להרוויח אינו יכול להקנות דדשלב"ל הוא ולא קי"ל כר"מ כו' אבל הנכסים שיש להם אחריות ואפילו שאין להם אחריות אם היו לו בשעת המתנה קנה מכל מקום אם מכרן אין לחתנו בהם כלום לפי שלא הקנה לו חלק אלא באותן נכסים שישארו אחריו וקיימא לן כרשב"ג דאין לשני אלא מה ששייר הראשון ואפילו מכר או נתן במתנת בריא מה שעשה עשוי ואפילו במכר במעות ומאותן מעות קנה אחרים אין לו בהם כלום לפי שאילו נכסים לא היו לו בעולם ולא קנה כמ"ש ומכל מקום מה שנמצא שם מקרקע ומטלטלין ונפל בהם הספק אם היה בשעת מתנה אם לאו באלו ודאי קנה אם הקנה לו נכסים בקנין כלשון אחרון שבשטר והטעם משום דכאן נמצא כאן היה ומי שטוען שלאחר מכאן חזר ולקח עליו הראיה וכן דעת הגאונים ז"ל עד כאן לשון הרשב"א ז"ל וצ"ע על מה שנסתפק הרשב"א אם הוא קנין מחודש שהרי בפירוש איתמר בסוף השטר וקנינא במנא כו' ועל כל פנים עינינו הרואות דהרשב"א גופא נשאל ענין כנ"ד ממש ועדיף מיניה שיש גם כן שני קנינים וכנדון דאיתא בתשובת הרמב"ן ופסק הלכה למעשה דדוקא אם הנכסים שהיו בשעת הקנין הם עכשיו בעין ממש קנה אבל הנכסים שבאו אחר כך אפילו קנה מאותן מעות עצמן לא מהני וע"כ כמ"ש לחלק דאין לנו לחדש ולהכניס בלשון מה שא"א לומר שנכלל בו ואין הקנין מועיל רק לפרש דבריו ולא להוסיף ולסמוך לו ענין מבחוץ ואנו אין לנו אלא דברים ככתבן וכבר כתבתי דלדידן אין להוציא בטענה דכאן נמצא כדעת האחרונים ומכל שכן בסחורה העומדת למכור וכמש"ל ולכן אף אם היו נמצא באיזה פוסק או תשובה מהאחרונים היפוך זה נראה שלא היה לפניהם דברי הרשב"א הנ"ל וגם לו יונח שיש ממש בשטר זה עדיין אנו צריכין למודעי אם קאי על כל נכסים לפי הלשון השטר הן מזומנים כו' דיש לומר דשאר דברים שאינם בכלל זה לא הקנה לו והכי קאמרה ליה מכל שימצאו לי אז הן מזומנים הן מתכשיטין ומלבושים אבל משאר דברים כגון סחורה ושטרות לא ואף על פי שמתחלה אמרה להיות יורש בעזבון ואפשר דלשון עזבון כולל הכל מכל מקום הרי לשון יורש לאו כלום הוא וגם הא קיימא לן דהלך אחר התחתון ואחר הפחות שבלשונות ועיין ס"ס רנ"ג בתשובת הרשב"א שכתב שם דלשון הן תוספת ביאור של עין יפה הוא היינו משום דשם יש לפרש דעליונות שבעליונות קאמר אבל בלא"ה אין בכלל אלא מה שבפרט ועיין בתשובת הרא"ש בטור ס"ס רכ"ה דאע"ג דאיכא למידק מדברי המוכר איפכא מכל מקום כיון שמהלוקח איכא למידק איפכא אוקי ממונא בחזקת מרי' דאחריות טעם לבד קיבל עליו וע"ש בענין פירוש מקצת אחריות וידעתי כי הוא בפיו תלמיד ערוך בכלל ופרט ובעל הדרך לנגדי ירט וקול המוני הטרדות עתקו גם גברו מושכין אותי אילך ואילך ממושך וממורט ולכבודו כתבתי זה המעט דברי ידידו לנצח:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד תם ונשלם חלק שני מחלק אבן העזר

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה