בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ב · שאלה עח
רב שלום וברכה. ברבי' והמשכה. לכבוד אהו' ידידי הרבני המופלג החריף ושנון חכם וסופר כש"ת מוהר"ר דוד יוסף נ"י:
אחד"ש אקדמה פניו בתודה על דבר הכתב המושב ספר מעשה רוקח כת"י. ברוך אתה לשמים שחזרת לי אבדתי. הנה זה כביר אשר רצתה נפשי להשיבו בענין שבח אשר כתב שוב שנית ולא עלתה בידי ושמרתי הדברים עד אקח מועד לשפוט משרים ולהיות כי ארכו הימים יצא מלבי והעתיקו ממני מילין וקשה עלי למגמר בעתיקא אעפ"כ אנכי פניתי מעט לעיין בדבריו הנעימים ואמינ' אנקוט בידאי כל דהו שנים ושלשה גרגרים בראש אמיר אחרי רואי כי הוא מיחל למלקוש דברי אמרתי לרוות נפשו השוקקה וצמאה להגמיאו מים מכדי ויספיקו לו לעת הזאת כדי גמיאה ועוד ידי נטויה בעזה"י בעתים לטובה:
מתחלה אבאר במ"ש התוס' דאף שמואל דס"ל במו"מ אחריות לאו ט"ס מ"מ בנגזל מודה והפ"י שם כתב דל"ש דעביד אינש כו' משום דצריך להחזיר גם הפירות וזה סיוע לדברי דתפוס לשון אחרון שכתב רש"י דעיקר סמיכתו שאם יטרפוה ממנו עכ"פ יאכל פירות בינתיים והלכך בנגזל שטורף גם הפירות ל"ש זה אך לכאורה צ"ע דנהי דהנגזל טורף ממנו הפירות מ"מ הוי פסיד' דהדר שהרי הוא יחזור על הגזלן המוכר ויגבה ממנו הפירות שטרף הנגזל ממנו וכ"כ הפ"י בתוס' ד"ה מאי גזלי מינך ע"ש והכא עדיף טפי שהרי אף אם נימא אחריות ט"ס היינו שדעתו שאם יטרפו ממנו יחזור על המוכר לגבות ממנו דמי גוף הקרקע וא"כ כיון דלשמואל אמרינן עביד אינש דזבין כו' ודעתו על הפירות שפיר י"ל גם אם יטרוף ממנו נגזל דעתו שיחזור לטרוף הפירות מהמוכר ודוחק לומר דכיון שע"כ יצטרך לטרוח בב"ד לתבוע המוכר מחל על הקרן דמנ"ל להתוס' חילוק זה דהא בפשיטות י"ל כיון דמוכחא מלתא שלא נכתב בשטר אחריות תלינן שעשה כן מחמת ספק אכילת פרס דאפשר שבזמן מרובה יעלו הפירות יותר מדמי הקרן ולא תלינן בט"ס וה"נ בנגזל י"ל כן וכדי ליישב זה צ"ל דמידי הוא טעמא אלא לשמואל ושמואל ס"ל דלוקח מגזלן נ"ל שבחא וה"ה פירות כדמוכח מהא דמקשה אדשמואל ממתני' דלאכילת פירות (וכ"כ הפ"י והש"ך בהא דמקשה מדאמר שמואל אמליך כו' ודברי ד"ז הגאון בת"ח שם תמוהים ע"ש) וא"כ א"א לו לחזור על הגזלן כלל ושפיר כתבו התוס' דבנגזל מודה שמואל:
ולפי"ז א"ש מ"ש דקשיא לך לשמואל נימא אף במו"מ אחריות ט"ס היכא שטרפה ב"ח אפותקי כיון שטורף גם הפירות ובאמת שבאו"ת כתב בזה כדבריך ורוצה להכריח מזה דלא כהש"ך אלא אפותקי אינו טורף פירות שכבר אכל אבל לפי מ"ש א"ש דדוקא בנגזל כתבו התוס' כן משא"כ בבע"ח אפותקי אף שהוא טורף הפירות מ"מ שפיר הוא חוזר על המוכר כדמוכח מהא דנוטל השבח מבעל הקרקע וכמ"ש התוס' שם דשמואל מודה בהא כיון שעכ"פ חל המקח ול"ח בהא למחזי כרבית ולכן בכל גוונא אמרינן בזה אחריות לאו ט"ס דעביד אינש דזבין כו' שהרי אף אם יטרפו ממנו יחזור על המוכר:
ונפלאתי על הש"ך בס"ק ששם בסוף דבריו הקשה דאי אפותקי הוה כמכירה א"כ למה נוטל השבח לשמואל הא מחזי כרבית ונפלאתי שהעלים עיניו הטהורים שכבר עמדו בזה התוס' בד"ה דשויה אפותקי ותירצו דמיירי שמכרה קודם שחל הזמן כו' ואם לא נתחוור לו תי' התוס' בזה עכ"פ היה לו להזכיר דבר' התוס' בזה:
איברא שצ"ע על התוס' במ"ש דניחא הא דקאמר שמואל אמליך כו' ולא קאמר שעבוד משום דמיירי בגזלן כו' וזה צ"ע שהר' התם מיירי בענין שהלוקח חוזר וטורף הפירות מהגזלן המוכר אף לשמואל כדמוקי התם שיש לו קרקע או שקנו מידו ולפי"ז אכתי קשיא דה"ל למכתב שעבוד דאם לא כתב איכא למימר דזבין ליומא וסמיך על טריפת הפירות לבד ולהך אוקימתא דיש לו קרקע י"ל דא"ש דל"ש בזה עביד כו' דזבין כו' שיחזור על הגזלן דמי יודע אם לעת כזאת יהי' לגזלן קרקע שיגבה ממנו משא"כ לאוקימתא שקנו מידו קשה דהא בזה שפיר ידע שיוכל לגבות פירות מהמוכר כיון שבשעת מכירה קנו מידו ובזה נדחה ג"כ מה שהיה אפשר לומר דהתוס' לענין נגזל מיירי בלא כתב אחריות לא לקרן ולא לפירות ואם כן כיון שע"כ צ"ל אחריות ט"ס טפי יש לומר שהאחריות ט"ס על הקרן וכדאמרינן סתמא כי תבע אינש קרנא תבע ברישא ודוקא בטריפת בע"ח דבזה אמרינן שאין כאן ט"ס כלל דזבין ליומא בשביל אכילת פירות שהרי אין בע"ח טורף כלל אך דמההיא דאמליך כו' ולא קאמר שעבוד קשה דהתם דכתב פירות בהדיא ואצ"ל אחריות ט"ס לענין הפירות א"כ אם אינו כותב שעבוד שוב י"ל אחריות לאו ט"ס על גוף הקרקע דעביד דזבין כו' ואם יטרפו ממנו גם הפירות יחזור על המוכר וכמו אם נימא אחריות ט"ס דע"כ על המוכר סמיך וא"ל דבשלמא על אחריות גוף הקרקע שפיר סמיך על המוכר כיון שדינו לטרוף ממשועבדי' משא"כ בפירות שאף אם חוזר על המוכר אין דינו כ"א לגבות מבנ"ח ובכה"ג לא סמיך על המוכר ז"א שהרי בכל גווני כתבו התוס' דבנגזל לעולם חוזר עליו אף שלא כתב אחריות והיינו אף היכא שאין ביד המוכר קרקע אחרת כלל בשעה שקנה ממנו וא"כ ע"כ דאם נימא דסמיך על המוכר היינו שיגבה ממנו ממה שימצא בידו ב"ח ואפשר מטלטלין ואפי' מגלימא כו' וכמו כן י"ל שדעתו על הפירות אם יטרפו ממנו יחזור על המוכר לגבות מב"ח שלו וזבין ליומא:
לכן נראה כדעת התוס' דלא איכפת לן באכילת פירות בשדה גזולה דאף שבידו לחזור על הפירות מ"מ כיון שאין כאן חלות מקח כלל לאו שטר זביני הוא אלא שטר הלואה הוא דהא אף אותן הפירות שאוכל ליומא אינו מצד מכירה רק מצד קבלת האחריות ועל כ"פ בעינן שיהא שם זבינ' עליו ליומא וליכא וזהו שלא הזכירו התוס' בדבריהם הך טעמא שכתב הפ"י דל"ש עביד דזבין לפי שצריך להחזיר הפירות רק תלי טעמא לפי שאין שם שטר מקח עליו כיון שהוא בטל לגמרי וכן משמע מדברי כל המפורשים שהביא בזה בשי"מ ע"ש ולפי"ז דון מינה בטריפת בע"ח אפותקי כיון שעכ"פ המקח קיים עד שעת טירפא אין שם שטר מקח מסתלק ממנו וקורא לו שם חדש שטר הלואה כיון דבשעת כתיבת השטר היה מקום למקח לחול ומחמת לא שדי כו' אין לומר אחריות ט"ס דשפיר שייך זבין ליומא דהא איתי' בחזרה על המוכר וא"כ שפיר קאמר שמואל במו"מ בכל גווני אחריות לאו ט"ס דעביד אינש דזבין כו' אך באמת אפי' תימא דגם באפותקי אית לן למימר לשמואל דמודה בזה דאחריות ט"ס הא הך דשמואל מכללא איתמר מדקאמר דצריך לימלך והיינו משום בע"ח דלאו אפותקי צריך לימלך דמשום בע"ח דאפותקי א"צ לימלך כמו שאין צריך לימלך בשביל שדה גזולה דתרווייהו חד דינא הוא דהא נמצאת שאינו שלו ועובדא דרבא בר איהי דא"ל זיל לשלמא התם בע"ח דלאו אפותיקי הוה אך מחוורת' כדכתיבנ' דווקא בגזולה קאמרי התוספות אבל לא בע"ח דאפותיקי ומטעמא דכתיבנא ומה שכתבת שפ"י והאו"ת חולקים על הש"ך במ"ש דבע"ח דאפותיקי טורף הפירות שאכל. ראיתי דבריהם והם צ"ע לענ"ד כמ"ש האו"ת לחלק בין פירות שאכל לפירות בעין הוא דחוק וכהלכתא בלא טעמא דכיון דהשבח והפירות שהם בעין בע"ח נוטלן מחמת אפותיקי דידיה וטוען ארעאי אשבח וכמבואר בדברי הרא"ש דהו"ל לגבי דמלוה כאחת משדותיו והאי דאשבח יורד שלא ברשות הוא וא"כ פירי שאכל זה מקרקע של המלוה מחויב להחזיר לו ומה בין זו לגזולה ומ"ש הפ"י בטעמא דמלתא דהוה כמו לוה ולוה כו' ובע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגב' גבה דזה הלוקח ג"כ כבע"ח על מעותיו ע"ש זה תמוה דא"כ נצטרך לתת דברינו לשיעורין שהפירות שאכל נגד הדמים שנתן בעד השדה א"צ להחזיר ומה שאכל יותר מזה צריך להחזיר וזה לא שמענו וגם שעדיין קו' הש"ך במקומו עומדת כיון דאכתי משכחת דטריף בע"ח אפותקי הפירות שאכל יתר מן הדמים שנתן בעד השדה אך בלא"ה צ"ע דודאי אין מקום לאפותיקי לקנות הפירות בתורת שעבוד דא"כ אין לו לגבות יותר מחובו רק בתורת קנין השדה ומ"ש הפ"י שם דאין קנינו של זה עד שיסולק ממנו השעבוד של האפותיקי לא ידעתי למה כיון שאין קנינו של בעל האפותיקי עד שעת הגוביינ' שפיר היה יכול להקנותו עד שעת גוביינא כמו כל בע"ח שהלוקח אוכל פירות עד שעת טריפא ואף דאפותיקי עדיפא מ"מ הא קי"ל כמ"ד דגם אפותיקי שפיר היא מכורה לשעה כמבואר בסי' קי"ז ומ"ש הפ"י דאף דלא אסיק רק כשיעור ארעא מכל מקום היה משועבד גם השבח שמא יוזלו הקרקעות ע"ש צ"ע דאף אם נימא כדבריו מ"מ אין שעבוד זה מבטל המכירה והשתא מיהא איגלאי מלתא שאין לו בשבח כלום וגם בלא"ה השבח שע"י יציאה לא משתעבד לבע"ח כלל אם לא מטעם שכך כותב לו מוכר כו' וא"כ מה מקום לחלק לענין שבח בין אפותיקי או לא וע"כ הא דעדיף אפותיקי לענין שבח היינו שאנו מעמידין הקרקע בידו למפרע ומצי א"ל ארעאי אשבח וכיון דארעא דידיה הוא פשיטא דגם לענין פירות כן הוא שצריך להחזיר פירות שאכל מארעא דחברי' כמו גזולה וכמ"ש הפ"י מדברי הרמב"ם וה"ה וה"ה הביא ראיה מן המקרא השב לה כו' ואף שמשם אין ראיה לענין הלוקח דאפשר דהתם לענין לגבות הפירות מן המחזיק בשדה עצמו בגזלנותא מיירי אך בלא"ה מוכח בכמה דוכתי דאף הלוקח מגזלן צריך להחזיר גם הפירות שאכל וכן מוכח להדיא בר"פ חזקת דקאמר הני נוגעין דאי לא אמרינן להו הבו אגר ביתא להאי ע"ש בדברי הרמב"ן בחידו' ובש"ע סימן שס"ג ועיין בשו"ת הרא"ש כלל צ"ה דקרקע כיון שאינו נגזל' ותמיד הוא עומד בחזקת הבעלים וברשותם דאם שטפה נהר אומר לו הש"ל כו' וכי היכא דלטובת הגזלן מוקמינן ליה ברשות הבעלים ה"נ לחובתן והפירות שגדלו על הקרקע של הבעלים הם והגזלן נכנס לתוך רשות בעלים ואכל פירותיהם וחייב לשלם להם כו' ע"ש ואף דגם איהו שם לענין הגזלן גופיה מיירי מ"מ דוק מיניה גם לענין הלוקח ממנו כיון דקרקע זו עדיין בחזקת בעלים עומדת זה התולש פירות עתה הו"ל כגזלן וכמבואר בסוכה בסוגיא דאונכרי ולפי"ז נראה דה"ה באפותיקי מפורש כיון דקרקע ברשותי' דמלוה קאי ומה"ט קי"ל דשטפה נהר אינו גובה משאר נכסים דמצי א"ל נסתפחה שדך א"כ גם הפירות הם של המלוה:
אך שעדיין צ"ע דגזלן שאני שמעולם הקרקע הוא של הבעלים וזה המוכר שאינו שלו לאו כלום הוא אבל באפותיקי דמהני מכירתו עד שעת טרפא דהא קי"ל בע"ח מכאן ולהבא גובה אם כן הנך פירות דאכל עד שעת טרפא דידיה נינהו ואע"ג דשטפה נהר אינו גובה משאר נכסים לאו משום דהוי דידיה למפרע רק דמכי מטא שעת גוביינא שפיר אמרינן כיון שאין לו חוב על הלוה לגבות מקרקע זו וכיון ששטפה נהר נסתפחה שדהו אבל מ"מ עד שעת טרפא דלוה הוי ובמה נפקע זכותו למכרו עד שעת טרפא וכבר האריך הש"ך בצדדי קניית אפותיקי והביא דברי התוס' דכתובות והר"ש בב"מ שכתבו דמיירי באומר אם לא אפרעך כו' יהא שלך מעכשיו כו' ובכה"ג ודאי פשיטא שגם הפירות שלו הם למפרע כדאיתא בב"מ דף ס"ה דאי א"ל מעכשיו הוי כמכירה למפרע ע"ש ברש"י ד"ה הא דא"ל מעכשיו וכן מוכח בפסחים לענין חמץ אך הש"ך גמגם בזה שאין זה במשמעות בש"ס רק דמיירי הכא ככל אפותיקי מפורש דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו ולכן מפרש דזה הוי כאומר מעכשיו ע"ש ולענ"ד צ"ע דמאין הרגלים לומר כן דמסתברא דכל שאין מפורש מעכשיו לא מקני ליה מהשתא ולא מידי ומ"ש הש"ך מדברי הרא"ש בב"מ דף ס"ה צ"ע לענ"ד ע"ש והיה נלענ"ד לומר דודאי אין סברא לומר שיהיה קנוי למפרע כל שלא אמר מעכשיו ואנן הכי קאמרינן דכיון שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו נמצא דבשעת קבלת המעות הקנה לו מעכשיו שיהיה קנוי לו כשיגיע זמן פרעון ולא יסלקנו בזוזי אז יחול הקנין וכמו שמצינו האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו דאע"ג דל"ש חלות הקנין למפרע מ"מ הכוונה שעכשיו בשעת מתן מעות הוא מקנה לו שיחול הקנין בעת שיקחנה וה"נ דכוותה אלא דהתם אינו מועיל רק למ"ד אדם מקנה דשב"ל כיון שאין בידו להקנות עכשיו משא"כ כאן שבידו להקנותו עכשיו שפיר מצי מקני ליה על לאחר זמן ובהכי א"ש מ"ש הש"ך דכבר קדמה קניית הלוקח דבאמת מה"ט נקטו התוס' והרא"ש מעכשיו דכל שהוא מקנה לו באופן שיחול הקנין באותו זמן תו לא מהני חזרה דידיה מה שמוכר ללוקח ולהכי קי"ל דאינה מכורה ממכר עולם רק מכורה לשעה וגם הלוקח גופיה אדעתא דהכי קני לה כיון דאפותיקי קלא אית ליה ועיין ברשב"א וריטב"א קידושין דף ס"ג ובפ"י שם שכתב שע"י הקנין דעכשיו הוא מתחייב לאחר זמן ומהני אף בדשלב"ל ומכ"ש כאן בדשב"ל ואף ע"ג דלא אמר מעכשיו מכל מקום כיון דבשע' מתן מעות אומר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו הו"ל כמקנה מעכשיו על לאחר זמן וכעין זה כתב הש"ך אלא שהוא ז"ל נראה מדבריו דהוי כמעכשיו שיקנה למפרע ובאמת אין זה במשמעות הלשון כלל רק דלענין שיהיה הקנין לאחר זמן שפיר הוא חל מעכשיו:
ולפי זה נראה דודאי תוך הזמן שפיר חל המקח כדקי"ל שהיא מכורה עד שעת טרפ' והפירות והשבח ברשותא דלוקח קיימא אבל משהגיע זמן פרעון אז בטל המקח של לוקח וחל המק' של הבע"ח והרי זה כמוכר קרקעו לזה עד זמן פלוני ואחריו לפלוני דמהני וכמ"ש הר"ן בנדרי' ר"פ השותפין דודאי יכול אדם להקנות חודש א' לראובן וחודש א' לשמעון ובזמן כ"א קנוי הוא לו לגמרי דהיינו נכסי לך ואחריך לפלוני כו' ע"ש ובזה נתבאר החילוק שאין יכול לטרוף פירות שאכל הלוה עצמו אף ע"פ שעשאו אפותיקי ומלוק' טריף משום דהלוה עצמו שפיר מצי לסלוקי בזוזי אף לא' שהגיע זמן פרעון ומה"ט מבואר בח"מ סימן ק"ג דאף ע"פ שהוא אפותיקי והגיע הזמן אם מכר המלוה לא מהני לפי שבידו לסלקו במעות ולפיכך אינו טורף גם הפירות ולדעת החולקים שם וס"ל דמהני מכירתו היינו משום דע"י מכירתו חשבינן ליה כאלו גבה השדה וברשותיה קיימא מהאי שעתא אבל כל כמה שלא החזיק בה המלוה ע"י מכירה וכיוצא אכתי ברשות' דלוה קיימא והפירות שאכל הם שלו לכ"ע מהאי טעמא שהיה יכול לסלקו בזוזי משא"כ מלוקח שפיר טריף הפירות שאכל אחר שהגיע הזמן פרעון כיון דקי"ל דלוקח לא מצי לסלוקי בזוזי באפותיקי אם כן מההיא שעתא שהגיע הזמן פרעון הו"ל כדידיה (ובהכי א"ש מה שהקשה הש"ך דא"כ כי אקדיש או זבין נימא דמהני כו' ולפי מ"ש א"ש דאחר שהגיע הזמן פרעון באמת דעת קצת פוסקים דמהני מכירה ואף לדעה קמיית' שם היינו משום דביד הלוה לסלקו משא"כ לגבי הלוקח שאין יכול לסלקו והלכך כשבא לטרוף ממנו הפירות מצי טעין ארעאי אשבח ולפ"ז מ"ש הפוסקים ז"ל דבאפותיקי השבח והפירות של הבעל חוב דארעי' אשבח היינו מה שגדלה הקרקע אחר שהגיע הזמן פרעון דההיא שעתא ברשותיה קיימא ולכאורה מדברי הרא"ש נראה דאף מן הלוה גופיה טורף מה שהשביח לאחר שעבר הזמן שכתב וז"ל וי"ל דמיירי שעשאה אפותיקי כו' והגיע הזמן לאחר מיתת אביהן ולכאורה הוא שפת יתר דהא כ"ש הוא כשהגיע הזמן בחיי אביהן דחשיב של המלוה משעת הזמן וע"כ דמשום סיפא נקטי' שכתב אבל אם אביהם השביח כיון דלא הוחלט ומצי לסלוקי בזוזי שקיל ארעא והיינו דוקא כשעדיין לא עבר הזמן שלא הוחלט משא"כ אם עבר הזמן קודם שהשביח אף שהוא הלוה גופיה מ"מ הו"ל תו כיורד שלא ברשות ונוטל הוצאה ומינה דשבח ופירות של מלוה הם כמבואר ברא"ש דהא בהא תליא אבל אין זה מוכר' בדעת הרא"ש אלא נראה שר"ל ועבר הזמן כו' דהיינו כיון שעכ"פ אחר מיתת אביהן עבר הזמן והם השביחו אח"כ הוי להו כיורדים שלא ברשות ולאפוקי אם השביחו קודם שעבר הזמן אז גם מיתומים אינו יכול לטרוף כיון שעדיין לא הגיע שעת זכייתו עד הזמן שקבע לפרוע לו אבל לענין השביח האב אין חילוק דאפילו עבר הזמן לא מיקרי שדה המלוה כל זמן שלא חלטוהו הב"ד בידו ועדיין מצי לסלוקי בזוזי כמ"ש לעיל מש"ע סימן ק"ג ואם כן לא הוי כיורד שלא ברשות וגם לא מצי למטרף מיניה פירות שאכל וכמש"ל:
איברא שלא זכיתי להבין דברי הרא"ש במ"ש אבל אם אביהם השביח כיון דלא הוחלט ומצי לסלוקי בזוזי כו' וזה תימא שהרי הרא"ש שם כתב דע"כ הך דאביכם השביח מיירי במסיק שיעור ארעא ושבחא דאל"כ מה בכך שאביהם השביח מ"מ אינו גובה יותר מחובו ע"ש ופשוט דגם למאי דמוקי הרא"ש באפותיקי מ"מ לא מיירי כ"א בגוונא דמסיק שיעור ארעא ושבחא דאל"כ מאי קטעין הבע"ח אביכם השביח (ומ"ש הרא"ש וכי מסיק כו' לא נצטרך כו' דאפילו מסיק שיעור ארעא ושבחא כו' דמשמע מזה דמיירי גם במסיק שיעור ארעא לחוד זה לא קאי רק על גוף הדין דמסלק ליתמי שבחא דידהו היכא דהם השביחו בזה שפיר כתב דמיירי בתרווייהו דמ"מ מחזיר ההוצאה אבל האיבעיא שבע"ח אומר אביכם השביח ע"כ דמיירי דוקא במסיק שיעור ארעא ושבחא) וכן מבואר בדברי ה"ה בשם הרמב"ן ובש"מ בשם הרמב"ן והרשב"א דהיכא דלא מסיק רק שיעור ארעא אדרבא יפה כח היתומים יותר אם אביהם השביח ע"ש ובב"י סימן קט"ו ובלח"מ ולפ"ז מ"ש הרא"ש כיון דלא הוחלט ומצי לסלוקי כו' הוא אך למותר דאפילו אם הוחלט בחיי האב ולא מצי לסלוקי בזוזי והו"ל יורד שלא ברשות מ"מ כיון דזה שמגיע לאביהם בעד היציאה אינו יותר על החוב שהרי הבע"ח מסיק כשיעור כוליה ארעא ושבח' למה לא יגבה מזה דהא הני זוזי שביק אבוהון ואפשר לומר דהרא"ש סובר דאם היה לאביהן דין יורד שלא ברשות אם כן הנך זוזי מגיע לו מהבעל חוב נגד היציאה הו"ל כהלואה ביד המלוה ולא מצי מלוה למיגבי מינייהו דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי ואף ע"ג דהם ביד המלוה כמבואר בטור סימן ק"ז שאפילו מופקדים ביד המלוה וכן מוכח בכתובות דף צ"ב גבי ראובן שמכר כו' ופייסינן בזוזי דינא הוא דיתמי אמרי אנן מטלטלי שביק אבון גבך כו' ואף ע"ג דאמרינן באם תפס מחיים מהני עיין בב"ח סימן ק"ז דמחלק דוקא בתפס מחיים לשם תפיסה משא"כ היכא שלא בא לידו בתורת תפיסה ע"ש אלא שעדיין יש פתחון פה לומר דאם אביהם השביח שפיר גבי הבע"ח אף מה שכנגד הוצאה דהיינו שיגבה להם קרקע עבור המגיע להם בעד הוצאה והדר גבי מינייהו כדאמרינן התם אי פקח הוא מגבי להו ארעא כו' משא"כ אם הם עצמן השביחו אף שאביהם חייב גם כנגד ההוצאה אין צריך לשלם משלהם באפותיקי ולא היה הרא"ש צ"ל הטעם דבע"ח טעין אביהם השביח כיון שלא הוחלט דת"ל דאפי' הוחלט שפיר גבי מנייהו אם אביהן השביח כיון שהוא חייב כנגד הכל וכמ"ש וצ"ע כעת:
ותבנא לדיננא דהא דאפותקי חשבינן ליה כשדה המלוה היינו משעה שהגיע הזמן ואילך ולפ"ז צ"ל מ"ש התוספות ד"ה דשויה אפותיקי דמיירי שמכרם קודם שחל הזמן היינו שהמכירה היה קודם דאל"כ יש מקום לומר שלא חל המקח כלל והוי כרבית אבל מ"מ השבח שהשביח הלוקח היה אחר הגעת הזמן ואף ע"ג דמההי' שעתא בטל מקחו של לוקח מ"מ כיון שעכ"פ חל עליו שם מכירה תו לא מחזי כרבית ואינו דומה לגזולה ושוב כתבו דאף במכר אחר שחל הזמן מ"מ י"ל שחל המקח לפי שסבור היה לפייס הלוקח בזוזי וחל המקח עד שעת טריפא ור"ל אף ע"ג דבשעת טריפא איגלאי מלתא שלא נתפייס בזוזי מ"מ כיון דעכ"פ קודם לזה היה תפיסת יד ללוקח בקרקע זו דשמא יפייסנו בזוזי ויועיל קנין שלו שוב צריך המוכר לשלם ללוקח השבח והפירות שטרף הבע"ח ולא מחזי כרבית ומ"מ הבע"ח שפיר טריף השבח והפירות משעת הגעת הזמן ואילך דבשביל שזה היה סבור שיפייס הבע"ח בזוזי לא נגרע כח הבע"ח בזה ומה איכפת לו בטעותו של זה כיון דהשתא איגלאי מלתא שלא נתפייס בזוזי הקרקע ברשותיה קיימא מהגעת הזמן ואילך ולפ"ז יש ליישב קושית אא"ז מהרש"א במ"ש התוספות יעמיד כשעשאו אפותיקי דהא ע"כ באפותיקי מיירי דאל"כ יטענו הלוקחים הנחתי ולפי מ"ש י"ל דלתרוצי הך קושי' דיטענו הנחתי מצינן למימר דמיירי באפותיקי שמכרה קודם שחל הזמן וגם השבח היה קודם שחל הזמן שבזה אין מקום לטורפו אי לא מסיק רק שיעור ארע' מטעם ארעאי אשבח רק אי מסיק שיעור ארעא ושבח' טורף לפי שכך כתב לו מוכר ללוקח ושפיר מוכח דדאקני משתעבד וע"ז קשיא להו דמכל מקום יעמיד כשעשאו אפותיקי וטורף השבח שהשביח אחר שעבר הזמן דזה מצי לטרוף משום דארעאי אשבח אך קושית אא"ז מהרש"א דלשון התוס' לא משמע הכי דאם כן עיקר חסר מן הספר אמנם כדי ליישב קושית התוס' דהנה התוס' בד"ה דשויה אפותיקי השוו מדותיהם בין מכרה קודם שחל הזמן ובין מכרה אחר שחל הזמן ולענ"ד יש מקום לחלק בדבר דבמכרה קודם שחל הזמן אי לא מסיק ביה רק שיעור ארעא לא משכחת לה דטריף לוקח פירות דממ"נ אם השביח קודם הזמן אז הבע"ח לא טריף מלוקח כלל דעל מה שהשבי' קודם הזמן לא מצי טעין ארעאי אשב' כמש"ל ואם השבי' אחר הזמן דאז שפיר טריף מלוקח משום דאמר ארעאי אשב' אם כן אין הבע"ח יכול לחזור על המוכר דהא אין שבח זה פוטרו מחובו דהא לא אסיק ביה רק שיעור ארעא וזה הבע"ח שנוטל הבע"ח דידיה קשקיל מה שאכל הלוקח פירות משדה שלו שלא ברשות וגובה היציאה מהבע"ח ואע"ג דהמוכר כתב לו אחריות אין קבלת אחריותו רק על משך הזמן שהיתה מכורה לו עד שעת פרעון המלוה וכמש"ל דהא אפותיקי יש לו קול ולכך גובה ממנו אף ע"פ שיש שם עוד נכסים ומסתמא ידע הלוקח שהיה אפותיקי והוה כמוכר לו שדה לזמן ואחריו לפלוני דאם נמשך והיתה בידו אחר שהגיע הזמן השני מוציא ממנו הפירות שאכל ואין לו על המוכר כלום אע"פ שקיבל עליו אחריות שאין אחריותו אלא כל זמן שהמכירה קיימת בידו וה"ה בזה דדמי למוכר חודש לזה וחודש לזה כמש"ל ואף אם פירש לו אחריות גם על השבח מ"מ אין קבלת אחריות רק שאם יבא בע"ח דמסיק שיעור ארעא ושבחא שזה טורף אף מה שהשביח קודם שהגיע הזמן או משום נגזל ואפותיקי שכבר הגיע זמנו אך באפותיקי שמכרה אחר שחל הזמן שפיר חל חיוב האחריות על המוכר דהו"ל כמוכר שדה ונמצאת שאינו שלו ובכה"ג שפיר טריף הבע"ח אף בלא דאקני ולא מסיק אלא שיעור ארעא דארעא דידיה אשבח ומכל מקום שפיר חוזר הלוקח השבח מהמוכר כיון שהמוכר קיבל עליו אחריות והו"ל כמקבל אחריות שדה גזולה ולא מחזי כרבית כמ"ש התוס' דסבור היה לפייסו בזוזי ולפי"ז א"ש מ"ש התוס' דיעמוד בשעשאו אפותיקי משום דאף ע"ג דע"כ מיירי בעשאו אפותיקי מ"מ א"א לאוקמי במכר קודם שחל הזמן וע"כ דמיירי שמכר אחר הגעת הזמן וכמש"ל ואם כן ממ"נ אינו יכול לגבות מלקוחות שהם יכולין לטעון ללוקח זה שהשביח קרקע האפותיקי דממ"נ מה שהשבחת לאו עלייהו דאותן נכסים שקנית סמכת דאם היית סבור שנתפייס הבע"ח בזוזי א"כ ממילא שלא יבא לידי טריפת השבח כלל וא"ת שהשבחת ע"ד שהבע"ח לא יתפייס בזוזי ויטרוף השבח מחמת טענה דארעאי אשבח פשיטא שאינך יכול לטרוף בעד השבח דהא בכה"ג לא חל המקח ומחזי כרבית ולא היית יכול לגבות ממוכר כלום אם הוא ידוע שבוודאי לא יתפייס בזוזי והלכך אע"ג דמהמוכר גופי' שפיר גבי משום דאע"ג דחל המקח מחמת דסבור שיתפייס השתא דלא נתפייס אחריותו עליו וטוען הלוקח למוכר היה לך לפייס הבע"ח בזוזי שלא יטרוף הכל מכל מקום מלקוחות לא מצי טריף מטעמא דכתיבנא וא"כ א"א לאוקמי מתני' בכה"ג דא"כ ל"ל טעמא דמפני ת"ה דאף בלא תיקון העולם לא מצי גבי מלקוחות אלא ע"כ דמיירי באפותיקי קודם שהגיע הזמן ומסיק ביה שיעור ארעא ושבחא והא דטורף משום דאקני ושפיר מוכיח מש"ס דאקני משתעבד ובזה י"ל גם קו' הש"ך דמקשה מהא דמוכיח מלאכילת פירות דמיירי בגוזל ונגזל דדלמא מיירי באפותיקי ולפי מה שכתב' א"ש ואין להאריך:
אך במ"ש לעיל דמ"ש התוס' והרא"ש שאמר מעכשיו היינו שמקנה לו מעכשיו כשיגיע הזמן אע"פ שיש מקום לפרש כן בדברי התוס' והרא"ש אבל בהגמיי' פך"א מהל' מלוה מבואר שהכוונה על מעכשיו ממש שכתב וז"ל וההיא דפ' המקבל איירי כשעשה אביהם אפותיקי כו' והו"ל מההוא יומא שהתנה עמו כאילו קנאה כו' ע"ש ולכאורה היה אפשר לומר דהתוספות בכתובות והרא"ש והגמיי' סבירא ליה דאף באפותיקי כיון דאיהו גופיה מצי לסלוקי בזוזא יורשים נמי מצי לסלוקי בזוזי דהא כרעא דאבוהון נינהו ואם כן אי אפשר לחשוב אותו שדה דאפותיקי כאחת משדותיו של מלוה אם לא שאמר מעכשיו ועבר הזמן דאז הקנין חל למפרע משא"כ כשלא אמר מעכשיו נהי דאפותיקי הוה למיגבי מיניה מ"מ מצי לסלוקי בזוזי כמ"ש הרא"ש פ' א"נ ואף שיש לדחות ולומר דהתם מיירי דוקא בשעת הגעת הזמן מ"מ מדברי הטור וש"ע בסי' ק"ג מבואר דאף לאחר זמן נמי יכול לסלקו במעות וכמ"ש בעה"ת שער ג' בשם הרמב"ן שהדקדוק מדברי רבא אינו כלום דטעמא דרבא כיון דאילו הו"ל זוזי כו' וה"ט איתא אפילו אחר זמן פרעון ואפי' לאחר הכרזה ושומא עד זמן שטר אחלטתא והשתא הוא דקא קני דקאמרינן השתא כשהב"ד מגבין לו בחובו הקרקע קאמר כו' ע"ש ומבואר בבעה"ת דהתם מיירי בדאיתי' למשכנתא בידיה שדומה לאפותיקי מפורש ע"ש ומ"ש הרא"ש בפסחים בהגיע הזמן ק"פ אע"פ שלא אמר מעכשיו קנה ואינו עובר עליו התם במשכונא מטלטלין מיירי אבל בקרקע לעולם יכול לסלוקי בזוזי אף אחר הזמן רק דלהכי אהני מה שהוא אפותיקי מפורש שא"י לסלקו בקרקע אחרת ועיין בח"מ סימן ר"ז (אמנם אין ראיה משם לענין אחר הגעת הזמן ולפי"ז י"ל דיתמי נמי כיון דבמקום אבוהון קיימי יכולין לסלק במעות אף אחר שהגיע הזמן וכ"מ בשי"מ ב"ק דצ"ה בשם המאירי וז"ל ואם היה אפותיקי מפורש כו' ע"ש ולפי זה נראה לפמ"ש דהלוה גופיה יכול לסלק במעות אחר הזמן וכיון שעבר הזמן לאחר מיתת אבוהן ולא סילקו ברשותיה דמלוה קיימא למפרע משא"כ אם אביהן השביח דעדיין היה תוך הזמן ולא הוחלט ומצי לסלוקי בזוזי לאו ברשותיה דבע"ח קיימא ול"ה כיורד שלא ברשות ומ"ש הטור סי' ק"ז דאם היורש רוצה לסלקו במעות יכול לסלקו אף ע"פ שלא ירש מעות מאביו אא"כ עשה אביו נכסים יכול לסלקו אף באפותיקי וכן יש לפרש בלשון בעה"ת שער ד' ע"ש והרא"ש לא ניחא ליה לפרש הסוגיא דפ' המקבל בכה"ג שלא ירשו היתומים מעות דא"כ איך קאמר סתמא ארעא כיון דלגוביינ' קיימא דהא אם היה להם מעות ירושה מאביהן לאו לגוביינא קיימא וז"ל דמיירי בידוע שלא ירשו מעות מאביהן ואמנם ה"ה פ' ך"א מהל' מלוה הביא בשם הראב"ד והרשב"א דהיורשים אין יכולים לסלק במעות והביאו הש"ך סי' קי"ז (ע"ש שט"ס מ"ש הש"ך בשם הרמב"ן וצ"ל הראב"ד) וכן מצאתי בשי"מ דף ק"י בשם הרשב"א שכתב ומהא שמעינן דכל דשויה אפותיקי מפורש אפי' יתומים לא מסלקי ליה בזוזי דכמכר הוא כיון דלא פריק ליה האב ולא פקיד ליה דלפרקים איאושי מייאש מיניה ושבקיה ניהלי' לפרעון ואפי' יורש דכרעא דאבוהן הוא לא מצי פריק וכ"כ הראב"ד עכ"ל ואיכא לדחויי דהתם נמי בכה"ג מיירי שהם רוצים לסלק במעות שלהם וס"ל להרשב"א והראב"ד דהסוגיא מיירי בידוע שלא ירשו מעות מאביהן אך לשונם משמע דבכל גוונא אין יכולין לסלק במעות לפי שלא ציוה האב לפדותה ומכל מקום נ"ל שאין הדברים אמורים אלא בהגיע הזמן בחיי האב דאז שייך למימר כיון שלא ציוה לפדותה איאושי איאש מינה משא"כ אם עדיין לא הגיע הזמן מה היה לו לצוות כיון שעדיין לא הגיע הזמן והרא"ש ניחא ליה לאוקמי בכל גווני אף שעבר הזמן אחר מיתת אביהן ולכך כתב דמיירי מעכשיו ואפשר שהרא"ש חולק בזה על סברת הראב"ד והרשב"א וס"ל דבמעות שירשו מאביהם שפיר יכולין לפדותו אף בכה"ג שעבר הזמן בחייו והכי מסתבר טפי דאל"כ ל"ל לדחוקי לאוקמי במעכשיו שלא נזכר בש"ס כלל מזה רק סתם שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזה וטפי הוה עדיף לאוקמי כפשטי' בלא מעכשיו והגיע הזמן בחיי האב אלא ע"כ דס"ל דדוקא במעכשיו דינא הכי ומ"מ מ"ש הרא"ש אבל אם השביח האב כיון דלא הוחלט כו' צ"ע כמש"ל דהא אף לפי מה דמוקי באפותיקי ע"כ במסיק שיעור ארעא ושבחא מיירי וא"כ מה שמגיע להאב בעד המציאה מצי מגבי להו בקרקע והדר גבי מינייהו ויש ליישב ומחמת אפס הפנאי הוכרחתי לקצר:
אך עדיין צ"ע במ"ש דלהרא"ש באפותיקי בלא מעכשיו היורשים יכולים לסלק על כל פנים במעות שירשו מאביהם דלא משמע הכי בב"ק גבי אחין שחלקו ובא בע"ח וטרף חלקו של אחד וכתבו התוס' שם דמיירי שעשאה אפותיקי רק דלא מיירי כאפותיקי דפ' המקבל דמשמע התם דיורשים לא מצו לסלוקי בזוזי והרא"ש שם כתב שם פירשו התוספות שעשאו אפותיקי ולא אפותיקי דמפורש בפרק המקבל דא"ל אם לא אפרע לך לא יהא לך פרעון אלא מזה אלא שעבד לו כל קרקעותיו וסיים לו קרקע זו להיות לו תחלה לפרעון דאל"ה לא היה יכול ליטול חלק א' מהם לפרעון כו' ע"ש ונראה ברור שר"ל דאי באפותיקי מפורש שאמר לא יהא לך כו' ל"ה קאמר רב אסי דנוטל רביע במעות דהא יורשים לא מצו לסלוקי בזוזי בכה"ג וכמבואר בדברי התוספות דרב ורב אסי בהא פליגי ע"ש ובפרק בית כור ונפלאתי על הטור בסימן ק"ז שכתב באפותיקי יגבה מא' מהאחין הכל ול"מ בכתב לא יהא לך פרעון שנוטל מא' הכל ומכלל' דברי הרא"ש שמיע לן שמפרש הסוגיא בכה"ג ששעבד לו כל נכסיו כו' מ"מ מה שנראה מדבריו שכל עיקרו של הרא"ש בא להשמיענו דאף בכה"ג נוטל מא' הכל וז"א דזה מלתא דפשיטא לדידיה רק עיקר כוונתו לומר דמיירי באפותיקי כה"ג ששעבד לו כו' ובזה ס"ל לרב אסי שנוטל אותו הרביע במעות דכיון דבכה"ג ודאי מצי יורשים לסלוקי לבע"ח בזוזי מצי האח השני לסלק לזה שטרפו ממנו גם כן בזוזי דמצי אמר אנא לבע"ח נמי מסלקנ' בזוזי ורב אינו חושש לאותה סברא ובכה"ג ג"כ בטלה מחלוקת כמבואר להדיא בתוס' דב"ק וב"ב ועיקר רבותא זו היה לו להטור לכתוב בסימן קע"ה ששם כתב אם גבה חלקו של א' מהם כגון שעשאו אפותיקי בטלה החלוקה כו' ושם הו"ל לבאר דאף בכה"ג ששעבד לו כו' נמי בטלה מחלוקת ולא מצי אמר אנא לבע"ח נמי הוה מסליקנ' בזוזי וע"ש בב"י סימן קע"ה שכתב וז"ל וכתב הרא"ש דדוקא היכא שיכול לגבות שדה שלימה כו' ורבינו לא חש לכתוב כאן דברי הרא"ש לפי שאין אנו עסוקין לברר באיזה ענין בע"ח גובה כו' ובסימן ק"ז שהוא מקום לדברי הרא"ש שם כתבה עכ"ל ולענ"ד אין זה מעלה ארוכה דטפי הו"ל לאשמעינן הכא בסי' קע"ה הך מלתא דאפי' לא עשאו אפותיקי אלא שלא היה יכול לגבות שדה שלימה כו' ששעבד כל נכסיו ומצר לו שדה זו להיות תחלה לפרעון דאע"ג דבכה"ג יכולין לסלק בזוזי מ"מ בטלה מחלוקת וצ"ע:
ועכ"פ לפי דרכינו למדנו דבאפותיקי שאמר לא יהא כו' לא מצי יורש לסלוקי בזוזי ומשמע דאף בירשו מעות מאביהן דינא הכי דאל"כ ל"ה צ"ל דלא מיירי באפותיקי דמיירי בפרק המקבל כו' דהא שפיר מצי מיירי בכה"ג וכגון שירשו גם מעות מאביהן ואפשר דס"ל כיון דרב אסי סתמא קאמר נוטל רביע במעות משמע דכל גוונא קאמר אף אם לא ירשו מעות מאביהן דינא הכי והוא דוחק וצ"ע:
והנה מדברי התוס' ושאר פוסקים שכתבו סתם דמיירי באפותיקי נראה דאף בלא מעכשיו הוי כמאן דגבי' (רק התוס' בכתובות נקטו בדבריהם מעכשיו אבל בשאר דוכתי לא כ"כ) ומ"מ נראה כמ"ש דדוקא כשהגיע זמן ולא סילקו בזוזי וכ"כ התוס' בברכות דף נ"ב וי"ל כגון דאמר לא יהא כו' וכשהגיע הזמן הו"ל כמאן דגביה וכשאר שדות של בע"ח כו' ע"ש מבואר כמ"ש דמשעת הגעת הזמן ואילך הוא דחשבינן ליה כגבוי ואפשר דהתוס' ס"ל דאם הגיע הזמן ולא סילקו אפילו הלוה עצמו תו לא מצי לסלוקי בזוזי ומ"מ אם אביהם השביח שפיר שקל הבע"ח השבח ואין מחזיר אפי' היציאה כיון דבמסיק שיעור ארעא ושבחא מיירי כמ"ש התוס' שם אבל מדברי הפוסקים משמע שיש חילוק באפותיקי בין הלוה גופיה בין יורשיו והך מלתא טעמא בעי דהא יורש הוה כרע' דאבוה וכבר כתבתי לעיל שהש"מ כ"כ בשם המאירי גם לענין לוקח שהסכימו כל הפוסקים וכן מוכח בש"ס דלוקח ל"מ לסלוקי בזוזי באפותיקי וצריך ליתן טעם בדבר דהא בכל דוכתא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ומכ"ש דקשה אהא דאמרינן לחד מ"ד דלוקח ל"מ מסלק בזוזי אף בבע"ח דלאו אפותיקי ולמה יגרע כח הלוקח מכח הלוה גופיה דמה מכר ראשון לשני כו' ונראה דהך מ"ד ס"ל דע"כ לא אמרינן הך סברא דמה מכר כו' אלא שאנו רואין קרקע זו כאלו היתה ביד המוכר ולכן כל זכות שיש להמוכר גם הלוקח יש לו אותו הזכות עצמו שהלוקח טוען מאי אפסדתיך אלו היה ביד המוכר גם כן היה לו זכות זה ומה"ט קי"ל שאם בא המוכר לסלקו בזוזי שפיר מצי מסלק ליה כדאמר אביי דינא דאזיל מוכר ומפצי ליה כו' וכתב הרא"ש ונ"י דנ"מ בעשאה אפותיקי כו' ע"ש והיינו משום דאנו רואין כאלו הקרקע עודנה ביד המוכר והוא מסלק בזוזי ולא נגרע שעבודו בע"ח במה שקנה זה משא"כ אם המוכר לא משתעי דינה בהדי של לוקח רק הלוקח בא לסלקו בזוזי של עצמו אז מצי א"ל הבע"ח לאו בעד"ד את וה"ז כאלו הקרקע ביד המוכר ואיש אחר בא לסלקו בזוזי דל"מ לסלק ליה ועיין סימן קי"ד והבע"ח מצי טעין אנא אדעתא דהכי נחיתנא להלוות לזה ואם יפרע לי מוטב ואם לאו אגבה ממנו קרקע בחובי וכן מבואר בסימן קי"ד דאם אין מי שיעלה בשומא לוקח המלוה הקרקע באותו השומ' ואם כן הלוקח הפסידו במה שנכנס בשעבודו שאלו היה הקרקע תח"י המוכר היה גובה הקרקע בחובו ולכן השתא נמי לוקח לא מצי לסלקו בזוזי ומאן דפליג וסבר דשפיר מצי לוקח לסלוקי בזוזי סבירא ליה דכיון דלא עשאו אפותיקי א"כ הבע"ח מעיקרא אדעתא דזוזי דנחת ולא עלה בדעתו ליקח קרקע כלל אם כן גם בזוזי דלוקח הוא מסתלק ואף אם יבא לידי גוביינא בקרקע מכל מקום לא נתברר שעבודו על קרקע זו מה שא"כ בעשאו אפותיקי גם הך מ"ד מודה דל"מ לסלוקי בזוזי דהא חזינן דבשעת הלואה סילק נפשיה מכל מילי שלא יוכל לגבות חובו ממ"א רק מקרקע זו וזו היא שעבודו בבירור הלכך אף ע"פ שהמוכר היה יכול לסלקו בזוזי מכל מקום הני זוזי לאו דמוכר נינהו ויש לו לגבות שעבודו שהיה על קרקע זו באם שלא יסלקנו המוכר בזוזי דידיה ול"ש כאן מה מכר ראשון כו' דאם היתה הקרקע ביד המוכר ול"ל זוזי בודאי הוי גבה מקרקע זו כמו שהתנה עמו בשעת הלואה ועפ"ז יש מקום אתי ליישב מה שהקשה רש"י אהא דקאמרינן הא דמסיק שיעור ארעא דהו"ל למיתני נוטל כנגד החוב מבעל הקרקע וגם קשה דהך הניחא הו"ל למפרך בלא הך דשמואל וגם קשה מה שהקשה הרמב"ן ושאר מפורשים דדלמא באמת יהיב ליה גריוו' דארעא ולפי מ"ש יש לומר דלכאורה קשה הא דפריך הניחא למ"ד כו' וקשה דלהך מ"ד מי ניחא דלפי מ"ש עיקר טעמא שאלו היה ביד המוכר ל"מ מסלק בזוזי דלוקח וא"כ בקרקע זו אלו היתה ביד המוכר היה מסלק לו כשיעור חובו והמותר היה נשאר ביד המוכר כשיעור גריווא דארעא היותר על החוב ואם כן אף להך מ"ד צריך ליתן הלוקח גריווא דארעא שהרי הוא טוען מאי אפסדתיך שלקחתי הקרקע שהרי אף אם היתה ביד המוכר הייתי צריך להניח קרקע בעד הדמים שיתר על החוב אך י"ל דז"א דהתינח לענין השבח היותר על היציאה שזה יכול לטעון מאי אפסדתיך לא יהא שהקרקע ביד המוכר ואני ירדתי בה להשביחה שאז השבח היותר על היציאה הוא של המוכר והיית צריך להניח גריוו' דארעא וכמוהו כמוני דמה מכר כו' אבל השבח שכנגד היציאה שהוא חשוב קרקע של הלוקח אין המוכר יכול לסלקו בקרקע של הלוקח והלכך אם הלוה לו מאה זוז והקרקע שוה נו"ן זוז ובא א' והוציא עליה נו"ן זוז והשביחה ועמדה על ק"ן זוז דינא הכי שהקרקע והשבח היתר על הוצאה שהוא שייך למוכר הבע"ח טורף בחובו ואותן הנו"ן זוז המגיע לאותו שהשביח בעד הוצאותיו אין צריך הבעל חוב ליתן לו הנו"ן זוז בקרקע כ"א במעות שהבע"ח שגובה הקרקע במקום המוכר קאי ליתן לו השבח כנגד היציאה במעות וכיון דלהך מ"ד דל"מ לסלוקי בזוזי הלוקח נחשב כאיש אחר ל"צ למיתב ליה גריווא דארעא רק מעות כנגד היציאה ולפי"ז א"ש מה שהקשה רש"י דנימא נוטל כנגד החוב מבעל הקרקע דז"א שאם היה החוב נגד מקצת השבח לבד אז נגד מקצת השבח הנשאר צריך ליתן לו גריוו' דארעא שהרי גם למוכר היה צריך ליתן ולפיכך צריך לאשכוחי בכה"ג שהחוב הוא כנגד הקרקע והשבח היותר על היציאה ואף שצריך להחזיר היציאה ללוקח מכל מקום מחזיר לו במעות והשתא א"ש הא דלא פריך בל"ז הניחא למ"ד כו' משום דה"א באמת כמ"ש הרמב"ן דיהיב ליה גריוו' דארעא אבל השתא דקאמר דמיירי דלא מסיק ביה רק שיעור ארעא ע"כ מוכח דהך נוטל היציאה מבע"ח דקאמר היינו במעות דאל"כ למה לא קאמר נוטל כנגד החוב כקו' רש"י אע"כ דבדמים קמיירי והלכך לא מצי למנקט נוטל כנגד החוב משום דבכה"ג שהשבח היתר על היציאה הוא יותר על החוב צריך ליתן לו גריוו' דארעא כמו שהיה צריך ליתן למוכר וצריך למנקט נוטל השבח מבעל הקרקע והוא נכון לענ"ד:
ועכ"פ מ"ש דהא דאמרינן דחשבינן לה כשדה המלוה היינו משעת הגעת הזמן פרעון ואילך כמבו' מדברי התוס' דבכורות ונפלאתי על הש"ך שהאריך בצדדי קניית האפותיקי ומשמע מדבריו דעכ"פ משעה שהגיע השדה ליד הלוקח הוי כמכורה לבע"ח ובאמת ז"א דכל שלא הגיע הזמן ודאי דאכתי ברשותא דלוקח קיימא אם לא שאומר מעכשיו ומעתה מה שהקשית דא"כ היכא דטריף אפותיקי אמרינן אחריות ט"ס אף לשמואל וכבר כתבתי שכ"כ האו"ת גם כן ולפי מה שכתב' לק"מ דהא מ"מ י"ל דזבין ליומא שבין כך יאכל פירות טרם שיגיע הזמן ואף אם מכר אחר שהגיע הזמן מ"מ כבר כתבתי דבכה"ג שהוא מקח טעות והשטר בטל מתורת מכר שוב באמת דמי לגזולה ואם נתפוס דברי התוס' כפשוטן דאף בכה"ג חל המקח לפי שסבור היה לפייס הבע"ח בזוזי ולא נתבטל השטר א"כ מה"ט גופא י"ל דל"ה ט"ס שהוא קונה על הספק שאף אם יבא בע"ח שמא יתפייס בזוזי לא יבא לידי טריפא כלל ואף שיצטרך ליתן מעות מ"מ תשאר הקרקע בידו עם פירות הרבה שיאכל עד הזמן ההוא ודוקא בנגזל שבודאי אין להעלות על הדעת שיתפייס בזוזי ובודאי ירצה בקב שלו ויטרוף הקרקע עם הפירות ואף הפירות שאכל משא"כ באפותיקי שיש סברא שיתפייס בזוזי דזוזי יהיב וזוזי שקיל ומצאתי בשו"ת הרי"ף סימן ר"ד שכתב וז"ל ומה שאמרת היכא דכתב לא יהא כו' אין לו בה אלא שעבוד לאו הכי היא אלא גופה של קרקע יש לו. אבל אין לו פירותיו עד הזמן שהתנו ביניהם הלא תראה שאילו היה רוצה הלוה לסלק שעבודו משדה זו לאחרת דלא אפשר ליה למעבד ש"מ דשדה זו גופה קנויה לו וכן אמרינן הא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא כלו'. יהא גובה אותה בע"ח כולה ויתן המוכר ללוקח כו' הניחא למ"ד כו' הב"ע דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו נתברר לך מזו שהיא קנויה לו כו' עכ"ל וקצת נראה להגיה שצ"ל דמסיק ביה שיעור ארעא כלומר גובה הבע"ח כולה ויתן המוכר ללוקח השבח והיציאה מבע"ח כצ"ל דהא אהא קאי קו' הש"ס הניחא ותירוצה דמוקי באפותיקי ועכ"פ למדנו מדבריו שסובר דלענין השבח שהוא שייך לגוף הקרקע קני ליה הבע"ח כיון שגוף הקרקע קנוי לו שהוא דבוק ומחובר מה שא"כ הפירות הם שייכים ללוה עד הזמן שהתנו ביניהם ומ"מ משמע מדבריו דלאח"ז הפירות הם של הבע"ח ואפשר דר"ל כשמגיע הזמן שהתנו ביניהם הוא בא לידי גוביינא בב"ד וצ"ע:
ומ"ש מהא דשומא הדרא ומחזיר לו יציאותיו אף ע"פ שאין מחזיר הפירות שאכל אין הנדון דומה דהתם הקרקע הוא שלו ממש שהחליטוה הב"ד ומארעא דידיה קאכל רק שחז"ל תקנו משום ועשית הישר שיחזיר כשיהיה לו מעות והשתא הוא שצריך לחזור ולקנות לו ופשיטא שאינו מוחל יציאותיו בשביל שאכל הפירות מקרקע שהיה שלו ואפילו בשבח הוא נוטל חלק כמ"ש הסמ"ע ולהש"ך נוטל כשאר שתלי העיר ונראה טעם הסמ"ע דהכי עדיף טפי שהיתה קרקע שלו ממש ולא אסיק אדעתא דהדרא ואדעתא דנפשה קעביד ואשבח ועדיף מיורד ברשות משא"כ ביתומים דאף אם נימא דעדיפי משאר יורד שלא ברשות כיון דבתורת ירושה נחתי לה וכמ"ש השי"מ בשם הראב"ד מ"מ הפירות שאוכלים אינם מקרקע שלהם ממש דהא ארעא דמשעבדא לבע"ח היא הלכך שפיר אמרינן דמחל ההוצאה בשביל הפירות שאוכלים כמו לשמואל דאמרינן שמוחל על גוף הקרן מה"ט. ובשאר דבריך לא היה פנאי לעיין כעת כי טרידנא טובא בענינים אחרים ואף דברים הללו כתבתי בהפסקות משמשות ולא נסדרו כראוי וסמכתי על שכלו הזך שאעפ"כ ימצא בהם טעם ויערב ויבוסם לו כו':
דברי עבד לעבדי ה' זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד