אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ב › שאלה עה

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ב · שאלה עה

שאלה עד

אהובי אחי החריף נ"י ראיתי דבריך במ"ש להשיב על דבר בענין הלכה כרשב"ג במשנתינו והוא מקצוע גדול בראשונים ואחרונים וכעת טריח' לי מלתא לשום עין בכל הספרים המדברים בענין זה. ואולם בכדי להשתעשע עמך אמרתי לבאר קצת בענין הלז מתחלה אבאר כי דעת התוספות שהם ר"ת ור"י לפסוק בכ"מ בכלל דכ"מ ששנה רשב"ג כו' אם לא היכא דפסקו בש"ס להדיא דלא כוותיה כמבואר בב"מ דף ס"ט אומר ר"ת דמ"מ הלכה כרשב"ג והתוס' שם לא נחלקו עליו אלא משום דרב ושמואל פסקו איפכא ודעת ר"ח משום דאין הלכה כשיטה ובב"מ דף קי"ד כתבו ר"ת פסק בספר הישר דאין מסדרין לבע"ח דהא רשב"ג דמתני' כו' וקי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו היכא דלא פסק בגמרא כמאן דפליג עליו ולא מצינו בכל האמוראים דשמעת' שום אמוראי דאמר בהדיא מסדרין כו' ובע"ז דף כ"א ד"ה תני ארישא כו' ולפ"ז ניחא מה שהקשה רבינו אלחנן דאמאי לא קי"ל ברשב"ג בההוא דפ"ק דשבת דהא אמרינן כ"מ ששנה כו' ובכתובות דף יו"ד ד"ה אמר ר"נ כו' ואומר ר"ת דסמכינן ארשב"ג במתני' וקי"ל כרשב"ג במשנתינו כו' וכ"כ הרא"ש שם בשמו וגם בכתובות דף ס"א ד"ה הלכה כר"א כתבו והא דקי"ל בכ"מ ששנה רשב"ג כו' אין זה אותו שהיה בימי ר"א עכ"ל הנה נדחקו להעמיד הך כללא אף דאפשר דהכא מסתבר לר' אדא בר"א שלא לפסוק כוותיה וכדאשכחן בכמה דוכתי והרא"ש שם כתב דגם בהא הלכה כרשב"ג משום דבכ"מ ששנה כו' ולא אפסוק כר"א אלא במאי דפליג את"ק ע"ש וכן בכתובות דף ק"י גבי רשב"ג אומר אף לא מנוה היפה כו' כתב הרא"ש רב אלפס לא הביא מלתא דרשב"ג כו' אבל ר"ת ור"י ז"ל סברי כר"י דאמר כ"מ ששנה כו' וכן בברכות דף י"ז גבי הא דאמר רשב"ג לא כל הרוצה כו' כתבו בשם ר"י ור"ת דהלכה כרשב"ג במשנתינו ע"ש וכן בגיטין דף ע"ה ע"ב ד"ה כלל אמר רשב"ג כל עכבה כו' הקשה הר"ר אלחנן כו' והלכה כרשב"ג והרא"ש שם כתב שר"ת ור"י פוסקים בכ"מ כההיא פסק' דפסק ר"י הלכה כרשב"ג במשנתינו וצריך להבין דמנ"ל למפסק כההיא כללא כיון דאמרינן אמוראי נינהו אליבא דר"י מאין הרגלים להכריע כמ"ד דכללא הוא ומכ"ש כיון דאשכחן ר"נ דהוא בתרא לית ליה האי כללא ופסק בב"מ דף ל"ח ובהמדיר כחכמים וגם בכתובות דף כ"ט דפליגי רשב"ג וחכמים לענין שום הדיינים פסק ר"נ כחכמים וכ"כ הרשב"ם בב"ב דף קל"ג אהא דקאמר התם ת"ש דאמר שמואל לר"י לא תהוי כעבורי אחסנת' דשמואל לית ליה האי כללא וכן רבא בע"ז ע"ש וכ"כ התוס' בע"ז דף ל"ב דאמרי' שם אמר רב יוסף אמר רב יהוד' אמר שמואל הלכה כרשב"ג אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי כו' וכתבו התוספות שם הנך אמוראי לית להו כללא דכ"מ ששנה רשב"ג מדאיטצרך למפסק כוותיה ע"ש וכהאי לישנא איתא נמי בביצה ר"פ אין צדין אמר ר"י אמר ר' שמואל הלכה כרשב"ג א"ל אביי כו' ע"ש וכיון דאיכא אמוראי טובי דפליגי אהאי כללא וגם אליבא דר"י גופיה איכא אמוראי דס"ל דלא אר"י הכי מה"ת להכריע דהך כללא עיקר להלכה לכן נראה דהתוס' סוברים דהא דאמרינן אמוראי נינהו ואליבא דר"י לאו למימרא דחד מ"ד סבר דלא אמר ר"י כלל להך מלתא דודאי אמרה דהא אשכחן בסנהדרין דף ל"א דרבה בר ר"ה בשם ר"י ס"ל דאפילו בערב וצידן הלכתא כוותיה רק בראיה אחרונה אין הלכה כרשב"ג ואין לנו לעשות פלוגתא רחוקה כולי האי רק דחד מ"ד פליג אהא דארבב"ח משמיה חוץ מערב כו' ולא מפיק רק הנך תלת מכללא ואיהו ס"ל דאיכא כמה הלכות שיוצאים מן הכלל הזה והיכא דהוה מסתבר להו טעמא דחכמים טפי פסקו כוותייהו והיכא דלא מכרעה מלתא כ"כ טעמא דמאן מסתבר טפי אי חזי הך אמוראי להכריע כטעמא דרשב"ג הוצרך לומר בהדיא הלכה כרשב"ג דלא ליתי למיטעי להכריע טעמייהו דחכמים לגבי רשב"ג והיינו דאמרינן אמוראי נינהו ואליבא דר"י דהך מ"ד ס"ל שאין זה הכלל כולל בכ"מ ששנה חוץ מהני תלת דאיכא טובי שנראין דברי חכמים לגבי רשב"ג ולכך הוצרך לומר בפירוש הלכה כרשב"ג לאפוקי ממאן דס"ל להכריע בזה כטעמא דחכמים והתם נמי הא קמן דר"נ מסתבר ליה טעמייהו דחכמים ופסק כוותייהו לכך הוצרך ר' אבא בשם ר"י לומר דהלכה כרשב"ג אף בהא ולפ"ז שפיר כתב ר"ת דהיכא דלא אשכחן בהדיא אמוראי שפוסק דלא כרשב"ג א"ל למפסק כוותיה ואין ראיה מר"נ שפוסק כחכמים משום דמסתבר ליה טעמייהו דחכמים וכן בכ"מ שפוסק בש"ס דלא כוותיה לא נסתר בזה הך כללא דכל מקום ששנה כו' כ"א מה שאמר רבב"ח בשם ר"י חוץ מערב כו' דמשמע הני תלתא ותו לא וכן מבואר מדברי הרשב"ם אחר שכתב דשמואל לא ס"ל האי כללא והלכתא כרבנן דקם שמואל כוותייהו וכן רבא לית ליה האי כללא כתב הלכך כל כללות שבגמר' כו' כרשב"ג במשנתינו כו' כולהו קי"ל הכי בר מהיכי דמפרש בגמרא דלית הלכתא הכי עכ"ל הרי מבואר דאף מאן דלית ליה האי כללא לא נייד מיניה לגמרי וקי"ל הכי רק היכא דמפרש שאין הלכה כמותו והיינו משום דמסתבר ליה עפ"י טעמא דמאן דפליג עליו וכן נלענ"ד ממ"ש בהג"א בסנהדרין דף ל"א אמר רבב"ח אמר ר"י ב"מ ששנה כו' מפסקי מהרי"ח אבל בא"ז כתב דלא קי"ל הכי דר"נ לית ליה האי כללא כו' ונראה שכוונתו להך דב"מ וכתובות פרק המדיר ופרק אלמנה שהבאתי ובב"ב דף קל"ג כתב בהג"א בשם א"ז כדברי הרשב"ם שהבאתי לעיל ואם כן דברי הא"ז סתרי אהדדי ולפי מ"ש אין כאן סתירה דבסנהדרין לא בא אלא לומר שאין לתפוס הכלל הזה לגמרי אף היכא דאיכא אמורא דפסק להיפך ולומר דהלכתא כר"י לגבי דהך אמורא זה לא אמרינן דזמנין דמסתבר טעמא דחכמים טפי ומהאי טעמא פוסק ההיא אמורא כוותייהו וכגון בההיא דב"מ דף ס"ח שהקשו התוס' דהא רב ושמואל פליגי וכן בההיא דמסדרין לבע"ח אי הוה משכיחינן אמורא דפוסק דלא כוותיה או כההיא דכתובות דף ס"א וכיוצא בו אבל היכא שלא מצאנו בש"ס מי שמכרי' טעמייהו דחכמים לעיקר שפיר סמכינן אהך כללא למפסק כרשב"ג וכן מוכח לענ"ד מדברי הרא"ש בכתובות דף יו"ד אחר שכתב דברי ר"ת דכתובה דאורייתא דקי"ל כרשב"ג כו' כתב ותימא מ"מ קשה הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כר"נ בדיני וי"ל דלית הלכתא כר"נ כו' ולכאורה קשה דכיון דעיקר טעמו דר"ת משום דהלכה כרשב"ג במשנתינו ואע"ג דר"נ פליג בכמה דוכתי ופוסק כחכמים מ"מ איהו ס"ל דנקט האי כללא לגבי דר"נ א"כ מאי קא קשיא ליה מהא דקאמר ר"נ והם האמינוהו כו' והלכה כר"נ בדיני דהא איכא למימר דר"נ לטעמיה אזיל דלא ס"ל הך כללא דכ"מ ששנה כו' ולכך פוסק כרבנן אבל אנן דקיימינן בהך כללא ממילא דאית לן למפסק דלא כר"נ אלא ע"כ דמה שפוסק שם ר"נ כחכמים אינו סותר להך כללא כלל ולכך שפיר קשי' ליה להרא"ש דאיך נסמוך כאן על כלל זה כיון דר"נ דהלכתא כוותיה בדיני סובר להיפוך וכבר כתבתי דהכי מוכח מדפוסק ר"ת בפשיטות הך כללא ואם איתא דר"נ פליג עליו לא ה"ל למפסק הכי דר"נ בתראה הוא לגבי דר"י והלכתא כוותיה בדיני ומה"ט פסק הרי"ף בפרק המדיר ובב"מ כר"נ וכן הכא דר"נ סובר כתובה דרבנן ור"ת סובר דכתובה דאורייתא שום דהלכה כרשב"ג. וא"ל משום דרב אשי דהוא בתראה פליג ז"א דמדברי התוס' משמע דהא טעמא אחרינא הוא שכתבו ועוד אומר ר"י דלא קי"ל כר"נ ועוד שהרי ר"ת חולק על פי' ריב"ח כההוא דכל שלא מושמש וס"ל דרב אשי אינו חולק על ר"נ ע"ש בתוס' ישינים דף י"ב וע"כ לומר דהא דסובר ר"נ כתובה דרבנן אין בזה סתירת הכלל דהלכה כרשב"ג רק דר"נ סברא דנפשי' הוא דמסתבר ליה כחכמים דפליגי וס"ל כתובה דרבנן ואנן דנהגינן למכתב מדאורייתא יש לנו על מה שנסמוך דהלכה כרשב"ג ואף דר"נ לא סבר הכי מ"מ נהגו בזה כרשב"ג ואין זה אלא סמך למנהג לבד ועיין בשיטה מקובצת שם ושם הביא דברי הריטב"א שכתב על דברי ר"ת שאין נכון דסוגיא דתלמודא דכתובה דרבנן ור"נ דהלכתא כוותיה בדיני סבר הכי והך כללא דרשב"ג לאו דוקא ואמוראי פליגי בה בפרק המדיר ועוד שלא נאמרו הכללות במקום שחולקין סוגיית האמוראים כו' וכ"כ הריטב"א שם סוף כתובות כתב ואע"ג דאר"י כ"מ ששנה כו' לא סמכינן אהאי כללא דאמוראי נינהו ואליבא דר"י וכ"כ הרי"ף בפרק ג"פ דהדין כללא לאו דוקא דלא אמרינן הלכה כרשב"ג עד דאיכא טעמא כו' ע"ש:

ומצאתי בחידושי הר"ן לסנהדרין דף ל"א שכ' רבותינו הצרפתים סומכים ע"ז ופוסקים בכ"מ הלכה כרשב"ג במשנתינו ורוב הגאונים ז"ל אין סומכין על כלל זה וראייתם דר"נ פליג עלי' בפרק המפקיד ובפרק המדיר וכאן יצא המחלוקת בכתובת בתולה אם דאורייתא או דרבנן עכ"ל ובשיטה מקובצת ב"מ דף קי"ד הביא בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן שכתבו ר"ת פסק דאין מסדרין כרשב"ג כו' ואין ראיה דהאי כללא לאו דוקא הוא ואין הלכה כרשב"ג ואפילו במשנתינו כ"א היכא דמוכחא מלתא לפום גמרא וכ"כ רבינו הגדול תדע דהא בפרק המדיר כו' אמוראי נינהו ואליבא דר"י והתסו נמי קי"ל שאין הלכה כרשב"ג ובפרק ז"ב רבה בר ר"ה פליג עליה דכלל' והלכתא כבתראי ובפרק קמא דמגילה אמר ר' אבוהו אר"' הלכה כרשב"ג שאף בספרים כו' פליגי ר' אבוהו נמי אכלל' כר' אבא בר"י ואין דבריו של אחד במקום שנים ואשכחן טובי אמוראי דפסקו כרשב"ג בחדא וכההיא דביצה פרק א"צ כו' ובפרק בתרא דע"ז אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמ' כו', ובפרק י"נ בענין הכותב נכסיו לאחרים מוכחא סוגיא דלא כרשב"ג במשנתינו וש"מ מכולהו דכל מקום ששנה כו' אין הלכה פסוקה כמותו אלא עד דאיכא טעמא וכדברי רבינו הגדול ז"ל עכ"ל ונפלאתי על מ"ש דבפ' ז"ב רב' בר ר"ה פליג עליו דכלל' דהא אדרבא מוסיף הוא דאיהו ס"ל דדוקא בראיה אחרונה אין הלכה כרשב"ג אף בערב כו' ע"ש וצ"ע:

סוף דבר אין זה במחלוקת הוא שנוי ולדעת רבותינו הצרפתים נקטינן האי כלל' לעיקר היכא דלא אשכחן בש"ס אמוראי שפוסק דלא כוותי' וס"ל דאף החולק דס"ל דר"י לא אמר הכי ולא פליג אלא אהא דאמר רבב"ח משמו חוץ מערב כו' דליתא דאיכא עוד כמה דוכתא דלא קי"ל הכי אבל מ"מ כל שאין הכרע בש"ס יש לנו לפסוק כרשב"ג ועיין במרדכי פ"ק דכתובות שנראה מדבריו דדוקא הכי מדאמרינן דף ע"ה והא בהא קי"ל דלא כרשב"ג משמע שהש"ס תופס לעיקר דבעלמא היכא דלא איתמר יש לפסוק כוותי' ולדעת הרי"ף ושאר גדולי הראשונים נהפוך הוא שאין אנו תופסים הכלל זה לעיקר ומכל מקום לא נדחה הכלל הזה לגמרי דהרבה פעמים נקטינן כוותי' אף לגבי חכמים היכא דמסתבר טעמיה וזה נראה דעת הרא"ש גם כן אליבא דהרי"ף עיין בתוי"ט פרק ז' דעירובין ועיין בכתובות דף ס"ו רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה וכתב בש"מ בשם הרשב"א דפסקו רבותינו ז"ל כוותי' דמסתבר טעמיה כו' וכן נראה לפע"ד בדברי רש"י בכתובות דף ק"ב ד"ה לימא בהא פליגי כו' והאי נמי דבר משנה הוא אף ע"פ שנחלקו חכמים על רשב"ג הרי נתן טעם לדבריו כו' ובש"מ שם כתב בשם רש"י במהדור' קמא משום דהלכה כרשב"ג במשנתינו ולפי מ"ש יש לומר דחדא קאמר כיון דהלכה כרשב"ג במשנתינו היכא דמסתבר טעמי' והכא הרי נתן טעם לדבריו וא"כ חשיב כטעה בדבר משנה:

ומכל זה מבואר דלדעת התוס' עכ"פ פשיטא שלא נסתר הכלל הזה משום דפסק כר"נ דפוסק כחכמים דודאי לפעמים מצינו דפוסק כחכמים היכא דמסתבר ליה טעמא דחכמים טפי ומכל מקום היכא דלא מכרעה מילתא טעמא דמאן עדיף כ"ע מודו דהלכה כרשב"ג ומכ"ש היכא דמסתבר ליה טעמא דרשב"ג כההיא דמברח' דאית ליה למימר לא שבק' כו' אפשר דגם לשיטת הרי"ף וסייעתו א"ל למפסק בהא כוותי' אי הוה מוקמינן לה דבכולן פליגי אלא דר"ז בעי לתרוצי מלתי' דשמואל אליבא דכ"ע ומוקי לה דבמקצתן פליגי ומכ"ש דא"ש טפי לפום מאי דכתיבנא לעיל שהרשב"ם כתב דשמואל לית ליה האי כללא וכ"כ התוס' בע"ז דף ל"ב וה"נ מוכח בביצה ומהתם משמע דשמואל לגמרי לית ליה האי כללא בהא א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי כו' משמע שאין סברא שיחלקו על רשב"ג בהא כלל ומסתבר כוותיה עיין בפרש"י בביצה שם ואפ"ה הוצרך לפרש דהלכה כרשב"ג בהא ואלמא ס"ל דבכל גווני הלכה כרבנן לגבי רשב"ג ומטעם זה דחיק ר"ז לאוקמי אליבא הך ברייתא במקצתן וכמ"ש מה שא"כ אליבא דר"נ שפיר י"ל דפוסק כרשב"ג בהא מחמת הך כללא ומסתבר טעמי' ומצאתי סעד לדברי בש"מ כתובות בסוגיא זו דמברחת שכתב בשם מהרי"ט ז"ל וז"ל טעמא דכתבה לי כו' וקשיא לר"נ ואי קשיא אדמותבית מרבנן תסתייעי' מרשב"ג דכ"מ ששנה כו' הא אמרינן לעיל אמוראי נינהו ואפילו לרבה דוקא במשנתינו קאמר ולא בברייתא עכ"ל ולפי"ז לפי מ"ש הש"ך להוכיח מהתוס' דס"ל דכלל זה איתמר גם בברייתא שפיר מצינן למימר דלא תקשה לר"נ מהכא וכדכתיבנא והרי לפניך שהביא סוגיא דהמדיר ולא דחה משום דר"נ שם פוסק כחכמים משום דמה שמצאנו שפוסק כחכמים אינו סותר הכלל כלל אדרבא משמע איפכא מדאיצטריך למפסק כחכמים מכלל דבעלמא ס"ל כרשב"ג ומ"ש לדחות דאתי לאפוקי מדרבה בב"ח אמר ר"י ז"א דא"כ בכ"מ שמצאנו פלוגתת רשב"ג וחכמים היה ר"נ צ"ל הלכה כחכמים לאפוקי מדרבה בב"ח ומ"ש הני דנקט גם מ"ש דאתי לאפוקי מדר' אבא בר"י דפסק כרשב"ג יש לדחות לפ"ז מ"ש הריטב"א שם שיש גורסים איכא דאמרי אמר ר' אבא בר"י אר"י אין הלכה כרשב"ג ומי אר"י הכי כו' ולפ"ז להך א"ד למה הוצרך ר"נ לפסוק כחכמים כיון דכללא לית ליה ודוחק לומר דבאמת להך א"ד לא אמר רבא בשם ר"נ ולא מידי שאין זה במשמעות ולפום הך א"ד עכצ"ל דגם ר"נ א"ל דבעלמא הלכ' כרשב"ג במשנתינו אלא דלא ס"ל הך חוץ מהני תלת דאיכא נמי עוד דוכתי דלא מסתבר טעמא ולא קי"ל כוותי' אך אף לפי גרסת רש"י שם עכ"פ אין משם הכרע דר"נ לא ס"ל בעלמא הלכה כרשב"ג כ"א בהנך דפסק ב"ה בהדיא הלכה כחכמים וכדאשכחן בדוכתי טובא דפסק להיפך משום דמסתבר ליה כחכמים וכמ"ש ר"ת בב"מ דף קי"ד ושאר פוסקים שהבאתי לעיל:

ומ"ש מהא דאר"נ בב"מ דף ס"ח הלכה כרשב"ג פשיטא דלק"מ דהא באמת הא דר"נ שיטה קאמר ולא אתי למפסק כוותי' אדרבא בא לומר שאין הלכה כמותו ואף למאי דס"ד דבא לומר דהלכתא כוותי' א"ש כיון דעכ"פ ס"ל דאיכא דוכתי דלא קי"ל כוותי' הוצרך לומר דבהא שפיר הלכתא כוותי' וגם דא"ש בפשיטות דהתם י"ל דלית הלכתא כוותי' כיון דטעמא משום גללים ואנן קי"ל דגללים אפקורי מפקר להו ועיין בכ"מ הל' שותפין שכתב דמה"ט פסק הרמב"ם דלא כרשב"ג בהא והוצרך ר"נ להשמיענו דמ"מ הלכתא כוותי' וכמו שכתבו התוס' לחלק דהכא שרוצה לפטור עצמו ע"י הגללים שפיר אמרינן הכי ע"ש ומ"ש שבעינך יפלא שמ"ש התוס' שם ואין נראה דהא רב ושמואל כו' והם אין מחלקים בין מסתבר או לא לק"מ דר"ת גופי' מודה היכא דאיכא אמוראי דפסקו בהדיא דלא כוותיה וכמש"ל מתוס' ב"מ דף קי"ד ושאר דוכתי איברא דקשיא לי לפי מ"ש דשמואל לית ליה האי כלל' כלל א"כ מאי ראיה מייתי מדשמואל וגם מדרב אין כאן ראיה לפי מה דמשמע בבכורות דף כ"ד דאמר ר"נ בשם ר"נ בכולהו פרקין כו' ע"ש. מיהו בהא י"ל דמ"מ מסתמא גם רב לא פליג אהך כללא לגמרי רק דלא ס"ל חוץ דר"י וכמש"ל לר"נ ואמוראי דפליגי ארבב"ח ומש"ה איצטריך למפסק שם כרשב"ג אבל מה שהביאו מדשמואל צ"ע לפי מ"ש לעיל דמוכח מהך דביצה וע"ז דשמואל פליג אהך כללא לגמרי וכיון דהתוס' סוברים לפסוק כהך כלל' אין ראיה ממה ששמואל אין סוב' כן דשמואל לטעמי' אזיל דפוסק בכ"מ הלכה כחכמים נגד רשב"ג משא"כ לדידן וצ"ע:

אמנם במ"ש הש"ך סימן קע"א דהך כללא איתמר אף בברייתא כבר כתבתי שמהרי"ט לא ס"ל הכי וכן מבואר ברשב"ם דף קל"ח ודף קע"ד וכן נראה לענ"ד מדברי התוס' בשם ר"ת בע"ז דף י"ג גבי הא דארשב"ג לא ישכור אדם כו' שכתבו לפסוק כוותי' משום דסתם מתני' כוותי' משמע דאי לאו האי טעמא לא הוה פוסק כוותי' והיינו משום דבמשנתינו משמע במשנה דוקא ולא בברייתא וכן אמרינן בכתובות דף ק"ט לענין כ"מ שאמר ר"ג רואה אני כו' א"ל רבא לר"נ אפילו בברייתא א"ל מי קאמרינן במשנה בכל מקום קאמר אלמא היכא דקאמרינן במשנה אין ברייתא בכלל וראיתי בספר שאילת שלום שהעיר בזה מכמה מקומות בש"ס וגם הביא דברי מהרש"א בכתובות דף ע"ז ומ"ש הש"ך ראי' מדברי התוס' בב"מ דף ס"ט תמה עליו שהתוס' כוונתם להך דרשב"ג דאיתמר שם במשנה דף ס"ט ע"ש ובאמת הוא תמוה מאוד וזה מאוד וזה שנים רבות שראיתי תמי' זו ואמרתי הקשה אדם קשה כברזל וכעת ראיתי ליישב קצת דס"ל להש"ך דרשב"ג דמשנתינו י"ל דמיירי היכא שאין מנהג המדינה להעלות שכר כתף למעט בכה"ג דלא נפיש טירחא ובכה"ג גם ר"מ ור"ש מודו כיון שאינו משנה ממנהג המדינה ועיקר מילתי' דר"י דאמר אפי' טבל עמו כו' היינו לומר אע"פ שמנהג מקבלי עסק לקבל שכר עמלו כראוי וזה לא מוכח מדרשב"ג דמתני' רק מברייתא דקאמר רשב"ג בהדיא אפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעט ורש"י מפרש שם שנהגו כן כשהם לבדם נישומין אבל מתוס' לא משמע כן ומפרשים דמיירי אף כשבא לשנות ממנהג המדינה ולכך מוקי ליה בשיטה עם ר"י ור"י ב"י ע"ש. וא"כ עיקר מ"ש ר"ת דמ"מ הלכה כרשב"ג כו' היינו בברייתא ויש בזה אריכות דברים בפירוש דברי התוס' ועיין בפ"י ולקצר אני צריך ועיין בנימוקי יוסף שכתב דלית הלכתא כרשב"ג כו' ועוד דעיקרא דרשב"ג ברייתא היא ע"ש ואפשר שכוונתו למ"ש:

דברי אחיך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה