אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ב › שאלה עד

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ב · שאלה עד

שאלה עג

אהובי אחי הגאון נ"י אל נא ירע בעיניך על אשר דברתי עד כה והנני חוזר לדברי דר"נ לא ס"ל האי כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' כיון דפסק בהמדיר ובהמפקיד דהלכה כחכמים. ונקדים לתרץ מה שהיה קשה לכאורה על זה ואח"כ אשיב על אשר הקשית. והוא אי א"ל לר"נ האי כללא מדוע הוצרך ר"נ לפסוק הלכה כחכמים וכמו שהקשה הרשב"ם בב"ב דף קל"ב על האי דפסק ר"נ הלכתא תקרע כתובתה כחכמים דפשיטא דיחיד ורבים כו' רק דלק"מ דלהכי הוצרך לפסוק כחכמים בכדי דלא נימא כר' אבא משמיה דר"י דהלכה כרשב"ג ולאפוקי נמי מרבב"ח דכללא כייל כרשב"ג והשתא מוכח דלא ס"ל לר"נ הכי מדאמרינן בב"מ דף ס"ח אמר ר"נ הלכה כרשב"ג ואי א"ל האי כללא היכא דמסתבר טעמא לא היה צריך לפסוק הלכה כיון דכללא היא ממילא הלכתא כוותיה וכ"כ התוס' בע"ז דף ל"ב ע"ב ד"ה הלכה כרשב"ג הני אמוראי ל"ש כללא דכ"מ ששנה כו' מדאיצטריך למיפסק כוותיה אי לא אמר בהדיא דאין הלכה דאי משום להשמיענו דהכא מסתבר טעמא א"כ נפל האי כללא בבירא ואין לומר דהוצרך לומר הלכת' משום דרב ושמואל ס"ל ריש עגלה לפטומיה ז"א דרב ושמואל לא פליגי עליה דרשב"ג דרשב"ג דוקא בעגל עם אמו דליכא טרחא אמר הכי עד דמוקי דשיטה איתמר ואז ס"ל כר' יהודה בשיטה אחת:

ומ"ש שנפלאת לפי דברי שהרי הרי"ף ס"ל הך כללא כרשב"ג היכא דאיכא טעמא ואפ"ה פסק בהמדיר ובב"מ כר"נ דהלכה כחכמים. יותר מזה גם בעיני יפלא דהלא התוס' בב"מ דף ס"ט ד"ה אלא שיטה כתבו אומר ר"ת דמ"מ הלכה כרשב"ג דכ"מ כו' הרי דס"ל האי כללא והם לא חילקו בין איכא טעמא או לא ואפ"ה כתבו דאין נראה משום דרב ושמואל כו' ולדבריהם אין לתרץ כאשר כתבת אלא ע"כ דאין למידין מן הכללות דהיכא דהוא נגד כללא דקי"ל כשמואל בדיני אין למידין ממנו והיינו טעמא דהרי"ף פסק בהמדיר ובהמפקיד כר"נ דבתראי הוא וקי"ל כוותיה בדיני וכן בכתובות פרק נערה לענין אין פודין יותר מכתובתה פעם פסק כרשב"ג ופעם פסק כרבי:

ועוד דודאי האי כללא לאו ר"נ משמיה דנפשיה אית ליה אלא דשמיע ליה מר' יוחנן הכי דלא מצינו מי שאמר האי כללא כ"א ר"י ואם ר"נ פליג עליה דר' אבא דאמר משום ר"י הלכה כרשב"ג לא הו"ל למימר סתם הלכה כחכמים רק לא אמר ר' יוחנן הכי. ועוד מדמפליג הרא"ש על הרי"ף שם בהמדיר וסיים ונראה דהלכה כר"י וכשמואל ואי דר"נ ס"ל דגם ר"י לא אמר כ"א היכא דאיכא טעמא והכא ליכא טעמא א"כ אין מר"י שום ראיה כיון דר"נ פליג א"ר אבא דלא אמר ר' יוחנן הכי ודוחק לומר דר"נ פליג כך דמודה לר' אבא דאר"י הלכה כרשב"ג דס"ל לר"י דאיכא טעמא ור"נ ס"ל ליכא טעמא בהא דמנ"ל להרא"ש לומר כן ויפלוג על הרי"ף ועוד דבב"מ דף ס"ח דקאמר ר"נ הלכה כרשב"ג ה"ל להגמרא להקשות והא רבב"ח אמר ר"י הלכה כו' ולתרץ תרי תנאי אליבא דר"י דאף דר"נ נמי ס"ל האי כללא ס"ל דלא קאמר רבי יוחנן אלא היכא דאיכא טעמא:

ומ"ש שאני תולה תניא בדלא תניא אפרש שיחתי כי קצרתי מקודם דהנה התוס' ד"ה עשאום הוכיחו דהלכה כר"ש מדקאמר ואליבא דר"ש משמע דכל הני דס"ל לא קני ס"ל כר"ש וכ"כ הרא"ש כהאי לישנא והא דהוצריכו הגמרא לתרץ ואליב' דר"ש היינו מכח קושי' דליקנינהו בעל ורש"י פירוש דהקושי' היא לשמואל בכותבת כיון דעל הברייתא אליבא דרבנן ובכתבה לכשארצה ל"ק וליקנינהו דכשירצה בעל לקנות תאמר רוצה אני ואליבא דרשב"ג לא שקיל וטרי כיון דלית הלכתא כוותיה ועוד מדסתם הגמרא הך קושיא אחר תירוצא דר"ז ולא מקודם אברייתא לפרש הברייתא ואח"כ להקשות אשמואל סוף כל סוף חזינן דהאי דוקא דהלכה כר"ש הוא מטעם דפסקינן דמברחת לא קני ואם אפשר לתרץ כי אם דעשאום כו' מהא שמעינן דהלכה כר"ש:

ומ"ש איפכא דממה דהוי קי"ל כר"ש לכך מוכרח לומר דמברחת לא קני לא ידעתי שום הכרח דמי הכריח להם לעשות מברחת כנכסים שאינם ידועין. ומה שכתבת שלכך מפיק ר"ז הברייתא מפשטיה דבמקצתן פליגי כי היכא דליתו רבנן כר"ש גם אם היו סבורים דבכולן קני היו יכולים לסבור כר"ש בנכסים שא"י ובמברח' שאני דלא עשאום כנכסי' שא"י אלא נ"ל דהוציא הברייתא מפשטא כי היכא שיהיה דברי שמואל ור"נ כרבנן דמברחת דהלכת' כוותייהו וע"כ לומר כן כי לפי הנראה ר' ענן הוא דמקשה האי מיתבי וכמ"ש אא"ז מהרש"א בב"ב ורב ענן מקשה על ר"נ דסמך אדשמואל ואז היה הא דר"נ ס"ל כללא דהלכה כרשב"ג אין זה קשיא אלא סייעתא וגם ר"ז לא היה צריך לתרץ ולהוציא הברייתא מפשטיה דמי הגיד זאת דלא מסתבר טעמא לר"נ ולשמואל ולכך פסקו כרשב"ג:

ומ"ש דהיכא דלא נשאת אין כאן אומדנא דמוכח אף בגלוי דעת ובכולה ודדוקא בש"מ במתנה בכולה הוי אומדן דעת והכי בבריא ע"כ אין הגלוי דעת מועיל כ"א דהוי כמו התנה הנה תפסת דברי הרשב"ם אבל הרא"ש בכתובות ס"ל דגלוי דעת הוי מטעם אומדנא כההוא דזבין נכסי' אדעתא כו' ובלא גלוי דעת רק היכא דעומדת לינשא מדמה לש"מ בכולו ומחלק אני דהיכא דלא ניסת אין בכח הגלוי דעת להיות כאומדנא דזבין נכסים כ"א בצירוף עם המתנה שהוא בכולו דאיכא אומדן דעת דלא שבק נפשה ויהיב אחרים כמו בש"מ אבל במקצת ליכא אומדנא ולא נשאר כ"א הגילוי דעת לבד והיא לא נשאת ואז קני כמו שחיישינן שמא יש לה נכסים במדינה אחרת אם לא הוכיח סופו על תחילתו וכמ"ש מקודם ראי' מדברי התוס'. בההיא דסנהדרין דף ל"א אמר רבה בר ר"ה אר"י הלכה כדברי חכמים יש להקשות למה להו להביא ואמר כו' מדוע לא מקשה סתם והא אמר רבב"ח כו' חוץ מערב כו' כמו שמקשה בהמדיר ובהמפקיד אר"א ב"ר יעקב. למה ליה למימר הלכה אך י"ל דה"מ לתרץ אמוראי נינהו לכך מקשה דידיה אדידיה. דברי אחיך הק' אליקום געציל

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה