אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ב › שאלה סט

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ב · שאלה סט

שאלה סח

אלף שלומי' לכבוד ש"ב הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם מו"ה מרדכי זיסקונד נ"י:

אחד"ש כל"ש אען ואומר כי גי"ק הגיעני ע"י מוכ"ז וראיתי שכתב על מ"ש ליישב דברי הב"ש והפ"י כי לא נעלם מהם דברי התוס' בכתובות דף נ"ט רק שהתוס' תרצו שפיר לפי מאי דקיימי התם קודם תקנת אושא כו' וע"ז כתב שזה פלא שהרי נראה בעליל מדברי הרא"ש פרק נ"ש כי זה שמוציא בחייו הוא מחמת אכילות פירות כו' ולפ"ז נסתר ד"ק דהא אף קודם תק"א ליכא לתרץ כמ"ש התוס' דהא הגוף מוציא מחמת הפירות מתקנת המשנה עכ"ד בקצרה ושגגה היא בידו דודאי קודם תק"א היא ביד האשה למכור הגוף אף שהקרקע משועבד לבעל לפירות מ"מ היא יכולה למכור הגוף שלה כיון דק"פ לאו כקה"ג דמי וכמו דכותב נכסיו לבנו דאף שהאב שייר לעצמו הגוף לפירותיו מכר הבן הם מכורים ולכי מיית האב קונה לוקח לפי שהאב אין לו זכות בגוף עצמו כ"א לפירותיו וה"נ בנ"מ כמבואר להדיא בב"ק בעובדא דרמי בר אבא והכי אמרינן בהדיא בפרק האשה שנפלו מתני' בחייו ולפירות דהבעל יכול להוציא הגוף לצורך הפירות לאכול אותם כל ימי חייו שזכו לו חכמים פירות תחת פרקונה ויש לו זכות בגוף השדה לפירות ומ"מ האשה יכולה למכור הגוף עצמו ואין הבעל יכול להוציא מלקוחות אדרבא אפילו כשמת' היה הם מוציאין מיד הבעל השדה ואוכלין פירותיו ולפיכך אין מקום להקשות מי איכא מידי דהשתא אינו מכור כו' משום דבאמת המכירה חייל מהשתא לענין הגוף רק שהתוס' מביאין ראיה מזה דאף דעיקר השדה לפירות קיימא ואין מקום שיחול על הפירות דמשעבדי לבעל מכל מקום חיילה המכירה על הגוף וה"נ לענין הקדש כו' וכמ"ש בביאור בתשובתי הראשונה משא"כ אחר תק"א לפי שיטות הרא"ש דמכירה בטילה מיד לענין הגוף שפיר קשיא להו להב"ש והפ"י דנימא מי איכא מידי לענין מכירת הגוף:

ועתה אהו' ירא וישפוט אם יש כאן מקום ללין מדברי הרא"ש פרק נ"ש שהרי דברי הרא"ש שם אמורים לאחר תק"א ע"ז כתב שהבעל מוציא מיד הלוקח הגוף שמכרה לו מעכשיו ומ"ש ומוציא לאו דוקא דכל ימי האשה הקרקע ביד הבעל ואוכל פירות לשון מוציא קשיא ליה דאיך שייך לומר שהיא מוציא לאחר מיתה מיד הלקוחות דמשמע שבחייו היו ביד הלקוחות ופשיטא שז"א שהרי ודאי בחייו היתה הקרקע ת"י לאכול פירות ומה איכפת לן במכירה ולא שייך מוציא בדרך שהוא ת"י לזה אמר דלאו דווקא דלענין הפירות באמת לא היו להם עדיין זכות כלל רק שהיו להם זכות הגוף מחמת המכירה וזכות זה מוציא מידם וכך הם דברי הרשב"א שהביא הר"ן ומה שהיא מוציא זכות זה שהיו להם בגוף מחמת המכר היא מחמת תקנת אושא כדאמרינן תק"א בגופה של קרקע ולאח"מ אבל קודם תק"א אין מי שיאמר שהמכירה לענין הגוף בטילה מחמת ק"פ של הבעל אדרבא המכירה חלה מעכשיו כמו מכירת הבן ואף שהאב יש לו קנין בגוף לפירות ואפילו מתה האשה הלקוחות מוציאין מיד הבעל ומ"ש כ"ת מדברי רש"י בר"פ האשה שנפלו מתני' בחייו קאמר הבעל מוציא כדי לאכול פירות כו' דמי לההוא עובדא דאייתי נורא לקניא שהרי אדרבא מבואר שם דלא בטלה המכירה מחמת הפירות שיש לבעל וחיילה המכירה מהשתא רק שאין בכחה להפקיע שיעבוד הבעל על הפירות ואכיל להו בחיי האשה ולכי מייתי פקע שיעבודא אף של הפירות ואכיל להו בחיי האשה אבל הגוף הוא מכור מיד ומפקיע מידי ירושת הבעל ומ"ש מדברי הב"ש סימן פ"ה ס"ק ט"ו שכתב דלתוס' והרא"ש המכר בטל מיד והרשב"א כתב כו' הדבר פשוט ומבואר שאין ענין לכאן כלל דהתם טעמא רבא איכא לפי שלא ע"ד זה נתן לה שתמכור לאחרים כמבואר בדבריהם להדיא אבל פשיטא שאין הביטול משום פירות דבעל שהרי לכ"ע אין הבעל אוכל פירות מקרקע שנתן לה מתנה ומ"ש מדברי המרדכי ר"פ האשה שנפלו דאיתא שם אמור מעתה מה שהבעל מוציא מיד הלקוחות מה שמכרה זהו שהקרן משועבד לפירות כו' תמהני מה היא רוצה להביא מהם על קודם תקנות אושא הלא הני רבוותא שם דינא קבעי למפסק ולא נכחד מהם תק"א וישמעו אזניו מה שהוא מוציא מפיו שהוא רוצה להביא ראיה משם על קודם תק"א ולדבריו ע"כ לומר דס"ל להנך רבוותא כהרמב"ם דגם לאחר תק"א אינו מוציא בחיי הגוף רק הפירות כמבואר שם שזיכו לאפוטרופוס של האשה מחמת זה שאין הבעל מוציא רק מחמת שהקרן משועבד לפירות אבל הגוף לא ע"ש וא"כ תמה על עצמך שממקום שבא שם מבואר מן ההיפך אל ההיפוך שכ"ת רוצה להביא דאף קודם תק"א אין מוציא בחייו רק הפירות:

אך באמת מבואר למעיין שם דהתם לא מיירי שמכרה היא רק שזה בא להחזיק בשריון מכח הבעל שחייב לו ורצו לזכות אותו משום דהבעל יש לו זכי' בנכסי' כדרב ושמואל שאם מכרה מוציא וע"כ שזכה בהם וע"ז השיבו הנך רבוותא שגגתם קצת כו' דודאי אין לבעל זכי' ומה שמוציא בחייו היינו שהוא משועבד לפירות ומ"מ אין לו זכי' בגוף הקרן שיוכל הבא מכחו להחזיק בהם ע"ש אבל לא מיירי כלל מענין זה אם מכרה היא אם מתק"א דשווי' כלוקח ראשון לבטל המקח מיד לענין הגוף או שיועיל המכר עד לאחר מיתה משום דאפילו תימא שבטל מיד כשמכר' היא מ"מ פשיטא דהוא אינו יכול למכור כלל נ"מ שלה שאין לו רק הגוף לפירות אבל בגוף ממש שיהיה לו כח למוכרו פשיטא דלא די בזה דנימא שידו כידה לעכב שלא תועיל מכירתה. ומ"ש כ"ת ומצאתי גוף הסברא באו"ח סי' ק"ג ס"ק י"ז כתב בפירוש דזה הוי תקנה מתקנת המשנ' לטרוף אף הגוף מחיים ואתו באושה כו' וששתי כי כוונתי לדעת הגדול עכ"ד וראיתי כי שמח ללא דבר ובמחילה מכ"ת שקר ענה בשם או"ת שלא נמצא באו"ת מ"ש בשמו שתקנה קדומה לטרוף הגוף ואיך יאמר דבר כזה אשר אין לו שחר שהרי בפירוש אמרינן מתני' בחייו ולפירות ור"ל דאף אם ירדו הלקוחות לקרקע לאכול הפירות הבעל מוציא מהם לאכול הפירות כתקנ' חכמים אבל גוף הקרקע הוא מכור לצמיתות והם מוציאין מיד הבעל כשמתה האשה ואתו באושה ותקנו כמ"ש רש"י שם אך דלפי פשטא דמלתא הא דאמרינן בחייו ולפירות אין זה משום דשווי' רבנן כלוקח רק תקנת חכמים לאכילת פירות בעלמא ובא האו"ת וחידש לומר דהא דבחייו ולפירות ג"כ הוא מצד תקנה דשויי' רבנן כלוקח שדה לפירות ולכן הוא מוציא הפירות מיד הלקוחות בחייו ונ"מ בזה דאם תקנת אכילת פירות בעלמא אז לענין שומא מהדר ומהדרינן משא"כ אם נימא דשווי' כלוקח לא מהדר ולא מהדרינן:

ובזה מתרץ האו"ת הא דנקט שמע מינה דאשה ומתה כו' משום דבחייו בלא תק"א יש תקנה שיהיה כלוקח גוף לפירות וכל שיש שם לוקח עליו לא מהדר ולא מהדרינן ואמנם דעת רש"י והרא"ש דדוקא ומתה דהוי כלוקח גמור על הגוף אבל בחייו אף דהוי כלוקח לפירות מ"מ מהדר ומהדרינן עיין בח"מ סימן צ"א ועכ"פ לא יעלה על הדעת שקודם תק"א יטרוף הגוף מחיים וזה לך האות שהרי האו"ת רוצה לתרץ דברי המחבר והרי המחבר באה"ע לא הביא כ"א דעת הרמב"ם שאף לאחר תקנת אושא אינו מוציא הגוף ומכ"ש קודם תק"א. ומ"ש דעל דברי הב"ש שכתב דלדברי הנ"י לא מהני רק במוכרת ע"ת קשה מב"ב פרק י"נ גבי מכר הבן דשם אף בסתם המקח קיים והאריך בזה כמדומה שמכ"ת שכח דהב"ש שכתב דלא מהני רק ע"ת היינו משום דמחמת תק"א הוי כלוקח ראשון גם בחייו אף לענין הגוף לדברי הנ"י והרא"ש ולכן אם מכרה סתם הוא בטל משא"כ במכר הבן דמועיל המכירה בסתם כיון דק"פ לאו כקה"ג הוא והרי הוא מוכר הגוף שלו מעכשיו וגם מ"ש על דברי הגאון בעל ס' כתובה מדברי הסמ"ע סי' רי"ב שאינה יכולה למחות לבנות ולהרוס לא ידעתי מה ענין זה לזה דמחמת תק"א הוי כלוקח והרי הסמ"ע שם קאי בשיטות הרמב"ם דבחייו אינו מוציא כלל ואפ"ה כתב לחלק בינה ללוקח (דאילו להרא"ש ס"ל להסמ"ע דאף הלוקח א"י למחות כמבואר שם בסמ"ע ובדרישה באה"ע) דהיא א"י למחות והלוקח יכול למחות ובספר כתובה קאי לשיטת הרא"ש היכא דנתאלמנה דאגלאי מילתא למפרע דאין כאן תק"א ובחייו ס"ל להסמ"ע אליבא דהרא"ש דגם הלוקח א"י למחות והח"מ והב"ש פליגי עליו וס"ל דאף אליבא דהלכתא דהרא"ש יכולה למחות בין היא ובין הלוקח משום שמא ימות הוא ויתקיים המקח ומכ"ש דהכי הוא אליבא דהרמב"ם ובאמת דברי הסמ"ע שכתב לחלק בינה ללוקח אינם מובנים לי דמי עדיף יד הלוקח מידה שאם נאמר שהיא עצמה א"י למחות ומה יהא הלוקח יכול למחות ואפשר לומר דה"ט דהלוקח יכול למחות כיון דמדינא קנה הגוף מיד לגמרי ופירות לאחר מיתתה בין ימות הוא ובין תמות היא וא"כ בודאי יכול למחות ר שחכמים תקנו שאם מתה ירשנה בעלה ויוציא מיד הלקוחות אבל מ"מ אכתי לא פקע זכות הלקוחות לענין זה שיהא מוחה בידו לבנות דשמא ימות הוא והם נכנסין לנחלה משא"כ אם לא מכרה רק שהיא בעצמה רוצית למחות אז כיון דמדינא אם מתה ירשנה ואין מחאתה רק על הספק אף מדינה אמרינן דסברה וקבלה שכל שלא תמכור יהיו קנוי לבעל לעשות בו בימי חייו כרצונו וצ"ע ומ"מ מה שמבואר מדברי הח"מ והב"ש דאף לפי שיטת הרא"ש דמוציא הגוף אין הלוקח יכול למחות לא משמע כן מדברי הר"י בן מיגש בב"ב דף מ"ט ולקצר אני צריך:

והנה הארכתי בכל זה אף שהדברים פשוטים אחרי רואי כי מכ"ת קיצורי גרם לו שקרא ולא כיוון לבו או קרא כמתנמנם ויפה כתב התנצלותו כי היה נחפז ללכת ובקשתי על העתיד כי יבואו דברי לא יהיה נבהל להשיב כ"א אחר העיון והדיקדוק היטב ובחפזון לא ימצא חזון כי ת"ל אנכי תרגלתי אפרים להיות האמת אהובה אצלי מצד שהוא אמת וגם בשעת חפזון אני מסלת הסולת ומשליך השאר וטרידנא טובא בעניני' הנוגעים למעשה ואף עפ"כ לכבודו פניתי ולפי שראיתי כי צמרתו בין עבותי' נארג בסבך דברי הפוסקים הארכתי אף כי כל דברי אחד הם שדברי הב"ש הם אמורים אחר תק"א ואליבא דהרא"ש דבחייו מוציא הגוף אבל קודם תק"א או במכר הבן אף שהבעל זוכה בגוף לפירות וכן האב מ"מ ק"פ לאו כקה"ג הוא ומכירת הגוף מועלת מעכשיו מובטחני כי ישמע ויאמר אמת:

ולפי שאין בית המדרש בלא חידוש אמרתי לכתוב מה שעלה אז על רעיוני ולא כתבתי' לפי שלא נתחוור לי כל הצורך וכעת עיינתי ולענ"ד הדברים כנים. ובעיני יפלא על הטור ונמשכו אחריו הב"י וכל אחרונים דהרא"ש סובר דבחייו מוציא הגוף ולא ידעתי מקור הדברים והב"י הראה מקום לדברי הרא"ש בפרק נ"ש ונראה שכוונתו למ"ש הרא"ש שם והבעל מוציא הגוף שמכרה לו מעכשיו וישאר אצלו ומפרש מ"ש מעכשיו קאי על תיבת מוציא ור"ל שהוא מוציא מעכשיו הגוף וישאר אצלו ולענ"ד ז"א אלא דבריו הם כלפי מ"ש תחלה והאשה מוכרת הגוף מעכשיו וע"ז כתב דכשמתה האשה הבעל מוציא הגוף שמכר' האשה מעכשיו ומ"ש וישאר אצלו ר"ל כאשר היו אצלו בחייו והיינו כמ"ש שם דלשון מוציא הוא לאו דוקא ואדרבא משמע להיפך שהרי הך לשון מוציא הוא לשון ריב"ח דקאי היכא דמתה וע"ז כתב הרא"ש דלשון מוציא הוא שמוציא הגוף שמכר' כו' משמע מזה דעד עתה היה מכירתה קיימת כמו מכירת הבן רק שע"י מיתתה פקע זכות הלוקח ונשארת גוף הקרקע אצל הבעל בתק"א ואין לדקדק ממה שהוצרך הרא"ש לומר דמוציא לאו דוקא אלמא דס"ל דהגוף הוא שלו גם בחייו מחמת התקנה ולכך קשיא ליה מהו מוציא לאחר מיתה דא"כ לא הוי משני מידי כדמשמע שבא להעמיד לשון מוציא ומי הכריחו לומר שמוציא הגוף בחייו שיקשה לו לשון מוציא והרי פשטא דש"ס אמרינן דתק"א בגופה של קרקע ולאח"מ משמע דמחיים כדקיימא קיימא ואין כאן תקנה חדש' על בחייו כלל ואדרבא משמע לי דהרא"ש סובר כהרמב"ם שבחייו אין לו בגוף הקרקע והצעת דברי הרא"ש כך הם דקשיא ליה לשון מוציא דלא שייך בדבר שהוא ת"י ואוכל פירות ולפרש דקרו היה מוציא מחמת הנפקותות שכתבו האחרונים אליבא דהרמב"ם אין זה במשמע ולכן כתב דלאו דווקא רק דזה גופא קרי ליה מוציא הוא לשון הפקעת זכות לפי שהאשה מכרה הגוף מעכשיו ועתה ומתה מוציא הבעל זכות זה שמכרה להם מידם וישאר אצלו וכך שם דברי הרשב"א שהביא הר"ן וכך מבואר למעיין בדברי הר"י מגאש בב"ב ובדברי הרא"ה בכתובות וכאשר כתבתי בפירוש דברי הרא"ש כך נלענ"ד מדברי רי"ו בס' מישרים נתיב כ"ג ח"ד ע"ש:

ומ"ש הרא"ש בכתובות דף מ"ז שהבעל זוכה בגוף לפירות כו' פשיטא דאין הכוונה רק שהוא כשאר ק"פ שזוכה בגוף קי"ל דלא כקה"ג ויכולה למכור הגוף רק דכשמת' מוציא מתק"א כמבואר בב"ק ומ"ש הרא"ש דאי איתנייהו להני דמי בעין מהדר ליה דגזל הוי כיון דהמכר לא הוה כו' היינו דכיון דמתה איגלאי מלתא למפרע דהמכר אינו כלום אבל מ"מ לא נשמע מדבריו דהמכר בטל מיד ובב"ב דף נו"ן כתב הרא"ש לענין אם מכר הוא הנ"מ כתב דמכרו בטל לאלתר כו' והאי נקט גמרא דידן דזבין איהו ומת כו' אע"ג דה"ה היכא דמתה היא ואפילו לאלתר מכרו בטל משום דעיקר חידוש דברי אמימר לאשמועינן דאשה שמכרה כו' והתם דווקא שמתה כו' ע"ש שמבואר מדבריו דבכה"ג שמכרה היא אין המכר בטל מיד רק לכשתמות וכן נראה מדבריו שם אח"כ בענין הנותן מתנה לאשתו כיון דאם מכרה ונתנה בטל והכי מסתבר דאף ע"ג שנתן בעין יפה כו' ועוד מטעם אחר דנ"מ הם ומשמע דמטעם זה אין המכר בטל לאלתר דא"כ הו"ל למימר בפשיטות דמטעם זה מחשב קנוי לבעל שאין יכולה למכור לאלתר כיון דנ"מ הם ולקצר אני צריך:

ויותר אני תמה מ"ש הב"י שדברי הר"ן בשם הרשב"א מבואר כהרא"ש ז"ל והביאו הב"ש ולענ"ד אדרבא דברי הרשב"א שכתב בלשון מוציא היינו שזכותו תלוי ועומד משמע שאין המכירה בטלה כ"א לאח"מ וכן מבואר להדיא בתשובת הרשב"א שהביא הב"י שם אח"כ לענין נצ"ב שכתב וז"ל ושאמרת שאם מכרה כו' והדברים מוכרעים ממקומו שגוף הנכסים להאשה הם ואין לבעלה בחייו אלא אכילת פירות בלבד וזה שהוצרכו לתק"א לגופה של קרקע ולאח"מ ועוד דבהדיא אמר בירושלמי כו' ע"ש וגם מדברי הנ"י פרק חזקת נראה כן ובאמת מ"ש הטור אם מכרה אחר שניסת כו' מכירה בטל לאלתר כו' וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה כו' וכעת לא מצאתי בפוסקים מי שסובר כן רק ראה זה מצאתי בש"ג ריא"ז ר"פ האשה שנפלו שכתב לפיכך הוא מוציא מיד הלקוחות גוף הנכסים ופירותיהם בין בחיי אשתו ובין לאחר מיתת אשתו וע"ש דמבואר דמכל מקום בטובת הנאה דהיינו שמוכרת בהדיא על הספק מהני המכירה דאף שנתנה הדמים לבעלה אינו משלם דמים וכן הוא בס' המכריע סימן מ"ו אבל מה שכתב הרא"ש והרשב"א במוציא הגוף בחייו צ"ע כעת. והנה מוכ"ז נחוץ לדרכו ואני מוכרח לקצר. ואודות תשובתו בנידון בוקא דאטמא דבריו הגיעני ביומא דחושבנא והנחתים עד עבור המועד וצריך אני לחפש אחריו וכשיבא לידי אראה להשיב בל"נ אי"ה והיה זה שלום ותמו דברי אוהב לנצח שארו הד"ש:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד אחר זה הובא לידי שטר קנין בעדים שעשתה האשה לבנה ונראה לעינים כי זהו מכת פרושים נגעו בה שנתנו טופס זה להעדים לכתוב כן אחר שנעשה הקנין לחתום באשה והדר בעלה ובכדי לבטל קנין זה כתבו בתוכו הרבה שופרי דשטר' שיהיה בו מועיל לבטל הקנין שאח"כ אף שלאמיתות הדברים נראה שלא היו רק קבלת קנין סתם כדרך שאר קנין סודר אך אף לפי הטופס הזה שנכתב עתה נראה שהצול צלל במים אדירים והעלה חרס בידו שכתב בתוכו שהיא נותנת במתנ' בריא מעכשיו רק כל ימי חייו ויותר בנה נגד' להיות תחת יד האשה להשתמש רק לצרכה וזה אינו מועיל דהא לדעת הרא"ש והטור ודעימי' אף הגוף אינו יכול למכור מעכשיו והוי כמו נצ"ב דאם מכרה מהיום בטל לגמרי ואף אחר מיתתו אינו חוזר וניעור וכמ"ש הב"ש ס"ק מ"ו ואף לפי מ"ש הטור דנתאלמנה או נתגרשה מכרה קיים ומשמע אף שמכר' סתם מהני המכירה לכשתאלמן היינו משום די"ל מסתמא היא מוכרת ע"ד כן שתחול המכירה כשיבא לידה וכמש"ל מדברי אא"ז מהרש"א בפירוש דברי התוס' בכתובות בהא דאמרינן דאמרה לכי מגרשה דהיינו מחמת אומדן דעת אמרינן הכי ואף בזה יש מחלוקת הפוסקים ואיכא דס"ל דבעינן אמירה ממש אבל במפרש מעכשיו כ"ע מודו דכיון דלא מצי חייל מעכשיו לא מהני כלל ומצאתי בשיטה מקובצת ב"מ דף ט"ו גבי ההיא דמה מכר ראשון לשני כו' דאפילו לרב דאמר אדם מקנה דשלב"ל וה"מ כשאמר כשיבואו לידי קנה מעכשיו אבל מכר לו סתם ואח"כ באו לידו יכול לחזור בו וכ"כ שם בשם הריטב"א בהא דפריך לוקח במאי קני השתא לההוא ארעא כלומר דהא לא זכה בה משעה ראשונה שאין אדם מוכר דשלבל"ע אליבא דרבנן ואפילו לר"מ דוקא כשפירש לשאקחנו קנוי לך כשמכר סתם וכדמוכח לקמן ובכל דוכתי וכ"כ בשם הריצב"א בהא דמתיב רב ששת כו' דע"כ לא אמר ר"א אלא באומר בפירוש לכשיבואו לעולם אבל זה שנתכווין לקנות עכשיו ואינו קונה לא אמר ר"מ שיקנה כשיבא לעולם וע"ש מ"ש בהא דאמר ר"ה האומר לחבירו שדה שאני לוקח כו' ותמיהא מלתא מה מעכשיו שייך הכא דהכא א"א שיזכה בה הלוקח מעכשיו כו' וי"מ דאהני מעכשיו שלא יוכל לחזור בו כו' ואין זה כלום כו' אמאי לא יוכל לחזור בו אבל הנכון כדפירש ר"י דנקט מעכשיו לומר שהוא מוכרה בכסף ושטר של עכשיו שיקנה בו באותו שעה שתבא לידו כו' והיא שאמר בפירוש לכשאקחנה וכדתניא לקמן לר"מ לאחר שאתגייר כו' ע"ש:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה