אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ב › שאלה סח

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ב · שאלה סח

שאלה סז

שאלה איש ואשה שהקנו לחתנם קרקע מנכסי מלוג של האשה בקנין המועיל ושוב נתגלה שג' שנים קודם לזה הקנית' האשה לבנה הקרקע ההוא בק"ס לפני עדים בלא דעת הבעל ונשאלתי מכבוד מחותני הרב המאה"ג מוהר"ר מרדכי זוסקינד אב"ד דק"ק לאשצוב לחוות דעי בזה אף כי האיש והאשה עודם חיים ורצונם שיתקיים הקנין השני שהקנו לחתנם אך הבן רוצה בקיומו של הקנין שהקניתה לו אמו אם ימות האב תחילה והני תרי גיסי בקשו ממנו להגיד להם דבר חוק ומשפט איך יפול הדבר כשימות האב תחלה אם זכה הבן ע"י קנינו מהאשה לבד או לא:

תשובה ראיתי את המעשה כי היא דבר הלמד מענינא דסוגי' דתק"א אשר היא ענין גדול ורחב ידים ומטרדותי בכמה ענינים שונים הנצרכים להלכה למעשה לשעתה היה מהראוי להניח ידי כעת עד כי אפנה אי"ה אך נעתרתי לבקשת הרב המאה"ג הנ"ל וראיתי להשיב מפני הכבוד בדרך קצרה והנה הרב הנ"ל הביא פלוגתות הפוסקים הרמ"א והב"ש סימן צ' וספוקי מספקא ליה מי קרוי מוחזק ואען ואומר הנה מדברי הב"ש ס"ק מ"ו משמע שדעתו לחלק בין מכרה בטובת הנאה בין מכרה מהיום לזה צ"ע כיון דהב"ש אתי עלה מכתובות דף נ"ט והתם אמרינן דאמרה לכי מגרשה ועלה פריך מי איכא מידי כו' ואף לפי מ"ש התוס' ד"ה לכשאקחנה מבואר דאין לחלק ועיין פירוש דברי התוס' במ"ש אא"ז מהרש"א שם דע"פ אומדן דעת הוי כאמרה עכ"פ חזינן דבכל גווני אמרינן מי איכא מידי ובפ"י בב"ק דף פ"ח הקשה ג"כ כקושית הב"ש גם על מוכרת בטובת הנאה ולפי תירוצו שם ג"כ לדידן זבינ' דידה לאו כלום היא אפילו בטוה"נ והתם לר"פ ור"ה בדר"י איתמר ומיישב בזה שיטות הרי"ף והרמב"ם ורש"י והג"א ע"ש ובאמת מ"ש כן על הרמב"ם צ"ע דהרמב"ם ס"ל דאינו מוציא הגוף וא"כ שפיר יכולה למכור הגוף מהשתא אם לא שנאמר כמ"ש הש"ך בח"מ ס"ס ק"ג שגם הרמב"ם סובר שמוציא הגוף בחייו ע"ש ובאמת בגוף הקושיא שהקשו הפ"י והב"ש לכאורה יש להפליא שלא הזכירו בדבריהם מדברי התוס' בכתובות שם בהך סוגיא גופא שכתבו דמ"ש מנ"מ שיכולה למכור לכשתאלמן כו' ולכך כתבו דבאמת יכולה להקדיש מ"י כמו שיכולה למכור רק שאינה יכולה לאסור בקונם משום מי איכא מידי ע"ש. וראיתי בס' כתובה בק"א שם ובס' בית מאיר שהשיגו בזה על הב"ש ע"ש וע"ש בספר כתובה שכתב דהתוס' שכ"כ בפשיטות היא מסוגיא דהחובל וס"ל דאין לחלק בין מוכרת בטוה"נ למוכרת מיד דעכ"פ לא הוי דשלב"ל דהא יכולה למכור בטוה"נ כו' והיינו ע"כ דיש לה זכות למכור הגוף מחיים כו' ע"ש ונלע"ד דודאי לא נעלם מהב"ש ופ"י דברי התוס' אלו אלא דמפרשי דברי התוס' שאין קושיתם ממה שיכולה למכור נ"מ לכשתתאלמן אע"ג דהא איכא תק"א דהא מצינן למימר דבאמת גם לאחר תק"א יכולה למכור הגוף כשיטת הרמב"ם וגם די"ל כתי' הפ"י דבב"ק לר"ה ברי' דר"י ור"פ איתמר ולמסקנא דר"א דס"ל כקושית הש"ס דאי לקמיה לא קדיש אהשתא נמי לא קדיש באמת לבתר תק"א א"י למכור נ"מ. אך עיקר קושית התוס' הוא אף קודם תקנת אושא איך יכולה למכור שיזכה הלוקח לכשתתאלמן או תתגרש דהא השתא אינה יכולה למכור הפירות דמשעבדי ליה לבעל ודמי ממש להקדש דמ"י דאף שהידים עצמם שלה הם מ"מ לפי שעתה היא נשואה לבעל ומשעבדי ליה מעשה ידיה א"י להקדיש מ"י אף על אחר גירושין וע"ז שפיר כתבו דלמה לא תוכל להקדיש מ"י כמו שיכולה למכור נ"מ שיחול לאחר שתתגרש לפי שהגוף גם עתה שלה רק הפירות משועבדים לבעל ולכשסילוק השיעבוד חל המכר וה"נ הידים שלה רק מ"י משועבדים עתה ולכשיגרשנה שפיר חל ולכן הוצרכו לחלק דבאמת בהקדש כללי שפיר חל כמו שיכול למכור רק לאסור בקונם פרטו אף כה"ג אינו חל וביאור חילוק התוס' בזה נלענ"ד דבשלמא במכר והקדש שפיר הוי חיי' מהשתא כיון שהיה מקדיש הגוף אלא שאין לו עתה על מה לחול כיון שהפירות משועבדים לבעל ומתל' תלוי וקאי ולכי משכח רווחא חייל ולא שייך בזה מי איכא מידי דהשתא לא קדיש דשפיר חלה הקדושה גם עתה על הגוף אלא שהופקע מן הפירות לע"ע מחמת שעבוד וה"ז כאלו לא עשת' השדה פירות כמה שנים שההקדש חל לכשתעשה פירות מה שא"כ בקונם שאין האיסור על הגוף רק על מעשה ידיה או הפירות עצמם אם כן שפיר שייך על הפירות מי איכא מידי כו' וזה מבואר להדיא במ"ש התוס' אח"כ ועוד יכול להיות דאפילו היה מקדש' ידיה לשמי' לגמרי לא היה ראוי לחול כמו על שדה דבשדה חל ההקדש על גוף השדה כו' ע"ש שמבואר כמ"ש רק דמתחלה ס"ל דגם במעשה ידיה שייך לומר שחל קדושת הגוף על הידים והוה כהקדיש או מכר שדה ולא דמי לקונם ושוב כתבו דגם הקדש ממש שייך במ"י והוה כמו קונם שאין חלות על גוף השדה ולכך שייך ביה מי איכא מידי וזה ברור בפשט דברי התוס':

וכל זה קודם דאתינן לתק"א או אפילו לאחר תק"א לשיטת הרמב"ם שאין התקנה בחיי' על הגוף כלל רק על הפירות משא"כ לשיטות הרא"ש דמחמת התקנה גם הגוף של הבעל בחייה שוב שייך גם לענין מכירת הגוף גם כן מי איכא מידי כמו דקשיא ליה בקונם לענין מ"י או לענין איסור בקונם למלוה שדה הממושכן אם לא היה בידו לפדותו דכיון שאין הקונם רק על הפירות שייך ביה מי איכא מידי וה"נ כיון שחל גם עתה השיעבוד על הגוף שייך מי איכא מידי וזה קושית הב"ש והפ"י דלבתר תק"א איך יכולה למכור לכשתתאלמן או תתגרש ואין זה ענין כלל לדברי התוס'. אך לענ"ד נראה ליישב קושית הב"ש והפ"י דבאמת הך דינא א"ש לפי המסקנא דמסיק רב אשי קונמות קאמרת כו' ונקדשו מהשתא אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל כו' וכתב הר"ן בנדרים ואם תאמר ואי אלמוה כו' הדרא קושיא לדוכתי' כיון דהשתא לא חייל כו' ויש לומר כיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו כו' ה"מ כל היכא דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול כו' וכ"כ הרא"ש שם ושאר מפורשים הובאו בש"מ כתובות ע"ש והנה רש"י בב"ק דף פ"ח כתב אהא דתק"א אע"ג דבעלמא ק"פ לאו כקה"ג אלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל משום איבה כו' ע"ש ואם כן ודאי הא דהבעל מוציא מיד הלקוחות בחיי' הגוף משום אלמוה לשיעבודא אתינן עלה ובכהאי גוונא אין זה מעכב רק היכא דקיימא קמיה אבל אין זה מעכב אם אינה מוכרת מהשתא רק על לאחר מיתה ול"ח בזה להך דמי איכא מידי כמו בהקדש דמ"י וזה ברור לענ"ד. וראיתי בספר כתובה שכתב די"ל דאם נתאלמנה הוה להו מכר למפרע שאם ימות הוא אין כאן תקנת אושא כלל ומתרץ בזה קושית הב"ש. ונפלאתי שלא הזכיר מדברי הח"מ ס"ק כ"ט שכתב כן להדיא דלמפרע חל המכירה אף לדעת הרא"ש דכשנתאלמנה איגלאי מילתא למפרע שהמכירה היתה כדין עד כאן לשונו. אך שעדיין צריך עיון לתרץ בזה קושית הב"ש דהא בש"ס קאמר התם דדמי לשדה זו שמשכנתי לעשר שנים כו' וקאמר ר"א דהתם בעשר שנים מיהא בידו לפדותה הכא אין בידה לגרש עצמה לעולם מבואר מזה שאין קפידא הא דלא מצי מקדיש מהשתא דהא התם נמי אין ההקדש חל בתוך העשרה שנים רק עיקר הקפידא אם בידו שעל כל פנים יחול ההקדש וכיון שבידו לפדותה שפיר חייל מה שאין כן כשאפשר שלא יחול ההקדש לעולם ואם כן מה בכך שהמכירה חל למפרע מהשתא מכל מקום כיון דעל כל פנים לא היה ברור שתחול המכירה בשום פעם יש לומר דהמני אך אפשר לומר דתרווייהו בעינן לענין חלות ההקדש דבשדה משכנתא נהי שאין מקום שיחול מהשתא דהא התם לא הוי הקדש למפרע מכל מקום בידו שיחול על כל פנים או כשיפדנה וכן בנ"מ אף שאין בידה לגרש עצמה מכל מקום אם נתגרשה חל המכר למפרע והוי מכר מהשתא מה שאין כן בהקדישה מ"י דאיכא תרווייהו שאין מקום שיחול מהשתא וגם לקמיה אין בידה שיחול הלכך שפיר אמרינן מי איכא. אך מה שיש לעיין בזה לכאורה היא דאם נימא דאין מקום שיחול המכר לכשתתגרש דווקא משום דמי איכא רק דלכשמת היא תחלה אגלאי למפרע שחל המכר בשעת מיתה לכאורה זה תלוי בדין ברירה דדווקא אם מתנה על להבא ל"ש ברירה אבל כשמתנה שיחול למפרע תלוי בברירה כמבואר בפוסקים ואין לומר דכאן אין תלוי בברירה אלא דגלוי מילתא בעלמא הוא שיהיה המכר קיים בשעת מעשה כמו ההיא דעירובין וכבר בא חכם דזה אינו דהתם בשעת חלות הענין כבר היה מבורר באמת רק שזה היה מחוסר ידיעה ולא איכפת לן בהכי מה שאין כן כאן דבשעת מעשה לא היה כאן בירור שיהא כן שימות תחלה ושמא אז לא היה עתיד להיות כן רק דאיזה סיבה גרמה שמת תחלה וכמו שכתב הנ"י ביבמות גבי החולץ למעוברת והפילה דתיגלי מילתא למפרע לא אמרינן דאפשר שלא היתה עתידה להפיל כו' עיין שם וכיון דבשעת מעשה לא היה מבורר לא אמרינן הוברר למפרע וכמו שכתב רש"י בגיטין בעל מנת שירצה אבא דכל שהתנאי אין בידו לקיים ובשעת התנאי הדבר ספק והתנאי מתקיים מאליו תלוי בברירה אמנם לפי מה שכתב התוספות דבדבר העומד להתברר שפיר אמרינן ברירה כגון בגט שכיב מרע שעומד להתברר אם יחיה או ימות והכא נמי הרי עומד להתברר בודאי מי ימות תחלה וגם יש לומר דכיון דמדינא אף מתה תחלה המכר קיים דהא נ"מ שלה הם רק משום תק"א א"כ הו"ל כמילתא דרבנן דקי"ל בדרבנן י"ב ויש להאריך בכ"ז ואין הפנאי מסכים עמדי:

ואמנם נלענ"ד דאף אם נימא שחל למפרע היינו אם מבררת דברי' שמוכרת מעכשיו לכשתתאלמן יחול למפרע משא"כ כשקבלה קנין בסתם או שדעתה היה שיחול מיד או שיחול בשעה שיש מקום לחול וכיון דהשתא ודאי לא חייל א"כ לא חל אלא מההוא שעתא ולא למפרע כלל ומ"מ א"ש דל"ת מי איכא משום דכיון שאם היתה מבררת דבריה שרצונה שתחול מהשתא היה מהני אף בכה"ג שמוכרת אלכשתאלמן כיון שאם היינו יודעין שיתברר הדבר שימות תחלה היה בידה להקנות מהשתא בשביל חסרון ידיעה שלנו א"ז עכבה שלא יחול כשתתאלמן או תתגרש וא"ש דברי הרמ"א דאם נתאלמנה מכרה קיים ודלא כמ"ש הח"מ דקיים למפרע שהרי לא בחנה דברי' שמוכרת מעכשיו לכשתתגר' ועכשיו לא חלה המכירה וע"כ דאמדינן דעתה שתחול כשימצא מקום לחול וכמש"ל מתוספות ואא"ז מהרש"א בהך דאמרה לכי מגרשה (ובאמת מ"ש מהרש"א דמוכח הכי דאל"כ מ"ט דת"ק צ"ע די"ל דת"ק סובר דאף בכה"ג לא מהני כמ"ש בש"מ בשם הרמב"ן והרשב"א וש"מ ע"ש ומדברי הר"ן בנדרים והריטב"א נראה דמפורשים דמיירי שאמרה כן בהדי') וכן לפי מ"ש בס' כתובה דגם להרא"ש יש להאשה גם עתה קצת זכות בנכסים נמי אמרינן דאין המכירה למפרע וגם לפי מ"ש לתרץ קו' הב"ש דתק"א היא מטעם אלמוהו אינו מעכב לענין שיהא מכר לכשתתגר' גם כן א"ש בפשוט שהמכר היא קיים משעת דנתאלמנ' וכדמשמע מפשיטות לשון הרמ"א. ונחזי אנן בנ"ד ל"מ לדעת הב"ש והפ"י מה שהקנית' לאו כלום הוא אלא אפילו למאי דכתבי' בישוב לשון הרמ"א מ"מ נראה שאין הקנין מועיל לפי מ"ש דאין המכר חל אלא כשתתגרש וא"כ זה מועיל כ"א כשקנה הלוקח בכסף או בשטר והשטר עדיין קיים בעת ההיא אבל בקנין ל"מ כמבואר בח"מ סימן קנ"ה במקנה בקנין אלאחר ל' יום ל"מ דההוא שעתא הדר' סודר' למריה ואף שכתב הרמ"א שם דבמקבל קנין בסתם אמרינן דהוא מעכשיו מ"מ כאן שא"א להקנות מעכשיו וע"כ שדעתא שיקנה לאחר זמן והך קנין לא מהני ופשיטא דלא מסתבר לומר דכיון דא"א להקנות מעכשיו דעתה כשתתאלמן שקנה למפרע והוי כמעכשיו לאחר ל' יום דמהני אף בקנין ועיין בסמ"ע וש"ג. הך נלענ"ד פשוט דודאי נשי לאו דינא גמירי ויותר נראה שהיה דעתה שלא להקנות מעכשיו כלל ואף כשתתאלמן רק לאחר מיתתה דלא שבקה נפשה ויהבי לאחרינא וגוף הענין היאך היה הקנין נעלם מאתנו כעת שלא הראה זה לפני ב"ד שטר קנינו איך היה ועכ"פ אם היה באופן זה שיקנה לאחר מות אישה או לאחר מיתתה נראה ברור דלאו כלום הוא דההוא שעתא הדר סודר למריה:

ועוד נראה לפום מה דכתיבנא דגם הרמ"א ל"ק רק שהמקח קיים משעה שנתאלמנה אבל לא למפרע א"כ נראה דהיינו דווקא כל שלא חזרה בה בחיי בעלה ולכן כשמת חל הקנין ממילא כמקנה בכסף או בשטר לאחר ל' אבל נ"ד שחזרה בה בחיי בעלה פשיטא דמהני חזרתה כמבואר בקידושין ר"פ האומר ועיין בח"מ ס"ס קצ"א וא"כ אין לנו לדון שיזכה הבן בקנינו כ"א לשיטת הרמב"ם דס"ל דלוקח קונה הגוף מיד מ"מ הרי דעת הרא"ש והטור והרשב"א והר"ן דאינו זוכה בגוף והש"ך בח"מ סי' ק"ג כתב שבאהע"ז כ' די"ל שגם הרמב"ם סובר כן ודלא כאחרונים ונראה מדברי הש"ך שם שכן עיקר להלכה ופשיטא שאין לדון את הבן כמוחזק מחמת הקנין שעלי' אנו דנין בספיקו ואין ספיקא מוציא ודאי של הקנין השני שהיה מן הבעל והאשה כ"ז אמרתי בחפזי מאפס פנותי אף לעיין בדברי הרמב"ם ונושאי כליו בענין זה ולפיכך איני מחליט הדין למעשה ובפרט שאינו רק על דרך את"ל שימות הוא קודם וגם כי לא נתברר ענין הקנין שקנה הבן מאמו ועל איזה אופן היה ולכשיתוודע בבירור נחכם לו וכעת לא כתבתי רק להפקת רצון הרב הנ"ל ויורה ידין כפי הענין שיתברר לפניו ולענ"ד הדברים שכתבתי אף שעדיין לא באו בכור הבחינה יש בהם גופי תורה והמסלת בנפה שלו יבור להבין דבר מתוך דבר:

דברי זעירא דמן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה