אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ב › שאלה נו

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ב · שאלה נו

שאלה נה

אלה דברי בד"ז הגאון המפורסם מוהר"ר יעקב ני' האב"ד דק"ק קאליש וכעת איתן אושבו בק"ק ליסא יע"א:

שלום לאהו' ש"ב הרב הגאון המפורסם מהורר זלמן נ"י:

קבלתי דברי תשובתו ע"י הרבני המופלג מהו' הירץ בחה"מ פסח ותיכף אחר פסח לא היה לי פנאי לעיין בו כי נסעתי מפה מחמת עסק משפט בעזבון ובאתי בשבוע זו ותיכף פניתי עצמי לעיין בדבריו הנחמדים והמה הרהיבוני כי ראיתים שהם בנוים על אדני השכל ומאירים כספירים אך עדיין לא היה לי פנאי לעיין בכל דבר ודבר מדבריו כראוי רק כמציץ מן החרכים ואמרתי אכתוב לרומכ"ת מה שעלה בתחלת רעיוני שלא ידמה רומכ"ת שאיני עוסק בדבריו ואי"ה אקח מועד לעיין בכל דבריו בעיונא בתר עיונא ואטייל לפניו ארוכים והנה בנידון אשר השווה מחלוקת הפוסקים בענין הכחשת חקירות בד"מ מכח הסברא המוזכר בבעה"ת הוטב מאוד בעיני אך מה שכתב ר"מ מכ"ת שבנ"ד בקדושין אף הר"ן מודה משום דהוי כהכחשה גמורה והאומר נתקדשה ביום ה' הוה כאומר ידענא שלא נתקדשה ביום ב' דאין קדושין אחר קדושין קשה בעיני דנ"ל דהראב"ן דסובר דבד"מ אינו פוסל הכחשת חקירות כשזה אומר אני ואת' ראינו ההלואה בניסן וזה אומר אני ואתה ראינו באייר נראה דס"ל דכשר אפילו כשאין המלוה תובע שני המני' דאי בתובע שניהן כ"ע מודו דמצטרף דהא הוי כהלוואה אחר הלוואה ואי משום שזה אומר שהיה עם השני בניסן וזה מכחישו שלא היה עמו בניסן כלל הא כתב הב"י דאם העד אומר שפלוני היה עמי והלה מכחישו שאין זה הכחשה ועוד ראיה דהא משוה חקירות לבדיקות ובבדיקות דעת רוב הפוסקים דאפילו אינו תובע שניהם וגם בראב"ן גופיה כתב בהדי' בדין זה וז"ל ראובן טוען מנה הלויתיך אלמא דבטוען מנה אחת מיירי וכיון שכן הא בממון ג"כ הוי הכחשה דמאן דאמר באייר הרי אומר בפירוש שלא הלוה בניסן דהא מוכחש מפי התובע ואפ"ה מצטרפי וע"כ הטעם כיון דמשוה חקירות לבדיקות וכמו שבבדיקות מצטרפי אפילו אינו תובע שניהן משום דלא דייקי ה"נ י"ל גם כן בחקירות דלא דייקי א"כ ה"נ דכוותי' בקדושין מיצטרפי משום דלא דייקי בד"מ אפילו בחקירות א"נ הטעם כיון דהכחשה אינו בגוף העדות רק בחקירות ובבדיקות הוא דמשקר אין ההכחשה פוסל בגוף העדות והא דאמרינן הטעם בבדיקות משום דלא דייקי היינו דווקא בחטין ושעורין ומעות שחורות ולבנות שהשחורות הם בזול יותר מהלבנות כדמשמע מהטור וכתב שמשלם הפחות או במנה ומאתים שלכאורה היה קשה אמאי מיצטרפי במנה ומאתים הא הוי מוכחשין על המנה השני' שזה אומר לוה וזה אומר לא לוה והכחשה גמורה היא ונהי דהמנה הא' הוי כעדות אחרת מכל מקום הא חד מכת זה וחד מכת זה לא מיצטרפי וע"כ צ"ל הטעם דלא דייקי וי"ל דהעד האומר מנה לא אמר מנה רק משום דלא דק על מנה השני' אינו מעיד רק על סך הפחות ולא חשבינן ליה כמעיד על מנה השני שלא לוה רק כמעיד על הלוואת מנה הא' ולא כמעיד על מנה השני' כלל אבל אם מעיד בבירור על מנה השניה שלא לוה אפשר דלא מיצטרפי דהא עדות מוכחשת הוא במנה השנייה ומש"ה הצריך הטור שיהיה תובע שניהם ופירושו שהיה תובע הסך היותר גדול דאז יש לתרץ דברי העד השני כנ"ל אבל אם התובע תובע רק סך הקטן הרי העד השני שמעיד על הסך היותר גדול מוכחש מפיו אבל א"צ שיתבע שני ההלואות דהיינו שלש מאות זהובים ובזה מסתלק קושית הט"ז בסי' למ"ד על הטור ע"ש ועוד קשה לי ע"ד דנהי דהכחשה גמורה פוסל בד"מ מ"מ בקדושי כסף לא הוי הכחשה גמורה כלל דכמו דבנסתרה שני פעמים דאף דהסתירה השנייה בודאי לא היה לשם קדושין דאין קדושין אחר קדושין מ"מ הוי שני עדות ואין זה הכחשה וה"נ בקדושי כסף אפשר דנתן לה קדושין השניים לשם צחוק וכי אם שני עדים יעידו על קדושי ניסן ושני עדים יעידו שראו קדושין בתשרי יהיו נדונין כמוכחשין ובודאי תהרג ג"כ על זנות שבין קדושי ניסן לתשרי כשלא יהיה לה עידי גירושין שגירשה בנתיים דמכח הוכחה לא הוי כעידי גירושין דאלת"ה יחפה על בת אחותו שיקדשה פעם שנייה אחר הזנות גם מה שהקשה רומכ"ת אשיטת יש מי שאומר מהא דא' אומר אג"ה וא' בד"ו נראה דל"מ לדעת הסובר דאם אכלה רצופים באתרא דמוברי דלא הוי חזקה ל"ק כלל דלפי דברי שניהם אין כאן חזקה כלל משא"כ בהלואת ניסן ותשרי דאף אם נאמר ששניהם מעידים אמת יש לו מנה אצלו עכ"פ אלא אפילו לדעת הסובר באכלה רצופים באתרא דמוברי דהוי חזקה יש לחלק דאף לדעת היש מי שאומר דבחקירות ג"כ כשר דלא דייקי גם בחקירות מכל מקום הא ע"כ בהכחשה גמורה כגון שאומרים עדים השניים המלוה או הלוה או העדים עמנו הי' ביום פלוני ודאי דפוסל בד"מ דכי לית להו הכחשה והזמה בד"מ וע"כ היש מי שאומר דמכשיר בד"מ אף בהכחשה גמורה היינו בכה"ג שאומר העד השני המלוה היה עמי בניסן רק אותה הלואה שאתה אומר שאני ואתה ראינו אותה באייר ראינו אותה אני ואתה ומש"ה מכשיר משום שגם העד הב' מודה שהעד הא' אומר אמת בגוף ההלואה רק שטעה או משקר בהיום של הלואה שאינו בגוף העדות אבל כשאומר העד הב' או בתרי ותרי שאומרים העדים השניי' המלוה היה עמו או עמנו בניסן רק באייר ראינו בעצמינו ההלואה ואתם לא היה שם באייר ודאי דהוי מוכחשין או מוזמין כדמוכ' במכות ד"ה דמשמע דמשלמין שם אף הקרן ולפ"ז לא קשה מהא דא' אומר אג"ה דשם איירי דאינו מעיד העד הב' אני ואתה ראינו אכילת בי"ו רק כל אחד אומר שראה בפני עצמו גם מה שחילק רומכ"ת בין אם אומר פלוני לוה בניסן ובין אם אומר בניסן לוה פלוני דוחק גדול הוא דהא משוה חקירות לבדיקות וכמו שבבדיקות אין חילוק כ"ה בחקירות דהא הקשה אהש"ס דלמה נקטו בדיקות ולא חקירות אלמא דדמו אהדדי וגם כל חקירות בתחלת עדות היא כדכתב הר"ן בחי' פרק אין בודקין גם מה שהביא ראיה מהרמב"ם פרק י"ב מהלכות גירושין שכתב הואיל וכל אחד העיד לעצמו נראה דטעם הרמב"ם משום דפסק בפרק ט' מהל' אישות בא' אומר נתקדשה והב' מכחישו דאף שגם היא מכחשת הקדושין לא תנשא משום כיון דאיכא דמסייע לה מעיזה וכאן נמי יש לה נגד כל א' עד המסייע לה שלא נתקדשה לזה ואפ"ה כאן תנשא לכתחלה משום דכל א' לעצמו העיד אבל ודאי דאם א' אומר נתקדשה לראובן וא' אומר לשמעון דהוי הכחשה בגוף העדות דהאסור לה לזה מותר לזה לא מיצטרפי דגרע מחביות יין ושמן דלא מיצטרפי לד"ה כדמוכח בסנהדרין וכן הוכיח רומכ"ת בעצמו בש"ס דקדושין ויתר דבריו הנחמדים לא היה לי פנאי לעיין בהם וגם כי אינו נוגע כ"כ לנ"ד רק רומכ"ת רצה לסלק כל החומרות אף שהמחבר ומור"ם והאחרונים הסכימו בהיפך ומה שלבי מגמגם בנ"ד הוא דהנה אם שני עדים היו אומרים שנתקדשה ביום ב' ובאותו יום היה ג"כ יומא דשוקה או יום המעונן ובאו שני עדים ואומרים שאותו יום לא היה יומא דשוקה או יום המעונן דלא הוי רק הכחשת בדיקות וכן נראה דאם משיבין על חקירות בכמה בשבוע ואומרין סימן בהיום כגון שהיה ביום השוק או ביום המעונן אין ממש בתשובתם וצריכי להשיב בכמה דוקא דסימנא לאו מלתא הוא דהא אפילו אם אמרו אמש הרג כתב הר"ן בחידושיו פרק אין בודקין דאם טעו בכמות הימים דעדותן בטילה ואין לך סימן גדול מזה ואפילו מאן דפליג התם הוא משום דסבירא ליה דזה הוי כמעיד בכמה אבל בסימן אחר ודאי דלא היה עדות וכן אם הוכחשו בהסימן שהיה באותו היום לא הוי רק כהכחשת בדיקות דהא אפילו בסייף ובארירן וכן שאר בדיקות גדולות אמרינן דלא דייקי וכן אם הוכחשו באמירתן דהאי סימנא והאי סימנא אפילו סימן מובהק שבמובהקין כיון דאין מקבלין עדותן על איש מחמת סימן כדאמרינן בחולין ההכחשה בזה לא הוי רק בהכחשת בדיקת ואין העדים מדקדקים וזוכרין רק על כמה בחודש ואין מדקדקין וזוכרין במה שהיה באותו היום כל זה כתבתי לרומכ"ת מה שעלה ברעיוני במהירות בלא עיון היטב ואי"ה אחר העיון אכתוב לרומכ"ת אחר שישבני על הדברים הללו ותו לא מידי והיה בזה שלו' מנאי ש"ב האוהבו כנפשו ודו"ש וטובתו כ"ה ומתאוה לראות עמו פנים בפנים שוחקות:

הק' יעקב בהרב מוה' יעקב משה ז"ל ולכל סיעת מרחמוהי שלום:

יעקב שלום בתורתו. על ישראל הדרתו. בחוץ תרונה חכמתו. אשרי יולדתו והורתו ה"ה כבוד אהו' בד"ז הרב הגאון כו' מוהר"ר יעקב נ"י:

אחד"ש דבריו הנעימים הגיעני על תשובתו בעסק קדושין וענוותו תרבינו ואחר כבוד יקחנו והגדיל על שמי אמרתי כו' וכע' מלתא מני אזדא אך דבריו הנעימים הניעו את לבבי לתת עיני עליהם ואבוא בקצרה לברר קאמינא במאי דכתיבנא דהראב"ן סבירא ליה כחכמי לוניל וכ"ת כתב דהראב"ן סובר כן אף בהכחשה גמורה וראייתו דהראב"ן מיירי שאינו תובע רק מנה א' וא"כ הו"ל הכחשה גמורה דהא מוכחש מפי התובע וע"כ משום דלא דייקי ולדידי חזי לי דהראב"ן בהכחשה גמורה ס"ל דבטלה העדות כמבואר בדבריו שכתב דר"ה ור"ח דמכחישין זא"ז בכל העדות כגון כת אומר ליטרא זהב כו' או שאומר כת א' מנה הלוה ביום פלוני וכת א' אומרת הלא המלוה הי' עמנו או שכת א' אומרת מנה ולא מאתי' והשניי' אומרת מאתים ולא מנה כו' ע"ש ובאמת לא היה צריך לזה דבפשיטות הוה מצי למימר דמיירי כת א' אומרת הלוה וכת א' אומרת לא הלוה דומיא דמ"ש שם כת א' אומרת מת ואחת אומרת לא מת אלא דאתי לאשמועינן דאפילו בכה"ג הכחשה בכל העדות מיקרי ונראה דגם בהא דכת א' אומרת הלא המלוה היה עמנו נמי ר"ל רק שאומרים שהלו' ביום אחר וכת ראשונה אומרים שאותו היום שמעידים אחרים היה המלוה עמהם דומיא דמ"ש אח"כ במאתים ומנה אלא שלא רצה להאריך וכן מוכח להדיא מהא דכתב בכת א' אומרת מאתים ולא מנה כו' והכחשה בכל העדות הוא וא"כ כ"ש אם זה אומר ביום ב' ולא ביום ג' וזה אומר ביום ג' ולא ביום ב' שהרי בראש דבריו הביא ראיה דמצטרפין במחולקי' בזמן מהא דמנה ומאתים כו' וכתב ע"ז וכ"ת ה"מ היכא דמכחשי אהדדי בבדיקות כו' אבל היכא דמכחשי אהדדי בחקירות כגון באיזה יום כי הכא לא מיצטרפי ועדותן פסולה ליתא דד"מ לא בעי דו"ח ואם כן הו"ל חקירות כבדיקות אף ע"ג דמכחשי כו' ע"ש הרי דבמנה ומאתים פשיטא מלתא טפי דחזי לאיצטרופי דה"ל בדיקות מחולקים בזמן דה"ל חקירות אלא דכיון דא"צ חקירה הו"ל כבדיקות וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא גרעי חקירות מבדיקות לענין הכחשה גמורה דבטל העדות בא' אומר מנה ולא מאתים כמו כן במחולקים בזמן וכן מבואר ממאי דסיים בה התם וז"ל ומדאמר ב"ש נחלקה עדותן ולא אמרו בטל עדותן משמע דהכי קאמר נחלקה העדות במנה דמסהיד האי לא מסהיד האי וב"ה סברי כיון דתרווייהו אמנה קמסהדי מצטרפין לעדות עכ"ל מבואר דס"ל דדווקא היכא שאין א' מכחיש דברי חבירו ואפשר שיהיה שניהם אמת אלא שנחלקה עדותן ודנין על כל א' בפ"ע ולב"ה אף בכה"ג מצטרפין מטעם שכתב שם תחלה דמשום תקנת המלוה שלא תהא נ"ד מצטרפינן ואזלינן בתר מה דשווה סהדותייהו וכי אמר א' מנה וא' מאתים מנה דשוה מצרפינן ומנה השני לאו הכחשה הוא כו' ור"ל דכיון שזה אינו מכחישו לומר שלא היה רק מנה ולא מאתים מצטרפין לחייבו מתוך דברי שניהם ואף ע"ג דבמאי דקאמר רשב"א לא נחלקו בב' כתות כו' ע"כ דמיירי במעידין על שעה ידועה מכל מקום הך דכת א' לא מיירי בהכי וגם ס"ל דגם בב' כתות לא מיירי בשעה ידועה רק מצד התובע שאינו תובע רק כדברי הכת א' לא מחייבינן לנתבע רק מנה משום שבכלל מאתים מנה וקצרתי:

ועכ"פ מבואר שהראב"ן סובר בהכחשה גמורה בטלה העדות דקשיא ליה למר מחמת הכחשת התובע הנה באמת דעת הרמ"ה שהביא הרא"ש והטור וכ"כ הנ"י בהלואה אחר הלואה צריך שיתבע שניהם והראב"ן חולק ע"ז וס"ל כדעת הר' אפרים שהביאו הב"י בסימן למ"ד בשם בעה"ת וטעמם נראה דס"ל דבכה"ג שיש לו זכיה ע"פ עדים אין תביעתו בפחות פוסל העדים דאמרינן שמא העדים זכורים יותר וכמבואר בפ' י"נ בהא דאמרינן שט"ח היוצא והלוה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידים שפרעו כולו כמבואר בבעה"ת ור"ן ונ"י ובש"ך בסימן פ"ב דייק מדברי הר"ן דדווקא בשטר הוי קצת הכחשה לעדים משום הכחשת הבע"ד ובצירוף חזקה דשטרא בידי כו' אבל בתביעה בע"פ הוא פטור ע"פ העדים דאמרינן שהם זכורים יותר ע"ש והנ' הסמ"ע כתב בשם הנ"י דבשחור ולבן א"צ לתבוע שניהם ובתשובה אחת בענין עגונ' הארכתי הרבה בזה כדברי הר"ן בחידושיו ובדברי הנ"י והטור ושם כתבתי ליישב קושית הט"ז שהקשה דברי הטור אהדדי במ"ש בסימן קמ"א לענין שני חזקה שלענ"ד דבאמת צריך להבין כו' (עיין בשו"ת שבק"ע סימן ט' משם תדרשנו) ומ"ש כ"ת שהטעם משום דלא דייקי יקש' בעיני דא"כ כשמעידין פ' הלוה לפ' ביום פלוני א"א להזימן או להכחישם דנימא דלא דייקי מה שאומרים על יום זה ומ"מ המעשה אמת והיה ביום אחר ומהאי טעמא גופא י"ל דמידק דייק שמתירא שמא יאמר על יום אחר ויתבדה ויאחז כיון שחקירות הימים הוא ענין שהזמה תלוי בו ועיין בתשוב' שכתבתי באורך בענין זה ומדברי הראב"ן נראה שטעמו כיון שקל הוא שהקילו בד"מ שא"צ חקירה משום נ"ד ואי שתקי ולא מדכרי ליה לא חקרינן להו כי אמרי לי' אינהו ומכחשי אהדדי לא מפסל עדותן בהכי כו' ע"ש ונראה דס"ל דמשום נ"ד לא תפסינן מדבריהם רק מה שצריך לעיקר העדות וכל היתר כנטול דמי וכאלו לא אמרו ולא מידי אף בהכחשה בפירוש שמכחיש כל עדות חבירו לומר שלא היה ביום זה שאומר שום מעשה כלל פשיטא שאין לדין זה כאילו לא אמר כלום דהא אם זה לא היה חוזר להעיד על המעשה ולומר שהיתה ביום אחר היתה העדות מוכחשת ואם כן מעיד על מעשה של יום אחר מ"מ סלק מעשה ראשון כמי שאינו שהרי הוכחש והך עדות עדות על מעשה אחר בפ"ע ולא שייך בזה צירוף כלל וגם מ"ש מכ"ת לחלק כשאומר שקר בדבר שאינו בגוף העדות הארכתי בענין זה גם כן בתשובה בסוגיא דפלוני רבעני ולא נפניתי כעת אפס מ"ש מכ"ת בענין מנה שחור שהוא גרוע מלבן כו' (עיין בתשובה בענין עגונה הנ"ל ובתשובה שאחריו) ושם הבאתי דברי אא"ז מהרש"א שכתב כן להדיא וגם מ"ש כ"ת שיש בזה ליישב קושית הט"ז נראה שכוונתו על הדרך שכתבתי בתשובה הנ"ל ואיך שיהיה אמת נכון הדבר שלהראב"ן אם העדים עצמם מכחישין זא"ז הכחשה גמורה אין מצטרפין ולא מסתבר לחלק דדוקא במנה ומאתים שהוא בקיום גוף הממון דהא משמע להדיא דמחולקים בזמן עדיף טפי לבטל העדות לפי שהוא מחקירות וכמש"ל וזה אפילו בתביעת ממון דכיון דדיינינן השתא על גוף החיוב אין נ"מ כ"כ בזמן לחשבו עיקר העדות ומכ"ש בקידושין דודאי נ"מ טובה באיזה יום נתקדשה ונעשית א"א אם יבואו עדים שזינת' קודם וכמה ענינים דודאי כגופה של עדות חשיבה ואם מוכחשין בזמן הכחשה גמורה היא ואין עדותן מצטרפת ומ"ש מכ"ת על מ"ש דאין קידושין אחר קידושין דהא אפשר דנתן הקידושין שניים לשם צחוק נפלאתי דאנן לענין צירוף קיימינן שנוכל לצרף יחד היוצא מבין שני העדים וזה שייך בדבר שבממון דעכ"פ לפי דברי שניהם חייב מנה וכן בסתירה לפי דברי שניהם היו כאן סתירה וזה אם אין זה מכחיש דברי חבירו אף כשנצרף אותם משא"כ בזה שאם נצרף אותם האחד מהם אין בעדותו שהמעשה היה לשם קידושין ומה לי שלא היה כלל או שהיה לשם צחוק ואם כה יאמרו האחד יעיד שהיו ביום ב' לקידושין וביום ה' לצחוק והשני אומר שביום ב' היו לצחוק וביום ה' לשם קידושין פשיטא דכה"ג הוי הכחשה גמורה ואין מצטרפין:

ויותר תימא מ"ש כ"ת וכי אם שני עדים יעידו על קדושי ניסן ושנים על קידושי תשרי יהיו נידונין כמוכחשין ובודאי תהרג כו' וזה פלא דזה לא עלה על לב מעולם שיהי' הוכחה מקידושין שניים לבטל הראשונים רק לענין אם צריכים לצרף שניהם יחד ולומר דבכל פעם היה קידושין גמורים ובענין הלואה אחר הלואה דאע"ג דאמנה דמסהיד האי לא קמסהיד האי מ"מ מצטרפין כיון שעכ"פ מתחייב לו מנה בין למר ובין למר וזה אין לו שייכות בקידושין (וכן מצאתי בטורים שנדפסו מחדש בד"פ בח"מ סימן למ"ד בהגהות פרישה שם שכ"כ לענין צירוף שני עדים על מתנה שנתן לו חפץ ידוע שזה אומר שנתנו בניסן וזה אומר שנתנו בתשרי דכה"ג ודאי מכחשי אהדדי ואפילו שבועה אין צריך ע"ש ולזה מטין דברי הסמ"ע בשם הד"מ (אך בד"מ גופיה מבואר דמשום דהמקבל מתנה מודה שאינה רק אחת ומדמי למ"ש הרמ"ה בתובע רק מנה אחד אך דלפ"ז היה צריך שבועה ולכן כתב בהגהת פרישה הכא אמתנה אחת קמסהדי כו' ובאמת שלשון ביטל שני את הראשון משמע דלאו מטעם ששניהם מכחישין זא"ז אתינן עלה וצ"ע):

ומ"ש כ"ת לתרץ מה שהקשיתי על דברי הי"א שבבעה"ת דאפילו בהכחשה גמורה מצטרפין מהא דשני חזקה אחד אומר אג"ה כו' וע"ז כתב דגם לדעת הי"א היינו דוקא כשהשני אומר אני ואתה ראינו באייר כו' וחילו' זה תמוה מאוד דאטו אם אח' מעי' שפלוני הרג נפש בניסן ובאותה שעה שקר היה ואחר כך באייר נתאמת הענין שהוא היה שם בעת ההריגה ואח"כ הוזם על עדותו שבניסן פשיטא שאין ההרוג שבאייר מציל אותן מדין הזמה בשביל שנתאמת הענין אח"כ ואפי' אם הוא ראהו וראוי להעיד ע"ז מ"מ בשעת עדותו שקר ענה באחיו ועושים לו כאשר זמם וכן לענין הכחשה כה"ג ודאי דהוי עד מוכחש ולא מהני כלל מה שראה אח"כ ואם כן מה מקום יש לחלק בין אם עד השני אומר שבשעה שראה הוא היה הראשון ג"כ עמו או לא דס"ס העדות שהעיד על מעשה שבניסן נתבטלה ע"י הזמה או הכחשה ואמנם בלא"ה נראה שלא עיין מר בבעה"ת גופיה שאע"פ שבדברי חכמי לוניל איתא אני ואתה ראינו מ"מ היש מי שאומר לא מיירי בכה"ג שהרי ז"ל בעה"ת והיכ' שהעיד ע"א ואמר באחד בניסן לוה פלוני מפלוני מנה וע"א מכחישו ואומר לו והלא כל היום הייתי עם המלוה ולא ראיתי שהלוה לו כלום אך באמת באחד בתשרי ראיתי שהלוה לו מנה מאי שיצטרפו מי אמרינן אע"ג דאכחשו זה לזה כיון דתרווייהו אמנה מיהא מסהדי דהלוה לו מצטרפי דקי"ל עדים המכחשת כו' כי"א דמצטרפין כו' ע"ש הרי מבואר דלא מיירי באומר ראינו אני ואתה ואפ"ה מכשיר ומ"ש מכ"ת דאטו לית ליה דין הכחשה והזמה בד"מ כבר הרגשתי בזה גם אני לפי מה שרצה מכ"ת לומר אליבא דהראב"ן דטעמא משום דלא דייק אך הי"א אילו לאו מה"ט אתו עלה אלא ס"ל דהם מכחישין זא"ז בחקירות ומיקרי מוכחשין והיו יכולים להזימם השתא מיהו דלא הוזמו רק הוכחשו אע"ג דלגבי נפשייהו הוו מוכחשין מ"מ כיון דבגוף החיוב המוטל על הלוה אין ביניהם הכחשה מצרפינן להו וע"ז חולקים חכמי לוניל וכתבו כיון דאילו שתק ולא אמר בתשרי כו' דס"ל דבכה"ג לא שייך צירוף וכמש"ל:

ומ"ש כ"ת על מ"ש בדברי הרמב"ם פי"ב מהלכות גירושין שכוונתו לפי מ"ש בפ"ט מהלכות אישות דאם עד מסייע לה גרע שלא תנש' משום דמעיז' כו' הוא תמוה מאוד שהרי שפתי הרמב"ם ברור מללו ואע"פ ששניהם החזיקוה בא"א כו' אלמא דלאו מטעם ע"א המסייע לה אתו עלה רק מחמת שני עדים האוסרים אותה ואמנם גם גוף סברתו צ"ע דנראה שאם כה"ג שזה אומר נתקדשה לראובן וזה אומר לשמעון אין כאן דין צירוף יש להתירה להנשא לכתחלה אף להרמב"ם דזה לא מיקרי ע"א מסייע כיון שעכ"פ גם הוא לאוסרה אתי ואי אתי אחרינ' מצטרף בהדיה ונהי שאינו מכחיש במה שאומרת שלא נתקדשה לראובן מ"מ סיועי לא מסייע' במה שאומרת שהי' פנויה לגמרי וע"כ לא אמרינן דהיכא דמסייעי לה מעיזה אלא העד המסייע אומר כדברי' ממש אבל לא היכא שגם לדברי המסייע היא שקרנית וכמדומה שכן איתא בפוסקים וקצרתי:

ומ"ש כ"ת דזה שמוכחשין מחמת היריד הוה כבדיקות דסימנא לאו מלתא הוא והאריך בזה וסיום דבריו שאין העדים מדקדקין וזוכרין במה שהיה באותו יום עכ"ל ולבבי לא כן ידמה שאם היינו דנין על אמירתם יום פלוני ביריד ואותו היום לא היה יריד היה מקום לומר שאין מדקדקין כו' אבל כאן אנו דנין על אמירת העד שלא אמר על איזה ימים בחודש רק נתן סימן ביריד וכיון שידוע שהיה היריד כך ימים בחודש כפורט היום דמי וכמו אם אומר בשנת כך למלך פלוני והכי אמרינן בב"ב שטר שזמנו כתוב בשבת כו' ופירש רשב"ם שיש מקומות שמונין החודש לחדשי החמה כו' וה"נ כיון שזה אינו יודע לסיים היום כ"א ע"י סימן זה כפורט היום דמי והגע עצמך אם מעיד שאחד עשה מלאכה ביו"ט או ביוה"כ נצטרך לפרט בכמה ימים בחודש הוא פשיטא שז"א דחושבנא בעלמא ידעינן ומכ"ש בזה דתרווייהו ביריד קמסהדי והכל יודעין שהיריד הוא ביום ה' ואין זה רק גילוי מלתא שלא היה ביום ב' כאשר העיד הראשון ולא שייך בזה לא דייקי שהרי זה אינו מגביל יום המעשה רק עי"ז שיודע שהיה יריד ביום ההוא וגם מצד הסברא הוא סימן מובהק דמדכר דכירי אינשי ומ"ש כ"ת מהך דחולין פלני' דהאי סימנא כו' נפלאתי התם משום דלא סמכינן אסימנ' דשמא יש עוד אחד בסימן זה ובהכי מיירי התם בהא דקאמר ט"ע עדיף מסימנ' אבל בגוונא דנ"ד לא שייך זה ובקשתי מכ"ת לעיין מר במילי וכי יבא דברו אענדם עטרה לראשי וישעשעו נפשי דברי שארו נ"ד המתעלס באהבתו ד"ש ושלום תורתו מחכה ויגיע עלות אורו אור בהיר נהיר וזהו כנפשו ונפש הצעיר זעיר מן חברייא:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה