בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ב · שאלה מח
תשובה לכבוד מוהר"ר הרב כו' וכעת הוא אב"ד דפ"ק יצ"ו:
שלום לכבוד אהו' ידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם מוהר"ר אריה ליב תאומים נ"י:
הגדתי היום להאדון נ"י כי הגיעני קונטרסו הא דשדר לן מר חורפה בעסק קדושין וראיתי דבריו טובים ונכוחים איברא חזינא כי הוא מן הנמנעים ומושכים ידיהם מלחוות דעת להלכה למעשה כו' לא שמתי עיני ולבי במ"ש מכ"ת בגופה של עדות ולא יצאתי אלא לדון בדבר החדש שחידש כ"ת בנידון הקדושין כשיכולה לנתק החליט לומר דלהרמב"ם שכתב כן לגבי קנין דקנה מהני נמי גבי קדושין. ולענ"ד י"ל דאף אם נא' דבקנין מהני מכל מקום גבי קדושין אינו כן. ומתחלה אען ואומר לדברי מכ"ת הגע עצמך בגט היכא שאחזה במקצת הגט וידו אוחזת בעקב הגט והוא אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו והיא יכולה לנתק את המקצת שבידו ולהביאה אצלה נימא דמגורשת דבזה לא שייך כריתות בעינן שהוא אינו יכול לנתקו והיא קנתה כיון דיכולה לנתק קנתה אותו כמו גבי קנין ולענ"ד ברור דאינה מגורשת וע"כ לא אמרו אלא במשיחה בידו דכיון שאינו יכול לנתק הגט ע"י המשיחה לא אגד גביה וגט הא כוליה בידה היא משא"כ היכא שאוחז בגוף הגט נהי דליכא טעמא דכריתות כיון שאין יכול לנתקו מ"מ כיון שאין הגט כולו בידה רק דנימא דקנתה אותו מחמת שיכולה לנתקו הא לאו כלום הוא דעיקר נתינת הגט מכחו בעינן ומה"ט לא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע ולא עדיף מה שיכולה לנתקו ואם באמת נתקה המקצת שביד הבעל לא מהני ואף הפוסקים לענין קפצה ידה דמהני נ"ל שיודו בזה ואין לחלק ולומר דאע"ג דאם היינו אומרים שמה שהקונה יכול לנתק אינו עושה קנין אז בגט אף אם באמת נתקה מיד הבעל לא מהני כיון שזה מכחה מכל מקום אפשר דלשיטת הרמב"ם דסבירא ליה דקני הואיל ויכול לנתקו א"כ בגט מיד שנתן לה באופן שהיה יכולה לנתק מקרי ונתן בידה ולאו כטלי גיטך הוא שהרי כל הקנין נעשה מכח נתינתו אבל לענ"ד ז"א דעיקר טעמא היא דכיון שיכול לנתק אמרינן רואין כאלו עשה מעשה ונתק והביא אצלו וא"כ בגט דניתוק שלה באמת לא מהני לא אמרינן רואין בכה"ג ועכ"פ יצא לנו מזה שאם אוחז במקצת מגוף הגט מפסיל דלא קרינן ביה ונתן בידה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ומעתה לענין קדושין שדעת מהרי"ל בתשובה סימן ח' דטלי קדושיך מע"ג קרקע נמי לאו כלום הוא יעו"ש באורך ובשם מהרש"ך כתב הב"ש דהוי ס' קדושין עכ"פ א"כ הא קמן דאף שנאמר שלדעת הרמב"ם מהני יכול לנתק בקנין מכירה וכה"ג מכל מקום אין להחליט הדין ללמוד משם לענין קדושין דאע"ג דלא דמי לגט לענין הא דכריתות בעינן מכל מקום י"ל דבעינן ונתן בידה כמו בגט:
ועוד אמינא בה טעמא דאם אוחז במקצת הגט לא מהני ומשם יש ללמוד לקדושין ע"פ מה דאיתא בירו' פ"ק דגיטין איש ואשה שהיה תפוסין בגט היא אומרת זכיתי כו' א"ל ד"ה הוא הכא אפילו כולה בידה וחוט אחד בידו אינו גט דכתיב בידה עד שיה' כולו בידה ולכאורה צ"ע דלמה שביק בירושלמי טעמא דנקט בש"ס דידן משום דכריתות בעינן וכן קשה להיפך ודוחק לומר דשוו בדינא ולא שוו בטעמא וגם קשה על הירושלמי דמה טעם יש בה משום דבעינן כולו בידה דילמא קרא לא קפיד רק ונתן אגופו של גט אבל המשיחה הקשורה בו שאינו מגוף הגט אין בו קפידא ואם נאמר דכיון שהמשיחה קשור בגט כגופיה דמי א"כ אף דאין יכול לנתקו נמי לא תהיה מגורשת כיון שאין כולו בידה ודוחק לומר שהירו' פליג בהא אש"ס דילן דקאמר ר"ח אם אינו יכול לנתקו מגורשת ומשמע אף דגם היא אין יכולה לנתק המשיחה גם קשה מאי דקאמר וחוט א' בידו דמאי א' דקאמר והל"ל וחוט בידו כלישנא דש"ס דידן. ולכן נלענ"ד דש"ס דידן והירושלמי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דודאי בש"ס דילן דמיירי שהגט כולו בידה רק שמשיחה קשור בו והבעל אוחז בו ובכה"ג באמת ל"ש טעמא דירושלמי דבעינן שיהיה כולו בידה דבאמת כן הוא ולכן יש חילוק בדבר באם יכול לנתקו דאז פסול מטעמא דכריתות בעינן משא"כ הירושלמי מיירי שידו אוחזת בגוף הגט בשוליו בגוונא דאיירי ביה התם האיש ואשה שהיו תפוסין בגט וקאמר שאפילו רק חוט א' ור"ל משהו ממנו כמלא החוט לבד (או חוט א' ר"ל שורה א' וכלישנא דש"ס תלי ליה ביני חיטי) בידו אפ"ה פסול כיון שאין כולו בידה. ולפ"ז כיון דמהך טעמא אתינן עלה אף שהיה יכולה לנתק המקצת שבידו לאו כלום הוא דבעינן שיתן כולו לידה (ומאי דקאמר אפילו כולו בידה כו' כיון דאין בידו אלא משהו לבד כולו בידה קרי ליה) ומצאתי בלח"מ פ"ה מהל' מכירה שכתב על דברי הרמב"ם קשה דגט נמי היכא דמשיחה בידה ויכולה לנתקו תהיה מגורשת וי"ל דשאני התם דכתיב ונתן בידה משמע דיהא הגט בידה כו' ע"ש ולפמ"ש מבואר דמחמת האי טעמא דכתיב ונתן בידה לאו דוקא יכולה לנתקו ע"י משיחה לא מהני דאפילו רוב הגט בידה ויכולה לנתק השאר לא מהני דהא אין כולו בידה ופשוט לענ"ד דלא אמרינן לענין זה רואין כאלו ניתקה כולה לידה אלא נתינת כל הגט לידה ממש בעינן ולא אמרינן הואיל ולפ"ז ה"ה בקדושין דלענין דבעינן ונתן בידה שפיר יש לומר שהוקש הויה ליציאה ואינו כלום כל שהוא רוצה לקדשה בכל החפץ דנימא דהואיל ויכולה לנתקה הוי כאלו בא לידה אלא לא מהני כמו גבי גט דלענין הא דבעינן ונתן בידה מהני היקשא כמבואר בהפוסקים הנ"ל דס"ל דטלי קדושיך מע"ג קרקע לא מהני מהך טעמא:
והנה כ"ת הביא דברי הש"ך שמחלק בין קני ע"מ להקנות והאריך בביאור דבריו ליתן תבלין לחילוק זה דלענין שאר קנינים לא מהני יכול לנתקו דכמאן דפסיק דמי משא"כ לענין חליפין כשלא תפס גע"ג שלא גמר להקנות לו המקצת לבד שהרי לא יוכל לקנות על ידו והלכך ל"א ביה כמאן דפסיק וקונה הכל מטעם שיכול לנתקו עכ"ד בקצרה. ולענ"ד צ"ע דלפ"ז גבי מציאה נמי כיון שדעת המוציא לקנות כולו ע"י הגבהת אותו המקצת ולא ניחא ליה לקנות המקצת שתופס בלבד א"כ לא נימא ביה כמאן דפסיק דמי ויקנה הכל וא"ל דכיון דתפיס ביה בע"כ קונה לו אף שאין בדעתו לקנות ז"א כמבואר בתוס' דב"ב דף נ"ד ד"ה אדעתה דציבי ובדברי הרשב"ם שם גבי לקנות את חברתה ועיין במ"ל פי"ז מהלכות גזילה ובמחנה אפרים שהאריך בזה. ולענ"ד מוכח מדוכתי טובי דכל שאין דעתו לזכות לא זכי א"ו דטעם החילוק היא דבמכר וכה"ג כיון שדעתו לקנות באמת כל הכלי לא גמרה קנייתו עד דמטו כוליה לידו ולא מהני מה שהוא יכול לנתקו כיון שבאמת רוצה כל החפץ וכיון דלא אזלינן בכה"ג בתר הואיל ויכול לנתקו ממילא הוה כהא דאמרינן בב"ב דף מ' כור בשלשי' אני מוכר לך יכול לחזור אפילו בסאה אחרונה ואמרינן שם בדף ק"ו טעמא אף אליבא דשמואל דעביד רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח שיוכל לחזור בהם עם גמר משיכת כל המקח והלכך אף שיכול לנתק לא מהני דהכי עביד רבנן כדי שלא יוכל לחזור עד שימשוך ממש וכיון שלא תיקנו קנין משיכה רק בכה"ג גם לענין מציאה אינו קנין רק בכה"ג משא"כ לענין חליפין דאין בדעתו לקנות הכלי כלל דהא הדר סודר למאריה ואפילו נתינת ממון לא בעינן רק נתינת כלי דמה"ט קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ הלכך לענין זה שיהא נחשב כאילו מסר לו כלי שפיר חשבינן ליה כיון שאחז במקצת ובידו לנתקו דעל גוף החפץ לא איכפת ליה כלל אם יגמור כל המשיכה לגמרי כיון דבלא"ה הדר למאריה:
ולפ"ז חילוק השני שחילק הש"ך בין דעת אחרת מקנה לכאורה קשה על התוספות בכתובות דף ע"ב ד"ה ואי לא מצי לאהדורי כו' מכל מקום קונה אותו בפיו להתחייב באונסין אע"ג דיכול לנתקו דדוקא לענין הגט אמרינן כו' אבל גבי זכיה אשכחן בפ"ק דב"מ טלית שחציו ע"ג קרקע כו' דלא קני וכיון שאינו זוכה מטעם זה ה"ה דאינו מגרע זכיית האחר כו' וקשה מאי ראיה מההוא דב"מ דאין דעת אחרת מקנה משא"כ לענין חיוב אונסין בגניבה אזלינן בתר קנין שהוא קונה במכירה בכה"ג ואפילו תימא דגבי חיוב אונסין בגניבה כיון שאין כאן דעת אחרת מקנה בעינן קנין שיקנה במציאה בכה"ג מ"מ זה שייך דווקא לענין הקונה שיקנה ע"י שהוא יכול לנתקו יש לחלק בין דעת אחרת מקנה משא"כ שם דאיירי להיפוך שיגיע זכיית אחר עי"ז שיכול לנתקו אפשר דשפיר הוא מגרע כחו כמו שיש בו מועיל שיקנה היכא שדעת אחרת מקנה כמו כן נוכל לומר שזה מגרע זכות האחר הרוצה לקנות ונשאר בחזקת מי שהוא בידו ויכול לנתקו ואפשר דמה"ט באמת כתב התוס' שם ועוד דלכל הפחות קונה מחצה כמו ב' שהגביהו מציאה כו' ע"ש ואפשר עוד דאע"ג דהתוס' לא ס"ל לחלק בכך מ"מ הרמב"ם סבירא ליה דיש חילוק בזה אמנם לענ"ד תימא דאף בדעת אחרת מקנה איך אפשר שיקנה מחמת הואיל שהרי הרמב"ם גופ' בדין המשיכה כתב בפ"ד מהל' מכירה וכ"כ בש"ע דבר הנקנה במשיכה אם היה בר"ה ומשכו הלוקח לרשותו או לסימט' כגון שהוציא מקצת החפץ מר"ה קונה והראב"ד השיג עליו דהא קי"ל כשמואל דאמר עד שימשוך את כולה ופירש ה"ה והל"מ שם דכיון שכבר משך את כולה ברשות שאין המשיכה מועיל אז כיון שהוציא מקצת החפץ לרשות שהמשיכה קונה סגי יעו"ש והשתא תיקשי דהך משיכה כולה בר"ה ל"ל כלל דהא כיון שמשך ממקצת לרשותו קנה הכל מטעם הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו דלא גרע מה שהוא מקצתו עדיין ברשות המוכר מאם היו בידו של מוכר ממש שקנה הלוקח כשתפס במקצתו מחמת שיכול לנתקו כו' א"ו דאף בכה"ג שדעת אחרת מקנה לא קני כל הכלי מחמת הואיל ומכ"ש לפי מה שנראה מדברי הסמ"ע סימן קצ"ח דבאמת צריך למשוך כל החפץ מר"ה לסימטא ולא ישאר ממנו בר"ה כלום אלא דסד"א דצריך למושכו בסימטא כדי כולו מראשו לסופו קמ"ל דלא אלא כיון דעכ"פ כבר משכו ע"פ כולו בר"ה סגי בהכי אבל מ"מ צריך למושכו כולו לסימטא ע"ש בס"ק ו' ובס"ק ך' ולפ"ז פשיטא דמוכחה מילתא טפי דהואיל ויכול לנתקו ל"א. ואמנם לענ"ד זה תימה דלשון הרמב"ם מורה להדיא דבמשיכה מקצתו לסימטא סגי בהכי אף שמקצתו השני עדיין בר"ה וכ"נ מדברי ה"ה ומאי דמייתי ראיה מהא דאמרינן עד שימשכנו מר"ה לסימטא וכן מדברי הרמב"ן בסוגיא דהיה מגרר ויוצא והתם לא מיירי אלא לענין שא"צ למושכו בסימטא עצמה וכמבואר להדיא בדברי הרמב"ן והובא בש"ס כתובות צ"ל דה"ה סבירא ליה כיון דלא בעינן משיכה בסימטא עצמה ממילא דאף במשיכה מקצתה לסימטא סגי כל שמשך בר"ה ע"פ כולה וצ"ע:
ועכ"פ מוכרח דל"א הואיל ויכול לנתקו סגי במשיכת מקצת החפץ לבד ולפי חילוק בתרא דהש"ך צ"ל דדברי הרמב"ם בזה כפשטן דכל שהוציא מקצת החפץ מר"ה קנה והיינו מה"ט גופא הואיל ויכול לנתקו וכיוצא בזה כתבתי בתשובה א' זה כמה שנים שפירוש שפי' ה"ה שצריך שימשוך עכ"פ כולה בר"ה צ"ע שי"ל דדעת הרמב"ם דדוקא דכיון דקפיד שיקנה במשיכה משיכת כולה בעינן ולכך פליגי דווקא בספינה דכיון דקפיד שיקנה במשיכה כדי שיהא בידו לחזור בו ה"נ דקפיד שימשכנה כולה דווקא מה"ט גופא ודברי הש"ס שם יש ליישב ואין להאריך פה וכ"כ הרא"ש שם דדוקא בספינה אבל במטלטלין במשיכה כל דהו סגי. ואמנם לפי חילוק בתר' דהש"ך יש בזה כדי ליתן טעם לדברי הרמב"ם דסגי ליה במשיכת המקצת משום דקני לכוליה הואיל ויכול לנתקו:
ואמנם קשה טובא בהא דאמרינן בשבת דף צ"ב דפליגי חזקיה ור"י אם אגד כלי שמיה אגד ופריך עלה מברייתא דהגונב כיס בשבת כו' ואי אמרת אגד כלי שמיה אגד איסור גניבה קדים לאיסור שבת ומוקי בנסכ' והשתא קשה נהי דבנסכא מיירי מ"מ כיון דמשך מקצתו מתחייב משום גניבה דקני ליה כולי' לפי דברי הרמב"ם הנ"ל וא"ל דשאני התם דבגניבה מיירי שאין שם דעת אחרת מקנה ול"א הך סברא הואיל ובידו לנתקו והלכך אינו קונה כ"א במשיכת הכלי דווקא ז"א דבאמת משמע בש"ס דכל שעושה מעשה בחפץ שהוא קונה על ידו במקח וממכר הוי קנין חשוב גבי גנב להתחייב על ידו באונסין ועיין בתוס' בכתובות דף ל"ב ד"ה ובר"ה דלפירוש ר"י להתחייב באונסין קיל טפי יע"ש ומכ"ש דקשה לפי מה שנראה מדברי הסמ"ע סימן רע"א דאפילו במציאה נמי מהני היכא שיכול לנתקו:
וכדי לתרץ זה צריך אני לבאר מה שיש להקשות לכאורה לפי מה שנראה מדברי ה"ה וכ"כ להדיא בלח"מ פ"ד מהל' מכירה לדעת הרמב"ם דאין משיכה מועלת בכליו של מוכר ולפ"ז קשה טובא דמאי פריך הש"ס בשבת איסור גניבה קדים כו' דהא הכיס לא קנה כיון שמקצתו בפנים וא"כ אף המעות שכבר יצא לחוץ לא קני דהא הוי כמשיכה בכליו של מוכר ועיין בדברי הרשב"א שם ומסוגיא זו הביא הרמב"ן בב"ב והרא"ש והריטב"א בב"מ גבי משוך קופה זו ראיה לדברי הרמב"ן דמשיכה מועלת בכליו של מוכר ועכ"פ לפמ"ש ה"ה והלח"מ דהרמב"ם ס"ל דלא מהני לכאורה סוגיא זו הוי תיובתיה. ואמינא לתרץ בחדא מחתא ומתחלה אבאר שמ"ש הרמב"ם באחז במקצת הכלי בעינן שיכול לנתק כולו קנה אין הדברים אמורים אלא היכא שאוחז בגוף הכלי עצמו שרוצה לקנות דכיון שהמקצת בידו יכול לנתק כולו הוי כאילו תופס כולו דלא מהני ואף בקנין חליפין דווקא כשנותן לו מגוף הכלי אלא שאין בו גע"ג אבל כשאינו נותן לו רק המשיחה שהסודר קשור בו נלע"ד דודאי לא מהני אף להרמב"ם ודלא כמשמע מלח"מ שהבאתי לעיל ומכ"ש במקח וממכר בכה"ג דהא לא אשכחן קנין מוסירה כ"א בבהמה דווקא (וכ"כ התוס' והפוסקים דלא אשכחן קנין מוסירה כ"א בב"ח ובספינה דממילא אזלי יעו"ש) דאורחיה בהכי להקנות לחבירו ע"י מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו משא"כ בשאר מטלטלין דל"ש זה ודאי דלא קני בתפיסת חוט הקשור בבגד וכה"ג כיון שאינו אוחז בבגד עצמו וראיה לזה מהא דאמרינן בב"מ א' רוכב חמור וא' תפיס במוסירה זה קנה חמור וזה קנה מוסירה וקאמר ר' אבוהו דאפילו כוליה מוסירה קני הואיל ויכול לנתקו אצלו הא קמן דר"א סבירא ליה הואיל ויכול לנתקו מילתא הוא ואפ"ה בחמור גופיה לא קני ולא מידי אף ע"ג דע"י המוסירה יכול לנתק החמור ולהביאו אצלו א"ו כיון דבחמור לא תפיש מידי ל"א הואיל ויכול לנתקו ע"י המוסירה. והנה צריך להבין בהא דמוקי התם בנסכא וקשה דהא מה שתופס בידו עכ"פ קונה להתחייב באונסין וכמו דקי"ל לענין מציאה דמה שתופס בידו קנה וא"כ לענין זה ודאי איסור גניבה קדים והאיך קאמר פטור דמשמע דלא מחייב כלל וצ"ל דבאמת מיירי שאינו תופס רק קצת מן הכיס לבד שהנסכא אינה מגע' רק עד החצי או יותר אבל לא עד שוליו ממש. ולפ"ז א"ש נמי מה שהקשיתי דנהי דמיירי בנסכא מ"מ כיון דמשך מקצתו קנה לכוליה וא"כ איסור גניבה קדים ולפמ"ש א"ש דמידי הוא טעמא להרמב"ם אלא משום הואיל ויכול לנתקו וזה לא נאמר רק באוחז בגוף החפץ משא"כ בזה שלא ידבק בידו מאומה מן החפץ רק שיכול לנתקו ולמושכו לחוץ ע"י תפיסתו בכיס וזה לא אמרינן כמש"ל משא"כ בס"ד דבמעות מיירי פריך שפיר איסור גניבה קדים וא"ל דהוי משיכה בכליו של מוכר ז"א דגוף הכיס אע"פ שמקצתו בפניו מ"מ מאחר שזה תפיס ועומד בכיס עצמו במשיכת מקצתו סגי ליה וקני ליה ומשיכה בכליו דידיה מקרי וקני להמעות שיצא לחוץ ושפיר פריך איסור גניבה קדים:
ודע שדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' גניבה תמוהים שהשמיט אוקמתת הש"ס דמיירי בנסכא אע"פ שפי' אגד כלי שמיה אגד וגם מ"ש דאפקיה לר"ה ועוד כמה קושית שהרגיש בהם הלח"מ ובתשובה א' ישבתי דבר דבר על אופניו ושם העירותי בצדק על דברי ה"ה מ"ש שם ודעת רש"י כרבינו כו' ובאמת לענ"ד נהפוך הוא וכתבתי שם דהרמב"ם אזיל באוקימתת הש"ס דסנהדרין דקאמר והלכתא דשדינהו בנהרא ועפי"ז ישבתי שם כל הקושיות לנכון ותמהתי על דברי הרמ"א והסמ"ע בסימן שנ"א בזה וגם הקושיא דלעיל למאי דפסק במשיכה מקצתו סגי וגם אם נאמר דאין משיכה מועלת בכליו דמוכר ישבתי שם הכל לאמתתן של דברים בס"ד ולפי שהדברים ארוכים לא ראיתי להעתיקם פה גם ואמנם מ"ש בכאן ע"פ דרכינו הנ"ל נראה נכון בס"ד. ואמנם נלענ"ד דאף שנאמר שמ"ש הרמב"ם במשך מקצתו מר"ה דקני היינו דלא כה"ה דבעינן שימשוך כולה עכ"פ ברשות שאין המשיכה מועלת אלא אף אם לא עשה רק זו בלבד שמשך מקצתו לר"ה קנה מכל מקום אין מזה ראיה שיקנה באחז מקצת הכלי באופן שיכול לנתקו די"ל דווקא במשך מקצתה דע"י המשיכה שמשך מקצת החפץ לסימטא נייד כולו ונעקר ממקומו. וכיון דעביד מעשה בכל החפץ קנה משא"כ היכא שלא משכו והוציאו ממקומו כלל י"ל דאע"ג שאחז במקצתו ובידו לנתקו כולו לאו כלום הוא דבאידך פלגא לאו מידי עביד. ובענין מ"ש מכ"ת בההוא דמנה אין כאן הדברים מבוארים במהרי"ט בחידושיו להרי"ף להדיא ע"ש ושם ביאר להדיא ג"כ דהך דאם יכול לנתקו ל"ש רק גבי גירושין מטעמא דכריתות בעינן אבל בקדושין לא אמרינן הך סברא דאגיד גביה וההוא דמהרי"ט בתשובה א"ש לפמ"ש לעיל דשניהם אדוקין לא קרינן ביה ונתן בידה אף גבי קדושין ולדוגמא נקט הך דגיטין גבי ומשיחה בידו וגם מה שהאריך מר אי אמרינן בכה"ג מקיש הויה ליציאה תמהני שלא העיר מדברי הר"ן גבי מקדש במחובר לקרקע דלענין קדושי כסף לא מקשינן הויה ליציאה וכן מבואר מדברי הר"ן ר"פ האומר גבי מקדש לאחר למ"ד יום בשם הירושלמי ובחידושי הארכתי בזה:
דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד