אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ב › הקדמה

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ב · הקדמה

חלק ב

אמר אפרים דבר זה נשאל לחכמים בנוסח הברכה שתיקנו חז"ל בברכת אירוסין והתיר לנו הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין שלמה שינו הסדר והקדימו חופה לקידושין ואם נפשך לומר בשביל חתימת הברכה בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין היא גופא קשיא למה הקדימו ואין לומר שקדושת עמו ישראל היה על דרך זה שקדמו החופה תחלה ואח"כ הקידושין זו קשה מן הראשונה חדא דהיכא אשכחן הכי ולכשתמצא לומר שכן היה הלא יפלא למה נשתנו סדרי יוצר בראשית בקדשו את עמו ישראל אחר שהושיבם באפריון:

והר"ן פ"ק דכתובות כתב ופירוש על ידי חופה וקידושין אע"פ שהקידושין קודמין לחופה היינו על ידי חופה וקידושין שקדמו להם וכתב בספר העיטור שעיקר הנוסחא היא על ידי חופה בקידושין בבי"ת אלא מפני שהדייקנים קוראים לבי"ת ההיא רפה מפני שהיא סמוכה לה"א לפי שאותיות יהו"א מרפות בג"ד כפ"ת טעו הסופרים וכתבוה בי"ת עכ"ל:

והנה פירוש הראשון הוא דחוק וגם מ"ש שהנוסחא צ"ל בבי"ת כתב מהר"ם שם באנשי שם שברוב הספרים הנוסחא בוא"ו ומ"ש הוא ז"ל ליישב ע"ד דאמרינן מקדש ישראל והזמנים כו' הוא תמוה מאד ע"ש:

ואשר אני אחזה בצדק פנים מסבירות להלכה ואגדה אען ואומר עפ"י מה שאמרו חז"ל בפסיקתא רבתי פסקא ויהי ביום כלות משה וז"ל ד"א מה כתיב למעלה מן הענין ברכת כהנים יברכך ה' אמר ר"י דסכנין למה הדבר דומה למלך שקדש את בתו ועשה לה קידושין גדולים כו' כך כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל בסיני עשה לה פומבי גדולה כמ"ש וכל העם רואים את הקולות ולא היה אלא דוגמת קידושין כמ"ש לך אל העם וקדשתם ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות כיון שבאו ועשו את המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות תחלה כדי שלא תשלוט בהם עין הרע לפיכך כתיב תחלה יברכך ה' ואחר כך ויהי כו' עכ"ל:

ולכאורה יש כאן מקום עיון מה שנראה מהפסיקתא שמתן תורה לישראל בסיני לא היה אלא דוגמת קידושין והרי אנו אומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין שמזה מבואר שמ"ת היה דוגמת חופה וכ"כ המפורשים שכפיית ההר כגיגית היה דוגמת החופה. אפס כי אא"ז מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות פ"ק דכתובות כתב דהקידושין הוא נתינת התורה כמ"ש א"ת מורשה אלא מאורסה ובחופה הוא יחוד שכינתו עמנו במקדש כמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת וביום שמחת לבו זה יום שנתחנך המשכן ודוק עכ"ל. ותניא דמסייע לי' מדברי הפסיקתא אלו שנראה משם גם כן שהחופה היה בהשראת שכינה במשכן. וכן איתא שם בפסיקתא קודם לזה דודי ירד לגנו אל תהי קורא כן אלא לגנינו ויהי ביום כלות משה כלת כתיב אמר ר"י דסכנין בשם ר' לוי ביום שנכנסה כלה לחופתה (ועיין במדרש תנחומא ומ"ש בפרישתי שם) אך דעת המפורשים והביאם ג"כ בספר כתובה בפ"ק דכתובות דכפיית ההר היה דוגמת החופה ובין כך ובין כך קשה מ"ש בנוסח הברכה שאם תאמר שבאמת היה כן שקדמה החופה תחלה תיקשה על מה עשה ה' ככה. ובכדי להגיע לישוב אקדים מ"ש מחותני הגאון החסיד ז"ל בהקדמת ספר המקנה שיש מפורשים שכתבו שהקידושין היה בביזת מצרים והים כמ"ש תורי זהב כו' וי"מ שהקידושין היו על ידי הלוחות כדאיתא במדרש שמשה שבר הלוחות אמר מוטב תדין כפנויה כו' וכתב הוא ז"ל דשניהם אמת דלכאורה קשה אהא דקאמר תדין כפנויה דממ"נ אם היה שליח להולכה לא היה צריך לשבור הלוחות שהרי בעת עשיית העגל היו כפנויה ואם הי' כשליח לקבלה מה תועלת בשבירת הלוחות שכבר נחשבו כא"א משעת הקבלה (ומצאנו שהקשה כן גם בספר יפ"ת ע"ש) ולכן כתב שדברי המפורשים צדקו יחדיו שהקידושין היה בביזת מצרים ע"ת לקבל הלוחות כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' וכיון שנשברו הלוחות נתבטלו הקידושין למפרע ונדונית כפנוי' ואח"כ היו קידושין חדשים על ידי לוחות שניות עכ"ד פח"ח ולדבריו נ"ל דאע"פ שכבר קבלו התורה על הר סיני מ"מ זה לא היה רק דברים בעלמא ועיקר התנאי היה על קבלת הלוחות ואפשר שרמז לו במ"ש תעבדון את האלקים על ההר הזה רמז ללוחות דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים וע"ד שדרשו חז"ל בפסוק לדעת מה זה כו'. ועתה תחזה כי נוסח הברכה עולה כהוגן דודאי הקב"ה לא הפך הסדר והקדים הקידושין תחלה בביזת מצרים ע"ת שקיבלו הלוחות ואחר כך היה החופה על ידי כפיית ההר כגיגית אך כשלא קיבלו הלוחות הראשונות ונשתברו נתבטלו הקידושין הללו שעל ידי ביזת מצרים ולא נשארה רק החופה לבדה שאין תנאי בחופה ואחר כך נתחדשו הקידושין בלוחות שניות וממילא נתהפך הסדר וקדמה החופה לקידושין ושפיר אמרינן מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין והוא כפתור ופרח בעזה"י:

ונראה שיש לנוסח ברכה זו רמז בכתוב בפרשת וזאת הברכה אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תוכו לרגלך ישא מדברותיך תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ובס' כתובה כתב לפרש אף חובב עמים שהחזיר עליהם התורה אף על פי כן כל קדושיו הקידושין נעשו על ידיך בשעה שהם תוכו לרגליך במעמד הר סיני שכפה עליהם הר כגיגית כמ"ש רש"י שם וגבי החופה כתיב בידיך מפני שהחופה אין נעשית על ידי שליח אבל התורה שהם הקידושין נעשים ע"י שליח עכ"ל ולפי' ז"ל דמפרש כל קדושיו על החופה קשה למה אפקי לחופה בלשון קידושין ולא בלשון נישואין אבל לפי דרכנו יומתק הענין שהכתוב מסדר והולך סדר הקידושין והחופה ומתחלה אמר כל קדושיו בידיך דהיינו הקידושין היו ע"י ביזת מצרים ע"ד שאמר הכתוב ושלחתי את ידי כו' ונתתי את חן העם בעיני מצרים כו' ואח"כ אמר והם תוכו לרגלך ישא מדברותיך דהיינו במעמד הר סיני ששם תווך אותם לרגלי ההר ישא הי' שם נשואין מדברותיך מדברי הקב"ה בעצמו דנשואין ע"י שליח לא מהני ואחר כך אמר תורה צוה לנו משה מורשה דהיינו מאורסה שהיה דוגמת אירוסין שהקידושין ראשונים נתבטלו על ידי שבירת הלוחות הראשונות ושב שנית לקדשם ע"י משה רבינו ציר נאמן בקבלת התורה ובלוחות שניות הרי שתחלה אמר ישא מדברותיך שהוא ענין הנשואין ושוב חזר לענין אירוסין תורה צוה לנו משה מאורס"ה ועד"ז תיקנו גם כן בנוסח הברכה על ידי חופה וקידושין שבאמת שכך עלה הענין שקדמה החופה תחלה:

ומ"מ אנן שפיר עבדינן לקדש תחלה קודם החופה לפי המחשבה שעלה לפניו יתברך להקדים הקידושין תחלה כדכתיב כל קדושיו בידך:

ובזה א"ש מה שתקנו מקדש עמו ישראל כו' כיון שיש כאן חופה כבר יש כאן נשואין אך לפי מ"ש א"ש לפי מ"ש בשאלות תשובות משאת בנימין והביאו הב"ש באה"ע סימן ס"ד שחופה קודם קידושין לא מהני למשוי' נשואה. ולכן אף על פי שהיה כאן חופה גם כן לא הועילה רק נשארו בדוגמת אירוסין לבד:

ובזה מיושב מ"ש בסוף ספר פרשת דרכים שהעלה מסוגי' דיומא דקדושת ישראל לא היה רק אירוסין עד שנבנה בית הבחירה ולכאורה הוא סותר למ"ש המפורשים שכפיית ההר היה כענין חופה וכן מורה נוסח הברכה ולפי מ"ש א"ש דמ"מ נשארו בדוגמת אירוסין רק שאחר הלוחות שניות שהיו הקידושין נעשו הנשואין על ידי המשכן או בנין בית הבחירה ואמנם לכאורה יקשה במ"ש ז"ל דכפיית הר כגיגית היה דוגמת חופה שהרי היה באונס וחופה באונס לאו כלום הוא ואם נאמר שבאמת לא היה החופה על ידי כפיית ההר רק במשכן וכמ"ש מהרש"א ז"ל אם כן יקשה עלינו נוסח הברכה שמקדימין חופה לקידושין. ולולי דבריהם ז"ל היה נראה לפענ"ד דא"ש על פי מ"ש בתרגום יונתן בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים שבעת יציאת מצרים נשאו אותם עננים למקום בה"מ ואכלו שם פסחיהם עכ"ל ע"ש:

והנה מבואר בש"ס ובאה"ע דהבאה לביתו מיקרי חופה ובזה יש לכוון במקרא ואשא אתכם כו' ר"ל שהיה ענין נישואין והיינו ואביא אתכם אלי שהיא הבאה לביתו דמיקרי חופה ואחר כך אמר והיה אם שמוע כו' והייתם לי סגולה כו' שמ"ש והייתם היינו ענין קידושין הנעשה על ידי קבלת התורה ע"ד ויצאה והיתה ולכן אמר והייתם לי משום דבקידושין בעינן ידים מוכיחות ועד"ז כתב במג"ע וארשתיך לי כו' ומבואר גם כן שהכתוב מקדים הנשואין שהוא החופה לקידושין כנוסח הברכה וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא:

ובהכי א"ש מה שהקשינו לעיל דכיון שהיו הקידושין בביזת מצרים מה הועיל בשבירת הלוחות שהרי התנאי היה תעבדון את האלקים על ההר הזה וכיון שקבלו הדברות על הר סיני הרי נתקיים התנאי ולפי מ"ש ע"פ מה שמבואר באה"ע ריש סימן ך"ז בב"ש שם דעת הפוסקים במקדש ע"מ שאתן לך מאתים זוז ונתנם בע"כ לא הוי נתינה ולפי"ז הרי לא נתקיים התנאי בקבלת התורה על הר סיני דנתינה בע"כ הוא ול"ש נתינה:

ובזה יש ליישב מה שדרשו חז"ל במגילה ששלחה אסתר לחכמים לדעת מה זה שמא עברו על עשרת הדברות שבלוחות דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים ולכאורה תמוה מאד למה הקפידה דווקא על מה שכתוב בלוחות שהרי קבלת עשרת הדברות היה בסיני ולפי מ"ש א"ש דהתם קודם שקבלוה בימי אחשורוש היה מודעא רבה על קבלת התורה בסיני אך הלוחות קיבלו אחר כך ברצונם הטוב ולכן חרדו כל החרדה הזאת שמא עברו על הלוחות כו' ועדיין אנו צריכין למודעי לפי מ"ש הב"ש שם לחלק בין אם היא מתנה התנאי ע"מ שתתן לי מאתים זוז אז אמרינן דנתינה בע"כ לא הוי נתינה משא"כ אם הוא התנה ע"מ שאתן לך שפיר הוי נתינה ומצאתי סברא זו בדברי הר"ן פ"ג דשבועות גבי הא דאמרינן ולא מתנה לעשיר כו' וכן אתה אומר בדיני ממונות שדי נתונה לך ע"מ אם איני נותן לך מאה מנה מכאן ועד יום פלוני רצה ליתן והלא לא רצה לקבל לא קנה השדה שלא נתכוון אלא על מה שבידו לעשות כו' וההיא דפרק מי שאחזו ע"מ שתתני לי ר' זוז נתנה בע"כ אינה מגורשת גיטין שאני כו' ועוד דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונים. (מדעתי משמע כצ"ל) ממך משמע הרמב"ן ז"ל עכ"ל. ואם כן בזה שהקב"ה הוא דאתני בקידושין ע"מ שיקבלו את התורה ואם כן אף שקיבלו בע"כ שפיר הוי קיום התנאי ונתקיימו הקידושין ואם כן הדרא קושיא לדוכתא מה הועיל משה בתקנתו לשבור הלוחות שידונו כפנוי' הא אכתי הקידושין קיימין וגם קשה לפי"ז במה דאמרינן מכאן מודעא רבא לאורייתא דמה בכך שהיו אנוסים דהא קי"ל נתינה בע"כ כה"ג שהוא התנה הוי נתינה איברא שי"ל שאע"פ שלענין הקידושין שפיר י"ל דנתקיים התנאי על ידי נתינה בע"כ מ"מ נראה דאותן המאתים זוז לא קנה בע"כ אלא שלענין התנאי מהני שלא נתכוון זה אלא על מה שבידו לעשות והרי עשה וכדמייתי שם הר"ן מהא דאי לא מפייסנא לך כו' ולפי"ז לענין קבלת התורה עצמה שהיו אנוסים שפיר מהני טענת המודעא אבל מ"ש ידונו כפנוי' קשי' וגם יש לדקדק במה שאמר ואל ידונו כא"א דא"א מה שיאטי' הכא והו"ל לומר ואל ידונו כארוסה כיון דמצד כפיית הר כגיגית אין דינם כא"א כיון שהיה באונס וגם זה כביר הקשיתי על דברי המדרש ויחל משה את פני ה' אלקיו אמר משה רבש"ע לי צוית אנכי ה' אלקיך וקשה שאם היה דעתו לרצות שלא יענשו על הקבלה במעמד הר סיני היה לו לבא בטענת מודעא ואפשר לומר דלזה לא הועיל טענת מודעא כיון שע"ז היא משבעה מצות בני נח אם כן גם טענת לי צוית בעלה וע"כ לומר דאי מטעם ז' מצות בני נח אתינן עלה לא היו חייבים ע"ז לפי מה דאמרינן בסנהדרין מלמד שאוו לאלהות הרבה ואם כן יש לומר שהיה דעתם לעבוד בשתוף וב"נ אינן מצווין על השתוף ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא שהיה יכול לבא מדין מודעא:

אך באותה שאמרו מכאן מודעא כו' הקשו המפורשים דהא קי"ל תלוהו וזבין הוא ועיין בספר כתובה דף ח' מ"ש בזה והאלגזי תירץ דתלוהו וזבין היינו שנותן מעות מיד אז אמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקני אבל מתן שכר המצות הא אמרינן היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולכן לא מהני כשהוא באונס ולענ"ד נראה דבשביל זה שפיר היה מועיל טענת אונס דאף שנאמר דזוזי בעין בעינן היינו בבשר ודם שאין בהבטחתו כלום דשמא לא יהיה סיפק בידו לעשות וכל אשראי ספק אתי דשמא לא יעמוד בדבורו אבל בהבטחת השי"ת כתיב אני ה' נאמן לשלם שכר ומילי דהקב"ה כמאן דעביד דמי וע"ד שכתב בשל"ה עתידין צדיקים שיאמרו שירה לע"ל שנאמר תשורו מראש אמנה ופירש שהם יאמרו שירה על ההבטחות שהבטיח להם כאלו כבר נתקיימו וזהו אמרו לעתיד לבא ר"ל על מה שבטח לבם שיבא וע"ז אמרו שנאמר תשורו כו' שמחמת אמנה גדולה שלהם הם אומרים שירה ע"ז ויותר היה נראה לומר כיון שמה שהיה צריך לבא עליהם בכפי' לפי שהיו יראים מיראת העונש א"כ גם הבטחת השכר ג"כ לא היה מועיל להכריח דעתם שיהיה הקבלה ברצון ואמנם נלפענ"ד דא"ש ע"פ מה דלכאורה יש לדקדק בהא דאמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקני דודאי לאו מילתא דפסיקא הוא שיש לך אדם שחפיציו חביבין עליו שאינו רוצה ליתנם במחיר בש"א ואע"פ שאונסים אותו למכרם אינו נותן מדעתו רק בע"כ ולא גמר ומקני ונראה דא"ש עפ"י מ"ש בתשובה בחלק הלז סי' קכ"ב שהר"ן והריטב"א הקשו לפי מה דאמרינן בקידושין דברים שבלב אינם דברים אם כן למה לא מהני תלוהו ויהיב דהא חזינן שנותן החפץ ואע"ג דבלבי' לא ניחא לי' דברים שבלב הוא ותירצו דכי אמרינן דברים שבלב א"ד היינו בדברים שבלבו לבד אבל דברים שבלבו ובלב כל אדם שהכל יודעין שאינו נותן ברצון רק מחמת אונס הוי דברים וכ"כ התוספות ושאר פוסקים דבאומדנא דמוכח הוי דברים ולפ"ז א"ש בתלוהו וזבין אע"פ שיש לך אדם שאין דעתו להיות גומר ומקנה מ"מ כיון דעכ"פ טובא איכא דגמרי ומקני אגב אונסא וזוזי ממיל' דשוב מהני מטעם דאף אם זה אין דעתו להקנות דברים שבלב לבד הוא דלב כל אדם אינו יודע אם זה דעתו להקנות אם לאו ולא הוי אומדנא דמוכח ושפיר הוי דברים:

ובזה יש ליישב קושיית הרשב"א דבקידושין מוכיח מהא דיקריב אותו לענין דברים שבלב ובב"ב יליף מזה דאגב אונסי וזוזי גמר ומקני ולפי מ"ש א"ש דהא בהא תליא וקצרתי:

ומעתה א"ש בפשיטות מה שהקשו דהיאך נאמר דהוי מודעא דהא הוי ליה תלוהו וזבין דזה אינו דמידי הוא טעמא דכיון דאיכא למימר גמר ומקני שוב אף אם אין לבו עליו הוי דברים שבלב וזה שייך בבני אדם שאין אחד יודע מה שבלב חבירו אבל לגבי הקדוש ברוך הוא שהוא יודע מחשבות ויצרי מעללי איש פשיטא דאף הדברים שבלב כאמירה להדיוט דמי. ואיתא במדרש הובא בילקוט ויפתוהו בפיהם כו' שאמרו נעשה ונשמע ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן והוא רחום כו' ולכן אף שהיה כאן הבטחת שכר וגם אמרו בפה מלא רוצה אני מכל מקום כיון שהקדוש ברוך הוא היה יודע מחשבות לבם שאינו כן הך אמירה מידי מששא אית ביה ואינו דומה לתלוהו וזבין כלל ובזה יובן מאמר הכתוב פרשת ואתחנן ותאמרו הן הראנו כו' ויאמר ה' אלי שמעתי קול העם הזה בדברם אלי היטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כו' והענין הוא שמשה רבינו שלא ידע מחשבות לבם ראה דבריהם נכוחים וטובים ועל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא שמעתי כו' היטיבו אשר דברו שדבורם באמת טוב הוא אך מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כו' ר"ל שגם לבבם דהיינו שני יצרים יצר טוב ויצה"ר יסכימו גם יחד לדבור הזה ליראה אותי כו' והוא נכון מאד:

אמנם הגאון בספר כתובה כתב דלכך לא הוי תלוהו וזבין משום דנתינת התורה היה אפילו שלא על מנת לקבל פרס שהיה דוגמת חופה וקי"ל אין תנאי בחופה כו' ע"ש אך אכתי קשיא לי שהרי התוספות בב"ב דף מ"ח הקשו בהא דיקריב אותו נימא דהוי תלוהו ויהיב ותירצו דכל דבר שהוא מחויב לעשות מדינא הוה כמו מכר כו' ע"ש ולפי זה לפי מה דקי"ל כותבין אגרת מרד על ארוסה אם כן לדעת המפורשים שהקידושין היו בביזת מצרים ממילא דמתן תורה שהוא דוגמת נשואין הו"ל כמו תלוהו וזבין ואפשר לומר שהוא ז"ל לשיטתו בפתיחה לקידושין שהקידושין של ביזת מצרים היה מה שהיו עתידין לקבל הלוחות אח"כ וכיון שעדיין לא נתקיים התנאי לא נגמרו הקידושין ואין דינם כארוסה גמורה לענין כתיבת אגרת מרד שהרי הקידושין תלוים ועומדים עד קיום התנאי:

ויש ללמוד מזה דין חדש דאף על פי שכותבין אגרת מרד על ארוסה מכל מקום אם הקידושין על תנאי אף שביד המקדש לקיים התנאי אין כותבין שהרי כאן ביד הקדוש ברוך הוא לקיים התנאי וליתן הלוחות ואף שלא יקבלו רק באונס מהני דהיכא דהוא התנה מהני נתינה בע"כ לקיום התנאי כמ"ש לעיל:

ועפ"י זה נבא לכלל ישוב בהא דקשיא לן בדברי המדרש דקאמר ידונו כפנויה שהרי אף עפ"י כן זיקת קידושין יש כאן על ידי התורה אף שהיה באונס מהני לקיום התנאי (אם לא שנאמר שעיקר התנאי לא היה רק על הלוחות וכמ"ש לעיל וצ"ע) וגם מ"ש ואל ידונו כא"א דהול"ל כארוסה כיון דהלוחות אינם רק אירוסין ונראה לבאר ע"פ מ"ש אא"ז הגאון בספר לב אריה ששמע מהג' מהור"ר שאול ז"ל האב"ד דק"ק בראד פירוש הכתוב הן ישלח איש אשתו הישוב אליו עוד ואת זנית ריעים רבים ושוב אלי נאום ה' שפירושו על פי מה דקי"ל לענין מחזיר גרושתו נשאת אסורה לחזור לו זינתה מותרת לחזור וזה שאמר הכתוב ואת זנית ריעים רבים דהיינו זנות לבד לכן שוב אלי כו' ודברי פי חכם חן ומכל מקום יש לתמוה לפי זה בהא דאיתא ביומא אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנאמר הן ישלח כו' וקשה מה לא תעשה יש כאן שהרי בזנות אין כאן לא תעשה אך באמת פשיטא דקרא מיירי בזנות שקודם גירושין וכמ"ש הכתוב אי' ספר כריתות אמכם ואם כן יש בזה לאו דסוטה שנטמאה וקאמר הן ישלח כו' הישוב אליו עוד משום לאו דמחזיר גרושתו ואת זנית כו' ומכל מקום צריך להבין מה ענין החילוק בין נשואין לזנות בעובדי ע"ז ונראה דאתי שפיר דביומא שם אמרינן גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ ועיין בע"י שגירסתו ר"י אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה לא תעשה כו' כאן ביחיד כאן בצבור והנה קושית הש"ס בזה אינו מובן ועיין מה שכתוב בזה אא"ז המהרש"א ז"ל וגם הקשו המפרשים דלשני' ליה כאן מאהבה כאן מיראה וכדמשני לעיל:

ונראה לפרש על מה שאמרו בסנהדרין דף ס"ג אחרים אומרים אלמלא ואו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם כליה אמר לו רשב"י והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך שאוו לאלהות הרבה ולכאורה אין מובן מה היקל רבי שמעון בן יוחאי ועיין במהרש"א דלרשב"י שהאחד הנמצא נתן כחו לאלהים רבים ועזב את הארץ כו' ושמעתי לפרש דיש שני מיני עובדי ע"ז האחד שהוא מאמין בלב ע"ז ומחזיקה לאלהות והשני הוא דניחא ליה בהפקירא ונפקא מינה שאותו שסובר שיש ממש בעבודה זרה אינו מחליפה כלל באחרת כדכתיב ההימיר גוי אלהים מה שאין כן זה שרוצה בהפקר היום עובד זו ולמחר מחליפה באחרת אם תמצא חן בעיניו שיש בה הפקר יותר והנה אמרינן בסנהדרין דף ס"ג ע"ב אמר ר"י אמר רב יודעין היו ישראל בע"ז שאין בה ממש ולא עבדו אלא להתיר להם עריות בפרהסיא ובזה אתי שפיר דקאמר רשב"י שאוו לאלהות הרבה וסימנא מלתא שלא היו מאמינים בעבודה זרה כלל רק פנים אחרת להתיר להם עריות בפרהסיא ובזה יש לימוד זכות גדול על ישראל ע"כ שמעתי זה כביר מפי ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר מרדכי נ"י מ"מ דק"ק זאמושץ וכעת בק"ק לבוב מחותני ודפח"ח ואמנם דברי ר"י דאמר יודעין היו ישראל לא נאמר על מעשה העגל רק על מה שעבדו עבודה זרה בסוף בית ראשון כמבואר שם דפריך מדכתיב כזכור בניהם מזבחותם ומשני בתר דאביקו ביה כו' ע"ש:

ועפ"י זה יובן ענין הכתוב הן ישלח כו' שהוא תמוה איך התחיל לדמות למשלח אשתו והמקרא צווח אי' ספר כריתות אמכם ובסנהדרין דף ק"ה אמרינן על פסוק (ירמיה ח') מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת אמר רב תשובה נצחת השיבו ישראל לנביא כו' שמואל אמר אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה כלום יש להם זה על זה אמר הקדוש ברוך הוא לנביא לך אמור להם אי ספר כריתות כו' ועיין שם ברי"ף שכתב ליישב דלא תיקשי ממ"ש בירמיה ג' משבה ישראל שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כו' ע"ש (ומלתא אגב אורחא אמינא לגלויי מלתא בפירוש רש"י שם פסוק ואו הראית אשר עשתה משבה כו' ופירש רש"י תשובה נצחת ומוכחת בימי יאשיהו כו' ואין מבין מה שכתוב לפרש מלת תשובה נצחת ומוכחת ולקמן סימן ח' איתא תשובה נצחת ופירש רש"י שם משובת עולם כמו נצח שם ישנו במקרא מלת נצחת ומה ראה רש"י להעתיקו לכאן וגם מלת ומוכחת אין לו ביאור אך אמת הוא דלעיל מיניה כתיב הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל ופירש"י הנה דברת בפיך לא נבא עוד אליך כו' ותוכל ונצחת למרוד וגם זה תמוה דמה נצחון שייך במרידה זו אך האמת יורה דרכו שטעות סופר נפל ברש"י וסמי מכאן הציון שמציין פסוק וא"ו (שהוא"ו ההוא היה ב' של תיבת בתשובה ונתחלף לוא"ו והתי"ו נתחלף למ"ם ועשו ממנו תיבת משובה) וכצ"ל ונצחת למרוד בתשובה נצחת ומוכחת ואחר כך צריך לציין פסוק וא"ו בימי יאשיהו כו' והמעיין יראה כי עתה דברי רש"י מסודרים על סדר הפסוק כדרכו וענין תשובה נצחת הוא על דרך הגמרא דלעיל תשובה נצחת השיבו כו' וכדכתיב נמי לבתר הכי שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה כו' ועיין ברי"ף בזה ואפשר דלדבריהם קאמר הכי וקצרתי והוא ברור ומצוה להגיה ולתקן בספרי הדפוס) אך לפי מה שכתבתי תרווייהו איתנייהו פעמים שדומה לשלוחין ונשאת לאחר ופעמים שדומה לזנות שאם עובד עבודה זרה שבדעתו שיש בה ממש הרי פרישתו מהקדוש ברוך הוא כאשה הפורשת מבעלה לגמרי דרך גירושין ונושאת איש אחר לפי שאז גם השם מבדילו לרעה ומשלח אותו לגמרי מה שאין כן מי שאינו עובד עבודה זרה רק על דרך זנות לתיאבון והפקר לבד אין כאן גירושין ונשואין רק כיושבת תחת בעלה ותחת אישה תקח את זרים דרך זנות בעלמא למלאות תאותה וזה שאמר הכתוב הן ישלח כו' רצה לומר אם היה חטא של עבדות עבודה זרה שלכם על דרך זה של גירושין ונשואין הישוב אליה עוד אך באמת אינו כן רק ואת זנית דרך זנות בעלמא וסימן לדבר שהרי זנית רעים רבים שאין זה דרך עובד עבודה זרה דקבלי' עליה באלהים רק העושה דרך זנות והפקר לבד ולכן שוב אלי נאום ה' ואמנם מתוך התשובה יש מקום להבחין באיזה אופן היה עשיית החטא שאם עושה תשובה מאהבה מוכח מתוכו שלא עשה מתחלה רק הפקר למעשה נערות כי מי שלהוט אחר בולמס של עבודה זרה לשם אלהות ליתא בחזרה ותשובה מאהבה שהטינא שבלבו מפעפע בו ולחלוחית אמונת עבודה זרה שהאמין תחלה נשאר קיים בו ותשובה מאהבה הרי היא דבקות בה' כדכתיב לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו ואמר הכתוב כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור כו' ואתם הדבקים בה' כו' וא"א לו רק לעשות תשובה מיראה כדאשכחן בפרעה כשלקה אמר ה' הצדיק מה שאין כן מי שמתחלה לא עשה על דרך אמונה רק לתאוה יבקש נפרד זה אפשר לו להיות חוזר בלב ונפש ולעשות תשובה מאהבה ובזה יובן הא דקאמר התם ביומא רבי חמא בר חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם ומשני כאן מאהבה כאן מיראה ופירוש רש"י דמעיקרא שובבים אתם מעלה אני עליכם כאלו תחלת החטא על ידי שטות ונערות ולפי זה אין מובן כל כך מאי דמשני כאן מאהבה כאן מיראה ועיין מהרש"א שם ולפי דברינו אלה יומתק הענין דהכי פירושו כאן מאהבה שאז נאמר בו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם דודאי תחלת החטא על כרחך היה דרך שטות ונערות דבהפקירא ניחא ליה ולא לאמונה מה שאין כן בתשובה מיראה אמר ארפא משובתם מכאן ולהבא לבד דבשעת מעשה אפשר שהיה דרך אמונה רק מחמת יראת העונש הוא חוזר ובזה מבואר ג"כ מ"ש שם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דהיינו בתשובה מאהבה משא"כ בתשובה מיראה אז עד ולא עד בכלל כדאשכחן גבי מנשה שחתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד ובזה אמרתי לדרוש כמין חומר הא דפריך שם והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה כו' והוא גרסת עין יעקב שם וקצרתי והמשכיל יבין כי הדברים עתיקים:

והנה הש"ס שם משני כאן ביחיד כאן בצבור ויובן ע"פ מ"ש בספר צפנת פענח על התורה שחיבר הגאון מהר"י מטראני ז"ל בפרשת דברים לפרש מה שאמר אי ספר כריתות אמכם כלומר כלום יצאתם ממנו ע"י גירושין בגט למה"ד למי שקידש אשה ע"מ שלא תזנה שאם זינתה הופקעו הקידושין למפרע ונעקרו לגמרי ומעתה לא נאסרה אם זינתה כו' אף הקב"ה כשלקח לו לעם היה ע"מ שיקבלו אלהותו ולא יזנו אחר ע"ז ואחר שעבדו ע"ז נתבטל התנאי דומה למ"ש בלוחות ששיבר מרע"ה ולזה אמר אי ספר כריתות שלא פטרתי ע"י גט כי בפשעכם שלחה אמכם שנתבטלו קידושין הראשונים ע"ש שהאריך ודברי פח"ח:

ואמנם זה שייך בצבור אבל ביחיד פשיטא שאפס מקום לומר שבשביל היחיד יהיה ביטול למפרע ובזה י"ל בפ' שלח שאמר מרע"ה והמתה את כל העם הזה כאיש אחד לפי שאם ח"ו הצבור מרדו נידונים כפנויה שזינתה ואינם חייבים מיתה כמו אם היחיד מרד ובזה יבא על נכון דברי המדרש שאמר מוטב ידונו כפנויה כו' משום שאם היה מביא הלוחות לישראל והיו מקבלים אותם ברצון לא היה מקום לבטל קידושין הראשונים שהיו תלוים ועומדים על תנאי זה וכיון שנתקיימו הקידושין שוב גם כפיית ההר שהיה דוגמת החופה מהני ולא מהני המודעא לבטל כמש"ל דהא קי"ל כותבין אגרת מרד על ארוסה והו"ל הכפייה מדינא ושוב ה"ל כתלוה וזבין ואם לא ירצו לקבלם איגלאי מילתא שהיה בדעתם להחזיק הע"ז לשם ממש ולכך א"א להם לעשות תשובה מאהבה ולכרות ברית חדשה ע"י הלוחות וא"כ יש לדונם כאשת איש כלומר כאלו ח"ו עבדו ע"ז דוגמת נשואין ודביקות לאיש אחר ולכן שבר הלוחות וידונו כפנויה כלומר כאלו עודם פנויה גם עתה ע"י ביטול הקידושין למפרע ומ"מ נשואין לאחר אין כאן ומובטח היה שיחזור הקב"ה ויתרצה ברחמים ויתפייס בתחנונים לשוש לטוב עליהם ולקדש עמו ישראל בקדושתו ויש לנו ת"ל עוד דברים נאים ומתוקנים והמה בכתובים ואין זה מקומם אפס הואיל ומצינו בכל מקום קדמה תורה שבכתב לתורה שבע"פ לקטתי מקרא מועט וקצת דברי אגדה שיש להם מבוא בהלכות אילו אשר בחלק הזה חלק אבן העזר אשר יצא ראשון מדלתי ביתי בית אפרים:

וראיתי עצמי מחויב בדבר להציע לרבים כי יפלא מהם דבר באיזה מקומות של שבחים ותוארים. פעמים שבאו דרך קצרה להורים ומורים. וכל איש מבין יודע כן יעריך ערך כבודם ותפארתם והודם. גדלה עלי ביתר שאת ויתר עז וחס ליה לזרעא דאבא לזלזל בשיעורי דרבנן אשר תפארת להם מן האדם. אפס כי בהעתקות אשר נשארו שמורים תחת ידי פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה וכך ניתן למכבש הדפוס והכל לפי רוב העונה והעת המוכשר להעתיק זמנין סדורא נקיט ואתי ומקרי וכתב שופרי שבחי וזמנין נקט בקצורי מתחיל בשבח ומסיים בציון תיבת וכו' (ובמקום שבא בדפוס תיבת כ"ש הוא טעות וצ"ל תיבת כו') ולמחזי אתי דאכתי לא סימינהו לכולהי שבחי ולשון יאמר איש ואיש לפי שכלו יהולל וישתבח ויתפאר. כדבר המליצה אל תסתכל בקנקן כו' ואין בצע בהרבות תואר. כי כ"א נידון במשוער שבו הגדול לפי גדלו ותפארתו חכמתו בחוץ תרונה. ויקר רוח איש תבונה לכף זכות ידינני ולצדק יכריעני וטרם צאתי אפרוש את כפי ואכרע בהודאה לאל הרועה אותי מעודי. אשר חיזק ידי. שמח לבי ויגל כבודי. בראותי את פתגם המעשה אשר נעשה בחלק הזה חלק אבן העזר כי רבה היא. יעלה במאה ועוד יש מהם אשר ישבו שנים רבות צרורות ועגונות. כבולות וכבונות וקידושי בנות ועל עלמות אשר נקבו בשמות במטיב גירושין ושלוחים. ובספק מונחים ספק על שני שמות המצטרפין וקריאות ומכונות. וספק יבמה ונפשה עגומה מאחר שלא זכתה להבנות. ובעוד לא הגעתי לעשרים. בעזה"י פתחתי שערים. לדופקי בתשובה וגם עד זקנה ושיבה אעתיר עתירה יחזק ידי הרפה לפתוח יד בתשובה. כאשר עד כה עזרני ובמרחב ענני ויהי עמדי בדרך הלכתי שקדתי ואהיה בודד. קמתי ואתעודד לשקוד על תקנת בנות ישראל וטל ילדותם. ושוממות אבלותם. כי ארכו שנותם. ופתחתי למוסרם. ובעזה"י יגעתי ומצאתי היתר לאיסורם. ובהסכמה עלה מחבירים מקשיבים. למדים ומשיבים על כן קדמתי לפתוח ראשון בחלק הזה ואחריו יבואו שאר חלקי השלחן ערוך וגם המה בעזרת השם יתברך חבילות תשובות ספונות וחשובות. נשאלין במה שלצבור צורך בהם להלכה למעשה מובטחני כי ימצאו חן בעיני אלהים ואדם. ויתנו עליו מהודם. והרוצה להשיב יבא וישיב. אך לא בכדי שיחלוט העין כ"א אחר אשר בלבבו לב מבין מאזין ומקשיב כי תמצא ידו די השיב. יקראני ואענהו ולא יבול עליהו ועוד נשתייר בקולמס דברים לרצות מקום יש בראש הספר בהקדמה כוללת ברצות השם דברי זעירא מן חברייא מדרס לפרושים. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד.

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה