אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק א › שאלה מה

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק א · שאלה מה

שאלה מד

תשובות הגאון מוהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא אב"ד דק"ק פראג עיין בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא סימן נ"ב וזה אשר כתבנו לו בענין זה:

אל מול הדרת יקרת צפרת תפארה כרוב ממשח הסוכך נזר ועטרה. העומד לנס עמים נאזר בגבורה של תורה מופת הזמן הגבר הוקם על מרבה המשר' כו' כש"ת מוהר"ר יחזקאל נ"י מה נכבד כו'

ראשונה נתקשה לנו קצת במ"ש רבינו דבקידש סתם יש מקום לחלק בין קטן לקטנה דבקטנה איכא למימר מעיקרא כך תיקנו כו' ולפענ"ד בפשיטות היה אפשר לומר דדוקא בקטנה כיון דהוא גדול ויודע שאין קדושי קטנה כלום לכך אמרי' דמסתמא מתחילה אדעתיה דהכי יהיב וכאלו התנה שיתחילו לאחר גדלות אע"פ שהיא קטנה ולאו אדעתיה שכוונתו לתנאי זה מ"מ לא איכפת לן בהכי כיון שעתה משתעבדות בכסף קידושין כמ"ש הרשב"א ומיד כשקדשה בשתיקותה ורצויה סגי כמבואר במהרי"ק שורש למ"ד באורך משא"כ בקטן שקידש דבקטן ודאי לא שייך לומר אדם יודע דע"כ לא אמרינן כן בקידושין אלא כשהגדיל ויודע שאין קדושיו הראשונים כלום משא"כ בעודו קטן מאין הרגלים לומר דהוי כאלו התנה וגם לפי מאי דמסיק רבינו בסוף דבריו דדוקא בבעל אמרי' מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שמסתמא כך היה כוונתו מתחילה שיחולו קידושי כסף לאחר גדלות כו' וצריך להבין דנהי שנאמר דע"כ היה כוונתן לכך מ"מ הרי קי"ל המקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין מנין ידעו העדים שכוונתם לשם כך ונהי דהוכיח סופו על תחילתו מ"מ בשעת קידושין היו עדים סבורים שקידשה סתמא ואין הקידושין כלום וכאשר מבואר בספרו הנחמד ויותר מזה האריך בתשובתו אלינו. ולפי סברא זו גם בזה יש חילוק בין קטן לקטנה בסתם דדוקא בקטנה דיש כאן קידושין דרבנן גם העדים יודעים כן דדעתו לגרש כשתגדיל ועתה היא משתעבדת בכסף קידושין משא"כ בקטן עכ"פ אינו ידוע להעדים ושמא בין כך נתאכלו המעות קידושין וא"ל כיון שהיא גדולה משתעבדת ג"כ על הכסף ז"א דמבואר בת"ה סימן צ"ו דעת הרשב"א ז"ל דקיבל מן הקטן אפילו פשע בו פטור ול"ש לומר שיעבד בכה"ג:

גם צריך להבין לפמ"ש התה"ד סימן ר"ט דל"א מסתמא בעל לפני עדים משום דלאו כ"ע דינא גמירי וסברו דשניהם מודים עדיפא מעדים וע"ש ואף דתה"ד כתב שם עוד סברא להקל מ"מ סברתו הראשונה במקומה עומדת והכי משמע לכאורה מדברי הרא"ה ומיימוני דאל"כ אין קושי' מקטנה דנימא מסתמא העמיד עדים וכן משמע מה"ה מהלכות נחלות ד"ו וכדברו כתב ג"כ היש"ש ביבמות פ"ב סימן יו"ד וא"כ איך נאמר דיש הוכחה מדבעל מסתמא היה כוונתו לשם כך נימא דהוא סבר לקדשה עכשיו בביאה זו לפי דעתו דשניהם מודים עדיפי מעדים ומכ"ש בזמן הזה היה קצת מקום לומר כן כיון שעכ"פ דעת הרא"ה ומיימוני דא"צ עדים כלל כיון דכ"ע חזי כ"ע סהדי א"כ פשיטא שי"ל שלא כיוון לשם קידושין משיגדיל ועתה בעל לשם קידושין בלא עדים:

גם צ"ע במ"ש באופן שלדעת קטן שקידש כו' ואפי' כבר הוציאה הכסף קודם שהגדיל כמ"ש הרשב"א בדף ק"ט ולכאורה מבואר ברשב"א שם דע"כ לא קאמר התם אלא בקטנה לאחר שתיקנו חכמים נישואין הרי היא משועבדת בכסף קידושין דאל"כ אינה משתעבדות ד"ת מכי יתן איש פרט לקטן וכ"ש בקטן שלא תיקנו נישואין. ואפשר לומר דדעת רבינו דהני עדיף טפי כיון שהיא גדולה בשעת קבלה ולדעת כמה פוסקים חייב באבד בפשיעה כמבואר בש"ע סימן צ"ו וגם אפשר לומר לדעת הרשב"א שהביא הש"ך היינו דוקא באבד אפילו בפשיעה משא"כ היכא שנתאכלו שנהנית מאותן מעות הוי כאלו הן בעין בידה. אמנם במ"ל כתב לספק היכא שנתאכלו אי מהני גם צריך להבין מ"ש רבינו לתרץ דברי הרשב"א דבדף ל"א לא הקשה רק על לשון רש"י שפי' יחולו ליום המחרת כו' משא"כ בדף ק"ט שלא הגביל זמן ושפתים יושק אמנם לפ"ז היה להרשב"א ז"ל לקיים פירושו של רש"י ז"ל ולפרש דבאמת קידשו שיחולו לאחר שיגדילו ומדברי הרשב"א משמע דמחמת קושיא זו מסכים לפר"ת ז"ל ובאמת ע"כ אין קושיא על רש"י חזקה כ"כ דהרי הש"ס שם אברייתא דר"א קאי דקתני בה חייב ס"ז חטאת ור"א לטעמיה דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן האי שינוי משני רב עמרם משמיה דרב ורב נמי ס"ל כר"א ואע"ג דמוקמינן לה כר"ש משום הא לא ארי' ומכ"ש לפמ"ש במ"ל דאע"ג דמוקמינן כר"ש אינה ראיה וע"ש באורך גם לא זכינו להבין במ"ש להביא ראיה מגיטין חוץ מקדושי קטן. ולענ"ד לכאורה אם נחלק בין קטן לקטנה בהתנה היינו משום דבקדושין אמירה בעינן ואטו אמירת קטן ממש' אית ביה ומעשיו אינם כלום משא"כ בגדול שקידש הקטנה כיון שדעתו שיחולו לאחר גדלות אז בשתיקותה ורצויה סגי וא"כ באמת גם קטנה לאו בת הויה הוא כלל ומעשה קטן בעלמא עבדו במה שקיבלה הכסף ועיקר הקידושין חלין בגדלות. גם יבאר לנו רבינו בענין מ"ש שהריב"ש ב סימן ו' חולק דוקא על הרא"ה ששם לא היה קידושין מקודם כו' שהרי הרא"ה גם בפחות מש"פ סובר כן כו' ובאמת לא מצאנו להרא"ה שיסבור כן רק בקטנה שהגדילה כמבואר בהרא"ה לכתובות. וגם הריב"ש בב' מקומות הביא כן בשם הרא"ה ועיין בשיטה מקובצת מ"ש בשם הריב"ש ז"ל וגם יבאר לנו רבינו במ"ש דהבאת שערות לא מקרי מחוסר מעשה משום דדרכן לבא בזמנם ואפי' בדיקה ל"צ מחזקה דרבא והדבר צ"ע דמ"ש מפירות דקל דעבידי דאתי ואפ"ה הוי דשלבל"ע והרשב"א בקידושין כתב דעדיף מהיתה אשתו מעוברת כו' משום דזימנין מפלת משא"כ פירות דלא נתרו כולהו ע"ש. אמנם יש לחלק דהא ודאי דשערות אין מתחילין להצמיח ונגמרים הכל ביום א' אלא מעט מעט וכשמגדילין נגמרים לגמרי וא"כ דמי למאי דאמרי' התם דבהבאת שליש בשחת הוי דבר שבא לעולם וכן להרמב"ם הוכר עוברה מקודשת א"כ כיון דעכ"פ קרוב לשני גדלות איכא מידי דמינכר וחשוב מהני ועי' בפ"י לקידושין ואפשר דלכוונה זו כתב רש"י ביומא דמשלם י"ב דאז בודאי יש מהשערות מידי דמינכר משא"כ קודם לכן משא"כ בפירות דקל שאין רישומו ניכר עדיין כלל:

ולפ"ז לכאורה בזמן הקודם דאיכא למימר דעדיין אין שם שערות כלל לא מהני אמנם רבינו כבר כתב דהרי הכל תלוי בזמן דבשנת י"ב ויום אחד עכ"פ נעשה גדול. אמנם מדברי מהרי"ק שורש פ"ט נראה שדעתו דמחוסר זמן כמחוסר מעשה כו' ואע"ג דהתם תלוי הדבר במיתה והוי כמו לאחר שימות בעלך ז"א דדוקא התם שתלה לאחר מיתה משא"כ כאן בשעה א' קודם מיתה. ועוד דא"כ לא הוי מייתי מהך דפסחי' ומתו' כתובות וכן יש להוכיח מהרשב"א קידושין דאל"כ לא הוי מקשה מהקדש לאחר ל' בבעי' דר"א וע"ש. עוד צ"ע במ"ש רבינו דהוי ס"ס ונ"מ לכ"ג אם שייך זה בבוגרת דבלא"ה פסולה לכ"ג וגם כיון שאפשר היה טבעת שאולה ואפי' אם הקנה לו אבי הכלה לדעת הפוסקים דקטן אינו זוכה רק מדרבנן וכשהגדיל אין הכסף ברשותו וא"כ שוב הוי ס"ס דרבנן כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס וגם הדבר תלוי בפלוגתא דהב"י ורי"ו במעמד שלשתן אי קידושין דאורייתא וגם לפי הנשמע לפי דברו שדעתם לעשות סעודה וכיוצא בזה בב"מ גבי אנשי אלכסנדרי' דף ק"ד ואפי' לא נכתב כאלו נכתב וכ"כ התשב"ץ בתשובה. ע"כ אשר כתבנו להגאון ז"ל ועיין תשובתו ע"ז בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא סימן נ"ד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה