בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה לט
שאלה שניה נשים עגונות שהוגבה עדות בב"ד שרוצחים יהודים הודו שהרגו אותם בדרך בעוה"ר והראו מקום קבורתם ופתחו את קבורתם ונמצא קצת סימנים בגופם וכלים כמבואר באורך בגוף הגב"ע מב"ד ונשאלתי לחוות דעי בזה תשובה הנה הלכה רווחת בישראל באומר הרגתיו תנשא אשתו דקי"ל כרבנן דפלגינין דיבורא. אך מה שיש להסתפק בזה לפי שהודאות הרוצחים היו ע"י עינוי ויסורים דבכה"ג בעכו"ם מסל"ת קי"ל דלא מהני כמבואר בק"ע וז"ל הב"י בתשובה ולמאי דאמרי' מאימת היסורים הודו מה שלא עשו י"ל דל"ח להכי שהרי כתב מהרי"ק בשורש קך"ח דסמכינן אדברי המרצח שהגיד לשופט ובאתריה דמהרי"ק מסתמא היה מיסרים הרוצח כדי שיודה שכן משפט כל האומות כו' ואת"ל איך כתב מהרי"ק שאם לא היה אמת לא היה מודה לחייב (ראשו דדילמא מחמת יסורין הודה מה שלא עשה ונבחר לו מות מחיים ביסורים דאלמלא נגדוהו לחנני' וכו' דאיכא למימר דקים ליה למהרי"ק דבההוא עובדא לא יסרוהו ומשום יראת היסורין א"ש שהודה דלא עביד אינש להודות מה שלא עשה מיראת יסורין קודם שיסרוהו כו' עכ"ל וכ"כ בשו"ת משאת בנימין סימן ס"ח וא"כ נראה דאין לחלק בין עכו"ם מסל"ת לישראל המעיד מחמת עינוי ויסורין וזיל בתר טעמא וראיה דמייתי מהא דאלו נגדוהו לחנני' וכן מבואר בב"י בח"מ סימן ך"ח בשם מהרי"ק סימן כ"ת דמה שאדם מעיד לסיבת יסורין ומחמת יראה אין בו ממש איברא דהך ראיה דמייתי מהא דאלמלא נגדוהו וכו' יש לדחות דהתם שגזירת המלכות הוה לכופם לעבור על ד"ת ובהא קאמר שאם היתה הכפי' ע"י עינוי ויסורין לא היה בכחם לסבול לפי שהיה מכבידים עליהם היסורין כ"כ עד שהיה צריכים לפלוח לצלמ' וכדאמרי' בכתובות ולא שאני לך בין הכאה שיש לה קצבה כו' אבל בכאן שאין העינוי והיסורים שיאמרו דוקא שהם הרגו אלא מענין אותם שיאמרו האמת אם הרגו אם לאו וכל שהם סובלים יסורים ועינוי ועומדים בדיבורם פשיטא שאין מוסיפין עליהם עינוי פעם אחר פעם עד שיאמרו דווקא שהם הרגו אלא יש קצבה לדבר כשסובלים עינוים הידועים במשפטם מוציאין אותם חפשי שזה ראיה לדבר שלא עשה כזאת א"כ כשמודה מחמת העינוי שפיר י"ל דקושטא קאמרי וכסברת מהרי"ק שאם לא היה אמת לא היה מודה לחייב ראשו למלכות ואף שמיסרין אותו מ"מ דמי להכאה שיש לה קצבה ואף שיש לחלק ולומר דשאני מלקות שיש לה קצבה ארבעים ותו לא משא"כ כאן שהמוכה והמעונה לא ידע עד כמה תכבד שאפשר אף אם יסבול יסורין של עכשיו ומחר יוסיפו לו יסורין קשים מן הראשונים מ"מ יש מקום לומר דגם בכה"ג לא עביד להודות מה שלא עשה מיראת יסורין קודם ואדרבא אם לא עשה מחזק את לבו שיסבול אולי ואולי יהיה בהם די ולא יחבול בעצמו ע"י הודאתו וגם לפמ"ש התוספות דף ל"ג לדעת ר"ח הא דאמרי' פלחו לצלמא היינו אנדרטי לכבוד המלך אבל לא ע"ז ממש כדאמרי' בר"ע שהיה סורקין כו' וכ"כ בפסקי התוספות שם דחייב למסור עצמו אף שמיסרין אותו ביסורין קשים לעבוד ע"ז ע"ש:
אך דמ"מ אין ע"ז ענין לזה דאפילו כשכופין אותו להעיד אינו חייב למסור עצמו וכדאמרי' בכתובות דף י"ט קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר כו' אמר רבא השתא אילו אתו לקמן אמרי' להו זילי חתימי ומכ"ש בזה דאם נימא יסורין גרמו פשיטא שאין הודאתו כלום שאפי' עדותן אין כלום:
אך החילוק שכתבתי הוא נכון דודאי אם כופין אותו ביסורין שיעיד דבר זה שפלוני מת או לוה מעות וכיוצא אין זה כלום אבל אם מיסרין אותו על הספק שמא הוא יודע הענין ויאמר האמת כמו שהוא אז י"ל שמה שאומר הוא אמת ולא אמרי' שבוחר יותר למות מלהתיסר ביסורין וכמש"ל וכ"כ בתשובת אמונת שמואל סימן ט' והפיקפוק שהודה תוך העינוי נראה דאדרבא יותר יש מקום להתיר כשהודה בתוך העינוי דהא בודאי יודע שיגמר דינו להריגה כשיודה מחמת העינוי וא"כ ל"ל להודות אא"כ קושטא קאמר וכבר הוכיח תשובה הנ"ל דכל היכא דידעינן בבירור דקושטא קאמר יש להתירה כשאין מתכווין להעד להתיר כו' ע"ש ונראה דלא חש להך ראיה דאלמלא נגדוהו כו' מטעמא דכתיבנא ולפ"ז י"ל דמהרי"ק מיירי בפשיטות שבאמת יסרו אותו והודה ע"י יסורין דאם כמ"ש הב"י ז"ל דקים ליה למהרי"ק בעובדא דידיה שהודאה שלא מחמת יסורין הו"ל לפרושי אלא דס"ל דאפילו בהודאה ע"י יסורין ממש אמרינן אומדנא זו שאם לא היה אמת לא היה מודה שהרגו לחייב ראשו למלכות ומצאתי בספר עזרת נשים להגאון מוהר"ם בן חביב ז"ל דף ס"א ע"ב כתב ראיה ממהרא"י בכתביו סימן קס"א שכתב אמנם עדות ר' חנוך שהעיד מה ששמע מראש עירין אין נראה לסמוך עליו משום שהסיח ע"י שאלה ששאלו חנוך ואמר אם אמת הוא שהודה בעינוי שהרג יהודי כו' ומשמעות הדברים נראה דהודה הרוצח מחמת עינויין ויסורין שהרג יהודי כו' משמע שאם לא שאל ר' חנוך מהני הודאה שהודה בעינוי וכן נראה משו"ת משפט צדק דהבין כן מדברי מהרא"י דהודאת הרוצח מחמת עינוי ויסורין חשוב הודאה:
אך י"ל מ"ש שהודה בעינוי היינו שעושין תענית ומתוודין כו' ועוד אפשר שעשו לו עינוי שנתפס על ענין אחר והוא הודה על זה וכעובדא דמרדכי סוף יבמות בענין שהודה בשעת שדנוה למיתה לא פשעתי רק פעם אחת הרגתי יהודי פלוני כו' וכתב שם שמעשה בא לידו בחמר א' שהלך עם יהודי כו' ומסרו החמר לשלטון וכשהכו אותו הודה שהוא הרגו כו' והתרתי אשתו דע"כ לא חלק מהריב"ל עם מהרי"ק אלא היכא דליכא הוכחה שאומר אמת אבל היכא דיש הוכחה גדולה דנמצא הרוג באורך הדרך נאמן והבאתי ראיה ממ"ש מהרח"ש כו' וכאן יש הוכחה גדולה שנמצא הרוג בדרך עי' במבי"ט כו' ועוד כתבתי דבנ"ד שתפסו לחמר שהוליך היהודי כו' והסכימו עמדי רבני עיר הק' ירושלים תוב"ב והתרנוהו והגיע הדבר לפני רבני מצרים וגם הם התירוהו עכ"ל:
ואף דטעמא בתרא ליתא בנ"ד מ"מ טעמא קמא ודאי איכא הכא אע"ג שלא מצאו ההרוגים בדרך מ"מ אדרבא אומדנא והוכחה טובא ממה שהרוצחים עצמם הראו המקום שקברו ההרוגים שמה ושם נמצאו ושמה היה ופשיטא שאין לחוש שמא ידעו ששם מקום קבר מאנשים אחרים דמי הכריחם לזה וגם כמה ענינים ובפרט הט"ע של אשתו ובנו אף על פי שאחר כמה ימים היה הרי לדעת ר"ח מעידין כשפרצוף פנים שלם אם לא היה חבול בפניו ועכ"פ אין לך הוכחה גדולה וטובה יותר מזה דקושטא קאמרי ושם בעזרת נשים הביא ראיה בבא בתרא דף קס"ז בההיא שטרא כו' דכפתי' ואודי והיינו על ידי הכאות ויסורין כמבואר בח"מ סימן מ"ב אלמ' היכא שיש רגלים לדבר שזה הרוצח הרג לפ' או זה זייף השטר כשאנו מיסרין אותו ומודה מתברר הדבר דהודה על האמת וחזקה לא משוי נפשי' זייפין או רוצח מחמת היסורין ע"ש ומכל שכן בנ"ד שעמדו בדבורם גם אחר היסורין וספרו כל המאורע לפני העד ברוב ענין אין עוד לספק בדבר שכדבריהם כן הוא מחמת רוב האותות והאמתלאות ואף על פי שאם היו עומדים בדבורם אצל השופט עדיין היה פתחון פה לדעת מהריב"ל דאף קודם העינוי לא מהני הודאתו שמתירא שמא יעשה לו יסורין אם כן מכל שכן היכא שבאמת עשו לו יסורין והודה שאין ראיה ממה שהודה ועומד בדבורו אח"כ די"ל דאכתי בההוא פחדא יתיב אם יכחוש שמא יעשו לו יסורין כבראשונה אף דמתרמי לפעמים שאחר היסורין חוזר לומר ששקר אמר מחמת היסורין היינו לפי שבשעה שאין לו הרגשת היסורין עייל בי' פחדא דמיתה ומ"מ אין הכרח כ"כ ממה שעומד בדבורו דקושטא קאמר דאימר פחד היסורין עליו טפי מפחד שיתחייב מיתה:
וראיתי בתשובת ב"י שלא החליט זה אלא כתב אחר כך וז"ל ואת"ל דמפחד היסורין עומדים בדבורם מ"מ היינו ביסורין על דבר זה עצמו כו' משא"כ ביסורין שיודו מה שעשו כו' עי"ש ובנ"ד שהיסורים הם על אותו דבר בעצמו אין ראיה ממה שעומדים בדבורם:
אך כל זה אם עומדים בדבורם לפני השופט אבל בגוונא דנדון דידן אף שלפני השופט הכחיש מפחד מיתה מכל מקום ביני לבין העד הודו בלי איום והפחדה נראה ברור דמהני וגם חזי לאצטרופי הנך צרופין שכתב בתשובות הב"י שם דמוכחא מילתא דקושטא קאמרי שאם לא כן לא היו אומרים כ"כ רמזים של שקר שהשקר אין לו רגלים וכו' ועוד מוכחא מילתא דקושטא קאמרי שהיו שנים ואי לאו דקושטא קאמרי לא היו מכוונין דבריהם זה עם זה וכ"ש בכל כך רמזים וכוון שכוונו כל דבריהם אפילו אם הודו על ידי יסורין מהימני עכ"ל וא"כ פשיטא דבנ"ד נמי איכא כל הנך מילי למעליותא דודאי מהני הך הודאה להתיר עגונות אלו:
ועוד נראה לענ"ד דמ"ש מהריב"ל להחמיר אף בהודה בלא עינוי ועי' ב"ש סעיף קטן מ"ט היינו בעכו"ם דדוקא מסל"ת מהני אבל על ידי שאלה לא וכיון דמצד עדותן לא מהני וגם אינו מסל"ת רק שנסמוך על סברת מהרי"ק שלא היה אומר שהורגן לחייב ראשו למלכות על זה פקפוק מהריב"ל ח"א סימן נ"ח ז"ל שנתפחד מהיסורין וכיון דספיקא הוא דילמא שיקרא קאמר הו"ל ספיקא דאורייתא והיינו שאין לדמות אומדנ' זו למסל"ת כיון דיש אמתלא דמפחד היסורין וא"כ ממילא יש להסתפק בעכו"ם שמא שקר הוא דובר כיון שעיקר הודאתו על ידי שאלה משא"כ ברוצח ישראל דלאו מטעם מסל"ת אתינן עלה אלא משום מכשירין עדותו משום דפלגינן דיבור' ואמרינן דקושטא קאמר כגון העדות שנהרג בעלה של זו רק מה שאומר על עצמו לא מהימן אלא אמרי' דאחר הרגו או הוא הרגו אלא שלא לרצונו רק באונס או בשוגג וכה"ג דלא מיפסל לעדות א"כ שפיר י"ל היכא שרוצח ישראל נתפס והוא מודה דלא חיישינן שמפחד היסורין שמא יעשו לו הוא מודה כיון שהוא נאמן על זה מצד עדותו ואין מקום לפסול רק בהודה על ידי יסורין ממש ואף דנידון שלנו היה על ידי יסורין ההודאה כתבתי פה להתלמד במקום אחר היכא שהודה קודם עינוי שי"ל שאף מהריב"ל ודעימי' מודין ברוצח ישראל כה"ג יש לסמוך ע"ז כיון דבלא"ה הרבה חולקין על מהריב"ל ועומדים בשיטת מהרי"ק כמ"ש בעזרת נשים שם וגם מסתייע נ"ד שהוא מיקל קצת מעלינו מ"ש דלשיטת מהריב"ל אף בעומדים בדיבורם יש לחוש שיעשו לו עוד יסורין הוא אומר כן ולפמ"ש שאף שכבר עשו לו יסורין אין לבדות חששא זו ברוצח ישראל ומהריב"ל לא חשש אלא בעכו"ם ודרך שאלה וא"ל דגרע לפי שכבר עשו לו יסורין הוא חושש להם כמאמרם מאן דנכית ליה חויא חבלין מדחיל לי' דז"א שהרי כמו כן יוכל לדמות בדעתו שאם יכחיש עתה יתלה השופט ההודאה בסיבות היסורין וממה שהוא מחזק בדבריו מוכח דקושטא קאמר:
אך בנ"ד בלא"ה א"ש כדכתיבנא שהרי הוא מחזיק דבריו בינו לבין העד וסיפר לו באורך הענין שעבר בעסק ביש הדין ודאי קושטא קאמר ואחרי שכבר ביארנו דאיכא מאן דסבר דאף גוף הודאה שעל ידי יסורין מהני וכתבנו לחלק בין ההוא דאלמלא נגדוהו אף על פי שלא הייתי סומך על זה ולמעשה כיון דעינינו הרואות מעשים בכל יום שהנחשדים מודים על ידי חבטות ויסורין מה שלא עשו וזכר לדבר בספר שבט יהודא שהשלוחים גדולי עמינו התוכחו עם המלך על עוות הדין מחמת המודין מחמת עינוי מה שלא עשו ולא עלה על לבב והמלך הודה להם וסיפר להם שעבדיו העלילו על שני חשובין על לא חמס בכפם ומחמת עינוי הודו והרגם ואחר כך נמצא הגניבה ביד העבדים אך בנ"ד דאיכא אומדנא דמוכח טובא דקושטא קאמרי והודו ואמרו מקום קבורתם וכמה ענינים המורים על אמיתות הדברים וגם קצת עמדו בדיבורם אחר היסורים וגם סיפרו הענין באורך וגם כוונו זה לזה וגם הם רוצחי ישראל בעו"ה פשיטא שאין לפקפק בזה:
ואמנם אף אם לא הי' מקום לסמוך על הודאת הרוצחים אומר אני בואו ונסמוך על מה שמעיד העד ששמע מאיש אחד שאמר שיודע בודאי שר' ליב זאסלבער ור' בער ליטוואק שמדברים מהם נהרגו כו' כמבואר בגב"ע וכיון שהגיד כן טרם נתפסו הרוצחים שנית אין כאן חשש שמא מחמת הקול המפורסם מחמת הודאת הרוצחים אומר כן וגם כי בעד כשר בלא"ה אין לחוש לזה וגם אומר שקרא האיש ההוא לפני הדיינים והגיד לפניהם שיודע בבירור שהאנשים הנ"ל נהרגו ואינו רואה שום פקפוק בעדותו וא"כ פשוט דהלכה ומורין כן למעשה דהנך נשי שריין לעלמא מה שראיתי בדברי הדיינין המצויינין החכמים השלימים מק"ק זאסלב שחוששין בעדות העד המעיד כל הענין לפי שהוא מסר הרוצחים בידי עכו"ם ואילו סבר מצוה קא עביד ע"כ דבריהם הטיבו את אשר דיברו דודאי סבר מצוה קא עביד ועלתה בידו מצוה זו אחרי שנתברר באמת שהמה מרצחים ועובדא דפרק הפועלים בר"א בר"ש דקא תפיס גנבי יוכיח ואע"ג דקרי ליה ריב"ק חומץ בן יין הס מלהזכיר שח"ו עשה שלא כדין:
ומצאתי בב"י ח"מ סימן שפ"ח הביא תשובת הרשב"א בכתב ששלח לחכמי צרפת וז"ל עוד גדולה מזו שהרי ראבר"ש תפיס גנבי בהורמנ' דמלכא וענוש וקטול להו וכן ר"י בר' יוסי ואף על גב דא"ל ריב"ק חומץ בן יין וכן א"ל אליהו לר"י בר' יוסי מ"מ לא נשוי להו כטועין גמורים בדינים המפורשים אלא שמחמת חסידתן היו להם להמנע מלהרוג מה שלא חייבה התורה להמית וזהו שקראם חומץ בן יין לומר שלא היו נוהגין בחסידתן כאבותם ואילו היו טועים גמורים ועושין שלא כדין לא קראם אלא טועים גמורים חלילה וחס לגדולי ישראל וחסידי עליון כמותם ועוד תדע לך מדא"ל ר"י בר"י לאליהו ומאי אעביד הורמנ' דמלכא היא א"ל אביך ערק כו' ואולי היה איסור גמור מאי קאמר הורמנ' דמלכא ואליהו נמי לימא ליה מאי חזית כו' אלא ודאי כדאמרי' שכל שהוא ממונה על כך מן המלך דן ועושה כאילו במשפטי המלוכה כי במלך במשפטים אילו יעמוד ארץ עכ"ל:
וא"כ לכאורה י"ל דדוקא לעשות ע"פ הורמנא דמלכא שרי אך באמת ז"א דמעשה בכל יום שגואלי הדם חוקרים ודורשין אחר הרוצח ומוסרים אותם לשתי האומות לדרוש ולחקור אחרי שאין ידינו תקיפה ואם לא נמצא דבר ברור מפייסו בממון לפוטרם והרשב"א הוצרך להמליץ על קדושי עליון שקיבלו עליהם התמנות זה למסור אף מי שאין מחוייבי מיתה מן הדין אבל מ"מ ודאי שצורך שעה הוא למסור הנחשדים לדינא דמלכותא וע"ש ברשב"א שכתב שאין דין המלכות בהתראה ובק"ג אלא אחר ידיעת האמת שאם אין אתה אומר כן אלא שעתה מעמיד הכל על ד"ת כדין סנהדרין היה העולם שמם שירבו הרצחנים וחבריהם עכ"ל ומדבריהם אלו אתה למד דשפיר דמי למעבד כה"ג כדי שלא ירבו רוצחים בישראל וא"ל דמ"מ איהו לאיסורא אכווין שלא היה לו למסור אותם ע"פ המגיד לו שיודע שהרגו כיון דליכא אלא חד:
אך נראה דמש"ה פשיטא דלא מפסל כיון דעכ"פ איכא רגלים לדבר טובא ובנדה דף ס"א אמרי' הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטל נפשא אתו לקמיה דר"ט אמרו ליה לטמרינן מר א"ל היכא נעביד לכו אטמרניכו אמרי רבנן האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מבעיא למיחוש ליה מבעיא פירש"י ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם והתם קרי ליה לישנא בישא משום שלא היה אלא קול בעלמא משא"כ בזה שנראה שהיה רגלים לדבר טובא שכבר נתפסו טרם בואו והוציאם ע"פ ערבות והאיש המגיד אמר לו שיודע שהם הרוצחים ובכה"ג אמרי' מסכת שבת דף נ"ו גבי דוד קיבל לה"ר על מפיבושת דברים הניכרין חזא ביה כו' ובמג"א סימן קנ"ו בשם הגמיי' שאם רואה דברים הניכרים מותר להאמין ולקבל כדאמרי' בדף נ"ד ע"ש ועכ"פ אין לאיש הזה חטא משפט פסול עדותו אף מדרבנן ומכ"ש לעדות האשה דדוקא פסול דאורייתא בעינן ועי' בתשובת אא"ז מהר"מ מלובלין סימן קל"ח בענין כזה ושם כתב לפרש דסנהדרין פיק עיין איקטיל לכהונה לעיינין אפי' לא יהא לך עדות ברורה ע"פ התורה אלא שיהיה ברור בדעתך דקטל עכ"פ לכהוייה לעייני' וע"ש שמבואר מדבריו שדעתו שיש בזה צורך שעה לבערו מן העולם אף שהעד השני היה עד מפי העד מסתמא המעשה ידוע ומפורסם כו' ע"ש באורך ועובדא דידן כוותיה כמ"ש באגרת המופלגים דייני הצדק דק"ק הנ"ל שתיכף נחשדו כמה אנשים יהודים והושם בסד רגלם ועי' בשו"ת איתן האזרחי סימן מ"ג מ"ד מ"ה בענינים אלו ולא רציתי להאריך שלענ"ד הדבר ברור שאין בזה שמץ פסול ומכ"ש בזה שהרי אין כאן עדים שהוא מסר אותם ליד השופטים וא"כ אם נאמר שיש בזה עון חטא חזרנו לדין אין אדם משים עצמו רשע ואמרי' פלגינן דיבורא וגם לפי הלשון האמור בעדותו של העד האב איך תיכף משתדל גיוועזין מהמושלים דשם אז מען זאל זייא תיכף נעמין ווידער איין זעסין תפיסה כנ"ל ולשון זה יש לפרש שהשתדל ע"י אחרים ואין שלד"ע ואף לפמ"ש הב"י ורמ"א בהג"ה סימן שפ"ח בשם הרשב"ץ גבי מי ששלח למסור יש שלד"ע היינו אם השליח הוחזק למסור כמבואר שם וא"כ י"ל שהשתדל ע"י מי שאינו מוחזק וגם בלא"ה הש"ך חולק שם:
אך לענ"ד בלא"ה אין בזה פקפוק ומקום לפוסלו לעדות כלל כמ"ש י' והדבר ברור לפענ"ד שנשים אלו מותרת להנשא ויושיבו ב"ד של ג' שיתירו להם כדין נשאת ע"פ ע"א. אך משום חומר א"א לא אסמוך על דעתי עד שיסכימו בהיתר זה שני חכמים או ע"פ חכם א' מהמפורסמים בהוראה ואצטרפינא בהדייהו:
דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים: