אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק א › שאלה לח

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק א · שאלה לח

שאלה לז

שאלה איש אחד מק"ק יאס ושמו שבתי בר שמואל אמר לאשתו שילך לכפר סמוך לעיר לקנות שם שמושין והלך ביום ך"ד אייר תקס"ב ואמר לאשתו שבדעתו לחזור לביתו על שבת והגידה אשתו שלקח עמו מעות מזומן ערך ארבעה אדומים ושק שבו הניח כיס של טלית ותפילין ולחם והיה לבוש קאפטין קיטיל תפור וואלחיש ומכנסיים של פשתן תפורים וואלחיש והלך ולא חזר ואחר חג שבועות תקס"ב נמצא הרוג אחד על הדרך שהולכים מעיר לכפרים הסמוכים והיה סמוך להעיר וכשהודיעו הדבר לק"ק יאס נסעו הקברנים לשם ומצאו הראש לעצמו והגוף לעצמו וגם כבר נאכל בשרו והעיד אחד שמצא הגוף לבוש במכנסים והיה מונח בתוכם קוויטל אני שבתי בר שמואל האב מיך פאר דינגן אצל אדון אחד ועוד העידו שני אנשים שנמצא אצלם כתב פטור מר' מרדכי ור' דוב במוהר"ר אריה שנתנו לה"ה ר' שבתי בר' שמואל פטורין על טענות ותביעות שביניהם ועל הקיום חתימות האב"ד דק"ק טערקי' פערמאס ועוד כמה דברים אשר נתבארו בג"ע שביד האשה והאי אתתא אתיא הנה נקיטא שטרא בידה כתבי הגב"ע וכתב מליצה לתלות ולחנן לחכמי הדור לעיין משריותא דידה וגם אשר פתח בהצלה תחלה כבוד הרב המאה"ג החסיד המפורסים מוהר"ר חיים נ"י האב"ד דק"ק טשערנוויץ ורום ידיהו נשא לכבוד מחותני הרב הגאון המפורסם מוהר"ר צבי הירש נ"י האב"ד דק"ק בוטשאטיש וכפי מליצת מחותני הרב המופלג החכם השלם מוהר"ר אבוש נ"י מק"ק הנ"ל אלי אותי קרא להיות נטפל לדבר מצוה זו מראה פניו כי הגאון הנ"ל כעת חשך עצמו מן הדין עד היותה פ"ק. והאשה שומרת על פתח ביתי יום יום מפלת תחינתה לעיין בדינה אולי יש תקוה להוציאה ממסגר איסורה וזה שמונה שנים עני' זו לשוא שמרה צעקה ואין מושיע לה וע"י אתערותא דלעילא הרב החסיד מהר"ח הנ"ל הועתקו הכתבים וגם נגבה עדיות בב"ד ונמסר ליד האשה העגונה ותהי זאת נחמתה בעני' כי תלך לדרוש בבתי מדרשות של אנשי שם להוציא לאור משפטה:

תשובה אם אמנם עם לבבי אשיחה ואחפש רוחי. להשיב אחור ימיני ואעזבה שיחי. אחרי כי כשל בעוני כחי. סמכוני באשישות וידי רפות ותשושות אבל כי נכמרו רחמי על האשה הנעצבת. והיא יושבת שוממה וגלמודה עגונה ובדודה. מבלי מנהל ומחזיק בידה. וחכמי הדור איכא בינייהו. דטרודי בגרסייהו ולאו אדעתייהו. ולמדים ואין משיבים. ואי נמי לאו מופנה טרוד בפעליו ועסקים מרובים. ואני משתאה לדעת במה נפטרו מרחם על עלובתן של בנות ישראל וטל ילדותן. יכלו בהבלי ימיהם ושנותן להיות אלמנות חיות כבולות כבונות וצרורות עד יום מותן לא כן אלפן רבותינו הקדושים. מקובלין אנחנו מפי זקנים וישישים. כל הגדול מחבירו ישקוד על הוראה הזאת ויחלץ חושים. משום תקנות עגונות. אולי יזכו להבנות. וגם כי הפצרת מחותני הרב המופלג מהר"א הנ"ל ומליצתו אל חכי ערבה. אל המלאכה לקרבה. ואפתח אנא פתחא לנפשאי וחכימי דיהודאי על פיהם יעשו כתורה. אי חזו בה טעמא להיתרא. ומני ומינייהו תסתיים ואשאול עזר מאלקי השמים לחזק ידי הרפה יורני ויתמוך ימיני ימין אפרים:

מתחלה נדון על העדות שהעיד ר' משה בר"ש מק"ק יאס שמצא במכנסים קוויטל אני שבתי בר"ש כו' קשה מאד לסמוך ע"ז אחרי שלא נזכר שמו ושם אביו ולא שם עירו ואע"ג דבש"ע סימן י"ז סעיף י"ח כתב הרמ"א דעת שלישית דלא בעינן שיזכיר שם עירו הנה כבר תמה הח"מ שם ס"ק ל"ח כי איך יעלה על הדעת אם יעמוד פ"א ויאמר פב"פ מת ולא הזכיר שם מדינה ועיר שאשה שיודעת שבעלה שמו כך תלך ותנשא ולא תחוש אולי יש בעולם ג"כ א' ששמו כך כו' ע"ש אך בח"מ מסיים בה ולא התיר הרא"ש אשת מכלוף בן מלול אלא שאשתו ידעה שיצא אדעתא ללכת לפאס והעיד שנהרג סמוך לפאס לא חיישי' דלמא בעלה אזיל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג והוי ממש כההוא דיצחק ר"ג כו' ולומר דלמא גם אחר אזיל לאספמי' אע"ג דשכיחי שיירתא לאספמי' מ"מ אין זה ודאי שמו ששמו כשמו הלך ג"כ לאספמיא כו' ע"ש וכ"כ הב"ש שם ס"ק סמ"ך כתב בח"מ דדוקא כשיש רגלים בדבר דזהו הוא כגון שידוע דפלוני הלך לאותו מקום וזה מת סמוך לעיר זו כו' ע"ש וא"כ נראה דבנ"ד נמי כיון שאשתו ידעה שבעלה הלך על דרך זה דהיינו לכפרים הסמוכים לעיר ועל הדרך הזה מוטל ההרוג אשר מוכח מתוך הכתב ששמו שבתי בר' שמואל שהוא שם בעל האשה הזאת ג"כ יש להתיר:

אמנם בתשובה אחת הארכתי ותמהתי שם על מ"ש הח"מ שהאשה ידעה מהליכת בעלה לפאס דמבואר למעיין בתשובת הרא"ש דלא מיירי בכה"ג וגם תמהתי שם על מ"ש בב"ה דכיון שהעיד שנהרג קרוב לפאס ולא הוחזק בפאס מכלוף אחר כו' וזה תימא דמבואר בשו"ת הרא"ש דפאס לא היה מקום דירתו של הנהרג רק שקרוב לשם נמצא ההרוג והביאוהו לשם והעד הכירו ושם הארכתי בביאור דברי הרא"ש וכתבתי דמיירי שהעד ידע מקום שיצא זה ההרוג לעת הזאת ומ"מ אינו יודע קביעת דירתו והיינו דמייתי מתרי יצחק והרמב"ן והרשב"א פירשו הך עובדא דתרי יצחק ג"כ על דרך זה אלא דאינהו יהבו טעמא למלתייהו משום כאן נמצא והרא"ש לא נחית להך סברא ושם הבאתי דברי הב"י בתשובתו וגם בשו"ת מהר"ח אלשקר סימן ס"ז שכתב וכ"ש דאפי' הרא"ש עצמו לא שרי אלא בידוע שהיה שם באותה העיר בעלה של זו מכלוף בן מלול כו' וכתבתי שם דמשמע מדבריו דמפרש מ"ש הרא"ש כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו למכלוף בן מלול כו' דר"ל שם בקמץ וקאי על העיר וליתא דפירשו כיון שהיה שם בעלה כו' בצירי וכן מבואר בלשון רבינו ירוחם שכתב כיון שהיה שם בעלה כך כו' ע"ש:

אך בתשובת ב"י מדייק ממ"ש בלשון הרא"ש מכלוף בן מלול בעיר כו' משמע שבעלה זו היה ידוע שהיה שם וגם זה אין מוכרח ושם הבאתי לשון הגאון מוהר"ר יושע בעהמ"ח מג"ש ושו"ת פ"י בתשובה כת"י שהאריך בזה ודעתו ג"כ אם נפרש דהרא"ש מיירי שלא הזכיר שם עירו כלל מיירי שאנו יודעין או שהעדים מעידים שהלך מכלוף מעירו לפאס ובאו עדים שנהרג א' סמוך לפאס דבכה"ג ס"ל להתיר כיון שאנו יודעים שיצא לאותו הדרך ועוד כתב בתשובה שם ראיה מקולר שנראה מזה דאם עד מעיד שראובן הלך בדרך זה ובא אחד והעיד שראובן שהלך בדרך זה מת מתירין את אשתו ואע"ג דראובן שכיחי טובא מ"מ כיון שידעינן שראובן הלך בדרך הזה תלינן ביה דלא גרע מקולר כו' והאריך עוד הגאון ז"ל ולדבריו ז"ל יש כאן מקום היתר פשוט כיון שמחמת הקוויטל נודע לנו בשם ההרוג הלז שבתי בר' שמואל וכאלו הועד כן לפנינו והרי נודע לנו ששבתי בר שמואל בעלה של אשה זו הלך בדרך הזה וא"כ אף דשכיחי שבתי בר"ש טובא ושכיחי שיירתא אתתא שריא כיון שידוע שהוא הלך בדרך הזה תלינן ביה:

אך באמת דברי הגאון ז"ל הם צ"ע לענ"ד וגם כי הגאון מוה' אברהם בן הגאון בעל משאת בנימין האריך שם בתשו' כת"י לחלוק עליו וא"כ קשה לסמוך על זה ולכאורה היה אפשר לומר כיון שהדבר ידוע שסביבות העיר שכיחי לסטים ורוב ההולכים שם אינם הולכים יחידים כ"א מתלוים בשיירא וא"כ לא שכיח דאינש מרובא דעלמא יהיה נרצח על הדרך הזה רק מבני העיר שכיח שיצאו לפעמים ביחידות אל הכפרים שסביבותיהם וכיון שלא שמענו שבתי בר"ש אחר שנאבד מעיר הזאת כ"א זה יש להתיר דהא לא הוחזקו ואפילו חיפוש א"צ דזה הוי כמעידין על שמו ושם אביו ושם עירו דבכה"ג א"צ חיפוש כלל כמ"ש סעיף שס"ז וסעיף שע"ד וע"ש בשו"ת מהרי"ט דמייתי ראיה מדברי רבינו ישעיה מטראני והוא השיג בשם ריא"ז שסביב האלפסי ולענ"ד יש לדחות דריא"ז לשיטתיה דאף בגט בחדא לטיבותא מהדרינן משא"כ לדידן דנקטינן לחלק בין גט למיתה ורק משום עיגון מקילינן א"כ י"ל כיון דאיכא לברורי ע"י חיפוש באותה העיר יש לברר וצ"ע ובמקום אחר הארכתי בזה וגם בלא"ה בשביל שאנו מדמין לומר דמסתמא אין הולך יחידי כ"א מעיר הזאת לא נעשה מעשה דאף שאנשי מדינתינו הם רכי הלבב ואין יוצאין בשיירא מ"מ בני מדינות וואלחין הם רגילין לצאת ולבוא בלי מורך לב וא"כ שפיר הוי שיירות מצויות מכל המדינה ואף שנהרג סמוך לעיר הזאת מ"מ לית לן למיזל בתר קורבא כ"א אם אין שיירות מצויות במקום זה דליכא רובא דעלמא ואף שידוע לנו שם הנהרג ושם אביו מ"מ מחשב רובא דעלמא וכמ"ש הרשב"א בגיטין דמיקרי נפילה דרבים שהרבה מביאין גיטין מיוב"ש וכן כאן לא אזלינן בתר קורבה כיון דאיכא רובא וגם י"ל דקורבה לא מהני במקום חזקת א"א דהא אפילו ברובא מחמירינן כגון מים שאל"ס וכמ"ש התוספות אע"ג דרובן אין נמלטין וא"כ מכ"ש קורבה והארכתי בכל זה במקום אחר וגם במ"ש בשם המבי"ט היכא שא' הלך בדרך ונמצא הרוג בדרך הזה יצאה מידי איסור דאוריי' ובשב יעקב עשה סמוכות לזה מפלוגתא דרבי ורשב"ג בקבר שאבד כבר האריכו בתשובת האחרונים וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות ועכ"פ אין לנו היתר ברור מחמת זה וגם כי האשה שאמרה שאמר לה שילך לכפר הסמוך לקנות שמושין לא ביחנה דברי' אם פירש שם הכפר ושאלתי את פיה ואמרה שאמר סתם לפי שידע בה שאינה בקיאה ויודעת בהם שאין מקום מולדתה רק מקרוב הובילוה רגליה לגור שמה מעת שנשאת לו וא"כ מאן מפיס אנה היה פניו מועדת לילך לאיזה כפר הסמוך אם למזרח העיר או למערבה וא"כ אין לסייע מזה שנמצא על הדרך הזה שהוא בעל האשה הזאת כלל:

אמנם על פי הגב"ע השני שנמצא אצלו כתב פטור מטענות ותביעות שפיר יש למצוא היתר ברור שגם בכתב זה לא נזכר כ"א שמו ושם אביו וטובא שבתי בר"ש איכא בעלמא מ"מ דבר זה יוכל להתברר שם בק"ק יאס בנקל על ידי האנשים שנתנו הפטור ליד האיש הנ"ל ועל ידי הרב המקיים שזה האיש שבתי בר"ש המוזכר בכתב ההוא היה מק"ק יאס בעל האשה הזאת אבל עדיין יש לפקפק דלפי מה דפסק בש"ע דחיישי' לשאלה א"כ אין כאן ידיעה בתחלה על שמו כלל דהא יש לחוש שמא זה שבתי בר שמואל השאיל מכנסים שלו לאחר והניח בתוכו הקוויטיל והפטו' והשואל הלז הוא שנהרג והמשאיל בעל האשה הזאת אזיל לעלמא ולכאורה י"ל דאע"ג דעל הקוויטיל שייך חששא זו שהוא דבר שאין מקפיד עליו ליטלו טרם ימסור הבגד לאחר כתב פטור מטענות ותביעות ודאי מקפיד עליו ואם איתא שהשאיל בגדיו לאחר היה נוטל הכתב הלז משום דודאי קפדי אינשי על זה:

אך שעדיין צ"ע דאף על גב דאין לחוש שימסור כתב כזה לאחר בדרך שאלה מ"מ יש לחוש לפקדון דע"כ לא אמר' ביבמות דלא חיישי' לפקדון אלא גבי שטרי דחבי בר נאנא דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' משא"כ כאן שפיר יש לחוש לפקדון ועוד נראה דאכתי לא פלטינן מחשש שאלה שמא השאיל בגדיו לאחר ושכח ליקח הקוויטיל והפטור משם ואף דקפיד עליו מ"מ חיישי' לשכחה וראיה לזה ממ"ש רש"י ביבמות מצאו קשור בכיס כו' היכא מהדרינן ליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט וע"ש ודבר ברור הוא שמי שמתמנה שליח על גט שהוא מקפיד עליו שלא יצא מתחת ידו ומזהר זהיר ביה ואפ"ה חיישי' שמא שכחו בתוך הכיס או הארנקי ומכ"ש בזה דיש לחוש שהשאיל בגדו ושכח ליטול מתוכו את הכתב פטור הלז:

אמנם באמת צ"ע לפי זה על הפוסקים שכתבו גבי עגונה להתיר אם מצא כיס וארנקי וכיוצא בזה כלים שאין צריך להשאילם ומשמע דאף אם נמצאו בכנף בגדיו שהיה לבוש בהם וכ"כ הב"ש בהדיא בסוף סעיף קטן ס"ט וז"ל וכל זה איירי כשנמצא בבגדיו אשר לבוש ארנקי כו' וכל גדולי האחרונים בתשובותיהם הרבה פעמים תמכו יסוד ההיתר מחמת שנמצא בבית היד של המת חפיצים או כתבים שאין דרך להשאילם וצ"ע מ"ש בגט דחיישי' לכה"ג שהשאיל הכיס ושכח הגט בתוכו ואפשר לומר דהפוסקים סוברים דגם בגט אין לחוש בכה"ג שהשאיל לשליח שהיה לו גם כן גט מיוב"ש אחר דבכה"ג ודאי אמרי' דשליח מזהר זהיר ביה שלא יאבד שכרו וגם דחזקה שליח עושה שליחותו ואינו פושע בדבר שנמסר לידו כדרך השומרים אך החשש היא שמא שאל הכיס לאיש ששמו גם כן יוב"ש שהכין גט לעצמו לתת לאשתו ובזה שפיר יש לחוש שמא כתוב היה ונמלך שלא ליתנו ושוב לא קפיד עליו וכה"ג פי' רש"י בריש גיטין גבי חששא דלשמה ורבנן הוא דאצריך משום דלמא אשכח כתוב ועומד דהיינו שהבעל נמלך שלא ליתנו וזרקו לאשפה כמות שהוא ומצאו זה וכיון שאינו מקפיד עליו ודאי יש לחוש לשמא שכחו בתוך הכיס וארנקי אבל היכא שהוא צריך לאותו דבר ומקפיד עליו לא חיישי' לשכחה כלל ובאמת רש"י בבא מציעא פי' וניחוש לשאלה שמא השאיל הכיס והאחר קשר בו הגט ע"ש ומשמע דר"ל שמא מן השואל נפל הכיס עם הגט ולא מן השליח הזה שנותן סימן בכיס ולפ"ז אין מכאן ראיה לומר שישכח בתוך הכלי שמחזיר לחבירו בדרך חזרת שאלה איזה דבר שהוא מקפיד לשומרו אך רש"י ביבמות כתב להדיא כמש"ל דחיישי' שזה החזיר הכלי ושכח הגט בתוכו ואף שאפשר לפרש גם כוונת רש"י בבא מציעא שר"ל שאחר קשר הגט והחזירו לזה ושכח מ"מ פשיטות לשונו לא משמע כן וכן מבואר מדברי הפ"י בבא מציעא שדברי רש"י הם כפשטן שכתב שם וז"ל וכ"ש דקשה טפי על פי' רש"י ביבמות שהוסיף בענין חששא זו שמא שכח הלה הגט בתוכו כו' עיין שם:

ולפ"ז דברי רש"י נראים וגם קשה על רש"י ביבמות דל"ל להוסיף חששא זו ת"ל שיש לחוש שמא מן השואל נפל וראיתי בספר מחנה לוי שחיבר כבוד מחותני הגאון המפורסם מוהר"ר צבי הלוי הורוויץ האב"ד דק"ק פ"פ דמיין שכתב בחידושי ב"מ ליישב דברי סתירת רש"י עי' שם שהאריך ודבריו נכוחים על דרך הפלפול אך לדבריו צ"ל דרש"י מפרש דמיירי שמצאו אחר ולענ"ד מבואר למעיי' לדברי רש"י ביבמות ובבא מציעא שא"א לפרש כן כי אם על צד הדוחק ופשיטות לשונו מורה דמפרש שהשליח שאבד מצאו והשליח מכירו על ידי סימנים ושואל בד"ד ומכשירין לו ליתן הגט על פי סימנים שיש לו ומזה מוכיח הש"ס דסימנים דאורייתא וע"ד זה נמי מקשה וניחוש לשאלה דלא ניחא ליה לאוקמי באומר ברי שלא השאלתי לשום אדם ואם כן השליח יחוש לעצמו שמא השאיל הכיס לאחר והאחר קשר בו גט זה כיון שהוא אינו יודע אם אבד הגט בהיותו קשר בכיס זה ובישוב סתירת רש"י לענ"ד דרך אחרת דלכאורה קשה מאי מוכיח דסימנים דאורייתא דהא אפילו תימא דרבנן שפיר מחזירין דכיון שאותו שאבדו מצאו א"כ אם ניחוש שמא מאחר נפל הו"ל נפילה דיחיד שזה שאבד היה בידו גט של יוב"ש וכמו דאמרי' בבבא בתרא גבי שני יוסף בן שמעון מוציאין שטר חוב על אחרים דלא חיישי' שאבד מי ששמו יוב"ש ומצאו ששמו כך מהאי טעמא דהו"ל נפילה דיחיד ומה לי אם שמו יוב"ש או שהיה בידו גט של יוב"ש מ"מ נפילה דיחיד הוא אך הרשב"א בגיטין כתב דשיירות מצויות הוה נפילה דרבים שמביאין הרבה גיטין של יוב"ש עי' שם. אך אכתי קשה דביבמות אליבא דרבא קיימינן ורבא ס"ל בב"ב דאפילו לנפילה דרבים לא חיישי' אך י"ל דטעמא דרבא דאזיל לשיטתיה דמסיק סימנים דאורייתא אף שאינם מובהקים והיינו משום דלא חיישי' דלמא אתרמי ולכך ס"ל דאף לנפילה דרבים לית לן למיחש דאף דמזהר זהיר בי' דלמא אתרמי דנפל ולפ"ז שפיר מוכח ממה שמחזירין הגט דסד"א דאי דרבנן מה בכך דהוי נפילה דרבים אך כ"ז לענין הוכחה דסד"א משא"כ בהא דפריך וניחוש לשאלה שפיר קשה דכיון דהשתא קיימי' דסד"א אם כן לרבא לא חיישי' לנפילה דרבים ואין לנו לחוש שמא שאל הכיס והשואל קשר בו גט ואבדו השואל ומצא המשאיל שאבד גם כן גט של יוב"ש דאפי' תימא דחשיב נפילה דרבים כיון שהרבה שיירות מביאין גיטין מ"מ הא רבא אפילו לנפילה דרבים לא חייש ולכך הוצרך רש"י לפרש דהחשש הוא שהחזירו לו ושכח הגט בתוכו ועתה הוא מוצא הכיס שלו עם הגט של אחר ואין כאן נפילה דיחיד או דרבים כלל משא"כ בבבא מציעא מפרש רש"י בפשיטות דניחוש שמא אחר שאל אותו וקשר בו הגט ואבדו ומצאו וכיון דלגוף השאלה עצמה חיישי' שמא השאיל לזה בכוונה ממילא דלענין הנפילה הו"ל נפילה דרבים כיון שהרבה מביאין גיטין של יוב"ש וא"ש הקושי' אליבא דאביי דחייש לנפילה דרבים כך י"ל לכאורה אך עדיין צ"ע דס"ל דלא שייך כאן נפילה דיחיד או דרבים דדוקא היכא דלא ידעי' דנפל כלל לא חיישי' בכה"ג לנפילה אבל כאן שהגט שנמצא קשר בכיס ע"כ שנפל ואין מבורר אם ממנו נפל או מאחר ואף על פי שהוא יודע בודאי שאבד והאחר אין אנו יודעין אם אבד מ"מ אין מחזירין כיון שהרבה מביאין גיטין של יוב"ש שמא אחד מהם אבדו כיון שע"כ שנאבד מאיש אחד ויש לפלפל בזה ולפי שאנו צריכים לשורש הדין קצרתי ודאתאן עלה דמוכח מרש"י דחיישינן לשאלה אף בכה"ג שמקפיד עליו שלא להוציא מתחת ידו ר"ל שהיה בתוך כיסו ושכחו ומ"ש דאין החשש על השליח כי אם על הבעל ולכאורה צ"ע לפי מ"ש הח"צ דלשאלה דיחיד נמי לא חיישי' וא"כ הא נמי שאלה דיחיד הוא וא"ל כמ"ש דהרבה יוב"ש יש ז"א דודאי אין חשש שאלה כ"א לאנשים שמכירים זה את זה ופשיט שאין סברא שזה היה לו היכרות עם אנשים ששמם יוב"ש הרבה ובשלמא אם נימא דהחשש היא שהשליח השאיל הכיס שפיר לפי שהיה מכירו אנשים הרבה ואיכא טובא המביאין גיטין של יוב"ש וחיישי' לשאלה משא"כ לחוש לשאלת הבעל עצמו ששמו יוב"ש שהיה רוצה ליתן גט לאשתו ונמלך והשאיל הכיס והניח זה גט בתוכו ושכחו צ"ע דזה ודאי שאלה דיחיד הוא אך בתשו' ח"צ שם הרגיש בזה דקשה על הך סברא דלא חיישי' לשאלה דיחיד מהך סברא דפריך ממצאו קשור וכתב ליישב על פי דברי הרא"ש דמחלק בין גט למיתה ובתשובה אחרת הארכתי בדברי הח"צ בזה ואיך שיהיה עכ"פ מדברי הפוסקים התופסים בפשיטות דאם נמצא בבגדיו אותן דברים דלא חיישינן לשאלה מתירין על ידם ולא חיישי' לשאלה ולשכחה שהשואל שכח דבר זה בתוך בגדיו מבואר דגם בנ"ד יש להתיר ודברי רש"י צריך ליישב ע"ד שכתבתי או שהם סומכין על פי' רש"י בב"מ ולפי זה דבריו שם אין הכרח לומר דחיישי' לשכחה כלל וגם אפשר לומר דבשליח שפיר חיישי' דלא קפיד כולי האי בשביל איבוד שכר שליחותו משא"כ בדבר שיש לו צורך בו ואפשר שיבא לידי פסידא אם יאבדנו מזהר זהיר ביה טפי ולא חיישי' לשכחה וצ"ע:

ויש לצדד בזה על פי מ"ש בתשובה אחת להסכים עם דברי כבוד מחותני הגאון מופת הדור אב"ד דפה ק"ק בעסק עגונה אחת מפק"ק וכתב הגאון אב"ד נ"י מצד הסברא דבמכנסיים לא חיישי' לשאלה והביא ראיה ממ"ש בשבות יעקב חלק ב' דבמנעלים לא מושלי אינשי על הדרך שמתקלקלים מאד וכמ"ש בח"מ סימן פ"ב כלים שמקפידין עליהם להשאילן מפני חשיבותן או מפני שמתקלקלים כו' עי' שם ואם כן בנ"ד דעכ"פ המכנסים היה של בעל האשה הזאת ונצטרך לומר שהשאיל המכנסים לאחר ולהא לא חיישי' ובפרט בנ"ד שהאשה מעידה שלא לקח עמו שום מכנסים אחרים ולא היה לו רק אלו שהיה לבוש בהם בלבד וגם כי במדינות וואלעחייא שהולכים במכנסים ארוכים מאד והוא מכסה רוב הגוף וכמעט הוא עיקר הלבוש אצלם וקשה להם ללכת בלעדם שחשש רחוק הוא לחוש לשאלה ואף שהב"ש הביא בשם הב"י דאי סימנים דרבנן חיישי' אף בכלים דלא מושלי כבר חלקו האחרונים על זה והסכימו להתיר וגם אני הארכתי בזה בתשובה והבאתי דברי השיטה מקובצת ב"מ בשם הרשב"א להתיר ואף דמדברי הרא"ש בתשובה מבואר שהכירו הבתי שוקיים וכתב דחיישי' לשאלה י"ל דבתי שוקיים לחוד ומכנסים לחוד שהוא בגד גדול ובפרט במכנסים של מדינות וואלעחייא שהיה מלביש בהו רוב גופו עד עקבו מסתבר דלא חיישי' לשאלה ועי' בשו"ת זכרון יוסף חלק אה"ע שהביא מש"ס דמעילה דלבושה עילאה ותתאה מפגמי לאלתר וכתב שם אות יו"ד דלפי שם רש"י טעמא דלבושא תתאה דעל ידי זיעה נפגם מיד וכ"ש פוזמקאות דאיכא זיעת הרגל וזוהמא כו' עי' שם ואם כן נראה דה"ה במכנסים כאלו ואף שבזכרון יוסף שם כתב וכי בשביל שאנו מדמין כו' מ"מ יש לעשות סניף להיתר ועוד י"ל עפ"ז מ"ש בספר עצי ארזים די"ל דע"כ לא החמירו קצת פוסקים ראשונים לחוש לשאלה אלא היכא דליכא רק ע"א דטעם ההיתר משום מלתא דעבידא לגלויי ובנקל יכול להשתמט כשיבא הבעל שיאמר דאפשר שהשאיל בגדיו לאחר וכה"ג לא שייך כ"כ מלתא דעבידא לגלויי כדמשמע בבכורות אבל היכא דאיכא שני עדים כשרים דלא חשדי' להו דמשקרי שפיר סמכינן אסימנים דכלים דפשטא דסוגיא משמע דלמסקנא לא חיישי' לשאלה וא"כ בנ"ד הא איכא שני עדים כשרים שנמצא אצלו כתב פטור הלז אם כן י"ל דלא חיישי' לשאלה ואף דמדברי הפוסקים לא משמע לחלק בין ע"א לשנ' עדים מ"מ חזי לאיצטרופי הך סברא נמי להיתרא וכיון שבלא"ה דעת הגאון מהר"ל מפראג והגאון מ' יושע ז"ל בעהמ"ח מג"ש וכן משמע דעת הגאון בעל תוי"ט ז"ל וכן נראה דעת הש"ך בח"מ סימן ס"ה שלא לחוש לשאלה כלל וכן הוא קצת דעת הראשונים כמ"ש הר"ן בשם יש מי שאומר וכ"כ בשו"ת מהרי"ט בשם הריטב"א ז"ל (ומה שכתב הב"ש בשם הב"י בשם הריטב"א ז"ל היא ט"ס כמו שכתב במקום אחר) וכן מדברי הרא"ש בבבא מציעא נראה דלא ברירין ליה אי חיישי' לשאלה מדאורייתא שהרי כתב ואפילו אי חיישי' לשאלה מדאורייתא מ"מ יכולין לתקן לענין ממון דלא ניחוש כו' אלמא דלא ברירין לי' אי הוי מדאורייתא ובאמת צ"ע דלפי זה מאי פריך חמור בסימנים אוכף היכא מהדרינין ומאי ק"ל הא מדאורייתא לא חיישי' לשאלה ואי אמנהג' פריך היכא מהדרינן שהיה לנו לחוש דרבנן ג"כ אין ק"ל כמו במצא בתפיסה כו' ומהא גופא מייתי הרא"ש בתירוץ הב' דלא חיישי' לשאלה בממון אף מדרבנן ולא פריך רק מחמור בסימנים אוכף ברייתא הוא ר"ל דיליף הכי מקרא ומוכח דהוא מדאורייתא ובפ"י נדחק בזה):

ונראה דהרא"ש בסברתו הראשונה ס"ל דקושית הש"ס כיון דעכ"פ איכא סברא דחיישינין לשאלה (א"כ סברא דחיישי' לשאלה) א"כ מנ"ל להחזיר חמור בסימנים אוכף מיתורא דחמור ולא מוקמינין ליה דאמר סימנים בחמור גופא אלא שאינם מובהקים ואפ"ה מהני מדאורייתא ואי משום דמסתבר לך שאין לסמוך על סימנים שאינם מובהקים מדאורייתא רק תקנת חכמים היא להחזיר בסימנים א"כ מאי חזית לאוקמי קרא לאשמועינין דלא חיישינין לשאלה היפך הסברא וסימנים דרבנן איפוך אנא דלמא חיישינין לשאלה שהיא מסתבר דהא קמן שחששו חכמים לזה וקרא אשמועינן דאף בסימנים שאינם מובהקים מחזירין דסימנים דאוריי' ויש ליישב בזה כמה קו' ועוד יש ליישב בכמה גווני וקצרתי ועיין בשאלות ותשובות ב"ח החדשות שגם הט"ז נראה שנוטה להקל וכתב ששמע מפי חותנו הב"ח ז"ל שע"י איזה צירוף יש להתיר והסכים עמו התוי"ט ע"ש וא"כ במקום עיגון כזה נראה דבצירוף הנך סברות דלעיל שאנו צריכים שני חששים חשש שאלה דמכנסים וחשש שכחה ששכח בתוכו הכתב פטור שנראה שהוא מקפיד עליו וכולי האי אין לחוש וכיוצא בזה כתבו הפוסקים דשני סימנים אמצעים חשיבי סימן מובהק וה"נ כה"ג ועדיף מיניה ועיין בשו"ת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סימן ט"ו שכתב ג"כ דכיון דהר"ן והנ"י והג"מ כתבו דלא חיישינן לשאלה כו' הכי נקטינן להלכה אבל לא למעשה מאחר דחשש שאלה נזכר בקצת אחרונים ומ"מ אם יש עוד צד אחר להקל נוכל לצרף האי טעמא דילן ולהתיר בפשיטות ע"ש. ועדיין אנו צריכין לברר בשריותא דהאי אתתא דנהי דנימא שאין לחוש לשאלה בכה"ג מ"מ אכתי אית לן למיחש לפקדון דשמא כתב פטור הלז ועוד כתבים שביד האשה וכפי מאמרה נמצאו אצל ההרוג כפי דברי העדים אותם הכתבים הפקיד בעלה אצל אחר ואותו האחר נהרג במקום זה ובעלה של אשה זו אזיל לעלמא וראיתי בפנים מאירות ח"ב סימן ל"ב שמתחלה צידד ג"כ לומר שנסמוך להקל דל"ח לשאלה ושוב כתב דכיון שדעת הב"י והב"ח ומבואר בפסקי מהרא"י דחיישינן מי יקל נגדם ושוב כתב להקל ע"י ט"ע דגופו ובגדיו ועוד יש ראיה ברורה להתיר דהעידו שראו כתבים אצל ההרוג שראו אצלו בחייו א"כ מצינן למימר אף למ"ד חיישינן לשאלה מ"מ הכא מודה דכתבי' אלו אין דרכם להשאיל וגם ל"ח דלמא הפקיד ביד אחר ותדע דמשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי משום דמנחשי ואמאי ניחוש שמא הפקידן אלא ע"כ דל"ח לפקדון דאין דרך אדם להפקיד כ"כ כמו להשאיל וכן מוכח בפרק המקבל גבי סכינ' דאשכפתא לא מושלי אלמא דגם לפקדון ל"ח כו' וכתבים אלו שהיו שטרי חשבונותיו וגם שטר קיבוץ שלו אין דרכו להשאילן וכ"ש להפקידן כו' ע"ש:

ואני תמה עליו דאיך כתב כן בפשיטות שהרי ש"ס ערוך ביבמות דף קט"ו אמר רבא מנא אמינא לה דהני תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתב בהו חבי בר נאנאי כו' ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' כו' מבואר דאי לא האי טעמא שפיר חיישינן לפקדון ואדרבא מוכח דטפי חיישינן לפקדון מלנפילה דהא לנפילה לא חייש אביי אע"ג דלנפילה דרבים חייש מ"מ הכא הו"ל נפילה דיחיד וכמ"ש התוס' שם ואפ"ה הוי חייש לפקדון אע"ג דהוי פקדון דיחיד אי לאו משום דסברא דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' (ולכאורה מוכח מזה דלא כמ"ש הח"צ) דלשאלה דיחיד ל"ח כמו דלא חיישינן לנפילה דיחיד דהא חזינן בפקדון דחיישינן אף בדיחיד דוקא בנפילה שהנפילה מצד עצמה נמי לא שכיחא רק בנפילה דרבים אפ"ה חיישי' ובדיחיד לא חיישינן משא"כ בשאלה אם נימא דחיישינן לשאלה הוי כמו פקדון דחיישינן אף בדיחיד ובמקום אחר כתבתי ליישב מה דקשה עליו מלישנא דלנפילה מזהר זהיר ביה וע"פ מ"ש שם יש ליישב גם מפקדון (ולפי מ"ש לקמן יש ליישב ג"כ (ובאמת דלכאורה צ"ע על הך סברא דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גביה שהרי שכיח טובא שאדם מפקיד אצל חבירו חפיצים אף שלא בעדים ואפילו בעדים נמי סומך על נאמנותו ועיין בגיטין דף ס"ד בעל אומר לפקדון כו' ואפשר לומר כיון דאין חשש פקדון כ"א ע"י שנאמר שזה מוחזק אצלו וידוע לו שלא ישקר באמנותו ממילא לית לן למיחש שמא בשעה שהפקיד כשר היה ועכשיו רוצה לכפור בו או שהיה מוטעה בזה שהחזיקו לנאמן להא לא חיישינן וכיון שזה אומר שלו הוא מהימנינן ליה והלכך שפיר קאמר דכיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי' וכיון שזה אומר לפנינו ששלו הוא לא חיישי' שמא טעה בו והחזיקו לנאמן וכופר בו ומ"ש הפמ"א מהא דמשני כיס וארנקי וטבעת מנחשי אפשר דגם בפקדון שייך האי טעמא ומ"ש מסכינא דאשכפתא כבר הקשו התוס' ביבמות שם ד"ה אותיות ניקנין במסירה דלמה ניחוש הכא טפי מכל דברים שאין עשוים להשאיל ולהשכיר דאמרינן שהם שלו וחבירו לא נתן לו כלום וכתבו דשוב פר"י דודאי הקלוף יכול לעכב שלא יפסיד חזקתו אע"פ שדרכו להפקיד גביה אבל החוב לא יכול להוציא כל זמן שנוכל להסתפק שמא מפקיד גביה כו' משמע דדוקא מן המוחזק אין מוציאין בטענת פקדון אבל היכא דלא שייך חזקה זו חוששין לפקדון ומכ"ש להעמיד בחזקת א"א שיש לחוש ולפי תירוץ קמא שבתו' דכאן יש הוכחה לחוש מדאין לו שטר ובשמי' כשמי' מדאין לו סימן כו' ע"ש א"כ י"ל דבעלמא דליכא הוכחה זו אין לחוש לפקדון אך עדיין י"ל דהתם מטעם חזקה מה שביד אדם כו' משא"כ כאן דאיכא נגדה חזקת א"א וכיוצא בזה כתב בת"ש לענין חשש שאלה ומ"מ עכ"פ מוכח מזה דחיישינן לפקדון היכא דלא שייך הך סברא דשמי' כשמי' כו' ועיין בתוס' שם משמע מדבריהם דמיירי אף שדרכו להפקיד גבי' אך י"ל לפי מ"ש התוס' שם דרבא בב"ב פליג על אביי בהא וס"ל דל"ח לנפילה ולפקדון דהא ס"ל דא"צ להביא ראיה על המסירה והא דמייתי ראיה דל"ח לתרי יצחק והיינו דלא חיישי' דלמא מסר ליה ע"ש וכיון דקי"ל כרבא בהא דא"צ להביא ראיה על המסירה ממילא דהלכתא דל"ח לפקדון אף בלא הך סברא דשמי' כשמי' וכ"כ התוס' והרא"ש בב"ב דף ע"ז אמנם מ"ש הרא"ש שם וז"ל ורבא חזינן דלא חייש לנפילה ולפקדון אף היכא דלא שמי' כשמי' דהא קאמר א"צ להביא ראיה על המסירה אלא ודאי דסבר אין אותיות נקנות במסירה הלכך מוכח מהני שטרי דלא חיישינן לתרי יצחק דאי חיישינן הו"ל למיחש דלמא מסר האי שטרא ואין נקנות במסירה כו' ולכאורה אין ראיה מזה דקאמר א"צ להביא ראיה על המסירה דס"ל דלאו שמיה כשמיה לא חיישי' לפקדון דאיכא למימר דהא בהא תליא דאחרי שאנו פוסקים הדין שא"צ להביא ראיה על המסירה אזדא ליה חשש פקדון דכמו דלא חיישי' דמפקיד למי ששמי' כשמי' כמו כן לא חיישי' דלמא מפקיד גבי אחר דלאו שמיה כשמי' כיון שאם ירצה יכפור בו ולא יצטרך להביא ראיה על המסירה אבל אי הוי אמרי' דאין נקנות במסירה או שצריך להביא ראיה על המסירה באמת היה מקום לחוש גם לפקדון אי שמיה לאו כשמיה ונראה דכוונת הרא"ש דכיון דעכ"פ חזינן דאין חוששין לפקדון אפילו תימא דטעמא משום דפסקינן דינא שא"צ להביא ולא מפקיד גביה מ"מ עכ"פ ק"ו הדברים היכא דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה ואם כן מנ"ל להוכיח מזה דל"ח לתרי יצחק אלא ע"כ משום דלמא מסור וס"ל דאין נקנות במסירה ולפ"ז חזרנו למה שחששנו דמדברי אביי משמע דחיישי' לפקדון היכא דלאו שמיה כשמיה ואף דרבה ס"ל דא"צ ראיה על המסירה טעמיה כמ"ש דלא מפקיד גביה משום שחושש שיטעון שמסר לו ויפסקו שא"צ ראיה על המסירה הא לא"ה אין חולק בזה על אביי דס"ל דיש לחוש לפקדון היכא דלא שייך טעמא דשמיה כשמיה דפקדון חששא גמורה הוא מצד עצמו:

איברא שי"ל דפשטא דמלתא דרבא משמע דל"ח לפקדון כלל דאם יש כאן פקדון למה נפסוק הדין להיפך שלא יצטרך להביא ראיה לאפקועי חששא דפקדון נפסוק דבאמת חוששין לפקדון וצריך להביא ראיה על המסירה אלא ע"כ דרבא ס"ל דמצד הסברא אין חוששין לפקדון כלל ומ"ש התוספות שם ששוב פר"י דהקלף יכול לעכב אבל לענין החוב חוששין דלמא הפקיד גביה כוונתו לומר דמהאי טעמא מוכיח רבא מזה דאין חוששין לתרי יצחק מדלא חיישי' התם לפקדון כיון דהוחזקו א"כ גבי איסור אף שלא הוחזקו ניחוש ליה:

ומזה מוכיח דלא חיישינן באיסורא לתרי יצחק כשלא הוחזקו והלכך בממונא אף שהוחזקו אין חוששין לפקדון והיינו משום דפקדון לא שכיח אבל צ"ע שנראה דלרבא לא מידחי חשש פקדון כלל דס"ל שאין לחוש שמא מסר לזה ששמו כשמו בממונא אף דהוחזקו ובאיסורא בלא הוחזקו אבל לענין חשש פקדון עצמו י"ל דשפיר חיישינן ומה דס"ל לרבא דא"צ להביא ראיה על המסירה י"ל טעמא כדפרישית לעיל דאז הו"ל כמו שמו כשמו ולא מפקיד גביה (ולפי התירוץ שכתבו התוס' דאי אותיות נקנות יש הוכחה מדאין לו שטר והיכא דשמיה כשמיה מדלא עשה בו סימן י"ל דלפום מ"ש התוס' דרבא גופיה ס"ל אין אותיות נקנית ולכך מייתי ראיה מהני שטרי דלמא מסר ליה כו' לאו בדוקא נקטו מדלמא מסר ליה די"ל דשפיר מייתי מדלא חייש לנפילה ופקדון דא"ל הא רבא לא חייש דס"ל א"צ ראיה איכא לדחוי דהתם קאי אי אותיות נקנות במסירה ממילא אין הוכחה מדאין לו שטר ולכך לא חייש לנפילה ופקדון משא"כ ביבמות דקאי לטעמא דאין אותיות נקנות ואם כן איכא הוכחה לחוש לנפילה ופקדון מדאין לו שטר ואפ"ה אגבי רבה זוזי ולא חייש ש"מ דל"ח לתרי יצחק ואמנם כן יש לדחות מ"ש התוס' והרא"ש להוכיח מיבמות דרבא ס"ל דאין אותיות נקנות במסירה דשפיר י"ל דס"ל נקנית ומ"מ מייתי ראיה דל"ח לתר"י מדלא חיישי' לנפילה ופקדון דאף דבעלמא ל"ח התם טוען שנמסר לו ואותיות נקנות משא"כ כאן דשמיה כשמיה והיה לו לעשות סימן כמ"ש התוס' ואפשר דע"כ לא כתבו התוס' שיש הוכחה מדלא עשה סימן אלא אי ס"ל אין אותיות נקנית דאי היה לו לחוש שיטען הבע"ח שנמסר לו בלא כתיבה אבל אם אותיות נקנית אין ראיה מדלא עשה סימן דל"ל סימנא דאפילו תימא שנמסר לו קנה ולנפילה ופקדון אין לחוש והלכך שפיר דייקי התוס' והרא"ש דאין אותיות נקנית ובאמת סברת התוס' מדלא עשה סימן צ"ע דאטו בשביל זה נאמר שהוא של חבירו א"כ חבירו לא עשה ה סימן שהיה צריך לעשות ומוטב לנו להחזיק שהוא שלו שהוא עתה בידו ולקצר אני צריך):

אך נראה דבנ"ד שנמצא אצלו הקוויטל אני שבתי בר שמואל השכרתי עצמי לאדון ובקוויטל כזה פשיטא דל"ש חשש פקדון וכמ"ש לענין חשש שאלה וממילא כשנרצה לומר שבעל האשה הפקיד הכתבים אצל ההרוג הו"ל פקדון דיחיד שהרי נצטרך לומר שגם ההרוג הנפקד היה שמו שבתי בר' שמואל כשם האיש המפקיד בעל האשה וכולי האי לית לן למיחש דאף לפי מ"ש די"ל דרבא נמי חייש לפקדון מ"מ לפקדון דיחיד ל"ח דזהו הוכחתו דל"ח לתרי יצחק מדלא חיישי' בהני שטרי לפקדון ודלמא מסר ליה אלא ע"כ שאין חוששין שהפקיד [או מסר למי ששמו כשמו אע"ג דהוחזקו וה"ה לאיסורא בלא הוחזקו וכיון דאנן קי"ל הלכתא כרבא דל"ח לתר"י ממילא שאין לחוש לפקדון דיחיד וכבר כתב הח"צ דלשאלה דיחיד ל"ח וכדי ליישב לשון הש"ס כתב דיש להקל טפי במיתה מבגט ע"פ סברת הרא"ש דמה"ט פסק הרי"ף כרבא דל"ח לתר"י אף דבגט פסק לחומרא ומכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א ביבמות שם דס"ל דרבא מייתי ראיה מהני שטרי דאמרי' כאן נמצאו וכאן היה ושלו היה מתחלתן ע"ש באורך ובתשובה אחרת הארכתי בזה ומצאתי בשו"ת ב"ח סימן פ"א שכתב ג"כ לענין ההרוג שנמצא אצלו איגרת ושטר שותפות שאין לנו לחוש לפקדון אלא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו מתחלתן כמ"ש הפוסקים בעובדא דתרי יצחק וא"ל דשאני התם דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי י"ל אע"ג דלגבי ממונא הוי חיישי' לפקדון אי לאו דשמיה כשמיה מ"מ גבי אשה משום עגונה לא חיישי' לפקדון כלל אלא אמרי' כאן נמצאו כאן היו כמ"ש הנ"י כו' ועוד העיקר מה שאני סומך עליו דלא חיישי' הכא לפקדון שהקשו התוס' שם כו' והשתא בנ"ד שזה הנהרג היה לו שומע כו' לא חיישינן לנפילה ופקדון דיחיד כו' ע"ש ואף דמ"ש וא"ל דשאני התם דשמיה כשמיה כו' י"ל אע"ג דלגבי ממונא כו' דבריו צ"ע דאביי דקאמר טעמא דשמיה כשמיה כו' באמת לא שס"ל כאן נמצא אף בעגונה אבל רבא ס"ל כאן נמצא אף בממון והנ"י כדמחלק משום דרב אשי בכתובות ל"ל כאן נמצא כו' ע"ש וגם צ"ע על הב"ח שמערב שיטת התוס' עם הרשב"א והנ"י וליתא דהתוס' ודאי לא אזלי בהך סברא דכאן נמצא כלל ואין להאריך דעכ"פ שפיר סמכינן בנ"ד על מ"ש דאין לחוש לפקדון דיחיד ובאמת דברי האחרונים בתשובה שנראה לפעמים שסומכים על כתבים דלאו אורחייהו לאושלינהו נראה מזה דאין חוששין לפקדון כלל וצ"ע אבל לפקדון דיחיד נראה דאין לחוש דשפיר יש לסמוך על תשובת הב"ח ופמ"א דלא ניחוש לפקדון:

ועדיין אנו צריכין למודעי דלפי משמעות לשון העדות אותו כתב פטור שאנו תומכין עליו יסוד ההיתר לא נמצא בבית יד של המכנסים שהיה ההורג לבוש בהם רק שהכתב פטור זה נמצא מונח אצלו וכבר כתב הב"ש בס"ק ס"ט שאם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כי י"ל הארנקי מונח מאז ומקדם ואין לדמות למ"ש בח"מ בנמצא פירות אצל הכלי וא"כ בנ"ד נמי ניחוש ליה הכי שמא כתב פטור הלז היה מונח כאן מכבר אבל ראיתי בשו"ת שאגת אריה וקול שחל תשובה א' להגאון מוהר"ר ליב ז"ל האב"ד דק"ק קראקא שכ' דכל שמונחי' ב' דברים זה אצל זה תלינן דאחד הם ולא אזלינן בתר רוב וכתב ראיה מהך דכלי ולפניו פירות דבצנא ופירי תלינן דמיניה נפל ולא אזלינן בתר רובא דעלמא וע"ש באורך וכתב שם שהט"ז כתב על תשובה זו בכתב ידו יפה כיון בני חורגי להלכה וראיתי בשו"ת נ"ב חאה"ע סימן נ"ב שהביא דברי הב"ש וכתב בכוונתו דלא דמי לנמצא בכלי ולפניו פירות משום דכאן אין הוכחה שהארנקי והטבעת ממנו משא"כ שם באלו מציאות בעינן הוכחה שהפירות נפלו מכלי וע"ז הביא מח"מ סימן רס"ב כו' ולענ"ד מבואר מלשון רש"י דאדרבה כל שאין הוכחה דלאו ממנו נפל תלינן דממנו הוא אך בלשון הרמב"ם שהעתיק בש"ע חוששין שמהכלי נפלו כו' צ"ע ויש פני' לכאן ולכאן וקצרתי דבנ"ד נראה דכ"ע מודו שאין לתלות שבעל האשה עבר דרך שם ונאבד ממנו שטרות אלו ושוב עבר דרך שם איש שג"כ שמו שבתי בר שמואל ונהרג שם סמוך למקום שהרי קוויטל זה מורה עכ"פ שההרוג כשם בעל האשה וכולי האי ודאי ל"ח ואמרי' התם בב"ב דקרוב ומצוי ליכא למ"ד וגם לא שייך כאן רוב וקרוב רוב עדיף דעכ"פ שמו שבתי בר שמואל ופשיטא שאין סברא הרובא דעלמא ששמם כך עוברים דרך שם וממילא דאית לן למיזל בתר קורבה ובתשובה א' הוכחתי דכל היכא דאין הרוב ברור לא אזלינן בתריה נגד חזקה או קורבה דלכך תלינן בדם מכה משום חזקת טהרה ואין חוששין שמא יש יותר דמים במקור מבמכה וכ"כ בש"ג להדיא דרוב ברור בעינן וא"כ פשיטא דכה"ג אזלינן בתר קורבא דמוכח כי האי ואע"ג דגבי איסורא דא"א לא אזלינן בתר רובא כמ"ש התוס' שאסרו חכמים משאל"ס אע"ג דרובא נמלטין ומכ"ש קורבא דגרע מרובא מ"מ אין זה דומה לקורבא דניפול וקורבא דמדידות עגלה דכמו כן י"ל שבא ממקום קרוב כמו מרחוק משא"כ בזה דבלא"ה אין סברא לומר דאיתרמויי אתרמי שנהרג זה סמוך ממש למקום שאבד זה ארנקי שלו וכמו נפילה דיחיד דמי:

העולה מזה שאם יתברר שם בק"ק יאס ששבתי בר שמואל המוזכר בכתב פטור שנמצא אצל ההרוג הוא שבתי בר שמואל בעל האשה העגונה אתתא שריא להנשא מחמת דכתיבנא ובפרט שיש מקום לומר שיצאה מחשש איסור דאורייתא כיון שנמצא בדרך סמוך לק"ק יאס ומכנסים שעליו מוכיחים עליו שהוא מבני מדינות וואלחיי ואף שכתבתי דאעפ"כ כיון דשיירות מצויות איכא חשש רובא דעלמא נלענ"ד דכיון דעיר יאס היא הגדולה במלכות וואלחיי ואין בכל המדינה שם עיר גדולה כזאת ועיר באקרעשט כפי הנשמע אין שם רק מתי מספר יהודים וביאס הרבה יהודים דרים שם ה' ישמרם ואית לן למיזל בתר רובא וכיון שהקוויטיל שנמצא אצלו נודע לנו ששבתי בר שמואל הוא ולא הוחזק עוד אחד ששמו כך אף שהחיפוש קשה בזה מ"מ לכ"ע אזיל חשש איסור דאורייתא וסמכינן אכתב פטור שנמצא סמוך לו ועי' בשו"ת נ"ב סימן ל"ז דאף המחמירין בכלים דלא מושלי מ"מ היינו כשעזב אשתו עגונה והלך אבל מי שהלך לסחורה ע"ד לחזור ולא חזר איתרע קצת חזקת א"א ויש להקל בכלים דלא מושלי ועוד יש למצוא צדדי קולות אף שאין לסמוך עליהם חזי לאיצטרופי להיתרא דברי זעירא ה"ק אפרים

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה