אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק א › שאלה לד

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק א · שאלה לד

שאלה לג

שאלה אשה עגונה שהוגבה עדות בב"ד והעידו שלשה עדים כאחד עד מפי עד שנפטר בעלה אשר היה במלאכת העפטערייא בהארמעייע רוססישע במדינות מאלדעווע כאשר באו הדברים ברוב ענין בגוף הגב"ע ושאלה זו שדרה לקמאי מחו' ידידי הרב הגדול החריף ובקי המפורסים מוהר"ר חיים כהן ראפפארט נ"י מק"ק אסטרהע ותשובתו בצידו להיתרא דהך אתתא וביקש ממני לחוות דעי בזה:

תשובה עברתי על דברי העדיות הללו. וכפי דעתי יש בהם כדי להתיר אף שיש לפקפק קצת מצד אמירתם שמת בהיותו בהארמעיע רוססישע והיינו בהיותם חונים לצבא צבא והיה עמהם במערכות המלחמה. נלענ"ד שאין בזה בית מיחוש ואבאר בקצרה הנה הרמב"ם כתב וכן אם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה כו' וכן כתב לשון זה בש"ע והב"ח מדייק מלשון זה דדוקא באמרה בפירוש במלחמה אבל אם אמרה סתם אף שהוא בעת מלחמה לית לן בה וחלק על רש"י דס"ל דבמלחמה בעולם אף באומרת סתם מת הוי כאמרה מת במלחמה והב"ש כתב שם בדעת הרמב"ם דרש"י מוכיח כן מאיבעי' דש"ס בהחזיקה היא מלחמה והרמב"ם לשיטתו דס"ל דבמלחמה אף אומרת קברתיו לא מהני והאי בעי' בלא קברתיו. והקשה ע"ז דא"כ מאי קפשיט מנפלו עלינו לסטים דלמא מיירי בקברתיו וכתב שיש ליישב ואפשר כוונתו דהש"ס הוכיח דודאי לא איירי בקברתיו דודאי הא דנקט נפלו עלינו לסטים ולא נקט נפלו עליו אתי לאוריי דאף בהאשה גם כן היה סכנה בעצמה מפני הלסטים מ"מ נאמנת ולמסקנא דאשה כלי זיינה עליה היא גופא אשמועינן דאף בנפלו גם עליה מ"מ אשה כלי זיינה עליה ולא מסתפי' ונטרא עד דחזי' ועי' בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ס"ז. והנה אם אומרת קברתיו פשיטא שאין סברא לומר שקברתיו בעוד חרב חדה מונחת על צוארה. וע"כ שצריכה לומר שאחר הליכת הלסטים קברתיו וכ"כ בח"מ לקמן דאם אומרת קברתיו היינו שקברתו רחוק מהמלחמה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דלאיזה צורך נקט נפלו עלינו לסטים דהא אין רבות' בזה שהיתה עמו בסכנה כיון שעיקר עדותה שקברתו ואז לא היה מגור מסביב ואין פחד לנגד עיניה אלא דע"כ דמיירי בלא קברתיו ושפיר בעי למיפשט האבעי' דאף בכה"ג דלא אמרה קברתיו נאמנת במגו וזה נכון אף דבגוף תירוצא דהב"ש הוא דחוק דכיון דמתני' דשלום בעולם ומלחמה בעולם בקברתיו מיירי אם נאמר דהאיבעי' החזיקה מלחמה מיירי בלא קברתיו בודאי האיבעי' אהך גוונא דמיירי במתני' היא ואם איתא דבגווני אחרינא הוא לא הוי ליה לסתום אלא לפרש החזיקה היא מלחמה ולא אמרה קברתיו. וגם כתבו הח"מ והב"ש דהדיוקים קשיין אהדדי בלשון הרמב"ם דמעיקרא נקט מת במלחמה משמע דבסתם נאמנת ולבסוף כתב מת על מטתו נאמנת משמע דדוקא אמרה בפירוש על מטתו:

ולענ"ד י"ל בדעת הרמב"ם דודאי הוכחת רש"י דמת סתם לא מהימנא היא הוכחה נכונה דאל"כ תפשוט ממתני' דהחזיקה מלחמה מהימנא ואמנם את"ל בהך צד איבעיא דהחזיקה מלחמה מהימנא א"כ איכא לאוקמי מת בכה"ג ושוב י"ל דמת סתם לאו כאומרת מת במלחמה ואם אומרת מת סתם אף דהוחזק מלחמה בעולם מהני ומתני' מיירי באומרת מת במלחמה וברישא דשלום בעולם היינו שהחזיקה מלחמה ומהימנא במגו כיון דהך דהחזיקה מלחמה היא איבעי' דלא איפשטי' ממילא שאין לנו לפשוט גם הך דינא דמת סתם לא מהימנ' דהא להך צד איבעי' דהחזיקה מלחמה בעולם י"ל דבמת סתם אף בהחזיק מלחמה בעולם מהימנא לכן הרמב"ם לא נקט בלשונו רק מה שהוא דין ברור דאם אומרת מת במלחמה ודאי דאינה נאמנת ואפי' נשאת תצא ואם אומרת מת על מטתו ודאי נאמנת ולכן לא כתב דין מת סתם כיון דיש פנים לכאן ולכאן לפי צדדי האיבעי' וא"ל דהו"ל לכתוב דאם נשאת לא תצא כמ"ש לענין החזיקה מלחמה ז"א דשם הוא ודאי בעיא דלא איפשט' משא"כ כאן דאף להך צד דהחזיקה מלחמה נאמנת אין הכרע שתהא נאמנת שמת סתם דאיכא למימר דבמת סתם אינה נאמנת וי"ל דנאמנות ולכן סתם הרמב"ם ולא כ' רק דין הברור כדרכו שלא לכתוב רק דינים המפורשים ומבוארים בש"ס והוא נכון לענ"ד בישוב דברי הרמב"ם:

ושוב מצאתי בספר עצי ארזים שכתב ממש כדברי בזה ונהנתי ולפי"ז אין הכרח ג"כ מדברי רש"י שיסבור כן לדינא דאפשר דרש"י לא כ"כ רק דהש"ס לא מצי למיפשט האי בעי' דאיכא לדחוי' דמיירי במת סתם אבל מ"מ להך צד איבעי' דהחזיקה מלחמה נאמנת אין הכרע לומר דמת סתם כאומרת מת במלחמה היא אלא דלפ"ז קשה דלמה לא מבעי' לי' להש"ס במת סתם כמו דמבעי' ליה בהחזיקה מלחמה בעולם כיון דהא בהא תליא אע"כ דפשיטא ליה דמת הוי כמת במלחמה לכן לא מיבעיא ליה כ"א בהחזיקה היא מלחמה ואפשר לדחות כמ"ש הח"מ דלא נ"ה כ"כ לדינא כיון דהאומר סתם שואלין אותו איך מת כו' ולכך לא מבעי' לי' בכה"ג:

ועכ"פ יש לדון בנ"ד לפמ"ש הר"ן בתשובה דלפי מה דמדמ' הפוסקים ע"א במלחמה לאשה לענין שגם העד אומר בדדמי וצריך קברתיו יש להשוות גם לענין שאר מילי כגון לענין דבר הרי הוא כמלחמה אע"ג דלענין קברתיו לדעת הרמב"ם דס"ל באשה לא מהני קברתיו עד עדיף היינו משום דהטעם באשה דחשדינן למשקרה משא"כ בעד ליכא חשש משקר משא"כ לענין מלחמה דחשש בדדמי שוים הם ולפ"ז כיון דבאשה אמרינן דמת סתם הוי כמת במלחמה ה"ה בע"א נמי כה"ג הוא דהיינו אע"פ שאומר לשון מת היינו שנהרג במלחמה ואע"פ שי"ל דגם לענין מת סתם יש לחלק בין האשה להעד לפמ"ש בתשובה אחרת שיצא לו להרמב"ם הך דינא דאשה אינה נאמנת אף בקברתיו מהני תרי טעמא דקאמר רבא דאמרה בדדמי סברה כל הני דאיקטלו כו' ואת"ל כו' זימנין דמחו ליה בגירא כו' ולפי הטעם הראשון מחמת דמיונה מוסיפה לומר בפיה מה שלא ראתה בעיניה וא"כ אף אומרת קברתיו אינו מועיל. והרמב"ם נקט טעם הראשון שכתב מאחר שנהרגו ראשונים כו' עכ"ל ושם כתבתי דאף לטעמא דמחו ליה בגירא כו' צ"ל שמוסיפה קצת כיון ששואלין אותה איך מת כו' וע"כ שאומרת שראתה הכאת המיתה ודאי כי נגע החץ עד לבו ועכ"פ נראה דבאשה כיון דכולי האי לא עבדה ואמרה בדדמי דסברי כל הני דאיקטיל כו' ולכך היא אומרת מת סתם דמה לה להכניס עצמה לתגר זה להודיע לנו שידעה ממיתתו היא מחמת מלחמה ולכך מכחידה תחת לשונה ענין מיתתו במלחמה וכך מבואר בדברי התוס' גבי החזיקה היא מלחמה בעולם שהקשו דהוי מגו בדדמי ותירצו כיון דדייקא כולי האי שהחזיקה מלחמה ואומרת כי מלחמה הוא אבל כי לא החזיקה אינה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה מתוך שיכולה לומר מת על מטתו דאין זה מגו שיראה לומר כו' נראה מדבריהם דגם אי לא החזיקה יש מקום לומר דמחמת שאומרת שמת במלחמה נחתה לדיוקא כולי האי אלא שכיון שאין לה מגו שוב אמרינן בדדמי בכל הני דאקטיל כו' היא משקרת דהך דיוקא אינו מועיל כ"א לענין שנאמר שאף שאומרת אמת דילמא טועה היא בדמיונה דזימנין דמחו לי' כו' ועל זה מועיל מה דחזינן דנחתה לדיוק' אבל מ"מ אנו חוששין דילמא משקרת לגמרי מחמת שאין לה מגו וממילא שנפל לגמרי דיוקא דידהי אבל אם היינו מאמינים לה במגו דמת על מטתו לא היינו חוששין שמא אע"פ שאומרת אמת טועה היא בדמיונה דהא חזינן דדייקא לומר מת במלחמה והא דאמרינן זימנין דמחו לי' היינו גם כן דאיכא חשש משקרת כמש"ל וכיון דליכא מגו להאמינה שאינה משקרת אינה נאמנת,. ועכ"פ למדנו מדברי התוס' דהיכי דלא דייקי כולי האי טפי ניחא לה להעלים ענין המלחמה לכך כשאמרה מת סתם תלינן דמת במלחמה קאמרה ומעלמת ענין המלחמה משא"כ בע"א דאין חשש רק לבדדמי שטועה בדמיונו ולכך מצריכין לי' למימר קברתיו א"כ י"ל דהיכא דאמר מת סתם אע"פ שמלחמה בעולם אין לתלות כלל דמת במלחמה קאמר:

אך הרמב"ן במלחמות מבואר מדבריו דס"ל דגם בע"א שאומר מת סתם מת במלחמה קאמר שכתב דאיפשט בעיין דע"א במלחמה מהא דששים אנשים שהלכו לכרכום ביתר שאמר הגוי מתו וקברתים והתם שעת מלחמה וחירום גדול לכל ישראל היו ובשעת מלחמה מת סתם כנהרג במלחמה הוא וכו' בששים ב"א וכו' ע"ש. וכן בח"מ כתב דהרמב"ן במלחמות כתב כדברי רש"י. אך לענ"ד י"ל דאין ראיה מהרמב"ן דהתם כיון שהמעיד אומר שהלכו למלחמה כדקאמר לכרכום ביתר והיא כשהיתה העיר במצור מהאויבים כמ"ש רש"י שם ובכה"ג שפיר יש לנו לומר דאף דנקט בלישני' ומתו כיון שהזכיר בדבריו שהלכו למלחמה הו"ל כאומר שנהרגו במלחמה משא"כ באומרת מת סתם ואינה מזכרת מלחמה כלל אף שידוע שמלחמה בעולם מה"ת נאמר שמה שאומר' מת היינו במלחמה ואטו כל דמיית בשעת מלחמה על ידי הריגה מיית הא טובא איכא שכמות כל אדם ימותון. ואמנם איך שיהיו בנ"ד כיון שהעד המעיד הזכיר בדבריו שהנפטר היה אצל הארמייע רוססישע שהזכיר שהיה במקום המלחמה אף על פי שאמר מת סתם הרי זה כאומר נהרג וכדברי הרמב"ן. ונראה דאף להב"ח שכתב שהרמב"ם חולק על רש"י מדנקט מת בעלי במלחמה מודה לזה דדוקא היכא שאינה מזכרת בדבריו מלחמה וי"ל דהוי כאומרת מת על מטתו משא"כ כשעסוקה באותו ענין מענין מלחמה אף שאמרה מת סתם כאומרת מת במלחמה דמי ואם כן לכאורה לא יספיקו עדיות אלו להתיר:

אך לענ"ד נראה אף לדעת רש"י דאף אם אמרה מת סתם כיון דשעת מלחמה הוא כאלו אמרה נהרג במלחמה מ"מ נראה דמודה בנ"ד דהתם שפיר אנו יכולין לומר שהיתה הכוונה שנהרג במלחמה והכי אשכחן בקרא ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה וכן הרבה כיוצא בזה משא"כ בנ"ד שבלשון עד הראשון נזכר ששמע משיתוף שלו שאמר אחיך ר' שמשון וואס מיט מיר איז שותף געוועזען איז געשטארבען אצל הארמעייע הנ"ל וגלוי לכל כי לשון געשטארבען אף שהוא פתרון של תיבות מת בלה"ק מ"מ תיבת מת יש לפתרו ג"כ על ההריגה. אכן מלת געשטארבען אין אומרים אותו על מי שמת בדרך הריגה רק על מי שמת על מטתו ומה שאמר אצל הארמעייע הנ"ל מראה מקום הוא לו באיזה מקום היה מיתתו דהיינו אצל המחנה אבל הדבר ידוע שכמה וכמה בהיותם שמה נפקדים בפקודת כל אדם ולמי שמת מחמת המלחמה מה הלשון אומרת ער איז געהארגת געווארען ופשיטא שיש לילך בזה אחר לשון בני אדם ולא נוציא הלשון מפשטי' ואף שהרמב"ן כתב כן גבי עובדא דכרכום ביתר דשם היה המעיד עכו"ם ולא מיסתבר שהעכו"ם אמר כן בלה"ק מתו וקברתים ס"ל להרמב"ן כיון דהש"ס אפקי' בלשון מיתה שהוא סובל אצל המלחמה הריגה גם כן מסתמא הוכר שאמר בלשון עמו לשון שיש בכלל לשונו הריגה ג"כ עכ"פ ומכ"ש לפמ"ש שם הרמב"ן אח"ז מהתוספתא ע"ש אבל בלשון לעז שלנו מלת געשטארבען אין לפותרו דרך הריגה רק מיתה טבעיות לבד וכ"ע מודו בזה כאמרו בפירוש מת על מטתו:

ועוד נלענ"ד דאפילו בשמא דמקום מלחמה ובשעת מלחמה שפיר מצינו לפרש דמת היינו נהרג אף שקורין ללועזות בלעז געשטארבען נראה דבנ"ד יש לצדד להתיר לפי מאי דאיתא במרדכי והובא בהג"ה דדוקא באומרת שמת או נהרג במלחמה ממש אבל שלא במלחמה אפילו הלך סמוך למערכת מלחמה לקנות שלל נאמנות ובספר ערך לחם למהרי"ק שכתב שאם לא הלך להלחם רק לקנות שלל או לעלות איזה מלאכה ל"ח ליה שמא אמרה בדדמי עכ"ל והוא פשוט דזיל בתר טעמא שאין מקפידים על ההולכים בלא כלי זיין וא"כ בנ"ד שהעדים העידו שזה היה בהארמעיע הנ"ל במלאכת העפטערייע וידוע כי אנשים כאלה אינם באים להיות ידיהם עושים מלחמה או שוברות מלחמה רק באחרונה יסעו למסעיהם הם קרוב אל אנשי הצבא ופשיט' שלשון זה ער איז געשטארבען אצל הארמעיע ולא אמר בתוך הארמעיע דהיינו שמת במקום עמידתן סמוך למערכת החיל ובודאי דעל מיתת טבעית קאמר ואפילו אם היה אומר שנהרג שם במקום ההוא אין לחוש כיון שאינו במקום המלחמה ומ"ש ואף שכתב הב"ש והט"ז באותו מלחמה שהנוצחים הורגין גם הנטפלים ובאים סמוך למלחמה כל מי שנמצא שם בכלל מלחמה הוא במלחמות אלו לא שמענו כן אלא האנשים הנטפלים באים בשבי בכלל השלל והמלקוח ואף בשעת המלחמה אותן האנשים הבאים למלאכה ולסחורה הם עומדים הרחק מן המחנה כמטחוי קשת ממקום שטף החיצים ואבני בליסטראות אליהם לא יגיעו וא"כ פשיטא דזה שאומר מת סתם אין לפרש לשונו על הריגה כיון שמקום עמידתו אינו עומד לכך שעיקר מקום סכנת הריגה אינו אלא בתוך עומק המלחמה וגם דלפי דעת כמה פוסקים כל שהעד המעיד אינו במקום סכנה לא חיישינן לבדדמי ואפי' תימא דאע"ג שאין שם סכנת מות מ"מ הכמת שבי מיהא איכא ובהול על נפשו וכדאמרי' שבי כולהו איתנהו ביה ולכן י"ל דאמרה בדדמי מ"מ נראה דלא גרע ממלחמה קטנה דאמרינן נטרה עד דחזי' היכא דלא מסתפי' ממיתה אע"ג דאיכא אימת' דשבי וגם מה מעליות' דכלי זיינה שמניחין אותה לבא עלי' ואיכא צנועות כו' כמ"ש בשו"ת ח"צ סימן צ"ה ואפ"ה כיון דליכא סכנות מיתה לא חיישי' לבדדמי ועדיין יש לפקפק ולומר דלענין זה ע"א גרע מאשה ואנן סהדי דכל הסמוכים והנלוים אל מקום המערכה גדולה יראים לנפשם יותר מהביט אחריהם בהחפזם לנוס:

אך זה ברור שאין לדון לשון זה שאמרו מת סתם לפרשו שנהרג במלחמה כיון שלא הזכירו בדבריהם ענין הריגה כלל והמקום אשר הוא עומד עליו אין בו מקום סכנה להריגה יש לתפוס הדברים בפשיטות שמת שם סמוך להארמיע על מטתו:

ובר מן דין כיון דיש כאן כמה עדים ובכה"ג הסכמת אחרונים להקל דלא בעינן קברתיו. ואע"ג דיש פוסקים דעדים כשרים דוקא בעינן ובנ"ד אין כאן עדים המעידים שראו המיתה רק עד מפי עד מ"מ לדעת כמה תשובות דאף עד מפי עד כשרים די בזה ולדעת מהריב"ל עד מפי עד עכו"ם מסל"ת מהני ומכ"ש בזה דלפי העד ר' אהרן זעליג שמע מעד ר' טודרס שאמר במסל"ת בתוך הדברים שזה האיש מת ופשיטא דאית לן למימר דישראל מסל"ת עדיף והנה בענינים אלו הרחבתי הדיבור בתשובות אחרות אך לפי שיש בכאן בלא"ה כמה צדדי היתר אשר המה כראי מוצק לא כתבתי פה רק דרך עיוני במקור הדין ועי' בשו"ת ב"ח החדשות סימן נ"ט בענין האמרקעטענער ואין משם סתירה לנ"ד דשם העיד כשבא השונ' על המארקעטענער שנשאר ובאחרונה עמדו על נפשם וגם חביריו המעידין היו בסכנה ע"ש ומ"מ מסיק להתיר כיון שהעד מעיד מפי שנים חשוב כאלו הגידו השני עדות בפני ב"ד וכן מבואר בשו"ת אא"ז מהר"ם מלובלין ע"ש והובא בקצרה בק"ע ועי' בק"ע סימן רל"א בתשו' המבי"ט וסעיף ר"פ מתשובות מהראנ"ח וגם יש לצרף לזה דעת הגאון בעל פני משה בתשו' הנ"ל סימן ז' דס"ל דבהזכרת שמו אין צריך קברתיו אף במלחמה:

ואמנם דעת מהרי"ט והרבה פוסקים שלא נאמר חילוק זה כי אם לענין קברתיו דיבשה להרמב"ם והרבה יש לי לדבר בזה:

אך לפי שהאשה העגונה האומללה והאביונה יושבת ממולי בק"ק ראדוויל ועל אלו השלוחין יוצאין נוגשין אצלי כלה מעשיך ומדברותיך ראיתי לקצר ובפרט כי ההיתר ברור בעיני שהלך בזה אחר לשון ב"א כשאומרים גישטארבין הוא נאמר בפירוש מת על מטתו ואף שאפשר לפעמים היכא שהוא מוכה במלחמה מכת חרב והרג והובא לבית ומת לפעמים אומרים לשון זה מ"מ אין לנו לחוש:

ועיין בח"מ ס"ק כ"ג ובס' בני דוד בק"ע סימן תקמ"ב בשם הריטב"א והרשב"א שכתב באומרת שהוכה בעלה במלחמה ואח"כ הובא לבית ומת שם די"א לא תנשא בעדות זו שהרי גבי רעבון כו' ודחה דבריו דל"ד לרעבון כו' ע"ש:

ועוד דאף בכה"ג לא שכיח שיאמר עליו סתם גישטארבין אלא אומר הענין כמותו שהוכה ומת וזה הלשון שאמרו העדים ער איז גישטארבין אצל הארמייע אלו דברים נאמרים בלשון שאתה שומע שמת מיתה טבעיות רק שמורה מקום מיתתו אצל הארמייע ואפילו אם היה אומר בתוך הארמייע משמעות הפשוט שלא נפל שדוד במלחמה רק מיתה טבעיות ומכ"ש באמירתו אצל הארמייע כידוע ששם חונים הבאים עם מיני מזון וצידה לעושי מלחמה ומצאתי בתשובת כ"י להגאון בעהמ"ח מג"ש ג"כ ענין כנידון שלנו ושם הביא ג"כ בשם חכם אחד שדעתו לחלוק בין אשה באמרה בעת מלחמה מת סתם ובין ע"א ומביא ראיה מהטור וע"ש שהאריך בענין ומסקנתו להתיר בלי ספק ומטעם שנראה מתוך העדים שהיהודי לא הלך להלחם כלל להרוג או ליהרג וכמו שנזכר בעדות שהלך כו' וכמו שדרך יהודים וערלים סוחרים שנוסעים למלחמה למכור להם צידה ומזון וכבר כתב המרדכי כו' הביא שם מספר קצור א"ז כתב שהביא לשון ראבי"ה שבמרדכי וכתב שכ"כ רבינו שמחה והר"ר נתן בר שמשון ז"ל שאין לחוש למלחמה בעולם דתימא בדדמי אלא כשראוהו העד או האשה בקשרי המלחמה עכ"ל והאריך הגאון ז"ל סוף דבר נראה לענ"ד האשה מותרת להנשא לכל גבר דתיצביין רק דלרווחא דמילתא נ"ל שיש לעשות גם בזה כמ"ש בשו"ת החדשות דכל מה דאפשר לידע ולחקור מפי עדים גוף המעשה כמו בנ"ד אם יודעין מי הם חביריו ואפשר לשאל אותם איך ידעו בבירור שמת מאותה ירי' כו' אבל היכא דא"א כלל שיעידו סמכינן על עדות זה כו' ע"ש וכן יש לעשות כנ"ד אחרי רואי בג"ע שר' אהרן זעליג העיד מפי ר' טודריס מק"ק באר:

והנה היא קרובה למקום האשה ובקל יוכלו לחקור שם אמיתת הענין ולברר ההיתר ביותר וכמ"ש הרמב"ם והש"ע סעיף ה' אבל אם אמר העד כו' שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת כו' ועיין מ"ש בב"ש ס"ק י"ז ואם אין האיש בביתו וא"א לברר הענין מפיו יש להתיר כמ"ש:

והנה תשובת הרב החריף מוהר"ר חיים נ"י בא הנה ביומי דחושבנא ואז לא שמתי עיני עליו והנחתיו עד עבור המועד ובקשתיה ולא מצאתי רק נפשי יודעת דוכרן פתגמא דכתיב בה שדעתו להתיר ועתה שלח אלי רק הג"ע לבד והנה האשה באה לק"ק ראדוויל ודוחקת השעה וגם כי כחיש חלאי וידי רפות רק אחרי כי בעו"ה בזמנינו מי שהגיע להוראה ומורה היא מיעוטא וליתא קמן אמצתי זרועתי לכבוד שמים וכתבתי שורתיים ולא הלכתי כפעם בפעם לסלסל ולפלפל כדרכי מעולם בתשו' רק כתבתי מה שצריך ונוגע בנושא הדין ועל שרשיו נתחקר והנני מסכים והולך על דברת מחותני הרב החריף החכם השלם מוה"ר חיים כהן הנ"ל להתיר האשה הזאת ולהושיב ב"ד של שלשה שיתירוה ואף שיש כאן עדות משני עדים כשרים מ"מ הם עד מפי עד ומכ"ש לפי הטעם שכתב הב"ש ס"ק קך"ד ובד' בטחוני בתורתו יאיר עיני ויעביר שגיוני. ועל האמת יעמידני דברי זעירא דמן חברייא:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה