בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה לג
שאלה וזה טופסה בק"ק אוסטרהא ביום הזעם אשר הוגה ה' באפו ורוב בתי עירינו הישנה היו למאכולת אש ונהרסו כמה בתים ונפלו כמה בנינים הגיעו לארץ וכמה נפשות שקעו בבנין אחד מבתי עירינו שנפל עליהם מפולת גדול וזה היה בעש"ק אחר חצות היום וביום ש"ק עמדו שם האנשים לפקח את הגל ומחמת שהיה גל גדול מאד לא מצאו שם אנשים וביום א' מצאו שם אנשים תחת הגל והוציאו אותם מן הגל וכאשר הוציאו שם איש אחד עמדה אשה אחת שמה והכירה שהוא בעלה והגידה בפני ב"ד שהכירה אותו בפרצוף פנים וחוטם ופדחת וכל גופו שהיה הכל שלם והוא בודאי בעלה באין ספק וגם העידו עדים בפני ב"ד שהכירוהו בט"ע בבגדיו כי בעת ביאתם כבר נשחתה צורתו שכל מה שהיה מונח יותר היתה צורתו נשחתת והולכות וגם אשתו אמרה סימן בכתונת שלו כאשר באו הדברים ברוב ענין בגב"ע שהוגבה בב"ד ועני' זו שמרה על פתחי החכמים להוציא לאור משפטה ולהוציאה ממסגר איסורה וכהן קורא תחלה כבוד מחותני ידידי הרב הגדול החריף ובקי המפורסים מהור"ר ר' חיים הכהן ראפפארט ופתח פתח מן הצד להתיר והדר שדרה לקמאי לחוות דעי בזה:
תשובה הנה מה שיש לחוש בהיתר זה הוא כי מצד העדות של האשה יש לחוש דהא קי"ל האשה שאמרה מת בעלי תחת המפולת אינה נאמנת ומצד עדות העדים יש לחוש לפי דעת כמה פוסקים דחיישי' לשאלה והרב מהר"ח נ"י הניף ידו בביטול חששות אילו מה שיש בו די אולם אין ביהמ"ד בלא חידוש ואמינא לברר וללבן הדברים למען יצא כנוגה צדקת ההיתר בלי פקפוק אליבא דכ"ע ואציע מקור הדברים ביבמות פרק האשה שהלכה אמר רבא מ"ט דמלחמה בעולם א"נ משום דאמרה בדדמי ס"ד בכל הני דאיקטול איהו פליט ואת"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרא וחזיא זמנין דמחו ליה בגיר' או ברומח' וסבור' ודאי מית ואיכא דעביד ליה סמתרי וחיי ואמר רבא רעבון גרוע ממלחמה דאפילו מת על מטתו לא מהימנא עד דאמרה מת וקברתיו. מפולת הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי כו' והנה הרמב"ם וש"ע כתבו וז"ל וכן אם באה ואמרו מת בעלי במלחמה כו' תסמוך דעתה על דברים שרובן למיתה כו' ותאמר מאחר שנהרגו אילו ואילו נהרג גם הוא בכללן כו' ולכאורה תימא שהעתיקו תחלת דברי רבא ומי סני להו למימר כמו שאמר רבא בסוף סברתו דלכאורה כן הוא העיקר כמ"ש הפוסקים דכל את"ל הלכה היא ולא מצאתי להמפורשים שנתעוררו בזה והנלענ"ד בכוונת דבריהם משום דנ"מ בין שני הטעמים דלטעם השני דנטרא עד דחזי' דמית אלא שאף ע"פ כן אין להתירה מפני שיכול לחיות ע"י סמתרי אם כן עכ"פ איהו לא משקרה בשום אופן ואינה אומרת, יותר ממה שראתה ולפי דעתה בא החצי עד לבו ומת ולפ"ז אם אמרה קברתיו נאמנת דהא לא חשדינן לה דמשקרת במתכוין משא"כ לטעם הראשון אמרי' דאע"ג שלא ראתה הריגתו כלל רק מחמת דמיונה דסברה כל הני דאקטול כו' היא מוסיפה שקר לומר שראתה שנהרג א"כ אף קברתיו אינו מועיל שי"ל שמשקרה ומוסיפה מדעתה ויש עוד נ"מ היכא דלא אמרה קברתי ויש לה מגו דלהך טעמא דכל הני דאקטול כו' א"כ היא משקרת בשביל בדדמי וכשיש לה מגו דאז לא חיישינ' למשקרת נאמנת משא"כ לטעם הב' דאין אנו צריכין לחשוד אותה במשקרת ואפ"ה אינה נאמנת דאמר' בדדמי דמית ואיכא דעביד סמתרי כו' וא"כ אף ביש לה מגו לא מהני וכמ"ש הב"ש ולדינא שני הטעמים הם אמיתים ואזלינ' בתרווייהו לחומרא ובזה א"ש דברי הרמב"ם והש"ע דנקטו טעם הא' של רבא לפי שסיימו שם לפיכך א"נ אפילו אומרת קברתיו ולכך פתחו בטעם הא' דמחמת שאמרה כל הני דאיקטול כו' מוסיפה שקר שראתה בעיניה שנהרג וממילא שאף שמוסיפה עוד לומר קברתיו לא מהני. ואחר כך כתב הדין דהחזיקה היא מלחמה בעולם דאית לה מיגו דלא תנשא ואם נשאת ל"ת כיון דבעיא דלא אפשיטא הוא אלמא דסתמא דש"ס ס"ל דלמא עיקר כטעם הראשון ולשמא סברה דמית ואיכא דעביד סמתרי לא חיישי' אלא עיקר הטעם דמחמת בדדמי היא מוסיפה לשקר והיכא דאית לה מיגו נאמנת אבל היכא דלית לה מיגו אף שאומרת קברתיו אינה נאמנת כנלענ"ד ברור בדעת הרמב"ם:
והנה בהא דס"ל להרמב"ם דבמלחמה אף קברתיו א"נ נאמרו בה כמה טעמים הטעם הא' לפי שאין רגילות שתמתין עד שתהא קוברתו לפי שהיה בהולה מחמת פחד המלחמה ולכך חשדינן לה שהיא משקרת ועוד טעם אחר מחמת שחזק בלבה שמת היא משקרת ואומרת קברתיו וב"ש ס"ק קמ"ו הביא ב' טעמים אילו ובס"ק ק"ז הביא עוד טעם בשם הלבוש דמחמת שהיא בהולה לברוח אומרת בדדמי וקוברת לאיש אחר וסברא שהיה בעלה ולפי מ"ש מוכח דהעיקר כטעם הב' דמחמת בדדמי משקרת ואומרת קברתיו:
ונראה לענ"ד שמוכרח לומר כן דאל"כ קשה שהרי כתב הרמב"ם וכן פסק בש"ע דאם העד אמר מת פלוני שואלין אותו איך מת ובמה מת כדי לברר דבריו ועי' במ"מ שהוציא דינו מהש"ס ולפ"ז הא ודאי כשהאשה אומרת מת בעלי אנו שואלין אותה איך מת וא"כ ממ"נ אם תאמר דחזיא דמחו ליה בגירא או ברומחא א"כ הא ודאי דאסורה שהרי חזינן בהדיא שאומרת בדדמי מה שאמרה מת סתמא ומאי קאמר זמנין דמחו ליה כו' אלא ע"כ לומר שהיא אומרת שיודעת בודאי שמת כגון שטלטלוהו ממקום למקום ולא היה נודד כנף וכמ"ש הר"ן והריב"ש דזה הוי בירור כמו קברתיו או כגון ההיא אומרת שהכהו ברומח בלבו ממש דאז בודאי א"א לחיות כמ"ש הט"ז ס"ק מ"ד אלא דאנן לא מהימנינן לה בזה ומעיקר' אמרינן דמחמת דסברא כל הני דאקטול כו' היא ממציא' שקר לאמר דמחו ליה ומית ודאי והדר קאמר דאפילו את"ל דמסתמא נטרה עד דחזיא וא"כ אפילו בדדמי אין כאן וע"כ שראתה שמת ממש לזה קאמר זימנין דמחו ליה בגירא ומחמת בדדמי זה שסוברת בדעתה שמת משקרת ואומרת על מיתה ודאית אף שלא ראתה רק הכאה לבד ואולי איכא דעבדי סמתרי וחיי ולפ"ז א"צ למ"ש לעיל דהאבעי' דהחזיק' היא מלחמה היינו דמספק' לי' דלמ' עיקר כטעמא קמא אלא גם לטעמא בתרא איכא לספוקי דגם לטעמא בתרא היינו משום בדדמי שכיח גבה שקרו' ובהכי אתי שפיר הא דאמר רבא רעבון אינו כמלחמה כו' דלפי מ"ש שצריכין לשאול איך מת כו' ובאומרת מת על מטתו פשיטא שא"צ לשאול שוב כלל משא"כ ברעבון דגם בכה"ג איכא בדדמי אם כן צריכה לפרש שיודעת בודאי שמת והיינו שאומרת קברתיו וכדומה לה והיינו דקאמר רבא רעבון גרוע ממלחמה דבמלחמה במת על מטתו נאמנת ואין צריך לפרש יותר ואילו ברעבון עד דאמר' מת וקברתיו וטעמא דגבי רעבון לא אמרינן דאמר בדדמי ומחמת זה משקרה ואומרת קברתיו כתבתי במקום אחר:
והנה הב"ש כתב דבמפולת כשאמרה קברתיו תלוי בשני הטעמים דלעיל ולהך טעמא דמחמת שחזק בלבה שמת משקרת ואומרת קברתיו גם במפולת א"נ ורמ"א סתם כטעם הראשון ולפי מ"ש דטעם השני עיקר בשיטת הרמב"ם וכ"כ ה"ה בשיטת הרמב"ם דאף קברתיו לא מהני במפולת א"כ בנ"ד נמי אין לסמוך על עדותה לשיטת הרמב"ם והמחבר אך אחר העיון ז"א דמבואר בק"ע סימן קי"ח בשם תשו' רלב"ח דתרי גווני' בדדמי איכא חד גונ' על המיתה וחד גוונ' על הצורה ומ"ש הפוסקים דטפי עדיף כשלא ראה הטביעה היינו דאז ליכא בדדמי של הצורה אבל במלחמה שהחשש בדדמי הוא על המיתה דלמ' לא מת מה יזיק כשהיה אצל המיתה או ראה ההריגה ואמר קברתיו ואין ספק בדדמי דלמא הוא חי מאחר שאמרה קברתיו עכ"ל ודבריו מבוארים דדוקא גבי טביעה במים שייך בדדמי לפי שהמים משנים קצת צורת הפנים משא"כ גבי מלחמה כיון שלא היה חבול בפניו והוא תוך ג' ימים אין לחוש לשינוי צורה כלל רק עיקר החשש דבדדמי לענין המיתה ולזה מועיל מה שאומר קברתיו וכן מבואר מדברי בעהמ"א שכתב דאי אמר מת וקברתיו פשיטא דמהימן דהא אפי' אשה גופה מהימנא אלמ' דל"ח לבדדמי דצורה דדוקא גבי מים חיישי' ואף דלא אשתהי משתנה קצת שיאמר בדדמי מחמת זה:
ובזה מיושב מה שהקשו התוספות על רש"י שכתב שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כ"כ שהקשו דלקמן אמרינן דאי אשתהי תפח ולפי מ"ש י"ל דרש"י דייק בלשונו ואינו ניכר כ"כ דאי אשתהי אינו ניכר כלל משא"כ בחזינהו לאלתר ואי לאו חשש בדדמי היה מועיל הכרה מ"מ אינו ניכר כ"כ וחיישי' לבדדמי כמ"ש התוס' דע"י שינוי מעט יאמרו אלו בעליהן של אלו ועיין בריב"ש סימן שע"ח שהקשה על בעהמ"א דלוקמ' האי דדגלת באמר קברתיו ותירץ דאסקינן לקמאי הוה כמו קברתיו ודבריו תמוהים לענ"ד דהתם לאו מחשש' בדדמי דמיתה מוקי לה בעהמ"א בלא ראה הטביעה דהא ל"ש התם כלל דהא אסקוה אגישרא וראו ב"ד וכל ישראל מוטל מת רק שושביניה הכיר בט"ע שזה המת בעל האשה זו וא"כ עיקר החשש משום בדדמי דצורה ומה יועיל לזה קברתיו ובתשוב' סימן הארכתי בזה ועכ"פ מבואר דעיקר חשש בדדמי דצור' אינו אלא במים ולא במלחמה רק היכא שאין המת לפנינו חוששין במלחמה על בדדמי דשמא לא מת וסברא שמת אבל לבדדמי דצורה ל"ח במלחמה ומעתה בנ"ד אפילו תימא כמ"ש שעיקר טעמא דהרמב"ם דמחמת בדדמי משקרת בשביל שחזק בלבה שמת היינו דוקא לענין דניחוש שמא ראתה אותו מוטל מת במפולת ולא היה נודד כנף ובשביל זה מתחזק בלבה שמת כמו שאר אנשים שמתו במפולת ומחמת זה משקרת ואומרת קברתיו וכן גבי שלוח נחשים כשראתה שנשכו נחש או עקרב אומרת בלבה שמת בנשיכה זו כמו שמתו רוב אנשים בנשיכה וכן במלחמה טעמא משום שראתה שנהרגו הראשונים והאחרונים שהיה בעלה באמצען או דחזי' דמחו ליה בגירא כו' אבל לענין הצורה כיון שאין לה סיבה ורגלי' לדבר שבעלה היה שם תחת הגל ואפילו היה שם הרי עיני' הרואות שאין זה בעלה ופשיטא דבכה"ג לא משקרא וכמש"ל לענין מלחמה דל"ח לבדדמי דצורה לפי שאין הצורה משתנית כלל במלחמה וה"ה במפולת ואין לה במה לטעות שתאמר בדדמי אלא ודאי דקושטא קאמר' שמכרת שהוא בעלה:
איברא שיש לעיין לפי מה שכתבתי לעיל טעם הלבוש להרמב"ם דחיישי' שמא קברה איש אחר וסבורה שהוא בעלה אם כן אף שכתבתי לעיל דעיקר טעמא משום שמחמת חוזק הלב משקרת מכל מקום נקיט מיהא בידך דשייך בדדמי דצורה גם במלחמה ואם כן ה"ה במפולת ואף שי"ל דע"כ לא קאמר הלבוש אלא שמחמת בהלת המלחמה חיישי' לאחלופי ובמפולת לא שייך זה עדיין יש פתחון פה כיון דעל כל פנים חזינן דזמנין דאתי' למטעי מחמת בהלה אף אנו נאמר דאף בלא בהלה עכ"פ י"ל שנדמה לה קצת ואף שאינה מכרת היטב היא משקרת ואומרת שמכרת יפה לפום הך שיטה דמחמת בדדמי משקרת וזה נלענ"ד ודעת ריא"ז בש"ג ר"פ האשה שהלכה שכתב וז"ל אמרה מת בעלי במלחמה ואחר שפסקה המלחמה מצאתיו וקברתיו נראה בעיני שא"נ הואיל ולא יכלה לראותו בשעת מיתתו שמא אחר הוא וכסבור' שהוא בעלה עד שתאמר הכרתיו ע"י סימנים כמ"ש בק"ה עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דחיישינן לבדדמי דצורה אף במלחמה והיינו משום דהמיתה משנה ג"כ קצת צורת הפנים דא"ל בזה כמ"ש הלבוש דמחמת שהיא בהולה מתחלף לה דהא בש"ג מבואר שאמרה שאחר שפסקה המלחמה הכירה אותו וקברתיו ואפ"ה לא מהני והיינו משום דס"ל דמלחמה דמי ממש למים וכמ"ש אחר כך וכן אם טבע בים כו' והיינו דמפרש כך הא דקאמר התם דחזינן לאלתר וקאמרה סימנים דתרווייהו בעינן ע"ש וא"כ בנ"ד דמפולת כמלחמה דמי אית לן למיחש לבדדמי דצורה ג"כ ונראה דריא"ז לשיטתו דס"ל דע"א במלחמה מהימן אף בלא קברתיו ובלא סימנים כמ"ש שם שלא חששו חכמים אלא בעדות האשה עצמה שהיא טועה לפי תאותה וחפצה להתיר עצמה אבל העד אינו אומר אלא מה שראה ואין כאן טעות וכ"כ שם לענין עד שראוהו כשעלה מן המים והכירו בט"ע נאמן שאין העד אומר דבריו בטעות ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דאשה דאמרי בדדמי שפיר חיישינן דאמרה בדדמי אף בדדמי דצורה אפילו במלחמה משא"כ לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דע"א א"נ כ"א כשאומר קברתיו דאף בעד חיישינן לבדדמי אם כן מוכח דגבי מלחמה אין חשש לבדדמי דצורה כלל ואפי' בטביעה היכא דלא אשתהי דאל"כ מה מועיל קברתיו ולפי מ"ש בכ"מ בשם תשובת הרא"מ שטעם הרמב"ם דאין האשה נאמנת אף בקברתיו לפי דמפרש האבעיא דש"ס גבי ע"א אף בקברתיו ובלא קברתיו נשארה האיבעי' שמא אמר בדדמי ובקברתיו נפשטה מדגלת דמהימן ומזה הוכיח הרמב"ם דמדבעיא בע"א בקברתיו מכלל דאשה גופא אף בקברתיו לא מהימנא ע"ש באורך ולפ"ז ממ"נ לדעת הסוברים דבע"א בעי קברתיו דאמר בדדמי אף בע"א מוכח דלא אמרי' בדדמי דצורה גבי ע"א במלחמה ומים (רק בעהמ"א ודעימיה ס"ל דבמים אמרינן בדדמי דצורה אבל במלחמה גם הוא מודה וכמש"ל) דאל"כ אף קברתיו אינו מועיל ולהסוברים דבע"א סגי בלא קברתיו אין הכרח כלל שנאמר דאין האשה נאמנת אף בקברתיו ודוקא בדדמי דמיתה חיישינן דזימנין דמחו ליה בגירא כו' אבל בדדמי דצורה מאן לימא לן דניחוש לה כלל וכמ"ש וכן מבואר כל הפוסקים החולקים על הרמב"ם וס"ל דאשה נאמנת אם אמרה קברתיו והב"ש כתב דהיכא דאית לה מגו מהני קברתיו אף להרמב"ם וחולק על הלבוש וגם הלבוש נראה דלא קאמר אלא מטעם שהיא בהולה על נפשה חיישינן לאחלופי הא לא"ה לא וא"כ הש"ג שנראה מדבריו דבכל גווני חיישינן לבדדמי דצורה יחידאה הוא וקי"ל כרוב הפוסקים להקל:
שוב ראיתי בשו"ת ח"צ סימן צ"ה שכתב ג"כ בטעמא דהרמב"ם דחיישינן לבדדמי דצורה אלא שהוא ז"ל כתב בטעמא דמלתא דבמלחמה גדולה חיישינן דילמא איש אחר שנהרג זה שלשה ימים ונשתנה צורתו לצורת בעל האשה זו ומצאתו וקברתו וכיון דחזיא ליה דמחו ליה לבעלה בגירא אמרה הא ודאי בעלה הוא וכתב שכן נראה דעת ריא"ז בש"ג וכן מצאתי למהר"מ יפה כו' ע"ש שכתב דמפולת דאורחא דמלתא הוא לפקח עליו תיכף ומיד דאפי' בשבת דוחה כהא דאמרינן ביומא ולא שכיח כלל שילין ג"י בלא קבורה ולהכי כי אמרה קברתיו נאמנת ע"ש וא"כ מבואר להדיא דכגוונא דנ"ד אין חשש בדדמי דצורה כלל כיון שידוע שזמן המפולת היה ביום ז' וביום א' נפקח הגל ונמצא האיש הזה ולא שהה שום אדם ג"י תחת הגל שניחוש לאחר שנשתנה צורת בעל האשה זו:
אך מה שחידש הגאון ז"ל דחיישינן שלקחה איש אחר שנהרג זה ג"י צ"ע דא"כ בע"א נמי ניחוש ליה הכי ומ"ש הגאון ז"ל דבע"א שאמר קברתיו לכולי האי ל"ח אף דבאשה עצמה חיישינן לבדדמי אף בקברתיו שאני ושאני עכ"ל צ"ע דמ"ש דהא לדידיה גם האשה אינה משקרת כמו העד ובאמת גם לפמ"ש הלבוש והש"ג בשם ריא"ז ג"כ צ"ע לחלק בזה בין האשה עצמה לעד אף לדידהו י"ל דודאי מיתה משנה קצת צורת הפנים ומ"מ העד כיון שאינו נוגע בדבר כלל אף שגם בעד חיישינן דמסהיד באומדן דעת היינו באומד דעת גדול כגון דמחו ליה בגירא כו' ורואה אותו מוטל כאבן שאין לו הופכין סובר דודאי מת הוא ולכך צריך שיאמר קברתיו אבל מ"מ בשביל שינוי מעט של הצורה לא יאמר בדדמי שקבר את זה אם ע"י בבירור שזהו הוא דגם הוא יודע כן שע"י המיתה משתנה בקצת אבל באשה עצמה כיון שהיתה בהולה לברוח אינה מסתכלת היטב ובשינוי מיעוט היא תולה בבעלה מחמת תאותה וחפצה להתיר עצמה אבל לפי מ"ש הח"צ דחיישינן דאתרמוי אתרמי א' שכבר עברו עליו ג"י א"כ גם בלא בדדמי דחזיא דמחו לי' יש לחוש לזה ועוד דגם בע"א ניחוש ליה הכי וע"כ לומר שהעד מעיד שראה הריגתו ולא זזה ידו ונטפל בקבורתו או שעכ"פ ידוע לו שלא היה שם אחר שמת קודם שעבר עליו ג"י א"כ גם באשה כה"ג נאמנת כיון דלא משקרת רק שאומרת בדדמי ומה בדדמי שייך בזה שהרי אומרת שקברה לבעלה שראתה הריגתו ולא זזה ידה כו' וצ"ל דודאי לא מיירי באומרת לא זזה ידי ומ"מ בעד ל"ח דכשאומר קברתיו מסתמא דקדק היטב וראה שהוא קובר להאיש שראה הריגתו והוא בעלה של זו לאחר שעברו עליו ג"י משא"כ באשה מחמת חפצה לא דייקה כולי האי וכשהיא רואה שפרצוף פניו דומה לבעלה אומרת שבודאי הוא בעלה וקוברתו ובאמת הוא אחר שעברו עליו ג"י וזה דוחק גם לפ"ז צ"ל דהרמב"ם ס"ל כמאן דמחמיר בספק תוך ג"י דאל"כ למה ניחוש לזה שהרי אם מוטל מת בספק תוך ג' תלינן שהוא תוך ג' ולמה ניחש שמא לקחה א' שעברו עליו ג"י ולפמ"ש א"צ לזה דכל מיתה איכא קצת שינוי וכדמייתי הח"צ גופיה מהא דאיש פלוני נשכני נחש כו' אלמא דלפעמים משתנה אפילו הרבה שאין מכירין אותו וא"צ לחלק כמ"ש הוא ז"ל גם צ"ע במ"ש הח"צ דהך דנפלו עלינו לסטים בקברתיו מיירי ומש"ה מהני דמלחמה קטנה היא לפ"ז ל"ל למימר טעמא כדרב אידי דאשה כלי זיינה עליה ת"ל משום דל"ש בדדמי במלחמה קטנה כיון שאומרת קברתיו ואין לחוש שמא תקח מי שעברו עליו ג"י כיון דמלחמה קטנה היא ואפי' באיש כה"ג מהימן ואף דנימא ע"א במלחמה לא מהימן מ"מ במלחמה קטנה וקברתיו נאמן דתו ליכא למיחש למידי וצ"ע:
וחזרנו לענינינו שלדעת כל הפוסקים יש להתיר בנ"ד רק לדעת הש"ג בשם ריא"ז צ"ע לכאורה דמשמע דכל היכא דשייך בדדמי חיישינן לבדדמי דצורה ובעינן צירוף סימנים ולאו משום חשש חילוף באיש אחר אתי עלה ואין לפרש דבריו ג"כ כמ"ש הח"צ דשמא אחר הוא שנהרג קודם ג"י שהרי כתב ע"ז וכן מי שטבע כו' והתם מחמת חשש שנטבע כבר ג"י אין כאן דמיא מצמית צמתי וכיון דחזיוה בשעתיה דאסקוה למאי ניחוש לה וע"כ כיון דשייך בדדמי מחמת מלחמה או מחמת טביעה חיישינן מחמת שינוי מעט דמיתה תאמר עליו כי זה הוא בעלה וא"כ ה"ה במפולת כה"ג כיון דאיכא חששא דבדדמי:
אך נראה דכאן כ"ע מודו דהכא ל"ש בדדמי כלל דע"כ לא אמרינן במפולת בדדמי אלא היכא שהיא אומרת שראתה שנפל עליו מפולת ומת מחמת זה דאז אמרינן שמא לפי שראתה אותו מוטל תחת המפולת ולא היה נודד כנף סברה ודאי מת כמו שאר אנשים שמתו במפולת ולכך ס"ל לה"ה דאף קברתיו ל"מ דמחמת שחזק בלבה שמת אומרת ג"כ קברתיו וכן גבי שלוח נחשים כשרואה אותו נשוך מהנחש סברה ודאי מת כמו שמתו רוב אנשים בנשיכה וכמ"ש להדיא ברמב"ם וש"ע וכן במלחמה טעמא מאחר שנהרגו ראשונים ואחרונים שהיה בעלה באמצען או דחזיא ליה דמחו בגירא כו' אבל בגונא דנ"ד שהיא אינה יודעת שנפל עליו מפולת רק עכשיו שאנו מוצאין איש א' תחת המפולת היא אומרת שמכרת שזה בעלה בכה"ג ל"ש בדדמי כלל דמה"ת יתחזק בלבה שבעלה בא אל הבית הזה שנפל ונהרס דשמא לא בא כלל אל מקום זה וראיתי שכ"כ הר"ח נ"י ויפה כתב:
אך מ"ש ראיה מדברי הח"מ והב"ש בעד שלא ראה ההריגה דלא אמר בדדמי ואף דשם לענין ע"א אין לחלק בין ע"א לאשה לענ"ד ז"א שהרי לסברת הח"מ והב"ש פשיטא דאם העד אומר שראה בעלה של זו מת במלחמה ולא נהרג ודאי דמהימן וק"ו הדברים דהא אפי' באומר מצאתיו ויהרוג דהא קמן שעכ"פ היה בין הרוגי מלחמה ל"ח דאמר העד בדדמי ומכ"ש כשאומר שראה אותו מת ולא נהרג כלל ואלו באשה כה"ג כתב הב"ש ס"ק קמ"ח דדוקא במת בביתו על מטתו הוא דנאמנת אבל מת במלחמה ולא נהרג א"נ וע"כ לומר דעד שאני דלא חשדינן ליה שישקר מחמת בדדמי והלכך כיון שנאמן שלא ראה ההריגה כלל ממילא אין חשש שיאמר בדדמי שמצאו הרוג ומת ממש ובאמת לא מת אבל באשה חיישינן שמחמת שיודעת שירד למלחמה או שמצאתו בין הרוגי מלחמה סברה כל הני דאקטול כו' ומשקרת ואומרת שמת ולא מחמת המלחמה ודוקא מת על מטתו ל"ח שמא ראתה הרוג במלחמה ומשקרת לומר על מטתו דכיון שידוע לעולם שהיה מלחמה היא יריאה לומר מת על מטתו שיוודע שהיא משקרת וכמ"ש התוספות דמה"ט א"נ במגו ע"ש ואף דהמרדכי כתב דלא גרע מאשה עצמה דמהימנא לומר מת ע"מ היינו דבע"א דלא חשיד לשקר מחמת בדדמי דינו כמו אשה עצמה במת ע"מ וגם י"ל דהמרדכי ס"ל דהאשה עצמה ג"כ אינה חשודה לשקר מחמת בדדמי וכדעת הפוסקי' דאשה נאמנת בקברתיו אבל לפום הך טעמא אליבא דהרמב"ם דא"נ בקברתיו משום דמשקרת בשביל בדדמי ודאי דהא"מ וב"ש שכתבו דין המרדכי היינו בע"א אבל באשה עצמה לא וכמ"ש הב"ש דאף מת במלחמה ולא נהרג א"נ אע"ג דל"ש בדדמי כל הני דאיקטל או דמחו ליה כו' וע"כ דאמרינן דמחמת דסברה כל הני דאקטול או דמחו ליה כו' משקרת לומר שמת ולא נהרג ואם כן כ"ש שאין להאמין לה כשאומרת שמצאתו הרוג אלא שלא ראתה כשהרגוהו אלא אמרינן דמחמת בדדמי ליה משקרת:
והנה ז"ל המרדכי ובתשו' ה"ר מנחם כו' דבמקום דאמר העד אפי' בעת המלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה יפה בט"ע בהא לא אבעיא לן דפשוט דנאמן דלא גרע ע"א מאשה גופה דאמרה מת ע"מ נאמנת דל"ש למימר בדדמי אלא בהריגה שיש לאוסרה על הספק אבל באמת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום עכ"ל:
ולענ"ד כוונת הדברים דודאי מי שאומר שמצא שיש אחד מת או הרוג אין לספק בדבר שמא היה זה סבור שמת ועדיין חי הוא שכל שהיה בידו לעמוד על אמתת הדבר אם עוד בו נשמתו או לא והוא מעיד סתם שהוא מת או הרוג ודאי שלא הי' מקום להיות מסופק בזה ומסתמא עמד על בוריו של דבר ואין חשש בדדמי רק כשבא להתיר האשה ע"פ שמעיד שראה כשהרגוהו אז למיחש מבעי דלמה אמר בדדמי משום דחזא דמחו ליה כו' אבל כשמעיד להתיר מחמת מציאת ההרוג אין מקום לחשש זה רק שנאמר שהוא משקר במה שאמר שמצאו מת או הרוג שזה מורה על מיתה ודאית או שנאמר שמא לא הכירו יפה בט"ע ומשקר לומר שהכירו יפה משום בדדמי דחזא דמחא ליה זה לא אמרינן וכמו דהאשה עצמה נאמנת לומר מת ע"מ ול"ח דמחמת בדדמי שיודעת הריגת המלחמה משקרת לומר מת ע"מ וק"ו בע"א דל"ח למשקר כלל:
ולענ"ד גם מ"ש רמ"א דזה הוי כאלו אמר קברתיו והח"מ פי' שר"ל שהכרתיו הוי כמו קברתיו והקשה ע"ז מהפוסקים שכתבו קברתיו או הזזה ולענ"ד לק"מ דודאי אין הכרתיו ענין לקברתיו דמ"ש המרדכי והרמ"א הכרתיו הוא לומר דכיון שאומר שהכירו תו ל"ח לדדמי דצורה כלל רק דהרמ"א קאמר כיון שאומר שראה אותו אחר כלות המלחמה מוטל מת הוי כמו קברתי ודודאי אין העד מעיד אלא על דבר הברור לו וכיון שאומר שראה אותו מת בשעה שאין בהלות המלחמה לא מספקינן במלתא דלמה לא נתברר לו שמת ואומר בדדמי וזה ג"כ בכלל ראיית המרדכי שהאשה נאמנת לומר מת ע"מ ול"ח דלמה נדמה לה שמת ואומרת כן מאומד הדעת לבד אלא אמרינן מסתמא נתברר לה שמת ממש וכן מבואר בחידושי הרשב"א שכתב וז"ל וע"כ אית לן למימר הכי דאי לא אשה היכא מהימני דלמא שבקא ליה גוסס וסברא דגוסס לא חיי ואמרה בדדמי אלא דכל שאינה יריאה מחמת מיתה לא שבקא ליה ולא אמרה בדדמי עכ"ל וא"כ כ"ש בע"א כשאין שם יראת מיתה דל"ח לזה ומה שנזכר בש"ס ופוסקים קברתיו או הזזה היינו כגון גבי רעבון דאיכא למיחש מחמת פחד רעבון שבקא ליה או גבי טביעה במים שיש לחוש שהמים בלבלוהו והעד לפנינו ואומר שלא הזיזו לראות אם נודד כנף ואע"ג דמדברי הריב"ש משמע דאף שאין העד לפנינו חוששין שמא אמר בדדמי ולא נתברר לו ודאי שמת מ"מ דעת המרדכי והרמ"א אינו כן וכמ"ש בח"מ ס"ק ח' בתשובת מהריב"ל דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו וכ"כ שם שהמזרחי חולק על הריב"ש וס"ל דכשאומר שמצא מת על שפת הים ל"ש בדדמי וגם י"ל דדוקא שטביעה במים חיישינן להכי דלמא בלבלוהו המים דשם רגילות למטעי בהכי שיהיה נראה כמת ממש אבל בהרוגי מלחמה אין העד טועה באומד הדעת על מי שיש בו רוח חיים לומר שמת והח"מ הראה מקום למ"ש בשו"ת ראב"ח סימן ע"ה שהעתיק בק"ע ס"ק רפ"ט באומר ראיתיו מת מושכב לארץ עדיין לא הגיע לגבול הזזה כו' דעת המרדכי והרמ"א אינו כן אלא כשאומר שראוהו מת אין לנו לחוש יותר וכמ"ש המרדכי דמה לי שעת מלחמה או עת שלום ואמנם עיקר כוונת המרדכי לומר דל"ח למשקר מחמת בדדמי שאין לנו לחוש אלא בהריגה עצמה דאתי למטעי דחזו דמחו ליה בגירא וסובר שבודאי נהרג ומת ממש כיון שרוב בני אדם מתים ממש מחמת הכאה כזו אבל שיאמר על הרוג שנמצא לשון מיתה אף שיש בדבר ספק לזה ל"ח כלל והארכתי בזה לפי שהח"מ השיג על הרמ"א והב"ש נדחק לפרש שר"ל שאומר מת בודאי וכ"כ בצ"צ והביאו בק"ע אות תך"א שכתב שצריכות לידע שראה אותו שפיר שנתקרב אליו כו' ולענ"ד ז"א שמקור דברי הרמ"א מהמרדכי ושם לא נזכר מזה ודברי אא"ז רמ"א הם מתפרשים כמ"ש ומ"ש שראיתיו שמת שדקדק הצ"צ לענ"ד הוא דקדוק קלוש ושגרא דלשנא ואין להאריך:
ועכ"פ בנ"ד ל"מ לפי מ"ש וכן לפי מ"ש הב"ש והצ"צ אין ראיה מהרמ"א ומרדכי לכאן דהתם מיירי אף בגוונא שראה ההריגה אלא לפי שאומר שמת בודאי ל"ח למשקר ולבדדמי דצורה ס"ל דל"ח כלל וא"כ עדיין צ"ע בנ"ד שחששנו לדעת הריא"ז דחושש בכה"ג לבדדמי דצורה אלא אפי' לפמ"ש הח"מ בפי' המרדכי דבכה"ג ל"ח לבדדמי דמיירי שלא ראה ההריגה מ"מ ע"כ דבאשה כה"ג חיישינן כשאומרת מצאתי הרוג מהרוגי מלחמה והכרתיו שהוא בעלי דלא עדיף מאומרת מת במלחמה ולא נהרג וע"כ דחיישינן דלמה מחמת בדדמי משקרת וא"כ ה"ה בזה שאומרת שאחר כלות המלחמה עמדה עליו והכירוהו ניחוש דשמא מחמת שסברה כל הני דאקטיל או דמחו ליה משקרת ובאמת צ"ע על הב"ש שכ"כ בפשיטות דאומרת מת במלחמה ולא נהרג א"נ דה"ל לפרש דזה דוקא להרמב"ם ולהך טעמא דס"ל דמשקרת מחמת בדדמי ומדבריו משמע דס"ל דאליבא דכ"ע הוא וכן נראה ממ"ש שכן משמע מהג"ה דבסמוך ואפשר דהב"ש ס"ל דגם במת במלחמה שייך בדדמי דדלמא שבקא ליה גוסס כיון שיריאה לעמוד שם וצ"ע:
ומ"מ לדינא יפה כ' הרב מהר"א נ"י דבגוונא דנ"ד שלא ידעה האשה אם נפלה עליו המפולת כלל אין לחוש לבדדמי ולענין השפיר יש ראיה גם כן ממ"ש הח"מ בפירוש המרדכי דאף דבדינא דהמרדכי אפשר לחלק בין ע"א להאשה לפום הך טעמא להרמב"ם דהאשה משקרת דוקא התם דעל כל פנים בודאי היה בעלה במלחמה אפשר דמחמת בדדמי משקרת משא"כ כאן שלא נודע אם היה במקום המפולת כלל אין כאן התחלת חשש בדדמי כלל וסברא גדולה היא דבכה"ג ל"ח גם גבי אשה כמו דל"ח גבי ע"א בלא ראה ההריגה דלא אמר בדדמי:
איברא שצ"ע דרש"י ביבמות כתב וז"ל מפולת שנפל הבית או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר עכ"ל וכ"כ הנ"י ולכאורה הדברים צריך ביאור דודאי גם בבא רוח סערה כו' צריכה שתאמר שיודעת שמת במפולת דאל"כ אין להתירה אף בלא טעמא בדדמי דדלמא לא נמצא שם בתוך הבתים שנפלו וערק ואזל לעלמא וצ"ל דמתחלה קאמר שאומרת שהיא ראתה כשנפלה המפולת עליו ואחר כך קאמר דאף שאינה אומרת כן רק שהיא מצאתו מת בתוך המפולת חיישי' לבדדמי כיון שהיה רוח סערה שהפיל כל בתי העיר אמרה בדדמי כל הני דאקטיל כו' ומסתמא גם הוא מת תוך המפולת:
ובזה יש ליישב דברי הב"ש סעיף קטן קנ"ו שכתב נראה דבכה"ג אית לה מגו דמת סתם ושוב כתב דלטעם הג' אין נאמנת בקברתיו והרמ"א סותם כטעם הראשון וזה צ"ע דבס"ק ק"ן כתב דהיכא דאית לה מגו נאמנת בקברתיו לכ"ע ובבאר היטב כתב שדברי הב"ש סותרים זה את זה ולפמ"ש י"ל דמ"ש נ"מ בין הטעמים וכ"כ בס"ק קמ"ו היינו היכא דליכא מגו כגוונא שכתב רש"י שהיה רוח סערה כו' דזה הוי כהוחזקה מלחמה בעולם דלית לה מגו וכן משמע מהרמ"א שכתב וצריכה שתאמר מת על מטתו ולכאורה בהך דינא דמפולת שאומרת ראיתיו מת במפולת איך שייך שאמר מת ע"מ וא"ל דאשלוח נחשים קאי שהרי התחיל ולכן דינם המלחמה משמע דאתרווייהו קאי ולפי מ"ש א"ש דרמ"א מיירי אף בגוונא שכתב רש"י שהיה רוח סערה כו' דליכא מיגו ודומיא דשלוח נחשים כו' דמשמע שהיה הדבר ידוע וה"ה במפולת בכה"ג מיירי ובזה כתב שצריכה שתאמר מת ע"מ או קברתיו ושפיר כתב הב"ש דסותם כטעם הראשון דלא חיישי' דמשקרה:
ולפ"ז בנ"ד שבתים גדולים לשמה היו ונפלו ונשברו א"כ שפיר שייך בדדמי אף שלא ראתה שנפל עליו וכיון דשייך בדדמי אף קברתיו לא מהני דאף דאין חשש דמשקרת לענין המיתה שהרי מת לפנינו וקברו מוכיח עליו מ"מ יש חשש שמשקרת על ההכרה וגם כי לפי שיטת הריא"ז שייך בדדמי גם על ההכרה:
וגם צ"ע שהרי דעת בעהמ"א והרא"ש גבי מים דכמלחמה דמי דבראה הטביעה חיישינן לבדדמי אף בעד והרבה פוסקים ס"ל דידע הטביעה הו"ל כראה ולכן אף שאומר שראה אותו מיד חיישי' לבדדמי שנדמה לו הצורה כך כיון שראה או ידע הטביעה ועכ"פ צריך סימנים שאינם מובהקים ג"כ וא"כ בנ"ד שידעה בו שהיא בעלה בתוך העיר והעיר בוער באש ואוכלת יושביה ומהרסת הבתים והו"ל כראה או ידע הטביעה דמה לי מים ומה לי אש וא"כ ניחוש דלמא אמרה בדדמי לפי שידעה שהיה בתוך התבערה כסבורה שזה בעלה ואחר הוא:
אך נלענ"ד דע"כ לא כתב רש"י התם שהי' רוח סערה כו' אלא כמ"ש שם שהיה מפיל כל בתי העיר ומיירי שלפי האומדנא עכ"פ לא היה מקום להמלט על נפשו ודמי למים שאל"ס דכיון שראה הטביעה חושש בדעתו שבוודאי לא עלה משם וכן בהך דראה הטביעה דכיון שראה שנפל למשאל"ס דלא שכיח שיעלה משם אמר בדדמי משא"כ בנ"ד דהא קמן שרוב בני העיר נמלטו וברחו ולא נגעה בהם יד ה' ומתי מספר אשר נאבדו מתוך הקהל עיר גדולה לאלקים וגם לענין שלוח נחשים היינו דוקא ברוב בני אדם כמ"ש הפוסקים ובכה"ג ל"ח דאמרה בדדמי ודבר פשוט לענ"ד שאין לנו לחוש שמא ידעה או שמעה שבעלה היה בבית שנפל דמה"ת לחוש לזה ואע"ג דהרמב"ן בחידושיו כתב וז"ל והא מים כמלחמה דמי פי' מכיון שנשברה ספינתו בים איכא למימר בדדמי הלכך גבי ע"א לעולם לא מהימן אע"פ שאין האשה יודעת שנשברה ספינתו כדי שתאמין בו שמא יבואו עדים ויעידו כן ושוב לא תחקור על המיתה ודחי' ותסברא כו' ואי לא אמרה סימנין לא סמכינן עלייהו משום דחיישינן דלא סמכא אתתא עלייהו משעה שתדע שטבע בעלה ולא דייקא אם אותו שעלה הוא כו' ע"ש וכ"כ במלחמות וז"ל ואפילו נמי לא ידעה אף היא בטביעה האיך נסמוך על העד משום דהיא דייקא והא אם מחזרת היא אחר הדבר מכיון ששמעה בו שטבע אינו רוצה שוב בדיקות וחקירות ומעתה תלך ותנשא דאמרה בדדמי על העד שאמר מכירנו בו ושמא אחר הוא שהוא אינו נאמן וכן במלחמה כו' והטעם מפני שכבר הוחזקה המלחמה מפי העד ולא תידוק היא במלחמה ותתלה בדדמי כו' ע"ש ולפ"ז גם בנ"ד היה אפשר לחוש לזה שמא ידעה או שמעה שבעלה היה בבית זה שנפל ונהרג ומחמת זה אומרת בדדמי כי עד הגל הזה שמתו תחתיו כמה אנשים וגם בעלה נפל שמה שדוד ולכך היא אומרת שמכרת אותו:
אך נראה דהרמב"ן לא כ"כ אלא בהך צד איבעיא דש"ס דע"א במלחמה לא מהימן משום דלא דייקא רק שתדע שירד למלחמה ושוב לא דייקא יותר ותתלה לומר שבודאי מת כדברי העד הזה שאומר כן ולכך שפיר כתב דמים כמלחמה דמי מכיון ששמעה שטבעה ספינתו כו' אבל באמת אנן קי"ל דע"א במלחמה נאמן כמ"ש הרי"ף דבעיין אפשטא מההיא דדגלת וע"כ לומר דלהא מלתא ל"ח כלל שמא יבואו עדים ויעידו לה שירד למלחמה או שטבעה ספינתו בים ותו לא דייקא וא"כ י"ל דגם באשה עצמה המעידה שהכירה בעלה בין הרוגי מלחמה אחר שנשקט או שמצאתו מת על שפת הים והיא לא ידעה כלל מירידתו למלחמה או משבירת ספינתו מהימנא ולא חיישינן דלמא אין הכרתה ודאית רק מחמת ששמעה שירד למלחמה או שנשברה ספינתו דל"ח לזה אלא אם היא אומרת שגם היא יודעת כן אבל אם אומרת שלא ידעה מזה כלל רק שמצאתו מת הו"ל כמת על מטתו דמהימנה אע"פ שנפשה יודעת שנאבד מתוך הקהל וגם כפי המבואר בשאלה שהעידו שהיה אצל בהכ"נ הגדולה ששם היה האש מתגבר והולך ומסתמא שמעה זאת גם קודם ההכרה מ"מ בשביל זאת אין חשש בדדמי שתסבור שמסתמא נמלט לבית זה שנפל ועתד לגלים שהרי בודאי כמה אנשים היו שם סמוך לבהכ"נ וגם העד היה שם ונמלט על נפשו ואפילו גבי דבר אמרינן בש"ס דאמרי לה אינה כמלחמה דסמכא אדאמרי אינשי שב שני הוה מותנא כו' וכן פסק הרמב"ם והש"ע ואף שהרמ"א כתב שם די"א דאינו נאמנת והיינו לפי גרסת הר"ן בהרמב"ם דפוסק כלישנא קמא דהוה כמלחמה והח"מ כתב שנראה כן מהטור והרא"ש י"ל דשאני התם שי"ל דסמכה דעתה לפי שרוב אנשים מתו בדבר משא"כ כאן דבמקום שידוע שהיה בעלה שם לא נודע כלל אם נשרפו אנשים שם רק שנאמר שתסמוך דעתה שנמלט לבית זה ושם נפל עליו המפולת ולכך אמרה בדדמי להא ל"ח וגם ל"ד להא דעישנו עלינו את הבית למאי דס"ד דמיירי שאומרת שהמתינה עד שראתה אותו מת ממש ולכך בעי למפשט דהחזיקה היא מלחמה א"נ דאמרה בדדמי וכן לגברא חרוכא לפי מ"ש רי"ו בשם הרמ"ה דכל דמוכח שהיו שם איש אחר א"נ אף שצעקה ואמרה ראו בעלי שנשרף אמרינן דאמרה בדדמי וה"נ הרי כמה אנשים נמצאו תחת המפולת דהתם עכ"פ ראתה שהיה בבית הזה דאיתלי ביה נורא משא"כ כאן שאינה יודעת אם היה בבית זה כלל אם לא ומחמת שנמצא במקום שגברה התבערה בשביל זה לא סמכה דעתה שהרי גם העד המעיד היה שם ונמלט ואמרה כי היכא דלדידיה אתרחי' ניסא לבעלה נמי אתרחיש וקרוב הדבר שגם לנס לא היה צריך והיה אפשר לו גם בדרך הטבע להמלט ולכן אין לחוש דאמרה בדדמי משום זה ולשמא ידעה או שמעה שהיה בבית זה אין לחוש וכמ"ש דלמאי דאפשיטא הבעיין מדגלת לא חיישינן להא ואע"ג דהרי"ף סובר דבעינן קברתיו גבי ע"א במלחמה היינו משום כיון דהעד ידע שהיה במלחמה חיישינן לבדדמי דעד גופיה אבל כשאומר קברתיו לא חיישינן דלמה שמעה שהיה במלחמה ולא דייקא וא"כ ה"ה באשה גופה המעידה שהכירה אותו אחר המלחמה לא חיישינן דלמה שמעה שהיה במלחמה:
ועדיין יש לפקפק לפי מ"ש הרא"מ הביאו הכ"מ בהלכות גירושין דטעמא דהרמב"ם שכתב בסוף הלכות גירושין טעמא דע"א נאמן משום דהוה מלתא דעל"ג אע"ג דהאבעי' הוא בגמרא כיון דאפשיטא מההיא דדגלת גבי ע"א במלחמה שנאמן אלמא דטעמא משום מלתא דעל"ג הוא ע"ש באורך מבואר מזה דאי הוה נקטינן טעמא משום דאשה דייקא שפיר חיישינן דלמה לא דייקא וע"כ לומר דחיישינן דלמה שמעה האשה שירד למלחמה ולא דייקא והא דאפשיטא הך דע"א במלחמה היינו משום דנקטינן עיקר טעמא דע"א משום מלתא דעל"ג וא"כ חזר החשש למקומו בנ"ד דלמא שמעה או ידעה שהיה בבית זה שנפל ואמרה בדדמי אף שהוא בתוך ג"י וכן י"ל לפי דעת הפוסקים דמחלקים בין ידע הטביעה או לא דה"ה נמי בידע המלחמה דחיישינן ואף לפי מ"ש לעיל להוכיח מדברי בעה"מ דגבי מלחמה ל"ח לבדדמי דצורה רק במים שמשנים קצת צורת הפנים אבל בהרוגי מלחמה לא מ"מ מהרא"ש והטור לא משמע מידי ואפשר דס"ל כהש"ג בזה ומצאתי בס' בית מאיר סעיף ל"ג שכתב ג"כ דלשיטת הרא"ש אף במלחמה בע"א אפי' תוך ג"י אמר קברתיו על ידי הכרה שהכרתיו אחר המלחמה צריך צירוף סימנים מחשש דלמא אמר בדדמי דסמיך נפשיה אכל הני דאקטול כו' אומר בדדמי זה שהיה במלחמה זהו שנמצא מת וכן איתא בש"ג הובא בד"מ לענין האשה ולמד מלחמה מן מים שאל"ס לענין האשה וה"ה לשיטת הרא"ש בע"א כו' משא"כ לשיטת בעהמ"א והרא"ש בידע הטביעה צריך סימנים ה"ה במלחמה ודברי הב"ש צ"ע שכתב ואם נטבע במים כו' צריך שיהא לו בו סימן משמע דבא למעט מלחמה וז"א דמלחמה ומים דין א' להם כמ"ש בש"ג עכ"ל:
והנה מ"ש כן בשיטת בעהמ"א נפלאתי שהרי בעהמ"א כ' להדיא דע"א שאמר מת במלחמה וקברתיו מהימן דאפי' אשה גופה מהימנא כו' והיינו אף בידע המלחמה והא דמחלק בין ידע הטביעה או לא היינו דאם ראה הטביעה אומר בדדמי על הכרת הצורה כמש"ל מההיא דדגלת דהוי כמו קברתיו דהא אסקוה אגישרא כו' ואפ"ה בראה הטביעה לא מהני וע"כ דמים גרע ממלחמה לענין הכרת הצורה וכמ"ש ולפי מש"ל בשם הריב"ש משמע מדבריו דגם לענין מים הוי החשש משום בדדמי דמיתה וכן משמע מהרמב"ן במ"ש תדע מדלא מוקמינן דשני ת"ח כו' ע"ש ועכ"פ לענין בדדמי דהכרה מבואר בבעהמ"א דלא חיישינן ולכך ע"א או אשה שאמרו במלחמה קברתיו מהימנא רק מדברי הרא"ש אין הכרע ואיכא למימר דאף במלחמה אמרינן בדדמי לענין הכרה וכשיטת הש"ג וא"כ כיון שכתבתי שיש לחוש דלמא האשה דייקא ויתוודע לה שהלך במלחמה או טבע ושוב אומרת בדדמי א"כ ה"נ ניחוש לה שמא תידק שבעלה היה בתוך המפולת ושוב אמרה בדדמי. ואפשר לצדד ולומר דע"כ ל"ח דאמרה בדדמי אלא משום דאיתחזק איסורא דא"א וכל כמה שאין העדות ברורה לא מפקינן מחזקתה וחיישינן כל מה דאפשר למיחש ואע"ג דאקילו בעדות אשה דוקא בסוף העדות אבל בתחלת העדות לא כמבואר בש"ס ופוסקים וכל זה היכא דלא איתרע חזקת א"א כלל אבל היכא דאיתרע חזקת א"א לית לן למיחש דלמה אמרה בדדמי ולפ"ז בנפל' עליו מפולת שנותנין עליו חומרי חיים כו' דאיתרע ליה חזקת חי דחזקת א"א וכמבואר בירושלמי ותוספתא וכן פסק הרמב"ם והש"ע בהלכות גירושין ל"ח לבדדמי ואם כן ממ"נ אם נימא דהאשה דייקא עד שתתוודע לה שנפל עליו מפולת אין לחוש לבדדמי כיון דאתרע חזקת א"א ואם נאמר שלא נודע לה שנפל עליו מפולת א"כ פשיטא דאין חשש בדדמי ובין כך ובין כך יש לסמוך על הכרתה אלא שלפי זה תיקשי בהא דאמרינן גבי טביעה כיון דמים כמלחמה דמי אין ע"א נאמן אם נימא דלא מהימן במלחמה וטעמא משום דלא דייקא רק שתדע שנשברה ספינתו בים ושוב סומכת על העד שאומר ראיתיו שמת. ולפי מ"ש א"כ קשה כיון דע"כ דייקא שנשברה ספינתו והרי ספינה שאבדה בים נותנין לה חזקת חיים כו' ואיתרע לה חזקת א"א וכן במלחמה לפי מ"ש הרמב"ם הטעם מאחר שנהרגו אלו ואלו נהרג הוא באמצען אם כן הו"ל כעיר שכבשוה כרקום דנותנין עליו חומרי חיים כו' ואפשר לחלק דהתם אין ע"א נאמן מן התורה רק משום דייקא מהימן וכיון דלא דייקא שמת רק שנשברה הספינה מה בכך שאיתרע החזקה מ"מ ע"א לא מהימן להתירא משא"כ כאן דבדדמי אינו רק חששא בעלמא ואפשר דאינו רק מדרבנן כיון דאיתרע חזקת חיים וחזקת א"א תו לא חיישינן לה ומ"מ צ"ע דאדרבא איפכא מסתברא די"ל דע"א א"נ כ"א לסתור החזקה חזקת חיים וחזקת א"א והיכא דאיתרע החזקה יש לנו לומר דע"א נאמן (ואפשר דבאמת היינו טעמא דקי"ל ע"א מהימן במלחמה ופשטינן לה מדגלת דאף להך טעמא דדייקא מ"מ ע"א נאמן כיון שאינו לסתור החזקה דאיתרע לה כיון שעכ"פ דייקא על שבירת הספינה אלא שכבר כתבתי בשם הרא"מ דמהכא יליף הרמב"ם דטעמא דעל"ג הוא עיקר וצ"ע) מה שא"כ בזה דמשמע דחשש בדדמי חשש גמור הוא דהא קי"ל בהוחזקה מלחמה אף אם נשאת תצא ומדברי הרמב"ן משמע דאף שנתוודע לה שירד למלחמה תו לא דייקי אף דהתם לא איתרע חזקת חיות וחזקת א"א בזה שירד למלחמה ובגוונא דנ"ד י"ל אף אם נודע לה שהיה בבית זה שנפל אח"כ אף שלא נודע לה שהיה בעת שנפל שפיר אמרה בדדמי כמו בירד למלחמה:
אך מדברי הרמב"ם משמע שאין אומרת בדדמי בשביל ירידה למלחמה לבד רק מאחר שנהרגו הראשונים כו' וקצת משמע כן מהרמב"ן מ"ש לדחות ראיית הראב"ד מעובדא דחשא ע"ש בחידושיו ובדברי הרא"ש ובתשובה סימן הארכתי בדברי הרא"ש והרמב"ן אלו ואפשר דוקא לענין בדדמי דהיינו שתסמוך על העד שפיר סגי כשיודעת שהלך למלחמה שבזה לבה חזק להאמין לעד שאומר שראוהו מת אבל לענין האשה עצמה כיון שאין כאן מי שיאמר שראה מיתתו אינו אומרת בדדמי אלא אם היא רואה דברים שרובן למיתה וכמ"ש הרמב"ם והש"ע להדיא וא"ש מ"ש דכאן י"ל ממ"נ אם לא נודע לה שהמפולת נפל עליו אין כאן דברים שרובן למיתה ולא אמרה בדדמי ואם נודע לה בבירור שנפל עליו המפולת איתרע חזקת א"א ושפיר יש לסמוך על הכרתה ואין לחוש שתאמר מחמת שוי מועט שמכירתו משא"כ גבי ע"א במלחמה דבירידה למלחמה לא איתרע חזקת א"א מחמת זה וכן שבירת הספינה י"ל דל"ד לספינה שאבדה ולא איתרע חזקת א"א ולכן חיישינן שמא תסמוך דעתה על העד שאומר שיודע שמת ולכן שפיר מספקא ליה לטעמא דדייקא דלמא ע"א לא מהימן:
שוב ראיתי ביש"ש יבמות שכתב וז"ל מפולת פירש שיש מפולת בעולם רוח סערה שמפיל הבתים אפילו אמרה מת סתם הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי וכ"ש אם אמרה שנפל עליו הבית ומת דלא מהימנא וגדולה מזו נראה שאפילו אמרה ראיתי שהוציאוהו אחר שעה מת מתוך המפולת לא מהימנא דשמא חלש כדרך הנופלים בתוך המפולת עד שתאמר מת וקברתיו עכ"ל מבואר מדבריו דלא מפרש כמש"ל בפירש דברי רש"י דברוח סערה כו' פירושו שלא ראתה כשנפל המפולת רק אח"כ מצאתו מת מתוך המפולת חיישינן לבדדמי כיון שהיה רוח סערה אלא דשם מיירי באמרה מת סתם ואפ"ה לא מהימנא כיון שיש מפולת בעולם וחצ"י לשיטתו דס"ל הכי גבי במלחמה וכמ"ש הב"ש ע"ש גם מבואר מדבריו דין ז' ודין ח' דלענין הכרה לא אמרינן בדדמי דאם לא כן מה מהני קברתיו ולפ"ז ה"ה גבי מפולת ל"ח רק לבדדמי דמיתה והביא על זה ראיה מהמרדכי שהבאתי לעיל שכתב דבמקום שאמר העד אפילו בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אח"כ כו' ומסיים בה אם לא שתאמר דמיירי הכא שלא ראוהו מתחלה במלחמה כו' עכ"ל מבואר מדבריו שמפרש דברי המרדכי כמ"ש שבא לומר דל"ח לבדדמי דצורה ודלא כדמשמע מהח"מ וב"ש דלענין בדדמי דמיתה מיירי וכבר הארכתי בזה לעיל ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול ז"ל ואמנם הוא ז"ל לא הזכיר מדברי הש"ג בזה דס"ל דגם בדדמי דמיתה אמרינן לגבי האשה עצמה וכמש"ל:
אמנם נראה דאפילו תימא דבנ"ד נמי יש לחוש ששמעה שהיה בבית המפולת ולחוש לדברי הש"ג דאמרי' בדדמי דמיתה אף בתוך ג"י מ"מ בנ"ד אתתא שריא שהרי הש"ג מסיים בה עד שתאמר על ידי סימנים ונראה דאף ב סימן אמצעים סגי וכמ"ש הרמב"ן ושאר מפורשים בפירוש הא דאמרינן דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים ובנ"ד שהוכרו כל בגדיו ובט"ע ובסימנין אמצעים אין לך סימן אמצעים יותר מזה וסומכין עליהם בצירוף ההכרה על כל פנים ואף דבגדים יש חשש שאלה מ"מ כבר כתבו הפוסקים דבכל בגדיו לא חיישי' לשאלה דלא שביק נפשי' ערטלאי ונראה דכל בגדיו לאו דוקא אלא כיון שאם ישאיל את בגדיו אילו יהיו בוש לילך בשוק ערטלאי קרינן ביה ובודאי לית לן למיחש כלל דעביד כה"ג ובפרט כיון שראוהו בבגדים אילו קודם השריפה ובזמן מועט כזה ל"ח לשאלה כמ"ש בתשובת האחרונים וכמ"ש ג"כ מהר"ח נ"י וגם כיון שהכירו הלייבס רדאקעל ומבואר בק"ע סימן שפ"א בשם מהרי"ט דבבגד של ציצית ל"ח לשאלה וע"ש עוד דדוקא חפץ אחד או שנים שא"צ ויכול להיות בלא אותן כלים כו' ע"ש ולפי שבתשו' סימן הארכתי בכל אלה ושם הבאתי הרבה גדולי אחרונים דל"ח לשאלה ובפרט בכלים דלא מושלי אינשי שכתב השי"מ בשם הרשב"א דל"ח אף אם סימנים דרבנן וכתבתי שם דאילו ראה הב"י דברי הרשב"א אלו הוי הדר ביה ממ"ש בתשובה וגם שם הוכחתי דהב"י בש"ע הדר ביה ממ"ש בתשוב' קצרתי בכל זה אך אפילו למאן דסובר חייש' לשאלה מבואר בב"ש הטעם משום דכיון דסימנים דרבנן בעינן להתיר אשה סימנים מובהקים ולפיכך הוי הכרת הבגדים סימן שאינו מובהק כיון שיש חשש שאלה ואם כן בנ"ד שהוכר הפרצוף בט"ע רק דחוששין לבדדמי וכיון דאיכא הכרת הפרצוף תוך ג' ימים בצירוף סימן שאינו מובהק סגי כמו דסגי בראה הטביעה וראוהו מיד כמבואר בב"ש מכ"ש בזה שהאשה אומרת שלא ראתה המפולת רק דאנן ניחוש לה הכי פשיטא דסגי בהכי וגם י"ל דודאי ליכא למיחש לאחד מארחי ופרחי שבא אל הבית דאית לן למימר כאן נמצא כאן היה כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והנ"י בעובדא דתרי יצחק רק דניחוש שמא הוא איש אחר שנאבד ג"כ מתוך הקהל ואם אותן האנשים ג"כ הוכרו או אפילו ליתנייהו קמן ויש מהם שנאבדו לגמרי מ"מ אם ידוע דמות פרצופים שהיה רחוק מפרצופו של בעל אשה זו ואפילו אם ימצא בהם אחד שהיה קרוב לפרצופו של זה מ"מ שוב צ"ל שהשאיל בגדיו לזה דוקא וע"י המיתה נשתנה פרצופו לפרצופו של זה וטעתה האשה ואומרת בדדמי ושוב הו"ל שאלה דיחיד דל"ח ליה כמ"ש הח"צ וכיוצא בזה כתב בק"ע בשם תשובת מהר"א בן חיים דאם הוא אחר צריך לומר שנשתנה פניו לזה וגם הנזם דומה לנזם זה כו' ע"ש וכן מבואר בשו"ת נ"ב סימן ואף שי"ל דדוקא לענין אחר ג"י דהחשש הוא שנשתנה פניו ממש לתמונתו של זה אמרי' דלא שכיח משא"כ בנ"ד שאנו אומרים שהמיתה משנה קצת ועל ידי זה אומרת בדדמי שפיר יש לחוש כמ"ש התוספות דבשינוי מועט יאמרו אלו בעליהן של אלו מ"מ נראה דעכ"פ צ"ל שהיה קצת קרוב לתמונתו של זה דאל"כ אף בדדמי לא היתה אומרת וגם שהרי אמרה שהכירה אותו יפה יפה ומלתא דרמיא עלה אין לחוש לבדדמי דצורה ועי' בק"ע אות ש"פ:
וראיתי בדברי הרב מהר"ח נ"י שכתב שע"פ דברי המבי"ט שהביא בק"ע סימן רך"א דאם נאבד יהודי שהלך למקום אחד ונמצא הרוג באותו דרך מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצל היה נודע מקומו כו' והביא שם דברי השב יעקב דמייתי מקבר שאבד ותמה עליו דלדעת הטור בחמץ דוקא ביטל וכבר האריך בזה בנ"ב וגם אני הארכתי בתשובה זה שנים רבות להגאון ז"ל בענין זה וקצרתי ובאמת צ"ע לסמוך על זה כי ראייתו מהרמב"ם הוא תמוה מאד דהתם אנו דנין על זה האיש עצמו שהיה במלחמה או במפולת משא"כ כאן לפי שנמצא הרוג א' בדרך נאמר שזהו והלא כמה אנשים שהיו בדרך הזה ומה שלא שב לביתו אין זה מורה שזהו ההרוג דשמא הוא עתיד לחזור בזמן קרוב ומכ"ש בנ"ד שידענו שהיה בתוך ההפיכה שיש לחוש דלמא אתלי ביה נורא ואתי ביה מומא ומחמת כסופ' ערק כדאמרי' גבי גברא חרוכ' היכא דמוכח' מלתא שהיה שם גם אחר ובתשוב' סימן כתבתי שאף המבי"ט לא קאמר אלא היכא דלא שכיחי אינשי לבא בדרך הזה וכיון שאין שיירות מצויות שם שפיר יש לתלות מדאורייתא עכ"פ ועי' בתשובת ח"צ סימן קל"ד ואין תשו' מבי"ט בידי לעי' בו וגם דבנ"ד אין דומה לההיא דמבי"ט דהתם כיון שזה החזיק בדרך הזה תלינן ביה משא"כ כאן דמ"מ מאין הרגלים לומר שזה בא אל הבית של המפולת שלא נודע לנו שהיה בדעתו לילך אל הבית הזה כלל וגם נראה דמ"ש המבי"ט שיצאה מחזקת איסור דאורייתא לענ"ד צ"ע דממקום שבא דהיינו מלחמה ומפולת אף שכתב הרמב"ם שרובן לאבד מ"מ הוי ספיקא דאורייתא ונותנין עליו חומרי חיים כו' ואם נשאת תצא ועי' בריב"ש דאיכא חזקת חי וחזקת אשת איש ובמ"א הארכתי במ"ש בנ"ב ע"ז ושם כתבתי שמ"ש בנ"ב דמנ"ל שרובן לאיבוד מבואר בש"ס דב"ב דף קנ"ג ומה ספינה שרוב לאבד וכן הוא בהגמ"ר וכאן קצרתי:
ומ"מ כבר ביארתי כמה צדדים להקל באשה זו גם מצד ט"ע לבד ונראה מדברי תשובת האחרונים שלא חשו לדברי הזש"ג ומכל שכן בזה שרחוק הוא לומר שנודע לה שבא אל הבית הזה שתאמר בדדמי ומכש"כ בצירוף הכרת הבגדים דהיינו הקאפטין וליבסערדאקיל ו סימן מובהק בכתונת שהרי צמצמה המקום וכולי האי ל"ח דמושלי וגם אין לחוש כאן דהעדים אומרים בדדמי על ט"ע דבגדים משום דדוקא בט"ע דגוף שיש לחוש שמשתנה קצת מחמת מיתה משא"כ בט"ע דבגדים והארכתי ב סימן וכן מצאתי בנ"ב ועי' בח"מ סעיף קטן ס' ובב"ש ס"ק צ"ח וכעת אין הפנאי מסכים עמדי והנני מסכים והולך על דברת מחותני הרב הגדול מהר"ח נ"י להתיר הך אתתא להנשא אחרי אשר ימלאו לה הימים אשר היא מניקה ומ"מ נראה שצריך להתירה בצירוף ב"ד כדין נשאת ע"פ ע"א או ע"פ עצמה ואף שיש כאן שני עדים שיש להם ט"ע בבגדים כיון שצריך לצרף העדים יחד שעל הכרת הקאפטטין לבד יש חשש שאלה וצריך לצרף הכרת הלייבסערדאקעל והכתונת וליכא תרי סהדי וגם שבזה לבד קשה לסמוך כ"א בצירוף ההכרה לכן יש להתירה על פי ב"ד דברי זעירא מן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: