אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק א › שאלה לב

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק א · שאלה לב

שאלה לא

שאלה בק"ק באלחוב היה איש אחד זקן בן שבעים שנה והלך מביתו לבקש טרף. וזה עשר שנים שלא חזר ויהי היום עברו דרך ק"ק הנ"ל אנשי ק"ק טוסמעניץ ואמרו לבעה"ב שבאכסניא איך שהיו בק"ק קראהלע באונגארען וישבו שם על סעודת ברית מילה הובא לשם איש אחד חולה מכפר הסמוך לשם והאיש הזה היה מלמד בכפר הנ"ל ואנשי ק"ק טוסמעניץ הלכו לבקר אותו ושאלו אותו מאיזה מקום הוא והשיב שהוא מק"ק באלעחאב ויש לו שם אשה ובנים והאיש הזה נפטר שם כן הוא תורף הדברים שסיפרו אנשי ק"ק טוסמאנעץ והבעה"ב שכח להודיע זאת תיכף לאשת הזקן הל"ל וברבות הימים הגיד זאת להאשה הנ"ל ונסעה בעצמה לק"ק קראהלע וכאשר באה האשה לכפר הנ"ל שהיה האיש הנ"ל מלמד שם באותה מקום ובאותו פעם היה שם מלמד אחר ושאלה האשה היכן הוא המלמד הראשון שהיה מקודם והשיב שמת וצייר לה תואר פניו וספרה לו האשה מעין המאורע לה והשיב שהוא בודאי בעלה ושאלה אותו אם אינו יודע שמו והשיב שא"י אחר זה נסעה אל העיר ק"ק קראהלע ושאלה להקברנים דשם והגידו כמו שאמר המלמד ושאלה להם ג"כ לא הגיד האיש הזה משמו ושאר סימנים והשיבו שבאו אליו בעת שתקפה החולי עליו ולא היה בכוחו לדבר יותר רק דברים האלה אני מבעלחאב ויש לי שם אשה ובנים מתוך הדברים מת וחפשו בק"ק בעלעחאב ולא נפקד משם איש שירחיק נדוד רק האיש הזקן הזה:

ועתה באה האשה לפני המורים ודמעתה על לחיה להוציא משפטה לאורה שזה עשר שנים שיושבת שכולה וגלמודה ואולי יש תקוה ע"כ השאלה וידידי שארי נד"ז הרב הגדול המפורסם החריף ובקי מוהר"ר יצחק פרענקיל פתח בהצלה תחלה והרחיב בתשובתו בחריפתו ובקיאותו אומר מותר ומראה פנים ומתוך חומר אשת איש לא נשען על בינתו ושדרה לקמאי לחוות דעתי בזה ואם אמנם כי סמכוני באשישות. וידי רפות ותשישות. אפס לא אף אוכל אשוב פני כחת. חביב עלי עד לאחת וחיבת הקודש המכשיר ונותן כח לעשות חיל לגבר אין איל וירבה עצמה לאין אונים, לעשות למלאכת שמים כוונים. ואני תפילתי לאמיץ כח ורב אונים. יורינו מדרכיו ויצילנו משגיונים. תשובה הנה דבר זה מתורת משה למדנו רבינו משה ב"מ ז"ל פרק י"ג מה"ג וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי כו' עד שיעיד ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר אחד יצא מעמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכתב ה"ה שהוא מהתוספת וכן פסקו הטור והש"ע בלי חולק והב"ש שם כתב דאף אם אפשר לצאת מן העיר בלי ידיעה אם מעידים שיצא אחד מתושבי העיר הזאת אז מחפשין אם אין חסר שם שום אדם אלא זה מותרת ופשוט דמ"ש הפוסקים אחד יצא עמנו אין צורך בדבר רק בכדי שנדע שזה המת הוא מעיר הזאת אבל אם בלא זה ידוע לנו שהוא מעיר הזאת די בכך ואף שאין ידוע לנו רק מפ"ע סגי כמ"ש הרא"ש בתשובה ושאר פוסקים והביאו ראיה מעובדא דר"ט שאמר כך קורין אותם בעירי כו' וכן יש ראיה מעובדא דצלמון ומעשים בכל יום שאנו מתירין על ידי אמירתו וא"כ בנ"ד שנודע מפיו שהוא מק"ק בעלאחעב ועל ידי החיפוש מתברר לנו שלא נחסר משם אדם אחר אלא זה לכאורה נראה בפשיטות דאתתא שריא:

איברא דאיכא למשדי נרגא בהך התירא מתרי טעמים חדא שדעת הרבה פוסקים מגדולי הראשונים הרמב"ן והרשב"א והנ"י ביבמות בסוגיא דתרי יצחק דדוקא היכא שידוע לנו שזה המת היה בקארטאבע זו ששם היה קביעות דירה של בעל האשה זו ולכך תלינן שזה שהלך מקארטעבא לאספמיא ומת שם הוא בעל האשה מתושבי העיר דכאן נמצא וכאן היה ול"ח שמא יצחק אחר בא לקארטעבא וזהו שהלך לאספאמיע הא לא"ה חיישינן לתרי שוירי ולתרי יצחק אף שלא הוחזקו אם שיירות מצויות וכתבו ליישב על פי זה שלא יסתרו דברי הרי"ף מסוגיא דתרי יצחק לסוגיא דפרק כל הגט וכך נראה מדעת הר"ן בתשוב' ובחידוש' לש"ס פרק כל הגט וגם מהר"מ אלשקר בתשובה הביא כן גם בשם הריטב"א וכן הריב"ש בתשו' סימן תק"ח הביא שיטת הפוסקים הללו:

ולפ"ז י"ל דבדוק' נקטו הפוסקים והתוספתא בכה"ג אחד יצא עמנו מעיר פלוני שהעד מורה באצבע על העיר הזאת מקום דירת בעל האשה הזאת ואז מועיל חיפוש בעיר הזאת מה שא"כ כגוונא דנ"ד אע"פ שאמר שהוא מק"ק באלחוב יש לחוש לעיר אחרת ששמה כך ומשם בא האיש הזה דהא חיישינן לשני שוירי וא"ל דנ"ד דכיון שזה המת היה בככר שאין שיירות מצויות לשם גם הרמב"ן ודעימיה מודים בזה דהא איכא תרתי לטיבותא לא הוחזקו ואין שיירות מצויות הדבר פשוט דז"א דדוקא היכא שידוע לנו שנאבד הזה הלך לשם שפיר י"ל דל"ח שמא גם אחר הלך לשם כיון שאין שיירות מצויות למקום ההוא וגם לא הוחזקו עוד אחד ששמו כך משא"כ בזה שאין אתנו יודע כלל להיכן הלך בעל האשה וא"כ י"ל דהאי אזיל לעלמא ואיש אחד מעיר אחרת ששמה באלחוב בא לשם ומה יושיענו זה שאין השיירות מצויות לשם שהרי כשם שאנו תולין לומר שזה הלך לשם אע"פ שאין השיירות מצויות לשם כמו כן י"ל שמעיר אחרת ששמה כך הלך לשם וה"ז כשיירות מצויות ולא הוחזקו דאע"ג דאיכא חדא לטיבותא לא מקילינן לשיטת הפוסקים הללו זאת ועוד אחרת יש לפקפק בענין החיפוש כיון שאין לנו זמן ידוע יש לחוש שמא זמן רב שיצא האיש הלז מכאן ונשכח זכרו מבני העיר ובפרט לפי ענין השאלה שזה שיצא מבאלחוב היה איש זקן גדול ולפי מה שאנו אומרים שזהו המת שם בקראהלי ע"כ שזה המת היה זקן ובעל שיבה ואם כן שמא זמן רב שיצא מכאן איש אחד בימי בחרות ונשכח זכרו מבני העיר והיה נע ונד בארץ ימים רבים עד הגיע לכפר ההיא וא"כ אין החיפוש מועיל וכבר האריכו בענין החיפוש בתשובות ועיין בק"ע בשם תשובת מהריב"ל ומהרא"מ בזה:

וכדי לפתח מוסרות החששות הנ"ל אען ואומר בדבר החשש האחד שחששנו לדעת הרמב"ן וסייעתו. הנה לפי דבריהם אף במזכיר שמו וש"א וש"ע אין היתר שלעולם חוששין לשני יב"ש אם לא שמעידים שזה יצא ממקום שבעל האשה היה דר שם ובא למקום אחר ומת שם שאז אנו אומרים כאן נמצא כ"ה:

ולדבריהם צ"ל דהא דתניא בתוספתא שמעידין על שמו וש"א וש"ע נמי בכה"ג מיירי שמעידין שיצא מעיר הזאת ועדיין צריך ליישב הא דמעשה בצלמון כו' ועובדא דר"ט כך קורין אותי בעירי כו' וצ"ל שאומר בפיר' שקורין אותו יוחנן בן יונתן דמכפר שיחנא שבא"י והדבר ידוע לנו שאין כמותה בא"י בשם זה וכן בההיא דצלמון נ"ל שאמר אני פב"פ ממקום פלוני שבמדינה זו באופן שאין לספק בעיר אחרת כלל וכך צ"ל לפי שיטת' אליבא דאביי דחייש לתרי יצחק אף בכה"ג שיודעים שיצא מהעיר הזאת חיישינן לאחר ע"כ דמפרש התוספתא דמיירי שמברר דבריו בפירו' שכוונתו על העיר הזאת שהיא קביעות דירתו של בעל האשה שאנו דנין עליה והוא ד"ב ומדברי כל האחרונים בתשובותיהם מבואר שהם מתירין בפשיטות ע"י שמו וש"א וש"ע או ע"י שמו וש"ע במקום עיגון אף שהעד לא ביחן דבריו שהי' העיר הזאת ונראה שהם סומכים בזה על שיטת הרז"ה והרא"ש שפירשו בדברי הרי"ף שיש חילוק בין גט למיתה דגבי מיתה מקילינן כל שלא הוחזקו אע"פ שהשיירות מצויות וכך משמע שיטת רש"י והתוספתא לפום מה דקי"ל כרבא דל"ח לתרי יצחק ואע"פ שהרמב"ן השיב ע"ז דהא בגמרא מדמו גט למיתה לא כתב כן אלא על דברי הרז"ה דמשמע שהוא רוצה לחלק בזה מדינא דש"ס וע"ז מקשה שפיר דבש"ס השוה אותם אבל הרא"ש סובר דמדינא דש"ס באמת אין לחלק בין גט למיתה רק דהרי"ף ס"ל דבמיתה בעגונה יש לסמוך אמאן דמיקל כרבה ול"ק דר"ז והוא דעת רבא דל"ח לתרי יצחק וכן מבואר מדברי הב"ש ס"ק דמפרש כן דברי הרא"ש וכ"מ במקצת תשובת האחרונים ז"ל ועמ"ש בזה בתשו' סימן:

אמנם ראיתי בתשובת האחרונים שהעתיקו משו"ת מהרח"ש שכתב וז"ל עוד אני חוכך להחמיר להרמב"ן והרשב"א ונ"י דנראה אפי' בשמו וש"א וש"ע אם לא סיים העיר הזאת באופן שאין לספק בעיר אחרת אז חיישינן לשני עיירות בשם א' וכ"מ לר"ז דפליג ארבה אפילו בלא הוחזקו חיישינן לשני יב"ש ה"ה ניחוש לשני עיירות בשם א' וכן משמע הא דלא חשו לתרי נהרדעי היינו דלא שכיחי שיירתא מעלמא אבל אי שכיחא אע"ג דהוזכר שלשתן חיישינן לתרי נהרדעי וכ"כ הריב"ש ונוטה דעתו והריטב"א מקשה מיוחנן בן יונתן ומתרץ ש"ה דאיכא עוד סימנים אחרים שהיה גבור חיל כו' והא דתניא בתוספתא דמעידין על שם עירו היינו שסיים באותה העיר שאין לספק בעיר אחרת כגון עיר פלונית ממלכות פלונית וכיוצא בזה כו' וכתבו בשמו דמסיק בתשובה דכל שלא סיים העיר אין להתיר אם לא בהצטרפות סימן אחר והוא שיהיה אותו סימן ראוי לסמוך כפי ראות הדיין ובהסכמת חכמי העיר כו' ובק"ע כתב דמאן דחייש לשני יב"ש חייש לשני נהרדעא:

אך סיים וכתב שם ואפשר דהכא בנהרדעא שאני שהיא עיר גדולה ומפורסמת כמו מצרים ורומי וכוללת עיירות רבות סביבותיה בהא ל"ח לעיר אחרת כשמה כו' עכ"ל כך הועתק בתשובה בשמו ואין ק"ע דמהרח"ש בידי לעיין בו ומשמע מדבריו שרוצה ליישב הך עובדא ההיא גיטא דאשתכח בנהרדעי כו' דמייתי מינה אביי ודחיקא ליה לאוקמא שאין שיירות מצויות לשם ולכך רוצה ליישב דנהרדעי עיר גדולה כו' ונפלאתי ע"ז. דמה בכך דהך נהרדעי שלפנינו היא גדולה ומפורסמת אכתי למיחש מיבעיא שמא יש עוד עיר אחת בעולם ושמה נהרדעי והיא קטנה מזאת ואינה ידועה וניכרת ואפשר שכוונתו דאם העיר ההיא קטנה מזו ל"ח לה דהך אתרא דידן הו"ל רובא וטעמא דחיישינן היכא דשיירות מצויות משום רובא דעלמא הוא:

ועדיין צ"ע דדלמא איכא תרתי או תלת לשוינהו רובא וגם אפשר דבההיא מתא איכא כמה יוב"ש והו"ל רובא לגבי הך שמא דיוב"ש ועיין בתשובת הרשב"א בגיטין דאם השיירות מצויות י"ל שהרבה גיטין הם מביאים מאנשים ששמם יוב"ש ע"ש ואין להאריך שהרי הדבר מבואר במלחמות דמפרש דאביי ס"ל שהגט נמצא במקום שאין שיירות מצויות ולכך לא חששו לנהרדעא אחרינא רק לעיירות שסביבותיה דמשם היו שיירות מצויות לנהרדעי ורבא אמר א"כ יבדוק כל העולם מבעי' ליה דהא ודאי שיירות מצויות לנהרדעי וכן מבואר בחידושי הרשב"א ביבמות וההיא גיטא דאשתכח בסורא נמי במקום שאין השיירות נמצא ע"ש ועיין בשו"ת פנים מאירות סימן מ"ם שכתב ונפלאתי על הר"ן (ר"ל הנ"י) שכתב לאביי יבדוק כל העולם הא ראייתו מגיטא דאשתכח בנהרדעי כו' ש"מ דאביי לא ס"ל לבדוק כל העולם כו' דלא חייש דלמא א' בסוף העולם היה עובר דרך העיר הזאת וקרא עצמו ע"ש העיר ומדבריו נראה שלא היה בפניו רק דברי הנ"י שאם היה רואה דברי הרמב"ן במלחמות והרשב"א לא היה כותב מה שכתב ואין להאריך:

והנה כבוד שארי הרב הגאון הנ"ל העיר בזה כיון שהעיר שלנו היא קרובה דמוכח והרוב אינו ודאי די"ל שאין כאן רוב כלל אית לן למיזל בתר קורבא ור"ה דחייש לשני שוירי אפשר דס"ל דאזלינן בתר רובא אפי' בכה"ג עכ"ד והטיב אשר דיבר וכבר הארכתי בענין זה בתשובה סימן דודאי דבעינן שיהא הרוב ברור וידוע לנו והבאתי ראיה מהא דקי"ל אם יש לה מכה תולה במכתה וטעמא משום חזקת טהרה כמ"ש הרשב"א בתה"א וקשה דנימא דבמקור איכא רוב דמים לגבי מכה ורובא עדיף מחזקה אלא ודאי כיון שאין הרוב ברור דשמא המכה דמים רבים כמו דם המקור לא אזלינן בתר רובא כי האי ואם כן ה"ה לגבי קורבא ושוב כתבתי שיש לחלק דהתם מחמת החזקה אמרינן דאין כאן רובא והארכתי בזה:

אך בש"ג פרק לא יחפור כתב להדיא גבי קורבא דלא סמכינן על הרוב אלא היכא שהוברר היות הדבר ההוא רוב אך מ"ש הרב נ"י דר"ה ס"ל דאף בכה"ג הוי רוב הוא דחוק וגם דעדיין אנו צריכין לתרוצי סוגיא אליבא דהרמב"ן וסייעתו דס"ל דדינא הכי דחיישי' לתרי שוירי דהא קורבא דאורייתא ואם כן כיון דההיא שוירי דידן ודאי מקרבי טפי אית לן למימר דמהאי אתי:

והנה הארכתי בתשו' שם ושם הקשיתי עוד דלמה נימא שזהו גט של יב"ש אחר מחמת רובא שהרי כתבו התוספות בגיטין דהרוב אין מגרשין נשותיהן וגם בריש זבחים אמרי' אשה לאו לגירושין קיימא וכיון שיוב"ש זה ידוע לנו ששלח גט לאשתו לית לן למתלי באחרינא והארכתי בכמה ענינים וידי רפות להעתיק הכל רק עתה באתי עם הספר מה שנתחדש לי בזה בעידנא דעסיקנא ביה. ומתחלה אבאר מה שנלענ"ד ליישב דעת אא"ז רמ"א ב סימן קל"ב שכתב י"א שאם הוזכר שם העיר בגט אין לחוש לשיירות מצויות דאין חוששין לשני עיירות ששמם שוה ע"ש והב"ש תמה דהאיך מוכיח ממה שאמר רבה להחזיר הגט שכתב בו שוירי מתא ושם היו שיירות מצויות דדוקא ש"מ והוחזק אין מחזירין דלמא שאני התם שכתב בגט שם העיר כו':

ולפי מ"ש י"ל דטעמא דמחלקינן בין חששא דשני יב"ש לחששא דשני עיירות ששמם שוה משום דבעיירות אם היתה קרובה כמו זו ודאי דמפרסמא מלתא ואם היא רחוקה מזו אית לן למיזל בתר קורבא שאף ע"פ שהשיירות מצויות מ"מ אין כאן רוב ידוע כלל ואם כן היכא ששם העיר כתוב בגט וגם העיר הזאת היא רחוקה הרבה מכאן ואין ניכרת לנו וידוע לנו כלל פשיט שיש לחוש שמא יש עוד עיר אחרת בשם זה מאי אמרת זיל בתר קורב' דמאן לימא דשוירי האחר אינה קרובה לכאן כמו שוירי זהו שהיה מקום דירתו של בעל האשה הניצבת עמנו ואפשר שהאחרת היה קרובה יותר ובכה"ג שפיר חיישי' לתרי שוירי וכן משמע לענ"ד מלשון הרמב"ן במלחמות דהך דשוירי בכה"ג הוא שכתב ולא שנינו בגיטין אלא במביא גט ממדינת הים ואבד ממנו שכיון שבא ממדינת הים ושלא במקומו מצאנו אותו אף על פי שכתוב בו בשוירי מתא חוששין לשני שוירי וכשאתה אומר משוירי של זה בא לכאן אני אומר לא בא אלא משוירי האחר (ואף שהרמב"ן עיקר כוונתו לומר שלא נמצא במקום שנכתב מ"מ נקיט מיהא בידך דהך דשוירי נמי בבא ממדינת הים מיירי וא"כ ליכא למיזל בתר קורבא די"ל שהאחרת קרובה יותר ודברי הרמב"ן יבואר בסמוך) עכ"ל. ולפי זה שפיר פשיט התם מדרבא שאמר להחזיר הגט ולא חיישי' לשני שוירי ע"כ דלאו מטעם קורבא אתיא עלה אלא ס"ל דבכל גווני אין חוששין שמא יש עיר אחרת כיוצא בה כיון דלא הוחזקו וא"כ דכוותה בשני יב"ש נמי ל"ח למלתא וא"ל דאם כן היכא פשיט רבה ממתני' דכל מעב"ד יחזיר דילמא מתני' מיירי שנכתבו בו שם העיר והיא ידועה וניכרת לנו דאז ל"ח לעיר אחרת ז"א דאם כן תיקשי לשיטת הרמב"ן דמהני אם נמצא במקום שנכתב אם כן מצינו לאוקי מתני' בהכי וא"ל דרבה כאביי ס"ל דלא אמרי' כאן נמצא דמ"מ מנ"ל למפשט ממתני' כיון דאיכא לדחויי דמטעם נמצא אתינן עלה אלא ע"כ דרבה ס"ל דמתני' בכל גווני מיירי אף שנמצא במקום אחר וא"כ גם לפי מ"ש י"ל דודאי מתני' מיירי אפילו אם בא ממקום רחוק דל"ש למתלי בקורבא אפ"ה מהדרינן דכל שלא הוחזקו ל"ח ועי' מ"ש מהר"מ שיף בגיטין בריש הסוגיא שם וגם י"ל בפשיטות דרבה ס"ל דמסתמא מתני' מיירי אף שלא הוזכר שם העיר בשטר זה של מעב"ד דאל"כ הו"ל לפרושא בהדיא וא"כ כיון דל"ח ליב"ש אחר שלא הוחזק ממילא דפשיטא שאין לחוש לשני שוירי ואם כן ממילא דל"ק קושי' הב"ש דשפיר פשיט הש"ס מדרבה דס"ל דש"מ והוחזק דוקא לא מהדרינן דהא מוקי למתני' בכה"ג שיירות מצויות ולא הוחזקו ומינה יליף לשני שוירי ולפי זה למאי דקי"ל דתרתי לטיבותא בעינן ומתני' מיירי דאשתכח לאבראי חוץ לב"ד שפיר חיישי' לשני יוב"ש ולשני שוירי גם כן דל"ש קורבא כמש"ל משא"כ הרמ"א י"ל דמיירי ששם העיר המוזכר בגט היא ניכרת לנו ואז ל"ח לעיר אחרת בסוף העולם דבזה כ"ע מודים כיון שהרוב אין ידוע לנו והקורבא ידוע ומוכחת שהרי ידוע לנו שהביא גט משם לכאן שפיר אזלינן בתר קורבא שהוא דאורייתא אך דברי הד"מ שהביא הב"ש צ"ע ולקמן נדבר עוד בזה:

ומ"מ עדיין צריכין לעמוד על דעתו של הרמב"ן שנראה מדבריו דדוקא נמצא במקום שנכתב ומשום כאן נמצא וקשה דאפי' נמצא במ"א רק שהמקום הנזכר בגט ידוע לנו אית לן למיזל בתר קורבא וכן בהא דתרי יצחק ל"ש למיתי מטעמא דכאן נמצא ת"ל משום קורבא וא"ל דזה הוי כרוב ידוע כדאמרינן טובא יוב"ש איכא בעלמא דז"א דכאן דצ"ל שאותו מת בא ממקום אחר שממנין בו ריש גלותא כמ"ש הרמב"ן ובכה"ג פשיטא שאין כאן רוב ידוע ונראה דבהך דתרי יצחק לא שייך להקל משום קורבא דודאי הא דאמרינן קורבא פשיטא שא"ל שלא בא לעיר זאת איש אחר כלל שהרי מיירי ששיירות מצויות ועינינו הרואות שבכל יום שיירות באים לכאן ואם כן א"א לומר דלכך ל"ח ליצחק אחר שבא בשיירא לכאן משום קורבא דז"א כיון שבא לכאן רחוקים נעשו קרובים והוא קרוב מכאן לאספמיא כמו תושב עיר קורטבא וכגר כאזרח משפט אחד להם שכמו כן י"ל שזה הלך לאספמיא כמו זה ולכך צריך למיתי עלה מטעמא דכאן נמצא דכיון שהעידו העדים שזה הלך מקארטבא לאספמיא אז אם בשעת יציאתו מהעיר אם היינו דנין עליו אם הוא בן עיר או מהני דאיקלעי מעלמא טפי יש לנו לומר שזה האיש הוא מתושבי העיר הזאת דכאן נמצא כ"ה ולכן כשמת זה שהלך אמרינן אותו יצחק שהיה בן העיר מת וההיא דשני שוירי שפיר חוששין כיון שבא ממ"א לא שייך כאן נמצא וגם קורבא ל"ש כמש"ל כיון שגם שוירי זה אין ידוע לנו ושמא האחר אינו רחוק יותר מזה. והנה לאביי דלא ס"ל כאן נמצא במקום חזקת א"א פשיטא דלא ס"ל דלית לן למיזל בתר קורבא דהא סברת כאן נמצא עדיף מקורבא וכמ"ש הרמב"ן בפרק לא יחפור בהא דאכל ענבי מצנעי ע"ש ואביי מייתי מעובדא דנהרדעא שהצריך בדיקה לסביבות נהרדעא כיון שמשם שיירות מצויות לנהרדעא אלמא דלא אמרי' כאן נמצא והא דלא חששו לנהרדעא אחרת אליבא דאביי דס"ל דלא אזלי' בתר קורבא היינו דס"ל שהיה במקום שאין שיירות מצויות ועל זה השיב רבא לדבריך דלא סבירא לך כאן נמצא ומכ"ש קורבא יבדוק כל העולם מבעיא ליה דודאי שיירות מצויות בנהרדעא ואיכא למיחש לתרי נהרדעא ולשני יוב"ש:

ושוב כתב הרמב"ן דעובדא דענן בר חייא במקום שאין שיירות מצויות נמצאו ולכך לא אמרו יבדוק כל העולם כו' ור"ל לתרוצי אליבא דאביי דאילו לרבא אפשר דלא צריכנא להא דאפילו במקום שהשיירות מצויות אין צריך לבדוק כל העולם כיון שנהרדעא זאת ידוע וניכרת לנו אזלי' בתר קורבא ולא חיישי' שמא יש נהרדעא אחר ברחוק מקום ומשם בא לסורא וכתב גט כיון שאין כאן רוב ידוע:

ולפי מ"ש צ"ל דמ"ש הרשב"א והנ"י בדברי רבא הא נאבד במקום שנכתב אפי' במקום שהש"מ אמרי' כאן נמצא לאו דוקא בכה"ג אלא אפילו אם נמצא במקום אחר רק ששם העיר שנכתב בגט הוא קרוב לאותו מקום שנמצא וניכר וידוע שם נמי ליכא למיחש לעיר אחרת ששמה כך משום קורב' וגם י"ל דבכה"ג שנמצא במקום שנכתב ל"ח ליה כלל אפי' אין מוזכר שם העיר בגט דאז שפיר איכא למיחש ליוב"ש טובי מ"מ כיון שנמצא במקום שנכתב אמרי' כאן נמצא ולפ"ז א"ש מ"ש מעובדא דצלמון ועובדא דר"ט דהתם שהיה המקום ניכר וידוע לנו אין לחוש למקום אחר ומטעם קורבא דהא קורבא דאורייתא ובאמת גם להפוסקים דס"ל דבחדא לטיבותא סגי בע"כ צ"ל כן דאל"כ תיקשי דלר"ה ולישנא בתרא דר"ז דס"ל דחיישי' לתרי שוירי הך עובדא דצלמון ועובדא דר"ט איך מתרצי לה דכבר כתבתי שר"ל דמיירי במברר דבריו שכוונתו לעיר הזאת וע"כ לומר כמ"ש דדוקא בהך דשוירי דל"ש להתיר מטעם קורבא דחיישי' משא"כ בהנך עובדי:

איברא שלשון הרמב"ן ודעימיה משמע דדוקא אם נמצא במקום שנכתב ל"ח הא לא"ה יש לחוש אף ששם העיר שבגט היא ניכרת וידוע אפ"ה חיישי' ולא אזלי' בתר קורבא והדבר צריך תבלין דלמה יגרע קורב' דאורייתא מהך סברא דכאן נמצא ונראה דה"ט דע"כ לא אזלי' בתר קורבא אלא כגון ההוא בניפול הנמצא דב"ב ועגלה ערופה דליכא חזקה נגד הקורבא משא"כ כאן דאתחזק איסורא דא"א לא אזלי' בתר קורבא דהא אפילו בתר רובא לא אזלי' במקום חזקה וכ"ש דלא אזלי' בתר קורבא במקום חזקה וכ"כ הרמב"ן להדיא בפרק לא יחפור ע"ש אבל היכא שהגט נמצא במקום שנכתב דאיתא תרתי שהוא קרוב וגם י"ל כאן נמצאו שפיר אזלי' בתריה וכמש"ל מדברי הרמב"ן שם גבי ענבי מצנעי דאפי' לר"ח דאזיל בתר רוב אסירי משום שהם במקומם ממש וחזקה כאן נמצאו כו' וכיון שהוא במקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף כו' עי"ש וגם הט"ז סימן רצ"ד כיון מדעתיה דנפשיה לסברת הרמב"ן בזה דגבי ענבים אסור מטעם כאן נמצא וכ"כ הפר"ח בי"ד סימן ס"ג לתרץ דברי הטור והביא דברי הרמב"ן אילו והשיג על הטור שכתב היפך מדעת אביו הרא"ש ז"ל ולענ"ד י"ל דהטור ס"ל דאע"ג שהוא קרוב ומצוי אין הכרח שיהיה עדיף מרוב רק דעכ"פ שקולים הם והלכך הרא"ש דקאי התם אעובדא דרבינא דמיירי בח"ל וספק ערלה בח"ל מותרת וכמ"ש התוס' שם משא"כ הטור העתיק לשון הרמב"ם ומיירי בא"י ואין כאן מקומו להאריך:

אך צריך ליישב לפ"ז מ"ש הרשב"א והנ"י להקשות דהא הכא קי"ל כרבא ובפ' המדיר קי"ל כרב אשי דלא אמרינן כאן נמצא כו' ולפמ"ש י"ל דשא"ה דלענין אי מספקא לן אי השתא אתו מומין אלו או מעיקרא ואמרינן כאן נמצאו כ"ה מעיקרא בזה לא קי"ל הכי משא"כ לענין ספיקא אם מעלמא אתו או מיניה וביה שפיר אמרינן כאן נמצא דהו"ל קרוב ומצוי וכמ"ש הרמב"ן והנ"י גופיה הביא בב"ב דברי הרמב"ן אלו וצ"ל כמש"ל דגבי עובדא דתרי יצחק ל"ש קורבא כיון דהא קמן שהשיירות מצויות מעלמא לכאן והרי הם קרובים ג"כ למקום זה כמו זה אשר נולד שם וליכא למיתי עלה רק מטעם כאן נמצא משא"כ התם דאע"ג דאיכא רוב כרמים דהיתר מ"מ הנך ענבים שבכרם זה מקרבי טפי למקום שנמצא הענבים שמה ואם היו שיירות מצויות לכרם זה המביאים בידם ענבים של היתר ג"כ לא היה אפשר לדון שם דין קורבא רק כאן נמצא לבד אבל כיון שמעולם לא ראינו מביאים ענבים לכאן רק שנאמר שהגנבים לקחו מכרמים דהיתר והצניעו כאן בזה אמר' דקורבא דמוכח כי האי שהוא במקומו וכאן נמצא אמרי' דמהך כרם נינהו וגט הנמצא במקום שנכתב דמי ממש להך דענבים בכרם דאף ששיירות מצויות מ"מ לענין הגט שייך ביה קורבא דגט זה דכאן קרוב לכאן טפי מגט שנכתב במקום אחר ואין לנו לומר שהובא ממ"א לכאן ונפל וגם הוא במקומו אך כיון דבתרי יצחק ל"ש קורבא שפיר הקשו הרשב"א והנ"י דהא אנן קי"ל כרב אשי ובהכי א"ש מ"ש הב"ש סימן קל"ב דלהרמב"ן ונ"י בנמצא במקום שנכתב מחזירין משום כאן נמצא ומתוך דברי הרא"ש נדחה חילוק ע"ש ולכאורה קשה ת"ל דאדחי בלא"ה כיון דלא קי"ל כרב אשי רק הרשב"א והנ"י מתרצים דבעגונה הקילו וא"כ זה במיתה אבל לא בגט כמ"ש הרא"ש דאפשר לכתוב גט אחר (ואפשר שר"ל לפי דעת הפוסקים כרב' גם גבי מומין כמבואר בסימ' קי"ז ולכן צ"ע על הרשב"א והנ"י שהקשו על הרי"ף די"ל דהרי"ף לשיטתו דפסק כרב' התם ע"ש בפוסקים ואפשר דהרשב"א לנפשיה קאמר דאיהו ס"ל הלכה כרב אשי עי' בב"י סימן ל"ט) ודוחק לומר דגם בגט הקילו בזה משום עגון וכדאשכחן בדוכתי טובי ולפמ"ש א"ש בפשיטות דבגט א"צ להקל משום עגונה דשפיר אית לן למימר בכה"ג כאן נמצא כסברת הרמב"ן ומ"ש מתוך הרא"ש נדחה חילוק זה פשוט שר"ל שאינו מוכרח לומר כן:

ומעתה צריך ליתן טעם דלמה קי"ל כרבא משום חזקה דכאן נמצא דהא איכא לנגדה חזקת א"א ומ"ש גבי קורבא דלא אזלינן בתרה לחוד נגד חזקת א"א וא"ל דלרב' מהני כאן נמצא אף נגד חזקה כדאמר התם סיפא כאן נמצאו כ"ה ומהני אף להוציא מן הבעל ז"א כמ"ש המפורשים שם דהתם טעמא משום דאיכא חזקת הגוף ע"ש ולכן נלענ"ד דבלא"ה א"ש דכיון דרב' לענין מיתה מיירי ובמיתה אמרינן דחזקה אשה דייקא מרע לחזקת אשת איש ושפיר אמרינן כאן נמצא ומ"מ פריך ליה אביי שפיר מגט אע"ג דהתם ליכא חזקת דייקא נגד חזקת אשת איש מ"מ שם איכא קורבא וחזקת כאן נמצא כמש"ל ואית לן למימר דעדיף מחזקת אשת איש ומזה מוכיח אביי דחזקה דכאן נמצא לא מהני כלל אף במקום דליכא חזקה נגדה ודחי ליה רבא דיבדוק כל העולם מיבעיא ליה כיון ששיירות מצויות ולפ"ז אין חילוק בין קורבא לכאן נמצא דתרווייהו מהני להתיר במיתה דאזלא לה חזקת אשת איש משום דחזקה דייקא מרע לה רק דבבהיא דתרי יצחק ליכא טעמא דקורבא וצריך למיתי עלה מטעם כאן נמצא ולפ"ז לק"מ מהנך עובדי דל"ח לתרי שוירי דבמיתה מיירי וכיון שהעיר זו הידועה לנו היא הקרובה ודאי ל"ח שמא יש עוד עיר אחרת והיא גדולה מזו כיון שאין זה רוב ידוע והקורבא הוא ברורה ומוכחת:

איברא יש לפקפק בהך היתר משום קורבא כיון דקי"ל בנפל למשאל"ס אסורה ולא אזלינן בתר רובא ומכ"ש דלית לן למיזל בתר קורבא אך די"ל דהתם טעמא משום דחיישי' למיעוט המצוי כמ"ש התוספות והרא"ש ביבמות דף ל"ו גבי כל ששהה ל' יום כו' ע"ש וברא"ש חולין דף י"א וכאן שאנו מתירין משום קורבא ל"ש זה וכמו שרבא ס"ל להתיר משום כאן נמצא דסברא בעלמא הוא וא"כ פשיטא דגם ע"י קורבא דאורייתא יש להתיר:

והנה זה שנים רבות כתבנו בתשובה א' בנידון עגונה מזאלעשיץ צד היתר משום קורבא והגאון מפראג בעל נ"ב ז"ל לא הסכים בזה וכתב דקורבא לא עדיף מרוב דאין מתירין באשת איש ומ"ש הב"ש להתיר בגוסס תמה עליו:

ועתה מצאתי בשו"ת אור נעלם סימן ל"ו נדפס שם תשובה מהגאון בעל פ"י ז"ל בעסק עגונה אחת וכתב שם להתיר משום דיצאת האשה מאיסור דאורייתא על ידי סימני גופו וכליו אף חששא דרבנן ליכא כיון שנמצא ההרוג סמוך לעיר כו' ופשיטא דאזלינן בתר קורבא דמוכח כיון דליכא רובא כנגדה כיון דלא שכיחי אורחי ופרחי כו' כמו שהגיד הקצין הנ"ל כו' דאפילו היו סימנים גרועים קורבא דמוכח נינהו הוי ובכך אני מיישב תשובת מהרי"ו סימן ע"ט כו' שהמתיר רצה להתיר מטעם קורבא דמוכח וזה פי' המלות מטעם קרוב וס"ל דאף במקום חזקת איסור אזלינן בתר קורבא דהכי משמע לכאורה מדקאמר ר"ח רוב וקרוב כו' משמע דלגבי חזקה קורבא עדיף והמחמירין לא פשיטא להו הך מלתא דאפשר דגבי חזקה נמי לא אזלי' בתר קורבא ועוד נהי דאיסורא דאוריי' ליכא בקורבא דמוכח מ"מ איסור דרבנן איכא דלא עדיף מרובה דלא מהני מדרבנן נמצה משמע להדיא דבנ"ד דליכא חשש איסור דאוריי' כ"ע מודים דאזלי' בתר קורבא דמוכח כו' כדמשמע מדברי מהרי"ו בסופו שהתיר הלכה למעש' עכ"ל ולענ"ד כמ"ש דקורב' הוי עכ"פ כמו חזקה דכאן נמצא ושאני רובא כיון דאיכא מיעוט דשכיח חיישי' ליה והכי הוי אפילו קורב' דמוכח כמ"ש התוספי בב"ב בסוגיא דניפול ד"ה מתיב ר"ז דלגבי רובא דעלמא הוי קורבא טיר. קורבא דמוכח ושן דהכא ליכא רובא דעלמא נגד הקורבא דשמא אין עיר אחרת כלל כזו ואת"ל יש עיר אחרת שמא היא קטנה מזו שפיר אזלינן בתר זו שהיא קרובה ודאי ועכ"פ נראה דא"ש מה שסמכו הפוסקים להקל ע"י שמו וש"א וש"ע בסתם ולא חשו לדעת הרמב"ן ודעימיה משום דאף לדעת הרמב"ן ודעימיה אין כאן חשש דאורייתא דמדאוריי' ודאי איכא למיזל בתר קורבא ובמקום עגונה יש להקל לסמוך על דעת הרא"ש ודעימיה דס"ל לחלק בין גט למיתה וכ"מ דעת רש"י והתוס' וגם כי דעת בה"ג ור"ח להקל אף בגט בחדא לטיבותא ומכ"ש לחד תירוצא דהתוס' בספ"ק דב"מ דכל חשש שני יוב"ש אינו אלא מדרבנן ובמ"א כתבתי בדברי התוס' הללו ולקצר אני צריך:

ועוד נלענ"ד לצדד בזה דהנה לכאורה לפמ"ש ליישב הנך עובד' לשיטת הרמב"ן ודעימיה אכתי תיקשי דאביי דלא ס"ל כאן נמצא וא"כ ה"ה דלא אזיל בתר קורבא ואיך יתיישב לדידיה התוספתא והנך עובדי שלא חששו לעיר אחרת ולשני יוב"ש ונלענ"ד דא"ש לפמ"ש בשם מהרח"ש כשהוחזקו שני יב"ש בעיר א' ואין שיירות מצויות ואחד הלך לאספמיא ל"ח שמא גם השני הלך לשם כיון שאין השיירות מצויות לשם וכ"כ בט"ז ומ"ש הח"מ מדברי הרא"ש פרק כל הגט נראה שאין משם ראיה כלל:

אמנם לדעת הרמב"ן סובר דהוחזקו אף שאין שיירות מצויות לא מהני להתיר דתרתי לטיבותא בעינן אך נראה דזה דוקא כשאין השיירות מצויות לכאן ממ"א כלל אז אמרינן כיון שהוחזקו חיישינן כמו שזה עקר נפשו ובא לכאן אף שאין שיירות מצויות אפשר שגם השני בא לכאן וכמ"ש הרמב"ן בגיט' דאשתכח בסורא דכמו שזה עקר נפשו ובא מנהרדעא כו' ע"ש משא"כ אם יש כאן שני עיירות ובמקום שהגנב נמצא אין שיירות מצויות ממקום א' וממקום השני שיירות מצויות משם למקום מציאת הגט וזה שנאבד לו הגט הוא מאותו המקום שש"מ לכאן גם הרמב"ן מודה דל"ח ומכ"ש היכא שאין מקום אחר ידוע כלל ולא הוחזק לנו שיש עוד עיר ששמה כזו דזה הוי כמו תרתי לטיבותא לא הוחזק ואין שיירות מצויות דהא מעיר שאין ניכר וידוע שמה כלל פשיטא דלא שכיח שיירתא לכאן וארווח לן השתא טעמא דאא"ז רמ"א ז"ל ב סימן קל"ב דל"ח בשיירות מצויות לשני עיירות משום דהא ע"כ מעיר זאת שאין ידוע לנו אין ש"מ כלל לכאן אף אם יש בעולם עיר ששמה כך רחוקה היא מכאן וכל שהוא רחוק כ"כ מסתמא אין השיירות מצויות וכמ"ש בתה"ד דמאשכנז לליטא מיקרי אין ש"מ וגם דהא אין העיר ידוע לנו כלל ואם היה ש"מ משם היה נודע במקום זה מעיר הזאת ולכן הוי כתרתי לטיבותא דהא גט זה שהביא השליח ונאבד כאן הובא ממקום שהשיירות מצויות לכאן ועל גט אחר שאתה רוצה לחוש אין הש"מ משם והא דאמרינן בש"ס חיישינן לשני שוירי כיון דש"מ אף דלא הוחזקו א"ש דבאמת גם משוירי זה אין ש"מ לכאן רק דבי דינא דר"ה כש"מ דמי דמקלעי ליה מעלמא ומאפסי ארץ יבואו אליו למשפט וא"כ כמו כן איכא למיחש לשוירי אחרת כמו לזאת ואם לא היה בית דין דר"ה כש"מ לא היינו חוששין לאחר כיון דלא הוחזקו וגם אין מצוי שיבא לכאן ממקום אחר כיון דאין ש"מ ואף ע"ג דהשתא אתרמי שמשוירי זה בא לכאן לאחרינא ל"ח והו"ל תרתי לטיבותא אבל כיון דב"ד דר"ה כש"מ דמי וגם לגבי שוירי שאין ידוע לנו מחשב כש"מ שפיר יש לחוש ולפ"ז אנן השתא שאין לנו כה"ג דב"ד דר"ה כל שנכתב שם העיר אין לחוש אם במקום מציאת הגט ש"מ לעיר אחרת ששמה כזו כיון דעכ"פ משם אין ש"מ והא דאמרינן ללישנא דר"ז ס"ל דש"מ לחוד לא מהדרינן אף דלא הוחזקו היינו כשלא נכתב שם העיר בגט והחשש הוא בשביל שני יוב"ש ודאי חיישינן כיון שש"מ לכאן ובודאי יש בעולם שני יב"ש ושפיר מוכיח הש"ס מדפסק רבה להחזיר הגט שאין חוששין לשני שוירי אע"ג דהוי כש"מ אף ממקום שאין ידוע לנו אלמא דבחדא לטיבותא נמי מהדרינן ובהא לא קי"ל כרבה אלא תרתי לטיבותא בעינן ולכן שפיר פסק הרמ"א כשנכתב שם העיר בגט אין לחוש לאחרת דאפי' יש א' בסוף העולם אין ש"מ משם לכאן והו"ל תרתי לטיבותא ולק"מ קו' הב"ש והשתא א"ש התוספתא והנך עובדי אף לאביי דהנך מיירי שאלו המקומות היו ידועים לנו וש"מ משם לכאן ואין לנו לחוש למ"א דמשם ודאי אין ש"מ ובכה"ג תרתי לטיבותא מיקרי וכ"ע מודו דל"ח ולפ"ז נראה בנ"ד דשכיח הוא שבני ק"ק באלחוב שבמדינה זו ילכו למדינות אונגרין לבקש טרף וללמד את בני יהודה ואם יתברר שבמקום ההוא במדינות אונגרין אין ידוע וניכר עיר באלחוב ממדינה אחרת אף הרמב"ן ודעימיה מודים דהא הוי תרתי לטיבותא דלא הוחזק ואם יש בעולם עכ"פ לא שכיח שיירות והך מלתא דשכיח שיירות מק"ק באלחוב לק"ק אונגרין לא מיבעיא שאין מגרע כח ההיתר אדרבה מיפה כח ההיתר וטיבותא הוא לגביה ועוד נראה לצדד להיתר אף לשיטת האומרים דחיישינן לתרי יצחק היכא דל"ש כאן נמצא ומתחלה אבאר מה דקשיא ליה על דברי הפוסקים דס"ל דסגי בשמו וש"א וש"ע אפילו חיפוש א"צ כמבואר בפוסקים ולכאורה צ"ע כיון דעיקר טעמא משום דבמיתה הקילו משום עגונה וא"כ התינח שמשום זה יש להקל שלא להחמיר כמו בגט לחוש לעיר אחרת אבל בדיקת אותה העיר עצמה למה הקילו ובפרט היכא דידוע שמו וש"א שהבדיקה קלה ולא נפיש בטרחא והרי בגט החמרנו הואיל ואפשר לכתוב גט אחר אף ע"ג דאיכא טרחא וכדקי"ל בפוסקים דכל שנכתב הגט אע"פ שלא ניתן כדיעבד דמי וזמנין שהמקום רחוק וצריך לשלוח ע"י שליח ואפ"ה מחמרינין וכ"ש בזה שבנקל לברר באותה העיר עצמה עכ"פ ואף שא"א לצאת י"ח הבדיקה כהלכתה דהא אכתי איכא למיחש לעיר אחרת מ"מ אית לן למעבד מה דאפשר משום חומר א"א ולכן נלענ"ד דה"ט דמבואר בפוסקים דהך צד קולא דמקלינן בלא הוחזקו לאו דוקא שידוע לנו שאין באותה העיר עוד יוב"ש אחר אלא אפי' אם אין ידוע אם יש שם אחר אם לאו לא הוחזקו קרי ליה וראיתי בס' שב שמעתתא דרש"י בב"מ פי' שהיה מוחזק וידוע שאין באותה שוירי אלא יוב"ש א' והרמב"ן בחידושיו לגיטין כתב ורש"י פירש ולא הוחזקו ולא ברר דבריו אבל בב"מ מפרש שהיה מוחזק וידוע באותו שוירי שאין שם רק א' עכ"ל ולמד מזה דלרש"י דל"ח בלא הוחזקו היינו במוחזק וידוע שאין שם רק א' ע"ש ודבריו תמוהים דרש"י התם בעי לתרוצי סוגיא הא דאמר ר"ה חוששין לשני שוירי וקשיא ליה דלדידיה כ"ש דניחוש לשני יוב"ש וא"כ למה נקיט חשש דשני שוירי הו"ל למנקט חשש דבאותה שוירי גופה יש עוד יוב"ש לזה מפרש שהיה ידוע להם שאין שם רק א' וכ"כ התוספות שם וכן מבואר ברמב"ן שם להדיא דעלה קאי וכן מבואר בשי"מ ב"מ בשם הריטב"א והר"ן בחידושי' לגיטין אבל פשוט מאן דמיקל כשלא הוחזקו היינו אף שאין ידוע בודאי שאין שם אחר ל"ח לאחר כלל וכן מבואר להדיא ברש"י דגיטין בד"ה והוא שהוחזקו כו' אבל לא הוחזקו מספק לא אמרינן דלמא איתנייהו ולא ידעינן כו' וכ"כ הר"ן שם וטעמא דמלתא משום דאם איתא שיש שם עוד אחד ששמו כך קלא אית ליה כמבואר בפוסקים ולפ"ז י"ל דהא דקי"ל בגט דבעינן תרתי לטיבותא דוקא ולדעת הרמב"ן ודעימיה גם במיתה הדין כן לאו משום חששא דיוב"ש אחר באותה העיר עצמה דלהא כ"ע מודים דל"ח דהוה כידוע לנו שאין שם עוד יב"ש דא"כ קלא אית ליה למלתא דבגט לא אמרינן דלמא אתרמי שמא כשמא ושם אשתו כשם אשתו ואין ידוע לנו ובמיתה נמי ל"ח שמא היה כאן עוד יוב"ש אחר שהניח אשתו והלך מכאן ולא חזר דזה היה ידוע ומפורסם רק דחיישינן לעיר אחרת ששמה כך ושם ג"כ יש יוב"ש וזהו שגירש או שמת וכיון דבמיתה ס"ל להרא"ש אליבא דהרי"ף להקל משום עגונה דל"ח לעיר אחרת כיון שלא הוחזק עוד עיר אחרת ששמה כך ממילא שא"צ לבדוק גם אותה העיר דלהא ל"ח כלל אף בגט משום דודאי קלא אית לה למלתא וכן מבואר להדיא בשי"מ ב"מ בשם הריטב"א שכתב אמר ר"ה חיישינן לשני שוירי דר"ה אינו חושש לשני יוב"ש בעיר אחת כיון שלא הוחזקו דאלו אתנייהו קלא אית ליה אבל חושש לעיר אחרת שיש בה יוב"ש דלא ידעינן ליה וכן פי' הראב"ד ז"ל אך הריטב"א שם כתב דרש"י ותוספת לא פירשו כן דלרבותא נקט ר"ה דאפילו לשני שוירי חייש כו' ע"ש וגם ברש"י ותוספות שלפנינו כתבו דמיירי שהיה ידוע לנו שאין שם רק א' וכן מוכח מדבריהם בסוגיא דתרי יצחק וכן הרמב"ן בספר הזכות הביא דברי הראב"ד ודחה דבריו וגם ממ"ש בגיטין הבאתי דבריו לעיל מבואר כן ומש"ל דא"כ למה מקילינן שלא להצריך בדיקה עכ"פ באותה עיר עצמה כתבתי ליישב בת' סימן ע"ש,:

ועתה אובין ואדון לשיטת הפוסקים דחיישינן לשני שוירי אם מפורש שם העיר במדינה זו ולא הוחזק במדינה זו עיר ששמה כך י"ל דלכ"ע ל"ח לעיר אחרת שנראה דזה דמי לחששא דשני יוב"ש באותה עיר כשלא הוחזק שם שנים ול"מ לשיטת הראב"ד דס"ל דל"ח באותה העיר כשלא הוחזקו דקלא אית ליה למלתא אז גם בכה"ג דשני עיירות במדינה א' ל"ח דקלא אית לה אלא אפי' לשטת שאר הפוסקים החולקים על הראב"ד בזה וס"ל דכמו שחוששין לשני עיירות אע"פ שלא הוחזקו ה"נ חיישינן באותה העיר לשני יוב"ש ולפ"ז אפשר לומר דחיישינן גם לשני עיירות באותה מדינה מ"מ עדיין יש לחלק דדוקא לשני יוב"ש חיישינן דליכא קלא כולי האי אם יש עוד אחר ואפשר שאינו ידוע לנו משא"כ לשני עיירות אף על גב דהרמב"ן ס"ל דחיישינן לתרי שוירי היינו כשאומר שם העיר סתם דאז כיון דיש לחוש לעיר כזאת במדינה אחרת בסוף העולם שהרי שם ל"ש קלא אית ליה משא"כ אם פירש שם העיר במדינה זו דאין מקום לחוש רק לאותה מדינה לבד ובזה י"ל דאם איתא קלא אית ליה אף דלגבי שמות דגברי לא אמרינן הכי מ"מ לגבי שמות דעיירות שפיר י"ל כן שהרי גדולה מזו ס"ל להרמ"א כמש"ל דבכל גווני ל"ח לשני עיירות ששמותיהן שוות וכ"מ בשי"מ ב"מ בשם תוספות שאנץ שכתבו ליישב קושיות התוס' דלאביי תיקשי ליה מתניתין דכל מעב"ד כו' ותירצו דאביי מוקי שבדקו העיר כולה דלתרי יצחק בעיר אחד חייש אבל לעיר אחרת לא חייש וע"ז חזר והקשה דמאי מייתי מדרבה דלמא לשני שוירי ל"ח אע"ג דלא הוחזקו לשני יוב"ש חיישינן ותירץ דע"כ רבה לא מפליג דאל"כ הו"ל לאוקמי מתני' דאמר תנו נותנין כשבדקו העיר כולה עכ"ל ובתירוץ זה יש לדקדק לפמ"ש התוספות שם להקשות דנוקמי איפכא כו' ולקצר אני צריך ועכ"פ למדנו דהך חששא דשני עיירות אינו חשש כמו שני יוב"ש ואם כן אף דנקטינן דגם לשני עיירות חיישינן בגט וגם במיתה לדעת הרמב"ן ודעימיה מ"מ בכה"ג דפורט עיר באותו מדינה שפיר יש לחלק כמ"ש:

ולפ"ז יש לצדד להתיר בנ"ד אף לשיטת הרמב"ן ודעימיה כיון דלפי משמעות הלשון השאלה היה האיש הזה מצוין במלבושיו כדרך שלובשים אנשי מדינתינו מדינת פולין דאל"כ אותו המלמד שבכפר שסיפר להאשה וצייר לה תואר פניו האיך החליט לומר שבודאי זה בעלה של האשה אחרי שעיניו הרואות כי אשה זאת היא ממדינת פולין ובגדיה מוכיחין עליה ואם האיש היה שינוי במלבושיו כדרך אנשי מדינה אחרת לא היה לו להחליט כן ועכ"פ לא היה נמנע מלומר להאשה דבר זה וכן מסיפור אנשי ק"ק טיסמניץ והקברנים מבואר כן ובאמת היה מקום לצדד בפשיטת מחמת עדות אנשי ק"ק טיסמניץ לבד אחרי שהם סיפרו זה בק"ק באלחוב לבעה"ב שבאכסניא ניכר מתוך דבריהם שהיה ידוע להם שזה המת הוא מעיר זו וכמבואר בתשובת אחרונים הרבה כיוצא בזה בראיות ברורות מהש"ס אך לענ"ד אין לסמוך ע"ז כי הדבר ידוע שאף שלא נתברר להם על איזה עיר אומר אעפ"כ הם מעצמם תולין לומר שעל עיר זו היתה כוונתו אחרי שאין ידוע להם עיר אחרת ואע"פ שלא חקרו לדעת היטב דרך בני אדם בסתם לתלות על עיר הידוע להם וכיון דלדינא אנו חוששין לעיר אחרת מה יועיל זה שהעדים אומרים בדדמי שהוא מעיר זו עכ"פ נקיט מיהו בידך פלגא שזה היה מק"ק באלחוב במדינת פולין וכיון שאין ידוע לנו עיר אחרת במדינה זו כבר כתבתי דלהראב"ד ודאי ליכא למיחש כמו דל"ח לשני יב"ש בעיר א' כמו כן אין לחוש לשני עיירות באותה מדינה וגם לדעת החולקים בשני יוב"ש מ"מ בשני עיירות י"ל דמודים בזה דל"ח וכיון דבלא"ה כל תשובת גדולי האחרונים מתירין בפשיטות על שמו וש"א וש"ע ואין חוששין לעיר אחרת וכשיטת הרא"ש וכבר כתבתי צדדין להתיר אף לשיטת הרמב"ן ודעימיה שפיר דמי לסמוך במקום עיגון כה"ג להתיר ע"י חיפוש הראוי כאשר אבאר אי"ה ועתה אשימה פני לדברי ידידי שארי הרב נ"י המשיב ידו ראשונה פתח דבריו יאיר להקשות לפמ"ש הרמב"ן דבגט שלא נמצא במקום שנכתב לא אמרינן כאן נמצא א"כ מאי קא קשיא ליה משומשמין דהא גם בשומשמין ממקום אחר הובא לכאן והאריך בזה ולענ"ד א"ש דלדברי הרב נ"י א"כ גם בההיא דק"ל כרבא דל"ח לתרי יצחק נמי נימא דזה דוקא אם יצחק זה נולד ונתגדל בעיר הזאת אבל אם זה מקרוב שבא לעיר זאת וקבע דירתו ניחוש ליה שמא אחר מעלמא אתי ג"כ לכאן וגם דאפילו אם זה נולד שם מ"מ אם לפרקים נוסע משם ומקרוב שחזר לביתו ניחוש ליה כיון דמ"מ זה מקרוב מעלמא אתי וגם האחר מעלמא אתי לכאן וזה ודאי אינו והא קמן שהלך מביתו והרחיק נדוד ואנו אומרים שהלך לאספמיא ולדברי הרב נ"י אי אתה מוצא דין זה להרמב"ן כ"א כשנולד ונתגדל שם ולא ניסה ללכת בדרך וזה מקרוב שהחזיק בדרך אז אין תולין לומר כיון שראהו שיצא מכאן זהו שנולד כאן וזו לא שמענו והדבר פשוט דכל שהיתה דירתו קבוע שם אף שלא בא לגור בעיר זאת רק מקרוב והיה הולך ובא אעפ"כ אין אנו חוששין לאחר שבא לכאן באקראי וזהו שיצא באקראי ושפיר מדמי לה לשומשמין דג"כ ל"ח לאקראי כיון שאלו היו צבורין ומונחין בכלי זה אי לא משום דלא מפקינן ממונא באומדנא כזו וכמ"ש הרמב"ן ומ"ש הרמב"ן בגט שלא נמצא במקום שנכתב חיישינן לאחר א"ש בפשיטות דודאי הדבר פשוט הא חזקה דכאן נמצא אין הכוונה לומר שלא בא אחר לכאן כלל כמש"ל דהא במקום שהשיירות מצויות מיירי הכא ואטו חזקה זו דכאן נמצא מונע רגל הרבים מלבא שם ומכחיש החוש שעינינו רואות מידי יום יום הרבה בני אדם באים לכאן ממ"א וע"כ לומר דודאי אף שכן הוא שמצויים כאן ב"א ממקומות אחרים מ"מ כשבא לפנינו אדם אחד שאין יודעין מי הוא אם מבני העיר או שבא מעיר אחרת אנו תולין לומר שזהו מבני העיר שדירתו קבוע כאן מכבר ולא ממקום אחר בא לשם וכמו דס"ל לרבא גבי מומין ואם נמצאו ברשות האב אין אנו מחזיקין שנולדו ברשות הבעל וכן להיפך דאין מחזיקין מרשות זה לרשות אחר וכמו כן באותו הגוף עצמו שהיה קבוע ברשות זה אין מחזיקין אותו שבא מרשות אחר רק אמרינן כאן נמצא ברשות זה כאן היה וכן אמרינן אין מחזיקין ממקום למקום דאף במטלטלין כל מקום שהונח שם הוא מקום קביעתו ורשותו וכמ"ש המרדכי בחולין סוף פרק הזרוע דכל דבר שאין בע"ח במקום שהונח שם הוא מקום קביעתו דהא אין יכול לילך משם כו' ע"ש ולכן גם בשומשמין אמרינן כאן נמצא שבכלי זה הונחו והוא רשות שלהם אין מחזיקין שמרשות אחר באו לכאן משא"כ בגט שנמצא שלא במקום כתיבתו כיון שע"כ ממקום אחר בא לכאן ואין זה מקום קביעתו שנאמר שקנה מקומו ולא נחזיק שזה נעתק ממקום שנפל שם באקראי ואחר בא לכאן לפי שאין מחזיקין מרשות לרשות לפי שזה במקום שנפל שם באקראי אינו רשותו וקביעתו כלל ושפיר מספקינן שמא ממקום אחר בא ג"כ לכאן ונפל באקראי וכה"ג אשכחן לענין קנין ד' אמות שכתבו הפוסקים לחלק בין מציאה למקח וממכר דבמקח וממכר כשהכלי קדמה לשם אין זה יכול לקצות בד' אמות לפי שהכלי קנה מקומו והוא קנוי לבעל הכלי משא"כ במציאה שאין להם בעלים שיהא מקומו של הכלי קנוי להם ר"ל ואין קנין לכלי זה במקום שנפל כלל שיהיו נקרא רשותו עיין בב"י ח"מ סימן ר' והביאו הש"ך ובשי"מ ב"מ בשם הר"ן וגם יש לדמות זה למה דאיתא בח"מ סימן קל"ח באם א' דר בבית אף בתורת שכירות ואסף את חבירו לדור אצלו וחלוקים על הנכסים שבבית הנכסים בחזקת המוחזק בבית דהיינו השוכר וטעמא דמלתא לפי שזה הוא מקומו הקבוע והוא רשותו משא"כ זה שאינו עיקר בבית רק האחד בא לגור לא הוי רשותו כלל ואף שאין גוף הנדון דומה לכאן מ"מ ממנו נקח דמה שהוא דרך אקראי ועראי לא מקרי רשותו וה"נ בגט שנאבד במקום אחד דרך נפילה שאין לתת ע"ז שם רשות כלל אבל נמצא במקום שנכתב שלא מחמת הנפילה קרינן ביה רשותו אלא מצד שזהו מקום שנכתב בו והוא מקומו ממש ורשותו ובזה שפיר אמרינן אין מחזיקין מרשות לרשות והוא ברור לענ"ד:

ומה שהקשה עוד דלדברי הרשב"א והנ"י לחלק בין איסור לממון מאי קשיא ליה משומשמין דהא בממון לא אמרינן כאן נמצא להוציא ממון מחזקתו לענ"ד לק"מ דודאי היכא שאין ספק על גוף הממון שבודאי הוא בחזקתו ורשותו של זה שיש לו חזקת ממון וחזקת מרא קמא רק הספק בענין אחר (כגון בההוא דמומין או בשטרי דנאני בר חבו דאף כשנאמר כאן נמצא מ"מ הרי אין לו לזה רק הלואה וגוף הממון הוא של זה וברשותו רק שהספק על השטר ובזה לא אמרינן שיועיל כאן נמצא להוציא מחזקתו משא"כ בהך דשומשמי דמיירי בפקדון דחזקת מ"ק ל"ש בי' כלל וכשנאמר כאן נמצא כו' ממילא דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא בזה אדרבא אמרינן שפיר כאן נמצא וממילא שאין כאן הוצאות ממון מחזקתו כלל ול"ד לההיא דבכורות בהפקיד טלה אצל בעה"ב כו' דהמע"ה דהתם אין שם סברא דכאן נמצא משום ספיקא לא מפקינן מהמוחזק ואמרינן המע"ה משא"כ בזה שאנו אומרים כאן נמצא כו' ואין זה מוציא רק מחזיק בשלו ואף שזה תופס בשומשמין תפיסה לחוד לא מהני נגד סברת כאן נמצא והוא נכון לענ"ד:

ומ"ש הרב נ"י דמוכח מדרב אשי דאפי' להחזיק לא אמרינן כאן נמצא מדאיצטריך לומר רישא מנה לאבא כו' ותירוץ דהתם משום חזקת הגוף כו' ובאמת ז"א רק לשיטת רש"י ובאמת הרשב"א מפרש דר"א ס"ל דמיירי שהאב טוען שמא ואם היה טוען ברי היה נאמן אף להוציא דברי ושמא ברי עדיף אף היכא דאיכא חזקת כאן נמצא ולכך הוצרך ר"א לומר רישא מנה לאבא כו' דהיינו שטוען שמא רק מסיפא מוכח דלא אמרינן כאן נמצא כלל דהא קאמר סיפא מנה לי בידך ור"ל כיון דהיא טוענת ברי והבעל שמא ברי דידה עדיף דמשמע מזה אם היתה טוענת שמא או גם הוא היה טוען ברי הבעל מהימן אע"ג דמסייע לה חזקה דכאן נמצא שהרי ברשות הבעל נמצא וע"כ לומר כיון דהבעל מוחזק לא מהני כאן נמצא להוציא אי לאו משום ברי ושמא ועיין בשי"מ כתובות בשם הרשב"א בזה:

ומ"ש הרב נ"י דדברי הנ"י לפי איכא מ"ד ברי"ף פ' המפקיד דליתא לדשמואל אבל למאן דס"ל דהלכתא כשמואל קי"ל כרבא ור"א לא פליג כמ"ש הר"ן והרא"ש א"כ אמרינן כאן נמצא אף להוציא ולענ"ד ז"א דהנה הר"ן והרא"ש הם גופם מחולקים אם אזלינן בתר רשויות או בתר בעל הממון ע"ש דהרא"ש ס"ל שט"ס בהרי"ף ואם נימא דבבעל הממון שאחר הקנין תליא מלתא פשיטא שאין לדמות הך מלתא דכאן נמצא לעובדא דתרי יצחק דהתם אנו אומרים שהקנין היה קיים ומזלו של זה גרם ואין לנו לתלות ברשות אחר דאתרע מזליה אלא זה שהוא עתה בעל הממון נסתחפה שדהו ועיין בריש כתובות בתוס' ובש"מ בשם הרא"ש שם משא"כ בההיא דתרי יצחק ובכללי החזקה אשר לי הארכתי בדברי הפוסקים שנשתמשו בכלל הזה לענין חמץ בפסח ושאר איסורין וע"כ הרמב"ן והרשב"א לשיטתייהו שהם סוברים בשיטת הרי"ף דברשות ממש תליא מלתא ודוקא כשמת החמור ברשות בעל החמור ממש אבל באגם לא והיינו כפום שיטתיה דרבא דס"ל כאן נמצא וברשות תליא מלתא ושפיר איכא למילף משם לענין ההיא דתרי יצחק דאין מחזיקין מרשות לרשות והרי"ף סבר דגם ר"א לא פליג אדרבא אלא בפירושא דמתני' והרמב"ן והרשב"א ס"ל דרב אשי פליג בהא וס"ל דלא תליא ברשות אלא בברי ושמא ולישנא בתרא דאמר רמי ב"י פליג על לישנא קמא וס"ל דבבעל הממון תליא מלתא ולכן על בעל הפרה להביא ראיה כ"ז מבואר למעיין בשי"מ בשיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ולכך שפיר הקשו דהא קי"ל כר"א וממילא דלית לן למימר דאזלינן בתר רשות גבי תרי יצחק כלל ושפיר תירצו דהתם דהוי להוציא לא ס"ל כאן נמצא ולכן אף שהרמב"ן כתב כן ליישב שיטת הרי"ף מכל מקום כתבו הרשב"א והנ"י ליישב הך פירושא דפי' הרמב"ן בסוגיא דתרי יצחק (שהוא המחוור להם בפירושא דסוגיא דאזלא ע"ד עובדי דשומשמי) אליבא דנפשייהו דס"ל דלא קי"ל כרבא ולישנא קמא דשמואל:

ועוד נלענ"ד דאף לפי שיטת הרי"ף אין הכרח מהא דפסק התם דעל בעל החמור להביא ראיה דאמרינ' כאן נמצא להוציא ממון דאנן הכי קאמרינן דמחמת חזקה דכאן נמצא אמרי' דקודם משיכה מת והמקח בטל ופרה ברשותה דמרא קיימא בכל מקום שהוא ואין כאן הוצאת ממון כלל רק שזה מוחזק מחמת תפיסתו ולענין זה שפיר אמרינן כאן נמצא וכמש"ל לענין פקדון וכן נמי לענין כלה בבית אביה לקידושין דאם נימא כאן נמצאו בטלו הקידושין והמעות פקדון ול"ד לשאר חזקת ממון דעלמא ועיין בשי"מ כתו' בשם רש"י מ"ק אהא דקאמר ולא תימא אליבא דמ"ד קידושין לא לטיבועין כו' וע"ש בשם הרא"ש שהקשה דלמה יביא האב ראיה על הקידושין שהוא מוחזק בהם אף שהוא טוען שמא ותירץ כיון דידעינן שבאו הקידושין ליד האב והוא אינו יודע אם זכה בהם ה"ל כא"י אם החזרתי לך כו' ע"ש ומ"ש הרשב"א ונ"י דר"א לא ס"ל כאן נמצא לענין להוציא הכתובה מיד הבעל דר"א קאמר טעמא דסיפא משום דהוה מנה לי בידך והבעל טוען שמא אבל אי הוה ברי וברי לא מהני להוציא הכתובה אע"ג דמסייע להאשה כאן נמצא:

ומ"ש על דברי אא"ז בת"ש סימן ס"ג דמחלק בין הך דקבר שאבד דמוקמינן אחזקה וכתב הרב נ"י שנראה דחזקת קבר שאבד הוא שנמצא עדיפא דסמכינן עלה אע"ג דאיכא לברורי כו' לענ"ד הטעם פשוט דהתם השדה בחזקת בדוק שאין שם קברים אחרים מלבד אותה קבר שאבד בתוכה וכשאנו בודקין ומוצאין אותו הקבר אמרינן שזהו שנמצא וחזר השדה לחזקתו הראשונה בעוד שהיה הקבר ידוע לנו שאז לא היה השדה צריכה בדיקה מקברים אחרים רק דנימא דלמא כי היכי דקבר בה איהו כו' בזה ס"ל לרבי דל"ח שמא קבר בה אחרינא רק זהו שאבד כו' וכן בבעלי מומין דאין חוששין שמא גם אחר נפל בו מום וממילא דבחזקתייהו קיימו שלא היו צריכין בדיקה משא"כ בבשר שלא היה לו חזקת כשרות ובתשו' א' זה שנים רבות שכתבנו להגאון מהר"י מפראג ז"ל הארכנו בזה ושם הקשיתי על דברי אא"ז דמייתי מגט דשאני התם דאיכא חזקת א"א וכתבתי ליישב דבריו ע"פ דברי התוס' בחולין דף צ"ו ושם הקשיתי מדברי הפוסקים דבלא שכיח שיירתא מהדרינן והבאתי שם לשון הרמב"ם פ"ג מה"ג שכתב הטעם מפורש שהגט כשר וה"ז בחזקת זה שנמצא זהו שאבד וא"כ ה"נ בבשר הא לא שכיח דאתי מעלמא לכאן והארכתי בזה והגאון כתב ליישב דברי אא"ז וראיתי שהרב נ"י כתב ג"כ בזה ולפי שבנ"ד ל"ש כל הני מילי ואינם רק לפלפולי קצרתי:

ועתה נבא לבאר בענין החיפוש שלכאורה הוא דבר קשה מאד כיון שבכל העדיות אין זכר כ"א לשם העיר בלבד והוא זמן רב שיצא מכאן ואמנם בק"ע אות ק"ד בשם תשובת הרא"מ דאף שהיה י"ז שנה מאותו זמן שהלך עד היום מהני חיפוש ומה שדבריו סותרים לאות ק' שנכתב בשם הרא"מ דבכה"ג שאמר איש יהודי שממקום פלוני מת חוששין שמא היום כמה שנים שיצא משם מאחר שלא נודע זמן יציאתו אין מועיל חיפוש כבר עמד בזה מהריב"ל הובא בק"ע אות ע"ט וכתב שהנכון כפסק השני שפסק הרא"מ להתיר אף בתשובה סימן כתבתי די"ל דאין הפסקים סותרים דדוקא בלא הזכיר שמו כלל רק אמר יהודי שממקום פלוני מחמיר שמא נשכח זכרו משא"כ כשמזכיר שמו ל"ח להכי כיון שכרוז יוצא בעיר על איש ששמו כך בני העיר רמי אנפשייהו ומדכרי והחוש מעיד שהזכרון השם מעורר כח הזכרון וא"כ בנ"ד שאין כאן הזכרת השם כלל והוא זמן רב שיצא ודאי יש לחוש להכי שמא זה זמן רב שיצא א' מכאן ולא חזר ונשכח זכרו מן העיר ובאמת יש לתמוה על הרא"מ שנראה מדבריו דאף בהך פיסקא דמחמיר היינו משום דלא נודע זמן יציאתו ומשמע דאם ידוע זמן יציאתו של זה שאינו זמן רב כ"כ ל"ח:

ולבאורה מה בכך שזה יצא מקרוב הרי אין חוששין שמא זה האיש שמעידין עליו אינו זה שיצא מקרוב רק אחרינא הוא וזו האחר אפשר שכבר עברו שנים רבות שיצא מכאן ונשכח זכרו ועתה בא לידי ס' עצי ארזים וראיתי שהביא בשם תשו' מהרח"ש שתמה על מהריב"ל בזה דמאי מהני חיפוש מיום שיצא בעלה של זו דלמא קודם לזה יצא יהודה שלא חזר וכתב שגם מדברי מהרא"מ בפירושו להרמב"ם מצריך שיזכיר העד זמן יציאתו דאל"כ לא מהני חיפוש משום שאין לידע מאיזה זמן יחפשו אלמא דלא מהני החיפוש מזמן יציאת בעלה של זו ובעהמ"ח עצי ארזים כתב ע"ז כיון דקי"ל כרבי דזהו שאבד זהו שנמצא וא"צ לבדוק יותר בשאר השדה וא"כ מדינא א"צ חיפוש כלל שאין אנו יודעין שנאבד גם אחר מעיר הזאת תלינן שבעלה של זו שנאבד ולא נודע מקומו איה הוא זה שנמצא כו' רק משום חומרא דא"א חוששין ולכן א"צ חיפוש רק מזמן יציאת בעל האשה דזה יוכל להתברר אבל אם ניחוש קודם לזה אין לדבר סוף כו' ועיין בתשובת מהר"א ששון סימן י"א שגם הוא האריך והקשה על הרא"מ דנהי דל"ח לשכחה לאיש שיצא אחר יציאתו מ"מ אמאי לא ניחוש לאיש שיצא מקודם זה כמה שנים עד דליכא בדרא דידע להא מלתא ולפי הנ"ל ניחא דדינא דחיפוש אינו אלא לחומר' יתירה:

ולפ"ז גם בנדון של מהרח"ש היה אפשר למצוא היתר אף שהעיד העד בסתם על יהודים מקראסה כיון שנודע זמן יציאת בעלה של זו א"צ חיפוש כ"א מזמן ההוא עכ"ל והנה מ"ש דמדינה א"צ חיפוש דקי"ל כרבי אין הנדון דומה כלל דהתם השדה מוחזק לנו שאין שם קבר אחר רק זה שאבד רק דרשב"ג חושש דכי היכא דקבר בה איהו קבר בה אחרינא ורבי סבירא ליה דלא מחזקינן מה דלא ידעינן והשב יעקב מדמה לזה דינא דהמבי"ט היכא שידוע לנו שזה הלך באותו דרך וכבר כתבתי בתשובה סימן דיש לחלק בזה דדוקא היכא שנמצא אותו הדבר כמות שהי' שנאבד כגון גבי קבר וככר חמץ או בעל מום כההיא דבכורות ס"ל לרבי דתלינן דהיינו ההיא דאבד משא"כ כאן שבשעה שנעלם מעינינו חי היה ועכשיו נמצא מת ואע"ג דגבי תינוק שנכנס עם ככר ומצא פירורין א"צ לבדוק לפי שדרכו לפרר וה"נ נימא דחי מעותד למות והו"ל חזקה להשתנות דז"א דלא מבעיא לפמ"ש התוס' שם דאף רשב"ג מודה בהא שרגלים לדבר שמיד נכנס אחריו א"כ אין ענין לכאן אלא אפילו למ"ש הראב"ד בס' תמים דעים ללמוד מהך דרבא דהלכה כרבי מ"מ אין זה דומה לכאן דהא הוי מוקמינן ליה בחזקת חי לכל מילי משא"כ התם שדרכו לפרר ומכ"ש בעובדא דמבי"ט שנמצא הרוג פשיטא דל"ד להתם והארכתי בזה ועתה ראיתי בס' שב שמעתא שעמד ג"כ בזה ע"ש וכל זה היכא שהלך בדרך הזה ואפשר דמיירי באין דרך כבושה לרבים שיהיה ידוע שעוד הרבה הלכו בדרך זה אבל כאן שא' הלך מכאן ולא נודע מקומו איה בשביל שנמצא א' במקום אחר מעיר הזאת שמת מה"ת לתלות שזהו הוא כיון שהדבר ידוע שבמשך הזמן רב הרבה אנשים יצאו מכאן וכמאמר המדרש ויצא יעקב והלא הרבה חמרים והרבה גמלים יצאו ושמא א' מהם הוא שמת ואי משום שבעל האשה זו לא חזר אינו כאבידה שאינה חוזרת ושמא עתיד הוא לחזור או אזיל לעלמא וגם גבי קבר אילו ידעינן שקברו כמה אנשים ואין ידוע כמה אף על פי שאנו מוצאים כמה קברים פשיטא דגם רבי מודה שמידי ספק לא יצאנו ואף שי"ל דשאני הכא אף שיצאו הרבה אנשים מ"מ אין אנו יודעים שלא חזרו רק זה שאנו יודעין שלא חזר מ"מ היינו ספיקא שמא עוד כמה שלא חזרו ומהם מת הוא שמת וזה עתיד לחזור וא"כ פשיטא שמדינא צריך חיפוש ומכ"ש לפמ"ש בתשו' סימן שלדעת הטור דדוקא בביטול דהוה דרבנן וגם בההיא דרבי י"ל דהוה ס"ס ולדעת המבי"ט בקרית ספר דס"ס בטומאה ברה"י מדרבנן וקצרתי:

וכפי משמעות דברי ספר עצי ארזים החמיר מהרח"ש בנידון דידיה שהעיד בסתם על יהודים מקראסיאה שלא יועיל חיפוש וא"כ יש להחמיר בנ"ד ובפרט כיון שהוא זקן אם כן יש לחוש לשמא בימי נערות הלך מכאן והוא זמן רב עד שאין אדם זוכרו אך אפשר לצדד בזה מחמת אותם שהעידו אמרו שאמר שיש לו אשה ובנים בק"ק באלחוב ומועיל החיפוש בזה אם יצא א' ולא חזר ויש לו שם אשה ובנים:

ועדיין יש לפקפק דשמא בשעה שיצא זה הניח שם אשה ובנים ובמשך הזמן יצאו משם ולפי שהי' סובר שהם עדיין במקום שהניחם לכך אמר שיש לו שם אשה ובנים ואולי י"ל דכולי האי ל"ח שזה זמן כביר יצא א' מכאן והניח אשה ובנים ושוב אח"כ יצאה האשה ובניה עמה ומחמת אורך הזמן נשכח מבני העיר ויש להעמיד אותם בחזקתם דכמו שהיו כאן בשעה שיצא האיש מכאן לא פינו את מקומם ועדיין במקומם הם יושבים כאז כן עתה וא"כ ודאי שזהו האיש כיון שאחר החיפוש נתוודע שאין כאן אחר שהלך ולא חזר ויש לו כאן אשה ובנים וגם י"ל דמלשונו שאמר אני מבאלחוב ויש לי שם אשה ובנים משמע שהיה ידוע לו שבעת ההיא הם קבועים שם דמסתמא דרך אדם לחקור אחר אשתו ובניו לדעת איפא הם רועים ואם איתא דעקרו דירתם ונסעו משם למקום אחר מידע הוה ידע והיה אומר בל' והיה לי שם אשה ובנים דמשמע לשעבר אלא שאין לבנות יסוד על זה ובפרט שלפי מאמר העדים הוה תקיף ליה עלמא טובא ולא היה בכוחו לדבר יותר וצ"ע אם יש להקל בזה מתוך חומר א"א ואין מקום לצדד בזה מחמת שהיה זקן דמתני' היא המביא גט ממה"י והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואף לפמ"ש שם בה"ג בשם ריא"ז בזקן שהגיע לגבורות מבן פ' שנה ומעלה חוששין שמא מת עד שלא הגיע הגט לידה כו' וכיון דבנ"ד שהיה בן שבעים כשהלך ועתה כבר יש עשר שנה שהלך איתרע ליה חזקת חיים דידיה ואין להחמיר כ"כ מ"מ הא כל הפוסקים פסקו דאין חילוק ע"ש בר"ן וכן קי"ל בש"ע וגם לירא"ז נראה דדוקא לחומרא חיישי' אבל לא לקולא אף לאורועי חזקת חיים דידיה ואין מקום לסמוך כ"א על החיפוש והוא קשה מאד בענין זה שלא נזכר אף שמו ואף שהמלמד צייר לה תואר פניו ואמר שהוא בודאי בעלה אומדן דעתה לאו כלום הוא:

וכן משמע ממ"ש בשו"ת מהר"מ אלשקר בשם תשובת הרמב"ם שאלה בא' שהעידו שמו ושם מקומו והיה בינוני הקומה וזקנו שחור וכתב שיכולה להנשא באילו העדיות לפי ששמו ושם מקומו עם אלו הסימנים שאינם מובהקים יספיקו לענין היתר עגונה עכ"ל משמע דדוקא כשהזכיר שמו ודוחק לומר דהתם מיירי להתירא בלא חיפוש לכן צריך גם הזכרת שמו וגם נראה דאם באנו להתיר מחמת החיפוש צריך לחפש גם בכפרים הסמוכים לק"ק באלעחאב ושייכים בכרג' דידיה וכיוצא בזה כתב אא"ז הגאון מוהר"ר מאניש חיות ז"ל בתשוב' באחד שאמר שהוא מק"ק האראדנע כמבואר בשו"ת ב"ח החדשות:

ועיין בשו"ת ב"ח הישינים ובשו"ת גאוני בתראי בשם הגאון מוהר"ר יעקב מלובלין ז"ל ומייתי ראיה מעובדא דאנדורלאי נהרדעי לפי מ"ש הרמב"ן ודעימיה בפירוש הסוגיא ע"ש (ובתשו' סימן הבאתי גם כן ראיה מסוף פ"ק דיבמות דא"ל כסף גולגלתא להיכן יהבת א"ל לפום נהרא כו' וכאן קצרתי) ושם הדברים אמורים להקל ומכ"ש להחמיר שיש לחוש בזה ולבדוק בק"ק באלעחאב וכל בנותיה הסמוכים לה ונראים עמה וגם מחמת זה יקשה עלינו בדיקת החיפוש כיון שעתה מחמת גזירת המלכות לא שכיחי יהודים בכפרים ואולי זה יצא זמן רב בעת שהיו היהודים יושבים בכפרים באין מוחה ומעכב ועתה אין לנו אצל מי לחקור ולדרוש ולפי מ"ש דלשון יש לי שם אשה ובנים משמע שהם עתה שם נסתר החשש זה:

אך אני מיראי הוראה מאד בדבר החמורה ומכש"כ בזה דתיוהא חזי' הכא שהאשה אומרת ששאלה להמלמד על שמו והשיב שאינו יודע והוא דבר תמוה אחרי שמהסיפור ההוא נראה שהמלמד היה מכירו שהרי צייר לה תואר פניו ואמר באומדנא שהוא בעלה רחוק הדבר שלא ידע את שמו ועכ"פ היה לומר שמעתי ושכחתי ויותר יש להפליא כיון שמחזיק כפר ההוא איש יהודי ובניו גביה יתבי שהיה לומד עמהם איך לא נתנה לבבה לחקור זאת מפי הבע"ה ובני ביתו ורחוק לומר שמכולם נעלם שם המלמד ואין בהם מגיד זאת ושמו פלאי ומי יחוש חוץ ממנה דאיכפל ואתאי כל הני פרסי לעמוד על בוריו של דבר ולכן חושב אני אולי יש דברים בגו גלל כן דעתי נוטה לכתוב להב"ד דק"ק קראהלע לבקש מאתם לחקור זאת מאנשי הכפר ההוא וכמדומה שבק"ק קראהלע יושב בשבת תחכמוני גדול אחד שהדפיס מקרוב בק"ק לבוב ספר עמק המלך על הרמב"ם:

ואם יתוודע ששם האיש המת כשם בעל אשה זו אז דעתי מסכמת להתירה על ידי חיפוש היפה כמבואר בשו"ת ב"י ואף על פי שאמרו חז"ל המחמיר לדרוש ולחקור בעגונה אין רוח חכמים נוחה הימנו. כיון דבלא"ה החיפוש קשה בזה וכעת לא ראיתי בתשובת האחרונים להתיר על ידי חיפוש כשלא הועד על שמו ומכל שכן שלא הועד גם כן על זמן יציאת של האיש הזה המת וגם כי לא נודע אם בעל האשה הלך למקום זה:

ומ"ש בתשובת מיימוני סימן ט' כו' אחרי שהא"י לא העיד רק יהודי מעיר פלוני' בסתם יבדוק שלא יצא מאותה העיר ולא חזר כי אם זה כו' התם לא היה מקום לחוש לזמן רב דבנמצא הרוג מיירי ואפילו לספק שמא אחר ג' ימים לא חייש ע"ש ופשיטא שאין לחוש שמא זה זמן רב שיצא מכאן עד שאין אדם זוכרו והעכו"ם המעיד היה מכירו ויודעו מזמן רב שהיא מעיר פלונית כולי האי ודאי ל"ח אבל בנ"ד שפיר יש לחוש שמה שאמר שהוא מק"ק באלעחאב היינו שהוא מתושבי העיר ואפשר שזה זמן רב שיצא מכאן:

ועיין במשנה למלך פרק י"ג מה"ג הי"ו כתב מהרש"ך כו' ועוד אני מוסיף לתמוה כו' והלא יש לחוש לאיש אחר שיצא לימים הראשונים והחיפוש מיום שיצא זה הנהרג לאו כלום הוא מאחר שלא הזכיר הא"י זמן כו' ע"ש ואף אם נאמר דכיון שאמר יש לי שם אשה ובנים מסתמא על ההיא שעתא קאמר ולא על שנים קדמוניות וגם דאוקמי לאשתו ובניו אחזק' שבמקומם יושבים ולא עקרו מקומם מ"מ כיון דאיכא תיוהא במלתא כל כי האי למיחש מבעי וכל זה אני אומר לנפשי שאני מיראי הוראה אבל אם שארי הרב הה"ג ני' בצירוף חכמים עיני העדה יהיה דרך ההיתר כמו שהוא כבושה לפניהם לא אהרהר אחר דבריהם. ויעשו כטוב בעיניהם דברי או"נ זעירא:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה