בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה כט
שאלה אשה אחת מבנות עירנו ישבה עגונה שנים רבות ומקרוב הביאה גב"ע מק"ק יאס בקיום חתימת יד הב"ד ונראה מתוכו שנפטר בעלה סמוך לשם זה יותר מששה שנים ותוכן הענין בא בארוכה בגוף הגב"ע ונפשה בשאלתה להתירה להנשא וכבוד מחותני הרב הגאון מופת הדור המפורסם מוהר"ר מאיר נ"י האב"ד פה ק"ק יצ"ו פתח פתחא רבא להתירא והדר שדרה לקמאי ואני איני כדאי ששלח אלי אפס אחרי כי ענוותנותו תרבינו לחוות דעי אף אני. לעשות רצונו חפצתי ואומר עם קיני. אשר מן השמים יורוני:
תשובה הלכה רווחת בישראל דכל שהעד מעיד על שמו ושם אביו ושם עירו האשה מותרת אף שאין ידוע שמו וש"א ועירו רק מפי עצמו בדרך ספור ואקראי סמכינן עליה כמ"ש הרא"ש בתשובה ובשו"ת מהרי"ק סימן קע"ו וראייתם מעובדא דר"ט דא"ל כך קורין אותי בעירי כו' ומה שיש לעיין בזה הוא דלכאורה דלפי דעת הרמב"ן והרשב"א והנ"י ביבמות בעובדא דתרי יצחק נראה מדבריהם דדוקא היכא שהעדים מעידים שיצחק זה יצא מקורטב"א ובא עמהם לאספמי' וידוע בקורטב"א שאין שם אחר שדירתו קבוע בהא קאמר רבא דלא חיישי' דלמא יצחק אחר מעלמא אתי לכאן דאמרינן כאן נמצא כאן היה ע"ש ולדבריהם אין היתר כ"א דוקא בכה"ג או במעיד בפירוש על עיר זו ממש הא לא"ה חיישי' לעיר אחרת ששמה כך כמו גבי גט ומכ"ש שחוששין לאותה העיר עצמה שמא היה שם יב"ש אחר שהיה דר שם בקביעות וזהו שמת וא"כ צ"ע להתיר בכה"ג דנ"ד ולדבריהם צריך ליישב עובדא דר"ט שהתיר ע"פ שאמר כך קורין אותי בעירי כו' דמיירי שהעי' שאמר לו בפירוש על אותו כפר שחייא שבא"י והיה ידוע לנו שאין בא"י כמותה ולא היה שם יוחנן בן יונתן ארי' אחר וכן הא דתניא בתוספתא דמתירין ע"פ שמו ושם אביו ושם עירו מיירי שפיר על איזה עיר הוא מדבר ובאותה העיר צריך חיפוש שאין שם יב"ש אחר וכן בעובדא דצלמון ובאמת הוא דוחק ונראה מדברי תשובת האחרונים שסמכו בזה על הרז"ה והרא"ש שכתבו בשיטת הרי"ף לחלק בין גט למיתה ומ"ש הרמב"ן במלחמות דהא בגמרא מדמו גט למיתה כו' ע"ש כתב כן על הרז"ה דמשמע שרוצה לחלק בזה מדינא דש"ס וע"ז הקשה דבש"ס השווה אותם אבל הרא"ש ס"ל דודאי מדינא אין חילוק בין גט למיתה רק דהרי"ף ס"ל דבמקום עגונה יש לסמוך אמאן דמיקל כרבה ולישנא קמא דר"ז והוא דעת רבא דל"ח לתרי יצחק א"כ לק"מ קושיות הרמב"ן:
ולפ"ז צ"ע כיון דהא דנקטינן לקולא הוא כדי שלא תתעגן כל ימיה התינח לענין שלא לאסרה לגמרי לחוש לעיר אחרת בסוף העולם ששמה ג"כ כך אבל מ"מ עכ"פ באותה העיר עצמה היה לנו להצריך בדיקה דמה עיגון יש בזה ואם יתברר לנו שהיה כאן בעיר הזאת עוד א' ששמו כך ושם אביו כך והלך ולא חזר פשיטא שאין כאן היתר ולפי מה שתי' בעהמ"א דבמיתה מקילינן משום דאשה דייקי א"ש כיון דההיתר גבי מיתה מדינא שפיר אפשר להקל אף בלא חיפוש כלל וכדמשמע מהתוספתא דקתני אבל אם אמר אח' יצא מעיר פלוני מחפשין כו' משמע דברישא לא בעי חיפוש ואע"ג דאיכא לברורי מ"מ נפיש בטרחא וכיוצא בזה כתבו הפוסקים גבי אין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר אבל לפמ"ש דהרמב"ן דחה חילוק זה מסוג' הש"ס דהא אביי ורבא לא מפלגי וכתב שח"ו לומר כן והעיקר שמקילין בזה משום עגון (ומ"ש הרא"ש בתשוב' שם בסוף דבריו שהקילו מתוך חומר כו' ר"ל דבעלמא מקילין בזה גבי עגונא מה"ט ע"ש) ובגט שאפשר בגט אחר אין להקל וא"כ למה נקיל כאן בלא חיפוש שהרי אפשר לברר ואע"ג דהרא"ע שם בתשו' כתב שהמדקדק בסוגי' יראה דלרב' דל"ח לתרי יצחק אפי' אותה העיר א"צ בדיקה מ"מ הא אנן לא מקילינן משום דבריר' לן מלתא דהלכתא כרב דהא בגט נקטינן לחומרא רק משום עגון לחוד סמכינן להקל והיינו היכא דליכא לברורי והרא"ש שם קאי אעובדא דידי' שלא העיד שם עירו ורוצה להתיר אף בכה"ג ועלה מייתי מהא דתרי יצחק דהרא"ש מפרש דגם שם לא העידו על שם עירו ומש"ה קאמר אביי חיישי' לתרי יצחק שמא יש בעולם ולא מהני בדיקת קורטב"א כלל כיון דשכיחי שיירותא ואמרי' דילמא מעלמא אתי ורבא ס"ל כיון דלא אתחזק לן תרי יצחק שהלכו מבית' ולא חזרו רק יצחק זה בלבד ידוע לנו שהלך ולא חזר ל"ח לאחרינא:
ובזה ס"ל להרא"ש אליבא דהרי"ף דנקטי' לקול' בהא כרב' ולא ניחוש ליצחק ממקום אחר דא"כ תתעגן כל ימיה אבל מ"מ אפשר דאותה העיר יש להצריך בדיקה לחומרא וכן משמע קצת ממ"ש הרא"ש שם בריש דבריו כיון שידוע שהיה שם בעלה מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר נ"ל דאתתא שריא כו' עכ"ל לשו' זה משמע שזה היה ידוע לנו שאין מכלוף אחר בעיר וא"כ י"ל דכשאין ידוע באמת צריך בדיקה דל"ש להקל בזה משום עגונה דממ"נ אם לא ימצא אחר באמת תהיה מותרת ואם ימצא הרי מדינא יש לאוסרה ולכן יש לנו לברר הדבר ע"י בדיקה אמנם בק"ע סעיף שס"ז בשם תשובות רש"ך ובסעיף שע"ד בשם תשובות מהרי"ט כתב דבמעיד על שמו וש"א ושם עירו א"צ חיפוש כלל ונראה דטעמייהו דס"ל דמדינא ודאי אין לחוש בכה"ג כמש"ל מדברי התוספת' דפשט דלישנא משמע דבכה"ג א"צ בדיקה כלל וכמ"ש הרא"ש בהדיא וכן נראה מבואר מדברי רש"י בגיטין דף ך"ז והוא שהוחזקו כו' אבל לא הוחזקו מספיקא לא אמרינן דלמא אתנייהו ולא ידעי' כו' וכ"כ הר"ן שם (ומ"ש רש"י בב"מ גבי שוירי דמיירי שידוע שאין שם רק א' והרמב"ן בגיטין כתב דרש"י סתם דבריו אבל בב"מ מפרש שהיה מוחזק וידוע שאין באותו העיר שוירי כי אם אחד ע"ש היינו לתרוצי מה דקשה עליה דר"ה כיון דחייש לתרי שוירי אף דלא הוחזק טפי הו"ל למיחש ליב"ש באותה שוירי עצמה ועל זה כתב דמיירי בידוע כו' וכ"כ התוס' שם אבל ודאי דאף שאין ידוע לנו אם יש עוד יב"ש אם לאו לא הוחזקו מיקרי כמ"ש רש"י בהדיא בגיטין וכמ"ש ודלא כס' שב שמעתא שמוכיח מדברי רש"י ורמב"ן דלעיל דבלא נודע הוי הוחזקו וחיישי' ע"ש שהאריך בזה ואישתמיטתי' דברי רש"י שהבאתי שמבואר להדיא דמספיקא לא אמרי' דלמא איתנייהו כו') וכן מבואר מדברי כל הפוסקים דמאן דחייש חייש אפילו לשני עיירות ששמם כך ומאן דלא חייש אפילו לאותה העיר עצמה אינו חושש וכיון דאנן תפ סימן במיתה כמאן דמיקל שפיר מקילי' בלא בדיקה כלל כיון דאם נימא להחמיר אף אם נבדוק אותה העיר עדיין לא יצאנו ידי חובת הבדיקה כראוי דדלמא יש עוד עיר א' ששמה כזו וכדחיישי' בגט ויבדוק כל העולם מבעי ליה לחומרא רק כיון דיש בזה משום עיגון אזלינ' לקולא ממילא דגם בהא סמכי' אמאי דלא אתחזק לן באותה העיר ושרינן בלא בדיקה:
ועדיין צ"ע להקל במקום חומר א"א דעכ"פ יש לנו לברר מה דאפשר ואיכא למימר דה"ט כיון דאף אם יבוקש הדבר וימצא שהיה כאן עוד יב"ש שלא חזר עדיין לא יתברר איסור ודאי דעדיין נשאר ספק שמא יב"ש השני אזיל לעלמא וזה המת הוא בעלה של האשה זו וע"כ לא אמרי' בעלמ' היכא דאיכ' לברורי מבררי' כגון בס"ס לדעת הרשב"א משום דע"י הבירור יתברר איסור ודאי משא"כ בזה שאין הבירור מועיל רק שע"י זה יהיה ס' שפיר סמכי' אמאי דלא הוחזק וא"צ בירור כלל ולכאורה יש להוכיח מהש"ס דאין סברא לחלק חששא דשני בין חשש דאותה העיר ובין חשש דעיר אחרת ששמה כך דהא אמרינן התם אשנוייא דרבה שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו כו' דאלת"ה קשיא דרבה אדרבא כו' נפק דק ואשכח כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ולכאורה אין מזה הוכרח דדוקא הוחזקו בעינן דהא התם קאי בעובדא דשוירי דמיירי שידוע שאין שם רק יב"ש אחד כמ"ש רש"י ותוס' שם ועלה פשוט ממתני' דנהי דנימא דמתניתין נמי מיירי בכה"ג עכ"פ מוכח דאף דבב"ד שיירות מצויות מ"מ אין חוששין דמעלמא אתי מעיר אחרת אבל אם לא היה ידוע לנו שאין שם יב"ש אחר אפשר דגם רבה מודה דחיישינן שמא יש יב"ש אחר באותה העיר עצמה וגם האחר בא לכאן כיון ששיירות מצויות (וכן הקשה הב"ש ב סימן קל"ב על דברי הרמ"א שם) וכן התוס' הקשו שם לאביי דחייש לתרי יצחק תיקשי ליה מתני' דכל מאב"ד כו' ולכאורה י"ל דאביי חייש לתרי יצחק מעיר קורטב"א עצמה אבל לעיר אחרת גם אביי מודה דל"ח ומתני' דכל מעב"ד מיירי בידוע שאין שם אחר בעיר (ומדברי הרא"ש בתשובה נראה דמפרש עובדא דתרי יצחק שלא הועד על שם מקומו דאל"כ לא הוה אמר אביי חיישינן לתרי יצחק אלא הוה אמר יבדוק אותו מקום כו' ע"ש שיש שם חיסר לשון קצת בלא"ה א"ש מ"ש התוס' דלא תיקשי על אביי ממתני' דס"ל דאע"ג דל"ח לשני יב"ש באותה עיר או לשני שוירי מ"מ לשני יב"ש בעולם שפיר חיישינן ומתני' דכל מעב"ד מיירי שהוזכר בו שם העיר אך הרא"ש שם כתב דאביי ס"ל כל"ב דר"ז כו' ע"ש אך באמת נראה מדברי המפורשים דהך דקורטב"א העידו שיצא מאותו העיר כיון ששלחו לשם להודיע להם והדברים ארוכים במקומם וכאן קצרתי) וא"ל דדחיקא ליה לפרש מתני' דכל מעב"ד מיירי בידוע שאין אחר שם ז"א דמה"ת יהיה דוחק לפרש כן דאע"ג דסתמא קתני הא למאי דמוקי השתא בשיירות מצויות והוא שהוחזקו אע"ג דמתני' סתמא קתני דלזמן מרובא פסול ומזה נראה דהש"ס ס"ל דאם באנו לחוש לשני יב"ש אף דלא הוחזקו באותה העיר אעפ"כ חיישינן דלמא איתנייהו כמו כן היה לנו לחוש אף בידוע לנו שאין שם באותה העיר שמא יש עיר אחרת ששמה כשם העיר הזאת ושם יש ג"כ יב"ש ואפשר לדחוק דאף דשפיר מתוקמי ליה מתני' דלזמן מרובה פסול בהוחזק אע"ג דסתמא קתני מ"מ לא ניחא ליה לאוקמי הך דכל מעב"ד בידוע שאין שם אלא אחד דמנין יהיה הדבר ידוע אם לא ע"י בדיקה וא"כ יבדוק מבעי ליה ואין להאריך ומצאתי במהר"מ שיף בגיטין שעמד בזה ע"ש וגם בשיטה מקובצת ב"מ כתב בשם תוספות שאנ"ץ לתרץ מה שהקשו על אביי דחייש לתרי יצחק מהא דכל מעב"ד דאביי מחלק בין חששא דאותה העיר בין חשש דשני עיירות ושוב הקשה דא"כ מאי קשיא ליה אדרבה ותריצו שם צ"ע:
וראיתי בשו"ת מהרי"ט שהביא דברי רבינו ישעיה מטראני ז"ל (והוא ריא"ז שבספר שלטי הגבורים סביב האלפסי) שמבואר מדבריו דאם מזכיר שמו וש"א וש"ע א"צ לחפש באותה העיר שהוא משם אם יש שם יב"ש אחר ולא מוזכר פשפוש אלא כשאמר יב"ש ולא אמר מאיזה העיר הוא דיב"ש טובא שכיחי בעלמא וכן מוכח מלשון התוספתא שלא הזכירו פשפוש אלא באומר אחד יצא עמנו כו' ע"ש:
ולענ"ד אין ראיה כ"כ מראי"ז די"ל דאזיל לשיטתיה בגיטין לפסק הלכה כרבה להקל אף בגט דגם בחדא לטיבותא מהדרינן ול"ח לשני יב"ש כלל משא"כ אנן לדידן דגבי גט אזלינן לחומרא רק משום עיגון מקילינן א"כ י"ל דהיכא דאיכא לברורי על ידי חיפוש באותה העיר יש לנו לברר ומ"ש מהרי"ט שם בתשוב' על מ"ש הראב"ד והוא שלא הוחזקו שם שנים שהראב"ד מפרש דברי הרמב"ם ע"ש לענ"ד כוונת הראב"ד דאם הוחזק שם עוד א' אע"פ שהוא חי אותה העיר צריכה בדיקה וכמ"ש הרשב"א בגיטין דכיון דיש כאן אחד לפנינו ששמו כך איכא למיחש לטובא ע"ש ועיין בלח"מ שם שכתב מ"ש ה"ה שכן מוכח בגמרא היינו משום דלא נימא דבהוחזקו דאיכא תרי ה"נ אפשר דאיכא אחר אע"ג דלא ידענו ליה ולכך מייתי ה"ה מעובדא דחנן דכל שאין לחוש שמא מן החנן האחר תו ל"ח ע"ש ונפלאתי ע"ז דאם כוונת ה"ה לזה א"כ אין לו הכרח מהגמרא דל"ח עוד לאחר דהא התם בדקו מסורא עד נהרדעי ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחיגרא וכיון דלהא מחיגרא ל"ח תו ליכא למיחש למידי דהא בדקו וליכא אחרינא ואפי' אביי מודה בהא אבל היכא דלא בדק אפשר דחוששין עוד לאחר ששמו כך וכן הוא באמת דעת הראב"ד כאשר הובא לשונו בספר הזכות להרמב"ן במסכת גיטין שכתב שם בסוף דבריו ומעשה דענן בר חייא דבדקו רבנן מסורא עד נהרדעי במקום שאין שיירות מצויות נמצא ומשום שהוחזקו שם שני ענן בר חייא הוצרכו לבדוק שמא יש שם שלישי עכ"ל:
אך הרמב"ן בגיטין כתב בשם הראב"ד דההיא עובדא דחנן בר חייא הוחזקו הוה והוצרכו לבדוק כמה היה שם באותו השם באיזה ענין היה אם יש לחוש לכלום או לאו כגון שיבואו עדים ויעידו לא חתמנו כו' ע"ש ולשון זה יש לפרש שהיינו מוחזקים שעכ"פ יש שם יותר מאחד ואין ידוע כמה יש שם יותר אבל אם לא היינו מוחזקים רק בשנים אין לחוש להצריך בדיקה דלמא איכא טובא דלא ידעינן להו ומ"מ י"ל דהראב"ד בהשגות כוונתו כמ"ש וכפי הלשון שהביא בספר הזכות בשמו ועכ"פ אין מקום לראיית ה"ה בזה לפי מ"ש, הלח"מ בפי' דבריו דבעי לאתויי ראיה דאף דאיכא ב' כיון שהאחד חי תו ל"ח דלמא איכא טפי מהא דענן בר חייא כיון דהתם באמת בדקו ולא אשכחו טפי ואין להאריך:
וראיתי בדברי הגאון האב"ד נ"י שכתב לפקפק לפי מ"ש הח"מ שאין להתיר בלא שם עירו דאיך אפשר שלא יהיה בכל העולם שני יב"ש וא"כ אף שהזכיר שם עירו מ"מ כיון שנשתהה זמן רב בערך ט"ו שנים אינו עולה על הדעת שלא הלך מכאן גם כן א' ששמו שמואל בן יוסף כו':
ואני תמה דאם מחמת אריכות הזמן יש לנו לחוש אף היכא שהזכיר שמו וש"א וש"ע שמא אחר הלך ג"כ מכאן ששמו כך אם כן אף שבעל אשה זו יצא מכאן זה לא כביר ניחוש ליה הכי שמא אחר הוא שיצא מכאן מכבר ששמו כך ובא לשם ומת שהרי אנו אומרים שבמשך הזמן ע"כ הרבה יצאו מכאן ששמם כך ומי יודע אם זה המת יצא מזמן קרוב או מזמן רחוק ועיין בח"מ סימן י"ז בתשובה שניה שכתב שחקירה זו קשה ומי יודע אולי זה שלשים שנה שהלך נער א' מראזני כו' ע"ש שהביא גם כן תשובת הב"י בזה (ועיין בדברי הב"ח והאחרונים במ"ש על דברי הטור שכתב בהוחזקו ואין שיירות מצוי' שרי דמיירי שאחד הלך מקרוב כו' וב"ש תמה על דברי ר"א מזרחי שהחמיר בענין החיפוש וכתבתי מזה במ"א) אלא ע"כ דכל שלא הוחזקו שני יב"ש שהלך מכאן רק זה ידוע לנו שהלך מכאן ואין ידוע לנו עוד אחר ששמו כך שהלך מכאן ולא חזר אין לנו לחוש ואין לדמות זה להוחזק שני יב"ש וכן מסיק הגאון אב"ד נ"י שאין מחזיקין עוד אחר ששמו ושם אביו כך ומ"מ מ"ש צ"ע דעכ"פ חיפוש באותה העיר לבעי כיון שעיקר הקול משום עיגון די בזה שלא ניחוש לעיר אחרת ששמה כך אבל מ"מ מאי דאיכא לברורי יש לנו לברר משום חומר א"א ומ"מ נראה דבנ"ד שהחיפוש קשה מאד בעיר גדולה לאלקים כגון קהלתינו יוסף ה' עליהם כו' וגם איכא טובא דמיקלעי מעלמא ויש מי שבאין כאן וקובעין דירתם זמן מה ושוב הולכים לנוע בארץ ואם באנו לחוש לזה לא יועיל החיפוש דאין מי שנותן לבו על הבאים להתגורר ותתעגן כל ימיה ובכה"ג יש לסמוך על רש"ך ומהרי"ק ומשמעות הש"ע והאחרונים דבכה"ג שמעיד על שמו וש"א וש"ע א"צ חיפוש כלל ולא מצאנו בפוסקים לחלק בזה בין עיר גדולה לקטנה דאפי' גדולה כאנטוכי כל כמה דלא איתחזק לן שנים ששמותיהן וגם שם אביהם שוות ל"ח למלתא ואין חילוק בזה בין אם הלך בעל האשה מכאן זה זמן רב או זה לא כביר דאל"כ יש לחוש גם כן שמא המת הוא שכבר הלך מכבר זה זמן רב אלא ע"כ דל"ח כלל וכמ"ש ודברי הח"מ אמורים בלא העיד על שם עירו כלל דזה ודאי הוה כהוחזקו דטובא יב"ש איכא בעלמא ובאמת מפשיטת דברי הרא"ש בעובדא דמכלוף משמע דס"ל דאף בלא הזכיר שם עירו שפיר דמי כיון שהזכיר שמו ושם אביו וס"ל כיון שלא הוחזקו בעולם מי ששמו כך אין לנו לחוש דמה להעולם במלואו מה לי עיר א' דכלום חלקנו בין עיר לעיר ואפילו גדולה כאנטוכי' שקרוב הדבר דאיכא טובא ששמם ושם אביהם שוים וכגוונא דאמרי' ביבמות והא חבו בר נאנאי כו' שכיחי טובא במחוז ומ"ש ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר כו' ר"ל שאין האחר ידוע לנו כ"א זה וכדמסיק ה"נ ל"ח למכלוף כו' ומפרש הך עובדא דקורטב"א ג"כ שלא העידו ע"ש מקומו כלל וע"ש שיש חיסור לשון וכצ"ל דאילו העידו עדות גמורה שידעו שהיה בעלה של אותה האשה או העידו על שם מקומו בהא לא הוה אמר אביי חיישינן כו' אלא היה אמר יבדוק אותו מקום כו' אלא התם הוי עובדא בלא הוחזקו היינו שלא הוחזק כאן שני יצחק וממילא שאין לנו לחוש ולומר דודאי טובא איכא בעולם ששמם כך כל כמה דלא ידעינן וכלא הוחזקו הוא אף שלא העיד על שם עירו ובהא לא מסתבר ליה להח"מ להתיר אם לא היכא שידוע שזה הלך לשם אבל פשיטת דברי הרא"ש לא משמע כן ובתשובה סימן כתבתי הנלענ"ד בביאור דברי הרא"ש בזה:
אבל עדיין נשאר לנו לדקדק בזה דאע"ג דקי"ל דמעידין ע"פ מה ששמעו מפי עצמן כמ"ש הרא"ש ומהרי"ק מ"מ בנ"ד לכאורה יש לחוש קצת ומתחלה אבאר מה שצ"ע על הרא"ש ומהרי"ק שהביאו ראיה מעובדא דר"ט שהוא ברייתא ולמה שבקו מתניתין דמעשה בצלמון כו' ומהתם הוי ראיה טפי דאע"ג דאיכא ריעותא שהרי הלכו לשם ולא הכירוהו ואע"פ כן השיאו על פיו ותלו מה שלא הכירוהו בשינוי דמחמת מיתה וכ"כ מהרי"ק גופיה שם באותה תשובה שצידד להתיר בשמו ושם עירו לבד וכתב דמ"ש הרמב"ם ראו אחד עומד מרחוק ואמר אני פב"פ ממקום פלוני אפילו נאמר דדוקא נקט ממקום פלוני דהתם צריך לברר העדות יותר שהרי כשמצאוהו מת לא מצאוהו בצורת אותו האיש שהזכיר ואם לא שהזכיר שם מקומו היה לנו לתלות בתרי יב"ש כיון שאין אנו מכירין בצורתו ולא היינו תולין בהשתנות דנשיכת נחש אבל עכשיו שהזכיר שם עירו אז יש לנו לתלות יותר בהשתנות הצורה מחמת הנשיכה משנתלה בתרי יב"ש הדרים בעיר אחת מאחר שלא הוחזקו ואין אנו יודעין אלא זה שהוא בעלה של זו כו' א"כ למה שבקו מתני' דאיכא לאתויי מינה ראיה אפי' היכא דיש קצת ריעותא בדבר ונקטו ברייתא דעובדא דר"ט וצ"ל דס"ל דממתניתין אין ראיה כ"כ דהתם שאמר כן בשעת מיתה והוא מתכוין להתיר את אשתו לית לן לחוש לשקרא בכה"ג וכמ"ש הר"ן בגיטין גבי גיטו כמתנתו וז"ל אלא ודאי ה"ט דקי"ל (שכל אלו מתיראין ממיתתן ואין אדם משטה ומשחק בשעה שהוא מתירא ממיתתו כו' וכיוצא בזה כתב בשו"ת ח"צ סימן צ"ה וז"ל וביותר בעדות יעקב וידאל שאלי' טורמני אמר לאשתו סמוך למיתתו כו' דודאי בשעת מיתה לא משקר אינש ואין אדם חוטא ולא לו כו' אך באמת אפשר לומר דבלא"ה א"ש דאין ראיה מעובדא דצלמון דאפ"ת דשייך השטאה גם בשעת מיתה מ"מ כיון שמשמעות דבריו שבא להודיע להם כדי שיתירו את אשתו וא"כ אין לנו לחוש דלמא אינש אחרינא הוא שבא להעיד להתיר שהרי מקבלין עדות מכל אדם הבא להתיר אשה ע"י שמעיד מיתת הבעל וכיון דל"ח לשד וצרה שמתכוון להכשיל ממילא שאין לחוש לאחר שישקר אלא שקצת יש לדחות בזה דלפי הטעם דע"א מהימן משום דעל"ג ובזה שהוא הולך למות אפשר דל"ש מלתא דעל"ג וכמ"ש הרמב"ן בב"ב דף קל"ד ע"ש אך מ"ש משום שאין משטה בשעת מיתה א"ש דאין ראיה משם לעובדא דהרא"ש ומהרי"ק שבא להעיד ע"פ מה ששמע מפיו מה שמו בעודו בריא אולם דבכה"ג אפשר לחוש ששינה שמו במתכוון לאיזה סיבה מחמת חוב או מרדין וא"כ י"ל דוקא בידוע שמו שהוחזק כן ל' יום בעיר אז אין חוששין לו כדאיתא בב"ב אבל בלא"ה חיישינן לשינוי השם ולזה הוצרכו להביא ראיה מעובדא דר"ט דהתם ג"כ היתה אמירתו בעודו חיים בריא אע"פ שלא הוחזק בכך מהני וכ"כ מהרי"ק שם וז"ל ואפילו בפ"א שאומר ששמו כך די בכך וראיה ברורה מדגרסינן בשלהי יבמות כו' הרי לך דאע"ג דלא הוחזק לו ששמו יוחנן בן יונתן כ"א בסיפור בעלמא באקראי כו' עכ"ל אמנם לפי"ז צ"ל דהא גופיה טעמא בעי למה לא ניחוש לה למלתא שזה שאומר כן בדרך סיפור ובאקראי לאו קושטא הוא ואמר כן לאיזה סבה. וראיתי בב"ש בק"ע סעיף שנ"ד הביא בשם תשו' מהרשד"ם שהקשה מ"ש לענין יבום וחליצה שא"נ לומר אני אחיו של פלוני ולענין להתיר אשתו נאמן ומתירין ע"פ מה שאמר אני פב"פ כו' ולכאורה י"ל לפי מה דאמרינן ביבמות דף ק"ו רבא אמר אין חולצין אא"כ מכירין וכתבו התוס' שהקשה ה"ר יהודה מדתניא בתוס' חולצין לאשה אע"פ שאין מכירין ותירצו דהתוספתא מיירי מדאורייתא ומדרבנן אין חולצין אא"כ דמכירין ע"כ ונראה טעמא דמלתא דחיישו לה מדרבנן כמ"ש הרשב"א ונ"י שם דחיישינן שמא זה חולץ לה כדי לעשות לה גט חלוצה והוא ילך וישאנה במקום אחר ע"ש שכתבו לחלק בין ההיא דאמר אני קדשתיה נאמן ליתן גט דהיינו מירתת שמא יבא זה ויברר כו' וא"כ בעדות אשה דל"ש הך חששא דממ"נ אם אומר בשעת מיתה פשיטא דליכא למיחש למידי ואם אמר קודם לכן בדרך סיפור ואקראי בעלמא ולא בא להתיר מה חששא יש כאן ובהכי א"ש הא דאמרינן ביבמות ובגיטין בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ופירש"י הטעם שאם לא נאמין לזה תהי עגונה כל ימיה ולכאורה קשה דהא אמרינן בבכורות דכי אקילו רבנן בסוף עדות אבל בתחלתה לא אקילו רבנן וגם קשה מאי פריך וליחוש דלמא צרה היא הו"ל למפרך דלמא אינש אחרינא הוא דאסיק שמיה כך:
מיהו הא פשיטא דלק"מ כמ"ש דהא כל עד המעיד כשר ומכ"ש בשעת מיתה ליכא חשש דהא ליכא חשדא מיהו הא קשיא דהא תחלת עדות הוא אך לפמ"ש התוס' א"ש דהש"ס פריך וליחוש דלמא צרה היא היינו משום דמתכוונה להכשיל ובכה"ג דאיכא חשדא שפיר חיישינן כמו גבי יבם כיון דאיכא חשדא וע"ז שפיר קאמר בשעת הסכנה כו' כיון דהך חששא מדרבנן בעלמא הוא דמדאורייתא אמרינן דלא חציף אינש לאסוקי שמיה כשמיה דאחרינא ושפיר מתירין האשה ול"ח ועיין בב"ש ס"ק ל"ח דחשש שמא צרה היא הוי חששא רחוקה ע"ש:
ולכאורה היה אפשר לומר דמה"ת לחוש שזה אסיק שמיה לאיזה סיבה כמו דל"ח דלמא איכא אחרינא דשמי' הכי כל שלא הוחזקו ומכ"ש שאין לחוש לרמאות אבל באמת ז"א דהתם גבי לא הוחזקו שפיר אמרינן שאין לנו להחזיק מספק שמא עוד א' היה בכאן והלך מכאן לאותה העיר ומת שם ואע"פ שהוחזקו הרבה אנשים יוצאים מכאן מ"מ אין לנו להחזיק שעוד אחד ששמו ושם אביו כמו של זה הלך מכאן כל כמה דלא ידעינן אבל אם באנו לחוש שמא אחר דאסיק שמיה הכי הרי יש לחוש שעוד א' ששמו כשמו מעיר אחרת הוא דאסיק שם עירו על שם עירו של זה דטובא יב"ש איכא בעלמא או א' מאותה העיר שינה שמו ושם אביו:
ומצאתי בשו"ת פ"י ומג"ש ז"ל כת"י שהביא שם בשם תשובת הגאון מהר"א מזרחי ז"ל שכתב וז"ל וא"ת היכא שלא הזכיר שמו ושם עירו רק מפי עצמו מאן לימא לן שלא היה שקר כמנהג הולכי דרכים שמשנים שמם ושם עירם מפני כמה דברים כדלעיל לפי שפעמים בורחים מחמת ממון או מרד וכיוצא בו ונ"ל דכולי האי ל"ח דא"כ האיך התירו האשה בההיא דיוחנן בן יונתן ע"כ ונראה דטעמא דמלתא כיון שרוב הולכי דרכים אינם עוזבים מקומם לסיבת דבר מה כ"א הולכים לסחורה וכיוצא להביא טרף לביתם ואינם משנים שמם ושם עירם כלל אית לן למיזל בתר רובא דעלמא ול"ח למעוטא ואע"ג דהגאון בעל מג"ש הנ"ל כתב דשכיחי דעבדי הכי אותם שעוזבים את בתיהם והולכים ומתיראים שמא יכתבו כתבים אחריהם ומשנים שמותם שלא ידעו מוצאם ומובאם ולפ"ז אפשר דהיא עכ"פ מיעוטא דשכיח וקי"ל במשאל"ס אע"ג דרוב מתים מ"מ חיישינן למיעוטא דשכיח מ"מ נראה דאין לדמות הענינים זה לזה דאפשר דל"ה מיעוט דשכיח כולי האי:
ולפי"ז יש לעיין בנ"ד כיון דמבואר בג"ע שהעיד מוהר"ר חיים שהאיש אמר לו שהיה בק"ק יאס ולפי שנתגלה לחמיו ואשתו היכן הוא תוקע נסע משם לכפר הא קמן שהאיש הזה הגיד לו כ' בורח הוא מביתו ורוצה לישא אשה אחרת ולפ"ז אפי' דהא דק"ל דמתירין ע"פ עצמו שאומר כך שמו ושם עירו דוקא בסתם ב"א שאין ידוע לנו מביתו למה פירש ותלינן שהוא כשאר עובר אורח שאין דרכו לשנות שמו אבל אם יסתר איש במסתרים וחזינן דמבעית דברח בהחבא איכא למיחש שמא שינה שמו ושם עירו ג"כ שלא יודע לאיש מקומו אי' ומ"מ אפשר לצדד ולומר שאין לחוש לכך אף בכה"ג דאף הבורחים מביתם רובן לא עבדי דמשני שמייהו ובפרט בזה שהאיש בעצמו פיו ענה בו כי בורח הוא ממקומו ולפי תומו סיפר ענינו כי בורח הוא מביתו והראה לו אגרת שהיה חתום שמו כך אין לנו לתלות שמורא עלה על ראשו שיתגלה הדבר ומסתמא קושטא קאמר ומכ"ש שיש להתיר בנ"ד ע"פ עדות העד השני שהעיד שאמר לו שמו ושם חמיו ששמו איסר מוטשניק והוא מק"ק בראד דפשיטא דאין לספק באחר כלל ומה גם שהעידו שהגיד להם שיש לו שני אחים בק"ק בראד והעידו על תוארו שהיה בינוני ושחור וחוטם ארוך אף על פי שסימנים אלו אינם מובהקים מ"מ שפיר הם מצטרפים שרגלים לדבר שזהו בעל האשה הזאת ולא אחר שהעלה שמו כך וכמ"ש בתשו' מהר"מ אלשקר בשם הרמב"ם ז"ל בתשובה וז"ל על איש שהלך מביתו וקברתיו כו' ואח"כ באה גוי אחת מסל"ת ואמרה איש אחד בא אלינו לדמשק ששמו כלף בינוני הקומה וזקנו שחור כו' וראיתי מיתתו וקברתיו כו' והיה ממדינת זפתא והשיב וז"ל נ"ל אם יבואו ממדינת זפתא ויעידו שזה כלף בעלה של אשה זו היה בינוני וזקנו שחור יכולה להנשא לפי ששמו ושם מקומו עם אלו סימנים שאינם מובהקים יספיקו להתיר לענין עגונה כו' ע"כ ואע"ג דהכא איכא למיחש שמא אחר הוא שהעלה שמו כן כיון שאמר שרוצה להחבא א"ע וכמש"ל מה שא"כ בנידון דהרמב"ם מ"מ כיון דחזינן דעכ"פ סימנים כאלו אף ע"פ שאינם מובהקים חזי לאצרופי להתיר אף שלא הזכיר שם אביו א"כ בנ"ד שהזכיר גם שם אביו ושם חמיו א"כ נצטרך לומר דאתרמויי אתרמי שאיש א' שדומה בקלסתר פנים וצלם ודמות לבעל האשה זאת העלה שמו וש"א וש"ע כשמות של בעל האשה וש"א וש"ע ואף הוא לא היה שרוי בשלום עם אשתו והרגיל קטטה והרחיק נדוד ופשיטא דלכולי האי ל"ח דלמא אתרמי וכדאמר רבי ירמיה כגון דאמרו עדים מעולם לא חתמנו כו' מ"ד דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל ועיין בשו"ת ח"צ סימן קל"ד בפצע על המצח אע"ג דל"ה סימן מובהק מ"מ ל"ח לשאלה דה"ל שאלה דיחיד לומר שזה השאיל כליו למי שיש לו ג"כ פצע כמותו כו' ע"ש:
ובמ"א הארכתי בדבריו ז"ל ונ"ד נמי אין לחוש שזה המת העלה לו שם בשם האשה והיה דמות דיוקנו מכוון ליה ואף שי"ל דפצע הוי עכ"פ סימן בינוני משא"כ כאן שאין כאן סימנים אפי' בינונים מ"מ לענין זה דל"ח דאתרמי שיהיה דומה בדומה ויעלה שם כך פשיטא דמהני אף בכה"ג ודוקא לענין חששא דשאלה י"ל דבעינן סימן אמצעי עכ"פ משא"כ בזה רגלים לדבר מחמת סימנים אלו שלא נהג רמאות כלל וקושטא קאמר ששמו ושם אביו ושם עירו ושם חמיו כך הוא דהא אף מי שמשנה שמו אינו רק בדרך מקרה ואין זה אלא כאלו נזרקה נבואה בפיו והדבר ברור דכל כה"ג אין כאן בית מיחוש וכן מבואר במהרי"ק שורש קפ"ה דל"ח לשני אנשים ששמם דוד בר שלמה כו' שניהם לקחו שני נשים ושניהם היה להם אחות נשואה ואחי בעלה נקרא יונה כו' וע"ש שהביא מהא דלמא מתרמי כו':
ומ"ש הגאב"ד נ"י לפקפק בעדות של ר' נתן דיש ספק שמא כבר הוא אחר ג"י הנה כל האחרונים כתבו להקל בספק תוך ג"י בנמצא שלם עיין בח"צ סימן הנ"ל ובתשו' סימן כתבתי לתמוה על הגאון בשו"ת נ"ב סימן ך"ט ו סימן ל"ב שכתב בשם הח"מ להחמיר בספק תוך שלשה ובמח"כ אגב שיטפי' רהיט ליה בדברי הח"מ שם להחמיר בפלוגתא דר"ת והרמב"ם והרשב"א לענין לא נחבל בפנים אבל בספק תוך ג' דעתו להקל ע"ש בס"ק מ"ו ובס"ק ק"ח ואין להאריך ומכ"ש כאן שע"י העד מו' חיים ידוע לנו שר' נתן ראה אותו תוך ג"י ופשיטא דל"ש בזה לומר דהוי חצי דבר כיון שצריך צירוף עדים דע"כ לא אמרינן דבר ולא חצי דבר אלא במידי דבעי עדות כשרים אבל במידי דלא בעי עדות כלל רק באמיתת הדבר תלוי ל"ה ליפסל משום חצי דבר וכיון דבעדות אשה אפילו עבד ושפחה ועכו"ם מסיל"ת מהימן אין פסול בזה משום חצי דבר כלל וכבר האריך בזה הגאון אב"ד נ"י וז"פ ומבואר מדברי הש"ס בעובדא דתרי יצחק ודוכתי טובא וכ"כ להדיא בשו"ת תומת ישרים סימן ע"ד להוכיח מתשו' הריב"ש דלא איכפת לן במה דהוי חצי דבר לפי שכתב שם שיכתוב עדותו וישמרהו לפי שאם יבא עד ויעיד שזה אברהם פארח היה בעלה של אשה זו יצטרף כו' ואף על פי שי"ל שהריב"ש ס"ל כשיטת התוספות אומר אני שאף לשיטת הרי"ף יש תקנה כיון שעד מפי עד מהני להתיר והוא שהעדים הללו יעידו על הכל ר"ל יעידו איך ששמעו מזה שמת יוסף ויעידו כמו כן שזה יוסף הוא ארוסה של שבתיא כו' ועוד אפשר לומר שעיקר העדות הוא מיתתו של זה ולדעת אם הוא בעלה של אשה זו הוא גילוי מלתא בעלמא וכמ"ש הרי"ף בהחולץ כו' ע"ש ולכאורה אפשר דבנ"ד כיון שאנו צריכין לדעת שהוא תוך ג"י והוא מעיקר העדות המיתה שמת זה ששמו יוסף בן שמואל מבראד לאו גילוי מלתא הוא אבל לענ"ד בדבר שאין צריך עדים ל"ש חצי דבר וגם לתיקון שכתב שאלו יעידו על הכל א"צ דממילא נמי הכי הוא שהרי הב"ד שומעין מפי שני עדים ולא גריעי מעד מפי עד כמ"ש לקמן:
ונראה בנ"ד יש להקל בכל א' מעדים בפ"ע כי מ"ש לפקפק בעדות מהו' חיים לפי שהיה רוצה להרחיק נדוד מאשתו ויש לחוש שמא שינה שמו הנה מתשו' מהרי"ו סימן ט' משמע דלא חש למלתא שכתב שיש לסמוך על עדות ר' יודא בר"ש הנה היה בעיר מיזדבורק מקום מושבו בחור א' ושמו ר' דוד גאנז ואמר שהוא חתנו של ר' דוד וורניק ושנפטר מאשתו דרך קטטה בסיבת חמיו ודעתו לילך לירושלים אצל אמו כו' ונראה דאשתו מותרת דל"ח לתרי דוד גאנז חתנו של ר' דוד ווארניק כדאמרינן בהאשה שלום וקי"ל כרבא וא"ל דש"ה דאותם ששלחו הי' מכירים יצחק ר"ג אבל הכא בנ"ד לא היו מכירין אותו אלא מפי עצמו נראה דאין לחלק כדאמרי' מעשה בר"ט כו' ע"ש הרי מבואר דהתיר אף בכה"ג ואף שיש לדחות דהתם אפשר אף שזה נפרד מאשתו דרך קטטה מ"מ אפשר דעובדא הוי שהיא הרחיקתו מעלי' ודחפתו וכיון דאיהי ארגלה קטטה ממילא דל"ח שמא שינה שמם דאין לנו לומר כן שרצונו לעגנה ולברוח בהחבא שהוא רוצה יותר בשלום משא"כ בנ"ד דהא קמן שאמר בהדיא שהוא מחבא עצמו ורוצה להרחיק נדוד על מאה פרסאות בכדי לעגנה ובהא אפשר דעבדי דמשני שמייהו מ"מ נראה דעובדא דמהרי"ו נמי משמע שאמר שרוצה ללכת לירושלים כו' ונראין הדברים שאמר שירחיק עצמו מעל גבול אשתו ואפ"ה סמך להתיר על פיו שאמר ששמו כך וה"נ בנ"ד ומכ"ש בצירוף סימני גופו וכמש"ל דאף דלא חשיבי סימנים מ"מ בכה"ג חזי לאצטרופי:
וגם ע"פ עדות מהו' נתן לחוד יש להתיר דהא בספק תוך ג"י מתירין כמש"ל ומכש"כ בזה שאין כאן ספק תוך ג' כלל שהרי היה ידוע לו מפי ר' חיים דהשתא הוא דמת ואין כאן משום חצי דבר שהרי אין אנו צריכין למה שהעיד ר' חיים בפנינו רק כפי עדות ר' נתן לחוד שידוע לו מפי ר' חיים סגי ככל עדות אשה שמתירין עד מפי עד ומה"ט גופא מלתא דפשיטא הוא דל"ש בעדות אשה משום חצי דבר כלל שהרי הב"ד המקבלים העדות הם שומעין מפי שניהם ולא גרע מעד שמעיד ששמע שזה שראה פ' מת ומאחר שמע שהיה בתוך ג"י שמתירין על פיו דלא מפלגינן בין שמע מא' לשמע משנים וטעמא כמ"ש דעדות אשה אין הדבר צריך עדים כי אם אמיתות הדברים וא"כ כ"ש באם המיתה ידוע לו מפי עצמו רק שזה שהיה לו תוך ג"י ידוע לו מאחר וכמו אם אומר שהוא רואה אותו מת ושמו לא נודע לו כ"א מפי אחרים דודאי אין לפקפק שיהיה העדות פסול משום חצי דבר דהא אף מפי האיש המת עצמו שאומר שמו מתירין וכ"ש בידוע לו מפי אחר ואין להאריך ובענין הפקפוק שיש כאן ששם האשה העגונה היא אסתר יוטע ובעדות מהו' נתן איתא שהאיש הגיד לו ששם אשתו אסתר כבר כתב הגאון אב"ד נ"י שאפשר שהבעל לא קרא אותה רק שם אסתר לחוד ובפרט שיש זמן ט"ו שנים שהלך מכאן וזמן שהעידו עליו שמת הוא רק ששה שנים א"כ י"ל שמשך זמן רב נשכח ממנו שם הלעז של יוטא ולא נזכר שם המורגל יותר וגם כי דרך העולם לקצר בשמות כו' וגם נלענ"ד דאפשר לתלות בשכחת העד ששכח השם השני במשך זמן ששה שנים כיון דלאו מלתא דרמי' עליה הוא ובאקראי בעלמא שמע ממנו בדרך שיחה בלבד ובכה"ג ודאי שיש לתלות בשכחה והדבר מבואר בשו"ת הר"ן סימן ל"ג בא' שהעיד על איש א' שמת ותאר אותו בתוארים הרבה שא"א לספק באחר כ"א שהוא בעל אשה זו רק שאמר ששמו חיים ובעלה של אשה זו שמו יוסף וכתב כיון שיש עדות מספיק שבעלה של אשה זו מת אלא שנולד הספק מחמת שינוי השם אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא עשוי להשתנות לפי שכבר הועד שאמר שירחיק נדוד וישנה שמו ועוד הועד שרצה ליקח אגרת מאיש א' ולפי שראה שמכיר שמו באגרת כאשר הוא באמת עזב את האגרת וכיון שכן הרי סימן של שמו עשוי להשתנות וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מ סימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא אותו סימן הוא עשוי להשתנות אין מטילין שום ספק מחמתו אלא תולין אותו ב סימן שהוא עשויה להשתנות והביא ראיה לזה מב"ב פרק מי שמת גבי סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה ע"ש באורך וכאן בנ"ד נראה ברור כיון שהעדות מצד עצמו מספיק להרשאה שאנו דנין ממנה שבודאי מת בעלה של אשה זו רק שנפל ספק מחמת שינוי בשם האשה והספק ההוא עשוי להשתנות ויש לתלות בקיצור או בשכחה תלינן וכבר הארכתי בתשו' סימן בענין כזה שהיה טעות בשמה והיה מקום לתלות בטעות והארכתי בראיות דודאי תלינן כיון שהעדות מבוררת מצד עצמה ומכש"כ בזה שאין אנו צריכין לעדות זו שהעיד על שם אשתו והיה שינוי קל דודאי תלינן:
ואין לפקפק על פי דברי הר"ן אלו שנראה מדבריו דבכה"ג שעזב את אשתו ואמר שרוצה להרחיק נדוד הוי סימן שמו עשוי להשתנות ואפילו להתיר היקל מטעם זה ומכ"ש לאיסורא ניחוש לה הכי שהרי אין ידוע לנו שהוא בעל האשה הזאת רק משום שהגיד לו שכן שמו והרי סימן שמו בזה הוי כ סימן העשוי להשתנות וכמש"ל:
ונ"ל דעובדא דהר"ן שאני שאמר בפירוש שירחיק נדוד וישנה שמו וגם נראה ממה שעזב את האגרת הרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהחליט בדעתו לעשות כן ולשנות שמו אבל בלא"ה אף שאמר שרוצה להרחיק נדוד מ"מ כיון שלא אמר לפני שום אדם שישנה שמו אין לנו לחוש לדבר דלא חציף לשנות שמו פן יתבדה ויהיה שמצה בקמיו וכיון דאיכא אמתלאות טובי שהוא בעל האשה אין לנו לתלות בשינוי כלל:
עוד ראיתי לעי' במה שיש קצת הכחשה בין העדים שבעדות העד מהו' נתן אמר שהאיש נסע עמו מק"ק יאס לכפר ההוא בעת הוויין לעז (ושעת הוויין לעז הוא בין קייטא לסיתווא) והיה אצלו כל ימות החורף עד חוה"מ פסח ובעדות מהו' חיים אי' שהאיש אמר לפניו שנסע עם מחזיק הכפר ר"נ הנ"ל מק"ק יאס ובא עמו לכפר בערב פסח אך נראה דהכחשה זו לא גרעה מהכחשה דבדיקות דל"ח ליה בעדות אשה וגם יש פוסקים דאפילו הכחשה בחקירות אין חוששין ומכ"ש כאן שההכחשה הוא בענין שאינו מעלה ומוריד כלל בעסק המיתה ואפשר שהיה לו איזה אמתלא מסיבת מה שלא רצה לגלות לפניו שהיה על זמן החורף בכפר הנ"ל ובשו"ת הרא"ש כלל נ"א סימן ד' כתב וששאלת אשה ששמה רחל שהלך בעלה כו' ונסתפקת בשביל שיש קצת הכחשה בעדות העד הראשון שבנו נתעסק בקבורתו וקברו וא' העיד שלא היה בנו על קברו של אביו אלא שכתב לו שמת אביו כו' דע שהאשה מותרת כו' כיון דכולהו מעידים על מיתתו ל"ח אם יש הכחשה בדברים אחרים כדתנן אחת אומרת כו' השתא אפי' התם דאיכא הכחשה בעיקר עדות המיתה הלכה כר"י ור"ש דאמרו ינשאו כ"ש בנדון זה שההכחשה במילי אחריני ובתשו' הנ"ל הארכתי בדברי הר"ן בתשו' סימן מ"ז ובתשו' מ"ב ובתשו' נ"ב והארכתי בביאור דברי הירושלמי ולפי שבנ"ד נראה דכ"ע מודים דהוכחה כי האי אינה מבטלת העדות קצרתי. בהא סליקנא ובהא נחיתנא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת על פי העדים הללו וכדברי הגאון אב"ד נ"י ודבריו א"צ חיזוק ונלענ"ד שמ"מ היא צריכה ב"ד של שלשה להתירה שתהיה נשאת על פי הוראת ב"ד כדין אשה הנשאת על פי עד א' דאף לפמש"ל שיש לצדד ולומר שכל אחד מהעדים מספיק להתיר וא"כ היה אפשר לדונה כדין נשאת על פי שני עדים שא"צ הוראת ב"ד מ"מ לכתחלה אין לנו לסמוך על זה כיון שעל כל פנים יש פקפוק בעדות כל אחד בפני עצמו ועוד דע"כ לא אמרינן הכי אלא אם היה כאן שני עדים המעידים על מיתת בעלה של אשה זו שהוא עדות כשרה מדאורייתא משא"כ כאן דאף ששניהם העידו שמת איש אחד שאמר להם ששמו כך בדרך סיפור ואקראי בעלמא ואין להם בירור ע"ז ואף שאנו מתירין על פי עצמן כמש"ל אין זה אלא משום דקל הוא שהקילו בעגונה וא"כ שוב צריכה להיות ניתרת בב"ד של שלשה כן נלענ"ד זעירא מן חברי' הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: