בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה כו
שאלה ע"ד האשה העגונה אשת מוה"ר יוזפא בהה"ר לייזר טשארקוויר פה מבראד שהרחיק נדוד למדינות רחוקות ונאבד זכרו ובחמלת ה' על האשה שלא יכלו ימי' באפס תקוה הודיע לפה ק"ק מתושבי עירנו אשר תקע אהלו בעיר לונדן זה כמה שנים כי האיש ההוא בא עד קצו למדינות אמוריקא בכרכי הים וחיים לן שבק ואזיל לעלמא דקשוט והוגבה עדות ע"ז בק"ק לונדן אשר מר ברי' דרבנא חתום עלי ה"ה הרב הה"ג האב"ד דק"ק לונדין בן הגאון המפורסם מוהר"ץ ז"ל האב"ד דק"ק ברלין ואית ליה ט"ט בגוי' כי המכתב הוא כ"י הרב הנ"ל כי קרוב הוא ממש לכתב יד אביו הגאון ז"ל אשר הגיע עדי פעמים רבות. וקרוב הדבר שגם המה היו מכתבי בנו הרב הנ"ל וגם היא לוטה בתוך אגרת של ה"ה מוהר"ר משה תושב עירנו הנ"ל שכת"י ניכר פה:
והנה הדברים באו ברוב ענין בגב"ע הנ"ל שנתברר להם שזה המת היה מוהר"ר יוסף בר' לייזר טשארקובר מבראד אלא שנפל קצת פקפוק לפי שלא נזכר רק שם יוסף שהוא שם הקודש שלו ולא קראו לו בחניכתו שהוא שם יוזפא וכן נראה בעליל מדברי הרב הנ"ל ששמו בלונדן לא היה רק יוסף רק שמ"ו מאיר הנ"ל מעיד שע"י אגרת שהריצו מפה לשם על אודות האיש הנ"ל וכן האיש השיב מענה ע"י ר"מ הנ"ל היה שמו וזכרו יוסף יוזפא ולפ"ז הדבר פשוט דאתתא שריא דאפי' אם היה שם יוזפא שם בפ"ע ויוסף שם בפ"ע וזה החזיק עצמו שם בשם יוסף מ"מ כיון שזה ר' מאיר מבראד בעדותו שיודע שזה המת היה שמו כאן בבראד יוזפא מה איכפת לן בזה ששינה שמו במדינה שהלך לשם כיון שכאן היה שמו יוזפא ונתברר לנו שזה שמת היה שמו בכאן יוזפא שוב אין פקפוק בדבר ומכ"ש בזה דיוסף ויוזפא חד שמא אינון ועיקר השם יוסף רק ששם יוזפא הוא נוסף מחול על הקודש ואין כאן שינוי כלל:
איברא חזינא כי כבוד מחו' ידיד עליון הרב הגאון הגדול מופת הדור המופ' מוה"ר מאיר נ"י האב"ד פ"ק פקפק קצת בדבר ונראה שלא רצה לסמוך ע"ז לפי שמשמעות הענין שר' מאיר הנ"ל הגיד דברים אלו מחמת אומדנות המוכיחות לו בלבד שהרי ר"מ לא היה שם בכרכי הים במקום שמת בו האיש ההוא רק מפי השמועה ששמע מהעדים ורחוק לומר שהעדים אמרו לו שזה האיש הידוע אצלו הלך עמהם עד בואו לשם ומת רק שמתוך דבריהם יודע באומדנות מוכיחות שעל זה האיש שקרא אותו אביו באגרותיו יוזפא הם מעידים וכמשמעות לשון המעשה ב"ד שבק"ק לונדן דאיתא שם ולר"מ נתברר היטב כאז כן עתה ע"י כל האותות והמופתים שהגידו הנ"ל שזה האיש ר' יוסף שמת בשארעלטאן הוא היה האיש אשר כינה אותו אביו באגרותיו מידי דברו בו ר' יוסף יוזפא ור"מ הנ"ל הראה מכתבו לר' יוסף בעת הצורך וע"י ר"מ השיב מענה ר"י הנ"ל לבראד כ"פ עכ"ל ומלשון ע"י כל האותות והמופתים נראה קצת שלא היה ידיעה ממש רק שם אותותיו אותות שזהו האיש וכיון שאין כאן ידיעה ברורה חש לה הרב הג' אב"ד נ"י למלתא אולם חתר היבשה בצידי צדדין להתיר ודבריו אהובים וברורים וא"צ חיזוק:
ולרווחא דמלתא אמינא אוסיף מיא כו' דהנה מה שהביא הג' אב"ד נ"י מדברי הר"ן בתשובה בענין ספק שנולד מחמת קריאת שמו חיים יש לדחות מלבד מה שדחה הרב בעצמו דשם היה ההיתר אף בלא הזכרת השם כו' אף בלא"ה אין הנדון דומה דהתם כתב הר"ן טעמא לפי שהועד שאמר בשעת יציאתו שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהיה אשתו עגונה ולכן שפיר אמרינן דהשם הוי כ סימן העשוי להשתנות וכן כתבתי בתשובה סימן דמשמע מדברי הר"ן שלולי זאת לא היה קורא לו שם סימן העשוי להשתנות אלא היו מחזיקין ל סימן מובהק ביותר שהרי אנו מתירין רוב העגונות ע"פ עדות שמו וש"א אע"פ שלא הוחזק רק מפי עצמו אלמא דסימן מובהק הוא ואינו עשוי להשתנות רק בכה"ג שאמר קודם מעשה שבדעתו לעשות כן אז מיקרי ספק שאע"פ שחזקה על אדם מישראל שאינו משנה שמו מ"מ עכ"פ לא יבצר ממנו אשר יזם לעשות ואפשר שעבר עליו רוח קנאה חמת גבר לעגן את אשתו ויעש כאשר דבר משא"כ בגוונא דנ"ד דשתיק ולא אמר מידי אין לנו לתלות השינוי:
אולם העליתי בתשו' שם דודאי יש מקום לומר שמשנה שמו לאיזה סיבה וכדאמרינן בגיטין בני אדם' העולים משם לכאן יוסף וקורין אותו יוחנן וכתב הרא"ש שכן דרך הגולים מחמת ממון או מרדין משנים שמם שלא ירדפו אחריהם ומ"מ אי אתיא אתתא לקמן שמת בעלה ברחוק מקום ולא נודע כ"א על פי עצמו שרינן לה כדמוכח מהא דיוחנן בן יונתן כו' וכמ"ש הרא"ש ומהרי"ק בתשובה ול"ח שמא שינה שמו במקום ההוא או שם עירו לאיזה סיבה שהיה צריך לכך משום דמ"מ אין זה רק מיעוט לבד דהא רובא דעלמא אע"ג דניידו ומטולטלין בדרך וקובעים עצמם במקום אחר אינם משנים שמם ושם עירם שיצאו משם כלל ולכן אם נודע מפיו שכך שמו אין תולין בשינוי כלל וא"כ בנ"ד אם נאמר כי שם יוזפא לא מן השם הוא זה והוא שם בפ"ע א"כ זה שהיה שמו שם יוסף אין תולין בשינוי כל שלא גילה דעתו מקודם וגיזם לעשות כן ואינו זה שנקרא יוזפא שהוא שם אחר:
אך באמת ז"א דהא דלא תלינן בשינוי משום דרובא דאינשי לא חציפי למעבד הכי וכדאמרינן בב"ב כל שהוחזק שמו ל' יום בעיר אין חוששין לו משום דודאי אין מחליף שמו וכ"כ ה"ה בשם בעה"ע הביאו ב"י בח"מ סימן מ"ט דאפי' שם הלוה והמוכר א"צ להכיר דלא חציף אינש לשנות שמו ואף קודם ל' יום דאמרינן התם דצריך שיהיה מכירין כו' מ"מ נראה מדאורייתא ל"ח כלל שיהיה חצוף לשנות שמו דהא אמרינן בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין והארכתי שם בזה ולפ"ז נראה פשוט שלא נאמרו הדברים אלא בשינוי השם גמור כגון מיוסף ליוחנן וכיוצא בו דל"ש דמשני שמייהו שמתיירא פן יתבדה ויאחז משא"כ יוסף ויוזפא כיון דבאמת חד שמא הוא נינהו אב ותולדה דידיה ומה"ט א"צ לכתוב המכונה משום שאין כאן שמות מחולקים ובכה"ג שפיר מיקרי ואמר שזה שמו יוסף כיון שאפילו יתוודע ששם החול במדינה אחרת הוא יוזפא בפשיטות מצי לאשתמוטו ולמימר דנקט מלתא בדעתיה להיות נקרא בשם העיקר שלו ולהשתמש בו אף בתורת חול ואין כאן חציפות כלל כיון דגם יוסף הוא שמו ואדרבה הוא שמו המובהק ביותר משא"כ אם אנו צריכין לחוש שעקר ממנו שם הראשון לגמרי וקורא לו שם חדש להא ל"ח למעבד מלתא מחצפא כגון דא:
ועוד יש מקום לומר דע"כ לא אמרינן דלא חציף לשנות שמו אלא כגון התם שאנו באים לחוש שיעשה עי"ז מעשה רמאות ללות או למכור שדה שאינו שלו או ליתן גט לא"א אחר בזה אמרי' דלא חציף משא"כ היכא שאינו עושה מעשה עי"ז אפשר דשפיר מתרמי לפעמים שמחזיק לעצמו שם אחר מחמת איזה סיבה כגון מחמת ממון או מרדין וכיוצא בו אלא דמן הסתם אין חוששין שמא היה צריך לשנות שמו ושינה אותו ולכן כשזה גילה דעתו מקודם שרוצה לעשות כך ודאי דהוי סימן העשוי להשתנות וכמ"ש הר"ן וכן בנ"ד כיון דמה שאומר שהוא בן ר"ל טשארקוויר והניח אשה ושני בניה בבראד הוא מורה באצבע כי הוא בעל האשה שפיר אנו תולין שהחזיק עצמו בשם יוסף מטעם כמוס עמו אך דמדברי ה"ה פ"א מהלכות א"ב על מ"ש הרמב"ם איש ואשה שבאו ממדה"י כו' אם הוחזקו בעיר ל' יום הורגין עליו ורשם ה"ה מוצא הדין ממימרא דרב בב"ב כל שהוחזק שמו ל' יום כו' וע"כ שסובר דאף בלא עשיית מעשה ברמאות אין חוששין לו שיחליף שמו משך שלשים יום וכמ"ש ג"כ הרשב"ם והנ"י שם ולכן למד משם לאומר זה אשתי ובתשו' סימן כתבתי דאין ראיה כ"כ מדרב דלא חציף לשנות שמו פן יתבדה ויאחז ע"י המכירים אותו משא"כ בזה אשתי דלא עביד לגלויא ועיקר דברי הרמב"ם הם מירושלמי דקידושין רק שלא תאמר דכיון דבש"ס דידן לא נזכר בקידושין ל' יום אין לסמוך בזה על הירושלמי לזה הביא סמך מש"ס דידן שכל דבר שאדם מתחזק בו ל' יום אין חוששין שמא איזה סיבה שצריך לה או רמאות אלא חזקה שכשמו כן הוא וס"ל דה"ה לענין זה אשתי ומה דסתם הש"ס בקידושין היינו משום דסתמא דמלתא כך הוא דבל' יום הוי חזקה:
ועכ"פ מבואר דלעולם ל"ח לשינוי השם אף בלא עשיית המעשה כלל אך בנ"ד שלא הסב שמו לשם אחר שהרי גם שם זה הוא קבוע לו ואדרבה הוא נקרא שם המובהק שלו שעולה לתורה וחותם בו וזה השם כותבין אותו עיקר בגט ואע"ג דגם בחניכא שהכל קורין כתב הרא"ש בגיטין דכשר לכתחלה מ"מ מבואר מדבריו דשם שעולה לתורה וחותם קורא אותו שם המובהק וכבר עמדו קצת מפרשים על דברי תה"ד בזה ואין כאן מקומו דעכ"פ בנ"ד שקרא עצמו בשם שעולה לתורה וחותם בו פשיט דל"ש לומר דחזקה שאינו משנה שמו פן יוודע הדבר דזה דוקא בשם אחר לגמרי כי בוז יבוזו לו משא"כ אם קורא עצמו בשם המיוחד שלו שהיה משתמש בו קודש ועתה משתמש בו חול אין בזה כדי בזיון דאפשר דטפי ניחא ליה בקריאת שם המובהק ממה שיקרא בשם החניכה וכדאמרינן במגילה ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואע"ג דהתם בחניכה שהוא לגנאי מ"מ הא אמרינן התם ולא כיניתי שם לחבירי ופירוש התוס' אפי' כינוי שאינו של גנאי וא"כ י"ל אע"פ שזה היה מסודר ובא לו הכינוי בעת פרישתו מ"מ כיון שהוא במדינה אחרת שעדיין לא ידעו משמו וכינויו ניחא ליה טפי ויכיר יכירנו לאחרים בשם זה:
וגם קרוב הדבר כי בתחלת ביאתו ניכר שם ע"י עלייתו לתורה שבשעת עליה לתורה מה שמו והגיד להם שם יוסף והחזיקו בו אנשים בשם זה מחמת ששמעו שעלה בזה לתורה והוא לא הקפיד על הדבר להודיעם כי שם החול שלו הוא יוזפא ולכן מאז הוחל לקרא בשם יוסף ועוד י"ל לפי שיש חילוק במבטא בין אנשי מדינתינו לאנשי אשכנז וענגלאנד שלפי הברתינו בשם יוזיפא מדגישים הזיין יותר מן הסמך שבשם יוסף אבל באותן מדינות בלשון טייטש קורין ליוסף יאזף ואעפ"כ במכתב הם כותבין יוסף וא"כ אין שינוי כלל בין שם הנכתב בג"ע לשם הנקרא בו וע"פ הברת הספרדים שמדגישין הפ' כמעט אין הפרש כלל בין יוסף ליוזפא וכבר כתבתי בתשובה סימן בענין מ"ש הב"ש שא"צ לכתוב נתן המכונה נטע שקרוב הדבר שזה נאמר לפי הברת הספרדים שמדגישין התי"ו בתיבת נתן שפיר הוה נטע קיצור השם וה"נ לענין הברת יוסף ויוזיפ' שלפי הברת עם ועם כלשונו אין כאן שינוי כלל ואף אם היה שינוי מועט אין בזה כדי להחמיץ הדין ולומר שלא כמו שהוא נכתב בג"ע הוא נקרא דפשיטא דכל כה"ג לא דייקינן בשמא ולא קפיד אמלתא:
אך אח"כ הובא לידי אגרת אחת מר"מ הנ"ל ונראה מתוכו שהיה נקרא בלונדן יוסל שהוא כינוי ליוסף והברתו חלוקה מיוזיפ לגמרי ומ"מ קרוב לשמוע מ"ש שלפי שקראוהו לתורה בשם יוסף אז הוחל לקרוא בשם יוסיל שרובא דאינשי ששמם יוסף קרי להו יוסיל ואיהו לא קפיד בהכי ועוד דממ"נ אם נאמר שזה האיש שמת בטשערליסטאן הוא היה האיש שהיה בלונדין שר' מאיר מעיד עליו א"כ הרי ר"מ מעיד בפי' שידוע לו שהיה שמו בבראד יוסף יוזפא ע"פ אגרת מאביו מבראד לשם ואשר המציא מענה משם לבראד וכמ"ש בתחלת דברי בזה ואם נחוש לומר שאינו זה א"כ אין לנו לדון על הענין שהיה בלונדן כלל רק אנו צריכין לדון על הענין שהיה באמעריקע בעיר הנ"ל וכפי העדות הנ"ל קרא עצמו קודם מותו בשם ר' יוסף בר' לייזר טשערקבור מבראד וכיון שלא נמצא בבראד אחר כ"א זה האיש שהיה נקרא בכאן יוזיפ שפיר תולין לומר שאע"פ שההברה היה יוזיפ מ"מ נכתב בעדות יוסף שלפי הברת לשונם דא ודא אחת היא או שזה לא הזכיר לו רק שם הקודש שלו מחמת שהיה בהול על מיתתו וכמ"ש סברא זו ג"כ הגאון אב"ד מהא דאמרינן בש"ס שאמר כתבו יכתבו ויתנו ועדיף מההיא דהר"ן שהיה שינוי השם לגמרי ותולין ששינה במתכוין לפי שאמר תחלה שישנה וכאן אע"פ שלא אמר שישנה מ"מ אין זה חשוב שינוי כלל וכמ"ש:
וגדולה מזו מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קי"ד דאיתא שם עובדא כה"ג שא' אמר קודם מותו שהוא ממקום פלוני ויש לו שם אשה ובן זכר והגיד שמו ר' יחזקאל בן ר' יהודה ובעל של האשה העגונה היה נקרא במקומו בשם החול העס ושמו הקודש חזקיה והנה מ"ש שם מסוגיא דגיטין והוא דאיתחזק בתרי שמות כו' והאריך בזה ומזה הוציא דינו דבגיטין וכה"ג מגרשין אשתו ואע"פ שאין ידוע ששינה שמו הדברים תמוהים והדבר ברור שלא היה סומך למעשה להקל בזה אף בעגונה אם לא מטעמים שכתב אח"כ דנוכל לומר דאין כאן שינוי השם דשם קודש הוא חזקיה בר' יהודה והוא אמר שנקרא חזקאל בר יהודה ומאן יימר דחזקאל הוא קיצור השם ליחזקאל דלמא הוא כינוי לחזקיה כמו יעקב יעקל כו' מ"מ בנ"ד שעכ"פ לא יצא מליכטן פעלד מי שהיה שמו יחזקאל אלא חזקיה א"כ תולין שם זה בשם חזקיה ואין זה שינוי השם כלל כו' ע"ש הרי מבואר שלא הקפיד רק על מה שהיא קצת שינוי בשם הקודש אבל במה שלא הזכיר שם החול שלו העם לא הקפיד כלל דכיון שהזכיר שם הקודש שהוא שם המובהק שלו די בכך ואף שיש קצת לחלק דדוקא גבי שם העס י"ל שהעלימו לפי שלא היה לכבודו כ"כ וכמ"ש בשו"ת כנסת יחזקאל סימן ס"ד בא' שהיה שמו יחזקאל ושם החול העס ואח"כ הקפיד על שם העס והיה לו לגנאי ונשתקע השם כו' משא"כ בשם יוזפא דלא חזינן מי שמקפיד ע"ז ויחשוב שם כינוי זה לגנאי אך אין נראה לחלק בזה ואפשר שבמדינות הרחוקים ג"כ לא שכיח שם יוזיפ ולכן הכחידו תחת לשונו ונקט שם המובהק ואדרבה הכא עדיף שהוא קרוב מאד במבטא ומה"ט א"צ למכתב המכונה משא"כ בהא דחזקי' שצ"ל במכונה העס ואפ"ה צידד הפמ"א להתיר בזה ואף שהיה קצת פקפוק גם בשם הקודש ומכ"ש בזה ולסברא הא' שכתב הפמ"א שם כיון שלא יצא מליכטן פעלד אדם מאשתו כו' אמרינן שהוחזק עצמו בשם אחר מטעם שכתב הרא"ש שכן דרך הגולים כו' ניכר שהיה בעל פליטה כו' א"כ נראה דגם בנ"ד כיון שזה הרחיק נדוד אע"פ שמשום זה אין לתלות שיעלים שמו לגמרי ויקרא לעצמו בשם אחר כמ"ש במ"א מ"מ בכה"ג שהוא מתנכר ע"י שנקרא בשם הקודש שלו שלא יהיה לבוז אך אם יתוודע שזה שמו הקודש ובפרט שהוא קרוב במבטא לשם החול שפיר תולין בזה ואמרינן שהעלים שם החול במתכוין ואנו דנין אותו כאלו היה עד דעלמא שמעיד שמת איש א' בן ר' לייזר טשארקיבר מבראד ושמו יוסף שיש לנו לומר שתולין שזה העלים שמו החול מאיזה סיבה ולא אמרינן עדות מוכחשת היא מינה ובה ומה חזית שיהיה נאמן במה שאומר שהאיש שמת היה בן ר' ליזר טשארקיבר מבראד נאמין לו במה שאמר שהיה שמו יוסף דז"א דכיון דעד"ז אנו יכולין לכוון העדות שהאמת אתו במה שאמר שהוא בן ר' ליזר ומה שאמר שהיה שמו יוסף על שם הקודש שלו שקרוב שישתנה לפעמים ולא יבדיל בין קודש לחול משא"כ אם נאמר להיפך א"כ ע"כ במה שאמר שהוא בן ר' לייזר טשארקובר מבראד שקורי משקר בזה וקי"ל דכל מה שאנו יכולין לתרץ שיהא העדות קיים אנו תולין בטעות דעביד למיטעי וכיוצא בו ועיין בשו"ת ב"ח סימן צ"ד שכתב וגם היכא שמוכחשין מדברי עצמם בחקירות מסתברא שאין לחלק בין הכחישו זא"ז להוכחשו מדברי עצמם דכל עצמו של דבר מפני שהקילו חכמים בעדות אשה כו' דחשבינן הכחשה זו לדברים בטילים וכאלו לא אמרו דבר אבל גוף העדות קיים עכ"פ ולמעשה צ"ע ע"כ הרי מבואר דאף בהכחשה בחקירות מדברי עצמם מסתבר ליה להתיר אלא דבנ"ד אם היינו אומרים דהוי הכחשה מיקרי הכחשה בגוף הדבר ואין לדמות למ"ש הר"ן בתשובה סימן מ"ז שכתב ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני שהעיד שהיה שמו אברהם והוכחש בזה כו' ומסתברא דלהא ליכא למיחש כו' ע"ש והבאתיו בתשובה הקודמת לזה דהתם עכ"פ מעיד שמת אחי הבעל ואע"פ ששיקר במה שאמר שהיה שמו אברהם לא איכפת לן כיון שנתברר שעכ"פ אין כאן אח אחר משא"כ כאן שאין אנו מכירין מי הוא המת אם בעל אשה זו או לא כ"א מחמת השמות וא"כ מה חזית לומר ששיקר בשם הבעל אימא ששיקר בשם אביו ואינו בן ר' ליזר או שאינו מבראד וא"כ יש לומר דאחרינא הוא:
אבל כבר כתבתי שאין לתלות בשקר כלל רק בטעות או שינוי במתכוין מחמת איזה סיבה וא"כ טפי יש לתלות השינוי בשמו לפי שאפשר שאין זה שינוי כלל כיון שקרא לעצמו בשם המיוחד לו לקודש משא"כ בשם אביו ושם עירו שנצטרך לומר ששינה בהם שינוי גמור לזה ל"ח כמו דל"ח בכל דוכתא שמתירין על פי שידעו מפי עצמו שמו ושם אביו וש"ע ול"ח שמא שינה באיזה מהם לאיזה סיבה אלא ע"כ דל"ח לזה כלל וה"נ אין לתלות השינוי רק במלתא דמסתבר וקרוב שאינו שינוי כלל:
ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"א סימן ס"ו שכתב וז"ל ומ"ש שדברי העד הראשון הם מוכחשים מעצמם שהרי הוא העיד שהדלתות היו נעולות כו' אפ"ה אין עדותו נפסל מפני זה דהא קי"ל פ"ד כו' ה"נ פ"ד ונאמן במ"ש שהיין הוא אסור אע"פ שדבריו מוכחשים במה שאמר שהדלתות נעולות כו' דשמא בצד אחר נאסר היין או מפני שהניח האוצר פתוח וכיוצא בזה ומחמת כסופ' שלא יאמר אתה הפסדת ייני נתן טענה זו כו' ע"ש:
וראיתי בשו"ת מאיר נתיבים בענין גב"ע שכוונו שם האיש והאשה ושאר דברים רק שאמרו שהיה לו שני בנים והאיש והאשה לא היה להם בנים לעולם ומסיק לאיסור והביא ראיה מתשובת גאונים בתראי ומשו"ת פני משה ח"א סימן פ"ד הבאתי דבריו בתשובה הקודמת ע"ש ומשם תדרשנו לכאן דגם בנ"ד שייך כל הדברים הנאמרים שם ואין ללמוד איסור משם לנ"ד וגם דבנ"ד שפיר יש לתלות בשכחה שנשכח מן מוה"ר משה שמעיד ששמע קודם מיתה שם יוזפא או שנשכח מלכתוב בג"ע כמו שאמר דיין א' שכמדומה לו כן משא"כ התם בנידון דהפ"מ וטעמא רבא איכא לחלק בין אם העד אומר שראה ענין כך וכך ומתברר לנו שהוא משקר אין לתלות בטעות ששכח מה שראו עיניו דבר רחוק הוא דמסתמא הדבר שראה בעיניו עושה רושם בזכרונו וחקוק על לבו ולכן אמרינן דמשקר וכמ"ש הפ"מ במליצתו שהשקרן צריך שיהיה זכרן כו' משא"כ היכא שאינו אומר דבר שראה בעצמו רק מה ששמעו אזניו שהרבה סיבות יש שלפעמים אין מכוין לבו ומטעי קא טעי או שבמשך זמן מה יצאו מלבו ושכח מה אמר לו ועי"ז משתנה הענין קצת והחוש יעיד ע"ז שאינו דומה שמיעה לראיה וע"ש בתשובה הנ"ל שהארכתי גם הבאתי שם שמצאתי בשו"ת פני משה הנ"ל סימן ע"א בענין עגונה שהיה מבואר בגב"ע שמו וש"א וש"ע מק"ק ליפוויץ ושם אשתו ואביה רק שהעד אמר שבעת הבריחה היו האיש והאשה בק"ק זאלקוויא והיו דרים עמו חוץ לעיר בעליה אחת ובהגיע העדות לק"ק קושטאנדינא שהיתה האשה עומדת שם נבהלה האשה ואמרה שמעולם לא עברה דרך ק"ק זאלקווי ולכן צידד מתחלה לאיסור (ע"ש שהבאתי לשונו באריכות) וסוף דבריו דכיון דלא אתכחש בגוף העדות הדרינן למ"ש הרא"ש בתשובה סימן נ"ט דהוי מלתא דלא רמיא עליה כיון דעבר זמן בנתיים משעה שראה העד לשמואל הלז בזאלקווי לזמן העדאתו בב"ד על מיתתו אפשר ששכח וחשב במה שראה האשה שרה עם בעלה בליפוויץ שפט ג"כ בדעתו שראה אותה עמו בזאלקווי ומה גם שיש לשפוט עוד שפיטה אחרת דדלמא העד בהיותו עם שמואל הלז בשכונה א' ראה שם אשה אחרת ואפשר נכבדות מדובר בו בעד זה ואל אשת רעהו לא נשא עיניו וע"כ לא הביט הטיב וסבור שהוא האשה הנזכרת כו' ואף שיאמר האומר שאין זה משפט ישר ולא שפיטא אמיתית כו' נקטינן מהמקובץ דאין לחוש לא לתרי שמואל כמ"ש וגם דלמא סהדא שיקרא הוא דלענ"ד בחזקת כשרות הוא ומה שהאשה מכחשתו אע"ג דודאי האמת אתה לאו הכחשה מיקרי דכגון דא לא דייק העד דלאו מעיקר העדות הוא וידעתי כי כך דעת עליון התייר הגדול כו' בפרט כי העגון רב היא ושריא להתנסבא לעלמא עכ"ל הנך רואה כמה כרכורים כרכר להתיר האשה עד שהוא עצמו גמגם בדבר ואע"פ כן לא השיב ידו מלהתירה ואע"ג דהתם הוצרך לתלות בענינים רחוקים ואע"ג דטעמא קא יהיב דלאו מעיקר העדות הוא ובנ"ד עיקר העדות תלוי בזה שאני התם דהכחשה גמורה היא משא"כ בזה שאין כאן הכחשה כלל ואם אנו דנין על ענין העדות אין כאן הכחשה כלל שהרי באמת היה שמו יוסף רק שהיה צריך להזכיר לוד שם החניכה שלו וכיון דאיכא למיתלי כי זה דבר השמטה מחמת טעות או שכחה תלינן ופשיטא שאין לנו לפסול העד או לתלות בענין רחוק דאתרמי שמא כשמא כמ"ש הפ"מ שם דכל הנביאים המה הרבנים מהריק"א ומהרשד"ם התירו מטעם צירוף הוכחות דמי אתרמי הכי והכי גם מר"ן זקיני כו' גם מהרש"ך כו' וכולם מרועה אחד מימרא דר"י בגיטין ומהרי"ק שורש קפ"ה הרחיב כו' וכ"ש בנ"ד דמיירי במיתה דקיל מנידון דר"י דמיירי בגט דאפשר לשלוח גט אחר וכמ"ש מהרי"ק כו' ע"ש ובנ"ד פשיטא דאיכא אמתלאות טובא שהאיש אשר היה בעיר לונדן שודאי היה שמו יוסף יוזפא כנראה מהאגרת שבאו לר"מ אודותיו והוא השיב עליהם הוא האיש אשר הלך לאמעריקא ונפטר שם ואין לחוש שמא איש אחר הלך לאמעריקא והעלה שמו כן שאע"פ שמתחלה שינה שמו כדי ליחס עצמו לקרוב עם ר"מ הדר שם כמאמר חז"ל אבב חניתא נפישי אחי מ"מ כיון שקודם מותו הודה ולא בוש כי שמו ר' יוסף בר' לייזר טשארקיבור מבראד ודאי קושטא קאמר לפי שחזקה שאין משקר בשעת מיתה וכיוצא בזה כתב הר"ן בגיטין גבי הא דגיטו כמתנתו וז"ל נ"ל דה"ק מאן לימא לן דתנו לה רצה לומר דלמא רצה לשחק בה א"ו דה"ט דקים לן שכל אלו מתיראין על מיתתן ואין אדם משטה ומשחק בשעה שהוא מתירא ממיתתו וכיון דטעמא משום הכי הוא אף מתנתו ככל הני דלא צריך למקני' מיניה כו' ע"ש ובודאי שיש לנו לסמוך על אילן גדול הר"ן ז"ל דכיון שזה הודה בשעת מיתה שהוא בן ר"ל טשארקיבור מבראד בודאי אינו משחק ומשטה כלל רק קושטא קאמר ואע"פ שהזכיר את שמו יוסף כדבריו כן הוא שמו הקודש ולמאי ניחוש לה שהרי אין פה אחר כלל:
וגם אין לחוש לעיר בראד אחרת בעולם כיון שמבואר שם באגרת של ר' מאיר שמתחלה כינה לעצמו שם אחר הרגיל במשפחת של הדובנר דאקטרין מפה ק"ק בראד כדי להיות שאר בשר עם ר' משה הדר שם שהוא בן אחותו של הדאקטרין וא"כ אין כאן לחוש לבראד אחר כלל שהרי ידוע שר' משה הנ"ל הוא בן אחותו של הדאקטרין הדרה פה ק"ק יצ"ו ואם כן כשחזר והודה שאינו זה רק בן ר"ל טשארקיבור מבראד אם איתא דעל בראד אחרינא קאמר ודאי דהיה מפרש דבריו וגם דבר פשוט דכולי האי לא אמרינן דאתרמי ומכ"ש לפי המבואר במעשה ב"ד מלונדן שר"מ אומר שנתברר לו בראיות ומופתים כי זה האיש שהלך מלונדן הוא האיש שמת בטשערליסטאן אצל ר' משה הנ"ל אין לנו לחוש שמא לא דקדק הטיב ובאומד הדעת קאמר כמבואר בפוסקים ועוד ה"ט מכל הלין טעמי הנני מסכים הולך על דברת ידיד ד' הרב הגאון אב"ד פ"ק שאשה זו אשת ר' יוסף יוזפא בר' ליזר טשארקבור מפ"ק מותרת להנשא לעלמא בתנאי שיסכים עוד רב גדול מפורסם מחכמי סג"ל עדותינו יצ"ו דברי זעירא מן חבריא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: